עלילות דפי: דפי אצל הרופא

דפי אצל הרופא
לדפי היום בדיקה אצל הרופא. היא התלבשה יפה. צריך להתלבש יפה כאשר מבקרים אצל הרופא. הרופא הוא איש חשוב.
דפי נועלת סנדלים ורודים. דפי גורבת גרביים לבנים שמגיעים ממש עד מתחת לחצאית. היא לובשת חצאית לבנה וקצרה וחולצה ורודה ויפה עם מחשוף גדול. השיער שלה קלוע בשתי צמות זהובות.
היא מחייכת. דפי אוהבת לחייך לכולם.
“ערב טוב!” אומרת דפי למזכירה של הרופא.
“שלום דפי.” המזכירה מחייכת אליה בחזרה. “דוקטור עצמון, דפי כאן.”
דוקטור עצמון מגיע.
“ערב טוב דפי!” הוא מחייך אליה. “עליזה, את יכולה ללכת.”
עליזה המזכירה צוחקת וקורצת לדוקטור.
“לילה טוב, דוקטור עצמון. תבלה.” היא צוחקת.
הדוקטור קורץ לה בחזרה.
“תודה, עליזה. אני אבלה, תסמכי עלי.”
“לילה טוב, עליזה המזכירה!” אומרת דפי.
עליזה מחייכת אליה בחזרה. עליזה נחמדה.
עליזה הולכת ודוקטור עצמון סוגר את הדלת מאחוריה. הוא גם נועל אותה.
דוקטור עצמון מחייך אל דפי ומשפשף את הידיים.
“נתחיל?”
דפי מהנהנת בשמחה.
דוקטור עצמון מוביל אותה אל חדר הטיפולים. יש שם פוסטרים ומכשירים שנראים מאוד חשובים ומסובכים. דוקטור עצמון הוא בטח נורא חכם אם הוא מבין את כל הדברים החשובים האלה.
“אז איך את מרגישה, דפי?” מחייך אליה דוקטור עצמון ומשפשף שוב את הידיים.
“יופי-טופי.” מחייכת דפי.
“יופי, אז נתחיל. תעמדי בבקשה.”
דפי מזדקפת ודוקטור עצמון נעמד מאחוריה.
דוקטור עצמון מניח את הידיים שלו על המותניים שלה ואומר:
“תנשמי עמוק, דפי.”
דפי מתאמצת לנשום עמוק והרופא מחליק את הידיים למעלה, עד שהן נעצרות מתחת לשדיים הענקיים שלה, מעל החולצה, וחופן אותם.
“תנשמי עמוק, דפי.”
דפי שוב נושמת עמוק.
“איזה גודל הם?”
“E" אומרת דפי בגאווה. “נכון הם גדולים?”
“מאוד.” אומר דוקטור עצמון. “מאוד מאוד גדולים.”
דוקטור עצמון חופן את השדיים הגדולים של דפי. הוא מעסה ומשחק בהם. דפי מרגישה משהו קשה מתחכך בטוסיק שלה. דפי מציצה בסקרנות למטה ורואה שהרופא מזיז את האגן שלו קדימה ואחורה בזמן שהוא בודק לה את הציצי. כמה מוזר.
דוקטור עצמון ממשיך לבדוק לה את הציצי עוד כמה דקות ואז אומר:
“טוב, הכל נראה בסדר כאן.”
“יופי!” שמחה דפי.
“עכשיו תתכופפי על המיטה, בסדר?”
דפי מהנהנת ומתכופפת בדיוק כמו שאמר הרופא! דוקטור עצמון פותח את אחת המגירות ומוציא משם צנצנת ומדחום. הוא פותח את הצנצנת, טובל שתי אצבעות ודפי רואה שהידיים שלו מרוחות במשחה. יאקי!
“מה זה?” שואלת דפי בביישנות.
“אני הולך למדוד לך חום בטוסיק, בסדר?”
דפי מצחקקת.
“טוב.”
“תורידי את התחתונים, דפי.”
דפי מושיטה ידיים לאחור ומפשילה את התחתונים. היא מנסה להיזכר איזה לבשה היום. הלבנים עם החתלתול! היא נזכרת בחדווה. התחתונים החביבים עליה.
דפי מרגישה פתאום אצבע שמנונית מאחור וקופצת בהפתעה.
“תירגעי, דפי.” אומר דוקטור עצמון.
דפי מתאמצת להירגע. צריך לעשות מה שהרופא אומר.
דפי מרגישה משהו נכנס אליה. היא מצחקקת.
“זה מדגדג…”
“מדגדג לך?”
“קצת…” אומרת דפי ומציצה אחורה. הרופא כורע מאחוריה ומכניס ומוציא משהו לטוסיק שלה. אבל המדחום נח על השידה, אז מה זה יכול להיות?
“אצבע…אחת…” מהמהם הרופא. הוא מזיע קצת.
היד שלו ממשיכה לזוז קדימה ואחורה והיא מגישה משהו ז בתוכה.
“שתי אצבעות…” אומר הרופא. “עדיין מדגדג, דפי?”
“קצת…" היא מצחקקת.
“בואי נראה אם זה ידגדג לך…” אומר דוקטור עצמון. הוא נעמד ואומר לה:
“עכשיו תסתכלי ישר.”
דפי מביטה ישר לפנים ומרגישה משהו גדול יותר שמנסה להיכנס עכשיו. מה זה?
“זה המדחום?” מנחשת דפי. זה לא כל כך נעים לה.
“משהו…כזה.” אומר הרופא והיא מרגישה את שתי הידיים שלו מחזיקות לה את הטוסיק.
“הוא יותר גדול ממה שחשבתי.” מודה דפי.
“כן, הוא די גדול.” אומר הרופא. “עדיין מדגדג?”
“לא כל כך.” היא מתאמצת להגיד, כי זה בכלל לא מדגדג, אפילו קצת לא נעים. אבל היא רוצה להיות גיבורה אצל הרופא, כי דוקטור עצמון הוא רופא טוב.
“תפתחי את הטוסיק.” אומר דוקטור עצמון ודפי פותחת את הטוסיק חזק עם הידיים. עכשיו זה קצת פחות לא נעים, אבל עדיין לא נעים.
דוקטור עצמון עכשיו בודק לה את הציצי בזמן שהוא מודד לה חום. היא שומעת אותו מתנשף מאחורה. דפי מסובבת את הראש ורואה שהוא מזיע יותר עכשיו, ושהוא שוב עושה קדימה ואחורה כמו קודם.
“עדיין מדגדג, דפי?” שואל דוקטור עצמון. הפנים שלו אדומות כמעט כמו עגבניה.
“לא.” היא אומרת ופותחת את הטוסיק קצת יותר.
בכלל בכלל לא מדגדג לה עכשיו, אפילו קצת שורף.
“יופי.” אומר דוקטור עצמון וממשיך לבדוק לה הציצי ולמדוד לה את החום.
“תעשי אה…” אומר הרופא.
“אהה…” אומרת דפי בכוונה מלאה.
“אהה…” אומר גם הרופא מאחוריה.
“אהה…”
“אהה…”
דפי מרגישה משהו רטוב וחם בטוסיק והרופא זז חזק.
“אהה…” היא ממשיכה, עדיין מחזיקה את הטוסיק פתוח כמו שהוא אמר לה.
“יופי, דפי, את יכולה להפסיק. תעמדי.” אומר דוקטור עצמון. הוא עומד לידה והחולצה שלו מחוץ למכנסיים. הפנים שלו עדיין אדומות. דפי מפסיקה להגיד "אהה…” ונעמדת.
“להתלבש?” היא שואלת.
“כן, דפי, את יכולה להתלבש.”
דפי מתכופפת ללבוש את התחתונים ומגלה שמשהו נשפך עליהם. אוף! היא תיקח אותם ביד, ממילא היא לא אוהבת ללבוש תחתונים.
“אני בריאה?” שואלת דפי.
“מאוד בריאה.” אומר דוקטור עצמון. “מאוד מאוד בריאה.”
דפי הולכת הביתה עם טוסיק שורף ודביק, אבל היא שמחה שהיא בריאה.