פייגי און די פייגלע – פרק ט': צוקער אָדער זאַלץ

לפרק הקודם

=======================

למחרת האווירה במשרד נעימה אך פייגי לא יוזמת שום פעילות חריגה: לא לימודי תכנות ולא משחקי מזון. זבולון מתקשר ומבקש ממנו שוב לנסוע לאתר עבודה ליד ירושלים.

"אולי תצטרפי אלי?" מציע רפי לפייגי.

"מה?!" היא נדהמת. "שיראו אותנו ביחד? איר זענט משוגע."

"אף אחד לא מכיר אותך, את לא חייבת לצאת מהאוטו."

"ואם מישהו יתקשר?"

"נעביר את השיחות לטלפון הנייד שלי ושלך. אף אחד לא ידע."

הוא רואה את ההרהור בעיניה אך מקץ רגע היא נדה בראשה לשלילה.

"בשום אופן לא." היא אומרת. "אני נשואה, אני מוכרת בקהילה שלי. גם ככה אני עוברת כאן איסור ייחוד בכל יום למרות הדלת ההיא.” היא נדה בראשה לעבר הדלת הצדדית אותה היא פותחת לעתים. “מזל גדול שאתהלא נמשך לנשיםאבל לא כולם יודעים את זה."

רפי מושך בכתפיו, נפרד ממנה ויוצא מהמשרד.

שאר השבוע עובר כמעט ללא תקריות מיוחדות, כל אחד נשאר בעמדתו ועובד על משימותיו כאילו לא היה בינהם מעולם דבר. רק ביום חמישי אחר הצהריים מבקשת פייגי "לחזור על החומר" ולעבוד שוב על התוכנה.

לאחר שרפי מזמין אותה היא מתיישבת על הספסל לידו וכמה דקות אחר כך ידו כבר נתונה בין ירכיה, גרביה מגיעים הפעם סנטימטרים בודדים מתחת לברכיה, עורה עירום וחלק וחמים למגע. המאבק שלה נחוש והחלטי אך בסיומו ידו של רפי נתונה עמוק בין ירכיה העירומות, אצבעו האמצעית נעוצה בנקיק הצר והרטוב שלה בעודה נשענת על מרפקיה ונאנחת בקול רם. היא סוטרת לו לפני שהיא הולכת הביתה אך הסטירה רכה יותר משהייתה בפעמים הקודמות, כאילו היא רק יוצאת ידי חובתה.

רפי מקיץ ביום ראשון בלב עולץ. מבלי שידע למה, חיוך אידיוטי מרוח על פרצופו כאשר הוא קם מהמיטה ומלווה אותו בכל הבוקר ולא נמוג מפניו גם בדרך לעבודה. למטה ברחוב הוא עוצר בקיוסק וקונה כמה הפתעות מזון למקרה שישחקו שוב במשחק הניחושים שלה ואז עולה למשרד. פייגי כבר הגיעה כאשר הוא נכנס והם מברכים זה את זו בברכת בוקר טוב ומגלגלים שיחת חולין מנומסת על כוס קפה. רפי שם לב ששמו של יששכר בעלה לא עולה בשיחות הבוקר לאחרונה, וגם לא של ריבקי אחותה.

אחרי שיחת הבוקר הם נפרדים לעמדותיהם ורפי עובר על התכניות לשבוע הקרוב, מריץ קוד ומתקן תקלות וטעויות חישוב. לפעמים צריך לתת לסקריפט "לנוח" כמה ימים כדי לחזור אליו בעין רעננה. לפעמים לנסות לתקן אותו בכוח כשעייפים ולא מרוכזים זה סתם בזבוז של תשומת לב ומחשבה. ואחרי כמה ימים רואים בעיות במהירות.

"טאטע אמר שהוא רוצה לבוא לבקר אותנו.” אומרת פייגי בצהריים, בעודה טורחת על ארוחת הצהריים שלה אשר מסיבות כאלה ואחרות הוא עדיין לא אמור לאכול ביחד איתה.

"מותר לו להסתובב?” שואל רפי מעמדתו.

"תלוי את מי שואלים.” עונה פייגי. “את אמא והרופאים או אותו?”

רפי צוחק וחוזר לעבודה. כעבור כמה דקות היא שואלת מהמטבחון:

"רפי?”

"כן?”

"רוצה לשחק שוב?”

"סוכר ומלח?” שואל רפי ומלקק את שפתיו.

"צוקער אָדער זאַלץ, כן.”

"בכיף.” הוא עונה. “אני בא.”

כאשר הוא נכנס אל המטבחון, פייגי כבר יושבת קשורת עיניים וזקופה בכיסאה ורפי מיד חש את ההתרגשות במכנסיו. כמה היא יפה ככה עם צעיף כחול מכסה את עיניה ושפתיה החושניות אדומות ופשוקות מתחתיו.

"מוכנה?” הוא שואל ופייגי מהנהנת ללא קול.

הוא מתחיל עם דברים קלים ומגיש לה קורט קפה בכפית.

"קפה שחור.” היא מנחשת נכון.

"יפה מאוד.”

אחר כך מגיעים הסוכר והמלח הקלאסיים והוא מנסה לבלבל אותה על ידי כמויות קטנות במיוחד אך גם כאשר הוא מגיש לה רק גרגירים בודדים היא מזהה אותם בקלות והוא מחמיא לה. הוא מצליח לבלבל אותה בעזרת קורט סוכריות קופצות שקנה בקיוסק למטה ומתגלגל מצחוק כשהיא נזעקת לנוכח הפיצוצים והפצפוצים של האבקה הוורודה על לשונה.

אחר כך מגיעים פירות וירקות אותם הוא חותך לקוביות קטנטנות ולפעמים מגיש לה שתיים או שלוש קוביות מעורבבות ומאתגר אותה לנחש את כולן ופייגי מפתיעה אותו ביכולתה לזהות טעמים נפרדים, גם כאשר הם מעורבבים אלו באלו. גם כאשר הוא מתפרע וממלא פלפלון במיץ תפוזים היא מזהה מיד את רכיבי המנה המוגשת לרפי לא נותר אלא להחמיא לה.

רפי פותח את צנצנת הדבש וטובל את אצבעו המורה בדבש ואז מגיש אותו אל שפתיה של פייגי. לאחר רגע של היסוס היא מפשקת את שפתיה ומניחה לו להחדיר את אצבעו לפיה, מוצצת ממנה את כל הדבש בתנועות אטיות ומדויקות.

הדי הצחוקים נדמו זה מכבר ורצינות ממלאת את המטבחון בעוד פייגי מוצצת את אצבעו, ראשה נע קדימה ואחורה. איברו של רפי קשה ונרגש בכלאו ורפי מלטף אותו כשומר גן חיות המבקש להרגיע נמר פראי המשתוקק לצאת לחופשי אך מרגע לרגע מתגברת בו התחושה שהנמר הזה לא יישאר כלוא עוד זמן רב. פנימה והחוצה מחליקה אצבעו של רפי, שפתיה של פייגי מוצצות אותה בחושניות ולשונה אפילו משחקת איתה בפיה. רפי צופה בכל זה בעיניים כלות, רעב מתערבל בראש ביחד עם ההיגיון, תשוקות ביחד עם השלכות, עד שהוא כבר לא יכול יותר.

לעזאזל עם ההשלכות.

רפי לא חושב כאשר הוא מתיר את חגורת מכנסיו, פותח את הרוכסן ומפשיל את תחתוניו.

הוא שולף את אצבעו מפיה של פייגי ובלב הולם נוטל מעט דבש ומזרזף על איברו. פייגי ממתינה, ישובה על כיסאה בפה פשוק וממתין ועיניים קשורות, רק מחכה שדבר מה יתחב אל בין שפתיה המצפות.

ליבו של רפי דופק בכוח כאשר הוא מקרב את הזין הקשה אל פיה של פייגי. עשרים סנטימטרים. עשרה. שלושה. מגע.

ראש הזין נוגע בהססנות בשפתיה המלאות של פייגי ורפי מצפה לראות אותה תולשת בזעם את הצעיף מראשה, את פייגי מזדקפת בקפיצה, כמעט חש את הסטירה על לחיו. הוא ממש יכול לראות את הכיסא ניטח לאחור בגרירה ונופל על רצפת המטבחון.

והנה עוטפות שפתיה הרכות של פייגי את ראש הזין הטבול בדבש והעולם כולו עוצר. המכוניות ברחוב לא נוסעות. השעון על הקיר לא מתקתק. אנשים לא קוראים למטה ברחוב והמכונות במוסכים דוממות. הזין שלו בפה של פייגי וכל העולם עוצר ומחכה לראות מה יקרה.

פייגי מניעה את ראשה קדימה ואחורה בהססנות והאוויר נפלט מריאותיו של רפי בשריקה חרישית. השפתיים החושניות עוטפות את איברו ופיה חמים ורטוב כשהזין שלו מחליק פנימה והחוצה בתנועות אטיות. כמה יפה היא נראית כאשר היא יושבת כך מתחתיו, שיערה עטוף בקפידה בשביס, עיניה קשורות והיא מענגת אותו בפיה בשקדנות.

"יופי.” ממלמל רפי ופייגי ממשיכה במלאכת הקודש שלה, שפתיה מותירות שובל רוק על איברו הזקור. קדימה ואחורה היא מניעה את ראשה וראש הזין של רפי מתחכך חיכוך מענג בדפנות פיה, לשונה ושפתיה.

דחף עולה בו לראות את פניה ורפי שולח יד אל הקשר בצעיף אך פייגי מגיבה מיד: היא פולטת את הזין מפיה, מכה בידו בנחישות כדי להרחיק את אותו מהקשר בצעיף וקופאת, מתגוננת בעיוורון אחר ניסיונות נוספים. רפי מוותר מיד.

בסדר.” הוא אומר בשקט ופייגי מורידה את ידיה.

הוא מוביל בעדינות את איברו אל שפתיה ונוגע בהן בראש הזין. פייגי מפשקת את שפתיה בהזמנה, מציצתה מהוססת וזהירה יותר בהתחלה אך כאשר היא חשה שהוא הבין את המסר היא חוזרת למצוץ לו במסירות, משקיעה שפתיים ולשון ורוק ופה.

בחוצפתו, רפי שולח יד אל חזהּ ומלטף את שדיה הגדולים בעודה מוצצת לו. השדיים מזדקרים תחת ידו והוא מטפל בהם בעדינות באצבעותיו תוך כדי שהיא מטפלת בו בפיה. הוא רוצה לתחוב לה יד לחולצה ולחוש את העור הרך והחמים של שדיה אך הוא מתאפק, הוא לא רוצה להבריח אותה ומה שחשוב עכשיו זאת המציצה. אל השדיים המתוקים הוא יגיע אחר כך.

השיא שלו מתקרב והוא מתלבט מה עליו לעשות. אם הייתה בחורה מנוסה וחילונית היה מודיע לה שהוא מתקרב אבל עם פייגי כל החוקים שונים. דברים שאסור שיעלו על הדעת קורים ודברים סבירים והגיוניים זוכים בתגובה חדה והחלטית לכן הוא מחליט שלא לסכן את הישגיו וללכת על מה שעובד: העמדת פנים שכלום לא קורה. הוא מביט, מהופנט, באיברו המחליק אל בין שפתיה של האישה החרדית הנשואה, מוקסם מאופן שבו שפתיה מתמתחות בכל פעם שהוא מחליק החוצה, נרגש מהאור הנשבר מאיברו הנוצץ מרוּקה.

