פרק א'
זעם. אגם כל הזמן כועסת. כועסת או חרדה. זעם וחרדה, בני לווייתה הקבועים. שוכבת על הספה מול הטלוויזיה אבל אין לה מושג מה היא רואה. בלילה שמעה את אמא מזדיינת עם בעלה החדש. פאקינג עידו. כבר הכנסת אותה להריון, מה עוד אתה רוצה? היא יודעת שהם מתאמצים לשמור על שקט בגללה אבל בכל זאת… הגניחות הגועליות האלה של אמא… איכס. בא לה למות.
משחקת בטלפון, בוהה במסך, לא מרוכזת לא בזה ולא בזה. הגיוס בעוד חודשיים, סיבה טובה לשים קצת את הזעם בצד ולעבור לחרדה, מה רע? גיוון זה טוב. טירונות. קורסים. כל המלים המפחידות האלה. "החברות שלך דווקא נהנות" אמא אומרת לה כשהיא מנסה לעזור אבל נכשלת.
אמא תמיד מנסה לעזור, תמיד נכשלת.
עכשיו אמא נכנסת לסלון ואגם ישר מביטה לה בבטן הגדולה. אמא מבחינה בזה וקצת מתכווצת. כאילו מרגישה אשמה. אז עכשיו אגם מרגישה טיפה'לה אשמה שהיא כזאת חראית אבל מה היא הייתה צריכה ללכת ולהתחתן עם הזין הזה ולהכנס להריון? את פאקינג בת 36, עכשיו תהיי אמא?!
“אגמי, אני עוד מעט מכינה ארוחת ערב. את רוצה?”
“עידו יהיה?”
“כן, הוא עוד מעט מגיע.”
“אז לא.”
“למה את כזאת?”
“למה את כזאת?”
“איך?”
“את באמת שואלת?!” מתפרצת אגם.
אמא נאנחת, ושוב הלב של אגם מתכווץ לרגע באשמה, אבל רק לרגע. היא לא יכולה להכיל את הכאב של אחרים עכשיו, רק את שלה. אמא מתחילה להגיד משהו אבל משתתקת, פניה עצובים.
“דיברת עם הגן הזה?” שואלת אמא בשקט.
“לא.”
“מה אכפת לך? תרוויחי קצת כסף עד הגיוס, תצאי מהבית, תראי אנשים…”
“ילדים בני שלוש וגננות. ממש 'אנשים'.”
“מה עם תאוריה? התחלת?”
“נו, מה נפלת עלי שוב?!” מתרגזת אגם. “חלאס עם זה כבר! יש לך חיים חדשים אז את מרגישה תורך לתקן את שלי? רדי ממני כבר! אני לא תינוקת!”
“אז אולי תתחילי להתנהג בהתאם.”
“לכי תז…”
“האמת היא שהגישה שלך מתחילה למתוח את הסבלנות שלי.” אומרת אמא, נימה קרה בקולה. “כמה שאני לא מנסה, כמה שאני לא מתאמצת, כל מה שאני מקבלת זה… הפרצופים האלה שלך. וזה לא מגיע לי. זאת לא אשמתי שפגשתי את עידו ולא מגיע לי עונש אם אני רוצה אהבה ולגדל ילדה בצורה…”
מאוחר מדי אמא מבינה את הטעות שהיא עושה.
“נורמלית?!” מתפרצת אגם וקמה מהספה. “את רוצה לגדל ילדה אחת נורמלית אחרי הכישלון שהוא אגם לוי?!”
“זה לא מה שהתכוונתי.” מנסה אמא לפייס אותה. “פשוט הייתי מאוד מאוד צעירה ולבד והחוויה הייתה מאוד…”
“לכי! תזדייני!” מתפוצצת אגם. “לכי תזדייני את והעידו שלך והתינוקת החדשה שלך וכוווולם. ביי.”
והיא יוצאת מהדירה בטריקת דלת, לוקחת איתה רק את הטלפון ואת הזעם.
הערב חם והעיר כמו שומרת ממנה מרחק בעודה צועדת ברחובות, עטופה בענן חימה, לא יודעת לאן. מתישהו מוצאת את עצמה באיזה בגן, מתיישבת על ספסל.
“ערב טוב.” נשמע קול לידה והיא מסתובבת, מופתעת.
גבר יושב שם, עם כלב ברצועה. משהו במוחה אומר לה שהוא ישב על הספסל לפני שהגיעה, ובכל זאת הופתעה מנוכחותו.
“הכל בסדר?” הוא שואל.
זקן. אולי יותר מארבעים. הכלב קטן וחמוד. ג'ק ראסל, היא יודעת מאיפשהו. הכלב מרחרח אותה.
“הוא מחבב אותך.” מחייך האיש. דווקא נראה נחמד.
“אלוהים יודע למה.” פולטת אגם.
“אני אושיק.”
“אגם.”
“את יכולה ללטף אותו.” אומר אושיק ומביט ברגליה. פאק, רק עכשיו היא שמה לב איך היא לבושה. כפכפים, מכנסונים ורודים, חולצת בטן צהובה והדוקה עם איור של לימון. אאוטפיט מינימלי שנועד להיות לא חם וגם להרגיז את אמא שהיא מתלבשת ככה כשעידו בבית. היא נבוכה לרגע ממבטו. ברור שהיא בלי חזייה והמכנסונים האלה מדגישים מאוד את הרגליים השזופות שלה. פאק, אפילו שפתי הערווה שלה נרמזים תחת בד המכנסונים. והוא כל כך זקן, יש לו קצת לבן בזיפים.
ובכל זאת… נשארת. אולי בגלל הכלב.
היא שולחת יד אל הכלב ומלטפת אותו. הוא מלקק לה את היד והיא מצחקקת.
“איזה חמוד!”
“כן.” עונה אושיק. “קוראים לו 'לירוי'.” הוא אומר והיא צוחקת.
“לירוי?! איזה מין שם זה לכלב?”
“זה לא מתאים לו?”
“האמת שכן.” היא אומרת ואז פונה לכלב: “הי לירוי! אתה חמוד!”
“יותר טוב?” שואל אושיק.
“מה?”
“את מרגישה יותר טוב? קודם נראית לי קצת…”
אגם נאנחת.
“כן. נראה לי.”
“יופי." מחייך אושיק. "אנחנו ממשיכים ללכת, רוצה להחזיק את הרצועה?”
“לא יודעת…” היא אומרת. “אף פעם לא החזקתי כלב ברצועה.”
“זה קל. רק… תחזיקי. בוא, לירוי.”
והם הולכים. היא מחכה שאושיק ישאל אותה כל מיני שאלות מציקות של מבוגרים על בגרויות וגיוס ועבודה אבל הוא שותק. שלֵו. זה… נחמד. גם היא שותקת אבל המוח במאה חמישים. אמא והגיוס והתינוקת ועידו והחברות שלה שנהנות בצבא ויש להן חברים ושוב אמא שחושבת שהיא איזה תינוקת ואז היא תוהה אם גם אושיק חושב ככה כמה הוא דפוק, אם הוא רואה שהיא דפוקה. מעיפה בו מבט. לא, נראה שהוא פשוט… שלֵו ורגוע. לא מכוער. קצת יותר ממטר שמונים. מעיפה בו עוד מבט… נראה שהוא מתאמן בחדר כושר או משהו. יכול להיות אבא שלה, היא חושבת והלב שלה מנתר. סתמי, מטומטמת.
הם מגיעים אל הבניין שלו והוא לא שואל כלום, רק פותח לה את הדלת אל חדר המדרגות. החדר חשוך.
“מצטער על החושך, זה התקלקל היום. חשמלאי יגיע מחר.” מגיע קולו מהחושך, עושה את דרכו בבטחון באפלה, והיא אחריו… לאן בעצם?
פתיחת דלת המעלית מציפה את המסדרון הקטן באור והיא נכנסת פנימה. הדלת נסגרת. המעלית עולה.
דירה נחמדה. טיפה יותר גדולה משלה ושל אמא. רוצה לשאול משהו כדי להישמע חכמה, לא ילדה קטנה. אולי תשאל אם הוא שוכר או שהיא שלו.
“רוצה לשתות משהו?” הוא שואל.
“כן, בבקשה.” היא אומרת, בוחנת את הדירה בסקרנות. מוזר להביט על דירה בעיניים כאלו. זה לא חדר של חברה ומדירות של מבוגרים, בדרך כלל חברות של אמא, היא לא זוכרת כלום. פתאום היא רוצה להבין את הדירה. שוב רוצה לשאול משהו מתוחכם על הדירה אבל לא יודעת מה. אולי אם הוא עיצב לבד, זה נשמע טוב, לא?
“בבקשה.” אומר אושיק לידה. הוא אוחז בשתי כוסות, בשבילו משהו זהוב ושקוף ובשבילה משהו ורוד.
“חשבתי שנתחיל במשהו פשוט בשבילך.” הוא אומר כאשר הוא רואה איך היא בוחנת את הכוסות. “זה טעים.”
אגם מהנהנת ולוקחת את הכוס. אלכוהול, מדווח לה מוחה. רוצה להגיד לו ש… מה בעצם? שהיא לא אוהבת לשתות? לא בא לה לצאת תינוקת. והיא גם יודעת שזה יעצבן את אמא כשהיא תספר לה שעלתה עם גבר זר לדירה ושתתה איתו אלכוהול.
