הלו הלו אבא

-הלו?
-כן?
-היי פנינה'לה.
-בעלי היקר, מה העניינים? איך בוארשה?
-מייגע. ישיבות. ישיבות. זה לא זז. אני שונא את החרא הזה. מה קורה בבית?
-לא הרבה.
-איפה ששי? מה שלום הילד הגדול שלנו?
-אני כאן איתו…חוגגים את יום ההולדת שלו.
-שמונה עשרה, הא? איזה ילד גדול…
-גדול זאת המילה…אתה לא תאמין כמה גדול.
-אז איך אתם חוגגים?
-אנחנו…במיטה. ששי!
-במיטה?
-זאת אומרת…הכנתי לו ארוחת בוקר במיטה…ששי די!
-ארוחת בוקר במיטה? אבל עכשיו אחת בצהרים אצלכם, לא?
-כן…בילינו אתמול…ששי, די, נו! בילינו אתמול עד מאוחר…
-מה? הוא בילה אתך? לא עם חברים?
-הוא העדיף לבלות איתי.
-במקום עם חברים? אני לא מאמין…
-תתפלא…יש דברים שיותר כיף לעשות לאמא…אה…עם אמא.
-אז מה…תיכף תגידי לי שיצאתם לרקוד…חחח…
-בוא נגיד שבהחלט…השתוללנו…ששי, אני לא הולכת שוב למממ…
-פנינה'לה?
-מממ…ששי די…אני באמצע…מממ…
-אבא?
-ששי'לה?
-אה…אבא? אתה נשמע על הפנים.
-ככה זה כאן הטלפונים…מזרח אירופה…אתה יודע. מה קורה?
-אחח…סוף הדרך…
-יומולדת שמח, בן! שמונה עשרה! ילד גדול, הא?
-כן…וואללה…
-ואמא נתנה לך את המתנה?
-נותנת…נותנת…
-מה?
-נתנה לי את המתנה…כן.
-אתה חוגג?
-אוח…כן…
-איך?
-קצת חוגג…על אמא…אה…עם אמא.
-טוב, נו…אמא שלך יודעת איך לחגוג…הייתי מספר לך כל מיני דברים עליה שאתה לא תאמין, אבל זה סתם יביך אותך, בכל זאת, אמא שלך. איפה היא? נעלמה לי פתאום.
-היא…לא יכולה לדבר עכשיו, אבא. היא…עם פה מלא…אוח…יותר עמוק…
-מה? מה עמוק?
-לא…לא לך אמרתי. אמרתי לאמא שהיא צריכה…אוח…לטגן בשמן יותר עמוק. את הפרנץ' טוסט…
-מה, אתם אוכלים?
-אני לא, אמא רק…מנשנשת משהו.
-אמא שלך? מנשנשת? ממתי מלכת הכושר מנשנשת?
-…אוח…ככה…אה…בוא נגיד שהיא מצאה משהו שהיא לא יכולה להוציא מהפה.
-נשמע מעניין. מה זה?
-סוג של…הממ…נקניק.
-נקניק?
-…
-"נקניק ששי"? מה זה?
-לא…לא…נקניק סושי…עם…אצות וזה.
-נשמע מצוין, תשמרו לי קצת.
-לא…לא נראה לי…אוח…שזה יהיה…לטעמך…אוח…רגע אבא…אוח…רק שנייה…הכל…תנקי אותי, אמא…
-לנקות? מה קרה?
-אוח…
-הלו? הכל בסדר?
-כן…הכל ממש ממש בסדר, חבל לך על הזמן. פשוט נשפך כאן…משהו. אמא שפכה עלי משהו…
-אה…היא כבר גמרה? אני יכול לדבר איתה?
-היא עוד לא גמרה, אבל אתה יכול לדבר איתה.
-הלו? פנינה?
-…
-הלו?
-כן…איתן…אני איתך…
-מה קרה שם?
-כלום…רק נשפך לי משהו והייתי צריכה לנקות…
-אז מה, שמונה עשרה, הא? את זוכרת איך נסענו לבית יולדות?…ואיזה בן יש לנו היום…
-איזה בן…הידיים החזקות שלו…והכתפיים הרחבות שלו…וכשהוא נוגע בי…
-ילד זהב….מה יש להגיד.
-ילד?..זה ילד…זה? אוהה…
-אז אני מבין שאת כבר גמרת לאכול, גם הוא אכל?
-הוא…אוהה…אוכל…עכשיו…
-מה הוא אוכל?
-….
-אמרת "אותי?"
-אה…לא…לא…את האוכל שלי…אל תפסיק…
-מה?
-לאן אתה הולך?
-מי הולך? את מדברת אלי, פנינה?
-לא, אל ששי. נעלם לו פתאום, בדיוק כשהייתי…לא משנה. אז איך וארשה?
-קרה נורא. נמאס לי כאן כבר. אני מת לחזור הביתה.
-אל תלחץ בגללינו. אנחנו מסתדרים טוב ביחד. ממש ממש טוב.
-מה ששי'לה אמר שם?
-הוזלין בארון של האמבטיה, ששי. מה זאת אומרת הוא לא שם? ובשביל מה אתה צריך אותו בכלל?
-תשאלי אותו באמת בשביל מה הוא צריך וזלין פתאום?
-ששי לא…לא…אני לא…אני אף פעם…
-פנינה'לה, הכל בסדר?
-כן, רק הבן שלך משוגע קצת.
-משוגע? פנינה'לה אל תתני לילד לרכב עלייך, הא?
-אני חושבת שזה בדיוק מה שהוא מתכנן. ששי, אף לא…
-פנינה? מה קרה?
-אבא, זה ששי. לקחת את הוזלין שהיה באמבטיה?
-כן, היובש כאן הורג לי את הידיים. למה אתה צריך פתאום וזלין?
-איתן, זה שוב אני. לא יודעת למה הילד צריך וזלין. תשכח מזה. בעיר העתיקה של וארשה היית?
-כן, חרשנו אותה כל הסוף שבוע, אני גמור. אני ממש…
-על ארבע?
-כן, אפשר להגיד שאני על ארבע. לפחות האוכל טוב. המאפים כאן מצוינים.
-חמאה? אתה משוגע…
-כן, הכל מאפים עם חמאה כאן, מותר לי קצת להשתגע לפעמים, לא?
-כן…כן…חמאה…או-אה…זה טוב…עוד…
-חמאה זה ממש טוב, אבל לא צריך להגזים, הא? זהו. מחר הפגישות האחרונות איתם…אנחנו הולכים להיכנס בהם בכל הכוח. אנחנו רוצים את התבניות האלה כבר…
-תהיה עדין…
-לא, אין שום עדינות איתם. אני אומר לך…
-לאט…לאט…
-זה גם מה שאהרוני אומר, אבל נמאס לי כבר מ"לאט" פנינה'לה. התמזמזנו מספיק…כי הכסף שלנו…
-…וואו…זה הכל…בפנים…
-נכון. כל הכסף שלנו בפנים. עד עכשיו עבדנו לאט, עכשיו צריך להתחיל…
-…קצת…יותר מהר…
-ב-ד-י-ו-ק, פנינה'לה. עכשיו צריך להיכנס בהם…
-יותר…חזק…
-בדיוק מה שאני אומר. לא להתמזמז יותר…ישבנו יותר מדי זמן על…
-…התחת…
-נכון. ישבנו יותר מדי זמן על התחת, ולא שחסרות לנו אלטרנטיבות. קיבלנו גם הצעות מ…
-אתה…קורע…
-נכון, מקוריאה, מטאיוון, לא חסר.
-ששייי…ששייי!!!
-הכל בסדר פנינה? מה הוא עשה?
ששייי…אוה…ששייי!!!
זה ששי? מה הוא עושה, הפרחח?
-אוה…אוה…אוה…
-אל תתני לו לרכב עלייך בגלל שאני לא שם, הא? פנין?
-…מאוחר מדי…בשביל זה…אוה…
-מאוחר מדי? פנינה? את שם?
-כן! כן!! כן!!!
-מה זה החריקות האלה? פנינה?
-…
-טוב, פנינה'לה אני לא יודע אם את שומעת אותי…הקווים כאן חרא. אני גומר את השיחה.
-אני גומרת…גומרת…ששי!!…
-הלו? פנינה? פנינה? ששי?
כוסאמק, טלפונים מסריחים.