ואז הוא חש בדגדוג הראשון של הגמירה. פייגי קופאת להרף עין אך אינה מפסיקה ממלאכתה גם כשהוא מתחיל לגמור בפיה. הוא מתנשף חרישית כאשר אשכיו מתכווצים, פולטים את מטענם בפיה של פייגי פעם אחר פעם והיא ממהרת לבלוע את הכל בשקדנות וגם כשהוא חדל לבסוף היא ממשיכה למצוץ אותו עד לניקיון מוחלט.

רפי שולף בעדינות את איברו מפיה, רוכס את מכנסיו ואומר בקול צרוד משהו:

"נראה לי שלא הצלחת לנחש.”

"נכון.” אומרת פייגי בשלווה ומתירה את הצעיף. “עכשיו תורך.”

והנקמה שלה חריפה ושמנונית, חמוצה ומלוחה ודלוחה. אך כל הטעמים הגועליים לא משכיחים מרפי את הרגע הראשון שבו עטפו שפתיה את הזין שלו ואת הידיעה שגמר לה בפה.

ביום שני בבוקר מבקש ממנו זבולון שלא לבוא למשרד בגלל שמתקיימת בדיקה של העירייה והוא לא רוצה להסתכן בכך שמישהו יראה שרפי ופייגי שוהים לבדם. הוא גם מציע לשלם לרפי עבור יום עבודה אך רפי מסרב ואומר שהוא פשוט ייקח יום חופש.

ביום מחרת האווירה במשרד נינוחה ורפי שמח לגלות ששום עננים לא מעיבים על מערכת היחסים שלהם. פייגי קורקטית וידידותית אך לא יוצאת מגדרה בחברתו. הוא מבחין שהיא חזרה לעשות את ציפורניה ושואל אותה על כך.

"כןחשבתי שזה יותר יפה, לא?” היא שואלת, מסמיקה קלות.

"כן.”

"מה דעתך על הצבע?”

"לא רואים ממש צבע, זהצנוע כזה.”

"יפה בעיניך?”

"אני אוהב אדום בציפורניים, אבל זה אני.”

"אדום זה לא צנוע.” אומרת פייגי. “וגם כולם רואים את זה. זה לא כמו שפתון שאפשר למחות.”

"זה נכון.”

"יש לך צבע מועדף בשפתון?” היא שואלת כבדרך אגב.

"אדום.” אומר רפי, איברו מתעורר מעט. פייגי מהנהנת. “ולפעמים ורוד בהזדמנויותמיוחדות.”

את השפתון הוא פוגש כאשר הוא מגיע למשרד ביום חמישי. מלבד ברכת בוקר טוב, פייגי לא אומרת מילה על השפתון אך שפתיה המלאות בוהקות באדום פתייני.

"אולי נשחק בצהריים 'צוקער אָדער זאַלץ'?” שואל רפי, איברו מתקשה במהירות.

"אתה אוהב את המשחק הזה?” היא שואלת בתמימות.

"מאוד.”

"בסדר, אפשר.” היא עונה כבדרך אגב ורפי כבר לא יכול לספור את הדקות לפני שירגיש את שפתיה המלאות עוטפות את איברו.

מנהל העבודה מתקשר מהפרויקט בצפת. יש שם סיבוך עם תעלה שקרובה מדי לחוטי המתח ורפי מנסה כמיטב יכולתו לעזור בטלפון והם מחליטים שישלחו תמונות ותרשימים ורפי יעבור עליהם. אחר כך הוא מתקשר לעדכן את זבולון והם מתייעצים איך להמשיך ומסכמים שאחרי שיגיע החומר יטכסו עצה ביחד. אחר כך הוא פותח שוב את התרשימים המקוריים ומנסה להבין איך החמיץ את הבעיה מלכתחילה.

"רפי.” נשמע קולה של פייגי מהמטבח.

"מה?” הוא עונה, עדיין טרוד מעט בגלל הפרויקט בצפת.

"צוקער אָדער זאַלץ.” היא רק אומר ורפי נקרע מיד מהפרויקט. הוא מזדקף וליבו מנטר כאשר הוא רואה אותה יושבת במטבח, זקופה, מכוסת עיניים ופשוקת שפתיים. על השולחן לפני יש רק שתי קעריות של מלח וסוכר וכפית אחת.

הוא ממהר לחצות את המרחק אל מטבח ומתקרב אל פייגי וזו מלקקת את שפתיה למשמע צעדיו. שפתיה משוחות בשפתון האדום והחלל האפלולי שבינהן מזקיר את איברו במהירות. כדי לצאת ידי חובתו הוא לוקח מעט סוכר בכפית ומקרב אל פיה.

"סוכר.” היא אומר בקול מעובה.

"נכון.” אומר רפי ומגיש לה כפית עם קורט מלח.

"מלח.” היא מזהה.

"נכון.” הוא אומר. “נראה אם תזהי את זה.” הוא מוסיף ומתחיל להתיר את חגורת מכנסיו. למרות שהוא חרמן, רפי מתאמץ למשול בתנועותיו ופותח את החגורה באטיות. הוא גם רוצה שהיא תשמע את ִִִּלִחשוּש עור החגורה המחליק על הבד, את נקישת האבזם, את הרוכסן המזמזם בעודו יורד למטה באטיות ואת אוושת המכנסיים המחליקים במורד רגליו. חזהּ של פייגי עולה ויורד במהירות כאשר היא שומעת אותו מתפשט והיא מפשקת את שפתיה האדומות בהזמנה כאשר היא חשה באיברו מתקרב אליה, מלקקת שוב את השפתיים המשוחות.

רפי נאנח חרישית כאשר פיה החם והרטוב עוטף אותו. פייגי מניעה את ראשה בתנועות קצובות ואוהבות, שואבת אותו אל העונג שבפיה. לפרקים היא פולטת את רוב הזין ומתמקדת רק בראש ואז היא חוזרת למצוץ במסירות מהראש ועד חצי הזין. פיה רך ורטוב כל כך עד שנדמה שהפך כולו ללשון אחת, חושנית ומפנקת.

נשים אחרות משתמשות בידיהן כאשר הן מוצצות, הן כדי להעצים את החוויה והן כדי לשלוט במציצה ובמרחק. פייגי משתמשת בפיה בלבד, כאילו אינה מוכנה לגעת בזין בידיה. אך את מה שהיא מחסירה באצבעותיה היא משלימה בלשונה המלקקת את הזין המתאכסן בפיה וברצון שלה להשתפר ולהשביע את רצונו של רפי. הוא נוגע בראשה כאשר היא עושה משהו שאינו נעים לו וממלמל "יופי…” או "עוד…” כאשר היא מגלה משהו חדש ובמהרה היא מוסיפה תנועות בורג עם ראשה בעודה יורדת לו ולשונה כבר גילתה שלושים דרכים חדשות כדי להסב לו עונג.

רפי עוצם את עיניו ומתמסר לפיה הלוהט ולשונה הזריזה וכאשר גל העונג מכה בו הוא פשוט מניח לו לשטוף אותו איתו, ממלא את פיה של פייגי בשפיך ומניח לה לבלוע את הכל כמו ילדה טובה.

"לא נראה לי שזיהית.” אומר רפי את חלקו בטקס.

"נכון. עכשיו תורך.” פייגי מתעללת ברפי אך סשן העינוי קצר משהיו הסשנים הקודמים ובמהרה הם חוזרים כל אחד לעמדתו.

שניהם מחויכים אחר כך ואחר הצהריים פייגי מגיעה לעוד שיעור בתוכנה. לא חולפת דקה ואצבעותיו של רפי נטועות בתחתוניה ומחוללות פלאים על דגדגנה וכמה דקות אחר כך פייגי גומרת בסדרת התנשפויות ומלמולים, רכונה על שולחנו של רפי. החיוכים הקטנים במשרד מתרבים ואל סוף השבוע שניהם נכנסים כאשר הם נינוחים ורגועים.

ביום ראשון פייגי לא יוזמת דבר ורפי מחליט להמתין גם הוא ושניהם עובדים בשקט, כל אחד בעמדתו. מעבר למסכים הם משוחחים בניחותא על מעשיהם בסוף השבוע ורפי מצחיק אותה כאשר הוא מספר אנקדוטות על ילדיו המפונקים של שותפו לדירה. לקראת הערב הוא מתחיל להיות חרמן ומתבאס שלא יזם כלום אך פייגי נראית לו עסוקה והוא לא לוחץ.

"אגיטע נאחט.”

"לילה טוב.”

רפי חרמן כבר מהרגע שהקיץ. הוא מביא ביד בשירותים אבל זה מרגיע אותו רק לכמה רגעים ועד שהוא נכנס אל המשרד, הוא שוב חרמן. פייגי כבר בעמדתה, חסודה בשביס שלה אך שפתיה משוחות באודם אדום ופתייני ולבו של רפי מנתר בהתרגשות.

"בוקר טוב." הוא אומר.

"גיט מורגען."

"רוצה לשתות?" הוא שואל.

"כן בבקשה.” היא מחייכת ורפי ניגש אל המטבח להכין להם תה וקפה. בעודו בוחש לעצמו את הקפה, מבטו נח על שתי צלוחיות קטנות הנחות במייבש הכלים שליד הכיור ורעיון מופרע צץ במוחו. הוא ממלא את הצלוחיות בכמות סמלית של מלח וסוכר ואז חוזר עם השתייה והצלוחיות אל פייגי.

"מה זה?” היא שואלת בסקרנות כאשר הוא מניח את הצלוחיות לידה.

"צוקער אָדער זאַלץ.” הוא אומר.

"עכשיו?” היא שואלת, צל התרגשות על פניה הצעירות.

"כן.” הוא מורה.

פייגי מהססת לרגע אך כעבור כמה שניות היא מהנהנת בצייתנות ושולפת מתיקה צעיף, אותו היא כורכת בתנועות מיומנות סביב עיניה, מלקקת את שפתיה ומפשקת אותן בציפייה.

"מוכנה?”

"כן.”

"סוכר.”

"נכון.”

"מלח.”

"נכון. נראה אם תזהי את זה.” הוא אומר ומחליק את איברו אל בין שפתיה המשתוקקות. עשר דקות אחר כך הוא גומר לה בפה.

בכל אותו השבוע הם משחקים צוקער אָדער זאַלץ בכל יום. הם כבר לא מוגבלים למטבח וכאשר רפי חרמן הוא פשוט לוקח שתי צלוחיות ומציע לפייגי "לשחק" והיא תמיד נעתרת. הדבר היחיד שלא משתנה הוא ההתעקשות שלה לכסות את עיניה. אלה הם חוקי המשחק, אי אפשר לשחק צוקער אָדער זאַלץ בעיניים גלויות.

ביום רביעי הוא מתיישב בכיסא המנהלים הגדול של זבולון וקורא לפייגי אליו.

"תביאי גם את הצעיף.” הוא מוסיף.

"באמת? למה?”

"אני רוצה לשחק, יש לי רעיון לשינוי קטן.” אומר רפי.

"איזה שינוי?” היא שואלת ומתקרבת אליו, אוחזת בצעיף.

"תרדי על הברכיים.” הוא אומר. "נראה אם תצליחי לנחש כשאת על הברכיים.”

"מה זה קשור?” תוהה פיגי בהתרגשות אך היא כורעת בכל זאת, ידיה כבר קושרות את את הצעיף סביב עיניה.

"בואי נראה אם תצליחי לנחש.” אומר רפי ומתיר את מכנסיו בטקס קולני.

הפעם הוא לא טורח להגיש לה מלח וסוכר והיא מניחה לו להוביל את ראשה אל איברו, בולעת אותו ללא מחאה. תוך שהיא כורעת בצייתנות בין רגליו, פייגי מתחילה למצוץ את איברו בשקדנות, ראשה עולה ויורד בתנועות קצובות.

רפי מרגיש כמו מלך העולם ככה, ישוב בכורסת מנהלים, פייגי היפיפייה כורעת תחתיו ומוצצת לו את הזין. בימים שחלפו היא שיפרה את הטכניקה שלה וכעת הוסיפה לרפרטואר שלה גם ליקוקים ארוכים של הזין מהבסיס ועד הראש, נשיקות מרפרפות וצלילות בעודה מניעה את ראש בתנועת בורג. נדמה שהיא נהנית מלהרגיש את הזין שלו בפה ואם בהתחלה היו המציצות גמלוניות ומהוססות, הרי שעכשיו היא מוצצת מיומנת בהחלט אם כי רפי לא יכול להכחיש כי העובדה שהיא נשואה, יפיפייה ובתו של הבוס מוסיפה גם היא שמן למדורה.

"עמוק.” הוא מבקש ופייגי מתאמצת לדחוק את איברו עמוק יותר אל פיה. רפלקס הפליטה שלה צץ והיא ממהרת לסגת ולהסדיר את נשימתה אך כעבור כמה רגעים היא צוללת שוב, מרוויחה עוד כמה מילימטרים ועוד שנייה או שתיים לפני שהרפלקס מאלץ אותה לסגת.

"מדהים.” מודה רפי בפה יבש ולב הולם. “יותר עמוק.”

פייגי מהנהנת וצוללת שוב, עמוק ונחוש ורפי רואה איך היא נאבקת ברפלקס בפליטה שלה בעוד איברו הגדול ממלא את כל חלל פיה ומאיים להידחק אל הגרון עצמו. הפעם היא נאבקת בעצמה קצת יותר מדי וכאשר היא נסוגה, היא משתעלת במשך כמה רגעים.

"אוקיי, זה מספיק להיום.” אומר רפי בעדינות וכאשר היא חוזרת למצוץ לו הם מסתפקים בעומק סביר. היא משיכה למצוץ לו עוד כמה רגעים לפני שהוא מתפוצץ בפיה בסדרת התנשפויות.

"לא נראה לי שזיהית.” הוא אומר בעודה מתרוממת.

"בפעם הבאה.” היא אומרת וחוזרת לעמדה שלה.

למחרת צץ בראשו של רפי רעיון סוטה נוסף. הוא ניגש אל פייגי מאחור ומניח את הצעיף על עיניה.

"צוקער אָדער זאַלץ.” הוא מכריז בעודו קושר את הצעיף. התרגשותה של פייגי גלויה: מעולם הוא לא נגע בצעיף ולא קשר אותו אך היא מניחה לו לקשור את הבד סביב עיניה ומפשקת את רגליה לקראתו כדי שיוכל לעמוד בינהן, מלקקת את שפתיה בהתרגשות כאשר היא שומעת את קרקוש החגורה.

רפי עומד בין רגליה הפשוקות של פייגי. שפתיה רכות, פיה רטוב וחם והיא מוצצת אותו עמוק ככל שהיא מצליחה ובין צלילה לצלילה היא מלקקת ומנשקת את איברו. אחרי כמה רגעים רפי שולף את הזין הרטוב מפיה ומגיש לה את אשכיו והיא מוצצת גם אותם בזהירות כמה רגעים עד שהוא מחזיר את הזין אל בין שפתיה. פייגי מניעה את ראשה בתנועות בורג עד שהיא כמעט בולעת אותו ואז מחליקה את הזין בוהק הרוק אל פיה. בניעות עמוקות היא מפנקת אותו שוב ושוב, פנימה והחוצה, ורפי עומד מעליה, משתאה לנוכח יופייה כשהיא ככה, עיוורת ונכונה, שפתיה משתפכות אחרי איברו, משאירות עליו שובל של רוק וליפסטיק אדום.

כאשר הוא עומד לגמור, רפי שולף את הזין מפיה ומכוון אותו אל חזהּ העליון. בסדרה של נתזים הוא מטנף את שמלתה, שרוכי שפיך נוחתים על שדיה, ידיה וסנטרה.

היא ממתינה עד שתשמע אותו גומר להתלבש ואז מתירה את הצעיף מעיניה.

"נראה לי שהתלכלכת.” הוא אומר ומצביע על כל השפיך המכסה את שמלתה. “יש לך כאן שמלה אחרת?”

"לא.”

"אז נראה לי שתצטרכי להישאר ככה כל היום.”

פייגי מהנהנת בהשלמה וחוזרת לעבודתה וגם רפי חוזר לעמדתו אך שעתיים אחר כך הוא שוב מופיע ליד שולחנה, אוחז בצעיף. היא זוקפת גבות אך מלבד חיוך קטן לא אומרת דבר וכאשר הוא מודיע "צוקער אָדער זאַלץ" היא פשוט מניחה לו לכסות את עיניה ואז מוצצת את איברו בצייתנות.

היא מנצלת את המציצה הנוכחית לשיפור נוסף של יכולות ההעמקה שלה ורפי גונח בהתרגשות כאשר לרגע קצר ומתוק אחד ראש איברו מתדפק על פתח גרונה הצר. פייגי ממשיכה לענג אותו בלשון זריזה ושפתיים רכות עד רגעים אחרים עד שהוא שולף את איברו מפיה ומרסס שוב את פניה ושמלתה בזרע, מנגב בחוצפה את הזין המטונף בפניה ופייגי לא מביעה מחאה, רק מסירה את הצעיף כאשר הוא גומר להתארגן.

פייגי קמה ממקומה אף רפי ממהר לשאול:

"לאן את הולכת?”

"לשטוף פנים.” היא עונה. “התלכלכתי ממשהו.”

"לא, זה בסדר.” הוא עונה. “לא התלכלכת.”

"זה בסדר?”

"תישארי ככה.”

היא מהססת לרגע ואז מהנהנת בהסכמה ושניהם חוזרים כל אחד למקומו, למסך ולעבודה. את ארוחת הצהריים הם אוכלים כרגיל בנפרד, נאמנים לחוקי הצניעות אשר להם כפופה פייגי, אך הם נוטים לשוחח בקול רם בשעת הארוחה, שלה ואחר כך שלו.

מראה פניה היפות של פייגי המכוסים בשפיך קרוש ממשיך לחרמן את רפי וכאילו היה תלמיד תיכון הוא מוצא את עצמו חרמן וזקור בשעות אחר הצהריים. הוא מנסה להתגבר ולשקוע בפרויקט אבל מחשבותיו נודדות שוב ושוב אל פייגי מאחורי המסך שלה, מכוסה בשתי שכבות של שפיך. למה לא שלוש? נשמע קול בתוכו ורפי מתעלם ממנו, או מנסה לפחות. לאחר מאמץ איתנים של שמונה דקות הוא קם שוב מהספסל וניגש אל פייגי, לוקח את הצעיף משולחנה.

"שוב?” היא שואלת וצל חיוך מבצבץ על שפיה בעודו קושר את הצעיף על עיניה.

"מה אני יכולה להגיד?” הוא אומר בעודו מתיר את מכנסיו. “אני ממש אוהב את המשחק הזה.”

גם אני.” מודה פייגי בביישנות.

המציצה שלה הפעם אטית ונינוחה והיא מלקקת את הזין מעלה ומטה עד שהוא בוהק מרוק כאבן חן. עיניה מכוסות כליל, פייגי מנשקת את הזין ומסניפה את ערוותו, מלקקת את בסיס הזין ואז את שני האשכים בזה אחר זה. איברו, שהיה מעט רפוי כאשר שחרר אותו מתחתוניו, עומד עכשיו רעב וזקור ובוהק, מייחל לרגע שבו פייגי תכניס אותו סוף סוף אל פיה אך לפייגי תכניות אחרות ובמשך רגעים ארוכים היא מנשקת את הזין ומחככת אותו בפניה מבלי להוביל אותו אל קודש הקודשים של פיה.

רפי נאנח כאשר היא מרחמת עליו לבסוף ועוטפת אותו בפיה החם והרטוב. היא מוצצת אותו מעלה ומטה כמה פעמים ואז מתחילה לרדת, הודפת אותו עמוק אל תוככי פיה. רכה ובלתי מתפשרת כמו הגאות, פייגי נאבקת בעצמה ומצליחה להדוף כמעט את כל איברו של רפי לתוך פיה, משפדת את גרונה על איברו לעיניו של רפי המשתאה. היא נשארת כך במשך כמה שניות ואז נסוגה באטיות אלגנטית, מחליקה לאטה במעלה איברו.

בדקות הבאות היא ממשיכה לענג אותו כך, לשונה מלקקת אותו בעודו ממלא את פיה, ראשה נע בתנועת בורג בעודה מוצצת את הזין עמוק והדוק ושפתיה מושחות אותו ברוק חלקלק. כאשר אינו יכול לעמוד יותר בעונג הוא שולף את איברו ובפעם השלישית באותו היום גומר על פניה היפות, ממלא את אפה, לחייה וסנטרה בשפיך חמים ולבנבן.

רפי מתיישב על שולחנה ומסתדר ואז היא מתירה את הצעיף בזהירות, מניחה אותו על הרצפה לידה.

"התלכלכתי?” היא שואלת בחיוך דק.

"לא.” הוא משיב לה חיוך וחוזר אל עמדתו.

חמש דקות אחר כך נשמעים צעדים כבדים במסדרון וכמה שניות אחר כך נפתחת דלת המשרד וזבולון נכנס בענן סיגריות.

=========================

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

27 thoughts on “פייגי און די פייגלע – פרק ט': צוקער אָדער זאַלץ”

  1. אני באמצע קראיה אבל שלא אשכח:
    *שמת בפה של פייגי קישקושים על יחוד והדלת.
    *נשים משתמשות ביד תוך כדי מציצה כדי לתת מנוחה ללסת

    1. הוא חייב להזכיר מדי פעם שהיא חרדית..
      ואמנם מעולם לא מצצתי אבל אני יודע שיש ליד יותר יתרונות מסתם מנוחה ללסת.

  2. קורא שקט לרוב.
    מצטרף הפעם לחבורת המגיבים דווקא בגלל שהפרק הזה קצת איכזב אותי (בקטנה).
    מצטער מראש על המגה-חפירה.
    דור, זה כבר די מוסכם אני חושב שאתה כותב סופר מוכשר. אני חושב שזה בא לידי ביטוי פחות בתיאור האקט המיני כשלעצמו (ובסופו של דבר, בדרך כלל מדובר במגוון מצומצם של התרחשויות…), אלא יותר ביכולת שלך לחדור לראש של הגיבורים. זה מה שעושה לדעתי את ההבדל בין סיפור טוב לבין התקע-צא הסטנדרטי על כל הואריאציות.
    אחדד – סיפורי הפורנו הטובים הם אלו שיש בהם נפח גם מחוץ לתיאורי המין. כשהערך המוסף הזה חסר, הם הופכים ללא יותר מסרטי פורנו מתומללים.
    הסיפור הזה הוא דוגמא מעולה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של רפי אבל הגיבורה היא פייגי. היא עוברת תהליכים, נחשפת ל"לילית" שבה, נאבקת בה וברצון שלה ונכנעת טפח אחר טפח. מצאתי את עצמי מצפה לפרקים הבאים, לא כדי לקרוא עוד על זיונים ומציצות, אלא כי באמת רציתי לדעת מה יהיה. הזיונים היו – אם תרצה – הקצפת על העוגה.
    בפרק הזה כבר היו גוונים של זיופים. חלקם כדי לדחוף את העלילה במעלה ההורמונים אבל חלקם, אני חושד, קשורים במוטיבים של סרטי פורנו שהרגשת שצריך למצוא להם מקום.
    הרעיון של לגרור את פייגי לסקס דרך המשחק שמאפשר לה להכחיש, הוא מעולה. עם זאת קשה לי לדמיין שבחורה שעד כה לא באמת ידעה מציצה מהי, תרכוש מיומנות בלי לקבל הדרכה ובלי אפילו לראות את הגבר. עוד יותר קשה לי להאמין שהיא תאהב את זה בלי להשתפשף קצת (…) בסקס גם מעבר לזה. אף פעם לא מצצתי ואף פעם לא הייתי אישה אבל אני לא יכול שלא לתהות מה בדיוק יכול לגרום לסוג כזה של בתולה לאהוב למצוץ בעיניים עצומות לגבר שהיא אולי נמשכת אליו אבל לא הרבה יותר מזה.
    אבל זה בקטנה, הקטע של לגמור לה על הפנים, באמת כיבה אותי קצת. אני מבין שבסרטים, מסיבות מובנות, יש ערך להראות שפיכה על הפנים. כאן אין בזה שום צורך. קשה לי גם מאוד להאמין שאקט כזה, ששובר את העמדת הפנים כאילו פייגי לא יודעת, עובר בשלום. בלי תגובה אפילו. עוד יותר קשה לי להאמין שביא לא שוטפת את הפנים רק בגלל שהוא אמר לה. אין באמת רמז לכך בבניית הדמות של פייגי. לא ברור לי באמת מה יגרום לרפי למצות את הגמירה בפה אחרי שלוש פעמים ולהעדיף "לגמור בחוץ" אבל מה אני יודע.
    זהו. כמו שכתבתי – בקטנה. בעיקר יהיה לי חבל אם הסיפור המעולה הזה יהפוך לעוד סיפור טוב.

    1. קורא במדבר – אני חושב שאתה שוכח שמדובר פה בסופו של דבר של פנטזיה. פנטזיה לא חייבת להתאים את עצמה לגבול המסגרת שאתה רוצה. אם בעיניך זה לא בסדר שהסיפור לא ריאלי או מדויק עד לפרט האחרון, זו פרשנות אישית שלך, כי פנטזיה לא מתיימרת להיות דווקא ריאליסטית..
      וכמובן תמיד בפרק האחרון יש את האפשרות שגיבור הסיפור יגלה שכל ההתרחשות היתה רק חלום במוחו הקודח, ושהוא פשוט נרדם מול המחשב באחד הפרקים הראשונים. אז נראהלי שעדיף לשמור את הביקורות המושחזות לסוף, להתרווח וליהנות מסיפור טוב.

      1. הבעיה פרח ,שהסיפור הוא לא רק טוב אלא מעולה ,אבל כשאת נכנסת לקטע ופתאום יש דברים שממש לא יכולים להיות במציאות זה סוג של סוגר אותך.

      2. אה, אם נתתי רושם שאני מייצג משהו מעבר לפרשנות האישית שלי, אני מתנצל.
        לדעתי, גם פנטזיה, כמו כל ז'אנר ספרותי, צריכה להיכתב במסגרת גבולות מסוימים, תחביריים ממש. יש מסלול עלילתי שצריך להיות מהודק. כלומר אם רוצים שיצא סיפור טוב.
        הרי אם באמצע הסיפור היתה פייגי מתחילה לעופף כפרפר, אני מניח שהיית תוהה מה לעזאזל עבר לדור בראש, נכון? אז יכול להיות שאני קצת יותר רגיש לדברים כאלה.

    2. כמה דברים
      יש פה האצה מסויימת, אבל כן היה תהליך. הם כן שיחקו והוא כן בחן דברים במשחק שהיו "תמימים". הקטע פה זה שהיא יוצרת לעצמה מסגרת שבה זה "מותר" וההתעקשויות שלה על דברים כמו שזה רק במסגרת המשחק או שהיא לא מסתכלת או דברים כמו הסטירה יוצרים לה מסגרת פסיכולוגית שהכל בסדר וזה סתם משחק וזה רק פה ושהוא בכלל גיי וכו'. אל תשכח שאנחנו בפרק ט' ורק עכשיו קרה משהו כזה!
      לגבי הקטע עם הגמירה – ברור שהיא הבינה שהוא גמר עליה. היא נשארת ככה בגלל שליטה וכי זה מחרמן אותה עוד יותר ומין סוג של אפילו תזכורת או "סימן טריטוריה"… יש הרבה סיבות לדברים כאלו – בין למה הוא אמר לה לבין למה היא הקשיבה. זה הקטע, הם בעולם שלה והוא לא אמר לה לעשות את זה באמצע הרחוב (נגיד עם אלון בסיפור הקודם זה כבר היה מוגזם לדעתי שהוא עושה לה דברים כאלו באמצע הרחוב כשכולם קולטים)
      לגבי המציצה – נכון שאף אחת כנראה לא תרד מדהים על הפעם הראשונה ובטוח תלמד עוד הרבה דברים אח"כ, אבל יש כאלו שיש להן כשרון לזה, ובסופו של דבר היו "אימונים" כמו המלפפון או הסרטונים שהוא הראה לה. קבעון אוראלי כזה. כמו כל דבר, יש כאלו שמוכשרים יותר בהתחלה וכאלה שפחות. שים לב שגם בכל אקט היה לה שיפור אחר, זה לא שהוא אמר שהיא מוצצת כמו כוכבת פורנו, ובתכלס? עצם האקט והרעיון שמאחוריו זה כנראה מה שכל כך עושה לו את זה. השתמשתי באלמנט הזה גם ב"בוטקה" – ליבי לא ידעה ממש דברים. אבל הוא גמר כמו מטורף בגלל הסיטואציה. לכולנו יש קטעים שמשהו ספציפי ממש ממש מחרמן אותנו וזה מה שעושה את הריגוש.
      אחד הקטעים שאני הכי אוהב אצל דור זה השימוש שלו באמצעים פסיכולוגיים. למשל סוס טרויאני או טור הנדסי הם דוגמאות מדהימות להדרגות. אף אחד לא היה מאמין שגיבורת טור הנדסי תסיים את הערב כשהיא מזדיינת עם גברים בחנות חשמל, אבל כשרואים את התהליך, מבינים הכל וזה מותח
      אבל העיקר שאנחנו מסכימים שדור גאון 🙂

  3. פרק מצויין ששייך לסיפור מצויין,דור נוב החזרת את היידייש למרכז הענייניים, זה מחזה שיותר מאשמח ללכת לראותו בתאטרון היידיישפל. זיין גיזונט

  4. כמה כיף לראות כלכך הרבה תגובות. אין עליך דור.
    תגיבו, תראו לבוס כמה אנחנו נהנים גם אם אין משהו חשוב לכתוב

  5. בשביל מה להראות לו? הוא כתב שגם אם נהיה וגם אם לא,הוא כשלעצמו ימשיך לכתוב…
    ולא שום בוס

  6. נו מה יהיה מתי הפרק הבא אי אפשר ככה אני נכנס שלושים פעם ביום ומחכה

    1. יוסף חכם, יוסף מנוי לבלוג. יוסף לא נכנס 30 פעמים ביום. תהיה חכם, תהיה יוסף.
      אני נרשמתי כשהיו רק 70

  7. היי דור
    הגעתי אליך דרך אתר סליזי, שהוא מחרוזת של סיפורים, חלקם הקטן טובים ושווים לחזור אליהם. מאז שאני כאן אני מוצא עצמי עובר לסליזי וחוזר אחרי דקותיים.
    הסיפורים שלך (ואני לא מחדש לך דבר) הם מעולים. יש פה משחק נהדר שמתבסס גם על סקס כמובן, אבל גם על עלילה סיפורית מצויינת. למשל קראתי (ואהבתי מאד!) את הסיפור על הנער שמוצא עצמו בסיני עם ארבע בנות סביבו. וגם לאחר שגמרתי (אהמ..) מצאתי את עצמי ממשיך לקרא את הסיפור. לא את הסקס אלא את הסיפור בעצמו.
    וכאן אני מגיע לשאלה שלי. האם אני יכול לתרום מספר קטן של סיפורים לאתר שלך, ולו על מנת לגוון את הכתיבה , לא להתחרות בה. הסיפורים שלי הרבה יותר קצרים אבל אני אשמח להתכבד בקבוצה הנהדרת הזאת ובהשתתפות הזו כדי לפרסם תחת כיסוי את הסיפורים שלי. אתה מקבל כמובן זכות וטו על פרסום הסיפורים.
    תודה
    Erezz

      1. לא כתבתי אף סיפור כזה. אני *מתכנן* סיפור על גבר עם ארבע נשים על יאכטה אבל אפילו את הקובץ עוד לא יצרתי ובוודאי שלא כתבתי בו אף מילה. בראש שלי יש לו שם, אגב: "דדי אישוז".

  8. פרק מעולה ואחד הסיפורים הטובים שלך הפרק הזה הפריע לי רק משהו קטן… משום מה במציצה הראשונה בפרק הוא "זכה" לגעת בשדיים שלה משום מה כאילו נשכח. הדבר בשאר המציצות.. יותר הגיוני היה שהוא היה ממשיך בשדיים אולי ניגע בהם מתחת לחולצה אולי משחק לה בפיטמות.. מעניין לאן ימשיך הפרק הבא..

  9. בכול פעם שמופיע קטע חדש זאת חגיגה. אבל החגיגות הפכו לבודדות. האם אי אפשר להגביר מעט את הקצב?
    לגבי סליזי גם אני הגעתי משם ולא ברור לי מדוע פסק לפעול. חבל. האם יש עוד אתרים דומים כמו סליזי והידית שמתפרסמת בהם סיפורים. אשמח לדעת. חג שמח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *