הבריונים – פרק ח'

לפרק הקודם
===========================================
רני ואמא של ששי מתחילים לפסוע באטיות לעבר חלק שקט ואפל יותר בגן. ילדים שרצו להתרחק מעט מההמולה עומדים ומשוחחים בשקט היחסי וחלקם מביטים בסקרנות בזוג המוזר למרות נראה לו שהיא לא מבחינה במבטים. למרות המבטים ואולי בגללם, היד שלו צונחת עכשיו על התחת המלא שלה והוא לרגע מהסס, מחכה לראות אם היא תגיד משהו אבל כלום, היא רק הולכת לידו, קצת מתנדנדת על העקבים שלה. קליק, קלאק. אז אם לא אכפת לה הוא מלטף לה את התחת בחוצפה, מרגיש את התחת עגול ודשן וחלק–חלק מתחת לבד כאילו היא…
מה? מה?! היא לא לובשת תחתונים? האישה הזאת הרבה יותר מזדיינת ממה שהוא דמיין.
רני מתחצף והיד שלו מחליקה מתחת לשמלה שלה, מלטפת את ירכיה ועולה אל ישבנה. אוקיי, היא לא הייתה באמת בלי תחתונים, מה שבלבל אותו היה זה שהיא לובשת חוטיני ועכשיו הוא מלטף לה את התחת בכיף מתחת לשמלה, אישה שלגמרי הייתה יכולה להיות אמא שלו והחלק הכי טוב זה שהוא יודע שזה לא יגמר בליטוף. בינתיים היא מלהגת שטויות, מקטרת על החברה שהבריזה לה ומתעלמת לחלוטין מהיד של המתבגר החרמן שממזמזת לה את התחת, חופנת ומלטפת את העור החמים והרך.
הם חולפים על פני זוג שמתמזמז על ספסל ומתנשק ממושכות. הנערה נראית לו כמו נירית מביולוגית 4 והיא לובשת חצאית ג'ינס המופשלת עכשיו עד הבטן בעוד ידו של בן זוגה מפשפשת בין ירכיה. אמא של ששי מצחקקת, כאילו אינה מודעת לעובדה שגם בין ירכיה שלה יש יד נחושה וחרמנית המלטפת עכשיו ללא היסוס את תחתוניה, האצבעות מגששות אחרי החריץ שבין שפתי ערוותה המתחממות.
"רגע…” היא אומרת. “עצור רגע…”
"אנחנו הולכים מהר מדי?” מיתמם רני מבלי להסיר את ידו ממפשעתה, מוביל אותה לעבר עץ גדול אשר מתחת לענפיו שוררת עלטה מבורכת . אמא של ששי ממשיכה ללכת, מפלבלת בעיניה, כאילו מנסה להיזכר למה רצתה לעצור.
"אני צמאה.” היא אומרת לבסוף. העץ נמצא בעוד חמישה מטרים מהם, שלושה ושניים והם נבלעים בחשכת ענפיו.
"סבבה, הגענו.” אומר רני, מנסה לרסן את התרגשותו.
הם עומדים מתחת לעץ עתיר עלווה אשר ספסל בטון נח לידו, חבויים בין שיחים גבוהים באפלולית אשר מתחת לענפיו הרחבים ולבו של רני הולם בעוז. לא מפחד, אלא מהידיעה שזה עומד לקרות, שהוא הולך לזיין את אמא של ששי כאן, מתחת לעץ, במסיבת סוף השנה.
"קחי, לא נגעתי בוודקה שלי.” הוא מגיש לה את הכוס שלו שהחזיק ביד שמאל מאז הבר.
"בדיוק מה שאני צריכה…עוד אלכוהול…” היא פורצת בצחוק אבל מרוקנת את השוט בכל אופן. אחר כך היא שומטת את הכוס על הדשא ונשענת על העץ.
"לא, הנה מה שאת צריכה.” אומר רני ומנשק אותה. אוקיי, זה די מביך שהיא כל כך גבוהה שהוא צריך לעמוד על ספסל בטון אך הספסל בגובה המושלם כדי שהראש שלו יהיה בגובה של הראש שלה והלשון שלו פולשת בקלות לפיה, שפתיו נצמדות בחמדנות לשפתיה המלאות.
היא ממלמלת משהו במחאה אך רני מתעלם וממשיך לנשק אותה ולהצמיד אותה אל העץ. ידו הימנית עוברת קדימה ומחליקה אל תחתוניה מלפנים, חשה בכל מה שראה בתמונות וסרטים מתחילת גיל ההתבגרות: שיער ערווה, שפתיים בשרניות, דגדגן. העולם בכף ידו. ידו השמאלית מסיטה את אחת הרצועות המסתירות את חזהּ וחושפת שד קטן ועירום. היא לא לובשת חזייה, כמובן.
"רני! הֶי!”
רני מתעלם ממחאותיה וניסיונותיה הרפים להדוף אותו. הוא צעיר וחזק ממנה, פיכח וצלול מול תנועותיה המגושמות של האישה המבוגרת והוא הגיע כל כך רחוק איתה שהוא לא מוותר עכשיו. שתי הרצועות הקדמיות של שמלתה מחליקות על זרועותיה, חושפות את שדיה העירומים ומגבילות עוד יותר את תנועותיה. רני ממזמז בחמדנות את השדיים הראשונים בהם זכה לגעת, ידו השנייה חומסת את מפשעתה ברעבתנות. שפתיו צמודות לשלה ולשונו פולשת אל פיה, רודפת אחר לשונה בפיה רווי האלכוהול.
ידו של רני פולשת שוב אל תחתוניה של אמא של ששי ואצבעותיו טובעות בשיער ערווה עשיר. היא שולחת יד להגן על מפשעתה אך רני עקשן יותר והיא אינה מצליחה להגן על עצמה כאשר אצבעו מחליקה לתוך הסדק הפרטי שלה, מגששת ורעבתנית. כמו שראה בסרטים, הוא מניע את אצבעו בתנועות מהירות ונראה לו שאלו מחלישות את כח הרצון שלה וזה מדליק אותו עוד יותר. הוא כבר לא יכול יותר, חייב להיות בתוכה עכשיו.
רני יורד מספסל הבטון ואוחז בזרועותיה בחוזקה, מושך אותה מטה, אל הדשא. מרוב בלבול וחוסר יציבות היא ספק כורעת, ספק משתטחת על הדשא והוא אוחז ברגליה הארוכות כבשתי ידיות משכיב אותה על גבה ומפשק אותה, ירכיה השופעות פשוקות משני צידי גופו.
היא כבר לא מתנגדת כאשר הוא אוחז בתחתוניה ומסיר אותם, בהחלטה ספונטנית תוחב אותם לכיסו. באפלולית הוא מבחין במשולש הכהה של ערוותה, מסמן לו בדיוק את היעד.
את חגורת מכנסיו רני דווקא פותח לאט. עד עכשיו לא היה אכפת לו לרוץ אבל עכשיו הוא לוקח את הזמן קצת. אמא של ששי מביטה בו מלמטה מבלי להגיד דבר כאשר הוא פותח את המכנסיים ומפשיל אותם מטה ביחד עם התחתונים. החזה העירום שלה עולה ויורד במהירות, הפטמות והעטרות עיגולים כהים וחסרי פרטים על השדיים הקטנים. הוא חש בריח הקלוש של ערוותה ומתחרמן עוד יותר, מוצא את ערוותה ומחכך את ראש הזין בשפתיים הבשרניות.
"די, רני, אתה חבר של ששי…” היא ממלמלת. “אתה לא יכול לעשות את זה…”
"דווקא כן.” הוא אומר ומחדיר אליה את ראש הזין. “דווקא כן.”
להפתעתו היא הרבה יותר רטובה ממה שהוא חשב שתהיה ובתוך כמה ניעות הוא מחליק בתוכה בקלות.
"ראית? עשיתי את זה.”
"די, אנחנו לא יכולים…”
"זה גם מה שאמרת לדניאל? ולגדול? ולאני לא יודע מי?” הוא אומר מבלי להפסיק לזיין אותה.
"זה היה אחרת…” היא נאנקת תחתיו, גדולה וארוכה, רכה ורטובה, חסרת אונים וחושנית כל כך. זה הדבר הכי מדהים בעולם: לזיין אישה מבוגרת ועוד אמא של חבר. יש אלוהים מיוחד לג'ינג'ים, רני יודע את זה כבר הרבה זמן.
"לכולם נתת, עכשיו תורי.” הוא נאנח, חש בדופנותיה הרטובות מתהדקות סביבו, סוחטות אותו כמו כפפת קטיפה חלקלקה.
"רני…לא…די…”
"סתמי כבר, רותי.” הוא אומר, נהנה לדבר בגסות אל האישה המבוגרת תוך שהוא כופה את עצמו עליה. רני גוהר ומנשק אותה, לשונו פולשת אל פיה מדיף אדי האלכוהול ואגנו עולה ויורד עליה בתנועות קצובות ומהירות. בפה ובכּוס, הוא פולש אליה משתי כניסות וזה מטריף אותו.
מרחוק הוא שומע את הדי המוסיקה אבל הם חלשים יותר כאן. במחבוא המפנק שלו מתחת לעץ הוא שומע את אוושת איברו המחליק לתוך הכּוּס הרטוב שלה וממנו, את אנקותיה הרפות באוזניו, את נשימותיו הקצובות. היא מבוגרת ממנו וגדולה ממנו בגוף ואמא של החבר שלו והנה היא שוכבת מתחתיו פשוקה ורטובה והוא מרגיש כמו מלך העולם. מלך העולם בכל פעם שהציצים הקטנים שלה קופצים ומלך העולם בכל פעם שהיא מצייצת איזה "רני, די…” ומלך העולם כשהוא רואה כמה ארוכות הרגליים שלה, פרושות על הדשא האפל והוא, על כס המלכות בין ירכיה. דווקא העובדה שהיא גבוהה ממנו בחצי ראש כמעט הופכת את הכל למגניב יותר: היא עולה עליו בגיל, בסמכות ובגודל פיזי ובכל זאת הוא הכניע אותה וכבש אותה, השכיב אותה בכוח על הדשא ועכשיו הוא כופה עצמו עליה, טוחן אותה עם הזין השמנמן שלו.
"איך הוא, גדול?” הוא שואל פתאום בסקרנות.
"מי?”
"דוד של סבתא שלי, מי? הזין שלי. הוא גדול?”
"כן.” מודה אמא של ששי בהתנשפות נרגשת תחתיו.
"ברצינות?”
"יותר משל דניאל ויותר משל נדב.” היא מודה.
"יֶה, בּיץ'!” צוהל רני בגאווה. “קבלי 'תכל.”
הוא דופק אותה עכשיו בכוח בזין הג'ינג'י העבה שלו. נו, מי יצחק על הג'ינג'י עכשיו, הא? היא נאנקת תחתיו לנוכח המהלומות החזקות אבל רני זה לא אכפת, להיפך. כרגע לא אכפת לו אם היא נהנית או שהוא מכאיב לה, טירוף החרמנות מבעיר אותו והוא נותן לה הכי חזק שאפשר, תוקע לה את הזין הכי עמוק שהוא יכול בכּוּס, עד הביצים. שהשדיים שלה ירקדו והרגליים שלה יפתחו והיא תצעק עד שישמעו בוילה וכולם ידעו שהוא, רני הג'ינג'י לוקח את מה שהוא רוצה ומזיין אישה מבוגרת מתחת לעץ במסיבה גם אם בא לה וגם אם לא. והיא צועקת ופתאום גם הוא צועק וכל הגוף שלו רועד והוא מבין שהוא גומר רק אחרי שכבר נתן בה איזה שני שפריצים והוא קצת מתבאס שגמר מהר אבל שום דבר לא גורע מהתחושה של מלך העולם שמתפוצצת לו במוח.
רני נשען על המרפקים, מתנשף כמה סנטימטרים מעל פניה המיוזעים, צמרמורות עונג אחרונות מרטיטות את גוו בעוד הנתזים האחרונים נפלטים לכיוון רחמה של האישה המבוגרת.
"נו, אנחנו יכולים או לא?” הוא שואל והיא לא עונה.
"מי זה פה?” נשמע לפתע קול ומישהו מסנוור את רני באלומה בוהקת, כנראה של טלפון סלולרי.
"זה רני הג'ינג'י.” נשמע קול אחר.
"מה אתה עושה כאן…"רני מתרומם במהירות, נכון להגן על עצמו, ומרים את מכנסיו בחיפזון. "הופה! מה זה?”
אלומה אחרת מאירה על אמא של ששי השרועה עדיין על גבה, מעולפת למחצה. היא אמנם מסתירה את פניה מהאור הבוהק אך נראה שאינה מודעת לעובדה שרגליה הארוכות פשוקות, שמלתה מופשלת, ערוותה חשופה ושפיך מזרזף מבין השפתיים השמנמנות. היא גם אינה מודעת לאפקט שלה על הצעירים הבוחנים אותה כלהקת צבועים המביטה בזברה עסיסית ומבודדת.
"מי זאת, ג'ינג'י, יא זין?”
"מי זה?” שואל רני, מסתיר את עיניו מהאור הבוהק.
"תענה על מה ששאלו אותך.” נשמע קול אחר. הוא אפילו לא יודע כמה הם.
"זאת אמא של ששי ירדני.” הוא עונה.
"באמא 'שך?” משתאה הקול.
"נשבע לך.”
"וככה הבאת בה?”
"היא מזדיינת.” מושך רני בכתפיו.
"ונראה לך שיהיה לך אכפת להמשיך להזדיין?”
"לא נראה לי שהיא תתנגד.” מביע רני את דעתו.
"יאללה, איתן, תום, תרימו אותה. ניקח אותה ליחידה שלי, נמשיך 'תמסיבה עם המילפית שם.”
במרתף הוילה ששי גומר עוד משחק אחרון ודי. הרצף המטורף של הניצחונות שלו לא נשבר אבל אנשים התחילו להבין שאין להם סיכוי נגדו ולבסוף כבר עולים לשחק בחוסר חשק עד שנמאס לו. הוא עוזב את שולחן הפוסבול ומגרד בפדחתו.
מרסלה כנראה לא תבוא, הוא מבין בדכדוך. מה אמא רצתה, כוסאמק? הוא שולה את הטלפון מכיסו, מפעיל אותו ופותח את מסך הנעילה. מתברר שהיא התקשרה אליו עוד שלוש פעמים כשהטלפון היה כבוי. הוא מאזין להודעה הקולית שהשאירה אבל לא מבין כלום. זה הקול שלה אבל יש הרבה רעש מסביב, מוסיקה. “אני כאן…אני כאן…” היא אומרת בהודעה. מה זה, רחוב סומסום? כל אחד "כאן.” אחר כך הוא פותח את הודעת הטקסט ששלחה וקורא:
"הבתשל שרית חולהוהקיאהאיכסה אני יבו אלייכםאם אתממממ צריכים טרמפ.”
אני אבוא אליכם?
אמא כאן?
“אני כאן…אני כאן…” היא אמרה בהודעה. איפה זה בדיוק "כאן"?
הוא ממהר לחייג לאמא. אחרי כמה צלצולים הטלפון השיחה נענית וקול גברי לא מזוהה עונה:
"ששי?” ברקע נשמעים צחקוקים ואנחות.
"מי זה?” שואל ששי. “אמא? זה ששי!”
"אמא לא יכולה לענות עכשיו, ששי.” מגחך הדובר בקול נשי מעושה. “אמא עסוקה עכשיו.”
"מי זה?” מתעצבן ששי. "תן לי לדבר עם אמא שלי!”
"אמרתי לך, ששי…אמא עסוקה…רגע…יש כאן שידור וידאו בדבר הזה? ג'ינג'י, אתה מכיר את הטלפון הזה? איך עושים שיחת וידאו?”
"שנייה…תן לי לראות…” נשמע קול אחר. ”הנה…”
מסך הסלולרי של ששי מבקש אישור לשידור וידאו והוא לוחץ על אישור. המסך נפתח וליבו של ששי נחמץ כאשר התמונה נפרשת על מסך המכשיר שלו.
בלב מיטה גדולה, אמא עומדת על ארבע, עירומה מלבד סנדליה האלגנטיים, גופה הארוך שטוף זיעה ופניה סמוקות. משום מה מכסות כתובות בטוש שחור את גבה אך ששי לא מצליח לפענח את הכתוב בהן. זין אחד נעוץ בפיה ומישהו מזיין אותה מאחור, אוחז בישבנה המלא בשתי ידיו ותוקע אותה בתנועות קצובות ונינוחות. סימני ידיים על פלחי עכוזה רומזים שידיים רבות סטרו לישבנה העסיסי וכעת צבעו ורוד זועם, נוצץ מרוב זיעה. הצלם מקרב את המצלמה אל אחוריה של אמא ואז תוחב את אצבעו האמצעית לפי הטבעת שלה באבחה חדה וששי שומע בלב קפוא את אמא נאנקת בפה מלא זין, צחקוקים מתגלגלים מסביב.
"תגידי שלום לששי…” אומר האוחז בטלפון ומקרב את המצלמה לפניה של אמא. עיניה עצומות למחצה והיא מניעה את ראשה בתנועות מציצה רפות אך הנער לו היא מוצצת לא משאיר לה את כל העבודה: זוג ידיים מונחות על שיערותיה ואוחזות בראשה והוא מניע את אגנו קדימה ואחורה, שוגל את פניה בתנועות אטיות, שפתיה המלאות עוטפות את הזין שהיא מערסלת בפיה.
"תגידי שלום לששי!” מתעקש הצלם.
"מי זה?” נשמע קול אחר.
"הבן שלה.”
"תשבע באלוהים!”
"נשבע לך!”
"הי, ששי, בוא תראה איך אני גומר לאמא שלך בפרצוף!” אומר מישהו, גורר מקהלת צחוקים. זין חדש נדחף לפריים לצד זה שבפיה של אמא ובעליו מתחיל לאונן מול המצלמה. אמא מתעלמת מהמתרחש ורק מוצצת את הזין שבפיה וששי מבחין בלשונה המבצבצת מדי פעם ומלקקת את האיבר הנוצץ מרוק. כעבור כחצי דקה המאונן קורא "הנה זה בא!” ושרוך לבנבן של שפיך ניתח על פניה הסמוקות של אמא. אחריו נוחת עוד אחד ושניים ושלושה עד שחצי פניה של אמא מכוסים בשפיך, מתערבב בזיעתה ומזדרזף במורד לחייה.
"עכשיו תורי!” מכריז בעל הזין שאמא מוצצת. הוא אוחז בשיערותיה, שולף את איברו ומאונן במרץ מול פניה וששי מבחין שאמא פוערת את פיה כמו גוזל רעב. במהרה גם הוא מתחיל להתיז עליה, מרסס את מצחה, פיה ואפה בשפיך ואמא מלקקת את הטיפות אשר נותרו סביב שפתיה.
