חשגל מבקר

מַעֲשֵׂה בתאוֹמִים
מַלְאָכִים (אַךְ לֹא תְּמִימִים)
רָן וְטַל נִקְרָא לשְׁניִּים
שגָּרִים בּגִבְעֳתיִים
גִיבּוֹרה שְׁלִישִׁית נָצִיג
מִזְּגה רָע הוּא וחָרִיג
גְּבֶרֶת זֶרֶשׁ האוֹמנת
זוֹ אֲשֶׁר תָּמִיד רוֹטנת.
לְעוֹלָם תַּחְמִיץ פָּנִים
וְתמְצִיא שָׁלָל אִיסוּרִים
גַּם שׁוֹפַעַת עוֹנָשִים
וְאוֹהֵבת לְהַלְשִׁין.
גַּם הַשְּׁנָיִּים לֹא תְּמִימִים
מזִימוֹת תָּמִיד רוֹקמִים
אֵיךְ אוֹתָהּ בְּפַח יַפִּילוּ
עַד אֲשֶׁר תִּזְעַק ”הִצִּילוּ!”
אַךְ הִיא אַכְזָרִית הַגְּבֶרֶת
ולשְׁניִּים לֹא מווַתְּרת
כִּי עֲבוּר כָּל תַּעֲלוּל
הִיא מעֲנִישָׁה:כָּפוּל.
אַבָּא אִימא יֵשׁ לְזוּג
מזְנִיחִים הֵם (זֶה קיטרוג),
אֶת בְּנֵיהֶם הַצְּעִירִים
בְּעוֹדָם עוֹשִים חיִים.
סיפּוּרֵינוּ כָּאן יַתְחִיל
בְּעוֹד יוֹם סְתָמִי, רָגִיל
אַבָּא אִימא בּחוּפְשה
מִי נִשְׁאַר?אוֹתָהּ אִישָׁהּ.
האוֹמנת הַקְּרִירָה
עִם הַשְּׁנִיִּים נִשְׁאֲרָה
ועַכְשָׁיו עַל הַסַּפָּה
נָחָה לָהּ הוֹד רִשְׁעוּתה.
רָן-טַלֵּינוּ בַּחֲדרַם
מְבַכִּים מַר גּוֹרָלָם
שִיעוּרִים לָהֶם לָרוֹב
הוֹ! מַה רַב הוּא הַמַּכְאוֹב!
לְשַׂחֵק הִיא לֹא תרשֶה
כִּי אָמְרָה לָהֶם כְּבָר שֶׁ:
“לֹא הכָנְתם שִיעוּרִים?
נִשְׁאָרִים בַּחֲדָרִים.”
ולְזוּג האוּמללִים
יֵשׁ מִשְׂחָק חָדָשׁ:”X Team”
הוּא באִיקְסבּוֹקס מְחַכֶּה
וְאֶל רָן וְטַל קוֹרֵא.
“אוּף!” גונחים השְניִים יַחַד.
“זוֹ אוֹמֶנֶת זוֹ? קַדַּחַת.
זוֹ כַּלְבָּה מגהֵנוֹם
לוֹ יכולנוּ בָּהּ לִנְקוֹם.”
ולְפֶתַע, הוֹ! רָאוּ!
מִי זֶה צָץ פֹּה? מִישֶׁהוּ
מִין קָטָנצ'יְק יְרַקְרַק
שהוֹפִיעַ בְּבַרק:
כָּל גוֹדלוֹ אַמָּה אוֹ שְׁתּיִים
לְרַגְלָיו זוּג מַגַּפיִים
כּוֹבָעוֹ יָרוֹק בָּהִיר
וּבְפִיו סִיגָר זָעִיר.
“דִּי, הַפְסִיקוּ לְיַלֵּל!
כִּי זֶה זְמָן לְהִשְׁתּוֹלֵל!”
כָּכָה שָׂח לָהֶם אִישׁוֹן
וַחֲרָץ לָהֶם לָשׁוֹן.
“מִי אַתָּה?” שָׁאַל אָז רָן
אֶת אוֹתוֹ אִישׁוֹן קָטָן
“שְׁמִי חָשְגל” עָנָה הַלָּז
וּבְעֵינָיו נִיצוֹץ מוּפָז.
“וּמֵאֶרֶץ עוּץ הוֹפַעְתִּי
אֶת שוועתכם שָׁמַעְתִּי
כָּל הַיּוֹם אַתֶּם לוֹמְדִים
דַּי! זֶה זְמָן למִשְּׁחָקִים!”
“אֲבָל…” טַלִי אָז הִתְחִיל
(הַסְסָן הוּא כָּרָגִיל)
"שָּׁה!” אִישׁוֹני לֹא מַקְשִׁיב
מַבָּטוֹ סוֹבֵב סָבִיב.
“הוֹ! רְאוּ! מִשְׂחָק מַחְשֵׁב!
כָּךְ תִירְצוּ להִשְׁתּוֹבֵב?”
“כֵּן…” אָמַר לוֹ רָן גְּלוּיוֹת
אַךְ אִישׁוֹן צָחַק ”שְׂטוּיות.”
קֶרֶן אוֹר יְרַקְרַקה
מִיָּדוֹ אָז מַבְהִיקָה
וּבִמְקוֹם מַחְשֵׁב עוֹמֵד
גּוּשׁ שֶׁל ג'לִי מְרַקֵּד.
“מַה עָשִׂיתָ?” זוֹעקים
הָאַחִים ההמוּמִים
אֲבָל הוּא הזעיף פָּנִים:
“כָּכָה לֹא מְשַׂחֲקִים!”
קְטִינָא אָז מִכִּיס שׁוֹלף
צֶמֶד שֶׁל טִילֵי כָּתֵף
וְאוֹתָם, לֹא יֵאָמֵן,
אָז לתאומים נוֹתֵן.
“זה מִשְׂחָק!” צָחַק אִישׁוֹן
והִצְבִּיעַ אֶל חַלּוֹן.
שָׁם, רְאוּ! מֵצִיץ חייזר
וּבְיָדוֹ רוֹבֶה מוּזָר
רָן בְּלִי לְהַסֵּס יָרָה
וְדָבָר מַגְעִיל קָרָה:
החַייזר אָז הִתְפּוֹצֵץ
דָּם ואִיכסָה מְרְסֵס.
“מצוּין!” צָחַק אָז טַל,
מְפוֹצֵץ מִפלץ חָלָל
שהוֹפִיעַ מַאי שָׁם
וָנַחַת לוֹ בחדרם.
רוֹבּוֹטים פצצוֹת וְאֵשׁ
בום וטְרָח וסטָגָדֶש!
כֵּיף וּצְחוֹקים עַד בְּלִי דַּי
וְהַחֶדֶר? אַלְלַי!
הַקִּירוֹת מחוֹררִים
חַלּוֹנוֹת כוּלָּם שְׁבוּרִים
מַחֲצִית תִּקְרָה קָרְסָה
וְאֶת הָאָרוֹן הָרְסה.
נִמְשְׁכָה לָהּ התְקִיפה
כַּמָּה זְמָן? אִישׁ לֹא יָדַע.
רַק בָּטוּחַ תְּאוֹמִים
צוֹחקִים וְנֶהֱנִים.
כשנִמְאָס מִקּטֶל כָּל
זְמָן הִגִּיעַ לֶאֱכוֹל
שׁוּלְחָנות, כּיבוּד וְעוֹד
מוֹפִיעים אַחַר כָּבוֹד:
מֵאָה אֶלֶף מַמְתַּקִּים
וְעוּגוֹת בַּאֲלָפִים
וְאִם קְצָת נִמְאָס לזְלוֹל
גַּם הוּגש שָׁם אלכּוֹהוֹל.
תאומֵינוּ אָז מִיַּד
מִתְנַפְּלִים בְּבַת אַחַת
עָל האוֹכֵל המוגש
וחוֹטְפִים מִכָּל מַגָּשׁ.
פֶּתַע דֶּלֶת נִפְתְּחָה
האוִויר פִּילחה צָרְחָה!
גְּבֶרֶת זֶרֶשׁ שָׁם עָמְדָה,
רָן וְטַל בַּחֲרָדָה!
“מַה הַמְּהוּמָה הַזּוּ?
מִי הֵם שֶׁהַכֹּל הָרְסוּ?
תְּאוֹמִים? גדשתם שְׂאֵת!
זְמָן לעוֹנש! בְּהֶחְלֵט!”
“זְמָן לעוֹנש? בוודאי!
אַךְ שׁוּם עוֹנֵשׁ לִידִידָי!”
כָּךְ אָמַר חָשְגל בִּצְחוֹק
“זֶה הַזְּמָן אוֹתָךְ לִדפוֹק!”
“כִּי שָׁנִים רַבּוֹת מִדַּי
התעמרת בחברי
אָז כָּעֵת תִּרְאִי כֵּיצַד
נאנוֹס אוֹתָךְ מִיַּד!”
גְּבֶרֶת זֶרֶשׁ, כְּמוּבָן,
רַק נִתְּנָה מַבָּט נִזְעָם
בְּאוֹתוֹ גַּמָּד חָצוּף
וְאָמְרָה "מַה הטֵירוּף
הֲזֶה אֲשֶׁר בָּכֶם נִכְנַס?
וּמִי הוּא זֶה אוֹתוֹ נַנָּס?
מַה הוּא פֵּשֶׁר החוּרבּן?”
בְּמַבָּט דּוֹרֵשׁ קָרְבָּן.
חָשגלנוּ רַק צָחַק
וְעַל הָרִצְפָּה רָקַק
מִכְנָסַיו הִפְשִׁיל מִיַּד
מַה זֶה? זַיִן? שֶׁמָּא יַד?
הַדָּבָר הָעֲנָקי
לֹא נִרְאֶה כזָיִן כִּי
אִם אֵיבָר הרבייה
של סוּס, חריגת בְּנִיָּה
אֲשֶׁר לֹא בָּרוּר בִּכְלָל,
אֵיזֶה מִין יְצוּר אוּמלָל
עִם דָּבָר כָּל כָּךְ גָּדוֹל
מִתְהַלֵּךְ מִבְּלִי ליפּוֹל.
זַעַם האומנת נָס
פַּחַד מְקוֹמוֹ תָּפַס
בְּעֵינֶיהָ אַזְעָקָה
נִמְלְטָה בִזְעָקָה.
אַךְ הִיא אֵיחרה מוֹעֵד
כִּי חָשְגל אֵינוֹ עוֹמֵד
בִּקְפִיצָה זִינֵק אֵלֶיהָ
הִפִּילָה, וְאָז עָלֶיהָ
הִתיישב אַחַר כָּבוֹד
וְהִתְחִיל אָז לַעֲבוֹד
גֶּשֶׁם שֶׁל סטִירוֹת הֵחֵל
עַל לְחָיֶיהָ לְצַלְצֵל.
עַד אֲשֶׁר בָּכְתָה: ”חֲדַל!”
וְקוֹלָהּ שָׁבוּר, אוּמלָל.
הוּא חִיֶּיך אֲזַי אֵלֶיהָ
אֶת אֵברוֹ אֶל בֵּין שְׂפָתֶיהָ
לְלֹא הִתְנַגְּדוּת הֶחֱלִיק
עַד שהשתנקה: ”מַסְפִּיק!”
(אַךְ קוֹלָהּ הָרָם מִשּׁוּם
מַה נִשְׁמַע מְעַט עָמוּם).
הגַמָּד כְּלָל לֹא שָׁעָה
לְבִכְיָהּ, לתחינתה
שְׁתֵּי יָדָיו הִנִּיחַ עַל
שֵׂעָר רֹאשָׁהּ המְתוּלתל
וְהִתְחִיל כְּמוֹ גָּדוֹל
אֶת פָּנֶיהָ אָז לשגול
בִּתְנוּעוֹת גַּסּוֹת, דַּחַף
אֶת איברו האֶקְסטָרָחָב
אֶל גְרוֹנָהּ שֶׁל האוּמלֶלֶת
שהייתה בּוֹכֶה, מְיַלֶּלֶת
אַךְ הִשְׁאִירָהּ פֶּה פָּעוּר
וְגָרוֹן לוֹהֵט, מָסוּר.
