בימים הקרובים אני חדור אנרגיות חדשות. את הקומה העליונה אני גומר לרצף ביום שני בערב ואז אני מסתער על הקומה התחתונה. ערן מרבה לבקר גם הוא, ומשקיע שעות בשבירת תעלות מים וחשמל אחר הצהריים ואת התחת של דוניא בערב. המבחן באנגלית מרחיק מהבית את שאר בני גילי ולמעט קארין שקיבלה אישור גורף מהוריה, זה כמעט רק שירן, קארין, דוניא ואני.
אני מודה שלא פשוט לי הידיעה שאני כבר לא יכול להתחיל עם דוניא והמחשבה על האפרו שהיא מסתירה מתח לחיג'אב מדליקה אותי עוד יותר, כאילו זה סוד ששמור רק לערן. אבל אני נוזף בעצמי ומברך את עצמי על מה שיש לי: שתי ילדות מהממות שאני מאוהב בשתיהן ומשום מה אוהבות אותי בחזרה.
ביום רביעי בבוקר, בדרך לעוד מפגש בבית ספר, אני שולח הודעה למיכל אם אפשר להיפגש והיא שואלת אותי למה.
ע: יש לי הצעה.
מ: בנוגע למה?
ע: אופן קבלת ההחלטות בבית.
מ: אני לא בטוחה שזה רלוונטי.
ע: אפשר בכל זאת?
אין תגובה. דוניא קולטת שאני מוטרד ושואלת מה קרה, אני מסביר לה. אין לה מה לומר. תגובתה של מיכל מגיעה אחרי רגעים ארוכים.
מ: בסדר.
אני טרוד כל הבוקר. משתדל להתמקד בשאלות ובמפרטים לגביהם אנחנו נשאלים אבל המוח מריץ שוב ושוב את שורות הטקסט עם מיכל. איכשהו הייתי בטוח שברגע שאבוא עם פתרון היא תרוץ לזרועותיי, עכשיו אני פחות בטוח. למה היא חושבת שזה לא רלוונטי? אולי יש לה מישהו? העננים מתכהים בראשי כמו אלו שמחוץ לחלון המכונית ולמעט העבודה, דוניא לא מצליחה לחלץ ממני כמעט כלום. לבסוף אנחנו גומרים לעבוד והיא מורידה אותי ליד ביתה של לאה, בעצמה נוסעת לחנות של עודד לעבוד על הניירת של הפרויקט.
“בהצלחה.” היא אומרת.
“תודה.”
מיכל נראית שונה כשהיא פותחת את הדלת. יפה אבל עצובה. קטנה יותר.
“הי.” אני אומר.
“שלום.” היא עונה. “רוצה לאכול?”
“אין לי תאבון.”
“לך?”
“ביאסת אותי עם מה שכתבת.”
מיכל נדה בראשה בשקט.
“חשבתי על זה.” אני אוזר אומץ וקופץ לבריכה. אין טעם לקפוא בחוץ, עדיף להתחמם בשחייה. “חשבתי שבדברים שקשורים לבית ניתן זכות הצבעה לכולם ולי יהיו שני קולות, מה את אומרת? ככה כולם יכולים להשפיע אבל … אני שומר על… זה כאילו הבית של סבא שלי ו…”
“זה לא ממש קשור לזה.” היא אומרת.
רגע, מה?
“חשבתי שהתרגזת… בצדק, כן? שאני מחליט על הכל ו…”
“אני פשוט מרגישה שאיבדתי שליטה בשבועות האחרונים, עזי.”
“אז ניתן זכות הצבעה, תקבלי שליטה…”
“שליטה על החיים שלי, חמוד.” היא אומרת בשקט. “אני גרה בחורבה על מזרונים, מזדיינת עם הבן המאומץ שלי ו…. הבת שלי. אני לא יודעת מה העבודה שלי ומה אני הולכת לעשות עם החיים שלי… הכל יצא משליטה, עזי. אני אוהבת שליטה. אני אוהבת לשלוט על החיים שלי.”
אני שותק, לא ממש יודע איך לענות לזה.
“לא נהנית?” אני שואל בסוף.
“מאוד נהניתי אבל זה לא קשור. אתה מבין שזה פסיכי, נכון? לרדת לבת שלי? לגור על מזרונים בבית הרוס?”
“תפסיקי להגיד את זה, גמרנו כבר את הרצפה בקומה השנייה ועוד מעט בראשונה.”
“באמת?!”
“כן. זה לא בית הרוס, זה בית בדרך להיות ארמון. וזה בית שתוכלי לחיות בו.”
“בתור מה? בת זוג שלך?”
“מה שבא לך. אמא של אשתי, סבבה?”
“ומותר לי להביא בן זוג?”
“אני לא יודע אבל… אין סיבה שלא. נראה לי.”
“זה כמו דירה בלי חוזה שאתה יכול להעיף אותי מתי שאתה רוצה.”
“אני לא טיפוס שמעיף אנשים, מיכל. דיברנו על לבנות שם סטודיואים. מחול, יוגה. לבנות עסק. את יכולה לגור שם ולבנות עסק, זה כבר לא מדבר אלייך?”
“זה מאוד מדבר אלי, אני פשוט מפחדת מ… מה שאני נהיית שם.”
“מה את נהיית שם?”
“שלוחת רסן. לא אמא, מפלצת. כלבת סקס מופרעת. סקס לא מוגן איתך ועם ערן. הבת שלי מנסה להיכנס להריון והיא עוד בתיכון. זה משוגע, עזי. לא נורמלי. אני צריכה להחליט אם אני בנויה לזה. אולי אני זקנה מדי. או שפויה מדי.”
מה אני אגיד על זה? כלום. אני שותק.
“אתה ממש חמוד שבאת.” היא אומרת והעצב שבה שובר לי את הלב.
“אז… תחשבי על מה שהצעתי?”
היא מהנהנת.
יכול להיות שמתישהו דמיינתי איזה סקס לוהט איתה בדירתה של לאה, אולי גם פינטזתי על לאה מצטרפת אלינו אבל כשאני יוצא משם זה נראה לי תלוש לחלוטין, כאילו איך יכולתי בכלל לחשוב על זה.
הולך ברגל הביתה. רוח קרה נושבת ברחובות אבל על הזין שלי, אני לא מרגיש אותה. מנתק את המוח, נותן לרגליים לקחת אותי הביתה. עד עכשיו הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר והייתי בטוח שגם עכשיו היא תתעשת ותחזור איתי והכל יהיה כמו קודם אבל עכשיו אני בכלל לא בטוח. משהו בטון ובשפת הגוף שלה רמז לי שהיא הרבה יותר מזועזעת מעצמה ממה שאמרה לי. לא נראה לי שהיא חוזרת.
כשאני מגיע הביתה אני מוצא להפתעתי את אפק יושב על המדרכה, עיניו אדומות.
“מה קרה?” אני שואל והוא מרים אלי את עיניו ומושך באף.
“כלום.” הוא מביט במדרכה.
“סתם באת לפה לבכות על המדרכה?” בדרך כלל אני יותר עדין, אני חושב. אבל היום אני קצת מעורער בגלל מיכל.
הבדיחה העקומה שלי מצחיקה אותו קצת.
“באתי לעזור לך.”
“ו…?”
“ראיתי את ערן מזיין את אמא שלי.”
פאק. פאק פאק פאק. זה זמן טוב לספר לו שגם אני ועידן הבאנו בה?
“היא אישה מבוגרת, אתה יודע.”
“מה?”
“היא יכולה להזדיין עם מי שהיא רוצה.” אני אומר, מבין שבעצם אני מכשיר את השטח גם בשבילי. ערמומי.
“לא אכפת לי ממנה.” הוא אומר, בקושי עוצר את הדמעות.
“אז מה?” אני שואל, באמת מבולבל.
“ערן.”
"מה איתו?”
“כל כך התחרמנתי מלראות אותו ככה… הוצאתי את הזין והתחלתי לאונן.”
“אותו?”
“כן.” הוא פורץ בבכי. “אותו. אני מתחרמן ממנו. מגברים בכלל אבל ממנו בפרט, סבבה?”
“סבבה, אחי, אבל זה לא ביג דיל. אנחנו לא במאה העשרים. אתה… גיי?”
“אני לא רוצה, סבבה?” הוא מתריס. “אני יודע שבמאה העשרים ואחת זה סופר קול להיות בן שרוצה להזדיין עם גברים אבל לא בא לי. אני רוצה להיות כמו כולם. כמו בועז אח שלי וכמוך וכמו אבא שלי וכמו כולם. אני רוצה להיות סטרייט, סבבה? ואז אני מרגיש אשם כי כאילו… אם אני לא רוצה אז אני… הומופוב או משהו? אני אמור לקבל את עצמי. אבל אני לא רוצה, אני סתם רוצה להיות כמו כולם.”
וואו. כאילו… כן, אף פעם לא הבנתי את הגישה של אפק לבנות ואולי אפילו הייתי מבין אם הוא היה מודיע לי שהוא גיי בשמחה. אבל מה עושים עם מישהו שנתפסה לו החולצה בדלת בזמן שהוא יוצא מהארון?
“מה עם ספיר?” אני שואל.
“היא סתם ניסתה להתקרב אלי כדי להגיע אלייך.”
“הצליח לה.” אני מודה.
“לא אכפת לי. אתה מבין כמה זה מדכא? שלא אכפת לי ממנה אבל אני מת למצוץ לערן? כל כך שמחתי שהתחלנו לצאת, חשבתי שאולי כוסית כמוה מרגישה ממני משהו, משהו… סטרייטי. אבל לא הרגשתי אליה כלום ב… מכנסיים. והיא גם לא ניסתה יותר מדי.”
“הייתה ממוקדת בי.” אני אומר, קצת נעלב בשבילו, שובר את שיאי הצביעות של עצמי בלי למצמץ.
“אז הנה. אני נמשך בטירוף לגברים בתקופה בהיסטוריה שזה הכי סבבה להרגיש ככה אבל אני לא רוצה את זה. איזה דפוק, הא?”
“הכל דפוק.” אני אומר. חושב על מיכל שמנסה לעצור את עצמה מלאבד קשר למציאות, סקטבורד שרוצה להיות בן הומו ועכשיו אפק שהוא הומו ולא רוצה.
“אולי תנסה בכל זאת.” אני אומר בלי לחשוב.
“לנסות מה?”
"לא יודע. מה בא לך?”
“להתלבש בבגדים של שירן.” הוא פולט.
“באמת?”
“חצי ממני רוצה להיות כוסית ולמצוץ לערן וחצי ממני רוצה להיכנס לחור בקיר ולהיעלם ורק להיות נורמלי ובדיוק כמו כולם. ואני קרוע. ואני מרגיש אשם שיש לי את… כפִיוּת טובה הזאת שנולדתי בזמן הכי מתאים בהיסטוריה להיות טרנס ואני לא רוצה את זה. ואני אפילו לא איזה תלמיד ישיבה שהחברה תדחה אותו, אף אחד לא ידחה אותי.”
“… בחיים לא נדחה אותך.” אני ממהר לאשר.
“סתם, זה מעצמי. איזה אפס.”
“אויש תסתום כבר… תסתמי.” אני מנסה להתלוצץ. “תראה, קח את הזמן לחשוב, בסדר? אתה תמיד תהיה החבר הכי טוב שלי, גם אם זיינתי את אמא שלך.”
“באמת?”
“כן.”
“איזה זבל אתה.”
“כן.” אני מודה. “אבל אם כבר וידויים אז החלטתי להתוודות גם אני. ואני אבין את זה אם לא תרצה יותר להיות חבר שלי. בניגוד אלייך אני… המעשה שלי… כן פגע בך. הייתי צריך להגיד לא.”
“באמת היית צריך להגיד לה 'לא'.” הוא מסכים איתי. בעסה, באמת קיוויתי שברוח הפתיחות ההדדית וההלם שהוא שרוי בו הוא יפרגן לי. “לזיין את אמא של החבר שלך? אפס קלאס, אחי. אפס קלאס.”
“מצטער.” זה זמן טוב להגיד לו שגם עידן? לזרוק את החבר שלי מתחת לאוטובוס? אני מחליט לחסוך ממנו את זה עכשיו.
“מצחיק.” הוא מצחקק במרירות. “בגלל שסיפרת לי אני חושב יותר על זה ופחות על זה שאני רוצה להיות טראנס. או לא רוצה. אוף.”
אני שומע צעדים מאחור.
“אתה מתכוון לשבת פה כל היום, עזי?” שואל ערן.
“לא, שניה ישבתי עם אפק.”
“אני יכול לדבר איתו שניה?” שואל ערן ואפק מביט בי בבהלה דומה לזו שנשקפת מעיני.
“על מה?” אני שואל.
“זה ביננו.”
אפק מהנהן ואני קם מהמדרכה ונכנס אל החצר. לאה משוחחת עם שירן וקארין והיא מביטה בי בחדות כאשר אני נכנס.
“מה?” אני שואל כאשר שלושתן מביטות בי.
“אפק ראה אותנו.” נאנחת לאה.
“אני יודע.”
“הוא שבור מזה, אני… רוצה למות. מרגישה אשמה.” היא ממשיכה.
“זה לא קשור אלייך.” אני פולט.
"מה?”
“אני… לא יכול להרחיב אבל זה לא קשור אלייך. לא ישירות.”
“עזי, אם ניסית להסביר משהו זה ממש לא עובד לך.” אומרת שירן.
“את צריכה לדבר איתו.” אני אומר ללאה. “אבל אני ממש בטוח שהוא לא כועס עלייך ששכבת עם ערן.”
“באמת?”
“כן. את צריכה אבל לדבר איתו. סיפרתי לו עלינו.”
“למה?!”
"כי… הוא סיפר לי משהו משלו.”
“וואו, אתה חתיכת מעצבן, עזי.” נושפת לאה. “איפה ערן?”
“מדבר עם אפק.”
היא מגלגלת עיניים. עוד אחת שהעולם שלה נוטה ב90 הצידה היום. תצטרפי למועדון.
“עבודה ממש טובה על המרצפות.” היא מוציאה אותנו מהמבוי הסתום המוזר אליו נקלענו. “מתחילים לראות את הסוף, הא?”
“כן.” אני מחייך ותוהה אם זו הפעם הראשונה שלי היום. אבל אז אני נזכר בשיחה שלי עם מיכל ומבין שזה הפורום המושלם כדי לדווח עליה. שלושתן נראות המומות כאשר אני גומר לספר את מה שאמרה מיכל, איך נראתה.
“אני לא אופטימית.” אומרת לאה ומניחה את ידה על זרועי. “אני רואה אותה, היא בהחלט… מטולטלת מאז שעברה אלינו.” אני מביט בשירן ורואה שהיא הכי מעורערת, אולי הייתי צריך לרכך מעט את דברי. אני מחבק אותה.
“זה היה פסיכי אבל חשבתי שהיא אוהבת את זה.” היא אומרת בשקט.
“היא באמת אוהבת את זה, רני.” אומרת קארין ומלטפת את שיערות הזהב בעדינות. “וזה אולי מה שמפחיד אותה.”
“פאק.” ממלמלת שירן, ראשה על חזי. “אני צריכה לדבר איתה על זה?”
“היא אמא שלך, את צריכה לדבר איתה, נקודה.” אומרת קארין. “את לא חייבת להעלות את הנושא.”
“תודה.” אומרת שירן ואוספת גם את קארין לחיבוק.
“אתם, משהו אתם.” אומרת לאה.
“רוצה חיבוק?” מציעה שירן.
“אני רוצה את עזי בין הרגליים.” היא אומרת בבוטות ואני מבין שזה בדיוק מה שגם אני רוצה. היום הזה התחיל דפוק ואז הגביר את הווליום, אני צריך כּוּס סביב הזין שלי, גוף נשי מתחתי, מישהי שנאנחת כשאני מזיין אותה. וכן, אולי בא לי מישהי לא "שלי". בא לי לכבוש קצת.
"אפק פה.” אני אומר. אני לא אעשה את זה כל עוד אפק בסביבה.
“אני יודעת.” מהנהנת לאה. “רק אמרתי. אני אצא לראות מה איתם.”
“אתה רוצה אותה?” שואלת שירן כשלאה יוצאת מהבית.
“כן.”
היא מהנהנת. “בא לי לראות אותך לוקח אותה. חולש עליה. מרביע אותה.”
“זאת פנטזיה חייתית או פנטזיית עיבור?” אני שואל.
“אל תהיה מגעיל, עזי. לא פשוט לי עם מה שאמא שלי אמרה ואני חרמנית. תזרום איתי.”
“אני תמיד זורם איתך.”
צעדים נשמעים מבחוץ ולאה חוזרת, חיוך נבוך על פניה.
“ערן הקפיץ את אפק הביתה.” היא מבשרת, מטה את ראשה צהוב המחלפות על צדו.
אני ניגש אליה בהחלטיות, נהנה מעט מההפתעה-על-סף-בהלה שאני רואה בעיניה לנוכח צעדי המהירים. לאה נמוכה וקלה ואני אוסף אותה בקלות מהרצפה והיא פוערת את עיניה בהתרגשות מהולה בחשש אבל גם מחבקת אותי ברגליה עטויות החצאית בעוד ידי אוחזות בישבנה, יוצרות לו כיסא.
“אני הולך לזיין אותך.” אני מודיע לה.
“לידן?” היא מחווה בראשה לעבר שירן וקארין.
“למה, את מעדיפה מאחורי הסלע בגינה?”
“ראית אותי?”
“פעמיים לצערי.”
“אני אוהבת להזדיין מאחורי הגב של אפק.” היא לוחשת לי, מטריפה אותי. ידי האוחזת בישבנה מחליקה לעבר מפשעתה ואני מלטף אותה מעל החצאית.
“עם עידן… עם ערן…” אני מלקק את אוזנה. “איתי…”
“אני אמא איומה. מזדיינת עם כולם.” היא נאנחת. “תזיין אותי כבר.”
בעודי אוחז בה אני פוסע לעבר ערמת/מיטת המזרונים ומשליך אותה עליה. המילף הקטנה נוחתת על גבה, החצאית מתרוממת וחושפת את ירכיה ושמץ שיער ערווה כהה. לאה מחייכת למראה פני כשאני מבין שהיא לא לובשת תחתונים.
אני מתחיל להתפשט בעודי מעיף מבט בשירן וקארין. אחותי מביטה בי במבט רעב וקארין מחבקת אותה מאחור, תוחבת את ידה אל מכנסי היוגה ההדוקות של רעותה. קארין אולי לא מתה על לראות אותי מזיין אחרות אבל היא יודעת מה זה עושה לשירן.
זה כיף לראות את המבט של לאה הצופה בי מתפשט בעודה שכובה על המזרון. אני לא מאלו שהולכים לחדר כושר בשביל להרשים בחורות, אני שוחה כי זה בדם שלי, לשחות ולדחוף את עצמי ולנצח. אבל אני לא מתכחש, המבט הזה של נשים שרואות אותי מתפשט זה… נעים. בתנועות איטיות ומתגרות אני פושט את החולצה ואז את המכנסיים והתחתונים, מניח לזין הקשה למחצה שלי להתנדנד מצד לצד, מאיים ומבטיח באחת.
“לעזאזל…” היא ממלמלת, צופה בו כמהופנטת.
אבל אני לא מתכוון לתת לה אותו מיד. אני כורע בין ירכיה, אוחז בהן ומרים את אגנה אל פי. לאה צווחת בפליאה והפתעה אך זעקתה נקטעת כאשר לשוני מחליקה על החריץ שלה, טועמת בה מיצי ריגוש, מעט זיעה וקמצוץ ניחוח שתן. בשני אגודלים אני מפשק את שפתי ערוותה החיצוניות הקטנות, ואז מחליק את לשוני בין הפנימיות הבולטות והיא נושפת בהתרגשות כאשר קצה לשוני פוגשת את דגדגנה.
לאה שוכבת כשכתפיה שקועות במזרון ואגנה באוויר, מפושק מול פני ואני מלחך אותה בתנועות מהירות, מפליק על הדגדגן הרעב בעוד ידי החזקות תומכות בישבנה, מעסות אותו. עיניה החומות מזדגגות וידיה נפרשות בעודה מתפשקת אלי, נכנעת לעונג ומניחה לי לעשות בה כרצוני. אני מרים מעט את אגנה ותוחב את לשוני אל חור התחת שלה, מכין אותו לפלישה עתידית. המחשבה על לזיין את אמא של החבר הכי טוב שלי בתחת עושה לי נעים מאוד.
“אוי… עזי… תמשיך… עזי…. תמשיייך!” נאנקת לאה מתחתי בעודה מתמסרת ללשוני ואני מעיף מבט גאה לעבר שירן וקארין המביטות בנו מהצד, שירן נאנחת חרישית ומתמכרת לידה של אהובתה המרקדת בתחתוניה. אני חוזר אל התלם הבשרי הלוהט של לאה ומלקק אותו מהר ורטוב ונחוש והיא מרימה את קולה עד כמעט צעקה, מתפוצצת בפי, רגליה מיטלטלות משני צדי ראשי כאילו היו רגלי בובה.
אני מניח את לאה על המזרון וגוהר עליה, מוביל את איברי הקשה אל בין שפתי ערוותה הפשוקות. מניח את ראש הזין בין השפתיים הפנימיות הבולטות ומחליק אותו פנימה, סוחט אנקת עונג מלאה השוכבת תחתי. עכשיו אני נשכב עליה בזהירות, כמעט קובר את גופה הקטן תחת המשקל של שרירי, ואז מתחיל להניע את אגני, כובש ממנה סנטימטר אחר סנטימטר.
פי נצמד לשלה ואני מנשק אותה, מניח לה לטעום את מיצי הערווה שלה בעוד חודר עמוק יותר ויותר אל ערוותה.
“את אוהבת את הטעם של הכּוּס שלך?” אני שואל מבלי להפסיק לזיין אותה.
“לא הייתי שמה אותו בסלט.” היא נאנחת.
“ומה עם הכּוּס של שירן? של קארין?” אני זורק לה.
“אתה יודע שאני לא בקטע.” היא אומרת אבל אני חש בהתרגשות באגנה ומחליט לנסות להמשיך להמר.
“את לבד פה, לאה. אנחנו שלושה.” אני לוחש באוזנה והגל הלוהט המציף את מפשעתה מבהיר לי שהצלחתי בהימור.
“אף אחד לא ישמע אותי אם אצעק…” היא ממלמלת בהתרגשות. “ואתה כל כך חזק, עזי, איזה סיכוי יש לי מולך?” כדי להדגיש את דבריה היא חובטת באגרופיה הקטנים על חזי.
התחלנו.
“רני, בואי רגע.” אני אומר, יוצא מלאה באדישות והופך אותה על ארבע. “לאה רוצה לאכול לך את הכּוּס.”
“לא אני לא.” מוחה לאה, רטובה וחלקלקה כאשר אני פולש אליה שוב, מאחור.
“מי שואל אותך?” אני אומר. שירן זוקפת גבה בשאלה ואני מהנהן אליה ללא מלים. זה בסדר.
חיוך מתפשט על פניה של שירן, היא אוהבת לחלוש על אחרים בסקס. כאשר לאה צופה בה מתפשטת היא מנסה להסתובב אלי ולהיאבק בי אבל אני לוכד בקלות את ידה ומסובב אותה מאחורי גבה, הודף אותה אל המזרון.
“ששש…” אני אומר לה. “זה הולך לקרות ואת לא יכולה לעצור את זה.”
בתנועות חתוליות וגנדרניות שירן נשכבת מול פניה של לאה הכורעת ואז מפשקת את ערוותה מולה בפתיינות ואיום כאחד, פרוותה הזהובה סנטימטרים מפניה של אמו של אפק הנדפקת מאחור.
“קדימה.” דורשת שירן, אצבעותיה מפשקות עכשיו את שפתי ערוותה השמנמנות.
“לא.” ממלמלת לאה.
אבל לאה לא הבחינה בקארין שהתגנבה אליה וזו אוחזת כעת בעורפה של המילף ותוחבת את ראשה אל בין ירכיה המשתוקקות של שירן.
“אההה…” מסננת שירן וליתר בטחון מניחה גם היא יד על מחלפותיה הבהירות של לאה. “תאכלי אותי טוב… תגמירי אותי עם הלשון…”
בידיים חזקות אני אוחז בישבנה הקטן של אמא של אפק,מזיין את הכּוּס הרטוב שלה עמוק וחזק, דופק אותה ישר אל ערוותה הרעבה של אחותי. ידיים נוספות אוחזות בעורפה וראשה של לאה, מצמידות את פיה אל החריץ הרטוב אשר מולו.
“יופי…” ממלמלת שירן. “את לומדת… אין לך מה להלחם, הפסדת כבר אז לפחות תעשי לי טוווב… פאק..”
קארין נוטשת את עורפה של לאה ומתפשטת ובמהרה מצטרפת אלינו על המיטה, דקה וארוכה, שדיה הגדולים מתנדנדים מצד לצד. היא גוהרת לנשק את שירן וזו שולחת יד אל מפשעתה, השנייה נחה באיום על ראשה של לאה. עכשיו אני מזיין את לאה וזו מלקקת בשקדנות את ערוותה הזהובה של שירן אשר מתנשקת בלהט עם אהובתה/אהובתי, מאוננת לה באצבעות חרוצות. חלל הסלון מתמלא בקולות רטובות של ליקוק ונישוק ודפיקה והתנשפויות ואנחות.
אחרי ששירן גומרת בפרצופה של לאה היא מתגלגלת הצידה ואז תובעת מקארין לשכב בתנוחה דומה. קארין שאוהבת לרצות את שירן ולציית לה ממהרת לשכב בפישוק רגליים מול פניה הרטובות של לאה. זו ממלמלת כמה מילות מחאה אבל ידה החזקה של שירן הודפת את ראשה שוב אל תוך מפשעת התיכוניסטית אשר מולה ולאה נאלצת להמשיך ולענג את אהובתי החרמנית בלשונה, שבויה ורטובה, חסרת אונים ונרגשת. פעמיים אני שומע אותה גומרת בפה מלא כּוּס, קולה מתגבהּ וגופה מתקשח ואז נרפה אבל אני אדון אכזר וממשיך לדפוק אותה אל האורגזמה הבאה וגם הבנות נהנות לאנוס את פיה, לסחוט מלשונה שיא אחר שיא.
“הנה זה בא.” אני ממלמל כאשר אני מרגיש את השיא שלי מתקרב. שירן, שעכשיו תורה על הלשון של לאה, מרפה ממנה ומניחה לאישה המבוגרת לנוח ולהתרכז. לאה חופנת את סדין המזרון ואני חש בגופה נדרך לקראת השיא שלי, מתאמצת לתאם את ההתפוצצות שלה לשלי.
“אה.. פאק…” אני מסנן כאשר אני מתחיל למלא אותה בזרע. “פאק, לאה… את… פאקינג… אההה….”
נתז אחר נתז נורים מאיברי ואני שומע אותה נאנחת ומצטמררת מתחתי, קוראת בקול בעודה קוברת את פניה במזרון.חיוך עקום מתפשט על פני כשאני מבין שהבאתי אותה לגמור שוב ואני ממשיך לפלוט את שאריות זרעי לתוכה עד שאין יותר ואני נותר כורע מאחוריה, אוחז בה ונאחז בה, שיכור עונג וסחרחר.
“עוד לא גמרנו איתה.” מכריזה שירן.
אני לא לגמרי בפוקוס כאשר אני מחליק מלאה ונשכב על המזרון. שירן וקארין אוחזות בגופה הכמעט מעולף של לאה ומשכיבות אותה על גבה.
“די, יא פסיכיות.” היא ממלמלת. “אתן חושבות שאני בת 18?”
אבל שירן מתעלמת ממנה וגוהרת בין ירכיה הסמוקות של לאה. היא מצמידה את פיה אל שפתי ערוותה של האישה המבוגרת ומתחילה ללקק אותה, ללא ספק מלחכת את זרעי הניגר ממנה.
“את דפוקה בשכל.” מתנשפת לאה. “ממש הבת של אמא שלך.”
אבל שירן מתעלמת ממנה ומחליקה אצבע לתוכה, מזיינת אותה באטיות. לאה מצחקקת.
“מה מצחיק?”
“נראה לך שאני הולכת להרגיש את האצבע שלך אחרי מה שעזי דחף לשם?”
“אצבע אחת? לא.” אומרת שירן. “את הולכת לקבל את כל החמש. ריני, תחזיקי אותה.”
“מה?” נזעקת לאה אבל קארין כבר כורעת ליד ראשה, אוחזת בשתי ידיה בעדינות אך בכח. “מה את עושה?!”
אני נחלץ בהדרגה מהערפל הפוסט אורגזמי שלי ונשכב על הצד, צופה בסקרנות במחזה. כמו ילדה שמתלהבת מהצעצוע החדש שלה, שירן הולכת לאנוס את לאה באגרופה בעוד קארין מרתקת אותה למקומה. שירן מצמידה את אצבעותיה זו לזו ואז מחליקה את כף ידה בתנועות קצובות אך נחושות אל החריץ של המילף ההמומה.
“די, משוגעת!” נאנקת לאה. “את תהרגי אותי…”
“תרפי.” מסננת קארין ליד ראשה. “היא עשתה לי את זה גם, זה מדהים.”
“הנה… היד בפנים…” אומרת שירן בגאווה. “רוצה לראות?”
למרות מחאותיה, לאה מרימה את ראשה בסקרנות ועיניה מתרחבות כאשר היא צופה באמת ידה של שירן הצמודה לערוותה, מחליקה פנימה והחוצה.
“אני לא מאמינה…” היא ממלמלת.
“אני לא מאמינה כמה את רטובה.” עונה שירן. “עזי, אני רוצה לראות אותה מוצצת לך.”
בכל ההתרגשות הזאת הזין שלי התעורר קצת לחיים ואני ממהר לרָצות את אחותי השתלטנית, כורע ליד ראשה של לאה ומגיש לה את איברי למציצה. זו פוערת את פיה בשקיקה, שפתיה תרות ברעבתנות אחר קצה הזין והיא יונקת אותו כמו הייתה עגלה צמאה. אבל לאה לא רק מוצצת: בעודה נדפקת באגרופה של שירן היא מתרכזת ואז הודפת את ראשה אלי, תוחבת אגב כך את ראש הזין אל מעבר לפיה, אל תוך גרונה ממש.
“פאק.” ממלמלת קארין בפליאה ואפילו שירן מפסיקה לרגע ממלאכת אינוסה של האישה המבוגרת. לאה מניעה מעט את ראשה, מניחה לגרונה לענג את ראש הזין שלי ואני נאנח בקול, מתמכר לעונג שהיא מסבה לי. בתנועה איטית ורטובה היא פולטת אותי מפיה לבסוף, מביטה בגאווה בשתי הצעירות הבועלות אותה, תיגר בעיניה. היא יודעת שאף אחת מהן לא יכולה לקחת אותי כל כך עמוק פנימה.
אבל המבט הגאה בעיניה של לאה מתעמעם כאשר העונג ששירן בועלת לתוכה מתגבר ומתגבר. עיניה של לאה מזדגגות ומתגלגלות בחוריהן כאשר שיא מכה בה והיא נאנחת ומתנשפת, בקושי מודעת לעובדה שדחפתי שוב את איברי לפיה. היא נאנקת ומתנשפת בפה מלא זין ושירן ממשיכה לדפוק אותה באגרופה, זהירה אך נחושה, עדינה ובלתי מתפשרת עד שלאה גומרת בקול, פיה מלא באיברי הרטוב ואני דופק אותו בתנועות קטנות אך רעבות.
“עכשיו אני.” מבקשת קארין וכורעת ליד לאה במבט רעב, פיה פעור ליניקה ועטיניה מתנודדים. אני מניח לה לעטוף את איברי בפיה הרך והרטוב ובדקות הבאות היא מענגת אותי בליקוקים ונשיקות, מוצצת לי ומאוננת בעדינות. מאחוריה לאה תשושת אורגזמות שוכבת פשוקה ורצוצה, נכנעת לרצונה התקיף של שירן האונסת אותה לשיא אחר שיא. לבסוף אני לא יכול יותר להחזיק את העונג: אני מלטף את ראשה של קארין לאות שאני עומד לגמור והיא מרימה אלי את מבטה, צופה בי כשאני מתחיל לפלוט בפיה.
“ריני… יפה שלי…” אני נאנח בעודי ממלא את פיה בזרעי והיא מחייכת אלי בעיניה ומניחה לי להציף אותה בשפיך.
“מה שאמרנו.” אומרת שירן בשקט כאשר אני נחלץ לבסוף מפיה של קארין וזו מהנהנת לעבר אהובתה זהובת השיער.
קארין גוהרת עכשיו מעל פיה של לאה לנשיקה וזו מפשקת את שפתיה בצייתנות. עיניה נפערות בתדהמה כאשר קארין פולטת את זרעי הישר לתוך פיה של לאה אך מכיוון שהיא שוכבת על גבה יש לה רק ברירה אחת: לבלוע הכל.
ארבעתנו שוכבים עכשיו עירומים במיטת המזרונים, מיוזעים ומסופקים. בדרך כלל אני נמנע מסקס בצהריים כי אני רוצה לעבוד אבל הפעם… יותר מדי בלגן ויותר מדי מתח ויותר מדי חרמנות. אולי סקס זה הקפה שלי, הסיגריה שלי.
"את ממש סקסית.” מנשקת שירן מצחה של לאה.
“תודה… גם לך לא חסר.”
“הוא לא זיין אותך בתחת.” מלטפת שירן את גופה של האישה המבוגרת, את שדיה הקטנים.
“הוא גם לא יזיין.” מתריסה לאה.
“אם תישארי לישון פה, אני מבטיחה לך שהוא יזיין אותך בתחת.” מנשקת שירן את אוזנה של לאה. “אני וקארין נחזיק אותך… ואז תצעקי ותבכי… אבל הוא ישפד אותך עד הביצים, יפה אחת. ואני אנשק לך את הדמעות ואגיד לו לדפוק אותך יותר חזק.”
“את פסיכית.” אומרת לאה ברכות, מלטפת בהססנות את מחלפות הזהב של אחותי.
“ככה הוא אוהב אותי. תשארי איתנו, אני רוצה לעמוד בהבטחה שלי.”
===================
עוד פרק נהדר, מלא בכל טוב
ויש גם מתכון לסלט שתוכנו
כוס רטוב…
כל הכבוד.. פרק מרגש
אחד הפרקים הטובים ביותר.
תודה מתוק
וואו מחרמן ביותר אני מכור לסיפור הזה תמשיךךךךךך
פרק מעולה. מתי נ"ג עולה?
וואי כל כך באלייייי גם כן
דור, מחכים לפרק הבא. קצת אסקפיזם מכל המצב הנוכחי
אחרי פרק כזה טוב וטילים מהשמיים הכי יפנק עכשיו עוד פרק…. מחכים ומצפים!
תודה רבה על הפרק דור!
מקווה שאני לא יוצא נודניק אבל בפרקים קודמים נאמר שרק עם עזי מיכל הסכימה לשכב בלי קונדום.
אני אבדוק ואתקן לפי הצורך. תודה!
נחמד, איפה איימי שומר?! נפטרה בשיבה טובה?! 😉 הגיע הזמן לעוד פרק…
יש לי שאלה – המשחק הזה שאתה עובד עליו זמין? מורידים חבילת התקנה משרת? מה המודל? תשלום חודשי או רכישות בתוך המשחק?
המשחק זמין, מומלץ לרכוש ולהוריד כאן. גרסא 0.1- 0.7 הן "שלם כרצונך", גרסא 0.8 עולה $3. בנוסף, חיפוש קצר בגוגל אחר Vae Victis – Khan יניב שפע תוצאות. גרסאות 0.8.8 ו0.8.9 הן האחרונות. המשחק הוא חינם אבל מי שרוצה לתמוך בי, במסך הכניסה יש קישור לSubscribeStar (עדיף) ו Patreon (פחות).
דור אם תוכל להשאיר את קארין רק עם עזי
מרגיש שהיא הדמות ה"שפויה" בין כולם (לפחות יחסית)
וגם בכללי היא גורמת לסיפור להרגיש מציאותי יותר
נ.ב אחד הספרים האהובים עליי , תודה רבה