ראיון חג עם דור נוב

כמובטח, הנה ה"ראיון לחג עם דור נוב”. ממש שמחתי לגלות שהיו הרבה שואלים, הרבה שאלות ושאחוז גבוה מהשאלות עסק ביצירה. תודה ענקית לאלון, דוד, מיכאל, נדב, מישו, “ההוא משם" ויוסי שטרחו ושאלו. חילקתי את השאלות לכמה נושאים מרכזיים וגם איחדתי שאלות שחזרו על עצמן.

על האיש מאחורי דור

כמה מלים על השאלות האלה. אני שמח לומר שהיו פחות מהן מכפי שחששתי. חששתי שרוב השאלות יהיו מהסוג המציצני שרוצה לדעת על האיש המשעמם מאחורי דור נוב ואני שמח שהתבדיתי.

אני אתחיל מלענות לשאלה שדווקא לא נשאלה: למה אני מסתיר את הזהות שלי?

א. מסתורין – אנחנו חיים בעולם ללא מסתורין. מצלמות בכל מקום, מעקבים דיגיטליים אוטומטיים, רשתות חברתיות שיודעות מה אכלתי עוד לפני שהזמנתי ועוד. גם כשכבר היו בארץ מקרים של מסתורין חצי מעניינים (“וולווט אנדרגראונד” ו”השרוף”), תוך עשר דקות שני האומנים בשנקל הלכו וחשפו את עצמם בשביל עוד שלוש דקות של חשיפה. יש משהו נחמד בלהיות מישהו שאנשים לא יודעים מי הוא.

ב. הגנה – גדלנו על ערכים שהם תולדה של דור שחוו את הטראומה הגדולה ביותר בתולדות המין האנשים בעידנים האחרונים, מלחמת העולם השנייה והמשטרים הטוטאליטריים וחלק בלתי נפרד מערכים אלו הוא חופש הדיבור. אחרי שהמשטרים הרודניים נכשלו בסתימת פיות באמצעות כוח הם מנסים להשיג אותו מכיוון אחר: בהפחדה. כאשר מצביעים על אדם כבוגד או סוטה ומשקרים לגבי מידת הסכנה שלו לחברה, קל יותר להצדיק השתקה שלו ופגיעה בו. אם לפני עשרים שנה אנשים שגדלו תחת צלו של המשטר הנאצי או הקומוניסטי היו זועמים למראה משטרה שעוצרת אדם רק בגלל טקסט שכתב, אני חושש שהיום הציבור אותו מפחידים בטרוריסטים מוגזמים ופדופילים דמיוניים יסער הרבה פחות לנוכח השתקה ו/או מעצר של אנשים המתוארים ככאלה. אני מפעיל כמה שכבות בהגנה על הזהות שלי אבל הפשוטה והבסיסית ביותר היא: לא להגיד מי אני.

ג. העיקר והטפל – האדם מאחורי דור נוב הוא מאושר ומשעמם גם יחד. אני רוצה להסתיר אותו כדי לדבר על מה שמעניין: על היצירה.

ש: בן כמה אתה?

ת: אני קורא לגיל הזה "תחילת הזקנה". אני רואה את הזקנה מתקרבת אבל אין לי ספק שאני במצב גופני שעוד אתגעגע אליו רבות…

ש: מה אתה עושה בחיים?

ת: עובד ומתפרנס יפה, ברוך השם. בנוסף עוסק בספורט חובבני ובעוד שלל פעילויות ותחביבים שממלאים את חיי עד הדקה האחרונה.

ש: האם אתה עוסק בתחום משיק לכתיבה? האם הכתיבה היא משהו בחייך שבא לידי ביטוי מעבר לנושא של הפורנו?

ת: כל הדרכים מובילות לרומא וכל תחום הוא משיק לכתיבה…כיום אני לא משתמש בכתיבה מעבר לכתיבת פורנו ועוד אי אלו שעשועים כתובים אחרים.

על דור

השאלות בחלק הזה הן שאלות שמתייחסות יותר לזהות הבדויה ולמערכת היחסים שלה עם העולם האמיתי.

ש: מי מהאנשים שאתה מכיר מודע לעיסוק הצדדי שלך?

ת: גב' נוב והחבר הכי טוב שלי. לפני שנים רבות סיפרתי גם לקרוב משפחה קרוב אבל לדעתי הוא שכח מכך.

ש: האם זה משהו שאתה מציג כחלק מהזהות שלך, או שזה צד 'אפל' שאתה מסתיר מהעולם?

ת: אני מסתיר את הכתיבה שלי מהטעמים שפירטתי קודם לכן.

ש: איך אתה מושפע מהתגובות או העדרן?

ת: אני אוהב לקבל תגובות אבל הן לא הדבר החשוב כי יצירה ופרסום הם שני דברים שונים לחלוטין. בעיני אני משול לאדם שאוהב לשיר לו להנאתו בבית. בשלב מסוים הוא מגלה שכאשר הוא שר על המרפסת אנשים עומדים ברחוב ומקשיבים לשירים (ולפעמים מוחאים כפיים) לכן הוא נשאר לשיר בחוץ.

הכתיבה עם לוח זמנים וציפייה של קוראים מתמרצת אותי לעמוד בלוח זמנים מסודר ולהפוך את הכתיבה לחוויה יצרנית כביכול (יש "מכסה" שאני צריך לעמוד בה) אבל עדיין צריך לזכור שהיצירה והפרסום אינן בלתי נפרדות. האיש ימשיך לשיר גם אם הרחוב יתרוקן, הוא פשוט יעשה את זה בסלון ולא על המרפסת.

אם תחפשו את שמי באינטרנט לא תמצאו שבב של קידום עצמי כי לא אכפת לי אם יכתבו עלי או לא. כאמור אני מתפרנס יפה ומסתיר את זהותי לחלוטין לכן פרסום נרחב לא יעלה לי ולא יוריד. ועוד דבר: דעתם של הקוראים שלי חשובה לי עשרות מונים מדעתם של מבקרים בעיתון. גם אם יחליף מאן דהו לבקר את האתר והסיפורים, דעתו בטלה בשישים עבורי מול דעתם של הקוראים הוותיקים. מבקר רוצה למכור קליקים ופרסומות, דעתכם היא כנה ואמתית.

ש: אילו פניות מפתיעות או מעניינות הגיעו אליך בעקבות הבלוג? האם יש לך פנטזיות בהקשר הזה? נפגשת פעם עם מעריץ? מעריצה?

ת: היו נשים שרצו להיפגש ואת כולן דחיתי בנימוס. אני מאושר עם גברת נוב. את הפנטזיות אני משאיר בראש ומוריד למקלדת כמובן…

ש: מאיפה הגיע השם דור נוב (כלומר הידית) האם זה התבשל הרבה זמן לפני שהתחלת לכתוב 'בסוכנות אירוטיקה' עליו השלום?

ת: לפני שהתחלתי לפרסם חשבתי על כינוי שיהיה הסתמי ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כינוי שלא מסגיר גיל, מגדר, תחביב או העדפה זו אחרת. "ידית דלת" היה החפץ הסתמי ביותר שיכולתי לחשוב עליו, חפץ כמעט ללא מטאפורות או אסוציאציות ולכן בחרתי בו.

על היצירה

ש: האם אתה מתייעץ עם מישהו בנוגע לתכנים של הבלוג?

ת: אף אחד, זאת הצגת יחד.

ש: איפה התחלת לכתוב, הרי לפני 20 שנה, האינטרנט היה בחיתוליו, היו פחות במות לכתיבה.

ת: באתר "סוכנות ארוטיקה" ז"ל של רונן אלון ז”ל. כשנתקלתי באתר הסיפור הדומיננטי בו היה "סוכנות אירוטיקה" מאת רונן עצמו ומה שחרה לי מיד הוא העובדה שעסק בדמויות אנגלוסקסיות באיזה יקום קוסמופוליטי–הוליוודי. די מהר הבנתי שאני רוצה שהיצירה שלי תתמקד בהוויה ישראלית. גם כי שם הכוח שלי וגם כי זה מה שהקוראים רוצים לקרוא, סיפורים שהם יכולים להזדהות איתם.

ש: מתי אתה כותב?

ת: כל הזמן. לפעמים בערב כשאני עובד ועונה למיילים או כותב מסמכים של העבודה, כותב אנליזות ופורנו במקביל. אם אני לוקח יום מחלה פה ושם אני יכול לשבת כמה שעות ולכתוב. אם נגמר פרויקט בעבודה ויש תקופת בטלה סמויה וגלויה, אני לוקח את הלפטופ למשרד ריק ויכול להריץ ככה כמה פרקים בתוך כמה ימים.

ש: מהיכן באים הרעיונות הכל כך לא שגרתיים? מה המטרה שלך בסיפורים?

ת: נאום כללי על יצירה ויצירתיות. בלי להשוות חלילה את רמת הכתיבה שלי לזו של יוצרים דגולים ומפורסמים, אני מאמין שדחפי היצירה של כל היוצרים הם דומים ולא משנה אם אתה פסל, מתופף, משורר או כותב פורנו. זה יושב אצלך וזה חייב לצאת, כמו החייזר מ"הנוסע השמיני". זה בתוכי וזה מכרסם בי ואני מוציא את זה אל הטקסט אחרת אשתגע. כמו אצל יוצרים אחרים, גם אני לא תמיד יודע בדיוק מאיפה באים הרעיונות. לפעמים הם מהעולם האמתי, לפעמים מיצירות של אחרים ולפעמים אפילו מפורנוגרפיה של אחרים שאני אומר לעצמי "הנה רעיון מגניב, למה שאני לא אקח את זה ואנסה לעשות עם זה כך וכך?” בדרך אם אני יודע מה המקור לסיפור שלי, אני מספיק בטוח בעצמי כדי לכתוב אותו בסוף הסיפור. גם אם אני לוקח רעיון מסיפור שקראתי, לא יישאר ממנו הרבה יותר מגרעין כשאני אגמור לכתוב. רוב מה שתקראו יהיה מקורי.

ש: ממה אתה מקבל את הכוח לכתוב ככה?

ת: אני לא יודע מה זה "לכתוב ככה", לכן אני אניח שהתכוונת ל"איכותי". הכוח לכתוב איכותי הוא רצון שהקוראים שלי ייהנו מסיפור שלא מעליב את האינטליגנציה שלהם, כמו הרבה מאוד חומרים בעולם הפורנו. אני קורא את הסיפור שוב ושוב לפני הפרסום וגם מניח לו "להתיישן" כמה חודשים או שנים לפני הפרסום. אין לי עורך חיצוני ולכן אני העורך של עצמי. לחזור לסיפור אחרי שהתיישן היא דרך לא רעה לבחון אותו בעין ביקורתית, להיות אדם קצת שונה מזה שכתב אותו.

ש: יש לך שאיפה בחיים לכתוב רומן ארוך?

ת: יש איש. האיש עומד בביתן קטן באזור התעשייה ומכין פלאפל, הפלאפל הכי טוב בישראל. באים אליו אנשים ואומרים: “האיש מכין אחלה פלאפל אבל בטח הוא היה רוצה להיות אייל שני. להיות שף מפורסם, שיראו אותו בטלוויזיה, שיהיו לו מסעדות גדולות על שמו." אבל האיש רק רוצה לעמוד בבוטקה הקטנה ולמכור פלאפל. סופרים גדולים בישראל יש הרבה, מי עוד עושה פורנו פצצה? אני פשוט אוהב לכתוב פורנו. זאת לא תחנה בדרך לעשות משהו "רציני", בשבילי זה הדבר האמיתי.

ש: שאלה שחשובה לי, דן עליה הרבה עם חברה טובה – איך אתה מקבל כלגיטימי אלימות בפנטזיה, ולא במציאות? בחלק מהסיפורים שלך בבירור אנשים לא היו מסוגלים לצפות כסרט. למה בסיפור האלימות קלה יותר לעיכול?

ת 1: במדיה הפופולרית אתה רואה דקירות, קטיעות איברים ועוד אכזריות בלתי נתפשת. מה עשה גיבור אצלי? הוריד פליק לתחת של בחורה? גמר לה בפה? האלימות בסיפורים שלי היא מקראה לכיתה א' לעומת אלימות בסרטים ובספרים של אחרים. צפית פעם בסרט של קוונטין טרנטינו, נכון? זה שהאלימות בסיפור שלי (דרך אגב: במיעוט מבוטל מהסיפורים שלי יש אלימות) היא מינית זה שונה במשהו? בעיני לא.

ת 2: שוב צריך לזכור: אלו פנטזיות למבוגרים ותו לא. הדבר הראשון שעשיתי כשהקמתי את האתר היה לדווח עליו לwordpress כאתר שמציג תכנים למבוגרים בלבד. אני לא רוצה שילדים יסתובבו כאן אבל מבוגרים יכולים ליהנות משלל סטיות ביודעם שאלו פנטזיות בלבד.

ש: האם אתה מרגיש שאתה מצליח לכתוב נשים טוב?

ת: שאלה טובה. האם אתה מרגיש שאני מצליח לכתוב נשים טוב? אני לא יודע מה זה "נשים". יש אנשים ממגדרים שונים. אם אתה קורא את הסיפור ושום דבר בך לא זועק "נו באמת, אנשים לא מתנהגים ככה", אם התודעה שלך זורמת עם הדמויות והמעשים שלהן, התשובה לשאלה היא כנראה "כן.” אני מצרף סיפורים שבהן הדמות הראשית היא אישה, תחליט לבד אם אני מצליח לכתוב טוב נשים.

סיפורים בהן יש דמויות נשיות דומיננטיות: אל תעירו ואל תעוררו, לילה ארוך, המרוץ לצמרת של נגה לוין

ש: מאיפה כל זה התחיל?

ת: אציין רק שהפעם הראשונה שכתבתי סיפורים פורנוגרפיים הייתה במחברת קטנה כאשר הייתי בגיל ההתבגרות. כתבתי ארבעה סיפורים (גיבורת כל אחת מהן הייתה נערה שהכרתי) ואחרי שנה או שנתיים חששתי שהמחברת תימצא וזרקתי אותה. אחר כך חיכיתי שימציאו את האינטרנט 🙂

ש: יש בחלק נרחב מהסיפורים קונוטציה דתית, מה הרקע שלך בעולם הדתי, או שזה רק כדי להיחשף לעולם נוסף?

ת: בתוך עמי אני יושב. כדי שהסיפורים יהיו אפקטיביים אני והקורא צריכים לבצע Leap of Faith,

אותה קפיצה של אמונה שאמרה לגרום לתת מודע של הסיפור להאמין שאולי הסיפור יכול להתקיים. אני מתחבר לחומרים מקומיים: דתיים, חילוניים, צברים, מילואים, חוף הים, שמורות טבע וכו'. ככל שאני והקורא מזדהים יותר עם המקום, קל יותר לקבל את הדמויות.

ש: כשאתה כותב, מה זה עושה לך, עד כמה אתה נהיה חלק מהסיפור? חי אותו?

ת: השיא זה כשאני שומע את הגיבורים מדברים לי בראש. מריץ את הדיאלוגים והמונולוגים. מבין אותם ומה מניע אותם. לפעמים אני מרגיש שאני לא ממציא כלום, רק יש בי יכולת להציץ ליקום מקביל ולהביא את מה שאני רואה שם אבל אולי היקום הזה אמיתי כמו שלנו.

ש: איזה סיפור שלך, הכי שלך, אתה הכי מזדהה איתו , הרי בכל סיפור יש שמץ של אמת, לא?

ת: אני מניח שלכל סיפור אני יוצק גם חלקים מהחיים שלי אבל אלו לא בהכרח החלקים שאתם חושבים. זה יכול להיות בית ספר שלמדתי בו פעם, או פינה מתחת לעץ או האופן שבו גן ילדים מעוצב. שני הסיפורים שהם באופן רשמי שלי הם כמובן פורנו 1 ופורנו 2 שהם אמיתיים ב95% מהפרטים.

ש:היה סיפור שהשתלט לך על החיים? איפה הכתיבה שלך פוגשת אותך במציאות?

ת: לא היה סיפור שהשתלט לי על החיים אבל יש סיטואציות בהן הדחף לכתוב כל כך עצום שקשה לי להירדם ואני מרגיש אני חייב לכתוב. מדובר, אגב, בדרך כלל בדיאלוגים ומונולוגים, הגיבורים שלי יודעים לאכול לי את הראש כשהם רוצים.

ש: האם אתה נהנה מהכתיבה או שמרגיש לפעמים משועבד למעריצים?

ת: אני תמיד נהנה מהכתיבה, זה היתרון העצום בכתיבה חובבנית. אני לא מתפרנס ממנה, אני יכול לכתוב מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. המעריצים ומסגרת הפרסום עוזרים לי להכניס שיטה בכתיבה, מעין מחויבות שמסדרת לי את היצירה ומחזקת את הפריון היצירתי. מכיוון שאני מכין את הסיפורים חודשים ושנים לפני הכתיבה, אין מצב של "אני חייב לכתוב משהו כי הדדליין מתקרב", תמיד יש לי משהו מוכן.

גברת נוב

אתחיל ואומר שגברת נוב היא אישה אמיתית לגמרי, לא דמות בדויה או מטאפורה. היא אישה חזקה ואסרטיבית ומה שעוזר לי "לשרוד" איתה ומולה הוא שאני עקשן בדברים שחשובים לי, ממש an Unstoppable Force meets an Immovable Object.

ש: איך הכרת את מרת נוב?

ת: ידידה משותפת חיברה, אבל ידעתי מי היא גם קודם לכן.

ש: האם בת זוגך שותפה לעולם של הסיפורים? האם היא שותפה למחשבות טרם הפרסום?