"מי שגמר לחתום!” קורא מישהו והצלם מתעד את המתרחש: טוש עבה נמסר לזה שגמר עכשיו והוא ניגש אל גבה של אמא וחותם את שמו, גבי כהן, ואף מוסיף: “תודה על המציצה גברת ירדני!”. עכשיו מבחין ששי שכל הכתובות הן שמות של ילדים מהשכבה שלו: ערן יוסף, שני אזולאי, שימי מלכה, תום מנרמן, קובי אברהם ועוד ועוד, כולם זיינו את אמא שלו בשעה האחרונה, ולא נראה שהם מתכוונים להניח לה בקרוב.
"שבי עלי!” דורש מישהו שששי מזהה כעבור רגע כאפי דהן מתקשורת-3. אפי נשכב על המיטה ואמא ממהרת לזחול אליו, מניפה רגל אחת באוויר בתנועה מיומנת ומתיישבת מעליו. היא אוחזת באיברו הזקור באצבעותיה, מכוונת אותו אל בין שפתי ערוותה התפוחות ואז מתיישבת עליו. לאחר שהיא מניחה את ידה על חזהו השמנמן היא מתחילה לזיין את עצמה על איברו והצלם מעניק לששי קלוז אפ על ירכיה העבות ופלחי ישבנה העסיסיים, המרקדים להם במרץ עם כל ניעה של אגנה. מישהו, רוי ביטון הוא מזהה, נעמד על המיטה ליד ראשה ומגיש לה את איברו הזקור ואמא ממהרת לפעור את שפתיה ולאסוף אותו אל פיה החמים והרטוב.
"נשארה לך עוד סוללה, ששי?” שואל הקול וששי מזדעזע כאשר המצלמה מכוונת אל הדובר: רני הג'ינג'י מגחך אליו ומנופף לו לשלום.
"רני, יא בן זונה!”
"לא אני הבן זונה כאן!” צוחק רני בהיסטריה ומפנה שוב את המצלמה לאמא הנטחנת על המיטה, קופצת במרץ על הזין של אפי דהן.
"אני יהרוג אותך…” מסנן ששי בזעם.
"כן…כן…אני מודע לזה שאם אני רואה אותך מתקרב כדאי לי לברוח אבל הי, בשביל לזיין את אמא שלך זה היה שווה. אבל חכה, אתה לא תאמין מי עוד איתנו כאן…”
"מי?”
"מישהו…יותר נכון מישהי…שמאוד רצית שתבוא למסיבה…אז..היא כאן.”
"לא…” ממלמל ששי, התובנה נוחתת עליו כמו פטיש על בוהן.
"דווקא כן!” צוחק רני ומתחיל לצאת מהחדר הגדול, מצלם את דרכו בעודו הולך. מתברר שאמנם חדר השינה הוא הבמה המרכזית של החגיגות, אבל ביחידת הדיור המרווחת יש בימות משנה פעילות למדי וששי מבחין בכמה זוגות מתגפפים אם לא ממש מזדיינים ממש.
"הנה ענת פרידמן.” מציג רני לראווה את מלכת השכבה, הבלונדינית האתלטית עם השיער הארוך, פני הברבי והשדיים הגדולים. ענת מוצצת את איברו של טל, החבר שלה, אך היא מסתירה את פניה כאשר רני מצלם אותה.
"אז איפה היינו?" שואל רני וממשיך בסיור. "אה, כן, האטרקציה המרכזית .היא הגיעה לפני חצי שעה עם גדול והיא הייתה מזועזעת לגלות שהשרמוטה הזאת על מיטה היא אמא שלך.”
המצלמה מצלמת עכשיו דלת סגורה.
"אני הולך לפתוח את הדלת, אתה מוזמן לכבות את השידור אם בא לך.”
"לא!” רושף ששי בלב נסדק. “רני, לא!”
"טוק טוק טוק.” אומר רני ופותח את הדלת.
החדר הוא חדר טלוויזיה גדול אשר ספה כחולה ונוחה למראה משתרעת לאורך אחד מקירותיו. על הספה כורעת מרסלה, עירומה כביום היוולדה ונאנחת בקול בעוד גדול מזיין אותה מאחור. גופה של מרסלה שחום ודק, עורה מזכיר בגונו שוקולד חלב משובח ושיערותיה השחורות מתנחשלות בקצב שגדול מזיין אותה. פסי שיזוף מבליטים את חזהּ וישבנה ובמרכז האזור הבהיר של עכוזה, נעוץ איברו העבה של גדול המזיין אותה בתחת, ידיו הגדולות ממסגרות את ישבנה החמוד.
"אז הנה מרסלה.” מכריז רני בגיחוך. “Marcella, say hi to Sasi!”
מרסלה נבוכה מדי ומסתירה את פניה ורני מתקרב אליה עם המצלמה. ששי כמעט מתפלץ כשהוא רואה את רני מפשפש במכנסיו.
"Suck my cock, Marcella” הוא אומר מקרב את הזין אל התלמידה הברזילאית הלוהטת.
"רני…” היא צוחקת במבוכה. “Turn the camera off”
"…and you will suck my cock?”
"turn it off” היא מתעקשת בעוד גדול ממשיך להשקיע את איברו בתחת הקטן וההדוק שלה.
"OK.” משקר רני ומכבה את תאורת המצלמה. “now suck it”.
גם בלי התאורה מהטלפון יש מספיק אור בחדר כדי שששי יוכל לראות את אהובתו המתוקה מפשקת את שפתיה ומניחה לרני להחדיר את איברו אל בין שפתיה המלאות, עליהן חלם בשבועות האחרונים. אבל הוא הגביל את חלומותיו לנשיקות, לא למציצה זנותית כזו. רני מעמיד פנים שהטלפון כבר לא מצלם ומחזיק אותו בזווית פחות נוחה לצפייה אך גם כך ששי צופה, מרותק, בזוועה המתרגשת מול עיניו.
מרסלה מניעה את ראשה בתנועות מיומנות ומתחילה למצוץ את איברו הגדול של רני. היא מביטה בו כמבקשת אישור וממשיכה למצוץ בתנועות בורג, נאבקת עם גודלו. רני מלטף את שיערותיה השחורות ואז הודף את ראשה, תוחב את איברו עמוק ככל שהוא יכול לתוך פיה ומרסלה משתנקת מעט, ריר מרטיב את סנטרה החמוד. לאחר שהיא מתעשתת היא תרה בפה פעור אחר הזין הזקור ובולעת אותו בעוד גדול ממשיך לזיין אותה בתחת. הלב של ששי קפוא אך הוא אינו מסוגל לנתק את השידור עיניו דבוקות אל המסך.
היא ממשיכה להיאבק בגבורה בזין העבה של רני, לפרקים מוצצת עמוק ככל שהיא יכולה ובשאר הזמן מנשקת ומלקקת אותו מדי פעם, מתחילה באשכים ועולה בנשיקות קטנות ומחרמנות עד למעלה וששי כמעט יכול לחוש בחרמנותו של רני גואה. הוא חושק שיניים כאשר הוא מבין שגם הוא מחורמן ומקלל את עצמו בעוד מרסלה מישירה מבט אל רני ומשחקת בלשונה עם קצה הזין שלו. היא כבר עשתה את זה בעבר, מבין ששי בלב צונח. ולא פעם אחת.
"אני גומר לה בתחת!” מודיע גדול ונאנח ורני מפנה את המצלמה כדי שששי יוכל לראות את פניו כשהוא ממלא את הטוסיק החמוד של מרסלה. גדול נאנח ומתנשף במשך כמה רגעים ואז מזדקף, איברו הרטוב מנדנד ומטפטף על הרצפה.
"יאללה, עכשיו כולם לסלון!” נשמע קולו של שון מאחור וששי לא מבין בדיוק מה קורה כי רני לא מכוון את המצלמה לעברו.
"מה לסלון? עוד לא גמרתי!” מתלונן רני.
"אל תדאג, הערב לא נגמר, פשוט פותחים בופה.” מסביר שון.
"בופה? מה זה?”
"תיכף תראה. יאללה, בואו.” אומר שון ואוחז בידה של מרסלה המבולבלת המביטה על הדוברים, מתקשה להבין.
המצלמה עוקבת אחריהם אל הסלון, שם עומדים כעשרה תלמידים במצבי לבוש שונים. הוא רואה את אמא כורעת על השטיח, פלג גופה העליון נח על ספה גדולה וישבנה המלא חשוף ומזמין. ללא עדינות יתרה מעמיד שון את מרסלה על ברכיה ליד אמא בתנוחה דומה ואז מסתובב, מבטו נופל על ענת פרידמן היפיפייה העומדת ליד טל חברה ומביטה במתרחש בחיוך משועשע, מחכה להמשך ההצגה.
"יאללה, ענת.” הוא מצווה. “לספה.”
"היית מת!” היא חורצת לו לשון.
"זה לא מצחיק, שון.” אומר טל, חברה, ומבטו מרצין.
"אני לא צוחק.” אומר שון במבט רציני. “בנות שבאות לכאן הן שרמוטות, ולא שואלים שרמוטות מה בא להן.”
"יאללה, בואי נעוף מפה.” אומר טל לחברתו.
"לא, לא.” מתעקש שון. “עכשיו לא הולכים. אנחנו כאן חולקים הכל, נכון, תום?”
"א–הה.” מסכים איתו חברו.
עיניה היפות של ענת פרידמן פעורות בבהלה כאשר טל אוחז בידה ומתחיל להתקדם לעבר הדלת אבל שון אומר:
"גדול, תעשה טובה.”
"סבבה.” אומר גדול ובשיא הטבעיות מכניס לטל אגרוף בבטן. טל מתמוטט על הרצפה וששי שומע את נשימותיו הקטועות בעודו נאבק לנשום.
"אמא'לה! טל!” צווחת ענת פרידמן וצופה בבהלה בחברה המתפתל על הרצפה ונאבק לנשום.
"יאללה, ענתי, לספה.” מחייך שון אל ענת ההמומה.
"טל!” נזעקת ענת בעוד איתן ותום אוחזים בזרועותיה ומובילים אותה בכח אל הספה, מורידים אותה על ברכיה. שון כורע מאחוריה ומלטף את ישבנה החטוב מעל הג'ינס ההדוק.
"יה, בייבי.” הוא אומר ומפליק לה מכה חזק על התחת. ענת צווחת ושון וחבריו צוחקים. “יש מחיר ללנדנד את התחת הכי יפה בבצפר ככה שלוש שנים.” הוא מסביר ומפליק לה עוד אחת.
"שון, די!” צועקת ענת ומנסה לקום אך רועי מאנו שולח יד אל עורפה ומצמיד אותה אל הספה.
רני מסיט לרגע את המצלמה הצידה וששי מבחין שבזמן שתשומת ליבו של הג'ינג'י הייתה ממוקדת במלכת השכבה, מישהו כבר ניצל את ההזדמנות וכעת הוא טוחן את אמא בתחת והיא נאנקת בכל פעם שהזין הגדול שלו חודר אל ישבנה הנדיב, אגרופיה חופנים את כיסוי הספה, פיה פעור, פניה מכורכמות ומצחה חרוש תלמים. מרסלה מביטה בתדהמה באונס של ענת אך במהרה גם היא פוערת את פיה ועיניה כמעט קופצות מחוריהן כאשר מאן דהו מתחיל לשפד גם את ישבנה העגלגל.
כאשר המצלמה חוזרת אל מלכת בית הספר, מכנסיה ההדוקים כבר מופשלים עד הברכיים והיא לבושה רק בתחתונים קטנים וסקסיים, שחורים עם מלמלה לבנה ושון מחכך את פניו בישבנה, מלקק ומנשק אותו לקול זעקות המחאה שלה. הוא מסיט את התחתונים הצידה וחושף את פי הטבעת שלה ואז רוכן ומלקק אותו רגעים אחדים. אחר כך הוא אוחז בתחתוניה הסקסיים ומפשיל אותם באטיות, חושף את ישבנה המושלם ברוב טקס. היא שזופה, עורה בגון דבש עמוק ופסי שיזוף זהובים מבליטים את ישבנה העירום. שנותיה הרבות כרקדנית מיצקו את פלחי עכוזה וכעת הם רוטטים כמו זוג אשכוליות זהובות ועסיסיות.
"איזה תחת.” הוא אומר בהערכה. “לא סתם את מלכת השכבה. תביא לי את המגש.” מצווה שון ותום ממהר להביא מגש שעליו נחות שלוש שפופרות.
"שון, זה לא מצחיק!” מתחננת ענת המוצמדת בכוח אל הספה על ידי איתן ורועי מאנו. “יאללה, תן לנו ללכת, לא קרה כלום.”
"ענתי, זאת בדיוק הבעיה.” אומר שון ומושח באטיות את איברו בנוזל סיכה בוהק. “שעוד לא קרה כלום. מוכנה? מלים אחרונות לאוּמה כבתולה אנאלית?”
"די, נו! שון! די!” מיבבת ענת. כאשר היא חשה את איברו המגשש בפי הטבעת שלה היא מנסה להיאבק אבל אין לה סיכוי נגד מול כל הנערים האוחזים בה ומצמידים את כתפיה אל הספה בכוח. היא זועקת מרה כאשר שון מבקיע את ישבנה המושלם, קולה מצמרר את ששי וכמעט מעיר אותו מקיפאונו.
שון לא מתחיל לאט ולא מניח לה להסתגל לאיברו הפולש. הוא אוחז בישבנה ומתחיל מיד לדפוק, חזק ומהר, מתעלם מזעקותיה. מישהו מגיש לה כרית קטנה והיא נושכת אותה בעוד שון טוחן את התחת המושלם, הבתולי. בתוך כמה רגעים הוא משקיע את איברו עד האשכים, משפד את ישבנה של מלכת בית הספר בגיחוך כרישי.
"אתה עוד איתנו, אחינו?” שואל רני. “לאמא שלך לא נשארה עוד הרבה סוללה ואני רוצה שתראה איך אני רוכב לה על התחת.”
ששי לא עונה, רק צופה במסך הקטן כמו בחלון אל תוך הגהינום בעוד רני מצלם את המתרחש בסלון. שתי נערות ואישה מבוגרת כורעות על ברכיהן על השטיח, פלג גופן העליון נח על הספה ושלושה ישבנים, מושלמים כל אחד בדרכו, נטחנים בעת ובעונה אחת. של אמא שופע, בהיר ועסיסי, של מרסלה שחום, עגול וחמוד ושל ענת שזוף, אתלטי וחושני. רגליה הארוכות של אמא, הנעולות עדיין בסנדלים, מזדעזעות בכל פעם שהנער הבועל אותה ננעץ בישבנה הדשן. מרסלה מאגרפת את בהונות רגליה השחומות והעירומות ורק ענת לבושה כמעט לחלוטין, מכנסיה מופשלים וישבנה חשוף בעוד שון תוקע אותה שוב ושוב, מתעלם מקריאותיה.
מוטי כהן, הנער שזיין את אמא, מתרומם ברגליים רועדים וזין נוטף שפיך ומחייך אל מצלמת הטלפון שמחזיק רני, זוקף את אגודליו לאות ניצחון.
"הי רותי.” אומר רני וניצב מאחורי ישבנה הדווי, מצלם את ישבנו הזקור בידו. אמא מביטה לאחור ומבחינה ברני ובאיברו הגדול.
"רני, לא שם. זה גדול מדי.” היא אומרת, אך לא מנסה להתרומם.
"זה לא עזר לענת, זה לא יעזור לך.” מסביר רני ומושח את איברו הגדול בנוזל שמנוני מאחת השפופרות. “עדיף שתפתחי ת'תחת ותנשכי איזה כרית.”
אמא מגלגלת את עיניה ונושפת ואז אוחזת בכרית ומכניסה אותה לפה. אחר כך היא שולחת את ידיה לאחור ומפשקת את פלחי עכוזה, חושפת את החור הקטן שלה, הטובל בשפיך מהנער הקודם שגמר בישבנה השופע. אמא נאנקת חרישית כאשר רני מבקיע את דרכו אל ישבנה, אנקותיה נבלעות על ידי הכרית אשר בפיה.
ואז נקטע השידור.
ששי מפלבל בעיניו. לטלפון שלו יש עוד מעט סוללה, לכן הוא מניח שלאמא נגמרה הסוללה או שרני כיבה את שלו. הוא יוצא מהשרותים ויוצא מהמרתף, בלתי נראה ובלתי מורגש כמו רוח רפאים בין חבריו החוגגים. הוא לא יודע איפה יחידת הדיור של שון במתחם הענק הזה וגם אם היה יודע, מה היה עושה? שובר את הדלת ומציל את אמא ומרסלה? יותר סביר שהן היו צוחקות עליו וממשיכות להיטחן שם בכיף.
רגליו נושאות אותו אל הרחוב ונהג מונית קורא לו:
"לאן אתה צריך?”
ששי נאנח. הוא ניגש אל הנהג, מוסר לו את הכתובת ואז נכנס אל המונית. עשרים דקות אחר כך הוא בבית, מקלחת ולמיטה.
הוא מתעורר לקראת הצהריים, מצחצח שיניים וגורר את עצמו למטה. אין סימן לאמא והיא גם לא השאירה הודעה. ששי נאנח ומכין לעצמו ארוחת בוקר קלה, בוהה בקיר במוח ריק ממחשבות.
באחת בצהריים נעצר ג'יפ גדול בחנייה וששי מציץ מהחלון. הוא מבחין בשון ליד ההגה ולידו עוד דמות. אף אחד לא יוצא מהרכב ובמבט נוסף מבחין ששי בראש מוכר העולה ויורד על מפשעתו של שון. ששי נושף בחוסר אמון ונד בראשו. אין לאישה הזאת תקנה.
אמא נכנסת אל הבית כמה דקות אחר כך. ממראהּ מסיק ששי שהיא לא התקלחה בלילה ופניה הסמוקים ושמלתה הסתורה רומזים שהיא עוד הספיקה לחגוג באיזו אפטר פארטי הבוקר. היא מצחינה מאלכוהול וזיעה ושפיך אבל הכי מגעיל אותו זה דווקא הניצוץ שבעיניה. נראה שהיא מתאמצת שלא לחייך.
"בוקר טוב.” הוא אומר בקול שטוח.
"בוקר אור.” עונה אמא. “אני הולכת להתקלח ולישון. לילה ארוך.”
"אני בטוח.” עונה ששי.
כמה שעות מאוחר יותר אמא נוקשת על דלת חדרו הפתוחה. היא נראית מאוששת יותר אבל גם מתוחה מעט.
"הי.” היא אומרת, שעונה על המשקוף. מבטה מתרוצץ סביב, מתקשה להישאר על ששי לאורך זמן.
"הי.” עונה ששי. “נהנית במסיבה?” הוא לא מצליח להתאפק מלעקוץ.
אמא נאנחת.
"אל תהיי מסכנה כזאת, אני מפרגן לך.” אומר ששי במרירות.
"זה כמו שיד ימין דבוקה לך לגוף. היא שם, אתה צריך להזיז אותה אבל לא יכול כי זה כואב כשאתה רק מנסה."

"מה? מה את מקשקשת?" אומר ששי. “זה קשור למשהו?”

 

אמא נושפת באטיות.

"אני יכולה להיכנס?”

ששי מושך בכתפו ואמא נכנסת אל החדר, יושבת על קצה המיטה שלו.

 

"לאבא שלי היו עיניים בצבע שונה, אתה יודע? אחת חומה ואחת שחורה."

"אנחנו סתם זורקים משפטים אקראיים עכשיו? לאבא שלך היו עיניים, היד נדבקה לך לצד. ואללה יופי, גם אני ינסה: אה…ג'ירפות לא אוהבות ג'לי.”

 

"לאבא שלי היו…אולי עדיין יש…עיניים בצבע שונה. ככה הוא נולד, אתה מבין? מוטציה. גם אני נולדתי עם…מוטציה."

 

"מה, שנדבקה לך יד ימין לגוף?"

 

"אתה יודע שבקהילות חרדיות הרבה פעמים שיש תקיפה מינית הקהילה מענישה את האישה, את הנערה, נכון?"

 

"קראתי בעיתון, לא יצא להיתקל בזה."

 

"אז אבא שלי דווקא עמד לימיני כשהוא גילה שהבת שלו מזדיינת עם דוד שלה.” פולטת אמא במהירות וממשיכה לפני שששי יוכל לקטוע אותנ. “הוא כמעט הרג אותו במכות, את דוד יחזקאל. אבא שלי לרגע הוא לא חשב שאני זאת שפיתיתי אותו. אחר כך באו אנשים…מכרים…ואמרו לו שזה אני זאת שפיתיתי את הדוד והוא כמעט הרג גם אותם. הוא לא היה מוכן לשמוע אותם. הוא לא היה איש גדול במיוחד אבל כשהוא כעס…הרים רעדו. אז דוד יחזקאל כל כך פחד מאבא שהוא עזב את ירושלים אבל אחר כך היה לי סיפור דומה עם שכן שלנו. באמת שהוא ניסה להתנגד אבל כשאתה אלמן מבוגר, איך אתה יכול להגיד לא לנערה מפתה שרוצה להיכנס למיטה שלך? הפעם אנחנו עברנו דירה, לשכונה אחרת. בפעם השלישית, עם בן דוד של אמא, לאמא שלי נמאס. אני חושבת שהיא פחדה שיום אחד אני אנסה להשכיב את אחד האחים שלי, אולי אפילו את אבא. אז היא ארזה לי מזוודה ואמרה לי לעוף לה מהעיניים ולא לחזור.ולא חזרתי. ואף אחד מהם לא ניסה להיות איתי בקשר. ריבקה די נאַפקע."

 

"מה?"

 

"לא נולדתי רות, נולדתי ריבקה. ריבקי. אמא קראה לי ריבקה די נאַפקע, ריבקה הזונה, לפני שהיא העיפה אותי מהבית."

 

"ומאיפה הגיע רותי?" שואל ששי, סקרן בעל כורחו.

 

"החלטתי לשנות את השם. לשם של מישהי חזקה. עצמאית. גיליתי שהחיים של נערה יפה וחרמנית הם לא מאוד קשים אם היא יודעת לקום ולחתוך כשנמאס לה. הסתדרתי. תמיד היה לי קצת כסף, מתנות, מקום לישון. לא הייתי קורבן. לא הייתי אומללה. תמיד חיזרו אחרי ופינקו אותי. וזיינו אותי, כמה שזיינו אותי. עד שבא אבא שלך."

 

אמא משתהה קצת, מארגנת את המחשבות וממשיכה.

 

"אבא שלך היה היחיד עד אז שאמר לי 'לא' באופן עקבי. הוא היה מדריך נוער, מאלה שמנסים לתקן בחורות כמוני. אני חושבת שהיושר ועקשנות שלו הטריפו אותי. כשהוא לא הסכים לשכב איתי הוא כאילו אמר לי שאני לא יפה. שאני לא נחשבת. אבל בסוף הוא הסכים לצאת איתי ואחר כך גם להתחתן איתי."

 

"עד שגם בו בגדת." אומר ששי במרירות.

 

"דווקא לא." מחייכת אמא חיוך קטן ועצוב.

 

"ברצינות?"

 

"אפילו לא פעם אחת.” מחייכת אמא ללא הומור. “כשנכנסתי לחיים האלה, של רעיה, מיד התאהבתי בהם. בסדר, בניקיון, במשפחה החדשה שלי. פתאום הסתכלתי אחורה והרגשתי מלוכלכת על כל הדרך שעברתי. היה לי ילד, בעל, עבודה. הרגשתי נקייה. טהורה."

 

"אז…מה השתבש?" שואל ששי, מסוקרן עוד יותר.

 

אמא נושמת נשימה עמוקה.

 

"זה כמו שיד ימין דבקה לך לגוף." היא חוזרת. "היא שם. אתה מרגיש אותה כל הזמן. אבל כל פעם שאתה מנסה להזיז אותה זה כואב. אז אתה מסתדר עם יד שמאל. מקנח את האף עם יד שמאל. מתרחץ עם יד שמאל. מנגב את ה…תחת עם יד שמאל. זה כמו, אבל זה לא זה. הרגשתי את הדחף. בכל גבר שראיתי ברחוב. בכל מי שהביט בי. ונלחמתי בדחף, כמו לביאה. וניצחתי. אבל היה מחיר: אבא שלך חטף את הריקושטים. את כל הזעם והתסכול הוצאתי עליו. הייתי מאמללת אותו. ממררת לו את החיים. צורחת עליו, משפילה אותו, לועגת לו. גיהינום עשיתי לו."

 

"עד שהוא עזב?"

 

"כן.” אומרת אמא בנימה מלנכולית.

"ואז?”

"ואז הרגשתי אשמה. איזה אדם איום אני. מגורשת מהמשפחה שלי ומגרשת את בעלי ומגדלת ילד לבד, ילד בלי אחים. וידעתי שאם אני אתחתן שוב, הסיפור יחזור על עצמו אז עדיף שאני אשאר לבד. וכדי להעניש את עצמי, עשיתי לעצמי דווקא ולא התפתיתי. ובכל פעם שסירבתי לעצמי, הכאבתי לעצמי ובכל פעם שכאב לי, שמחתי כי אני כל כך רעה שמגיע לי. אתה מבין, שמחתי לדפוק את ריבקה די נאַפקע. בניתי חומות גבוהות גבוהות בין היצר לביני. ושמעתי את היצר מיילל מעבר לחומה ושמחתי שכואב לו, אפילו שכואב לי, ובכל פעם ששמעתי אותו הוספתי עוד שכבת לבנים. עוד שכבה ועוד שכבה.”

"ואז בא דניאל." ממלמל ששי במרירות.

 

"ואז בא דניאל." מסכימה אמא. "כן. בלי להתכוון, הוא הכריח אותי לשבור את החומה שלי. להשתחרר. הוא המיס את הדבק שלי והחזיר לי את יד ימין. אני שלמה עכשיו."

 

"כשאת…"

 

"מזדיינת, כן. סבא שלך נולד עם עיניים בצבעים שונים ואמא שלך מזדיינת. אתה ילד גדול, עוד מעט תעזוב את הבית. עשיתי בשבילך כל מה שיכולתי אבל אני לא יכולה לסחוב את המשקולת הזאת יותר. לא יכולה להעמיד פנים יותר. אני רוצה את זה, אתה מבין? אני צריכה את זה. בכל פעם שאני רואה גבר הלב שלי מתחיל לדפוק ונמאס לי להרגיע את עצמי. בהתחלה כבלתי את עצמי בשביל אבא שלי ואחר כך כבלתי את עצמי בשביל אבא שלך ואחר כך כבלתי את עצמי בשבילך. נמאס לי לחיות בשביל אחרים, אני רוצה לחיות בשביל עצמי."

"הממ…" ממלמל ששי בעליבות.

 

"אז זהו, זאת אני. רות, רותי שרמוטי, ריבקה די נאַפקע. אני מזדיינת ועכשיו כשאתה כבר גדול אתה צריך להחליט מה אתה הולך לעשות. להישאר כאן ולראות אותי מזדיינת עם כל מיני זרים או לעזוב אן…מה שתחליט."

ששי לא אומר דבר, רק מביט מבעד לחלון.

"ואני מצטערת שאתה נפגע, זה באמת כואב לי. אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך אבל אני לא יכולה יותר לסבול בשביל אחרים. סבלתי בשביל אבא שלי וסבלתי בשביל אבא שלך ואני לא מוכנה יותר לסבול, אפילו בשבילך.”
"אז?”
"אז…לא יודעת. אמא שלך שרמוטה מזדיינת והיא אוהבת את זה.”
"ואת חייבת לעשות את זה דווקא פה?”
"זה הבית שלי, למה שאני אלך? אם אתה לא רוצה לראות אתה יכול ללכת לחדר שלך. אני מבטיחה לך שבחדר שלך אף פעם אני לא אשכב עם אף אחד.”
ששי כמעט אומר משהו מריר אבל מה עזרו לו ההערות האלה? הוא סתם יוצא לוזר בכל פעם שהוא אומר אותן.
"אני לא רוצה לראות כאן את רני.” הוא מנסה.
"תתרגל.” אומרת אמא בהחלטיות. “החבר הג'ינג'י שלך הוא אולי מניאק אבל יש לו זין גדול ובאופן מפתיע הוא גם יודע מה לעשות איתו.”
ששי נד בראשו בתבוסה ולא אומר דבר.
"מה קרה לדניאל?”
"הוא הגזים והוא חשב שהוא שולט בי, אבל הוא לא. בהתחלה הוא הבין את מקומו, אני חושבת, אבל אחר כך הוא הגזים ו…לנשים יפות שמוכנות לפתוח את הרגליים יש הרבה חברים. הוא לא יתקרב אלייך ולא אלי.”
ששי מהנהן באטיות. לפחות זה.
"חשבתי שמרסלה תהיה חברה שלי.” הוא אומר בעצב.
"מי זאת?”
"הבחורה שהזדיינה לידך. הברזילאית. חשבתי שיש בינינו משהו.”
אמא מושכת בכתפיה בחוסר אונים.
"כל הנשים זונות, הא?” הוא ממשיך.
"אני יודעת שבינתיים הדוגמאות שלך מוכיחות את זה כביכול, אבל לא. אני מקרה יוצא דופן ואת מרסלה אני לא ממש מכירה, אבל היא בגיל שמותר לה לשנות את דעתה. אני מקווה שתמצא אהבה אמיתית…יותר יציבה ממנה.”
ששי נושף במרירות.
"אני יורדת להכין צהרים. רוצה בולונז?”
"כן בבקשה.”
אמא רוכנת לעברו, נושקת על ראשו ואז יורדת וששי נשאר בחדרו, נשכב על המיטה ומביט בקיר.

=============================================
הסוף
=============================================
–אז מאיפה מגיעה הפנטזיה על האמא השרמוטה? אני חושב שהכיף זה הניגוד בין הדמות הטהורה לכאורה שהאמהות מגלמת מול ההתנהגות במציאות הסיפורית. הפנטזיה הזו קרובה לפנטזיות הקרנון (cuckhold) בכך שהבן תובע בעלות מסוימת על המוסריות (כביכול) של אמו והמתח המיני בסיפור נובע מחוסר האונים שלו כאשר הוא מגלה את חוסר השליטה שלו לנוכח ההתפרעות המינית של אמו. הפעם הראשונה שהתחלתי להידלק על הפנטזיה הזו הייתה דווקא בסרט…פורסט גאמפ. הסצנה שבו פורסט יושב על הנדנדה ושומע את מנהל בית הספר מזיין את אמא שלו כנראה לא אמורה להיות ארוטית אבל עבור סוטים שכמותי היא בהחלט כזו. אחרי כמה שנים מצאתי את הסיפור חוש השמיעה של הפועל בי וזהו: “הי פרב, אני יודע מה נעשה היום." אחר כך כתבתי את וובקאם המעולה (בעיני) ואת הסיבוב המופתי (שוב, בעיני) ואז החלטתי ללכת בגדול ואז הגיע הסיפור הזה. מקווה שנהניתם, אני בטוח נהניתי.
–לא נעים לי מששי על הקטע עם מרסלה אבל כמאמר המשורר, מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה.