אדמונד הקוף סוגר חשבון

כבר בבוקר קרן מרגישה שמשהו לא בסדר, קצת כמו הנגאובר רק שאתמול שתתה רק בירה אחת ואין לה הנגאובר מבירה אחת. בא לה להישאר היום מתחת לשמיכה אבל יש לה מצגת שדחתה כמו תמיד לרגע האחרון וספרן יבכה לה שנה אם היא לא תגמור אותה היום והוא יצטרך לעשות את זה במקומה. בנוסף גם קבעה עם אמא לצהריים ואמא תהיה בטוחה שזה עוד נסיון התחמקות אם היא תיעלם לה. היא יוצאת מהמיטה, בולעת כדור ונוסעת למשרד.
המצגת רצה לה מצוין, למרות החום שהולך ונבנה מתחת למשכך הכאבים או אולי בגללו. בכל אופן, כאשר היא יוצאת להפסקת צהריים העסק די גמור והיא שולחת הכל לספרן. כשהיא עוברת ליד המשרד שלו היא אומרת לו ששלחה ושיש מצב שהיא לא תחזור מהפסקת צהריים כי היא מרגישה חרא.
"את באמת נראית חולה, אולי תלכי הביתה?" מציע ספרן בדאגה לא אופיינית ולרגע שוכח לבהות בחזה שלה שמשגע אותו מאז שהתחיל לעבוד אצלם.
"נראה." היא אומרת ונוסעת אל אמא, לסמן V על המטלה השנייה שלה לאותו יום.
"את נראית נורא, מה קרה לך?" שואלת אמא כאשר היא פותחת את הדלת.
"אני חושבת שיש לי חום."
"באמת יש לך." מניחה אמא את ידה על מצחה של קרן. "תשכחי מהאוכל, לכי לשכב. אני אביא לך כדור."
קרן מדשדשת אל "החדר שלה", שנקרא כך למרות שעזבה את הבית לפני אחת עשרה שנים. לאמא לא היה דחוף במיוחד לעשות משהו עם החדר ועכשיו הוא נראה כמו "מוזיאון קרן" להנצחת מורשתה של קרן מהילדות ועד גיל שמונה עשרה. פוסטרים סרקסטיים וכרזות ולוחמניות תלויים על הקירות, ערימת בגדים מקופלים מגילאים שונים נחה על השולחן והמיטה מלאה בחיות פרוותיות המביטות באיבה בגבירה החדשה-ישנה שחזרה הביתה ומתנהגת כאילו מעולם לא עזבה את הממלכה.
אמא חוזרת ומביאה לה כדור וכוס מים וקרן בולעת את הכדור.
"למה את לא שוכבת?" שואלת אמא. "הנה, אני אעשה לך מקום."
אמא מעיפה את החיות מהמיטה ללא עדינות וקרן מצחקקת ללא קול. החיות חשבו שהמיטה שייכת להן, הא? זה נורא מצחיק אותה פתאום כאשר היא נשכבת במיטה.
"אני הולכת לקנות גרונות." אומרת אמא. "אני אכין לך מרק עוף, בסדר?"
קרן מהנהנת. אמא מנשקת את מצחה ויוצאת מהחדר וקרן נשארת לשכב, מבטה נעוץ באריק האריה שקיבלה בתור פרס ביום ההולדת של בת הדודה שלה דפי. זה נורא דבילי, היא מבינה פתאום, לתת לבובות של חיות שמות שהם משחק על החיה עצמה. אריק האריה. נבי הארנב. תולי החתול. הרי לאנשים לא קוראים "אישי האיש", נכון?
התובנה מצחיקה אותה והיא מצחקקת, אולי בקול רם.
"משהו מצחיק אותך?" שואל אריק.
"סתם…" מסבירה קרן. "כל הקטע הזה עם השמות שלכם…אסור לתת לילדות בנות שבע לתת שמות לצעצועים."
"את חושבת שזה מה שמטריד אותי עכשיו?" שואל אדמונד הגורילה האדומה שאבא הביא לה מספרד. "השמות המחורבנים? לי דווקא יש שם נורמלי."
"אז מה מטריד אותך?" שואלת קרן.
"את מטרידה אותי." אומר אדמונד. "את באה למיטה שלנו, מעיפה אותנו ונשכבת עליה עם החצאית הוורודה הזאת בלי תחתונים. אם את רוצה זיון אז תגידי, אבל הקטע של להעיף אותנו מהמיטה היה מסריח לגמרי."
החצאית היא החצאית החביבה עליה, ורודה עם לבבות אדומים. היא קיבלה אותה בגיל עשר והלכה איתה עד שהייתה בת שלוש עשרה, עד שאמא אסרה עליה ללבוש אותה כי בסוף היא הגיעה לה עד אמצע הירכיים כמעט. עכשיו היא הייתה לבושה בחצאית הזאת ובחולצה הלבנה שהייתה קטנה עליה כאשר הייתה בכיתה ה'. עכשיו, כאשר אין לה ציצי בכלל, החולצה מתאימה בול. איזה כיף! מעניין איזה תחתונים היא לובשת.
מסוקרנת, היא מתיישבת ומפשילה את החצאית. איזה קטע, היא שכחה ללבוש תחתונים וערוותה החלקה ניבטת אליה מבין רגליה הצנומות. איפה תחתוני נערת התותים שלה? היא דווקא חיבבה אותם.
"יאללה, 'פתחי 'תרגליים." אומר אדמונד הקוף. אריק ונבי עומדים מאחוריו, מגחכים אליה בעיני כפתורים חרמניות ולשונות לבד משתרבבות.
"מה?"
"מה קרה? החום עשה אותך חרשת? 'פתחי 'תרגליים."
"אבל הכדור עוד מעט יתחיל לעבוד!" מוחה קרן.
"אל תדאגי, אנחנו עובדים יותר מהר." מגחך נבי ארנבי.
"לא, אני לא רוצה,” מייללת קרן. “זה ילכלך לי את הבגדים שאני הכי אוהבת!”
אבל ילדה קטנה לא יכולה להתחרות בכוחם של גורילות ואריות, גם אם הם עשויים מפרווה סינטטית. אריק ונבי אוחזים בידיה, מונעים ממנה להתנגד לאדמונד בעודו מפשק את רגליה. ברגע הבא היא חשה בזין שלו מפשפש בין שפתי הערווה החפות משיער. אפילו לא ידעה שיש לו זין.
ראש הזין שלו ממש בכניסה אליה והוא משחק לה בדגדגן, האצבעות הפרוותיות שלו מרגישות לא רע בכלל על הכוס החלק. למרות שזה נעים היא יודעת שזה לא בסדר אך נבי ואריק אוחזים בכתפייה ומונעים ממנה לקום והיא נאלצת להיכנע לגורילה הקשקשן ולפשק את רגליה, נאנחת בקול כאשר הזין שלו חודר אליה.
"קרנ'לה?” שואלת אמא מהמטבח. “אמרת משהו?”
אם היא תגיד משהו, אמא תראה שהיא גם לובשת את הבגדים שכבר אסור לה, גם מקמטת אותם וגם נועלת נעליים במיטה. רק זה חסר לה.
"לא, אני מרגישה יותר טוב.” היא אומרת בקול רם, איברו של אדמונד מחליק אל רטיבותה.
"אדמונד עושה לך טוב, הא שרמוטה?” מגחך הגורילה ומתחיל לדפוק אותה. “עשרים שנה אני חם על התחת שלך, בובה. עשרים שנה.”
"אתה הבובה…משנינו…” מתנשפת קרן.
"בובה – בובה, אבל מביא בך, לא ככה?” הוא צוחק, איברו מחליק פנימה והחוצה לתוך הסדק העירום שלה.
"איך היא?” שואל אריק.
"צרה, אח שלו. כמו ילדה בת עשר…”
"אולי בגלל שהיא ילדה בת עשר?” מציע נבי בסרקזם, פרוותו לבנה ונקייה.
"ילדה בת עשר עם רישיון נהיגה ועבודה?” שואל אדמונד, אגנו הולם ברכות במפשעתה של קרן. “לך, לך תאכל גזר יא נברן.”
"מכרסם.” מתקן אותו נבי.
"תראה את זאתי.” אומר אדמונד. "שוכבת על הגב ונהנית ואני עושה את כל העבודה.”
"כן, מה היא חושבת לעצמה?” שואל אריק.
"יאללה, שרמוטה,” מצווה הגורילה האסרטיבי. "עכשיו אני שוכב על הגב ואת דופקת אותי.”
זה לא שיש לה הרבה ברירות, ילדה קטנה מוקפת חיות טורפות (ומכרסם). מבלי לצאת ממנה, אדמונד מתהפך על הגב והיא מוצאת את עצמה מעליו, המפשעה החלקה שלה נלחצת על פרוות הבטן האדומה שלו.
"קדימה, תתחילי לעבוד כבר, אין לי את כל היום בשבילך.” אומר אדמונד וקרן נאלצת להתחיל לעבוד. היא מניחה את ידיה על חזהו ומניעה את אגנה מעלה ומטה על איברו.
"יודעת לתת עבודה השרמוטה.” נאנח אדמונד. הוא מניח את ידיו הפרוותיות על ישבנה הקטן, מעסה אותו בעודה מזיינת אותו ואת עצמה בעת ובעונה אחת. איברו הקופי מחליק בקלות לתוכה וממנה, לא גדול ומכאיב ולא קטן ובלתי מורגש. הזין המושלם לכוס הצעיר.
היא מרגישה את כפותיו של אריק האריה על גבה ומביטה לאחור. אריק רובץ על גבה, מפשפש בטוסיק הקטן בכפה פרוותית ומשהו מגשש בכניסה האחורית שלה.
לא "משהו", זין.
זין של אריה.
"אריק, לא…אריק, די…אריק…” היא לוחשת, חשה בו נלחץ אל הטבעת האנאלית הזעירה שלה.
אריק משתמש בתכסיס ידוע של אריות: הוא נושך בשיני הפלסטיק שלו את עורפה והיא חשה בגופה נרפה ונרגע באורח קסם. גם השער האחורי שלה נרפה ואריק שואג כאשר הוא מחליק פנימה.
"ששש…שאמא לא תשמע!” נוזפת בו קרן.
אבל אמא לא שומעת איך הגורילה והאריה מזיינים את הילדה שלה בכוס ובתחת. קרן מניחה להם לבצע בה חדירה כפולה מושלמת, נאנקת אל תוך הפרווה של אדמונד כאשר אריק מרחיב לה את הטוסיק. אדמונד ואריק שואגים ונוהמים כמה שהיא לוהטת וצרה ושניהם מזיינים אותה ביחד, זה מלמטה וזה מאחורה. נבי, תולי ושאר החיות מחכים לתורם סביבה, עיני הכפתורים שלהם לטושות בגבירתם לשעבר שהפכה להיות המזרון של בובות הפרווה, לשונותיהם משתרבבות בלעג. בזה אחר זה הם יעלו עליה והיא כבר לא תחלום אפילו על להתנגד, רק תשכב בשקט כמו ילדה טובה ותיתן לכל אחד סיבוב.
* * *
"אני חושבת שהחום ירד קצת, קרנ'לה." אומרת אמא.
קרן פוקחת את עיניה. ריח מרק עוף ממלא את החדר.
"את מרגישה יותר טוב?” שואלת אמא וקרן מהנהנת.
"יופי של כדורים עושים היום.” מחייכת אמא. “ שבי, הבאתי לך קצת מרק עוף. אבל למה החזרת את הבובות למיטה? בקושי יש לך מקום לזוז עכשיו.”