נגה שקעה בריפוד המפנק של המושב בעוד המטוס מחליק מתוך ענן, ירח מכסיף את כנפו. המסך האישי שמולה הראה כי עוד שלוש שעות תנחת בניו יורק והיא החלה להריץ את סדר הפעולות שלה לכשתגיע לשם. דודתה רונית תגיע כמובן לאסוף אותה לביתה, שינה, מחר בבוקר כבר תהיה בסוכנות הדוגמניות.
רועי ורות מהסוכנות שלה בארץ השתגעו מכעס כאשר הודיעה להם שהיא עוזבת. אחרי כל מה שעשו בשבילה, אחרי כל הדרך שעברו ביחד. מתחרות מלכת היופי ועד הקמפיינים של קסטור הם תמיד היו שם בשבילה, רות צעקה עליה, ורועי הזכיר לה שהיא מפרה חוזה ושזה יעלה לה הרבה כסף. כאשר אימא שלה חלתה הם דאגו לה לטיפול מחלקה ראשונה, וגם זה עלה כסף. ומי דאג לה לשחרור מהצבא אם לא אח
של רועי? נגה רק משכה אז בכתפה, מניחה לתלונותיהן לחלוף מעל ראשה. כשהיא תחזור מחו"ל היא תיגש קודם אליהם, בסדר? רועי קיבל התקף אסתמה מעצבים, אבל לה לא היה אכפת. נמאס לה לגמרי מהארץ הגמדית הזאת. ניו יורק קראה לה.
אחותה ואביה גם כן כעסו. אמה לא הייתה במיטבה אחרי הניתוח והם היו צריכים את עזרתה בארץ. להם הסבירה שעם הכסף שתעשה שם, תוכל לעזור להם כאן. בסופו של דבר הכסף זה מה שמדבר אל אנשים, החליטה כבר בגיל צעיר. אביה ניסה להסביר לה שזה לא הכסף, אלא תשומת הלב, אך היא שוב משכה בכתפיה בעקשנות. לא נורא. כאשר הכסף יתחיל לזרום, כאשר היא תתחיל לכבוש שערי מגזינים, הם
יחשבו אחרת.
זיק של התרגשות חלף בה כאשר חשבה על התצוגות הגדולות באמת בהן תשתתף. שמות גדולים באמת. דולצ'ה וגבאנה. שאנל. פרגמו. היא הולכת לקרוע את ניו יורק ואחר כך את העולם כולו. כל שער. כל מגזין. ואחר כך? אולי קולנוע, למה לא? היא תכניס את מילי אביטל לכיס הקטן. היא תצא עם מי שהיא רוצה. בראד פיט. ההוא מהסרט הזה. זה מ"דוסון קריק". לא החננות והמפגרים שיש בארץ.
אבא הזכיר לה שהאנגלית שלה לא מספיק טובה אבל זה רק הרגיז אותה. אין דבר שהיא יותר שונאת מאשר שהוא מתחיל עם הקטעים ה"מבוגרים" האלה. כאילו היא איזה ילדה. כאילו היא לא מרוויחה פי שתיים ממנו כבר שנה וחצי. היא תסתדר לבד כמו תמיד. עשתה לו טובה שהסכימה לגור אצל אחותו המנג'סת כדי שיהיה מי ש"ישגיח" עליה, אלק. בשנייה הראשונה שהיא תוכל היא תחתוך משם. כאילו זה מה שהיא צריכה, לגור אצל המעיקה הזאת.
עדי בכה כשהיא אמרה לו בטלפון שהם גמרו. היא לא התכוונה לחכות עד שיגמור צבא, וממילא *ממש* לא הייתה צריכה אותו שם, מציק לה. זה היה כמעט מצחיק לשמוע חייל קשוח כמו עדי בוכה, והיא התאפקה לא לצחוק לו באמצע. לפחות הסוללה בסלולארי שלו הייתה חלשה כבר ותוך עשר דקות זה נגמר. שלוש כתבות בעיתונים בהן הסבירה כמה נמוכה לה התקרה כאן וכמה שאין לה כאן לאן להתפתח הניבו תגובות
זועמות במכתבים למערכת ובאינטרנט וגם מועדון המעריצות שלה נסגר מיד אחרי שהמייסדות קראו ב'ידיעות' מה דעתה על מעריצים ומעריצות. לא נורא. כאשר היא תעשה שם את המכה שלה כולם ישכחו ויעמדו בתור לנשק לה את התחת. היא תהיה ענקית, ידעה. גדולה יותר מהגדולות. כמו בפרסומת הישנה ההיא למילקי, היא תסתובב בין הבניינים,מגמדת אותם, וכל האדמה תרעד.
קצת לפני שהגיעה המונית לקחת אותה לנתב"ג, צלצל אליה רועי מהסוכנות. הוא לא רוצה שתיסע עם כעס עליהם. את הכסף שלה הם לקחו לפי החוזה, זה רק ביזנס. הוא יודע שהיא לא יודעת אנגלית, לכן נתן לה טלפון של סוכנות שהוא עובד איתה בניו יורק. הבחורה שם ישראלית, והיא תוכל לפתוח לה הרבה דלתות. היא הודתה לו ורווחה מלאה אותה. האנגלית שלה הייתה על הפרצוף, ידעה. בכל התיכון לימד אותם יענק'לה, מורה טמבל שלא היה צריך יותר משני עפעופים של עיניה הירוקות כדי להעביר אותה כל מבחן. עדי היה כותב לה עבודות ובוק ריפורטים, ככה שהיא הייתה מסודרת עם השפה המסריחה הזאת. לא שהיא חששה יותר מדי, אחרי הכל מגיל צעיר ידעה להיות יפה, אבל בכל זאת, קצת לא נעים. כנראה שהתולעת הזה מת שהיא תחזור אליהם כאשר תשוב לארץ, אז בגלל זה הוא מתחנף אליה. נו, שיחלום, זה לא עולה כסף.
* * *
סמי נכנסה אל המשרד בו שכנה סוכנות הצילום שלה. הפקידה השחורה שהעסיקה כבר הייתה בשולחן הקבלה כרגיל, ממיינת את הדואר הנכנס.
"בוקר טוב, כליפה." אמרה סמי.
"בוקר טוב." ענתה הפקידה במבטא ההארלמי שלה. בחודשים הראשונים לעבודתה, התקשתה סמי להבין את דבריה אך עם הזמן למדה לחבב את הניחוח שהוסיף חתך הדיבור הייחודי לאנגלית שלה. "ג'ואי כבר הגיע?"
"הגיע, וכבר סיים להכין את הסטודיו."
סמי לא הפסיקה להודות לזאת ששומרת עליה מלמעלה על שני אלה, ג'ואי וכליפה. ג'ואי הצליח תמיד לארגן כמעט כל סט שביקשה, ואם לא ידע למצוא, ידע לארגן לוקיישן מתאים. נכון שהילד היה חרמן תמידית וזה היה לפעמים מעצבן את הבנות שצילמה, אבל כל עוד היא זרקה לו איזו עצם מדי פעם ושכנעה לפעמים את אחת מהן להזדיין איתו באמתלה זו או אחרת, הוא תפקד מצוין. כליפה פשוט ידעה לנהל את כל תחומי הניירת, מניהול חשבונות ועד עבודה מול ספקים, ולא היה אכפת לה כלל להתפרנס מתעשיית הפורנו.
הסטודיו נראה כמו חדר כושר כאשר נכנסה סמי, והיא שרקה שריקת התפעלות. מזרונים ומשקולות, מכשירי דחיפה ומשיכה. בדיוק כפי שביקשה.
"זה נראה מדהים, ג'ואי." החמיאה לעוזר הצעיר שלה.
"תודה." הוא הסמיק כהרגלו, והחל מפרט מהיכן השיג את כל הפרופס. כאשר היה מדבר על הפרופס, ג'ואי היה מתלהב ואז האנגלית שלו הייתה בלתי מובנת עבורה, לכן הייתה מהנהנת בנימוס, ומסתובבת בסטודיו, מתכננת זוויות צילום.
"מתי אנחנו צריכים להחזיר הכל?" שאלה כאשר נרגע.
"עד אחר הצהריים." ענה. "עד הערב אם נוכל לתת כמה תמונות."
תמונות פורנו פתחו הרבה שערים אצל החברים של ג'ואי, היא ידעה.
"לא, זה בסדר. נגמור עד הצהריים."
כליפה הופיעה בפתח החדר.
"יש לך טלפון." היא אמרה.
"אחר כך." אמרה סמי, טרודה לקראת הצילום.
"זה מישראל. רוי."
סמי נאנחה ויצאה אל עמדת הקבלה.
"הלו." אמרה, מתיישבת על השולחן.
"סמי, מה נהיה, יא לוחכת?"
"רויקה, יא נושך, אתה עוד חי? לא התפוצצת באיזה אוטובוס או משהו?" צחקה סמי.
"חמסה חמסה ברוך השם." אמר רועי. "את לא יודעת שהם מרחמים על הומואים?"
"נו, מהפה שלך לאלוהים. מה קורה בעסקי הדוגמנות?"
"אוי, נשמה, את לא יודעת מה היה לי. איזה מכה."
"איזה מכה אתה יכול כבר לחטוף, יא בכיין. מלכת היופי של ישראל עובדת בשבילך. איך קוראים לה? נעה? נגה?"
"נגה."
"אחח, נגה, נגה. תאמין לי, אם הייתי שמה את הידיים המלוכלכות שלי על הגוף הנקי שלה…" נאנחה סמי, נזכרת בערגה בתמונותיה של מלכת היופי. "איזה מכה אתה יכול לחטוף כשהיא עובדת בשבילך?"
"היא כבר לא." נאנח רועי. “עזבה.”
"מה?" קראה סמי. "אחרי כל מה שעשית בשבילה?"
"את רואה?" נאנח רועי. "ככה זה בחורות. היא מרגישה ש…איך היא אמרה את זה במעריב? 'אני מרגישה שכשאני מנסה להזדקף בארץ, הראש שלי פוגע בתקרה'. היא טסה לניו יורק לעבוד. אבל בדיוק בגלל זה התקשרתי אלייך."
"אלי?" השתוממה סמי "מה אני קשורה?"
"נתתי לה את כתובת שלך, אמרתי לה שתפנה אלייך."
"אלי?"
"אמרתי לה שאת צלמת אופנה."
סמי פרצה בצחוק, מתקפלת בהיסטריה. לאחר שנרגעה אמרה :
"עד כדי כך אתה שונא אותה?"
"יותר. היא התלכלכה עלי עיתון. הפרה לי חוזה. כולם כאן צוחקים עלי. אם תצליחי,תעשי לה מה שאת רוצה, אני רוצה תמונות."
"'אם'? נראה לך שהיא לא תתפשט בשבילי?"
"אצלה זה לא כל כך פשוט, אחות. היא מעדיפה את רגליים שלה סגורות."
"אתה בא לי באתגרים?" צחקה סמי. "אל תדאג. אצלי היא תפתח את הרגליים היפות שלה."
"את לא מכירה אותה. זה לא יהיה פשוט."
"תאתגר אותי. אם היא מרגישה שהתקרה פוגעת לה בראש כשהיא מזדקפת, אצלי היא תלמד שלפעמים עדיף לרדת על הברכיים."
* * *
פקיד ההגירה אליו נגשה נגה הרים אליה מבט עייף ומשועמם, אך הבעת פניו השתנתה ברגע שיופיה פגע בו כמו קרן אור. הוא השתעל והזדקף בכיסאו ואז שאל אותה דבר מה באנגלית מהירה ולא מובנת. נגה חייכה והנהנה בתגובה. הוא חזר על שאלתו לאט יותר והיא הבינה שהוא מבקש ממנה את הדרכון, לכן שלפה אותו מתיקה והגישה לגבר שמולה,ידה נוגעת באקראיות מדויקת בידו שנשלחה אל הפנקס הכחול הקטן.
הפקיד עיין בדרכון ושאל אותה דבר מה אך משמעות דבריו נשגבה ממנה, לכן רק הנהנה. הוא שוב שאל, הוגה בבירור את המלים אך היא לא הבינה אותו, לכן חייכה בביישנות מקצועית, מנידה בראשה בשלילה, לאות כי לא הבינה. כאשר שאל בשלישית היא הפגינה מבוכה גלויה, מסלקת מחלפת שער דמיונית מפניה. הוא הרהר לרגע ואז חייך אליה באישור וסימן לה לעבור.
"נגה! נגה'לה!" צעקה דודתה בהתרגשות כאשר נכנסה לאולם הנתיבות, ונגה גנחה בייאוש.
הנה זה מתחיל.
"מה שלומך, מתוקה? אני לא אגיד לך כמה גדלת וכמה את יפה, בסדר?"
"בסדר." חייכה נגה בעייפות.
רונית חיבקה אותה בחום ונגה הניחה את ידיה סביבה בנימוס.
"מה שלום אמא?"
"יותר טוב."
"ואבא?"
"אבא בסדר. אולי ניסע כבר? אני עייפה."
"נכון…נכון. מצטערת, קצת התרגשתי. בואי ניסע."
* * *
נגה הופתעה לנוכח כמות התנועה הערה בכבישים למרות השעה המאוחרת. הכל היה שונה כאן. המכוניות הזרות, רוחב הכבישים, השלטים באנגלית בלבד ומעל לכל הבניינים האדירים. אי אפשר לראות כאן את הכוכבים, נוכחה פתאום.
מאחורי ההגה ליהגה דודתה ללא הפסק. היא הייתה עורכת דין במשרד שהתמחה בייצוג ישראלים ורונן, בעלה, היה מובטל הייטק טרי. משום מה הניחה שאחייניתה המתעניינת בחייהם. היא סיפרה לנגה על יוקר המחיה וחוסר הוודאות לאחר פיטורי רונן והמשיכה להטריד אותה בשאלות על אמה. במקום להתמקד בדרך החדשה עליה החלה לפסוע, נאלצה נגה להקשיב לטרוניות של רונית, כאילו הצרות מהארץ רודפות אחריה גם לכאן והרי היא נסעה כדי לפתוח דף חדש. אם הייתה רוצה לעסוק באמה החולה הייתה יכולה להישאר בבית, לא? לאחר כשלושת רבעי השעה החנתה רונית את המכונית, עמסה על עצמה מזוודות ככל שיכלה לסחוב, והן עלו לדירה.
"את רוצה לאכול?" שאלה אותה רונית כאשר נכנסו אל הדירה. "להתקלח?"
"רק לישון." אמרה נגה.
"בסדר, מתוקה, הכנתי לך חדר. זה היה חדר העבודה של רונן אבל…"
"אני רק רוצה לישון.” קטעה נגה את דבריה. "מחר אני רוצה שתיקחי אותי לסוכנות."
"כבר מחר? " השתוממה רונית. "את לא רוצה להסתובב אתי קצת? לקחתי במיוחד יום חופש מהעבודה כדי ללוות אותך בשופינג."
"לא. אני רוצה להתחיל כבר מחר."
"אבל חשבתי שתרצי לעשות קצת איתי שופינג…"
"אני אעשה, אבל לבד. לילה טוב."
* * *
נגה התעוררה במיטה זרה, מבולבלת לרגע. דודה רונית, ניו יורק, סוכנות צילום, נזכרה. היא יצאה מהמיטה ופתחה את דלת החדר. דודתה עמדה במטבח הקטן וניחוח ביצים מיטגנות נישא באוויר.
"בוקר טוב, נגה'לה. רוצה לאכול?"
"לא" ענתה נגה. "אני הולכת להתקלח."
"רגע, אבל רונן…" התחילה רונית להגיד אך נגה כבר נכנסה למקלחת.
דוד רונן עמד בתחתוניו מול הראי והתגלח. הוא התבונן בה, מופתע, כאשר נכנסה באדישות,לבושה תחתונים קטנטנים וגופיה זערורית.
"בוקר טוב." חייכה אליו במתיקות, מתענגת על מבוכתו.
"בוקר טוב." מלמל, מחזיר את מבטו לראי במאמץ רב.
האמבטיה שכנה מול הכיור, בצדו השני של החדר הקטן.
"יש מים?" שאלה בשקט, רוכנת אל ברזי האמבטיה שמאחוריו.
"מה?" הוא הסתובב. נגה שמעה את ההשתנקות החרישית שלו וחייכה לעצמה ברשעות :בתנוחה בה הייתה היה ישבנה מופנה אליו, ותחתוני הטנגה נבלעו מן הסתם בין פלחי עכוזה. היה משהו באיש רך הדיבור והמנומס הזה שהוציא את הרע שבה. בהזדמנויות הנדירות שפגשה אותו נהנתה תמיד להתעלל בו באופן דומה.
"יש מים?" נגה הפנתה את ראשה אליו במהירות, מספיקה לראות את עיניו הפעורות נעוצות בישבנה.
רונן לא ענה, רק פלבל בעיניו, פיו מלעלע, ונגה התאפקה שלא לצחוק.
"אה…כן…יש." הוא אמר לבסוף, נזכר להפנות אליה את גבו.
היא הפעילה את הברזים וכיוונה את טמפרטורת המים.
"אל תסתובב." הורתה לו, פושטת את הגופייה ומשליכה אותה אל סל הכביסה שעמד ליד דודה.
רונן קפא במקומו, סכין הגילוח נעצר בחצי הדרך אל לחיו. היא השליכה גם את תחתוניה לסל הכביסה ורונן, שהבחין לפתע בתוספת החדשה לסל, שמט את סכין הגילוח מידו. הוא התכופף להרים אותו אך מצחו נחבט בכיור. קריאת הפתעה וכאב נפלטה מפיו והוא יצא במהירות מהמקלחת. נגה לא יכלה להתאפק יותר ופרצה בצחוק, בקושי מספיקה לכסות את פיה בידה.
האמבטיה התמלאה במים לוהטים כפי שאהבה נגה, והיא נכנסה פנימה. המחשבות על הדרך החדשה בה תחל בקרוב לצעוד ריגשו אותה. היא הולכת לעשות את זה בגדול, ידעה.
אצבעותיה ליטפו בעדינות את ירכיה, גלשו במעלה בטנה וריחפו אל חזה. אצבעות ידה השמאלית מצאו את פטמתה וצבטו אותה בעדינות והיא הצטמררה. האמבטיה לא הייתה מחוברת לקיר כמו זו שבדירת הוריה בארץ, אלא עמדה על הרצפה.היא נשענה לאחור והוציאה את שוקיה מהמים, חובקת את הדפנות. ווג. מאריקלייר. קוסמופוליטן. גניחה חרישית בקעה מפיה כאשר אצבעותיה פלשו אל ערוותה והיא עצמה את עיניה, מדמיינת ומענגת את עצמה. מסיבות קוקטייל עם שחקנים הוליוודיים. ערבי גאלה עם זמרים וזמרות. הצלחה.
אצבעותיה של נגה נכנסו לקצב קבוע בין ירכיה. היא נשכה בעדינות את שפתיה תשומת ליבה נודדת מעתידה הצפוי אל ירכיה חליפות. ואז תחזור לארץ. גדולה יותר משהייתה, גדולה מכל אחת לפניה. סופר מודל עולמית. שחקנית מצליחה. זמרת. נשימתה החלה להיפלט בנשיפות מרוסקות כאשר השיא החל להצטייר באופק, בהיר ומסמא עיניים. בעוד הריקוד סביב הדגדגן נמשך באותה אטיות משכרת ביד
אחת, השנייה חמקה אל מתחת לישבנה ואצבעותיה החלו להתגרות בפי הטבעת בעדינות. הם כולם ינשקו לה את התחת, המחשבה ריגשה אותה פתאום. עיתונאים, מעצבים, סוכנים, כולם ישלחו לשון ארוכה וינשקו לה את ה…
האור בלע אותה לפתע, מתפשט משיפולי בטנה, אל קצות האצבעות, ידיים ורגליים.שוקיה חבקו בעוצמה את הדפנות כאשר סדרת אנחות חרישית בקעה מפיה, אגנה מנתר. היא נשכה אצבע רטובה כדי להבליע את האנקות האחרונות ולאחר שאלה שככו, השתרעה לאחור בעצלות, מסדירה את נשימתה. לאחר כרבע שעה הסתבנה, התקלחה ויצאה מן המים.
היא נעמדה מול הראי, עירומה מלבד המגבת שצנפה את שיערה ובחנה את עצמה במבט ביקורתי. עיניה הירוקות לא היו אדומות מדי כתוצאה מהג'ט לג, אך ליתר בטחון תבקש מרונית מלפפונים ושום כדי שלא יתנפחו. על שפתיה המלאות היא מרחה קרם הגנה במהלך הטיסה וכעת היו חפות מבקעים ויובש. שדיה תמיד היו בעיה. הם היו מעט קטנים מדי וצלמים וסטייליסטים תמיד הטרידו אותה בגינם, מתלוננים על כך שנאלצו להשתמש בטכניקות שונות כדי להגדילם. ידיה הארוכות היוחפות מפצעים ושריטות, ועור מרפקיה חלק ומתוח. אף כי הייתה רחוקה מגיל הקמטים, תמיד חששה מהיום בו יופיעו במרפקיה. בטנה הייתה שטוחה ושרירית, מוצקה וחלקה, פרי דיאטה קפדנית ומשטר אימוני כושר קשוח. ערוותה הערמונית
לא גולחה מספר שבועות מאז תצוגת בגדי הים האחרונה, אך עדיין הייתה מסודרת ומטופחת. היא הסתובבה, בוחנת את ישבנה. כאשר הייתה מזניחה את הדיאטה, הוא מיד היה גדל, ידעה, ובמקום להיות שטוח וצמוק כפי שאהבו המעצבים הפך לכדורי ועגלגל. "עם התחת ככה, את נראית כמו איזה עוזרת בית ניגרית." אמר לה פעם צלם ממורמר. כעת היה קטן ובלתי מורגש כראוי, ואף חצ'קון מביך לא החליט
לצוץ בלילה. גוף של מלכת יופי בעבר וסופר-מודל בעתיד, סיכמה לעצמה.
שבעת רצון, סיימה נגה להתנגב ויצאה מחדר האמבטיה, מוכנה לצעדיה הראשונים בכיבוש העולם.
* * *
סמי ישבה בסטודיו, טרודה בניקיון הרפלקטורים ומסנני הצילום, מלאכה משעממת אך חיונית לשמירה על הציוד היקר. היא הרהרה בהבטחה שהבטיחה לרועי, ספקות טורדניים מרחפים בראשה. האם באמת התכוונה להרוס קריירה של בחורה צעירה ויפה בגלל סכסוך עסקי? היא חיבבה את רועי לאחר שנות היכרות ארוכות אך אולי מה שביקש ממנה היה מוגזם?
"מצטער שאיחרתי." התפרץ ג'ואי לסטודיו. הצעיר הגמלוני היה שטוף זיעה, משקפיו מכוסי אדים. "היה לי תקר, הייתי צריך לסחוב את האופניים ו…"
"זה בסדר." קטעה אותו סמי בחיוך. תחושת המחויבות של ג'ואי לעבודה הייתה כה גבוהה, שכאשר לא עמד בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו, הוא יכול היה להתנצל על כך שעות. "תסתכל על המדף האדום."
ג'ואי ניגש אל המדף שניצב בפינת החדר וגנח.
"אוי, נו." הוא התלונן. הוא חזר אליה, מחזיק קופסת טלפון סלולארי בתיעוב. מיום שהעלתה סמי את נושא הטלפון הסלולארי עבורו, ג'ואי תמיד התחמק עד שהיא קצה בדבר. הבוקר בדרכה לעבודה קפצה לסניף של וריזון ורכשה עבורו אחד.
"אל תתלונן. אתה יודע שאני קונטרול פריק. אני חייבת לדעת איפה אתה אם משהו צץ."
"כן. כן." הוא גנח, מתחיל לפרק רפלקטור. "מה עם מלכת היופי מישראל?" שאל.
"לא יודעת" משכה סמי בכתפה, משפשפת בעדינות את המסנן שבידה בנייר הניקוי הייעודי.
"ובאמת תכניסי אותה לזה?"
"אני לא יודעת. אולי. מצד אחד, היא פגעה בחבר טוב שלי, מצד שני…"
כליפה פתחה את הדלת.
"יש כאן בחורה מ…"
"שלום." אמרה נגה, עוקפת את הפקידה. "רועי שלח אותי."
סמי לא אמרה דבר, רק נעצה בה עיניים. היא ראתה הרבה בחורות יפות בחייה וגם תמונותיה של נגה לא היו זרות לה, אך היא לא הייתה מוכנה לעוצמת היופי שהבהיקה בחדר, מסמאת את חושיה. עיניה הירוקות של הצעירה הקרינו חיים ורעננות, שפתיה פיתוי רך ואדום והביטחון הקליל בו נשאה את גופה העיד על אדם החש בביתו בכל אשר יפנה. מזווית עינה הבחינה בפניה הזעופים של כליפה, מן הסתם ממורמרת על ההתפרצות חסרת הנימוס אל תוך הסטודיו.
"נגה." הושיטה אליה הצעירה את ידה. סמי הושיטה את ידה ללחיצה בתנועה מוכנית.
"את נורא יפה." אמרה בעברית, קולה זר לרגע באוזניה.
"תודה." אמרה נגה בטבעיות וסמי נזכרה במבוכה כי לא הציגה את עצמה.
"סמי." הסמיקה הצלמת. "רועי התקשר…רועי, הסוכן שלך, הוא…"
"כן, הוא אמר לי שתוכלי לפתוח לי כאן דלתות." קטעה אותה נגה. "תוכלי לעזור לי?"
"כן" שמעה עצמה סמי משקרת. "בוודאי."
"יופי." חיוכה של נגה הפשיר שלגים בשיפולי בטנה של סמי.
ברבע השעה שאחר כך הן ישבו בסטודיו ושתו קפה, בעוד ג'ואי ממשיך במלאכתו, מגניב מבטים לכיוונה של נגה. סמי סיפרה לנגה גרסה מסוימת של חייה בניו יורק וזו סיפרה לה על הקריירה שלה בארץ, מזכייתה בכתר ועד הסכסוך עם רועי ורות.
"הבאתי את הבוק שלי שעשו לי בארץ." אמרה נגה. "אני אשאיר לך אותו ואת תצרי קשר עם אנשי הקשר שלך? איך זה עובד כאן?"
סמי נטלה את הבוק בידה ועלעלה בדפים. התרגשותה הראשונית שככה מעט והיא התחילה לחשב את צעדיה.
"זה באמת מאוד נחמד, נגה, אבל זה לא ירשים כאן אף אחד. את צריכה צילומים שלמישהו שמכיר את העניינים כאן. מישהו שמדבר את השפה."
"את מכירה כאן מישהו כזה? את אולי?" נשכה נגה את שפתה בהתפנקות.
תוכניתו של רועי נראתה לסמי חסרת טעם לפתע. איך תוכל לפגוע ביצור נהדר כזה? התשובה הייתה: היא לא. סמי הנהנה.
"את תעשי לי בוק?" התרגשה נגה. היא חיבקה את סמי, ניחוח שיערה מציף את ליבה של הצלמת, וזו מצאה עצמה מחבקת אותה בחזרה, שואפת עוד משיערה הנהדר של היפיפייה, ידיה מלטפות את הגב הצר בערגה שהתפרצה פתאום. נגה לא מיהרה להתנתק ממנה, מניחה לידיה של סמי לרחף על גווה, עד שזו חשה שלא בנוח ונפרדה ממנה במבוכה וחוסר רצון.
"מתי נתחיל? אני מוכנה עכשיו." חייכה נגה. סמי התבוננה בציוד המפורק וליבה נחמץ. ייקח להם לפחות שעתיים להכין את הסטודיו. ג'ואי לא יסרב לה אם תבקש שיישאר, אך היא ידעה שיש לו תכניות אחר הצהרים, ולא יהיה זה הוגן כלפיו.
"היום לא נוכל." אמרה.
פניה של נגה התרכמו, וסמי חשה בליבה שוקע.
"אני מצטערת, הסטודיו פשוט לא מוכן…" התנצלה. "אני לא חשבתי שכבר תרצי להתחיל לעבוד…"
מסכת קור פשטה על פניה של הדוגמנית הצעירה.
"בסדר. מתי לבוא?"
"מחר בבוקר יהיה לך טוב? בשמונה, נגיד?"
נגה הנהנה באישור, ורווחה מילאה את סמי.
"אני אעשה לך בוק מדהים. הוא לא רק יפתח לך דלתות, הוא יעקור אותן לגמרי."
"יופי." אמרה נגה ללא חמדה. "אז אני זזה."
"להתראות." אמרה סמי, ליבה גואה. נגה חייכה בנימוס ויצאה מהסטודיו.
"היא לוהטת." אמר ג'ואי.
סמי לא ענתה.
"אני כבר מת לראות אותה…"
"אני לא הולכת לעשות לה את זה." אמרה סמי בקול קשה.
"ידעתי." נאנח ג'ואי, מבריג את מכסה הרפלקטור אותו ניקה.
"איך ידעת?"
"לפי איך שאת מסתכלת עליה" הוא הפסיק את מלאכתו. מאחורי המשקפיים, עיניו הירוקות בחנו אותה בידענות רבה מהמצופה מבני גילו. "אני לא מבין עברית, אבל אף פעם לא שמעתי אותך מדברת ככה לאף אחת. לא היית כזאת בוסית, כמו תמיד."
"בסדר…בסדר…מה אתה מבין בכלל, אתה עוד ילד. " היא אמרה בחוסר סבלנות פתאומי. "תגמור עם המסננים בשבילי, אני הולכת הביתה. תהיה כאן מחר בשבע."
"שבע?" התפלץ ג'ואי. מעולם לא התחילו לעבוד לפני עשר וחצי. נדירות היו דוגמניות הפורנו שהתאוששו מהנג אובר לפני כן, וגם כך הוא וסמי לא נזקקו ליותר מרבע שעה הכנה אם לא היו עניינים מיוחדים. "מתי מתחילים?"
"שמונה."
"שעה לפני? אבל…"
"תהיה כאן בשבע, בסדר ג'ואי?" שאלה סמי בקוצר רוח, מדגישה כל מילה.
ג'ואי הנהן.
* * *
כאשר הגיעה סמי למשרד בבוקר, הוא היה עדיין ריק. כל הלילה התהפכה במיטתה. אותו חיבוק של נגה כאילו צרב את גופה ומגע הפנטום שלה לא נתן לסמי מנוח. היא לא תוכל להכין לה בוק טוב באמת, ידעה. אם רצתה לעזור לנגה, כל שיכלה לעשות הוא לנסות לאתר צלם אופנה אמיתי. היא מצאה את עצמה מקווה כי נגה תהיה אסירת תודה לה על כך והסמיקה.
היא מצאה את מספר הטלפון של רועי בישראל, מניחה שעוד לא הלך לישון. אחרי שלושה צלצולים ענה.
"הלו, רועי."
"סמי? לא ציפיתי לשמוע ממך כל כך מהר…"
ג'ואי נכנס אל המשרד, עיניו נפוחות שינה, חיוכו עכור. הוא ברך אותה לשלום והמשיך אל הסטודיו.
"היא הגיעה אלי." אמרה סמי.
"נו? כבר הפשטת אותה?" נשמע רועי להוט מהצד השני של הקו.
"בדיוק בגלל זה התקשרתי, מאמי. אני יורדת מכל העסק."
"למה, יש בעיה?" הוא נשמע מודאג.
"לא…ז'תומרת כן…תראה…היא לא עשתה לי כלום…זה קשה לי…"
"היא עשתה לי, סמי. היא עשתה לי בושות. היא פגעה בנו קשה מאוד."
"אני יודעת מאמי…אבל זה רק ביזנס…והיא רק ילדה, אחרי הכל…"
"דונט יו 'מאמי' מי" אמר רועי בעלבון. " 'היא לא עשתה לך כלום', הא? חכי. זה יקרה גם לך. מה קרה, נדלקת עליה, סמי? זה הסיפור?"
"זה לא עניינך." אמרה סמי בכעס. "אתה הפלת עלי את העסק הזה. אני פשוט אומרת לך שזה לא מתאים לי, זה הכל."
"את לא הטיפוס שלה, סמי!" הרים רועי את קולו. "היא אולי תשחק איתך קצת אבל…"
סמי טרקה את השפופרת בזעם, חושקת את לסתותיה.
"מה קרה?" שאל ג'ואי כאשר היא נכנסה אל הסטודיו.
"רבתי עם מישהו מישראל…"
"לא, לא זה. זה." הוא החווה אל פניה. על אף שבמקצועה ידעה לאפר, סמי לא נהגה להתאפר בעצמה. הבוקר, לראשונה מאז שנות נערותה, חשה צורך לטשטש מעט את גסותם של תווי פניה. היא מרחה מעט ליפסטיק על שפתיה ושמה צללית ומסקרה.
"סתם…" הסמיקה. "התחשק לי לנסות. יפה?"
הוריו של ג'ואי חינכו אותו כיאות, אך סמי הבינה מיד את פשר שתיקתו.
"טוב…רק ניסיתי…" אמרה במבוכה. "אל תדאג, אני לא מתכוונת לבוא ככה תמיד…אני רואה ששכחת כאן את הסלולארי אתמול." היא שינתה את הנושא.
"כן. אני תכף שם אותו בתיק, בסדר?"
"תודה. תשמע. אני חייבת לך התנצלות. אנחנו לא מצלמים היום."
"לא? למה?"
"כי…אני לא מספיק טובה בשביל זה. אני אדבר עם כמה אנשים שאני מכירה כדי לסדר לה צלם מהוגן. לך הביתה לישון."
"אבל יש מישהי אחר הצהריים, לא?"
"סולו. סופטקור. אני אסתדר עם זה לבד."
"טוב" הוא פיהק, מרים לרגע את משקפיו כדי לשפשף את עיניו. "אולי אני אקפוץ אם לא יהיה לי מה לעשות."
"אני לא אזרוק אותך." חייכה סמי, יודעת שיבוא לבטח.
כליפה הייתה מופתעת לראות אותה כאשר הגיעה כהרגלה בחמישה לשמונה.
"מישהו זרק אותך מהמיטה?" שאלה.
"לא…רציתי לצלם את הישראלית מוקדם…אבל ביטלתי."
"את? לצלם מוקדם?"
"כן, אני רוצה לעזור לה למצוא עבודה בדוגמנות…אבל עדיף שמישהו אחר יעשה את זה…מישהו שמתמחה בדוגמנות…לא?"
כליפה נתנה בה מבט חודר, אך לא אמרה דבר.
"מה?" תבעה סמי. "מה יש?"
"כלום. את רוצה קפה?"
"לא." אמרה סמי בפיזור דעת ובדקה את שעונה. שלוש דקות אחרי שמונה.
הפקידה הסתובבה אליה ובחנה אותה שניות ארוכות.
"את מרגישה טוב, סמי?"
"כן, כן. אני סתם לא רוצה קפה." אמרה בקוצר רוח. "היו הרבה פקקים בדרך? איזו תאונה גדולה?"
"את יודעת שאני נוסעת בסאבווי, סמי. מה זה?" התקרבה אליה כליפה. "מייק אפ?"
"סתם התחשק לי לנסות, בסדר?" התפרצה סמי. "אני לא בטוחה שזה עניינו של כל העולם המזוין."
"אוקיי. אוקיי." נעלמה כליפה לתוך המטבחון הקטן.
סמי פתחה את הדלת החוצה, אך המסדרון היה ריק.
"קיבינימט." אמרה בקול רם.
היא נכנסה אל הסטודיו והחלה לסדר את כוננית הציוד הישן, אך מצאה שאינה יכולה להתרכז בכך. אויר קר הכה בפניה כאשר פתחה את החלון, והיא שאפה אותו מלוא חזה, נרגעת קמעה.
"בוקר טוב." אמרה נגה מאחוריה, וסמי קפצה בהתרגשות. כליפה שוב ליוותה את הצעירה, כעסה ברור לעין. איש לא הורשה להיכנס אל הסטודיו ללא רשותה, וזו הייתה הפעם השנייה שנגה המרתה את פיה.
"בוקר טוב…בוקר טוב…" אמרה הצלמת. "זה בסדר, כליפה."
"מתי מתחילים? איפה העוזר שלך?" שאלה נגה לאחר שהפקידה פנתה משם.
"תראי…חשבתי על זה כל הלילה…" סמי צחקה בעצבנות. "אני רוצה לסדר שמישהו אחר יעבוד על זה. אני מקושרת טוב, אבל אני מכירה מישהו שעובד עם 'ווג'. עדיף שהוא יכין לך את זה." היא הוסיפה במהירות.
נגה לא אמרה דבר, רק חשבה על דבריה.
"'ווג'?" שאלה לבסוף.
"'ווג.'" הנהנה סמי.
הדוגמנית שוב שקעה במחשבות.
"בסדר." אמרה לבסוף ורווחה הציפה את סמי. היו לה כבר כמה שמות בראש, צלמים שהייתה איתם בקשרי עבודה כאלה ואחרים.
"מה זה…גם אתמול היית מאופרת?" שאלה נגה, וסמי חשה לפתע כעורה וגסה, נוזפת בעצמה על שלא הסירה את האיפור.
"לא…זה סתם…ניסיתי משהו…" גמגמה.
"נורא יפה לך." נגה חייכה וליבה של סמי התרחב פתאום.
"באמת?" שאלה הצלמת בביישנות, מסדרת מבלי משים את שיערה.
"באמת. אני מתה על השיער הקצוץ שלך. זה נורא סקסי בעיני."
מבלי לבקש אישור, שלחה נגה את ידה אל ראשה של סמי, מחליקה את כף היד על השערות הקצוצות. נשמתה של סמי נעתקה ועפעפיה צנחו מעט, עקצוצי עונג מרצדים בה מכף רגל ועד ראש. היד טיילה באזור אוזנה של סמי, שולחת גל חדש של ריגוש בגופה של הצלמת, וזו קירבה את ראשה אל כתפה, כולאת את היד בעדינות, מתענגת על רכותה. ליבה של סמי הלם בפראות. כמה רצתה פתאום לאסוף את הדוגמנית אל בין זרועותיה ולהניח את ראשה על כתפה. הרצון לחוש את גווה של נגה בער בה וסמי התפללה שיצרה לא יגבר עליה, ושלא תתנפל עליה ותרחיק אותה ממנה לעד.
לפתע התרחקה ממנה נגה בעדינות.
"אני חושבת שאולי ניקח את זה יותר לאט." אמרה ברכות, וסמי הנהנה, נוזפת בעצמה על שנסחפה כך.
"דודה שלי נכנסה למספרה כאן למטה. אני חושבת שאם אנחנו לא מצלמים, אני כבר אסע איתה, בסדר?"
סמי הנהנה, בקושי שומעת את דבריה. מעולם לא חשה נחשקה יותר, אהובה יותר מאשר בשניות הספורות האלו עכשיו. היפיפייה המדהימה הזו, נגה לוין, נענתה לה ולא נרתעה ממנה כדוגמניות אחרות אותן פגשה.
"להתראות." חייכה נגה והחלה לפסוע החוצה. "אני אהיה איתך בקשר."
תחושה מוזרה מילאה סמי פתאום. משהו לא היה בסדר.
"חכי!" קראה.
נגה נעצרה, מתבוננת בה בסקרנות. גם כאשר היה ג'ואי מפשל, ניתן היה לסמוך עליו.הטלפון הסלולארי שקנתה לו נשאר על המדף, והיא לקחה אותו והגישה אותו לנגה.
"שלא תיעלמי לי." אמרה ברצינות.
"אני לא." חייכה נגה ולקחה את המכשיר. "אני שונאת את המכשירים האלה, אבל תודה."
דקות ארוכות לאחר שיצאה הצעירה עמדה סמי והתבוננה בדלת. בפיזור נפש ניסתה לארגן את מחשבותיה ולסדר את המטלות שעמדו בפניה בשעות הקרובות, אך היא מצאה שקשה לה להתרכז ולבסוף פשוט חזרה לסטודיו ובהתה ברחוב דרך החלון. ליבה סרב להאט את הקצב ומחשבותיה נדדו אל הדוגמנית מישראל. כמה יפה הייתה. כמה עדינה ונשית. כמה רכה הייתה בין זרועותיה. ריח שיערה. מגע אצבעותיה.
טעם שפתיה.
כליפה נכנסה אל הסטודיו.
"אני צריכה את הפרטים של נגה." הפקידה הייתה פדנטית כמו שהייתה קשוחה, למדה סמי זה מכבר.
"אבל אין לי אותם!" אמרה בקול רם מדי. גל פאניקה שטף את סמי פתאום : לא הייתה לה כל דרך להשיג את נגה! ואם תמצא צלם, כיצד תודיע לה? ויותר גרוע, אם תחליט זו להיעלם פתאום?
"בסדר" אמרה כליפה. "פשוט תבקשי ממנה כשהיא תחזור, אוקיי?"
"ואם היא לא תחזור?" צעקה סמי.
כליפה התבוננה בה בתדהמה, אך לא אמרה דבר.
"רגע!" נזכרה סמי. הטלפון הסלולארי שהיה אצל נגה. היא חיפשה במהירות בארנקה ומצאה את הקבלה מ"וריזון", עליה שרבטה גם את מספר הטלפון. היא חייגה את המספר מהמכשיר שלה.
צלצול.
"נו?" אמרה סמי.
צלצול.
סמי החלה לפסוע בחדר.
צלצול.
"תעני כבר!" אמרה לטלפון.
"את רוצה שאני אתקשר אליה?" הציעה כליפה.
"לא." אמרה סמי בקוצר רוח. "רק שתענה כבר."
"הלו?" בקע קולה של נגה מהמכשיר בידה של סמי וזו הזדקפה על קצות אצבעותיה בחדווה.
"הלו? נגה?" אמרה סמי.
"כן?"
"זאת סמי."
"אני יודעת, חמודה. את היחידה שיש לה את המספר הזה…"
פיה של סמי התייבש. האם באמת קראה לה נגה "חמודה"?
"אה…כן…" היא צחקקה. "אה…תראי…נגה…אנחנו צריכים את הפרטים שלך. איפה את גרה."
"בוודאי. יש לך עט?" דנדן קולה של נגה מצדו השני של הקו. סמי איתרה עט ופיסת נייר ורשמה את כתובתה של הדודה רונית.
"תודה…"אמרה. "אני אהיה איתך בקשר…להתראות!"
"להתראות, חמודה." אמרה נגה.
"נו?" אמרה כליפה וסמי זינקה בעצבנות, שומטת את המכשיר מידה.
"את בסדר?" חייכה השחורה.
סמי הנהנה והגישה לה את הפתק.
"את בטוחה?"
"כן, כן." אמרה סמי.
"אין פה את הטלפון בדירה" ציינה כליפה ביבושת. "את יודעת שאני צריכה גם את הטלפון בדירה."
סמי הנהנה והרימה את הטלפון מהרצפה. להפתעתה גלתה שהשיחה לא התנתקה.
"…לסבית?" בקע מהמכשיר קול נשי, אותו לא הכירה סמי. מן הסתם הדודה.
"כן. ביג פאקינג דיל." ענתה נגה.
סמי קירבה את הטלפון לאזנה בסקרנות.
"ואת…אה…לא…?" שאלה הדודה.
"אני?" צחקה נגה. "מה פתאום. אני רק בביזנס מספיק שנים בשביל לזהות אותן. זאת מאוהבת בי לגמרי מהשנייה שהיא ראתה אותי אז אני משחקת קצת את המשחק שלה כל זמן שאני צריכה אותה. ברגע שאני אסתדר כאן, מי מכיר אותה בכלל?"
"מה זה 'משחקת את המשחק שלה?'" הדודה נשמעה חשדנית.
"קצת קוצי מוצי. נוגעת בה קצת. כאלה. רק מה שאני צריכה לעשות כל עוד אני צריכה אותה, זה הכל. "
"אבל את לא…?"
"אויש את מעצבנת. אני לא לסבית, אמרתי לך. וגם אם הייתי, לא הייתי מתקרבת למכוערת כמוה. היום היא התאפרה לכבודי. ראית פעם קרנף עם ליפסטיק? מפחיד."
סמי ניתקה את השיחה והתיישבה בכבדות על השולחן. לאות מילאה אותה ובראשה שכן חלל אפל וקר.
את שעות הבאות בילתה סמי לבדה בסטודיו, ממיינת פילמים וקונטקטים ישנים. היא התאמצה שלא לחשוב על שיחת הטלפון לה צוטטה. להפתעתה גילתה שהדבר קל מכפי שחשבה שיהיה. מלבד פעם או פעמיים בהן עלו בזיכרונה דבריה של נגה, צורבים כשוט, היא הצליחה לרוקן את ראשה ממחשבות כליל.
———–
חלק ב'
מדהים