לילו – פרק י"ז

פרק י"ז אמא

ישראל קם מהמיטה, מצחצח שיניים. רעב, לא אכל אתמול ארוחת ערב. גם צוהריים, למען האמת. מדשדש אל המטבח. אמא ויהודית במטבח, יהודית לבושה לצבא ואמאלבושהבקפידה. חצאית הדוקה יותר. חולצה הדוקה אשר מדגישה את שדיה הגדולים. שיערה עטוף בכיסוי ראש שלא ראה לפני כן. מעטאיפור?!


"
בוקר טוב!” אומרת יהודית בחיוך קטן.

בוקר טוב, מה השעה?” הוא אומר. “אני צריך להגיע לבצפר, תוכלי להקפיץ אותי?”

אולי לא תלך היום לבצפר.” מציעה אחותו ומטה את ראשה בתנועה זעירה לעבר אמא. “אוליתבלה עם אמא?”

ישראל מביט באמא וזו מסמיקה ונושכת את שפתה התחתונה, אך לא אומרת דבר כאשר אחותו מציעה שבעצם הוא יבריז מבצפר בשביל

אני קצת לא מרגיש טוב.” הוא מודה, בולע רוק.

זה מה שחשבתי.” מגחכת יהודית. “טובאני זזה למשרדתבלו.”

יהודית יוצאת מהבית, משאירה אחריה דממה.

חנה פונה אל שרול, פניה עולות באש.

אתהרוצה לאכול?”

כן, בבקשה.” הוא אומר במהירות. “לא אכלתי מאז ארוחת הבוקר אתמול.”

מסכן שלי.” אומרת חנה אבל כאשר היא חושבת על הסיבה שבשלה לא אכל, התרגשות מציפה אותה, מלהיטה את שיפולי בטנה. אלישבע היא אישה יפה וגם את אחותה פגשה פעם. המחשבה על בנה בועל את שתי הנשים היפות הללו מאיצה בה את הדופק.

חביתה?” היא שואלת, קולה נשבר מעט.

בבקשה.” מגיע קולו מאחוריה.

ידיה רועדות מעט כאשר היא לוקחת את המחבת, שופכת פנימה שמן ומדליקה את האש. מה עכשיו? מלח וביצים. אבל איכשהו נדמה לה שהפריטים נעלמו ואז היא לא בדיוק זוכרת מה נעלם. הפה שלה קצת יבש והלב פועם במהירות. עומדת מול המקרר הפתוח. היא חיפשה משהו?

הביצים, אמא.” אומר ישראל בעדינות מאחור.

סליחה.” היא ממלמלת, מוצאת את הביצים והמלח, טורפת את הביצים, ממליחה ושופכת לשמן החם מדי, אשר מגיב ברשף ופצפוץ רמים, משל היה שד בגהינום. ככה נשמע הגהינום? אולי עם יותר צרחות, אבל זה לא מטריד אותה משום מה. בוהה בחלון, אל החצר. אל העולם.

מה היא עושה? אה, כן. ארוחת בוקר לשרול.

רצתה לחתוך לו גם סלט דק אבל כרגע היא לא סומכת על עצמה עם סכין, לכן חנה לוקחת רק שתי עגבניות, שני מלפפונים וחותכת אותם לרבעים וזהו. בפה יבש היא קולה שתי פרוסות ומניחה את השתיים הנוספות בצד; הילד רעב.

הכל בסדר, אמא?”

מה? בטחלמה?” היא מנסה להרגיע את הרעד בידיה.

את לא אומרת כלום. אפילו לא מסתכלת עלי.”

היא לא עונה, רק מהנהנת בגבה אליו.

את מפחדת קצת?” מגיע קולו. מוכר. קליל. בוטח.

כן.” היא אומרת בשקט.

ממה?”

ממה שיהיה אחר כך.”

מה את רוצה שיהיה אחר כך?”

חנה מסתחררת כשמלים בוקעות מפיו, מציפות אותה בדימויים. היא נאחזת בשיש, קצות אצבעותיו מצהיבות ממאמץ.

מה עם החביתה, אמא?”

אוי, סליחה.” ממלמלת חנה, מכבה את האש בניסיון השלישי ומורידה את המחבת, לוקחת אותה לשולחן רק כדי לגלות שלא ערכה לו. היא מחזירה את המחבת אל הכיריים, מניחה את הצלחת ועליה סכין ומזלג ואז חוזרת אל הכיריים. אחר כך היא אוחזת במחבת ביד לא יציבה וניגשת איתה אל השולחן, מחליקה את החביתה הכהה מדי ישר על הסכין והמזלג ששכחה על הצלחת, מניחה ליד את הירקות החתוכים ואת שתי פרוסות הלחם הקלויות.

חנה מתיישבת/מתמוטטת על הכיסא לידו.

לא התלבשת?” היא שואלת אותו כאשר היא מבחינה שהוא לבוש בתחתונים בלבד.

בשביל מה?” הוא שואל בפה מלא חביתה. “אני לא מתכוון להיות מאוד לבוש היום.”

היא מהנהנת, פניה מתלקחות שוב.

אפשר מים?”

בטח.” היא אומרת ומזנקת, גרירת רגלי הכיסא מהדהדת בדממה. חנה ניגשת את הארון, מגששת אחר כוס, מצליחה לאחוז בה לבסוף, ממלאת אותה במעט יותר מדי מים, שופכת את העודפים וחוזרת אל השולחן, מניחה את הכוס הרטובה בשלולית מים זעירה ללא תחתית.

תודה.” הוא אומר וגומע בגמיעות גדולות, מרוקן את הכוס. “גם לא שתיתי המון אתמול.” הוא מוסיף בחיוך.

רוצה עוד מים?”

אהכן בבקשה.” הוא אומר ומתחיל לטרוף את הירקות החתוכים. “סליחה שאני ככה מתזז אותך.”

זה בסדר.” היא מניחה את הקנקן לידו ומתיישבת.

התאפרת.” הוא מציין וקם מהשולחן. ליבה מנתר. זה מתחיל?

כן.”

אבל שרול רק הולך למקרר להביא חומוס והלב שלה שוקע, הוא לא בא אליה.

לכבודי?”

כן.היא אומרת, מבטה בשולחן, פניה לוהטות.

יפה.” הוא אומר, מורח חומוס על הלחם בתנועות בוטחות ומניח על הפרוסה פלחי מלפפונים ועגבניות.

מוצא חן בעינייך?” היא שואלת, פוכרת באצבעותיה.

מאוד.” הוא אומר בפה מלא. “ממש יפה.”

זההיה רעיון של יהודית.”

יהודית התעקשה שהיא תתאפר בבוקר, משחה את שפתיה באדום לוהט ואיפרה את עיניה בשחור מסביב, מדגישה את עיניה הכחולות.

אני אגיד לה שזה היה רעיון מצוין.” הוא קם והלב שלה מזנק שוב, אבל הוא רק קולה לעצמו את שתי הפרוסות הנוספות. “אני אוהב לראות אותך ככה.”

בזמן שהפרוסות מתלהטות, ישראל ניגש אליה ונעמד מאחורי כיסאה, מצמרר את שיערות גבה עוד לפני שנגע בה. היא שואפת בחדות כאשר הוא מניח יד על כתפה, מלטף באגביות את עורפה העירום באגודלו.

עוד מעט, אמא.” הוא אומר והיא בולעת רוק.

הטוסטים קופצים, הצליל מהדהד במטבח.

אבל קודם נאכל, כדי שיהיה לי כח. יום ארוך היום, הא?”

חנה מהנהנת במהירות.

גופה מתכווץ בגעגוע כאשר הוא מנתק את מגעו והולך אל הטוסטים. דלת המקרר נפתחת, דלת המקרר נסגרת, להט בין ירכיה, שרול מתיישב עם פרוסות ומטבוחה ומתחיל למרוח, ידיו יציבות וקלילות.

טעים!” הוא אומר. “זה חדש?”

זה מה שאני תמיד קונה.”

אולי כי אני רעב.” הוא מחייך בפה מלא טוסט.

אולי.”

שמעת מאבא?”

רק אסאמאס, הם במלון.”

יופי. אני שמח שהכל בסדר.” אומר ישראל, מנגב את פיו בעצלתיים ונעמד לקול גרירת כיסא רמה, מביט בה. לבה של חנה קופא והיא בולעת רוק, היא יודעת שהרגע הגיע. מפשעתו בגובה פניה, התחתונים מסגירים את המאסה הכבדה המתעוררת שם, ומשהו לוהט ומואר מציף אותה, שולח זהרורים מול עיניה כמו לפני התעלפות.

ישראל פוסע באיטיות ונעמד מאחורי כיסאה. הוא מניח את ידיו על כתפיה, מלטף באגודליו את צווארה העירום, מצמרר את עורה. הוא מחליק בשלווה את ידיו קדימה, חופן את שדיה הגדולים והיא נרעדת כאשר אצבעותיו המיומנות מוצאות את פטמותיה מעל הבד והוא מתחיל לעסות את השדיים וללחוץ מעט על הפטמות, סוחט ממנה אנחה רכה.

ידיו נשלחות אל חזית חולצתה ואצבעותיו מתירות את כפתוריה, בזה אחר זה. לאחר מכן הוא מושך בעדינות שרוול אחר שרוול וחנה נותרת ישובה בחזייה, הלומת ריגוש ומתנשפת קלות. ישראל הודף אותה מעט קדימה וברגע הבא חנה חשה באצבעותיו של בנה תרות אחר קרסי חזייתה, מושכות ומנסות ואז בהקלה אסורה כאשר הקרסים נפתחים ושדיה יוצאים לחופשי.

ישראל מחזיר את ידיו אל שדיה העירומים עכשיו של חנה, אומד את משקלם המרשים, לוחץ את הפטמות בעדינות משתנה ומעסה אותם, שולח צמרמורות בגווה. פניו מאחורי ראשה היא חשה בלשונו באוזנה בדיוק כאשר הוא לוחץ על שתי פטמותיה והיא נאנחת בקול.

הושרולי…”

קומי.” הוא מתרחק מעט וחנה מצייתת, נעמדת ומביטה בבנה בהערצה ושקיקה, מבטה נודד אינסטינקטיבית אל הגבעה הפועמת אשר בתחתוניו.

ישראל ניגש אליה, פותח את רוכסן חצאיתה וזו מחליקה מטה, מותירה את חנה בתחתוני משי לבנים, נעליים וכיסוי ראש בלבד.

תחתונים יפים.” הוא אומר והיא מסמיקה. “עכשיו אני רואה שהם תואמים לחזייה.”

כן.” היא אומרת בפנים לוהטות. “קניתי אותם אתמולבחיפה.”

יפים מאוד.” הוא אומר, אוחז בפס הגומי הדק ומפשיל אותם: ירכיים, ברכיים, קרסוליים. ישראל אוחז בתחתונים ומקרב לאפו, שואף מלוא ריאות ומביט בה, מהנהן בחיוך קל.

בינתיים אני אשמור אותם.” הוא אומר וכורך אותם על אמת ידו בתנועה מיומנת.

הםתואמים לחזייה.”

הם מזכרת מהפעם הראשונה.” הוא מסביר ומרחיק כיסא מהשולחן. “שבי.”

חנה מתיישבת על הכיסא והוא כורע למרגלותיה, חולץ את נעליה וגרביה. אחר כך הוא נעמד מאחוריה והיא חשה בו מתחיל להתיר את כיסוי הראש שלה. לבה מזנק והיא מתאמצת לנשום בעודו מאתר את הסיכות ושולף אותן ואז מסלק את הבד הירוק, משחרר את מחלפותיה הערמוניות.

יש לך שיער יפה, אמא.” הוא אומר ומלטף את שיערה.

תודה.”

בעדינות, אך אולי גם בהתרסה, היא חשה בו מעסה את קרקפתה והמגע הזה, האסור כל כך, מרגש אולי יותר מכל מה שעשו עד כה. נדמה כאילו חשמל זורם בכריות אצבעותיו והוא נוזל מפדחתה דרך עורפה, שדיה, פטמותיה, בטנה ונקווה למעיין בין ירכיה.

רטובה?”

כן.” היא מודה.

אני רוצה להריח. תכניסי אצבע ותני לי להריח.”

מבלי לחשוב לרגע על האבסורד במעשיה, מכך שבנה הורה לה לדחוף אצבע בין רגליה כדי שתוכל להראות לו כמה היא רטובה אליו, חנה מצייתת. אצבעה מחליקה בקלות בין השפתיים הרטובות והיא מגישה לו את ידה לאחור, נאנחת כאשר הוא מחדיר את את האצבע אל פיו ומוצץ.

בואי לחדר השינה, אמא.”

היא לא בדיוק זוכרת מה קורה אחר כך. כנראה היא קמה, אולי היה רעש צורמני של גרירת הכיסא שזאב היה אמור לרפד את רגליו. האם צעדה בבטחה או ברגליים רועדות? האם היה פיה יבש התרגשות או מלא רוק של ציפייה? מתי בדיוק ישראל פשט את תחתוניו?

אבל הנה היא שוכבת על גבה על המיטה, רגליה פשוקות ובנה עומד על השטיח מביט בה ברעב מסעיר, מבטו נעוץ הישיר בערוותה העירומה.

רגע…” ממלמלת חנה. “רק שנייה. ישקונדומים במגרה ליד המיטה שלי…”

קונדומים?!”

אניאנחנו לא יכולים שתגמור בפנים, שרוליק…” היא מבקשת.

היא רואה את המאבק על פניו ומתפללת שלא יסרב, כי היא לא יודעת מה תעשה אם לא יסכים. לאחר רגע ארוך הוא מהנהן קדורנית, ניגש אל השידה אשר לצד מיטתה ומוציא משם חבילה.

לא ידעתי איזה גודל לקנותביקשתי הכי גדול…”

יש איור בגב הקופסא וישראל פותח עטיפה אחת ומוציא משם קונדום גדול ושמנוני. הוא מניח אותו על ראש הזין ומתחיל לגלגל אבלהקונדום פשוט לא מצליח להכיל אותו.

מה קורה?”

זהקטן מדי נראה לי.”

חנה זוחלת אליו ומנסה גם היא אבל בין הגודל של האיבר והשמנוניות של הקונדום, הוא בורח ממנה שוב ושוב.

ביקשתי את ההכי גדול.” היא אומרת שוב, אחרי כמה ניסיונות. “המוכרת אמרה שזה הכי גדול שיש להם.”

אניאגמור בחוץ.” הוא אומר והיא מביטה בו.

מבטיח?”

כן.”

חנה בולעת רוק ונשכבת על המיטה, המיטה שלה ושל זאב. היא אמורה לחוש אשמה וחרטה, אבל היא חשה רק רעב, רעב עצום שרק מתגבר בכל רגע שהילד היפה שלה נמצא במחיצתה, עירום וזקור, ולא נמצא בתוכה.

בוא אלי.” היא אומרת אבל אולי רק בראש. אולי זאת רק מחשבה.

והיא חשה עכשיו יותר ממה שהיא רואה. את משקלו של שרול שלה על המיטה. את ידיו מפשקות את ירכיה העירומות. את הצמרמורת כאשר ראש הזין מפשפש בין שפתי ערוותה התפוחות והרטובות. את משקל ידיו הנשענות על המזרן משני צדדי גופה.

היא אבודה עכשיו בהצפה של חושים וריגוש אבל קולו מגיע אליה מאי שם:

תכניסי אותו, אמא.”

חנה שולחת את ידה מטה, מטה הרחק מעבר לעולם הזה ואל זה שמתחתיו ואוחזת בזין הקשה של בנה והוא חמים ונעים ועבה ורך וקשה כל כך. היא מושכת אותו אליה, פנימה, חשה בו מחליק לתוכה, ממלא אותה, כל חוסר שאי פעם היה בה. עוד סנטימטר ועוד אחד ועוד אחד ונדמה שאין לו סוף והיא לא רוצה שיהיה לו סוף, רק להתמלא כך עוד ועוד, עד שאי אפשר יותר.

אני בתוכך, אמא.”

הו, שרוליק…” היא נאנחת ומלטפת את ראשו הנח בין שדיה.

והוא מתחיל לזיין אותה. חזק. עמוק. מדויק. וזה בדיוק כמו שהיא חשבה שזה יהיה, בדיוק כמו שידעה שיהיה. כאילו נוצר בשביל זה, כאילו היא יצרה אותו בשביל זה, בשביל לגרש את הפחדים שלה ולהחליף אותם בעונג, עונג כמו נהר של אור שמעיף אותה בשמיים. ישראל מחליק את ידיו מאחורי גבה התחתון, מחבק אותה בעודו דופק אותה, יותר מהר עכשיו.

נחוש.

שרול נחוש, לא כמו זאב. הוא רוצה והוא לוקח. תמיד היה קטן אבל עומד שלו, נחוש. ועכשיו זהמשכר ממש. גבר נחוש שרצה אותה ולקח אותה. היא מלטפת את גופו החזק הדופק אותה, מהעורף ודרך הגב ופלחי העכוז הקטנים והמוצקים המתהדקים תחת ידיה בכל פעם שהוא ננעץ במעמקי רטיבותה, סוחט אנקה נרגשת ממנה. הוא דופק אותה. ישראל, בנה, מזיין אותה. וזה כל כך אסור. וזה כל כל נורא. וזה הכי מרגש שבעולם.

הדפיקות של ישראל חזקות, מטלטלות את המיטה ואת החדר ואת העולם כמעט. חנה נאחזת בו, הריגוש מציף אותה והיא מפשקת את ירכיה עוד יותר לקראתו, לופתת אותו בקרסוליים ועקבים, פותחת את נשמתה אל האור ונישאת אל האור, קוראת בשמו של בנה הדופק אותה, חזק ועמוק ונחוש ומהיר.

שרולייי! שרולייי! הנה זההה!!”

והיא מרחפת בעננים של זוהר זהוב והנה העולם והנה ישראל והנה המושב והבית ודרך הגג הנה חנה שכובה על גבה במיטתה הזוגית והיא מאושרת ומחייכת כאשר בנה האהוב, הגבר של חייה, מזיין אותה ברעבתנות, בתשוקה מתפרצת ומציפה. והיא מחליקה אל גופה, מוצאת את עצמה שוב מוצפת בריגוש, יודעת שהשיא הבא בדרך, ואחריו יהיו עוד ועוד.

אמא..!” נאנח שרול.

לא בפנים…” היא נאנקת, נלחמת במלים שהיא לא רוצה לומר.

לצאת?!” הוא שואל, אגנו עולה ויורד, הולם ונסוג. לרגע נדמה לה שהבעת זעם מבליחה על פניו.

כן…” עונה חנה בצער ואז ריקנות קרה בתוכה כאשר הוא מחליק החוצה ואור גדול כאשר השיא מטלטל אותו והיא חשה בנתזי הזרע פורצים ממנו ונוחתים על בטנה, חזהּ, שדיה וצווארה והיא גומרת שוב ואוחזת בו, עוגן לספינתה בסערה.

ישראל מסדיר את נשימתו לרגע, שוכב עליה ומשהו בה מיצר על כך, הייתה רוצה לשלוח אצבעות ולאסוף את הזרע ולמצוץ אותו.

אני מצטערת.” היא אומרת. “פשוטאם הקונדום לא עובד…”

זה בסדר.” הוא אומר אבל אולי היא חשה באיזה קור בקולו.

הוא מזדקף על ברכיו וללא מילה אוחז בירכיה והופך אותה בקלות ובנחישות. אולי אפילו באגרסיביות. ידיו החזקות על אגנה מרימות אותה לכריעה והיא משפילה את ראשה, חשה בו מתרומם לעמידה שפופה מאחוריה, מצטמררת כאשר ראש הזין מפשפש בחריץ הרטוב שלה.

שוב?!”

תשובתו של ישראל היא החלקה מהירה ונחושה לתוכה והיא נאנחת בעונג כאשר הוא מתחיל לדפוק אותה, עוצמתי ומהיר. ידיו אוחזות בישבנה בבטחון והוא נועץ את איברו העבה והמסעיר לתוכה בניעות עמוקות וקצרות סבלנות כאחד, כאילו לא יכול לשבוע ממנה. כל כך נעים לה לכרוע כך בכניעה עם התחת למעלה והראש למטה, להתמסר לבנה החולש עליה, עושה בה כבשלו, משתמש בגופה לעונג ומציף אותה בריגושים אסורים. היא אוחזת בסדין באגרופיה, מנסה לייצב את עצמה תחת התקפתו הנמרצת של הנער החרמן.

של מי את, אמא?” הוא נוהם.

היא לא עונה, נבוכה מהתשובה הברורה כל כך. אבל הכּוּס שלה יודע את התשובה והיא חשה ברטיבות מציפה אותה. לישראל זה לא מספיק: הוא אוחז במחלפות ראשה ומאלץ אותה להתרומם, מכאיב לה ומסעיר אותה בנחישותו המתפרצת.

של מי את?!”

שלך.” היא נאנחת, המלים חשמל בעורקיה. עכשיו כאשר התרוממה, שדיה הכבדים מיטלטלים בקצב הזיון והיא חשה בעקצוצי חשמל בקצות פטמותיה המתנודדות.

למי את שייכת?”

לך.”

יותר חזק.”

"לך!” היא צועקת, חשה במלים מציתות את שלהבת האורגזמה הבאה שלה. “אני שלך..! שייכת לך! רק לך!”

הוא מרפה משיערותיה וחופן את שדיה הגדולים, דופק אותה חזק בעודה ממריאה שוב, ליבה זיקוק המתפוצץ לאלפי שלהבות זהובות המסמאות אותה, ממלאות את עיניה בדמעות. פיה נפער והיא שלשונה כמו התארכה, משתרבבת מחוץ לפיה בגרוטסקיות בעודה נאנחת וקוראת בשמו של בנה ומתחננת בפניו שלא יפסיק לדפוק אותה אף פעם. ואז צונחת מטה אל המציאות, מאושרת לגלות את עצמה עדיין במיטה, עדיין נדפקת, בדרך לעוד שיא מוזהב וקולני וחושני ואסור ומרגש.

זיעה. זיעה צורבת בעיניים, זיעה הופכת את גופיהם לבוהקים ונוצצים, קרני השמש נשברות מעורם. ואפה של חנה מלא בריח זרעו של שרול וזיעה, אולי התמהיל המרגש ביותר שקיים בעולם. וחריקות מיטה מתערבבות באנקותיה והתנשפויותיו של שרול הדופק אותה, חזק ומהיר בדיוק בקצב שבו התחיל, הוא לא מראה שום סימן עייפות. הכי מרגש, הכי גברי, הכי שלה. ושוב הריק הזה כאשר הוא מחליק החוצה והיא רוצה לשמוח על השליטה העצמית הגבוהה שלו ועל זה שהוא עושה מה שהיא מבקשת אבל היא רק מרגישה איזו החמצה, כמהה לחוש בו פולט לתוכה אבל במקום זה חשה בנתזיו נוחתים על גבה, מגיעים עד עורפה.

והנה היא על הצד, ירכה האחת באוויר וישראל אוחז בה, כורע מעל ירכה השניה ודופק אותה, צופה בה במבט רעב ומסעיר. שדיה הגדולים מיטלטלים עכשיו מול עיניה והיא חופנת אותם וסוחטת את פטמותיה, חשה בבנה מתרגש ומתקשה בתוכה. נעים לה להשפיע עליו כך והיא ממשיכה בהצגה, חופנת את דדיה ומעסה אותם, צובטת את הפטמות בעודו אוחז בירכה העבה בשתי ידיים, משפד אותה שוב ושוב

עמוק ורטוב ומלהיב.

חנקה', תעני, זה אני!” מגיע קולו של זאב. לרגע לבה מזנק אבל היא מזהה את הרינגטון שהתקין לה בעלה.

חנקה', תעני, זה אני!” נשמע הצלצול מהמטבח.

ישראל מחייך אליה ודופק אותה חזק יותר וחנה, חשה צביטה קלה של אשמה אך אינה יכולה להביא את עצמה לבקש מישראל להפסיק, זה פשוטנעים מדי.

חנקה', תעני, זה אני!”

אמא עסוקה.” נוהם שרול. “תגידי לאבא מה אתה עושה.”

אני לא יכולה…”

תגידי לו!הוא תובע.

חנקה', תעני, זה אני!”

אנישרול מזיין אותי…” היא מתרצה, המלים האסורות מציפות אותה. “חזקזאביקשרולי מזיין אותי כל כך חזק…”

חנקה', תעני, זה אני!”

והנה היא שוב עפה, ניטחת אל הרקיע ככדור מתותח, קולה של בעלה מלווה אותה בעודה קורעת את מסך העננים, נדפקת במיטתם המשותפת על ידי נער יותר גברי ממה שזאב יוכל אי פעם.

הזמן נמס, כמו פלסטלינה מתקפל לתוך עצמו, וכל צבעי הפרטים נמהלים בהדרגה לוורודזהוב בוהק. והנה שרול ממטיר עליה עוד נתז של זרעו המשכר, והנה היא על גבה והוא שוגל את דדיה וגומר לה על החזה, מתיר לה לינוק את השאריות, והנה הוא משכיב אותה על בטנה ושוכב עליה, גופו מחליק על שכבת הזיעה והוא אוחז בסדין ודופק אותה בכח והופך אותה על גבה, מקפל את רגליה, ומזיין אותה כך, ברכיה צמודות לכתפיה והיא גומרת וגומרת וזה לא מפסיק והיא לא רוצה שזה יפסיק, לא יכולה להפסיק גם כשהיא צמאה ותשושה וצרובת עיניים ודווית מפשעה, היא לא מצליחה להפסיק לרצות עוד. עוד פעם אחת לתוך האור.

אני צמא.”

חנה פוקחת את עיניה, ממצמצת מחמת מליחות הזיעה ומביטה סביב. הסדין אבד מתישהו והם שוכבים על המזרון, וזה גדוש בעיגולי נוזל, שלוליות שנספגו אל תוך הבד. עורה מכוסה בזרע במצבי התייבשות שונים ועיגולי מלח ומתישהו ישראל כנראה נישק/ינק את עורה כי כעת סימני מציצה מעטרים את שדיה ובטנה. הכל כואב. הכל בוהק.

אמא, להביא לך מים?”

מה? כן.” היא מקרקרת. “מה השעה?”

לא יודע.” עונה ישראל בפשטות ויוצא מהחדר. היא מביטה בחלון, הערב עוד מעט ירד. כמה זמן הםהזדיינו כך? נזכרת שזאב התקשר ומרגישה מעט יותר אשמה מקודם, אם היא לא תענה לו הוא ידאג. רוצה לצעוק לישראל שיביא את הטלפון שלה אבל המחשבה על לצעוק ולשבור את שלוות העונג מרתיעה אותה, לכן היא נאבקת בגופה הדווי ויורדת מהמיטה, שרירים שלא ידעה על קיומים צווחים במחאה. היא מדדה לעבר המטבח, פוגשת שם את בנה שחזר עם שתי כוסות וקנקן.

לאן את הולכת? הנה המים.”

אבא צלצל.” היא אומרת, פניה מתלהטות לרגע בדקירה של אשם. נדמה שגם ישראל חש כמוה כי הוא רק מהנהן וממשיך לעבר חדר השינה עם המים.

הולכת אל המטבח ומוצאת את הטלפון. שלוש שיחות שלא נענו. והודעה מזאב.

ז: מה קורה, חנק'ה? הכל בסדר?

ח: כן, מחילה. שכחתי את הטלפון באוטו. אצלנו הכל בסדר ברוך השם. הכל טוב?

עוד הודעה, מיהודית.

י: ?

מתלבטת איך לענות, בסוף שולחת לב, נושכת את שפתה התחתונה וחשה בדופק מתגבר. חוזרת לצ'ט ושולחת ליהודית חמישה לבבות ואז חוזרת אל חדר השינה, מטונפת, צמאה, חרמנית ונרגשת.

מה שלום אבא?” שואל ישראל, שוכב בשלווה בצד שהיה של זאב על המיטה. חנה גומעת כוס מים בלגימה ארוכה אחת.

בסדר.” היא עונה ומוזגת לעצמה עוד אחת.

התקשרת אליו?”

שלחתי הודעה.” היא אומרת, בוחנת את עצמה בראי. הוא בהחלט נישק אותה בתובענות, סימני שפתיו ניכרים גם בצווארה וכתפיה ונראה שהם יישארו שם עוד כמה ימים. היא אמורה להרגיש מבוכה מזה אבל תחת זאת היא חשההתעלות. משהו בה רוצה שידעו שהגבר שלה סימן אותה.

את בדרך כלל מעדיפה להתקשר.” הוא שואל מאחוריה.

כן.” היא מסתובבת אליו, נשימתה נעתקת כאשר הוא רואה אותו שוכב בעצלתיים, יפה וחטוב וחזק, איברו השמנמן נח בעצלתיים על ירכו ומתחתיו אשכיו הגדולים המלאים בהיא בולעת רוק.

למה לא התקשרת?”

סתםהקול שלי מוזרלא ידעתי מה להגיד גם.”

הקול שלך צרוד מרוב שגמרת.” הוא אומר.

נכון.”

את מרגישה אשמה?”

קצת.” היא מודה, אבל אינה יכולה להתיק את עיניה מאיברו המתקשה. “ואתה?”

לא. את האישה שלי עכשיו.”

דבריו מסעירים אותה, סוחפים ממנה את האשמה כמו קורי עכביש ברוח.

לא?”

כן.” היא מהנהנת. חנה רוצה להצטרף אליו למיטה אבל גופה צריך קצת זמן להתאושש.

אניהולכת להתקלח, בסדר? זה היה קצת אינטנסיבי, אני צריכה שנייה לנוח.”

אין בעיה.”

חנה מדדה אל המקלחת, דוויה ונרגשת, רעננה ותשושה, אשמה אך מאושרת כפי שלא הייתה מעודה. מפעילה את המים החמים ומניחה להם לשטוף את פניה, מאוחר מדי חשה תחושת החמצה על זרעו של שרול שנשטף מגופה. משם מחשבותיה נודדות אל הרגע הזה שבו הוא מחליק ממנה ומותיר אותה ריקה, הכתם היחיד על ענן האושר שלה. אבל זה כתם לא גדול והענן כמעט מושלם והיא צריכה להיות שמחה במה שיש לה, כי מה שיש לה, אסור וטמא ככל שיהיה, הוא מדהים. לא אנושי. לא מהעולם הזה.

ואם הוא באמת לא מהעולם הזה?

זו מחשבה מוזרה אבללא לגמרי לא הגיונית. כל מה שקרה בשבועות האחרוניםהיא לא מצליחה לחשוב על שום הסבר הגיוני. חלק קטן מזה היה אולי אפשר להסביר על ידי סמים, לא שהיא מבינה בזה משהו אבלכולם? גם שרול וגם דקלה וגם אלישבע וגם המורות שלו וההיא מההרחבהכולם בבת אחת התחילולקחת סמים? שלא לדבר על כך שהיא עצמה ויהודיתהיא נזכרת בערב ההוא במיטתה של בתה ומסמיקה מתחת למים.

ואם הוא באמת לא מהעולם הזה?

סוגרת את המים ומתנגבת. בוחנת את עצמה בראי. ירכיים מלאות, אגן רחב, בטן עדיין צרה, שדיים שאף פעם לא היו קטנים אבל עכשיו גדלו עוד יותר, סימני המציצה של פיו הטובעני של בנה על שדיה, כתפיה וצווארה, לבה הולם כשהיא רואה אותם. ומעל הכלחנה. יפה ומאושרת. קורנת.

הכל טוב.

באופן מאוד לא אופייני היא לא הביאה לעצמה בגדים תחתונים נקיים, לכן היא יוצאת מהמקלחת לבושה במגבת בלבד.

היא הייתה?” מגיע קולה של יהודית מהמטבח.

נראה לי שהיא נהנתה.” עונה שרול.

היא נכנסת למטבח.

איך היה, אמא?” שואל שרול.

תראה את החיוך שלה, עלק 'איך היה, אמא?'” אומרת יהודית, אבל ההשתאות בפניה מקלקלת את האפקט הסרקסטי. “מה נסגר עם ההיקים האלה?!” היא מוסיפה, ומצביעה על גופה שלה במקום בו הותיר שרול סימני מציצה. חנה מחייכת ומושכת בכתפה.

זהנחמד.” היא מסמיקה, נושכת את שפתה.

מה קרה לקול שלך?”

קצתהצטרדתי.” משפילה חנה את מבטה.

ממה?”

חנה לא עונה, אבל חיוך עולה על פניה הסמוקים.

אני לא מאמינהומה עםקונדום?שואלת יהודית.

זהלא עולה עליו.” מתקשה חנה להבליע חיוך.

אז…”

גמרתי בחוץ.” אומר שרול במרירות מסוימת, דבריו מעלים בה את תחושת ההחמצה.

אתה מוכן ללבוש תחתונים או משהו?!” אומרת יהודית, וחנה רואה שמבטה משתהה על זקפתו המתעוררת של שרול.

בשביל מה?” הוא שואל ומניח יד על צווארה של אחותו.

אנחנו לא…” היא ממלמלת בעודו מלטף את לחייה.

אנחנו כן.”

אני צריכה להתקלח קודם, שרולהייתי במטווחים כל היום…”

אבל שרול לא שועה לה וחנה מביטה בו מתיר את כפתורי חולצת המדים שלה בזה אחר זה. יהודית מביטה בה ועיניה של חנה מתמלאות דוק לרגע, כמי שעומדת לצפות במשהו מופלא.

דפיקה בדלת.

שרול לא עוצר מלהפשיט את אחותו אבל חנה שואלת אינסטינקטיבית:

מי שם?”

דקלה.”

כמובן. בשנים האחרונות יש להן מנהג שדקלה באה לישון איתה כאשר זאב באומן. אבלעכשיו?

בואי.” אומר ישראל, פושט את חולצת המדים של אחותו.

דקלה נכנסת, תיק גב על כתפה, נעצרת כאשר היא מבחינה במתרחש.

הו.” היא אומרת ומניחה את התיק.

נטולת חולצה, יהודית רוכנת אל אחיה והם מתנשקים. בהיסוס בהתחלה, אך בתשוקה מתגברת. ידיה של יהודית נשלחות לאחור והיא מתירה את קרסי חזייתה, משחררת את שדיה לחופשי וישראל לוקח שד אחד, שמנמן וזקור ומוצק ומקרב את הפטמה אל פיו. יהודית נאנקת כאשר הוא מתחיל לנשק את עורה ולמצוץ את הפטמה, ידיה נאבקות באבזם חגורתה. בתנועות נואשות היא מקלפת את מכנסי המדים והתחתונים בעוד ישראל מתחיל לפנק את השד השני, מענג את פטמתה ויונק/מוצץ את עור שדה, מכאיב ומרגש.

רוצה לשתות משהו?” שואלת חנה את אחותה המהופנטת.

תה.” ממלמלת דקלה.

אני אכין לך תה. גם לי לא יזיק.” היא אומרת בשלווה מוזרה. “נראה לי שנצטרך לתת לשני אלה קצת זמן.”

======================================================

12/1/2025 – הפרקים הבאים יתעכבו.

55 thoughts on “לילו – פרק י"ז”

  1. מתגישה – מדגישה
    אצבעותיו נשלחות … ואצבעותיו מתירות – מעניין אם זה שינויי עריכה (שבמקור, הראשון היה אמור להיות "ידיו") או שזה בכוונה ככה, להדגשה, ולכן זה לא "ומתירות"
    רעב עצום רק מתגבר – שרק?

      1. מעולה
        וזה יפה שאם כולם נהנים אז כבר לא מדובר ברוע.
        מעניין שהוא לא מנצל את כוחו למניפולציות קטנות, אין לו בעיה לשרת את האישה שלו ולהביא לה מים.
        מעניין אם ידע לנצל נשים אחרות שהן לו אימו?

        תודה

  2. Any minute now….
    כמו התור מחוץ לחנות Apple בלילה לפני השקה כך אני נכנס פעם בחמש דקות לראות אם כבר יצא הפרק הבא

  3. אני ממש אשמח אם תפנו אותי לסיפור נוסף של דור על גבר ששולט במחשבות של אחרים קראץי פרק אחד ואני רוצה את כל הפרקים על גבר שהשכיב את חברה שלו ובאמצע אמא שלה באה להזמין לארוחת צהריים ואחרי זה הוא מחק לה הכל מהזיכרון איזה סיפור זה פליז

    1. אתה מתכוון, לדעתי, לסדרת ׳מתנה מהשטן׳ הנהדרת של דור. מופיעה פה באתר בסיפורים מתשע״ט. הפרק שעליו אתה מדבר נקרא שיר הולכת לים.

  4. נו מה ???
    צריך לקרוא לשוטר כדי לקבל עוד פרק ?

    דור היקר… אתה מאשר כאן ידנית את התגובות אז אין צורך להוציא עליך צו חיפוש נעדר או נהדר.

    הנה התחנפתי לבוס. עכשיו קידום… הכוונה לפרק יח

  5. מחכיים לפרק הבא בקוצר רוח
    לפחות אם תוכל בבקשה לתת איזה עדכון מה הגורם לעיכוב / מתי הצפי שכן תשחרר את ההמשך

  6. בזמנו היה סיפור על מישהי שמגיעה לעיסוי אצל מישהו עם ריח קטורת מבחיל, איבר ענק ומלא זרע. יש קשר בין הסיפורים? זה היה יכול להיות מגניב עם שני הסיפורים היו קשורים לאותו יקום

  7. דור שלום,

    אין מלך ללא עם.
    כביכול, יש צורך הדדי בין הקוראים אליך…

    אתה לא חייב לקהל הקוראים דבר, אך, חלק מהסיבה והמוטיבציה שלך לכתוב, זה, שזה לא למגירה ושיש בסוף אנשים שנהנים מלקרוא את הדברים.

    כתבתי לך, לא פעם אחת בתגובותיי, שהכתיבה שלך איכותית, ללא קשר ישיר דווקא לסיפורי סקס, אלא ככותב סיפורת. יש לך כישרון ענק…

    התבטאת כבר בעבר שהסיפור כולו כתוב זה הרבה זמן מראש, נדמה לי שנקטת בשנה.

    מבקשים ממך מאוד, עד כדי מתחננים (ראה תגובות קודמות), שתשחרר לנו את הפרק הבא…
    ע"פ המתווה ולוחות הזמנים שלך, אתה באיחור של כמעט שבוע מתוך שבועיים זמן נומינאלי.

    אני מאמין שכולם ישמחו להתייסותך בנושא,

    1. אתה יודע מה הבעיה עם לראות תגובה כזאת?
      שהיא התפרסמה בגלל שדור אישר אותה בעצמו, אבל בחר שלא להגיב והשאיר אותנו לתהות במה חטאנו.
      דור הוא בעצם אלוהים

    2. אם מישהו רוצה להבין מה המשמעות לתת כוח ללילית, אז זה מה שאנחנו עושים כאן חח
      מרגילים את עצמנו להתפלש בעפר הדמיון והפנטזיה ואז אפילו שדורכים עלינו אנחנו לא מסוגלים לקום ולעזוב..
      כי אנחנו כבר עבדים של… רק השטן יודע😀

  8. חברים מה נסגר אתכם??
    אנחנו בתקופת מלחמה.
    למעט דור, איש מאיתנו לא יודע במה הוא עובד, איפה הוא נמצא , וכמה פניות יש לו.
    זה רק סיפור.
    שבועיים / חודשיים, מה זה משנה?
    יגיע כשיגיע.
    סבלנות!!

  9. יאלה דור היקררר
    אנשים כאן בציפייה !! 🙏
    חחח אנחנו כבר באיחור… לפחות את הבא בבקשה תשחרר צמוד עם זה שאחריו

  10. אין סיבה להתחנן ! והתחנפנו מספיק.

    הכל טוב. אין מלך בלי עם.
    אין זמר בלי מאזינים.

    ישראל יכול לזיין. להישרף בגיהינום.
    או להחזיר את סבא לחיים על חמורו של המשיח.

    דור אתה אכן כותב יותר טוב ממרבית האתרים…
    לא צריך
    זה בסדר
    הרס עצמי זה בריא

  11. האמת שקצת נכביתי מהסיפור הזה. זה לא מחרמן כמו פעם. השיא היה עם טל גדידה בחדר ומאז זה הפך לפנטזיית כח גנרית.

    הטעות של דור היתה לשלוח אותי לקרוא את הסיפור באנגלית עם הספינות חלל ועכשיו אני רואה מאיפה הכל מגיע. וגם שם זה לא כזה עשה לי את זה.

    הסיפור עם האח והאחות והאמא והחידה של האל השומרי דווקא היה מעולה חבל שלא בחרת להיות מושפע ממנו. הוא היה בנוי לתלפיות.

    1. תגיד לי אתה אמיתי? התיישבתי לכתוב פעם סיפור?
      דור מפליא בקווי עלילה נהדרים, דמויות בנויות להפליא. זו לא מלאכה קלה כלל, וככותב בעצמי אני מעריך אותה אפילו יותר.
      אודה, בעצמי נכנס מידי כמה ימים כדי לבדוק, ועדיין, קצת סבלנות. דור לא חייב לנו כלום…

  12. שמעו אתם פשוט כפויי טובה שלא יודעים לדחות סיפוקים.
    מדהים לראות איך אנשים מאבדים את זה כי התגובה אנונימית, פשוט ילדים קטנים.

  13. לכל הגיבורים במקלדת. תעצרו שניה לפני שאתם שולחים שלח על התגובה שלכם, ותחשבו אם הייתם כותבים את זה אם לצד התגובה שלכם מופיע השם שלכם והתמונה שלכם….

  14. איזה אנשים מצחיקים. אפשר לחשוב שזה מנוי לנטפליקס. זה סיפורים חינם. לא טוב לכם, אל תקראו. ממציאים לעצמם כל מיני נרטיבים שיש איזו מחויבות. הזיה פשוט.

  15. היי דור.
    למען קוראיך הותיקים, שמכירים את ההפסקות בין הסיפורים, תוכל בבקשה לתת איזה כיוון? הערכה של זמן מתי יצא הפרק הבא?

      1. איש יקר, מקווים שהכול בסדר איתך. זו תקופה קשה לכולם ואולי גם בשבילך. שולחים חיזוקים מרחוק ומקווים לראות אותך חוזר לפרוח.

      2. תודה.
        אם כבר הגבת, רוצה לשתף? מה קורה איתך? איפה הקושי?
        מה עובר עליך?
        יש פה הרבה אנשים שמעריכים אותך ואת הכתיבה שלך.
        אם אנחנו גם יכולים להוות תמיכה, ולהחזיר לך קצת, אני לפחות, אשמח.

  16. מזכיר לי תקופה בטרם התחילה המלחמה, שפעם בשנה, היינו מחכים לנחליאלי שיחזור ואיתו היו חוזרים הסיפורים.
    דור אתה כותב בחסד, תודה 🙏🏼

  17. ואחדד את מה שרשמתי למעלה. יש משהו בטל גדידה ושיתוף הפעולה המודע שלה עם הסיטואציה למחרמן יותר בדיוק בגלל שכל שאר הנשים בסיפור הן חסרות שליטה ואין להן שום סוכנות. הן בעצם נספח לתודעה של שאול והפעולות שלהן מכניות לא רצוניות. טל בוחרת להתחרמן מהכוחות של ישראל ועוד יותר מזה משתפת פעולה ומעודדת אותו. מהבחינה הזו כל שאר הסיפור הוא תפאורה ברקע ולא מעניין. גם ישראל עצמו איבד את הסוכנות שלו והוא כרגע כלי משחק בידיים של הזין שלו. טל היא בעצם הדמות האחרונה שיש לה בחירה ואני מקווה שהיא תעשה עוד דברים מעניינים בעתיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *