רק משחק

רק משחק

אני גומר את המוסף ומעיף עוד מבט אל הבריכה.
"אבא!" צועק הבריון הקטן. "צללתי חצי בריכה!"
"יופי!" אני עונה ומעיף מבט מסביב.
הבריכה מתרוקנת לאיטה בצהרים העצל של יום שישי, אך את הבריכה והדשא שמסביב ממלאים עדיין עשרות מתרחצים, הורים יבשים וילדים רטובים.
"אבא!" מציק הבריון שוב.
"מה."
"תביא לי את המשקפת! שורף לי העיניים!"
אני מתעלם ממנו בכוונה. בשביל מה אני משקיע בחינוך שלו, קיבינימט? בשביל שברגע שהוא יוצא מהבית הוא ישכח את כל הנימוסים?
"אבא!" הוא תובע.
אני מתעלם, מישים עצמי מתעמק בעיתון שכבר גמרתי.
"בבקשה!" הוא נכנע.
אני קם, לוקח את המשקפת מהסל, ניגש אל הבריכה ומגיש לו. כמה אני אוהב את היצורצ'יק הזה.
"תראה איך אני צולל חצי בריכה!" הוא אומר ואז נעלם כמו דולפין מתחת למים. אני צופה בו צולל לאורך הבריכה, וכמו תמיד מודאג כשהוא לא עולה אחרי כמה שניות. כשהוא צף לבסוף, מתנשף וגאה, רווחה ממלאת אותי.
"ראית?" הוא שואל.
"מדהים." אני אומר.
הוא מבחין בכמה חברים שלו הנכנסים עכשיו אל תוך המים ומנית הקוליות שלו מתחילה להתרסק בכל שניה שהוא נראה בחברתי.
"יאללה, ביי." הוא נעלם שוב אל תוך המים וממהר להתרחק ממני.
אני מגחך וחוזר אל כיסא הנוח שלי. כשאני מתקרב אני רואה שמישהי התנחלה בדיוק בין מקום הישיבה שלי לבריכה. היא שוכבת על הבטן, מנצלת את פרק הזמן החמקמק שבין "אפשר להשתזף" לבין "אבל לא צריך למרוח".
אני מתיישב על הכסא ומתפנה לסקור את גופה. רגליה מלאות ונאות, אך ניצני ורידים נראים בהם ומעט צלוליט מעטר את ירכיה. היא לובשת בגד ים ירוק בגזרת שני חלקים וישבנה המלא ממלא את בד המכנסונים כמו שני מלונים גדולים ומעליו, אני מבחין להפתעתי, היא קיעקעה לה זוג כנפיים לוהטות באש להבה. בטנה ספגה את עיקר נזק שיני הזמן וקפלי שומן עוטפים אותה ומעבים אותה. כתפיה דקות ושיערה צבוע לבלונד, אך שורשים כהים מבצבצים וניכר שלא תזיק לה צביעה מחודשת.
ילדה ניגשת אליה בריצה.
"אמא, אפשר ארטיק?"
"כבר אכלת לפני שעתיים."
"אי-מא! אבל אני רעבה!"
"אם את רעבה, הבאתי לכן מלון חתוך לקוביות."
"אבל אי-מא! אני רוצה ארטיק!"
"טוב, אז קרח."
"לא! אני רוצה ראששוקו!"
ילדה שניה מגיעה אף היא אל האם.
"למה עדי מקבלת ארטיק?" היא צווחת מיד.
"אף אחת לא מקבלת ארטיק!" מתרגזת האם.
"אוף!" נעלבת ילדה אחת.
"לא הוגן!" פורצת אחותה בבכי.
"אין ארטיק עכשיו." פוסקת האם. "ואם אתם לא חוזרות עכשיו לבריכה אנחנו הולכים הביתה."
הילדות מתרחקות בכתפיים שמוטות ונעלבות והאם מבחינה במבטי שעדיין סוקר את גופה.
"מוצא חן בעיניך?" היא שואלת בעוינות.
אני לא נבהל.
"מאוד. יש לך אחלה גוף."
"ממש." היא אומרת בלעג.
"ממש." אני אומר.
היא ממשיכה לשלוח בי מבט שבעיניה נחשב למקפיא, אבל אני דווקא ממשיך להסתכל לה על התחת. אם היא החליטה להשכב בדיוק ביני לבין הבריכה, שלא תבוא אלי בטענות.
"אתה מוכן להפסיק לנעוץ בי ככה עיניים?" היא שואלת אחרי כמה רגעים.
"לא."
לרגע נראה כאילו היא מתכוננת לקום אבל בסוף היא רק ממלמלת משהו במחאה וחוזרת למגבת שלה. את המוסף כבר גמרתי וממילא התחת שלה יותר מעניין אז אני סוקר אותו בעיון, מתענג על האופן שבו הקפל שבמפגש בין הישבן לירך שומר על צורתו גם כאשר היא שוכבת.
היא מפנה אלי את ראשה ושוב מבחינה שאני עדיין בוחן את התחת שלה.
"אתה מוכן…?" היא מתלוננת, קולה רך יותר מאשר קודם.
"למה?"
"כי זה מעצבן אותי?!"
"זה רק מעצבן?"
היא לא עונה ואני ממשיך.
"זה רק מעצבן או שגם מחרמן קצת?"
היא רק מזיזה את ישבנה מעט, בתנועה זעירה, כמעט בלתי נראית ונדמה לי שהיא מתנשפת לרגע.
"את יכולה לענות לי, אף אחד לא שומע." אני אומר כבדרך אגב, למרות שגם אני מתרגש. זה לא שעשיתי משהו כזה בעבר, אני סתם מאלתר בתנועה.
היא מלקקת את השפתיים בהיסח הדעת ומציצה סביבה. הצעקות מהבריכה והשירים מהרמקולים מטביעים את קולנו ומעניקים לנו פרטיות בלב ההמון.
"קצת." היא עונה לבסוף ומשפילה את ראשה אל המגבת. "אבל בעיקר מעצבן." היא ממהרת להוסיף.
בדקות הבאות אני שותק, מבלי להסיר את עיני מגופה. מדי פעם היא מסתכלת עלי, כדי לראות אם אני עדיין מתבונן בה ומגלה שכן. היא כבר לא מוחה.
לאחר כמה דקות אני מנסה לשמור על טון שליו כשאני אומר:
"את מוכנה לעשות לי טובה?"
"נו?!" היא שואלת בחשדנות.
"את יכולה להעלות טיפ – טיפה את החלק התחתון של בגד הים? אני רוצה לראות קצת יותר תחת."
"מה?" היא נדהמת.
"אל תעשי ענין, כולה תחת."
"תגיד לי, יצאת מדעתך?"
"אוי, נו, איזה כבדה. אנחנו שנינו מבוגרים וזה סתם משחק דבילי להעביר את הזמן."
היא מהססת, מסתכלת סביב.
"זה לא שאנחנו מזדיינים או משהו," אני ממשיך. "זה רק בשביל להעביר את הזמן."
היא מניחה את ראשה על המגבת ואני מבחין בחזה שלה עולה ויורד מהר יותר מאשר קודם. אני לא לוחץ עליה, אבל גלגלי המוח שלה מסתובבים כל כך מהר שאני כמעט יכול לשמוע אותם.
"אתה דפוק לגמרי." היא ספק מאשימה, ספק מתלוננת.
לאחר כמה רגעים היא שולחת יד מהססת אל החלק התחתון של בגד הים. אצבעותיה מוצאות את הבד והיא מושכת אותו מעלה ופנימה אל עבר החריץ שבין פלחי הישבן, חושפת עוד מעט מעכוזה.
אני מכחכח בשקט בגרון: מרוב התרגשות הוא מתעבה לי ואני לא רוצה שהקול שלי יצא מעובה. הוא לא הדבר היחיד שמתעבה, אגב.
"עוד קצת בבקשה." אני אומר, מנצל את ההצלחה הלא צפויה שלי.
"אל תגזים."
"אמרתי 'בבקשה'." אני מזכיר לה.
היא נושפת ומנידה בראשה בחוסר אמון.
"אתה לא תאמן, אתה יודע? איך קוראים לך בכלל?"
"מה זה משנה? אני סתם אישאחד בבריכה, לא הנפש התאומה שלך."
"פיר אינף."
שנינו משתתקים, תוהים כל אחד לעצמו לאן ההרפתקה המפתיעה הזו תוביל, חששות מתערבבים עם ציפיות.
אני מתעשת ראשון.
"היינו בקטע שאת מרימה עוד קצת את הבגד ים." אני מזכיר לה, והיא שולחת אצבעות רועדות לכיוון אחוריה. החזה שלה עולה ויורד במהירות.
"תרימי הכי גבוה שאת יכולה."
היא מותחת את הבד מעלה, עד מעבר לגבולות ההגיון, ושני ישבניה מבצבצים עכשיו, עירומים כמעט לגמרי, גדולים ושזופים במפתיע.
"חרמנית?"
"מה אתה חושב?" היא מתחמקת.
"אני לא יודע, אני יודע שאני כן." אני מודה. "תראי." אני מהדק את בד בגד הים שלי סביב זקפתי והמראה לא משאיר הרבה לדמיון. כאשר היא מסתכלת נשימתה נעתקת ואני שומע אותה מתנשפת בהפתעה.
"אתה פסיכי לגמרי. אני פסיכית לגמרי." היא אומרת, אבל לא מורידה מהזין שלי את העיניים. "תפסיק עם זה, נו. מישהו יראה."
אני מגחך ומוריד את הידיים מהזין והיא מרכינה את הראש שוב אל המגבת, כאילו משתזפת.
"אולי את רוצה שאני אמרח אותך בקרם הגנה?" אני אומר כעבור כמה דקות.
"ממש." היא אומרת. "אני אומרת לך כבר עכשיו, אתה לא הולך לגעת בי. מילים זה דבר אחד, אבל נגיעות זה משהו אחר לגמרי. אנחנו שנינו לא רוצים לעשות דברים שנתחרט עליהם אחר כך."
"הממ…צודקת. אז אולי את רוצה לשמוע איך הייתי מורח אותך אם היית מרשה לי?"
"מה?" היא צוחקת.
"רק מלים. בלי נגיעות."
היא צוחקת ומסתכלת עלי. זה כל האישור שאני צריך.
"הייתי מתיישב מאחורייך, ליד הרגליים." אני מתחיל. "הייתי מתחיל מלמרוח לך את כפות הרגליים. חשוב להקפיד למרוח אותן כי כשהן נשרפות אז זה אללה יוסתור…הייתי מורח אותן ומעסה לך אותן…עדין וחזק…מהעקב…מתקדם על בסיס העצמות…עד האצבעות…הייתי מחליק את האצבעות השמנוניות שלי בין האצבעות שלך…אצבע אצבע…להמשיך?"
"כן." היא יורה מיד.
"מכפות הרגליים הייתי מורח לך את השוקיים…עולה למעלה בתנועות ארוכות…מגיע עד הברכיים…מלטף לך את החלק האחורי של הברך…"
נשיפה נפלטת מגרונה, מסגירה את האפקט של דברי עליה ואני מנצל את התובנה החדשה וממשיך:
"הייתי מתעכב על החלק האחורי של הברכיים שלך…מורח…מלטף…שורט…זה היה לך נעים?"
"כן…" היא מתנשפת, ידיה מחליקות לאיטן על הדשא, ואני ממשיך.
"משם הייתי עולה עוד למעלה…לירכיים…מורח אותם…מעסה אותם…קצת מועך אותם…"
אצבעות ידיה אוחזות לרגע בדשא עד שפרקיהן מלבינים. היא נותנת בי מבט חטוף ואני מבחין שנחיריה מורחבים ושפתיה קפוצות מעט, אך בדיוק אז מגיעות שוב הילדות.
"אמא, אפשר ארטיק?" שואלת אחת.
"קר לי קר לי קר לי." מתלוננת השניה וממהרת להתכסות במגבת.
"כן." היא ממהרת לענות. "הנה, מיטלי, קחו מהארנק שלי עשרים שקל ותקנו לעצמכן ארטיקים."
"ראשוקו!" דורשת הקטנה.
"מה שאת רוצה, אבל תאכלו אותם בקיוסק, לא כאן."
"יש!" צוהלות הקטנות. אחת מהן פולה במיומנות שטר כסף מארנקה של האם ושתיהן רצות אל הקיוסק. אני מנצל את ההפוגה הפתאומית כדי להסדיר קצת את הנשימה שלי, שגם היא התגברה בדקות האחרונות. זה רק משחק: זה לא שהיא תתן לגבר זר לזיין אותה ככה בבריכה, באמצע היום, נכון?
אני מחכה קצת לפני שאני ממשיך, לראות איך איפה היא נמצאת. היא לא אומרת דבר, אבל מפנה אלי את ראשה.
"איפה היינו?" אני שואל.
"מרחת לי קרם הגנה על הירכיים." היא אומרת. "במשחק." היא ממהרת להוסיף.
"במשחק…במשחק…אז במשחק אני מורח את הירכיים הפנימיות שלך…מתקרב למפשעה…"
הידיים שלה שוב מוצאות את הדשא והן מתחככות בו בכוח והאגן שלה עולה מעט למעלה.
"היית רוצה שאני אגע בך…שם?"
היא לא עונה, אך מפנה את מבטה אלי.
"היית רוצה שאני אגע בך בין הרגליים?"
היא לועסת את שפתה התחתונה בעצבנות ומסתכלת סביב.
"במשחק, כן?" היא שואלת, קולה נשבר לפתע.
פתאום אני לא יכול יותר.
"קומי." אני מורה לה, לבי הולם בטירוף לנוכח מה שאני עומד לעשות. אני שומע את הדם באוזניים שלי, מרגיש בזיעה על הפנים.
"מה?"
"קומי."
היא קמה בהיסוס מהמגבת ומביטה בי בתערובת של סקרנות, ריגוש, פחד וחרמנות בריאה.
"לכי למלתחות של הנשים…לאחד התאים" אני אומר לה, מנסה להתגבר על הרעד בקולי. "אני אבוא אחרייך."
"אבל אמרנו שזה רק משחק…" היא מתלוננת בעליבות ומלקקת את שפתיה.
"המשחק נגמר. לכי למלתחות לבד או שאני אקח אותך ביד."
לסתה נשמטת לרגע והיא מהססת.
אחרי כמה רגעים היא מסתובבת ומתחילה ללכת לאיטה לכיוון המלתחות, ישבנה הגדול מבצבץ מתחת לבד בגד הים שעדיין מכווץ אל תוך חריץ ישבנה. כאשר היא בחצי הדרך אני קם מכיסא הנוח ומתחיל ללכת אחריה, מתאפק שלא לרוץ.
כולם רואים איך עומד לי הזין?
רווית הפקידה של הבריכה אומרת לי שלום אבל אני רק ממלמל משהו וממשיך ללכת.
הלב שלי מתפרע לגמרי כאשר אני מתקרב למלתחות של הנשים.
זרם מים מבשר לי שמישהי שם מתקלחת. אני מציץ אל דלתות תאי השרותים, אחת מהן סגורה.
להכנס למלתחות כאשר יש שם מישהי שמתקלחת? השתגעתי?
אני מתעלם מההשלכות המביכות שעלולות להווצר אם אתגלה כאן, חושק את אגרופי בעצבנות וממהר הישר אל דלת תא השרותים הסגורה, מרגיש את פי מתייבש מפחד.
שבעה צעדים…חמישה…שלושה…עוד צעד אחד…אני פותח את דלת השרותים, וזו אינה אינה נעולה. בפנים היא עומדת שעונה על הקיר, בגד ים ירוק ומבט רעב ומהסס על פניה.
"אמרנו שזה רק…" היא מתחילה להגיד, אבל אני עט על הפה שלה, והשפתיים שלי מכסות את שלה. היא משתתקת ושולחת את הלשון שלה אל תוך הפה שלי, גופה מתמסר לידי. הידיים שלי מלטפות את הכתפיים, מחליקות במורד החזה הקטן, אגודלי מברכים לרגע את פטמותיה לשלום והיא נאנקת אל תוך פי. משם אני יורד אל עבר בטנה, מחליק אחורה ולמטה עד שידי נחות על ישבניה הגדולים.
אני סוחט אותם והיא נאנחת שוב, והזרתות שלי מתגנבות אל מתחת לבד ולפנים, אל עבר החריץ שלה. מיד כאשר אני נוגע שם אני חש בחום וברטיבות הנובעים מבין רגליה. אני מצמיד את אגנה אל שלי והזקפה שלי מתחככת בעוצמה במפשעתה, הלוהטת דרך הבד. היא מתנתקת מפי ושפתיה מוצאות את אוזני, לשונה חודרת אליה, מחשמלת את כולי.
"אין לנו…הרבה זמן…" היא מתנשפת.
אני נזכר בקעקוע שמעל ישבנה ומסובב אותה, כך שגבה פונה אלי. את החלק התחתון של בגד הים אני מגלגל מטה, חושף את ישבנה הגדול ואז שולח את אצבעותי הרעבות לאתר את החריץ שלה. היא רטובה וחמה, מתנשפת כאשר האצבעות שלי נוגעות בה שם. ביד אחת אני מפשק אותה ובשניה אני משחרר את הזקפה מבגד הים שלי, ושנינו גונחים כאשר אני חודר אליה.
הדפיקות שלי מהירות וחזקות והיא נשענת על דופן תא השרותים, נאחזת בניאגרה ומתאפקת שלא לצעוק אך מתנשפת בקול. יש לנו מזל שההיא שם מתקלחת. הלהבות המקועקעות על גבה התחתון מרקדות, ואני צופה בהן מבעירות את גבה בזמן שאני מזיין אותה. הידיים שלי אוחזות במותניה בכוח, מצמידות אותה אלי ומאפשרות לי לחדור אליה מהר יותר, חזק יותר. באגודלים אני מותח מעט את העור המוביל אל פי הטבעת, מפעיל בכך לחץ על הטבעת האנאלית והיא גומלת לי בגל רטיבות לוהט.
לא ברור לי אם השיא שלי מגיע בגלל שאני מרגיש את שלה או להיפך, אבל זה הוא מגיע אל שנינו בבת אחת, סוחף ומציף אותנו אל מחוץ לתא הזה, אל הקיץ השורף שבחוץ. אני מחבק אותה בכוח, עוטף אותה ממש, ושנינו מזדעזעים ביחד, זיעה מתערבבת בזיעה. בשלב מסוים גניחותיה הופכות קולניות ואני שולח יד אל פיה, אבל היא רק נושכת את אצבעותי והכאב מתדלק את העונג עוד יותר.
כאשר אנחנו נרגעים מעט היא פורצת בבכי לפתע.
"את בסדר?" אני שואל בנימוס והיא מהנהנת.
היא יוצאת ראשונה, מוודאת שאף אחד לא נמצא בחוץ ואז מסמנת לי לצאת. אנחנו נפרדים מחוץ למלתחות, היא חוזרת לדשא ראשונה ואני אחריה. הבריון מחכה לי כשאני מתקרב לכיסא הנוח.
"איפה היית?" הוא מאשים.
"בשרותים."
"חיפשתי אותך, למה לא ענית לי?"
"מה אתה רוצה?"
"ללכת הביתה. מארק צריך לבוא אלי, אמרתי לך כשבאנו."
"יאללה, זזנו." אני אומר ואנחנו חוזרים הביתה.

Print Friendly, PDF & Email

5 thoughts on “רק משחק”

  1. אחחח, מצויין!
    רק למה לבכות? כיף לשבור שיגרה לא?
    שיבואו שוב.
    Note to myself, מגרה עוד יותר פומביות אינטימית בבריכה עצמה. או ראששוקו זולג על היריכיים וכדי לא ללכך את הבד הירוק, יוצא ונכנס, חודר ונמס מהלהט.
    כל כך הרבה חשק מעוררת בריכה אחת. 😛

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *