ספיידרמן מוביל אותי אל הבית של סבא מעצמו ואני נותן למחשבות שוב לרוץ. אל הגראנד פרי בוולנסיה. אל קארין וכן או לא עדי דלוש. אל לאה אתמול בלילה. אל שירן ומיכל שחוזרות שתיהן, שתיהן בילו במיטה שלי לפני הנסיעה, פאק זה היה סקסי. על יחידת 'תלתן' ועל ערן שרוצה שאני אלך להיות ספורטאי מצטיין. על ההצעה של עודד, שרוצה שאני יוביל את המיזם הזה שלו אבל לא יודע אם היה לי זמן לאימונים ולבגרויות ולבחורות עם הכל. ומעודד אני מגיע לדוניא ולאנחות הקטנות וסקסיות שלה בערבית באפלולית החנות. מה יהיה שכל המחשבות שלי בסוף מגיעות לזיונים, מה?
אני שומע את הסקייטבורד של סקטבורד כשאני מתקרב אל הגדר החיה. זה לא חדש, הרבה פעמים היא מגיעה לכאן בשבת בבוקר. השער חורק כשאני פותח אותו ואני נכנס אל הגינה הגדולה, סוגר אותו מאחורי וניגש אל בריכת השחייה הריקה.
"הי.” אני אומר.
סקבורד מעיפה בי מבט ואז גולשת בחזרה פנימה וקופצת החוצה מהצד השני.
"אה.” היא אומרת וניגשת ללטף את ספיידרמן.
"מה העניינים, חמוד?”
ספיידרמן מלקק את הפנים המנומשות שלה והיא מחייכת ומנשקת אותו בחזרה על האף. אחר כך הוא שומע רחש ואני משחרר אותו לרוץ אחרי חתולים שלעולם לא יצליח להשיג.
"מה קורה?” אני שואל.
"ממ.” היא עונה ומתיישבת לידי. סקטבורד לובשת חולצה חסרת שרוולים אשר גזורה מתחת לבית השחי כמעט עד המותניים, מעניקה הצצה כמעט לא מוסתרת לשד קטן אשר אינו מוגבל בחזייה. היא לובשת מכנסי ג'ינס קצרים ונועלת נעליים מגושמות ותמיד חובשת כובע בייסבול כחול אשר המצחייה שלו מוטה באיזה עשרים מעלות הצידה. היא בלונדינית אבל צידי השיער שלה מכוסחים ומה שנשאר מגיע לה עד הכתפיים. למרות הלוק הכסחיסטי היא יפה לאללה, עם נמשים ועיניים כחולות עמוקות. אף פעם לא הבנתי את הקטע המיני אצלה, מאחורי הוייבּ המריר והלקוני, יש לה איזה משהו לסבי לא ברור.
"ממ…טוב או ממ..רע?”
"מממ…פאק יו.”
"ברצינות, הכל בסדר?” אני רגיל להצגות הקשוחות שלה אבל נראה לי שהיום היא מבואסת במיוחד. סקטבורד מחבקת את הברכיים ומסתכלת לבריכה הריקה.
"אוּ-אה, עד כדי כך?”
"לך תזדיין, נו.”
"ניסיתי אתמול…בעצם ניסיתי שלא…והצלחתי. או משהו.”
"אצלך זה קל.” היא אומרת בעגמומיות.
"ואצלך?”
"אתה לא תבין.”
"מה, בגלל שאת לסבית?” אני מהמר.
"'מה, בגלל שאת לסבית?'” היא מחקה אותי בבוז. “ג'יזס, אתה כמו כולם, הא?”
"אז מה את? מה הקטע, נו?”
"אתה לא תבין אמרתי לך.”
"תגידי לי כבר.”
"אם תצחק עלי או תגיד משהו מפגר אני הורגת אותך עם הסקייטבורד בראש, ברור? הדם שלך ינזל לבריכה של סבא שלך. ואני אמשיך להכות אותך. עד שלא תזוז. ואז אני אמשיך.”
"אוקיי…אוקיי…אני לא אצחק ולא אגיד שום דבר מפגר.”
"תזכור.”
"זוכר.”
"אני הומו.”
השליטה העצמית שלי עוזרת לי לסתום את הפה ולא לצחוק או לשאול משהו מפגר. אני לא אומר כלום, רק מביט בה ומחכה שהיא תמשיך. נראה לי שהיא מעריכה את זה כי אחרי כמה שניות היא ממשיכה.
"אני בן הומו בגוף של בחורה, אוקיי?”
"מה זאת אומרת?” אני שואל ברצינות.
היא נאנחת, אנחה עמוקה ועצובה, כזאת שמחכה הרבה זמן לצאת, שנאגרה בגוף תקופה ארוכה.
"אני לא בת. אף פעם לא הייתי בת. נולדתי בלי זין אבל אף פעם לא הרגשתי כמו בת ואם אני לא בת אני לא נמשכת לבנים, אוקיי?”
"אוקיי.” אני אומר במשמעת עצמית גבוהה מאוד.
"אז אם אני לא בת, אני בן. אבל לא בן שנמשך לבנות כי אני לא לסבית, אוקיי?”
"אוקיי.” אני ממשיך את הטיול ההזוי הזה ללהלנד.
"אז כמו שאתה כבר מתחיל להבין, אני מקווה, קצת קשה לי למצוא מישהו שיתייחס אלי כמו מה שאני באמת: הומו בגוף של נערה. הבנים ישר רוצים להתנשק, ללטף לי את החזה ולגעת לי…שמה…” היא מביטה במפשעה שלה בגועל. "והבנות…נו, אמרתי לך כבר שאני לא לסבית.”
הבעיה היא שמאז אתמול אני יותר מדי חרמן והמחשבות בדרך הנה לא שיפרו את המצב. אם הייתי פחות חרמן אולי הייתי יכול לחשוב בכיוון יותר פרודוקטיבי, כמו האח הגדול שאני שלה, סוג של.
"ו…היית רוצה איזה מישהו…בן…שיתייחס אלייך כמו אל…הומו.”
סקטבורד מהנהנת במהירות ומלקקת את השפתיים בהיסח הדעת.
"כמו הומו קטן.” היא פולטת.
"כמו איזה הומו קטן.” אני חוזר באיטיות והיא מהנהנת שוב, כאילו נהנית לשמוע מישהו אחר אומר משהו שבוער בה זמן רב.
"הומו קטן שמוצץ זין לבנים?”
"כן.” היא אומרת בקול צרוד. “כזה הומו.”
"הומו קטן שקוראים לו…תום? נגיד?” אני אומר והיא מביטה בי בעיניים פעורות, כאילו רואה אותי בפעם הראשונה.
"אוקיי…אז מעכשיו השם שלךָ זה תום ההומו.” אני אומר ונעמד מולה, המפשעה שלי מעל ראשה. הלב שלי דופק מהתרגשות אבל אני מנסה לשחק אותה קוּל, בשבילה.
"אוקיי.” היא מהנהנת מתחתי.
"תעמוד על הברכיים, תום.” אני אומר. סקטבורד ממהרת לכרוע תחתי ואני לוקח את הכובע שלה ומסובב את המצחייה אחורה.
"שלא יפריע לךָ למצוץ, אחי.”
בתנועות איטיות אני פותח את רוכסן המכנסיים, צופה בעיניה נפערות כשהתחתונים מתגלים והזקפה שלי ברורה מתחת לבד. אני די חרמן אבל נזהר לא לרוץ מהר מדי. ממה שהיא אמרה יש מצב שזה הזין הראשון שהיא רואה או לפחות מתעסקת איתו בכיף. נשימתה נעתקת לרגע כשהיא רואה אותו מחליק מתוך התחתונים, עבה וזקור למחצה אבל היא מתקרבת אליו בסקרנות ואז מנשקת את הראש התפוח. טיפה ראשונה של זרע מבצבצת מהחור והיא מלקקת אותה, לומדת את הטעם המלוח כמו טועמת יין מקצועית, מרוכזת בכל החושים.
תום פוערת את השפתיים כמו מי שחלמה על הרגע הזה שנים. בזהירות ועדינות היא מכניסה את ראש הזין אל בין שפתיה ועיניה מזדגגות לרגע כשהטעם והארומה שלו ממלאים לה את הפה, לומדת את המרקם והריח, המשקל והגמישות על לשונה. היא דוחקת אותו פנימה ככל שתוכל ונעצרת כשגוש הבשר העבה ממלא לה את חלל הפה ואז נעצרת ומשאירה אותו שם, מתרגלת אליו. אחר כך היא מניעה את הלשון מתחתיו, כאילו מלמדת את עצמה איך לעשות את זה.
"תתחיל למצוץ אחי." אני אומר ברכות. " למה אתה מחכה?” אני דוחק בה ומניח לה יד על כובע הבייסבול ההפוך.
היא מביטה בי בהתרגשות ומתחילה להניע את הראש קדימה, מנסה לדחוק אותו עמוק ככל שתוכל, דוחקת אותו כנגד לשונה ותקרת הפה עד שראש הזין נוגע בבית הבליעה ומעורר בה רפלקס פליטה שנראה כאילו מפתיע אותה. היא מוציאה אותו מהפה ומשתעלת לרגע ואז מחזירה אותו בחזרה והפעם זה קל לה יותר: היא דוחקת כמה שהיא יכולה מהזין שלי לפה שלה ושולטת על רפלקס הפליטה טוב יותר. השפתיים שלה נמתחות לי על הזין ועוטפות אותו, משאירות שובל רוק מפנק אחריהן עד שהוא כולו מתנוצץ בשמש הבוקר. סקטבורד מביטה בי מלמטה בפנים מלאות זין, העיניים הכחולות בורקות, והיא מנסה למצוץ.
"מציצה זה רק שם, אחי. זאת לא סוכריה על מקל.”
עם הכובע ההפוך ושיער הצדעיים הקצוץ היא באמת נראית כמו הנער שהיא רוצה להידמות לו. בהתרגשות והתלהבות היא מוצצת לי וכשאני מורה לה גם לעשות לי ביד, היא אוחזת לי בזין ביד רועדת ומתחילה לאונן לי, עיניה מתגלגלות לרגע בחוריהן בהתלהבות כאילו זה יותר מהנה בשבילה מאשר בשבילי. אני מהנהן לה באישור ומלטף את כובע הבייסבול והיא מגבירה את קצב האוננות והמציצה. אש בוערת בעיניים התכולות ולרגע אני שוכח את החרמנות שלי ומנסה לדמיין מה עובר על נערה צעירה ששנים לא ידעה מי היא ופתאום נפתח לה השער והיא מוצאת את מקומה בעולם, או לפחות את הדלת שמובילה לשם.
הגן בולע את רעשי העיר ויש שקט מסביב, רק אני והיא/הוא. נראה לי שתום בכלל לא מרגיש בעולם סביב, רק הזין שלי קיים עכשיו והוא מתמסר לו לחלוטין, לא רק בפה. הלשון מנסה לטעום אותי והשפתיים לגפף אותי והוא כולו סוגד לי עכשיו, כורע תחתי, רך ומשתוקק. והדיסוננס, עם הפנים היפות שלה והעיניים הכחולות האלה…זה יותר מדי בשבילי.
"אני הולך לגמור, ילד.” אני מודיע.
תום רק מהנהן מתחתי בהתרגשות וממשיכה למצוץ ולמראה השפתיים החושניות שלה מתחתי אני כבר לא יכול להתאפק. שנייה של ריכוז ואני מתחיל לגמור לה בפה וסקטבורד מתחילה לבלוע את נתזי הזרע. אחד אחרי השני היא בולעת ובחלק כלשהו במוח אני משועשע מהדריכות שבפניה לפני כל נתז. אחרי כמה רגעים אני עוצר, מניח לצמרמורת האחרונה לשטוף אותי ואז מוציא את הזין מהפה שלה ומכניס אותו למכנסיים.
אני מתיישב לידה ומניח יד על הכתף שלה.
"איך היה, מפלצת?”
"כיף!” היא אומרת בחיוך ענק ומסדרת בחזרה את הכובע, כך שהמצחייה תחזור לזווית הרגילה שלה. “וואו, ממש תודה ענקית, אחי!”
"מתי שתרצה.”
אנחנו יושבים עוד כמה דקות ואני מציץ בסקטבורד בוהה בבריכה הריקה, כמעט יכול לשמוע את גלגלי המוח שלה דוהרים במאתיים קילומטר בשעה.
"פאק, דברים מסתדרים לי עכשיו, איזה כיף.” היא אומרת.
אני צובט לה את האוזן בחיבה.
"יש לי בקשה.” היא אומרת אחרי עוד כמה רגעים.
"ממ?”
"מעכשיו אתה יכול לדבר אלי רק בבן? כשאנחנו רק שנינו, כאילו?”
"סבבה, אחי.”
סקטבורד מחייכת אל הבריכה הריקה וחיוך גדול מתפשט גם לי הפרצוף. בא לי לחבק לה את הכתף, כאילו כמו אח גדול אבל לא בא לי שהיא תחשוב שאני מתייחס אליה כמו אל בת אז אני מתאפק. שותקים.
"אתה יודע מה עוד הומואים עושים?” היא שואלת. פאק, הלב שלי מזנק. כן, אני יודע מה עוד הומואים עושים והמחשבה של לתקוע את הזין שלי בתחת הנערי שלה כבר מעירה את הזין שלי.
"כן.” אני אומר. “אבל לא עכשיו.”
"למה?”
"אלף, כי את צריכה לחשוב טוב על מה את רוצה. בית, כי יש לך תחת קטן והזין שלי יכאיב לך אם לא נביא משהו לסיכוך ואין לי עלי.”
היא מהנהנת.
"ממש בא לי.” היא אומרת אחרי כמה רגעים. "שתזיין אותי כמו בן."
"את מתלהבת כי גילית משהו חדש. תרגעי, יש לך זמן.”
"אוקיי.”
שותקים ביחד. ציקדות בין השיחים, רוח בין האורנים, ספיידרמן מפליץ.
"ספיידרמן, יא דפוק!” אני גוער בו וסקטבורד צוחקת. “הוא מתפורר לגמרי.”
"הוא עדיין הכלב הכי חמוד בעולם.” היא ממהרת לומר. “אל תקשיב לו, ספיידרמן. אתה הכלב הכי חמוד בעולם. הלוואי שאבא שלי היה מרשה לי להביא כלב הביתה.”
"למה הוא לא מרשה לך?”
"כי גם ככה לגדל את כולנו לבד זה לא הכי קל, גם אם האחים שלי כולם גדולים כבר. אין לו כוח לבלגן.”
"טוב, כשתעזבי את הבית.”
"כן.”
שוב שותקים.
"זיינת כבר מישהי ב…בתחת?” היא שואלת בלי להסתכל עלי. אני נזכר בתחת הרקדנית החטוב של שירן משופד על הזין שלי, על התחת העסיסי של סאלי ואז בתחת העגלגל של דוניא. אפשר להגיד שכן.
"כן.”
"של מי?”
"ג'נטלמן לא מגלה.” אני אומר לה.
"נו, אל תהיה כזה..!”
אני נאנח. אני באמת משתדל לשמור על דיסקרטיות אבל אני חרמן עכשיו ולספר את הסיפור מדליק אותי. אז אני נשבר ומספר לה על דוניא, מנחם את עצמי בזה שאני לא מגלה לה את השם. איך אבי השומר בא וניסה להעיף אותה מהחנות ומהקניון ואיך הלכתי איתו מכות ואיך הייתה הפסקת חשמל ואז התמזמזנו ואז היא מצצה לי ואחר כך זיינתי אותה בתחת בחנות, מאחורי הקופה. העיניים של סקטבורד כחולות ונוצצות כשאני מספר את זה, והזין שלי כבר קשה לגמרי.
"דה פאק.” היא אומרת ומלקקת את השפתיים. “בחנות. רגע…”
"מה?”
"בהתחלת זיינת אותה רק עם רוק, נכון? בלי מסכך.”
"כן, אבל בחנות יש לנו ברזים שאפשר להתנקות אחר כך וכאן המים מנותקים. תאמיני לי, את לא רוצה לעשות מין אנאלי בלי לסכך ובלי גישה למים אחר כך. ובכל מקרה, אני רוצה שתחשבי על זה לפחות לילה אחד.”
"אוקיי.” היא אומרת ומעקמת את אפה הקטן והסולד ועכשיו נראית יותר כמו נערה מתבגרת יפה מאשר כמו בן.
"אז מתי?” היא שואלת אחרי כמה רגעים.
"מתי מה?”
"מתי נזדיין?” היא מגלגלת עיניים, שוב נראית הרבה יותר נערה מתבגרת ממה שהייתה רוצה.
"וואו, אל תלחיצי…” אני מגחך והיא נותנת לי מרפק מרושע בזרוע.
"דה פאק, מה זה היד הזאת? אתה אוכל ברזלים?” היא שואלת.
"נו, מה את חושבת שיוצא מכל השעות בבריכה ובחדר כושר?”
"תכלס. נו, אז מתי?”
"איזה חופרת…” אני צוחק.
"עוד רגע אני חופרת לך עם הסקייטבורד בראש.”
"יום שני אחרי בצפר?”
"שני זה ערב יום כיפור. אבא שלי ירצה שאני יבוא הביתה מוקדם, סעודה מפסקת וזה.”
"הוא דתי?”
"לא…לא ממש, רק ביום כיפור. רועי אח שלי אומר שזה מאז שאמא שלי עזבה 'תבית.”
"אז שלישי גם לא, כי זה כיפור. אה…חמישי?”
"למה לא רביעי?”
"כי אני עובד ברביעי, ישר אחרי הלימודים.”
סקטבורד משרבבת את השפה התחתונה באכזבה.
"זה הרבה לחכות.” היא אומרת.
"חיכית הרבה זמן, תחכי עוד קצת.”
"מניאק. אני יכולה למצוץ לך שוב?”
"לא.”
"למה לא?”
"כי אם תמצצי לי שוב אני אשכח את כל הנאום היפה שלי מקודם ואני פשוט אעמיד אותך כאן על ארבע ו…את יודעת מה יקרה.” אני צוחק אבל יודע שאני משחק באש כי אני מרגיש איך אני מתחמם במהירות.
"נו, אז יאללה!” היא קוראת אבל אני מתרומם במהירות לפני שאני אעשה משהו מטומטם.
"ספיידרמן, בוא טמבל!”
"אל תקלל אותו!”
"בוא, נסיך! בוא, מלאך! בוא גאון!”
"יותר גאון ממך!” צועקת סקטבורד כשאני יוצא מהחצר. “יום חמישי אחרי בצפר!”
"יום חמישי אחרי בית ספר!” אני עונה.
נו, מה נהיה? עוד אחת? הילדה החמודה ממש מתה למצוץ לי ופאק, איך היא נראית סקסית עם כל הקטע שלה של בן/בת. אני די גאה בעצמי שהכרחתי אותה לחכות לפני השלב הבא והמלאך שיושב לי על הכתף מקווה שהיא תתפקח. אבל השטן על הכתף השנייה מתאר לי את התחת הנערי שלה משופד על הזין שלי והלב שלי נותן איזה דילוג נרגש. כל עוד אני ככה, אני ממש לא יכול להתחייב בפני קארין שאני רק שלה. זה פשוט יותר מדי כיף להפסיק, גם אם אני מרגיש טיפה מטונף.
אני גומר לסדר את הבית לקראת ההגעה של מיכל ושירן ואז יוצא לרוץ ועושה כמה סטים של כוח לפי התוכנית. העונש של אבא עומד להיגמר וערן יאכל אותי אם אני אחזור חלש לאימונים. המחשבה על "העונש של אבא" מצחיקה אותי פתאום: הוא נותן לי עונש כמו לילד קטן ואני מזיין את אשתו.
בזמן שאני מתקלח אני תוהה אם אני אמור להרגיש אשם על זה. כאילו, הגיוני שכן. הוא אבא שלי, המשפחה היחידה שלי חוץ מספיידרמן והבית של סבא. אבל… אני לא מרגיש אליו מה שמרגישים אל "אבא". הוא סתם איש. איש שעסוק בחברה שלו ובעסקים שלו יותר מכל דבר אחר ואף פעם לא בא לראות אותי בתחרות או שאל מה קורה בלימודים או אם יש לי חברה או…כלום, תכלס. באמת התכוונתי להסגיר את שירן ואת מיכל אבל למה עשיתי את זה? בשביל פאקינג לרצות אותו. כי אולי אולי אולי הוא יתייחס אלי לרגע כמו אבא. ואז הזין שלי התערב והשאר כמו שאומרים הוא היסטוריה. נראה לי הפעם היחידה בהיסטוריה שהזין מקבל החלטות טובות בשביל הבעלים שלו.
שירן ומיכל חוזרות בלילה. שתי הכלבות האגוצנטריות שהן, הן כמובן חוזרות ברעש איום, אדישות לעובדה שהשעה חצות ושאני ישן. שם כרית על הראש ומנסה לישון. גם מצליח.
בבוקר אני מוצא את עצמי לבד במטבח. או שמיכל הרשתה לשירן לא לבוא ללימודים, או שהשעון שלהן לא צלצל. לא זה משנה לי הרבה, אני לא צריך שיכינו לי ארוחת בוקר או משהו וממילא מיכל לא הייתה מכינה לי כלום. יהיה מוזר לשמור על העמדת הפנים הזאת אחרי שהתחלתי לזיין אותה. ואם אני כבר חושב על זה, אני תוהה מה יהיה המצב ביני לבין שירן אחרי שהיא חזרה מחו"ל ואין לי שוט לנופף לה מעל הראש. כאילו, לא שממש נופפתי לה, היא די רצה אלי גם בלי זה אבל אצלה אני לא תמיד בטוח מה מניע אותה.
בבית הספר יש לי כמה דקות לפני השיעור לקשקש עם אפק ועידן. אני מדבר איתם אבל העיניים סורקות אוטומטית אחרי קארין.
"אמא שלי ממש התלהבה ממנו.” אומר אפק לעידן.
"וואלה.”
"כן. איך שהוא מנומס והוא והוא הביא יין והוא התבגר. מתברר ש'ממש כיף לדבר איתו'…” הוא מחקה אותה.
הזין שלי נותן איזו התמתחות יפה במכנסיים כשאני נזכר בגוף הקטן וההדוק של אמא של אפק, לבושה בשמלה ההיפית, בברכיים העירומות שלה על הכיסא ואצבעות הענוגות על הזקפה שלי.
"היא רגילה לדבר עם מפגרים, הייתה בהלם כשהיא מצאה מישהו בגילנו שהוא לא.” אמרתי, עולה להתקפה. עידן מגחך.
"ואם כבר מדברים על מפגרים, מה התקדם כשליווית את ספיר הביתה? הייתה התקדמות?”
"ליווה את ספיר הביתה?” שואל עידן.
הצלצול, מושיעם של תלמידים נבוכים משחר ההיסטוריה, מציל את אפק. הוא ממלמל איזה "יאללה" וממהר לכיתה.
"מה, הוא מתקדם?” שואל עידן בקולו המאנפף סטלני.
"האמת שלא.” אני אומר, שנינו משתרכים לכיתה. “כאילו… אני לא מבין אותו. בהתחלה הייתי בכלל מופתע שהם יוצאים כי…”
"…אתה לא בטוח בכלל שהוא בקטע של בנות."
"בדיוק. ואז כשראיתי אותם ביחד…לא יודע. אולי הם מאוד ביישנים או משהו."
"ספיר? ביישנית?”
"לא יודע." אני מושך בכתף.
את שירן אני רואה רק בהפסקה הגדולה והזין שלי מבשר לי שהיא הגיעה עוד לפני שהעיניים קולטות. היא לובשת טייץ לבן ונעלי התעמלות אדומות וחולצת בית הספר שלה הדוקה כדי להפגין לכולם את צורתם המושלמת של השדיים שלה. השיער הזהוב שלה קלוע בצמה וכשהיא יוצרת איתי קשר עין רמז חיוך עולה על שפתיה והנהון זערורי. אני מבין שאנחנו בסדר מצד אחד, מצד שני ממשיכים בהצגה של "האחים היריבים" או ווטאבר היא קוראת לזה.
בגלל שאני כבר רגיל לשים עין על קארין (מרחוק!), אני מופתע לראות את שירן ניגשת אליה בהפסקה הבאה. לפי שפת הגוף, נראה שגם קארין מופתעת אבל אחרי כמה רגעים נראה לי שהיא משתחררת.
"מה אתה מסתכל?” שואל אותי עידן.
"קארין ושירן מדברות.”
"חשבתי שהן רבו?”
"נראה שהן משלימות.” אני אומר, כשאני מבחין באחותי מתיישבת ליד קארין. הלב שלי מתחיל לדפוק מהר, אם קארין תדע שהייתי עם שירן אני בבעיה. אם שירן תדע שהייתי עם קארין אני גם בבעיה. וזה גם מעסיק אותי במהלך השיעור הבא, למרות שאני מנסה להיות בקשב ולנקות את הראש. הרבה דברים יכולים להסתבך אם כל אחת תדע על השנייה. מצד שני, יש דברים שהם לא בשליטתי ואין לי הרבה מה לעשות, קופצים למים ומתחילים לשחות כמו שאומר ערן. עדיף לי להתמקד במירוץ ובלהרוויח את הכסף. הפורמולה אחת חוזר לפוג'י ואני חייב להיות שם. לשמחתי אני מצליח קצת לחשוב על זה.
הלב שלי עף לגרון כשאני רואה הודעה מקארין בתחילת ההפסקה.
ק-מה קורה?
ע-סבבה.
ק-אחותך התנצלה על ההתנהגות שלה אז עם התאונה.
ע-התנצלה? מדהים! אז אתן מדברות עכשיו?
ק-מתברר שכן. ו…הבנתי ממנה שהיא לא יודעת כלום עלינו.
ע-עלינו?
ק-עליך ועלי.
ע-אה…
ק-אז קבל את התנצלותי.
ע-מקבל.
ק-רוצה לקבל התנצלות מעומק הלב אחרי בצפר?
הלב שלי קופא והזין שלי מתמתח אבל בכל זאת יש בי איזה מניאק. היא ניסתה לשחק בי בתקופה הזאת.
ע-מה יגיד עדי דלוש?
ק-אל תהיה מגעיל, זה היה כלום.
אני לא עונה, פתאום מתעצבן בלי לדעת למה.
ק-..?
ע-סבבה. איך אני מקבל את ההתנצלות? שאני אלווה אותך הביתה היום?
ק-בוא אלי הביתה אחרי בצפר. ההורים שלי יגיעו מאוחר.
ע-סגור.
תודה, אלוהים, תודה. המחשבה על קארין ממלאת את הלב שלי, לא רק את הזין. אני מבין שאני באמת מתגעגע אליה בשבוע האחרון, לא סתם חרמן עליה. יש איזה צל באופק שרומז לי שאולי כדאי שאני אגלה לה קצת יותר ממה שהיא יודעת ושאם אני אוהב אותה אז כדאי שאני אהיה יותר גלוי איתה אבל אני מתעלם מזה, הזין נותן פייט ללב. וחוץ מזה, אנחנו לא רשמיים עד שהיא לא מסכימה שאני אלווה אותה הביתה ושכולם ידעו וכל עוד אנחנו לא ממש זוג, אני לא ממש חייב להגיד לה או להיות מחויב רק אליה. אני גם מזכיר לעצמי שהיא כנראה שיחקה עם עדי דלוש רק כדי לעצבן אותי אז גם היא לא שיא היושר. אוסף של טיעונים קלושים, מודבקים בנייר דבק, אבל זה הסיפור שלי לעצמי.
השעות האחרונות נמרחות לי והופכות לסיוט. הברזתי כבר פעם אחת כשהלכתי להיפגש עם סאלי אז אני לא רוצה לחתוך היום אבל זה לא פשוט לי. וחוץ מזה, אני צריך שגם קארין תחתוך וזה כבר יותר מסובך. אז אני נושך את האגרוף ויושב בשיעורים ומשתדל לא להיות מגעיל יותר מדי לאפק ולעידן. מנסה לנהל את המחשבות. מתמקד במרוץ ביפן וביוזמה של עודד. לקחת אותה? אולי יש שם כסף. אבל זה השקעה וזמן זה משהו שאין לי עכשיו עם כל הבגרויות והתחרויות והבחורות שפתאום גילו אותי. מצד שני, להחמיץ את המרוץ הזה? אולי לבקש כסף מאבא שלי? זין אני מבקש ממנו כסף, אני עונה לעצמי במהירות ומתנחם בנחישות הזאת. עוד לא איבדתי את עצמי לגמרי.
בסוף מגיע הצלצול האחרון ואני הולך בלב הולם אל סככת האופניים. אני שומע את עידן קורא לי מרחוק אבל עושה את עצמי כאילו לא שומע אותו. אני יודע שערן שונא שאנחנו משתמשים במנוע החשמלי של האופניים אבל אני שוב חורג מהרגלי וחותך את רחובות העיר בדרך לבית של קארין, הרוח גורמת לי למצמץ ושורקת לי באוזן. נועל את האופניים למטה ומוצא את דלת הלובי לא נעולה. דחיפה קטנה וממתין בקוצר רוח למעלית. מחכה. מחכה. לעלות במדרגות אולי? מה יותר מהר? ערן סיפר לנו פעם "קבלת החלטות בתנאי חוסר ודאות"; אם אתה לא יודע מתי עבר האוטובוס ויודע שהוא צריך להגיע כל ארבעים דקות, האם כדאי לך לחכות לו או ללכת ברגל כשמשך ההליכה עשרים דקות?
המעלית מגיעה בסוף ואני מחייך אל שני ילדים קטנים שמתעלמים ממני. יורד בקומה שלה, מוצא את הדלת, דופק.
קארין פותחת את הדלת והכל נהיה טוב בעולם.
קארין לובשת מכנסיים קצרים בצבע זית שמדגישים את הרגליים הארוכות שלה. היא נועלת נעלי התעמלות ומשום מה אני מוצא את זה סקסי שהיא לא לובשת גרביים שעוטפות את כפות הרגליים שלה. אבל אצל קארין המבט בסוף עולה למעלה ואני פוגש את השדיים שלה מתחת לחולצת תיכון לבנה שמזכירה לי שוב כמה גדולים המושלמים שלה. ומעל הכל העיניים הצוחקות האף המחודד והשפתיים שלמדתי לאהוב לנשק.
"הי.” היא אומרת ומחייכת. “תיכנס.”
"מה קורה?” אני נכנס ונעמד קצת בגמלוניות, לא יודע בדיוק מה עכשיו.
"זה מה שקורה.” היא אומרת ומטילה את עצמה אל בין זרועותיי. אני חש בגוף שלה בין הידיים, מריח אותה ואנחנו מתנשקים נשיקה קטנה ומתוקה.
"התגעגעתי אלייך.” אני אומר ומלטף לה את הראש, אותו היא מצמידה לחזה שלי.
"גם אני אלייך. סליחה שלא האמנתי לך.”
"זה בסדר.”
הפנים של קארין עדיין כבושות בחזה שלי כשהיא אומרת:
"אתה צריך להבין…מהיום שהחזה שלי נהיה כזה גדול כולם מסתכלים עלי. כולם מדברים עלי. כולם מספרים עלי סיפורים. אני סופר רגישה בנושא הזה, אני מצטערת שלא הייתי יותר…לא יודעת.”
"זה בסדר, נו.” אני אומר ומנשק לה את הראש.
"רוצה לאכול?”
"בכיף.” אני אומר ואנחנו הולכים למטבח. אני צופה בה מחוללת בין המקרר והמיקרו, עוזר לה לערוך את השולחן ופעמיים אנחנו מתנשקים תוך כדי ואז ממשיכים. אחרי עשר דקות יש ארוחה ואנחנו יושבים ואוכלים.
"אז מה קרה לאחותי שהיא התאפסה ככה?” אני שואל, מסוקרן. משהו בי עדיין חושש, רוצה לדעת מה קארין יודעת.
"לא יודעת.” מושכת קארין בכתף. “אולי הנסיעה הזאת עם אמא שלך? סליחה…עם מיכל?”
"שיחות נפש של אם ובת?” אני אומר ואז נזכר בדאגה שגם כאן יש דברים שאני מקווה שהן לא דיברו עליהן. פאק, אני באמצע אגם קפוא והקרח דק לכל הכיוונים.
"משהו כזה.”
"ומה הקטע עם עדי דלוש?” אני לא מתאפק.
"אל תהיה מגעיל, נו.”
"סליחה.”
"אולי רציתי קצת למשוך את תשומת הלב שלך.”
"הצלחת.” אני מודה. “לא הפסקתי להסתכל עלייך.”
"כל מה שהוא מדבר עליו זה החדר כושר וכמה חלבונים הוא דוחף, ג'יזס.” היא עושה פרצוף נגעל. "כל הזמן מנסה לגעת לי בשדיים, הוא והחברים המגעילים שלו.”
אני חושב עליו ועושה פרצוף מוזר.
"מה?” היא שואלת.
אני נאנח.
"תראי…באיזהשהוא מקום אני מבין אותו. את…מהממת. לעמוד קרוב אלייך זה לא פשוט. את לא סתם הנגררת של שירן, אמרתי לך את זה כבר.”
"איזה חמוד אתה. והאמת היא שקצת הבנתי את זה בשבוע האחרון, אתה יודע? שאני יכולה לעמוד לבד במרכז העניינים. זה היה נחמד. אתה יודע מה עוד נחמד?”
"מה?”
השליטה העצמית שלך.” היא מלקקת את השפתיים. “שלוש פעמים התנשקנו מאז שבאת ולא שמת לי יד על החזה. כשהצעתי לך לאכול לא ניסית לגרור אותי למיטה קודם. בכלל, מהיום שהתחלנו לדבר אתה מסתכל לי יותר בעיניים מאשר בשדיים.”
"…לא הרבה יותר…” אני מגחך.
קארין קמה מהכיסא שלה וניגשת אלי ואני מפנה את הכיסא שלי אליה. היא מתיישבת עלי ואנחנו מתנשקים ברכּוּת, לשונותינו מסתייפות זו עם זו בחושניות. הפעם אני כן מניח יד בוטה על שדהּ השמאלי, חופן אותו מעל החולצה והחזייה וקארין נאנחת אל תוך הפה שלי כשאני לש את הבשר הרך והמוצק ביד חזקה. בידי השנייה אני מלטף ירך חלקה וחמימה מהברך ועד הישבן, חש בשרירי הרקדנית שלה ובפלומה העדינה מתחת לאצבעותיי. קארין אוחזת בראשי בחמדנות ומניחה לי לגלות מחדש את גופה ואנחנו מתנשקים נשיקות ארוכות, מלאות געגועים ודרמה של בני נעורים.
============================================
לפרק הבא
תענוג של פרק !
גם תאור האינטרקציה של סקייטבורד ועזי
וגם הכנסת הרגש ליחסים בין קארין לעזי
נ.ב. יש חוסר עקביות בכתיבה כגון שעזי מבטיח לסקייט שיפנה אליה כבן ואחרי כמה משפטים השיחה עזי פונה אליה כנקבה וכן האיור שלה מוצצות לעזי לא תואם את התיאור של מה שהיא לבשה
אבל בסך הכללי מצוין לחלוטין
הדמות שאני הכי הכי אוהב בכל הקורפוס של דור נוב. כמו שכבר ציינתי, מגיעה לסקייטבורד סדרה משלו/ה. הפוטנציאל פשוט אדיר!
יש טעות כתיב בפסקה הראשונה, במשפט על הפרויקט של עודד… יוביל במקום אוביל. לא חשבתי שזה בכוונה כי חזי די רהוט בסה"כ.
אהבתי את המהלך של ה-360 מעלות: זה גוף של בת, אבל בפנים זה בן. לא סתם בן, בן הומו. הומו שרוצה למצוץ זין. בסוף זו בת שמוצצת זין.
נחש העזי הזה….
מעניין הכיוון של סקייט!
אבל עדיין מקווה שהחזון שלי יתגשם וסקייט תהיה לא רק עם עזי, או לפחות לא רק *לבד* עם עזי
הטרנספוביה אל סקייטבורד הרסה לי את החוויה.
בן אדם טרנס ראוי ליחס הבסיסי של לשון פנייה מתאימה, או שלא תכתוב על אנשים טרנסים.
אוי אוי אוי.
אוי אוי אוי.
ליעקב נהרסה החוויה. אוי אוי אוי.
ליעקב שקרא כבר לפחות 14 פרקים בלי לטרוח להגיד מילה טובה על אף אחד מהם נהרסה החוויה בגלל איזה… פאק, מה זה? קודים של הפקולטה למגדר או משהו?
"או שלא תכתוב על אנשים טרנסים".
אז בוא נעשה עסק: אני אכתוב על מי שאני פאקינג רוצה באתר שלי, ואתה תזדיין לי מהעיניים ולא תחזור לפה יותר, סבבה?
יופי, קוקסינל. סע, סע.
כי זו תגובה ממש ראויה…
יש שפה ויש דרך.
וקוקסינל? נו באמת.
אתר שלך וכולנו יכולים ללכת להזדיין, אבל ממתי יש פה סינון קוראים וחובת תגובה?
סקטבורד היא אחת הדמויות האהובות עלי בסיפור, ואופן הטיפול בה כמי שרגישה להט״בקית הוא לגמרי ראוי, ויעבור בעיני סינון גם של עמליה זיו לצורך העניין.
ובניגוד אליו התגובה לה אני מגיבה בהחלט פוגענית.
BeastiGirl
שכבר הגיבה תגובה או שתיים…
איבדת אותי בתגובה הזו
למי החלטת שמדובר בטרנס?
חחח. גלגלתי לאט את התגובות, ואיך ידעתי שאתה לא הולך לשתוק. באמת נמאס מהפלצנים שמחפשים היכן להעיר ולבקר, ועוד אחרי השקעה כזו. ועוד בבית של מישהו אחר. קוקסינל. ככה קוראים לזה. היה הרבה יותר כיף במאה הקודמת כשהדברים היו פשוטים, ופלצנים עדיין התביישו להראות שהם כאלה.
כל אחד יכול לעשות מה שבא לו, בגבולות החוק וההסכמה. מכאן ועד להפוך אנשים למגזרים, ולתבוע מכולם להתרפס לרגלי ה"חדשים" הדרך רחוקה.
נכנסתי לאתר שלך לפני פחות מחצי שנה. פעם עשירית בערך שאני קורא את הסיפור הזה …(כנראה יותר אני מסיים אותו תוך יומיים בערך של מאד קריאה לא רצופה…) כל פעם אני מגלה זוויות חדשות ורפרנסים לסופרים וספרים אחרים, למשך מאיר שלו ופנטונלה (לפחות בראש שלי…) מדי פעם אני גם מגלה דברים כאלה….
"הפנים של קארין עדיין כבושות בחזה שלי כשאני אומרת:…"
צ"ל "כשהיא אומרת…"