הצד השני של הבריכה – פרק כ"א

הלב שלי מזנק לגרון כשאני רואה את שירן מוכנה למסיבה. היא לובשת מכנסיים שחורים וקצרים שמאלצים את כל מי שרואה אותה להביט על הרגליים הנהדרות שלה, חולצה שחורה תואמת ונעלי עקב שמדגישים את שוקיה החטובים. לידה אני מרגיש כמו חקלאי, עם חולצת כפתורים לבנה וג'ינס. מצד שני, אני לא מוציא כסף על שופינג.

"פאק…ואו." אני אומר כשאנחנו שנינו לבד. "זה מלונדון?"

"א-הה." היא אומרת בגאווה ומסתובבת, מפגינה את הישבן המרהיב שלה מתחת למכנסיים.

"יאללה, כנס לאוטו, קארין עוד רגע רוצחת אותי, אמרתי לה שנהיה אצלה לפני ארבעים דקות."

נכנסים לאוטו, שירן מניעה.

"באמת יפה?" היא שואלת.

"מדהים, באמת. את יכולה להרגיש אם את רוצה…"

אחותי מגחכת ושולחת יד אל מפשעתי, מוצאת אותי קשה ונכון. היא מתעללת בי באצבעותיה הרכות ואני נאלץ לסבול בשקט, לא יכול להפריע לה כשהיא נוהגת.

"תודיע לה שאנחנו באים." היא אומרת ואני מהנהן ושלח הודעה לקארין.

ע: כבר אצלך

ק: הגיעהזמן…!

ע: נו, אחותי, ככה היא.

ק: שונאת את שניכם

ע: עלק

ק: שונאת אותכם שאני לא יכולה בלעדיכם ידפוקים

קארין מחכה לנו ברחוב, עוצרת נשימה גם היא. שמלה שחורה הדוקה סביב גופה התמיר ושתי רצועות בד מוצלבות בX מכסות את שדיה הנדיבים. פאק, אין מצב שהיא לובשת חזייה עם הדבר הזה. אני הולך לקבל התקף לב הלילה, זה בטוח.

"הי בייב." אומרת שירן כאשר חברתה מתיישבת מאחור.

"כושלאמא שלך."

"סליחה, נו."

"טוב, כמה אני יכולה לכעוס עליך. הי עזי."

"הי קארין. אהבתי את השמלה."

"של אחותי."

"וואו, מהממת!" אומרת שירן המציצה במראה. 

"מתי אנחנו שם?" שואלת קארין.

"רבע שעה."

לשמחתי או לצערי שירן מפסיקה לשחק לי עכשיו עם הזין ואני נרגע מעט. מעט. הבנות מדברות על ריקוד ועל הלימודים ואני מביט החוצה מהחלון, צופה בעיר זורמת לאחור. 

אני חושב שהמסיבה האחרונה בה נכחתי נקראה "מסיבת כיתה". "בית ריק" זה שם קוד לבית ללא הורים ומכיוון שאני לא מכיר אף ילד, אני מנחש שזו מסיבה של בית ספר אחר: לאחותי יש חוג חברתי רחב משל רוב האנשים שאני מכיר גם יחד. שירן וקארין שוחות היטב בסיטואציה והן מחבקות ומתנשקות עם מלא ילדים וילדות זרים בזמן שאני משתעמם בצד. 

כן, מסיבה זה בדיוק כמו שחשבתי שיהיה.

אחרי נצח קצר קארין חוזרת ובידה כוס, מגישה לי.

"לא שותה אלכוהול!" אני אומר בקול, מנסה להתגבר על רעם המוזיקה.

"מיץ אשכוליות!" היא צועקת בחזרה. 

"תודה!"

"אבל בוא לרקוד כבר!"

"לא רוקד!"

"בוא כבר!" 

היא מושכת בידי וגוררת אותי לרחבת הריקודים ואני מתחיל לנוע בגמלוניות מצד לצד. גם ככה אני לא יודע לרקוד, אז מול רקדנית כמוה אני בכלל חינני כמו מכולת אשפה שמועמסת על משאית, סתם נע מצד לצד כמו מפגר. מצד שני, כשהיא רוקדת, השדיים הגדולים שלה מתנועעים מתחת לפסי הבד המוצלבים של השמלה, מזכירים לי שהם חופשיים. איך הם לא בורחים החוצה אפילו לשנייה כשהיא רוקדת ככה אני לא אבין לעולם. בטוח יש כאן כוחות קסמים.

גוף נצמד אלי מאחור ושירן לוחשת: "נו, גרוע כמו שחשבת?"

אני מניד את ראשי לשלילה והיא אוחזת בירכיי, פטמותיה דוקרות את גבי דרך הבד. קארין, המבחינה בה, מתקרבת אלי גם היא ונצמדת אלי מלפנים, ירכה מתחככת בירכי. כמה רגעים אנחנו רוקדים כך, אני המילוי לכריך שלהן והן מלטפות אותי בתנועות חמקניות, ירכיים, מותניים, חזה. באופן מתואם הן אוסרות עלי לגעת בהן ולמעט אחיזה שמרנית במותניים, שתיהן סוטרות לי כאשר אני מנסה לעלות למעלה או למטה. הזין שלי קשה כמו ברזל מהמשחק הזה אבל הן נוגעות בו רק בחטף, מטריפות אותי בעשר דרכים אחרות. מדי פעם הן מתחלפות ואז אחת משחקת לי בתחת, חופנת ומועכת את שרירי העכוז מעל הג'ינס והשנייה מלטפת לי את החזה, לפעמים אפילו צובטת לי פטמה.

שירן מנשקת אותי ראשונה. אני מהסס לרגע כי קארין ממש מאחורי אבל נראה לי שהן מתואמות ביניהן וידיה של קארין לא מפסיקות למזמז אותי מאחור כאשר לשוני מסתייפת עם זו של אחותי. הנשיקה נגמרת מותירה אותי חסר אוויר והן מתחלפות ביניהן, מפריחות נשיקות משועשעות זו לעבר זו. לפיה של קארין יש טעם של אלכוהול ואני מתענג על האופן שבו לשוני מחליקה לתוכו, מתקבלת באהבה על ידי לשונה. מאחור, שירן החליטה להגביר את הווליום וידה מפשפשת עכשיו בחזית מכנסי, מוצאת שם את הזין שלי, קשה וכואב בכלא הג'ינס שלו.

הפעם אני לא נשאר אדיש. אני שולח יד לאחור וחופן פלח עכוז מוצק מעל בד המכנסיים הקצרים. שירן מעסה לי את הזין ואני בתגובה ממזמז לה את התחת ללא בושה. מלפנים, קארין שמרגישה את ידה של חברתה על מפשעתי מצטרפת גם היא למשחק ועכשיו שתי ידיים רכות נודדות על הגבעה הקשה שנוצרה בחזית המכנסיים שלי, שנינו טורפים זה את זו בחרמנות מתגברת. אני מנצל את הפרת הסטטוס קוו הזו ומניח יד חצופה על שד גדול ומוצק, מביא את קארין להיאנח בפי.

"הי!" היא מוחה אך אינה מסלקת את ידה ממני. 

"מה הוא עשה?" מסתקרנת שירן מאחור.

"האח החצוף שלך דוחף ידיים…"

"כן, גם לי…"

באותו הרגע אני מחליט להתחצף עוד יותר ומלטף את דרכי במעלה מכנסיה של שירן, מוצא שם את תחתוניה הלחים.

"חוצפן!" היא קוראת.

"מה הוא עשה?"

"דוחף לי יד לתחתונים!"

"עזי!" גוערת בי קארין אבל אני לא יודע אם זו סולידריות לחברתה או העובדה שאני מנסה להחליק יד אל מתחת לרצועות המוצלבות המסתירות את שדיה. היא הודפת אותי ומתרחקת ממני רק שהפעם הנשיקה שהן מפריחות זו לזו קרובה מאוד, לרגע נדמה לי שהשפתיים שלהן נוגעות זו בזו.

אני מנצל את ההפוגה כדי להביט סביב אבל האפלולית על רחבת הריקודים המאולתרת מספיקה כדי להבטיח לנו דרגה סבירה של פרטיות, וחוץ מזה אנחנו לא היחידים שמתמזמזים עכשיו. 

"מה, דוחף ידיים לחברה שלי?" שואלת שירן מלפני. בתגובה אני שולח יד היישר אל בין ירכיה, מצמיד אצבע זריזה וערמומית אל מפשעתה ומתחיל להניע אותה במהירות.

"פאק…" היא נאנחת ומניחה את ראשה על חזי.

"מה הוא עושה?" מתעניינת קארין מאחורי.

"דוחף לי ידיים, זה מה שהוא עושה…"

"באמת?" ידה של קארין מחליקה עכשיו על זרועי, במורד אמת ידי, גולשת אל בין רגליה של חברתה.

