יחסי כוחות

יחסי כוחות
שמרית נכנסה אל משרדו של רז רשטניד בצעדים קלים ובטוחים. החדר הקרין כוח וממון מכל עבר: מהשטיח העשיר והרך, דרך פסלי העץ הקטנים ומערכת הסראונד עם הרמקולים החבויים בקירות וכלה בשולחן העבודה הגדול של רז, העשוי מעץ עבה וכהה.
רז התעלם ממנה במשך כמה רגעים ואז הסיר את מבטו ממסך המחשב והתבונן בה. הבעת פניו הייתה קרה ומרוחקת, והיא גם ידעה מה היא הסיבה לכך אך היא לא הניחה לכעסו להפחיד אותה יתר על המידה. היא לא הייתה עורכת דין מאתמול וכבר זכתה בכמה תיקים חשובים ובעלי פרופיל תקשורתי גבוה. שיעשה לה פרצופים אם הוא רוצה, היא לא ילדה קטנה.
"שבי." אמר רז.
"רז, אם זה…"
"שקט." הוא קטע אותה והיא התאפקה והשתתקה, חשה במילותיה נסכרות בקושי כמו שמפניה מתחת לפקק רופף. אף פעם לא ידעה לשתוק.
"שמרית, " פתח רז. "סך הכל את עורכת דין טובה. ניצחת כמה תיקים. כתבו עלייך בעיתון. זה בסדר: בגלל זה את ברשטניד-בראור." הוא המתין כמה רגעים ואז המשיך. "אבל את עדיין לא ברמה של להחליט להפוך החלטות שלי, בתיק שאני מוביל. אם אני אומר לפרקליטות שלא תהיה עסקת טיעון, את לא הולכת אחר כך ורומזת שאולי נסכים…"
"…אתה מוביל את התיק על הנייר, רז. בפועל, מי ש…"
"…אני מדבר עכשיו."
"לא, גם אני רוצה להגיד משהו!" היא התפרצה. "הם יתבעו אותנו על רשלנות אם…"
"שמרית. שקט. עכשיו!" הרים רז את קולו.
צעקתו הפתיעה אותה ולהפתעתה שמרית חשה שהיא יותר מבוהלת ממה שהאמינה שתהיה וניסתה לאזור אומץ. הוא רק איש, הזכירה לעצמה. רק איש אחד.
"את פשוט לא מבינה את יחסי הכוחות בינינו." הוסיף. "נדמה לך שאנחנו שווים."
"אני מבינה את יחסי הכוחות בינינו, אבל…" אמרה שמרית, אבל רז קטע אותה:
"שקט." הוא נבח, קולו קר ויבש כגוש קרח בבטנה.
היא השתתקה, ונדמה היה לה שהעולם החוויר מבעד לחלונות הזכוכית הענקיים של המשרד שלו, חמישים קומות מעל העיר. החוויר והצטמק.
רז קם מכורסת המנהלים הענקית שלו וניגש אליה, מפשעתו כעשרים סנטימטרים מראשה.
"את אולי יודעת מה יחסי הכוחות בינינו," אמר בשקט. "אבל את לא מבינה אותם. רדי על הברכיים." ציווה בקול רך.
"מה?" שאלה שמרית, מבועתת.
"מה ששמעת."
"מה פתאום." קרקרה.
"רדי על הברכיים אני רוצה להבהיר לך איזו נקודה."
שמרית ירדה על ברכיה, חשה בפחד ממלא את עורקיה עם כל פעימת לב.
"עכשיו תפתחי את המכנסיים שלי."
"לא." מלמלה בפה צרוב וחוׁלי, חשה שכמו תרגום המפגר מאחורי סרט, היא מבינה את משמעות המאורעות הרבה אחרי שהם קורים.
"שמרית, את חושבת שאת עורכת דין טובה. טובה מאוד אפילו. נדמה לך שיש לך קבלות. אבל אל תשכחי שלמרות ההצלחות שלך, את מה שאנחנו עושים ממך. במשפט נגד 'מאור חיים' צלבת את אמא של הגבאי, אבל זה היה רעיון שלי לזמן אותה, לא שלך. את אולי פירקת לחתיכות את טננבאום במשפט נגד משרד הביטחון, אבל בראור היה זה שאמר לך לדבר עם נגד התחזוקה."
דבריו של רז סדקו את הביטחון שלה, ממסמסים את גאוותה המקצועית כמו גשם השוטף ארמון סוכר. היא ניסתה להתעשת, אך הביטחון העצמי שלה נזל דרך חורים בידיה.
"את הראיונות בעיתון וערוץ שתיים? אנחנו סידרנו לך. חברת החדשות הם לקוח ותיק שלנו, ויומי, העורך של מוסף המשפטים, היה מתמחה כאן לפני שבע שנים."
שמרית נאבקה בחוסר האונים הממלא אותה, מנסה להיזכר בגאווה שמילאה אותה כאשר זכתה בתיקים הקשים ובמפורסמים, אך היא לא הצליחה להיטען בעוצמה מהזיכרונות והניצחונות אשר נראו לה פתאום קטנים ומטופשים.
היא עצמה חשה עכשיו קטנה ומטופשת.
"את יפיפייה. אני אוהב את העיניים הירוקות שלך ואת הניגוד שהן יוצרות עם התלתלים הג'ינג'יים האלה. יש בך אש. ואת יודעת מה? אני מודה. ציצים גדולים תמיד עשו לי זה. אבל זאת בערך הסיבה שלקחנו אותך. אז היית מצטיינת. ביג דיל. את יודעת כמה מצטיינים מצטרפים למעגל העבודה כל שנה? בעוד עשר דקות אני מביא הנה מצטיינת אחרת שלא הולכת לפרקליטות והורסת לי משפטים."
שמרית נאבקה עכשיו בדמעות, נושכת את שפתיה עד שהרגישה דם בפיה. שפתיה רטטו והיא התאמצה לשלוט בהן.
נימת קולו של רז התרככה לפתע, וקולו הפך להיות חם ורך, מנחם כמעט.
"תראי, לא התכוונתי להעליב אותך, רק קצת להבהיר לך את העניינים, בסדר?"
הוא חייך אליה מלמעלה והיא מצאה עצמה מחייכת אליו מיד, משתוקקת פתאום שילטף אותה, שירגיע אותה.
"עכשיו תפתחי את המכנסיים שלי."
שמרית היססה רק לרגע, אך בבחירה שבין הגשם הקר של דבריו הקשים לנחמה שהציע החיוך שלו היא מצאה רק ברירה אמיתית אחת. אצבעותיה מצאו את רוכסן מכנסיו. היא נאבקה מספר שניות ברוכסן ואז פתחה אותו, מצאה את הזין הכבד והחם ולאחר היסוס רגעי הכניסה אותו אל פיה.
"אפילו לא הייתי צריך להגיד לך מה לעשות." חייך אליה רז חיוך חם. "עכשיו תמצצי…ככה…ועכשיו תסתכלי אלי ותקשיבי טוב…אל תפסיקי למצוץ…"
שמרית החלה להניע את ראשה קדימה ואחורה בשקדנות, שפתיה עוטפות את הזין שלו ועיניה צמודות לפניו.
"כרגע את לא עורכת דין. את אפילו לא בן אדם, את רק זוג שפתיים מסביב לזין שלי." אמר רז. "זה מובן?"
"כן." אמרה.
"אני אמרתי לך להפסיק למצוץ?"
היא מיהרה להכניס את הזין אל פיה וחזרה למצוץ אותו בתנועות קצובות.
"חשוב לי שתביני ש…"
דפיקה נשמעה בדלת ועיניה של שמרית נפערו בבהלה.
"אל תפסיקי." ציווה רז.
"כן!" אמר בקול רם.
דלת המשרד נפתחה ולזוועתה של שמרית היא ראתה את דבורה, מזכירתו של רז נכנסת פנימה ובידיה מסמכים. דבורה נראתה שוות נפש למתרחש, כאילו לא הייתה זו הפעם הראשונה שהיא רואה מחזות כאלו.
"הסוכן של ב.מ.וו שלך לי את הצעות המחיר שביקשת. אתה רוצה לראות?"
"תמשיכי למצוץ." הורה לשמרית. "כן. תני לי."
דבורה ניגשה אל רז והגישה לו מסמך. הוא אחז במסמך ביד אחת, בשניה מלטף כבדרך אגב את ראשה של שמרית המוצצת את איברו.
"אוקיי…עכשיו זה הגיוני. תגידי לו שבסדר ושאני רוצה גם את וגם את הג'יפ. מה עוד?"
"אתה צריך לחתום כאן…זה החוזה של חברת החקירות מעפולה."
"בסדר. לכי איתי, שמרית."
הוא התקרב בצעדים אטיים אל השולחן ורכן עליו. שמרית המשיכה למצוץ את איברו גם כאשר לקח עט וחתם על המסמך. הוא הזדקף והגיש את המסמך לדבורה.
"עוד משהו?"
"דבר אחרון, התצהיר שביקשת."
"יופי, תני לי לעיין בזה."
דבורה יצאה מהמשרד ורז עיין בתצהיר מבלי לומר מילה, ידו האחת נחה על תלתליה האדמוניים של שמרית הרובצת למרגלותיו על ברכיה, שפתיה עוטפות את איברו וראשה נע קדימה ולאחור בתנועות מציצה קצובות.
לפתע חשה בנוזל סמיך וחם בפיה והבינה שהוא גומר.
"אל תרקי את זה ואל תבלעי." הורה לה רז מלמעלה, קולו עבה מעט. "תשמרי את הכל בפה."
איברו ניתר בפיה מספר פעמים, פולט נתזי זרע אל פיה, והיא השאירה את שפתיה פעורות, מניחה לנוזל הסמיך להיקוות מעל ומתחת ללשונה.
"עכשיו תקשיבי לי טוב." אמר רז, מיתמר מעליה נשימתו חורגת רק לרגע מסדרה. "מה שהיה כאן עכשיו לא היה קשור לסקס. זה לא היה ניצול מיני, למרות שאולי זה נראה ככה. זו כמובן לא הייתה גם אהבה. ואם את לרגע מתבלבלת, זה גם לא היה עונש על זה שדיברת עם החברה שלך מהפרקליטות. מה שהיה כאן עכשיו היה שיעור. שיעור נדיר. שיעור חשוב."
שימרית נעצה בו את עיניה, פיה הפעור מלא בזרעו, והקשיבה כאשר הוא המשיך:
"תראי. את יכולה להכיר את החוק. ואת יכולה להכיר את המערכת. ואת יכולה להיות ערמומית או אכזרית או הרבה דברים, אבל אם לא תביני דבר אחד, לא תהיי מי שאת יכולה להיות אף פעם: את חייבת להבין מה זה כוח. למי יש אותו. למי אין אותו. לעורך הדין שעומד מולך יש יותר כוח ממך או לא? את יכולה לגרום לשופט לתת לך דחייה של שבוע או לא? כסף זה כוח וקשרים זה כוח ופיתוי זה כוח אבל צריך להבין מה הוא הכוח בשביל לדעת להשתמש בכסף, בקשרים ובפיתוי. ואם את חושבת שאת ואני באותה עמדה את לא מבינה את שפת הכוח. מפני שאני למעלה ואת למטה. מפני שאני עומד ואת כורעת. מפני שאני עם הזין בחוץ ואת עם השפיך שלי בפה. מפני שלי יש כוח ולך אין. עכשיו זה ברור?"
היא הנהנה.
"עכשיו תשחקי קצת עם השפיך בפה…תעבירי אותו מסביב ללשון…תטעמי אותו…תריחי אותו…תחושי את המרקם שלו…הוא לא טעים, זה ברור, אבל תזכרי את הטעם הזה כי זה טעם של חולשה…עכשיו תבלעי הכל…טוב מאוד."
"עוד כמה מציצות שיהיה נקי ואת יכולה להחזיר אותו למקום." הורה לה.
שמרית הכניסה את האיבר המתרפה אל פיה, יונקת את טיפות הזרע האחרונות. כאשר הייתה בטוחה שהוא נקי דיו, ארזה אותו בזהירות והחזירה אותו למכנסיים.
"עכשיו תקשיבי לי טוב." אמר רז. "אני רוצה שמעכשיו והלאה, כל פעם שתחשבי על רז רשטניד, אל תחשבי עליו כעל מישהו ברמה שלך. או מישהו ברמה שאת יכולה לחלוק עליה. בפעם הבאה שאת חושבת על רז רשטניד, תחשבי עלייך כורעת על הברכיים עם זין בפה ובטן מלאה שפיך. זה ברור? יחסי הכוחות בינינו ברורים לך?"
היא הנהנה אליו מלמטה, עיניה נשואות מעלה.
"קודם ידעת אותם, עכשיו את גם מבינה אותם?"
היא הנהנה בשנית.
"מה שקרה כאן עכשיו לא יקרה יותר. את לא תהיי איזו שפחת מין שלי או משהו דרמטי בסגנון. אני באמת צריך אותך כעורכת דין. קיבלת שיעור אחד אבל אם לא הבנת אותו, בפעם הבאה שאת מפשלת את פשוט עפה, ברור?"
"כן."
"יופי. עכשיו קומי, צאי מהמשרד ותתקשרי לחברה שלך בפרקליטות."