מלך שבת

הנהג הוריד אותי בחלק אחר של העיר, בשכונה הישנה, וההורים שלי כבר לא גרים כאן יותר. כמובן שלא היה לי מה להתלונן: טרמפ מבאר שבע ישר עד חדרה לא הולך ברגל, אבל אני עכשיו הולך ועוד איך. הצ'ימידן על הכתף, הנשק מוצלב, ואני משרך פעמי הביתה מתחת לעצי אזדרכת ברחוב שקט שכבר מוריד הילוך לקראת כניסת השבת.
פתאום אני ליד הגן שלי, גן רקפת. מתי הייתי כאן פעם אחרונה? ארבע עשרה שנה? זה מצחיק לגלות שאתה מסוגל למדוד פרקי זמן של ארבע עשרה שנה, זה משהו שיותר מתאים לאבא, לא לי. אולי נכנס? נראה איך נראה גן רקפת אחרי ארבע עשרה שנה?
הכל כל כך קטן סביבי כשאני נכנס לחצר, שאני מרגיש את כאב הזיכרונות הגדולים שלי שמתאמצים לדחוק את עצמם לנדנדות והמגלשות הקטנטנות. לא היה כאן עץ? היה, בטוח היה. רועי ואני פעם הלכנו כאן מכות, עד שהגננת הפרידה. הגננת? שרית. שרית הגננת. דווקא אהבתי אותה. היא הייתה תמיד רכה ונעימה ותמיד חייכה ודיברה בשקט. מה שאני לא יכול להגיד על ההורים שלי…
"אני יכולה לעזור לך?" שואל קול נעים ואני מפתע לחוש צמרמורות זולגת בגבי.
אני מסתובב. שרית הגננת.
דבר ראשון שאני רואה זה שהיא כבר לא ענקית. לא נראה לי שהיא השתנתה הרגה עם השנים. קצת קמטי צחוק בזוויות הפה והעיניים, אולי שמנה קצת, אבל אותה שרית הגננת.
אני לא אומר כלום, רק מחייך כמו דביל.
"עמי? עמי אלון?" היא קוראת.
חיוך דבילי 2.
"אני לא מאמינה!" היא קוראת וניגש לחבק אותי. אני מחבק אותה בחזרה. בהתחלה במבוכה, ואחר כך, כשריח השיער שלה ממלא את אפי, הגבר שבי מתעורר ואני מחבק אותה קצת אחרת. גננת או לא, היא לא מתרחקת.
אנחנו נכנסים לגן ומתחילים לקשקש בזמן שאנחנו מסדרים. מספר לה על ההורים שלי שעברו דירה, ועל בית ספר והצבא ופתאום היא שואלת אותי מה התכניות שלי לשעות הקרובות.
"לא יודע, ללכת הביתה, לשחק במחשב." אני מודה.
"אין לך חברה?" היא שואלת.
"לא…משהו קבוע." אני אומר, שזה בעצם ממש ממש לא.
"אולי תבוא איתי לים?"
"לים?"
"כן, תכננתי ללכת לים אחרי הגן, לתפוס קצת צבע."
"לבד?"
"כן, לבד. אבל עכשיו אני לא אהיה לבד, נכון?"
כמעט אני אומר משהו על זה שאין לי בגד ים, אבל אני סותם את הפה.
"לא, לא תהיי לבד."
"אחלה, בוא תעזור לי לארגן את הגן ונזוז. הסייעת שלי בהריון וכבר שבוע שהיא מבריזה לי בסוף היום."
אנחנו מארגנים את הכיסאות, מחזירים את הספרים למקום ומושיבים כל בובה במקום שלה על המדף. יש להם מחשב!
מדי פעם אני מגניב אליה הצצות, והזין שלי קופץ קצת כשהיא מתכופפת מולי והחזה שלה מציץ לרגע החוצה, גדול ולבן. היא העלתה קצת משקל בארבע עשרה השנים שעברו, אבל לראות את הג'ינס מתפוצץ על התחת שלה לא מפריע לי בכלל.
באוטו אני מתרווח ומשעין קצת את הכיסא אחורה ואנחנו ממשיכים לקשקש. הגן של היום לעומת פעם (היום הוא שלה פרטי, זה כבר לא עירוני), הילדים של היום (יותר חכמים, אין מה לעשות). אני מספר לה קצת על ילידם שהיו איתי בגן שלה והיא מעדכנת אותי במי שהיא יודעת. אבל ככל שעוברות הדקות אוזלים נושאי השיחה וחורי שתיקה ממלאים את המכונית ושני מבוגרים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים מסתכלים החוצה דרך החלונות. אני מתקשר לאימא שלי ואומר לה שאני הולך לים ואגיע אחר כך. עם מי? עם חבר מהצבא, אני משקר ומסמיק. הטלפון של שרית מצלצל והיא מסמנת לי לשתוק בזמן שהיא מדברת עם בעלה.
זה חוף שלא הייתי בו הרבה שנים והוא די שומם לשמחתי, אולי בגלל תעריף הכניסה הגבוה של רשות הגנים. שרית משלמת על שנינו ואנחנו נכנסים. את הנשק השארתי מוחבא במכונית, אין לי חשק להסתובב איתו.
אנחנו עוצרים עוצרים בקיוסק. אני קונה לשנינו בריזרים, שיהיה מה לשתות, והיא קונה טילונים.
"איפה נשב?" אני חושב בקול רם, אוחז בשמשיה ובכיסאות הנוח מתחת לכתף.
"שם." מצביעה שרית אל מאחורי סלע גדול, רחוק מהאנשים. טוב מאוד.
רחוק זה רחוק, ואנחנו מבוססים בחול כמעט עשר דקות עד שהסלע הגדול מסתיר אותנו. אני מניח את כיסאות הנוח בצל הסלע והיא פורסת את השמיכה.
שרית מתחילה לפרום את החולצה והלב שלי מתחיל לדפוק חזק כשאני רואה שמתחת לחולצה היא לובשת חזיית ביקיני אדומה. הבטן שלה שטוחה יחסית אבל סימני מתיחה נראים בקצותיה ונראה כאילו השדיים הגדולים זקוקים לתמיכה של בגד הים. אני כמעט מתעלף כשהיא פושטת גם את המכנסיים ונשארת עם תחתוני ביקיני. הרגליים שלה ארוכות ויפות, והצל העדין של הוורידים מתחת לעור לא גורע מיופיין. התחת שלה גדול כמו שניחשתי, אבל בגד הים מתמודד איתו יפה וחלקות צלוליט הקטנות שעליו מרקדות בחינניות כאשר היא נעה. העיניים שלה ננעצות בי, אומדות את התגובה שלי, כחולות וגאות, מהססות וסוערות.
אני ממהר להתפשט, מוריד את המדים ומניח אותם בערימה על הנעליים הגבוהות, עד שאני נשאר בתחתוני בוקסר ושרשרת הדיסקית. אני שונא לאבד אותה.
"הטילונים." אני נזכר פתאום. שלא ימסו לנו.
שנינו מתיישבים על כיסאות הנוח שרית מוציאה את הטילונים מהשקית ואנחנו מתחילים ללקק אותם, שרית מסתכלת בים ואני עליה. היא אישה יפה, אני מבין פתאום. בשביל ילד, גננת אהובה היא תמיד יפה, אבל שרית, עם תווי הפנים הנקיים, האף הקטן והמחודד ועצמות הלחיים הבולטות היא יפה במיוחד.
טיפת גלידת וניל מחליקה פתאום משולי הקונוס שלה ונוחתת על ירכה, סמוך למפשעתה.
"אופס." אומרת שרית.
היא שולחת אצבע ארוכה, מנגבת את טיפת הגלידה ואז מוצצת את האצבע באטיות, עיניה נעוצות בי. אני בולע רוק.
עכשיו אני כבר נועץ בה מבטים, מחכה לראות מה עוד היא תעשה, והיא מתעלמת ממני לגמרי. הטיפה הבאה מחליקה מהקונוס ולפני שאני מספיק להזהיר אותה, היא נוחתת על חלקו העליון של שדה הגדול, לבנה מעל העור הבהיר.
"אופס." היא אומרת שוב, קולה מעובה יותר. שרית אוחזת בשדה ומקרבת אותו אל פיה. אני כמעט מתעלף כאשר היא שולחת לשון ארוכה כדי ללקק את הגלידה מהשד, והפה שלי מתייבש תוך שנייה. את שאר הטילון היא אוכלת נקי יותר.
כאשר אנחנו מסיימים אני פותח לנו את הבריזרים ושנינו שותים קצת ומקשקשים.
"אולי נכנס למים?" היא מציעה אחרי כמה דקות.
אני מניח לה ללכת קצת לפני, העיניים שלי גומעות את ריקוד התחת שלה מתחת לבגד הים האדום. לא צריך להיות רב שגל כדי להבין שהיא עושה לי הצגה. אני הולך לזיין אותה, אני מבין פתאום.
במים אני מתיז עליה קצת, אבל זה בעיקר כדי שהיא תתיז עלי בחזרה ואז אני אוכל לתפוס לה את הידיים ואם אנחנו כבר נוגעים אז לקרב אותה אלי. אני מחבק אותה ומקרב את הפנים שלי אל שלה וכאשר היא מפשקת את שפתיה, לפה שלה יש טעם של מלח ושל בריזר ושל גלידה וניל וסיגריות. יד נחה על שד, לשון פוגשת לשון וגניחה רכה נפלטת מעל לרחש הגלים. שרית אוחזת בעורפי וגבי וכורכת את רגליה סביבי ואיברי, שפוגש במפשעתה דרך בד בגד הים, שולח גלי עונג בכל גופי.
אני משפר את התנוחה. אני מחליק את אצבעותיי מתחת לבגד הים שלה ואוחז בישבנה הגדול בידי. שרית ממשיכה להיאחז בי ולפי תנועות האגן שלה אני מבין שגם היא נהנית מהחיכוך של מפשעתה באיברי. אנחנו עדיין מתנשקים בלהט, חבוקים בין הגלים הנשברים עלינו.
שרית עוזבת יד אחת ויורדת ממני, ואני מתבונן בה באכזבה, אבל לא אומר דבר. לרגע היא מתכופפת, וידה נעלמת במים ואז היא מתרוממת שוב, בידה פיסת בד אדום, בעיניה סערה. בלי לומר דבר אני ממהר לפשוט את התחתונים שלי ואז מרים אותה אלי. לא קל לי לחדור אליה בתנוחה הזאת, כאשר הגלים מניעים אותנו אנה ואנה ושרית צוחקת בקול רם כאשר אני נכשל פעם אחר פעם. צחוקה נקטע באחת כאשר ראש הזין שלי מצליח לבסוף להחליק בין שפתי ערוותה, והיא גונחת בקול רם. בקריאת תשוקה וניצחון אני חודר עוד לתוכה ואז מפסיק, מניח לגלים לעשות את שלהם. אנחנו עומדים כך חבוקים, ושרית מניחה את ראשה על כתפי, ידיה ורגליה מחבקות אותי ברעבתנות.
הגלים מקפיצים אותה עלי, עדינים וחזקים, ואני מזיין אותה, או שהיא אותי, בקצב הים, אטי ומלטף. שרית היא לא קטנה או צנומה אבל המים הופכים אותה ליותר קלה ואני מחזיק אותה ללא קושי. הגוף שלה נרפה והיא מתרפקת עלי ואותי זה משגע שעכשיו הגננת היא הקטנה והילד הכי חמוד בגן הוא החזק. אני מת למצוץ לה את השדיים אבל אני צריך להחזיק לה את התחת, לכן אני מסתפק בלהרגיש את הכוס שלה ולשמוע את האנחות הקטנות שלה באוזן שלי. כאשר היא מתחילה לגמור היא מניעה קצת את האגן, ציפורניה שורטות בעדינות את גבי ולשונה מלחכת את אזני. מההתרגשות אני גומר לפניה אבל מניח לה להשתמש בגופי עד שהיא נרגעת וגופה נרפה בידי.
אחר כך אנחנו יוצאים ברגליים חלשות וצוחקים כל הדרך אל הפינה שלנו מתחת לסלע. אנחנו משתרעים על שמיכת החוף, שותים את הבריזרים הפושרים שלנו ומסתכלים על השמים.
"שיט." אני אומר.
"מה?" היא שואלת.
"הגננת שרית." אני צוחק. "זיינתי את הגננת שרית."
"אולי אני זיינתי אותך?" היא מתגרה.
"הממ…זאת אפשרות." אני מודה. "אז אני רוצה שזה יהיה ברור הפעם."
אני מזדקף והופך אותה בעדינות על בטנה והיא מבינה את הרמז ונעמדת על ארבע, בתנוחת דוגי מושלמת. מתישהוא היא הספיקה ללבוש בחזרה את בגד הים שלה, אז עכשיו אני מפשיל אותו במורד ברכיה ומעיף אותו הצידה. אני מפתיע אותה כשאני מתחיל לנשק וללקק אותה מאחור, ולרגע היא אפילו מתנגדת אבל מתרגלת במהירות וכשאני מלקק לה את פי הטבעת היא פשוט מתמוטטת על השמיכה, שומטת את הראש והכתפיים ומגביהה את התחת, בתנוחת ההתמסרות האולטימטיבית.
אני מנשק לה את הירכיים ומלקק את השפתיים, פי הטבעת ואפילו את הדגדגן כמה דקות, עד שהירכיים שלה והפנים שלי רטובים מהנוזלים שלה. אחרי כמה דקות נמאס לי קצת ואני שוב רוצה לזיין אותה אז אני מזדקף ונעמד מאחוריה. למרות שאני מגורה הזין שלי לא עומד לגמרי, זה קורה לי לפעמים אם אני יורד למישהי הרבה זמן והזין נעלב קצת. אני מתחיל לאונן אותו לחיים, מדי פעם טובל אותו ברטיבות הלוהטת שבין הרגליים של שרית. כשהוא קשה כבר, אני מניח אותו בכניסה שלה ודוחף. שנינו גונחים כשהוא מחליק פנימה ואני מכניס לה אותו בתנועה אחת, מראש הזין ועד הבסיס שלו. אז אני מתחיל לזיין אותה חזק ומהר, לא ממש נותן לה זמן להתרגל: אני פשוט בוער.
שרית מתרגלת מהר לקצב שלי. היא רטובה ולוהטת וברור לי שהיא זקוקה למה שיש לי לתת כמו שאני צריך לתת לה את זה. קולות ה"פלאק-פלאק-פלאק" הרטובים של האגן שלי שפוגע לה בתחת נשמעים ברור מעל הרחש של הגלים ומשגעים אותי. שרית עצמה כל כך מחורמנת שהיא לא עושה כלום חוץ מאשר לרבוץ מתחתי עם התחת הגדול שלה באוויר, לחפון חול באגרופים ולהתנשף.
הגננת שרית. יש לי פלאשבק שלה מספרת לנו סיפור, על פלוטו הכלבלב ואני נעצר.
"מה קרה?" היא מתנשמת.
"'פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, יש לו הכל, מרק ועצם' את רוצה עצם, הגננת שרית?"
"אני הכלבה מקיבוץ מגידו?" היא מצחקקת.
"לצורך העניין." אני אומר, ויוצא ממנה קצת.
"אם ככה, אז אני אשמח לקצת עצם." היא אומרת, ומסובבת אלי את ראשה, נותנת בי מבט רטוב ולוהט.
"קצת?"
"הרבה, הרבה עצם. תן לי עצם."
אני מחדש את ההסתערות, חזק ומהיר, והיא גומרת בקריאות רמות, אגרופיה חופנים חול ואצבעות רגליה מתעקלות.
"אוי אלוהים, אני כל כך…" היא אומרת אחרי שהיא מתאוששת קצת.
"חרמנית?"
"נהנית." היא מעדיפה. "אם רצית 'לזיין אותי' אז עכשיו בהחלט עשית את זה."
"אולי תמצצי לי קצת את הזין?" אני מציע ויוצא ממנה, מדדה לצידה. בא לי לגמור לגננת שרית על הפנים, אני מתרגש.
"אני לא אוהבת את זה" היא מצננת את התלהבותי. "אבל אולי תהיה מלך שבת?"
מלך שבת? נשמע מוכר, אבל אני לא זוכר מה זה אומר.
"תשכב על הגב." היא מצווה ואני מציית. נראה מה זה מלך שבת.
שרית מתיישבת מעלי, כך שהזין שלי בדיוק בכניסה החמה שלה. במקום לרדת עלי לגמרי, היא נעה כמה סנטימטרים למעלה ולמטה, מכניסה רק את הראש שלי לתוכה. אני משתגע.
"רדי. עוד." אני מבקש והיא נעתרת בחיוך נעים.
עכשיו היא יורדת עלי בתנועות ארוכות ואטיות, עוטפת אותי בחום ורכות. ידיה נחות על על החזה שלי, והתחת שלה עולה ויורדת בקולות רטובים ונעימים. הפעם זה לא מהיר ועצבני כמו שאני זיינתי אותה אלא יותר נינוח. ואין לי תלונות: אני מרגיש כמו מלך שבת אמיתי (למרות שאני לא בטוח שבגן חובה המשמעות היא אותה משמעות).
אני מוצא את תופסן החזייה שלה ופותח אותו, ושני השדיים שלה משתחררים ונופלים. כמו שני מלונים גדולים וחיוורים, הם עומדים מעלי, עטרות גדולות בקצותיהם ובמרכז כל אחת פטמה קטנה וורודה. אני אוחז אחד מהם בזהירות ומלטף אותו, והפטמה הקטנה מזדקרת לה, אנחה עונג מגורגרת נפלטת מפיה של שרית ואני חש ברטיבות מתגברת לרגע בין רגליה.
"זה נעים לך?" אני שואל שלא לצורך והיא מהנהנת.
"וזה?" אני מכניס פטמה לפה ומוצץ אותה בתנועה מהירה וקצרה. שרית מיללת בעונג ואני עובר לשד השני. הפעם אני מסתפק בליטוף בלבד ומרגיש איך הגוף שלה מתקשח, מחכה שאמצוץ לה גם את הפטמה השנייה, אבל אני דווקא משתהה. אני משחק עוד בפטמה בלי להכניס אותה אל הפה, ושרית הופכת למגורה יותר, קצרת רוח יותר, חרמנית יותר…
"רוצה את זה?" אני מלקק בקצה הלשון את פטמתה.
שרית נוהמת ומנסה לדחוף את השד הגדול אל פי, אבל אני קצת בורח לה ורק מלקק בזהירות את קצה הפטמה הזקורה שלה והיא מייללת בתסכול כמו ילדה קטנה. דמות חינוכית, אלק.
האגן שלה, רחב וכבד, עולה ויורד על שלי והיא מזיינת אותנו בתנועות אחידות וקצובות. התחת שלה גדול והוא מצליף בירכיים שלי ברכות בכל פעם שהיא מפילה אותו עלי. גן עדן. שרית נשענת על החזה שלי, מזיינת את עצמה וגונחת, מרוכזת כנראה רק בזין שממלא אותה ואני מחליט להפתיע. השפתיים שלי מוצאות את הפטמה המקופחת וסוגרות על העטרה הגדולה במציצה מהירה וחזקה בזמן שהלשון שלי מדגדגת את הדובדבן הקטנטן. שרית זוקפת את הראש וגונחת בקול רם ואני אוחז בשד הגדול, מנחה אותו אל פי מלקק, מנשק ומוצץ אותה לאורגזמה סוערת וקולנית.
"אז מי דפק את מי?" היא מתנשפת בחיוך, מרימה את הראש מעל החזה שלי.
"נכון" אני מודה בחיוך מיוזע. "אבל עכשיו שוב תורי…"
"הי…" היא מתחילה להגיד ומשתתקת מיד.
בלי לשנות תנוחה אני אוחז בערפה בכוח, חזק מספיק שהיא תדע מי בעל הבית ועדין מספיק שלא להכאיב. אני מתחיל לזיין אותה מלמטה, האגן שלי הולם בה במהירות כמו פטיש אוויר, הזין קודח בה כמו בוכנת בשר.
"רגע…" היא מתחננת למנוחה אבל היד שלי על העורף מקבעת אותה בלי יכולת לזוז וכל הגוף שלה מזדעזע עם כל מכה שלי. מהר מאוד התחינות הופכות לגניחות חשק חלושות והיא מגלגלת עיניים מתמכרת לעונג שאני משדר אל בין רגליה. היא סמרטוטית לגמרי, חלשה, מן הסתם מאורגזמות, ריגוש, הדקות בהן רכבה עלי וכושר כללי ירוד. היא לא חייל צעיר במלוא אונו אלא גננת מזדקנת שהילד הכי חמוד בגן מפרק מרוב התלהבות. בשארית כוחותיה שרית משתדלת לעמוד על ארבע בזמן שאני מזיין אותה מלמטה והשרירים שלה רועדים מהמאמץ.
"אני אוהב את השדיים שלך…" אני אומר מתחתיה, דווקא די רגוע. אחרי הפתיחה הסוערת הורדתי את קצב הזיון ועכשיו אני דופק אותה בהגבהות אגן קצובות. "הם גדולים, כמו שאני אוהב."
שרית לא עונה, רק מיבבת מעט, מרוחה על החזה שלי.
"תגידי את זה." בא לי פתאום הרעיון, מסעיר ומרגש אותי.
"מה?" היא שואלת.
"תגידי שיש לך שדיים גדולים." אני עוצר. "אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה."
שרית מהססת ואני מחכה מתחתיה בלי לזוז, מלטף לה את החזה. בתוך כמה שניות החרמנות שלה מנצחת את הביישנות.
"יש לי שדיים גדולים." היא אומרת, ואני מרגיש איך היא נרטבת.
"שוב." אני חוזר לזיין אותה.
"יש לי שדיים גדולים."
אני מחליק את הידיים במורד הגב שלה עד שהן נעצרות על התחת. הוא גדול ורך, גדול מכדי שהידיים שלי יוכלו לחפון אותו. אני ממזמז אותו באצבעות, נהנה מהרכות שלו בזמן שאני דופק אותה מלמטה.
"גם התחת לא קטן, הא?" אני שואל. שרית לא עונה.
"גדול, אפילו." אני ממשיך.
"תגידי את זה."
"לא." היא מסמיקה.
"בבקשה" אני אומר. "זה נורא מרגש אותי."
שרית מהססת, מבוכה מכסה את פניה היפים. היא מזיזה שערה זהובה וסוררת מפניה ומסתכלת עלי בעיניה הכחולות, מבטה ביישני.
"זה מרגש אותך?"
"כן" אני מודה. "את כולך סקסית בעיני ואני כבר מת לגמור, וזה יטריף אותי לשמוע אותך אומרת את זה."
הידיים שלי עדיין על התחת שלה, ושרית מתחילה להניע את האגן קדימה ואחורה. העיניים שלה נעצמות והיא אומרת:
"יש לי תחת גדול."
"תסתכלי עלי." אני מבקש, הידיים שלי מעסות את העכוזים הגדולים שלה.
היא פוקחת את העיניים, מסתכלת עלי ואומרת שוב:
"יש לי תחת גדול."
"ענק." אני מתנשף, מרגיש את הדגדוג בבסיס המפשעה. שנינו מזיעים והקולות שמגיעים מבין רגליה רטובים וחלקלקים.
"יש לי…תחת ענק." היא אומרת ומניעה אותו קדימה ואחורה, נועצת אותי עמוק לתוך הלהט הרטוב שלה. אני אוחז בכוח, קצת חזק מדי אפילו, בתחת הגדול שלה והיא קצת גונחת בכאב, אבל לא מרחיקה את הידיים שלי משם, להיפך. גל רטיבות מציף אותה והאגן שלה מצליף בי כמו כרית רכה ומלטפת.
"שוב." אני ממלמל, האצבעות שלי סוחטות בכח ומעסות בעדינות את הבשר העדין, רגע לפני שאני גומר.
"יש…לי…תחת ענק…" היא גונחת ואני מתפרץ לתוכה. הגוף שלי מתקשח ונרפה חליפות ואני חש, רחוק במורד הגוף, את האשכים שלי מתכווצים, פולטים זרע לגופה של הגננת מגן רקפת. אני מחבק אותה בכוח, מודע במעומעם לעובדה שגם היא נוסעת באותה רכבת הרים משוגעת שזורקת אותי למעלה ברגע אחד ומעיפה אותי למטה ברגע הבא. אני מחבק אותה בכוח, נאחז בגוף שלה, דבר המוחלט היחיד שהחושים שלי מוכנים לאשר שבאמת נמצא שם, רוטט ובוהק מזיעה.
אחר כך אנחנו שוכבים עוד קצת חבוקים, ואז מתארגנים לזוז. למרות שאני עייף ושפוך, לראות את התחת שלה מתנדנד בתוך הביקיני הקטן והאדום שוב מחרמן אותי וליד המכונית אני מוכן לעוד סיבוב.
"השתגעת?" היא נאנחת, מזועזעת, וצונחת בגניחה למושב הנהג. "אני בקושי יכולה ללכת ומחר הכל ישרוף לי שם. בשום פנים ואופן לא."
"אז מחר?"
"מחר אני בטיול משפחות בסטף."
"אז בפעם הבאה שאני יוצא, אני בא לגן."
"בא לגן? בלגן, זה מה שאתה" היא מחייכת. "תחגור חגורה."
————
סוף