הזדמנות שנייה – פרק א’: התעוררות

התעוררתי. הייתי בבית חולים. שום דבר לא כאב אבל הכל הרגיש מוזר. ממש מוזר. מרחוק שמעתי מלמול רפה של אחיות, עגלות, דיבורי רופאים. הסתכלתי סביב ופלטתי צווחה. היד שלי הייתהלא שלי. היא הייתה קטנה וחלקה וצנומה. גם היד השנייה. מה קורה כאן?
אחות נכנסה לחדר.
"הוא התעורר!” אמרה בקול רם.
קולות מרוגשים נשמעו מבחוץ ואחריהם המולת רגליים ואזאבא, נכנס לחדר.
הבעיה היא שאבא מת ב1978.
אחרי אבא נכנסה אמא, עדיין צעירה ויפה ודפנה אחותי, גם צעירה ויפה ובכלל לא נראית כמו נרקומנית זונה, כמו שראיתי אותה בפעם האחרונה, מעולפת על מזרון מסריח ביפו.
עשיתי את הדבר ההגיוני לעשות והתעלפתי שוב.
התעוררתי בלילה. דבר ראשון בדקתי את הידיים שלי. הן היו אותן ידיים חלקות וצנומות. הסרתי את השמיכה והסתכלתי בה. גם הרגליים. הצצתי בזין. מפשעה חלקה. הלחיים חלקות גם כן.
רציתי לצרוח אבל התאפקתי. משהו קרה כאן. אני מת? לא נראה לי. אני לא מכיר מיתולוגיה ששולחת את המתים לגוף של ילד בבית חולים. זה גלגול נשמות? חשבתי שגלגול נשמות מגלגל את הנשמה לגוף של מישהו אחר ולא של
שלי.
הייתי בתוך הגוף שלי. בגלל זה היו כאן אבא ואמא ודפנה. אלוהים אדירים, אני איכשהו חזרתי לאיתן הנער. זיהיתי עכשיו את בית החולים. זה אחרי שנפלתי מהטוסטוס של עמרם הפושטק.
אני בן שש עשרה והשנה היא 1972. אין שום הסבר הגיוני אחר. ניסיתי להיזכר וגיליתי שאני הכל. את איתן הפושע, את סמדי, אבנר, את הפיצוציה של ינון. את הירח, פתאום נזכרתי בירח. הצצתי מחלון החדר וראיתי אותו שם, בדיוק כמו שראיתי אותו באותו לילהאתמול? בעוד שלושים וארבע שנה?
בטח היה לכל זה משמעות אבל פתאום הכל היה מעייף כל כך. לא בדיוק התעלפתי, אבל נרדמתי מהר מאוד.
התעוררתי שוב בבוקר, בודק ליתר בטחון את הגוף. עדיין בן שש עשרה. אחות נכנסה כעבור כמה דקות וראתה שאני ער.
"בוקר טוב.” היא אמרה. “אתה הולך להתעלף לי?”
חייכתי ונדתי בראש לשלילה.
"יופי, אני אקרא לדוקטור עמיצור, בסדר?”
דוקטור עמיצור היה כבן ארבעים, רזה וכסוף שיער. הוא בדק את האישונים שלי, את הרפלקסים ותחושה בידיים וברגליים.
"אתה נראה לי סך הכל בסדר, בחור צעיר.” הוא שאל. “איך אתה מרגיש?”
"בסדר.” קרקרתי בפה שלא הייתי רגיל אליו.
"יש לך מזל גדול. נחבטת בראש כשנפלת מהטוסטוס. זה יכול היה להיגמר רע מאוד, חביבי.”
הנהנתי.
"טוב, נודיע להורים שלך, בסדר? הם בחדר ההמתנה.”
הנהנתי שוב.
אבא, אמא, ודפנה נכנסו לחדר כעבור כמה דקות. אמא חיבקה אותי חיבוק גדול והריח שלה היכה בי כמו אגרוף, ממלא את עיני דמעות. אחריה ניגש אבא, עגול ושמן, ולחץ את ידי בביישנות כמעט. גם דפנה חיבקה אותי ובכתה. שלושתם בכו בלי לנסות להסתיר ואני נזכרתי פתאום כמה היו עלובים בעיני, במיוחד אבא. גבר בוכה?
"מה שלומך?” שאלה אמא לבסוף. “אתה בסדר?”
"קצת חלש.” אמרתי. הקול שלי היה דק ומוזר באזני. “אבל בסדר.”
"יופי, איתנ'לה. כל כך דאגתי לך.”
"כולנו דאגנו.” אמר אבא.
"גם אני.” אמרה דפנה.
"הרופא אמר שרכבתי בלי קסדה.”
"אתה לא זוכר?”
"לא כל כך. שכחתי הרבה דברים. אבל אני לא אשכח לחבוש קסדה בפעם הבאה.”
אבא הביט על אמא בהפתעה וגם היא נראתה מופתעת. אמרתי משהו מוזר?
"אני חושש שאיתן צריך עוד קצת מנוחה, גברת שמאי.” אמר הרופא. “בעיית הזיכרון שהוא תיאר היא בעיה שכיחה אצל מי שספגו פגיעת ראש. אני מאמין שעם הזמן המצב יחזור לקדמותו אבל לטווח הקצר יתכן ותצטרכו לעזור לו.”
"לעזור לו? איך?” שאלה אמא.
"להכיר לו את סביבתו הקרובה. חברים. בני משפחה. בית ספר. אל תבהלי, בנך נראה לי כמו צעיר חרוץ ונבון ובמהרה הוא 'ישתלט על העניינים' כמו שאומרים, אך לעת עתה, מנוחה היא צו השעה.”
שעת הביקור הסתיימה ולאחר סבב חיבוקים ונשיקות נוסף, נשארתי לבד בחדר. אחות נכנסה כעבור כעשרים דקות והביאה איתה ארוחת בוקר. לחם עם ריבה, גבינה לבנה, ביצה קשה.
"אתה תסתדר עם זה לבד או שתרצה שאחתוך את זה בשבילך?” שאלה.
"אני אנסה.” אמרתי.
אחזתי בסכין אך ידי הייתה מהירה וזריזה מדי עבורי ותנועתי היו חדות ומגושמות.
"תן לי.” היא חייכה אלי חיוך נעים. “אני אעשה זאת בשבילך, בסדר?”
הנהנתי. היא הייתי יפה. שיער אדמוני גזור בפוני, מנומשת, ירוקת עיניים. הגוף שלה היה מלא אבל בצורה טובה. היה איפה לתפוס.
"הנה.” אמרה כאשר גמרה. “לאכול לבד תצליח?”
הנהנתי.
"יופי.” אמרה. “אני אחזור אחר כך עם כלי רחצה.”
בידיים משונות לקחתי את כריכי הריבה הקטנים שהכינה האחות והתחלתי לאכול אותם. פתאום גילית כמה רעב הייתי וכשאתה רעב, כריכי לחם טרי עם ריבה זה מזון שמימי כמעט. אחר כך זללתי גם את הביצה ואת הגבינה. כשגמרתי לאכול, הייתי מאושש הרבה יותר והגוף נראה לי קצת פחות מוזר וחלש.
האחות הציצה אחרי כמה דקות.
"אתה רוצה שארחוץ אותך או שאתה מספיק חזק כדי להתרחץ לבד.”
לרגע רציתי לענות באומץ שאנסה להתרחץ לבד אבל היא הייתה כל כך יפה שהמחשבה עליה רוחצת אותי בסמרטוט רחיצה ומים חמים לא נראתה לי רעה כל כך. אני אולי בגוף של בן נער שש עשרה, אבל בראש הייתי גבר.
"אני עדיין קצת חלש.” אמרתי והיא חייכה בהבנה, חושפת שיניים מושלמות.
"מיד אחזור.” אמרה.
כעבור עשר דקות חזרה, דוחפת עגלה ועליה קערה מהבילה, סמרטוטי רחצה ומגבות. היא סגרה את הוילון סביב כדי לשמור על הפרטיות ואז שאלה:
"מוכן?”
"כן.” אמרתי בביישנות לא לגמרי אמיתית. עכשיו כאשר הרגשתי מאושש יותר ראיתי אותה באור אחר. הגוף שלה נראה מושלם מתחת למדי האחות. רגליים ארוכות, מותניים צרות, חזה גדול וכתפיים צרות. היא לבשה מדים לבנים של חצאית וחולצה לבנים ואותו כובע אחות מוזר.
היא הפשיטה ממני את השמיכה, משאירה אותי בפיז'מה בלבד.
"לא קר לך?” שאלה.
"לא.” אמרתי.
"הרם את הישבן.” אמרה ואני צייתתי. היא הפשילה ממני את מכנסי הפיז'מה, משאירה אותי עירום מהחזה ומטה. הזין שלי כבר היה קשה למחצה והיא התבוננה בו בפליאה. הוא היה גדול עבור בן שש עשרה. זכרתי עכשיו שהוא היה האיבר הראשון שהתחיל לגדול אצלי ובמשך כמה שנים נראה ענקי על גופי הצנום, עד ששאר הגוף השיג אותו כמעט.
"שמי בת שבע.” אמרה אחרי שהצליחה להתיק ממנו את עיניה. “אתה יכול לקרות לי שבי.”
"איתן.” אמרתי.
"אני יודעת.” צחקקה וחטפה עוד מבט בזין ואז התחילה לעבוד.
היא משכה אותי בעדינות אל צד המיטה כדי שתוכל להגיע אל כל הגוף ונעמדה בעצמה ליד צד המיטה. שבי טבלה את סמרטוט הרחצה בקערה ואז החלה לרחוץ בשקדנות את רגלי הימנית, עוברת בדייקנות על כל פיסת עור. המגע היה מענג והרגשתי את הזין שלי מתקשה עוד יותר. היא חשה במשהו ולרגע הגניבה עוד מבט אל הזין. נער אמיתי היה מתבייש אבל אני נהניתי להיות ככה זקור לידה.
ידי הימנית נשמטה מהמיטה והבחנתי פתאום שהיא בין רגליה של האחות. רעיון נועז חלף בי והזין שלי הגיע לזקפה מלאה, ושוב הבחנתי כי ההזדקרות הקטנה לא נעלמה מעיניה של בת שבע. הזזתי את ידי השמוטה באטיות עד שהגיע לרגלה של האחות ונגעתי בעדינות בברכה בקצה אצבעי. בת שבע, אשר סיבנה כעת את השוק השמאלית שלי, נעצרה לרגע ממלאכתה אך לא אמרה דבר.
נגעתי בה שוב, הפעם עם כל היד, מגיע ארוך יותר כמה שניות רצופות. גם הפעם לא אמרה האחות דבר והמשיכה במלאכתה כאילו לא קרה דבר.
הנחתי את ידי הימנית על ברכה עכשיו וליטפתי אותה. שרטתי בעדינות את הגיד שמאחורי הברך וגופה נרעד לרגע. רוב הנשים כלל אינן יודעות כמה רגיש הוא האזור הזה. מעודד, המשכתי במסעי למעלה, במעלה החצאית, במעלה ירכיה. המגע כעת לא יכול להיחשב לתמים וגם אם לא אמרה דבר, ברור היה לי שהיא רוצה שאגע בה שם.
היד שלי הייתה עכשיו ממש בין הירכיים שלה. ליטפתי אותה בעדינות שם, עולה כמעט עד המפשעה אך נזהר שלא להגיע שמה. עוד לא. ליטפתי כלפי מעלה ואז שרטתי בשיא העדינות כלפי מעלה, ציפורני מלטפות את עורה העדין, מענגות אותה כפי שכנראה לא הכירה.
לאורך כל הזמן הזה בת שבע המשיכה לשטוף אותי אם כי תנועותיה היו מהוססות יותר ומדויקות פחות. בעוד מלטף את הירכיים שלה, היא התקרבה לאטה אל הזין שלי ידיה רכות ורטובות ומלטפות.
כאשר הרגשתי היא התבשלה מספיק נגעתי בקצה אצבעי בתחתוניה והיא נאנקה חרישית. מפשעתה הייתה מרוגשת ותפוחה, אפופת חום ולחות. הגנבתי את האצבע מתחת לתחתוניה והחלקתי אותה הישר לתוכה, סוחט ממנה אנחה רכה.
אצבעי המורה הייתה בתוך הסדק הלוהט שלה אבל מאהב טוב יודע כיצד להשתמש גם בשאר האצבעות. כופפתי את האמה והצמדתי אותה אל הדגדגן הפועם של בת שבע והתחלתי להרטיט את ידי, מזעזע את הנרתיק החלקלק שלה ואת הדגדגן. בת שבע שמטה עכשיו את הסמרטוט ונאחזה במיטה, חסרת אונים עכשיו לעשות משהו מלבד להתמסר לעונג שהסב לה החולה שלה, הנער הצעיר איתן שמאי.
ידי השמאלית הייתה פנויה ושלחתי אותה אל שדה של האחות. בזריזות מצאתי את פטמתה מעל החולצה והחזייה והתחלתי לעסות אותה בעדינות, מלטף וסוחט חליפות. כאשר הרגשתי שלא תוכל עוד להחזיק זמן רב, הנחתי את אגודל ימין שלי על פי הטבעת שלה ולחצתי בעדינות, כדי לענג, לאו דווקא כדי לחדור.
זה היה יותר מדי עבור האחות הצעירה. היא פלטה צווחה גבוהה והתחילה להתנשף בקול. לרגע חששתי שמישהו ישמע את קולה אך ברגע הבא נזכרתי שזהו בית חולים וצווחות ויללות הן דבר שבשגרה כאן. בת שבע נאחזה בכוח בידיות המיטה, מרעידה אותה פעם אחר פעם כאשר גלי האורגזמה טלטלו אותה. לבסוף שככה הסערה והיא התאוששה, מביטה בי בפליאה.
לא היה לי זמן להניח לה להתאושש, הייתי חרמן בעצמי. הנחתי יד על ראשה והדפתי אותה לעבר הזין שלי. בת שבע התעשתה, פשקה את שפתיה הרכות ועטפה את ראש הזין שלי בפה חם ורך. עכשיו היה תורי להיאנח.
היא מצצה לי מהר, ראשה נע על איברי בתנועות מהירות וחלקות. ניכר היה שהיא יודעת למצוץ זין, כי היא שלחה יד עדינה אל בסיס איברי ואוננה לי בעודה מוצצת. מחוץ לחדר שמעתי את ההמיה הרגילה של בית החולים אבל בתוך הווילון הכל היחיד היו קולות המציצה שלה, רטובים וגרוניים. כאשר התחלתי לגמור היא הוציאה אותי מפיה לאכזבתי, אך אחזה באיברי בסמרטוט חמים ואוננה לי במהירות. גמרתי בנתזים עזים של שפיך, טיפות חמות נוחתות על חזי ועל פני.
שכבתי מתנשף במיטה והנחתי לבת שבע לנקות אותי, ללא הפרעה הפעם. כאשר סיימה, נישקה אותי ברפרוף על מצחי ויצאה מהחדר.
אחר הצהריים נבדקתי שוב ונמצאתי כשיר לצאת הביתה, אם כי עדיין לא לחזור לבית הספר. למחרת בבוקר השתחררתי ונסענו כולנו הביתה בפיאט 127 של אבא.


————–

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

7 thoughts on “הזדמנות שנייה – פרק א’: התעוררות”

  1. מצוין – מזמן חיכיתי לסיפור Do-Over עברי, ואני לא יכוך לחשוב על מישהו טוב יותר לכתוב אותו ;).
    מעניין אם תיכנע למוסכמות הזאנר המתקתק משהו, או תיתן לו את הגוון האישי שלך . . .

  2. דור היקר, ספור מהסוג הזה חייב ללכת בקצב מהיר יותר, ולא פרק לשבוע, באמת שאתה לא חייב לנו הקוראים כלום, אלא שפשוט אתה גורם לי לי לוותר על נימוסי ולהאיץ בך לתקתק את כל הפרקים שברשותך, תכף ומיד. גם אם זה אומר לוותר על הקריירה

  3. היי דור ,
    סיפור הכתוב בצורת כתיבה מדהימה ומתרתקת .
    ממליצה לך לנצל את כישרונך ולכתוב ספר .
    כל הכבוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *