הצד השני של הבריכה – פרק ל"ו

“ברצינות?!” נדרכת קארין.

 

“הוא היה מוכן לוותר על זה בשבילי …” מתחילה שירן.

 

“ …ואני מוכן גם בשבילך.” אני ממהר לומר.

 

“ …אבל אני …אוהבת את זה.” ממשיכה שירן. “אני אוהבת לראות אותו מזיין אחרות, זה הדבר הכי סקסי בעולם. כל עוד הוא לא הולך מאחורי הגב שלי.”

 

“את מי … ראית אותו … כאילו..?” שואלת קארין בביישנות.

 

“טוב, ראיתי אותו עם אמא שלי כמובן ואני יודעת שהוא היה עם לאה, אמא של אפק …”

 

“רגע רגע …" מתפרצת קארין. “היית עם לאה? אמא של אפק? מבצפר? החבר שלך?”

 

“כן.” אני אומר, מסמיק במבוכה.

 

“אפק יודע?”

 

“לא.” אני אומר, חש בפני מתלהטים.

 

“או מיי גוד.” אומרת קארין בשקט.

 

“אפק היה מחוץ לדלת.” מספקת מיכל את הפרטים. “אפק מסתובב בדירה ועזי שלנו מזיין את אמא שלו בחדר השינה שלה. ילד פלא.”

 

“ילד חרא.” אומרת שירן בשלווה.

 

“תכלס.” אומרת קארין.

 

“אני לא גאה בזה במיוחד.” אני אומר, פני לוהטות. זה כיף לזיין, זה פחות כיף ששלוש הנשים החביבות עלי בעולם שופטות אותי ככה.

 

"לא שזה עוזר למישהו.” עונה שירן. “ולא שהפסקת לזיין אותה אחר כך. זה היה סקסי בטירוף.” היא מוסיפה, קולה מתרכך.

 

“היית שם?” שואלת קארין.

 

“לא, אבל אמא סיפרה לי.”

 

“וואו.” אומרת קארין בשקט. “למה אני נכנסת פה בדיוק?”

 

אני לא עונה. אין לי איזו תשובה חכמה או מתחכמת בשבילה. היא נכנסת למצב מוזר ועדיף שהיא תיכנס אליו בעיניים פקוחות.

 

“גם לי מותר?” היא שואלת אחרי כמה רגעים שקטים. “להיות עם אחרים נגיד?”

 

מוזר, אבל אף פעם לא חשבתי על זה. המחשבה עליה עם עדי דאליש לדוגמא מהפכת לי את הקרביים. בדמיון שלי היא כורעת מתחתיו על ארבע. מוצצת לו את הזין. קוראת בשמו.

 

“איך הוא השתתק.” מצחקקת מיכל.

 

“כן, מותר לך.” אני מקרקר ואז מכחכח בגרון. “זאת לא כת ואני לא ראש הכת. החוקים חלים על כולם.” למרות שאני מנסה לדבר בקול צלול אני עדיין מרגיש כאילו אני לועס שברי זכוכית. כן, אני חרא צבוע.

 

“אז אם בא לי לקפוץ על עדי דאלוש? אני רק צריכה לספר לכם?” פוצעת אותי קארין.

 

“כן.” אני עונה, בטני מתכווצת.

 

“מגניב.” היא אומרת ואז נושקת לחזי. “אל תדאג, בכלל לא בא לי עליו, סתם ידעתי שזה יקפיץ אותך.”

 

משמאלי שירן מצחקקת ואני מרגיש את המועקה בבטן משתחררת מעט.

 

“אני לא פר כמוך או … איזו מטפורה חייתית-אך-לא-מיזוגנית שמתאימה כאן.” היא ממשיכה. “נראה לי שאני מונוגמית ומשעממת. לא יודעת אם לראות אותך עם אחרות ידליק אותי כמו את אחותך, אבל אני חושבת על ההצעה שלכם כבר מאז שבאתם אליי והגעתי למסקנה שזה לא הדבר הכי נורא בעולם, בטח שווה לנסות בשביל לקבל את שירן ואותך.”

 

אני מנשק את שערותיה השחורות.

 

“אז …אני צריכה לראות מה יש בקופת השרצים של הבויפרנד החדש שלי …עם מי הוא היה?” היא שואלת.

 

“בואי נראה …” נשמע קולה של שירן משמאלי. “יש את דוניא שעובדת איתו … אותה הוא מזיין רק בתחת כי היא שומרת את עצמה לחתונה או משהו … לאה אמא של אפק, אמא שלי כמובן … הייתה גם איזו מורה באחד מבתי הספר?”

 

“כן.” אני מודה. “נרטבתי בגשם והיא סוג של נדלקה עלי …זה היא התחילה איתי בכלל.” אני אומר להגנתי.

 

“מסכן.” אומרת מיכל.

 

“ממש מסכן.” ממשיכה שירן. “העמיד אותה ר' בחדר שלה וזיין אותה בתחת. ניצול מיני מחפיר של תלמיד חסר ישע.”

 

“באמת?” שואלת קארין.

 

“זה היא התחילה איתי! היא התעקשה שאני אשתה ויסקי, שאני אפשוט את הבגדים במשרד שלה … ואז היא שלחה משם את דוניא.”

 

“ממש צריך להגיש תלונה למשרד החינוך …” מגרגרת שירן, ידה מתחילה ללטף את ירכי.

 

“כן, עזי המסכן לכוד בחדר של המורה הזאת …” מצטרפת מיכל.

 

“סגנית המנהלת.” אני מתקן.

 

“כן, עזי המסכן לכוד בחדר של סגנית המנהלת הטורפנית …" היא ממשיכה בעוד ידה של בתה נוגעת באיברי המנומנם עדיין. "העיניים הגדולות שלו פעורות באימה … לא יודע מאין יבוא עזרו …ידה ידה ידה פותח לה 'תתחת.”

 

אני לא עונה כי קארין קלטה מה מתרחש וידה מצטרפת עכשיו לזו של שירן ושתיהן מלטפות אותי עכשיו, הזין שלי מתקשה באיטיות אך בנחישות. כמו חתימה טרמית של מנוע מתעורר בסרט מדע בדיוני, אני חש בחמימות בוקעת משתי המפשעות הלחוצות כנגד ירכיי. ידי המחבקות את שירן וקארין מוגבלות מעט בגלל גופיהן השוכבים עלי אך אני מצליח בכל זאת ללטף בגמלוניות מסוימת פלח עכוז אחד מימין ועוד אחד משמאל. אני חש בתזוזה במזרון ורואה את מיכל מזדחלת אל בין רגלי הפשוקות ומתחילה ללקק את הזין המזדקר במהירות. שתי הצעירות מחליקות מטה, מצטרפות אליה, ואנקת עונג נפלטת מפי כאשר שלוש לשונות ורודות מתחילות ללקק לי את הזין. בתנועות קדחתניות אני מארגן כריות מתחת לראש עד שאני גבוה מספיק כדי לצפות בנוף המדהים של שלוש היפיפיות כורעות על המזרון המתנפח מוצצות לי את הזין.

מימין קארין מלקקת לי את ראש הזין, מוצצת ומנשקת אותו. השפתיים שלה רכות ושופעות רוק ובתוך כמה רגעים הזין כולו בוהק ורטוב. באמצע אני מבחין רק בחלקם העליון של פניה של מיכל, המילף הקטנה עסוקה באשכים שלי ואני חש בה מוצצת אותם בזהירות ומשחקת בהם באצבעות עדינות ומיומנות. משמאלי אחותי מלקקת את הזין מהבסיס ועד המחצית, לעתים אפילו נושכת אותו בעדינות, מבטה סקסי ומתגרה. כמו מלך בהרמונו אני מניח את ידי על ראשיהן של שירן וקארין, מעודד אותן להמשיך באמבט הלשונות המטריף שהן מעניקות.

 

שירן מתרוממת וכורעת כשישבנה פונה אליי ואני חש את תשומת הלב שלי נשאבת אל הכדורים המושלמים של ישבנה. היא לא צריכה לומר כלום, הילדה הזאת מושלת בי באמצעות ישבנה וכמו שהאבן לא מצליחה לעצור את נפילתה אל הבאר, כך אני לא יכול לעצור מעצמי מלהתרומם על ארבע ולתחוב את פני אל בין גבעות הבשר המפתות שלה, לשוני מלחכת ברעבתנות את החור הקטן. שירן נאנחת בקול ושולחת יד חמדנית אל ראשי, הודפת אותי עמוק יותר אל בין לחיי הישבן.

 

“תאכל אותי, עזי …” היא נאנחת בעוד לשוני מרפרפת על הטבעת השרירית שלה, מרגשת אותה. כל הווייתי קבורה בין הכדורים הרוטטים של ישבנה ואני צולל פנימה ומלקק אותה בתאווה, לשוני חודרת ומנשקת, מלטפת ומעסה את האזור הרגיש, סוחטת אנחות נרגשות מאחותי. יד רכה מוצאת את הזין שלי ואצבעות ענוגות מלטפות אותו, שומרות אותו קשה ורעב.

 

“בוא כבר, עזי.” תובעת שירן ומנענעת את ישבנה בחוסר סבלנות. אני לא צריך יותר מזה: פני רטובות מרוק ואני מזדקף מאחוריה, צופה בה מפשקת את לחייה בשתי ידיים, חושפת את החור הקטן, רפוי ונינוח עכשיו אחרי הרחצה שהענקתי לו בלשוני. אני מקרב את ראש הזין אל הטבעת עד שהוא מחליק מעט פנימה ואז אוחז במותניה. דחיפה קלה, אנקה רמה ואני בפנים.

 

עדן. גן העדן נמצא בין פלחי העכוז של שירן. אני מתחיל לזיין אותה בתחת, צופה בהשתאות שאינה נגמרת בראש זין המבקיע בעדינות את דרכו בעד הפתח האחורי שלה. היא נאנחת ברווחה כאשר ראש הזין מחליק כולו לתוכה וגופה נרפה ואני מתחיל את המסע המענג תוכה. מרותק, אני צופה בזין הולך ונקבר בין הכדורים כלילי השלמות של ישבנה השזוף, הזהוב, אוחז בישבנה ודופק את הילדה הכי יפה בבית ספר, בארץ, בעולם והיא רק מתמסרת לי, כורעת על ארבע ומתענגת על הזין הקשה שלי שממלא לה את התחת.

הטבעת האנאלית שלה לופתת אותי בחמדנות, חולבת ומעסה לי את הזין ואני נאנח בקול ומתמסר לעונג. שירן אוחזת בסדין ומביטה בי בעיניים רעבות ואני גוהר מטה, נעמד על יד אחת ובשנייה אוחז בשיערה ומוביל אותה אליי לנשיקה. היא נאנקת כשלשוני פולשת אל פיה בעוד הזין שלי ממלא אותה מאחור. אני בתוכה, חולש עליה והנשיפות הנרגשות הבוקעות מפיה מבהירות לי שזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה.

 

אני חוזר לעמדת "הקפטן", כורע מאחוריה ואוחז לה בתחת. אין תנוחה שאני אוהב יותר מזאת למין אנאלי. הידיים שלי נחות על שני הכדורים המוצקים של ישבנה, ותוך שאני אוחז בה בכוח אני דופק אותה בתנועות עמוקות ונחושות, משפד אותה עד הביצים. בכל פעם שאני נקבר בתוכה היא נאנקת כאילו אני טיפה עמוק מדי אבל משהו מעט סדיסטי נעור בי ומתענג על זה: היא אוהבת את זה כל כך שאפילו את הכאב היא מקבלת.

 

לידי מיכל וקארין לא יושבות בשקט. קארין שוכבת על גבה בתנוחה מיסיונרית מושלמת ומיכל גוהרת מעליה ירכה האחת בין ירכיה של קארין, השנייה מחוץ לירכה השמאלית. בתנוחה זו מפשעותיהן העירומות נמצאות בדיוק זו מעל זו ומיכל מחככת את ערוותה בזו של קארין, מזיינת אותה בתנועות קצובות. להפתעתי היא היא גם מניחה את יד שמאל על צווארה של קארין, חונקת אותה מעט בעוד ידה הימנית משחקת בשדה הגדול, חופנת אותו ומושכת בפטמה ללא עדינות יתרה. אנחות הריגוש המתוקות הנפלטות מפיה של קארין מבהירות לי כמה היא מתרגשת מהזיון האגרסיבי הזה ועיניה החמודות עצומות בעונג גלוי.

 

גם שירן מבחינה במתרחש לצדה. היא נעה באיטיות על מרפקיה לעבר קארין וזו מזדחלת אליה באיטיות. מבלי להפסיק לזיין אותה, אני נע אחרי שירן עד שראשה מגיע מעל זה קארין, חברתה/אהובתה. זה נהיה אפילו יותר פסיכי וסקסי כשהן מתנשקות: שירן מלמעלה, קארין מלמטה, שירן עם זין קשוח בתחת וקארין שולחת יד לעבר מפשעתה של שירן תוך שהיא עצמה נבעלת על ידי מיכל. מיכל ואני מביטים זה בזו בתאווה מתגברת, שנינו בועלים את הילדות היפיפיות האלו, חולשים עליהן.

 

דווקא מיכל היא זו שמתפרקת ראשונה. עיניה נעצמות למחצה והיא נאנחת, תנועות הדפיקה שלה נחושות ורעבות יותר בעודה מתחילה לקרוא בקול. כמו אבני דומינו, נדמה שהריגוש של האם מצית את הבת וגם היא מצטרפת אל האורגזמה, אגרופיה חופנים את הסדין והיא מתנשפת וקוראת בשמי. אני כבר לא מצליח לעצור את הריגוש ומתחיל להשפיך לה בתחת, חש בגלי העונג מטלטלים את גווי בכל נתז שאני משגר אל מעמקי ישבנה. האחרונה היא קארין ומבטינו מצטלבים לרגע כשהיא מעפילה גם היא אל השמיים, שם, למשך כמה רגעים, ארבעתנו זיקוקים מתפוצצים.

 

נשכב. עוצם עיניים לרגע. מישהי מנגבת לי את הזין במטלית או משהו. שפתיים מנשקות אותי. אני חושב על זה שמיכל קצת נשארה בחוץ הפעם ושולח יד כדי לאסוף אותה לחיבוק אבל קארין, מבלי לשים לב, משתרעת על זרועי ואני מערסל אותה אליי. שירן מימיני, קארין משמאלי, עירום מול עירום, חזה מול חזה, שתי ערוות נחות על ירכיי. המחשבה האחרונה שלי היא דווקא על מיכל, נרדם.

 

מתעורר לקול גרגור בבטן. פוקח עיניים. אני מוצא את עצמי בכפיות עם קארין, הזין שלי (מזדקר במהירות) בין ירכיה, יד ימין שלי חופנת שד גדול. אינסטינקטים טובים! אני מחמיא לעצמי. שירן מחבקת אותי מאחור מתוך שינה, את מיכל אני לא רואה בתנוחה שבה אני נמצא. מחשבותיי נודדות במהירות אל העבודה. אני מעריך שאתמול, כשכולם עבדו, העלינו והורדנו שליש מהמרצפות. זה הישג מצוין אבל אני לבד היום. אני לא מוכן ששירן וקארין יעזרו, יש להן בגרות באנגלית ללמוד אליה. אני את הבגרויות של אשלים בעתיד אבל אני לא מוכן ששירן תיפגע.

 

לזחול ממזרון מתנפח בלי להזיז אותו זה כמו לשחק דוּקים. לאט לאט אני מצליח להשתחרר מאחיזת שתי נשותיי העירומות ולהזדחל אל מחוץ למזרון. ספיידרמן מזדקף בחדווה (ובמאמץ ניכר שמכווץ לי את הלב) אבל אני מסמן לו להיות בשקט והוא לא עושה משהו מטומטם או רועש. לוקח בגדים ויוצא החוצה. האוויר קר. כוסאמק, דווקא השנה כשאנחנו זרוקים כמו בדואים בחוץ החורף מתחיל בפול גז כבר בתחילת נובמבר. הבטן מקרקרת לי אבל לא רציתי להתעסק עם המקרר ולהעיר את הבנות אז אני אתחיל לעבוד על בטן ריקה ואוכל כשהבית יתעורר.

 

מפרק מרצפות וממיין, מה למחזור ומה לאשפה. רק אני והבית הזה, כמו האוורסט שלי, כמו מובי דיק שאני חייב לצוד. אני אבנה פה בית. ותהיה לי משפחה. ולילדים שלי יהיה אבא אמתי ואמא אמתית ולא אומנות ומשרדים. אני כועס ומפחד ועובד יותר מהר ויותר חזק, מנצל את הפחד כמו שלימד אותי ערן. אל תתן לפחד להחליש אותך, תשתמש בו כדי להצית את הזעם. אבל הבית גדול והחורף או-טו-טו פה ואני יודע מעט מדי על שיפוץ, חייב להסתמך על ערן ועל מעט הכסף שיש לי. תרחיש אחד הוא גאולה, תרחיש שני התרסקות. הפחד מתגבר ואני נאבק בו. עוקר בכוח מרצפת עקשנית …חזק מדי, שברתי אותה. אני חושק שיניים בזעם ומאגרף את הידיים. לעזאזל, מטומטם. מרצפת שבורה זה פחות כסף. פחות כסף זה אומר שהבית יהיה פיל לבן שהולך לעירייה. תנשום, מטומטם. תנשום. תעבוד חכם.

 

צעדים במדרגות.

 

“בוקר טוב.” נשמע קולה המתוק של קארין.

 

“בוקר טוב.” אני נוהם בלי להסתובב.

 

“בוא לאכול.”

 

אני קם, לופת חלק מהמרצפת השבורה בידי.

 

“הכל בסדר?” היא שואלת. אני מהנהן. עדיין כועס, עדיין מפחד.

 

“סתם, יש מלא עבודה וזה …” אני ממלמל ומתחיל לרדת במדרגות במהירות.

 

“אל תדאג, אנחנו נעזור.” היא קוראת אחרי, מנסה להדביק אותי.

 

“לא!” אני אומר בחדות וקארין פוערת את עיניה הקטנות והחמודות.

 

“אני מצטער, יש לכן בגרות בחמש עשרה בחודש, אתן חייבות ללמוד.”

 

“נו, נלמד מחר, אל תהיה כזה …”

 

“לא, נו.” אני אומר, קצת בקול רם מדי כשאנחנו נכנסים לבית. מיכל ושירן מביטות בנו במבטים שואלים.

 

“מה קרה?” שואלת מיכל.

 

“שירן וקארין צריכות ללמוד לבגרות באנגלית, הן לא יכולות לעזור לי.”

 

“נעשה און אנד אוף.” מציעה שירן.

 

“לא.” אני מתעקש. “אני כבר בחוץ אבל זאת לא סיבה שאתן תיכשלו בבגרויות שלכן.”

 

הבנות מביטות זו בזו ומיכל מרימה יד קטנה לסמן להן להירגע.

 

“בואו נאכל.” היא אומרת.

 

האוכל בא לי בדיוק בזמן. אולי חלק מהכעס שלי היה מהרעב. עם כל הכבוד וההערכה לחברים שעזרו אתמול, כולם ביחד עבדו בערך כמוני, אולי מעט יותר. אני מרגיש שהשרירים עצמם רעבים וכואבים במקומות שלא הכרתי במהלך האימונים שלי עד כה. אין לי אימון של לעלות מדרגות עם 40 קילו מרצפות. כמו בארוחות קודמות אני חש פתאום איך הן בוהות בי, משועשעות נוכח כמויות האוכל שאני מעיף לתוך הפה.

 

“מה?” אני אומר בפה מלא. “אני רעב.”

 

“איזה פר זה.” אומרת שירן.

 

“הרביע אותך יפה אתמול.” עונה אמהּ.

 

“הוא מוזמן תמיד לעבר לי את התחת …” אומרת שירן ברכות. “וואו, איך גמרתי, חשבתי שאני מתעלפת. ועוד עם היד שלך שמה …” היא מפריחה נשיקה לעבר קארין.

 

הזין שלי מתעורר אבל אני מסרב בעקשנות להיכנע לו עכשיו.

 

“רותם אמרה שהיא תבוא אחר כך.” מביטה בי שירן. “לעזור לך.”

 

אני נוחר.

 

“לעזור לי. היא רק רוצה לקפוץ עלי.”

 

“נו, מה רע? אני מתה לראות אותך ממלא את הכּוּס הג'ינג'י שלה.” היא עונה ונדמה לי שהיא מתחמקת ממבטה של קארין אשר פחות מתלהבת מלראות את הבויפרנד שלה עם אחרות. אני יכול להבין אותה: להתחיל את הזוגיות הרצינית הראשונה שלך בשלישיה זה מספיק מוזר, המחשבה על לראות אותו עם אחרות זה יכול להיות יותר מדי.

 

“אני לא הולך לגעת בה, אבא שלה יהרוג אותי.”

 

“אויש, נו.” גוערת בי שירן. “אל תהיה כזה פחדן.”

 

“אני פחדן.” אני מושך בכתפיים.

 

“טוב, אז אולי אנחנו ניקח אותה כפרס תנחומים.” היא מביטה בקארין וזו מחייכת בביישנות.

 

אתן צריכות ללמוד.” אני אומר, אינסטינקטיבית מצביע עליהן במזלג.

 

“כן, אבא.” עונה שירן. זה לא היה רק סרקזם וההכנעה המתוקה בקולה מאיצה לי את הדופק. אני מביט בשלושתן: שלושתן יושבות במכנסי טרנינג רפויים ונוחים להפשטה ובחולצות ללא חזייה. שדיה הגדולים של קארין מותחים את החולצה ההדוקה ועטרותיה ופטמותיה נראות בבירור. היא מבחינה במבטי ומחייכת חיוך מתגרה ומתמתחת, הודפת את הדדיים עוד יותר לעברי.

 

“יאללה, לכו ללמוד.” אומרת מיכל. “אני אפנה את הבלגן.”

 

“תודה.” אני אומר לה ומרכין ראש.

 

“כן, ראיתי לאן זה הולך.” היא עונה. “ואני יודעת שהיית מתבאס לבזבז זמן.”

 

“את אמא איומה.” אומרת שירן.

 

“עוד רגע את גם מפנה את השולחן וגם הולכת ללמוד אנגלית.”

 

“ביי, הייתי פה.” ממהרת שירן לקום מכיסאה. בזריזות חתולית היא גוהרת אליי ומטביעה נשיקה רכה על שפתי ואז ממהרת אל החדר הנוסף, ישבנה הבשרני מעכס מתחת למכנסי הטרנינג ההדוקים. קארין מחייכת ומצטרפת אליה וגם אני קם ממקומי.

 

“יאללה, לעבודה.” אני אומר.

 

“אני אבוא לעזור לך אחר כך.” היא אומרת.

 

“תודה, אבל אולי עדיף שתשמרי על הבנות.” אני מחווה לעבר החדר הנוסף. "יש להן בגרות עוד מעט."

 

“אל תגזים, הן ילדות טובות.”

 

חוזר אל העבודה, יותר חרמן אבל יותר רגוע. אולי חלק מהכעס והחרדה שלי מקודם היו כתוצאה מרעב? כמה טיפשי. אבל למרות זאת, אולי התגובה הייתה מוגזמת, הסיבה לא השתנתה. הפרויקט הזה הוא עצום, הסיכויים להצליח בו נראים לי זעירים ואני מרגיש את עצמי לפרקים כמו ילד קטן וחלש מתחת להר. בכל זאת אני מצליח להכניס את עצמי לאיזה מצב עבודה יציב ועובד בקצב טוב. מפרק מרצפת, מניח אותה בערימה הנכונה, כשערימה מתמלאת אני מוריד אותה לכניסה ואז עולה עם מרצפות חדשות. מפרק, עורם, מפרק, עורם, יורד ועולה.

 

צעדים נשמעים מאחורי ואני מסתובב, מצפה למצוא את מיכל עם כריכים ושתייה ואולי עם איזה מצב רוח הרפתקני, אבל הלהבה שאופפת את הראש שייכת לרותם.

 

“הי רותם.” אני אומר ומתרומם. רותם לבושה בפשטות: חצאית קצרה ואפורה המסגירה בגאווה את עובי ירכיה, מגפי עבודה וגרבי ירך מצמר, סווצ'ר קפישון כחול. היא מחזיקה מגש עם תה חם וכריכים.

 

“הי כוסון.”

 

“מה קורה?”

 

“באתי לעזור.”

 

“לעזור איך?”

 

“מה בא לך?” היא שואלת, חיוך קטן מבצבץ בעצלתיים בזווית פיה. רותם מניחה את המגש על ערימת מרצפות ומסדרת ערימה אחרת למשהו שאפשר לשבת עליו. היא עושה את זה כשגבה אליי ורגליה ישרות וכשהיא מתכופפת אני מגלה שהיא לא לובשת תחתונים, ערווה עירומה לחלוטין חורכת לי את הקרנית ביופייה.

 

“לאכול ואז לעבוד.” אני מכריח את עצמי לענות.

 

רותם מתיישרת ואז מתיישבת על הכיסא המאולתר שהכינה לעצמה. היא מניחה את המגש על ירכיה הפשוקות קמעה ואני נאלץ להכריח את עצמי שלא להביט בינהן. החיוך הקטן על פניה המנומשים מתרחב כשהיא מבחינה במאבק הלא ממש מוצנע שלי.

 

“אז הבאתי לך אוכל, אחר כך תתן עבודה?”

 

“א-הה.”

 

“כמו שנתת אתמול?”

 

“רותם, מה את רוצה?” אני שואל בפה מלא כריך. חרא נימוסים אבל אני רעב וקצת חסר סבלנות למשחקים שלה.

 

“אני רוצה לעזור.” היא אומרת בתמימות.

 

“בלי תחתונים?”

 

“אני לא רוצה שיתלכלכו לי כשאני רטובה.”

 

פאק, זאת יודעת להטריף אותי.

 

“רותם, אמרתי לך. אין סיכוי שיהיה ביננו משהו. את …מהממת, את יכולה לבחור כל אחד.”

 

“בא לי אותך, מה אני אעשה? למה לא בעצם?”

 

“את יודעת מי הבנאדם הכי חשוב בחיים שלי היום?”

 

“אני?”

 

“מצחיק.”

 

“שירן? אמא של שירן? קארין?”

 

“אבא שלך. אבא שלך הוא הבנאדם שהכי חשוב לי בחיים. אם אני אעצבן אותו כל הפרויקט הזה קורס. אני חייב לשפץ את הבית ואין לי כסף. רק עם הקומבינה של אבא שלך יש לי איזשהו סיכוי, את מבינה?”

 

"אני מבינה. אתה יודע מה אני מבינה?"

 

"מה?"

 

“אני מבינה שנמאס לי שהוא מחליט עלי כאילו אני בכיתה ג'.” היא רושפת. “זה מה שאני מבינה. מה הוא רוצה, למצוא לי שידוך?”

 

“רותם, זה בינך לבינו, אבל הוא די הבהיר לי מה דעתו בנושא ואני לא הולך לעצבן אותו. וחוץ מזה …”

 

“כן?”

 

“האמת? לא מתאימה לי כל הגישה של 'באתי לזיין אותך' שלך. אני לא איזה צבי שאת צדה.”

 

“סליחה באמת שאני מתנהגת כמו גבר ולא כמו ליידי.”

 

“לא יודע עם איזה גברים את מסתובבת, אבל אני לא 'בא לצוד' בחורות ולא מתנהג אליהן ככה. לא מודיע לבחורות שבאתי לזיין אותן.”

 

“לא לכולם יש מזל שבחורות פשוט נופלות לו לידיים כמו לך, עזי.”

 

אני נאנח.

 

“תראי …את סקסית בטירוף, באמת …אבל מה שחשוב לי עכשיו בחיים זה הבית, אוקיי? ואם אבא שלך יגלה שאני …”

 

“'מזיין אותך', אתה יכול להגיד את זה.”

 

“ …מזיין אותך, הוא גם יהרוג אותי וגם יפסיק לעזור לי ואני לא יודע מה יותר גרוע, אוקיי? אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי את זה.”

 

ניכר ברותם שלמרות השליטה שיש או אין לערן בה, היא לא רגילה שמסרבים לה. למרות זאת היא מהנהנת באיטיות.

 

“אתה משהו מיוחד, עזי.”

 

“חברים?” אני שואל ומושיט לה יד ללחיצה.

 

“חברים. בוא, אני אלמד אותך קצת ריצוף.”

 

“מאיפה את יודעת?”

 

“כי אני מתעסקת עם החרא הזה מאז שאני ביסודי, זה מאיפה. ומסיבות שאני לא ממש יכולה להבין זה גם מעניין אותי.”

 

“מגניב.”

 

תכננתי את היום לפירוק מרצפות והעמסה של מרצפות חדשות אבל אם אני אצליח לחסוך גם בעלויות של רצף, זה יהיה מעולה. לכן בשעות הבאות אני עוקב אחרי הוראותיה של רותם. אנחנו מנקים את הבטון ומסמנים את מיקום המרצפות המיועד לפני שאני מורחים כמות קטנה של החומר המדביק. רותם מראה לי כיצד לשמור על רווחים אחידים בין המרצפות באמצעות תופסני הפלסטיק ואחרי שריצפנו אזור לא גדול של 9 על 9 מרצפות אנחנו מנקים אותן בספוג רטוב כדי לסלק את שאריות הדבק.

 

"וואו, איזה מדהים.” אני אומר, מביט במעשה ידי. “מה נעשה ליד הקיר? צריך לחתוך את המרצפות שם, אין להן מקום.”

 

“אני אביא מאבא שלי מכונה לחיתוך מרצפות. אבל עוד לא גמרנו. צריך לאטום את המרווחים בין המרצפות.”

 

היא מראה לי איך לעשות גם את זה וכשאנחנו גומרים אני מביט בגאווה בריבוע 9 על 9 שייצרתי.

 

“זה ישר?” אני שואל.

 

“כן.”

 

היא רואה את הספקנות שלי ואומרת:

 

“זה ממש טוב למתחיל. אתה עובד לאט אבל …רואים שזה חשוב לך, נלחמת והקפדת שכל מרצפת תהיה ישרה ומאוזנת. לרצף שתביא זה לא יהיה חשוב כל כך.”

 

“זה הבית שלי. פה תהיה המשפחה שלי.”

 

“איזה משפחה, שירן?” היא יורה ואני מבין שאולי אמרתי יותר מדי. אבל העיניים הכחולות שלה לא מוותרות ואני שקרן גרוע.

 

 

 

=========================

לפרק הבא

מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

27 thoughts on “הצד השני של הבריכה – פרק ל"ו”

  1. פצצה של פרק, אבל למה באיחור, למה? הרגת….

    אם כבר בזה עסקינן – אני מקפיד להיכנס דרך חיפוש "סיפורי סקס" בגוגל, ושמתי לב שבימים בהם אתה אמור להעלות פרק המיקום קופץ מ-6-7 ל-3-4.
    מה דעתך לעדכן בתדירות גבוהה יותר? אני יודע שאתה שומר על קצב הפרסומים החדשים וגם מבין למה, אבל אולי בשבוע שבו לא עולה פרק חדש תעלה משהו מהישנים שעדיין לא פה? מה דעתך? יכול להיות אחד מהבזקים, או כל סיפור מ"סוכנות ארוטיקה" ז"ל (תרתי משמע) שעדיין לא עלה פה. כדי קבורה, מתן בסתר, אלדד זוכה בקזינו… לא חסר…

    1. תודה על עבודתך הברוכה! לגבי תכנים ישנים: מה שלא הועלה הם תכנים שלדעתי לא עומדים בסטנדרטים שלי (ושלכם) היום. אתה אולי זוכר אותם בחיבה אבל כמו הרבה פעמים בחיים, הנוסטלגיה מייפה זכרונות עבר אשר יפלו טרף לשיניים החדות של זאבי ההווה.

  2. האמת אני קצת מאוכזב ,
    קניתי את הפרק לפני שבועיים ובמהלכן פינטזתי על הערווה הערומה של הג'ינגית כשהיא מתכופפת, לאכזבתי לא ציירת את זה .

  3. פשוט משובח
    הדינמיקה מול רותם, וכל הטיזינג והמשחקים שהולכים בין עזי לבין שירן וקארין
    והציורים בכלל מדהימים, השתפרת המון

  4. נהדר נהדר נהדר.
    תודה.
    רק אומרת- הציורים מעולים אבל הזין של עזי כבר בגודל לא הגיוני.

    1. מכיוון שאני משתמש באותה תוכנה, אלה בדיוק אותן הגדרות של גודל הזין. אולי משהו בזווית הצילום או התאורה. תודה בכל אופן!

    2. דווקא הגיוני. ברור שמעל הממוצע, אבל מהזווית שאני רואה הוא לא הרבה יותר משלי😌 אבל חייב לציין שחידוש מרענן לראות את הסצנה מנק' המבט של הגבר.

  5. זכית להגיע ללו – קשור למספר הצדיקים אולי ?
    כידוע אתה צדיק מסוג אחר אבל צדיק ללא ספק

    1. זה לא עובד ככה. יש את הגודל הדיפולטיבי של האיבר שמוגדר בתוכנה ושיניתי אותו למשהו שמוגדר בתוכנה כ Marcus 40% אבל זה נתון חסר משמעות למי שלא ממש עובד עם התוכנה.

    1. את הספר השני במלואו, כולל איורים סקסיים (אך ללא עירום או סקס לצערי) שלא יתפרסמו באתר, אפשר לרכוש כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *