פרק י"ו – במיטה עם התאומות
הוא מוצא את אלישבע ואחותה במטבח, ישובות על כיסאות גבוהים לצד אי המטבח. האחות אכן זהה לאלישבע והיא לובשת בגדים מעט שמרניים יותר מאשר אלו של אחותה אשת רמת הגולן. שיער אסוף במגדל ורוד–פוקסיה והיא לובשת חצאית ארוכה, אך גם חזהּ שלה גדול כמו זה של אחותה, מזדקר מגאווה מתחת לחולצת כפתורים לבנה.
שתי נשים בשלות ושופעות, אחיות תאומות ג'ינג'יות יפיפיות לשימושו. צמרמורת עונג מחליקה בגוו של ישראל, נעצרת במפשעתו ומקשיחה אותו.
“שלום.” הוא מחייך אל השתיים, מקרין אליהן את מלוא עוצמת תאוותו המתגברת. “אני ישראל.”
“שלום.” עונה האחות, ארשת בלבול על פניה המנומשות. “ריקי. כלומר רבקה, אבל אתה יכול לקרוא לי ריקי.”
“אני אקרא לך ריקי.” הוא אומר ומתקרב אליה. רגליה משוכלות על הרצפה, פונות אליו והוא נוגע בהן בעדינות בכף רגלו, רומז לה לפתוח אותן וריקי מוצאת את עצמה מצייתת, שולחת מבט נבוך לעבר אחותה.
הנער עומד עכשיו בין רגליה של ריקי וזו מביטה בו בשילוב משעשע של שקיקה, חשש ובלבול.
“אף פעם לא ראיתי אותך.”
“אני… באה מדי פעם. כש… בעלי במילואים…” היא אומרת ובולעת רוק. ישראל מחליק את ידו באטיות במורד בטנו ועיניה של ריקי עוקבות אחריה עד למפשעתו. היא שואפת בחדות והוא מחייך.
הוא רומז לאלישבע אליו וזו מתקרבת, גוהרת אליו והם מתנשקים בלהט אל מול פניה של ריקי ההמומה. ידיו של ישראל מלטפות את גופה השופע של אלישבע, מעל הבגדים עדיין וזו נאנקת אל תוך פיו.
“שֶבי, מה זה?!” ממלמלת ריקי. “את… מה עם צקי?”
“למי אכפת מצקי, נכון?” שואל ישראל ומלטף את שדיה של אלישבע מעל החולצה, מהתל בפטמותיה. אלישבע מהנהנת.
“לצקי לא יהיה אכפת שאני אזיין את אשתו… במיטה שלו… נכון?”
“נכון…” מתנשפת אלישבע, אצבעותיה מלטפות בשקיקה את את זקפתו של הנער.
“את רוצה שאני אזיין אותך, נכון? הפעם הקודמת השאירה אותך עם טעם של עוד?”
“כן… כן!” היא מתנשפת, מנשקת את עורפו ואוזנו של מאהבה הצעיר.
“תפשיטי את ריקי.” הוא מורה ושתי הנשים מביטות זו בזו במבוכה רגעית.
“מה?”
“קדימה, אני רוצה לראות אותה עירומה.”
אלישבע מהנהנת וניגשת בנחישות אל אחותה אבל זו מסתייגת.
“שֶבי… זה… אני לא יודעת מה קורה פה אבל זה… לא בסדר…”
אבל אלישבע מתעלמת ממחאותיה של ריקי ומתחילה להתיר את כפתורי חולצתה בזה אחר זה, במהרה חושפת חזה מפואר בחזייה לבנה ומאסיבית, חלקו הגלוי מעוטר בצבירי נמשים.
“שֶבי, די…” ממלמלת ריקי בריפיון אבל לנוכח חרמנותו הגואה של הנער היא חסרת אונים, אינה מסוגלת למנוע מאחותה להפשיט את חצאיתה ולהותיר אותה בתחתונים בלבד.
“חזייה.” מצווה ישראל בהתרגשות ואלישבע מסובבת בתנועה נחושה את אחותה ומתירה את קרסי חזייתה. זוג שדיים גדולים וזקופים יוצאים לחופשי, עטרותיה גדולות ועגולות ופטמותיה זקורות, שני דובדבנים מעוררים תיאבון על מצע נמשים.
“כיסוי ראש.”
עיניה של ריקי נפערות כאשר אלישבע שולחת ידיים נחושות אל ראשה ובמספר תנועות תכליתיות מסירה את כיסוי הראש שלה, משחררת מחלפות של נחושת זהובה.
“תחתונים.” הוא אומר בקול שבור מעט.
“לא…” ממלמלת ריקי אך בכל זאת מרימה את אגנה כאשר אחותה שולחת את אצבעותיה לעברה, מקלפת ממנה את תחתוניה הרטובים, חושפת משולש פרווה אדמוני וסמיך. ישראל לוקח את התחתונים ומוסיף אותם לאוסף שלו, מגולגלות על פרק ידו.
“יופי.” אומר ישראל ונעמד בין רגליה הארוכות, הפשוקות והעירומות של ריקי, המביטה בו ברעב ואימה. בתנועה אטית הוא מלטף ירך מנומשת, סוחט ממנה אנקה נרגשת כאשר הוא מתקרב אל מפשעתה. הוא מלטף את שפתי ערווה, מוצא אותן לוהטות ורטובות ואז מחליק אצבע פנימה. ריקי נאנקת.
הוא לוקח את ידה של ריקי ומניח אותה על מפשעתו הזקורה, אצבעו עדיין בתוכה.
“את רוצה את זה?”
היא מתנשפת.
“לא הבנתי.”
ריקי לא עונה אבל כאילו מעצמה, ידה מתחילה ללטף את זקפתו, אצבעותיה העדינות אומדות את קשיותו ומשקלו של הזין העבה. מעלה ומטה היא מלטפת, כאילו מתקשה להאמין לממדיו ואצבעותיה מקשיחות בהדרגה את אחיזתן, מליטוף חקרני לאחיזה חושקת. מאחור נצמדת אליו אלישבע והוא מגלה שהיא התפשטה בינתיים, שדיה נחים על כתפיו והיא מחככת את מפשעתה העירומה והלוהטת במותנו.
ריקי נאנקת ברעב, מן הסתם נאבקת בתשוקה הטמאה המציפה אותה.
“רוצה?” שואל ישראל, מרטיט את אצבעו בתוך החריץ שלה בתנועות מיומנות.
“כן.” היא ממלמלת.
“לא שמעתי?”
“כן. אני… ” אומרת ריקי בקול נשבר. “צריכה אותו…”
בחיוך גאווה מפשיל ישראל את מכנסיו ותחתוניו, חושף את איברו הזקור, עבה ומושלם. יללת אבל ושקיקה נפלטת מפיה של ריקי למראהו.
“תכניסי אותו.” הוא מצווה ומתקרב אליה.
עדיין ישובה על הכסא, ריקי אוחזת בזין הקשה באצבעות עדינות ורועדות ומושכת אותו אל בין שפתי ערוותה. היא מפשפשת מעט כדי לסכך את ראש הזין, נאנחת תוך כדי, ואז מושכת–הודפת אותו פנימה, ידה רועדת בקדחתנות ככפואת שד.
ריקי חמה ורטובה ועיניה הכחולות נעוצות בעיניו כאשר הוא מתחיל לשגול אותה, כובש אותה בתנועות איטיות ועמוקות, סנטימטר אחר סנטימטר.
“הו…! הו..!”
“איך זה…?” שואלת אלישבע מאחור, התנשפות בקולה.
“מדהים… אלוהים ישמור, זה מדהים…” נאנחת אחותה.
“הוא עוד לא כולו בפנים.” מדווחת אלישבע וריקי מרכינה את מבטה כדי לצפות באזור החדירה, משתנקת כאשר היא מבחינה בזין העבה בין שפתי ערוותה הפתוחות לרווחה.
“הוא רק ילד…” היא ממלמלת.
“מבוגר מ…בנצי.”
“אלוהים ישמור… אלוהים ישמור, זה כל כך… טוב…”
ישראל אוחז במותניה בידיו החזקות, משפד אותה בתנועות קצובות ועמוקות עד שכל איברו קבור בחריץ הלוהט שלה, ואז הוא נעצר.
“אני כל כך… מלאה…” ממלמלת ריקי, זרזיף ריר ניגר בזווית שפתיה. ישראל אוחז עכשיו את גווה בזרועותיו הצנומות, דופק אותה מהר יותר, עמוק ורעב. מיציה של ריקי ניגרים במורד איברו, מושחים את אשכיו הכבדים בשכבה שמנונית וחלקה והיא שולחת את ידיה בהססנות, אוחזת בכתפיו ואז מאמצת אותו אליה. עכשיו הם חבוקים בשקיקה, שדיה הכבדים עירומים מול חזהו והם מזדיינים בלהט בעודו מנשק את צווארה, יונק את עורה ברעבתנות, משאיר סימני יניקה על עורה עם כל נשיקה תאוותנית.
ריקי לופתת את הנער הצנום, מצמידה אותו אליה בזרועות נחושות ורגליים רעבות בעודו דופק אותה בעוצמה מתגברת על הכיסא הגבוה. שכבת זיעה מתחילה לבצבץ על עורה המנומש ועורה מבהיק לפרקים באור השמש החודר מהחלון. לצדם מתכופפת אלישבע על שולחן האוכל, מחככת את ערוותה השוצפת בפינת השולחן, מזיינת את עצמה לצד אחותה הנבעלת על ידי הנער הצנום.
“עוד..! עוד..! עוד..!” נאנחת ריקי ומלטפת בשקיקה את גבו של ישראל, פשוקה ושופעת ורטובה על הכיסא. היא מניחה לו לצאת ממנה רק כדי אורך הזין לפני שהיא הודפת אותו בחזרה פנימה, עמוק ככל שיגיע. מהצד מביטה בהם אלישבע, צופה ברעבתנות בישבנו הצנום של ישראל מתכווץ בכל פעם שהוא מחליק עמוק אל הכּוס הרטוב של אחותה הנשואה, הנאנחת עם כל נעיצת אגן של הנער.
“הנה זה… הנה זה…” קוראת ריקי, מתחילה להעפיל אל שיאה.
ואז ישראל נעצר ולפני שריקי מבינה מה קורה, מחליק החוצה ממנה.
“מה קרה?!” היא זועקת בנימה קומית כמעט.
“את על גלולה?” הוא שואל, מתנשף. “נגד הריון?”
“חשיבה טובה! אוי ואבוי, ממש לא.” היא פוערת את עיניה הכחולות מולו. “יש לך… קונדום?”
“לא.” אומר ישראל, מתקשה להבליע חיוך זאבי. הוא מניח את איברו העבה, רטוב ובוהק ממיצי ערוותה, על פרוותה האדמונית של ריקי, מניע אותו בניעות קטנות קדימה ואחורה. “מה נעשה?”
“זה יום ממש גרוע…” היא מביטה באחותה וזו מהנהנת. “בחודש, הכוונה…”
“אולי נפסיק?” הוא מיתמם, מחליק את איברו על דגדגנה. ריקי מצטמררת.
“את רוצה להפסיק?”
“לא.” פולטת ריקי במהירות.
“אז תכניסי אותו.” הוא אומר בפתיינות.
“אבל אתה לא יכול לגמור לי בפנים…”
“אבל אני רוצה.” הוא מסביר, ממשיך לחכך את איברו הכבד על דגדגנה. “זה הכי כיף ככה…”
“אי אפשר…” היא ממלמלת אבל אוחזת באיברו באצבעות רועדות. “אסור לנו.” היא מוסיפה, מובילה את ראש הזין אל בין שפתי ערוותה הסמוקות.
"ריקי…” נאנקת אחותה מהצד, מחככת את ערוותה על פינת השולחן בתנועות נואשות. “זה ממש נורא…”
“אבל אני צריכה… צריכה…” מקשקשת ריקי, עיניה מתגלגלות בחוריהן והיא מצמידה את ישראל עמוק לתוכה, מניעה את אגנה אל מול שלו.
ישראל אוחז בפלחי ישבנה השופעים, מחליק עמוק לתוכה, ראשו צמוד לשדיה הגדולים, הלחים והחמימים עכשיו. המחשבה שהוא הולך לגמור בתוכה מרגשת אותו, אפלה ואסורה והוא מגביר את מאוץ אגנו, עמוק ומהיר יותר. קולות רטובים בוקעים מהחריץ ההדוק שלה וריקי נאנחת באוזנו, גופה השופע נרעד באקסטזה גוברת.
עוד כמה ניעות עמוקות, עוד כמה חריקות של הכיסא, עוד כמה יניקות של שפתיו של ישראל על חזהּ וצווארה וריקי חשה בפלא, זרם עז של אור וחיות פורץ בתוכה, בשיפולי בטנה ומצית את כל מה שהוא נוגע בו, מדליק הכל באקסטזה שמשית, כמו… להביט אל השמש אבל עם הנשמה, לא עם העיניים. והיא נאחזת בו חזק יותר בעודו שופך בתוכה, מציף את רחמה הבלתי מוגן בזרעו והיא נרעדת וגומרת וצועקת ומחבקת ועדיין גומרת ואין זמן ואין מרחב, רק שמש אינסופית טובה שעושה לה טוב בכל הגוף.
ישראל מחייך בסיפוק. האישה היפה בקושי בהכרה מתחתיו, גופה המנומש שופע ומיוזע והיא מתנשפת בכבדות. הוא יודע מה עכשיו, הוא יודע מה הן רוצות.
“אלישבע.” הוא אומר. “בואי הנה.”
עירומה ומיוזעת רק מעט מאחותה, אלישבע קמה מהשולחן ומדדה לעברו. הוא אוחז בעורפה ומוריד אותה לכריעה ואז בתנועה אחת מחליק מערוותה של ריקי והודף את פניה של אלישבע אל החריץ הנובע. האינסטינקט הראשוני של אלישבע הוא להירתע מערוותה של אחותה אך ברגע שריח זרעו של ישראל מגיע לאפה, מבלי לחשוב היא משרבבת את לשונה ומתחילה ללקק את עסיס החיים. היא נאנחת בשקיקה, לוגמת את הזרע הישר מהחריץ, הטעם מסעיר אותה, מאיץ את פעימות לבה.
“שֶבי… מה את..?” משתוממת ריקי אבל ישראל אומר "ששש…. זה בסדר…” וריקי ההלומה רק מהנהנת.
“יותר למעלה.” הוא מנחה את אלישבע, מוביל את ראשה אל דגדגנה של אחותה.
“הו!” נאנחת ריקי.
אבל אלישבע מנסה לרמות, לחזור את החריץ בו היא יכולה לתור אחר הטיפות האחרונות של זרעו, וראשה מחליק בהדרגה מטה, אל בין שפתי הערווה. לישראל יש רעיון.
“טוב, קומי, אלישבע. בואו נלך למקום נוח יותר.” הוא אומר, אוחז באיברו המזדקר ואלישבע מזדקפת, מבטה נעוץ במפשעתו. “חכו לי בחדר השינה, אני הולך לבדוק מה שלום בנצי.”
שתי הנשים העירומות מסתלקות וישראל אוסף את תחתוניה של אלישבע, כורך אותם סביב ידו והולך לחדר של חברו, היושב ובוהה במסך, בקר המשחק בידו אבל הוא נראה כשרוי בחלום.
“הכל בסדר?” הוא מחייך אל בנצי. בנצי מהנהן.
“אני הולך לזיין את אמא שלך, סבבה?”
"א–הה.”
“בטח אני אכניס אותה להריון, אעשה לך אח קטן, סבבה?”
בנצי מהנהן.
בדרך לחדר השינה של ההורים ישראל שואל את עצמו למה הוא כזה חרא, ולמה לא אכפת לו לשתול ממזרים בבטנן של שתי נשים שלא עשו לו כלום, האחת מהן אמו של חברו הטוב. אבל המחשבה חולפת במהירות, כמו ילד קטן שנזכר שפעם רצה להיות כבאי. לעשות טוב לא מדבר אליו והוא… נהנה קצת מלעשות רע.
כן, המחשבה הזו נעימה לו פתאום ולא בא לו לשאול את עצמו למה. לא לחשוב על זה.
שתי התאומות האדמוניות שוכבות על המיטה הגדולה של אלישבע וצקי ובאופן חמוד וסקסי מחזיקות ידיים. רגליהן העסיסיות פשוקות ובחיבור בין הירכיים המנומשות נחות שפתי ערווה שמנמנות וזוג ערוות אדמוניות ושעירות.
“שלום.” הוא מחייך אליהן, הדי ייסורי המצפון שלו מתפוגגים כלא היו. “התגעגעתן אלי?”
“כן.” עונות שתיהן, מבטיהן באיברו המזדקר.
“מי רוצה זין?”
“אני!”
“אני!”
“מי רוצה ילד?”
אלישבע מהססת רק לרגע וריקי מקדימה אותה, אולי כי כבר מילא אותה קודם.
“אני!” אומרת אלישבע לבסוף.
“אני!”
“אז נעשה… תחרות. מי שתנצח תקבל אותי ראשון.”
“איזו תחרות?” שואלת ריקי.
“אלישבע כבר שוכבת על הגב. ריקי, תשכבי עליה רק עם הראש שלך בין הרגליים שלה וה… מפשעה שלך מעל הראש אלישבע.”
שתיהן מהססות לרגע אבל ישראל מנדנד את איברו הזקור ושולח בהן גל תשוקה, וכעבור רגע שתי הנשים המבוגרות נמצאות בתנוחת 69 מושלמת.
“יופי. עכשיו כל אחת תתחיל ללקק לאחותה את הדגדגן ומי שאני אראה שמתאמצת יותר, תקבל את מה ששתיכן רוצות.”
רגע של היסוס. עוד מפתן מוסרי לחצות.
ישראל ציפה שאלישבע תפעל ראשונה, היא לא קיבלה זין והוא ציפה שהיא תהיה רעבה יותר, אבל דווקא ריקי פועלת קודם: אמות ידיה נתונות מתחת לירכיה הפשוקות של אלישבע והיא אוחזת בהן ומתחילה ללקק את דגדגנה של אחותה, לשונה מהססת בהתחלה אך צוברת מיומנות במהירות.
“הו!” משתנקת אלישבע, אך ברגע הבא היא מגביהה מעט את סנטרה ומתחילה לענג את אחותה גם היא.
ישראל צופה מהופנט במראה שתי האחיות הבשלות והיפות, מלחכות בתאווה זו את ערוותה של זו. הסצנה מרגשת אותו וחרמנותו פועמת אליהן, מגבירה את עוצמת אנקותיהן. קולות רטובים ואנחות רכות מתערבבות כאשר אלישבע וריקי, כל אחת בפה מלא בכּוּס האדמוני של אחותה, נאנקות ומלקקות בעת ובעונה אחת. הוא נעמד לצד ריקי הגוהרת אל ערוותה הפעורה של אלישבע, לשונה מרקדת בקדחתנות על הדגדגן הזקור שלה ואז עובר לצד השני, בו אלישבע אוחזת בפלחי העכוז השופעים של אחותה והודפת אותם מטה, אל לשונה שלה הממתינה שם.
“אוה..! אוה..!”
“ממה… ממה…!”
אנחות רכות ממלאות את חדר השינה כאשר אלישבע וריקי שוכחות את עצמן, סועדות זו בערוותה האדמונית של זו. שני פיות מלאי כּוּס נאנחים בעוד לשונות זריזות מדלגות ומרקדות על שני דגדגנים רגישים ושמחים. הזין של ישראל קשה ורעב והוא כבר כמה להחליק אותו לחריץ רטוב, אבל הוא גם מתקשה להביא את עצמו להפסיק את הפלא של שתי האחיות המענגות זו את זו באופן אסור ומרגש כל כך. אנקותיה של ריקי מתגברות וגופה קופא וישראל מבין שהיא גומרת, גפיה נרעדים בעוצמת השיא אך אלישבע המעוּדדת לא מרפה: היא לופתת את הגבעות העסיסיות של ישבנה של ריקי ומגבירה את הליקוק המסעיר על דגדגנה של אחותה, בעוד זו מתלקחת בקול גדול מעליה.
ישראל הרעב מגלגל את ריקי הלומת העונג מעל אלישבע, מפשק את ירכיה של אם חברו הטוב ומחליק פנימה, סוחט נאקת ממנה התרגשות ועונג. ראשו נמצא באזור שדיה הגדולים והוא מגביה את מבטו ושואל:
“זה מה שרצית?”
“כן.” היא נאנחת.
“את הזין הגדול הזה בתוכך?”
“כן… הו… כן…”
“הזין של החבר של בנצי?”
“אוי… כן…”
“במיטה של בעלך?”
“אוי ואבוי אבל… כן…”
“בלי גלולה… בלי קונדום…”
אלישבע נאנקת למשמע דבריו אבל זו אנקת ריגוש והוא חש במיציה גואים. במקום בו היא נמצאת, בעמק החרמנות האפלה הזה, הרע הופך טוב והאסור למרגש.
“כן… כן… בלי גלולה, בלי קונדום… “
“תבקשי ממני לעבּר אותך.” הוא אומר, מבטו נעוץ בעיניה הכחולות של אם חברו הטוב.
היסוס קל. היא מסיטה את מבטה, פוגשת בזה של אחותה.
“תבקשי ממני, את יודעת שאת רוצה את זה.” הוא מתענג על הרוע, מתבשם בניחוח הגופרית הדק באפו.
“תעבר אותי, ישראל…” נאנחת אלישבע, בשילוב מענג של רעב ועצב. היא מניעה את אגנה בתנועה קטנה אך חסרת סבלנות, גופה תובע ממנו להבעל. “שים לי… ילד בבטן… תכניס אותי להיריון…”
“הבטן שלך תגדל…” הוא אומר, גומל לה על כניעתה ומתחיל לבעול אותה.
“הוו…”
“הציצים שלך יגדלו עוד יותר…”
“הוו…! שרול…!”
אלישבע יודעת שהיא אמורה להזדעזע ממעשיה, מלבגוד בצקי, אפילו לבגוד באמונו של בנצי. להביא ילד מגבר… לא גבר, נער זר. ממזר. אבל ככל שהיא חושבת על מעשיה האסורים היא מוצאת שהיא מתרגשת מהם יותר. כאילו הילד הזה הראה לה שאין חוקים בעולם והכל מותר והכל אפשרי. ומותר להתענג ולהתענג ולהתענג ושום דבר שאינו מרגש או מסעיר לא חייבים לעשות.
ישראל מסב מבטו לרגע ולפתע מבחין בתמונה גדולה על הקיר: אלישבע, וצקי בעלה צעירים מאוד. שניהם עומדים בנוף גבעות שומרוני, מחייכים למצלמה, אהבתם קורנת מהקיר.
“זה צקי, נכון?” הוא שואל. למשמע שמו, אלישבע פוקחת את עיניה, עוקבת אחר מבטו של הנער הבועל אותה ומבחינה בתמונה. גל של רטיבות מציף אותה אבל היא ממהרת להסב את פניה לצד השני.
“כן.” היא אומרת בעיניים עצומות.
“ספרי לו איזה זיון טוב אני.” הוא אומר, מפסיק להניע את אגנו.
אלישבע לא עונה.
“תסתכלי על התמונה ותספרי לצקי איזה זיון מדהים אני.”
אגנה של אלישבע מתחיל לנוע, מתאמץ לדחוק מאיברו של ישראל פנימה אבל ישראל מסיג אותו לאחור, מעניק לה לא יותר משליש.
“תסתכלי על התמונה, אלישבע.”
צמרמורת חולפת בגווה של האישה האדמונית כאשר היא מסבה את פניה אל התמונה, וישראל חש בגל רטיבות נוסף.
“אני מצטערת, צקי אבל… הוא כל כך טוב…”
“יותר טוב ממנו?” הוא מעניק לה כמה סנטימטרים של זין עבה.
“הרבה יותר.” היא פולטת בכנות. “הוא כל כך הרבה יותר טוב ממך, צקי. אני מצטערת… ואני הולכת לתת לו לגמור לי בפנים… ולהכניס אותי להריון…” היא נושכת את שפתיה, עיניה מתגלגלות בחוריהן.
“תזיין אותי, שרול…” היא מבקשת, עיניה נעוצות עכשיו בתמונת בעלה המחייך באושר מהקיר. “הוא מזיין אותי חזק, צקי… במיטה שלך… אני אישה נוראית… אל תפסיק..”
“הוא יכניס אותך להריון, שֶבי…” נאנחת ריקי לצדם, שוכבת על גבה ומאוננת בפראות.
“אני… כל כך חרמנית כשאני… בהיריון…” היא מוצאת את עצמה אומרת משום מה. “אני… אצטרך שתזיין אותי… כל הזמן…”
“אני אזיין אותך, אלישבע.” מתנשף ישראל, דופק אותה חזק ומהר. “אני לא אפסיק לזיין אותך.”
“בתחת.” היא פולטת. זה לא שהיא ממש רוצה את זה, לא ניסתה אף פעם. רק משהו שהיא יודעת שאומרים ויש כאלה שגם עושים והיא נהנית עכשיו לדבר גסויות בעודה נבעלת במיטת נישואיה. “תזיין אותי בתחת…” והמילים מרגשות ומסעירות, כי כל הגבולות נפרצו והכל מותר והכל אפשרי והעונג העילאי הזה… השמיימי הזה… מצדיק את הכל.
“זה שמיימי, ריקי…” היא נאנחת, לופתת את הנער המרביע אותה בקדחתנות. “זה… משמיים שלחו לנו… זה… לא מפה…”
“כן…” מסכימה איתה אחותה המאוננת לידה, אצבעותיה הבהוב קדחתני על ערוותה הנובעת. “חשבתי על זההה… אולי… משיח…”
“אוהה…!” מתפוצצת אלישבע. “כן! משיייח! תן לי זרע, משיייח! תן לי ילללד!”
משיח?! למה לא? אולי הוא המשיח? ישראל מגביר עכשיו את קצב מהלומות אגנו למהירות ועוצמה של אתלט בריצת 100 מטר אולימפי, נותן הכל, עם כל הכח והרעב הלא אנושיים שלו. הוא מחבק את גווה של אלישבע המיוזעת ודופק אותה חזק ועמוק והיא נאחזת בו, ממלמלת וזועקת בסדרה של שיאים שמגיעה לסף עילפון כאשר הוא מתחיל לפלוט לבסוף, מציף את רחמה בזרעו, מה שגורר אצלה עוד מופע פסיכדלי של זיקוקין, כל אחד ואחד כמו שמש קטנה בתוך הראש שלה.
שקט. התנשפויות.
ישראל פוקח את עיניו ומביט באלישבע, מחייך חיוך קלוש כאשר הוא מזהה את העילפון המוכר כבר של האורגזמה הראשונה אצל חלק מהנשים. אמו של בנצי מתנשמת בכבדות, עיניה עצומות ועורה המנומש שטוף זיעה.
“שֶבי?” שואלת ריקי.
“היא… קצת התעלפה.” מגחך אליה ישראל. “זה קורה לפעמים… היא תהיה בסדר.”
“אה… בסדר.” אומרת ריקי ומבטה נשלח אל החיבור בין מפשעות אחותה והנער. היא מניעה מעט את ראשה באופן שמזכיר לו מעריצה המקווה לראות את אלילה מתחת לחלונו ולשונה מלקקת לרגע את שפתיה. הרעב בעיניה הכחולות מרגש אותו והוא מחליק באיטיות מכוונת מהכּוּס השופע של אחותה, מעניק לה מבט ארוך על איברו העבה, בוהק ממיצי ערווה וזרע.
“אני…” ממלמלת ריקי ומזדחלת לעבר ערוותה של אלישבע.
“זה בסדר.” הוא אומר, צופה בה מרחרחת את האוויר ליד המפשעה האדמונית, מתקרבת אליה מרגע לרגע. “זה בסדר גמור.”
“הריח הזה… זה פשוט ש…” אומרת ריקי הכורעת בין הירכיים הפשוקות וגוהרת לעבר מפשעתה של אחותה המעולפת. “אני רק…”
וברגע הבא היא מתחילה ללקק את הזרע הנובע מהחריץ של אלישבע, נאנחת בסיפוק כאשר טעם גן העדן הזה ממלא את פיה, את מוחה. למרות שהרגע גמר והזין שלו שמוט, עצל ומסופק על ירכו, ישראל עדיין מתרגש ממראה הג'ינג'ית החושנית המלקקת את ערוותה של אחותה חסרת ההכרה, תרה ברעבתנות אחר זרעו.
הוא נשכב על הגב ומביט בתקרה, תקרת חדר השינה של ההורים של בנצי. זיינתי את אמא של בנצי הוא חושב בגאווה. וזה הרגיש מעולה. החיים שלו מצוינים כל עוד הוא לא חושב על טל גדידה. אבל הוא לא יכול שלא לחשוב עליה.
“אני יכולה לנקות אותך?” שואלת ריקי ולא ממש מחכה לתשובה. היא אוחזת בבסיס איברו המנמנם ומתחילה ללקק ולמצוץ את שאריות הזרע, שאריות המן, נאנחת בעונג כאשר הטעם ממלא את פיה ומציף את חושיה. האדמונית השופעת כורעת לצדו של ישראל ומוצצת את איברו המתעורר, שדיה הגדולים, מעוטרי הנמשים, מתנודדים קלות בקצב המציצה.
“מה…?” נשמע קולה של אלישבע אך ריקי וישראל מתעלמים ממנה, עסוקים בעונג שלהם. ישראל חש בה מתרוממת וכעבור כמה שניות היא מזדחלת לעברם, צופה באחותה יונקת את הזין הזקור עכשיו, וצמרמורת חולפת בגופה. אין שובע מהדבר הזה.
ללא מילים היא כורעת מצדו השני של ישראל וכעת שתי האחיות מלקקות את איברו. ישראל לוקח כמה כריות ומארגן לעצמו משענת נוחה כדי שיוכל לצפות במתרחש בניחותא: שתי נשים בשלות מוצצות לו את הזין, שתי רעמות אדמוניות, שני זוגות שפתיים רכות, ארבעה שדיים גדולים ומתנודדים והרבה הרבה נמשים. אלישבע וריקי מלקקות את איברו המזדקר, נאנחות בערגה רכה, תשוקתן גוברת ביחס ישר לקשיות הזין הצעיר.
“אני…” ממלמלת ריקי בין ליקוק למציצה. “אני רוצה לרכוב עלייך… אני צריכה…”
“רגע… עוד לא… אני אוהב לראות אתכן ככה מוצצות לי 'תזין.” הוא נאנח. “תתחלפו.”
עכשיו תורה של אלישבע למצוץ לו והוא מסמן באצבעותיו לריקי לבוא אליו לנשיקה. לשונו מחליקה אל פיה המשתוקק של ריקי והיא נאנחת כאשר ידו מגששת בעיוורון במורד בטנה ובין ירכיה בעוד אחותה מפנקת אותו בפה רך ורטוב. ישראל מניח יד אחת על מחלפותיה האדמוניות של אלישבע, את אצבעות השנייה מחליק לתוך הכּוּס המשתוקק של ריקי הנאנקת בפיו.
ריקי קוטעת את הנשיקה עכשיו, מחליקה מטה במורד סנטרו עד ששפתיה מוצאות את פטמתו של הנער. ישראל משתנק כאשר היא מתחילה למצוץ את פטמתו בעוד אחותה שוקדת על ראש הזין שלו, פיה יונק את ראש הזין ברעבתנות. הוא חש בידה של ריקי גולשת במורד בטנו ואז באצבעותיה העדינות אוחזות בבסיס הזין הגדול והיא מתחילה לאונן לו לתוך פיה של אחותה המוצצת.
“בואי שבי עלי.” הוא מזמין את ריקי וזו מזדקפת במהירות, מסיטה–הודפת את אלישבע המופתעת והמצחקקת וכורעת בירכיים פשוקות ונוצצות מיצי ערווה מעל איברו הבוהק. עיניה כמעט מתגלגלות בחוריהן כאשר היא אוחז בזין העבה ומכוונת אותו אל בין שפתי ערוותה התפוחות ואז מחליקה מטה, משפדת את עצמה במהירות, באגרסיביות כמעט.
“רגע… אין קונדום…” הוא מיתמם. “את בטוחה?”
“כן, כן…אני… אני אצא לפני ש…” נאנחת ריקי ומתחילה להניע אגנה על איברו בתנועות מהירות ורעבות.
“לא, לא… אני לא רוצה ככה.” אומר ישראל ומניח את ידיו על ירכיה, מצמיד אותה למקום.
“מה?” היא מייללת, עיניה נפערות במבוכה.
“אני לא רוצה שתרדי ממני לפני שאני גומר.” הוא מישיר את מבטו אליה. “אני רוצה שתבקשי ממני לגמור בפנים. לעבר אותך.”
“בסדר.” היא אומרת במהירות ומנסה להניע את אגנה אבל ישראל חזק מכפי שהוא נראה והיא לא מצליחה לזוז.
“תבקשי ממנו, ריקי.” אומרת אלישבע ונשכבת לצדו של הנער, מתרפקת עליו. “תבקשי ממנו שירביע אותך… שנהיה שתינו בהריון ביחד ממנו…”
“זה נורא…” נאנחת ריקי ומלקקת את שפתיה.
“הוא כבר גמר בך פעם אחת… ואת יודעת שאת רוצה את זה…”
ריקי מהססת. למרות הכל, משהו בה נלחם. לא מוותר בקלות. אבל היא כל כך… רוצה. כל כך צריכה. זה כמו לנשום, כמו לשתות. כמו לחיות.
“תגמור לי בפנים… בבקשה…” נכנעת ריקי. “תמלא אותי בזרע שלך, ישראל… שים לי תינוק בבטן…”
ישראל מחייך ומסיר את ידיו וריקי נאנחת ומיד מתחילה לזיין את עצמה על הזין הגדול, תנועותיה מהירות ונואשות.
“כן… כן…” היא ממלמלת, עיניה הכחולות מתגלגלות בחוריהן. “גדול… ממלא אותי, שֶבי… טוב לי…”
אלישבע בינתיים מתנשקת בשקיקה עם ישראל, לשונה מרקדת בפיו בעוד ידו משחקת עם שדהּ הגדול, צובטת את פטמתה. חופה ג'ינג'ית נפרשת מעל שדה הראיה של הנער מלאה בעונג אסור, אנחות רכות של תשוקה וזהרורי זהב. ריקי בינתיים דופקת את עצמה בהתלהבות, מניחה את ידיה על חזהו הצנום של ישראל ומזיינת את עצמה עמוק ומהר, נאנחת בקול עם כל ירידה רעבה, עם כל עליה מתגעגעת. מדי פעם היא פשוט מחככת את דגדגנה בשיערות ערוותו, מייללת בריגוש ואז חוזרת לדפוק את עצמה, כמי שלא יודעת באיזה עונג לבחור.
אבל ישראל גמר כבר פעמיים וריקי מתישה את עצמה אחרי כעשרים דקות של אורגזמות קולניות ואקסטזה מטלטלת והיא יורדת ממנו ומניחה לאחותה לעלות על מתקן השעשועים וישראל צופה בתאומה השנייה משפדת את עצמה בתנועות קצובות, שדיה המנומשים מיטלטלים בקצב הזיון והיא אובדת במהירות בעולם אחר, עולם של עונג טהור ומעשים ללא השלכות. ישראל שולח את ידיו אל השדיים הגדולים, חופן ומעסה אותם בעוד אלישבע משתגרת משיא אל שיא עד שמגיע תורה של אחותה שוב.
בשעה הקרובה שתי התאומות האדמוניות מתחלפות על איברו של ישראל, עורן בוהק מזיעה, שיערן האדמוני סתור ודבוק לפדחותיהן, פניהן היפות סמוקות ושפתי ערוותן נפוחות ודוויות אבל כאחוזות דיבוק הן לא מוותרות על תורן, מחליפות זו את זו להפסקות שתייה קצרות לפני שהן חוזרות אל מיטת העונג הטמא. הוא כבר איבד את מספר הפעמים שגמר אבל מראה שתי האדמוניות החשקניות תמיד מעורר אותו שוב, לעוד פעם אחת. לבסוף זו היא אלישבע הזוכה במנה האחרונה של זרעו ואחריה, ללא מלים, השלושה קורסים על המיטה, אלישבע שכובה על הנער הקטן, ריקי מתפרקדת לצדו ושלושתם צוללים במהירות אל האפלה.
“מה… לעזאזל?! אמא!”
“ישראל קום!”
ישראל פוקח את עיניו. בנצי עומד בפתח חדר השינה, מבולבל וזועם.
“מה עשית?!” הוא שואל את ישראל.
פחד ואשם מצמידים את לשונו של ישראל לחכו. כאשר חרמנותו שככה, התפוגג גם הקסם שערפל את מוחו של בנצי ועכשיו הוא עומד פה, זועם ופגוע.
“עוף מפה!” צורח בנצי. “עוף מהבית שלי!”
ישראל רוצה לומר משהו אבל לא יודע מה. הוא קם מהמיטה ללא אומר, עירום ומטושטש מעט והולך אל המטבח, שם מוטלים בגדיו. מחדר השינה הוא שומע את בנצי צורח על אמו אבל הוא עסוק בלהתלבש. כאשר הוא יוצא מהבית הוא מופתע לגלות שהערב כבר ירד והוא מתחיל לפסוע הביתה בלב קל.
“אמא של בנצי, מה?” שואלת לילית המתלווה אליו.
“כן.” הוא עונה בחיוך שלו. “ואחותה התאומה.”
“שתיהן מעוברות.” נוהמת לילית בשמחה. “איך אתה מרגיש?”
ישראל מקשיב למצפונו, תר אחר אשם או חרטה, אבל אין להם זכר, רק מעט חשש. למרות שהוא חזק בהרבה משהיה, אולי חזק יותר מכל ילד בבית הספר, הוא לא שש להתעמת, בפנים נשאר אותו פחדן שהיה.
“סבבה.” הוא אומר. “עייף.”
“גמרת המון.” אומרת לילית בגאווה אימהית כמעט. “כל כך הרבה זרע. אתה רואה, אתה לא צריך את טל גדידה.”
אבל אזכור שמה של טל דוקר בלבו של ישראל. הוא מנסה לדמיין אותה תחת שליטתו ומגלה שהוא לא יכול. “החומה הלבנה" קראה לזה לילית קודם?
“איך אני עוקף את החומה הלבנה?”
“אתה לא צריך.” מסבירה לילית בפשטות. “יש הרבה אחרות, האהבה סתם מסבכת הכל.”
“לא, אולי אני באמת לא צריך.” הוא אומר. אבל אני רוצה.
כאשר הוא מגיע הביתה הוא מופתע למראה ארשת החרדה על פניהן של אמא ויהודית.
“איפה היית?!” שואלת אמא.
“התקשרנו אלייך איזה מאה פעם.” כועסת יהודית.
הוא מביט בטלפון, מבחין בבושה בכמות השיחות שלא נענו.
“הייתי אצל… בנצי.” הוא אומר, אינסטינקטיבית מסתיר את מעשיו.
אבל יהודית מבחינה מיד בצמיד הבד על פרק ידו.
“מה זה… אללה יוסטור… זה…?”
“כן.” מחייך ישראל. “זה התחתונים של אמא של בנצי ושל אחותה…”
“…התאומה?! אה…רבקה?!” משלימה אמא.
“…ריקי, כן. וגם של אייג'יי המורה שלי לאנגלית וגם של יעל המנהלת.”
“מה?!” משתנקת יהודית.
“היה לי יום ארוך.”
“ופורה…” ממלמלת אמא.
“כן.” הוא מהנהן בלאות. “מאוד פורה. אבל אני גמור, רק רוצה להתקלח ולישון.”
מבט קצר של אכזבה בין אמא ויהודית והוא מבין שזה הלילה הראשון בו אבא לא בבית וש… הרבה דברים יכולים היו לקרות. אבל הוא מרגיש שגם אם יישאר ער, הוא לא יוכל לתת עוד עבודה, לכן הוא גורר את רגליו אל המקלחת, מתקלח בזריזות, מתנגב ומתרסק על המיטה.
השדה מאחורי הבית של סבא בוער. סבא עומד ומשקה את האש בצינור גינה, אבל משהו מוזר. למים יש ריח מוזר.
“סבא, מה אתה עושה?”
“משקה את האש.”
“זה בנזין, סבא. אתה רק מגדיל את הלהבות!”
“לפעמים אש זה טוב, שרוליק.” צוחק סבא. “לשרוף דברים ולהתחיל מההתחלה.”
“אבל זה קרוב מדי לבית! הוא עלול להישרף גם!”
“הבית שלך כבר עולה באש, בעל הבית.”
ישראל מסתובב. באמת יש להבות שאופפות את הבית אבל הן רכות יותר, ויש להן גוון סגול.
“לא, סבא.” הוא מסביר. “אלו להבות תשוקה, הן לא באמת שורפות את הבית.”
“אתה בטוח?” שואל סבא.
הוא רוצה להגיד לסבא שכן אבל סבא נעלם והוא במיטה שלו. בחוץ זורחת השמש.
================================
מדהים מדהים מדהים!
רק אל תשכח את אמא של אהרון לוי!
נכון גם אני נזכרתי בה בקריאה חוזרת של הסיפור
נאבקת בתשוקה הטמעה (טמאה) המציפה אותה.
תוקן, תודה.
טמעה
טמע
עוד פרק מעולה מסדרה מעולה. אוהב מאוד את הניואנסים הדקים שבו הגיבור מצליח לשחק בראש של הנשים שלו. תמשיך לכתוב, מוכשר כמו שד(ה) 😈
ניצחון הרוע מעולם לא היה מתוק כל כך.
יש כאן מסטרפיס
לא חייבים לסיים אפשר להמשיך לתת לקוראים ולישראל לגמור
את פנימה של אלישבע אל החריץ הנובע
את פניה?
יופי של פרק
פרק נהדר וסדרה מעולה אני ממש מחכה כל שבוע לפרק הבא.
בקטע הזה התבלבת נראלי וכתבת שפתיו במקום שפתיה או אולי שפתותיה.
ריקי קוטעת את הנשיקה עכשיו, מחליקה מטה במורד סנטרו עד ששפתיו מוצאות את פטמתו של הנער.
על הכיסא גבוה – הגבוה
ארבע שדיים – ארבעה
היא משוט – פשוט
פניהן היפות סמוקות – פנים זה זכר בדרך כלל
מדהים מדהים מדהים
המחשבה על כל הבשר הרך והאדמוני הזה מסביבו ומעליו .. ובנוסף זה מגיע כפול
תענוג של פרק
תודה דור
הפרק והסידרה כולה מעולה וכתובה בידי אמן, ולאו דווקא של סיפורי סקס.
הייתי מגדיר, כמו שכבר כתבתי בעבר, שמדובר בסיפורים ובכץיבה איכותית וסיפרותית גבוהה, המכילה חלקים אירוטיים ומיניים גם…
תודה לך דור,
בהמשך למה שכתבתי על הפרק הקודם, כאן, אצל ריקי ואפרת, לילו בוודאות התבטאה ששניהן התעברו מהאחרה"צ עם ישראל.
יש וודאות.
דווקא החלום עם הסבא (הבית שלו שרוף), לי נראה, מוביל בדיוק לכיוון שאותו ניחשתי – שבסוף, מאהבתו את טל גדידה, ומההבנה שיהיו לו את כולן, אך, לא אותה! הוא ייותר על כולן ועל ה'מתנה' ע"מ להגיע ולזכות באהבתה…
אני מקווה שאתה לא צודק. סוף מתוק היה במלחמת האלים.
שלום דור, תוכל להמליץ לי על סופרים וסיפורים טובים במיוחד באנגלית?
ואו ואו ואו.
תוודה
פרק מופת.
רק אני תוהה מה הולך לקרות בפרק הבא? לאן כל החיצים מובילים?
לעבר את אמא? את יהודית? את טל גדידה?
לאבד את הכול?
התאורייה שלי:
לילית מביאה אותו לקצה, שהוא ייקח את טל גדידה בעל כורחה.
זה יהיה אקט של רוע. ויסמן את סיום המסע של שריפת הבית.