לילו – פרק י"ח

פרק י"ח – אמא ואחות ודודה

“בואי.” אומר שרול ואוחז בידה. יהודית לא חושבת, לא מסוגלת, כאילו היא מחוץ לגוף שלה. מופתעת לגלות שאחיה הקטן לוקח אותה לחדר השינה של ההורים והריח שמציף את נחיריה כאשר הם נכנסים מספר לה את מה שכבר ידעה: מעולם לא שכבה, אבל היא יודעת אינסטינקטיבית שזהו ריח של סקס. תמהיל מסעיר של ניחוחות זרע, סקס וזיעה ממלא את האוויר והיא כמעט יכולה לשמוע את אמהּ קוראת ונאנחת. פיה מתמלא רוק.

ישראל משכיב אותה בעדינות על המיטה, עדין אך חזק ונחוש.

“אף פעם לא הייתי עם… בן.” ממלמלת יהודית אך מפשקת את רגליה אינסטינקטיבית.

“אל תדאגי.” הוא אומר בביטחון ובאופן מוזר היא מוצאת שהיא בוטחת בו.

האמת מורכבת יותר. אף פעם לא נמשכה לבנים. אולי קצת לבנות, וגם זה משהו שהיא… העדיפה שלא לחקור יותר מדי, להיות לסבית דתיה במושב קטן ברמת הגולן זה לא כיף. אבל שרול עורר בה דברים שמעולם לא חשה והיא מצטמררת מציפיה כאשר היא חשה את משקלו על המזרן בין רגליה הפשוקות.

היא שואפת בחדות כאשר הוא מנשק את ברכה ואז את ירכה. ואז עוד נשיקה ועוד אחת בדרך אל מפשעתה הנובעת ויהודית מתקשה שלא לנוע בחוסר שקט, הצורך שבה גובר מרגע לרגע. היא עוצמת עיניים ומאגרפת את הסדין, כל רגע בו הוא מתעלם מהחריץ המשתוקק שלה הוא נצח של ייסורים מענגים.

“אוֹוֹהּהּהּהּ…” היא מתנשפת כאשר לשונו פוגשת בערוותה סוף סוף. “כןןןן… שרולייי….”

יהודית משאירה יד אחת חופנת את הסדין המוכתם ואת השנייה מניחה על ראשו של אחיה הקטן, המלקק במיומנות מפתיעה את הדגדגן שלה, שולח בה גלי הלם של עונג כמותו לא הכירה. אגנה של יהודית מתרומם מעט בתובענות והיא הודפת את מפשעתה הרעבה אל פיו המענג של שרול, וזה לא מאכזב בלשונו החרוצה והזריזה, מצליף בה עונג מסעיר בגלים.

ליהודית יש סוד קטן שהיא גילתה כאשר הייתה צעירה מאוד: ידה שאחזה בסדין מרפה עכשיו מהבד ומחליקה מטה, מאחורי גבה ובין פלחי העכוז. אגנה עדיין כמה סנטימטרים באוויר והיא מחליקה אצבע אל פי הטבעת החלקלק ממיצים שלה, והחדירה הזו מעצימה את העונג עשר מונים.

“אוֹוֹהּהּהּהּ..! אוֹוֹהּהּהּהּ..!”

ישראל שם לב והוא אוחז בידה ואז שולף את אצבעה מהחור. אך לפני שהיא מתחילה להתאכזב הוא מחליף את אצבעה בשתי אצבעות משלו ומתחיל לבעול את החור הקטן והחלקלק שלה בשתי אצבעות בעודו מלקק את הדגדגן במהירות, מעיף אותה לאורגזמה קולנית.

“אוֹוֹהּהּהּהּ..! שרווול! כןןן!! אוֹוֹהּהּהּהּ..!”

“זה היה מהר.” מצחקקת דקלה במטבח.

“היא… חיכתה לזה.” אומרת חנה, נזכרת בשיחתן מהבוקר, לפני שישראל התעורר. זה מרגיש כאילו זה היה לפני מאתיים שנה.

“נראה שגם הוא.” אומרת דקלה. “לבן שלך יש אחות מדהימה.”

“בהחלט.”

“גם לי.” אומרת דקלה ומישירה מבט אל חנה. חנה מהנהנת אינסטינקטיבית אבל אז קולטת את מבטה של אחותה ומסמיקה, לבה מחסיר פעימה.

“דיקי…”

“מה זה, הוא עשה לך את זה?” שואלת דקלה ונוגעת בהיקי על צווארה של אחותה הלבושה במגבת בלבד.

“כן.”

“וגם את זה?” שואלת דקלה ומלטפת את דרכה אל חלקו העליון של חזהּ של חנה, סנטימטרים מעל בד המגבת.

“כן.”

“איפה עוד?” מיתממת דקלה ומתירה את המגבת.

“דיקי…” ממלמלת חנה אבל לא עוצרת את אחותה מלפתוח את המגבת ועכשיו היא עירומה מולה.

“אה… עשה לך מלא…” אומרת דקלה ומלטפת את הסימנים שהותיר שרול על עורה של חנה: כתפיים, זרועות, שדיים.

“כן, הוא קצת התלהב…” נאנחת חנה כאשר דקלה מלטפת את שדיה.

“איזה ציצים יפים יש לך… גם גדולים וגם יפים… תמיד רציתי כאלה…” אומרת דקלה ומרימה שד כבד אל פיה. בחדר השינה יהודית מעפילה לעוד שיא קולני אבל שתי האחיות מצויות כרגע בעולם משלן.

“דיקי…” מוחה חנה ברפיון אבל משתתקת כאשר דקלה מתחילה למצוץ את פטמתה. “הו… דיקי…”

בחדר השינה שוכבת יהודית בפישוק רגליים, עיניה עצומות והיא מתנשפת.

“וואו… שרולי… וואו…”

היא חשה באחיה נע על המזרן ופוקחת את עיניה. ישראל נשען מעליה ביד אחת, בשנייה מוביל את איברו אל בין שפתי ערוותה הרטובות והתפוחות. הוא מפשפש כמה רגעים עד שראש הזין מוצא את מקומו ואז מביט בעיניה ומתחיל לדחוף.

נשימתה של יהודית נעתקת כאשר כאב חד ורגעי מבליח בה אבל ישראל לא מפסיק והיא רטובה לגמרי וכעבור רגע זה נגמר והוא בתוכה, עוצר ומניח לה להרגע.

“בסדר?” הוא שואל. היא מהנהנת.

אחי הקטן. בתוכי. מדהים. עוד. לבה של יהודית פועם בעוצמה והיא מייחלת, מתגעגעת ממש, למשהו שמעולם לא חשה.

ואז הוא מתחיל לזוז.

הו!

ישראל מתחיל להניע את אגנו והזין שלו… עושה משהו… קסם… אור בתוכה… ויהודית פוערת את עיניה, פוגשת את עיניו העליצות של שרול. הוא לא נראה המום ומשתאה, להיפך. יש באחיה הקטן משהו בוטח, מיומן ובטוח בעצמו, באופן שבוא הוא נועץ את הזין הגדול וה… מופלא הזה בתוכה, יודע להגיע לכל המקומות, לצייר בה ציור של עונג וסגולה זוהרת.

יהודית ראתה אותו עם דודה דקלה אבל זה… משהו אחר. אחיה נשען על מרפקיו ומשחק עם שדיה הגדולים והמוצקים, מהתל בפטמותיה בעודו דופק אותה עמוק אבל מהר במפתיע. חשבה שהפעם הראשונה תהיה לאט אבל זה מהר… כמו כוכב שביט… עם שובל ארוך של זהרורי עונג על הרשתיות שלה, דרך העורקים ושאר חלקי הגוף. ראשו של אחיה נמצא בגובה עיניה והוא לוקח עכשיו פטמה בפיו ומתחיל למצוץ, סוחט נאקת עונג רמה מיהודית. אגנו הקטן דופק אותה ללא הפוגה ושרול מוצץ את פטמותיה בזו אחר זו, מקפיץ את רמות הריגוש שלה מעלה בכל פעם יותר.

ואז היא גומרת. בצעקות ורעידות, דמעות וגאות מיצי ערווה, ידיה ורגליה אוחזות באחיה הקטן הבועל אותה והיא קוראת בשמו בעוד גפיה, אצבעותיה, ציפורניה, שיניה… הכל הופך לאור זהוב ומסמא, עונג על טבעי, התגלות אלוקית של ממש בין רגליה ובתוך מוחה. וציפורניה שורטות את גבו, תובעות ממנו עוד ועוד עונג והיא חשה את פיו על שדיה, מוצץ ויונק את עורה והיא יודעת שהוא ישאיר בה סימנים וזה יהיה מרגש כל כך שכולם ידעו שהיא שלו של אחיה הקטן שהוא בעל הבית עכשיו והוא בעלה ובעלה של אמא ושל דודה דקלה ושל כולן כולן אור וזהב ועוד אחד?! כן, עוד אחד! והיא פשוט קופצת משיא לשיא עד שהיא חושבת שהלב שלה לא ממש יחזיק מעמד.

מתנשפת. ממצמצת. הנה היא פה, בחזרה במיטה של אמא ואבא ושרול מעליה, מביט בה בחיוך מנצח ומתגרה, איברו המפנק עמוק עמוק בתוכה, קשה ועבה ונוגע בדיוק איפה שהיא צריכה. והיא עדיין צריכה.

“איך היה?” הוא שואל.

“אל תשוויץ.” היא מתנשפת. “אתה יודע בדיוק איך היה.”

“כן.” הוא מחייך.

“גמרתָ?”

“עוד לא, אני רק מתחמם.”

ויהודית מתרגשת ונבהלת בעת ובעונה אחת למשמע דבריו אבל האגן שלה מחליט בשבילה והיא חשה בו מתחיל לנוע.

“לא כואב?”

“לא.”

“בואי נתהפך.” הוא אומר והופך אותם כך שהוא שוכב ואחותו הגדולה ישובה עליו, איברו נעוץ בין שפתי ערוותה. “אולי היינו צריכים להתחיל ככה בכלל.”

“זה נחמד.” היא מודה ומתחילה להניע את אגנה, לומדת את תנועת הזין השמן בתוכה. “ממש נחמד…”

ידיו של שרול חופשיות והוא מתחיל לשחק לה עם הציצי ויהודית נאנחת כאשר אצבעותיו מוצאות את פטמותיה הזקורות. משחקי שדיים זה כיף, אבל משחקי שדיים כשהיא מלאה בזין זה משהו אחר לגמרי. ידיה נחות על המזרון, חזהו של שרול נראה שברירי מכדי להישען עליו, והיא מתחילה לדפוק את עצמה בקצב, הודפת את הזין לתוכה עמוק ככל שתוכל ואז עולה בחזרה למעלה ושוב, למטה, עמוק ומהר. נשימתה נעתקת כאשר היא חשה בשפתיו של אחיה הקטן על פטמתה ולמרבה המבוכה מרגישה בזרזיף רוק ניגר מפיה פעור–העונג, בעודה נאנקת לנוכח ההתקפה החושנית על גופה.

“שרווול..!”

דקלה וחנה מרגישות את אנקותיה של יהודית כמעט כפי שהן שומעות את קולה. עדיין במטבח, הן מתנשקות ברעבתנות, אצבעותיה של דקלה עמוק בין שפתי ערוותה של אחותה הגדולה. חנה כבר הפסיקה למחות והיא מניחה לאחותה לענג אותה באצבעותיה, גל צמרמורת ריגוש חולף בגווה כאשר זו שוב מרימה שד כבד אל שפתיה ומתחילה לינוק.

“דיקי… דיקי…”

שדיה הגדולים של יהודית מתנודדים בקצב פראי מול עיניו של אחיה בעודה דופקת את עצמה לעוד שיא. כבר איבדה את הספירה, כולם זוהרים, כולם בוהקים, כולם זהובים ומושלמים וחושניים ו…טהורים. שלמות כזאת לא יכולה לבוא מפה. עיניה מתגלגלות והיא מתאמצת לנגב את סנטרה אבל היא יודעת שזה מאבק אבוד, כברק חשה כמה פעמים בזרזיפי רוק ניגרים מפיה בעודה צפה סחופה על זרמי העונג, חסרת אונים כעלה על נהר, עיניה פקוחות וסומות, פעורות ואינן רואות דבר מפה, רק משם.

אגנה של יהודית רעב ותובעני והיא חשה במיציה מציפים את החריץ הצר שלה, מסככים ללא הפסק את דופנותיה המשייות, הלופתות בשקיקה את הזין הממלא אותן. זיעה ניגרת לעיניה והיא ממצמצת כמה פעמים בחוסר סבלנות, כאילו מתרגזת על כל שניה של ריגוש שהיא מחמיצה, על כל רגע של עונג טהור שהולך לאיבוד בגלל זוטות. קצות אצבעותיה מעקצצים והיא יודעת שעוד שיא בדרך ומתרגשת: כמה שלא עברה כבר, היא לא מצליחה להתרגל אליהם, עוקצם לא קהה. זאת כמו התאהבות שלא נגמרת, רק שזה הגוף שלה שמאוהב. מאוהב בעונג, בסערת החושים, בשיאים הבלתי פוסקים, בתאווה המתפרצת.

“שרווול… הנה עוד… אחאאאד!”

שמש מעל העננים אבל גם העננים כל כך בהירים שהיא בקושי יכולה להביט בהם והיא יודעת שאלו הם העננים של גן העדן לא העננים של העולם הזה כי הם זהובים ולא לבנים אפורים והיא רוצה לטעום אותם תוהה איזה טעם יש לעננים של גנעדן אולי כמו הזרע של שרול ואין אותה היא חלק מהעננים והיא שוב צועקת.

כשהיא פותחת את העיניים הוא שוב מעליה והיא לרגע חושבת שאולי כל מה שהיה בדקות האחרונות זה היה חלום והם לא התהפכו אבל אז היא מבינה שהיא פשוט כנראה טיפה התעלפה או משהו והוא הפך אותה כשהיא הייתה אאוט.

“את בסדר?”

“כן.” היא מהנהנת. “כן. פשוט… קצת…”

“כן, זה קורה לפעמים.” הוא אומר בפשטות, בלי השחצנות הפעם. “אני הולך לגמור. בתוכך.”

“לא.” היא פולטת אינסטינקטיבית.

פניו של אחיה הקטן מתעווים לרגע במסכת זעם מפחיד, לא אנושי כמעט, וניכר בו שהוא נאבק בעצמו. לרגע מלחיץ אחד נדמה לה שהוא פשוט הולך להתעלם מבקשתה ולעבר אותה בניגוד לרצונה אבל הרגע חולף והוא מהנהן קדורנית ונחלץ ממנה.

“מה אתה..?”

ידיו החזקות הופכות אותה, מעמידות אותה על ארבע והוא הודף את גבה אל המזרן עד שכתפיה צמודות לסדין. יש משהו מרגש ומסעיר בכוחנות הזאת, במיוחד אולי כשהיא באה מאחיה הקטן. אצבעותיו מפשפשות בערוותה והיא נאנחת בעונג אבל אז קופאת כאשר אצבע שמנונית מחליקה אל פי הטבעת שלה.

“שרול… מה קורה?”

“במקום שאני אגמור לך בפנים.” הוא מסביר והיא נאנקת כאשר האצבע נתחבת פנימה.

“תרפי.” הוא מורה והיא מתאמצת להרפות, לבה הולם במאתיים קילומטרים לשעה. יש איזשהו סוג של סקס שהיא לא תעשה היום?

“שימי ידיים על התחת ותפתחי.” מגיעות מילותיו והיא ממהרת לציית.

לחץ על הכניסה האחורית שלה. זה גדול מדי! הלחץ מתגבר והיא רוצה למחות אבל… מרגישה אשמה שלא נתנה לו לגמור בפנים. למרות שאת רוצה. הלחץ מתגבר והיא נאבקת לא לצעוק ו.. הופ! זה בפנים.

והוא מתחיל לזיין אותה בתחת.

הו!

זאת הרגשה אחרת לגמרי. הזין גדול והוא נדחק אליה וממלא אותה באופן כל כך מוזר אבל גם מרגש ומסעיר, ולו רק בגלל התובנה המהממת שאחיה הקטן מזיין אותה בתחת. ולמרות שחשבה שזה יכאב, החיכוך הזה בטבעת הוא… נעים? והאופן שבו הוא מרחיב אותה נמצא בדיוק במקום המושלם (שלא ידעה שקיים בכלל) של עונג וכאב וזה חלקלק ועבה ואסור ונעים ומרגש. ידיה פותחות את פלחי ישבנה הכי גדול שהיא יכולה, כאילו היא מתאמצת להשביע את רצונו, אשמה על מה שמנעה ממנו.

בד. בד הסדין על לחייה ומצחה. מהלומות עונג שולחות אדוות בכל גופה, מפי הטבעת והדגדגן והברכיים והכתפיים ורוק ניגר מפיה והיא מרגישה שהוא כולו בתוכה עכשיו, כולו בתוך התחת שלה והיא מלאה עד להתפקע מריגוש ואסור ונעים וכואב. חור. היא חור בשבילו לדפוק ונזכרת בחור הכי עמוק בעולם שחפרו הרוסים בעומק 12 קילומטר ושהוא מגיע רק עד 0.2% מהמרחק עד ליבת האדמה והיא פתאום חושבת שאולי גם במסע שלה אל העונג היא לא יותר מ0.2% ממה שישראל מסוגל לגרום לה לחוש.

הוא הגביר את הקצב עכשיו, דופק אותה ממש מהר וחזק בתחת ופי הטבעת שלה מתפוצץ בדיווחים על חיכוך מענג ומתיחה מחשמלת מוח. האשכים שלו הולמים בשפתי הערווה שלה ומחשבותיה נודדות אל תכולתן… זרע חיים חזק ומשכר אבל היא יודעת שהוא לא ימצא את דרכו אל… המקום הנכון. לא הפעם. והמחשבה הזו, על ההחמצה, לרגע מפעימה בה עצב אבל העונג סוחף אותה במהירות מתגברת, כמו שיט אבובים בצונאמי.

מוזר לגמור ככה מזיון בתחת אבל בין הזיעה בעיניים לחריקות המיטה למהלומות אשכיו של אחיה הקטן לקו הדק והמעלף בין כאב וריגוש וידיה אשר מפשקות את פלחי ישבנה באדיקות דתית, בין כל אלו היא מרגישה כמו כדור פינבול במכונה של עונג והיא מקפצת בין מכושי המשחק וכל אחד מסעיר אותה מכיוון אחר והיא צועקת והיא קוראת בשמו וגופה שואג כאשר היא חשה סוף סוף בזרמיו ניטחים עמוק אל תוך מעיה וזה אלף אלפי כדורים של אור בתוך עורקיה ומאחורי עיניה ומשום מה אחרי האור בא חושך, אבל זה חושך טוב.

שרועה על בטנה, יהודית שומעת את הדלת נפתחת אבל לא רוצה לפקוח עיניים או להביט במי שנכנס. יהודית של פעם הייתה נחרדת מהמחשבה שמישהו יכנס לחדר כאשר היא עירומה, מיד אחרי שעשתה סקס, אבל זו יהודית של פעם. היהודית הזאת רק רוצה למשוך עוד קצת את העונג שאופף אותה, להתכרבל בשמיכה העבה של הסיפוק ולא להקיץ עדיין אל המציאות.

קולות נשיים. צחקוקים. אמא ודודה דקלה ויהודית הישנה לחצי שנייה נבהלת אבל אז נרגעת.

“גמרתָ?”

“את לא רואה?! תראי מה נוזל לה משם…”

“אוי, אני חייבת ל…”

צעדים יחפים. משקל על המזרון. ידיים מפשקות בעדינות את רגליה. לשון על ירכיה. אנחה.

“זה טוב…”

אמה או דודתה, מישהי מלקקת את זרעו של ישראל ממנה, נאנחת בעונג בעודה עולה לעבר הישבן. נשימתה של יהודית נעתקת כאשר לשון מתחילה ללקק את מפשעתה מאחור, אוספת כל טיפת זרע אל פה רעב. היא נאנחת חרישית כאשר הלשון פוגשת את פי הטבעת הדווי שלה ומפנקת אותו בליקוקים מענגים ומרגשים אשר מדליקים במהירות את המדורה שבין רגליה.

“מטורף.” נשמע קולה של אמא מימין. אז זאת דודה דקלה, מבינה יהודית ומגרגרת בעונג כאשר דודתה מלקקת ברעבתנות את פי הטבעת שלה. אצבעותיה של דודה דקלה מפשקות בנחישות את פלחי עכוזה של יהודית ולשונה חודרת עמוק עוד יותר, כמעט מזיינת אותה בתחת בלשון רטובה ונעימה.

“טוב, זה לא מספיק.” אומרת דקלה ומזדקפת מבין הגבעות העגלגלות של יהודית, מביטה באחותה המתנשקת ברכות עם בנה. בעלי. מבט באיברו של שרול מגלה שהוא עדיין מעט מנומנם. לא טוב, היא צריכה אותו בתוכה.

“שרוליק, אני צריכה גם.”

“מצטער…” הוא קוטע את נשיקתו עם אמו. “הוא… קצת עייף…”

“עבד קשה.” מצחקקת יהודית.

“תעמוד על ארבע, אני רוצה לנסות משהו.”

“אני?!” משתומם שרול.

“כן. משהו ש… החברה הגדולה שלנו לימדה אותי.”

שרול מהסס לרגע ואז נענה, נעמד על ארבע כאשר ישבנו הקטן באוויר. דקלה מניחה את ידה על ראשה של אחותה, מובילה אותו אל בין פלחי העכוז של בנה.

“קדימה חנקה', כמו שאני עשיתי… זה נחמד.”

חנה מהססת לרגע ואז שולחת את לשונה ושרול נאנח ברכות, שולח בה גל של ריגוש.

“הוא אוהב את זה… תמשיכי.”

חנה מתחילה לאכול את התחת של בנה ודקלה עוטפת בעדינות את אצבעותיה סביב איברו של אחיינה ומתחילה לאונן לו ברישול, נוגעת לא נוגעת.

“הנה… נחלוב את השור שלנו…” היא אומרת ברכות, לקול אנחה נוספת של הנער.

“אפשר גם?” שואלת יהודית ומתיישבת בצדו השני של אחיה.

“בטח, יש מספיק לשתיים.” מצחקקת דקלה ועכשיו גם ידה של יהודית אוחזת באיברו של שרול.

חנה ממשיכה ללקק את הטבעת האנאלית של בנה בעוד דקלה ויהודית מלטפות/מתגרות באיברו השמנמן, נוגעות לא נוגעות, מבטיחות ולא מקיימות, וישראל נאנח שוב.

“נעים?”

“כן.” מגיע קולו העמום.

“נראה לי שהוא מוכן, דקלה.” אומרת יהודית. “תרגישי כמה הוא קשה…”

“אני מרגישה בין הרגליים כמה הוא מוכן.” עונה דקלה ואחייניתה מהנהנת במהירות: הן כולן מרגישות את הרעב המתגבר בו.

“יאללה, מספיק.” פוסקת דקלה ונשכבת על הגב, לבה הולם. “בוא אלי… בעלי.”

זה כל כך מרגש. היא כל כך רוצה. פיה מלא רוק, היא בולעת. ישראל מזדקף בין רגליה הפשוקות. אחותה ואחייניתה צופות בה, מרותקות. צמרמורת מתוקה כאשר ראש הזין מפשפש בין שפתי ערוותה ומבטה ננעץ בעיניו של אדונה/בעלה, אחיינה הצעיר. עיניו הן כל העולם והיא טובעת בהן כאשר הוא מתחיל להחליק פנימה. נאקה עמוקה. זאת היא, היא שנאנחת כך וגווה מתקשת בערגה וסיפוק כאשר היא מתחילה להתמלא, להתמלא בזין המופלא הזה שנמצא במקום המושלם: בתוכה.

שרול נשכב עליה עכשיו, מחבק את גווה התחתון בשתי ידיו, ומתחיל לדפוק אותה חזק ועמוק ומהר והיא נאנחת שוב, מחייכת באושר אל אחותה ואחייניתה הבוהות בה בערגה, אהבה ו… שמץ קנאה. היא מבינה את הקנאה, כל אישה צריכה לקנא בה עכשיו. מה שקורה פה עכשיו זה… אלוהי… והיא במרכז העולם. קרן אור עצומה מהשמיים יורדת אל האדמה הישר אליה, אל בין רגליה ומפיצה את האור בכל גופה. בברכיים ובפטמות, בציפורניים ובשיניים ומאחורי עיניה אותן היא מדמיינת עכשיו כקורנות באור לבן זהוב.

ידה של דקלה מגששת והיא מוצאת את יהודית. היא מניחה את ידה על עורפה של אחייניתה ומושכת אותה לנשיקה. רגע של היסוס ואז יהודית פושקת את שפתיה ומניחה לדקלה להחליק את לשונה אל פיה. דודה ואחיינית מתנשקות. נאנחות. לשון רוקדת עם לשון בעוד הזין העבה מחליק פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, מהר ורעב ומטלטל את נשמתה ולבה.

“תמצצי לי את ה… פטמה…” היא נאנחת ויהודית מנשקת את דרכה מטה. סנטר וצוואר וחזה עליון ואז… הו! פטמה בפיה של האחיינית הצעירה ודקלה נאנחת בקול.

“כן… עוד, יודינקה…”

“גם את, אמא.” נשמע קולו של שרול ומשמעות מילותיו מסעירות את דקלה. היא מביטה באחותה. הן… השתעשעו מעט מחוץ לחדר אבל נראה שחנה מהססת לפני שתעשה דברים כאלו ליד בנה.

“אמא.” תובע שרול, הזקוף עכשיו על מרפקיו, דופק אותה בנחישות מענגת בעודו מישיר מבט אל אמו.

לבה של דקלה מנתר כאשר אחותה גוהרת עכשיו מצדה השני וברגע הבא שתי הנשים מוצצות את פטמותיה והזין הצעיר ממלא אותה ודופק אותה חזק והיא מוצפת בריגוש אסור ואור זהוב וכל היקום וזה מתוק כל כך ואלוהי והיא נאנחת וצועקת וקוראת בשמו של מאהבה הצעיר בעוד אחותה ואחייניתה מלקקות ומוצצות ויונקות את פטמותיה והיא גומרת בסדרת צעקות.

נוחתת הישר לקראת עוד שיא. הוא רחוק אבל היא כבר מרגישה שהוא בא. דקלה שולחת את ידיה אל בין ירכיהן של חנה ויהודית ומלטפת/מגששת את דרכה במעלה ירכיים עירומות עד למפשעות להוטות. היא מחליקה אצבע לכּוּס הרטוב מימין ואצבע לכּוּס הרטוב משמאל וכעת היא מאוננת לאחותה ואחייניתה ואלו נאנקות בפה מלא שד ופטמות רטובות.

“אני הולך לגמור.” מודיע שרול ולכולן ברור שהן מפסיקות למצוץ ולהביט. זקוף על מרפקיו, שרול מביט באמו ואחותו חליפות, ושתיהן יודעות שהוא הולך לתת לה את מה שהן רוצות וחוששות. למרות שהיא אוהבת אותן אהבת נפש, היא מביטה בהן עכשיו בגאווה ושמץ יהירות: הוא הולך לתת לה את מה שהן רוצות. את מה שאליו הן כמהות. את מה שהן צריכות.

“תן לי…” היא אומרת מתחתיו ומלטפת את פניו הצעירות, צופה בריכוז על פניו בעודו מעפיל אל השיא. עוד רגע. עוד רגע זה יבוא וזה…

“הו! שרוול!” היא נאנקת ואגנה נרעד, כמו תמיד כשהנתז הראשון מזרעו של הנער נפלט לתוכה. “כןןן! זה טוווובב! חניייי! אני מרגישה אותוווו…!”

ורעידות בכל הגוף והשיניים שלה לוהטות ויבש לה בפה והיא מרגישה את כל החריצים הקטנים על הלשון והם מלאים במתוק, במן אמיתי מהשמיים והפטמות שלה חמות וברקים קפואים מחליקים במהירות מעורפה למטה ודרך פי הטבעת לכולה ובין האצבעות ועוד ועוד זרע והיא כן והן לא והיא הנבחרת והן לא עוד לא כי כולן תהיינה שלו והוא השליח אולי המשיח וזה זרעו הקדוש וקדושה זה מה שממלא אותה עכשיו, קדושה שדורסת את ההלכות וכל המצוות וכל העריות וזו אות חיה מול פניה, בוערת באש שחורה, מסמאת ואמיתית.

שרול מחליק לאטו מהכּוּס הדווי של דודתו, מבחין בסיפוק בזרמי הזרע הניגרים ממנו. הוא מביט במבט רב משמעות באמו וזו משפילה את מבטה ואז מישיר מבט אל יהודית וגם היא לא יכולה להביט בו. שתיהן יודעות. שתיהן מביטות בזרע הזורם עדיין מבין שפתי ערוותה התפוחות של דקלה ומבינות. הוא קם מהמיטה כדי ללכת לשטוף פנים, שומע מאחוריו את אמו ואחותו ממהרות ללקק את העסיס מבין רגליה של דודה דקלה.

מביט בעצמו בראי האמבט והחיוך עולה על פניו בטבעיות: אמא, יהודית, ודודה דקלה. החג יתחיל בעוד יומיים ואז יהיה לו חג שלם עם שלוש נשים יפיפיות ורעבות. ואם ירצה לגוון… יש עוד. דודה איילה. אלישבע. כל המושב. אולי כל רמת הגולן.

חוץ מטל גדידה.

“למה אתה חושב רק עליה כל הזמן?” מתלוננת לילית, מגמדת את האסלה. “לאן נעלם החיוך שלך?”

“איפה היית? הייתי בטוח שאראה אותך עם תלבושת של מעודדות כמו בסרטים האמריקאים.”

“ראיתי הכל, על תדאג. היית כמעט מושלם.”

“עוד מעט.” הוא מסתובב אליה, כבר לא נבוך בעירומו כמו פעם.

“אני יודעת.”

“מה עם הדודה שלך? השנייה?”

“איילה? היא גם תרצה. נתתי לה… דגימה.”

“אני… לא סומכת עליה. יש בה משהו לא ישר. היא זוממת משהו.”

ישראל מופתע להבין שלילית לא יודעת בדיוק מה איילה רוצה, היא בפירוש שאלה על הקמע. אבל אולי כמו שלו יש "חומה לבנה" שמונעת ממנו להשתמש בכוחות שלו על טל, גם לשדה יש "אזורים מתים" משלה.

טוב לדעת.

“היא סתם מתנשאת.” הוא מושך בכתפיו.

“היא יפה, עם העור השזוף הזה והאף הצר ועצמות הלחיים והעיניים השחורות הגדולות האלה.”

“מאוד יפה.”

שניהם מחייכים עכשיו זה לזו, זימה ממלאת את מחשבותיהם.

“אבל תזהר ממנה.” מקדירים פניה של לילית.

“בסדר גמור.” הוא אומר באגביות של נער הרגיל לפטור מבוגרים בהסכמות ריקות.

ארוחת הערב משעשעת. ישראל יושב עירום, אמא לובשת חולצת טי גדולה בלבד, וערוותה וישבנה מבצבצים עם כל ניעה שלה. יהודית עירומה כמו אחיה ודקלה לובשת חלוק בית אבל זה אינו סגור וערוותה השחורה והסמיכה מושכת את מבטו של ישראל.

“אז…בנצי היה… בבית?” שואלת חנה.

“כן.” מחייך ישראל ומהנהן בהתלהבות. “הוא… היה… מנותק כזה… זה משהו שאני עושה לגברים מתברר. אבל בסוף נרדמתי ואז הוא התעורר ובא לחדר שינה ותפס אותנו… קטע מטורף…”

“באמת?!”

“כן.” חיוכו מתרחב. “תפס אותי עם אמא שלו ודודה שלו עירומים במיטה… פאדיחות…”

“איך הוא הגיב?”

“ממש התעצבן.” מושך ישראל בכתפיו. הוא ציפה להרגיש חרטה או בושה על שפגע כך בחברו אבל… הוא מרגיש רק רגש עמום איפה שהכאב היה אמור להיות.

“אתה הולך להתנצל?” שואלת יהודית.

“הוא לא צריך להתנצל.” עונה דקלה לפני שישראל מספיק להגיב.

“למה?” שואלת יהודית.

“כי הוא… מיוחד.” פולטת דקלה. “הוא… לא כמו… כולם.”

יש שתיקה במטבח והנשים מביטות זו בזו. כולן הרגישו את זה ובאיזה שהוא מקום כל אחת הן מבינות את זה אבל ההשלכות של זה הן כבדות משקל, במיוחד למי שחסו בצל הדת מיום הוולדן.

“איך מיוחד?” שואלת חנה ובולעת רוק.

“מה שיש לישראל זה… לא מפה. זה לא מהעולם הזה.” מישירה אליה דקלה את מבטה, חשה בפניה מתלהטים. “ואם זה לא מפה, זה… משם.” היא מצביעה מעלה. “אני לא יודעת אם הוא המשיח, אבל הוא בטח… יש בו משהו… אלוקי.” את המילה האחרונה היא הוגה בשקט, מתוך יראה ומבוכה. לבה הולם למשמע מילותיה.

“כן.” פולטת יהודית. “בהתחלה חשבתי שזה… סמים או משהו. אבל זה לא. זה…”

“…אלוקי.” אומרת חנה, קולה צלול. “כן, זה הגיוני. הכל מתחבר. הוא… נשלח אלינו. להוביל אותנו. להנחות אותנו.”

"למשול בנו.” אומרת דקלה.

ישראל לא יודע מה להגיד. הוא בשום אופן לא מרגיש שהוא בא להוביל מישהו לאנשהו, למרות שהוא די נהנה להוביל את כל הנשים האלה אל המזרון הקרוב, לפשוט מהן את התחתונים ולפשק להן את הרגליים.

“אנחנו צריכות למצוא לו עוד נשים.” אומרת חנה וישראל מביט בה בהפתעה. “התכלית שלו זה… להפיץ את הזרע שלו.”

“זרע המשיח.” ממשיכה אחותה.

ישראל לא יודע אם הזרע שלו הוא "זרע המשיח" אבל הקטע שהן ימצאו לו נשים לעבר נשמע לא רע.

“עידית לוי.” אומרת יהודית.

“מי?” שואל ישראל.

“אמא של אהרון לוי. הוא היה מציק לך בחטיבה, לא?”

לא רק בחטיבה.

“כן.” הוא מהנהן. “היא… יפה.”

“היא הייתה מתנדבת איתך, לא, אמא?”

“כן.”

“יופי. תתקשרי אליה ותבררי מתי היא בבית לבד ו… ישראל יוכל ללכת לבקר אותה. או שתזמיני אותה לפה.”

“היא תמיד רצתה לארגן איזה ועד למתנדבות המושב.” מהנהנת חנה. “אם נגיד לה שדקלה ואני נתמוך בה… יכול להיות שהיא תסכים לבוא לדבר.”

“וגם דודה איילה… המתנשאת הזאת.” ממשיכה יהודית.

“אבל אותה צריך… להעניש קצת.” פולטת דקלה. “יותר מדי מגעילה, יותר מדי זמן.”

“לגמרי.” מסכימה איתה יהודית.

“היא… תמיד חושבת שהיא יותר טובה ממני.” אומרת חנה בזעם כבוש וכולם מביטים בה בהפתעה; זעם זה לא רגש שהם בדרך כלל מקשרים עם חנה.

“מה?”

“לא… זה… נחמד לראות דברים חדשים יוצאים ממך.” מחייכת יהודית.

“סתם…” ממשיכה חנה במבוכה. “היא תמיד מכניסה בקטנות… 'הבית שלך היה ממש נקי הפעם' או 'עוד טיפה תבלינים והיה ממש מושלם'.”

“תמיד היא מעירה לי שאני לא צנועה.” מסננת יהודית. “אני לא כמו אופק שלה, 'אופק תמיד צנועה'.”

“אופק יפה.” פולט ישראל.

“אופק בת 14.” עונה יהודית במהירות.

“אני יודע, אני יודע, לא התכוונתי…”

“יהודית!” נוזפת חנה בבתה.

“די.” אומרת דקלה. “נזמין את איילה לעשות איתנו את ערב החג.”

“אבל מה עם הילדים שלה?” שואלת חנה.

“אופק מספיק גדולה לשמור עליהם.” מחייכת יהודית.

“לא יודעת…זה ראש השנה…” מקשה חנה.

“זה יהיה מבחן טוב לכמה היא רוצה… לעשות איתנו את החג.” מחייכת דקלה.

ישראל מקשיב לזה בחצי אוזן. ראשו סחרחר מחמת כל הנשים שיוכל לקחת, רק לקטוף מהעץ. תודעתו מתמלאת בעור חשוף וערוות סמיכות ונאנחות רכות וטללי זיעה על פנים מעוות תשוקה ואנקות מתגברות וחריצים רטובים… משתוקקים.

“הוא רוצה שוב….” אומרת מישהי וישראל מרים את מבטו לעבר אמו. חנה מסמיקה ולבה מחסיר פעימה.

“כן, הוא רוצה שוב.” מלקקת יהודית את שפתיה.

“אמא…” הוא אומר וחנה מצטמררת.

“רגע.” היא אומרת. “יש לי… הפתעה.”

“איזו הפתעה?”

“דיקי… את יכולה לבוא איתי רגע?” שואלת חנה את אחותה בבהילות. דקלה מביטה בה בסקרנות ומהנהנת.

שתיהן קמות בחריקת כיסא וחנה ממהרת לחדר השינה בלב הולם.

“מה יש, חני?”

חנה מתכופפת אל מתחת למיטה ומושכת משם את החבילה שקנתה בחיפה יום קודם. היא קנתה מספר פריטים אבל… זה שולח פעימות אסורות מלבה אל כל גופה. באצבעות רועדות היא מתחילה לפתוח את העטיפה, חשה בפיה מתייבש.

“מה קנית, חני?”

חנה בקושי שומעת את נשימתה של אחותה נעתקת, הבד לבן כל כך שהוא מסנוור אותה.

“זאת שמלת כלה?” שואלת דקלה וחנה מהנהנת.

“שמלת כלה.”

======================================================

המשך יבוא