בום הראש שלי מתפוצץ.
כפות הרגליים של מיכל נוצצות מרוק, האצבעות קטנות ומושלמות כמו תכשיטים, והיא זוקרת כל הבהונות מעלה.
אני אוחז בכפות הרגליים ביד אחת ובשנייה מתחיל לאונן במהירות ובתוך כמה שניות מתחיל לפלוט זרע עליהן, מקפיד לטנף את כולן, מהאגודל ועד הזרת הזעירה, בשתי הרגליים. את הנתזים האחרונים אני שומר לסוליות המתוקות, עדינות ומטופחות ומכוסות עכשיו בשכבה יפה של שפיך ורוק, שרוכים בהירים של זרע שמעטרים את כפות רגליה מהבהונות החמודות ועד אמצע כפות הרגליים.
חשבתי שזה השיא? זין. הלב שלי עדיין דופק בטירוף ומיכל מתיישבת על הספה ומביאה בגמישות חתולית את כף רגלה השמאלית אל פיה. אני כמעט חוטף התקף לב כשהיא מלקקת את התערובת של הרוק והשפיך מכף הרגל, מוצצת בשקדנות את הבהונות הקטנות בזו אחר זו. אחרי שהיא גומרת היא חוזרת על התהליך עם הרגל השנייה עד ששתי כפות הרגליים נקיות ומצוחצחות, כל הזרע והרוק נבלע אחר כבוד.
כל זה היה רק המשחק המקדים, אני מבין. היא לא רצתה שאגמור מהר מדי ולכן היא עשתה את כל התרגיל הזה. מיכל אוחזת באיברי המתרכך בידה ומובילה אותו שוב אל בין שפתיה, נחושה להשאיר אותו קשה. שוב היא מתחילה להתגרות בראש הזין, מלקקת אותו בתנועות נמרצות אבל לא מכניסה יותר מדי מהזין שלי אל פיה, כאילו היה אורח מלוכלך בבית אחוזה מפואר. ביד עדינה היא מלטפת ושורטת את הזין, כורעת תחתי ומניחה אותו על פניה, מלקקת אותו מלמטה, מלבה את האש שלי ומרעיבה אותי בעת ובעונה אחת.
וזה עובד. אחרי כמה דקות של מציצה רטובה ואוננות נמרצת הזין שלי מתאושש, קשה וזקור, ואני מתכופף ואוחז בה מתחת לזרועות ומרים אותה לעמידה.
אנחנו מתנשקים ואני דוחק את הזין כנגד החולצה שלה. מיכל אוחזת בו וממשיכה לפמפם אותו באטיות כשהלשונות שלנו מסתייפות, ואני טועם בה זין וסיגריות ושפיך.
מיכל צווחת בהפתעה כשאני שולח יד אל מתחת לירכה ואז מרים את הירך באוויר, משאיר אותה לעמוד על רגל אחת, חצאיתה מופשלת וערוותה חשופה לאוויר.
"מה אתה עושה?” היא שואלת כשאני שולח גם את יד השנייה לאחוז ברגלה וברגע הבא אני מניף אותה באוויר.
"עזי!” היא צווחת ונאחזת בי.
מיכל היא הבחורה הנמוכה ביותר שיצא לי לשכב איתה והיא גם כנראה הקלה ביותר. ירכיה נחות על זרועותיי ואני חופן את פלחי העכוז שלה בכפות ידי, מייצר עבורה מושב נוח ויציב. אחרי כמה שניות של בהלה היא מרגישה את היציבות ונרגעת בזרועותיי.
"אתה משוגע.” היא אומרת ומנשקת אותי.
זה די מסובך להכניס זין לכּוּס בלי לגעת לא בזה ולא בזה אבל למיכל יש שליטה מעולה בגוף שלה בגלל היוגה: היא מכוונת את מפשעתה אל הזין שלי ומבלי לגעת בו מצליחה להחליק אותו אל בין שפתיה הרעבות. בזהירות אני מנמיך אותה כמה פעמים עד שאני לומד את הזווית והתנועה והסדק המשתוקק שלה מאושר להציף את התעלה הצרה במיצים שמנוניים.
כשהידיים שלי עדיין חופנות לה את התחת, אני מתחיל להקפיץ אותה מעלה ומטה, משפד אותה על הזין שלי. בהתחלה הידיים שלה מחבקות לי את הצוואר כאילו היא מפחדת ליפול אבל כשאני נוטה מעט אחורה היא מבינה שאני מחזיק אותה לגמרי והיא מתחילה ללטף לי את הפנים ולנשק אותי ברעבתנות.
"אף אחד לא זיין אותי ככה…בחיים…” היא נאנקת לי באוזן ומנשנשת אותה ברעבתנות. “אני משופדת לגמרי…אתה מטריף אותי…”
מיכל לבושה ואני עירום והיא מלטפת לי את החזה השרירי תוך כדי שאני מקפיץ אותה שוב ושוב, ממלא אותה בזין קשוח. התנוחה הזאת מטריפה אותה, אני מרגיש את המיצים נובעים ממנה, חמימים וחלקלקים, מצפים את הבוכנה שמפמפמת את המנוע הלוהט שוב ושוב. הרגליים החטובות שלה תלויות ומתנדנדות באוויר בקצב הזיון ואני מנצל את אצבעותיי החזקות כדי ללטף קצת וללוש לה את התחת ואפילו להגניב לה נגיעה בפי הטבעת.
שוב אנחנו מתנשקים והיא כמו טורפת אותי, נאחזת בצוואר שלי ודוחקת את הזין עמוק ככל שהיא יכולה לתוכה. פניה מיוזעות והזיעה מפרקת לה את התסרוקת המעוצבת, שיערה הזהוב מתחיל להידבק למצח ונכנס לה לעיניים והיא מסלקת את הקווצות הסוררות מהפנים. זה כל כך סקסי לראות אותה ככה, לבושה ועונדת את התכשיטים היקרים שלה, משופדת על הזין שלי ומוקפצת כמו איזה תאילנדית בווק. התחת קטן ומוצק בידיים שלי ואני חופן אותו תוך שאני מקפיץ אותה מעלה ומטה, שולט בגופה הקטן וההדוק, ממלא אותו בזין עבה. כמו מקבת של חמישים ומשהו קילו היא נוחתת שוב ושוב על היתד הנעוצה בה, תוקעת אותה עמוק במוקד העונג שלה בסדרה מתמשכת של מהלומות עזות, רכות ומסעירות.
"תוריד אותי…” היא נאנקת אחרי עוד כמה דקות כאלה.
"אני יכול להמשיך כל הלילה…” אני רושף באוזנה.
"אני יודעת, יא סוס הרבעה. עכשיו תוריד אותי.”
מבלי לצאת ממנה, אני כורע בזהירות ומניח אותה על השטיח. אני מנצל את העובדה שהידיים שלי מתחת לרגליה כדי למקם אותה על הגב, מקופלת כך שברכיה נוגעות בכתפיים שלי וכפות רגליה מונפות באוויר. העיניים שלה שוב נפערות כשהיא מרגישה כמה היא פתוחה ככה אבל היא לא מרשה לי להישאר מעליה יותר מדי זמן ותוך כמה רגעים מורה לי לשכב על הגב.
כמו מלכה על רמך אציל היא רוכבת עלי, תנועותיה מדודות וסקסיות כשהיא משפדת את עצמה על הזין שלי בסדרת תנועות מדויקות. יש לה אפילו מקצב מעניין, שתי ניעות קלות ואחת עמוקה, אחת-שתיים-שלוש, אחת-שתיים-שלוש,אחת-שתיים-שלוש היא ספק רוקדת, ספק רוכבת עלי. אני מניח את ידי על חזהּ, מכסה לחלוטין את שדיה הקטנים בכפות ידי ומיכל מלקקת את שפתה העליונה בחושניות ונאנחת אנחה עמוקה וגרונית.
מדי פעם מיכל שולחת אצבעות ענוגות ללטף לי את האשכים הרטובים ממיציה ואני חושב על הזרע שבתוכם. בעבר היא דרשה שאני אגמור בחוץ אבל בפעם האחרונה, לפני שהיא טסה היא הרשתה לי לגמור לה בפנים אחרי שהיא הלבישה אותי בקונדום. למה המחשבה על לעבּר אותה מדליקה אותי במקום להפחיד אותי? לא יודע אבל הרעיון שלה עם בטן קטנה ומיני עזי בפנים מדליק אותי. להגיד לה שאני הולך לגמור? לא להגיד? מה יהיה אם היא תגיד לי לצאת, אני לא בטוח שאני מסוגל בכלל.
אבל מיכל מרגישה, היא לא פראיירית. כמו בפעם הקודמת היא נחלצת ממני כמו לוליינית וכמו קוסמת, גורמת לקונדום ארוז להופיע מאיפשהו. היא פותחת את האריזה בשיניים, מלבישה אותו על הזין שלי ואז מחייכת בערמומיות ומחדירה אותי שוב לתוכה.
שרירי הכּוּס שלה לופתים אותי כמו כפפת סאטן חלקלקה בעודה מזיינת אותי בלהט, סוחטים אותי, כמו מפצירים בי לשחרר, להציף אותה בזרע. היא נועצת היא עיניים רעבות מלמעלה ואני מרגיש ששנינו חרמנים ודלוקים באותה רמה, שני זיקוקי ענק ליד פירומן שאוחז בלפיד. היא מתכופפת אלי למטה, לנשיקה לוהטת של לשונות מסתחררות ושפתיים נמרחות זו על זו ואז הודפת את הראש שלה עוד למטה, מקרבת את השפתיים אל האוזן שלי ולוחשת בקול הנמוך והסקסי שלה:
“קדימה, ילד, אתה יודע שאתה רוצה את זה…”
בום! אני מתפרק בתוכה, חש את אובדן השליטה המבורך. האשכים שלי מתחילים לפלוט לתוכה ונדמה לי שהחריץ המשתוקק שלה שותה הכל בצמא. מיכל יושבת עלי והודפת את אגנה לעברי, נוהמת וגונחת את העונג שלה, מחככת את מפשעתה הרעבה בשלי תוך שאני מפמפם מנה אחרי מנה של זרע לוהט, נתז אחר נתז.
"פאק! זה טוווב!” היא קוראת בעודה רוכבת עלי עד שאני מרגיש שהלב שלי עוד שנייה מתפוצץ וצלצולים מוזרים מחרישים את האוזניים שלי.
דקות ארוכות אנחנו נשארים ככה. מתישהו, כך מסתבר, מישהו מאיתנו סגר את הטלוויזיה. בחוץ כבר גווע היום ואפלולית ממלאת את הסלון ואת האוויר ממלאות הנשימות שלנו, מופרות רק על ידי רחשי חוץ; מכוניות, כלבים, טלוויזיה רחוקה, ילדים נוסעים וצועקים.
"שירן תחזור עוד מעט.” אני אומר.
"כן.”
ובכל זאת אנחנו לא נפרדים. לא באותו רגע. אבל אחרי כמה רגעים היא מתגלגלת ממני ואני קם ואוסף את הבגדים שלי. זה היה יום מטורף, אני בקושי זוכר שהייתי בבית ספר בבוקר. אחר כך הספקתי להזדיין עם קארין, לפגוע בה, להזדיין עם שירן, לאכול צהרים, לרוץ, להרים משקולות ולהזדיין עם מיכל. זה היה יום ארוך וכל מה שאני רוצה עכשיו זה להתקלח ולישון, אפילו לא לאכול שום דבר. וזה בדיוק מה שאני עושה.
בבוקר אני קם וכל הגוף שלי תפוס. אני מורגל בפעילות גופנית אבל לזיין כל כך הרבה וגם לעשות התעמלות זה אולי היה קצת מוגזם. אין לימודים היום כי זה ערב יום כיפור. מצחצח שיניים, לובש טישרט ומכנסיים קצרים ויוצא מהחדר.
שירן יושבת במטבח ושותה קפה. כשהיא רואה אותי פניה מקדירות והיא מפנה ממני את המבט שלה. חלקי הפאזל מתחברים במהירות: לאן היא הלכה אתמול? לחוג ריקוד. עם מי היא רוקדת? עם קארין? מי חזרו לדבר אתמול אחרי כמה שבועות של ניתוק? שירן וקארין. על מי הן דיברו? כּוּס אמק.
"בוקר טוב.” אני אומר והיא לא עונה.
אני לא אומר שום דבר נוסף, לא יודע מה להגיד. מכין לעצמי דייסה עם בננה וטחינה בשתיקה שתואמת את השתיקה שלה. אין דרמה. אין הטחת האשמות. אין ארס ובוז כמו פעם, רק שתיקה. שתיקה עצובה אפילו. רק כלי האוכל המשקשקים מפרים את הדממה. עצוב לי שפגעתי בה, עצוב לי שפגעתי בקארין. לפחות לא שיקרתי, אני מספק לעצמי נחמת שוטים. האמת ממש עוזרת.
בדיוק כשאני חושב שיהיה לי בוקר מדכא עם שירן הטלפון שלי רוטט, הודעה מעודד.
עו-התעוררת?
אני לא אמור לעבוד היום, מה הוא רוצה?
עז-מה קורה?
עו-צילי עשתה איזה תאונה קטנה ואנחנו
עו-במיון עכשיו. אתה יכול אותי לבוא לחנות?
עז-הכל בססדר?
עו-נראה שכן. האוטו טוטאל לוס. אבל היא בסדר. אתה יכולבוא?
עז-ברור.
אני יוצא עם ספיידרמן ואז חוזר הביתה וממשיך להתארגן. הייתי רוצה להגיד משהו לשירן לפני שאני הולך אבל לא יודע בדיוק מה.
בכניסה לקניון אני רואה את אבי השומר. מבחינת ההיררכיה שלהם הוא בדרך כלל לא ממש עומד בשער ושומר אבל כנראה חסר להם מישהו או משהו כזה והלב שלי קופץ כשאני מתקרב אליו, אדרנלין מתחיל לרוץ לי בדם. הוא מסתכל עלי במבט עצבני אבל לא אומר כלום ונותן לי לעבור, עושה איזה תנועה קטנה עם הראש של איום או משהו. יאללה יאללה. בפעם הבאה אם יהיו מכות אני לא רק אתלה עליו כמו איזה בובה על מדף. אני מקווה.
אני מגיע לחנות ומוצא שם את דוניא מאחורי הקופה.
"בוקר טוב.” אני אומר.
"בוקר טוב.” היא מחייכת ומסמיקה.
אני לא יודע בדיוק איפה אנחנו עומדים. כאילו…היה לנו סקס מטורף אז בהפסקת חשמל אבל מה זה אומר על עכשיו? ואז גם היה את הסיפור שהלכתי מכות עם אבי והיינו לבד בחושך וזה.
"מה המצב? יש לקוחות?” אני שואל כדי לשבור את הקרח. אם יש בכלל קרח, אולי הכל בראש שלי.
"ערב יום הכיפורים היום.” היא אומרת. “אני חושבת אנשים לא יבואו היום. הקניון כמעט ריק.”
"כן, הא? כמו ביום חמישי.” אני אומר בלי לחשוב יותר מדי על המשמעות הנסתרת של מה שאמרתי. אני קולט אותה מעיפה בי מבט ורק אז מבין.
"…לא, כאילו…התכוונתי שהקניון ריק כמו אז.” אני אומר, מרגיש את הפרצוף שלי עולה באש. דוניא מחייכת חיוך קטן וחוזרת לקופה ואני מחפש מקום נוח לקבור את עצמי.
"מה שלום…רִיאן?”
"מי?” היא זוקפת גבה מתחת לחיג'אב הסגול בהיר.
"אה…הבת דודה שלך.”
"אה… רָיאן…” היא מצחקקת. “היא בסדר…לצערי.”
"לצערך? למה?”
דוניא נאנחת.
"אמרתי לך. יותר מדי…חושבת עצמה. חושבת שהיא יותר טובה ממני. יותר…تقي…יותר חזקה באלוהים…מבין?”
"אני חושב.”
"כל הזמן אומרת לי איך להתלבש, איפה לשבת, איפה ללמוד…יאללה, חאלאס.”
"ואת עושה מה שהיא אומרת לך?”
"מה פתאום?” מושכת דוניא כתף. “אבל סתם…עושה לי חור בראש, זאת.”
אני נרגע. השיחה הקטנה הזאת רומזת לי שאנחנו בסדר ודוניא לא כועסת עלי או משהו.
"יש עבודה במעבדה?”
"לא יודעת, תבדוק.”
אני נוגש אחורה ומתיישב על הכיסא, פותח את רשימת העבודה. תכלס אין משהו דחוף לעכשיו ואני תוהה למה בעצם עודד ביקש ממני לבוא. אני מחליט לשאול אותו.
עז-מה קורה? יש לך שניה?
אחרי כמה דקות הוא עונה.
עו – כן, מה קורה?
עז – הכל בסדר?
עו – כן כן, אני מקווה שישחררו אותנו עוד שעה או משהו. קרה משהו?
עז – אז זהו, שלא קורה כלום. הקניון ריק, אין עבודות במעבדה, חבל על הזמן שאתה משלם לי.
עו – מוזר…דוניא התקשרה ואמרה שהיו כמה אנשים ששאלו ורצו יעוץ טכני. בפירוש ביקשה שאקרא לך. אין כלום?
עז – כלום. אולי אני אחתוך?
עו – אתה ממהר לאנשהו?
עז – לא ממש, סתם חבל לי על הכסף שלך. לא ברור לי למה היא אמרה לך שיש לקוחות.
עו – אתה יודע מה נראה לי? שהיא רצתה תירוץ להיות איתך לבד.
עז – פחחחחחחח…
עו – היא הייתה מאוד מבואסת כשהיא גילתה שאתה לא עובד היום. מאוד. היא יותר ערמומית ממה שהיא נראית, לא תמימה זאת.
עז – אה…ווטאבר.
עו- אם אין לקוחות אני מאשר לך לסגור את החנות ולתת לה את מה שנתת לה ביום חמישי, נראה לי שזה מה שהיא צריכה.
עז – נראה לך!?
עו – אני כבר לא בן 18 אבל אתה כן. תנצל כל הזדמנות, ילד. אף בן 18 לא התחרט שהוא זיין יותר מדי תאמיןלי
עז – אוקיי.
אני סוגר את הטלפון, לב דופק וזין מתעורר. זה הקטע שלה? אמרה לעודד שיש מלא לקוחות? עלק מלא לקוחות, בהפסקת חשמל היו יותר. ערב יום כיפור, מי מסתובב בקניון עכשיו? אני מתלבט. הזין שלי מתקשה אבל אני מנסה לחשוב על כל העסק בצורה הגיונית. אולי אני מפספס משהו. בכל זאת, יש כאן הבדלי גיל, הבדלי תרבות, טלפון שבור. אולי עודד לא הבין אותה. אולי…לא יודע. כאילו אני נאחז במשהו, מנסה שלא הזין שלי ינהל את ההצגה. יותר מדי אנשים נפגעים כשהוא תופס פיקוד.
בודק את השעה: עכשיו 1025. אני אגיד לעודד שעבדתי רק עד 1030. נכנס ליוטיוב ומחפש משהו חדש בערוץ המרוצים. מתחיל לצפות אבל חושב על דוניא בחדר הזה, על השטיח הסינטטי הכחול, והלב שלי נותן איזו קפיצונת. הזין שלי בתחת שלה, התחת שלה בידיים שלי והיא ממלמלת בערבית בזמן שאני פותח אותה. רד מזה, נו. מחפש את אפק, הוא לא עונה לי. מחפש את עידן, כלום. לחפש את קארין? מה אגיד לה? עדיף שלא אני תקוע פה עם דוניא.
"מה העניינים?” שואלת דוניא מפתח המעבדה.
"אה…כלום. אין משהו מיוחד. מה אצלך? הרבה לקוחות?”
"ממש לא.” היא צוחקת.
"ממש לא.” אני אומר ומקבל החלטה בלב הולם. עוד שניה של הרהור ו…לעסק.
“דוניא, לכי לנעול את החנות.” אני שומע את עצמי אומר, מתאמץ לשמור על קור רוח. “ואז תכבי את האורות, תביאי את התיק שלך ובואי הנה.”
עיניה של דוניא נפערות והחיוך נעלם לה מהפנים. היא בולעת בהתרגשות גלויה ואני מבחין בחזה שלה עולה ויורד במהירות פתאום, שדיה התפוחיים בולטים מתחת לחולצה ארוכת שרוולים אך הדוקה בצבע אפור. אני מרים גבה, כאילו תמה על העיכוב והיא נעלמת מהפתח. כמה רגעים אחר כך אני שומע את דלת החנות ננעלת ואז את האורות כבים. וואו, עודד צדק. דוניא רצתה שידור חוזר של יום חמישי. הלב שלי דופק בטירוף: ביום חמישי האדרנלין הנחה אותי, לא יודע אם יהיה לי אומץ להמשיך עם זה בנסיבות האלה, כשאני "קר" לגמרי. שם יד על הזין, מרגיש את החלק שלא קר בכלל, מתעודד.
היא חוזרת אל פתח המעבדה ונותנת בי מבט של "מה עכשיו?”.
"החנות נעולה?” אני שואל אותה, מנסה להישמע קוּל. בוגר. בשליטה.
"כן.” היא נדה בראשה במהירות ונושכת את השפה התחתונה בהיסח הדעת.
"וכיבית את האורות?”
"כן.”
"בואי הנה.” אני מתגלגל מעט אחורה על הכיסא ומפשק את הרגליים.
העיניים שלה שוב נפערות כשהיא מבינה את הכוונה שלי והיא מעיפה מבט אחורה, אל מחוץ לחנות. היא בולעת רוק, מהססת כמה שניות ואז מתקרבת אלי בהיסוס, נעמדת בין הרגליים שלי.
"רדי על הברכיים.” אני אומר בהרבה יותר אומץ ממה שיש לי.
דוניא מתנשמת בהתרגשות גלויה ומהססת שוב. אני לא דוחק בה. אני חושב שאני מבין את המשחק שלה, אולי, אבל אין לי דרך להכריח אותה וגם לא בא לי להכריח אותה. אני אוהב לשחק ואני אוהב סקס וגיליתי שאני אוהב לשלב, אבל אני אוהב לשחק כשכולם נהנים, לא להיות המניאק הזה שנהנה לבד.
ההיסוסים נגמרים והיא כורעת מתחתי, בין הרגליים שלי, והזין שלי נהיה קשה כמו ברזל. דוניא מביטה בי בצייתנות, פניה היפות ממוסגרות בחיג'אב שאני מבחין שמורכב משני חלקים: משהו כמו חם-צוואר בצבע סגול כהה שיושב הדוק על המצח והשיער ועוד מטפחת סגולה בהירה (בטח לבחורות יש שם לצבע הזה) שעוטפת את כל העסק ומוצמדת על סיכות ראש.
"תורידי לי את המכנסיים.”
הנהון קצר. לבשתי היום טרנינג ודוניא אוחזת בשולי הבד הירוק. אני מרים את הטוסיק והיא מפשילה את המכנסיים למטה ביחד עם התחתונים, נשימתה נעתקת כשהזין שלי מזנק החוצה מתחת לבד.
"תמצצי לי את הזין, דוניא.” אני אומר, יותר בטוח עכשיו, נכנס לתפקיד שבו היא רוצה אותי עכשיו, שבו אני רוצה להיות עכשיו.
דוניא אוחזת בזין הקשה שלי באצבעות מטופחות, ציפורניים צבועות באדום כהה. היא מתחילה ללקק אותו בתנועות ארוכות, סוגדת לו בלשונה ובשפתייה, מנשקת אותו נשיקות רכות. יש לה זמן, נראה שהיא נהנית ממגע הבשר החמים על שפתיה והיא מעתירה עליו נשיקות מתוקות ומרפרפות כמו פרפרים באביב. מלמטה למעלה היא מלקקת ומנשקת את הזין, עדיין לא מכניסה את כולו לפה והמבט שלה מחפש את עיני, מחכה לאישור, וכשאני מחייך אליה באבהות היא מחייכת בחזרה, עיניה השחורות נוצצות.
אני מניח שתי ידיים על ראשה עטוי המטפחת הסגולה, חש בשערותיה התפוחות מתחת לבד, ודוניא מבינה את הרמז. היא מכניסה את ראש הזין שלי אל הפה הרטוב ומתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה, סוחטת ממני אנקת עונג חרישית. היא מביטה בי מלמטה בפרצוף מלא זין ומפנקת אותי בשפתיים רכות ולשון גמישה, מלקקת את הזין בעודו ממלא את פיה. פתאום אני שם לב שהיא לא משתמשת בידיים, הן מוחזקות מתחת לירכיים והתנוחה הזאת משווה לה מראה של איזו מתפללת במקדש. רק הפה שלה עוסק במלאכת הקודש והיא מניעה את גופה קדימה ואחורה בדבקות, מניעה מעט את ראשה מצד לצד כדי לייצר לי עוד חיכוך מפנק עם הפה.
נעים לי שהידיים שלי על הראש שלה. אני מרגיש כמו בוס. כמו שייח. אני לא לוחץ, רק מבהיר לה כל הזמן שאני שולט בה. אני יודע (או לפחות מנחש) שהיא רוצה את זה ככה. לא מבין למה, ולא ממש אכפת לי. התחלתי עם הסקס רק לפני כמה שבועות וכמו רצף ניצחונות בבריכה אני מרגיש עכשיו שאני לא מסוגל להפסיד למרות שמשהו בראש שלי מזכיר לי שכל רצף בבריכה נגמר בסוף. אבל עכשיו אני מוביל, עכשיו אני פוגש בחורות סקסיות בטירוף ומצליח לנחש מה כל אחת רוצה ומצליח לתת לה את זה. וכל עוד אני מוביל אני אעשה כל מאמץ לשמור על ההובלה.
מבחוץ אני שומע במעומעם את הקריינית של הקניון והדינדון הדבילי שמבשר שעוד פרסומת מתחילה. כאן באפלולית קולות רטובים ממלאים את המעבדה, מלוות בהתנשפויות שלי ושלה. הזין שלי קשה ונוצץ והפה שלה רך ורטוב. רוק ניגר מהשפתיים שלה, מרטיב לה את הסנטר ויוצר כתם כהה על החולצה. אגלי זיעה מתחילים לבצבץ על הפנים היפות שלה, הממוסגרות בחיג'אב הסגול, אבל לא נראה שהיא מתעייפת, להיפך: דוניא מוצצת בהתלהבות כאילו למצוץ לי את הזין זו השליחות החשובה ביותר שהוענקה לה.
הראש עטוי הסגול שלה עולה ויורד על הזין שלי בתנועות קצובות ומטריפות. עם הזמן היא משכללת את הטכניקה ומניעה את הראש במעין תנועת בורג, מגבירה את העונג על הזין שלי ואני גומל לה בהתנשפויות נרגשות. הניגוד בין התלבושת הצנועה והמציצה הרטובה מעיף אותי, הזיון האסור באמצע יום עבודה בחלק האחורי של החנות מרגש אותי ופער הגילאים בינינו מדליק אותי. אני יודע שאני הולך לגמור ויודע בדיוק איך לעשות את זה, באופן שיהפוך את המציצה הזאת לאחת שאני לא אשכח כל החיים.
כשאני מרגיש שאני ממש על הסף אני אוחז בראש שלה ומשתמש בו כמעין עוגן בשביל לעזור לי לקום בלי להוציא את הזין מהפה שלה. אני מתרכז כמה שניות וחיוך ענק נמרח לי על הפנים כשאני מרגיש את עצמי מתחיל לגמור לה בפה. אני יודע שאלה נימוסים גרועים אבל כרגע אני נהנה להיות מניאק ולגמור לה בפה בלי אזהרה, במיוחד כשאני מחזיק לה את הראש. אבל זאת לא התכנית שלי: אחרי שני נתזים אני מוציא את הזין מהפה שלה ומכוון אותו אל הפנים היפות שלה. השפריץ הבא נוחת לה על החיג'אב והמצח, מטנף את המטפחת הסגולה בזרע לבן. גם את הנתזים הבאים אני מקפיד לכוון כך שינתחו גם על הבד הצנוע וגם על הפנים המיוזעות. שוב ושוב אני פולט זרע בשרוכים לבנבנים וארוכים, מטנף את פניה של דוניא ואת החיג'אב בשפיך שלי. אני כל כך מגורה מאיך שהיא מג'ויפת בסוף שאני מגיש לה את הזין בחזרה אל הפה ודוניא ממהרת לקלוט אותו בין השפתיים ולמצוץ ממנו את שאריות השפיך בחריצות ושקדנות.
מטונפת ומיוזעת אבל דלוקה ומתלהבת לא פחות ממני, דוניא מוצצת לי את הזין במרץ, מביטה לי בעיניים מלמטה. היניקה הנמרצת עושה את שלה ולמרות שגוש הבשר שבפה שלה התחיל להירגע, תוך כמה דקות של עבודה לוהטת כזאת והוא שוב קשה כמעט כמו קודם.
"תביאי את התיק שלך.” אני אומר.
"למה?” היא שואלת בפליאה.
"יש לך את הקרם ידיים שם?”
"כן.” היא אומרת וחיוך נרגש מבליח לרגע על שפתיה.
"אז תביאי אותו.”
דוניא קמה על רגליה, מתנודדת לרגע מהכריעה הממושכת, ויוצאת מהמעבדה. הלב שלי דופק חזק ומשקפיים מלאים אדי התרגשות אז אני מנצל את ההזדמנות לנקות את הזגוגיות. אחרי כמה רגעים היא חוזרת ומגישה לי את שפופרת קרם הידיים, נושכת את שפתה בעצבנות גלויה, פניה היפות עדייו מכוסות בשפיך.
"לכי לשטיח.” אני מצווה, כאילו אני רגיל לצוות על בחורות מבוגרות ממני.
דוניא מהנהנת במהירות. אמרתי לי לה רק ללכת לשם אבל לשמחתי היא כורעת בצייתנות על ארבע ומשפילה את הראש העטוי בסגול. היא לובשת מכנסיים שחורים הדוקים על המותן ורפויים על הירכיים ואני נעמד מעליה כמו בפעם הקודמת, ניצב משני צדדיה.
אני פותח את השפופרת ומושח את הזין שלי בקרם השמנוני. לאט. הזין משמיע רעשים חלקלקים במעבדה ואני רוצה שהיא תשמע אותם. מתחתי אני שומע נשימותיה של דוניא מאיצות ומתגברות בהתרגשות אבל היא לא מרימה את הראש, משאירה אותו מורכן וצייתן. יופי.
הנשימה שלה נעתקת כשאני מפשיל לה את המכנסיים הרפויים, ביחד עם התחתונים. התחת שלה שחום ומוצק, פלחי העכוז מוצקים ואני מבחין בשיערות ערוותה מבצבצות מעט אחורה, מחוץ לתחום בשבילי כפי שהיא הבהירה לי. לא נורא, אני מרחק של שניות מלתקוע אותה בתחת, אין לי מה להתלונן. אני חש בהתרגשות שלה גוברת מתחתי.
זה דבר אחד להיסחף לסקס על אשדים של אדרנלין ודבר אחרי לגמרי להתחיל "קר". קצת כמו ללכת מכות: אם מישהו קילל ודחף אותך, להחזיר לו בקללה ודחיפה זה הרבה יותר קל מאשר לבוא למישהו וסתם לדפוק לו אגרוף בפרצוף. בפעם האחרונה שעשינו את זה שנינו היינו מפוצצים מאדרנלין, החנות הייתה מוחשכת, הקניון היה ריק. הפעם הנסיבות שונות. הפעם בקור רוח (עלק קור רוח) ציוויתי עליה לעשות דברים והיא עשתה אותם: לא מהתרגשות, מצייתנות. כי הקטע מדליק אותה. וזה הרבה יותר מפחיד. זה הרבה יותר מרגש.
כורע מאחוריה. הלב דופק חזק, בטח גם שלה. רואה את ערוותה, את הישבן הכהה. הריחות שלה מדגדגים אותי, היא חרמנית, אין ספק בזה. הזין שלי קשה ביד ואני מוביל אותו אל התחת השזוף. מכוון אותו ביד שמאל, לופת את המותן שלה ביד ימין. נשימה קטועה. חדירה, ראש הזין בפנים. אני מניח גם את היד השנייה על המותן שלה ואז דוחף חזק יותר, תוקע אותה סופית.
עכשיו הכל נהיה ברור יותר. ההיסוסים מתפוגגים. מבוגרת ממני או לא, ערביה או לא, עכשיו הכל מסתדר. היא בחורה שכורעת על ארבע ואני מאחוריה, מחזיק אותה טוב ומזיין אותה בתחת, שומע אותה נאנחת חרישית. הזין שלי מחליק פנימה והחוצה מהתחת המוצק, פלחי העכוז כמו שני מלונים שחומים. לא ממהר, הזין שלי נראה מאסיבי בתוך התחת שלה ואני מניע אותו לאט וקצוב, מוציא טפח ומכניס טפחיים, כובש אותה סנטימטר אחר סנטימטר.
חצי מהזין שלי נעוץ עכשיו בתחת שלה ואני משחרר יד אחת ומתחיל לאונן לה. דוניא אולי לא רוצה שאני אזיין אותה בכּוּס אבל אין לה בעיה שאני אלטף אותה שם. אני כמובן לא רואה כלום אבל האצבעות שלי מספרות על שפתי ערווה חיצוניות פעוטות ומעט שיער. אני מאתר את הדגדגן שלה ואנחה רכה נפלטת מפיה כשאני מתחיל לפרוט עליו.
"جيد جدا…” היא נאנקת מתחתי.
נותן עוד פס של קרם ידיים והעסק חוזר להיות חלקלק ונעים כמו קודם, החור החמדן סוחט את הזין שלי כשאני מחליק פנימה והחוצה, עבה וקשה בין הלחיים המוצקות. אני מחזיר את הידיים אל המותניים שלה ודופק אותה לאט אך עמוק, משפד אותה עד הביצים, עד שהיא נאנקת קצת בכל פעם שאני קובר את הזין כולו בתוכה. דוניא מבינה כנראה שאני לא הולך להמשיך לאונן לה שולחת יד אחורה ואני מרגיש אותה מתחילה לנגן על עצמה, מלמולים רכים וענוגים בערבית ניגרים מפיה.
ראשה של דוניא מושפל בין כתפיה וישבנה המוצק, עגלגל ושחום, משופד תחתי, הלחיים המוצקות רוטטות קלות בכל פעם שאני מחליק את הזין עד הסוף לתוכה. האשכים שלי מלטפים אותה בכל פעם, מלטפים את מפשעתה וכעת כששתי ידיה נחות על השטיח הסינתטי, הליטוף הזה הוא כל הגירוי שמפשעתה מקבלת. קולה הולך וגובהּ, צלול כפעמון עדין כשהיא מתחילה לנסוק לעבר מה שנראה מאחורה ומלמעלה כמו אורגזמה פיצוצית. אני מחזיק אותה טוב ומביא בה בקצב אחיד, טוחן אותה בתחת בתנועות קצובות בזמן שהיא מתפרקת לבסוף מתחתי. שניות אחר כך גם אני אחריה, מתחיל לפמפם לתוכה נתז אחרי נתז של זרע חמים. דוניא נאחזת בשטיח כאילו חוששת שהנתזים העזים הנפלטים אל מעיה יטיחו אותה קדימה ותיתקע בקיר והיא ממלמלת את שמי ומילים שאני לא מבין תוך כדי שאני מזריק זרע לבנבן לתוך הפחזניה השחומה של ישבנה.
בתזמון מושלם מישהו דופק בדלת החנות ושנינו נזעקים.
דוניא, הזין שלי עדיין תקוע בתחת החמוד שלה, מפנה אלי את ראשה, סמוקה וקורנת אבל מעט מודאגת.
"תיכף ילכו.” אני אומר.
"דוניא?” נשמע קול נשי בערבית. “اين انت؟"
"רָיאן!” קוראת דוניא באימה. “מה היא עושה בֹּה?”
"אני אצא אליה, אני אגיד לה שאת בשירותים ומיד תבואי.” אני אומר וקם.
אני מתארגן בזריזות וניגש אל דלת החנות. רָיאן היא צעירה נמוכה ומוצקה עם מבט נחוש בעיניים ושפתיים עבות ולא נעימות. בהשוואה לדוניא היא לבושה באופן שמרני הרבה יותר עם שמלה גדולה שמסתירה את קווי המתאר של גופה. אני פותח את דלת החנות.
"שלום.” אני מחייך אליה מה שאני מקווה שהוא חיוך רגוע ומרגיע.
"איפה דוניא?” היא שואלת בחדות, מנסה להציץ מעבר לכתפי.
"בשירותים.”
"הנה דוניא.” אומרת דוניא מאחורי ומצטרפת אלינו. במבט חטוף נראה לי שהיא הסתדרה באופן מושלם אבל אני לא מעיז להסתכל עליה יותר מדי אלא חוזר בעצלתיים למעבדה, מעמיד פנים שאנחנו שני עובדים בחנות ושענייניה הפרטיים של דוניא לא מעניינים אותי. אני שומע את שתי הבחורות מדברות בערבית בקדמת החנות, בינתיים צופה בגראן פרי של 2005 ביפן, אחד הטובים שאף פעם לא נמאס לי לצפות בו: הקטע שרייקונן גונב לפיסיקלה את המרוץ מרגש אותי כל פעם מחדש.
אחרי כמה דקות דוניא נכנסת למעבדה, הבעה לא ברורה על פניה.
"מה?” אני שואל.
"חושדת, הצבוע הזאתי.” היא אומרת ומנידה בראשה. “אבל נראה לי שלא הבינה מה עשינו.”
"את בסדר?” אני שואל.
חיוך ענק מפציע אלי מתחת לחיג'אב.
"אוקיי…טוב, נראה לי שנסגור היום, חוץ מהבת דודה שלך אף אחד לא בא. אין לחץ.” אני מוסיף ומישיר אליה מבט משועשע.
דוניא מושכת בכתפיים בתמימות מעושה.
"לך, אני אסגור.” היא אומרת.
בא לי לנשק אותה אבל אני לא יודע אם הבת דודה מסתובבת ליד הדלת אז אני פשוט מהנהן, אומר לה להתראות ויוצא. כשאני עומד במסדרון אני רואה שהיא לא שם וכמעט חוזר בשביל הנשיקה הזאת אבל בסוף מתבייש והולך לכיוון האופניים שלי…המפונצ'רות.
שני הצמיגים מרוקנים.
אני נושף אוויר בכעס ומסתכל מסביב. אבי המאבטח עומד בעמדה שלו ומביט בי, במרחק הזה אני לא יכול לראות את ההבעה שלו. לרגע אני מתכוון ללכת אליו ולשאול אותו למה הוא התעסק לי עם האופניים אבל ברגע הבא אני מבין שאני רק יעשה מעצמי מפגר: אין לי שום הוכחה שזה הוא והוא בטח עשה את זה בדיוק בשביל שאני אבוא לשאול אותו או להתעצבן עליו או משהו. עוד מבט לעברו מראה לי שהוא צופה בי מרותק, ממש מחכה לראות מה אני הולך לעשות.
=========================
לפרק הבא
המשך מושלם, עולם מושלם. מתי דברים יתחילו להסתבך עבורו? דוד ערבי קנאי, אבא שיתחרפן.
הכאפה בדרך, והיא תהיה כואבת.
חייב אשראי לסמדוארסש הזה?
כרטיס אשראי או פייפל (שגם בשבילו צריך כרטיס אשראי).
מעולה!!
אפשר את המתכון של עזי לדייסה עם הבננה והטחינה?
בבקשה, רק שהמתכון הוא של ערן, לא של עזי.
6-8 כפות של קוואקר
2-3 כפות טחינה
1-2 בננות בשלות
3-4 כפות שקדים או אגוזים (לא קלויים!)
קינמון לפי הטעם
להוסיף מים לפי דרגת הסמיכות הרצויה ולהכניס למיקרו כ20-30 שניות. שים לב שהכמויות הן לחזיר כושר כמו עזי ששורף אלפי קלוריות ביום, בני תמותה יכולים להתחיל מחצי הכמויות הרשומות.
ואיייי ואיייי פרק מושלם נותן קצת צבע בבידוד ובסגר של הקורונה
דור בבקשה שחרר פרקים מהר יותר אנחנו משתגעים בבית תעזור למדינה במצב חירום חחחח
איך אני עושה העברה של כסף כדי לקרוא את המשך הסיפור פשוט אין לי אשראי
הסיפור מתפרסם פה בהמשכים בחינם. אין חובה לשלם, רק תמתין וההמשך יגיע, מבטיח 🙂
אני ישלם אין בעיה אני פשוט בבית משץגעעעעעעעעעעע
יופי של סיפור, דפקתי פה בינג' 😂
כל הכבוד. סיפור מצוין וכתוב כהלכה.
אלוף!!
באיזו תדירות אתה מפרסם את הפרקים?
והאם אפשר לרכוש את שאר הפרקים במרוכז במקום פרק בודד כל פעם?