"פאק." היא אומרת גם. "יותר מדי סקסי."

"לגמרי." נאנח שירן.

אני מסב ראש לאחור ומתנשק בלהט עם קארין בעוד אצבעותיי מאוננות לשירן. זו רק נאחזת בי ומרכינה את ראשה, מתמסרת לחלוטין לקסם שבכריות אצבעותיי. דרך הבד הדק אני חש בה מתחממת ומתלחלחת ואני ממשיך לשגר אליה צרורות של עונג בתנועות קצובות. קארין בינתיים מחליטה להעלות את המשחק עוד שלב קדימה ומחליקה את ידה אל תוך מכנסי ותחתוני, חופנת את זקפתי באצבעות חמימות ורכות.

"את לא אמיתית…" אני מסנן.

"מה היא עשתה?"

"דחפה לי יד לתחתונים…" אני אומר, שומע את קארין מצחקקת מאחורי.

"תביא לראות?" ממלמלת שירן והיא מניחה יד על מפשעתי, חשה שם באצבעותיה של חברתה.

"את באמת לא אמיתית…" ממלמלת שירן. "עזי…אתה מטריף אותי…"

ידה של קארין נחלצת ממכנסי ואני קולט אותה מגיעה אל מאחורי חברתה, מחבקת אותה מאחור. למרות שידיה לא נוגעות בשום אזור רגיש אצל אחותי, המראה הזה ארוטי להדהים. שירן מתמסרת לאצבעותיי, מניחה את ראשה על כתפה של קארין המחבקת אותה. אני חש במפשעתה של אחותי נרטבת ומתלהטת ומתחיל לתהות אם היא יכולה לגמור ככה, עם חצי שכבה מסביבנו. שירן מפנה את ראשה לעבר קארין, שפתיה כאילו מחפשות את אלו של קארין והלב שלי מחסיר פעימה כאשר קארין מתרחקת פתאום בבהילות.

גם אני מזדקף ומוציא בחוסר רצון את אצבעותיי ממפשעתה של שירן, תוהה מה קרה לקארין.

"הי עדי." היא אומרת לעדי דאלוש.

"הי." אומר השרירן.

"הי עדי." אומרת גם שירן בחמיצות.

יש איזו מהומה מכיוון הכניסה לבית ומישהו מנמיך את הווליום. 

"מה קרה?" שואל מישהו לידי.

"השכנים התלוננו על הרעש." עונה מאן דהו.

האורות נדלקים עכשיו ואנחנו ממהרים להסתדר.

"אה…אנחנו צריכים להוריד את הווליום…" אומרת ירדן מאיפשהו. "כאילו…ממש להוריד…אז אפשר להישאר סתם מי שרוצה…"

אני מביט בשירן.

"אני לא רוצָה." היא אומרת. "קארין?"

"היינו פה."

הייתי ממש שמח לספר איזה זיון פסיכי היה לי עם שתיהן אחר כך אבל זה לא בדיוק מה שקרה. יצאנו עם עוד מלא ילדים וכולם היו עסוקים בלהתעצבן על השכנים ולהתפדח מירדן שדי התבאסה מזה שכולם הולכים ועד שהגענו לאוטו של שירן כבר הלך הווייב. בראש נחרטה לי התמונה של שירן וקארין כמעט מתנשקות אבל זה לא משהו שאני יכול להעלות כנושא לשיחה: "אז מה, כמעט התנשקתן, הא?"

עדיף שלא.

* * *

בשבועיים הקרובים, בבית אנחנו איכשהו מצליחים לשחק את המשחק של העמדת הפנים ליד אבא שלי וכולם נכנסים לתפקידים שלהם בלי לפספס אפילו פעם אחת: אני חנֶרד, שירן לועגת לי ומיכל מתעלמת ממני ומהירידות של בתהּ. אבל כשהוא איננו, אנחנו חוזרים לתפקידים החדשים, המרגשים והטיפה'לה מוזרים שלנו: אני יותר אח של שירן ממה שהייתי אי פעם ומיכל מתנהגת כמו אמא, שואלת מתי אני חוזר ואיך היה בבית ספר וכאלה. שירן ואני ממשיכים להזדיין בלי להסתתר ממיכל ולשמחתי מיכל לא עושה עוד קטעים כמו אז שהיא דפקה לי נשיקה צרפתית מול הבת שלה. מתישהו נצטרך לספר לשירן, אני רק דוחה את זה שוב ושוב. המצפון שלי גם קצת יותר רגוע כי כל עוד אבא שלי בארץ מיכל לא מזיינת אותי אז יעני אני לא בוגד בשירן אבל ממילא אני לא בוגד בה כי הסברתי לה כמה פעמים שאני לא שלה ואנחנו לא זוג אבל…זה מסובך הזין הזה. פעמיים אנחנו קצת מתנשקים ומתמזמזים אבל נראה שהיא החליטה שלא יהיה כלום כל עוד אבא שלי בבית אז שירן מקבלת אותי קשה ורעב בכל פעם שהוא איננו. אפילו פעם אחת, באופן בלתי מתוכנן לחלוטין אנחנו משחזרים את הפעם הראשונה שזיינתי אותה בתחת במקלחת שלה כשאמא שלה נכנסת לחדר, רק שהפעם ברגע ששירן קולטת שאמא שלה נמצאת היא מיד מתחילה לצעוק ולגנוח בקול רם, שאמא שלה תדע שאני מזיין אותה בתחת.

בבית הספר קארין ושירן בונות לאיטן איזה סטטוס קוו, חולקות בי בצורה מסודרת פחות או יותר. דווקא לקארין יש יתרון בבית הספר שם שירן צריכה לשמור על העמדת הפנים שלה. לפעמים אני אפילו מרגיש שכל כך קירבתי בינהן שכבר אין לי מקום שם מרוב שהן נהיו חברות טובות כל כך. אפק ועידן כבר מתרגלים לראות אותנו ביחד. כששואלים אותי ואת קארין אם אנחנו חברים אנחנו אומרים שאנחנו רק ידידים אבל אני משתדל להתחמק מהשאלה הזאת ליד קארין, כי זה לא פשוט לה. עם דוניא אני עושה את זה עוד פעם כשהיא מבקשת ממני ללוות אותה למכונית אחרי משמרת אבל חוץ מהפעם הזאת, לא קל למצוא הזדמנויות להיפגש והבת דודה המקוללת שלה מסתובבת סביבה כמו איזה נץ, קופצת לבקר אותה כמעט בכל משמרת. גם סאלי שומרת מרחק אבל עכשיו שהעונש שלי של השחייה כבר נגמר ואני חוזר לאימונים אז בין הלימודים, העבודה, השחייה, שירן וקארין באמת שאני לא מרגיש בחסרונה של סאלי. רק ללאה אני מוצא את עצמי מתגעגע אבל את מתבייש בזה שזיינתי את אמא של אפק ונרגע. ומתגעגע.

* * *

אני חוזר מאימון בערב, מוציא את ספיידרמן ורק אז נכנס אל המטבח. אבא שלי נראה מאורגן לטיסה ומיכל מתעלמת ממני במיומנות, מכינה לעצמה משהו לאכול.

"אתה טס?” אני שואל.

"כן.” הוא עונה, מבטו נעוץ במסך. פעם הייתי שואל אותו לאן ומתי הוא חוזר אבל הפסקתי כי מה זה כבר משנה? 

"מה יש לשירן?” הוא מסיר את עיניו מהמסך.

"לא יודעת, מצ'וקמקת מאחרי הצהריים.” עונה מיכל.

"ענייני נשים?” הוא שואל, שמץ דאגה בקולו.

"נראה לי.” היא עונה ונראה שרווח לו. “פעם הכמה חודשים היא חוטפת את זה חזק, לוקחת כדור ובבוקר מתעוררת כמו חדשה. אין מה לדאוג.”

"יופי.” הוא עונה ברווחה גלויה.

אני מתקלח ואז יורד למטה, מוצא את מיכל לבד במטבח, יושבת ואוכלת, קוראת את עיתון סוף השבוע.

"נסע?” אני שואל.

"אה-הה.”

"ושירן ישנה?”

"כמו בלוק.”

מיכל לובשת חצאית שחורה והדוקה וגופיה לבנה הקשורה בלולאה סביב צווארה. למרות שבאתי להכין לעצמי ארוחת ערב אני נעמד מאחוריה ומניח את ידי על כתפיה העירומות. מיכל לא אומרת דבר אבל נשימתה נקטעת כשאני מתחיל ללטף לה את הכתפיים.

"עזי…” היא אומרת אחרי כמה רגעים.

"כבר הרבה זמן שלא נגעתי בך ככה.” אני אומר.

"וזה אומר שמותר לך עכשיו?” היא שואלת ואני קופא. איך האישה הזאת יכולה להוציא ממני את כל הביטחון תוך חצי שנייה.

"היה נראה לי ש…” המילים גוועות על שפתיי.

"אני קצת עובדת עלייך, טמבל.” היא מגחכת מתחתי. “אבל לא בא לי איזה חפוז עכשיו. יש לי זמן איכות איתך ואני רוצה לנצל אותו. קח לך אוכל. תאכל בנחת. אחר כך תתפשט ולך לחכות לי במיטה.”

"ואת תבואי?” אני שואל קצת בטיפשות.

בתגובה, מיכל רק לוקחת את כף ידי התלויה ברפיון ליד כתפה, אוחזת באצבע המורה שלי ומכניסה אותה אל בין שפתיה, מעניקה לה מציצה קצרה אך חושנית.

שליטה עצמית. פאקינג שליטה עצמית. מרתיח מים. ממליח. אל תסתכל עליה. המים רותחים, זורק פנימה הר של אטריות. שוטף כלים. הזין שלי קשה ובא לי לגשת אליה אבל אסור. נשאר קצת רוטב שהכנתי אתמול. מוציא את האטריות ומערבב עם הרוטב, יושב מולה. מה להגיד לה? העיניים שלה מחייכות כשהיא סוקרת אותי ושנינו שותקים. אני מגניב מבט לעבר המחשוף ומבחין בשדיה השזופים והקטנים מתחת לחולצה הלבנה. מיכל זוקפת גבה באופן שגורם לי לחשוד שאולי הפסדתי נקודות באיזה משחק או מבחן. מבחן לשליטה העצמית שלי אולי? מתמקד בצלחת. למה מילאתי כל כך הרבה אטריות לעזאזל? משתדל לאכול במתינות, לא כמו ילד שטורף את האוכל כדי לרוץ החוצה לשחק. מנסה, די בעליבות כנראה, לשחק אותה קול. אני מרגיש שהיא רואה את ההצגה שלי ומסמיק ממבוכה. הלוואי שהזין שלי ירגע כבר. הלוואי שהלב יפסיק לדפוק כל כך חזק.

גמרתי סוף סוף לאכול. קם במתינות מזויפת, שוטף את הצלחת ומכניס אותה למדיח. אחר כך אני הולך לחדר, מציץ לרגע לחדרה של שירן. ישנה כמו בלוק, אני חושב והלב שלי מזנק לגרון (למרות שחלק מהזינוק הזה נובע ממראה האור ממנורת הלילה שנשבר על רגליה השזופות). עוד מעט אני הולך לזיין את האמא הסקסית שלה. אף פעם לא עשיתי סמים אבל מהמחשבה על מיכל אצלי במיטה אני מרגיש כמו אלה בסרטים שהטריפ פוגע בהם, ברגע הראשון. אני כמעט מגלגל עיניים מהחרמנות.

מצחצח שיניים, לרגע מתלבט אם לדפוק עוד מקלחת אבל יורד מזה. נכנס למיטה. להתפשט לגמרי? לעשות את עצמי ישן? לכבות את המנורה? איך בדיוק בחור צעיר אמור לחכות לאשתו הסקסית של אבא שלו שרוצה לזיין אותו? 

בסוף אני מחליט לשכב עירום אבל להתכסות בשמיכה שתחשוף רגל ואת כל צד שמאל, שהיא תראה שאני לא לובש כלום. אני משאיר את מנורת הלילה פועלת ועושה את עצמי קורא את From Hell של אלאן מור. קורא, עלק. כל המוח שלי פועם בזין. נו, מה נסגר איתה? מתי היא באה?

ואז אני שומע נקישות עקבים מתקרבים, נעצרים ליד החדר של שירן וממשיכים. הדלת נפתחת ומיכל צועדת צעד אחד ונשענת על המשקוף, סוקרת אותי, סיגריה בידה. היא לובשת חלוק סאטן סגול וקצר אשר מכסה רק בקושי את ירכיה החטובות ונסגר בסרט סביב מותניה. מבעד לשולי החלוק המתעגלים אני מבחין בהתכהות של פרוות ערוותה והפתח שבין השוליים העליונים מבהיר לי שגם חזייה היא אינה לובשת. 

"לא רע.” היא אומרת בקולה הנמוך ומוצצת מהסיגריה. “לא רע בכלל. תוריד את השמיכה שנראה את כל העניינים.”

נבוך טיפה וחרמן מאוד אני מסיר את השמיכה, ומניח לה לראות את גופי השרירי על המיטה, חיוך דק מתפשט על פניה.

"תוריד את המשקפיים. הן עושות אותך חמוד אבל חמוד זה לא מה שאני צריכה עכשיו.”

אני מתבאס מלהוריד את המשקפיים אבל למדתי לא להתווכח איתה והעולם נהיה מטושטש ברגע.

"איזה ילד יפה.” 

מיכל מכניסה את הסיגריה לפה ותוך שהיא מתקדמת אל המיטה בטפיפת עקבים, משירה את החלוק ממנה. היא מטפסת למיטה עם נעליים ואז מדדה על ברכיה קרוב יותר ויותר אל הראש שלי. לפני שאני מבין מה קורה, היא מעבירה רגל מעלי ואז מנמיכה את מפשעתה על הפנים שלי, מגישה לי את שפתי ערוותה העירומות לנשנש. מיכל פונה אל הקיר, גבה אל כפות הרגליים שלי ואני מנחש שהיא נשענת על קרש המיטה שלי, אם כי אני לא יכול לראות, כל שדה הראיה שלי מלא כּוּס.

הצג תמונה

"בוא נתחיל מהלשון שלך, ילד.” אני שומע אותה מעלי. 

סבבה לגמרי. אני אוחז בתחת הקטן שלה בידי ומפשק לה את הערווה בשתי זרתות ואז שולח את הלשון בין שפתיה, שואף את הניחוחות האינטימיים שלה מלוא ראות תוך כדי שאני מלקק אותה בתנועות מהירות ומדויקות. כשהתחת שלה בידיים שלי קל לי למקם אותה בתנוחה הרצויה ותוך כמה רגעים הלשון שלי ממטירה עונג על הדגדגן שלה ואני מתחיל לשמוע את גברת קונטרול פריק מתנשפת מעלי. אני מרגיש את המשקל שלה נע ומבין שהיא נשענת עכשיו על קרש המיטה ומתפנקת עם הלשון שלי בכּוּס שלה. ריח העשן המדגדג את נחיריה מבהיר לי שהיא עדיין מעשנת וזה מדליק אותי עוד יותר.

אני אוסף ממיצי הכּוּס שלה הנובעים עכשיו בחופשיות ומחליק לה אצבע בין השפתיים. מיכל נאנחת מעלי כשאני מתחיל לזיין אותה באצבע בלי להפסיק ללקק לה את החריץ והדגדגן. מדי פעם אני מוציא את האצבע ולוחץ לה על פי הטבעת, גם כי זה מדליק אותי וגם כדי לעצבן אותה. כשאני מרגיש איך היא מתקשחת מעלי אני מסלק משם את האצבע לפני שהיא תוריד לי את הראש אבל משהו בי מפנטז על היום שאזיין אותה גם שם.

אנקותיה של מיכל מתגברות והיא מתקשה להישאר ללא תנועה, אגנה כמו מזיין לי את את הפנים, מורח אותי במיצי כּוּס מהאף ועד הסנטר. בכל ניעה, מיכל אוחזת בקרש המיטה ודופקת אותו בכח אל הקיר, קולות נמוכים וגרוניים בוקעים מפיה. אני משתדל לרדוף אחרי החריץ הלוהט שלה עם הלשון, צולל עליה כמו טייס בסרטים של מלחמת העולם השנייה. משהו חם נופל לידי…פאק, זאת הסיגריה…משתדל להתרכז בלגרום למיכל לגמור לפני שהמיטה מתלקחת או שאני חוטף כוויה או משהו. הירכיים שלה חזקות והן כמו נאבקות בי אבל הידיים שלי חזקות יותר ואני מצליח לרתק אותה למקומה, לא מוותר לדגדגן הרעב עד שהיא מתחילה לגמור בסדרת אנחות נמוכות וגרוניות, דופקת את קרש המיטה בקיר ברמה כזאת שאני מתחיל לתהות כמה עמוק ישנה שירן.

מיכל נרגעת ויורדת ממני, נשכבת בחתוליות על צדה, מניחה רגל עירומה על שלי ואני מרגיש את הכּוּס שלה בוער לי חור רטוב על הירך.

"איפה הסיגריה?” אני נזכר פתאום. מיכל מוצאת את הסיגריה על הסדין, מוודאת שהיא כבויה ומעיפה אותה על הרצפה. ידה חוזרת אל גופי והיא מלטפת את הבטן השרירית שלי, מרפרפת על הזין המתקשה.

"נייס…” היא מגרגרת. “כמה התגעגעתי אליו.”

"גם הוא התגעגע אלייך.” אני מקרקר.

"תעמוד על ארבע.” היא מצווה ואני ממהר לציית, משתומם מעט. בעבר היא הבהירה לי שדוגי סטייל זה ממש לא הקטע שלה אבל מה אכפת לי? אני נעמד על הברכיים, מוכן לדפוק אותה מאחורה.

"על ארבע, חמוד.” היא אומרת.

אה…מה?

במבוכה מסוימת אני נעמד על ארבע ממש, כמו…כמו בחורה שהולכים לזיין אותה מאחורה. היא מתכוונת…ל…כאילו…

אני נרגע כשהיא מזדחלת ונשכבת מתחתי ואז מרימה את הרגליים ומשלבת אותן סביב הגב התחתון שלי, העקבים נוגעים לי בתחת. מיכל אוחזת בזין שלי ומקרבת אותו אל בין שפתי הערווה ותוך כמה ניעות הוא מחליק פנימה, אל תוך הרטיבות הלוהטת שלה.

"אל תזוז.” היא מצווה.

"אוקיי.” 

תוך שהיא נאחזת בי ונתלית עלי מלמטה, מיכל מניעה את האגן בתנועות קצרות ומדויקות, משפדת את עצמה על הזין שלי. היא חזקה ולא נראה לי שהיא מתאמצת בכלל וכל התנוחה הזאת נועדה להשתמש בזין שלי וזהו, היא כמעט לא נוגעת בשום חלק אחר מהגוף שלי. היא נאנחת מתחתי, שדיה מזדקרים מעלה, לעבר פניה, וקולות רטובים בוקעים מהחריץ הרטוב שלה. בא לי ללטף אותה, לשחק לה עם השדיים והפטמות אבל היא אמרה לי לא לזוז ונראה לי שהיא נדלקת להשתמש בי ככה. הרטיבות שלה גוברת מרגע לרגע.

הצג תמונה

היא מאומנת ובכושר טוב ובדקות הבאות ממשיכה לזיין את עצמה ככה כשאני על ארבע, רק מספק לה מסגרת נוחה וזין קשה. אני לא יודע אם אני יכול לגמור ככה בכלל, התנוחה הזאת נועדה להיות נוחה לה, לא לי, אבל למרות זאת אני נגנב מכל הקטע. בפנים ההתנשפויות שלה מתערבבות עם חריקות המיטה ובחוץ אני שומע מכונית מאטה ברחוב, דלת נטרקת וצעדים. ריח הכּוּס של מיכל מדגדג אותי, נמזג עם הזיעה ושרידי עשן הסיגריה, ריח של סקס, ריח של ריגוש.

מיכל גומרת ככה בצעקות ואנחות אבל בלי לעצור ממשיכה מיד שוב לזיין אותי, אגנה בולע את הזין שלי ברעבתנות ללא הפוגה. באור מנורת הלילה אני רואה גופה מתנוצץ מזיעה ואני מת לרדת למטה ולנשק אותה, לשכב עליה כתנוחה מיסיונרית קלאסית ולזיין אותה בצורה מספקת יותר עבורי אבל תמיד קצת מפחד ממנה אז אני נשאר במקומי, על שש, מניח לי להשתמש בי. הזיון הדפוק הזה עושה אותי יותר חרמן מרגע לרגע אבל אני בקושי מתקרב לסיפוק, זה כמו העינוי של טנטלוס, עומד בבריכה ולא מצליח לגעת בפירות, מתכופף ולא מצליח לשתות. אולי אם אני אתרכז יותר אני אצליח לגמור, אני חושב ומנסה להתרכז, מרגיש טיפת זיעה נוחתת לי מהמצח.

ואז נפתחת הדלת. ואבא שלי עומד שם.

הרבה דברים קורים מהר. מיכל מחליקה ממני. אני מאתר במהירות את המשקפיים ומרכיב אותם. ספיידרמן נכנס לחדר (מה?!). 

אבא שלי נכנס לחדר, מחזיק מברשת שיניים. הוא מציג אותה למיכל, רותח בזעם עצור.

"בהסכם הממון שלנו נכתב שאם תבגדי בי את עפה מהבית ללא שיהוי עם מברשת שיניים וחליפת בגדים.” הוא אומר בקול מאופק. “הנה הבגדים שלך.” הוא מעיף עליה חליפת טרנינג. “והנה מברשת שיניים.” הוא משליך אותה עליה. “עכשיו עופי מהבית שלי.”

"גרי …” ממלמלת מיכל בבהלה.

"שום גרי!” הוא מתפוצץ עליה. “להזדיין עם הבן שלי? בבית שלי? וגם אתה! הבן שלי! קח לך עשר דקות ועוף מהבית הזה. לא רוצה לראות אותך. למה אתה מחכה? עוף כבר!”

אני רואה תנועה מאחורי אבא שלי ושירן נכנסת לחדר, מפלסת את דרכה בין קורי השינה.

"מה קרה?” היא שואלת, מנומנמת.

"הבן שלי מזיין את אמא שלך!” שואג אבא שלי.

"עזי?!” היא פוערת את עיניה מיד. “אתה … עם … אמא שלי?”

"א-הה.” אני מודה.

"וגם איתי …” היא ממלמלת.

"גם איתך?!" מתפלץ אבא שלי. “מה לא בסדר איתכם? יש לך עוד תשע דקות, עזי. ואת, חמודה, אני מעיף את אמא שלך ואת עזי מפה. לא רציתי להעיף גם אותך אבל …להזדיין עם אח שלך? את חולה כמו אמא שלך. גם את: קחי את הדברים שלך ותסתלקי לי מהעיניים.”

מיכל המומה והיא מתלבשת בתנועות גמלוניות כמי שעולמה חרֵב עליה בשידור חי. אני הרבה יותר פרקטי ומתחיל לארוז את מה שאני צריך ואני שולח את שירן לאסוף את הדברים שלה.

אבא שלי מלווה את אשתו אל מחוץ לדלת הראשית וטורק אחריה את הדלת, חוזר לפקח עלי ועל שירן. כמה דקות אחר כך שלושתנו וספיידרמן עומדים ברחוב. קולות נפץ נשמעים מהבית ואני מנחש שזה אבא שלי שובר דברים. קריר בחוץ. החורף מקדים השנה.

"מה עכשיו?” שואלת מיכל בבלבול.

"יש לך את המפתחות למכונית שלך?” אני שואל את שירן שמביטה בי בזעם ושותקת.

"נו, נדבר על זה אחר כך, עכשיו צריך להחליט מה קורה איתנו.”

"איתנו? אין איתנו, יא דפוק!” היא מתפרצת. "לזיין את אמא שלי ואותי? ולהסתיר את זה? וגם את ידעת, איזה אימא דפוקה!”

"שירן, נדבר על זה אחר כך.” אני מגביר מעט את הקול. “עכשיו אנחנו צריכים למצוא מקום להיות בו. יש לך איזה חברה שאתן יכולות ללכת אליה?” אני שואל את מיכל.

"ומה אני אגיד לה? שהזדיינתי עם הבן של גרי והוא העיף אותי מהבית?”

"אמא שלך?”

"אני לא נוסעת עכשיו לטבעון ובטח לא מספרת לה מה קרה.”

"טוב, מפתחות למכונית יש?” אני חוזר לשירן.

"כן.”

"בואי לפחות ניכנס למכונית, קר כאן.”

אנחנו מעמיסים את הציוד בתא המטען הקטן ונדחקים למכונית, שירן בכיסא הנהג, אני לידה ומיכל מאחור. ניצני תכנית מתחילים לנבוט לי בראש.

"יש לך כסף, מיכל?”

היא נדה בראשה לשלילה.

"לא. זה חלק מהסכם הממון. אין לי כלום חוץ משני אימוני יוגה בשבוע שמכניסים כלום כסף. יש לנו חשבון משותף ואני די בטוחה שכבר אין לי גישה אליו. אבא שלך יכול להיות די אגרסיבי כשזה מגיע לכסף.”

"אם נצליח להגיע לתכשיטים שלך יהיה לנו כסף.”

"כן.” היא מסכימה. “אבל מה בינתיים? אי אפשר לישון באוטו.”

"לא. שירן, סעי לתחנת הדלק, בצומת.”

"למה?”

"היא פתוחה 24X7 ויש בה מה שאנחנו צריכים.”

"מה אנחנו צריכים?”

"ציוד מחנאות.”

"מה?!”

"ניסע לבית של סבא שלי. לפני זה נקנה בתחנת הדלק מזרנים מתנפחים, שקי שינה, שתייה ואוכל. ככה נעביר את הלילה במקום חצי נורמלי ובבוקר נהיה חכמים יותר.”

"נראה לך?!” מתרגזת שירן. “לעשות פיקניק בחורבה הזאת?”

"זה דווקא רעיון טוב.” אומרת מיכל בשקט מאחור. “נישן שם לילה אחד ונחליט.”

=========================

לפרק הבא

=========================