האדרנלין שמציף אותי מהמכות עם אבי הופך אותי לחרמן וחצוף הרבה יותר ממה שאני אמור להיות בנשיקה הראשונה עם בחורה ערביה מבוגרת ממני. יד ימין שלי מתגנבת מתחת לחולצה של דוניא ואני מלטף את דרכי למעלה עד שאני מרגיש בשד בחזייה. האצבעות שלי מאתרות במהירות את הפטמה המזדקרת ודוניא נאנחת ברכות כשאני ממולל אותה בעדינות מעל בד החזייה. נשיקות מתוקות בחנות אפלולית, אנחות רכות מאחורי הדלפק של הקופה, מלמולים עדינים בין מסכים עיוורים.
אני שולח את יד שמאל מאחוריה, חופן את ישבנה מעל הג'ינס. זה לא ג'ינס, אני מרגיש, אלא זה מין טייץ דק בצבע והדפס ג'ינס. ווטאבר. הבד דק והאצבעות שלי חופנות פלח עכוז מוצק ועגול שמתאים לי בול ליד ואני מעסה ברעבתנות, יד אחד על שדהּ השנייה על התחת. אצבעות יד שמאל שלי מתחצפות וגולשות אפילו למטה יותר, והן נחות על המפשעה שלה מעל המכנסיים, מספרות על חמימות נעימה מתחת לתחתונים. דוניא לא מתנגדת לאצבעותיי החקרניות ומניחה לי לגלות את גופה. היא לא פעילה כמוני, רק מלטפת אותי בהססנות מסוימת, ידיה חוקרות בסקרנות את הגב והכתפיים שלי.
נועז יותר, רעב יותר, אני מחליק יד אל תוך הטייץ-ג'ינס שלה, שומע אותה משתנקת בהפתעה באפלולית. אני נעצר לרגע, תוהה אם הגזמתי אך היא אינה אומרת דבר ולא מסמנת לי להתרחק ואני ממשיך, אצבעותיי פולשות ישר אל מתחת לתחתוניה, חופנות טוסיק חמים ועירום. דוניא נושפת בהתרגשות באוזני כשהאצבעות שלי מדרימות שוב ומחליקות על ערוותה העירומה, חשות ברטיבות הנובעת ממנה. היא מפתיעה אותי ושולחת יד אל חזית הג'ינס שלי והפעם תורי להיאנק כשהיא מתחילה לעסות בגמלוניות מתוקה את הזין שלי מעל הבד.
אני מלטף לה את הכּוּס הרטוב והיא מעסה לי את הזין. אני משחק לה עם השדיים והיא מנשקת לי את העורף והאוזן. לאוזניים שלה אני לא יכול להגיע בגלל החִג'אב שתוחם את פניה ואני לא יודע אם זה מנומס להסיט אותו. מצחיק, לחשוב על דברים כאלה כשהאצבעות שלי על הסדק הלוהט שלה. קצות האצבעות שלי רטובות ושמנוניות מהמיצים שלה ואני מעלה אצבע למעלה, מגשש בסביבות החור האחורי שלה. להפתעתי היא דוחפת את הטוסיק לאחור כאילו דוחקת בי לגעת בה שם. דוניא משתנקת כאשר קצה האצבע השמנונית מוצאת את פי הטבעת שלה אך היא שוב נעה לאחור, גורמת לי להחליק את קצה האצבע לחור הקטן.
קצה האצבע שלי נעוץ לה בתחת ואני מאונן לה עם הזרת ודוניא נאנקת ומתמסרת למגע, אצבעותיה שלה משחקות לי עם הזין הקשה כמו אבן. היא ממלמלת באוזן שלי בערבית ונאחזת בי ואני ממשיך לאונן לה בלי לשנות קצב. מחוץ לחנות שקט ודומם ובפנים אנחות רכות והתנשפויות ונשיקות וידיים פולשות וגופים חמימים שרעבים זה אל זה. דוניא מניחה את ראשה עטוף הבד על הכתף שלי ומחבקת אותי ואני מרגיש את האורגזמה שלה גואה בה בנשימות מהירות ורעד עז והתלהטות רגעית של המפשעה ועוד כמה צמרמורות ואז שקט. דוניא מחבקת אותי, נשענת עלי ומתנשפת עמוקות ואני מוציא באטיות את הידיים שלי מהמפשעה שלה ומאמץ אותה אלי.
אבל דוניא לא נשארת לחבק אותי זמן רב והיד שלה חוזרת אל המפשעה שלי, מוצאת את הזין עדיין קשוח מתחת לג'ינס. הלב שלי עף לשמיים כשהיא כורעת מתחתי, מאחורי הדלפק ואני מבין מה הולך לקרות.
אצבעותיה של דוניא מוצאות את כפתור המכנסיים שלי והיא מתירה אותו ומורידה את הרוכסן. הזין שלי זועק מתחת לתחתונים ודוניא לא מהססת ומשחררת אותו. היא מביטה בו בסקרנות ופליאה ואז מקרבת אותו אל הפה. נצח קצר חולף עד שהיא עוטפת אותו בפה רטוב ושפתיים רכות והיא מתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה בתנועות הססניות.
פאק, היא סקסית עם העיניים הירוקות והחִג'אב שממסגר לה את הפנים והשפתיים שעוטפות את לי הזין ומושחות אותו ברוק. ברור שהיא לא מנוסה בזה ואני תוהה אם הניסיון שלה מתמצה בסרטונים שראינו במעבדה לפני כמה ימים ואולי "השלמת השכלה" שהיא השלימה לעצמה בלעדי. יש לה מבט שואל מלמטה ואני מהנהן באישור ונדמה לי שחיוך קטן מופיע בעיניים הירוקות. גם באפלולית הזין שלי בוהק מרוב רוק שהיא מושחת אותו ואני נגנב מזה שהיא מסתכלת לי בעיניים כל הזמן, זה הופך את הכל ליותר אסור, יותר מרגש, יותר סקסי.
בזהירות אני מניח את הידיים על ראשה עטוי החִג'אב. לא בקטע אגרסיבי רק רוצה להרגיש את זה. השיער מתחת מרגיש נפוח משהו, כאילו חבוי שם אוצר של תלתלים צפופים ודוניא זורמת איתי וממשיכה למצוץ, יפיפייה כך כשפניה ממוסגרות בבד, שיערה מוסתר ושפתיה יוצרות משפך סקסי סביב הזין שלי. היא מניחה יד סקרנית על הזין שלי ומתחילה ללטף אותו בתנועות עדינות ואנחה נפלטת לי מהפה. בשבועות האחרונים כבר מצצו לי כמה פעמים אבל אני מבין שזו המציצה הכי רטובה שקיבלתי עד עכשיו, הזין שלי נוטף רוק ונוצץ באור הקלוש שמבחוץ. בתוך כמה שניות אני אבין שהיא לא רטובה כל כך במקרה.
די מהר דוניא מתרוממת מהכריעה ונשענת על הדלפק כך שהיא מוסתרת מאחורי פוסטר הקאפה הגדול של הפלייבוקס. היא מפשילה את הג'ינס טייץ, חושפת את התחת הקטן שלה ומביטה בי בהזמנה. פאק! חשבתי שזה יגמר במציצה אבל יאללה, למה לא. אני ניגש מאחוריה, מוודא שחושך או לא חושך, שנינו מוסתרים ממי שעובר מול החנות ואז מכוון את הזין לעבר מפשעתה. דוניא שולחת את היד כדי לאחוז בו ולכוון אותו ל…
"דוניא?” אני שואל.
"ששש…זִה בִּסדר…” היא עונה, המבטא שלה כבד יותר עכשיו. האצבעות שלה רועדות כשהיא מכוונת את ראש הזין לעבר החור הקטן שלה והיא עושה לי 'כן' קטן עם הראש כשהיא מוכנה.
אוקיי…אוקיי…אז בחורה ערביה מבוגרת ממך רוצה שתזיין אותה בתחת בפעם הראשונה שאתם מזדיינים…אני זורם. אני אוחז בטוסיק הקטן ודוחף בעדינות, שומע את נשימתה של דוניא נעתקת מתחתי כשראש הזין מבקיע את דרכו לתוכה.
"בסדר?” אני שואל בחושך.
"א-הה.” היא עונה דרך שיניים חשוקות.
אז אני מתחיל לזיין אותה. לאט ובזהירות, לא יודע אם זאת הפעם הראשונה שהיא מזדיינת בתחת או בכלל או מה. באפלולית אני מבחין בזין שלי, עבה ומפחיד קצת בין פלחי העכוז הקטנים שלה אבל היא לא מתלוננת, רק מתנשפת ברכות ואני מתפנק לי וממשיך, כובש אותה סנטימטר אחרי סנטימטר. דוניא משעינה את הכתפיים על הדלפק ושולחת את הידיים אחורה לפשק את התחת והמראה הכנוע/מזמין הזה מפוצץ לי את המוח.
בחוץ דיבורים מרחוק, הדים קלושים. בחנות צפצופי התרעה רפים של מערכות אל פסק, אוושת זין המפלח ישבן ואנחות רכות. התחת שלה לופת את הזין שלי ומעסה אותו בכל פעם שאני משפד אותה. אני מסלק את הידיים שלה ומניח במקומן את שלי, נהנה מהקטע השתלטני קצת של להחזיק לה את התחת, כפות הידיים שלי חופנות את פלחי העכוז החמודים ומכסות אותם כמעט לגמרי. דוניא שולחת את אצבעותיה אל בין הרגליים ואני שומע אותה מאוננת שם, קולות רטובים וניחוח מיצי ערווה ממלאים את החלל כמו להקת פרפרים.
"يتنيكني …تنيكني…” היא ממלמלת ואני תוהה אם לבקש ממנה שתסביר או לסתום ולהמשיך לזיין אותה. לא יודע למה אני לא גומר, אולי כי אני בהלם ואולי כי האדרנלין מכשף אותי, שואג לי בוורידים כמו ברכבת הרים אבל כמה שאני חרמן אני מרגיש רחוק מלגמור, כאילו אני יכול לרכוב לה על התחת עד קצה העולם. הזין טיפה מתייבש לי למטה ואני מגיר עליו מפל מכובד של רוק, פוגע בדיוק במטרה ומחליק לתוכה שוב, רטוב וחלקלק.
דוניא משפילה עכשיו את הראש, נשענת על הדלפק. בתנוחה הזאת התחת שלה בולט אחורה והיא כולה משדרת איזו כניעות סקסית בטירוף. אני מחזיק לה את התחת, מלטף את העור החמים באגודלים ותוקע אותה עמוק יותר, עד הביצים ממש סוחט ממנה אנקה גרונית. אדים מחליטים פתאום להתאבך לי על המשקפיים ואני מעלה אותם לראש כדי לא להיות עיוור לגמרי.
"تعطيني أكثر!” היא נאנחת בראש מושפל. "تعطيني أكثر!”
"הכל בסדר?”
"תביא עוד!” נשמע קולה.
אוקיי, יש לי עוד. יש לי עוד זין בשבילך, בייב. תתכופפי, תבליטי את הטוסיק ויש לי עוד, קשה ועבה. אני מגביר את הקצב קצת, שומע אותה מפּצ'פּצ'ת בכּוּס בהתלהבות. היא ממשיכה למלמל בערבית כשאני מחזיק לה את התחת בידיים חזקות ומשפד אותו בתנועות קצובות. העור שלה רך וחמים מתחת לאצבעותיי והירכיים רוטטות מעט בכל פעם שאני דופק אותה. שנינו מתחממים מרגע לרגע בחושך ואני מרגיש שאני לא אוכל להחזיק עוד הרבה זמן, רוכב על הגל הזה עד שישבר.
דמות פוסעת מול החנות ונעצרת מול הדלת. אני מעיף את המשקפיים על העיניים ומזהה בבהלה את דמותו של עודד מציצה פנימה בעודו מנסה להבין מה קורה בתוך החנות.
"עודד פה!” אני מסנן ויוצא ממנה הכי מהר שאני יכול.
"מה?!” שואל דוניא בבעתה.
"תסתדרי…אני אעכב אותו.” אני אומר וממהר להסתדר ולצאת מאחורי הפוסטר כאשר קרקוש המפתחות כבר מתחיל להישמע בדלת והיא נפתחת כעבור שניות בודדות.
"אה, חשבתי שעזבתם.” אומר עודד כשהוא מבחין בי. “שמעתם משהו משמעון מהתפעול?”
"אהה…לא…לא שמענו כלום.” אני אומר. עודד נותן בי מבט בוחן, מתעכב על הפנים שלי, על החולצה והמכנסיים.
"איפה דוניא? הלכה?”
"לא, אני כאן.” היא עונה וממהרת להצטרף אלינו החִג'אב שלה חושף יותר מדי מצח, מעט שיערות והפנים שלה סמוקים לגמרי.
עודד מביט בשנינו ורק אומר:
"אף חנות עוד לא מוארת והטכנאים של חברת החשמל לא יודעים למה הגנרטורים לא עולים.”
"אה.” אני עונה ודוניה פוכרת באצבעותיה ומתרחקת לעבר הקופה, כאילו יש לה משהו לעשות עם קופה מושבתת. עודד זוקף גבה בתנועה חקרנית אבל אני מעמיד פנים כאילו לא הבנתי את המחווה, כי ג'נטלמן לא רץ לספר, והוא משרבב את השפה התחתונה ומהנהן בהערכה לדיסקרטיות שלי.
"אז מה עשיתם פה בינתיים?” הוא שואל ברשעות משועשעת.
"אה…דיברנו.” אני אומר, מתאמץ להסתיר את החיוך אבל ברור לי שהוא רואה את המאמץ.
"יופי, יופי. חשוב שתכירו אחד את השני אם אתם עובדים ביחד, נכון, דוניא?”
"כן, בהחלט.” היא ממהרת לענות מאזור הקופה חסרת החיים ונדמה לי שאני שומע אותה מסמיקה.
"אוקיי, אני לא יודע כמה זמן הפסקת החשמל תימשך…אתם רוצים להישאר כאן ולהמשיך ל…דבר או ללכת הביתה?” שואל עודד בקול רם.
"אני לא מימהרת.” עונה דוניא בתמימות.
עודד שוב מחייך אלי חיוך זעיר וזוקף גבה בעידוד.
"אוקיי, אז אני כבר אזוז הביתה ואתם תישארו כאן להמשיך לדבר ואם יחזור החשמל תפתחו את החנות, בסדר?”
"אין בעיה.”
"וגם תודיעו אם חזר החשמל ואם הלכתם לפני שהוא חזר. בקיצור, אני רוצה לדעת מה קורה.”
"סבבה.”
"תבלו.” הוא אומר, לא מתאפק וקורץ לי ואז יוצא מהחנות, נועל אחריו את הדלת. אני שומע את דוניא מתקרבת אלי והיא נצמדת אלי מאחור ומחבקת אותי, ראשה מתרפק על כתפי.
"הוא כמעט תפס אותנו.” היא לוחשת.
"לא נראה לי שזה עוצר אותך.” אני אומר ושולח יד לאחור, ישר אל המפשעה שלה. דוניא מתנשפת ומיד מפשקת את הירכיים, מעניקה לי גישה נוחה יותר למפשעתה המכוסה בג'ינס/טייץ.
"אתה חושב שהוא הבין?”
"אולי.” אני מסמיק בחושך. "אני בטוח שהוא לא ראה אותנו."
"אי אפשר מאחורי הדלפק.” היא אומרת, מתמכרת לאצבעותיי על ערוותה.
"אז בואי למעבדה.” אני אומר.
דוניא פונה לאחור ובלי לחשוב אני מניח לה יד על העורף. כמו אמא חתולה שנושכת את גוריה בעורף כדי לשתק אותם, אני חש בה נכנסת מיד למוֹד אחר, כנוע וצייתני. מעניין. אני מגביר בזהירות את הלפיתה על עורפה, מרגיש אותה מגיבה מיד לסמכותיות השקטה. אוקיי, אז זה הקטע. עכשיו אני הודף אותה לעבר המעבדה וכאשר אנחנו נסתרים מדלת הכניסה, מוביל אותה לכריעה על השטיח הסינתטי הכחול. במעבדה יש תאורת חירום קלושה ולאורה אני מביט בנוף המרגש. דוניא כורעת מתחתי על שש ומרכינה את ראשה בהכנעה ודחף כלשהו גורם לי לעמוד מעליה בפישוק, הרגליים שלי משני צדי גבה כמו איזה פסל של אל. פאק, זה מחרמן.
"עזי.” היא אומרת בשקט ומניחה משהו על השטיח. שפופרת של קרם ידיים, בטח לקחה אותה מהתיק שלה. כלומר, היא תכננה שאני שוב אזיין אותה בתחת. וואו, כזאת שקטה וכזאת חרמנית, אללה יוסתור.
"תתפשטי.” אני מנסה את הסמכותיות החדשה שלי והיא מפשילה את הג'ינס/טייץ עד הברכיים.
"הכל.” אני מתעקש.
"אי אפשר.” היא אומרת בלי להסביר, ראשה עדיין מושפל.
"עודד לא יחזור, תתפשטי.”
"אי אפשר, עזי.” היא אומר, נימת תחינה בקולה. "ככה צריך."
אוקיי, נברר אחר כך למה להזדיין בתחת אפשר ולהתפשט אי אפשר. אבל אני כן פושט את המכנסיים והתחתונים ואז נעמד מאחוריה ומאונן, מושח את הזין שלי בקרם חלקלק. בגלל שהיא עדיין לבושה במכנסיים, היא לא ממש יכולה לפשק את הרגליים ואני נאלץ לכרוע מעליה כמו באיזה סרט פורנו אבל לא ממש אכפת לי, הרגליים שלי עובדות הרבה יותר קשה בכל אימון. התחת קטן שלה מוכן יותר לקראתי ואני מניח את ראש הזין בכניסה האחורית שלה ואז לוחץ.
"אהּ…” היא נאנקת מתחתי כשאני מחליק לתוכה. הקרם הופך את כל העסק להרבה יותר חלקלק ותוך כמה רגעים אני משפד אותה עד האשכים, דופק אותה בקצב אחיד וסקסי. דוניא כורעת מתחתי בצייתנות, ראשה מושפל והיא נאנחת בכל פעם שאני משחיל אותה. כמו קודם, ידה נשלחת אל מפשעתה הרטובה ואני חש בה מאוננת במרץ כשאני רוכב עליה. הטוסיק הקטן רוטט בכל פעם שאני מחליק פנימה והחוצה ואני מלטף את העור הרך, חש בו מצטמרר מתחת לאצבעותיי. כל הריחות העשירים והאסורים ממלאים את האוויר ואני שואף אותם במלוא הריאות, יש להם ריח של כוח. כמעט שכחתי את המכות שקיבלתי מאבי השומר: כשדוניא כורעת מתחתי ונאנחת ברכּוּת אני מרגיש מלך העולם.
"تعطيني أكثر…” נאנחת דוניא. “ تنيكني…"
הגב שלה צר והטוסיק קטן והזין שלי משפד אותו בתנועות עמוקות ונחושות. הירכיים שלי מתחילים למחות אבל אני יכול להמשיך ואני מוסיף לרכוב עליה, נועץ אותה בקצב אחיד. המשקפיים שלי מתמלאות אדים בנוהל הרגיל ואני מעיף אותן לפדחת בתנועה קטנה, מתבאס שאני רואה את הכל קצת פחות טוב עכשיו. אבל לא נורא, האנחות המתוקות שלה ותחושת פי הטבעת ההדוק על הזין שלי ממשיכים לספר לי את הסיפור ואני קשוב אליהם יותר עכשיו.
"أقوى!” נאנקת דוניא מתחתי.
"מה? להפסיק?”
"יותר חזק!”
אני מגביר את הקצב ודוניא מגבירה את עוצמת האנחות שלה. כל הזין שלי קבור בטוסיק הקטן עכשיו והאשכים שלי מצליפים במפשעה שלה, מלטפים את שפתי הערווה בכל פעם שאני תוקע אותה עד הסוף. אני אוחז בכדורי בשר ישבנה החמודים ודופק אותה חזק וקשוח כמו שרצתה, שומע אותה נאנקת וממלמלת, חובטת ברכות בשטיח בידה ומאגרפת את אצבעותיה. גופה נרעד ואז נרפה והיא ממלמלת את שמי ברצף כמה פעמים, מיטלטלת בגלים של אורגזמה עזה. עכשיו אני מאבד סוף סוף שליטה ומתחיל לגמור, פולט לתוכה נתזים של זרע, צמרמורות מתלקחות בגווי. אני דוחף את הזין עד הביצים לתוך התחת וממלא אותה במנה אחר מנה של זרע ודוניא, שכבר מתחילה להירגע מהשיא שלה, רק כורעת בצייתנות ומניחה לי למלא אותה בשפיך. במשך כמה רגעים אני פשוט קופא, מתנשף, וגומר לה בתחת עד שצמרמורת אחרונה מבשרת לי שזהו. פאק, זה היה כיף!
הייתי די שמח אם החשמל היה חוזר באותו רגע והיא חוסך לשנינו מבוכה אבל זה לא מה שקורה. לשמחתי, עודד לא התקמצן ושכר חנות עם תא שירותים קטן בקצה המעבדה אז אני ניגש ומנקה את עצמי במהירות ואז מפנה אותו לה. אחרי רבע שעה בערך דוניא יוצאת, מסודרת ומתוקתקת וניגשת אל הקופה המתה.
מבוכה ממלאת את החנות, סמיכה ומחניקה בתוך החושך הדומם.
"מעניין מתי יחזור החשמל.” אני אומר.
"כן.”
"אצלכם בכפר יש הרבה הפסקות חשמל?” למה למה למה שאלתי את השאלה המפגרת הזאת?
"לא.”
"את גרה היום לבד?”
"לא. אני מתגוררת עם בת דודתי רָיאן. קודם הייתי גרה במעונות אבל לא טוב שמה. צפוף.”
"אז איך עברת לגור עם…”
"רָיאן. בת דודתי עברה גם היא ללמוד כאן אז אבי שמח על ההזדמנות. שנוכל לגור ביחד.”
"ואתן…כאילו…חברות?”
דוניא נאנחת.
"לא כל כך. היא…חושבת אני…לא צנועה. מסתובבת עם בנים.”
"את דווקא תמיד עם ה…חִג'אב.”
"כן אבל הבגדים שלי…לא יפים בעיניה. חִג'אב זה לא אומר רק הפנים לכסות. זה אומר צניעות בכלל. רָיאן אומרת שאני מתלבשת בגדים לא צנועים, מראה את הגוף שלי.”
"ומה את אומרת?”
"שרָיאן מכוערת ובגלל זה היא שונאת אותי.”
אני צוחק ודוניא מצטרפת לצחוק שלי, צחוקה פעמוני בדולח.
"טוב, אני לא יודע איך היא אבל את ממש לא מכוערת. את ממש יפה.”
"תודה.” היא אומרת.
ואז דווקא נדלקים האורות ודוניא ממהרת להעלם אל הקופה בעוד אני מעדכן את עודד. את הזמן שנשאר אני מבלה במעבדה, מתקדם עם העבודה שלא גמרתי בעוד דוניא רבה עם הקופה ועם התוכנה הדבילית שלה שתמיד לוקחת התרסקויות של הרשת מאוד ללב. בסוף המשמרת אנחנו נפרדים בצורה גמלונית קצת, אני לא יודע אם אני צריך לחבק אותה או משהו.
יום שישי יום קצר. בבית ספר אני מצליח להתעלם (נגיד) מקארין ונראה לי שהיא גם קצת פחות בקטע של עדי דלוש. אני לא ממש יודע אם אני צריך לשמוח שהיא אולי מתפכחת ממנו או להתבאס שזה לא הצליח או לשמוח שאולי היא תרצה לחזור להיות איתי בקשר או להתבאס שאני שוב אשבור לה את הלב כי אני יודע שאני עוד לא מוכן להתחייב רק לה או רק לשירן או רק לאף אחת. אתמול זיינתי את דוניא בתחת בחדר האחורי של החנות, אין מצב שאני הולך להפסיק לעשות דברים מטורפים כאלה וגם לא בא לי לשקר למישהי כמו קארין, זה לא מגיע לה. מיכל ושירן אמורות לחזור מחר ואחרי הלימודים אני מסדר קצת את הבית. לא יודע אם אחרי שמיכל התגנבה אלי למיטה לפני הנסיעה לזיון פרידה היא תעיר לי על ערימות כביסה אבל אם יש מישהי שיכולה לעשות את זה אז זאת היא.
העולם שוכח אותי בשישי אחרי בית ספר וזה לא הכי גרוע שיש. אני נותן לבנות להירגע, נותן לעצמי קצת להירגע. זה כיף לזיין, אין תלונות, אבל כל העסק די חדש בשבילי ויש קטעים שאני מרגיש קצת שהזין שלי מנהל את העניינים ולא המוח ויש רגעים שזה לא ממש כיף. אני מטייל קצת עם ספיידרמן, מבקר בבית של סבא ומדבר קצת עם סקטבורד ומכין שיעורים. אבל כשאחר הצהריים יורד אני מרגיש קצת בודד. בכל זאת, שבוע לבד בבית הריק, גם אם סאלי חלקה איתי כמה שעות. מדפדף את קארין ונאנח כשאני רואה את השם שלה בטלפון. לשלוח לה הודעה? לא לשלוח?
אפק שולח לי הודעה.
א-מה קורה?
ע-כלום.
א-רוצה לבוא אלי?
ע-למה?
א-סתם, ארוחת ערב.
ע-מה קרה?
א-כלום, למה? סתם שלא תהיה לבד.
ע-איזה חמוד.
א-אז אתה בא או לא?
כבר שנתיים לא הייתי אצלם בארוחת ערב. כשהיינו יותר קטנים זה היה קורה לפעמים אבל היום זה פחות מתאים. מצד שני, אני מוצא את עצמי מתבאס להיות בשישי בערב לבד. וחוץ מזה, אמא של אפק. שיש לי קראש עליה מכיתה ח' ועכשיו אם כל המזל שלי עם בנות השתנה אז אולי…
א-?
ע-סבבה, אני מגיע. באיזה שעה?
א-שמונה ככה.
אני שמח אחרי שאני שולח לו את ההודעה. באמת לא בא לי להישאר לבד בשישי בערב.
בשמונה אני מחנה את האופניים ליד הבית שלהם. התקלחתי, התלבשתי יפה ואפילו הבאתי בקבוק יין שאבא שומר עוד מתקופת השומר. לאה, אמא של אפק, פותחת לי את הדלת.
"עזי! איזה חמוד!” היא קוראת ומחבקת אותי. “איזה כיף שבאת!”
אני מחבק אותה בחזרה בחיבה, נזהר על בקבוק היין.
"אה…הבאתי יין.”
אנחנו נכנסים למטבח ואני מגיש לה את הבקבוק.
"וה וה וי וה, נראה טוב.” היא אומרת כשהיא קוראת את התווית. “בוא, תיכנס, תיכנס. אפק וספיר למעלה, בחדר של אפק.”
"את צריכה עזרה עם האוכל?”
"בוא תערוך את הצלחות והסכו"ם.”
אני מכיר איפה נמצאים הדברים אצלם במטבח ובזמן שאני לוקח את הכלים, לאה חוקרת אותי מה מצבי בחיים. אני מספר לה על העבודה, על האימונים, על התוכנית שלי לקנות כרטיס למרוץ ביפן ובינתיים אני קצת סוקר אותה. לאה יחפה כרגיל ולובשת איזה שמלה היפית מהודו או משהו שדי מחמיאה לגוף הרזה שלה, רומזת בבירור על שדיים קטנים וחופשיים מתחת. היא מרכיבה משקפיים כמו תמיד אבל נראה שהגזרה שלהן קצת פחות מיושנת ממה שזכרתי, השיער הזהוב קלוע כמו תמיד לצמה עבה וארוכה וכרגיל היא מחרמנת אותי בלי לעשות הרבה.
"עזי?” מעיר אותה קולי.
"הא?”
"אתה מקשיב לי?”
"אה, כן…”
"אתה…הסתכלת לי על התחת עכשיו?”
"לא!” אני מסמיק.
"איזה חמוד אתה!” היא צוחקת, חושפת שיניים צחורות. “גם מסתכל לי על התחת וגם מסמיק ככה.”
"אני לא הסתכלתי לך על התחת!” אני אומר בפנים לוהטים.
היא זוקפת גבה משועשעת ומוסיפה רוטב לסלט.
"אה…אני הולך לקרוא לאפק וספיר.”
"אוקיי.”
כשאני פותח את הדלת לחדר של אפק אני מוצא אותו ואת ספיר יושבים בכיסאות ומדברים, אפק קופץ בבהלה כשאני פותח את הדלת. הוא נראה מעט מתוח.
"לא שמעת על לדפוק?” שואל אפק.
"סליחה, אחי.” אני אומר. “אה…אימא שלך אומרת שהאוכל מוכן.”
"סבבה, אנחנו כבר באים.” אומר אפק ומזנק לעמידה, יוצא ראשון מהחדר. אני מביט בספיר, שמץ של שאלה בעיני אבל פניה חתומות.
"…יופי חמוד.” אומרת לאה לבנה כשאני נכנס אל המטבח. “רק תביא את המפיות עם הפרחים הצהובים והכל מוכן.”
כמה דקות אחר כך כולנו ישובים לשולחן. לאה מוזגת יין, מדליקה נרות שבת וכולנו אומרים "שבת שלום" ומתיישבים לאכול. סלט, לזניה, פשטידה טבעונית, יין לקידוש, הכל טעים ומהר מאוד נהיה כיף. ספיר יותר מצחיקה ממה שזכרתי ולאה אפילו יותר קולית ממה שזכרתי: היא משוחררת יותר, חיה יותר. העיניים החומות צוחקות, הקמטים בלחיים דומים לגומות והיא לא מהססת לגעת לי ביד כדי להבהיר נקודה פה ושם. האמת היא שתמיד היא הייתה ככה אבל עכשיו זה יותר…יותר. כשהשיחה עוברת לספורט ואז לשחייה שלי לאה לא מהססת להחמיא לכתפיים ולזרועות שלי ובמשך דקות ארוכות ומייסרות ספיר ולאה משוחחות עלי בצורה מביכה למדי.
"הי, אני פה כאילו…” אני נאלץ להגיד תוך שאני מסיר את המשקפיים ומנקה אותן. הזין שלי נהיה קשה יותר בכל פעם שהיא נוגעת בי ואני שמח מאוד על המפה שמסתירה לי את המפשעה.
"סתם צוחקים איתך, חמוד.” מחייכת לאה. “מתי נהיית כל כך כבד?”
בשביל לשנות את הנושא מ"הגוף הסקסי של עזי", אני מספר על התקרית אתמול בקניון עם הדקירה ואבי המאבטח ודוניא, רק בלי הקטע של "זיינתי אותה בתחת פעמיים".
"חחח…מאבטח קניון עלוב נפש.” מגחכת לאה. “פירקת אותו לגורמים ראשוניים, הא?”
"הוא יודע לתת מכות.” אני מתגונן. לא בא לי לספר איך נתליתי עליו כמו תינוק אבל אני לא הולך לשקר. “אבל בואי נגיד שהוא עזב את החנות בלי דוניא והוא לא יחזור יותר.”
"וואו.” אומרת לאה בקול קטן שמעמיד לי את הזין עוד יותר.
"לגמרי.” עונה ספיר, נועצת בי עיניים עגולות.
אוקיי, אם הכוונה שלי הייתה לשנות את השיחה כדי שלא אהיה אובייקט מין במרכזה, זה לא בדיוק עובד לי.
"הי!” מוחה אפק בתיאטרליות ומביט בחברה שלו בתוכחה.
"אתה התחלת. זה ילמד אותך לא להזיל ריר על קארין מנקל לידי.” היא עונה לו מיד.
"מי זאת קארין מנקל?” שואלת לאה.
"חברה של עזי.” אומר אפק.
"לא נכון!” אני ממהר להגיד. “זאת אומרת…” ואנחה נפלטת לי מהחזה. “זה מסובך.”
להפתעתי אני מרגיש רגל נוגעת לי בשוק מתחת לשולחן. ברגע הראשון נדמה לי שזו תנועה מקרית אבל ברגע הבא קצה כף הרגל מחליק באיטיות מכוונת על השוק שלי, מהקרסול עד מתחת לברך. לאה שומרת על פוקר פייס ומחייכת בתמימות כאילו כלום.
"אוּוּוּ, 'מסובך'…נשמע מעניין…” מצחקקת לאה ומניחה יד על זרועי. “מסובך זה הכי מעניין.”
"ג'נטלמן לא מספר.” אני מתגונן, מרגיש כמו איזו זברה מוקפת באריות.
"'ג'נטלמן לא מספר' עלאק, "מגחכת ספיר. "למה מה נהיה, חיימי? למה אתה צריך להיות יותר צדיק מהרמטכ"ל?"
“תגידו, אפשר נושא אחר לשיחה בבקשה שהוא לא אני? מה נסגר?”
לאה מצחקקת ומלטפת לי את היד בחיבה מעל השולחן וממשיכה עם המשחק שלה מתחתיו.
"יאללה, רדו מהילד. מי מוכן לעוגה?”
"לשינוי נושא כזה אני מוכן.” אומר אפק. “אני אכין קפה.”
"אני אוציא את העוגה.” אומרת לאה וקמה מכסאה.
"אני אפנה בינתיים.” אני מתנדב.
כמה דקות אחר כך ארבעתנו שותים קפה ואוכלים עוגת שמרים שאפתה לאה. לשמחתי השיחה הפעם לא חוזרת אלי אלא לבגרויות, התכניות לגיוס ואפילו קצת אחרי הצבא. במהלך השיחה אני תוהה מה המצב בין ספיר לאפק: הם לא נוגעים זה בזו ובכלל נראים מעט מסויגים. אולי היא עוד כועסת עליו על הקטע האדיוטי עם קארין? מצד שני, לאה לא נראית מסויגת כלל והיא נותנת בי מבטים משועשעים עיניה החומות בוחנות אותי לעומק. אני תוהה מה היא רואה בי.
"אני צריכה לזוז.” נאנחת ספיר לקראת אחת עשרה.
"אולי תלווה אותה הביתה?” מציעה לאה.
"מה?!” שואל אפק במהירות.
"כן, מה הקטע. תהיה ג'נטלמן." אני אומר.
ספיר נראית טיפה מופתעת מהקואליציה הזריזה שהתעוררה לנגד עיניה אבל היא לא אומרת כלום.
"שנייה, אני יביא את הדברים שלי מהחדר שלך.” היא אומרת לאפק ושלושתנו נשארים במטבח. אחרי שהיא חוזרת, שניהם נפרדים מאיתנו ואני נשאר לבד עם לאה.
"מוזר לי שיוּדה לא פה.” אני אומר. זה אולי לא הכי חכם, אבל שתיתי קצת יותר מדי וגם זה באמת מוזר להיות פה בלי אבא של אפק.
לאה צוחקת במרירות.
"מה?”
"מוזר כמו…להוציא את הראש אחרי שהיית יותר מדי מתחת למים.” היא אומרת.
"לא הבנתי.”
"החיים איתו. זה היה כמו לא לנשום.”
"ועכשיו..?”
"עכשיו אני נושמת לרווחה.” היא מחייכת חיוך רחב. “אני חושבת שאני מכורה לזה.” היא מגחכת.
"מכורה למה?”
"למה שיוּדה לא רצה בכלל, ולא רצה לתת ועכשיו אני מקבלת מתי שבא לי.” היא מישירה אלי מבט שמגביר לי את הדופק ומעיר לי את הזין.
"אני הולך לעשות כלים.” אני אומר וברגע מביך אחד נעמד מול העיניים שלה שנמצאות בגובה המפשעה שלי. רק עיוורת לא תראה מה הולך שם.
בכלים אני חזק, מיכל דאגה לזה. אני מתמקד בכלים הגדולים, מוצא סיר מרק ומתחיל לקרצף אותו. אני שומע גרירה של כיסא, מעיף מבט לאחור ומבחין בלאה יושבת ממש מאחורי, נהנית מהנוף של הגוף שלי מאחורה.
"הי!” אני מוחה.
"מה?”
"יש לזה שם למה שאת עושה. קוראים לזה 'מחפּיצה'. דיברנו על זה בשיעור אזרחות.” אני מניח את הסיר הנקי על מייבש הכלים ובוחר מחבת קצת שרוף.
"אני לא מחפיצה אותך!” היא מוחה בצחוק. “זה אתה, תראה איך אתה נראה, יא אללה שלך. אל הים מכיתה י"ב 2.”
"אל הבריכה, אם כבר.” אני מקרצף את השומן השרוף מדפנות המחבת. “מים מלוחים זה לא הקטע שלי.”
"אל התחתונים מצדי, ראית את הגב שלך בזמן האחרון? את הכתפיים האלה?”
"קצת קשה לי לראות אותן, לאה.”
"אבל לי לא.”
"תגיד לי…” היא מתחילה ולא גומרת. כשאני מסתובב אני רואה שהיא הפשילה מעט את השמלה כך שברכיה עירומות עכשיו והיא מלטפת בעצלתיים את העור החשוף. הלב שלי נותן עוד זינוק ואני מאלץ את עצמי לפנות בחזרה אל הכיור.
"מה?”
"אתה תמיד כל כך בשליטה?”
"אני אוהב להיות בשליטה.” אני אומר בקלות. מה שנכון, נכון. צליל גרירת כיסא ואחריו צעדים אטיים של רגליים יחפות מתקרבות אלי.
"ספיר גרה רחוק מפה?” היא שואלת, קולה כשלושים סנטימטרים מאחורי.
"אה…קילומטר וחצי נראה…” אני אומר בקול עבה, כבר לא ממש מתייחס למחבת.
"קילומטר וחצי…זה…עשרים דקות הליכה…עשר דקות התמזמזות נמרצת…ועוד חצי שעה הליכה אטית…”
"למה חצי שעה?” אני תוהה.
"בגלל הביצים הכואבות שלו…” היא אומרת ואני צוחק.
"…אז יש לנו שעה, חבל לבזבז אותה על כלים, לא?” ממשיכה לאה, ממש קרובה אלי, עד שאני יכול להרגיש את חום הגוף.
"לאה…” אני אומר כשהיא מניחה יד על המותן שלי.
"מה? אני לא מוצאת חן בעיניך?”
"להיפך, את יותר מדי מוצאת חן בעיני.”
"זה בגלל ההיא שאפק אמר…קארין? או שאני סתם זקנה מדי?”
ממש אני לא רוצה שהיא תחשוב שהיא זקנה מדי או שאני לא נמשך אליה. לא בא לי לבאס אותה. אני מסתובב אליה ולוקח את היד שלה, מניח אותה לרגע על המפשעה שלי והעיניים שלה מתרחבות מתחת לגבות זהובות.
"אז הורדנו את 'לא נמשך אלייך מהפרק'?” אני שואל ומרחיק את היד שלה בעדינות מהזקפה.
"אוקיי…אז למה?”
"כי את אמא של אפק.”
לאה פולטת נחרת צחוק.
"מה?!” אני שואל.
"בגלל זה? כאילו…קטע של כבוד בין בנים?”
"כן, נו…” אני רוטן. “אני לא יכול לזיין את אמא של החבר הכי טוב שלי.”
"לא יכול או לא רוצה?”
"רוצה מאוד, תאמיני לי, לאה. מאוד רוצה.” אני אומר וחופן את הזקפה מעל הג'ינס.
לאה מתקרבת אלי, גופה צמוד אל גופי ריחה משכר את נחירי.
"אולי זה אפילו קצת סקסי כזה, לא?” היא מקרבת את שפתי לאוזן שלי ואומרת בשקט. “לזיין את אמא של חבר שלך? איך אומרים היום? מילפית? אתה רוצה להישאר לישון כאן בלי שאפק ידע?”
במוח שלי מתפוצצת התמונה של גופה הקטן והלוהט של לאה פשוק מתחתי במיטתה והיא מרגישה את ההיסוס שלי. היא מניחה את ידה על המפשעה שלי והאצבעות החמימות חופנות את הזין מעל הג'ינס.
"לאה…” אני מוחה ברפיון אבל היא נחושה והעיניים החומות רעבות. היא אוחזת את היד שלי ומניחה אותה על השמלה שלה מאחור, והאצבעות המסכנות שלי חופנות טוסיק חמים ורך מתחת לשמלה.
"רוצה את התחת הזה?” היא לוחשת באוזני. “רוצה אותו כל הלילה כשאני על ארבע על המיטה? רוצה לרכוב עלי?”
"יותר מהכל.” אני ממלמל ואז עושה מאמץ כביר ומתרחק ממנה. “יותר מהכל, יותר מדי…מצטער.” אני ממלמל ומתרחק מהכיור, מהמטבח, מבעד לדלת ולתוך הלילה. אני מקלל את עצמי. אני עף על עצמי. אני חרמן טילים והלילה במיטה שלה היה יכול להיות לילה פסיכי ברמות אבל זה לא מתאים. הרחוב מלטף אותי ברוח לילית צוננת ומנחם אותי, כי אני צריך ניחומים עכשיו. שירן, מיכל, קארין, סאלי, דוניא…אני סוג של זונה ממין זכר או משהו. לא יכול להשאיר את המכנסיים רכוסים שעה בלי לזיין. איפה השליטה העצמית? איזה מין ספורטאי אני? מצד שני, כן חתכתי שם אז זה גם משהו.
בשבת מתעורר לקול השקט. הבנות יחזרו היום מתישהו אבל לא יודע מתי. ספיידרמן מנג'ס לי לצאת, הוא כבר זקן והשלפוחית שלו לא משהו אז אני גורר רגליים ויורד למטה, פותח לו את הדלת לגינה ומשתין גם. אם מיכל תתפוס אותי, זה הסוף שלי אבל אין כמו להשתין בחיק הטבע. אחר כך אני משאיר אותו בחוץ, מתארגן לי על דייסה עם בננה וטחינה ואז מגרד את הראש מה לעשות. נתחיל עם טיול יותר רציני עם ספיידרמן ואז נראה.
================================
לפרק הבא
וואו, אחלה פרק.
לגבי הערבית-אין ערביה שמדברת כך يمارس الجنس معيשזה יזיין אותי , ויש לכתוב تنيكني תזיין אותי בערבית מדוברת.
חוץ מזה מושלם.
תוקן, תודה.
Great chapter – Where is the picture?
קודם כל, סיפור נהדר.
האם ההשראה היא summertime saga?
ובהקשר זה, שרת הדיסקורד עדיין קיים?
בסוף הסיפור אכתוב את ההשראות שלי בפרק סיכום, אבל summertime saga (מומלץ!) הוא לא אחת מהם. מה שאולי מטעה אותך הוא הפורמט המשפחתי של בן-אמא-אחות אבל בעולם של הפורנו הכתוב (+ משחקי מחשב פורנוגרפיים) זה אולי הפורמט המשפחתי הנפוץ ביותר, כמעט קלישאה. אם אהבת את Summertime Saga חפש את Zombie's Retreat שעוסק ב… הפתעה הפתעה… בן, אמא ואחות גדולה שיוצאים לאתר נופש שמותקף על ידי זומבים ולגיבור אין ברירה אלא… לזיין את אמו ואחותו (ועוד כמה דמויות נשיות) בלי הפסקה בעודם מנסים לשרוד את סוף העולם. דווקא משחק חינני בדרכו הדבילית.
הלוגיקה של היוצר היא כזו לדעתי: מתחיל מאמא ובן. עכשיו, על הדרך מכניס עוד אחות (בדרך כלל גדולה מהגיבור) אשר לה ארבעה תפקידים:
1. ממילא הוא התכוון לכתוב סיפור גילוי עריות, אז הוספת אחות רק מחזקת את המטרה.
2. אם האחות מבוגרת מהגיבור, הכותב גם מחזק את התמה של צעירים ומבוגרות שממילא חזקה מאוד בסיפורי אמא ובן.
3. שוב: אם האחות מבוגרת מהגיבור היא יכולה להיות ביצ'ית כלפיו בתחילת הסיפור ואז מתווסף אלמנט של נקמה ו/או השפלה שלה או לחילופין התפכחות שלה לנוכח עוצמתו המדהימה של הגיבור האלפא המהמם.
4. נקודה אחרונה: סיפור גילוי עריות אמא-בן שבו רק שתי דמויות עלול להיות אינטנסיבי מדי. הוספת אחות הופכת את המסגרת לנורמלית יותר, מאפשרת עוד דיאלוגים, קווי עלילה וכו'.
איפה אבא? בדרך כלל נעדר מסיפורים כאלה.
אין דיסקורד.
וואו, תודה על התגובה המפורטת!
מניח שמה שהטעה אותי היה הוויב החיובי, וכן, העובדה שכל אישה במערכה הראשונה תהיה על ארבע בשלישית.
תוכל להרחיב לגבי הדיסקורד? כאחד שנמנע ממנו להיות שם למשך תקופה, ולאחר מכן הבין שנמחק, חסרה לי הקהילה שסביב האתר..
מה שאני אוהב כאן זה שאני קורא ותוהה "איך הוא עושה את זה?" בזמן שהדמות הראשית חושבת בעצמה את אותו הדבר
מודה שמעולם לא רציתי לקנות פרק כמו ההבנה לאן הוא הולך לבקר ואז.. לקרוא את שם הפרק הבא 😉
תיאורים משובחים!
העלילה קצת פחות מציאותית לעומת סיפורים אחרים שלך. מרגיש קצת דאוס אקס מאקינה.
אם אתה הולך לזיין חצי מאוכלוסיית הנשים של עיר בינונית, אתה צריך מעט דאוס לצידך. וברצינות: בסיפור הזה רציתי לתת דגש חזק על הסקס בכמויות ובשביל זה הורדתי מהריאליזם בכמה אחוזים. אם הייתם צריכים לחכות שמונה פרקים עד שכל בחורה תוריד את התחתונים זה היה מאוד מתסכל לכולם.
הורדה מהריאליזם ממש פוגעת בסיפור גם הטוו מאצ' סקס לא מוסיף בענייני להוסיף עוד צלע לסקס מאד מעניין אבל שאדם פתאום מזיין את כל הנשים באיזור …איך לומר קצת מוריד…אבל כרגיל כתיבה מעולה והרעיון של לזיין ערבייה גם מעניין
צודק
רציתי לחכות לפרק הבא אבל אני אגיד את זה עכשיו: לסקייטבורד מגיעה סדרה משלה/ו.
צודק
סיפור נהדר. אין עליך.
מי ההשראה למיכל?
לא מישהי ספציפית אבל רציתי להתרחק מהקלישאה של מילף: גדולה, רכה, דדנית, אמהית וכו'. רציתי אמא קטנה וסקסית, לוהטת בזכות עצמה ולא בגלל שהיא משדרת אמהות נחשקת.
סיפור מהמם אתר נפלא
מה הקטע של הקניה? (לא עוהץבד כבר)
מדהים דור!
אהבתי מאוד גם את הרפרנס לשבק ס, זה עשה לי את היום!
עכשיו אני צריך לחפש איזה רפרנס שמתי שם…
היין שאבא שומר עוד מתקופת השומר 🙂
מהשיר יהיה פיצוץ