לטובת המשפחה

לטובת המשפחה
א. הצייד
אברם ואלי עומדים בכניסה לאולם, מתבוננים באורחים המגיעים למסיבה. תזמורת מנגנת ג'ז חרישי ומלצרים שבידיהם מגשים עמוסי מזון מהלכים בין האורחים.
"נו, ואיפה הילד?" שואל אלי את גיסו לאחר כרבע שעה של סמול טוק ואברם מתפלא שהשאלה מגיעה רק עכשיו.
"נו, אתה מכיר את נמרודי. יתעורר, יתקלח…"
"…ירביץ איזה מספר..?" מגחך אלי.
אברם מחייך.
"החברה החדשה שלו היא דוגמנית של קלווין קליין. אתה רואה אותה אתה נופל. תאמין לי, כל הבנות של ניו יורק רצות אחריו."
"אני עוד זוכר את זאת שהייתה אתו בליל הסדר לפני שנתיים. זאת עם ה…דבר הזה על הצוואר. תשמע, הוא שיחק אותה עכשיו בסרט הזה עם אל פאצ'ינו."
"זה אמנם תפקיד קטן, אבל האייג'נט שלו אומר שיש עוד בדרך. לפי איך שזה נראה, הסרט הבא זה כבר שש ספרות…נו, מדברים על החמור."
רחש עובר בין הקרואים כאשר מגיע נמרוד. שיערו קוצני, משוח במעט גל, פיאות לחיים מסוגננות מעטרות את פניו שכמו נושקו על ידי מלאך בלידתו, ולצידו מהדסת יפיפייה תמירה ורזה, קולר עדין על צווארה, לבושה בשמלה אדומה ושקופה למחצה אך לא הרבה יותר מכך, כפי הנראה.
"או-לה-לה…" אומר אלי.
נמרוד לוחץ את ידו של חתן יום ההולדת, צביקה, דודו מצד אביו, ואז נכנס אל חצר קבלת הפנים, תר בעיניו אחרי אחיו הבכור. רועי מאתר אותו קודם, וגופו הדובי חוצה את החצר במספר צעדים ארוכים עד שהוא מגיע אל נמרוד.
"גבר!" הוא צורח, פניו סנטימטרים מפניו של נמרוד.
"גבר!" צורח אחיו בחזרה, והם מתחבקים, עד כמה שיכול אדם להתחבק עם דוב.
"מה נהיה, ילד?" שואל רועי.
"עובדים." עונה נמרוד, פיו מתקדרים להרף עין, אך מיד חוזר החיוך לפניו.
"מי הקוזינה?"
"אנג'לה. אני לא יודע הרבה יותר מזה, כי היא לא מדברת אנגלית."
אנג'לה מחייכת, ורועי לוחץ יד ידה בידו האדירה.
"יורקת או בולעת?" הוא שואל. נמרוד תוקע בו מבט חודר, ורועי מתחיל להתחרט על דבריו.
"נראה לך שהיא הייתה פה אם היא הייתה יורקת?" שואל נמרוד בפנים רציניות "בולעת, וגם מנגבת יפה מהסנטר עם האצבע." ושניהם מתפוצצים מצחוק.
"אמרת כבר שלום לאבא ואימא?" שואל רועי בזהירות.
"לא." עונה נמרוד בקור.
"נו, אל תהיה כזה. בוא נגש אליהם."
נמרוד חושק את לסתותיו ומניח לאחיו להוביל אותו ואת אנג'לה אל הבר לידו עומדים הוריו, אברם ורבקה, דודתו צביה ודודו אלי, אחיה של אמו.
"שלום אימא, אבא." אומר נמרוד בנימוס, לוחץ את ידו של אביו ונושק ללחייה של אמו. את ידו של הדוד אלי הוא גם לוחץ אך משהו משתנה פתאום בפניו כאשר הוא מתבונן בדודתו. שיערה של דודה צביה שחור, בתספורת קארה נצחית, עיניה הכחולות חבויות תמיד מאחורי משקפים ומיום שנמרוד זוכר אותה היא לבושה בצורה המשעממת ביותר שניתן להעלות הדעת.
"דודה צביה…" הוא מחייך אליה חיוך זוהר, ולוחץ את ידה.
"מצאת בקלות?" שואלת אמו. "בנו כאן מחלף חדש. שנתיים לא היית."
"טוב, אני כל הזמן עובד." הוא עונה בקור.
"אנחנו מבינים." היא אומרת. "צריך להתפרנס, לא?"
"כולם הרי צריכים להתפרנס." הוא נועץ בה מבט. "אני רוצה עוד להסתובב קצת, להגיד שלום לאנשים לפני שמתיישבים."
לפני שמי מהוריו עונה, הוא נעלם, גורר אחריו את אנג'לה.
"זה רק נראה לי, או שהוא קצת…" שואלת צביה בזהירות.
"…קצת עייף." עונה רבקה במהירות. "הוא עובד כמו חמור. תצוגות, צילומים, ועכשיו גם סרטים. וכל הזמן טיסות. בכל העולם."
"ומה עם קצת פאן?" שואל אלי.
"קודם הוא רוצה לעשות כסף, אחר כך יהיה לו את כל הזמן שבעולם בשביל זה, תאמין לי."
"מטיל ביצי זהב, האווז הזה, הא?"
"העיקר שטוב לו. יש לו גם מנהל טוב, אם יורשה לי להחמיא לעצמי…" מחייך אברם. "אבל זה מה שהוא רוצה. ולא תגיד שהוא קמצן. קנה עכשיו לרועי ב.מ.וו, ולי ולרבקה פנטהאוז. יומני הנוער והפוסטרים מוכרים עדיין יפה, נכון אלי?"
"כן, בוודאי." מודה גיסו שמתפרנס משיווק אחיינו לבני הנוער.
"נו, אז כולם מרוצים." אומרת רבקה. "חינכתי אותם כמו שאבא חינך אותנו, אלי. אם למשפחה טוב, גם לך טוב. פעם זה היה לו קשה, אבל היום הוא מבין את זה. נו, אם הוא הגיע, נראה לי שאפשר לשבת."
ב. הטרף
"תגיד לי, רועי," שואל נמרוד את אחיו. "מה קורה עם צביה ואלי…הם עדיין בטיפולי פוריות?"
"לא. אימא אומרת שנמאס לו ושהוא רוצה לאמץ, אבל צביה עדיין רוצה לנסות."
"רוצה לנסות…" חוזר נמרוד, מהורהר, ונועץ מבט בדודתו.
"למה אתה שואל?" מתעניין פתאום רועי. אחיו מחייך, חושף ניבים.
"אתה דפוק." אומר רועי. "דודה צביה? נדפקת לגמרי. בוא נשב, אני רעב."
הוריו, דודו ודודתו כבר מסבים לשולחן ונמרוד מתיישב ליד צביה, אנג'לה לצידו. בתחילה שיחתו עם דודתו היא קורקטית, אך מהר מאוד הוא מתחיל לשעשע אותה באנקדוטות מעולם האפנה, סיפורים על לוקיישנים אקזוטיים ורכילות על כוכבי קולנוע ידועים. מדי פעם מגיעים קרובים וחברי המשפחה לדרוש בשלומו, אך נמרוד נפטר מהם במהירות ובאדיבות, ומחזיר את תשומת הלב לדודתו המוחמאת. לאחר כחצי שעה, שניהם צוחקים כחברים ותיקים, וצביה אינה מוטרדת מהמגע האקראי של ידו בגבה, להפך. אלי בעלה מנסה להשתלב בשיחה מדי פעם, אך משום מה אחיינו ממעט לענות לשאלותיו, וכאשר הוא עונה, תשובותיו לקוניות.
ג. הפיתיון
"אני מבין שאתם עדיין בטיפולי פוריות." אומר נמרוד לפתע, ושניהם מרצינים.
"בערך…" אומר צביה, פניה נחמצות פתאום.
"ו…יודעים איפה הבעיה? אצלך או אצל דוד אלי?" שואל נמרוד.
"אצלו." פולטת צביה פתאום, מופתעת מחוסר הדיסקרטיות שלה, ואלי מתבונן בה, מזועזע.
"אני מצטער…" אומר נמרוד, מניח את ידו על שלה, ולפתע היא חשה בדגדוג מוזר באצבעות רגליה. "לי יש את הבעיה ההפוכה…" הוא מחייך אליה חיוך מריר.
"איזו בעיה?"
"מאז שהגעתי לניו יורק," הוא רוכן אליה כדי ללחוש באוזנה, וקרבת פיו מצמררת אותה. "אימא משלמת מזונות לשלוש בחורות שהכנסתי להריון, ומימנה הפלות לעוד שתיים. ואני תמיד משתמש בקונדום."
ליבה של צביה מתחיל להלום לפתע, והיא חשה בפיה מתייבש. ידו של נמרוד עדיין מונחת על שלה, והיא מושכת אותה במהירות, מבולבלת. מסביבה אנשים קמים לרקוד ומלצרים מפנים את המנות הראשונות, אך קשה לה להבחין איזה שיר מתנגן. אנג'לה מתרוממת מכסאה, מושכת את נמרוד אחריה, ושניהם עולים לרחבת הריקודים.
"מה הוא לחש לך?" שואל אלי בקול, מנסה להתגבר על שאון המוזיקה.
"כלום, סתם דיברנו."
"לפי הקוצי מוצי שהרצתם פה זה היה נראה לי יותר מסתם דיבורים."
"אויש, באמת, אלי. הוא בן אחותך." אומרת צביה.
צביה מתבוננת באחיינה על רחבת הריקודים. תנועותיו גמישות ומלאות עוצמה, והוא נע בהרמוניה מושלמת למוסיקה. מבעד לקהל לוכד מבטו לפתע את שלה, והיא משפילה את עיניה במורד גופו, מתעכבת לרגע על האגן המתנועע בתוך הקצב, חשה בעוד גל התרגשות מציף אותה. הוא מקרין עוצמה, היא מבינה פתאום. עוצמה וחיוניות, וזה מרגש אותה.
לכאורה הוא רוקד עם אנג'לה, אך היא חשה כאילו היא שם על הרחבה מולו, איתו. ידו גולשת באטיות על גופו, נוגעת לא נוגעת בחזה, בטן ומפשעה, והוא שוב מתבונן בה, מאלץ אותה לחשוב מה היה אילו הייתה זו ידה שלה המלטפת אותו, והיא נושכת את שפתה התחתונה מבלי משים, ירכיה מתלהטות.
"את משתגעת לגמרי." אומר לה אלי, והיא מתרסקת אל קרקע המציאות.
"תגיד לי, מה אתה רוצה ממני?"
"שתהיי צביה, לא איזו ילדונת עם עיניים קרועות שמאוהבת באיזה…אליל נוער."
היא רוצה לענות לו, אך אין לה מה לומר. במאמץ היא מנתקת עצמה מרחבת הריקודים, ומנסה להקשיב לשיחה מסביב לשולחן, הנסובה כרגיל על "הילד",עתידו וההשלכות הכלכליות שיש לכך על משפחת קשתי על ענפיה. לאחר כרבע שעה התקליטן מנמיך את המוסיקה, המלצרים מגישים מנות עיקריות ונמרוד ואנג'לה יורדים מרחבת הריקודים.
"איך הייתי?" הוא שואל את יושבי השולחן, אך מבטו מתעכב על דודתו. שלל מחמאות ניתך עליו, והוא מחייך אליה חיוך קורן.
"אחרי האוכל : את ואני." הוא מבטיח לדודתו, ונשמתה נעתקת.
"היא לא אוהבת את הריקודים המודרניים האלה." אומר אלי בפנים מכורכמות.
"סלואו תרקדי איתי?" שואל נמרוד.
"כן, אבל לא שמים סלואים עדיין, אני חושבת."
"ישימו." הוא מודיע לה, ומסתער על אומצת העגל העסיסית שלו. צביה מגלה שאזל לה תאבון.
"ואם אני רוצה לרקוד איתה?" מתגרה אלי.
"פעם אחרת." מודיע לו נמרוד.
"אני ארקוד עם שניכם." מזדרזת צביה לפשר, אך נמרוד מניד בראשו לשלילה.
"את שלי הלילה." הוא אומר ונועץ בה מבט מערער, והיא שוב חשה בליבה מנתר.
אלי לא אומר דבר, רק מביט בו במשטמה. לאחר שנמרוד מסיים לאכול, הוא ממשיך את שיחתו עם דודתו. מהר מאוד הם שניהם מתגלגלים מצחוק כאשר נמרוד מחקה את את הדמויות הססגוניות של עולם הזוהר. אלי, ששוב מוצא עצמו מנותק מצביה, מבחין כי ידו של אחיינו מונחת עכשיו על זו של אשתו לאורך כל השיחה.
"אתה מוכן להוריד ממנה את היד?" הוא שואל פתאום, אך נמרוד לא מתבלבל.
"אלי. זה אני, האחיין שלך. אל תהיה כזה פרנואיד, בסדר? אתה רוצה שגם לך אני אחזיק את היד?"
"לא." אומר אלי, נבוך וכועס. נמרוד פולט אנחת רווחה תיאטרלית וצביה צוחקת.
"בואי נרקוד." אומר נמרוד לדודתו, ושניהם קמים. הרחבה ריקה עדיין מרוקדים ורק שירים אטיים מתנגנים. נמרוד אוסף את דודתו בזרועותיו, שומר מרחק ג'נטלמני מגופה, ושניהם מתחילים לרקוד באטיות.
"תמיד היית כל כך מקסים, או שזה משהו חדש?" פותחת צביה.
"מתבגרים, דודה צביה. מתבגרים."
"אתה יודע, דווקא בתור ילד לא ממש אהבת אותי." היא מנסה לפענח את התנהגותו הערב.
"בתור ילד לא אהבתי אף אחד שלא ראה בי מרכז העולם. את תמיד התייחסת אלי כאל בן אדם, לא כתופעה. אני חושב שרק היום אני מבין את זה. ומעריך את זה."
צביה מוחמאת למשמע התשובה הרצינית ומסמיקה. הוא התבגר ממש בשנים האחרונות. הפך ל…גבר. ריח הזיעה שלו מתערבב עם האפטרשייב, וזה ריח טוב וחזק. ידיו שריריות אך מגען עדין ונעים, וכמיהה מעורפלת פושה בה.
"תגיד לי, לא עדיף לך לרקוד עם הפצצה הזו שלך?" היא מקשה.
"אנג'לה?" הוא נוחר בזלזול. "את פי אלף יותר ממנה."
"פי אלף מה?"
"אישה." הוא אומר, עיניו בעיניה, והיא שוב חשה בחשמל זורם בה.
"אני? פי אלף? ממנה?"
נמרוד מהנהן.
"את יודעת עם כמה כמוה יצאתי? מליון. דוגמניות. קולבים מהלכים. מקיאות שלוש פעמים ביום בשרותים, לוקחות סמים מדכאי תאבון ואוכלות רק עשבים. כשראיתי אותך נזכרתי מה זאת אישה."
צביה לא עונה, רק מתרפקת עליו כתפו, והוא מצמיד אותה אליו בידיים חסונות. היא לא יודעת לאן הערב הזה יוביל, אך כרגע נעים לה. זקפתו מצמררת את מפשעתה לפרקים, אך היא אינה מתרחקת ממנו.
"צביה?"
היא מרימה את ראשה, והוא מפתיע אותה בנשיקה עדינה על שפתיה.
"נמרוד, אני דודה שלך…"
"אין בינינו קשר דם." הוא עונה, ונושק לה שוב. הפעם הם ממש מתנשקים. היא מפשקת את שפתיה מולו, מניחה ללשונו לגלות את פיה. מזווית העין מבחינה צביה בבעלה המתבונן בהם, ונרתעת.
"אני לא מאמין!" אומר אלי בקול רם. "הבן החרייט שלך נישק הרגע את אשתי!"
"תירגע, אלי. אתה חושב שהוא צריך את אשתך?" אומר אברם, ומחווה לעבר אנג'לה.
"אני יודע מה ראיתי! הנה! שוב, לפני כל האורחים!"
אברם מפנה מבטו אל הרחבה ורואה את בנו מנשק את גיסתו קבל עם ועדה.
"נו, אל תעשה עניין, הם סתם משחקים." הוא אומר בשוויון נפש.
"אל תעשה עניין? תסתכל איפה הידיים שלו!"
ידיו של נמרוד נחות על הגב התחתון של צביה, מבחין אברם.
"טוב, לא נראה לי שהיא מתנגדת" הוא אומר. "הם שניהם מבוגרים, אלי."
"תראה! אני יהרוג את החרא הזה!" צועק אלי, ואברם מבחין כי ידיו של בנו נחות כעת על עכוזה של הדודה צביה, ותנועות העיסוי העדינות נראות גם בצד הזה של רחבת הריקודים.
"בסדר, תרגע. אני אדבר אתו." הוא אומר ונגש אל הרחבה.
"מה אתה עושה, נמרודי?" שואל אברם את בנו.
"רוקד. נהנה." מתריס נמרוד. "אתה זוכר מה אמר הרופא אחרי שהתמוטטתי בשנה שעברה?טייק איט איזי ? הב סם פאן? זה בדיוק מה שאני עושה."
צביה מרשה לעצמה להניח את ראשה על כתפו של אחיינה בהתפנקות. כאשר מבטה פוגש את של גיסה היא משפילה את עיניה, אך לא מתרחקת מנמרוד.
"כל המשפחה רואה, נמרודי…" מנסה אברם.
"תגיד לאימא שזה 'לטובת המשפחה'. תזכיר לה שאם לי יהיה טוב, למשפחה יהיה טוב, אבל אם לי לא יהיה טוב…"
אברם רוצה לומר עוד משהו, אך משתתק. הוא מסתובב וחוזר אל השולחן.
"את כל כך יפה בעיני." אומר נמרוד, וצביה, ראשה עדיין על כתפו, מניחה לפיו לסמם אותה במחמאות, ולידיו לפלוש אל מתחת לחצאיתה. צביה שיכורה לחלוטין מהבל דבריו ומניחה לאחיינה הצעיר לחפון את עכוזיה בעודה טובעת בריחו הגברי, הכובש. הוא שולח מבט חטוף אל עבר השולחן שם מסתודדים אביו ואמו. אלי צופה בהם בעיניים כלות.
"אין מה לעשות, זה לטובת המשפחה" אומרת רבקה לאחיה בטון ענייני. "אני מרגישה שהילד לא רגוע כבר כמה שבועות. גוד פורביד שהוא יתמוטט לנו שוב. אתה יודע כמה כסף הפסדנו בפעם האחרונה?"
"כסף? כסף? תראי אותו! תראי את הידיים שלו!" שואג אלי בגרון ניחר. רבקה מתבוננת בבנה וגיסתה, אך נשארת אדישה למראה שתי ידיו של נמרוד המעסות כעת את ישבנה של דודתו קבל עם ועדה.
"אנחנו צריכים שיהיה לו טוב" היא אומרת בקרירות. "זה לטובת המשפחה, אלי."
"לטובת המשפחה?" שואג אלי, מזועזע. " את השתגעת? הבן שלך מתחרמן עם אשתי וזה לטובת המשפחה?"
"לטווח הארוך…" מתחילה רבקה אך סבלנותו של אלי פוקעת.
"תקליטן!" הוא נעמד וצועק. "תעצור את המוזיקה. עכשיו!"
התקליטן נותן מבט שואל בצביקה, בעל השמחה ולאלי רווח כאשר הוא רואה את המארח מתקרב אליהם. הוא לא משוגע כמו רבקה ואברם, הוא ישים סוף לפארסה הזו. אך צביקה מתקרב אליו ושואל בזעם:
"כמה שתית, אלי ?"
"מה?" שואל אלי, נדהם. "תסתכל מה קורה שם!"
נמרוד ודודתו חדלו מתנועות הריקוד, גבם פונה אל הקרואים. צביה נשענת בגבה על אחיינה כעת, ראשה שרוע לאחור על כתפו, ירכיה פשוקות, ואף שאיש מהצופים אינו יכול לראות זאת, היא מניחה לידו הימנית לענג את מפשעתה, לשמאלית לעסות את שדה מתחת לחולצה, וללשונו לצמרר את אוזנה.
"אנחנו…מגזימים…" היא גונחת לפתע, אך לא מנסה להרחיק את נמרוד.
"עוד לא." הוא אומר, קולו שולח גלי עונג בגבה. "את רוצה ילד משלך?"
צביה מסתובבת אליו פתאום, ואז שולחת מבט בבעלה.
למרות שמישהו הורה לעמעם את האורות על רחבת הריקודים, מבחין אלי בבירור בנעשה. לאחר מספר דקות בהן אחיינו עושה בצביה כבשלו, הוא מתרומם בזעקה חנוקה, אך ידו הכבדה של רועי נוחתת עליו מיד, מושיבה אותו כאילו היה בובת סמרטוטים.
"תעזוב אותי!" הוא שואג. "שמישהו יעצור אותם!" אך נדמה לו שהוא שקוף עבור האורחים האחרים, וכולם מסבים ממנו את מבטיהם, עיקשים שלא לראות או לשמוע דבר.
"איפה הם? איפה אשתי?" הוא צועק כאשר הוא מבחין לפתע כי רחבת הריקודים ריקה. "לאן הוא לקח אותה? אני יהרוג אותו!"
"רועי, סלק אותו מכאן." מסננת רבקה. רועי מתבונן סביב ומבחין בגרם מדרגות העולה למרפסת ממנה אפשר להשקיף על הרחבה. הוא אוחז בדודו בעורף, וגורר אותו במעלה המדרגות כאילו היה בובת סמרטוטים.
ד. השלל
"תישאר כאן עד שתרגע." אומר לו רועי ומשאיר את אלי לבדו במרפסת. אלי שולף סיגריה בידיים רועדות, ומדליק אותה, שואף את העשן לעומק. כאשר הוא נרגע מעט, הוא מתבונן סביבו. מזגן מטרטר בסמוך לו, ובקיר יש דלת כבדה וחלון. הוא מציץ בחלון ונשימתו נעתקת : מבעד לחריץ הדק בווילון הוא מבחין בזוג ירכיים עירומות על כיסא משרדי, ובינהן טרוד ראשו של נמרוד. ידיה של אשתו מתנחשות בשער ראשו של אחיינה, ואגנה רוטט אנה ואנה. הוא רוצה לצעוק, אך חש חלש פתאום, וקטן.
גבה של צביה מתחיל להתקשת ותנועות האגן שלה מהירות יותר, והוא מנחש שהיא גומרת, אף כי המזגן בולע את קולה. נמרוד גוהר מעליה, ואלי מנחש כי הוא מנשק אותה כעת, אך אינו יכול לראות זאת בזוית בו הוא מצוי. לפתע הוא מבחין בחפצים מתרסקים על הרצפה, טלפון, כוס ובה עטים וניירות שונים, ומנחש כי אחיינו פינה שולחן. נמרוד חוצה לרגע את קו הראיה שלו, והוא מבחין כי מכנסיו מופשלות מטה ואיברו זקור.
רגליה של צביה נכנסות לחריץ הראיה הצר שלו, פשוקות ועירומות על השולחן, ונמרוד מושך את השולחן אליו, נעמד בין ירכיה, חודר ואז מתכופף אליה, באופן שאלי יכול לראות כעת את גופם מהחזה ועד הירכיים בלבד. ידיה של אשתו מלטפות את גבו וישבנו השרירי של אחיינה, בעודו דופק אותה בתנועות קצובות. אלי שוב רוצה לצרוח, אולי להכות על החלון, אך תחת זאת הוא מצית עוד סיגריה. המהלומות הקצובות מזיזות את השולחן, הוא מבחין כאשר הוא חוזר אל החלון, וכעת הוא רואה רק את שני הישבנים שלהם. שלה גדול ורפוי על השולחן ושלו חלק ונוקשה ככדור ברזל. ידיה של צביה חופנות בחמדנות את שרירי העכוז של נמרוד, והיא כמו מנסה למשוך אותו פנימה. השולחן ממשיך לזוז, וכעת הוא רואה רק את שוקיה העירומים של אשתו באוויר, ועל הרצפה, בינהן, את רגליו הלבושות עדיין של אחיינה.
אלי מסתובב בעייפות ויורד למטה.
"נרגעת?" שואל רועי, שיושב בבסיס המדרגות, והוא מהנהן בלאות. החצר ריקה כמעט. כל האורחים הסתלקו, למעט צביקה, אנג'לה, רבקה ואברם המסבים לשולחן, ואנשי הקייטרינג המפנים את השולחנות. אלי נגש אל השולחן, שם הוא מתיישב ללא מילה. לאחר עשרים דקות יורדים נמרוד ודודתו. שיערה של צביה סתור, היא אוחזת בידיה את משקפיה השבורים וקולר שחור ועדין מעטר את צווארה.