ק – ?
ע – שירן ואני.
ק – זה לא…לא מתאים עכשיו.
ע – למה?
ק – אני לא סגורה על הרבה דברים.
ע – בדיוק בשביל זה אנחנו באים. בשביל לסגור דברים.
ק – לסגור דברים?
ע – בקטע טוב.
ק – או-קיי…לא יודעת מה זה "קטע טוב" אצלכם.
ע – אנחנו עוד כמה דקות מגיעים, אפשר לעלות לעלות אלייך או שאת רוצה לרדת?
ק – מלא אנשים פה. אני ארד.
“מה?” שואלת שירן.
“יורדת.”
כאשר אנחנו מגיעים אל מתחת לבניין שלה, קארין כבר מחכה לנו למטה והלב שלי מסיר פעימה כשאני רואה אותה, פתאום אני שוב מבין כמה התגעגעתי אליה.
פותח חלון. קר בחוץ.
“שלום.” אני מקרקר ומכחכח בגרון.
“הי.” היא אומרת בקול קטן.
אוקיי, זה יהיה מוזר. איך נדבר? אני יושב במושב בקדמי, שירן נוהגת. קארין תשב מאחורה?
אני יוצא ולרגע נעמד מולה. למרות שהיא גבוהה לבחורה, היא נראית לי פתאום כל כך מסכנה וקטנה שבא לי לאסוף אותה בזרועותיי ולחבק אותה ולהגיד לה שהכול יהיה בסדר אבל אני לא בטוח בזה ופתאום אני מפחד שהכול לא יהיה בסדר. קארין מביטה בי כאילו גם אצלה עוברות מחשבות דומות ומסקנות דומות. תחבק אותה, אידיוט. אבל הרגע עובר וכאילו הייתי חתיכת בול עץ רקוב, חוסר הביטחון סוחף אותי כמו גל אל תוך ים המבוכה.
“בואי נדבר באוטו.” אני אומר ונכנס אל המושב האחורי.
שנינו מתיישבים במושב האחורי ומניחים לשתיקה למלא את שאר המושבים.
“רצינו לדבר איתך.” אומרת שירן.
“כן…עזי אמר לי.” אומרת קארין מבלי להישיר מבט אל אף אחד מאיתנו.
“תראי…” אני מתחיל.
“שנינו אוהבים אותך…” ממשיכה שירן ומביטה בי. קארין יושבת ולועסת את שפתה התחתונה, מביטה בחושך שבין רגליה.
“וברור לנו שהמצב הזה הוא מוזר.” אני אומר.
“נו, תחתכו כבר.” מסננת קארין. “אני לא יכולה להתחרות ב…מה שיש בינכם. הבנתי. יכולת לסמס לי את זה.”
“לא, זה לא זה בכלל.” אני אומר. "זה לא מה שבאנו להגיד."
“לא?”
“לא…פשוט חשבנו…” אני מסביר. “כאילו…דיברנו עם מיכל…ו…אולי נהיה שלישייה.” אני פולט את המילה כאילו הייתה גחל.
“שלישייה?” שואלת קארין ואז אומרת שוב. “שלישייה?” היא מצחקקת. “מה זה אומר בדיוק?”
“אני לא…” מתחילה שירן אבל אני מתפרץ.
“נאהב אחד את השני… את השלישי… נהיה מחויבים אחד לשני. כמו זוג אבל ב…שלושה.”
יש שקט באוטו. הפה שלי יבש. קארין מביטה בידית הדלת כאילו מנהלת איתה משא ומתן בראש.
“אני מבטיח לאהוב רק את שתיכן. ואתן תאהבו רק אותי.” אני אומר. “ונצא רק ביחד. ונספר אחד לשני הכל.”
“אבל אתם גרים ביחד.”
“הבית הגדול יהיה מוכן עוד מעט.” אני עונה מהר. “יש טונות של חדרים. חדר השינה גדול.”
“עוד מעט תוכלי לעבור לגור איתנו.” אומרת שירן. "תספרי להורים שלך משהו, הם אוהבים אותי. אמא שלי תגיד להם שזה בסדר. שאת בהשגחתה."
“וואו.” אומרת קארין. "זה ממש מוזר."
“פעם אסור היה להומואים להיות ביחד, היום זה סבבה.” אני אומר, חש את הפנים שלי לוהטים באפלולית. “אמהות נכנסות להריון בלי אבא ומגדלות ילדים לבד ואין בעיה עם זה. מי אמר שאהבה זה רק בשניים? סבא וסבתא שלנו? שילכו להזדיין. נעשה מה שאנחנו רוצים.”
“אני לא יודעת אם אני אצליח להיכנס בינכם.” אומרת קארין בשקט העצוב שלה.
“את לא תצטרכי להיכנס ביננו. רק להשתלב איתנו.” אני אומר למרות שתכלס לא בדיוק ברור לי מה אמרתי עכשיו.
“אני צריכה לחשוב על זה.” אומרת קארין ופותחת את הדלת ויוצאת החוצה. לפני שהיא סוגרת אותה היא רוכנת ואומרת: “אני אוהבת אותכם, יא אח ואחות מופרעים.”
אני מביט בה מתרחקת בלב הולם.
“'Well, that went well” אומרת שירן בסרקזם.
קארין כבר נכנסה אל הלובי של הבניין ונעלמה ואני מרגיש תשוש, הפה שלי יבש.
“אבל היית סבבה.” היא אומרת ומתניעה את המכונית.
“הייתי?”
“כן.” היא מהנהנת ושיערה הזהוב כמו מאיר את המכונית. “כשהיא שאלה 'מה זה אומר' לא ידעתי מה להגיד אבל אתה ישר נכנסת והצלת את זה.”
“חשבתי על זה קצת בדרך.” אני מודה. “וגם אלתרתי.”
“אם זה יצליח זה יהיה בזכותך.” היא ממשיכה. “ואני ממש רוצה שזה יצליח.”
“גם אני.”
“חבל שאתה לא נוהג.”
“למה?”
“כי אם היית נוהג הייתי מוצצת לך את הזין עכשיו, אני כולי…” בחושך היא מתרוממת קצת, עושה איזה תנועת התרוממות ומגישה לי את ידה: ריח כּוּס רענן ממלא את נחירי.
“הבנתי. רוצה לעצור בצד?”
“באוטו הזה? עם הגודל שלך? תשכח מזה. נגיע הביתה ואני אזיין לך את הצורה.”
כשהיא עוצרת שנינו יוצאים מהמכונית ומתנשקים נשיקה לוהטת על המדרכה, לשונותינו מסתייפות. היד שלה מוצאת את הזין שלי והיא מתחילה ללטף אותי לקשיות מלאה מעל הג'ינס. אני מניח יד על מותנה ומלטף באגודל את שרירי הבטן שלה, ידי השנייה מערסלת את פניה.
שירן אוחזת בידי שעל מותנה ומובילה אותה אחורה, מניחה אותה על פלח עכוז חטוב ועגול. מבלי לקטוע את הנשיקה אני מלטף את החריץ שלה מעל הבד, מלמטה ועד למעלה. חסרת סבלנות, שירן שוב שולחת יד לאחור ומכוונת אותי לאזור שהיא רוצה: למעלה, אזור פי הטבעת.
אנחנו עדיין ליד המכונית ואני מחליק שתי ידיים אל תוך מכנסי הטרנינג שלה, חופן את הישבן המושלם בשתי ידיים ושירן מגרגרת בסיפוק כאשר אצבעי אוספת מיצי ערווה ומתחילה לשחק בחור הקטן שלה, מסתובבת סביב ודוקרת אותו בעדינות. אני משחק לה עם התחת, מפשק אותו באצבעות חזקות, מלטף את החריץ ומפנק את החור החמוד הזמן שהיא מאוננת לי, מתגרה באריה מבלי לשחרר אותו מהכלוב.
“בוא נכנס…” היא ממלמלת לבסוף ואנחנו קוטעים את ההתמזמזות.
בחושך של הגינה אני חצי עיוור, בטח שלא גיבור אבל כשאנחנו נכנסים אל הבית אני בקושי מספיק למלמל ברכת שלום למיכל שיושבת וקוראת ספר לפני שאני אוחז בזרועה של שירן ומושך אותה אליי להמשך הנשיקה.
“איך היה?” שואלת מיכל.
“בסדר.” ממלמלת בתה בעודה פותחת לי את הג'ינס תוך שהיא כורעת תחתי.
“נראה שהרבה יותר מבסדר.”
אני נושף בהקלה כאשר שפתיה של שירן עוטפות אותי, חש במעט מהמתח של השעה האחרונה מתפוגג. היא ממהרת ללקק ולנשק את אשכי, מוצצת אותם בעדינות לפני שהיא מנשקת את דרכה למעלה, שפתיה על הזין שלי רכות ומפנקות. היא מביטה בי מלמטה, עיניה החומות מתגרות ומבקשות כאחד, לשנינו ברור שזה רק החימום.
מיכל מתרוממת מכיסאה ומתקרבת אליי, ידי נשלחת לאסוף את גופה העדין, שפתינו נפגשות לנשיקה. מה זה גן עדן? גן עדן זה לנשק את האמא כשהבת מוצצת לך את הזין. מיכל לא לובשת חזייה מתחת לסווצ'ר וידי מוצאות שדיים עירומים אותם אני חופן ומשחק בפטמות המזדקרות, סוחט ממנה התנשפות נרגשת. ביד אחת אני משחק בישבנה הקטן, בשנייה אני מפנק לה שד ובתוך כמה רגעים מיכל נמסה לי בידיים בעוד בתהּ הכורעת תחתי ממשיכה לענג אותי בפה רטוב ושפתיים רכות.
אני מבחין בשירן האוחזת בזרועה של אמה ואז מושכת אותה מטה, לכריעה. מיכל נותנת בי מבט מופתע אבל זורמת וברגע הבא שתיהן כורעות תחתי, אמא ובת מוצצות לי את הזין. לפני שאני מספיק להתרגל לרעיון המטריף, שירן לוחשת משהו לאמה, מתרוממת, מפנה אליי את גבה ואז חולצת את נעליה. מבלי להסתובב היא פושטת את הסווצ'ר והחזייה, חושפת את גבה המושלם והשזוף. את המכנסיים והתחתונים היא פושטת בתנועה ארוכה וזורמת, כמו קוסם המגלה את שיא הערב: רגליים ארוכות וחטובות ומעליהן, זוג הכדורים כלילי השלמות של ישבנה.
שירן עדיין לא מפנה אליי את מבטה כשהיא עולה בזהירות על המזרון. כמו מוסלמי בתפילה היא כורעת, מרפקיה על הסדין, רגליה מקופלות כך שברכיה צמודות, עקביה צמודים לישבן וחזהּ נח על הברכיים. אמה ממשיכה למצוץ לי במשך כמה רגעים, מגירה עלי אשדי רוק, ואז זוחלת אל המזרון וקוברת את פניה בין פלחי העכוז של בתה.
לא. נכון.
שירן נאנחת כאשר לשונה החרוצה של אמה מוצאת את החור הקטן והסודי שלה. פלחי העכוז של אחותי עסיסיים ומלאים ופניה הקטנים של מיכל כמעט נעלמים בינהם כשהיא מלחכת את פי הטבעת של בתה. כדי להקל עליה, שולחת שירן את ידיה לאחור ומפשקת את לחייה בהזמנה, מתנשפת בקול כאשר אמהּ עושה לה משהו מרגש במיוחד. כאשר אני מציץ מהצד אני מבין שהמשהו המרגש הזה הוא שמיכל מאוננת לבתהּ תוך כדי שהיא מפנקת לה את התחת.
האמת היא שהייתי יכול להמשיך לצפות בפנים היפות של מיכל תקועות בין פלחי העכוז של שירן אבל לאחותי יש תכניות אחרות: אחרי כמה רגעים היא שולחת יד לאחור ונוגעת בראשה של אמה, הודפת אותה הצידה בעדינות. מיכל מבינה את הרמז וזזה, מפנה לי את הדרך אל התחת המושלם של בתה: עגול ושזוף, חטוב ורטוב מרוק. מיכל נותנת לי עוד כמה מציצות רטובות ואז כורעת לצד שירן, מפשקת את לחיי הישבן של בתה השזופים בהזמנה.
תנוחת הכריעה ה"שטוחה" של שירן גורמת לכך שישבנה נמוך מאוד מעל המזרן אבל לאימוני הגמישות שערן מכריח אותנו לעשות יש יתרון: אני כורע מאחוריה על המזרון ומפשק את הרגליים שלי עד שהאגן נמצא מול פלחי העכוז המזמינים, מקרב בלב הולם את ראש הזין רטוב הרוק אל החור שלה. תנועה קטנה של האגן והראש מתיישב בנוחות על הטבעת האנאלית ואני אוחז במותניה הצרות של שירן. עכשיו הכל במקום וכשאני דוחף היא נאנקת לנוכח הזין הקשה המבקיע את דרכו לתוך התחת שלה.
לאט ורגוע אני מזיין את אחותי-אהובתי בתחת. כרגע הכל עדיין רטוב וחלקלק שם והזין שלי כובש אותה בתנועות מדודות וקצובות, נשימותיה נעתקות בקול בקצב שמתווה האגן שלי, וה "אהּ…אהּ…אהּ…” המתוקים שלה מתוזמנים עם תנועות הזין שלי המבקיע את דרכו בין הלחיים השזופות של ישבנה. הידיים שלי חזקות ועדינות על מותניה, לופתות אותה ומעניקות לי שליטה מלאה על גופה בזמן שאני מזיין אותה בתחת. רק עכשיו היא מסבה את פניה לאחור והיא מביטה בי ברעבתנות, עיניה כמעט מתגלגלות בחוריהן.
“התגעגעתי לזה…” היא ממלמלת.
“גם אני.” אני עונה, נאנח בעונג לנוכח הלפיתה של הטבעת האנאלית שלה סביב איברי, ממש מעסה אותי.
לאט אבל נחוש אני פותח את התחת המושלם שלה, צופה בהתרגשות בסנטימטר אחרי סנטימטר של בשר זין קשוח נעלם בין הכדורים העגולים של ישבנה. שירן מסבה את מבטה ממני, מצמידה את מצחה למזרון במחווה סקסית של כניעה או התמסרות מוחלטת, כאילו מניחה לי לעשות בגופה כרצוני. הרצון שלי הוא די בסיסי בשלב הזה: לאחוז לה במותניים ולזיין אותה בתחת כמו בוס. מיכל בינתיים עושה משהו בפינת המטבח והיא חוזרת עם קערה ביד ומגבות על הכתף.
“מה זה?” אני שואל.
“הכל עדיין רטוב?” היא עונה בשאלה.
“מתחיל להתייבש.”
“צא.” היא מורה לי ואני מציית, יוצא מהתחת של אחותי בחוסר רצון מסוים.
מיכל לוקחת את המגבת, טובלת בקערה המלאה במים ומנגבת טוב את הזין שלי ואת התחת של שירן עד ששניהם נקיים. לאחר שהכול מבהיק מניקיון, מיכל כורעת ולוקחת את הזין שלי בפיה, נותנת לי כמה מציצות רטובות להפליא עד שהוא נוצץ. שירן בינתיים מזדקפת מעט ומסבה את ראשה בסקרנות לראות מה מתרחש מאחוריה, בעוד מיכל מוודאת שהזין שלי רטוב וחלקלק מרוב רוק. אז היא אוחזת בראש הזין ומובילה אותו בחזרה אל התחת של הבת שלה ושירן נאנקת כאשר אני כובש אותה שוב, הפעם בתנועות מהירות ועמוקות מעט יותר.
מיכל קמה כדי להחליף את המים בקערה ואני ממשיך לזיין את בתה, מתענג על מראה העכוזים העגולים הרוטטים בכל פעם שאני הולם בה. בתנוחת הדוגי הקלאסית הזו מפשעתה של שירן חשופה והלב שלי מחסיר פעימה למראה אצבעותיה של מיכל המלטפות את ירכיה של בתה, עולות מעלה עד שהן מוצאות את הנקודות הרגישות ביותר. שירן מתנשפת ונאנחת בקול עכשיו, אני טוחן לה את התחת ואמהּ מאוננת לה בדייקנות, פורטת עליה עד שהיא צועקת וקוראת "עזי!” ו"אמא!” אבל אני לא מפסיק, ממשיך לזיין אותה כמו רב חובל נועז דרך סערת האורגזמה עד שהרעמים פוסקים ושירן מתעשתת, מוצאת את עצמה עדיין נדפקת בתחת בתנועות עמוקות ויסודיות. מיכל מכריזה על עצירת "שימוּן" ואני מגחך כשאני נזכר בצוותי הפּיט במרוצי הפורמולה 1, ממהרים לתחזק את המכונות המופלאות שלהם, כאשר היא מנקה את הזין שלי ואת התחת של שירן ואז מפנקת אותי בעוד מציצה רטובה, מלקקת כמה רגעים את החור של בתהּ והמרוץ ממשיך, אני חוזר לחגוג לשירני על התחת.
פאפּ! פאפּ! פאפּ! האגן שלי הולם בישבן האתלטי של אחותי, שולח אדוות בכדורים המופלאים של לחיי עכוזה. אני אוחז בהם כמו מלך, מחזיק את הגוף החטוב בכפות ידי תוך שאני ממלא אותה שוב ושוב בזין שלי ושירן נאנחת מתחתי, גופה השזוף כבר בוהק מזיעה, גומרת פעם אחרי פעם כמה שכפאה שד, מכורה לזין המפלח את ישבנה ולאצבעות של אמא שלה על המפשעה. רגעי המנוחה שלה מגיעים רק כאשר אמה מכריזה על הפסקה אבל בסיומם אני חוזר לרכוב על התחת שלה, מביא אותה לשיא ועוד שיא.
“די…עזי…אמא…” היא מתנשפת לבסוף. שירן מפנה אליי את מבטה, עיניה מצומצמות, מבטה נודד מעלה בתשישות, פיה פעור. “הרגתם אותי…אני כבר לא יכולה לגמור יותר…”
תשושת אורגזמות, שירן מתמוטטת ונשכבת על הבטן, ראשה פונה לעבר המטבח הקטן, גבה המיוזע עולה ויורד בעודה מתנשפת. אני עוד לא גמרתי ואני מוכן עכשיו למלא אותה.
אני מתיישב בזהירות על ירכיה של אחותי השכובה על בטנה ומכוון את הזין אל עבר החור הקטן והאמיץ שלה. התנוחה הזו מגבילה מאוד את יכולת התנועה שלי אבל אין יפה ממנה לראות את פלחי העכוז במלוא הדרם כאשר הירכיים שלי דוחקים אותם מעלה, מעצבים אותם לכדי כדורים כלילי שלמות של בשר תחת זהוב. אני מחליק את הזין עוד פעם אחת לתוכה, מתרכז ומתחיל לשפד את התחת האלוהי בתנועות קצובות, לא מצליח להתרגל למראה המופלא של הזין המחליק אל בין הגבעות העגולות שלה. לבסוף אני מרגיש את השיא, מלווה בהתרגשות עזה בגלל אורך הזיון וכעבור כמה שניות אני מתחיל להתפרק, נתז אחר נתז של זרע מתחילים להיפלט אל תוך התחת שלה וגופי רוטט בצמרמורות התרגשות. את הנתזים האחרונים אני פלוט בחוץ, מטנף את פי הטבעת וסביבתו בשפיך לבנבן. כשאני גומר אני מזדקף במאמץ וצופה בסיפוק באחותי המפורקת, חצי מעולפת מרוב סקס, נוזל לבנבן מעטר את חור התחת שלה כמו עלי כותרת לפרח.
בצעדים כושלים אני ניגש אל חדר האמבטיה, שוטף את הזין ואת הפנים, חש בגופי מתעורר.
"אז מה היה עם קארין?” שואלת מיכל כשאני חוזר אל החדר הגדול. מול בתהּ המפורקת היא שוכבת על הצד, ראשה נח על ידה והיא מביטה בי. גופה המיניאטורי והמושלם שזוף עם אזורים בהירים יותר בחזייה ובמפשעה, מושכים את עיניה אל שדיה וערוותה.
“אמרנו לה…הצעתי…הצענו לה את הרעיון שחשבנו עליו…אמרתי לה שאני לא יודע בדיוק איך זה יהיה אבל נאהב אחד את השני ונהיה מחויבים אחד לשני.”
“מה היא אמרה?”
“שהיא תחשוב על זה.”
“אחותך חזרה אופטימית.” היא מחווה לעבר בתהּ התשושה. להפתעתי, שירן זוקפת אגודל.
“עזי הוא מלך.” היא ממלמלת, עיניה עצומות.
“גמר אותך?” שואלת מיכל ובתה מהנהנת מבלי לפקוח עיניים.
“גם היא גמרה אותך, הא?” שואלת מיכל.
"לא." אני אומר. למה לסגור לעצמי אופציות?
"אתה נראה מפורק." היא מתגרה.
“זה היה אתגר?” אני מתקרב אל המזרון, איברי מתקשה במהירות בידי.
חיוכה החתולי של מיכל מתפשט על פניה והיא נשכבת על הגב, מניחה את ידיה מתחת לישבנה ומפשקת את רגליה, מיישרת אותן כך שכפות רגליה ב"פוינט" מושלם אל התקרה.
שלושים שניות אחר כך אני כורע מעל מיכל על המזרון, אוחז בקרסוליה ומזיין אותה לאט וטוב. היא רטובה ולוהטת לקראתי, כפי הנראה מלראות טוחן את התחת של הבת שלה שוב ושוב, והכּוּס שלה לופת את הזין שלי בחמדנות, כמעט חולב אותי לתוכה. בתנוחה בה אני כורע על עקבי ואוחז לה בקרסוליים אין לי הרבה חופש תנועה אבל מיכל מפצה על הבעיה בכך שהיא אוחזת בירכי ביד שמאל ומסייעת לי להחליק לתוכה ולצאת ממנה בתנועות קצובות. ביד ימין היא מאוננת מתחתי ומראה האישה הקטנה והלוהטת הזאת מענגת את עצמה ללא בושה מתחתי מאיץ לי את קצב פעימות הלב.
מיכל מביטה לי בעיניים ומתרכזת, אצבעה מחוללת נפלאות על הדגדגן הרעב שלה בעוד ידה השמאלית תובעת ממני זיון עמוק ומהיר יותר. התנוחה הזאת מגבילה אותי אבל אני מרגיש שזה מדליק אותה, שאני פותח אותה ככה ומחזיק לה ברגליים וכשאני מהדק מעט את האחיזה בקרסוליים שלה אני מרגיש אותה נרטבת עוד קצת ועיניה מזדגגות מתחתי. אחרי כמה דקות מיכל מתחילה לגמור מתחתי, ידה משתרגת בכל פעם שהיא הודפת את עצמה לעברי ומשתפדת על הזין, פיה נפער והיא נאנקת וממלמלת:
“פאק! פאק! זה טוב…זה טווווב…פאאק!”
אבל אני גמרתי לא מזמן והאורגזמה שלי עוד רחוקה לכן אני ממשיך לזיין אותה תוך כדי האורגזמה הפראית שלה וגם אחריה, מבלי לתת לה שניה של מנוחה. אני אולי לא מומחה בחיזור ופיתוי ועמוק בפנים אני קצת מפחד מבחורות, במיוחד כאלה שמבוגרות ממני אבל לזיין אני יודע. אני מנצל את זה שהרגליים שלה באוויר וגוהר עליה, לוכד את שתי ידיה משני צדי גופה ונשען על האגרופים. בתנוחה הזאת אני חופשי בהרבה והאגן שלי הולם בשלה בתנועות קצובות ועמוקות, שדיה החמודים מקפצים בקצב הזיון, מיצים ניגרים מתוכה ומשמנים את הזין שלי ואת האשכים.
לא ברור אם שירן בהכרה או לא. היא נראית לי די שלווה וזה קצת מבאס אותי, הייתי רוצה שהיא תראה אותי מפרק את אמא שלה. מיכל מיוזעת מתחתי, מרותקת ומפושקת כשאני בועל אותה בתנועות קצובות ונראה שהיא מטפסת לקראת עוד שיא לנוכח ההתקפה הבלתי פוסקת שלי. ניחוחות זיעה, שמפו ומיצי כּוּס מדגדגים לי את הנחיריים והחדר הקטן מתמלא בחריקות המצחיקות של המזרון המתנפח, אנקותיה של מיכל וההתנשפויות שלי. מיכל מביטה לי בעיניים בזמן שהיא גומרת שוב, גופה העדין נרעד ושפתיה מתפשקות כאשר האורגזמה מטלטלת את גופה.
“די…הגזמת…” היא ממלמלת מתחתי כאשר האורגזמה שלה שוככת. “אני לא בת שמונה עשרה…”
“אני כן.”
ללא הפסקה למנוחה ובלי לנשום אוויר אני ממשיך לזיין אותה. עדיין בין רגליה הפשוקות אני כורע על המרפקים עכשיו ומנצל את ידי הפנויות כדי לשחק בשדיה. הם נראים כל כך מתוקים על גופה העדין אבל לידיים שלי הם מתאימים בול ואני חופן אותם ומעסה אותם, משחק בפטמות וממולל אותן, חש במיכל שוב נרטבת מתחתי. כמו בוכנה חסרת מנוחה אני מפמפם את הזין המשומן לתוכה וממנה ומיכל העייפה רק מפשקת את רגליה ונכנעת לגל אחרי גל של עונג, צפה עליהם מבלי יכולת לשלוט בעצמה. כמו בתה גם היא נראית לי קרובה לעלפון ולבסוף כשאני גומר לתוכה היא כבר בקושי שמה לב, נאבקת להשאיר את עיניה צרובות הזיעה פקוחות.
אני נושק למצחה הלח והדביק אך מיכל לא מגיבה, רק נושמת בכבדות בעיניים עצומות. במאמץ מסוים אני מתרומם ממנה והולך לשטוף פנים בכיור המטבח ואז, לפני שהמוח שלי יבין מה אני זומם, נכנס למקלחת ודופק מקלחת קרה ומהירה.
כשאני יוצא מהמקלחת שתיהן עדיין ישנות ואני עומד מעל המזרון ומביט בהתפעלות במעשה ידי. שתי היפיפיות שוכבות חסרות הכרה ועירומות, כתם זרע לבנבן סביב חור התחת של שירן ואחד נוסף סביב ערוותה של אמהּ. בעוד כמה שעות ארגיש שוב את שיניה החדות של החרדה אבל כרגע אני מרשה לעצמי להתמלא בגאווה גברית מטומטמת לאור האופן שבו סימנתי את הטריטוריה שלי בזרע ונשים מעולפות. אני נכנס למיטה, מכסה את שלושתנו בשקי שינה פתוחים ונרדם.
משום מה בבוקר אני מתעורר לפני השעון ויוצא החוצה בשקט, לבוש בתחתונים ושק שינה. האתגר המפחיד הבא שלי הוא משטחי המרצפות. יש שמה כמה טונות של מרצפות, להעלות את הכל לקומה השנייה ייקח לי שבועות. מצד אחד אין כרגע לחץ, אני רוצה להשמיש את חדר השינה בבית הגדול אבל גם למשטחים האלה אני אצטרך להתייחס אחר כך. אני עולה לחדר השינה וסוקר את העבודה שלי, נראה לי שזה די גמור וחוץ מחלונות וריצוף נוכל להיכנס לכאן עוד מעט. אני שומע את שער הגינה נפתח ועובר לחדר מול חדר השינה כדי לצפות על הגינה, רואה שם את ערן המאמן ורותם נכנסים לגינה.
“אני כאן!” אני קורא להם, לפני שידפקו בדלת ויראו את הבנות. ערן נע לעבר הבית אבל רותם נכנסת אל הבית הקטן.
“די גמרת כאן.” אומר ערן כשהוא סוקר את החדר. “חאלד אמר שהוא יוכל לבוא היום לתקן את המסגרות של החלונות. יהיה כאן מישהו?”
“אני אדבר עם מיכל.”
“איך אתה מתכוון להעלות את המרצפות למעלה?”
אני מרים את הידיים.
החיוך של ערן קטן ולא מאוד אופטימי.
“זה ייקח לך שבועות.”
“כן.” אני מודה.
“אין לך איזה חבר שיוכל לעזור לך?”
“אני אחשוב על משהו.”
“יש לי איזו…מתנה קטנה.” הוא אומר בקולו המחוספס.
“מה?”
“מסגרת עץ ישנה שראיתי זרוקה. עץ אלון חזק וטוב.”
“אז?”
“למיטה. אתם נהנים לישון על המזרון הזה?”
“ממש לא.” אני מודה.
"אז בוא נעלה את המסגרת ואולי חאלד יצליח לקמבן אותה למיטה.”
כשאנחנו יורדים אני שומע את רותם ושירן מדברות בבית הקטן. ערן דופק בדלת, מציץ ושואל: “יש כאן קפה?”
“מיד יהיה.” אני שומע את קולה של מיכל.
“תודה.”
“לא אוהבות בגדים אלה, הא?” הוא שואל בדרכנו למכונית שלו ואני מסמיק.
“למה, מה הן…לבשו?” אני מרגיש את הפנים שלי מתלהטות.
“רק שקי שינה נראה לי.”
“אולי הן בדיוק החליפו בגדים.”
“א-הה.”
בתור בחור גדול אני מבין בגדלי מיטות ואני רואה מיד למה ערן מתכוון. המסגרת הזאת היא כמעט שתיים וחצי מטרים על שתיים אבל זה עדיף על לישון על הרצפה וכסף למיטה חדשה ברור שאין לנו. אנחנו מניפים את המפלצת הזאת ואחרי סדרה של התאמצויות, גניחות וקללות מצליחים להביא אותה לחדר השינה, שם אנחנו מעמידים אותה על הקיר, מתנשפים מהמאמץ.
כאשר אנחנו יורדים למטה אנחנו מוצאים שם את הבנות והקפה ואני שמח לגלות שמיכל ושירן לבושות. רותם סוקרת אותי במבטה ולנוכח החיוך הקטן שלה אני נזכר במבוכה שאני לובש רק תחתונים ונעליים. בזמן שערן לוקח לעצמו קפה אני חומק אל הבית, שומע את רותם מעירה משהו ואת שירן צוחקת. אני לא מכיר את רותם הזאת וכבר היא מלחיצה אותי.
“…מיטה חזקה מספיק.” אני שומע את רותם אומרת כשאני יוצא מהבית.
“די, מגעילה.” מגחכת שירן.
“ראיתי איך הייתן כשפתחתי את הדלת.” ממשיכה רותם ללא רחם ואני מסיר את המשקפיים במבוכה ומנקה אותן בחולצה, חש בפרצוף שלי בוער.
“טוב, מפלצת, את באה איתי?” נוהם ערן לעבר בתו.
“לא, אני אשאר כאן עוד קצת. שירן תקפיץ אותי לבצפר.”
ערן נותן בי מבט נוקב ועיניו מצטמצמות ואני משפיל את מבטי אינסטינקטיבית ושניות השתיקה השוררות מבהירות לכולם מה דעתו של ערן על להשאיר אותי עם הבת שלו.
“בסדר.” הוא אומר לבסוף באיטיות, קולו כמו גרירת גרזן על רצפה. “אבל אל תאחרי ללימודים. עזי…אני אהיה איתך בקשר.”
“סבבה.” אני אומר, מתאמץ להישיר אליו מבט. כשמבטי פוגש במבטו המבעית אני נאבק לא להשפיל שוב את המבט. ואם זה לא מספיק גרוע, אני מרגיש שכולם מסתכלים עלי עכשיו, נמלה תחת ארבע עדשות מיקוד בשמש יוקדת.
כששער הגינה נטרק מאחוריו, צחקוקים נשיים ממלאים את האוויר ואני מרים את מבטי לעבר רותם. האופן שבו היא מסתכלת עלי גורם לי להרגיש כמו צבי השומע את קרנות הציידים. רותם לובשת ג'ינס וסווטשרט כחול והדוק שמבליטים גוף שופע, ירכיה עבות, ישבנה גדול ושדיה נדיבים. הרעמה האדמונית שלה מבליטה את העיניים הכחולות שמביטות בי בשעשוע אבל אני יודע שאסור לי אפילו לחשוב על זה, אבא שלה יקרע אותי כמו דג אם אני אפילו אניח עליה אצבע.
“טוב, אני צריך לזוז לעבודה.” אני מקרקר. “דוניא צריכה לאסוף אותי עוד כמה דקות.”
“דוניא? מי זאת דוניא?” שואלת רותם מאחורי כשאני נכנס אל הבית לארגן לעצמי את התיק.
“היא…עובדת איתו.” אומרת מיכל.
אני שומע עוד דיבורים בשקט בזמן שאני מארגן את התיק ואז פרץ צחוק מתגלגל משלושה פיות.
“או מיי גוד.” אומרת רותם. “באמת? סטודנטית?”
לרגע אני שוקל לצאת מהחלון האחורי של הבית כדי לא לעבור דרך להקת ההארפיות שאורבות לי בכניסה אבל מוותר על זה בסוף. אני צולל לתוך ענן המבוכה, ממלמל "להתראות" וצועד במהירות לעבר השער, פני לוהטות.
“ד"ש לדוניא!” קוראת שירן, ופרץ צחוק נוסף גואה מאחורי. הייתי צריך לצאת מהחלון.
כשאני מתקרב למכוניתה של דוניא, מצפה לי הפתעה. דוניא לא לבד, במושב שלצד הנהג יושבת רָיאן, בת דודתה. חושי העכביש שלי נדלקים מיד, אני זוכר מה אמרה דוניא על בת הדוד: שום דבר טוב.
“בוקר טוב.” אני אומר לשתיהן. החיג'אב של דוניא הדוק במיוחד היום סביב פניה והיא מעיפה בי מבט חטוף בלבד.
“בוקר טוב, עזי.” היא עונה. "רָיאן ביקשה להשתלב בעבודה שלנו היום.”
“בשמחה. בוקר טוב רָיאן.”
"בוקר טוב."
אני יושב במושב האחורי בזמן שדוניא נוהגת ושנינו משוחחים על הפגישות המתוכננות. כשאנחנו מגיעים לבית הספר הראשון שתיהן משוחחות בערבית והשיחה הולכת ומתלהטת עד שדוניא צועקת עליה משהו ויוצאת מהמכונית בטריקת דלת. אני יוצא אחריה.
“מה זה היה?” אני שואל כשאנחנו מתרחקים מהמכונית, משאירים את בת הדוד מאחור.
“היא הייתה רצתה לבוא איתנו לבּגישה.” רושפת דוניא, מבטאה הערבי חד עכשיו.
“למה?”
“היא חושדת בי. כאילו זה ענין שלה. מה אני עושה. איפה אני מסתובבת. הכל זה עניין שלה.”
“טוב, אז ניתן לה לראות שאין כלום, אוקיי?” אני אומר. “רק ביזנס. נעשה את זה קצר ותמציתי, בסדר?”
דוניא מהנהנת, מתאמצת לשלוט בזעמה.
“הי.” אני נעצר כששנינו נבלעים במסדרון של בית הספר, אוחז בשתי ידיה. “הכל יהיה בסדר. באמת. עכשיו תיכנסי לפוקוס ובואי נעשה את זה, בסדר?”
“בסדר, עזי. בסדר.”
זה יהיה שקר להגיד שדוניא לגמרי רגועה בפגישה אבל לפחות היא לא נושכת לאף אחד את הראש כמו שחששתי שהיא תעשה והיא גם מצליחה לשמור על קור רוח ליד בת דודתה שמחכה לנו במכונית. עוד פרץ משפטים נזעמים בערבית ואני מנחש שראין זעפה על הזמן שנאלצה לחכות במכונית ודוניא התפרצה עליה שלא הייתה צריכה לבוא בכלל. אני רואה שדוניא חושקת את הלסתות שלה בזעם בכל דקה שראין במכונית אבל לשמחתי היא לא מתפרצת עליה ואנחנו גומרים גם את הפגישה השנייה. מצדי, אני כבר מת שיגמר היום הזה ואני אוכל לחזור הביתה, כמו איזה ילד מטומטם שמחכה למשחק המחשב שלו אני רוצה לראות אם חאלד היה ואם יש לנו כבר חלונות נורמליים בחדר השינה. איזה ילד בן שמונה עשרה מתלהב מחלונות?
שולח הודעה למיכל: חאלד היה כבר?
מ – לא. אבל ערן היה.
ע – אמר משהו על חאלד?
מ – ערן אמר שחאלד לא יבוא היום. אבל…יש לך הפתעה גדולה.
ע – ?
מ – תצטרך לבוא לראות.
===============================================
מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.
מדהים, ועוד יותר מדהים זה המתח שאתה משאיר אותי כל פעם…
אגב, "כמי שכפאה שד", לא קפאה.
אכן. אם לא מצאת, דור, נמצא בפסקה השנייה אחרי התמונה הראשונה. זו שמתחילה ב"פאפ פאפ פאפ".
מצוין! איכשהו אתה מצליח להעלות את הרמה מפרק לפרק, כל פעם כשחשבתי שהגעת לפיק אתה מפתיע, שוב ושוב! אתה אלוף דור
דור אולי תשחרר עוד פרק לכבוד חג פורים קצת ונהפוך הוא
מלך!
תיקון קטן:
וכעובר כמה שניות
וכעבור
תוקן, תודה!
מה זה, אתה מעלה עכשיו שני פרקים יחד?
אינשאללה… אתה תעשה לי את היום!!!