ת: התשובה מורכבת. בגדול כן, בפועל כמעט ולא. כאשר חיים שנים רבות בזוגיות, אחת הדרכים לשרוד את האיום על האני היא יצירת מקום פרטי. המקום הפרטי שלי הוא הכתיבה. גברת נוב יודעת שאני כותב ובעבר גם קראה סיפורים פה ושם אבל לשמחתי, לא מראה הרבה ענין בנושא. מדי כמה שנים יש לנו שיחה דומה לזו:

דור: <משהו שקשור בדור נוב>

גברת נוב: “אתה עוד כותב?”

דור: “פה ושם.”

גברת נוב: “תשלח לי את הכתובת של האתר.”

דור: “חפשי בגוגל, תוצאה ראשונה נראה לי.”

וזה סוף השיחה. אני לא יודע אם היא באמת מחפשת בגוגל או לא. מצד שני, לפעמים בזמן סקס היא רוצה שאני אספר לה סיפור. היתרונות הבודדים שבלחיות עם כותב פורנו הוא שהוא יכול לספר לך סיפור בזמן שהוא מזיין אותך. אם תנדנדו לי אולי אעלה אחד או שניים מהסיפורים האלה על הכתב.

ש: האם אתם צופים בפורנו יחד?

ת: היו מקרים בעבר אבל בטח לא משהו בתפריט הקבוע.

ש: איך עושים את זה כשיש ילדים?

ת: מחכים שהם ילכו…בקרים הם זמן לא רע. או לפני שהבית מתעורר או אחרי שכל המנוולים הסתלקו ואפשר לגנוב חצי שעה פרטית לפני העבודה. גם נופשים.

ש:דוגרי – מה אשתך חושבת?

ת: אני שואל את עצמי את אותה שאלה כבר הרבה שנים.

שונות

ש: האם התנסית בסקס עם אנשים אחרים מאז הנישואין? מה עמדתך בנוגע לבגידה? (ומה זו לדעתך בגידה, אם בכלל).

ת: לא. אני לא הולך לשפוט מבוגרים אחרים אבל אני לא בוגד. הזוגיות שלך זה הגשר שעליו אתה נוסע מעל התהום הקרויה החיים. זה הבית שלך בסופה. בכל פעם שאתה בוגד אתה סודק את היסודות. אולי הסדק יהיה קטן וסמוי, אולי תשרוד ככה כל החיים בלי להתגלות אבל אולי יהיה רעש אדמה ופתאום הכל יקרוס. וככל שאתה בוגד יותר אתה מכניס יותר סדקים וכשהכל מתמוטט אתה לא היחיד שנפגע. קוריוז קטן: גם הגיבורים (הגברים) שלי לא בוגדים לעולם, אני אפילו לא מצליח להביא את עצמי לכתוב על כך. ואם נשים בוגדות בסיפורים שלי זה ב90% אינדיקציה לכל שהבגידה תיחשף.

ש: בכמה מילים, מה הסיפור הבא שיש לצפות לו? ומה יש לך בקנה?

ת: יש את "מה בתנור" לדברים כמעט מוכנים. לגבי רעיונות לא מבושלים בכלל, בואו נראה.

–סיפור על בחור שנכנס כשותף לדירה עם בחורות צעירים שבטוחות בגלל טעות שהוא הומו והוא חייב להישאר בדירה כי אין לו לאן ללכת אז הוא נאלץ להמשיך עם העמדת הפנים. בניגוד ל"פייגי", העמדת הפנים תימשך כמעט לאורך כל הסיפור.

–סיפור על סקיפר שמזמין את בתו אותה לא ראה מאז הילדות וכמה מחברותיה לשיט בים התיכון.

–להכניס יותר ערבים והומואים/טרנסג'נדרים.

-Genetic Sexual Attraction סיפור(ים) על הורים וילדים שנפרדו מגיל צעיר מאוד ונוצרת משיכה מינית כאשר הם מחדשים את הקשר

ש: מה הסיבה שאתה עושה הפסקות לעתים אם אתה יודע כבר מה בלוז שלך לשנים הבאות.

ת1: אני כותב אמנם לעצמי אבל מפרסם בשביל התגובות. אם אפרסם סיפור שלם במכה, ברור שאקבל פחות תגובות. אני לא מרוויח מזה כלום.

ת2: בפרסום מושהה אני יכול לתת לפרקים להתיישן, ולתת לעצמי עוד הזדמנות למצוא בעיות לפני הפרסום. התוצאה היא סיפור איכותי יותר עבורכם.

ש: האם יש מקום שבו אפשר לקרוא גם את הסיפורים המוקדמים שלך?

ת: לא. את הסיפורים המוקדמים הראויים לפרסום כבר פרסמתי, לגבי האחרים החלטתי שאינם ראויים לפרסום.

ושוב: תודה לכולם!