המוצץ של מיה

נדמה שהדלת עוד לא נסגרה ופעמון הכניסה כבר מצלצל. קרן ניגשת בחוסר סבלנות אל הדלת: הרגע הוא יצא, מה אין לו מפתחות?! הוא לא יכול לפתוח לבד? למה לצלצל ולהטריף אותה? וחוץ מזה שמיה הרגע נרדמה, אם הוא מעיר אותה…
"אין לך מפ…” היא מתחילה להגיד בעודה פותחת את הדלת ומשתתקת כאשר היא מבינה שלא יואב בעלה הוא שצלצל בדלת אלא רן, אחיה.
“אה.” היא אומרת. “חשבתי שזה יואב.”
"בוקר טוב, סיס.” מחייך אליה רן, חיוך קטן ומיתמם.
"מה אתה עושה כאן?” שואלת קרן, כעסה שוכך אך לא נעלם. התרגשות מחליפה את הכעס. וגם אשמה. אבל בעיקר התרגשות.
"הייתי אצל אמא, לעזור לה עם המסננים של המזגן. והיא אמרה לי ששכחתם את המוצץ של מיה.” עונה רן ומראה את המוצץ, הוכחה קלושה לחפותו המזויפת. כאילו אין להם עוד שלושה מוצצים לפחות. “אפשר להיכנס?”
"אני לא בטוחה זה רעיון טוב, רני. אמרנו ש…”
"אמרנו שלא ניפגש ביחידות אלא רק באירועים משפחתיים. אני יודע. אבל זאת לא 'פגישה', אני רק מחזיר את המוצץ של האחיינית החביבה עלי. איפה היא, דרך אגב?” בקלילות הוא משתחל במרווח שבין גופה של אחותו והמשקוף ונכנס אל הדירה. קרן מודעת עד כאב לעובדה שהם ביחידות בבית.
"היא ישנה. אל תעיר אותה.” עונה קרן, מביטה באחיה הצעיר שנכנס אל ביתה למרות מה שהסכימו בינהם.
"חס וחלילה, רק מציץ עליה.” עונה רן בלי להסתובב ונכנס אל חדרה של מיה. קרן סוגרת את הדלת, כבר לא כועסת, עדיין מרוגשת, קצת עצובה. היא חוזרת אל המטבח לגמור להכין לעצמה את כוס הקפה. מהטלוויזיה בסלון מלהגת תכנית בוקר.
"איזה מלאך.” חוזר רן מחדר הילדים. “אין לי סבלנות לאמא שלך, סיס.”
"אמא שלי?”
"עכשיו היא אמא שלך. בעירייה אמרו לה שהאישור עוד לא התקבל ומה יקרה אם הוא לא יגיע והיא לא רוצה עניינים איתם ואם ככה אז ככה…יא אללה שלה, זאתי. אין לי כוח אליה על הבוקר.”
"רוצה קפה?” שואלת קרן, עומדת מול השיש בגבה אל אחיה.
"לא, אני רוצה נשיקה.” אומר רן, לפתע צמוד אליה מאחור. ריחו וחום גופו הולמים בה ולרגע היא נשענת על השיש שלא ליפול. ידו שמאלית נחה על מותנה והימנית אוחזת בפניה בעדינות, האגודל מלטפת את לחייה.
"רני, אנחנו אמרנו…”
"…הרבה דברים.” משלים רן ומנשק את עורפה של אחותו הגדולה, שולח אשדי צמרמורת בגווה. הוא יודע לנשק אותה כמו שאף אחד לא יודע ולא ידע. אגודל ידו השמאלית מחליק אל מתחת לחולצת הטרנינג הירוק שהיא לובשת ואצבעו המוכרת שולחת עוד אדוות מצמררות בגופה.
"רני, זה לא רעיון…” היא מנסה בשנית אך משתתקת כאשר אצבעו נחה על פיה. רן מתווה עיגול על שפתיה וכאשר הוא הודף בעדינות את האצבע אל בין השפתיים היא נכנעת ומניחה לו להחליק את אצבע פנימה, מוחה מעכל את העובדה שהיא מוצצת את האצבע רק כמה שניות לאחר שהטעם שלה כבר מחלחל במורד גרונה, מפעפע בכל גופה בחדווה אסורה.
ידו השנייה של רן מתגנבת אל מתחת לחולצה ועולה למעלה עד שהיא נחה על שדה השמאלי של אחותו.
"גדלת, סיסי…” אומר רן בהערכה, קולו, קרוב כל כך לאוזנה, לוחץ לה על כל הכפתורים האדומים. “זה מההנקה?”
קרן מהנהנת, אצבעו עדיין בפיה והיא יונקת אותה בתנועות מציצה מיומנות, לשונה מלקקת את אצבעו. רן אוחז בזהירות בפטמתה בין אצבעותיו אך היא מסלקת את ידו משם, הפטמות שלה כואבות מאז שמיה החלה לצמח שיניים. רגיש לאחותו, רן לא מתעקש ורק מלטף את שדיה בעדינות, אצבעותיו מלטפות את עטרותיה ופטמותיה ברכות.
הוא מוציא את אצבעו מפיה ושולח את היד הישר אל מתחת למכנסי הטרנינג הירוקים ונשימתה של קרן נעתקת. אצבעו הרטובה מחליקה אל מתחת לתחתוניה, בין שערות ערוותה, עד שהיא נחה בדיוק על הדגדגן שלה המוכר לו כל כך. קרן עוצמת עיניים חזק ונאנחת, מניחה לאחיה לטפל בה ולעשות בה ככל העולה על רוחו. היא יכולה להלחם בו או בעצמה אבל לא ביחד.
ידו של רן נעה עכשיו בתנועות תזזיתיות על דגדגנה של קרן, סוחטת ממנה רסיסי עונג כאילו הייתה לימון. היא אינה יכולה לעשות דבר, רק להישען על השיש ולהתמכר למגע, המצפון לא יותר מאשר זמזום של יבחוש אי שם מאחורי אלף דלתות. פעם חשבה שהוא מסעיר אותה כל כך בגלל שהוא אחיה אבל כנראה שההיפך הוא נכון: הוא יודע לגעת בה כל כך נכון, עד שהיא מתמסרת לו למרות שהוא אחיה.
"הו…רני…”
הכוכב הקטן בשיפולי בטנה מתחיל לזהור חזק יותר משנייה לשנייה. היא חשה ברטיבות השוטפת את אצבעו של אחיה, חשה באצבעותיו המחוספסות על שדה, הבל פיו על אוזנה, חום גופו צמוד אליה ומסעיר כל כך. הכוכב הקטן הופך לשמש בוערת ובוהקת ומיד לסופרנובה מסמאת, מתפוצצת בכל גופה מקצות הציפורניים, דרך המרפקים וכלה בשיניים והלשון, כולה מגורה ומתפרקת. אולי היא קוראת בשמו, אולי היא מדמיינת זאת. זה לא משנה. גם בשיא הזה, כמו בכל שיא מאז שהגיעה לבגרות מינית, היא קוראת בשמו.
"או, אלוהים.” היא אומרת בסוף. ההמולה בתוך מוחה כבר שככה וגופה כבר קצת פחות רועד. “אני חייבת סיגריה.”
"לא.” פוסק רן. “הפסקת.”
אצבעותיו כבר לא בתוכה והוא רק מחבק אותה מאחור, באופן תמים כמעט, למעט הזקפה הנלחצת אליה, קשה ופועמת.
"צעקתי?”
"לא.”
"מיה עוד ישנה?”
"נראה לי.”
"אני הולכת לבדוק.” אומרת קרן ורן מתיישב על כיסא ליד שולחן האוכל.
מיה שלווה במיטתה וקרן מביטה בה באשמה מסוימת ואז ממהרת לחזור אל רן. אחיה לא יסתפק בלדחוף לה אצבעות, היא חושבת באשמה מהולה בריגוש.
הו, לא.
רן יושב על הכיסא, שרוע כמעט, ומחכה לה בסבלנות בעודו משחק בטלפון האלחוטי בהיסח הדעת. קרן נעמדת מולו ואז מכניסה את אצבעה אל פיה ומוצצת אותה, עיניה לוכדות את מבטו. גם היא לא שיה תמימה ובמשחק המלוכלך הזה היא יודעת לשחק לא פחות ממנו. רן מתחרפן מלראות אותה מאוננת והיא יודעת לנצל את זה יפה יפה.
תוך שהיא מוצצת את אצבעה היא מחליקה יד אל מתחת למכנסיה בדומה לאופן שהוא עצמו עשה זאת לפני כמה דקות, אך הפעם אפקט המציצנות פועל עליו כמו קורנס של חרמנות מזוקקת ואחיה הרברבן, מר קוּל, בוהה בה בכמיהה בעיני עגל ללא יכולת להגיד דבר. היא מענגת את עצמה מול עיניו, לבושה ועירומה ועיניהם נעוצות אלו באלו כמו שתי מראות המשקפות אינסוף של ריגוש הדדי.
"תראה לי.” היא דורשת וקולה כאילו שובר את הטרנס. רן מזדרז ושולף אף איברו הזקור ממכנסיו וליבה של קרן מזנק בהתרגשות. זה כל כך אסור. היא כל כך צריכה.
"הוא יפיפה.” היא אומרת, שוכחת את ההצגה שלה.
"הוא מתגעגע אלייך.” עונה רן. “בואי, תני לו נשיקה.”
אין הגיון ואין מוסר ואין אשם עכשיו, רק חרמנות מטורפת, אש שפורצת מגחל עמום שנדמה כי כבה כבר. קרן כורעת בין רגליו ואז מכניסה את איברו של אחיה אל פיה, מתענגת כמעט כמותו. כבר שבע שנים, מאז החופשה ההיא בכינרת, שהיא מכורה לזין הזה. אז היא הייתה חיילת שבורת לב בחופשה ואחיה תיכוניסט חרמן והיום היא אמא ומרצה במכללה והוא סטודנט, אבל הזין הוא אותו זין והכשפים של אחיה מתחזקים עם השנים.
שפתיה הרכות עוטפות את הזין ואחיה נאנח, צמרמורת עזה מזעזעת את גופו. פיה חם ורטוב ולשונה מלקקת אותו בתנועות מהירות. בפעם הראשונה, באוהל המשותף שלהם, היא לבשה את הביקיני השחור שלה והוא בגד ים. הוא גמר כמה שניות אחרי שהתחילה למצוץ לו אבל למשך האקט לא הייתה משמעות. החוליות כבר נסגרו והקשר בינהם לא התנתק ולא נחלש מאז.
הטלפון מצלצל פתאום ולזוועתה רן ממהר לענות.
"הי יואב, מה קורה, גבר?” הוא אומר. מישהו אומר משהו מהצד השני של הקו.
"קפצתי להביא את המוצץ של מיה…כן שכחתם אותו אתמול אצל אמא שלי.”
רן מורה לה לחזור למצוץ והיא מהססת רק לרגע, מדלגת על משוכת מצפון, ואז חוזרת לענג את אחיה בפיה הרך.
"איך בעבודה, הכל בסדר? שומרים על הכלכלה?”
קרן מוצצת לאחיה עכשיו בתנועות אטיות ומייסרות. איברו בוהק מרוק והיא מניחה את ידה על בסיסו ומאוננת לו באטיות בעודו משוחח עם בעלה.
"אחלה…אחלה…"
"היא מחליפה למיה עכשיו, אני אגיד לה להתקשר אלייך אחר כך, אוקיי? סבבה, גבר. להתראות.”
רן מנתק את השיחה ומניח את המכשיר כל השולחן. ידה של קרן נעה בתנועות חליבה אטיות וחזקות בעוד ראש הזין בפיה הרטוב ואחיה נאנק בקול.
"די.” הוא אומר בקול עבה. “קומי, אני הולך לזיין אותך כמו שצריך.”
הוא יודע לזיין אותה לאט. כשאבא ואמא טסו לאוסטריה לפני חמש שנים, היו להם זיונים אטיים ומטריפים שנמשכו שעה וחצי ושעתיים. אבל לא הפעם. מאז שמיה נולדה הם בקושי נפגשים ועכשיו אין זמן לאטיות, לזיון נינוח ועצל. עכשיו השד בוער בשניהם.
רן מזדקף וספק מסייע לה לקום, ספק מעמיד אותה בכוח. רגליה חלשות מהתנוחה בה הייתה בדקות האחרונות ורן מוביל אותה לעבר השיש. הוא הודף אותה מטה, מעמיד אותה כפופה ליד הכיור, ושדים אדומים צוהלים במוחה: הוא הולך לדפוק אותה מאחור. מכנסיה מופשלים ביחד עם התחתונים וברגע הבא איברו כבר מפשפש ברטיבותה. הרף עין אחר כך היא מרגישה את החתיכה שחסרה תמיד בפאזל שלה חודרת אליה, והיא נאנחת אנחה גרונית ומרוצה.
הוא לא עדין והיא לא רוצה אותו עדין עכשיו. היא כבר רטובה ובוערת אליו ומה שהיא צריכה זה בדיוק מה שהוא נותן: דפיקה לוהטת, מהירה וחזקה דיה כדי להשכיח ממנה את כל ההבטחות שהבטיחה לעצמה, להשכיח את הזמן הרב שעבר מהפעם האחרונה שהייתה שלו. ידיו החזקות אוחזות במותניה והוא הולם בה מאחור במהירות, מחליק אל החלקלקות הלוהטת שלה בעודה נאחזת בשיש. שדיה מיטלטלים מתחת לחולצה אך המשטח נושא את משקלם והקרירות שלו מענגת אותה.
עם כל ניעה של אחיה הקטן היא חשה באשכיו פוגעים ברכות במפשעתה, שולחים בה גלי הלם קטנים של עונג. פיה פעור ובמעומעם היא חשה במעט רוק המחליק מבין שפתיה אך היא אינה נפנית לנגב אותו, מעדיפה להתמקד בכל דיווחי העונג אשר מדווח לה גופה עכשיו. גופה הופך רגיש והיא חשה בקרירות השיש תחתיה, במגע אצבעותיה החזקות על ישבנה, מריחה את זיעתה ואת ריח מפשעתה, שומעת את הרחשים החלקים של הזין היפה של רן המחליק ממנה ואליה, החוצה ופנימה.
אחרי שבע שנים היא כבר יודעת להרגיש את רן גומר. תנועותיו מאטות מעט, הוא מתנשם בחוזקה, אם הייתה רואה את פניו, היא יודעת שהייתה רואה אותו מפלבל בעיניו בצורה מוזרה וחמודה. כמו ברק המזנק בין עצמים מתכתיים השיא שלו בוער גם בה פתאום והיא חשה באורגזמה שנייה מבזיקה בה, בהירה ועזה, מטלטלת אותה מבפנים החוצה. אחיה מחבק אותה בעוז והיא חשה בו פולט לתוכה, גופו מצטמרר ומטלטל אותה בחיבוקו.
אחר כך יתחבקו ויתנשקו באהבה עוד כמה רגעים עד שהאשמה תחזור לפעם בהם. הוא ינשק את מצחה ורגע לפני שילך, יקפוץ להעיף עוד מבט במיה הדומה לו כל כך.