הזדמנות שנייה – פרק י”ד: פול ואניקה

הייתי חרמן עד האוזניים ממה שראיתי עכשיו ולהפרד משתי היפיפיות ששכבו איתי על הכרית היה כמו לקרוע מעצמי גלד של פצע אבל לינזי הביטה בכולם במבט תקיף שאמר שהיא לא תסבול שום דיחוי, במיוחד כאשר היא הייתה זו שטרחה ובישלה. ללא התלהבות קמנו כולנו מהכריות והלכנו אחרי לינזי אל פינת האוכל שבמטבח, מתחילים לערוך את השולחן. במצב החרמנות שבו הייתי ראיתי רק שדיים מתנודדים מתחת לחולצות טי וישבנים בולטים בכל מקום. פעמיים התחלתי להתמזמז עם הלגה תוך כדי עריכת השולחן ופעמיים לינזי גערה בנו עד שהפסקנו. לבסוף היה השולחן ערוך וכולנו התיישבנו לאכול, לינזי מגישה לכולם את תבשיל האורז שהכינה.
“מממ…טעים…” אמרה הלגה.
“יותר טעים מהשקשוקה שלי?” ביררתי.
“אני חייבת לענות על זה?” שאלה הלגה, גוררת צחוקים מסביב לשולחן.
“כדאי שתעני את התשובה הנכונה אם את רוצה לגמור לאכול…” אמרה לינזי.
“כדאי שתעני את התשובה הנכונה אם אתה רוצה ארוחת בוקר מחר…” אמרתי גם אני.
“הממ…” חשבה הלגה בקול רם, מעפעפת בתיאטרליות בעיניה הכחולות. “אני אלך עם לינזי.”
“יאייי!” קראה לינזי בקול.
“התשובה היא פשוטה,” המשיכה הלגה. “את איתן אני אוכל לפצות, את לינזי לא…”
“את יכולה לפצות גם אותי, לאב.” הפריחה אליה לינזי נשיקה באוויר.
“אני אפצה אותך בזה שאשטוף את הכלים.” ענתה הלגה וכולם צחקו.
“אז…אניקה…” פתחה לינזי כעבור כמה דקות של אכילה ושיחה ידידותית. “מקובל בנורת'המפטון שאחיות מוצצות לאחים שלהם?”
כולם השתתקו מלבד כמה צחקוקים מצד איוה ופול הסמיק ונעץ בה מבט נזעם.
“אני לא חושב ש…” הוא התחיל לומר אך לינזי קטעה אותו:
“אויש, תסתום כבר. דיברתי איתה.”
פול השתתק, קיטור בוקע מאוזניו ואניקה לעסה באטיות, שוקלת את דבריה. לבסוף היא אמרה:
“לא, אני מניחה שלא.”
“אז איך זה התחיל?” שאלה לינזי.
“אניקה, את לא חייבת לספר לה כלום!” אמר פול בזעם.
“לא, פולי. אני לא חייבת.” ענתה אניקה, מביטה בו. “אני רוצה.”
פול ואניקה היו הילדים היחידים של סוחר צמר עשיר (“השני בגודלו באנגליה" לדברי פול). מגיל צעיר הובהר לאניקה שהיא תתחתן עם אציל כדי להבטיח למשפחה תואר אצולה. לא ידעתי זאת, אך התברר לי שבאנגליה העסקה הייתה מקובלת: ניתן היה לקנות תואר אצולה של אצילים שירדו מנכסיהם כמו שקונים בית או מכונית, אך היה זה יוקרתי יותר להתחתן עם אציל אמיתי וזו הייתה תוכניתם הגרנדיוזית של הוריהם של פול ואניקה: הם התכוננו לחתן גם את פול וגם את אניקה למשפחות אצולה ולהרוויח משני הכיוונים.
כאשר התחילו ההורים לראות את גלי מהפכת המתירנות המינית אשר סחפו את המערב בחצי השני של שנות הששים נבהלו ההורים פן הציפורים שלהם יברחו מהקן. ממש כמו מלך ומלכה מרושעים מימי הביניים הם בודדו את האח והאחות באחוזה מגיל ארבע עשרה, ללא חברים בני גילם, ללא לימודים בבתי ספר (כל אחד מהם חונך על ידי מורה מהמין שלו) וללא שום פעילות חברתית. הדי אירועים כמו פסטיבל וודסטוק, דני האדום שהבעיר את פריז ואלביס פרסלי רק הגבירו את חששתותיהם של ההורים והבידוד בו היו נתונים פול ואניקה הלך והעמיק.
“אני תוהה לפעמים אם הם דחפו אותנו אחד אל השני בכוונה.” אמרה אניקה בנימה מהורהרת.
“אניקה!” התרעם פול. “מה פתאום?”
“הם אף פעם לא פיקחו על מעשינו בבית, רק וידאו שאנחנו נמצאים בגבולות האחוזה וזהו. אולי הם ידעו מה יקרה.”
“זה חולני.” אמר פול.
“שניהם אנשים מופרעים, פול.” אמרה אניקה בשלווה. “אולי הם חשבו שלא יקרה כלום אם נגלה אחד את השני כל עוד אנחנו לא בורחים להם.”
הגילוי התחיל כאשר פול ואניקה רכבו באחד הימים בגבולות האחוזה. פול נפל מסוסו אל שיח סירפדים וגופו נעקץ כולו. הם מיהרו לרכוב בחזרה אל האחוזה אך מנהלת המשק הייתה עסוקה מכדי לעזור להם וכאשר וידאה שדבר לא שבור שילחה אותם לדרכם עם מישחה להקלת הצריבה. פול היה אומלל וצרוב ורק עמד ויילל ואניקה לקחה את מלאכת המשיחה על עצמה. בהתחלה הוא פשט רק את חולצתו אך גם רגליו נצרבו ולבסוף עמד מולה בתחתונים וזקפה בלבד.
"הנשיקה הראשונה בינינו הייתה מציצה.” אמרה אניקה כבדרך אגב. “כל כך הסתקרנתי לראות מה בולט שם מתחת לתחתונים, שהפשלתי אותם בלי לשאול שאלות. הזין היה כל כך חמוד ומצחיק בעיני שנתתי לו נשיקה. פול ביקש עוד אחת ועוד אחת וכעבור כמה דקות הוא גמר לי על הפנים ועל החזה. אני נשבעת, היה לו כל כך הרבה שם שחשבתי שאני טובעת.”
היא צחקה ולמעט פול, כולם הצטרפו אליה, הצחוק שובר את המתח.
“אחרי חצי שעה הוא רצה שוב.” המשיכה. “ואחרי שעה, שוב. התחילה תקופה שזה בערך הדבר היחיד שהיינו עושים, בכל רגע נתון הייתי עם הזין שלו בפה. אחר כך מצאנו תמונות פורנוגרפיות אצל הסייס והתקדמנו לדברים אחרים…”
“היו לכם קונדומים?” שאלה הלגה.
“בהתחלה לא.”
“אז מה עשיתם?”
“אוּוּוּ, ישבני המסכן…” אמרה אניקה וכולם צחקו. “אחר כך פול היה מבקש מהסייס שיקנה לו קונדומים וגם הבעיה הזו באה על מקומה בשלום…”
“וברוך שפטרנו.” אמר פול, סמוק כולו.
“פול היה מאושר כשהוא יכול היה להפסיק לדפוק אותי בתחת, אבל אני מתגעגעת לפעמים.”
“זה…כואב?” שאלה הלגה בסקרנות.
"זה דוחה.” סינן פול, מביט באחותו במבט יוקד.
"זה…קצת כואב אבל בעיקר נעים.” אמרה אניקה, קולה מתרכך. “אני אוהבת את זה.”
הלגה ליקקה את שפתיה והסמיקה אך לא אמרה דבר.
אניקה משכה בכתפיה והמשיכה בדבריה. כאשר הגיעו לגיל שבע עשרה החליטו ההורים לאפשר לחפש לתאומים שידוך והם החלו להתערות בחברה הגבוהה, אם כי תמיד תחת השגחת מלווים. הם לא הורשו לעולם להיפגש ביחידות עם בני גילם ובמקרים מסוימים ה"מלווים", שלא היו אלא בלשים פרטיים במסווה קלוש, השתמשו בכוח פיזי כדי להבריח מחזר נלהב במיוחד.
ההחלטה לברוח נפלה כאשר בנו של לורד המקורב למלכה הביע עניין מתמשך באניקה. הלז היה גבר קשיש כבן שלושים וחמש ואניקה שנאה אותו מהרגע הראשון. הם נפגשו בנשף בתקופת מרוצי הסוסים ובן הלורד פנה מייד לאביהם של פול ואניקה. הוא הורשה להיפגש איתה עוד פעמיים ואז פנה לאביה כדי לבקש את ידה. באותו הערב באה אימם לבשר להם בהתרגשות את הבשורות הטובות ("אנחנו נהיה קרובי משפחתה של המלכה!”). בלילה הם ברחו מביתם.
“אני לא מאמינה שיש עוד סיפורים כאלו.” אמרה הלגה. “זה כמו סיפור אגדות.”
“…סיפור שבו האמא המרשעת כולאת את התאומים במגדל והאח מזיין את אחותו בתחת.” גיחכה לינזי. “ממש האחים גרים.”
בלונדון הם פגשו את ההיפים הראשונים שלהם וגרו כמה ימים בקומונה עד שבלשים של אביהם עלו על עקבותיהם והם נמלטו לפריס. משם טיילו בכל אירופה, תמיד ביחד למעט תקופות קצרות בהם התפצלו. את המשך הסיפור כבר ידעתי, כי פול סיפר לי אותו בדרך לאילת לכן לא התרכזתי בדבריה של אניקה, מעדיף תחת זאת ללטף את ירכיה של הלגה.
ידי החליקו על חלקם העליון של ירכיה והיא עודדה אותי בפישוק קל תוך שהיא עדיין מישימה עצמה מאזינה לסיפורה של אניקה והדיון שעורר. אצבעי האמצעית מצאה את החריץ שבין שפתי הערווה שלה והתחלתי להחליק עליו מעל הג'ינס, לוחץ בעדינות על נקודת המפגש אשר בין השפתיים והלגה השעינה את ראשה על ידה כאילו סובלת מכאב ראש.
כאשר מניחים נייר על מדורה הוא מתחמם במשך כמה שניות ואז מתפרץ פתאום, הלהבות כמו מופיעות בכל מקום בעת ובעונה אחת. החרמנות שלי התפרצה בי בבת אחת ומצאתי את עצמי מנשק את אוזנה של הלגה, ידי הימנית נחה על שדה הגדול מעל החולצה.
“או–אה, מישהו חם כאן…” אמרה לינזי. “נו, טוב. גם ככה לא הכנתי קינוח…בואי, איוה.”
רעש כיסאות נגררים מילא את המטבח כאשר שלושה זוגות קמו ממקומם ביחד. כעבור שניות מצאתי את עצמי על אחת הכריות עם הלגה, מתמזמזים ומתנשקים ברעבתנות. פשטתי ממנה את חולצתה, מתרגש למצוא אותה עירומה מתחת והיא הפשיטה ממני את חולצתי. שנינו לבושים במכנסיים בלבד, התנשקנו בלהט, שדיה הגדולים נלחצים אל מול חזי. אחזתי בשד אחד והובלתי אותו אל פי והיא התנשפה בקול, מלטפת את ראשי בקדחתנות. מישהו שם תקליט של הבי ג'יז ומסביבנו החל רחש מסעיר ומרגש של בגדים מופשלים, אנחות רכות ונשיקות.
פטמתה הזקורה של הלגה הייתה בפי ואני ינקתי ומצצתי אותה, בעוד ידיה של השוודית מלטפות בקוצר רוח את גופי. היא ניסתה להפשיט ממני את מכנסי אך אני נהניתי לעשות לה "דווקא" והמשכתי ללקק ולפנק את שדיה, חש בהר געש מתלהט בין ירכיה. לבסוף כרעתי בין רגליה, פתחתי את כפתורי הליווייס שלה והיא סייעה לי לפשוט אותה ממנה, מתנשמת בהתרגשות. מתחת למכנסיים היא לא לבשה דבר וערוותה הזהובה קרצה לי, מתחננת לנשיקה.
כרעתי בין ירכיה של הלגה, מתבשם מחרמנותה. “בוא אלי…” היא ביקשה אך אני נישקתי את הדגדגן שלה קולה ונשבר בהפתעה. כאשר החדרתי אליה אצבע היא הייתה רטובה לחלוטין ואני התחלתי ללקק את החריץ שבין שפתיה, מלמטה ועד לדגדגן, אצבעי נעה בתוכה תוך כדי. נראה היה שהיא קרועה בין הדחף להתענג על לשוני ואצבעי לבין הצורך שלה שאחדור אליה כבר: ידיה ליטפו את ראשי בבהילות, מנסות מדי פעם למשוך אותי למעלה לגהור מעליה, לחדור אליה.
הוצאתי את אצבעי ממנה והנחתי אותה על פי הטבעת שלה. הלגה גנחה בקול רם וגופה הצטמרר באופן מורגש.
“לא…איתן…” היא מחתה כאשר התחלתי ללחוץ, אך אני לא שעיתי לה. הטבעת האנאלית הייתה רטובה לחלוטין ממצי הערווה שלה ואני החדרתי את קצה האצבע ללא קושי.
“איתן…די…” היא מלמלה כאשר פרק האצבע השני היה בתוכה אך ברור היה לי שהעונג שהסבתי לה היה רב יותר מרצונה הקלוש לסלק אותי משם. מבלי להפסיק ללקק את פיסת הזהב שלה, התחלתי לשגול את ישבנה באצבעי עד שמחאותיה רפו ופסקו והיא שכבה, פשוקה ומתמסרת, מניחה לי לענג אותה במקום שריגש והפחיד אותה כאחד. היא כבר הייתה על הקצה וכאשר החדרתי את האגודל אל בין שפתי ערוותה היא גנחה בקול והחלה להתפרק, רגליה הארוכות משתרגות ונרפות חליפות כאשר האורגזמה טלטלה אותה. שמחתי שהיא חוותה אורגזמה כאשר אצבעי בתחת שלה, זה יקל על מה שתכננתי לעשות בדקות הקרובות.
בזמן שהלגה נרגעה מעט הבטתי סביב. לינזי ואיוה היו גם הן במצב רוח אנאלי ולינזי שכבה מקופלת על כרית, ישבנה באוויר והיא מניחה לגרמניית המחמד שלה ללקק לה את פי הטבעת: איוה כרעה על ארבע, לשונה תחובה בין פלחי ישבנה של האמזונה שחורת השיער והיא מלקקת אותה במרץ. אניקה, עירומה ופשוקת רגליים, שכבה על גבה על כרית אחרת ואחיה שגל אותה בתנועות חפוזות ומהירות, שולח את שדיה הגדולים והחיוורים של אחותו בריקוד פראי סביב.
הלגה כבר התאוששה וזרועותיה השזופות משכו אותי למעלה, לעבר פניה היפות, שפתיה הרכות, עיניה הכחולות. היא שלחה יד רעבתנית אל איברי וכיוונה אותו לתוכה עד שהראש התפוח נח ברטיבות הלוהטת שלה. משם לא הייתי זקוק להכוונה ובתוך שתי ניעות קברתי את עצמי בתוכה והיא שחררה אנחת רווחה עמוקה. עם כל הכבוד לאצבע ולשון, מה שהיא הייתה זקוקה לו עכשיו יותר מכל היה זין.
התחלתי מיד לדפוק אותה מהר והיא נאנחה, אסירת תודה. במצבה הנוכחי היא לא הייתה זקוקה לזמן להתרגל אלי: השעה האחרונה הייתה כולה משחק מקדים לרגע הזה. מה שהיא הייתה זקוקה לו זה זיון פראי וחזק ואת זה בהחלט נתתי לה עכשיו, אגני עולה ויורד על שלה בתנועות מהירות ותכליתיות. אנחות ומלמולים בשוודית בקעו מפיה והיא עצמה ופקחה את עיניה חליפות, מבטה נע פנימה אל העונג הפועם בה והחוצה אל הילד/גבר המעניק לה אותו. היא גמרה רק לפני כמה דקות אך הרגשתי שהיא מבשלת עוד התפוצצות ורציתי להקדים את האורגזמה שלה בהפתעה משלי.
אחזתי בישבנה של הלגה ומשכתי אותו למעלה והיא הניחה לי להרים את רגליה עד שהנחתי אותן מתחת לכתפי, חזי נח עכשיו על ירכיה ורגליה מטלטלות מעל ראשה. בתנוחה זו חדרתי אליה עמוק יותר ואנחותיה הפכו גרוניות ואפלות יותר בעודה מתענגת על העומק אליו החדרתי עכשיו את איברי. עם כל ניעה, אשכי פגעו בפי הטבעת שלה וניחשתי שהדבר מסב לה עונג נוסף. היא לא ידעה עדיין את התוכניות הנוספות שלי עבור פי הטבעת שלה, אבל השיעור הבא עמד להתחיל.
משכתי את הזין מתוכה מבלי לשנות את התנוחה והלגה פקחה את עיניה והביטה בי בסקרנות. הסקרנות הפכה לפחד כאשר אחזתי בזין והנחתי אותו על הכניסה האחורית שלה אך בתנוחה בה היא הייתה מצויה היא הייתה כמעט חסרת אונים למנוע ממני לבצע את זממי.
“איתן, לא!” היא קראה בפחד. “זה גדול מדי!”
“תדחפי.” אמרתי לה. “כמו שהולכים לשרותים.”
“לא, אני לא רוצה!” היא יללה, אך אני דחפתי בכוח. הטבעת שלה נלחמה בי אך היא הייתה משומנת מדי ואני הייתי חרמן מדי וכעבור כמה שניות של מאבק ראש הזין שלי החליק לתוכה.
“תירגעי, הלגה.” אמרתי בטון רגוע אל הפנים המבוהלות אשר תחתי. “תרפי. את תאהבי את זה…”
“לא…אני לא אוהבת את זה…זה גדול מדי…”
“הלגה, תרפי.” אמרתי שוב. הנחתי את אגודלי על הדגדגן שלה ומבלי להניע את האגן, התחלתי לאונן לה. הנחתי לה להתרגל את האיבר הגדול בתחת שלה וקפאתי בתנוחה בה הייתי, ממקד את גופה בעונג מהדגדגן במקום בפחד והכאב באחוריה.
תלונותיה לא פסקו, אך הרגשתי בגופה נרפה תחתי. בהתחלה רק מעט אך לאחר מכן חשתי בחרדה עוזבת את רגליה וישבנה, עד שפי הטבעת נרגע מעט גם הוא. הנעתי באופן סמלי את אגני, רק שתחוש בזין זז בתוכה והיא נלחצה שוב.
“ששש…” הרגעתי אותה. “תירגעי, הלגה. את אוהבת את זה…”
“אני לא…” היא אמרה בעקשנות אך גופה סיפר סיפור אחר, מבקש לשתף פעולה עם הכובש הנדיב והאכזר. התחלתי לזיין אותה בתחת בתנועות אטיות ומדודות, מאונן לה תוך כדי.
“תוציא אותו…” היא מלמלה, מתנשפת. “הוא גדול מדי…”
זיינתי אותה בתנועות קצרות, אגודלי מטלטלת את דגדגנה ואת נשמתה. עיניה נעצמו ולא מכאב וכאשר החדרתי את האצבע האמצעית לתוכה, מצאתי אותה לוהטת ושוקקת.
“איתן…תוציא אותו…” היא מלמלה בעיניים עצומות ורגליים פשוקות. הזיין שלי חדר אליה עכשיו עד למחציתו בכל פעם ונדמה היה שיש התאמה בין העומק אליו החדרתי אותו ועוצמת התנשפויותיה.
“איתן…לא…די…” היא נאנחה, מובסת ומרוגשת. בתנועה ארוכה ואטית קברתי את מלוא אורך הזין שלי בתחת שלה והיא פקחה את עיניה כאשר אשכי נחו על ישבנה, מביטה בי בפחד והתרגשות מעורבים.
“איתן…לא…איתן..! איתן.!!” היא מלמלה בשקט ואז התפוצצה באורגזמה מטלטלת, ישבנה מתהדק בכוח סביב איברי, ידיה חובטות על חזי בתנועות רפות, עיניה עצומות בכוח. המחזה ריגש אותי מעבר לשיא והתחלתי לגמור גם אני, משפיך עמוק בתוך מעיה. רגעים מספר הזדעזנו כך עד שהיא פישקה בעדינות את רגליה ואני החלקתי מתוכה ונשכבתי על חזה. שכבנו כך, מתנשפים ומיוזעים, מקשיבים להמולה המרוגשת סביבנו.
“למה עשית את זה?” היא שאלה כעבור כמה דקות.
“כי את רצית את זה.” אמרתי ביבושת.
"לא נכון.” היא התעקשה.
"כן נכון, פשוט הכנסת לעצמך לראש שזה משהו מלוכלך או כואב או שרק זונות עושות.” הסברתי לה. “אמרת לי 'לא רוצה' אבל התכוונת 'אני רוצה, אבל מפחדת'.”
"לא נכון.” היא אמרה שוב.
לא עניתי, בפנים ידעתי שאני צודק. אצל מישהי כמו לינזי "לא" זה "לא", הערכתי. גם אצל אניקה. ההלגות של העולם, קצת כמו המורה רחל, רצו שיכריחו אותן לעשות דברים שלא היה נוח להן לבקש. מבצע החודש במצפון שלך: שניים במחיר אחד! גם הגנת על כבודך וגם קיבלת מה שרצית!
"מאוד נכון.” אמרתי לבסוף, מביט בפניה. “ואני אומר לך עוד דבר: בפעם הבאה שתרצי אותי, אני מבטיח לך שאזיין אותך בתחת.”
ההתנשפות המהירה שלה לא הייתה של הפתעה בלבד, והברק בעיניה לא היה רק של פחד.
"הי, נפוליאון!” לינזי שכבה על גבה במלוא תיפארתה העירומה, נשענת על מרפקה. רגליה השריריות היו פשוקות כבדרך אגב ובינהן בלט המשולש השחור של שיערה הערווה שלה ושדיה הגדולים נחו בצד חזה. איוה שכבה מאחוריה, מלטפת אותה. “יש לך כוח לסיבוב שני, על לינזי הזקנה?”
"הו, כן.” אמר משהו קטן בראש שלי והזין התשוש שלי התקשה ומחה בעת ובעונה אחת.
"אז רק תשטוף את התרנגול הנחמד שלך ובוא אלי.”
שטפתי את הזין במטבח וחזרתי אל לינזי אשר המתינה לי על הכרית, פשוקה ומוכנה. אוננתי מעט כדי להקשות את הזין ואז כרעתי בין ירכיה, מוכן ללקק אותה מעט.
"לאב, אני כבר הרבה אחרי משחק מקדים.” היא אמרה בחיוך. “בוא אלי כבר.”
חדרתי אליה והיא נאנחה.
"נחמד לקבל משהו קשה אחרי הלשון של איוה.” היא אמרה, לא מאיצה בי לדפוק אותה, רק מתענגת על הזין שלי בתוכה.
"הלשון שלה עוד מחוברת לפה שלה?” שאלתי ולינזי צחקה.
"ראיתי מה עשית לשוודית החמודה…” היא אמרה, מניעה את אגנה תחתי. “היא לא רצתה אבל אתה נכנסת בכל זאת…ילד רע…”
הרטיבות שאפפה אותי כאשר היא דיברה הראתה לי שלינזי לא כעסה על מעללי עם הלגה. ממש לא. היא נשענה על מרפקיה והניעה את האגן מעלה ומטה, מזיינת אותי מלמטה. דיברנו בקולות נמוכים, קולות של ממתיקי סוד, של קושרי קשר.
"את חושבת שהיא לא רצתה?”
"אני חושבת שהלגה היא בחורה שאומרת 'לא' גם כשהיא מתכוונת ל'כן'.” ענתה לינזי, מתנשפת בהתרגשות.
"הבוקר היא אמרה לך 'לא'…” אמרתי, מתחיל לתפוס את הקצב במקומה. “אני מניח שאת שמעת משהו אחר…”
לינזי עצמה את עיניה וחשתי בגל נוסף של ריגוש מציף את מעמקיה. אומרים שהמוח הוא האיבר הסקסי ביותר והחלטתי לנצל את זה עכשיו.
"את רוצה אותה, הא?” שאלתי בשקט, אגני הולם בה בתנועות קצובות. “רוצה את הכוס השוודי שלה? רוצה לקחת אותה בכוח?”
"אוה, אלוהים…” התנשפה לינזי. “תמשיך…תמשיך…”
"את רוצה שהיא תתנגד?” שאלתי בקול נמוך. “את יותר חזקה ממנה…את רוצה להיאבק בה…לנצח אותה…לקחת אותה…”
"אוה…כן…בדיוק…תמשיך…” היא נאנחה, עיניה עצומות והיא חיה את הפנטזיה שלי ברגעים אלו ממש.
"מה תעשי לה אחרי שתכניעי אותה?” שאלתי, שפתי ליד אוזנה.
"אוה…איתן…אני…אני אשב לה על הפנים…” היא נאנחה באוזני. “ והכוס שלה…הכוס היפה שלה יהיה ממש מולי…והיא תלקק אותי בדיוק שם…הו, איתן…הו…זה חזק..!”
נראה היה שהאורגזמה הפתיעה אותה, מתפוצצת בה פתאום כמו שבר ענן. היא גנחה ונאנחה בקול עכשיו, נאחזת בי ומושכת אותי אליה, מושכת אותי אל להט מעמקיה, מטביעה אותי בין שדיה. גופה הגדול הזדעזע עוד מספר פעמים עד שקריאותיה פסקו והיא שכבה בשקט, יגעה ומתנשפת, מאמצת אותי אל שדיה הגדולים. שכבנו כך עוד מספר רגעים עד שהיא החלה להניע שוב את אגנה מתחתי, מוכנה בעליל לסיבוב נוסף.
המשכנו להזדיין עוד שעה וחצי. היא הייתה אסרטיבית, אגרסיבית אפילו, וידעה להשתמש בגוף הגדול והחזק שלה. איוה שכבה על כרית והביטה בנו, מכונסת בתוך עצמה, ואניקה ופול צפו בנו גם הם עד שעזבו אותנו בשלב מסוים. כאשר חדלנו לבסוף, נשכבנו, תשושים, על הכריות הגדולות, מיוזעים ושותקים. אחר כך קמתי, רצוץ ויגע והלכתי אל חדרי, להתקלח. חשתי הקלה שאף בחורה עירומה לא הצטרפה אלי לרחצה.
בשעות הבאות בילינו כל אחד במקום אחר. אני קראתי את "מאה שנים של בדידות" שמצאתי ב"חדר התרמילים". שמעתי את אניקה מנגנת מלמטה ומדי פעם שמעתי את האחרות משוחחות בינהן. אנחות וגניחות לא שמעתי, אך לא היה לי ספק שבקומונה המשונה שלנו אשמע עוד הרבה מהן. לקראת שבע קראה לי איוה לארוחת הערב.
אניקה הכינה את הארוחה וכולם כבר היו שם כאשר הגעתי. השיחה קלחה והייתה נעימה ובמהרה מילאו קולות צחוק את האוויר. הלגה הייתה מעט מסויגת והעיפה בי מבטים אלכסוניים אך אני רק חייכתי אליה בחום ולקראת סוף הארוחה היא הפשירה אלי. גם פול היה גועלי פחות אך עדיין היה בו מתח ומדי פעם נפלטו מפיו הערות סרקסטיות וגועליות, בעיקר כלפי אחותו וכלפי. התעלמתי ממנו.
אניקה הייתה זו שהעלתה את נושא השמירה. בלילה הקודם היא הייתה זו ששמרה לבל יפתיעו אותנו לקוחות מאוכזבים של בית הזונות אך הלילה היא הייתה כבר תשושה ובכל מקרה לא היה זה הגיוני שתשמור לבדה כל הלילה. הכנו רשימת שמירה מאולתרת, לפיה כל שומר ישמור שלוש שעות על הגג.
"אם מגיע רכב ומסתובב,” אמרה אניקה "זה בסדר. הם רואים את השלט של איתן, חושבים שהמשטרה פשטה על הבית ובורחים. אבל אם הרכב נעצר או יורדים אנשים, זה לא. במקרה חירום,” הוסיפה בטבעיות. "יש להעיר את איתן.”
“למה לא אותי?” שאל פול.
“כי אף אחד לא סומך עלייך שתדע מה לעשות.” אמרה לינזי.
“ועל הילד כן?”
מבטה המזלזל של לינזי היה התשובה היחידה שקיבל. פול נשף ונד בראשו במרירות וזה היה סוף הדיון.
הצורך בזהירות הכתיב לנו לינה מוקדמת או, לכל הפחות, דממה והאפלה בערב והלילה. אחרי הארוחה הכנתי מנת אוכל ולקחתי את האקדח וביחד עם לינזי עליתי לחדרו של בנציון כדי לתת לו אוכל. הוא נראה מובס ועלוב מכדי להוות איום אך נזהרתי בו מאוד, מוודא שוב שהחבלים על ידיו קשורים היטב מחד אך גם שזרימת הדם לגפיו לא נעצרה. אחר כך וידאנו שכל התריסים סגורים, החשכנו את הבית למעט מספר מצומצם של נרות והתפזרנו לחדרים. לינזי עלתה לשמור ראשונה ואני הלכתי לחדרי, לקרוא מעט ואז לישון. הלגה הגיעה אחרי כעשרים דקות ונכנסה למיטתי ללא אומר.
“בלי סקס הלילה, בסדר?” היא ביקשה בכניעות. “אני רק רוצה להרגיש מישהו לידי.”
“בלי סקס.” הבטחתי לה.
הלילה התחיל בשקט וישנתי טוב, אם כי התעוררתי בכל פעם שמישהו עלה או ירד מהגג. היה נעים להרגיש את הלגה לידי, והידיעה שאני דווקא כן יכול להעיר ולדפוק אותה הייתה מספקת ומענגת בדרכה. כאשר העירה אותה איוה, יצאה הלגה בשקט ממיטתי, חושבת שאני ישן. חזרתי לישון אך כעבור כשעה התעוררתי, חש עצמי עירני ולא רגוע והחלטתי לעלות לגג.
לילה חמים ושקט קידם את פני כאשר יצאתי אל הגג. הלגה עמדה ונשענה על המעקה, צופה אל החושך בכיוון דרך הכורכר.
“ערב טוב.” אמרתי בשקט והיא הסתובבה אלי.
“ערב טוב.” אמרה.
“היו מכוניות?” שאלתי, נשען על המעקה לידה.
“שתיים. שתיהן הסתובבו מיד.”
“יופי.” אמרתי.
שתקנו בחושך. הרגשתי שיש לה משהו להגיד ונתתי לה לבשל את זה. אחרי כמה דקות היא אמרה:
“לא תמיד הייתי…ככה.”
“איך זה 'ככה'?”
“זונה.” היא פלטה.
“הלגה, אף אחד כאן לא רואה בך זונה.” אמרתי. “מה שבנציון עשה לך לא היה באשמתך.”
“אבל אני לא עוזבת, נכון? אני…כל הזמן…רוצה…”
“להזדיין?”
“כן.”
“כי את אוהבת את זה, מה הבעיה עם זה?”
"רוצה לשמוע איך הכל התחיל?”
———-
לפרק הבא