לילו – פרק י"ה

פרק י"ה – מרביע מורות

דלת אולם ההתעמלות נפתחת בחריקה קלה. האולם אפלולי אבל מספיק אור חודר מהחלונות הנמוכים כדי להאיר את האולם. ישראל מגחך כאשר הוא מבחין בחפץ גדול קרוב למרכז האולם: מזרון גדול ועבה של קפיצה לגובה.

מושלם.

הוא נועל את דלת האולם ומביט באייג'יי. על פניה הבעה מוזרה, תמהיל של עצב ורעב. הוא מחייך אליה בעודו פוסע לעברה.

בסבלנות, נינוח, הוא פותח את כפתורי חולצת המשי הבהירה שלה מלמעלה למטה, כפתור אחרי כפתור. המורה הצעירה מביטה בו בשקיקה גוברת, נושכת את שפתיה בחושניות עדינה כאשר הוא מחליק את חולצתה ממנה, מותיר אותה בחזייה קטנה ולבנה.

אחר כך הוא שולח את ידו אל צד חצאיתה, מאתר שם את הרוכסן ופותח אותו עד שגם החצאית מחליקה מטה באוושה רכה והמורה עומדת בתחתונים וחזייה בלבד. ירכיה מלאות וחזקות למראה, מותניה צרות ולהפתעתו הוא מגלה קעקוע של ורד על מותנה הימנית ולצדו טקסט באנגלית.

“מה כתוב פה?” הוא שואל, נוגע בעורה והיא מצטמררת.

“Ballo Di Amore.”

“מה זה?”

“ריקוד האהבה.” לוחשת המורה ובולעת. “אברי… הבעל שלי הוא…”

“תורידי את החזייה, המורה.” מבקש ישראל ואייג'יי ממהרת להיענות, ידיה נשלחות לאחור והיא מורידה את חזייתה, חושפת את שדיה הקטנים, זקורים ומעוטרים בפטמות דובדבניות וורודות. אייג'יי מביטה בו במבט רעב אבל הוא לא ממהר, נהנה לראות כמה היא יפה כאשר היא משתוקקת אל תלמידה הצעיר. מבטו עולה מחזהּ וישראל מופתע להבחין שכתפיה רחבות משזכר, פחות עדינות מנוכחותה העדינה. אבל יש משהו סקסי בכתפיים רחבות כאלה, במיוחד כאשר מותניה דקות וירכיה רחבות וחזקות למראה.

אייג'יי שואפת בחדות כאשר הוא אוחז בתחתוניה הלבנים ומפשיל אותם מטה, חושף את ערוותה הסמיכה, הזהובה. הריח שפושה בחלל מעלה חיוך על שפתיו של ישראל.

“את רוצה את זה, הא?” הוא שואל, חופן את איברו הקשה מתחת לטרנינג.

“כן.” היא מהנהנת במהירות ומלקקת את שפתיה ברעבתנות, הבעת פניה מזכירה לו את הבעתו של כלב ליד השולחן המחכה לפיסת מזון. החרמנות שלה הפכה אותה לכלבה רעבה.

כח. שכרון הכח ממלא אותו והוא מניח לשכרון להציף אותו, לא מתנגד. למה להלחם בזה? למה לנסות לשמור על החוקים המטומטמים אם בסוף הוא נדפק מזה? למה לנסות כל הזמן להיות ילד טוב ולאכול חרא? למה לא לנסות קצת להיות ילד רע?

“אני הולך לזיין אותך, המורה.” הוא אומר בבוטות ומפשיל את מכנסיו, משחרר את איברו הזקור. “אני הולך להרביע אותך. רצית בייבי, אני אתן לך בייבי.”

אייג'יי פולטת ציוץ מוזר אבל עיניה דבוקות לזין.

“We can't…”

“לכי למזרון.” הוא מתעלם מלחישתה.

היא מתחילה ללכת, עירומה מלבד נעלי העקב והטלפון שלה אשר בידה והוא הולך אחריה, צופה בישבנה העסיסי מעכס מעל ירכיה העבות והחזקות. ידו נשלחת לפתע כמו מעצמה והוא מוריד לה פליק חזק על התחת, מטלטל לרגע את שרירי עכוזה המוצקים. המורה הצעירה צווחת בהפתעה אך ממשיכה בדרכה אל המזרון, להידפק.

“חכי.” הוא מורה כאשר היא מגיעה ליעדה.

ישראל מתפשט במהירות ונשכב על המזרון, מתענג על האופן בו עיניה של אייג'יי ננעצות באיברו הזקור.

“Forgot how massive is this… beast.”

“אל תדאגי, המורה. כשאנחנו נגמור פה את כבר לא תשכחי.”

“או מיי גוד…”

“יאללה, את תזייני אותי.” הוא אומר. “בואי, תעלי עלי.”

בשילוב מרתק של כמיהה ובעתה, אלונה–ג'ודית מניחה את הטלפון שלה על המזרון ועולה עליו. היא מדדה על ברכיה עד שמפשעתה ניצבת מעל איברו ואז שולחת יד אל הזין, אוחזת בו באצבעות עדינות, רועדות מעט. ישראל מבחין בטבעת הנישואין העדינה שלה וזה מדליק בו משהו, אבל הוא עוד לא יודע מה.

“סורי, אברי…” היא ממלמלת בעודה מכוונת את ראש הזין אל בין שפתי ערוותה. “איי ג'סט ניד…”

למרות שהיא רטובה לחלוטין, המורה הצעירה עדיין נאבקת כדי לדחוק בראש הזין השמן פנימה. אצבעותיה לופתות את האיבר המאסיבי ומפשקות את שפתיה התחתונות עד שהראש מחליק פנימה ונהרה ממלאת את פניה היפות. צמרמורת חולפת בגופה.

אייג'יי מחכה כך רק שניה לפני שהיא מתחילה להנמיך את עצמה למלוא אורך הזין של תלמידה הצעיר. אנחה נפלטת מפיה והיא נשענת על חזהו הצנום והחלק ומעלה את אגנה מעלה לפני שהיא מטיחה אותו מטה שוב.

“פאק…” היא נאנחת ומתחילה באמת לזיין את עצמה.

עמוק וחזק היא משפדת את עצמה. לא מהר, אבל עמוק, מתענגת על כל ניעה. כמו לאכול במסעדה הכי טובה ביקום בלי לשבוע ורק לרעוב יותר ויותר עם כל נגיסה. המורה הצעירה מניחה את ידיה על חזהו של תלמידה ומניעה את אגנה בתנועות רעבות מעלה ומטה, עוד ועוד, מחדירה את איברו הצעיר והעבה עמוק יותר מכפי שחשבה שאפשר, והוא בתוכה, בתוך כולה, ממלא את הווייתה באור ואת פיה ברוק והיא חשה בזרזיף רוק קטן מחליק מזווית פיה במורד סנטרה והיא לא יכולה לעצור, רק לדחוק בעצמה עוד ועוד ועמוק עמוק עד שהיא חשה בשיא מהיר ובהיר מציף אותה.

מלמטה ישראל צופה בהשתאות במורתו היפיפייה האבודה במבוך של עונג, דופקת את עצמה שוב ושוב על איברו העבה. שדיה קטנים כל כך עד שהם בקושי נעים אך פטמותיה הוורודות והחמודות מרקדות בשמחה עם כל עליה וירידה. עכשיו היא מניעה את אגנה בתנועות מעגליות ונראה שתגלית זאת מסבה לה עונג חדש ומרגש: בתוך כמה רגעים היא מעפילה לעוד אורגזמה קולנית, ידיה מלטפות את חזהו החלק והיא במקום אחר, מקום שהוא שלח אותה אליו, מקום בו היא מכורה אליו ולזין שלו. ועוד מעט הוא יגמור ויציף את רחמה הלא מוגן בזרעו ויפרה אותה, יפרה את אשתו הצעירה והיפה של גבר אחר.

פניה של אייג'יי שטופות זיעה עכשיו ועיניה הכחולות סגורות כמעט לגמרי בעודה דופקת את עצמה ברעבתנות על איברו של תלמידה הצעיר, כתפיה החזקות משתרגות בכל פעם שהיא נועצת את עצמה עמוק על הזין הזקור. האור המגיע מהחלונות הנמוכים מתנוצץ על זהב פרוותה ועל מיציה הזורמים בחופשיות מערוותה שאינה יודעת שובע. ישראל מניח את ידיו על ירכיה החטובות ולרגע היא פוערת את עיניה, כאילו שכחה בכלל שהוא שם.

“אני הולך לגמור, המורה…”

“לא… בפנים…” היא מממלמלת.

“כן בפנים.” הוא מתעקש. “אני הולך להכניס אותך להיריון. להרביע אותך כמו איזו סוסה.”

תשובתה של אייג'יי היא אנחה רעבה ואם יש לה איזו כוונה להניא את ישראל מלעבר אותה, הרי שכוונה זו היא מהפה לחוץ בלבד. המורה זהובת השעיר ממשיכה לרכוב על תלמידה הצעיר, רעבונה מעיף אותו לעבר שיא אשר עומד להציף את רחמה בזרעו.

“הנה… הנה…” הוא נאנח ומתחיל לגמור בתוכה, העונג מטלטל את גוו. “קחי הכל…”

“I can feel it…Awesome…So good!”

נתז אחר נתז הוא פולט בתוכה ונראה שמגע זרעו מצית בה שלהבת חדשה: בתוך שניות אייג'יי ניטחת אל שיא קולני, הישר אל תוך שמיים אינסופיים של עונג וריגוש.

כאשר הוא מתעשת, ישראל הופך אותם, שוכב בין רגליה הפשוקות של מורתו ההלומה.

“שכל הזרע יישאר בפנים.” הוא אומר. “אני הולך לעבּר אותך, את שלי עכשיו.”

אייג'יי לא עונה, רק מתנשפת ברכות.

“תגידי את זה. שאת שלי עכשיו.”

“אני… שלך.” היא אומרת.

“את לא נותנת לאברי הזה לגעת בך.”

אייג'יי מהנהנת במהירות, כאילו אין מה לערער על אמירה כזו.

איזה כח, הוא הרגע גזל רעייה מבעלה וכפי הנראה גם עיבר אותה. איזו עוצמה. הוא יכול לקחת כל אישה, הוא לא צריך את…

מחשבה צצה בו, רעה ומתוקה.

הוא כן יכול לזיין את טל גדידה. הוא רצה להיות טוב איתה אבל היא רצתה רע, אז הוא יתן לה רע. כל מה שהוא צריך לעשות זה לקרוא לה לפה ואיכשהו להסתיר את הרעב שלו ואז להציף אותה בזה לפני שתוכל להתנגד. אבל איך יביא אותה לפה?

צלצול הודעה של טלפון זר. אייג'יי מרימה את הטלפון שלה, קוראת את ההודעה ונזעקת.

“שיט, זה יעל המנהלת!”

“נו?”

“אני… פספסתי שיעור!”

“ששש… הכל בסדר…”

“מה לעשות?!”

רעיון קופץ למוחו. מופרע ומרגש.

“תגידי לה שמצאת משהו באולם ההתעמלות ואת חייבת שהיא תגיע עכשיו. בעיית בטיחות. שתגיע לבד, שאף אחד לא יראה.”

אולי המורה הצעירה כבר מבינה את תוכניתו של תלמידה הערמומי ואולי היא כל כך מבוהלת שהיא פשוט שמחה שמישהו אומר לה מה לעשות אבל אצבעותיה מדלגות על המסך ולאחר כמה רגעים היא שולחת את ההודעה. התשובה מגיעה מיד.

“אני בא.” קוראת אייג'יי.

“יופי.” אומר ישראל וקם מהמזרון. “את תישארי כאן, אני אטפל בהכל.”

הוא חוצה את המרחק אל דלת האולם, פותח אותה מעט וממתין מאחוריה. כאשר הוא מביט בחזרה אל האולם הוא מהנהן בסיפוק: התוכנית שלו תעבוד. מי שעומד מהדלת לא יכול שלא להבחין בדמותה העירומה של אייג'יי, ערוות הפז שלה נוצצת באור הקלוש.

כעבור כמה רגעים הוא שומע את עקביה הכבדים והנחושים של המנהלת ולבו מאיץ את פעימותיו. חריקת הדלת, צל גדול בכניסה.

“אייג'יי?” נשמע קולה של יעל. “מה זה? מה קרה לך?!”

יעל מתחילה לפסוע במהירות לעבר המזרון וישראל סוגר בזהירות את הדלת ואז ממהר חרישית אחרי האישה הגדולה, בעודו מלבה את אש תאוותו בראש. כאשר הוא רואה את אייג'יי פשוקה ורכה על המזרון, זרעו ניגר משפתות ערוותה דוויות העונג, הוא חש באש מתלקחת במפשעתו, בהתקשות המענגת של איברו.

“שלום המנהלת.” הוא אומר ויעל קופצת בבהלה ומסתובבת אליו. כאשר הוא יחף והיא על עקבים היא מרשימה עוד יותר עם ירכיה העבות ושדיה העצומים הנתונים בחולצת כפתורים ירוקה. לרגע הוא מדמיין את שתי הנשים עירומות על המזרון, מענגות זו את זו ואותו והריגוש גועש בו, מתועל הישר למוחה של המנהלת המבוגרת.

“ישראל…” ממלמלת יעל ועיניה זולגות במורד גופו, הישר אל זקפתו המרשימה.

“את רוצה את זה, המנהלת?”

היא מהנהנת, נושכת את שפתה התחתונה בציפייה.

“בסדר, רק לפני זה אני רוצה שתתפשטי.”

יעל מביטה במורה הזוטרה השכובה עירומה על מזרון הקפיצה לגובה מאחוריה. ברור לה שהנער הרגע זיין אותה והיא מתמלאת קנאה, וזו מתערבלת בחשקנות המסמאת והמבוכה: מוזר לה להתפשט ליד המורה הכי צעירה בתיכון.

אך ברגע הבא המבוכה מתפוגגת והחשק מושל במוחה. ידיה מתירות במהירות את כפתורי חולצתה והיא מביטה בגאווה ברעב המתפשט על פניו של הנער כאשר חזייתה מתגלה, מאסיבית דיה כדי לתמוך בדדיה. החצאית מחליקה אל הרצפה, והיא נותרת מול ישראל בתחתונים וחזייה אבל מזדרזת להיפטר גם מהם עד שהיא עומדת במגפיים גבוהים בלבד על פי הוראתו. ירכיים עבות ובינהן משולש שחור וסמיך, טיפ–טיפה בטן ומעליה זוג שדיים שכל אחד מהם גדול כמעט כראשו של הנער, כל אחד מהם מנהל קרב מר מול כח המשיכה, עם הצלחות לא רעות בכלל.

“תעלי על המזרון ו… תכרעי בין הרגליים של אייג'יי.” הוא שומע את עצמו אומר, קולו נרגש ומוזר.

המנהלת עולה בהיסוס על המזרון, כורעת בין הרגליים הפשוקות של המורה לאנגלית ולישראל העומד מהצד נראה שהיא מהופנטת ממראה הזרע הזורם עדיין מהחריץ המיוגע משהו של אייג'יי, הניחוח מציף את נחיריה. בלב הולם מניח ישראל יד על מחלפותיה החומות של יעל המנהלת, הודף את ראשה אל הכּוּס המהביל של המורה הצעירה.

“תנקי אותה, המנהלת.” הוא אומר בקול צרוד התרגשות. “תלקקי הכל.”

אייג'יי מביטה בו בבהלה מסוימת אבל נראה שריח הזרע משבש לחלוטין את התנגדויותיה של יעל. כמו דבורה מול פרח עסיסי היא מנמיכה את ראשה וללא היסוס מתחילה ללקק את השפע הנובע מבין שפתי הערווה עטורות הפרווה הזהובה.

המורה הצעירה נאנחת כאשר לשונה של המנהלת מתחילה ללחך את ערוותה, מרפרפת על דגדגנה הרגיש ויונקת את זרעו של ישראל מבין השפתיים התפוחות. היא מביטה בישראל בעיניים מזוגגות עונג, נושכת את שפתה התחתונה בעודה מתמסרת ללשונה של המנהלת שלה, האישה ממנה היא רועדת מפחד כבר למעלה משנתיים. קולות גרוניים בוקעים מפיה מלא הכּוּס של יעל ואייג'יי תוהה אם היא גומרת רק מלאכול את זרעו של ישראל. המחשבה שולחת גל ריגוש בגווה והיא משתגרת אל שיא נוסף, כבר מזמן איבדה את הספירה של האורגזמות שלה היום.

כאשר ישראל מגיש למורתו את הזין היא מתחילה למצוץ אותו מיד, יונקת כעגלה רעבתנית. הוא מביט בגאווה אפלה על המזרון עליו שתי הנשים המבוגרות, כל אחת חושנית בדרכה שלה, מענגות ומתענגות לפי רצונו, חסרות כח רצון להתנגד, שפחות לתשוקותיהן שהן למעשה תשוקותיו שלו. עיניה של המורה לאנגלית עצומות והיא יונקת בשקיקה מהזין, לשונה מלטפת באהבה את הראש העגול, שפתיה הרכות מעסות את המוט הבשרני. בין רגליה כורעת המנהלת מזרת האימה ביותר ברמת הגולן והיא עירומה וחשקנית, מלקקת ברעב בלתי נשלט את החריץ של מורתה הצעירה והיפה.

בגלל התנוחה בה מצויה יעל הוא אינה יכול לראות לצערו את דדיה המפוארים של המנהלת ועיניו מחפשות משהו אחר להביט בו בזמן שמורתו זהובת השיער מוצצת את איברו. מבטו נעצר על ישבנה המורם של המנהלת המבוגרת: זוג כדורים מלאים ובהירים אשר חריץ נרמז בינהם. הוא אינו יכול לראות את מורד החריץ אבל לבו מזנק כאשר הוא חושב על הסוד הקטן החבוי בו. המחשבה האפלה מרגשת אותו ושתי הנשים מתחתיו נאנקות בעונג הפועם מהנער החרמן.

ישראל מחליק מפיה של אייג'יי ומדדה על ברכיו אחורה, לעבר ישבנה של המנהלת. פערי הגובה בינהם גדולים כל כך שכדי לבצע את מה שהוא מתכנן עכשיו הוא לא יוכל לכרוע מאחוריה לכן הוא נעמד בזהירות על המזרון, נאחז בפלחי ישבנה השופעים של יעל. בלב הולם הוא מכוון את איברו נוטף הרוק אל החור הקטן שבין הגבעות הבשרניות.

לרגע אחד המנהלת המבוגרת חודלת ממלאכתה ומסבה את פניה לאחור, פניה מסכה של תדהמה ומעט כאב אבל כאשר גל העונג של ישראל פוגע בה היא נסחפת איתו ונהרה ממלאת את פניה. ישראל מחייך בסיפוק וממשיך לתחוב את איברו אל בין גבעות הבשר העגולות, מתענג על הריגוש שמסבה לו הטבעת האנאלית הצרה שלה.

“וואו… מר סבלשטיין…” היא ממלמלת, איברו נעוץ עד המחצית בישבנה.

“תחזיקי חזק, המנהלת. זה הולך להיות… כיף.”

האישה המבוגרת נאנקת כאשר הוא מתחיל לזיין אותה בתחת, אגנו עולה ויורד במהירות, איברו משפד את הישבן השופע שוב ושוב. המנהלת מחזירה את ראשה לפנים וישראל המשועשע רואה כיצד אייג'יי מניחה יד תובענית על ראשה של הבוסית שלה, הודפת את פניה אל תוך ערוותה הזהובה, הרעבה. הוא אוחז בבשר הרוטט של מותני המנהלת וממשיך להלום בה, דופק אותה חזק ועמוק עם הזין העבה שלו, הרטוב עדיין מרוקה של המורה לאנגלית.

מהלומות אגנו של ישראל, מהירות וחזקות, מטלטלות את שלושתם ואפילו את המזרון הכבד. אדוות מרצדות על כדורי ישבנה הרוטטים של יעל המנהלת והיא נאחזת בירכיה השריריות של אייג'יי כדי לשמור על תנוחתה, מלקקת בשקיקה את הערווה השופעת, תרה ברעבתנות אחר הטיפות האחרונות של הזרע. בימים האחרונים ישראל כבר לא מצר על נומך קומתו אבל לרגע הוא מתבאס שאינו גבוה יותר. אם היה יותר גבוה היה יכול לחפון את שדיה העצומים של המנהלת בעודו מזיין אותה בתחת אבל כדי לעשות כן עכשיו הוא יצטרך לשכב עליה ממש ויש משהו משפיל בתנוחה הזו, אז הוא מוותר.

תחושה מוזרה מגיעה מאזור הזין שלו ונדרשים לו כמה רגעים כדי להבין שהרוק אשר כיסה את איברו התייבש, והחיכוך שהוא חש יתגבר ויהפוך ללא נעים בקרוב מאוד.

יש לזה פתרון, הוא מבין בלב עולץ. יש לזה פתרון.

“אייג'יי, בואי לפה.” הוא מורה למורתו לאנגלית, טופח על ישבנה העסיסי של המנהלת.

המורה זהובת השיער נמצאת רחוק כל כך במחוזות התאווה שנדרשות לו עוד שתי קריאות עד שהיא פוקחת את עיניה ומבינה מה הוא מבקש, אבל כעבור כמה רגעים ראשה נח על ישבנה המיוזע של המנהלת שלה.

“תפתחי את הפה.” הוא אומר ואייג'יי מצייתת, מוחה אפוף עונג ומטושטש שיאים, וישראל מחליק את איברו המטונף אל פיה.

“תמצצי, עם הרבה רוק.” הוא מצווה.

משהו נזעק באלונה ג'ודית אבל היא לא במצב לערער על המציאות יותר ממה שאדם מסוגל לרדת מרכבת הרים דוהרת, גם אם זו מאטה לרגע. הזין המרגש והאהוב ממלא את פיה והיא ממהרת למצוץ אותו ולענג אותו, מתפנקת על הטיפות הבודדות של הזרע אותן היא מצליחה לינוק. כאשר ישראל חש שהוא רטוב מספיק הוא מושך את איברו מפיה ועומד להחדיר אותו שוב לישבנה של המנהלת אבל אז עוצר בעצמו:

“תלקקי לה שם, שיהיה לה נעים.” הוא מורה באצבעו על חור התחת הפעור של יעל ואייג'יי נסחפת אחר קולו המצווה ותוחבת את לשונה עמוק אל בין פלחי ישבנה של הבוסית שלה, מנקה ומרטיבה ביסודיות. יעל נאנקת בסיפוק, קולה נמוך וגרוני.

“זה מספיק.” אומר ישראל ברעבתנות, מתחרמן ממראה מחלפותיה הזהובות של מורתו בין הגבעות הבשרניות של מנהלת התיכון. אייג'יי מרחיקה מעט את ראשה והוא מחליק שוב אל ישבנה של יעל, והכל חלקלק מרוק ומענג.

הוא חוזר לדפוק את התחת השמן של המנהלת, יד אחת על פלח ישבן והשנייה על ראשה של המורה לאנגלית, מצמידה אותה אל אחוריה של הבוסית שלה. מדי כמה רגעים הוא מוציא את איברו ומחדיר אותו אל פיה הממתין המורה לאנגלית, מניח לה לענג אותו בשפתיה הרכות ולשונה המשתוקקת, הודף את פניה אל בין הכדורים המיוזעים של ישבנה של יעל לניקוי וסיכוך ואז חוזר לצלול פנימה, משפד את התחת הגדול בתנועות עמוקות וגסות.

לבסוף ישראל אינו יכול לעצור בעצמו. העונג חזק מדי והוא נאנק בקול ומתחיל לפלוט את זרעו אל מעיה של יעל המנהלת. גוו הצנום נרעד כאשר הוא משגר שרוכים עבים של זרע לוהט עמוק אל בין פלחי ישבנה של האישה המבוגרת וזו נסחפת בשיא המסמא שלו ומתחילה לגמור גם היא. לידם, אייג'יי נשכבת על המזרון, אצבעותיה מרקדות ריקוד מטורף במפשעתה בעודה משגרת את עצמה אל רקיע של עונג, נסחפת בגלי הריגוש הפועמים מתלמידה הצעיר.

ישראל נשכב על המזרון ומביט בתקרה, שבע. הוא מחייך, מביט על שתי הנשים מעולפות העונג שלידו, עירומות ומיוזעות. יעל המנהלת סרוחה על בטנה ומתנשפת בכבדות ולהפתעתו הוא מבחין במורה לאנגלית זוחלת אל בין ירכיה. ברגע הבא הוא מבין, כאשר זו תוחבת את ראשה בין גבעות ישבנה של המנהלת ומתחילה ללחך בתאווה את זרעו הניגר מהחור המחוּלל של יעל.

מבטו תקוע בתקרה ומחשבותיו נודדות. דקירה קלה כאשר הוא נזכר בטל גדידה, אבל הוא מתנחם בכך שיוכל לאלץ אותה לחשוק בו אם יצליח להערים עליה. אבא טס לאומן, הבית יהיה שלו ושל אימא בלבד. הוא לא הולך לעצור בעצמו יותר, הוא גמר להיות ילד טוב. הכל יהיה שלו, כולן תהיינה שלו.

כאילו קראה את מחשבותיו, יעל המנהלת מסבה אליו את ראשה ואז מזדחלת אליו בביישנות, נשכבת כאשר ראשה על חזהו הצר. אייג'יי מחרה–מחזיקה אחריה ונשכבת גם היא כשראשה מול הבוסית שלה, נאנחת בסיפוק. שתיהן העבירו את רגליהן מעל שלו וכעת שתי ערוות עירומות נחות על ירכיו, ושתי נשים מגרגרות בסיפוק של פוסט אורגזמה על טבעית.

“אתה זיון הכי טוב היה לי.” אומרת אלונה ג'ודית במבטאה הכבד.

“לגמרי.” אומרת יעל. “זה מטורף לגמרי אבל… אני לא חושבת שאהיה עם עוד גבר אף פעם.”

“אני יודעת אני לא.” אומרת המורה לאנגלית ונאנחת. “פּוּר אברי.”

“בעלך?” שואלת יעל.

“כן.”

“הוא כבר לא בעלך.” אומרת יעל בטבעיות. “ישראל בעלך.”

“כן.”

“לא אמרת לי… שאתם מנסים להיכנס להריון?” שואלת המנהלת.

“כן.” מודה אייג'יי ומסמיקה.

“עכשיו בטוח תיכנסי.” פוסקת יעל ואייג'יי מהנהנת, מחככת את ערוותה הרטובה בירכו של תלמידה באופן אינסטינקטיבי. למשמע חילופי הדברים ישראל מתרגש ומתקשה ואייג'יי, שחשה בכך, מרימה אליו את מבטה. הם מתנשקים, ברוך ובתשוקה וכאשר הוא מזדקף על מרפקיו היא נשכבת על גבה ומפשקת את ירכיה הרחבות בהזמנה. כמה שניות אחר כך היא נאנחת כאשר ישראל מחליק אל החריץ הרעב שלה, ממלא אותה בזין המבורך.

לאט. ברוך.

הפעם הוא לא ממהר והוא מזיין את מורתו בסבלנות, עמוק וחושני. הוא יודע שהיא נתונה לכשף האפל שלו ושעמוק בפנים היא לא רוצה שיעבר אותה וזה מרגש אותו עוד יותר. הוא מרים אל המורה הצעירה את פניו והם מתנשקים, לשונו מרקדת עם שלה, אגנו ננעץ עמוק בין ירכיה המתפשקות, שולח את קצה איברו אל מעמקיה הרטובים, המשתוקקים. עיניה הכחולות, היפות, פקוחות לרווחה כמו מנסות לשתות את מראהו לרוויה, כאילו אינה יודעת שובע והוא מזהה בהן רעב ופליאה ואולי אולי מעט עצב. בעצב תלדי בנים הוא מגחך לעצמו ומניע את אגנו בתנועה סיבובית הסוחטת ממנה עוד נאקת עונג. לידם, יעל המנהלת כורעת על ברכיה, כתפיה צמודות למזרון והיא מאוננת בהתרגשות, ממלמלת שברי מלים חסרות פשר.

אייג'יי לא יכולה להתיק את עיניה מתלמידה הצעיר, מוחה צמר גפן מתוק וזיקוקים ומיטת תינוק ובטן הריונית תפוחה ושדיים כבדים ואשם ואושר ועונג, עונג שרק גובר והולך וממלא אותה שוב ומעליה איפשהו הבוסית שלה גומרת והיא נועלת את קרסוליה סביב שוקיו של הנער, ידיה לפותות סביב גוו והיא מושכת אותו פנימה פנימה שכאשר הוא גומר, מבעד להתפרצות המסמאת היא מרגישה כל נתז לוהט שלו בתוכה וכל רעידה של גופו הקטן והחזק.

ישראל מחליק מאייג'יי וזו, הלומת עונג תרה אחר גוף אחר, מוצאת את זה של יעל והן מתכרבלות אינסטינקטיבית, עירומות ומיוזעות ומגירות זרע.

הוא מתלבש ללא מילה, ובהברקה של רגע אוסף את תחתוניהן של הנשים ההלומות ובחיוך גאווה כורך אותן סביב פרק ידו השמאלית כמו היו גורמט או בנדנה של יד. אחר כך הוא יוצא בלי להגיד דבר מאולם ההתעמלות, מוחו עולץ.

למרות ההתעלות מחשבותיו נודדות במהרה לטל גדידה והוא מנסה לתכנן איך יאלץ אותה להכנע לו אבל… משהו עוצר אותו. משהו בוהק וחזק.

“כל הכבוד!” אומרת לילו. היא יושבת על הטריבונות, לבושה בבגדי מורה להתעמלות משום מה, עם משרוקית וכובע וחולצת תיכון מתוחה על שדיה עצומים.

“תודה.” הוא אומר בחיוך ומטפס אליה.

“הרבעת את המורה, המנהלת כבר בדרך.”

“המורה… אייג'יי… לא ממש רצתה… כאילו עמוק בפנים.”

“ואיך זה גורם לך להרגיש?”

הוא מהסס רק לרגע.

“טוב.” הוא מודה בחיוך. נחמד לא להעמיד פנים שהוא מנסה להיות טוב. רק לעשות מה שבא לו. “זה היה כיף… לתת לה את מה שהיא רוצה.”

“מה שהיא רוצה זה תינוק מבעלה, לא ממך.”

“זה… חלק מהכיף.” הוא מודה לאחר היסוס קל.

“אני כל כך גאה בך. אהבתי את המזכרות שלקחת.” היא אומרת וישראל מרים את ידו, בוחן את שני זוגות התחתונים המלופפים על פרק כף היד.

“זה… נחמד.” הוא מודה. הוא אפילו יכול עדיין להריח מעט ממיצי ערוותן של השתיים על הבד.

“יהיו עוד הרבה. המון.”

“כן.” הוא אומר ומחשבותיו חוזרת לטל אבל הוא שוב מוצא שהוא לא מצליח לדמיין את כוחו עליה.

“זאת החומה הלבנה.” אומרת השדה בנימה שלהפתעתו מזכירה חוסר אונים, לא בדיוק תכונה שקישר איתה עד כה.

“מה זה?”

“אתה… לא יכול להפעיל עליה את המתנה שלי.”

“למה?”

“כי אתה אוהב אותה. ליתר דיוק: כי אתה יודע שאתה אוהב אותה.”

“אבל קודם הרגשתי שאני יכול.”

“קודם לא ידעת שאתה אוהב אותה.” מסבירה לילית, בנימה מוזרה, כמעט מתנצלת. “עכשיו אתה יודע, זה לא יעבוד לך איתה.”

“כוס אמק.” הוא פולט בלב נחמץ.

“אבל יש המון אחרות!”

“אני לא רוצה מלא אחרות.” הוא מסנן.

“אתה כן.” היא אומרת והוא חושק את לסתותיו. הוא לא לא רוצה אחרות, הוא רוצה את טל.

“אני שונאת את זה." ממשיכה השדה. “זה סתם מסבך הכל.”

“מה מסבך הכל?”

“אהבה. השטות הזאת של בני האדם. מה רע בסתם עונג פשוט? למה להסתבך?!”

“לא יודע, מה אני מבין בזה?” הוא שואל.

“אבא שלך לא בבית. יש לך את אמא שלך ואחותך לעצמך.” אומרת לילו וליבו של ישראל מחסיר פעימה.

“למרות שאמא שלך לא בבית עכשיו.”

“מה?” הוא שואל, מוצא את עצמו לבד על הטריבונות.

הודעה בטלפון. מאמא.

“נסעתי לחיפה, אחזור אחר הצהריים.”

זה קצת מוזר.

יורד מהטריבונות, לשיעור לא יחזור. מי יעניש אותו, המנהלת? יוצא מבית הספר לעבר תחנת האוטובוס. להפתעתו הוא מוצא שם את בנצי.

“הי, מה קורה?” הוא שואל את בנצי. “שחררו אותכם מוקדם?”

“'אותכם'? אנחנו באותה כיתה…” עונה בנצי. “בכל מקרה היה איזה בלגן עם אייג'יי והלכו למנהלת וגם היא לא הייתה אז… חתכתי. מה קרה לך, אתה נראה… מוזר. אתה מרגיש טוב?”

“מצוין.” מחייך ישראל.

“איפה הכיפה שלך?” מקדיר בנצי את מבטו.

“אוי… היא… נפלה?” משקר ישראל, מניח את ידו על ראשו בגישוש מעושה.

“איך לא שמת לב? בכל אופן, קח, יש לי ספייר.” הוא אומר מוציא מכיסו כיפת בר מצווה של מישהו בשם אבינדב. ישראל חושק את לסתותיו אבל מניח את הכיפה על ראשו בכל זאת והיא מיד מרגישה חמה ומעיקה שם.

“גם טל הלכה?” הוא שואל כדי להסיח את דעתו מהגירוד.

“גדידה? נראה לי. מה לך ולה?”

“סתם.” מושך ישראל בכתפיו, חש בפניו מתלהטים.

“מה 'סתם', היא כוסית אש. אבל אין מצב שהיא תשים על… מישהו כמונו.”

ישראל שוב חושק את לסתותיו ואז נאנח.

“כן.”

“אתה בטוח שאתה בסדר? רוצה לבוא אלי לשחק Savage Fury? אני בטוח שאמא שלי תשמח לראות אותך.”

בעיקרון היה מעדיף ללכת הביתה אבל אמא לא בבית אז אולי עדיף ללכת לבנצי. או לדודה דקלה… רגע, מה הוא אמר?

“אמא שלך תשמח לראות אותי? למה?”

“מאז שהיית אצלנו היא… שואלת עליך.” מודה בנצי במבוכה וישראל נזכר באמו האדמונית של חברו הטוב, פיה מלא בזרעו. “כאילו… לא יודע… קצת מוזר תכלס.”

“יאללה, בכיף.” הוא אומר, צמרמורת נעימה פושה בגפיו. אם היא תשמח, גם הוא ישמח.

האוטובוס מגיע והם עולים עליו.

“יופי שאתה בא, למה נראה לי שדודה שלי קצת מתחילה לעצבן אותה.”

“מי?”

“דודה שלי… אחותה התאומה של אמא שלי אצלנו. בעלה במילואים והילדים שלה… הבני דודים שלי יותר גדולים והם בפנימיות צבאיות אז לפעמים היא באה אלינו כשהיא לבד. והפעם נראה לי שהיא קצת מעצבנת את אמא.”

אחות תאומה לאלישבע האמא הכוסית של בנצי?! יצא טוב שאמא לא בבית.

“היא… נראית בדיוק כמו אמא שלך?” הוא שואל, מקווה שבטון יציב.

“ממש ממש דומה. אני מבדיל, אבל הרבה לא. רק יותר… אדוקה, הם גרים בשומרון. מגדל על הראש, לא מטפחת כמו אמא שלי. אתה יודע.”

“כן.”

כאשר הם מגיעים אל הבית של בנצי ישראל כבר קשה והוא חש בתשוקתו פועמת, רק שהפעם הוא מרגיש שהוא מסוגל לשלוט בה, לכוון אותה לעבר הנער שלידו. בעודם צועדים לעבר הדלת, הוא מתמקד מעט בבנצי, מבחין כיצד עיניו של חברו מזדגגות ונראה שהוא מתקשה לשמור על פוקוס עם המציאות וצעדיו מאטים. ישראל מחייך לעצמו חיוך קטן, זאבי. המכלאה לא שמורה והיא עמוסה בכבשים שמנמנות.

הוא דופק על הדלת בחדווה, נקישותיו רמות וחזקות.

“אין לך מפתח?” נשמע קולה של אלישבע מבפנים.

“הוא לא במצב לפתוח.” עונה ישראל ודופק שוב.

כעבור כמה רגעים נפתחת הדלת ואלישבע עומדת בפתח, עיניה נפערות למראה ישראל. היא לובשת מכנסי שרוול דקים וחולצת טי ארוכת שרוולים אך הדוקה, מסגירה את גודלם של שדיה. לנוכח מבטו של ישראל פטמותיה מזדקרות מיד והיא מלקקת את שפתיה.

“ישראל..!” היא אומרת. “איזה כיף ש…”

ישראל שולח יד אל עורפה, ומקרב את פניה אל שלו. לפני שהיא מבינה מה מתרחש הוא מחליק את לשונו אל בין שפתיה, ידו השמאלית מלטפת את צדה הימני של בטנה החזקה, ואלישבע נאנקת לתוך פיו.

הוא קוטע את הנשיקה, מעיף מבט לעבר חברו זגוג העיניים. לא נראה שבנצי הבחין בנשיקה הלוהטת.

“התגעגעת אלי?” הוא שואל בשחצנות את אלישבע.

למרות תשוקתה הגואה, אלישבע מביטה בבנה, אינה יכולה להוציא את המלים לידו. היא מהנהנת בתנועה קטנה, לא לגמרי רצונית.

“אנחנו הולכים לשחק בחדר של בנצי… עוד מעט אני אבוא להגיד שלום.”

“יופי…” ממלמלת אלישבע.

כאשר הם מגיעים לחדר של בנצי ישראל מפעיל את הקונסולה, מושיב את חברו ההלום, מתחיל משחק לשניים ומניח את בקר המשחק בידו של בנצי. כל עוד איש מהם לא מזיז את הדמות שלו וגורם נזק לדמות היריב, המשחק ימשך לנצח ובנצי ימשיך לחשוב שהוא משחק. הוא קם לעבר הדלת.

“אני…” הוא מתחיל. “הולך לזיין את אמא שלך, סבבה?” הוא אומר בחוצפה ומעט חשש, לא ב100% בטוח שבנצי ישאר אדיש לאמירה כזו. אבל בנצי רק מהנהן ברפיון. בלב הולם וזין קשה משליך ישראל את הכיפה המגרדת מראשו ויוצא מהחדר.

=======================

המשך יבוא