מיכל מתרוממת מבין רגלי וחוזרת כעבור כמה שניות, שפופרת בידה. היא פותחת את השפופרת ומגירה נוזל שמנוני ושקוף על ידיה…
"אוּוּ …" היא מצחקקת. "סוף סוף עזי הגיבור החכם הספורטאי ה …" את המשך שרשרת המחמאות הלעגניות אני לא שומע…
“כן. שירן ומיכל. אנחנו משפחה ואנחנו נגור פה.” היא נדה בראשה ונושפת באיטיות. “אתה באמת משהו מיוחד, עזי.…
"למה?” מתעניינת ספיר. מהרגע שהיא התחילה לצאת עם אפק היא מיד התחילה להסתובב איתנו. אם שלושה חנונים לא היה מספיק…