המחשבה הזאת נעימה לה והיא שותה.
טעים. אלכוהולי. חמצמץ וגם מתוק.
“איך?” הוא שואל.
“טעים.” היא מודה.
“מעולה.” מחייך אושיק. “לא חזק מדי?”
“לא.” היא אומרת באומץ, ובשביל להראות לו שזה לא חזק מדי היא גומרת הכל בשלוק אחד.
“ואוו.” הוא מתרשם וזה נעים לה. אבל אז היא שנייה… מסוחררת.
“הכל בסדר?”
“כן, טיפה אולי מהר מדי.” היא מצחקקת.
הוא אוחז בה, ידו על גבה התחתון, חזקה ויציבה. נעים אומר משהו בראשה.
“בסדר?” הוא שואל.
“כן, תודה!”
“אכלת משהו? את רעבה? אני יכול להכין לנו פסטה.”
“אה… יאללה.” היא אומרת בלב הולם. היא עם גבר זר, מבוגר, בדירה היפה שלו והוא מכין לה פסטה. כמו באיזה סדרה.
“לכי לסלון, אני עוד כמה דקות אבוא.” הוא אומר, לוקח את הכוס מידה.
היא הולכת לסלון ומתיישבת על ספה גדולה וזרה. היא מוצאת את השלט רחוק ואחרי כמה רגעים משתלטת על הטלוויזיה, מוצאת בנטפליקס את הסדרה שלה וממשיכה לצפות מהנקודה האחרונה שבה נראה לה שהייתה. נחמד שבכל מקום יש נטפליקס, זה כמו איזה עיר מקלט ניידת.
אושיק מגיע עם עוד כוס מלאה.
“רוצה?”
“כן.” היא אומרת ולוקחת ממנו את הכוס. זה טעים ונחמד לשבת בסלון של גבר זר וחתיך ולשתות משהו ורוד וטעים. האלכוהול מחמם אותה וביחד עם תחושה דקה של סכנה והידיעה שאמא תתחרפן אם תדע. הכל… מגניב.
כמה רגעים אחר כך הוא מתיישב לידה.
“טוב, עכשיו צריך רק לחכות.” מחייך אושיק ומניח את ידו מאחוריה, על הכרית.
זה מוזר.
“אז את רוצה לספר לי איך הגעת לפה?”
“סתם… אמא שלי.” היא מתחילה ואז הסכר נפרץ והיא מספרת גם על עידו והתינוקת והצבא ואמא שלה שמטריפה אותה והחברות שלה שהתגייסו והן כבר הזדיינו ורק היא לא וחרא על העולם שלה ולא בא לה ללכת לעבוד באיזה משפחתון מזדיין ולמה היא הייתה חייבת להתחתן עם הזין הזה? ועוד להיכנס להריון, מה קרה?
והיד שלו נוגעת לה בכתף באיזה שלב אבל היא בשוונג וזה אפילו נחמד כי היד שלו חזקה וחמימה וליהיא אמרה שיש לה "דדי אישוז" ובגלל זה היא לא יוצאת עם אף אחד אבל ליהיא שרמוטה והיא מצחקקת כשהיא אומרת לאושיק את זה ותוהה אם היא באמת חושבת שליהיא שרמוטה או שהיא רק מנסה להרשים אותו ו…
ואז הוא מנשק אותה. רגע אחד היא מספרת לו על ההיא מהצהרון שהלכה אליה להתראיין והרגע הבא השפתיים שלו על שלה והלשון שלו פולשת לתוך הפה שלה והיא רק התנשקה פעמיים ובטח לא ככה, בכזאת… אגרסיביות ויד שמאל שלו לרגע מלטפת לה את השד מעל החולצה וזה מזעזע אותה מהמהירות שבה הכל קורה אבל לא רק מהמהירות ולא רק מזעזע.
“רגע…” היא מתנשפת. “מה עם הפסטה?”
“סגרתי את האש.”
רגע, מה? אבל הוא שוב עליה והוא רעב והוא מבוגר והיד שלו על החולצה שלה עושה עבודה יפה והפטמות שלה זקורות ושנייה זה מהר מדי אבל נעים להרגיש כמה הוא רוצה אותה והיא שומעת את עצמה נאנחת וזה כאילו מישהי אחרת אבל היא יודעת שזו היא שנמסה ככה למרות שהכל כל כך מהיר ואולי בגלל שהכל כל כך מהיר. החולצה שלה מתרוממת והיא מגלה את זה לפי האוויר על הפטמות הזקורות שלה ואושיק מביט בשדיים היפים והצעירים שלה במבט רעב ומפחיד ומרגש ואז צולל לעבר הימני ולוקח אותו בפה, מוצץ אותו באגרסיביות שממלאת אותה בעונג וכאב.
פתאום היא מרגישה בידו בין הירכיים שלה.
“אושיק… רגע… לא…”
היא מנסה לסגור את הירכיים אבל הוא לא מוותר והוא חזק והיא נבהלת ואחרי כמה שניות פותחת את הרגליים. הוא עובר לשד השני ומתחיל למצוץ אותו ברעבתנות וזה נעים ושולח לה דגדוגים בכל הגוף והיא טיפה נרגעת ואז היא מרגיש את האצבעות שלו על מפשעתה, מעסות את החריץ שלה מעל בד המכנסונים. והכל כל כך מהיר ומפחיד והיא חסרת אונים וזה מרגש גם והיא לא יודעת מה לעשות.
“אושיק… שנייה…”
זעזוע חולף בה כאשר היא חשה באצבעו מחליקה אל מתחת לבד המכנסונים והתחתונים, ישר אל בין שפתי ערוותה הרטובות.
“ידעתי שתהיי רטובה…” הוא אומר באוזנה וקולו האבהי מצמרר אותה, מפחיד ונעים. לפני שהיא מצליחה להגיד לו שדי הוא חוסם את פיה בנשיקה והפעם היא מפשקת את שפתיה לקראתו, גם כי זה נעים וגם כי היא קצת חוששת להתנגד וגם כי זה מרגש כמה הוא רוצה אותה. ואולי זה אפילו נחמד לספר אחר כך לליהיא שהיא פגשה גבר בגיל של אבא שלה ו… הזדיינה?!
זה מהר מדי.
והלשון שלו בפה שלה ויד אחת שלו על הפטמה הזקורה שלה והשנייה בין שפתי הערווה שלה ולמרות שהוא רעב הוא יודע מה עושים ולמרות הפחד היא מרגישה את ההתרגשות גואה והיא קצת מתביישת כי היא יודעת שהיא הולכת לגמור וזה נראה לה פדיחה ובטח היא לא צריכה לעודד אותו ואז היא שומעת אותו אומר "כן, מתוקה… תגמרי לי על האצבע… כן…” וה'כן, מתוקה הזה' זה בדיוק מה מעיף אותה וזה כל כך בהיר ונעים וטוב והיא משחררת ונאנחת ומניחה לגבר שפגשה לפני איזה חצי שעה לדחוף לה אלכוהול ולדחוף לה אצבעות לכוס וזה הכי אסור וגם מרגש ווואו.
אושיק מניח לה להתעשת ולהתנשף בכבדות, שמוטה לאחור בספה ורק מקרב את אצבעותיו אל שפתיה וכאשר היא פותחת אותן הוא דוחף אותן פנימה ובא לה לרגע להקיא כשהיא מבינה שהיא טועמת את המיצים שלה אבל זה מדליק אותו והוא מחייך באישור אז היא מתגברת ומוצצת לו את שתי האצבעות ואפילו עושה קצת עם הלשון.
קרקוש מפתחות נשמע מאזור הדלת ואגם פוערת את עיניה בבהלה. עוד בחור נכנס, נמוך מעט יותר מאושיק, תלתלים, עיניים טובות. כאשר הוא מביט בה הבעה מוזרה פושה לרגע על פניו. עצב? חמלה? הוא נד בראשו ואומר "ערב טוב.”
“ערב טוב.” אומר אושיק ומוציא את אצבעותיו מפיה של אגם הממהרת להתיישר ולסדר את בגדיה במבוכה.
“אני אורי.” אומר החדש.
“אגם.” היא אומרת במבוכה. מה הוא הספיק לראות?!
“אני רעב, אכלתם כבר?” שואל אורי, נע לכיוון המטבח.
“התחלתי להכין פסטה.” מסביר אושיק.
“אני אגמור.” נשמע קולו של אורי מהמטבח. “עוד כמה דקות נאכל.”
“טוב, אין לנו הרבה זמן.” אומר אושיק לאגם ומתרומם מעט, מפשיל את מכנסיו ותחתוניו כבדרך אגב, חושף זין קשה וגדול.
“אבל מה עם אורי?!” היא נחרדת.
“הוא שם.” עונה אושיק, מניח יד חזקה על עורפה.
“מי הוא בכלל?” היא שואלת בעודה מובלת מטה, לעבר הזין אותו מייצב אושיק בידו השנייה.
“שותף.” עונה אושיק ודוחף את הזין שלו אל בין שפתיה הצעירות.
והיא רוצה לשאול אם שותף לדירה או שותף עסקי או משהו כזה אבל הזין הממלא את פיה לא מאפשר לה לדבר. ידו של אושיק כבדה על עורפה, מאפשרת לה לעלות מעט והודפת אותה למטה הרבה. והזין גדול בפה והוא דוחף עוד למטה והיא נבהלת שהיא עומדת להיחנק, ופתאום מרגישה סטירה על אחורי הגולגולת.
“בלי שיניים.” הוא מסנן והיא מהנהנת.
“מיד אוכלים!” קורא אורי מהמטבח.
“פאק.” מסנן אושיק. “רדי לשטיח, על הברכיים.”
אגם ממהרת לציית, גם כי היא שמחה לנשום לכמה שניות וגם כי נראה לה שהוא רוצה לגמור מהר וזה סבבה מבחינתה. היא כורעת על השטיח ומביטה בו מלמטה, מחכה לראות מה עכשיו. אושיק נעמד, מכנסיו מופשלים ואיברו רטוב וקשה, מתנודד מול פניה, מטפטף רוק על השטיח.
“תפתחי.” הוא מצווה. “כמו ילדה טובה.”
משהו בביטוי הזה מרגש אותה פתאום וכמו ילדה טובה היא פותחת את הפה, רוצה קצת באמת להיות ילדה טובה בעוד אושיק אוחז בגולגולתה בשתי ידיים ומחליק את הזין שלו ישר אל פיה. היא מנסה למצוץ אבל הוא לא ממש מחכה אלא מיד מתחיל לזיין לה את הפנים: חזק ועמוק וחסר רחמים. אגם מנסה לצעוק, מנסה לחמוק אבל הפה שלה מלא זין והידיים שלו כמו פלדה וכל מה שנשאר לה זה להביט בו בתחינה מלמטה בעיניים מלאות דמעות אבל מבעד לקליידוסקופ של דמעותיה היא מבחינה בחיוך עקום וחסר רגש והוא פשוט ממשיך לדפוק לה את הפנים, גורם לה להגות קולות "לוג! לוג! לוג! לוג!” מטומטמים.
היא דופקת לו על הירך וחוטפת סטירה קטנה בצד הראש אז היא מפסיקה והדמעות עכשיו הן לא רק של רפלקס אלא של השפלה שהיא כזאת קטנה ומטומטמת שהלכה עם איזה גבר זר שהיא לא מכירה לדירה שלו רק בגלל שהוא מבוגר וחתיך וזר והיא רצתה להראות לאמא ולעצבן אותה והנה היא עכשיו עם כל החולצה רטובה מרוק ועיניים שורפות וגרון כואב וזין חסר רחמים שהופך את הפה שלה לכוס.
“יאללה.” נשמע קולו של אורי מאחוריה והיא מבינה במעומעם שהיא אמורה להיות מזועזעת מזה שזר רואה אותה ככה אבל הרבע שעה האחרונה הייתה כל כך פסיכית שרף הזעזוע שלה נתן קפיצה ממש רצינית למעלה.
“פאק!” נאנח אושיק והיא חשה בגופו רועד. “כן! זונה קטנה… שרמוטה… פאק… קחי ,'תכל… קבלי 'תכל… בתזונה…פאק!” ואז מלוח וחמים בפה שלה וישר לגרון והיא בולעת והוא מרוקן את האשכים לפה שלה בנתז אחרי נתז עד שהוא נרעד ומחליק מפיה, מתמוטט על הספה בחיוך קטן ומרוצה.
אגם כורעת על ארבע על השטיח, עיניה שטופות דמעות, גרונה כואב. מאחוריה אורי עורך את השולחן בקרקוש צלחות. להפתעתה היא מגלה פתאום שהבטן שלה מקרקרת.
“בואו לאכול.” אומר אורי.
אושיק מכניס את הזין למכנסיים ומסתדר ואז ניגש אליה, מושיט לה יד לקום.
“יאללה, לכי לשטוף פנים ובואי לאכול.”
היא מניחה לו להרים אותה ואז בוהה בו בהלם. באמת?! באמת שהיא תישאר פה לאכול אחרי מה שקרה?
“אני מבשל מצוין.” אומר אושיק.
“כאילו אתה עשית משהו.” עונה אורי. “עזוב, אושיק. תן לילדה ללכת.”
“היא לא תינוקת.” עונה אושיק. “נכון?” הוא שואל אותה.
היא מהנהנת, למרות שלא ברור לה על מה בדיוק הנהנה. אושיק צדק, זה באמת מריח טוב.
“אז יאללה, לכי לשטוף פנים ותחזרי לאכול איתנו. האמבטיה שם.”
היא מנגבת את פניה ומדשדשת לעבר האמבטיה, סוקרת את החדר בסקרנות. היא לא מאופרת אז אין איפור שנמרח אבל היא כן נראית חרא, עם אף אדום ועיניים אחרי דמעות. אבל בבסיס היא יפה ואת זה איזה בכי לא יהרוס ואחרי שטיפה קטנה של הפנים היא גאה באיך שהיא נראית. בודקת את הטלפון, לראות אם אמא חיפשה אותה אבל לא.
בטח חוגגת עם הזין הזה, עידו. בטח מבסוטית שהבת הגרועה שלה ברחה, ככה היא יכולה להזדיין עם הבזונה הזה בסלון, בלי להתאמץ לשמור על השקט. והזעם כמו שוטף לרגע את כל הרבע שעה האחרונות. אין אותה, יש רק זעם. וקצת רעב, תכלס.
הבטן מקרקרת שוב והיא מניחה לרגליה להוביל אותה לעבר המטבח, פיה מתמלא רוק כאשר הריחות ממלאים את אפה.
החיוך של אושיק ממלא אותה באור, כאילו עברה איזה מבחן והוא אבא גאה שמביט בה באישור. מהמבט המבואס של אורי היא מתעלמת.
“בואי, תאכלי.” מזמין אותה אושיק.
פסטה ויין וכוסות זכוכית נוקשות וסיפורים מצחיקים ויש להם מאפייה שהם שותפים בה והם גם החליטו לגור ביחד כי כרגע אין לאף אחד מהם בת זוג. אושיק רווק ואורי שני ילדים וגרושה והוא מראה לה תמונות של הילדים והם באמת מתוקים והיא מספרת לו שהיא עבדה בצהרון ולא מרחיבה על זה שעזבה אחרי יומיים אלא רק על כמה הילדים היו חמודים וכשהוא אומר שהיא בטח מצוינת עם הילדים היא אומרת שברור.
“מה עוד עשית?” שואל אושיק. “בטח גם דוגמנית ניסית.”
“מה?!” היא צוחקת. הצחוק בא לה בקלות אחרי שלוש כוסות יין. “מה פתאום?”
“תראי איך את נראית. באמת כמו דוגמנית.”
האמת היא שהיא יודעת שהיא יפה. עיניים כחולות ושיער בלונדיני וגבות כהות וסמיכות שעושות את זה מיוחד וכשהיא מעלה תמונות לרשת היא מקבלת טונות של תגובות וזה נעים, הלייקים.
“קומי רגע, תעמדי בסלון.” מורה אושיק. “נו?!” הוא מוסיף כאשר היא מהססת.
אגם קמה ונעמדת, נבוכה וסחרחרה מרוב היין.
“לא גוף של דוגמנית?” הוא שואל את אורי.
אורי מהנהן.
“תסתובבי.” מורה אושיק והיא מסתובבת וקצת מנענעת את התחת.
“הופה!” הוא אומר והיא מצחקקת ומסתובבת בחזרה.
“עכשיו תורידי חולצה.”
“אושיק…” מתחיל אורי לומר.
“שתוק. תורידי את החולצה, גם ככה היא התלכלכה לך.”
היא מביטה באושיק ומבטו נחוש. מביטה באורי וזה משפיל את מבטו ונד בראשו.
היא מפחדת. ומתרגשת. וקצת שיכורה. ולאמא לא אכפת, אז זה בעצם באשמתה, זה בגללה. בגללה יצאה מהבית ככה ובגללה היא פה ובגללה היא מורידה עכשיו את החולצה, חושפת את שדיה הזקורים, המושלמים. גדולים כתפוזים עם נטייה קטנה ושובבה הצידה. פסי השיזוף של הביקיני מושכים את העין לאזורים הבהירים, המנוגדים כל כך לשאר עורה השזוף, ובמיוחד לפטמותיה הוורודות.
“מהממת.” פוסק אושיק והיא רואה שגם אורי מביט. וזה מרגש ומפחיד והיא רוצה ללכת ושהם יראו אותה.
“עכשיו המכנסיים והתחתונים.”
בלב הולם היא פושטת את שניהם, חושפת ערווה מלאה וזהובה. גם כאן, פסי השיזוף יוצרים משולש בהיר אשר מאלץ את העין לבהות בסודותיה האסורים, החשופים עכשיו. והרגליים שלה ארוכות, הכי ארוכות בבית הספר הן בדקו פעם והיא קצת רזה ממה שאופנתי היום אבל היא יודעת שזה נסלח לה בגלל הרגליים הארוכות האלה.
שני גברים מבוגרים בוהים בה והיא נבוכה וזה מרגש והיא מרגישה עדיין את האלכוהול והיא יודעת שהיא צריכה לזוז משם לפני שבאמת יהיה מאוחר מדי ואז אמא ועידו בבית על הספה ואמא נאנחת והיא תשמע אותה כבר מחדר המדרגות ואושיק מתרומם מהכיסא ומתקרב אליה והלב שלה דופק חזק עכשיו כי אם הוא יגיע אליה אז זהו והיא ממש צריכה לעוף…
והוא עוטף אותה בזרועותיו. נעים וחזק.
הוא חמים וחזק והוא מנשק אותה על השפתיים דווקא בעדינות ואז עוד אחת והיא פתאום רוצה קצת יותר והוא זה שלא נותן, רק מלטף לה את הגוף בידיים חזקות ונוגע נעים אבל לא בשדיים או בין הרגליים, דווקא איפה שהיא אולי קצת רוצה למרות שהיא יודעת שזה יהיה ממש רע אם זה יקרה כי הוא כבר הראה לה מי הוא כשהוא די אנס לה את הפרצוף קודם וזה עכשיו או לעולם לו כשהוא מחליק את ידו בין ירכיה והיא נאנחת והאצבע שלו מלטפת לה את שפתי הערווה, רק מרפרפת והיא רוצה יותר כי היא כבר לא ילדה והיא תהיה עם מי שהיא רוצה ותעשה מה שהיא רוצה ומה שהיא רוצה עכשיו זה שיגע בה בין הרגליים ושינשק אותה באמת והיא מגביהה את ראשה אליו והוא מעניק לה נשיקה אמיתית עם לשון ומצמרר אותה ואז גם היד החמימה שלו נחה על שדהּ המוצק ושתי אצבעות צובטות בעדינות את הפטמה שלה והיא נאנחת שוב, הפעם לתוך לשונו הממלאת את פיה.
צלצול טלפון. היא מתעלמת בהתחלה, אבודה בענן צמר הגפן שבתוך ראשה אבל הצלצול ממשיך והיא מבינה שזה הטלפון שלה. מי מצלצל בכלל היום? אמא. היא צריכה לענות.
“זאת אמא שלךְ.” אומר אורי.
“תנתק.” מחליט אושיק לשמחתה.
“היא תדאג.” מתעקש אורי.
“היא תשלח לה הודעה אחר כך.”
“אני לא תינוקת.” אומרת אגם.
“בדיוק.” עונה אושיק ומחליק אצבע אל בין שפתיה הרטובות, מניח אגודל על דגדגנה.
חשמל. מפשעתה זרמים זרמים. הלשון שלו והיד על שדהּ והאצבעות של גבר זר בכּוּס שלה ואמא מתקשרת וזין היא תענה לה והכל כל כך חדש ופראי ואסור ומסוכן והיא דווקא עושה את זה. דווקא תהיה פה ולא תענה לאמא ותתנשק עירומה עם גבר שיכול להיות אבא שלה ושוב המחשבה הזאת והאש המתלקחת בשיפולי בטנה רק שהפעם היא לא עוצרת ב"נעים" אלא מציתה אותה והיא מתחילה לגמור בקול, נאחזת בגופו החזק של אושיק כמו ילדה קטנה עם אבא בים ומניחה לו לשמור עליה כאשר הגלים מטלטלים אותה ומרעידים אותה שוב ושוב.
שוב הטלפון מצלצל.
“תנתק.” מצווה אושיק, מחבק את גופה העירום של אגם המתרפקת עליו.
“זאת אמא שלה, היא תקרא למשטרה.”
“את בת 18, נכון?” שואל אושיק.
“זמן מעולה לבדוק.” ממלמל אורי.
“כן.” עונה אגם.
“המשטרה לא תעשה כלום בשתי היממות הראשונות.” קובע אושיק. “תכבה אותו.”
“אתה דפוק.” אומר אורי אבל אגם מצחקקת; בא לה שאמא תדאג קצת. מגיע לה. הלוואי שזה יהרוס לה את הזיון עם עידו.
אושיק מרים את אגם בקלות והיא מצחקקת.
“הי!”
אבל הוא מתעלם ממנה וזה נעים לה שגבר גדול מרים אותה ככה, אף פעם לא עשו לה את זה. והם חולפים בין חדרים ופתאום היא עפה באוויר באמת וצווחת לרגע ואז נוחתת אחרי שנייה על מיטה רכה.
“מה זה היה?!” היא צוחקת בהתרגשות, מוצאת את עצמה על גבה.
אושיק רק מגחך, חיוך זאבי על פניו.
הוא מתחיל להתפשט. באיזי. בעיניים קרועות ולב דופק בפראות היא צופה בו פושט את החולצה, חושף חזה שרירי ומעט שעיר. ידיים חזקות. הפה שלה יבש. אושיק מכניס את ידיו למכנסיים ופושט אותם בתנועה אחת עם התחתונים. הזין שם, משום מה יותר גדול ומפחיד מאשר כשהיה בפה שלה, מתנודד כאשר אושיק נפטר מנעליו. הוא מביט בה ברעבתנות, עיניו נחות על ערוותה והיא מרגישה חשופה כאילו שכבה בכיכר העיר. היא רוצה לכסות את ערוותה הזהובה אבל מבטו מבהיר לה שאין סיכוי שהוא ירשה לה.
“איזה רגליים.” הוא אומר בהערכה והיא חשה גל גאווה מציף אותה, למרות שזה שיא ההחפצה שיש. הרגליים הכי ארוכות בבצפר.
===============================================================================
בבקשה אופציה לרכישה מוקדמת.
ואיזה כיף שחזרת
לצערי אין רכישה מוקדמת. סמאשוורדס העיפו אותי וגנבו לי את כל הקופה של 2023. חרא עליהם.
למה לא לתת אופציה של קניה דרך המייל?
דיייי למה הם עשו לך את זה??
מתברר, ולא ידעתי את זה קודם, שאמא שלהם זונה.
וגם נרשמתי עם שם בדוי מה שהיווה עילה עבורם לסלק אותי מהשרות ולקחת לי את כל הכסף.
מה אתה צריך אותם?
תעלה את הסיפורים לגוגל דרייב, תפתח פייפאל, ומי שיעשה לך העברה יקבל הרשאה לתיקייה של אותו הסיפור.
אתם כנראה לא עוקבים, אבל המשחק עשה כמעט 70,000$ מתחילת החודש. זה אמנם ברוטו, הנטו על זה יותר קרוב ל42,000$ לפני מס, וכמובן שצפויה (ורואים) דעיכה במכירות עם הזמן, אבל יש אינדיקציה שעם קצת עזרה מהקב"ה, אני אוכל להתפרנס מפורנו. מצד שני, בשורה התחתונה, למכור סיפורים זה כסף קטן מאוד לעומת זה (אבל אני ממשיך לכתוב, זה בשביל הנשמה).
אני צריך להוציא פוסט נפרד על זה, מספיק להיות מפגר.
איזה התנהגות דוחה!
אני מקווה שתפרסם את זה ברבים כדי להזהיר אחרים (עדיף בשפה האנגלית).
72k$ ואוו – מן הסתם מכירות בכל העולם – חייב להוציא פוסט ולספר – על השיווק ואילו לשונות המשחק תומך ואיך אתה ממנף את זה או מתכוון לתעסוקה מלאה.
איזה כיף שחזרת!
התגעגנו, התחיל מהמם, מחכים לעוד
התחלה מדהימה
כיף גדול שהעניין התחיל ישר בלי טיזינג, זה בהחלט שינוי מרענן
מזמן לא כתבת משהו כזה. לוחץ על הבטן הרכה ועוצר רגע לפני שזה ממש כואב. הרגשה של מאסטר פיס.
טוב שחזרת
מצוין דור,
ברוך שובך מהמילואים
התגעגעתי.
התחלה מבטיחה, אבל סקרנים לדעת מה יקרה ליסמין
אתם יודעים מה הכי מלחיץ אותי? שאצל דור הדברים נבנים בהדרגה. פה זה רק פרק א' וכבר היה מעבר מתמימות מוחלטת לאונס אוראלי והכנה לחדירה מלאה. כל סיפור עבר שהתחיל כל כך מהר גם גלש למקומות אפלים מאוד.
אני חושב על 'הבריונים' ועל 'סוס טרויאני. יש לי תחושה שהחמודה הזאת עוד תגיע לתחנה מרכזית עם 15 אריתראים מסביבה לפני שהסיפור הזה יסתיים
ואתה אומר את זה כאילו זה דבר רע…
דווקא לא זוכר דברים ממש אקסטרים אצל דור. אבל אולי יש לי סטנדרטים אחרים…
מתה לדעת מה יקרה עם אורי בסיטואציה הזאת,
כל כך הרבה תרחישים אפשריים ומגרים.
כיף לקבל אותך בחזרה ככה.
נו מה יקרה כבר… בתולה היא לא תצא משם
יש לי תחושה שאני יודע היטב מה ההשראה לסיפור הזה, וזה הולך להתפתח בכיוון מעניין מאוד.
אורי הדמות האהובה עליי ביחס לכמות הטקסט שיש לו, פנטסטי.