הצד השני של הבריכה – פרק כ'

"הי.” אני אומר.

"הי.” היא עונה ומסלקת קווצת שיער זהובה מפניה.

"מה…קורה?” אני שואל, נבוך פתאום. אני לבוש רק מגבת אבל מיכל לבושה לגמרי ולפי איך שהיא נראית היא לא כאן בשביל סקס אלא נראית פתאום מבוגרת ואחראית, האמא שהיא אף פעם לא הייתה לי.

היא נאנחת.

"זה…לא פשוט לי.”

"אני…את הולכת לספר לשירן?”

"גם זה לא פשוט לי. אני באמת לא יודעת אם אני צריכה לספר לשירן, לא לספר לה…אתה כזה…בלגן.” היא אומרת בשקט, מביטה בשטיח.

אין לי מושג מה לעשות. לשבת לידה? להגיד לה ש…יהיה בסדר? מה? ללכת להתלבש? להתפשט בכלל? למרבה המבוכה הזין שלי מתחיל להתקשות מתחת למגבת. היא מעיפה בי מבט, קולטת את הזין והבעת גועל ממלאת את פניה.

"אוי, נו! קיבינימט, אני מנסה לדבר איתך! פעם אחת תתנהג לא כמו זין שמחובר אליו עזי.”

"מצטער.”

כן, זה באמת מביך והזין שלי קולט סוף סוף מה קורה ונרגע. אני עדיין לא סגור אם ללכת להתלבש או להמשיך לעמוד כמו דביל. 

ממשיך לעמוד כמו דביל.

"זה לא קל גם לי.” אני אומר את האמת. “ז'תומרת…זה כיף והכל, כן? אבל אני מבין שאני מכאיב לאנשים מסביבי. זה החלק שלא קל לי. אני לא אדיש לזה.”

"ידעתי שאתה מזיין את שירן אבל לשמוע אתכם זה…לא היה לי פשוט.” היא אומרת בשקט.

אני ניגש אליה ומתיישב לידה על המיטה. כשהיא לא מרחיקה אותי אני מניח יד על הכתף שלה וגופה, שהיה מתוח למגע, נרפה מעט אחרי כמה רגעים שקטים. מיכל נאנחת חרישית ומניחה עלי את הראש. תודה לאלוהים, הזין שלי לא נעמד והרגע הזה חולף בשקט, מריר ומתוק.

"אל תעשה שטויות, עזי.” היא אומרת בשקט, ראשה עדיין נח על כתפי. “אני עוד לא יודעת איזה שטויות, אבל אל תעשה שטויות.”

"אני ממש משתדל לעשות את הדברים הנכונים אם אני יודע מה הם.”

"תודה.” אומרת מיכל וקמה. היא נושקת לי על המצח ויוצאת מהחדר ולצד דוק העצב שהיא הותירה בי, יש בי גאווה מסוימת שניהלתי את הקטע לא רע. לא יודע אם טוב, אבל לא רע.

בבוקר האווירה רגועה יותר במטבח. בגלל שקמתי ראשון אני מכין חביתות וכריכים לכולנו וכשאני מגיש את ארוחת הבוקר שתיהן מודות לי ומתאמצות למלא את אוויר המטבח במילים: המתח עדיין שם אבל שלושתנו מנסים למוסס אותו. משוחחים, שואלים שאלות. שתיהן התלבשו הבוקר סקסי יותר מהרגיל: מיכל בנעלי עקב גבוהות וחצאית קצרה מאוד החושפת את רגליה החטובות ושירן בטייץ יוגה סגול כמעט שקוף. שתיהן מאיצות לי את הדופק ואני משתדל לא לבהות באף אחת מהן, בטח שלא יותר זמן מאשר בשנייה.

"טוב, אני זזה.” אומרת מיכל כשהיא גומרת את הקפה. “מישהו רוצה טרמפ?”

"אני אקח את האוטו שלי.” אומרת שירן ומביטה בי.

"אז אני אסע עם שירן.” אני אומר.

"אל תאחרו.” אומרת מיכל בנימה רבת משמעות, יודעת שהיא משאירה את שנינו לבד.

"אוקיי.” עונה שירן במהירות של אשמים.

מיכל מתקרבת אל בתה ורוכנת כדי לנשק את שערותיה.

"יום טוב, חמודה.”

אחר כך היא מתקרבת אלי בשיא הטבעיות ולפני שאני מבין מה קורה, מדביקה לי נשיקה על השפתיים, לא ארוכה ממש אבל הרבה יותר ארוכה מזו שאמא מנשקת את הבן שלה, אם היא הייתה מנשקת אותו על השפתיים. ואז היא מוסיפה קצת לשון.

"יום טוב, עזי.” היא אומרת בקלילות ומסתלקת בנקישת עקבים לפני ששירן ואני מבינים מי נגד מי.

"ואט. דה. פאק.” מסננת שירן בעוד נהמת הפורשה של אמהּ בוקעת מבחוץ. “אני אהרוג אותה.”

"אנחנו מאחרים לבצפר.” אני משנה נושא במהירות. “הבטחנו לה שלא נאחר.”

"אוקיי…אוקיי…” מסננת שירן.

אבל זה לא עובר כל כך בקלות בכל זאת. אחרי שאנחנו במכונית, שירן אומרת:

"אני לא מבינה את הקטע שלה…מה זה היה?”

אני לא רוצה לשקר. אני לא רוצה לגלות. מה בדיוק אני אמור להגיד? 

"כאילו…היא שמעה אותנו מזדיינים אז…כאילו…בשביל להטריף אותי?” ממשיכה שירן, לשמחתי בלי לשים לב לשתיקה שלי.

"לא מבינה מה זה כל כך מפריע לה.” היא ממשיכה אבל נראה לי שהעסק הולך לקראת רגיעה, ולשמחתי מחשבותיה נודדות לכיוון המדריכה החדשה בחוג הריקוד ואיזה עאמה היא ואיך היא צעקה על קארין סתם, בלי סיבה וזה.

הלב שלי דופק לפני שאני נפגש עם אפק ועידן, בגלל אפק כמובן. הם שואלים בכלליות מה עשיתי אחרי שנפרדנו ביום כיפור אבל אני ממלמל ומחליט לשנות נושא לנושא שאני יודע אמנם שיכאיב לאפק אבל לפחות ירחיק את השיחה ממני.

"איך היה עם ספיר?” אני שואל.

"מֶהּ.” הוא אומר באדישות. “סתם.”

"מה סתם?”

"היא לא…לא בקטע.”

"לא בקטע של מה שרצית או לא בקטע שלך?” שואל עידן.

"לא יודע. סתם דיברנו…היה נחמד.”

"סתם דיברתם? אתה אמיתי?" ממשיך עידן. "אני במקומך…”

"לך תמצוץ." הוא מפטיר. "האמת היא שאני מתחיל ממש לחבב את ספיר.” הוא מוסיף בשקט. “כאילו…התחלתי אבל עכשיו…לא יודע.”

"טוב, נראה אם היא תצטרף אלינו עוד מעט.” אני אומר. חבל לי על אפק אבל לפחות הסטנו את השיחה ממני. אני נזכר שוב באמא שלו פשוקה מתחתי עם הרגליים גבוה באוויר, מצביעות לתקרה, והזין שלי מתמתח במכנסיים. וגם אני מרגיש אשם. איזה זונה אני, אללה יוסטור. אחרי הלימודים אני הולך לחנות. דוניא ואני מצליבים מבטים אבל עודד נמצא אז אנחנו משחקים אותה קוּל. אני יודע שעודד יודע אז זה נראה לי סתם מפגר אבל לא נעים לי ממנה, היא בטח תתפדח למוות אם היא תדע שעודד יודע שזיינתי אותה בתחת פעמיים בחדר האחורי אז אני לא רומז אפילו.

כשאני עובד במעבדה, עודד נכנס לחדר.

"מה קורה?” הוא שואל.

"סבבה.”

"איך היה עם דוניא?” הוא שואל בשקט.

"ג'נטלמן לא מגלה.” אני יורה בלי לחשוב.

"טוב שנשארו עוד ג'נטלמנים בעולם.” הוא אומר בהערכה.

"כן, נו.”

"טוב, חשבת על הפרויקט שהצעתי לך? על הכסף וההזדמנות החד פעמית?”

"עודד, כבר דיברנו על זה. יש לי תחרויות. בגרויות. צבא. לא מתאים עכשיו.”

עודד נאנח.

"יש איזה טמבל…שעבדתי איתו פעם. לא ממש מפגר רק…קצת כבד כזה. קוראים לו עדו. טמבל בהתנהגות לא בחשיבה…אתה יודע.”

"אוקיי…אז?”

"חשבתי אולי לעניין אותו עם הפרויקט הזה. אני מעדיף אותך, כן?”

"כן.” אני אומר בלב כבד. אמנם הודעתי מראש שאני לא מעוניין אבל עכשיו, אחרי שיש כבר שם של מישהו שייקח את זה, אני מרגיש קצת אכזבה והחמצה. אולי אני בכל אוכל לדחוף את זה ללו"ז שלי? עם דוניא לא קורה כלום היום, רק קצת מבטים והסמקות, גם שלה וגם שלי. 

האווירה בבית ממשיכה להיות מתוחה וקצת משעשעת. כולם מאוד מנומסים, כאילו חשים בשלולית הדלק שאנחנו משתכשכים בה, לפידים בידינו. נראה לי שמיכל הייתה שמחה להתפרק על בתהּ אבל אין לה ממש תירוץ ואולי היא מרגישה מעט אשמה בגלל הנשיקה בבוקר. ושירן, אם היא יצאה בבוקר עצבנית על הנשיקה של אמא שלה, בערב היא חזרה מתוקה לגמרי. יש לי הרגשה שזה קשור בקארין באיזושהי צורה אבל אני לא בטוח. היא כן די עסוקה בטלפון שלה, מתכתבת הרבה עם קארין והבעת הפנים שלה משועשעת באופן יוצא דופן. בכל מקרה, אני פשוט שמח שלא כולם מנקרים את העיניים אחד לשני.

אני נזכר בסקטבורד ממש לפני שאני יוצא לבצפר. כמעט שכחתי והיא הייתה הורגת אותי, הילדה המשוגעת הזאת. המחשבה על לפלח את התחת הצנום שלה מרגשת ומפחידה אותי בעת ובעונה אחת ואני אפילו עצוב קצת. מאז שהכרתי אותה היא תמיד הייתה כמו אחות קטנה בשבילי ועכשיו אנחנו הולכים לאבד את הקטע הזה לתמיד. מצד שני אני זוכר באיזו מצוקה היא הייתה סביב המיניות שלה וזה והיא ממש ממש רוצה את זה. היא ממש רוצה את זה, ואתה מה? אני מבטיח לעצמי שאני רק אגיע לבית ואברר טוב טוב שזה מה שהיא רוצה ובשום אופן לא אלחץ עליה. לוקח וזלין מהאמבטיה, שני בקבוקי ליטר וחצי מלאים במים, סבון ומגבת, דוחף לתיק ומצטרף למיכל ושירן במכונית.

שירן שוב שקועה בטלפון שלה במושב האחורי ואני מציץ במסך…קארין. שוב, זה לא חריג שהיא מתכתבת איתה אבל ההבעות שלה…מוזרות. חיוכים גדולים וריכוז כזה כאילו…לא יודע מה. אפילו מיכל מעיפה בי מבט סקרן וזוקפת גבה. אני מושך בכתף. אולי יש לקארין מישהו? הלב שלי מתכווץ לרגע. גם הזמן מתנהג מוזר בבצפר, מאיץ ומאט, מאיים עלי ש"אחרי בצפר" מתקרב ואז מרחיק אותו ממני כשאני מתרגש לקראתו.

"מה, נשארנו רק שנינו?" אני שואל את עידן בהפסקה הגדולה.

"תפרגן." הוא אומר בקול הסטלני שלו. ספיר ואפק מסתובבים לאט במסלול הריצה וגם במרחק הזה אני מבחין בכמה קצרה חצאית הג'ינס שלה וכמה בולט הישבן. נראה שאפק מדבר איתה בהתלהבות, החמוד.

"מפרגן, רק אמרתי." אני מתגונן. לא רחוק מהם, על הטריבונות, אני מבחין בשירן וקארין, יושבות בצל ומשוחחות בקולי קולות. שירן אומרת משהו וקארין צוחקת בקול, קולה מתגלגל עד אלינו. אני מתחיל להסתקרן, מה הולך שם? משהו שקשור בקארין, אני בטוח. אולי קארין החליטה שבכל זאת בעדי דלוש יש משהו? חרא על זה.

אחרי הלימודים מגיע ושירן מציעה לי טרמפ. בהתחלה אני חושב לסרב אבל בעצם זה יראה מוזר וחוץ מזה, לא בא לי סתם ללכת ברגל. הבטחתי לסקטבורד שאני אגיע ישר אחרי בצפר והיה לי יום ארוך אז לא נעים לי שהיא תשב ותחכה לי או תחשוב שהברזתי לה או משהו.

"אני צריך שתורידי אותי בבית של סבא שלי." אני אומר.

"למה?"

"צריך לבדוק משהו בבריכה."

"יש לי אימון, אני לא יכולה לחכות הרבה זמן."

מתאים בפיתה. 

"אני לא יודע כמה זמן זה יקח, תורידי אותי ותמשיכי. תודה."

"סבבה."

"מה קורה עם קארין?" אני לא מצליח לעצור את הסקרנות.

"מה קורה?" היא שואלת במהירות.

"סתם, אתן כאילו…לא יודע."

"חברות, זה חדש לך?"

אני נאנח.

"זה נראה לי יותר. יש לה מישהו?"

"זה זה?" שואלת שירן ועוצרת את המכונית. אני כבר שומע את הסקטבורד מחליק בבריכה והפה שלי נהיה יבש.

"טוב, אני חייב לזוז." אני פולט ופותח את המכונית בלב הולם.

"עזי!" צועקת שירן. "תסגור את הדלת!"

אני סוגר את הדלת ונכנס אל הגינה בלב הולם. רעש הגלגלים הקטנים מתגבר ואני מבחין בדמות הקטנה מזנקת לרגע מתוך הבריכה, כאילו נתלית לרגע באוויר ואז גולשת בחינניות פנימה. בגלישה הבאה שלה היא מבחינה בי ולהרף עין אני חושש שהיא תאבד שליטה בסקייטבורד אבל היא עיניה הכחולות מחייכות אלי מתחת למצחייה הנצחית ושוב היא מחליקה בעצלתיים אל תוך הבריכה העגולה, רק כדי לזנק החוצה כמה שניות אחר כך, לוח העץ תחת בית השחי.

"הגעת." היא אומרת, פרצופה המנומש סמוק, עיניה הכחולות זורחות מעל הנמשים. "חשבתי ששכחת."

"לא שכחתי." אני אומר, בולע את דמותה הקטנה בעיני. אין לה מטר ושישים והשדיים שלה הם לא יותר מרמיזות שאולי יתממשו ואולי לא. "פשוט היה לי יום ארוך בבצפר."

"התחרטת?" היא שואלת, שמץ חרדה בקולה. אני יודע שתכננתי לעשות איתה איזו שיחה קטנה לפני אבל היא כל כך סקסית ככה שאני לא בשליטה כמו שרציתי.

"אני הבטחתי, אני נוהג לקיים את ההבטחות שלי."

"מעולה." היא אומרת, עיניה מתנוצצות. "אני לא מפסיקה לחשוב על זה. הלב שלי כל הזמן דופק חזק…כל הזמן…"

"הכובע שלךָ הפוך, תום." אני אומר. "הומואים קטנים צריכים לחבוש את המצחיה אחורה, אתה יודע למה?"

אני ממש רואה את האפקט של דיבור בזכר עליה. איזה זיק נדלק לה בעיניים.

"למה?" היא שואלת בהתרגשות גלויה.

"כדי שכשאתה מוצץ לי את הזין, זה לא יפריע לך. ברור?"

"כן." היא מהנהנת במהירות ומעבירה את המצחיה לאחור.

"בוא נראה מה יש כאן." אני אומר ומתקרב אליה באיזה ווייבּ גס ומחוספס מעט שאני מעתיק מערן המאמן. אני מיתמר מעליה כמעט עשרים סנטימטרים והיא מביטה בי מלמטה, בהתרגשות וציפייה גלויים.אני אוחז בחזית חולצת הדרייפיט הגדולה שלה ומפשיל אותה למעלה, חושף שני שדיים עירומים וקטנים.

"אין פה כלום." אני מפטיר ושולח יד אל פטמה אחת, צובט אותה בגסות מדודה. היא מתאפקת שלא לצעוק ואני מהנהן בסמכותיות לנוכח האיפוק שלה. "וגם לא פה." אני צובט את הפטמה השנייה. "בהחלט בן." אני מסכם, מבחין בחיוך הגאה בפניה.

בתנועה אדנותית אני אוחז בכתפה ומסובב אותה. מבלי לומר מילה אני שולח יד אל הג'ינס המגושם שהיא לובשת וחופן ישבן קטן אך עגלגל במפתיע מתחת לבד.

"לא רע." אני אומר ומפשיל ממנה את הג'ינס ביחד עם תחתוני הבוקסר. "לא רע בכלל." אני אומר. שני כדורי ישבן חיוורים ומוצקים נגלים לעיני, רוטטים בביישנות. הטוסיק הזה כל כך קטן שאפילו אין לה חריץ רציני בין פלחי העכוז והחור הקטן שלה חשוף למבטי, מתכווץ בחשש. 

"רד על הברכיים." אני מורה והמהירות שבה הוא עושה זאת רומזת לי על רמת החרמנות הממלאת את הגוף הצעיר.

"תפתח לי את המכנסיים."

באצבעות רוטטות התרגשות הנער הצעיר שמתחתי פותח את הרוכסן שלי, העיניים הכחולות ננעצות ברעבתנות בזקפה הברורה מתחת לתחתונים. גם אני מתרגש מהמחשבה על הישבן הקטן והבתולי שאני עומד לכבוש.

"תוריד את התחתונים." אני אומר, מתאמץ לשמור על הקול שלי שלא ירעד.

הוא נושם נשימה עמוקה ואז חושף את הזין, מלקק את השפתיים מבלי משים. הזין שלי קשה ורעב, משתוקק כבר להיכנס אל תוך הפה הרך של תום. הוא נושם נשימה עמוקה, שואף מלוא חזה את ריח הזיעה של האשכים שלי, וחיוך ממלא את פניו.

"תתחיל למצוץ, חמוד." אני מורה לו ותום מפשק את שפתיו, ובולע את ראש הזין, הפה הרך והצעיר ממלא אותי צמרמורות עונג.

"הרבה רוק, תום." אני מזכיר לו. "אני הולך לדחוף לך אותו לתחת…"

מבלי להוציא את הזין שלי מבין שפתיו תום מהנהן ומניע את ראשו בצייתנות קדימה ואחורה. הוא מביט בי מלמטה בפה מלא זין, עיניו הכחולות מבקשות אישור ואני מחייך אליו ומלטף את מצחו. למרות שאני יודע אחרת, יש לו באמת איזה וויב שלי הומו צעיר וזה מוזר וסקסי בעת ובעונה אחת. הוא אוהב את הזין שלי והמציצה מושקעת ומלאת רוק ומה שאין לו בנסיון הוא משקיע בהתלהבות. הגן שקט ונדמה שרק קולות הלעלוע שבוקעים מפיו הם היחידים שאני שומע, הפסקול של הפה הרטוב והשפתיים החושניות על הזין הרעב שלי.

"יאללה, קום." אני נאנח אחרי כמה רגעים ומושיט לו יד להתרומם, הופך אותו כשפניו ממני על הדרך. מהילקוט אני שולף את צנצנת הוזלין ותוקע לתוכה את אצבעי האמצעית.

"בוא נראה אם אתה רציני או שבאת לבזבז את הזמן שלי." אני אומר ומחבק את הגוף הנערי ביד שמאל חזקה, ביד ימין ומניח אצבע עבה ושמנונית על פי הטבעת. בדחיפה מהירה וגסה אני מחדיר לו שני פרקים פנימה וחש בו נושכת את שיניה אך מחניקה יללה.

"זה מה שאתה רוצה, גבר?" אני שואל ברכות, מחליק את האצבע השמנונית פנימה והחוצה מהחור ההדוק כל כך והיא מהנהנת במהירות. אין מה לומר, היא נחושה ויודעת מה היא רוצה.

יש סלע ענק מתחת לעץ ואני מוביל אותה לשם, ידי על העורף שלה. אני מצמיד אותה לקיר הסלע הנטוי כשהיא חצי שוכבת עליו, מכנסיה מופשלים וישבנה החיוור בוהק לנגד הטרה קוטה. אחר כך אני דוחף שתי אצבעות לצנצנת הוזלין ומושח את החור הקטן שלה בתנועות עדינות אך נחושות. אני רוצה שאם זה לא מתאים לה היא תגיד עכשיו.

"קטן והדוק כמו שצריך." אני אומר, שוב מחכה קצת את הקול המחוספס של ערן המאמן. "איך אתה רוצה את זה? שנעשה אהבה מתוקה לאט ועדין או שאני אדפוק אותך בתחת קשוח כמו גבר?"

"כמו גבר." היא אומרת, קולה מעובה התרגשות. "תדפוק אותי בתחת כמו גבר. הכי קשוח." היא מוסיפה ברכּוּת נוגעת ללב. בהברקה של רגע אני תולש ענף שקוטרו כאצבע וחצי מהעץ ומגיש לה אותו.

"קח, גבר." אני אומר לה. "שיהיה לךָ מה לנשוך."

סקטבורד מהנהנת בעצבנות נרגשת ולוקחת את הענף, אוחזת בו בשיניה. אני מפשק את הלחיים הקטנות ביד אחת ומניח את ראש הזין על החור הקטן והמכווץ שלה.

"כמו גבר?" אני שואל. היא מהנהנת, הענף בין השיניים.

"כמו גבר." אני אומר ונועץ את הזין הקשה שלי באבחה אחת חדה אל תוך התחת הבתולי, מחליק בכוח אל החור חלקלק הוזלין עד אמצע הזין. מאחור אני מבחין בשרירי הלסת שלה משתרגים והיא נאנקת בפה מלא עץ אך היא אינה מוחה, רק נאחזת בקיר הסלע ומהנהנת באיטיות, עונה על השאלה שלא שאלתי בקול.

הצג תמונה

התחת הקטן שלה לכוד בכפות ידי הגדולות ואני דופק אותה חזק וקשוח, רגיש לסימני מצוקה אבל היא לא מגלה כאלו. פי הטבעת שלה כל כך הדוק שהוא לוחץ אותי בכח, סוחט את הזין שלי עם כל ניעה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. פלחי העכוז הבהירים לא גדולים בהרבה מאשכוליות ואני מוקסם למראה הזין שלי המפלח את דרכו בינהם, ונעלם כמעט לגמרי בתוך גופה הצנום. סקטבורד נושכת את הענף ומצחה חרוש תלמים אבל נראה שהיא מקבלת בדיוק מה שרצתה, היא מתכופפת ומגישה לי את ישבנה הבתולי כדי שאבעל אותו שוב ושוב, עמוק וחזק ובלתי מתפשר.

היא מניעה את אגנה בזווית מסוימת ואני הולך איתה עד שאני מבין מה היא עושה. קיר הסלע עליו היא שעונה מאפשר לה למקם את מפשעתה מעל הדופן ולחכך אותה על הטרה קוטה כאשר חולצתה הארוכה משמשת כריפוד. תוך כמה רגעים האנקות החנוקות הופכות בהדרגה להתנשפויות קצובות וכאשר פי הטבעת שלה נרפה מעט מגיעות גם אנחות רכות. אני ממשיך לדפוק אותה, משפד את גופה הקטן על הזין הקשה רק שנראה שהיא מצליחה עכשיו להפוך את החוויה הברוטאלית למשהו מענג, מתחברת סוף סוף למשהו עמוק בתוכה, איזה מקום שהיא מכוונת אליו כבר שנים מבלי לדעת איך להגיע אליו. 

עכשיו היא שם.

גניחותיה של סקטבורד מתגבהות והיא משפילה את ראשה חבוש כובע המצחייה, מצחה נוגע בקיר הסלע. בקול רם היא נאנקת ומתנשפת ואני חש אותה מעפילה אל המקום הסודי שלה, גופה הקטן מערבולת של תחושות ראשוניות. אני מוצא את עצמי מתרגש באופן לא מיני, גאווה אידיוטית מציפה אותי על התפקיד שלקחתי על עצמי ועל המקום אליו הבאתי אותה, עוזר לה לגלות את עצמה בצעקות וקריאות מתחת לעץ בחצר הגדולה, הפראית והשוממת. 

קולה שוכך בהדרגה ואני מאט עד לעצירה מוחלטת.

"הכל בסדר?" אני שואל, מלטף את הכובע בגב ידי.

"כן, ואל תלטף אותי." היא אומרת.

אני מחייך אבל היא לא רואה. כנראה שהיא רואה בליטוף מחווה לנשיותה אליה החליטה להתכחש.

"גמרת?" היא שואלת בצרידות.

"לא."

"נו, אז תמשיך. תדפוק אותי כבר בתחת, אחי." היא דורשת ואני שוב מחייך מבלי שהיא תראה. דוחף שתי אצבעות לצנצנת הוזלין, משמן את האזור וחוזר לחגוג על התחת הבהיר וההדוק שלה.

האגודלים שלי שוקעים בטוסיק העגלגל ואני לופת אותה, מקבע אותה למקומה בעודי טוחן אותה בתנועות מהירות ועמוקות. כמו יד חלקלקה הטבעת ההדוקה שלה חולבת לי את הזין, מענגת אותי כמעט מבסיס הזין ועד הראש. שוב ושוב אני יוצא ונכנס, ממלא אותה בבשר זין קשוח, יורה את אגני קדימה ללא הפוגה. כל העכבות שהיו לי נעלמו ואני פשוט רוכב על התחת הקטן, חש באורגזמה שלי קרבה במהירות. מתחתי אני שומע אותה נסחפת לעבר השיא השני שלה ואני מגביר את הקצב עוד יותר, דופק אותה קשוח ומהר עד שאני לא יכול לעצור את זה יותר, מתפרק ומתפרץ אליה לתוך הישבן, פולט נתז אחר נתז של זרע לוהט אל תוך מעיה הצעירים.

אני יוצא ממנה במהירות ומגיש לה את המגבת ושאר הציוד שהבאתי. אני מתרחק ונותן לה להתארגן ולהתנקות ואחרי כמה דקות היא מצטרפת אלי אל שפת הבריכה ומתיישבת לידי.

"איך היה?" אני שואל.

"אפשר שוב?" היא שואלת ואני שומע את החיוך בקולה.

"תעני…תענה לי."

"זה היה הדבר הכי טוב בחיים שלי, סבבה? כאילו מצאתי את עצמי אחרי שהלכתי לאיבוד כבר…שלוש שנים או משו."

"יופי."

"אל תהיה מבואס."

"אני לא, אני צריך להתרגל ל…מצב החדש."

"אז תתרגל, אל תהיה לי בחורה פתאום." היא אומרת בנימה הסרקסטית והמוכרת שלה, זו שאני מחבב כל כך. "אני הכי סבבה שהייתי כבר הרבה זמן אז אל תתפרק עכשיו."

"בסדר, בסדר."

אנחנו נפרדים אחרי שעה קלה, היא מאושרת בעליל (גם אם הליכתה ברווזית במקצת) ואני מהורהר יותר. איכשהו נדמה לי שאני הפסדתי משהו והיא הרוויחה משהו. 

אבא שלי חוזר ביום שישי בבוקר ופתאום הכל נהיה מוזר. שירן ואני כבר די הפסקנו לריב ומיכל כבר לא מתנהגת אלי כמו כלבה אבל כשהוא בסביבה כולנו מרגישים צורך לחזור לתפקידים הישנים שלנו כדי לא לעורר חשד. מיכל יודעת שאני מזיין את שירן ובלי לדבר על זה כולנו מסכימים שאת הסוד הזה כדאי להמשיך להסתיר ממנו אז ההצגה נמשכת. שירן שוב חוזרת לקרוא לי חנֶרְד ואמא שלה מדברת אלי בקרירות כאילו לא זיינתי את שתיהן שוב ושוב בשבועות האחרונים. מצחיק כמה שלושתנו חוזרים בקלות לתפקידים שלנו ואני לא יכול להשתחרר מההרגשה ששתיהן קצת נהנות מלהתעלל בי.

"אתה בא למסיבה?” שואלת אותי שירן אחר הצהרים. אני במרתף מרים משקולות והיא מטופפת פנימה, לובשת מכנסיים קצרים ודהויים בצבע ורוד וגופייה צהובה. גם שהיא סתם זורקת על עצמה משהו היא פצצה.

"מסיבה?!” אני פולט ומפסיק את לחיצות החזה שלי.

"מסיבה?!” היא מחקה אותי, משועשעת. “כן, 'מסיבה'…לפעמים אני שוכחת איזה חנרד אתה…”

"את נהנית להגיד את זה, הא?”

"אולי…” היא מגחכת. “נו, אז אתה בא?”

"איזה מסיבה?”

"מה אכפת לך? מסיבה אצל ירדן. יש לה בית ריק.”

"מסיבות זה משעמם. וחוץ מזה אפק הזמין אותי אליו.”

"אפק, או אמא של אפק?” מתרחב החיוך שלה. “איזה זונה אתה, אמרו לך?”

אני נאנח. כן, אני אמרתי לעצמי את זה. והזיכרונות מהלילה המטורף עם לאה מציפים אותי לרגע. איך בדיוק אני אוכל לשבת איתה ועם אפק ליד שולחן האוכל? מצד שני…מסיבה? מי צריך את החרא המשעמם הזה? אי אפשר לדבר מרוב רעש, אלכוהול אני שונא, מה לי ומסיבות?

"ומה בדיוק נגיד לאבא שלי? שפתאום נהיינו חברים הכי טובים?”

"תגיד לו…שאתה הולך לספריה או משהו, נו.”

"בשישי בערב?”

"אתה חושב שאכפת לו?” היא אומרת בלי לחשוב ואז עיניה נפערות מעט כשהיא רואה את ההבעה שלי. “מצטערת…כאילו…תראה, פשוט תתקלח, תתלבש…סקסי ואז כאילו אני מקפיצה אותך לאפק ואז ממשיכה למסיבה.”

"הוא באמת לא ישים לב…” אני חושק את הלסתות. “טוב, תני לי לגמור את הסט ואני אלך להתארגן למסיבה שלך.”

======================================

לפרק הבא

מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.