הזדמנות שנייה – פרק ה’: חזרה למבחן

לפגישת היעוץ שלנו באותו יום לא הגעתי. לנגה, שהכירה את מצבי הרעוע בלימודי המתמטיקה הסברתי שהגעתי להסדר עם המורה רחל לפיו היא תלמד אותי מתמטיקה בשישי ושבת אך השבעתי אותה לבל תגלה לאיש.
את ההורים היה קשה מעט יותר לשכנע והם היו חשדניים יותר. מדוע עלי ללון שמה? ולמה בכלל הייתי צריך עזרה במתמטיקה? הרעפתי עליהם שלל תירוצים וכזבים ושכנועים עד שהסכימו. הסיפור היה מוזר כל כך שברור היה להם שלא המצאתי אותו כדי להתפרחח. אם הייתי רוצה לעשות כן הייתי ממציא סיפור אמיתי יותר. בנוסף, נתתי להם את כתובתה של המורה רחל כדי שיוכלו לדרוש בשלומי אם ירצו. בסופו של דבר הסכימו אך הם המשיכו להביט בי באופן מוזר מעט. לא נורא, אם תוכניתי תצליח גם אוכל להוציא ציון מזהיר במבחן, ציון אשר יאשש סופית את חששותיהם.
המורה לא פנתה אלי לשיחות או התייעצויות עד סוף השבוע ובכלל נראה היה שהיא מנסה להתחמק ממני. כאשר ראתה אותי במסדרון נראתה נרעשת ומבולבלת כמו תלמידה צעירה המבחינה באהוב ליבה הבלתי מושג. בשיעורים לא פנתה אלי כלל. את שארית השבוע ביליתי בצילומים אחר הצהריים, צפיתי בטריניטי ובמבינו בבית הקולנוע עם אמיר ועוד חברים מהכיתה, קראתי והכנתי שיעורים. הכנסתי את נגה בסוד העניינים של צילומי הציפורים ולשמחתי היא קלטה את העניין במהירות והוכיחה טביעת עין חדה ומדויקת.
ביום שישי בצהריים, אחרי הלימודים עברתי בבית המרקחת. רכשתי בדמי הכיס שלי מברשת גילוח, קצף ותער, חבילת קונדומים ועוד שפופרת של קרם ידיים, הכל כהכנה לחגיגת סוף השבוע שלי.
אחרי ארוחת הצהריים ארזתי את הילקוט והוספתי לתוכו את רכישותי החדשות בהיחבא. אמא ארזה לי פיז'מה ולבנים נקיים, חליפת בגדים נוספת, מברשת שיניים ומשחה. ביקשתי מאבא להקפיץ אותי לביתה של רחל והוא שמח לעשות כן, מן הסתם מחפש עוד אישור לסיפורי המשונה.
את כתובתה של המורה השגתי בנקל מהמזכירות: היא גרה בבית פרטי קטן לא רחוק מבית הספר. אבא חנה על המדרכה במקום בו יכול היה לראות את דלת הכניסה ואני הימרתי שלא ירצה לצאת מהמכונית הקטנה. הדבר לא היה לו נוח עקב משמניו.
“מחר בשש בערב, בסדר?” אמרתי.
“בסדר גמור, בן.” הוא ענה. נישקתי אותו על לחיו ויצאתי מהמכונית.
תיק על שכם וילקוט בידי השמאלית דפקתי על דלתה של המורה. שמעתי קול מבפנים אך הקול פסק ולא חזר. דפקתי שוב על הדלת, הפעם ביתר נחישות. צעדים חלושים נשמעו מתקרבים אל הדלת ואז שמעתי את נקישת המנעול והדלת נפתחה.
המורה רחל הביטה בי בבהלה והחלה לומר דבר מה אך את הרגע הזה תירגלתי פעמים רבות בדמיון. ידי הימנית נחה לפני גופי, מוסתרת מהרחוב ומאבא במכונית ובתנועה מהירה וחלקה הדפתי את המורה פנימה. היא ניטחה לאחור ונפלה על ישבנה ואני נופפתי בטבעיות לאבא וחייכתי אליו והוא נופף לי בחזרה. שמעתי אותו מניע וסגרתי את הדלת, נועל אותה אחרי.
“שבת שלום.” אמרתי למורה.
“שבת שלום.” היא אמרה, עדיין ישובה על התחת. “אתה רוצה לשתות משהו?”
“לא, תודה.”
“אז…נתחיל ללמוד?” שאלה מבלי לקום.
צחקקתי לעצמי. לעולם אל תזלזל ביכולתם של בני האדם להשלות את עצמם.
“בואי הנה.” אמרתי לה בשלווה.
היא נעמדה והתקרבה אלי בעצבנות, הדי המאבק הפנימי שלה משתקפים בפניה.
היא הייתה גבוהה ממני בכחצי ראש אך עמידתה הייתה כאילו עמדה בצילו של ענק, כתפיה שמוטות בתבוסה. הושטתי יד ללחייה וליטפתי אותה בעדינות, כמו שמלטפים כלבה טובה, והיא הביטה בי בעיניה הגדולות והטובות ונרגעה כעבור כמה דקות.
“אנחנו לא הולכים ללמוד.” אמרתי לה בטון סבלני. “את יודעת את זה, נכון?”
“חשבתי שבשביל זה…” מלמלה.
שוב צחקתי לנוכח תמימותה.
“אנחנו לא הולכים ללמוד. את הולכת ללמוד. ולא מתמטיקה.” הסברתי לה. “אבל קודם תעשי לי סיור בבית בבקשה.”
המורה הנהנה והראתה לי את הדירה. מטבח משותף, ממנו יציאה לחדר אכסון. הול המתחבר לסלון ושני חדרי שינה. מרפסת וחדר אמבטיה המצויד במקלחת בלבד. ראיתי מספר פריטים מעניינים ושמרתי לעצמי את מיקומם לשימוש מאוחר יותר. פתחתי את ארון הבגדים שלה ורפרפתי בין הרבה חולצות ישנות וחצאיות משמימות. עד שראיתי את המגפיים. הם היו מגפי עור שחור אשר הגיעו עד מתחת לברכיים. התמונה הייתה עזה כל כך עד שהזין שלי הזדקר תוך מספר שניות במכנסיים.
“תני לי נשיקה בבקשה.” אמרתי.
“מה?”
“נשיקה. בבקשה.”
היא בלעה והביטה סביב בעצבנות, מוודאת שאנחנו לבד בחדר. אחר כך היא רכנה אלי ונישקה את שפתי בניקור הססני, קפוץ שפתיים.
“עוד אחת.”
המורה רכנה שוב ונישקה אותי בשנית, הפעם מעט יותר ברגש.
“עכשיו אני.” אמרתי והתקרבתי אליה, מזדקף על קצות אצבעותי.
קירבתי את שפתי אל שלה ואחזתי בידה, שהייתה חמימה ולחה מזיעת עצבנות. לשוני גיששה בעדינות בכניסה לפיה, ברכה לשלום את שפתיה ואז חדרה פנימה. כאשר פגשתי בלשונה היא נאנחה אנחה רכה, כמעט בלתי נשמעת, אל תוך פי.
“יופי.” אמרתי, שובר את הנשיקה. “עכשיו עוד אחת.”
הפעם היא הייתה משוחררת יותר ולשונה אפילו נעה כאשר לשוני פגשה בשלה. הנחתי את ידי השמאלית על צלעותיה, כמה סנטימטרים מחזהּ אבל לא נגעתי בשדיה. סוף השבוע רק התחיל, לא מיהרתי לשום מקום. בעודי מנשק אותה, ליטפתי באגודלי את צלעותיה, המגע מרמז, מעלה זיכרונות מהימים האחרונים. הקיפאון נעלם מגופה עכשיו והיא התמסרה לי ברכות, מנשקת אותי חזרה בהססנות.
דקות ארוכות התנשקנו כך, אני על קצות האצבעות והיא אוחזת בידי ומניחה לי להוביל אותה, לשונה מחקה את לשוני, אגודלה מלטפת בביישנות את ידי האוחזת בה. מדי כמה רגעים נפרדנו ואז חזרנו להתנשק, שפתיים רכות מתחברות, לשונות מרקדות, ידיים מלטפות.
הפתעתי אותה כאשר נישקתי אותה על סנטרה ואז על צווארה וצד עורפה.
“נעים?” שאלתי באוזנה והיא הנהנה באטיות.
“הגוף שלך מלא בנקודות רגישות, המורה.” מלמלתי, מכרסם לרגע את תנוך אוזנה. “שבי על הכיסא.”
ליד מיטתה היה כיסא קטן ועמוס בגדים והיא התיישבה עליו לאחר שהניחה בעדינות את הבגדים על המיטה, נזהרת שלא יתקמטו. עכשיו עמדתי מאחוריה, עורפה חשוף אלי לחלוטין. נישקתי את העורף הבהיר, את אוזניה ואת צדי צווארה. אחזתי בידה והנחתי לה להגיב על ידי ליטוף של ידי והיא עשתה זאת, נאנחת ברכות ומתמסרת לשפתי. דקות ארוכות נישקתי, ליקקתי, נשכתי בעדינות ומצצתי את תנוכיה, עורפה, חוליות עמוד השדרה שלה וגם את הקרקפת. כאשר שלחתי את ידי אל כפתורי חולצתה היא השמיטה את ידיה לצדדים, מניחה לי לעשות בחולצתה כרצוני.
פרפתי את כל הכפתורים ואז חשפתי את כתפיה אך לא הפשטתי את חולצתה עדיין. כתפיה היו בהירות ושמנמנות והוספתי גם אותן לרפרטואר האוראלי שלי, מנשק ונוגס בהן, מוצץ ומלקק. המורה הצעירה נשענה לאחור על הכיסא, מפשקת את רגליה מבלי משים. אנחותיה היו רכות פחות עכשיו ופחות קולניות.
רעיון עלה במוחי לגבי סוגי העונג שאישה כמו המורה רחל מסוגלת לחוות. ידעתי שהיא הולכת תמיד עם חולצות ארוכות ונשכתי אותה לפתע נשיכה חזקה יותר בכתפה, לא חושש להשאיר עליה סימן. והיא צווחה בבהלה אך לא אמרה דבר והתנשפה מיד אחר כך. המשכתי ללקק את האזור ולנשק אותו וכעבור כמה רגעים נשכתי אותה שוב. שוב צווחה בבהלה ושוב התנשפה אחר כך, צמרמורת מעבירה עור אווז בגבה.
היא סייעה לי להפשיט את חולצתה ואז פתחתי את קרסי חזייתה, משחרר את שדיה הגדולים.
“עלי למיטה.” אמרתי לה והיא הביטה בי לרגע בחשש ובהתרגשות אך ברגע הבא קמה מכסאה ונשכבה על המיטה, עירומה מהחזה ומעלה.
שכבתי לידה וליטפתי את ראשה והיא הביטה בי באותו מבט מבוהל ומשתוקק אותו כבר הכרתי, המבט שאמר שהיא אינה מבינה איך תלמיד כיתה י' יכול לגרום לה להרגיש כך. נישקתי אותה שוב והיא התרככה אלי והחזירה לי נשיקה מהססת. שפתי זלגו במורד סנטרה, נישקו את צווארה והחלו להעטיר על חלקם העליון של שדיה.
אחזתי בשדיים הגדולים ונישקתי אותם ברכות, מסתובב סביב העטרות אך נזהר שלא לגעת בהן. ליקקתי את חלקם התחתון של השדיים, ליטפתי את העור הבהיר ונישקתי את סביבת העטרות. פטמותיה הזדקרו מולי, ורודות ורעבות למגע והיא התנשפה בעיניים עצומות, מתענגת, מתרגשת, מייחלת.
קירבתי את שפתי אל פטמותיה ונשפתי בעדינות. רחל מלמלה משהו ברכות ונחיריה התרחבו, נשפתי שוב, האוויר החם מצמרמר את שדה וצמרמורת עברה בכל גופה. בפעם השלישית נישקתי את הפטמה והפעם היא נאנחה בקול רם. הכנסתי את הפטמה לפי ומצצתי את העטרה, מלקק את הפטמה שבין שפתי וידיה של רחל החלו ללטף את ראשי וכתפי.
נישקתי את שדיה של רחל ומצצתי את פטמותיה. ליקקתי את העטרות מסביב לפטמה וליטפתי ועיסיתי את השדיים השופעים לקול אנחותיה המתגברות. כאשר הרגשתי שהיא מרוגשת דיה אחזתי בשדה השמאלי, נישקתי אותו ואז הכנסתי את פטמתה אל בין שיני ונשכתי אותה במפתיע, לא חזק במיוחד אך באופן מורגש. רחל יללה אך ההפתעה והכאב שבקולה התחלפו לקראת סוף היללה במשהו אחר, עמוק וגרוני יותר.
נישקתי ברכות את מקום הנשיכה. רחל הביטה בי בפחד אך היה משהו אחר בעיניה, משהו שניחשתי שאמצא וכעת ידעתי שהוא שם. המשכתי ללקק, לעסות וללטף את שדיה עד שבשלב מסוים אחזתי בשדה הימני בדיוק באותו האופן בו עשיתי קודם, שוב נישקתי אותו באופן זהה ואז נשכתי גם את פטמתה הימנית. היא גנחה אך הפעם הקו בין ההפתעה, העונג והכאב היה מטושטש יותר בקולה. נישקתי את פטמתה הדואבת, מנחם אותה בלשוני.
בשעה הקרובה המשכתי ללמד אותה על עצמה, על הנקודות בהן היא רגישה, על העונג ועל הכאב. ליטפתי אותה וצבטתי אותה, נישקתי אותה ונשכתי אותה. במתינות ובסבלנות הראיתי לה שעבורה הכאב הוא שם אחר לעונג ושמאחורי הפחד שלה מסתתר עונג.
“תורידי את החצאית.” אמרתי והיא שוב הביטה בחשש אינסטינקטיבי, אך צייתה. תחתוניה היו לבנים וגדולים ומתחתם השתרע הכתם הכהה של ערוותה.
“גם את התחתונים.”
היא פשטה את תחתוניה והניחה אותם, מקופלים, ביחד עם שאר בגדיה שפשטה כבר. כרעתי בין ירכיה והתחלתי לענג אותה בלשוני, ניגש ישר אל הדגדגן. אחרי הטיפול של השעות האחרונות היא כבר הייתה רטובה ומגורה כולה וריחה מילא את אפי כאשר ליחכתי בין שפתי ערוותה. משוחררת יותר, היא נאנחה בקול כאשר לשוני פגשה בדגדגן שלה וירכיה נפשקו עוד יותר לקראתי, מזמינות אותי מיוזמתן אל המקום שבעליהן לא הזמינה אותי עדיין. לא שחיכיתי להזמנה מפורשת.
היא הייתה כבר מרוגשת ונזהרתי שלא להניח לה לגמור. עוד לא. ליקקתי בקצה לשוני את הכפתור הרעב שלה וליטפתי את סביבות פי הטבעת, רגיש וקשוב לנשימותיה ולאנחותיה. היא שפעה רטיבות וריגוש, מניחה ללשוני לפרוט על מיתריה בעודה מחפשת בעצמה שיחרור לעונג שהלך ונבנה בה. מצדי, הקפדתי שלא לתת להשתחרר עדיין ומדי כמה רגעים שיניתי את האופן שבו ריגשתי אותה, מחליף ליקוק בעיסוי באצבע, משנה את הקצב או מתנתק לגמרי מהדגדגן ועובר לנשק את הירכיים.
"אל תזוזי.” הוריתי לה וקמתי מבין רגליה. היא הביטה בי הפליאה ואני קמתי והלכתי אל המטבח. פתחתי את ברז המים החמים ובינתיים חיפשתי קערה. כאשר מצאתי אחת, מילאתי אותה במים פושרים, לקחתי את ציוד הגילוח מהילקוט שלי, וחזרתי אל חדר השינה שלה.
עיניה של המורה נפערו כאשר ראתה את הערכה שהבאתי אך אני התעלמתי ממנה כרגיל. מרחתי קצף גילוח על ערוותה ועיסיתי אותה עד שכל הפרווה כוסתה לבן.
"מה אתה עושה?” היא נזעקה כאשר אחזתי בסכין הגילוח בידי. האירוניה שבדבר הכתה בי כאשר הבנתי שבגוף הזה אני מגלח כוס של אישה לפני שאני מתגלח בעצמי.
“ששש…” אמרתי.
רחל צפתה, קרועת עיניים, בסכין המחליק על ערוותה. בתנועה מהירה ומדויקת משכתי משיכה ראשונה, משאיר אחרי פס עוד חלק ועירום.
"איתן! מה אתה עושה?” היא שאלה בבהלה אך אני רק אמרתי:
“ששש…אל תזוזי שלא תפצעי בטעות.”
היא הביטה, מרותקת, במתרחש בין רגליה. בתנועות מיומנות וזהירות הפשטתי אותה משיערותיה, חושף בהדרגה את בטנה התחתונה, שפתי ערוותה השמנמנות, ודגדגנה עד שבקדמת גופה לא נשארה שערה אחת.
“תעמדי על ארבע.” הוריתי לה והפעם היא צייתה ללא מילה. בתוך כמה רגעים גילחתי אותה גם מאחור והוריתי לה להתהפך שוב על גבה. היא הביטה בערוותה בתדהמה ולא אמרה דבר.
הבטתי בגאווה במעשה ידי. אף לא שערה אחת נראתה עכשיו מתחת לראשה. שיערות ערוותה נעלמו לחלוטין, חושפות את שפתיה השמנמנות והנחמדות וישבנה היה חלק וחף משיער. כאשר נישקתי למפשעתה היא נרעדה כולה, רגישה עכשיו פי אלף לשפתי המנשקות.
נעמדתי בצד המיטה והתפשטתי מולה באטיות, מניח לה לבחון את גופי הצעיר. פשטתי את החולצה הלבנה, את מכנסי האתא, את תחתוני הבד. הנחתי לה להביט בזקפתי ועיניה שוב התרחבו כאשר ראתה את גודלו. מבלי שראתה, לקחתי קונדום אחד שהכנתי מראש בכיס המכנסיים, חלצתי את הסנדלים, עליתי על המיטה ושוב כרעתי, ראשי מעל ערוותה העירומה.
הייתי צריך להיות רגיש בהרבה כאשר חזרתי אל מפשעתה המגורה אלף מונים. ליטפתי ונשפתי, ליקקתי מעט, מעלה אותה באטיות למעלה, כמעט אבל לא, קרוב אך רק ליד. גופה הפך רעב ותובעני והצורך בפורקן ניכר עכשיו בכל תנועות גופה השמנמן ובכל נימה בקולה הרך. היא הייתה עכשיו קרובה לשיא, זקוקה לפיצוץ, רעבה לרעם.
היא הביטה בי באכזבה כאשר התרוממתי מבין ירכיה והזדקפתי, לובש במהירות את הקונדום על איברי. עיניה נפתחו בבהלה כאשר הבינה מה בכוונתי לעשות והתובנה עיוותה את פניה בבעתה ואימה אך אני הייתי מהיר ממנה והיא הייתה מגורה ורטובה דיה כדי שראש הזין שלי החליק בקלות אל בין שפתי ערוותה.
"איתן! לא!” היא הספיקה לומר אך מיד אחר כך שקעתי בתוכה, בוקע את בתוליה בתנועה עמוקה ומספקת.
היא פרצה בבכי אך אני התחלתי לשגול אותה והיא חמה ורטובה.
“למה?” יללה בבכי. “איתן…למה?”
שלחתי את ידי הימנית אל בין רגליה. הנחתי את הזרת על הדגדגן ואת האצבע המורה על פי הטבעת בעודי שוגל אותה. כאשר הייתי כך בתוכה קל היה לי לחוש את תגובתה המהירה לריגושים החדשים והיא אכן מיהרה להגיב.
“איתן…” היא בכתה. “למה? למה? איתן…”
התעלמתי מבכייה והמשכתי לדפוק אותה אגני מתון ועמוק. אצבעותי המשיכו לכשף את מפשעתה, מפעילות נקודות ריגוש בדגדגן שלה ובפי הטבעת. כיוונתי את שפתי אל חזה ולקחתי את פטמתה הימנית בין שפתי, מלקק ומוצץ אותה. היא הוסיפה ליבב חלושות אך נרתיקה בגד בה והחל לספר לי סיפור אחר לגמרי.
“איתן…אוהה…למה…איתן…אוהה…איתן…”
ה"למה"-ים הלכו ודעכו וה"איתן"-ים התגברו ובהדרגה הפכו ל"איתן!”-ים. ההלם והאבל דעכו והריגוש שהלך וגאה בשעות האחרונות החל לסדוק את הסכר שבניתי. בתוך כמה רגעים היא שוב התרככה והתפשקה אלי, מניחה לי לשקוע בתוכה, מברכת את איברי המחליק לתוכה וממנה. ידיה שבהתחלה היו מכווצות בתדהמה וכאב נחו אחר כך בעדינות על כתפי וכעת חיבקו אותי בכוח, מאמצות אותי לתוכה.
סילקתי את ידי מבין רגליה וכעת עמדתי על שתי ידי. בתנוחה זו היה לי קל יותר לשלוט באגן והתחלתי לדפוק אותה בתנועות עמוקות ומהירות, מטיח את אשכי במפשעתה. אנחותיה התגברו והלכו וגם אני ידעתי שלא אוכל עוד למשוך זמן רב. שדיה הגדולים ריקדו תחתי, סמוקים ומיוזעים ומשקפיה אשר באורח פלא עדיין נשארו על חוטמה היו מלאי אדים עד שלא ראיתי את עיניה כלל. אנחותיה הגיעו לשיא והיא גנחה וקראה בשמי בקול ואני התפוצצתי בין רגליה, צמרמורות לבנות וכחולות מחשמלות את גווי, את גפי, את פי ושפתי. לבסוף התמוטטתי על גופה המיוזע של מורתי, מתנשף על חזה. היא שכבה תחתי, מתייפחת בבכי חרישי, מחבקת אותי אליה.
“אני רעב.” אמרתי כעבור כמה דקות. “הכנת אוכל?”
“כן.” היא אמרה בשקט. “בוא נאכל.”
יצאתי ממנה ובחנתי שוב את גופה. היא שכבה על המיטה, ירכיה הבהירים פשוקים, ערוותה עירומה וסמוקה מגירוי וחיכוך וסימני דם קלושים מעטרים את רגליה. גופה היה שמנמן וחיוור אך כולה הייתה חמוקיים, פינות חמד והפתעות עסיסיות. ישבנה היה מלא ועגול תחתיה, שדיה גדולים ואפילו קפלי השומן אשר במותניה הוסיפו לה חן. היא הבחינה בי מתבונן בה ומיהרה להתכסות במבוכה.
“צא מהחדר…בבקשה…אני רוצה להתלבש.”
"קומי.” הוריתי לה.
“אני רק רוצה…”
“קומי מהמיטה.”
היא קמה מהמיטה, מביטה בי במבוכה לנוכח האופן בו הבטתי בעירום שלה.
"תנעלי את המגפיים שבארון. מעכשיו, עד מחר בשש בערב, תנעלי רק אותן. את נועלת אותן תמיד, גם למיטה, למעט זמן המקלחת, הבנת?”
“מה?”
“שמעת מה שאמרתי?”
"כן.”
“קדימה.”
היא התחילה להגיד משהו אך נמלכה בדעתה וניגשה לנעול את המגפיים.
המגפיים הפכו אותה מיצור בעל פוטנציאל מיני ליצור שכל תכליתו היא לענג. כל מה שרציתי כעת היה לדפוק אותה, ללכת לאיבוד בין ירכיה, לטבוע בין שדיה. למרות שהרגע גמרתי לזיין אותה, המראה שלה, ביישנית ושמנמנה במגפיים, גרם לי לרצות לדחוף אותה למיטה לסיבוב שני. אבל קודם אוכל.
היא התנצלה בפני ונכנסה לשירותים ואני הלכתי אל הסלון והצצתי במדפים. כאשר יצאה היו עיניה נפוחות ואדומות כאילו בכתה שוב אך אני התעלמתי מכך והיא לבשה סינר והחלה לטגן קציצות. ישבתי בסבלנות ליד השולחן וחיכיתי שתערוך אותו ותגיש לי את האוכל והשתייה ואז אכלנו בשקט.
“קציצות טעימות.” אמרתי.
“תודה.” היא חייכה חיוך קטן ומשכה באפה.
“הכנת אותן עכשיו?”
“הכנתי אתמול, טיגנתי עכשיו.”
“זו כמות גדולה למדי של קציצות.”
“כן.”
“תמיד את מכינה כל כך הרבה או שידעת שתארחי אותי?”
היא הרימה אלי מבט מבוהל ואני צחקתי, יודע שתפסתי אותה בקלקלתה.
“את רצית שאני אבוא.” אמרתי לה ברוך. “נכון?”
“אני לא רציתי את…”
“הקציצות טעימות, המורה.” אמרתי והיא השפילה את עיניה, מובסת. “יופי של קציצות.”
אחרי המנה העיקרית היא מזגה קומפוט טעים לשנינו ואכלה אותו בשקט ובנימוס עם הכפית, שדיה מתנדנדים עם כל תנועה שעשתה. תנועת השדיים שלה בעודה אוכלת הציתו בי את הרעיון להמשך היום.
לקחתי את כוס הקומפוט שלי, נעמדתי וניגשתי אליה. היא הביטה בי מאחורי משקפיה הגדולים באותה תערובת של חשש וצפייה שכבר הכרתי ואני הושטתי לעברה את הקומפוט ואז מזגתי מתכולת הכוס הצוננת על שדה.
היא צווחה בהפתעה כאשר הנוזל הקר פגע בעורה ואני התכופפתי אליה, אחזתי את השד הרטוב והצונן בידי וקירבתי אל פי. ליקקתי את הקומפוט המתוק משדה, בולע קוביות תפוחים ודובדבנים עקשנים והיא התנשפה בהתרגשות. כאשר גמרתי ללקק את שדה לקחתי את הכוס ורוקנתי את שאריתה על שדה השני. היא שוב צייצה למגע הנוזל הקר ואני חזרתי על פעולותי, מלקק בלשון חמה את העור הצונן והמתוק, מתעכב על עטרתה ופטמתה הזקורה.
הסטתי את השולחן הצידה כדי להגיע אליה בקלות. היא ישבה נבוכה ומרוגשת, עירומה ומבוססת בליפתן, כיסאה רטוב ופירות מבושלים נחו על ירכיה, בטנה, הכיסא והרצפה. כרעתי לרגליה והתחלתי ללקק מגופה קומפוט מתוק, אגסים מקרסוליה, תפוחים על ברכיה, דובדבנים בין ירכיה. במהרה היא נשענה לאחור והגישה לי את קערת הליפתן שלה אשר שפעה את הליפתן המתוק ביותר.
ליקקתי את הקומפוט המיוחד שלה עוד כמה רגעים ואז קמתי מהרצפה. חיטטתי בארונות עד אשר מצאתי צנצנת דבש. פתחתי את הצנצנת ובלי להתבייש טבלתי את איברי בתוכה עד אמצעו. רחל צחקה למראי ואני התקרבתי אליה, איברי נוטף דבש על רצפת המטבח.
"אני אצטרך לנקות את הכל…” היא צחקה.
"בואי, תלקקי את הדבש.” אמרתי ונעמדתי לידה.
היא הססה רק לרגע ומיד הושיטה את לשונה והחלה ללקק אותו. בתנועות ארוכות יסודיות היא ליקקה בשקדנות את הדבש מכל איברי, מהבסיס ועד הכיפה, לשונה מפנקת אותי ברכות, אוספת את תערובת הדבש והרוק אל פיה. כעבור כמה רגעים נגמר הדבש אך היא התחילה למצוץ לי את הזין באופן מענג יותר, שפתיה הרכות עוטפות אותי באהבה.
"בלי שיניים, המורה.” הנחיתי אותה והיא התאמצה ללמוד. הוריתי לה איך לעבוד עם הלשון בעודה מוצצת, איך למצוץ לי את האשכים ואיך לאונן לי תוך כדי מציצה. היא הייתה נבוכה וגמלונית לנוכח המלים הבוטות בהן השתמשתי אך במהרה השתפרה בהרבה.
פיה עטף אותי ברטיבות לוהטת והיא מצצה לי עכשיו בשקיקה, שדיה הגדולים מתנודדים עם תנועות ראשה. ידה הרכה נחה על בסיס איברי והיא אוננה לי בעודה מוצצת, מפנקת למעשה על הזין שלי מהבסיס ועד הכיפה. היא עדיין לא הייתה מומחית אך היא השתדלה למצוץ אותי עמוק ככל האפשר ולמרות שעוד לא הגיע זמנו של שיעור גרון עמוק, מדי פעם הנעתי את אגני לפנים, נדחק עמוק אל תוך פיה.
לא הרגשתי דחף מיוחד לעדכן אותה כאשר התחלתי לגמור. הרגשתי את הדגדוג הנעים באשכים והנחתי לו להתגבר עד שסילוני זרע התחילו לפרוץ החוצה אל תוך פיה. היא נבהלה ופלטה אותו מבין שפתיה ואני ניצלתי את ההזדמנות וגמרתי עליה, מרסס ומשפיך על שיערה, עיניה ושדיה הגדולים.
עיניה היו מכוסות לחלוטין בשפיך והושטתי לה מגבת כדי שתוכל למחות אותן. לאחר שניגבה את עיניה היא הביטה בי ואני אמרתי:
"לא רע, המורה. את משתפרת.”
"תראה איזה בלגן.” היא אמרה. הרצפה הייתה מלאה בקומפוט וחלקי פירות מבושלים ובמהלך המהומה צנצנת הדבש נפלה על הרצפה ודבש ניגר סביבה בשלולית.
"אני אלך לרחוץ פנים וכשאחזור אנקה כאן.”
בינתיים הייתי שוב רעב אז העמסתי עוד קציצות וירקות והמשכתי את הארוחה שלי, חושב על ההזדמנות השנייה שקיבלתי בעוד העיר בחוץ החלה להירגע לקראת כניסת השבת. מבעד לחלונות השמש האטה ממרוצתה בשמיים והחלה לשקוע במערב וקולות המכוניות מהרחובות הסמוכים נחלשו.
המורה רחל חזרה כעבור רבע שעה בערך, שיערה ופניה שטופים ונקיים. הבטתי בה, עירומה מלבד מגפיה והיא מיהרה להשפיל מבט והסמיקה, עדיין חשה שלא בנוח בעירום שלה. מחדר האכסון היא הביאה מטאטא, מגב, דלי ויעה. היא התכוונה לטאטא את הפירות ואז לשטוף את הרצפה אך חלק מהם נדבק לרצפה וסירב לזוז. היא נאנחה וכרעה על ארבע ואז החלה לזחול על הרצפה וללקט את הפירות הסוררים.
חלקי הפרי התבררו כיריבים עקשניים במפתיע והיא נאלצה לריב עם כל אחד מהם בנפרד. עדיין על ארבע היא זחלה אנה ואנה על רצפת המטבח, מלקטת את הפירות לתוך היעה שדיה הגדולים מתנדנדים במאמציה ולהפתעתי חשתי באיברי מתקשה שוב. יש יתרונות להיות בגוף של נער שטוף הורמונים…המורה לא חשה בהשפעה של מראה גופה השופע על ארבעותיה עלי ומבלי משים הפנתה אלי את אחוריה. רגליה השמנמנות הנתונות עדיין במגפיים הגבוהים רמזו לי לבוא אל הריגושים אשר במעלה ירכיה. נשימתי נעתקה למראה ישבנה הגדול, משמניו החיוורים רוטטים עם כל תנועה שלה.
ניגשתי אל המקרר בשקט והוצאתי משם מרגרינה. רחל הייתה עסוקה בניקיון ולא שמה לב למעשי ואני נעמדתי מאחוריה, מרחתי כמות נדיבה על איברי שהזדקר במהירות למראה החור הקטן אשר בין פלחי ישבנה הבוהקים. המראה ריגש אותי כל כך עד שבמשך כמה רגעים רק עמדתי ואוננתי מאחוריה, הולך אחריה בעודה זוחלת ומלקטת את פיסות הפרי. לבסוף כרעתי מעט והנחתי את ראש הזין בכניסה האחורית שלה. היא הרגישה סוף סוף במעשי ונזעקה לאחור. כאשר ראתה מה אני עומד לעשות החלה לומר:
"איתן אני…”
"כדאי שתרפי.” הצעתי לה ודחפתי.
רחל שמטה את היעה מידה וגנחה בכאב. היא ניסתה להרפות את פי הטבעת אך מרוב בלבול ולחץ לא הצליחה לעשות כן. הטבעת שלה התהדקה אינסטינקטיבית ואני לחצתי מולה בכוח, מרותק לנוכח איברי הנאבק להבקיע את דרכו לתוכה. שניות ארוכות לחצתי כך עד שלבסוף היא הצליחה להרפות או שאני הייתי חזק מדי וראש הזין שלי החל לפלס את דרכו לתוך ישבנה.
נשימותיה באו בהתחלה כסדרת השתנקויות בעודי מחליק אל ישבנה בנחישות. מכיוון שלא כרעתי על ברכי אלא עמדתי מאחוריה, נראיתי מהצד כמו בוקר הרוכב על סוסתו, ידי אוחזות במותניה. לקחתי אותה לדהירה קלה, איברי מחליק במהירות פנימה והחוצה ממנה ובחלוף הדקות היא נרגעה והניחה לי לרכוב עליה כסוסה מאולפת. גניחותיה התרככו וכאשר שלחתי את ידי לאחוז בשדיה היא נאנחה. שרירי ירכי מחו על התנוחה המאתגרת אך בכל זאת נהניתי לדפוק אותה כך מלמעלה, שדיה הגדולים מתנדנדים בידי וראשה מושפל בכניעה. אני גמרתי ראשון אך הריגוש שלי הדביק גם אותה והיא התפוצצה תחתי, איברי עדיין ממלא את ישבנה שפיך לבנבן כמו קצפת בפחזניה עסיסית.
קמתי ממנה, איברי מחליק מישבנה, והלכתי אל המקלחת. התקלחתי בניחותא וכאשר יצאתי המטבח כבר היה מאורגן. הייתי עייף מכל הזיונים, לכן הלכתי אל חדר השינה של רחל, נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
התעוררתי לאחר שעתיים. בחוץ ירד הערב ומאי שם נשמעו זמירות שבת. הטלוויזיה פעלה בסלון ואני קמתי מהמיטה ודשדשתי לשם, מוצא את המורה, עירומה מלבד המגפיים, ישובה מול הטלוויזיה וצופה ב"השבוע: יומן אירועים" בשחור לבן.
“שלום.” אמרתי לה והיא קפצה בבהלה.
“אמא'לה, הבהלת אותי. הערתי אותך עם הטלוויזיה?”
“לא, ישנתי חזק. למה לא הצטרפת אלי, לא היית עייפה?”
“לא, זה בסדר.” אמרה והשפילה את עיניה.
“את…מתביישת ממני?”
היא לא ענתה.
צחקתי. הבחורה הזאת לא הפסיקה להדהים אותי.
“את מתביישת ממני, המורה? אני זיינתי אותך בכל חור שיש לך ואת עדיין מתביישת לישון איתי במיטה?”
“אני לא מתביישת ממך. אני מתביישת מעצמי.”
“ממה יש לך להתבייש?”
“מאיך שאני מתנהג איתך…ממה שאתה גורם לי לעשות. זה לא בסדר. אני אומרת לעצמי להפסיק אבל כל פעם אתה עושה משהו ש…אני מתנהגת אותו דבר. אני לא איזה ביטניקית או ילדת פרחים זולה. אני משכילה. אישה מבוגרת. ואתה…ילד קטן…גורם לי לעשות כל מיני דברים איומים כאלה ואני לא יכולה לעצור אותך.”
“לא יכולה או לא רוצה?”
היא לא ענתה, רק משכה בכתפה העירומה.
“ואתה בכלל לא מתנהג כמו אף תלמיד אחר שראיתי או שמעתי. אני יודעת שאתה משהו מיוחד. אתה לא מדבר כמו תלמיד בכיתה י' ואתה לא מתנהג כמו תלמיד בכיתה י'. יש לך איזה סוד, אל תחשוב שאני לא יודעת. אתה…אני לא יודעת מה אתה.”
“אני גבר בן חמישים בגוף של תלמיד בית ספר.”
היא הביטה בי לרגע ואז אמרה:
“ממש מצחיק. אתה כנראה יותר חכם ממני אבל אני לא אדיוטית גמורה.”
“את יודעת איך אני שולט בך?”
היא פקחה את עיניה לרווחה.
“כי אני עושה לך טוב, אני גורם לך להרגיש כמו שאף פעם לא הרגשת. את אוהבת את זה שאני אומר לך מה לעשות. את אוהבת שאומרים לך מה לעשות. זה מוזר לך שאני תלמיד שלך אבל זה לא באמת משנה, נכון? אני אומר לך משהו לעשות ואת עושה וזה מה שחשוב. את עושה כי את רוצה לעשות. את מצייתת כי את אוהבת לציית וכשאת מצייתת אני גורם לך להרגיש טוב.”
“אתה גורם לי להרגיש כאילו אני…בובה שלך.”
“את אוהבת להרגיש כמו בובה שעושים לה דברים. ככה את אומרת לעצמך ש'זה איתן, לא אני'. את אוהבת שאני מחליט בשבילך, כי ככה בעיני עצמך את לא מתלכלכת.”
“לא נכון.” היא אמרה והשפילה את עיניה.
“אני חושב שכן.”
היא לא ענתה, רק כבשה את מבטה בשטיח.
התיישבתי לידה והנחתי יד על כתפה.
“איזה מין אישה אני?” היא שאלה את מגפיה. “איך אני אתחתן? איך אני אהיה אימא? אני…מפלצת…”
“את אישה שאוהבת סקס. את אישה שאוהבת גבר דומיננטי. את אישה עם ראש פתוח שמסוגלת ללמוד דברים חדשים ולא להתנהג כמו רווקה זקנה.”
“אני…זונה…” היא מלמלה. “זונה מלוכלכת ושפלה.”
“בסך הכל שכבת עם נער אחד. לא בדיוק זונה.”
“אבל אתה בטח תספר לחברים שלך…כל בית ספר ידע.”
“למה שאני אספר למישהו?”
“כי…ככה זה גברים.”
“אל"ף, יש לי שני חברים, נגה ואמיר. את מכירה אותם והם לא מסוג התלמידים שמתעניינים בזה. בי"ת, אם הסיפור הזה יתפרסם יהיה סקנדל ואז אני לא אוכל לדפוק אותך יותר אז מה יצא לי מזה? גימ”ל, אני מחבב אותך. דל"ת, את חמודה וסקסית, אז למה שאני אפגע בך?”
“באמת?”
“באמת מה? אל"ף, בי"ת, גימ"ל או דל"ת?”
“אתה באמת חושב שאני…סקסית?”
“אני נשבע לך שגם עכשיו אני מת לדפוק אותך. את באמת סקסית.”
“אני לא שמנה בעיניך?” היא הביטה בי.
“את סקסית בעיני, המורה.”
היא הסמיקה והשפילה את מבטה. עיניה נעצרו עכשיו על איברי שהיה זקור למחצה והיא ליקקה את שפתיה, עוצרת את עצמה אוטומטית. העדפתי לבשל אותה ולא אמרתי דבר, רק צפיתי בטלוויזיה. בשעה הקרובה ישבנו מול המסך, אני זקור אך רגוע יחסית, היא רטובה, חסרת מנוח אך ביישנית.
“מה עם ארוחת ערב?” שאלתי אחרי שנגמר היומן.
“מיד.” אמרה ומיהרה אל המטבח. אני נישארתי לצפות בסרט הצרפתי. לאחר כעשרים דקות היא קראה לי אל השולחן ואכלנו ארוחת ערב והיא סיפרה לי על משפחתה שבאנגליה ומעט רכילות מחיי בית הספר.
“המורה, אני צריך עזרה.”
“מה שתבקש.”
“בקשר למבחן במתמטיקה.”
“כבר לא נשאר לנו הרבה זמן ללמוד.”
“אני לא רוצה ללמוד, אני רוצה שתעבירי אותי.”
היא הביטה בי בתדהמה.
“אבל השיעורים שלך כל כך טובים…”
“נגה מכינה לי אותם. אני לא מסתדר עם מתמטיקה. ניסיתי, לא מצליח. אני צריך שאת תעבירי אותי את המבחן.”
“איך?”
“אני אכתוב מה שאני יודע, ואת תדאגי שאני אקבל ציון טוב.”
האכזבה על פניה פצעה אותי במפתיע. מיום שחדרתי לחייה הייתי מושלם, אליל ממש, ופתאום האל שלה מעתיק במבחן כמו אחרון התלמידים העלובים בכיתה.
“זה לא דבר פשוט בשבילי.”
“יותר מסובך מלשכב עם תלמיד שלך?”
היא הביטה בי במהירות, עיניה נוקבות. האם הגזמתי?
רחל התבוננה בי עוד כמה דקות ואז הנהנה.
“בסדר, אני אעזור לך.”
"תודה.” אמרתי והתקרבתי לנשק אותה על שפתיה. היא הייתה קפוצה מעט בתחילה, עדיין מרירה עקב בקשתי, אך במהרה התרככו שפתיה והיא פישקה אותן לקראתי, פיה חם ומזמין. התנשקנו כך כמה דקות, רכים ונינוחים ואז עברו שפתי אל לחיה ומשם אל אזור האוזן.
“שוב?” היא התנשפה.
"בואי למקלחת.” הוריתי לה.
המים זרמו על ראשינו בעודינו מתנשקים. עדין כמו ערפל בהרי חמוקיה גלשתי במורד צווארה, נגסתי בעדינות בכתפה וירדתי במורד גופה בנשיקות. את שדיה ליטפתי בעודי מנשק את דרכי מעבר לבטנה התחתונה, מדלג במפגיע על מפשעתה העירומה ומנשק את ירכיה. רגעים ארוכים נישקתי וליקקתי אותם והיא עמדה מעלי, מתנשפת ברכות, משחקת בשיערי.
שפתיה השמנמנות היו חלקות וחפות משיער. פישקתי אותן בעדינות, חושף את הדגדגן הביישן. נגעתי בו בקצה לשוני והיא התנשפה.
“ככה?” שאלתי והיא הנהנה.
“לא שמעתי. ככה?” ליקקתי אותה שוב.
“כן.” אמרה.
התחלתי ללקק אותה ביתר שקדנות, מתמקד בדגדגן אך מעביר מדי פעם ליקוק ארוך על החריץ האפרסקי שבין שפתיה.
“אלוהים…” היא נאנחה, מפשקת את רגליה בהזמנה.
מבלי להפסיק לענג אותה בלשוני החדרתי אצבעי האמצעית אל הרטיבות שלה. סובבתי את האצבע ואז עיקלתי אותה קלות כך שכרית האצבע פגשה את הנקודה הרגישה אשר בתוך נרתיקה של רחל והיא פלטה צווחת עונג מופתעת. עכשיו התחלתי לרגש אותה בשתי חזיתות, לשוני מהירה ורכה על הדגדגן שלה, אצבעי מרעידה אותה מבפנים ללא הפסקה. כמו נגן גיטרה פרטתי עליה, מעלה ומוריד אותה כרצוני. כמו מנצח, הובלתי אותה בשבילי התווים וקולה היה מוסיקה של עונג וריגוש.
אל המיטה הגענו רצוצים אך נקיים. אני ישנתי עירום והיא התלבשה בפיג'מה כעורה ונדמה היה לי שהיא מביטה בפני לפני ששקעתי בשינה. את יום המחר בילינו בסקס במיטתה, קריאה במיטתה ואוכל, גם במיטתה. לקראת שש יצאנו סוף סוף מהמיטה ואני התקלחתי. התלבשתי בבגדים שהכינה לי אמא והכנתי את התיק.
“אבא שלי עומד להגיע.” אמרתי לה. היא שכבה במיטה, מלאה ומסופקת ולרגע משוגע אחד חלפה בי המחשבה להריץ עליה עוד סיבוב לפני הנסיעה הביתה, אבל פסלתי את הרעיון. “אני אצא לחכות לו בחוץ.”
“להתראות.” היא אמרה בשקט.
אבא הגיע בשש בדיוק ועצר לידי.
“אהלן, בן.”
“אהלן אבא.” אמרתי ונכנסתי אל המכונית.
“איך היה?” הוא שאל, בוחן אותי.
“מצוין. אני הרבה יותר רגוע עכשיו.” אמרתי, מופתע בדיעבד מהאמת שבדברי.
“אתה נראה יותר רגוע.” אמר ואני התאפקתי שלא לצחוק.
בבית הביטה בי אמא במבט נוקב, כמו מבקשת למצוא סדקים בסיפורי אך אני היתממתי כמיטב יכולתי וסיפרתי כמה נחמדה היא המורה רחל, איך ישנתי בחדרה של השותפה ואיך "חרשנו" כל הלילה. אחר כך אכלנו ארוחת ערב, צפינו באיירונסייד והלכתי לישון.
נגה שאלה אותי למחרת איך היה בסוף השבוע, ואמרתי לה שאני חושב שאני מבין קצת יותר טוב את החומר.
“עכשיו אתה יכול להכין שיעורים לבד?” היא שאלה ואני קיללתי את עצמי על האופן שבו נפלתי במלכודת.
“אני אנסה.” אמרתי באופן לא מתחייב. “אם יהיו בעיות, אני אבקש ממך עזרה מפעם לפעם.”
“יופי.” היא חייכה ולהפתעתי מצאתי את עצמי מחייך אליה בחזרה, חיוך אמיתי וחם. “ידעתי שאתה יכול.” הוסיפה ואני הרגשתי שוב קטן ושקרן, כמו ביום שישי אצל המורה רחל.
רחל עצמה שמרה ממני מרחק אך הפעם לא הביטה בי בחשש או רתיעה אלא במבט מסתורי יותר, של אשת סוד. בכיתה דיברו רבים על המבחן מחר ואני ניסיתי להתחמק משיחות אלו, לא רוצה לשקר עוד יותר.
אך השקר היה נחוש להידבק אלי ולהציק לי. בהפסקה השלישית ניגשה אלי נאוה. היא לבשה ג'ינס משופשפים כמיטב האופנה האחרונה ואלו נצמדו בחמדנות אל חלקם העליון של ירכיה.
“שלום.” אמרה.
“אהלן.”
“מוכן למבחן מחר?”
“אני מקווה.” חייכתי.
“חשבתי…רציתי…אנחנו נפגשות היום ללמוד ואולי…אם אתה רוצה…להצטרף אלינו…”
בפעם האלף, כך נדמה, קיללתי את עצמי על הבור שכריתי לעצמי, שכמו הלך והעמיק. הרי רציתי להתחיל עם השועלה הקטנה הזאת מהרגע שחזרתי, והנה היא מזמינה אותי אליה ואני חייב לסרב כדי לא להפוך את עצמי לאידיוט קבל עם ועדה. הרי מתמטיקה לא ידעתי.
“אני ממש מצטער, אני חייב לעזור לאבא שלי עם משהו היום.” התנצלתי. “אולי בפעם אחרת.” הוספתי.
היא נראתה מופתעת, נעלבת כמעט.
“זה בסדר…” היא אמרה. “פשוט חשבתי שתרצה, זה הכל.”
“רק היום אני לא יכול. מחר כן.”
“המבחן מחר. לא חשוב.”
היא הסתובבה והלכה ואני נעצתי מבט בישבנה העגול במכנסיים הצמודים. שני טלאים כיסו את פלחי עכוזה, על האחד מאויר סמל השלום, על השני כתוב Love. שוב קיללתי את עצמי.
מצבי היה מיוחד ומוזר. נדרשו לי כמה שבועות כדי להסביר לעצמי מה פשר הבדידות שאני חש, אך לבסוף הצלחתי להבין אותה: רוב בני גילי היו ילדים בשבילי. באופן טבעי הם היו ילדותיים ושטחיים יחסית והשתעממתי למדי לשוחח איתם. יצאו מן הכלל היו נגה, שהייתה בוגרת בהרבה מהשאר והשיחות איתה היו מעניינות ועמוקות במפתיע ואמיר שאמנם היה משעמם אותי אחרי זמן מה, אבל בכל זאת היה בחור חביב וחכם לגילו. עם מבוגרים לא יכולתי לדבר מפני שהם ראו ילד מול העיניים והתייחסו אלי ככזה. לא שיכולתי לעשות משהו עם זה, רק לחכות בסבלנות עד שאראה כמו מבוגר. השיחות עם נגה היו עבורי כמו מים צוננים במדבר. היא הייתה חכמה וארסית ומצחיקה והשיחות בינינו היו תמיד…כיף. פשוט כך. שמחתי שהיא בחיים שלי ושבגלגול הזה אני לא מפספס אותה.
בוקר המבחן הגיע והכיתה התחילה לרחוש כמו כוורת קטנה. חלק מהתלמידים היו מסוגרים בעצמם, אחרים דווקא מביעים את עצבנותם בהלצות בקול רם, הומור שחור או קוצר רוח. קטטה כמעט פרצה בין יואל ויונתן בהפסקה שלפני המבחן ואמיר ועינת נאלצו להפריד בינהם עד שנרגעו הרוחות.
המורה רחל הגיעה וכולם התיישבו במקומותיהם בשקט. לאחר מספר שאלות והבהרות היא חילקה את הטפסים ודממה השתררה בכיתה.
הטופס שלי היה סתום ובלתי נהיר עבורי כמו שיעורי הבית. התחלתי לענות עליו כמיטב יכולתי, רק כדי לא להעלות את חשדו של מי שיראה אותי מחזיר טופס ריק. אחרי רבע שעה אמיר שישב לידי נגע במרפקי.
התבוננתי בו וראיתי ששפתיו אומרות לי משהו ללא קול. נדתי בראשי לשלילה וחזרתי למבחן שלי, אבל הוא התעקש.
“שאלה שתיים טעית. זה לא 2X.” הוא לחש.
הרחקתי את המבחן ממנו והמשכתי לקשקש שטויות על הדף. כעבור כעשר דקות הוא לחש לי שוב:
“איתן, אתה תיכשל בטוח. תעתיק ממני.”
שוב נדתי בראשי והמשכתי להישים את עצמי כאילו אני פותר את המבחן. כדי לשוות רושם אמין יותר מחקתי חלק מהשטויות הקודמות שלי וכתבתי שטויות חדשות. הוא ניסה להעיר לי עוד פעם אחת אך התעלמתי ממנו ולבסוף הוא ויתר. אחר כך הוא הגיש את המבחן שלו ויצא מהכיתה. נשארתי בין האחרונים, אך לא האחרון ולבסוף הגשתי גם אני את המבחן.
בחוץ התחמקתי מהמשווים הסדרתיים ואמרתי למי שניסה לשאול אותי, שאני לא רוצה לדבר על המבחן. את כולם הצלחתי למרוח כך אבל על אמיר זה לא עבד.
“חביבי, המבחן שלך היה זיפתי לגמרי.” הוא אמר.
ישבנו מתחת לאחד העצים ליד מגרש הכדורסל, צופים בכיתות יא' מתעמלות לא הרחק.
“כן, אני יודע. הבנתי בסוף שעשיתי כמה טעויות ותיקנתי אותן אחרי שיצאת. אני מקווה שיהיה בסדר.”
“כמה טעויות? זה היה נראה כאילו לא ראית אף פעם את החומר.”
“אולי התבלבלתי קצת, אבל בסוף היה סבבה.”
“סבבה? מה זה?”
“היה בסדר גמור. היה על הכיפאק.”
“מאיפה הבאת את ה'ססבה' הזה?”
“סתם, תשכח מזה.”
“ובקשר למבחן…”
“…אולי תרד ממני כבר!” התפרצתי. “די. היה. נגמר. רד ממני.”
אמיר התבונן בי בעלבון.
“טוב, מה אתה עושה עניין?”
“עזוב.” אמרתי והלכתי משם. לא היה לי כוח להסביר לו, לא ידעתי מה. ליד הברזייה ראיתי את נאוה.
“אהלן.”
“אהלן.” היא ענתה בקרירות.
“איך היה המבחן?”
“בסדר.” ענתה והלכה.
נאנחתי. המבחן הזה עלה לי ביוקר. אבא ואמא עוד חקרו אותי בבית ואני התאמצתי להישאר מנומס וחביב, אך הם הרגישו בקוצר הרוח שלי ועזבו אותי לנפשי.
המבחן נשכח למחרת, לנוכח המבחן המתקרב בספרות. הפעם הייתי נינוח יותר כי את החומר אהבתי וספרים קראתי כמעט עד שנותי האחרונות כפושע.
ניסיתי להיזכר מתי בדיוק הפסקתי לקרוא ולמה. כנראה שכאשר התחלתי להתהולל יותר ויותר ולחזור הביתה תשוש ושיכור, עם או בלי בחורה להעביר איתה את הלילה, דחקתי את הקריאה מחיי. בשלב מסוים כבר לא הרגשתי את הצורך ורק הספרייה נשארה להפתיע את חיילי ונערות ליווי מזדמנות, מספקים להם מימד חדש ומפתיע על הבוס. אבנר מעולם לא האמין שבאמת קראתי את הספרים הללו ותמיד חשב שהם סוג של דאווין. לא התאמצתי לשכנע אותו יתר על המידה.
באחת ההפסקות אזרתי אומץ וניגשתי אל נאוה. היא עמדה ליד סככת האופניים וקשקשה עם פמלייתה. גיחכתי כאשר הבנתי כמה אני מתרגש. כבר הרגתי אנשים בדם קר והנה אני נרגש בגלל שיחה עם תלמידה העולה לכיתה י"א
“אהלן.” אמרתי. הבנות הביטו בי בסקרנות, מחכות לשמוע את הלך הרוח של מלכתן.
“אהלן.” היא אמרה בקור.
“מה עם המבחן בספרות? מוכנה?”
“יש לי עם מי ללמוד.” היא אמרה.
“אה.” הסמקתי. “טוב…אז…פעם אחרת.”
עכשיו כאשר הבנות הבינו את המצופה מהן, הן הביטו בי בבוז ואני התרחקתי מהמקום, מושפל אך בכל זאת צוחק על עצמי בקול גדול. לא יכולתי להיעלב ממנה באמת ולא יכולתי שלא להבין כמה אבסורדי היה המצב המשונה בו הייתי עכשיו. האירוע השאיר אותי חרמן וכבר תכננתי מה אני הולך לעשות.
לכל מורה הייתה תיבה מחוץ לחדר המורים, תיבה אשר שימשה למכתבים מההורים, הגשת שיעורי בית וכדומה. ניגשתי אל אזור התיבות, מצאתי נייר ועפרון וכתבתי פתק למורה רחל. חיכיתי שתראה אותי ליד התיבה ואז שלשלתי את הפתק והתרחקתי מהמקום, ממהר לשיעור אנגלית.
אחרי השיעור קמתי בשלווה מכסאי והלכתי באדישות מעושה לחדרי המלאכה. חדרי המלאכה שימשו גם כמקלט והיו ממוקמים קומה אחת מתחת לבית הספר ולרוב היו שוממים ונטושים. ירדתי במדרגות ומצאתי את המורה מחכה לי ליד דלת המקלט הכבדה.
“קיבלתי את הפתק שלך.” היא אמרה בעצבנות, מעיפה מבט מאחורי.
“הבנתי את זה.” אמרתי לה, מתקרב אליה. כאשר הייתי סנטימטרים בודדים מגופה עצרתי, סנטרי כמעט נוגע בשדיה, מפשעתי מול מפשעתה.
“איתן…זה זמן לימודים עכשיו." היא אמרה. "אנחנו לא יכולים.”
“רק נשיקה.”
“ואם מישהו…”
נישקתי אותה. החזקתי את ידי מאחורי הגב, הזדקפתי על קצות אצבעותי ונישקתי אותה, קוטע את דבריה. היא הדפה אותי ברכות אך אני לא ויתרתי ובמהרה נפשקו שפתיה ולשוני פלשה לתוך פיה המשתוקק. השארתי את ידי מאחורי הגב כדי להרגיע אותה ורק כבשתי את פיה בלשוני, ממוסס בתוך שניות את התנגדותה.
היא הייתה זו שנגעה בי ראשונה, ידה מלטפת את חזי בלהט הנשיקה. ראיתי בכך אות והנחתי יד על מותנה, נשיקותינו לוהטות, ארוכות וקצרות, חמות וחושניות. כאשר הרגשתי שהיא מתלהטת עוד יותר הנחתי יד על שדה הימני מעל חולצתה והיא נאנחה לתוך פי. צבטתי את פטמתה בכוח והיא נאנקה, ידיה מלטפות את חזי ברעבתנות.
“איתן…לא…” היא מלמלה כאשר פרפתי את הכפתור העליון שלה אך אני התעלמתי ממנה ופרפתי גם את הכפתור הבא. היא מלמלה עוד מלמול מחאה בכפתור השלישי אבל נרגעה כאשר ראתה שעצרתי בכך.
בידי השמאלית שלפתי את קצה שדה מהחזייה והכנסתי אל פי. שפתי עטפו את הפטמה והתחלתי יונק אותה, מלקק אותה בתוך פי והיא נאנחה ברוך, ממלמלת באוזני. היא הייתה שקועה מדי בעונג שלה מכדי לשים לב לידי הימנית אשר התגנבה אל קרסי חזייתה והתירה אותם בזה אחר זה.
כאשר שחררתי את שדיה היא נאנחה, אסירת תודה ותרה אחר פי כדי לנשק אותה. העסקתי אותה בנשיקה בעודי מעביר את ידיה בזו אחר זו מחוץ לכתפיות ואז שמטתי את החזייה על הרצפה. תוכניתי הייתה בחצי הדרך.
המשימה הבאה של ידי הימנית הייתה התגנבות בין ירכיה של רחל. חששתי שתתנגד אך הלהט שבקע ממפשעתה הבהיר לי שאתקבל שם בברכה, גם אם לא תרשה לי לזיין אותה עכשיו אך זו ממילא לא הייתה כוונתי. לא עכשיו, בכל מקרה. קימרתי את אגודלי וזו לחצה בדיוק על הדגדגן שלה, מייצרת גל ריגוש לוהט במעלה ירכיה. מצצתי עכשיו את פטמתה וידי שוטטו בחופשיות מתחת לחצאיתה, ידי הימנית מאוננת לה מעל התחתונים, השמאלית תרה אחר הגומי. כאשר התחלתי להפשיל את תחתוניה חשתי בריגוש גואה בה שוב.
“איתן…לא…” היא מלמלה אך בכך יצאה ידי חובתה ולא מנעה ממני להפשיל את תחתוניה במורד ירכיה וברכיה עד שהללו נשמטו לגמרי ונפלו על הרצפה. כעת, כאשר הייתה עירומה לחלוטין מתחת לחצאית החדרתי את אצבעי האמצעית לתוכה והתחלתי לאונן לה במרץ.
הצלצול הפתיע אותה יותר מאשר אותי. אני כבר חיכיתי לו מזה כמה רגעים.
“יש לי שיעור.” אמרתי במהירות והתנתקתי ממנה. “איתך.” הוספתי. אחר כך ליקטתי בזריזות את חזייתה ותחתוניה ונמלטתי משם.
“איתן!” היא צווחה אך אני מיהרתי לכיתה. לא שחששתי לאחר, לא היה סיכוי שהיא תקדים אותי, אבל רציתי לעצור בדרך ולהחביא את בגדיה.
כאשר הגיעה לבסוף המורה רחל אל הכיתה, כבר הייתי ישוב בשלווה מעושה בכסאי. אמיר לא הגיע אותו יום והשולחן כולו היה שלי.
היא נכנסה אל הכיתה סמוקה ונבוכה והביטה בי בתוכחה. שדיה הגדולים נחו נמוך יותר ממקומם הרגיל והקווים הדקים הרומזים על פסי חזייתה נעלמו. התוכנית שלי הייתה מושלמת: המורה רחל עמדה להעביר שיעור ללא תחתונים וללא חזייה.
שקט מוזר השתרר בכיתה. התלמידים חיכו שהיא תתחיל לדבר אך המורה רק נעצה את עיניה בתיקה ולא אמרה דבר. לבסוף שאל יובל:
“המורה, הכל בסדר?”
“כן.” היא הנהנה במהירות. “כן…הכל בסדר. רק…כואב לי הראש. פיתחו את הספרים בעמוד 58.”
כולם פתחו את הספרים וגם המורה פתחה את ספרה ודפדפה בו. שוב השתררה דממה כאשר המורה דפדפה בספר, נעצרה על עמוד, הביטה בו ואז קפאה רגעים ארוכים. אחר כך כמו השתחררה מהקיפאון, הסתובבה אל הלוח וכתבה בגיר:
“כפל וחילוק של שברים אלגבריים.”
“המורה, את זה גמרנו בשיעור שעבר, לא?” שאלה עינת בזהירות.
“נכון, כבר גמרנו את זה.” אמר יואל.
מלמולי הסכמה נשמעו בכיתה ורחל הסמיקה שוב ואמרה:
“מצטערת…רק רגע.”
היא הביטה בי ואז הסתובבה שוב אל הלוח והחלה לצייר טרפז ובתוכו אלכסונים.
“המורה,” שאלה שוב עינת. “היום אנחנו אמורים ללמוד אלגברה, לא גאומטריה. אין לי את המחברת כאן.”
מקהלת קולות התפרצה ולכל אחד היה חשוב לומר האם מחברת גאומטריה נמצאת ברשותו או לא ואם לא האם זו אשמתו או אשמת המורה שפתאום החליטה ללמד גאומטריה ביום של אלגברה.
המורה הביטה בהם במבוכה, נאבקת שלא לאבד את העשתונות. לבסוף אמרה:
“בסדר…הוציאו דפים…נעשה בוחן על…כפל וחילוק של שברים אלגבריים.”
“המורה!” מחה יובל. “זה לא…”
“שקט!” היא התפרצה עליו. “עכשיו בוחן!”
דממה השתררה בכיתה לנוכח ההתפרצות הבלתי שגרתית.
“עכשיו הוציאו דפים ופתרו את התרגילים בעמודים 58-60.”
מלמולי מחאה רפים ליוו את הוצאת הדפים אך במהרה השתרר שקט בכיתה וכולם שקעו בדפים שלהם, חוץ ממני, הרי לא ידעתי לפתור את התרגילים. הצבעתי.
“כ–כן, איתן?”
“את יכולה לבוא רגע, המורה?”
המורה הביטה בי כאפרוח מול נחש ואז הנהנה. היא התקרבה אלי בצעדים קטנים, משתדלת, מן הסתם, להקטין את טלטול חזהּ הגדול עם כל צעד. הצלחתה הייתה חלקית ושדיה נעו מצד לצד כאשר התקרבה אלי, בשורה האחרונה בכיתה.
“לא הבנתי את זה.” אמרתי והצבעתי על מחברתי. היא הביטה אל המקום עליו הצבעתי ועיניה כמעט זינקו מחוריהן כאשר ראתה את הכתוב בדף:
'את רטובה?' שאלה אותה המחברת שלי.
היא לא אמרה דבר.
“לא הבנתי, המורה.” אמרתי בשקט.
היא נדה בראשה לשלילה.
“את רוצה שאני אבדוק?” שאלתי בשקט. היא נדה בראשה לשלילה במהירות, עיניה מתרחבות בפאניקה. לא שיכולתי עכשיו לבדוק אם היא רטובה אבל קיבעתי אצלה כבר תפיסה כאילו אני יכול לעשות בה הכול, גם דברים לא הגיוניים.
שוב הצבעתי על השאלה במחברת שלי.
'רוצה למצוץ לי את הזין?' כתבתי באותיות גדולות וברורות.
היא הנהנה במהירות, מסמיקה עד קצות אצבעותיה.
'רוצה שאני אזיין אותך:
א. בכוס
ב. בתחת
הקיפי בעיגול את התשובה הנכונה.'
המורה הביטה בי כאילו עומדת להתעלף מהתרגשות. אחר כך היא העיפה מבט זהיר סביב ואז רכנה והקיפה את התשובה השנייה. בהיותה כפופה כך היו שדיה חשופים לגמרי לעיני, מפסגתם החיוורת ועד עטרותיה ופטמותיה. ידי, אשר נחה על השולחן, הייתה רק כחמישה סנטימטרים מחזה וכעת הרמתי אותה בתנועה אטית וסחטתי בעדינות ובכוח את פטמתה. היא התנשפה בקול, מופתעת בעליל אך המבט בו נתנה לי לא היה מבט של תוכחה בלבד.
“גם את השנייה.” כתבתי על המחברת.
היא לא התנגדה ורכנה שוב על הספר והפעם ליטפתי את פטמתה השנייה בעדינות ועיניה של רחל התגלגלו לרגע בעונג. כאשר ראתה שאין לי עוד תביעות אליה היא פנתה לאחור והחלה לחזור אל כסאה ואני הבטתי בישבנה המלא, עירום מתחת לחצאית.
הזזתי את כסאי מעט הצידה ואז עוד מעט, עד שחצי מהכיסא היה במעבר, גלוי לעיני המורה. הזין שלי עמד מתחת למכנסיים הקצרים ואני הנחתי את ידי לאורכו. חיכיתי עד שתסתכל עלי, עושה עצמי כאילו שוקד על הבוחן.
לבסוף היא הביטה בי ואני רמזתי לה על חזית מכנסי. מבטה ליווה את ידי ועיניה שוב נפערו כאשר הבינה על מה אני רומז. היא ליקקה את שפתיה בהתרגשות ואז הביטה בחשש סביב, לראות אם מישהו מחברי הבחין במתרחש. כאשר נוכחה לדעת שהכל שקועים בבחנים שלהם חזר מבטה אל חזית מכנסי ואני ליטפתי אותו באטיות, מביט בה במבט ישיר וברור. הכנסתי את אצבעי לפי ומצצתי אותה קלות במחווה ברורה והיא החווירה והשפילה את מבטה.
השיעור עמד להסתיים וראשוני התלמידים החזירו את בחניהם, לקחו את הילקוטים והלכו הבייתה. לקחתי גם אני את המבחן שלי וכתבתי עליו:
'כאשר יגמר השיעור, חכי לי ליד דלת חדר המלאכה עם הפנים אל הקיר. אל תסתובבי עד שתשמעי את קולי, גם אם אגע בך. אם תסתובבי, אלך מיד.'
ארזתי בשלווה מעושה את חפצי והשתרכתי בכיתה והיא הביטה בי בהפתעה, מצפה, מן הסתם, שאשאר אחרון. הגשתי לה את הבוחן ואמרתי:
'תקראי מה כתוב בפנים.'
יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון עצי האלון שליד מגרש הספורט.
הפעמון צלצל ותלמידים החלו למלא את הרחבה בדרכם הביתה. ראיתי גם את נגה אך הסתתרתי ממנה, לא רציתי לשקר לה שוב. כעבור כמה דקות התרוקנה הרחבה ואני הכתפתי את הילקוט וחזרתי אל בית הספר, אוסף בדרך את חזייתה ותחתוניה.
פסעתי במסדרונות השוממים, צעדי מהדהדים בין הקירות. רקעתי מעט ברגלי עם כל צעד, רציתי שתשמע אותי מתקרב. כאשר הגעתי אל המדרגות המובילות אל חדר המלאכה האטתי במכוון, יורד מדרגה מדרגה, צעדי ברורים אך אטיים.
המורה רחל עמדה ליד דלת חדר המלאכה, בגבה אלי. תיקה היה מונח על הרצפה וידיה שמוטות בצדי גופה. עמדתי מאחוריה בשקט מבלי לומר דבר. כעבור כמה רגעים היא אמרה:
“איתן? זה אתה?”
לא עניתי. התקרבתי אליה עד שעמדתי כמטר מאחוריה.
“איתן…בבקשה…תגיד לי שזה אתה…אני חייבת לדעת…”
נגעתי בין רגליה והיא נאנחה ונשענה על הקיר.
“איתן…תגיד משהו…תיגע בי…משהו…”
לקחתי את חזייתה והנחתי אותה על ראשה, מכסה את עיניה, וקשרתי אותה מאחורי הראש. אחר כך חבשתי על החזייה את תחתוניה, מכסה שוב את עיניה. אחזתי בדשי חולצתה ואז משכתי בכוח, קורע את כפתוריה במכה אחת, מעיף אותם בנקישות מבוהלות על הרצפה. המורה צווחה בהפתעה ואז אמרה שוב:
“איתן…זה אתה, נכון? תגיד לי שזה אתה…”
הנחתי את ידי על שדיה וליטפתי אותם והיא נאנחה ברכות. צבטתי את פטמתה הימנית ואנחתה התחלפה באנקת כאב אך זו הייתה חושנית ועמוקה לנוכח העונג שהפיקה מכאב מדוד. אחר כך ליטפתי את הפטמה המיוסרת ונשימותיה נרגעו, אך היא המשיכה למלמל:
“איתן…אני צריכה לדעת…איתן…בבקשה…תגיד משהו…”
הפשלתי את חצאיתה כלפי מעלה, חושף את ישבנה החיוור באפלולית של החדרון התת קרקעי. ריח תשוקתה מילא את נחירי וגם מבלי לגעת בה ידעתי שהיא לוהטת ונוטפת. העברתי את ידי בין ירכיה, קרוב מספיק כדי שתחוש בחום היד אך לא נגעתי בה. היא התנשפה בתסכול.
לקחתי מהילקוט את שפופרת קרם הידיים שלי ומשחתי את איברי שהיה כבר זקור ורעב. אחר כך אחזתי בידה, הובלתי את היד אל מאחורי הגב והנחתי אותה על ישבנה. אחר כך עשיתי כך גם בידה השנייה כך ששתי ידיה נחו על עכוזה החיוור.
“תפתחי.” אמרתי בקול.
“הו, איתן, זה אתה!” היא אמרה, ראשה מכוסה בתחתוניה.
“תפתחי.” אמרתי בשנית והיא מיהרה לציית. הנחיתי את ראש הזין אל פי הטבעת שלה ואז דחפתי.
היא נאנחה ונאבקה כדי לפתוח לי את הכניסה האחורית אליה, מיומנת בהרבה מכפי שהייתה בעבר. הנחתי לה להירגע ואז חדרתי לתוך ישבנה, איברי מחליק אל בין פלחי עכוזה השמנמנים והיא השתנקה בהתרגשות, עונג וכאב.
המורה רחל עמדה עכשיו שעונה על הקיר, תחתוניה על ראשה, חולצתה קרועה לרווחה, שדיה הגדולים מתנדנדים והיא מפשקת לעצמה את ישבנה כדי שתלמידה, אני, יוכל לזיין אותה בתחת. שלחתי את ידי אל בין רגליה ומצאתי אותה לוהטת ורטובה, ירכיה חמימים ודביקים מרוב ריגוש. מצאתי את דגדגנה והתחלתי לאונן לה והפעם אנחותיה הפכו קולניות יותר ומאמציה לשמור על השקט הלכו וכשלו.
ידי השנייה הייתה חופשיה ושלחתי אותה לפנים. חפנתי מלוא החופן בשר שדיים לוהב ואז מעכתי בכוח והיא נאנקה בכאב, אך גל רטיבות הציף את ידי אשר בין ירכיה. ליטפתי את שדה עוד כמה רגעים ואז שוב סחטתי את הבשר הרך בכוח והיא החניקה יללה מרוגשת בעודי פורט במהירות על דגדגנה.
שעות החרמנות האחרונות החלו לתת את אותותיהן בי ואני התחלתי לחוש ברעם ההולך ונאגר באשכי. עזבתי את שדה החבול ואת דגדגנה ואחזתי עכשיו בשתי ידיה אשר עדיין פישקו את ישבנה בצייתנות. ידיה הפכו לזוג ידיות ואני אחזתי בהן והתחלתי לזיין אותה בתחת בכוח, חודר אליה עמוק ומהר. ראשה נח עכשיו על משקוף דלת המקלט, גופה המלא מרקד בקצב שהתווה אגני הרעב, מקפיץ את פלחי ישבנה הרכים, את שדיה הגדולים, את קפלי השומן אשר בצדי בטנה. ענני הסערה התפרקו עכשיו וגופי החל להזדעזע מקצות האצבעות אשר בנעלי ההתעמלות, דרך אשכי ומשם מעלה, דרך הגב אל הזרועות, השיניים, האוזניים. גופי נרעד כאשר נתז אחר נתז של זרע נפלטו אל מעמקי מעיה ובמשך מה שנראה כמו דקות ארוכות התנשפתי ללא אומר, ממלא את התחת השמנמן שלה בשפיך.
יצאתי ממנה והתיישבתי על המדרגות, גופי רועד מהתרגשות ומאמץ ואני מתנשף ומיוזע. המורה נשארה שעונה על הקיר עוד כמה רגעים ואז הסירה את תחתוניה וחזייתה מראשה וכשלה אלי, מתיישבת לידי בחבטה רטובה.
“מה אתה עושה לי, איתן?” היא שאלה. “מה אתה עושה לי?”
אל הבית נכנסתי בצעד קל, שורק שיר שיולחן על ידי זמר אשר לדעתי בימים אלו לומד ללכת. אכלתי ארוחת צהריים והכנתי שיעורים ואחר הצהריים קראתי עד שהתחילו שידורי הטלוויזיה. אבא חזר מהעבודה וסיפר קצת דברים שראה ושמע. ניקסון וברז'נייב חתמו על הסכם במוסקבה ואבא ניסה לנחש האם ההסכם טוב ליהודים או רע ליהודים. אחרי הכל, כאשר העולם מחולק למזרח ומערב, קל למעצמות לקבל אותנו כחלק מ"הטובים" אבל מה יקרה אם החלוקה הזו תטשטש?
לקראת הערב חזרה דפנה מחברה, שם למדה למבחן. ראיתי שהיא מנסה לחמוק לחדרה אבל אמא הייתה זריזה יותר.
"דפנה שמאי, בואי הנה מיד.” אמרה ואחותי נעצרה על עומדה.
"דפנה, מה עשית למכנסיים שלך?”
"מה עשיתי?” היתממה דפנה.
"דפנה, אלו מכנסי ג'ינס חדשים לגמרי…תראי איך השחתת אותם?!”
"אבל אמא..!”
"אבל מה? שוב השחתת מכנסיים חדשים בשביל להיות גזעית? לא חבל על הכסף?!”
דפנה יללה משהו ונמלטה לחדרה בבכי ואמא הלכה אחריה, נחושה שלא להניח לבתה בעלת המודעות האופנתית להרוס עוד בגדים חדשים וטובים.
אחרי שחלף המבחן במתמטיקה לא הייתה לי סיבה להתחמק מנגה ויכולתי לבלות איתה יותר. שמחתי למצוא בה את הבגרות והעומק שהיו חסרים לי כל כך והשיחות שלנו היו נמשכות עד שהיינו מגיעים אלי הביתה ולפעמים היינו עומדים למטה ומשוחחים עוד זמן רב, עד שאמא הייתה קוראת לי מחלון המטבח. לפעמים הייתה עולה איתי ואוכלת אצלינו ארוחת צהריים.
דיברנו על בית הספר, על החברים, על מוסיקה ועל סרטים. בשיחות מסוימות הייתי צריך להזהר, לבל אזכיר שמות של להקות שאינן קיימות בשנת 1972 או אלבומים אשר ישוחררו רק בעתיד. נגה חלמה ללמוד רפואה והטוותה את עתידה בבירור מוחלט מהצבא ועד סוף ההתמחות בבהירות השמורה לבני שש עשרה. אני הייתי מעורפל יותר אך ניחשתי שהכיוון הטוב ביותר עבורי יהיה לימודי כלכלה. הידע שלי של העתיד יוכל לעזור לי להצליח ולהגיע להישגים מדהימים.
על דבר אחד לא דיברנו: על נאוה. נגה הייתה צנומה ופשוטה לעומת נאוה וגם זלזלה באופיה השחצני והמתנשא. מבחינתי הדחף לכבוש את נאוה היה חזק מההיגיון ונראה היה כאילו אני נמשך אליה פעמיים: פעם אחת עבור הילד שהייתי ופעם שניה עבור מי שאני עכשיו. אחרי המפגש המשפיל לפני המבחן בספרות הקפדתי לשמור ממנה מרחק ולהתעלם ממנה וכצפוי התחלתי להרגיש שהיא מנסה לצמצם את המרחק בחזרה. מדי פעם תפסתי אותה מביטה בי או הרגשתי שהיא מורה למישהי מבנות לווייתה לתצפת ולדווח עלי בעודה מפנה אלי את גבה. אך למרות הכל היא שמרה על מרחק בינינו והקפידה שלא לרדת מארמונה עבורי. על אף שגרנו במרחק שלושה בתי זה מזה, היא הקפידה תמיד ללכת לפני או מאחורי, תמיד מלווה בחברות ואף פעם לא בחברתי.
השינוי קרה באחד הימים אחרי הלימודים. הלכתי לבד באותו יום אחרי שליוותי את אמיר את תחנת האוטובוס משם נסע לקלוב הטיסנאות שלו. אחרי שהאוטובוס הגיע, פניתי בסמטה שתוביל אותי לשדה היבש משם הלכתי בדרך קיצור הביתה כאשר הלכתי לבדי.
לפתע שמעתי נהמת טוסטוסים מאחורי והסתובבתי, הרבה אינסטיטנקטים ישנים צצים בבת אחת, זיקוקים קרים בתוך ראשי. עמרם הפושטק רכב בראש קבוצת רוכבים קטנה ומאחוריו שני טוסטוסים נוספים. המבט על פניו של עמרם היה ממוקד ושונא והוא הביט בי בשפתיים מכווצות בעודו בולם את הטוסטוס מאחורי בחריקה, מניח לו ליפול על הכביש. אחד מחבריו המשיך עוד כמה מטרים כדי לחסום את דרכי והשליך גם הוא את הטוסטוס, מזדרז לקום ממנו. עמרם שלף שרשרת אופנוע מאיפשהו על הטוסטוס והתקרב אלי, השרשרת בידו, וחבריו עשו כמותו.
————–
לפרק הבא