לא נוסע לדיסנילנד – חלק ג’

לחלק הקודם
————–
"אתה המשרת שלי, לא?”
"אה…כן. בעטת לי בתחת.”
"נכון.” היא מחייכת אליו במתיקות. “אז תביא לי בבקשה קולה קרה.”
אביב משתחווה בנימוס והיא מגחכת בהומור כשהוא יוצא מחדר האמבטיה.
"תודה יקירי.” היא אומרת כאשר הוא חוזר ואז שולחת יד לאחוז בכוס. נשימתו של אביב נעתקת כאשר שדה הימני מגיח בשלווה מהמים בעקבות תנועתה זו ומתנוצץ במים וסבון, מוצק ועגול וחוצפן. דניאל לוקחת את הכוס, לוגמת ממנה ארוכות תוך שהיא מניחה לאביב לבחון את שדה, ואז מגישה לו אותה, מחייכת אליו במתיקות משועשעת.
"אני מוכנה לצאת עכשיו.” היא אומרת ובלבו של אביב נפתח מגדש הטורבו.
ללא טקסיות מיותרת היא נעמדת לפתע, רוכנת אל הברזים ומתחילה לכוון את טמפרטורת המים. גופה מכוסה סבון וקצף אך הללו מחליקים במהירות מגופה, חושפים את עירומה לעיניו של אביב הנדהם. ישבנה העגול נמצא עכשיו כחמישים סנטימטרים מראשו של אביב, עירום, מתנוצץ ומפתה.
דניאל מכוונת את המים מהמזלף לשביעות רצונה ומגישה אותו לאביב, מים חמים ניתזים ממנו בשטף.
"קח. שטוף אותי.” היא אומרת בשלווה משועשעת.
מוכה רעם, אוחז הילד במזלף ומקרב אותו בזהירות אל גבה של דניאל. המים מסלקים במהירות את שרידי הסבון, חושפים אותה לחלוטין לעיניו של אביב.
"תשטוף הכל, בלי לחפף!” מורה לו דניאל והוא מזליף את הזרם על כתפיה וידיה, ישבנה וירכיה.
ליבו של אביב מזנק בפראות כאשר היא מסתובבת אליו בנון שאלנט, מצפה ללא אומר שישטוף גם את חלקה הקדמי. הוא מתיז מים חמים על שדיה העירומים, מתבונן בפה פעור בעטרות הוורודות והפטמות הקטנות ומתוקות למראה שבמרכזן. דניאל מביטה בו, משועשעת, ואז אומרת:
"חבל על הכינרת. יש לי עוד חלקים בגוף.”
אביב מתעשת לרגע ומתחיל להתיז גם על בטנה השטוחה. בשיפוליה, ערוותה חשופה אליו לחלוטין, תלתלים חומים כהים ורכים למראה נחים בביישנות בין ירכיה ודחף עז גועש באביב לגעת בהם באצבעו. הוא שולח אליהם אצבע מהוססת אך דניאל גוערת בו:
"אתה רוצה שאני אצטנן? קדימה!”
אביב ממשיך את מלאכתו ושוטף גם את ירכיה ושוקיה עד שהיא שבעת רצון וסוגרת את המים.
"תכין לי את המגבת הגדולה. אני יוצאת.”
אביב מבחין במגבת הגדולה אליה התכוונה דניאל וממהר לפרוש אותה ודניאל יוצאת מעדנות מהאמבטיה ומניחה לו לעטוף אותה.
"תגיד לי, איזה מין שירות זה?” היא נוזפת בו בבדיחות כאשר הוא אינו עושה דבר מעבר לכך. “כל כך קשה לך לנגב אותי?”
ראשו של אביב קל עליו מרוב ריגוש והוא ממהר לכרוע לרגליה מלפנים להתחיל לנגב את גופה הרטוב. הוא מתחיל מכפות רגליה ושוקיה ועולה במעלה ירכיה. נרגש וחושש מעט, הוא מנגב קלות את מפשעתה וממהר לעלות מעלה אל בטנה.
"לא, שם עוד רטוב.” אומרת דניאל ואוחזת בידו, מונעת ממנו לעלות.
אביב יורד שוב אל מפשעתה חש בשיערות ערוותה מבעד למגבת. הפעם הוא מנגב עמוק יותר והיא מחייכת אליו חיוך עמוק ופתייני.
"עדיין רטוב. אולי תנסה בלי המגבת?”
"בלי ה…”
דניאל נדה בראשה לשלילה.
"בלי.” אומרת שפתיה הרכות באטיות.
אצבעותיו של אביב מסיטות את המגבת ונוגעות בהיסוס בערוותה. השיערות פחות עדינות משיער ראשה והן מקורזלות וקצרות. חום בוקע מבין רגליה והריח המיוחד שלה, אותו הריח גם בבוקר מתחיל לרחף באוויר. דניאל אוחזת בידו ומושכת אותה אליה עד ששתי אצבעותיו חשות במשהו חם ורטוב בסדק החבוי בערוותה.
"אתה מרגיש כמה אני רטובה?” שואלת דניאל, פחות משועשעת, יותר…זקוקה משהו, כך מבין אביב. הוא מהנהן, כי אינו יודע בדיוק מה לומר.
"את הרטיבות הזאת אי אפשר לייבש במגבת.” היא אומרת ומרחיקה את ידו מהסדק, מקרבת אותו אל אפו. “תריח. תטעם.”
אביב עושה כדבריה. הטעם אינו נעים במובן הרגיל של המילה אך יש בו הבטחה וקסם מופלאים. זו דלת סודית שנפתחת אליו והוא יודע שלמרות שהוא חושש, הוא משתוקק להיכנס בה.
"עכשיו תמשיך לנגב אותי.”
אביב מעלה את המגבת במעלה בטנה אל שדיה של דניאל. הוא מנגב אותם בעדינות ואז, בחוצפה, מרשה לעצמו לאחוז אחד מהם בידו ולהתבונן בו מקרוב. הוא אומד את משקלו ואת רכותו האינסופית בידו ובוחן את הפטמה הוורודה והמקסימה.
"תן לה נשיקה.” מורה לו דניאל ואביב ממהר לציית. "עכשיו תפתח את הפה ותמצוץ אותה, בעדינות.”
הוא פושק את שפתיו ומכניס את הפטמה אל פיו, יונק מעט בעדינות ודניאל מתנשפת בקול, מבהילה אותו לרגע.
"ככה?” הוא שואל בחשש.
היא מהנהנת במהירות, עיניה מזדגגות מעט ושפתיה נפשקות.
אביב חוזר אל הפטמה בזהירות. הוא מוצץ את הפטמה ברכות, מוקסם מהשפעת מעשיו על האישה העירומה. מבלי להבין את המצב לאשורו משהו קדמוני בו יודע שכמו מכשף הוא מטיל בה לחש עז עכשיו והמקומות בהם הם נוגע הם מוחשיים ממש כמו הכפתור הוורוד אשר בפיו.
הוא מאלתר וחושף גם את השד השני ודניאל, קצרת סבלנות כמעט, מגישה אותו אל שפתיו של אביב, מצטמררת כאשר הבל פיו נוגע בה. אצבעותיה סוגרות על ידו ומובילות אותה מטה, מטה אל בין רגליה והיא נאנחת כאשר אצבעותיו של הילד חוזרות אל מפשעתה הרטובה. תוך שהוא מוצץ את פטמתה, אביב מגשש בגמלוניות זהירה אחר הסדק ואז חודר אל הרטיבות הלוהטת והיא מלטפת את ראשו ומטה את ראשה אל הצד ולאחור. אביב מחליט להישאר עם אצבע אחת בתוכה הוא מניע אותה בעודו יונק את פטמתה.
שפתיה של דניאל מנשקות את פדחתו של אביב והיא מתמסרת למגעו הבוסרי והגמלוני. אביב מרים אליה את ראשו, כמהּ פתאום לנשיקה על השפתיים כמו בסרטים אך לאכזבתו דניאל מסלקת את ראשה אל הצד ומתחמקת ממנו. מבלי להיעלב, אביב חוזר בשמחה אל שדיה. הוא חופן בידו את שדה השמאלי ומגיש את הפטמה אל פיו.
הטלפון מצלצל.
אביב קופא לרגע בבהלה, כאילו נתפס בקלקלתו ודניאל מתרחקת ממנו ומתכסה במגבת.
"גש לענות, אלו כנראה ההורים שלך.” היא אומרת בשלווה.
ואלו באמת ההורים. הם חוקרים את אביב על מעשיו ואיך הוא מבלה ושואלים בזהירות על ההתקדמות שלו בלימודים, מופתעים לגלות שהוא מתקדם יפה. משחק בפלייסטיישן? כן. מסתדר עם דניאל? אביב מסמיק כאשר הוא אומר שכן ומקווה שהוא לא נשמע מוזר או משהו. אוכל בסדר? כן. נהנה? שואל אבא בזהירות. סה"כ כן, מודה אביב. יופי, יופי, אומר אבא.
אחר כך מדברת איתו אמא וגם שי ודולב מספרים לו בהתרגשות על הקניון הענק שהיו בו ועל מה קנו ועל איך שמחרתיים הם יגיעו לדיסנילנד ואיזה כיף יהיה שם. אביב שואל ומביע ענין בסיפורים שלהם אבל אם עד לפני כמה ימים המילה 'דיסנילנד' הייתה שולחת בו דקירה קרה, עכשיו הוא אדיש אליה כמעט לחלוטין. הוא בארץ פלאות משל עצמו, בהרפתקה מרגשת פי אלף.
אמא רוצה לדבר עם דניאל וזו מגיעה לטלפון, לבושה לשינה לאכזבתו של אביב. היא מעדכנת אותה על מעשיהם (רובם, בכל אופן) ומדווחת על ההתקדמות הרבה בלימודיו של אביב. אחר כך היא נפרדת ממנה לשלום וסוגרת את הטלפון.
דממה מעיקה משתררת עכשיו בסלון. אביב היה רוצה להמשיך מאיפה שהפסיקו אבל הוא לא יודע בדיוק איך והעובדה שדניאל התלבשה בזמן שדיבר עם ההורים נראית לו חשובה לכן הוא רק עומד כמו גולם ומסתכל סביב במבוכה.
"אני עייפה.” אומרת דניאל ולרגע נראית גם היא קצת מבולבלת. “הזמן רץ מהר מדי כשעושים שטויות. לילה טוב, ילד.”
דניאל פוסעת צעד קדימה כאילו היא עומדת לחבק או לנשק את אביב אבל אז מסתובבת והולכת לחדרה וסוגרת את הדלת.
"לילה טוב.” אומר אביב בשפל כתפיים.
הוא נשאר לבד בסלון וחש בקירות סוגרים עליו, יונקים את האוויר מראותיו. נחיריו קולטים קמצוץ מריחה של דניאל וכל אירועי היום חוזרים אליו פתאום ואיברו, שנרגע מעט בדקות האחרונות, מזדקר בעוצמה ובמהירות כזו שזה כמעט כואב. הוא נכנס לאמבטיה ומתפשט ודניאל סביבו, רכה וריחנית ומלאת סודות ונדיבה וחושנית והוא גומר בעוצמה כמותה לא ידע שאפשר, עד שאשכיו מתכווצים בכאב וראשו סחרחר. הוא נאחז בידית המקלחון כדי להתייצב ומצחקק לעצמו: זאת הייתה אורגזמה מטורפת. אחר כך הוא גומר להתקלח, מצחצח שיניים ונעמד מול הראי. הוא בודק בקפידה את מפשעתו אך השיער שם עדיין דליל וילדותי ולחייו חלקות עד כאב. הוא מסתכל על הזין שלו, מנסה להעריך אם הוא גדול או קטן או מה הוא בכלל. אף פעם לא ראה זין של מישהו שאינו ילד חוץ מכמה סרטים כחולים ששלח לו דין. המחשב שלהם בסלון אז הוא לא יכול לראות סרטים כחולים מתי שבא לו.
במיטה הוא מתקשה להירדם ושוב עומד לו כשהוא נזכר בדניאל ובפטמות שלה. הוא מאונן עוד פעם אחת לתוך גרב ואז נרדם.
"בוקר טוב!” מעירה אותו דניאל.
אביב מתעורר ופוקח עיניים ומיד מחייך חיוך ענקי לעבר דניאל העומדת בפתח חדרו, לבושה בשמלה לבנה.
"איזה חיוך על הבוקר, יא חמוד!” היא מחייכת אליו בחזרה. “אבל אל תחשוב שזה יגרום לי לשכוח שאני צריכה להעיר את המשרת שלי במקום שהוא יעיר אותי…”
"אלף סליחות, הוד מעלתך!” מזנק אביב מהמיטה וקד קידה תיאטרלית.
"אין מחילה למשרת עצלן.” אומרת דניאל בפנים חמורות להחריד. “משרת שלא דורשים ממנו, הופך להיות עצלן. אין ברירה, היום אדרוש ממך יותר. אתמול ניגבת אותי, היום תצטרך אולי לעשות משהו אחר…”
"מה לדוגמא?”
"לגמור את התרגילים להיום, אחרי שהכנת לי ארוחת בוקר…”
אביב מתבונן בה בהפתעה ואכזבה ודניאל חורצת אליו לשון.
"…ואחר כך נראה.” היא מוסיפה. “אפשר קפה בבית הזה?”
אחרי ארוחת הבוקר (דגנים לאביב, סלט וטוסט לדניאל) הם עוברים על התרגילים שיפתור היום.
"הי, הוספת לי תרגילים!” מוחה אביב כאשר הוא רואה את הכמות.
"נכון. אנחנו רוצים לגמור את התרגילים מהר כדי שיהיה לנו יותר זמן פנוי לדברים אחרים, לא?” אומרת דניאל ומלטפת את ראשו של אביב, מקפיצה את זכרותו במכנסיים הקצרים. הוא בולע רוק ומהנהן.
"אתה צריך את העזרה שלי?” שואלת דניאל לאחר שהוא מסתדר עם חמשת התרגילים הראשונים.
"לא, זה בסדר.” הוא עונה, מקווה שהוא משחרר אותה בכך ללכת ולהשתזף.
"יופי, אז אני יוצאת החוצה, לתפוס מעט שמש. כשתגמור, תוכל לעזור לי קרם השיזוף?” היא שואלת בתמימות.
"בטח.” מהנהן אביב. “אין בעיה.”
המחשבה על דניאל הממתינה לו בחוץ על כיסא הנוח מטריפה את אביב והוא נאבק להתרכז. הוא לא שוגה, כי הוא עובד מסודר כמו שלימדה אותו דניאל אבל נראה לו שכל שורה לוקחת לו שעה ואחרי כל תרגיל שהוא פותר הוא חולם עוד שעה. הוא מדמיין אותה שרועה על כיסא הנוח, מזמינה וזמינה, מגלה לו את כל הסודות הכמוסים שלה ומתקשה לחזור לתרגילים. כאילו היה דוחף פיל במדרגות הוא פותר תרגיל אחרי תרגיל, מאלץ את עצמו כנגד רצונו להתקדם במחברת אך ככל שנוקפות הדקות התרגילים הולכים ומתמעטים ואף שבתחילה נראה היה שאלו שנשארו הולכים ומתרבים, הוא מבין לבסוף שרק תרגילים בודדים מפרידים בינו לבין עורה החלק של דניאל, פטמותיה הוורודות, אנחותיה הרכות. בסוף הכל נגמר.
אף כי הדחף הראשוני שלו הוא לרוץ החוצה במלוא המהירות, אביב מצליח לרסן את עצמו. הוא ניגש אל המטבח ומוזג לה כוס קולה קרה עם קרח ורק אז יוצא.
דניאל שוכבת פרקדן על כיסא הנוח וקוראת בספר. היא לבושה באותו ביקיני צהוב ומרכיבה את אותם משקפי שמש. המחזה שנגלה לעיניו היום מרהיב עוד מזה של אתמול, אף כי הפרטים כמעט זהים. דניאל זמינה לו יותר היום והידיעה כי משהו מופלא עומד להתרחש עכשיו בוזקת רסיסי קסם זהוב על התמונה.
"גמרת?” היא שואלת.
"כן.”
"איפה התרגילים? אני רוצה לבדוק.”
אביב שכח את התרגילים בבית, אך הוא מתמלא חוצפה ואומר:
"ממילא ברגע שאני מתחיל לגעת בך את לא מרוכזת בשביל לבדוק.”
"איזה משרת קטן וחוצפן!” היא נעלבת. “אם לא הייתי צריכה שתמרח אותי דחוף כבר מזמן הייתי מפטרת אותך.”
אביב צוחק ולוקח את קרם ההגנה. הוא שופך מנה הגונה על ידו הימנית ומורח אותה על כף רגלה הימנית.
"בלי מסאג'.” היא אומרת ואביב מורח את הקרם בתנועות סטנדרטיות.
הוא להוט להגיע אל מפשעתה אך לא רוצה למהר מדי, שלא להראות כמו ילד קטן ומתלהב. תחת זאת הוא מורח את הקרם בתנועות אטיות ועמוקות, מעסה אותה תוך כדי המריחה. ידיו עולות במעלה שוקיה, מוציאות ממנה גרגור כאשר מלטפות את אחורי ברכיה ומגיעות אל ירכיה. בינהן ניצב השער הצהוב של בגד הים שלה ואביב תוהה אם יפתח אליו היום והמחשבה מזרימה קור וחום בעורקיו בעת ובעונה אחת.
דניאל מניעה את אגנה בחוסר שקט כאשר ידיו מתקרבות אל מפשעתה. הוא סוגר במהירות את המרחק ורגע לפני שאצבעותיו מחליקות על התפיחות המסמנת זוג שפתיי ערווה מתחת לבד התחתונים, צץ בו רעיון חצוף ומשוגע: תחתוני בגד הים קשורים משני צידיהם בקשר שרוך ואביב שולח אצבעות רועדות מהתרגשות ובאומץ מתיר את הקשר השמאלי.
"מה אתה עושה?” שואלת דניאל אך יוצאת בכך ידי חובתה ולא עושה שום תנועה להפסיק אותו. אביב מהסס לחצי שנייה והזמן נמתח פתאום כמו גומייה.
הוא מוּדע לשלושה אגלי זיעה מעל טבורה של דניאל, שומע מכסחת דשא אי שם ברקע, מישהו סוגר שער חשמלי, דבורה מזמזמת אי שם.
ברגע הבא גומיית הזמן משתחררת ומבלי לענות הוא משחרר גם הקשר בצד השני ואז, כאשר היא מעודדת אותו בשתיקתה, הוא מקלף בזהירות את בגד הים, חושף את ערוותה המתולתלת אותה כבר פגש אמש.
"אתה ילד חוצפן…” נאנחת דניאל ומפשקת את ירכיה בהזמנה, גם אם לא ברור לא לחלוטין טיבה של הזמנה זו.
דניאל מהסס, אינו יודע בדיוק מה לעשות עכשיו, אך גם לשאול אותה אינו רוצה. גם כך הוא לא אוהב את זה שהיא קוראת לו "ילד" כל הזמן. הוא מקרב אצבע גמלונית אל הסדק הוורוד שבערוותה כמו שהובילה אותו אתמול והיא מתנשפת כאשר הוא נוגע בה ממש. מעוּדד, הוא מחדיר בזהירות את האצבע לתוכה והיא מהמהמת בסיפוק גרוני.
מה עכשיו? אביב מנסה להזיז את אצבעו לצדדים אך דניאל נדה בראשה לשלילה.
"פנימה והחוצה…יופי…יותר מהר…”
דניאל רטובה וחלקה ואצבעו האמצעית של אביב מחליקה לתוכה ויוצאת מבהיקה ממציה. ריחה של דניאל ממלא את אביב ומשכר אותו. הוא כבר למד להתאהב בריח הזה. זה הריח שיוביל אותו אל דלת הקסמים, אל העולם המוזר והמופלא שמעבר לילדות והוא כבר לא יכול לחכות להיכנס בה.
"תלקק אותי…” נאנחת דניאל ומלטפת את ראשו בתחינה.
"איפה?” מתבלבל אביב.
"שם.” היא מצביעה על ערוותה הרעבה. “תלקק אותי שם…בבקשה…”
אביב מבוהל ומרוגש בחלקים שווים. בקשתה של דניאל נראית לו מוזרה ואף קצת מגעילה אבל הטון המתחנן שבו נאמרה מרתיח את הדם בעורקיו וגורם לו לחוש מבוגר וגברי הרבה יותר מאשר הילד חלק הלחיים שהוא. בנוסף, הריח העז והמוזר גם מרגש אותו לבלי שיעור.
כדי ללקק לה שם בצורה נוחה אביב מטפס על כיסא הנוח וכורע בין רגליה הפשוקות, המזמינות. הוא רוכן עד ערוותה ושולח לשון זהירה אל…האזור. איפה בדיוק הוא אמור ללקק?
"יותר למטה…” מתנשפת דניאל ואביב מנמיך כמה סנטימטרים עד שדניאל נאנחת בקול ולשונו חשה בכפתור קטן ורך. “בדיוק שם…”
בתנועות מגושמות וכבדות מלקק אביב את הדגדגן הרעב של דניאל והיא מלטפת את ראשו ברכות בעודה מטפסת למעלה. גופה מצטמרר והיא מתנשפת ברכות בעודה מניחה לילד ללקק את מקדשה. להפתעתה היא חשה באצבע חצופה חודרת אליה ומשחררת עוד גרגור עמוק ומרוצה.
"או, אלוהים…” היא נאנחת ומתחתיה, אפו קבור בשיערות ערוותה, אביב מסמיק בגאווה.
אביב הוא ילד רגיש וגופו לומד את גופה ותגובותיה במהירות. ריחה וטעמה, קולה ומגע עורה ממלאים אותה והוא טובע בחושניות, טובע בעונג, טובע בדניאל. היא סוערת סביבו אך חושיו מוצפים ומסוחררים מכדי להבחין בפרטים ועל אף רתיעתו הראשונית נדמה לו שיוכל ללקק לה לנצח. בדיוק כאן, בדיוק עכשיו, עד שהשמשות יכבו, הימים יתיבשו והיקום יגמר.
"אוקיי…" היא מתנשפת. “מספיק לעכשיו.”
אביב מרים את ראשו מערוותה. במעומעם הוא נזכר שצווחה אך היה עסוק מדי בהצפה שחוו חושיו מכדי לשים לב לכך.
"מה?”
"היה נפלא, תודה ומספיק לעכשיו.”
"גמרת?” הוא שואל. הוא מכיר את המילה משברי שיחות עם חברים וגם אם היה לו מושג מעומעם על משמעותה, עכשיו נדמה לו שהוא מבין את משמעותה.
"בהחלט.” היא מצחקקת ולוקחת לגימה מהקולה. “בהחלט 'גמרתי'. אוי, תראה את עצמך.”
"מה קרה?”
"החולצה שלך נמרחה בקרם שיזוף וזה שומני. אני לא יודעת אם זה יורד בכביסה.”
"אז?” הוא מביט בה בבלבול.
"אז תוריד אותה. מהר.”
אביב מושך בכתפיו ופושט את החולצה. החולצה? למי אכפת בכלל מהחולצה הדפוקה?
"יופי, אבל חבל גם על המכנסיים.” מחייכת אליו דניאל חיוך מתוק ותמים.
"להוריד אותם?”
"עדיף, כן.”
למרות כל מה שעברו, אביב נבוך לפתע. הוא מהסס, אך רק לרגע, ואז פושט את מכנסיו ונשאר בתחתונים ירוקים בלבד.
"ווא ווא ווא.” אומרת דניאל ברכות חתולית כאשר היא מבחינה בזקפתו. “כל זה בשבילי?”
היא שולחת אצבע אל תחתוניו של אביב ומעבירה ציפורן על קו המתאר של זקפתו הדואבת של אביב. להפתעתו ולמבוכתו הוא חש בהתרגשות גואה בו פתאום ולפני שיוכל לעצור בעצמו הוא מתחיל להשפיך בתחתונים. דניאל אוחזת באיברו המרוגש מעל הבד ומאוננת לו מעט כדי להגביר את החוויה ואביב מצטמרר ומזדעזע ופולט עוד מזרעו בתחתונים עד שהוא נרגע.
"זה היה מתוק.” אומרת דניאל ומחייכת אליו, מפוגגת את מבוכתו לפני שזו מתחילה לקבל צורה. “אני חושבת שכדאי שתוריד אותם.”
אביב פושט את תחתוניו הרטובים, מסוחרר מכדי להיות נבוך.
"תן לי אותם.” מורה דניאל ומקרבת אותם אל אפה. “מממ…ריח מתוק. נראה לי שכל הדגנים האלה שאתה אוכל עושים לך שפיך מתוק. מה אתה עומד שם?” היא מרצינה פתאום. “לא היית אמור למרוח אותי?”
אביב מצחקק בלי לדעת למה וחוזר למלאכה המענגת. הוא מורח כמות נדיבה על ידו וממשיך למרוח את גופה, הפעם באופן ענייני מעט יותר. ידיו מורחת את בטנה ומותניה וכאשר הוא מגיע אל שדיה הוא מרים את החזייה באדישות, חושף אגב כך את שדיה.
"חוצפן.” אומרת דניאל ונדה בראשה לשלילה. היא מקשיתה את גבה גבה ושולחת את ידיה לאחור כדי להתיר את תפס החזייה. “אין גבול לחוצפה של הילדים היום.”
שניהם עירומים עכשיו כביום היוולדם ואביב משחק בשדיה של דניאל בעודו מורח עליהם כמויות מיותרות של קרם שיזוף רק כדי לצפות בהם מתנוצצים בשמש. הוא רוכן לנשק את פטמתה של דניאל אך היא עוצרת אותו ואומרת:
"לא עכשיו, תמשיך.”
העירום שלהם בוער באביב והוא מרוגש כולו בעודו מורח את כתפיה וזרועותיה בקרם. איברו, על אף שגמר לפני כמה רגעים, כבר מזדקר שוב והוא מתנודד לו מצד לצד, זקור כמעט במלואו ואביב מבחין בסיפוק שעיניה של דניאל בוחנות אותו. כאשר הוא גומר היא מחייכת אליו ומתהפכת בעצלות נינוחה על בטנה ולבו מזנק למראה גבה הצר, ישבנה המלא, רגליה הארוכות.
מיוסר ריגוש, אביב מורח את ירכיה האחוריים וישבנה ואצבעותיו זולגות מעצמן אל החריץ שבין עגבותיה. הוא מוקסם מחור ישבנה הקטן ונוגע בו בהיסוס וזה מתכווץ בביישנות.
"גם לזה יש זמן, אבל לא עכשיו.” מצווה דניאל. “תמשיך לעבוד.”
אביב עומד לצד כיסא הנוח וממשיך למרוח את דניאל העירומה. הוא עולה במעלה גבה ומעסה מעט את כתפיה בקרם, איברו סנטימטרים מפניה.
"מממ…גם לעסות ככה אתה יודע?”
"כן. קצת.”
"אני אזכור את זה. די, זה כבר כבר מוגזם.”
לפני שהוא מספיק להבין מה בדיוק "כבר מוגזם", חש אביב בידה על איברו וכאשר הוא מביט מטה היא מושכת אותו אל עבר פיה. הוא מתנשף בחדות כאשר שפתיה עוטפות את איברו וכל חושיו משדרים אזעקה כחולה ומחשמלת בגופו: היא מוצצת לו! היא אישה מבוגרת והיא מוצצת לו את הזין!
דניאל מתהפכת מעט על צידה כדי לאפשר לעצמה גישה נוחה יותר לאיברו וממשיכה במלאכתה המדהימה. פיה רך ולוהט על הזין שלו ושפתיה היפות נמתחות בצורה חיננית כאשר היא מושכת את ראשה לאחור בכל פעם. בידה האחת היא מייצבת את עצמה ובשנייה היא נוגעת בעדינות באשכיו החלקים כמעט, מחליקה אותה לאחור ומשחקת מעט בישבנו הקטן והשרירי.
רעב לגירוי, אגנו של אביב נע מעט לפנים כאילו מנסה לשגול את פיה של דניאל אך היא מניחה יד יציבה על מותנו ונדה קלות בראשה והוא מבין שהדבר אסור. אחר כך, מבלי לחשוב, אביב מניח יד על ראשה דניאל, שוב מנסה באופן לא לגמרי מודע לגרום לה להגביר את הקצב אך היא נדה בראשה לשלילה והוא מרחיק את ידו ומניח לה לכשף אותו בשפתיים חושניות ולשון רטובה ואצבעות רכות, נשען על מסעד כיסא הנוח.
דגדוג משונה חולף על איברו אשר בפיה ונדרשים לאביב כמה רגעים כדי להבין שהיא גם מלקקת אותו בלשונה. הוא נאנח בקול, המום מעוצמת העונג, שיכור מגודל העולם הזה אשר לתוכו צעד. יש בו כל בך הרבה לגלות, כל כך הרבה לחקור. והכל כל כך…כיף.
כאשר הוא גומר, זה מגיע מהיר ופראי ומשכר ובוהק. רגע אחד הוא מייחל שהפינוק לא יגמר לעולם ובמשנהו הוא כבר חש בריגוש פורץ ממנו והוא מתחיל להשפיך לתוך פיה של דניאל.
"מממ…” היא נושכת את שפתיה ומאוננת לו במרץ, סוחטת מהילד מטח אחר מטח של זרע צעיר. “אני אוהבת את הריח של זה.”
נתז אחר נתז פורצים בקצב מאיברו של אביב והיא מניחה להם לנחות על פניה, שיערה ומשקפי השמש שלה.
"תגיד לי, זה נגמר מתישהוא?” היא מצחקקת כעבור כמה רגעים כאשר פניה כבר מכוסים בשפיך והוא עדיין פולט. נתז נוחת על פיה בעודה מדברת והיא בולעת את הטיפות. כאשר נראה שהוא נרגע לבסוף היא מכניסה את איברו אל פיה ומוצצת ממנו טיפות אחרונות.
"זה היה נחמד.” היא מתנשפת. “נחמד מאוד.”
"הרבה יותר מנחמד.” אומר אביב ומתיישב על כיסא הנוח סמוך לרגליה. “ הרבה הרבה יותר מנחמד. הרבה הרבה הרבה יוצר מנחמד.”
"אני רואה שסקס דופק לך את השכל ואת אוצר המלים, אולי נפסיק?”
"חחח…”
"אתה לא סותר את מה שאמרתי.”
"בההה…גההה…”
"כן, מקרה חמור של הרעלת סקס. אני רושמת לך גמילה מידית.”
"מאוחר מדי, אני כבר מכור.”
"אני מקווה שברור לך שמה שאנחנו עושים כאן לא עובר לאף אחד, ברור?”
"ברור.”
"לא לחבר הכי טוב שלך, לא לאף אחד בעולם.”
"ברור, ברור.”
"יופי. עכשיו תביא את השיעורים שלך ואני אבדוק אותם.”
עירום ומצחקק, אביב נכנס אל הבית ומביא משם את המחברת. הוא מגיש לה אותה ואז חוזר אל הבית המוצל.
היא מצצה לו את הזין. במוח שלו יש טרמופלינה ענקית וכל פעם שהיא מנסה לדחוף את העובדה הזאת פנימה, הטרמפולינה מקפיצה אותה בחזרה, כמו מידע שגוי, לא אפשרי. דניאל, אישה מבוגרת ויפיפייה ומצחיקה ומגניבה באופן כללי לא מצצה לו את הזין, לא נתנה לו לגעת בה בכל מקום אפשרי, לא נתנה לו לדחוף לה אצבעות. הקלט שגוי, זה פשוט לא מתקבל על הדעת.
הוא רוצה לרוץ, לשיר, לצעוק, לשחק בפלייסטיישן, לאכול ולשחות. הוא רוצה לעוף באוויר עם מגפון ענקי ולצעוק שכל העולם ידע מה קרה. הוא רוצה לחבק את כולם. את אבא ואמא ושי ודולב ודניאל. הכי הוא רוצה לחבק את דניאל.
אביב רץ החוצה. דניאל, עדיין עירומה, שוכבת על הבטן ובודקת את השיעורים שלו. מבלי לומר מילה הוא מזנק אליה, מנשק את לחיה ובורח. היא צוחקת. אם לא היה עירום היה יוצא לרוץ ברחוב עכשיו אבל אין לו כוח להתלבש אז הוא רק מסתובב כמו סביבון בבית, מחפש שום דבר מוגדר, הולך למקרר, מוציא משם מיץ, מחזיר את המיץ כי הוא לא באמת צמא, לוקח תפוח ונוגס בו, מתבאס כי הוא לא באמת רוצה לאכול אותו ואז חוזר לסלון.
ספר התרגילים שלו נח על השולחן בסלון אביב נעצר לפתע ומתבונן בו בהפתעה. יכול להיות ש…אולי…הוא מתיישב לידו ומדפדף עד התרגיל האחרון שפתר. מחברת הטויוטות שלו נמצאת בסמוך והוא מוצא דף חלק ומתחיל לעבוד על תרגיל חדש. חד. מדויק. יסודי. הוא פותר עוד אחד וחש בהתרגשות שמילאה מתפוגגת ופותר עוד תרגיל ועוד תרגיל, נכנס לאיזו רוטינה שמשרה עליו רוגע. אם מישהו בשבוע שעבר היה מספר לו שהוא ירגע מפתירת תרגילים הוא היה מתפוצץ מצחוק היסטרי. מצד שני, אם מישהו היה אומר לו שהוא יגמור בפה של יפייפיה כמו דניאל הוא גם היה צוחק אז כנראה שאי אפשר לדעת מה באמת יהיה.
דניאל נכנסת, אוחזת בידה האחת את בגד הים שלה ובשנייה את המחברת שלו.
"או-אה? אתה פותר תרגילים?”
אביב מרים אליה את ראשו ונשימתו נעתקת למראה העירום הגלוי והמתריס שלה.
"כן, התחשק לי קצת.”
"אולי קיבלת איזה רושם שזה מדליק אותי כשאתה פותר תרגילים?”
"לא…סתם.” הוא אומר, נבוך קצת. “סתם התחשק לי…לא היה לי מה לעשות…”
"אז אם חשבת ככה, אז זה לא התרגילים שמדליקים אותי.”
דניאל מתכופפת אליו ולוחשת באוזנו:
"אתה מדליק אותי כי אתה חמוד.”
היא מסתובבת ומתרחקת לחדרה, ישבנה החמוד מעכס מעט כאשר היא הולכת ואיברו שני אביב מתקשה במהירות.
"רוצה לאכול צהריים?” היא צועקת מאי שם.
"כן.”
"אז תתלבש ונצא.”
"אולי נזמין?”
"מה, לכאן?”
"כן.”
"טוב, בסדר. מה יש כאן להזמין?”
אביב מחפש במחשב, מוצא מסעדת פסטה שעושה משלוחים והם מזמינים. כאשר נשמע טרטור האופנוע של השליח, שניהם כבר לבושים, אביב במכנסיים וחולצה ודניאל בשמלה קצרה בירוק ואפור שמגיעה עד אמצע ירכיה.
נשמעת דפיקה בדלת ודניאל פותחת.
"שלום, הזמנתם שתי מנות פסטה?” שואל השליח. הוא מבוגר מאביב בשלוש שנים בערך, נער נמוך ומוצק.
"כן, תודה.” מחייכת אליו דניאל. “כמה זה?”
"תשעים וחמש.” אומר השליח.
"בוא, שים את זה כאן.” אומרת דניאל ופוסעת אל עבר שולחן קטן שניצב במעבר ומרבה לתפוס בלגן בדרך כלל. השליח מניח שם את המנות ואז דניאל רוכנת אליהן כדי לבדוק שהכל הגיע. מהזווית שבה נמצא אביב ברור לו ששדיה של דניאל נחשפים עכשיו לחלוטין במחשוף החופשי של השמלה והשליח נועץ בהם את מבטו, פיו נפער מעט. גם פיו של אביב.
דניאל לא ממהרת. היא פותחת את הקופסאות, בודקת בקפידה את המנות ומשווה להזמנה שמסר לה השליח בעוד שדיה, זוג כדורים גדולים ורכים למראה מתנודדים, חשופים לעיניו של השליח. אביב רוצה לומר לה משהו, להזהיר אותה ששדיה גלויים עכשיו לגמרי אבל הוא מתבייש ומשתתק ולא אומר דבר והשליח מאבד את עצמו בין שדיה.
"יופי, הכל כאן.” אומרת דניאל ומזדקפת לבסוף. “זה מריח מצוין. עכשיו בוא נראה איפה הארנק שלי.”
דניאל מסתובבת ותרה אחר ארנקה. היא ניגשת אל ארונית הטלפון הנמצאת בסמוך ומתכופפת למדף נמוך כדי לחפש את ארנקה התחתון ואביב והשליח גם יחד בוהים בה כאשר ירכיה העליונים נחשפים בתנוחה בה היא נמצאת. היא ממשיכה לחפש את הארנק ואז יורדת מדף אחד נמוך יותר, חושפת אגב כך את ישבנה וערוותה הכהה בתוך כמה עשיריות שנייה. נשימתם של אביב ושל השליח נעתקות בו זמנית.
לאחר כמה שניות בהן היא חושפת לעיני השליח את ירכיה החטובות והשריריות ואת ישבנה העגול והמלא, היא מתייאשת מהחיפוש ומזדקפת.
"אה, הנה הוא!”
דניאל ניגשת אל ארנקה, שולפת משם שטר ומגישה לשליח.
"תודה רבה, אין צורך בעודף.” היא אומרת. השליח מהנהן ויוצא בלי לומר דבר.
"הוא ראה לך הכל!” אומר אביב ברגע שנסגרת הדלת.
"מה, באמת?” תמהה דניאל במתיקות. “אני כל כך מפוזרת לפעמים…הכל הכל? גם את השדיים שלי וגם את התחת וגם את השיערות? הכל הכל?”
"כן!” אומר אביב בלהט.
"אני חייבת להיות יותר זהירה.” היא מצחקקת. “היי, אתה עדיין המשרת שלי, לא? אז תערוך שולחן, אני רעבה.”
בצהריים דניאל קוראת בחדר שלה ואביב צופה בטלוויזיה ומקשקש קצת בשיעמום עם עידן במחשב. עידן רוצה לבוא אליו או שאביב יבוא לישון אצלו אבל אביב לא מוכן בכלל לחשוב על זה. יותר מדי כיף לו עם דניאל והוא לא מוכן לבזבז זמן עם עידן שממילא הוא די מעצבן ולא ממש חבר שלו. אחר הצהריים הם מחליטים ללכת להחליק.
פחות חם עכשיו כאשר המונית מורידה אותם במגרשי הספורט ואלו מלאים בילדים צעקנים, אבות משקיענים בעיני עצמם ואמהות המתקבצות על הספסלים ומדברות בינן לבין עצמן. רחבת ההחלקה גדולה ועגולה, כחמישים מטרים קוטרה, ומסביבה יש טריבונות בטון עליהן יושבים מחליקים שהתעייפו והורים חרדים. שביל יוצא מחלקה האחד של הרחבה, מתעקל בין מתקני השעשועים בפארק וחוזר ומתחבר מצדה השני.
אביב השתפר מאז הפעם האחרונה ועכשיו הוא מסוגל כמעט לעמוד בקצב של דניאל. זו מחליקה בתנועות מתונות מסביב למגרש הגדול ואביב משתדל להחליק לצידה ולשמור על קצב. כעבור כמה דקות הוא מוצא עצמו מעט מאחוריה אך אז הוא מגלה משהו מעניין: כאשר הוא מחליק מאחוריה, מראה ישבנה המטלטל לו מצד לצד אינו בלתי מעניין, להיפך: אביב מוצא עצמו מרותק לתנועת השרירים מתחת לבד הדק של שמלתה הקצרה. דק שמלתה דק והוא נצמד לעכוזיה המתמתחים ומשתחררים ומזכירים לאביב כמה הם נעימים למגע.
לפתע מבזיקה בו מחשבה: השמלה היא אותה שמלה שלבשה בצהריים…ללא תחתונים.
"דניאל!” הוא אומר לה בשקט והיא מסתובבת אליו, מחליקה לאחור.
"את לובשת תחתונים?”
דניאל צוחקת וממהרת משם בספרינט אל צידה השני של רחבת ההחלקה ואביב ממהר אחריה ככל יכולתו. היא מתחילה להחליק סביב אך מאטה מעט, מניחה לאביב להדביק אותה.
"דניאל, באמת!” הוא קצת לחוץ. “את לובשת תחתונים? מישהו יראה לך!”
דניאל שוב צוחקת. היא מחליקה אל קצה הרחבה ואז עולה על השביל היוצא ממנה ואביב ממהר אחריה אוטומטית, כלל לא משועשע. השביל מתפתל בין מתקי טיפוס גדולים וצבעוניים ושובר ימינה מאחורי עץ פיקוס גדול. קולות ההמולה האנושית שוככים מעט כאן ויש להם רגע של פרטיות בצל העץ. דניאל מחכה לו שם.
"דניאל, זה לא מצחיק.” הוא אומר כאשר הוא מדביק אותה לבסוף. “את לובשת תחתונים או לא?”
"בוא תבדוק.” היא אומרת ומרימה את קצה שמלתה בכמה סנטימטרים.
"כאן?” הוא מזדעזע ומביט סביב. “ואם מישהו יבוא?”
"אז תעשה את זה מהר.” היא אומרת ידה עדיין אוחזת בקצה השמלה.
"מה פתאום.” נבהל אביב. “אין מצב.”
"רק בדיקה קטנה…” היא מטה את ראשה לצד.
אביב עדיין לא משוכנע.
"ואם מישהו יבוא?”
"אז תצטרך להזדרז.”
לבו של אביב פועם בהתרגשות אך גם בחשש אמיתי. הוא שולח את ידו אל מתחת לשמלתה, חם בחמימות הנובעת מירכיה המיוזעות. הוא מעלה את ידו מעלה ומזדעזע כאשר אצבעותיו פוגשות בעור מיוזע ושיערות מקורזלות ורטובות.
"את לא לובשת תחתונים!” הוא מאשים ומושך את ידו כנשוך נחש, שוב מביט סביבו בדאגה.
"ששש!” מקרבת דניאל את אצבעה אל שפתיה, משועשעת בעליל. “עכשיו אתה יודע.” היא אומרת ומחליקה שוב במהירות בשביל, משאירה אותו לבד.
אביב ממהר אחריה, משתדל להדביק אותה במיטב יכולתו. הוא לא מצליח להבין מדוע היא אינה לובשת תחתונים עכשיו ומדוע הניחה בצהריים לשליח המסעדה לראות לה את הכל. למרות שהתבגר בימים האחרונים הוא עדיין מרגיש כמו ילד קטן לידה. לא מבין אותה בדיוק, כמו אליס שרצה אחרי ארנב אבל הארנב הזה רץ במהירות מטורפת, מגניב ככל שיהיה.
כאשר הוא מגיע אל הרחבה דניאל כבר שם, מחליקה בשמיניות נינוחות.
"רוצה ללמוד איך עושים שמיניות?”
"אני אנסה.” אומר אביב. הוא מנסה כמה פעמים אבל יוצאות לו רק אליפסות מוזרות וכמה נפילות. כמה נערות מסתכלות עליו כאשר הוא נופל והוא מסמיק, נחוש לנסות שוב.
"תחליט איפה נקודת המפגש של השמונה. ברגע שתדע בדיוק איפה היא, יהיה לך יותר קל.” מייעצת לו דניאל. “תחליק לאט ותעשה שמיניה אחת אטית, אחר כך יהיה לך קל יותר.”
אביב מחליט שלוחית המתכת הקטנה במרכז רחבת ההחלקה תהיה מרכז השמיניה שלו. הוא מחליק אליה באטיות וברגע שהוא עובר אותה, מוחו כבר מתחיל להתכונן לסיבוב הצר. בפעם הראשונה השמיניה נראית יותר כמו בייגלה מעוך, אחר כך כמו ף' בכתב אבל לאחר כמה נסיונות הוא מצליח לתפוס את העניין.
"יופי!” מחמיאה לו דניאל והוא מסמיק. “לא רע בכלל.”
לזוועתו של אביב היא מבצעת סיבוב מהיר על צירה, סיבוב המרים את שמלתה עד שירכיה העליונים נחשפים לעין כל ונדמה לו שגם הבחין בכתם הכהה של ערוותה לרגע.
"דניאל!” הוא לוחש, נרעש, אבל היא רק מחליקה משם במהירות.
שני נערים, מבוגרים מעט מאביב וגבוהים ממנו, הבחינו גם הם במשהו מענין מתחת לשמלתה של דניאל. הם מחליקים ליד אביב ואחד מהם, ג'ינג'י עם גשר בשיניים, אומר לחברו:
"…נשבע לך, היא לא לובשת תחתונים! ראיתי לה 'תכוס!”
"באמא 'שך?” שואל השני, נער רחב עם אפרו גדול ושחור וכפפות החלקה גזורות.
"כן!”
"פאקינג סלאט, בוא נתקרב אליה, נראה אם היא באמת מאווררת ת'כוס שלה או שאתה סתם חופר בשכל.”
"ערומה אני אומר לך.” עונה הג'ינג'י ושניהם מחליקים אחרי דניאל, עוקבים אחריה ממרחק בטוח.
לבו של אביב הולם מפחד וציפיה לצרות. הוא רוצה להזהיר את דניאל אבל לא יודע מה בדיוק יגיד לה. פיו יבש ורגליו חלשות מעט והוא מוצא עצמו עוקב אחריהם, לראות מה יעשו. הנערים מחליקים מאחורי דניאל ומביטים בה בענין ואביב מתפלל שהיא לא תעשה שוב סחרור כזה שיעיף את השמלה למעלה. אם יגיד לה היא בטח סתם תצחק. היא מתנהגת קצת מוזר בקטע הזה והוא לא מבין למה, מה שגורם לו להרגיש ילד קטן וטיפש.
"נו, סתם חפרת.” אומר הנער בעל האפרו לאחר כעשרים דקות בהן הם עוקבים אחריה. אביב מקשיב להם, מישים עצמו קושר את המגף שלו.
"לא לובשת תחתונים, נו אמרתי לך.”
"מתערבים?”
"על מה?”
"על ארוחה.”
"חבל עלייך, כי אני רעב.” אומר הג'ינג'י. “שים לב, אני מוכיח לך שהיא לא לובשת תחתונים.”
"איך?”
אוזניו של אביב מזדקרות כאשר הג'ינג'י אומר:
"אני יענו נתקל בה ומרים לה את השמלה. אתה רואה את הכוס של הפאקינג סלאט הזאת ואתה קונה לי דאבל בורגר עם אקסטרא צ'יז וגלידה.”
"פחחח…” אומר השני בחוסר אמון אבל הג'ינג'י כבר מתחיל להחליק לעבר דניאל.
————–
לחלק הבא