פורניה – חלק י’, הבוס והמזכירה

חלק י', הבוס והמזכירה
הסמלת אנה-לי סימפסון וחברתה ליחידה ריטה ליקס טיפסו במדרגות בנין העירייה. הסמלת עיכסה בנחישות, עגבותיה מרקדות עם כל צעד שעשתה, חופשיות למחצה מתחת למכנסוני הלטקס שהתקשו לכסות את הכדורים השריריים. בידה החזיקה הסמלת את אלתה השחורה, נכונה לפעולה.
המדרגות נגמרו במסדרון והסמלת הלכה אל קצהו, שם ניצבה דלת עץ אלון גדולה ומהודרת.
“זה החדר?”
“כן.”
“אני ניגשת לבדוק.” לחשה אנה-לי. היא טופפה בזהירות על עקביה הגבוהים והתכופפה אל חור המנעול, מציצה אל תוך החדר.
צ'יפ גונזו היה שעון על כיסא עור רחב ומהודר מאחורי שולחן מהגוני, ועישן סיגר. הוא אמר דבר מה לא ברור ולמרבה הפליאה נראה היה שהוא מדבר מטה, אל מישהו או משהו הנמצא מתחת לשולחן. הוא התרווח בכיסא המפנק, חייך חיוך רחב ומצץ ארוכות מהסיגר המצחין. ניכר היה בו שהוא מרוצה.
שוב אמר צ'יפ משהו וגם הפעם נראה היה שהוא מדבר אל מתחת לשולחן והסקרנות החלה גואה בסמלת. היא כבר הניחה את ידה על ידית הדלת כאשר לפתע הבחינה בברק מוזהב מגיח לרגע מתחת לשולחן. לרגע נדהמה אנה-לי, אך ברגע הבא צץ הברק שוב והפעם הבינה: היה זה ראשה של מזכירתו של ראש העיר, נינה הוט. במבט מעמיק יותר הבחינה הסמלת גם בנעלי העקב של המזכירה אשר בצבצו מתחת לשולחן.
“אני לא מאמינה!” לחשה אנה-לי.
“מה?!” לחשה ריטה.
“המזכירה שלו! מוצצת לו את הזין! במשרד!”
“אני רוצה לראות!”
“לא, הוא ישמע אותך!”
אנה-לי התכופפה והציצה בשנית. הפעם נראה ראשה הזהוב של המזכירה בבירור, עולה ויורד על איברו העבה של הבוס. ראש העיר נד בראשו מצד לצד בסיפוק וליטף בעידוד את ראשה של המזכירה הצעירה. הוא איפר מעט על השטיח והתמתח בעונג.
“או, אלוהים, זה כל כך מחרמן…” מלמלה אנה לי. היא שלחה את ידה אל מפשעתה אך מצאה שם את אצבעותיה של ריטה. אנה-לי נתנה בה מבט סקרני אך המבט שהחזירה לה השוטרת השנייה הבהיר לה שהן חולקות את אותה תשוקה. אנה-לי חייכה והתכופפה בחזרה את החור וזקרה את ישבנה, מקבלת את תאוותה של הסמלת ליקס.
ריטה החלה ללטף את ירכיה הלוהטים של אנה-לי וזו התנשפה ברכות, מציצה אל החדר. המזכירה יצאה בינתיים מתחת לשולחן וכעת היא הייתה עסוקה בלהתיישב על איברו הגדול של ראש העיר.
“אוה…הוא גדול…” נאנחה אנה-לי.
“מה קורה שם?”
“היא…מתיישבת עליו…היא אוספת את החצאית ומתיישבת עליו…אוה…אלוהים…היא…מכניסה אותו…מתחילה…לקפוץ על הזין שלו…היא מזיינת אותו…”
ריטה הניחה את ידה על מפשעתה של אנה-לי, חשה בלהט מבעד לבד המדים התכול. היא שיקעה את אצבעה בעדינות בין שפתיה התפוחות של חברתה, סוחטת ממנה נאקת עונג חרישית. את ידה השנייה הניחה על שדה הימני של אנה-לי, מעל חולצת המדים, והחלה מעסה את שד הסיליקון הגדול מעל המדים. אנה-לי נאחזה בידית הדלת, בקושי מצליחה לשמור שיווי משקלה בברכיים פקות. ירכיה בערו בתשוקה והמחזה המסעיר שבמשרד לא תרם לצינון הלהבה.
“היא…היא קמה ממנו.” מלמלה אנה-לי.
“מה הם עושים?” לחשה ריטה, מטפלת במפשעתה של אנה-לי.
“הוא מפשיל לה את החצאית…
“ו..?”
"הוא דופק אותה…על השולחן…”
“מאחורה?”
“כן…”
נינה הוט הייתה כעת כפופה על שולחנו של ראש העיר. רגליה הארוכות והשזופות היו עטויות בגרבי ניילון גבוהות ולרגליה נעלה נעלי עקב. חצאיתה הייתה מופשלת מעל למותניה והיא נאחזה בשולחן הגדול, נדפקת בחוזקה על ידי הגבר המבוגר. ראשה הבלונדיני נע מצד לצד באקסטזה וגניחותיה נשמעו גם מצדה השני של הדלת הכבדה.
אצבעותיה של ריטה טיפלו במכנסוניה של אנה-לי והיא החליקה אותם במורד ירכיה השזופות. אנה-לי מצאה עצמה כפופה במסדרון, ישבנה עירום ותאוותה חשופה. הסמלת ליקס הגישה אצבע לפיה של הסמלת סימפסון וזו מצצה אותה בתאווה, שפתיה ולשונה מוצצות ומלקקות את האצבע. כאשר הייתה האצבע רטובה וחלקלקה הציבה אותה ריטה בכניסה לפי הטבעת הרגיש של השוטרת השנייה והוסיפה שתי אצבעות נוספות בכניסה לנרתיקה.
גניחתה של אנה-לי נבלעה באנחות מתוך המשרד. נינה הוט נדפקה במרץ על השולחן הכבד וגופה האתלטי הזדעזע עם כל חבטה של צ'יפ גונזו. אנה-לי התנשפה במהירות, המחזה המסעיר מבפנים מהדהד בחלציה הבוערים. ריטה שגלה את אנה-לי באצבעותיה, מזיינת אותה מאחור כפי שראש העיר דפק את מזכירתו הלוהטת מעבר לדלת. שפתיה של אנה-לי התפשקו להן מעצמן והיא חשה בהר הגעש שבין ירכיה מתפרץ, ולבה לוהטת הציפה את הווייתה. היא נאחזה בדלת כדי לייצב את עצמה, ואנחתה הייתה עמוקה וגרונית, אצבעותיה של ריטה ליקס מעוררות סופת טורנדו במפשעתה.
הסערה שככה לבסוף והסמלת מצאה עצמה נסערת ומרוגשת, שעונה על דלת הלשכה. היא שמעה את ריטה אומרת דבר מה אך דבריה נשמעו לה מרוחקים וחסרי פשר ונדרשו לה כמה רגעים כדי להבין שהיא מדברת אליה.
“מה..מה אמרת?” מלמלה אנה-לי.
“אמרתי שאנחנו חייבות להיכנס פנימה ולעצור אותו כבר.”
“כן…נכון…” אמרה אנה-לי ומשכה את מכנסוניה מעלה. “מוכנה?”
“אחרייך!”
שתי השוטרות פרצו בסערה אל תוך הלשכה. בתוכה עמד צ'יפ גונזו ודפק בתנועות נמרצות את מזכירתו הצעירה שהייתה שרועה על השולחן.
“צ'יפ גונזו, אתה עצור בשם החוק!” קראה אנה-לי בהתרגשות.
“מה?” זעם גונזו. “מה פשר העניין הזה?”
“אתה עצור באשמת הפצת כסף מזויף.” אמרה אנה-לי. “עכשיו תתלבש ובוא, אנחנו הולכים לתחנת המשטרה.”
“כסף מזויף? לעולם לא תצליחו להוכיח את זה!” אמר גונזו, מכנסיו עדיין מופשלים. מזכירתו התלבשה בחפזון ועמדה בפינת הלשכה, מבוהלת.
“באמת? יש לנו הודאות חתומות של כל האנשים שלך! אתה הולך לכלא להרבה שנים!”
פניו של גונזו נפלו והוא לא אמר דבר.
“מה שאני לא מבינה,” אמרה אנה-לי בעודה אוזקת את ידיו מאחורי גופו. “זה למה עשית את כל זה? למה להרוס, יש לך הכל.”
“כלבה טיפשה.” נחר גונזו בבוז. “את לא מבינה שזמנה של פורניה עבר? לאנשים נמאס מלצפות בפורנוגרפיה עם 'עלילה' ו'דמויות'. למי אכפת מכל הדיבורים האלה בדרך לסקס? הצופים רוצים לראות אנשים מזדיינים וזהו, למי אכפת מכל מה שמסביב? פורניה כבר מתה, אני רק ניסיתי לעזור לה להבין את זה.”
“זה לא נכון.” ענתה אנה-לי בלהט. “לאנשים כמוך אין נשמה, לעולם לא תוכלו להבין את זה: הם אוהבים לראות דמויות, לא רק גופות. הצופים אוהבים לראות אותי לבושה בבגדים האלה. הם אוהבים את הסיפור, כי זה התבלין של הארוחה. אחרת מה נשאר? רק חדירות?”
גונזו התחיל לומר משהו אבל השתתק.
“בואי נגמור את הסיפור הזה.” אמרה אנה-לי לריטה. “ניקח אותו למעצר ואחרי זה…כל הבריונים שעצרנו סגורים כולם בתא אחד…”
“אוי…את רעה…” קרצה אליה ריטה ושתיהן פרצו בצחוק.
————–
הסוף