פורניה – חלק ב’, התלמידה והמורֶה

חלק ב', התלמידה והמורֶה
הסמלת אנה-לי סימפסון כרעה מאחורי שיח מול בית משפחת קאם. אניטה הייתה עקרת בית ולכן לא היה זה סביר שהיא הכניסה את השטר המזויף לביתם, לכן נשארו שלושה חשודים: האב טייגר, שרברב, והתאומים ג'וני וג'ינה. הבוקר היה יום חופשי לטייגר קאם ולכן החליטה לעקוב אחרי התאומים ולנסות לגלות אם היה משהו חשוד בהתנהגותם.
דלת הכניסה נפתחה ושני התאומים, לבושים לביה"ס, יצאו מהבית. ג'וני לבש מכנסי ג'ינס ארוכים וחולצת טי כחולה והדוקה שהבליטה את שריריו. אחותו לבשה חצאית משובצת קצרצרה וחולצה לבנה, התלבושת האחידה של תלמידות פורניה. למראה התלבושת זיכרונות מימי בית הספר שלה עצמה החלו ממלאים אותה, הימים בהם לבשה היא עצמה תלבושת כזו בדיוק.
* * *
נקישת הגיר שוב נשמעה בכיתה הריקה כמעט ואנה-לי סימפסון כתבה על הלוח בפעם המאה שלושים ושלוש את המשפט שהוטל עליה כעונש: “אני לא אשכח ללבוש תחתונים לבית הספר.”
היא לבשה חצאית בית ספר קצרה שהתקשתה לכסות את ישבנה העגול והגדול וחולצה לבנה אשר הייתה קשורה מתחת לשדיה הצעירים והחצופים מעל הפופיק. כאשר התמתחה לכתוב בחלקו העליון של הלוח בצבצו פלחי עכוזה מתחת לחצאית והיא ידעה שפרופסור קנון היושב מאחוריה מביט בה בעניין.
“די.” היא נאנחה והסתובבה אל הפרופסור שנראה היה כאילו הוא בודק עבודות. “אני לא יכולה לכתוב יותר.”
“אנה-לי סימפסון, את יודעת מדוע את כאן?” שאל פרופסור קנון, חמור סבר. הפרופסור ישב מאחורי שולחנו, מציץ בה מאחורי משקפי הקרן שלו. כתפיו היו רחבות מתחת לחולצת הכפתורים שלבש וידיו גדולות וחזקות למראה.
אנה-לי משכה באפה, נאבקת בדמעות.
“כן.” יללה.
“מדוע?”
"בגלל שלא לבשתי תחתונים לבית הספר.”
“נכון.” אמר הפרופסור. “האם עלי להזכיר לך שבית הספר התיכון על שם הולמס הוא המוסד החינוכי המפואר ביותר בפורניה?”
“לא.”
“והאם עלי להסביר לך מהו האפקט שיש לערווה החשופה שלך על מורה המנסה להעביר שיעור?”
“לא, אבל…”
“בלי אבל, גברת סימפסון הצעירה!” הרעים פרופסור קנון וקם מכיסאו. “דומני שאת מכירה את יצירתו של דוסטוייבסקי 'החטא ועונשו'. את חטאת ונענשת.”
“אבל כואבת לי היד…” התלוננה התלמידה הצעירה. “אני לא יכולה לכתוב יותר…”
“את מעדיפה את הסרגל?”
אנה-לי הרימה את ראשה ונעצה עיניים גדולות, כחולות ומבוהלות בפרופסור. זה הרכין מעט את ראשו והביט בה מעל למשקפיו.
“כן.” השיבה לבסוף.
“בואי הנה.” רמז לה באצבעו ואנה-לי התקרבה אל שולחנו ברגליים רועדות. מבלי שהתבקשה התכופפה והשתרעה על שולחנו, מבליטה את ישבנה החצוף, הכדורי. פרופסור קנון פתח את מגירת שולחנו ושלף משם סרגל ארוך ורחב. לאחר מכן פסע עד שנעמד מאחורי התלמידה המבוהלת.
פרופסור קנון ליטף בעדינות את רגליה הארוכות של תלמידתו ועורה היה חמים כיום אביב וחלק כקטיפה מתחת לקצות אצבעותיו. ידיו ליטפו אותה במעלה ירכיה עד שהגיעו אל בד החצאית שם אספו אצבעותיו את הבד מעלה, חושפות את ישבנה העירום. ישבנה של התלמידה אנה-לי סימפסון היה מושלם אפילו בסטנדרטים הנוקשים של פורניה. מעל רגליה החטובות גדלו שני כדורים מושלמים של שרירים שזופים וחלקים. קפל עדין ורוטט נוצר במפגש פלחי העכוז עם הירך העליונה והפרופסור לא יכול היה להתאפק וליטף את הקפל באצבעו. אנה-לי נאחה ועורה הצטמרר.
הפרופסור הניף את הסרגל ואנה-לי גנחה בכאב כאשר עץ האלון נחת על הישבן המושלם, שולח אדוות בבשרה ומאדים בו פס רחב. אחר הניף את הסרגל שוב ואנה-לי גנחה שנית בעוד הפס הסמוק שעל ישבנה התרחב. הפרופסור הוסיף להנחיל בה משמעת עוד מספר פעמים ובהדרגה הפכו גניחות הכאב שלה לאנחות רכות. כאשר שלחה התלמידה הסוררת את ידה אל מפשעתה והחלה לאונן בעודו מצליף בה, לא עצר הפרופסור בעדה. המכות האחרונות נחתו על על ישבנה המוצק והדווי בעודה מאוננת ונאנחת ברכות, רגליה נפשקות מעצמן, מזמינות.
הפרופסור מחה זיעה ממצחו, הסתובב סביב השולחן ונעמד מול פניה של אנה-לי. הוא פתח את חזית מכנסיו, שלף את איברו הגדול והגיש אותו אל פיה של התלמידה הסוררת. מבלי להסס היא פערה את פיה ולקחה אותו אל בין שפתיה והחלה מוצצת לו בעודו פושט את חולצתו, חושף חזה שרירי ומעוטר בכתובות קעקע. פיה הרך עלה וירד בלהט נעורים על איברו הזקור ובמהרה היה עמוד הבשר שלו מכוסה ברוק שניגר על סנטרה ונטף על שולחנו ועל רצפת הכיתה.
הוא יצא מפיה והלך אל צדו השני של השולחן, שם כרע מאחוריה, קובר את פניו בין פלחי ישבנה המוצקים והלוהטים של התלמידה. ידיו אחזו בישבן השרירי ופישקו אותו ולשונו החלה ללחך את החור הקטן. היא נאנחה כאשר הוא החל ללקק שם ושלחה את ידיה לאחור כדי להקל עליו להגיע עמוק יותר. בתוך רגעים הוא כבר החל לדקור את פי הטבעת בקצה לשונו והיא גרגרה ויללה לנוכח החדירה רטובה והמענגת. הפרופסור החל לשגול את ישבנה בלשונו הארוכה, מחדיר אליה סנטימטרים רטובים ושריריים ואנה-לי פישקה את עכוזיה ככל שתוכל כדי להקל על החדירה הרטובה.
פי הטבעת שלה היה רטוב ונינוח עכשיו והפרופסור הזדקף ונעמד מאחוריה. כילידת פורניה, ידעה שהרגע הזה יגיע לבטח אך לבה של אנה-לי הלם בעוז כאשר ראש איברו הקשה נצמד אל פי הטבעת שלה. ידיה עדיין על ישבנה, היא פשקה עצמה לקראתו והפרופסור חדר אל הכניסה האחורית שלה, איברו נקבר בין פלחי העכוז הכדוריים, המושלמים. אנה-לי גנחה בכאב בתולי והפרופסור הניח לה להתרגל אליו במשך כמה שניות אך לאחר מכן החל לשגול את הישבן המוצק בתנועות קצובות ובטוחות והטבעת האנלית שלה חיבקה את איברו בחמדנות.
אנחות רכות הדהדו בכיתה בעוד הפרופסור קובר את איברו העבה בישבנה הבתולי של תלמידתו. אצבעות ידה האחת של אנה-לי ריקדו באקסטזה על מפשעתה והיא נאחזה בשולחן בידה האחרת, פניה צמודים לעץ הכחול. ישבנה השרירי הגיר עכשיו זיעת מאמץ והכדורים המושלמים שלה בהקו באור מנורות הכיתה. אנה-לי הרפתה את אחיזתה בשולחן והחלה למצוץ את אגודלה כילדה בעוד הפרופסור חומס את ישבנה הנערי בתנועות נמרצות.
לבסוף התנשף הפרופסור בקול רם והחל לפלוט לתוכה וגניחותיה התערבו עם שלו בעודו ממלא את ישבנה בזרע לוהט. לאחר שהסדיר את נשימתו יצא מישבנה, מניח לה להתאושש על שולחנו, מתנשפת ומיוזעת.
“מעתה והלאה אני לא רוצה רוצה לשמוע על בעיות משמעת, ברור גברת סימספון הצעירה?”
עדיין שכובה ברפיון על השולחן, אנה-לי הנהנה, חיוך גדול על שפתיה, ישבנה מגיר זרע.
מאז הייתה כבר אנה-לי עם עשרות גברים אך זכר המפגש המרגש והראשוני לא מש מזיכרונה מעולם והיה לזיכרון בית ספר החזק ביותר שלה.
* * *
התאומים התרחקו במורד הרחוב והסמלת התעשתה וחזרה לפעולה. היא יצאה בזהירות מאחורי השיח והחלה לעקוב אחריהם ממרחק בטוח. הם הלכו ופטפטו, שמחים וטובי לב כאשר לפתע נפרד ג'וני מאחותו ונכנס לאחד הבתים.
————–
חלק ג', הנער והשכנה המבוגרת.