================
אמא מחכה במרתף, לבושה בחלוק הבית של ליזה. כאשר הוא יורד במדרגות היא מביטה בו לרגע ומיד משפילה את מבטה, נעה מצד לצד.
"אתה מוכן?” היא שואלת.
"אה-הא.” מהמהם מור בקור רוח מפתיע. “ממה את רוצה להתחיל?”
"אמ…לא יודעת…”
"נעשה לפי הסדר.” פוסק מור.
"בסדר.” עונה אמא בקול קטן.
אז הם עושים את תחנת האוטובוס שלוש פעמים ואז את ליזה ואמהּ שלוש פעמים, המספרה פעמיים, ליזה ורמי במטבח ארבע פעמים ואת ליזה וענת בעבודה פעמיים. כאשר הם גומרים את הסצנה אומרת אמא: “יש לך עוד כח?”
מור מהסס לרגע. השקט אופף אותם בשמיכה של ספקות ודבר לא מחריד אותו מלבד נשימותיהם. יש רק עוד סצנה אחת שלא עשו.
"כן.” עונה מור לבסוף. “יאללה, רמי וליזה בסלון.”
"אוקיי.” עונה אמא ומביטה סביב בעצבנות. “אוקיי.”
אחר כך היא מתיישבת על הספה, מישימה עצמה כאילו היא מקפלת כביסה.
"'איך היה בעבודה?'” פותחת אמא.
"'ממתי אכפת לך?'” נוהם מור.
"'למה אתה מדבר ככה? אתה יודע שאכפת לי…'”
"'אכפת לך ממני או מכולם?'” הוא מתריס.
"'על מה אתה מדבר?'”
מור מתקרב לאמו באטיות. היא קטנה כל כך לפתע, ישובה כך מתחתיו. והוא כל כך גדול שזה מטריף אותו.
"'למה נשארת עד מאוחר אתמול עם הבוס שלך?'”
"'היה הרבה עבודה, רמי.'” היא מסבירה. “'באמת! זה סוף שנה עכשיו!”
מור אוחז בתלתליה של אמא, הדם גועש באוזניו.
'את בטוחה שזה כל מה שעשיתם?” הוא שואל.
"'אי, אתה מכאיב לי, רמי! באמת שלא היה כלום!”
ידיו אוחזות בתלתליה של אמא כמו בידית, הוא מוריד אותה על השטיח ומצמיד את ראשה את מפשעתו, מחכך את לחייה באיברו הזקור מתחת לבד מכנסיו הדק.
"'את בטוחה?” הוא חוקר, מחכך עכשיו בתנועות אטיות וברורות את לחייה של אמא בזקפתו. “תישבעי באלוהים או שאני הופך אותך.”
"'נשבעת, רמי, באמת!'” עונה אמא.
"'אני הופך אותך מבפנים החוצה, נשבע לך!'” הוא אומר בקול מעובה מבלי להפסיק להניע את ראשה של אמא על איברו, חש בזין הרעב נאבק בבד הדק המפריד אותו ממחוז חפצו. הוא עוד לא יודע אם באמת יהיה לו אומץ לעשות את מה שהוא רוצה ומשהו קטן בו מקווה שייסוג, שיחזיר את הגלגל לאחור. שזה לא יקרה והכל יהיה כמו פעם.
"'איי, רמי! בבקשה!'” ממלמלת אמא.
אטום למצפונו הרפה, איברו של מור חומק סוף סוף מכלאו וניצב, זקור ומתריס מול פניה של אמא והיא מביטה בו בעיניים עגולות. דממה ממלאה את המרתף ואי שם מלמעלה נשמע להג הטלוויזיה. מנוע מכונית מתקרב ומתרחק. דיבורים מאי שם.
מור, עדיין אוחז בשערותיה של אמא, מקרב את פניה אל הזין הזקור, תביעתו דוממת ונחרצת. אמא מביטה בו מלמטה, עיניה קרועות לרווחה.
ראש הזין נוגע בפיה של אמא אך זה עדיין סגור וצמרמורת חולפת בגוו של מור. אמא מנידה את ראשה לשלילה אטית. מור מישיר אליה מבט נוקב, מזעיף את גבותיו בציווי רעב.
אמא פותחת את פיה בהיסוס ומור כמעט מתעלף מהתרגשות כאשר איברו מחליק בין שפתיה. הוא מסובב את מכנסי ההתעמלות כדי שלא יפריעו לאיברו ואמא מתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה, מוצצת כמי שכפאה שד.
מור מלטף את ראשה של אמא המוצצת לו. היא אינה מישירה אליו מבט, תחת זאת עיניה נעוצות בבטנו השרירית אך למור זה לא אכפת. הפה שלה חמים ורטוב וגם אם היא לא מתלהבת יותר מדי, המציצה האסורה הזאת מטריפה אותו. השפתיים הרכות שלה עוטפות אותו, מושחות את הזין ברוק וזה מנצנץ בתאורת המרתף כמו יהלומים בתיבת פיראטים. אמא מוצצת לו את הזין.
קדימה ואחורה, רטוב וחמים, קולות לעלוע עדינים בכל פעם שראש הזין נתקע בגרונה של אמא. חיוך מתפשט על שפתיו של מור. סיפוק וחרמנות ורווחה ואיזה ניצחון דפוק על מישהו או על משהו. היא כל כך יפה ככה עם הזין שלו תקוע לה בפה. אם הוא לא היה מתבייש הוא היה אומר לה את זה. המחשבה מצחיקה אותו: אין לו בעיה שתמצוץ לו אבל הוא מתבייש להגיד לה כמה היא יפה?
מור חש בשיא שלו מאיים להתלקח ומתחיל לתהות: האם יגמור לה בפה? האם היא תבלע? אולי לגמור לה על הפרצוף? המחשבות האלה מסעירות אותו כל כך שהשיא מתחיל לגעוש בו תוך כמה שניות.
"אני גומר.” הוא אומר, קצת המום, ואמא מוציאה אותו מפיה ומתחילה לאונן לו. בתוך כמה שניות הוא מתחיל לפלוט שרוכי שפיך על הספה הישנה, מתנשף ונאנח ברכות. ההתרגשות מכריעה אותו והוא קורס על הספה, ליבו הולם בפראות. אמא כורעת על ארבע, מסדירה את נשימתה.
אחרי כמה רגעים מתחילה אמא לזחול ממנו ומור נזכר שהם באמצע חזרה.
"'בואי הנה.” הוא מצווה, עדיין מתנשם.
"'מה, רמי?'” שואלת אמא, עדיין על ארבע. למרות שגמר לפני כמה שניות התנוחה בה היא נמצאת מסעירה אותו ומאיצה שוב את הדופק שלו שרק התחיל להסתדר.
"'בואי הנה אומרים לך.'” הוא תובע.
אמא מתרוממת ומתקרבת אליו, מהופנטת כארנב המביט בנחש קרב. כאשר היא קרובה הוא אוחז בידה ומושך אותה אליו, משכיב אותה על ברכיו. הוא מפשיל באטיות את חלוקה, חושף בהדרגה את רגליה וירכיה השזופות, עד שתחתוניה נגלים אליו. להפתעתו אלו תחתונים לבנים ודקים בגזרת מכנסונים עם עיטורי מלמלה עדינים בשוליים. מסוג התחתונים שלובשים לכבוד מישהו.
"איזה יופי.” הוא ממלמל.
מור מלטף את ישבנה השזוף של אמא, מתענג על רכותו. הוא אוחז בעדינות בתחתוניה של אמא ומפשיל אותם למטה, חושף את חלקו העליון של ישבנה החטוב של אמא, זוג פלחים מוצקים ובינהם חריץ אפל. אך העובדה שהיא שוכבת על בטנה מקשה עליו לחשוף את ישבנה במלואו, לכן הוא אומר:
"תרימי.”
אמא מרימה מעט את ישבנה ומור מפשיל את תחתוניה עד לברכיים ואז מניח להם ליפול. ישבנה העירום נחשף עכשיו במלואו, זוג כדורים עסיסיים ומוצקים, שזופים כברונזה למעט פסי שיזוף המסמנים בצבע דבשי את מבושיה. שערות ערוותה מציצות במפגש שבין ירכיה, פרווה כהה ומתולתלת, וריח שאי אפשר לטעות בו כבר מסתלסל ומדגדג את נחיריו.
שפתי ערוותה השמנמנות של אמא יוצרות אפרסק ורדרד אשר חריץ דק במרכזו ואמא נאנחת ברכות כאשר מור מחליק את אצבעו על הסדק, חש בחמימות ההולכת ונבנית בתוכה. כאילו נגס בפרי עסיסי, אצבעו מתלחלחת מהמצים וגל נוסף של ריח משכר מתרומם ומלטף את אפו כלהקת פרפרים.
מור מרים את ידו ואז מנחית אותה בכוח על ישבנה של אמא וזו צווחת לרגע ואז נזכרת באבא בסלון וכובשת את זעקתה. מור מרים את ידו בשנית ומפליק לה סטירה נוספת, סוחט ממנה זעקה מהוסה. סימני אצבעותיו ניכרים על ישבנה, עדויות כהות לסטירות שהחטיף לה.
"רמי די! אמאלה!'” נזכרת אמא למלמל אחרי הפליק השלישי. “באמת די.” היא מוסיפה.
"'שאפילו לא תחלמי על להיות עם מישהו אחר, שומעת?'” אומרת מור ומוריד לה עוד אחת, מתענג על הצווחה הקטנה שלה.
"'כן, אָי! די רמי!” לוחשת אמא בכוונה מלאה.
מור מלטף את ישבנה הדואב של אמא. אצבעותיו מרחפות בין ירכיה, מתקרבות אל מפשעתה המגורה. אמא מפשקת מעט את ירכיה ומיטיבה את תנוחתה, מתקרבת מעט אל אצבעותיו, אך מור לא ממהר לרצות אותה. הוא מוסיף לרפרף בין ירכיה כפרפר בערוגה, רגע מלטף ורגע נוגע, רומז ומחליק על העור הרך של ירכיה מבלי לגעת בחריץ המשתוקק של אמא, ונשימותיה כבדות והולכות.
הוא רוכן עד שראשו מעל ישבנה של אמא ומגיר זרזיף רוק על פי הטבעת שלה וחורה הקטן מתכווץ כאשר הרוק פוגע בו. מור נושף על החור ומניח את אגודלו לידו. נשיפה חדה נפלטת משפתיה של אמא כאשר מור מניח את האצבע המורה והאמה על הדק הרטוב שלה, מאיים ומבטיח לה חדירה לשני נקבים בעת ובעונה אחת. אגודלו מתחיל לנוע במעגלים סביב פי הטבעת שלה, לפרקים מתקרב, כמעט עד נגיעה, ולפרקים מתרחק עד שהוא מעפיל במעלה גבעותיה הרכות, משרטט אחריו נתיב של אש סמויה.
המעגלים אשר מתווה אגודלו של מור הולכים וצרים בהדרגה מייסרת. מדי פעם הוא מחליק את אצבעו המורה על החריץ החלקלק ממצים שלה והיא נאנחת ברכות אך הוא אינו חודר אליה עדיין, רק מפתה את חור התחת הרטוב מרוק ומפזר רמיזות על הסדק התפוח שלה. אמא מתאמצת לשכב בשקט אך ניכר שהדבר קשה לה ככל שמור ממשיך להתעלל בה באצבעותיו.
"מוכנה?” שואל מור, מניח את אגודלו על פי הטבעת שלה ואמא מהנהנת במהירות מבלי להסס.
מור תוחב את אגודלו לפי הטבעת של אמא והיא מתנשפת. החור החלקלק לא מצליח לעצור בעדו וזה מבקיע את דרכו לתוך ישבנה, שתי הנוספות אצבעותיו מחליקות גם הן לעמדת חדירה. בתנועה קל מחדיר מור את שתי אצבעותיו לסדק החלקלק שלה, מוצא את אמא רטובה ולוהטת לנוכח הריגוש.
אגודלו תחובה בישבנה של אמא ושתי אצבעותיו הבאות בנרתיקה, מור מתחיל לבעול אותה. הוא מניע את ידו קדימה ואחורה, מזיין אותה באצבעותיה והיא מתנשפת בכל פעם שהוא ננעץ בתוכה. אמא מניחה את ראשה על כרית ומגישה לו את ישבנה בהכנעה, שיעשה בו ככל העולה על רוחו ובלבד שהעונג המטריף והאסור הזה לא יפסק.
הקמיצה שלו מוצאת את דגדגנה והיא מתחילה לפרוט על הכפתור הרגיש כאילו היה מיתר לנשמתה. מור ממשיך לנעוץ את אגודלו בתחת של אמא, מזיין אותה בתנועות קצובות ומוסיף רוק מדי כמה רגעים כאשר הוא מרגיש היא מתייבשת שם. אצבעותיו התחובות בנרתיקה לא חשות בשמץ של התייבשות: אמא שופעת ונובעת מצי חשק והתנשפויותיה כבר גובלות באנחות רכות. גופה של אמא מזדעזע עם כל ניעה של זרועו, פלחי עכוזה מרקדים בקצב ואליהם מצטרפים גם קפלי השומן הזעירים של מותניה.
מור רוכן אל אמא ומבלי להפסיק לבעול אותה באצבעותיו, לוחש:
"לא היום, וגם לא מחר, אבל אני הולך לזיין אותך.”
עיניה של אמא מתגלגלות באקסטזה והוא חש ברטט הפושה בגופה.
"בתחת.” הוא יורה באוזנה, תוחב את אגודלו פנימה.
אמא נאנחת בקול ומור נאלץ לדחוף את ראשה בין הכריות. האורגזמה מעיפה אותה כמו קלע ענקי והיא זועקת אל בין הכריות, גפיה נרעדים באופן לא רצוני. כאשר היא נרגעת היא מוציאה את ראשה מבין הכריות ושוכבת, מיוזעת ומתנשפת, מבלי להביט בו. מור מוציא את אצבעותיו ממנה ואומר:
"'יאללה, עופי לעשות קפה.'”
אמא לא מביטה בו. היא מתלבשת ועולה מהמרתף, ממלמלת "לילה טוב” לפני שהיא יוצאת.
"לילה טוב.” עונה מור, עדיין יושב על הספה המוכתמת, לבו מאט בהדרגה ממהלומותיו. מעולם לא עישן אבל בא לו להצית סיגריה עכשיו.
אבא ואמא לא בבית כאשר הוא מתעורר למחרת, אז הוא מכין לעצמו ארוחת בוקר קלה ויוצא לעבודה. בערב אמא מתחמקת מקשר עין איתו אך מור לא לוחץ, הדי האורגזמה שלה מהדהדים עדיין באוזניו. אולי נדמה לאמא שהיא מתייסרת אבל הוא מנחש שעמוק בפנים היא כבר קיבלה את ההחלטות שלה.
"נו,” שואל אבא בפה מלא לזניה. “יש חזרה היום?”
"לא.” אומר מור לפני שאמא מספיקה לענות. “כואב לי קצת הראש היום.”
"קדחה לך אתמול בחזרה, הא?” שואל אבא ומגחך. “הפה שלה זה כמו פטיש אוויר לפעמים…פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק!”
מור מחייך בנימוס ונד בראשו לשלילה.
"סתם כאב ראש.”
"הכל בסדר?” שואלת אמא.
"הכל מצוין, אל תדאגי, מחר נמשיך בחזרות.” מישיר אליה מור מבט ואמא מסמיקה.
"אז איך היה אתמול?” שואל אבא.
"מעולה.” אומר מור. “נראה לי שאמא מכורה לזה כבר.”
"זהו, תקף אותך חיידק הבמה?”
"משהו כזה.” ממלמלת אמא, עדיין סמוקה.
"אין לך מה להתבייש, זה יופי של תחביב. כל עוד החזרות במרתף.” הוא מוסיף בשקט וקורץ למור. מור מחייך ואבא פורץ בצחוק, מרוצה מהבדיחה שלו. “פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק-פּק!”
"לנו אין בעיה לבלות במרתף.” אומר מור. “נכון אמא?”
"מה שצריך.” ממלמלת אמא ומשפילה את מבטה.
בבוקר מור מוצא את אבא ואמא במטבח, אבא כבר לבוש לעבודה ומעיין בלפטופ שלו ואמא בתלבושת טניס הכוללת חצאית לבנה קצרה וגופיה צהובה.
"בוקר טוב.” אומר מור.
"בוקר אור, איך הראש?” שואל אבא.
"יותר טוב.”
"יופי. אם תזדרז אני אוכל להקפיץ אותך.”
"לא, אין צורך, אני אסע באופניים או אקח את האוטו של אמא.”
"המממ…אוקיי.” אומר אבא וגומר את הקפה שלו. הוא מתרומם, גורר את הכיסא בחריקה, ואומר: “את רוצה שאני אקפיץ אותך לטניס?”
אמא מעיפה מבט במור והבעת פניה לא ברורה. חשש? ציפייה?
"לא, אורית תעבור דרכי או שמור יקפיץ אותי.”
אבא מהמהם, לוקח את הלפטופ ויוצא מהמטבח. כעבור כמה רגעים נשמע קול מכוניתו מתרחק מהחנייה ומור מביט באמא.
"תורידי ת'חזייה, ליזה.” הוא אומר בשקט.
"מור, אני…”
"קוראים לי רמי, יא אמה." הוא קוטע אותה. "תורידי ת'חזייה כבר.”
היא מהססת לרגע והוא ממש יכול לראות איך אמא ריקי נסוגה וליזה מגיעה במקומה. משהו באופן שבו הראש נח, רפיון מסוים בכתפיים אותה אישה אבל קצת…אחרת. אחר כך היא משחררת את קרסי החזייה, מכניסה את ידיה לתוך הגופייה ומוציאה את החזייה הקטנה והספורטיבית שלה, מניחה אותה על השולחן בצורה מסודרת.
"עכשיו את התחתונים.” הוא מורה ועיניה נפערות לרגע כצלוחיות, חשש מציף את פניה.
"אל תדאגי, אני לא הולך לזיין אותך. לא עכשיו.”
היא ממצמצת כמה פעמים ואז שולחת את ידיה מטה ומפשילה את תחתוניה. כעבור כמה שניות היא מניחה תחתוני כותנה סגולים על השולחן ליד החזייה.
הוא קם וניגש אל דמותה היושבת, מיתמר מעליה, שולח את ידו הימנית ומלטף את תלתליה. היא קפואה בתחילה אך במהרה נרגעת גופה מתרכך תחתיו. הוא מחליק בעדינות את ידו במורד ראשה, מלטף את מצחה ואת אפה, עד שאגודלו נחה על שפתיה. שם הוא נעצר והיא מרימה אליו מבט שואל.
לשאלתה הוא עונה בהנהון והיא מפשקת את שפתיה, מניחה לו להחליק את אגודלו אל פיה.
"קדימה.” הוא מצווה ואמא מתחילה למצוץ את אגודלו.
מור צופה בה בעודו מלטף את איברו המתקשה, פטמותיה הזקורות דוקרות את גופיית הלייקרה שלה. במהרה הוא שולף את איברו מתחתוני הבוקסר, מגיש אותו לאמא ושולף את אגודלו מפיה.
====================
כתוב מצוין. הערה אחת – מור והשליטה העצמית החזקה שלו. לא יודע, הוא מפגין יכולת שליטה עצמית עצומה יחסית לבחור חסר ניסיון. יחסית לבחור בכלל תכלס.
בלי קשר – כתוב מעולה.
מדהים מדהים מדהים מדהים…
במיוחד אהבתי את הסוף.. .כשהיא מוצצת לו את האגודל. כל כך מעט, משהו כזה מינורי, שאומר כל כך הרבה….. הכנעה, ומי מוביל, ולאן…
פרק טוב, המפגש המיני האמיתי החל עכשו זה רק עד איזה "תהומות" מיניים הבן יקח את האם הלא ביולוגית שלו.
אני יודע שיש לך בתור כותב כבר תמונת מראה ברורה לאן הסיפור אמור להתנווט והדמויות בו,אך לטעמי דמות האב די מוזנחת ואפשר לפתח אותה יותר ,יכול להיות שאתה שומר זאת להמשך… כמובן שהסיפור נע סביב ציר הדמויות המרכזיות קרי-הבן והאם החורגת,אך למשל אפשר לפתח את דמות האב ולתת לו נפח שיעצים את הדמויות המרכזיות אם זה בכמעט תפיסת השניים על חם,או חשדנות מוגברת,או במקרה הכי קיצוני תפיסתם על חם והתעוררות מינית עקב כך ישנם הרבה תרחישים…
נקודת המספר-הבן חשובה,אך גם המובלת/פאסיבית(שאולי תהפוך לאקטיבית ביחסים בהמשך
)-האם יכולה להאיר כמה צדדים.סך הכל סיפור טוב ופרק טוב .
מאוד אוהב את צורת הכתיבה שלך והסיפורים, רבים מהם .יכול לציין לשבח את לטובת המשפחה הקלאסי,טור הנדסי המורכב והמתוחכם,סוס טרוייאני שלטעמי סיפור טוב מאוד שיכל להיות מצויין עם כמה קיצוצים לא נחוצים לטעמי כגון:הפיכת הבעל לקוקסינל. והוספת פרטים מינים נוספים בין דייבי ואורית . אחת מהחבר"ה שהוא גם קלאסיקה שלך
המלך עופר שלא מקבל את הקרדיט הראוי לו על חשיבה מקורית ויצירתיות במילים הכתובות. גם לימוזינה והקינוח הם סיפורים משובחים שאהבתי.אמנם הארכתי יתר על המידה אבל חשוב היה לי לתת לך משוב אמיתי מקורא נאמן שאמנם היה סמוי רוב השנים. עלה והצלח זכור שיש לך קוראים וקוראות נאמנים.
שמע. דור יודע יפה מאוד מה שהוא עושה. יש לי הרגשה שלאבא מחכה תפקיד משמעותי בפרקים הבאים.
אם הוא לא היה מותח אותנו ככה, לא היינו יודעים להעריך את זה.