קיפודים

קיפודים

אלעד שנא את העבודה הזאת. למעשה, אלעד שנא כל עבודה, אבל זה כבר סיפור אחר.
הוא מעולם לא הבין למה הוא, עם כל הכסף של אביו, המפיק המהולל אבי כספי, צריך
לעבוד בכלל.
זה לא היה הכסף. מאז שזכר את עצמו, אלעד היה מוקף תמיד במטפלות ומשרתים, שדאגו
לכל מחסורו.
לא. זה לא היה הכסף.
זה היה "העיקרון".
"תהיה עצמאי, אלעד!"
"זה שאתה הבן שלי, לא יקדם אותך לנצח!"
"אתה צריך לדעת לדאוג לעצמך, לא להיות תמיד סמוך על שולחננו!"
אלעד שנא את זה. את כל ה"אידאלים" שלהם. את ה"עקרונות" שלהם. אבל יותר מכל
הוא שנא את היום שאחרי יום ההולדת האחרון שלו.
"אלעדי, אתה כבר לא ילד. הגיע הזמן שתתחיל לדאוג לעצמך. רצית לנשור מביה"ס?
זאת הייתה בחירה שלך. לא יכולנו לעשות נגד זה כלום. אבל בגילך, אנחנו לא חייבים לממן
אותך."
עד עכשיו הוא זכר את הדם מתחיל להלום ברקותיו.
"…מהיום והלאה, אין יותר דמי כיס."
"מה?" הוא כמעט צעק.
"מה ששמעת. ביררתי במחלקת כוח אדם אצלנו. הם צריכים עוזר למלביש. אם אתה רוצה כסף, תצטרך לעבוד. אצלי. "
כל תחנוניו, איומיו והפצרותיו לא עזרו, והוא הבין לבסוף שהוריו השנואים תיאמו עמדות
מראש. וכך, בגרירת רגליים זעופה, הוא מצא את עצמו על הסט של "רחוב סומסום".
אלעד נזקק לשעה-ארבעים-ושתיים דקות בלבד, כדי להבהיר לכל האנשים מסביבו, שהוא
התגלמות ה"בן של הבוס". הוא היה שחצן, מתנשא, עצלן ויהיר כלפי כל הסובבים אותו. מהבמאי ("שמעתי שאתה מועמד לגלובוס הזהב, על הפרק עם הכפל והחיבור") ועד אחרון המנקים, שאול הזקן ("שמעתי שיש קידום במקצוע שלכם"). הוא לא חסך את שבט לשונו מאיש, אך במיוחד מאישה. בהיותו בתול ומיוחם, אלעד ניסה להתחיל עם כל נקבה על הסט, אך להפתעתו, הללו דחו את הצעותיו המפתות, בתגובות שנעו מאדישות דרך אדיבות ועד לאיבה גלויה.
שאר הצוות לא נשאר אדיש למזגו המבחיל. המטלות שהוטלו עליו, תמיד היו המאוסות
והשנואות ביותר. למרות פניותיו הנשנות לאביו, תמיד זכה ממנו לתגובה זהה.
"הם לא אוהבים אותך, אלעדי. אני שומע מהם שאתה קצת גועלי. כאשר תהיה קצת יותר
בן אדם, תראה שתקבל יחס יותר טוב. יחס גורר יחס, זוכר?"
כמו כל השחקנים, גם רונית שנאה את אלעד. היא תמיד הרגישה שהוא בוהה בה. בישבנה.
בשדיה. זה לא היה חדש לה שגברים נעצו בה מבטים. בעינטוז הקל שלה, במחשוף הנדיב
שלה. להפך. לפעמים איזו התכופפות מתוזמנת היטב הייתה ההבדל בין תפקיד משני
לראשי, או אפילו בין לקבל את הפרסומת או לא, אך בבנו של המפיק היה משהו בוטה
במיוחד.
בתוקף מעמדה ככוכבת, וכולם ידעו שימי התהילה שלה עוד לפניה, היא תמיד דרשה שאלעד לא יטפל בה. ולמגינת ליבו של אלעד, בקשתה תמיד התמלאה. למעשה, הוא לא טיפל באף שחקנית, על פי דרישתן.
עד אותו היום.
צחי, המלביש הראשי נאלץ לעזוב את הסט בתכיפות. הצילומים כבר הסתיימו, ורוב
התלבושות כבר הוסרו. כולן, למעשה, למעט תלבושתה של רונית, "קיפי" הקיפוד. בדרך
כלל, הייתה רונית מופשטת ראשונה, אך הפעם, היא הייתה שקועה בשיחה ערה, רווית
צעקות ותחינות.
צחי הסתובב על הסט הריק בחוסר מעש, ממתין שהפרימה דונה תסיים כבר את ענייניה,
קולט שברי משפטים מקולה הנסער של רונית שבקע ממסכת ה"קיפי".
"אני אומרת לך שוב, אין לנו כרגע את הכסף….זה לא 'כבר חצי שנה', אל תגזים…
תעקל לנו מה? אז איפה נגור? אתה יודע שהוא מובטל….נו, מה לעשות, שחקן זה לא הרבה
כסף….מה זאת אומרת 'הוא לא חייב להיות שחקן'?.… אז מה עם שמעת שאנחנו מסיימים
לצלם? .…מר כספי הבטיח לי שהוא יכניס אותי לפרויקט חדש שלו…לא. מר כספי לא בארץ…אני
לא יודעת עם מי אתה יכול לאמת את זה….לא. לא אל תנתק. חכה שנייה. הבן שלו פה. הוא
יוכל לאשר לך את זה."
אלעד זקף את קומתו בהפתעה, מאזין ביתר סקרנות לשיחה.
"הבן שלו? אתה עושה צחוק? כבר קוראים לו בבראנז'ה 'הנסיך'. הוא מטפל פה בכספים
וכוח אדם. חכה שנייה, אני אקרא לו."
"אלעדי? אלעד אתה יכול לבוא רגע, חמוד?"
אלעד ניגש למשרד, ליבו הולם בכוח בהתרגשות ממה שהבין כבר שרונית רוצה ממנו. תמיד אהב לשקר ולהעמיד פנים. רונית קיבלה את פניו, כלואה מכף רגל ועד ראש בחליפת
ה"קיפי" הממוזגת שלה, צועדת אנה ואנה בחדר.
"תקשיב" אמר הקיפוד המגודל בקולה הנסער של רונית "יש לי ולבעלי בעיה כלכלית
רצינית…והאיש הזה מלווה לנו כסף…"
"מנהל בנק?" שאל אלעד.
רונית גיחכה במרירות מתחת לתלבושת.
"אין בנק שילווה לנו היום…הוא…"
"…שוק אפור? " ניחש אלעד.
"משהו כזה…בקיצור, אנחנו חייבים לו הרבה כסף. ובעלי מובטל. והוא יודע שאנחנו
מסיימים את הצילומים, ואז גם לי אין עבודה."
"ואת רוצה שאני אגיד לו שאנחנו ממשיכים להעסיק אותך?"
"כן…בבקשה…זה מאוד מאד חשוב לי…"
"טוב. תני לי לראות מה אני יכול לעשות." הוא אמר בקול סמכותי, מסתיר את הבהלה בה
חש : שוק אפור. אלה לא האנשים להתעסק איתם.
הוא לקח את השפופרת , ולחץ על כפתור ההשתקה.
"אלעד כספי" אמר בקול ענייני.
"מר כספי שלום." הקול בצד השני הפגין יראת כבוד מוזרה, כמעט כניעות. "הבנתי שאתה
ואביך מעסיקים את גברת רונית אלנבוגן."
"נכון."
"וגם שעונת הצילומים הנוכחית עומדת להסתיים."
"גם זה נכון." אלעד התחיל ליהנות מהמצב. הוא נהנה להיות בנו של המפיק הכל יכול.
"רציתי לדעת, האם אתם מתכוונים להעסיק את גברת אלנבוגן גם לאחר תום הצילומים?"
"להעסיק אותה גם לאחר תום הצילומים?" הוא חש את עיניה ננעצות בו מתחת למסכת
הבד הקוצנית. "את זה אני צריך לבדוק עם אבי. תן לי לחזור אליך תוך שעתיים."
רונית טפחה על ירכיה בתסכול.
"שעתיים? בסדר. אפשר לשאול אותך עוד משהו?" שאל המלווה בנימוס.
"קצר בבקשה."
"אולי אתם צריכים שחקנית? הבת שלי, נטלי, מאוד מוכשרת. חבר שלנו, שהוא מבין
בדברים כאלה, הוא אמר לי שהיא מאוד מוכשרת…אז אולי.."
"נשמע מעניין, אנחנו נבדוק את זה. שלח לנו קלטת וידאו שלה, בסדר?"
"תודה לך…תודה רבה…אז, נשתמע בעוד שעתיים?"
"שעתיים." אלעד ניתק את הטלפון.
"למה אמרת לו שעתיים?" תבעה רונית בזעם "למה לא יכולת להגיד לו עכשיו?"
"זה יותר אמין ככה." השיב אלעד ברוגע.
היא רקעה ברגלה בזעם, והחלה לפסוע אל עבר חדר ההלבשה.
"טוב, בוא תעזור לי להוריד את השתיים עשרה קילו האלה."
רונית לא יכלה להתפשט לבד. השילוב של כפפות גדולות ורוכסנים קטנים וסמויים, הפך
אותה לאסירה בתלבושת ובגלל מיזוג האוויר הפנימי, החליפה הייתה כבדה ומסובכת. נדרשו לרונית וצחי בין חצי שעה לארבעים דקות מדי יום צילומים כדי להכין אותה.
רונית נכנסה לחדר והתיישבה על השולחן, מגישה לו את ידיה, כדי שיוכל להסיר את
הכפפות. אלעד כרע לפניה, ותוך התעלמות מידיה, החל לבדוק את תפרי החליפה ברגליים.
"מה אתה עושה?" שאלה רונית בחוסר סבלנות.
"בדיקת תקינות לחליפה." הוא סיים עם רגליה , והחל לטפס במעלה גופה.
"אתה לא חייב לעשות את זה כשאני בפנים! צחי בודק את זה אחר כך."
"צחי לא פה. אם את רוצה לצאת היום מהחליפה הזאת, תתחילי לעזור לי במקום להפריע."
הוא בדק את התפרים והרוכסנים מסביב למסכה, נהנה מחוסר האונים שלה.
"טוב תסתובבי."
בחוסר רצון בולט, היא הפנתה לו את גבה. הוא החל לבדוק את תפרי הקרסוליים
והירכיים. לפתע הבחין ברוכסן הנוחיות. בגלל הזמן הרב שנדרש ללבוש ולפשוט את
החליפה המסורבלת, הותקנו בכל החליפות פתחים המאפשרים לשחקנים להשתמש
בשירותים ללא צורך להתפשט לחלוטין. ליבו החל להלום בכוח, בעודו מתחיל להרהר
במצב. הם היו לבד. והיא, לא רק שהייתה חסרת אונים בחליפה, אלא הייתה זקוקה לעזרתו
באופן נואש. הוא החל ללקק את שפתיו בעצבנות, בעוד ידיו ממשיכות את הבדיקה במעלה
הגב, עד לתפרי המסכה. לאחר דקות שנמשכו כנצח, הוא קיבל את ההחלטה.
רונית אלנבוגן הייתה שלו.
"או הו, יש כאן בעיה." שמע את עצמו אומר.
"בעיה? איזה בעיה?"
"ברוכסן הנוחיות. תני לי לראות." הוא החל לפתוח באטיות את הרוכסן.
"זה תקוע. תתכופפי קדימה. תישעני על השולחן, אני צריך קונטרה."
"נו, רק תגמור עם זה שם!" אמרה רונית, מתכופפת בחוסר סבלנות.
אלעד המשיך לפתוח את הרוכסן, חושף את ישבנה המושלם, מכוסה התחתונים. הוא
השליך את הפתח לפינת החדר. רונית אלנבוגן עמדה כפופה מתחתיו, זוקפת את ישבנה
המדהים, עטויה בתחפושת "קיפי הקיפוד".
פיו יבש לפתע, הוא עמד ונעץ את עיניו במראה שלפניו. לאחר מספר שניות שלח את ידו
לגעת בבשר. רונית התחילה להזדקף בבהלה למגע ידו על ישבנה, אך אלעד שלח את ידו
אל קוצי ראשה הכתומים, והחזיר אותה בכוח לתנוחתה הקודמת.
"מה'תה עושה?" היא צעקה.
"מה שאני רוצה." הוא לחש אל חורי השמיעה שלה "אם את רוצה שאני אתקשר לחבר
שלך, כדאי שתתחילי להתנהג יפה."
היא ניסתה להתרומם שוב, אך גופה התשוש מיום הצילומים המפרך, לא יכל ליד ימינו
של אלעד, שריתקה אותה לשולחן, בעוד ידו השמאלית מתגנבת מתחת לתחתוני הכותנה,
מרחפת מעל פי הטבעת.
"תפסיק…בבקשה…" יבבה כאשר הרגישה את אצבעו על פתח ערוותה, אך לא תחינותיה,
ולא ניסיונותיה הנחלשים להשתחרר מאחיזתו, יכלו לשנות את דעתו.
"אני עוזב אותך עכשיו." לחש שוב "אם את קמה, אני מיד מתקשר לחבר שלך, המלווה.
ואני אומר לו, שלא רק שאנחנו לא מתכוונים להעסיק אותך, אלא את חייבת לנו כסף. וגם
שאמרת לנו שהבת שלו היא פרה מטומטמת שלא יודעת לשחק. זה ברור?"
רונית לא הגיבה. אלעד הסיר את ידו מצווארה בזהירות והיא לא קמה. הוא החל להחדיר את
אצבעו אל נרתיקה הלח, מתענג על דפנותיו הלחים והלוהטים.
"את בסדר…" מלמל.
"תוריד לי את המסכה…" שמע את קולה החנוק.
"לא בא לי. זה מצחיק אותי ככה. תמיד שנאתי את רחוב סומסום."
הוא הוציא את אצבעו הרטובה, ותחב אותה במפתיע אל פי הטבעת שלה, מחדיר את
אצבעו האמצעית לנרתיקה במקביל. היא החלה להזדקף בהפתעה וכאב.
"כדאי שתרגיעי, אחרת אני אתחיל להתעצבן." קולו היה מעובה מתשוקה, אצבעותיו
החלו לשגול אותה בקצביות בשני החורים.
"די…די… מה עשיתי לך?" שאלה לאחר מספר דקות של חדירה כפולה משפילה, קולה
מבשר על בכי קרב.
"לא משנה מה עשית. משנה מה עוד תעשי.." גיחך.
ידו השמאלית חפנה את תחתוניה ותלשה אותם. הוא הניח אותם על השולחן ,מול פניה.
"אל תזוזי!" הורה לה. הוא הקיף את השולחן ונעמד לפניה. בתנועה אטית, הוא פתח את
רוכסן מכנסיו, משחרר את איברו הזקור מכלאו.
אלעד יכול היה להישבע שפרצוף הבד והפלסטיק של קיפי הביע בהלה במקום העליצות
התמידית שהייתה נסוכה עליו.
"הנה הבונוס שלך, קיפי. היום תלמד על האות ז' "
אלעד הקיף באטיות את השולחן, ונעמד מאחורי ישבנה. הוא הניח את מוט הבשר על פי
הטבעת שלה והחל לחכך אותו באיטיות, קדימה ואחורה. בהיותו חסר ניסיון, מצא אלעד את הרעיון של משגל אנאלי דוחה, אך הוא הניח שאותה הרעיון דוחה עוד יותר, ואף מפחיד.
"לא שם…בבקשה.."
"לא איפה?" שאל ברשעות.
"לא בת…"
"איפה?"
"לא בתחת, בבקשה!" התחננה.
"נו…טוב.." התרצה. "בתנאי שאת תיקחי אותו, ותדחפי אותו פנימה."
באטיות והססנות, שלחה רונית את ידיה עטויות הכפפות אל איברו הזקור. מגע כפפותיה
עליו היה שמימי ואלעד כבר רצה לשגול אותה בפראות. לאחר מספר נסונות כושלים
הצליחה למקם את ראשו הנפוח בפתח הנקיק הרותח.
"אאוווחחחח" גנח עם החדירה.
האבחה הראשונה הביאה אותו עד למחציתו. הוא מיקם את שתי ידיו על ישבנה והחל
לשגול אותה בתנועות מדודות. נרתיקה החל להגן על עצמו, ונוזלים שמנוניים החלו לשמן
את הדפנות. בתוך מספר חדירות קבר אלעד את כולו בתוך חריצה הלוהט. רונית נשכה
את שפתיה מתחת למסכה הלוהטת, שלא לתת לו את העונג שבלשמוע אותה מתייפחת.
"די…בבקשה…" היא מלמלה בעלבון, אך לא עשתה דבר כדי להרחיק אותו, ביודעה
שהוא יממש את איומיו.
אלעד מעך ועיסה את פלחי העכוז בכוח. שקיק אשכיו השעיר הלם בערוותה עם כל חדירה
וקולות רטובים מילאו את החדרון. גופה הכנוע הטריף אותו. אדוות קטנות ריחפו על עכוזיה השריריים בכל כניסה. היא הייתה שלו. חפץ להשתמש בו.
הפאסיביות שלה הטרידה אותו. הוא רצה להשפיל אותה עוד.
"או.קיי, זונה, אני הולך להוריד לך את המסכה. אם תעשי משהו מטומטם, באמת תתחרטי
עליו."
אלעד החל לשגול אותה לאט יותר, בעוד אצבעותיו מגששות אחר רוכסני הצוואר שלה.
הוא החל לפותחו בעוד ריחות ערוותה ממלאים את נחיריו. לאחר מספר ניסיונות, הצליח
להסיר את ראש הקיפוד, חושף את פרצופה הסמוק של רונית אלנבוגן. לאחר שיצא ממנה,
הוא אחז בשערות ראשה, והנחה אותה בכוח אל ברכיה.
רונית לא אמרה דבר, רק נעצה את מבטה ברצפה, מובסת. אלעד הציץ בה ברשעות.
"פה גדול…"
רונית לא הגיבה.
"נו רוניתי…תעשי אההההה"
השחקנית היפה לא זזה.
"מה המספר של החבר שלך, אדון שוק אפור? רגע. יש לי אותו בזיכרון של הטלפון…"
רונית נשכה את שפתיה למספר שניות בעלבון וחוסר אונים. לאחר מכן, מבלי לומר מלה,
פתחה את פיה.
אלעד התענג על המראה: השחקנית המפורסמת רונית אלנבוגן כורעת על ברכיה מתחתיו,
לבושה בחליפת "קיפי הקיפוד" בעוד פיה פעור לרווחה, מוכן לשימוש.
הוא כיוון את איברו הזקור אל פיה, ונכנס.
"ממממממפפפפפפףףףףף" יבבה רונית, כאשר הזין הצעיר מילא את פיה.
"קדימה, זונה, ראיתי איך עושים את זה בסרטים…תעשי עם הלשון!"
נגעלת ממיצי ערוותה על אברו הצעיר, רונית החלה ללקק אותו בתנועות מעגליות.
"אוי, כלבה" התרגש אלעד "את בסדר…"
שפתיה עטפו את האיבר הצעיר, בעוד הלשון מצליפה בו בזריזות, בניסיון לגאול את
גבירתה מהסבל וההשפלה. מחוסר ניסיון ושליטה, החל אלעד לפמפם בחזרה, מקשה על רונית עוד יותר. היא הפסיקה לנסות לאלץ אותו לגמור, והחלה להתמקד בגניבת נשימות חטופות בין חדירה לחדירה. איברו החל לחדור עמוק יותר ויותר, מעבר לפיה, ובמורד גרונה.
רונית הבינה שבמצבו הנוכחי, לא היה טעם בהתנגדות לאלעד. היא הרפתה לחלוטין את
שרירי צווארה, ונתנה לו לעשות בה כרצונו, רק שיגמר הסיוט. אלעד, שחש ברפיון צווארה, אחז את ראשה בשתי ידיו, והחל לזיין את פניה היפים במרץ.
זיעה כיסתה את פניה הסמוקים בעוד זרזיף ריר נמלט לאיטו משולי פיה והחל לגלוש
במורד צווארה. קולות בליעה, גרגור והשתנקויות קטנות מילאו את החדרון. העונג החל להציף את אלעד, והוא ידע שהוא עומד לגמור.
לגמור.
בתוך פיה של רונית אלנבוגן היפיפייה.
הוא משך את איברו המתפרץ מפיה, והחל לרסס את פניה היפים בזרע לוהט, גונח בקול
רם. רונית החלה להשתנק ולהשתעל, שואפת אוויר לריאותיה המעונות. מיד עם פגיעת המטח הראשון במצחה, ניסתה רונית להסית את פניה, לחמוק מהנוזל הצמיגי, אך ללא הועיל: אלעד אחז בשערות ראשה בכוח בידו השמאלית, בעוד ידו הימנית מכוונת את האיבר היורק. היא עצמה את עיניה בדיוק ברגע בו חשה את המטח השני פוגע בעפעפיה, מדביק אותם. בעוד עיניה עצומות, היא חש בנתזים הבאים מציפים את שיערה, אפה ופיה, בעוד אלעד גונח ומקלל. לאחר פרק זמן שנראה לה כנצח, היא חשה את ידו מרפה מראשה, וצנחה לרצפה, בתוך שלולית זיעה, זרע ודמעות.
מבעד לטשטוש החושים בו הייתה שרויה, היא שמעה את אלעד בטלפון.
"הלו? מדבר אלעד כספי, מה שמך? בסדר אלברט. שלח לי קלטת של הבת שלך ונראה.
ובקשר לגברת אלנבוגן, אנחנו מתכוונים להעסיק אותה לפחות עוד שבועיים, אח"כ נראה.
כן. אתה יודע מה? תתקשר אלי ישירות לסלולרי. הנה המספר…."
.