תאוֹמֵינוּ זֹאת רוֹאִים
וְאֵינָם מַאֲמִינִים
אוֹמנתם, כַּמָּה נֶחְמָד
מוֹצ-מוֹצֶצֶת לגַּמָּד.
זוּג שְׂפָתֶיהָ הָרַכּוֹת
סְבִיב הזֶרֶג עֲטוּפוֹת
וְלָמְרוֹת דְּמָעוֹת כְּאֵב
הִיא מוֹצֶצֶת מהַלֵּב.
בתחילה קְצָת חֲשָׁשׁוּ
פֶּן בְּסוֹף הֵם יֵעָנֵשׁוּ
אַךְ כָּעֵת הַפַּחַד נָס
נוֹכַח אוֹנֵס ואָנַס.
הלִיבִּידוֹ בלִיבלוּב
הֵם רוֹצִים גַּם כֵּן סִיבוּב
בֵּין שְׂפָתֶיהָ הָרַכּוֹת
שֶׁל מַלְכַּת המְכַשֵּׁפוֹת.
רָן וְטַל אָז נִיגשִים
עַל כָּתֵף חָשְגל נוֹקשִים:
“שְׁמַע נָא, אִישׁ, מָתַי תִגְמוֹר?
אִם אוֹנְסִים, לְפִי הַתּוֹר.”
“מַה נָכוֹן.” עָנָה הַלָּז
וּבְרֹאשָׁהּ בְּעוֹז אָחָז
וַאֲזַי נָשַׁף, גָּנַח
זֶרַע בְּפִיהָ שָׁפַךְ.
גְּבֶרֶת זֶרֶשׁ אוּמלָלה
מהַזֶּרַע נִבְהָלָה
כשנִסְּתָה רֹאשָׁהּ לָקַחַת
הוֹפּ! חָטְפָה עַל הַפַּדַּחַת
אָז הֱבִינָהּ והפנִימה
כושר שְׁאִיבָה הדגימה
ועכשיו בְּתֵאָבוֹן
עוֹד וְעוֹד מָנוֹת חֶלְבּוֹן
הִיא בּוֹלעַת ביְעִילוּת
אֶת הַכֹּל (לֹא בְּקַלּוּת,
כִּי הַטַּעַם, יֵשׁ לוֹמַר
קְצָת מָלוּחַ וּמוּזָר).
כַּאֲשֶׁר גְּמָרָה הַכֹּל
רָאֲתָה אָז מִצַּד שְׂמֹאל
אֶת אֶחָד הַתְּאוֹמִים
עִם גִּיחוּך עַל הַפָּנִים
וּבְצַד שֵׁנִי עָמַד
אָחִיו וָאֵבְרוֹ בַּיָּד.
“אָנָּא! דַּי!” הִתְחַנֵּנה.
“יְלָדִים! הָקִיצוּ נָא!
זֶה סִיּוּט! אֵינְכֶם רוֹאִים?”
“לֹא, זֶה זְמָן לשִילוּמִים.
הִתְעמרת בָּנוּ תָּמִיד
וְכָעֵת 'חֲדַל' נָגִיד
לֹא יוֹעִילוּ תַּחֲנוּנִים
הַבְטָחוֹת וְאיוּמִים,
כִּי כָּעֵת כָּל חוֹר וָחוֹר,
נאנוֹס לְפִי הַתּוֹר."
אָז הֵחֵלָּה הִיא לִבְכּוֹת
בִּדְמָעוֹת ובִיְבבוֹת
עֵת רֹן אֶת פִּיהָ פָּשָׂק
ואיברו לְשֵׁם דָּחַק
וּבְלִי לְבַלְבֵּל במוֹחַ
הוּא הֵחֵל לשגּוֹל בְּכוֹחַ.
אֶת גְרוֹנָהּ, עָמוֹק וְצַר,
הוּא אֹנֶס כְּמוֹ אֵין מָחָר
ובֵינתיִים, מֵאָחוֹר,
טַל דּוֹחֵף אֶצְבַּע לחוֹר.
נַרְתִּיקה יָבֵשׁ לָכֵן,
הוּא אָז יְרִיקָה נוֹתֵן.
אֶת אֵיברוֹ הוּא חִישׁ הִרְטִיב
בְּרוּקוֹ סָבִיב סָבִיב
בְּלִי לִצעוֹק אוֹ לְברבֵּר
אָז אֵלֶיהָ הוּא חוֹדֵר.
צָעֲקָה הִיא ”אַלְלַי!”
(וְהוֹסִיפה מִילת גְּנַאי)
אֲבָל פִּיהָ מָלֵא בָּשָׂר
וְקוֹלָהּ עָמוּם, מוּזָר.
טַל בַּיַּשְׁבָנה אָחָז
שְׁתֵּי סטִירוֹת הוֹרִיד וְאָז,
עַל פָּנָיו עָטָה בַּת שְׂחוֹק
וְהִתְחִיל אוֹתָהּ לדפוֹק.
הוּא קָטָן וְהִיא גְדוֹלָה
אַךְ לִמְרוֹד לֹא יְכוֹלָה
רַק עוֹמֶדֶת שָׁם כְּנוּעַה
מַזִּילה דִּמְעָה דִּמְעָה.
אַגָּנו צָנוּם וְקַל
אַךְ לשגּוֹל הוּא מְסוּגל
יַשְׁבָנה הרְטִיט, הִקְפִּיץ
וּבְכָל יַד חָפָן לוֹ צִיץ.
זוּג שָׁדֶיהָ רַךְ, חַמִּים,
הוּא סוֹחט בְּלִי רַחֲמִים
הַיָּגוֹן חוֹתֵךְ, צוֹרֵב
הִיא דּוֹמַעַת בִּכְאֵב.
כָּךְ אוֹמֶנֶת אוּמלָלה
שְׁנֵי זְרגִים אֲזַי קִיבְּלה
הֵם אוֹתָהּ דּוֹפְקִים חוֹפשׂי
כְּמוֹ סנְדְוִויץ' אֱנוֹשִׁי.
המִילוּי בֵּינָם דָּחוּס
גַּם בְּפֶה וְגַם בַּכּוּס
וכאסְקוֹפּה נִדְרֶסֶת
הִיא נִבְעֶלֶת, נֶאֱנֶסת.
רָן קָרָא קְרִיאָה גְדוֹלָה
וְאָחַז לוֹ בְּרֹאשָׁהּ
אָשׁכְיו, מְלוֹא שׂקִיק
אֶל גְרוֹנָהּ בְּעוֹז הֵרִיק.
רָן הָרֵי אֵינֶנּוּ גְנִיכְט
מְמַלֵּא גְרוֹנָהּ בשְפִּיכְט
שְפִּיך בַּפֶּה, עַל הסַנְטֵר
יוֹתֵר טוֹב מַה שיוֹתֵר.
אֶת הַכֹּל בָלְעָה הִיא פְּנִימָה
כִּי פִּיקחת הִיא, הֱבִינָהּ
לְנַצּחַם הֵן לֹא תוּכַל
תִּיכּנַע הִיא וַחֲסַל.
טַל, שֵׁנִי, גּוֹמֵר בְּקוֹל
ומַתִּיז בּשׁפּרִיץ גָּדוֹל
וְגַם הוּא כְּמוֹ אָחִיו
משְפִּיך פָּנִים, בַּחוּץ סָבִיב.
"נֶהֱנֵית?” שׁוֹאֵל גַּמָּד
לְיָדָהּ הוּא נֶעֱמַד
ואֵיברוֹ זקוּר, גָּדוֹל
אֶת יָדָיו סופק בְּקוֹל
"כִּי כָּעֵת,יָקִירתִי,
זְמָן לאוֹנֵס קבוּצתִי!”
ולְפֶתַע שָׁם נִשְׁמַע
קוֹל שְׁאוֹן וַהֲמוּלָה.
כָּל הַחֶדֶר הִתְמַלֵּא
אִישׁוֹנים, לְהִתְפַּלֵּא
מֵאָה, אֶלֶף גַּמָּדִים
יְרוּקִים וחָרְמָנִים.
זֶרֶשׁ אָז בְּקוֹל בָּכְתָה
נִלָּחֲמָה וּבָּעַטה
אַךְ הֵם ביָרוֹק כִּיסוּה
בָּעֲלוּה ואָנסוּה.
שניִים אוֹחֲזִים יָדֶיהָ
וְאֶחָד שוֹגֶל דַּדֶּיהָ
זֶה בְּפֶה וְזֶה בֲכּוּס
בּוֹעֲלִים הֵם בבּוּלְמוּס.
דוֹגִי סְטֳייל הִנֵּה הוּא בָּא
וְהַגְּבֶרֶת עַל אַרְבַּע
כִּי לְזֶרֶשׁ מֵאָחוֹר
סוֹד קָטָן מָתוֹק: עוֹד חוֹר!
אִישׁ יָרוֹק מַתִּיז נוֹזֵל
שָׁמְנוּני עַל חוֹר אָפֵל
ודּוֹחֵף אֵיבָר שָׁמֵן
אֶל הָאָנוּס הַמִּסְכֵּן.
חֲבֵרוֹ שֶׁל הנַנָּס
אֶת גְרוֹנָהּ בַּעַל, אָנַס
אֶת רֹאשָׁהּ אָחָז בִּשְׂחוֹק
ודָּחַף עָמוֹק עָמוֹק.
זֶה גּוֹמֵר, אַחֵר מַחֲלִיף
פֶּה אוֹ תַּחַת? מַה עָדִיף?
מִלְּפָנִים אוֹ מֵאָחוֹר:
מַה כְּדַאי יוֹתֵר לִבְחוֹר?
תּוֹר אָרוֹךְ שָׁם מִשׂתֳרךְ
שְפִּיך נִיגָר, יַשְׁבָן, יָרֵךְ.
הִיא בּוֹכֶה וְגַם צוֹרַחַת
עֵת הֵם לָהּ פּוֹתְחִים ת'תַּחַת
שְׁתֵּי עֵינֶיהָ יָם דְּמָעוֹת
מגִירוֹת דְּמָעוֹת חַמּוֹת
מִתְיַפּחַת, קוֹל עָלוּב,
נֶאֱנסֶת שׁוּב וְשׁוּב.
"הֶרֶף!” אָז חָשְגל צָעַק
וגִיהֵק גִיהוּק עֲנָק
שְׁלַל הנַנָּסִים פָּרַח
וחָשְגל קָרָא: “הֶאָח!”
האוֹמֶנֶת מֵרוּחָהּ
עַל בִּטְנָהּ שְׂרוּעָה, שְׁפוּכָה
שְפִּיך נִיגָר כְּמֵי נָהָר
מהֲתַחַת, כּוּס, שֵיער.
פַּרְצוּפָהּ, כַּמָּה מֵבִיךְ,
מכוּסֵה כולו בשְפִּיך.
"דַּי" לוֹחֶשֶׁת, אַךְ חָשְגל
לֹא מַרְפֵּה מִמֶּנָּה כְּלָל.
מְקַפֵּץ קִפְּצוּץ עַלִּיז
מצחְקֵק וְכָךְ מָכְרִיז:
"הַמִּשְׂחָק עוֹד לֹא נִגְמַר
לֹא לָמַדְתְּ שׁוּם דָּבָר.
אָנוּ לֹא נָרְפֶּה מִמְּךָ
כִּי לֹא בָּאתָ עוֹד עַל עוֹנשׁך.
ועַכְשָׁיו לְלֹא הִיסוּס
זֶה הַזְּמָן לדּוֹקְטוֹר סוּס!”
הגַמָּד תְּרוּעָה מֵרִיעַ
פּוּף! וְסוּס פִּתְאוֹם מוֹפִיעַ!
רָן וְטַל צוֹפִים בְּשּׁוֹק:
זֶה הַסּוּס עֲנָק! יָרוֹק!
ואֵיברוֹ שֶּׁבֵּין רַגְלָיו
כֹּה אָרוֹךְ הוּא וּרְחַב
עַד נִדְמָה, חוֹשֵׁב רָן כָּךְ,
זֶה לֹא זַיִן, אִם תּוֹתָח!
"בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, יְלָדִים!
עַל שׁוּלְחָן אוֹתָהּ נָרִים!
נְסיֵיעַ לדּוֹקְטוֹר
להֲלוֹם בָּהּ מֵאָחוֹר!”
כָּךְ צוֹחֵק חָשְגל בְּקוֹל
ומְקַרְקַר כתַּרְנְגוֹל
רָן מֵצִיץ לוֹ בְּאָחִיו,
זֶה מַחֲזִיר חִיּוּךְ יַצִּיב,
וּשְׁנֵיהֶם כְּאִישׁ אֶחָד
אוֹחֲזִים בָּהּ בכֹל יַד
"דַּי!” הִיא מְיַבֵּבת. “אָנָּא!
אֲבַקֵּשׁ וְאֶתְחַנַּנה!
דִּי! עֲזָבוּנִי וָאֶבְרָח!
לֹא אחזוֹר! נִשְׁבַּעְתִּי כָּךְ!”
אַךְ הַסּוּס רֵיחָהּ קָלַט
וְעַל שְׁתֵּי רַגְלָיו עָמַד
הוּא בְּקוֹל גָּדוֹל צָנַף,
כְּאוֹמֵר: “רוֹצֶה עַכְשָׁיו!”
ואֵיברוֹ מִצַּד לְצַד
הִטַּלְטֵל כְּמוֹ נֶשֶׁק שְׁמָד.
אָז חָשְגל הַסּוּס הוֹבִיל
באֵיברוֹ אָחָז בְּגִיל
הִדְרִיכוֹ בְּיַד מיוּמנֶת
אֶל הכּוּס שֶׁל האוֹמֶנֶת.
מיוּחַם, גּוֹעֵשׁ, הַסּוּס
מְרַגֵּשׁ אוֹתוֹ הַכּוּס
הוּא הוֹלֵם בָּהּ בּעוֹצְמה
שרוֹעֶדֶת אֲדָמָה
(אִם נִבְהַל קוֹרֵא נִרְגָּשׁ
אָז נַרְגִּיעַ, אֵין חֲשָׁשׁ
לִשְׁלוֹמה שֶׁל האוֹמֶנֶת
זֶה הַשִּׁיר, גוּזְמה, לֹא אֱמֶת.)
גְּבֶרֶת זֶרֶשׁ רְצוּצָה
נֶאֱנסֶת, מִחוּצָה
תַּחַת כּוֹבֶד הַמִּשְׁקָל
שֶׁל הַסּוּס אֲשֶׁר חָשְגל
בִּקְסָמִים שְׁחוֹרִים זִימֶן.
רָנִּי לְאָחִיו סִימֶן
כִּי פִּיהָ שֶׁל האוֹמֶנֶת
וּלְשׁוֹנָהּ המיוּמנֶת
בְּטֵלִים ומוּכָנִים
לְשָׁרֵת הַתְּאוֹמִים.
טַל קוֹפֵץ עַל השׁוּלחן
למְצִיצָה הוּא מזוּמַן
וּמַגִּישׁ לאוּמְלָלה
אֶת איברו למְצִיצָה.
זוּ איבדה כָּל רוּחַ קְרָב
ופּוֹשֵׂקת פֹּה רָחָב
מֵנִּיחַה לְטַל לִבעוֹל
אֶת גְרוֹנָהּ וְאֶת הַכֹּל.
מֵאָחוֹר בוֹעֵל הַסּוּס
מִלְּפָנִים פָּנֶיהָ כּוּס
טַל משְפִּיך, משְפִּיך הדּוֹקְטוֹר
וחָשְגל צוֹעֵק, דִיקְטטוֹר:
"תְּנוּ בָּהּ עוֹד וְעוֹד בשְפִּיך!”
כָּךְ מוֹרֶה הוּא ומַדְרִיךְ.
זֶרֶשׁ עֲצוּמַת עֵינַיִּים
שְפִּיך פּוֹרֵץ לָהּ מאוֹזְניִים
כסְמַרְטוּט הִיא שָׁם נִבְעֶלת,
ונִדְפֶקת ונִשְגֶלת.
אַךְ החֲגִיגָה נִקְטַעת,
פֶּתַע מְכוֹנִית נִשְׁמַעַת.
מַבִּיטִים הַתְּאוֹמִים
זֶה בָּזֶה, ודּוֹמֵמִים.
"מַר חָשְגל הוֹשִׁיעָה נָא
וְסֵדֶר הַמְּהוּמָה!
שָׁבוּ אַבָּא וְגַם אִמָּא
עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ פְּנִימָה!
וַיִּרְאוּ זֶה הָאָסוֹן!”
כָּךְ פָּנוּ הֵם לְאִישׁוֹן.
אַךְ חָשְגל הָרִים יָדָיו
וְאָמַר: “זֶה הַמַּצָּב,
חָשְגל טוֹב בּבָּלָגָן
לְסַדֵּר? אָנָּ'לֹא מוּכָן.
בּוֹא!” קָרָא הוּא אָז לַסּוּס
וּלְלֹא טִיפּת נִימוּס
נֶעְלָם בּפּוּף! יָרוֹק
מְהַדְהֵד צְחוֹקוֹ, רָחוֹק.
הָאַחִים עוֹמְדִים עַכְשָׁיו
בְּבֵיתָם אֲשֶׁר חֶרֶב:
הַסַּפּוֹת קְרוּעוֹת, שְׁבוּרוֹת
הִתְרַסּקוּ כָּל הַמַּרְאוֹת
וְגַם שְׁאָר הרָהִיטִים
הִתְנַפּצוּ לִרְסִיסִים.
המְקָרֵר הָפוּךְ וְרֵיק
הַמָּזְגן גַּם הִתְפָּרֵק
רַק שׁוּלְחָן אֶחָד נִיצָב
וְעָלָיו שְׁפוּכָה עַכְשָׁיו
האוֹמֶנֶת המְרוּצֵצת
ובשְפִּיך הִיא מִתְבּוֹסֶסֶת.
הָאֵימָה בָּהֶם גוֹדֶלת
אַבָּא שָׁם עוֹמֵד בַּדֶּלֶת.
לא נעים.

Print Friendly, PDF & Email

5 thoughts on “חשגל מבקר”

  1. ואללה, מסתבר שחוץ מלחרמן אותנו – אתה מסוגל גם להצחיק
    ואני לא ציני – כנראה בעיקר מקנא
    ודרך אגב – השורה האחרונה ….

  2. אהבתי מאד מאד!!!
    איזה השקעה! כל הכבוד!
    כולל ניקוד. קריאות היאח,
    אתה מוכשר כל כך.
    😉
    ובנימה יותר "אישית":
    הסוס….
    אוי הסוס… חבל שרק "גוזמה".
    אומנם הייתי מעדיפה כלב, אבל עצם זה שכבר יש פה זרע שכזה, הרטיט אותי לגמרי. :mrgreen: ולי נשאר רק לקוות שיגיע משהו שכזה, ביותר משיר.
    אך נפלא.

  3. אהלן דור!
    כחלק מהתרגשות לחזרה שלך עושה חזרה על חומרים ישנים..
    כשקראתי את הסיפור הזה משהו במקצב שלו נורא הזכיר לי דיקלומים של יורם טהר לב ז"ל.
    חייב לציין שנהניתי נורא לדמיין אותו מקריא את הסיפור.
    הנאה גדולה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *