"אתה עידן?”
"אה-ה.” הוא ממלמל, נקרע בין לסקור את החריץ הגלוי שבין השדיים שלה לבין הנימוס.
"בטלפון של עזי אתה נראה שונה.”
"אה…”
אנחנו עדיין עומדים ליד הדלת ואני לא ממש נותן לו להיכנס. לא ברור לי מה הולך לקרות או מה אני רוצה שיקרה ואני מרגיש פתאום מאוד צעיר, מרגיש כמו בובה בתאטרון הבובות של סאלי.
"בוא, תיכנס.” מחייכת סאלי אל עידן, עיניה הכחולות זורחות בהזמנה חמימה.
"אוקיי.” הוא עונה במבוכה. “מי את?”
"אני…”
"היא עובדת עם אבא שלי.” אני פולט.
"אבל אבא שלך בחו"ל, לא?”
"היא באה לקחת משהו.”
"מממ…אוקיי…תראה, אם זה לא מתאים עכשיו…”
"מתאים, למה לא מתאים?” מחייכת סאלי. “בוא, נו. תיכנס. עזי, יש לך משהו לאכול? אני מתה מרעב.”
"אה…צריך להיות פסטה במקרר. האמת היא שאני גם רעב. מתאים? עידן?”
"אה…סבבה.”
"בוא עידן, תשתה איתי עד שעזי ידאג לארוחת צהרים.”
סאלי ועידן הולכים אל הסלון ואני אל המטבח. אני מקלל את האלכוהול שמקשה עלי לחשוב. היא רצה הרבה יותר מהר ממני, כל הזמן עשרה צעדים לפני. כל פעם שנדמה לי שהבנתי אותה אני מגלה שאני רחוק מאחוריה.
במקרר יש רוטב לפסטה אבל אין לי אטריות מוכנות אז אני מרתיח מים. בתור מי שפחות או יותר גידל את עצמו לבד, אני יודע לדאוג לעצמי לאוכל מזין וטעים כי אבא שלי לא היה שם בשביל לדאוג לזה ולמיכל לא היה אכפת. כשהאטריות מתבשלות במים אני חותך סלט עגבניות שרי בחיתוך גס ועורך את השולחן. יש לי עוד כמה דקות עד שהאטריות יהיו מוכנות ואני ניגש אל הסלון.
"…משחקי וידאו וזה…לא יודע.” נשמע קולו של עידן. העיניים שלו קרועות לרווחה כשאני נכנס אל הסלון ואני מבין למה. בטעות או בכוונה החלוק של סאלי פתוח כמעט עד הבטן. הפטמות לא נחשפו אבל כל הצד של שדיה הגדולים גלוי עכשיו ברווח שבין שולי החלוק ולעידן ברור שהיא לא לובשת חזייה. שניהם יושבים על הספה, פונים זה אל זה וסאלי מניחה יד ידידותית על ברכו של עידן בעודה מקשיבה לסיפור שלו, מלטפת קלות את הג'ינס. עידן גבוה כמעט כמוני אבל בניגוד אלי הוא די רזה עם הבייבי פייס והוא עלול להראות כמו הילד החמוד שלה, אם אני מבין את הראש הסוטה שלה.
"גם עזי מת על זה, נכון?”
"א-הה.”
"מי משניכם משחק יותר טוב?”
"אני.” הוא ממהר להגיד. שקרן אפס, אני מנצח אותו 4:1. אם כבר, אפק הוא הטוב משלושתנו ברוב המשחקים, למרות שאף אחד לא יכול עלי ב Savage Fury.
"וואו…” היא אומרת ומלטפת את הברך שלו, אצבעותיה הארוכות מחליקות כמעט עד הירך. עידן מתנשם בכבדות ומלקק את השפתיים, קרוע בעליל בין תשוקה לאימה, בקושי מצליח להתאפק שלא לבהות בחריץ שבין שדיה העירומים והגדולים של סאלי, שלא לדבר לדחוף את ראש בינהם.
"האוכל כמעט מוכן.” אני אומר בקול רם מהכניסה לסלון ועידן קופץ בבהלה.
"אוף…אנחנו בקושי התחלנו להכיר…” מתלוננת סאלי, נותנת בי מבט מתגרה. למרות שהיא לא הביטה בי ישירות קודם, אני תוהה עכשיו אם היא לא הרגישה בי עומד שם.
"בואו לאכול.” אני אומר, הקול שלי נשמע לי קר וקשה.
הארוחה מוזרה. אני משום מה כועס ומתאמץ להסתיר את זה אבל כאמור להסתיר רגשות זה לא הצד החזק שלי. למזלו של עידן הוא לא שם לב אלי כי הוא עסוק בלהישאב בקסמים ובמחשוף של סאלי שמעמידה פנים שהיא לא מבחינה בענן הקודר שיש לי מעל הראש. היא מקשקשת וצוחקת עם עידן, מספרת לו קצת סיפורים על איך הייתי כשהייתי קטן ומתעלמת לגמרי מהעיניים שלו שדבוקות לה לפתח בחלוק. הוא מדי פעם זז בחוסר נוחות בכיסא ואני מבין שהוא מסדר את הזין ואני קצת מתעצבן מזה ואז מתעצבן מזה שאני מתעצבן מזה. היא לא שלי, ואני לא שלה אז מה הקטע? מה אני, מקנא? למה אני כזה דפוק?
"אז מה הקטע שלך עם קארין?” שואל עידן פתאום.
"מה איזה הקטע?” אני מנסה להרוויח זמן, חש במבטה של סאלי עלי.
"נו?!”
"נו מה?” אני מתעצבן.
"אתם ביחד או לא? אפק לא פה, אתה יכול להגיד את האמת.”
"מי זאת קארין?” שואלת סאלי בתמימות ואני מבחין בחיוך הקטן שלה. זהו, היא סידרה לעצמה את החתיכה האחרונה בפאזל.
"חברה של אחותו שתמיד חשבתי ששונאת את עזי אבל מתברר שהחיים יותר מסובכים ממה שחשבתי.” אומר עידן.
"כן, הם באמת מסובכים.” אני ממלמל.
"אז?”
"אז טיפה התקרבנו.” אני אומר, מרגיש בסאלי מתאפקת להבליע צחוק. איך היא נהנית מזה, אני בטוח.
"ואתה החבר שלה עכשיו?” ממשיך עידן שאני עוד שנייה דופק לו את הראש ברצפה.
"לא יודע. יצאנו. היה נחמד. אפילו לא ממש יצאנו, סתם אכלנו צהריים אחרי בצפר.”
"אוקיי.” הוא אומר בשמץ מרירות, שדיה של סאלי נשכחו ממנו עכשיו. פתאום הוא זוקף את הראש והעיניים שלו נפקחות ואני מניח שסאלי עושה לו משהו מתחת לשולחן. הם יושבים זה מול אז אני מנחש שזה משהו עם הרגליים היחפות שלה.
"עידן אומר שהוא קורע אותך במשחקי וידאו.” אומרת סאלי והוא מסמיק מיד, לא יודע אם זה בגלל הפעילות שלהם מתחת לשולחן או בגלל שהוא יודע שהוא משקר.
"וואלה?” אני אומר, שוב מרגיש בכעס גואה. “לא בשנתיים האחרונות.”
"חבל…” היא משרבבת את השפה התחתונה במחוות אכזבה. “דווקא רציתי שילמד אותי קצת. תמיד זה נראה לי מגניב כזה.”
"אין בעיה.” הוא ממהר.
כל דקה שהוא היה פה מעצבנת אותי. חייב להעיף אותו.
"נעשה תחרות.” אני אומר, בקושי מצליח להשאיר את הכעס מחוץ לקול שלי. “מי שיותר טוב ילמד את סאלי.”
הלב שלי קופץ בשמחה מניאקית כשאני רואה את הפרצוף המבואס שלו אבל אין לו מה להגיד, זה הגיוני מה שאני מציע.
"סבבה.” הוא אומר. “מה נשחק?”
"מה שתבחר.” אני מציע בנדיבות, הלב שלי דופק חזק כמו לפני תחרות.
"אה…Razer Wind.” הוא אומר אחרי מחשבה קצרה. מרוץ מכוניות, הוא יודע שזה הסיכוי היחיד שלו.
"סבבה.”
אנחנו הולכים לסלון ואני מחבר את הקונסולה למסך העצום ואז טוען את המשחק. עידן ואני מתיישבים על הספה, קצת יותר רחוק ממה שאנחנו בדרך כלל יושבים.
"תעשו מקום.” תובעת סאלי ומתיישבת בינינו. אני מגחך לעצמי, מנחש מה זה עושה לעידן .
בוחרים מכוניות, אני נותן לו לבחור מסלול. 3…2…1…והרמזור הופך לירוק.
המסך מתפצל ואנחנו שועטים קדימה. מתחילים בישורת והמכונית של עידן עפה קדימה, הוא נתן לה מנוע עם תאוצה חזקה ומהירות סופית נמוכה יותר, בונה על היכולת שלו לשלוט במהירות יותר טוב ממני. אני מתאמץ להדביק אותו ואנחנו גומרים את הישורת ונכנסים לעיקול. אני מתמקד רק במסך שלי, מנסה לא לבלום, רק להאט, כדי לא לאבד כוח ולא להיתקע בקיר ומבחין בזווית העין איך הוא עושה את זה יותר טוב, נוסע מטר דמיוני משפת האספלט אבל לא חורג ממנו לא פנימה ולא החוצה, מסלול מושלם. אני לא מצליח לעשות את זה בצורה חלקה כל כך ואבק עולה על המסך במקומות בהם אני בורח קצת ואני משלם על זה בהאטה.
עידן כמעט מצליח לצאת מהעיקול באופן מושלם אבל אז אני שומע אותו משתנק והמכונית שלו מחליקה, שני גלגלים שלה יורדים מהכביש. יש בי דחף להציץ מה קורה אבל הספורטאי שבי גובר ואני נשאר ממוקד וכמעט סוגר את הפער ועד שעידן מתאפס על עצמו אני ממש רוכב לו על הזנב. הוא כמעט מצליח לפתוח עוד פער אבל אז אני שומע אותו משתנק שוב ומאבד ריכוז מספיק בשביל לאפשר לי לסגור את הפער. לא יודע מה היא עושה לו אבל זה מעצבן אותי מספיק בשביל לרצות להרוג אותו ואני מתרגם את הרצון הזה לריכוז על. אני לגמרי בzone, אם ערן המאמן היה רואה אותי עכשיו הוא היה מאושר.
מה שסאלי עושה לעידן הורס לו את המשחק. אני שומע את הנשימות שלו וחש בתנועות אקראיות על ספה משמאלי אבל לא מסתכל, מתמקד דרך עדשת הכעס שלי רק בדבר אחד: במסך. עידן מוסח כנראה הרבה יותר ואחרי שאני עוקף אותו לבסוף הוא בקושי מצליח להדביק אותי לכמה רגעים ואז לגמרי משחק פח עד שאני גומר בפער של כמה עשרות מטרים לפניו, התעלות ניצחון ממלאת אותי.
"טוב, אז תצטרכי ללמוד ממני.” אני אומר. “אני יראה אותך בבצפר.” אני ממשיך, מעיף אותו מהבית בדרך הכי מנומסת שאני יכול.
"סבבה.” הוא אומר ומתרומם מהכיסא. הזין שלו קשה מתחת למכנסיים הקצרים והוא מתרומם קצת עקום בגלל זה. איך היא הביאה אותו למצב הזה?
"ביי.” אומר עידן ולוקח את הסלולרי שלו.
"להתראות עידן.” מחייכת סאלי בתמימות. “היה נעים להכיר אותך.”
"אה…גם לי.” הוא ממלמל. צעדים. הדלת נטרקת.
"מישהו פה עצבני…” אומרת סאלי בקול המתוק שלה ומלטפת לי את הגב. היא בכלל לא מנסה להרגיע אותי. “כל הגוף שלך קשה כמו אגרוף…” היא ממשיכה בקול רך.
"כן, עצבנת אותי.” אני פולט, לא לגמרי סגור על למה. היא לא אמא שלי. היא לא חברה שלי. היא לא שלי.
"אני רק מקווה שלא תוציא את כל הכעס הזה עלי…” היא מיתממת. “בחור צעיר וחזק כזה… ואני עירומה כאן מתחת לחלוק הזה…”
למרות הג'ננה והאלכוהול אני מתחיל לתהות אם זה הכל היה בכוונה. להתחיל איתו בשביל לעצבן אותי בשביל שאני יתפרק עליה חזק. המבט שלה מכשף אותי, כחול וסקרן ומשתוקק, כולה כמהה אלי, חשופה ופגיעה ושופעת.
עם כל ההצגות שלה, אני קולט שזה קטע אמיתי עכשיו. היא ממש צריכה אותי. בשעות האחרונות למדתי להעריך את החכמה והערמומיות שלה ולראות אותה ככה צריכה אותי מעיף אותי לגמרי. עם כל המשחקים היא צריכה, והיא צריכה אותי חזק. רוצה לשחק את המשחק הקשוח? נשחק את המשחק הקשוח.
"הגזמת לגמרי.” אני אומר ומניח את יד שמאל שלי על הגרון שלה. העיניים שלה מתרחבות בהפתעה אבל אני לא מחכה לאישור אלא מתרומם לעמידה, מרים אותה יחד איתי. יד ימין שלי חופשיה ואני פותח לה את החלק העליון של החלוק, משחרר לה את העטינים הגדולים אשר למטה מרוב גודל רוטטים בהתרגשות מעל הבטן.
היד שלי עדיין על הגרון שלה ואני נותן לה סטירה בשדיים. סמאק! העיניים הכחולות מתרחבות. אני מהסס לרגע. אולי הגזמתי? אבל המבט שלה רעב, היא מתמכרת לזה ואני מוריד לה עוד אחת, על השד השני והעיניים שלה מתגלגלות.
סמאק!
אנחה רכה נפלטת מבין השפתיים החושניות שלה. אני מהדק טיפה את האחיזה על הגרון וחש בגוף שלה מתרכך בעונג. פאק, היא אוהבת את זה.
סמאק!
"אהּ!” היא נאנקת.
סמאק!
השדיים שלה מתחילים לתפוס צבע ורדרד במקומות שבהם הכיתי אותה ואני מחליט להניח להם לרגע ולבדוק מה המצב שלה למטה. בלי להרפות מהגרון שלה אני שולח את יד ימין למטה, מפשפש בין הירכיים הדשנים והעירומים ומגשש את דרכי למעלה. החמימות מקדמת את פני ברגע שאני מתקרב למפגש הירכיים שלה והיא נאנקת כשאני נוגע ברטיבות שלה. אוקיי, הכל בסדר.
מנסה עוד משהו: אני אוחז את הפטמה הימנית שלה בשתי אצבעות ומועך קצת. היא נושפת בהתרגשות ואני מגביר את הלחץ, עדיין לופת את הגרון שלה והעיניים שלה מתגלגלות מרוב עונג עד שאני קצת מגזים והיא ממהרת לטפוח לי על הזרוע. אוקיי, אני מרפה מהר. עכשיו אני עובר לפטמה השנייה וסוחט אותה לאט וחזק, כאילו שאני מגביר את מערכת הסטריאו, מגביר את הווליום של האנקות שלה עד "מוגזם" ומשחרר לאט.
הפטמות שלה כמעט סגולות ואני מניח להן וחוזר לסטור לשדיים הגדולים, יותר מהיר ופחות חזק. כמו ברד של סטירות אני ממטיר עליה מלמעלה ומלמטה ומהצדדים עד שהם צבועים בוורוד כהה וסאלי מתנשפת בכבדות, פניה היפים סמוקים.
"את מפסיקה להתעסק עם החברים שלי?” אני שואל, מתנשף בעצמי מהמאמץ.
"למה…” היא מחרחרת בהתרסה בין האצבעות החזקות שלי על גרונה. “מה תעשה לי?”
"אני יזיין אותך עד שלא תוכלי ללכת.”
"דווקא לא בא לי להפסיק,” היא מתריסה נגדי. “הם חמודים. עידן הזה בכלל נראה חומד…גבוה ורזה ומתוקי.”
אני משחרר אותה.
"יאללה, על ארבע על השטיח.”
"לא בא לי.” היא מתגרה בי.
אני אוחז אותה ביד, מסובב אותה ומכופף אותה בקלות על הספה. בטאץ' יצירתי נוסף של השפלה אני שותל לה את הראש עמוק בין הכריות האחוריות של הספה עד שכל מה שרואים ממנה זה מהכתפיים ומטה. אחרי מאבק קצר אני פושט ממנה את החלוק וכורע מאחוריה, מחכך את ראש הזין שלי בין השפתיים התפוחות והנרגשות של הכּוּס הבשל. דחיפה קטנה לייצוב ואז אבחה עמוקה וגסה ואני משקיע את הראש בשפע הרטיבות שלה, שומע אותה נאנקת בין הכריות.
היא הדוקה ורטובה ואני לא מצליח להחליק פנימה באבחה אחת, תחת זאת נע קדימה ואחורה, כובש אותה בתנועות קצובות. יד אחת שלי שומרת על ידה מעוקמת מאחורי הגב ובשנייה אני דווקא מלטף לה את המותניים הצרים, הירכיים העבות והישבן הדשן. בתוך כמה רגעים אני קבור בכּוּס הלוהט של סאלי עד האשכים ואני חש בהם מתנדנדים ומלטפים את מפשעתה הרעבה. היא גונחת ונאנחת בקול עמום והרטיבות שלה גואה מרגע לרגע, ניגרת על אשכי ועל ירכיה הרכות תוך שהיא עפה על כמה שאני לומד מהר להיות המניאק שהיא רצתה שאני אהיה.
פאפּ! פאפּ! פאפּ! הכּוּס שלה מאוושש כשאני מחליק פנימה והחוצה. הגוף שלה רך ושופע מתחתי ואגלי זיעה מתחילים לבצבץ על הגב והישבן הדשן. בכל פעם שאני הולם בה באגן, קפלי השומן העדינים של מותניה רוטטים באופן מחרמן, כאילו מזכירים לי כמה היא רכה ונעימה כמו איזה ענן בשמיים. הריח של הכּוּס שלה מדגדג לי את הנחיריים ואני נאנח, שוקע ברטיבות שלה שוב ושוב ושוב ושוב. פאק, החיים שלי טובים עכשיו.
אבל כל זה היה רק הקדמה, אני רוצה לתת לה זיון שהיא באמת לא תשכח. הזין שלי רטוב כולו מהמיצים שלה ואני שולף אותו ומניח את הראש בכניסה האחורית שלה, ישר על החור הוורדרד והמכווץ. הגוף הרך שלה מתקשח תחתי והיא צועקת משהו, קולה עמום בין הכריות אבל אני לא מחכה: דחיפה קטנה ואני בפנים, מתחיל לנוע פנימה והחוצה. סאלי צועקת קריאות חנוקות ועמומות ומנסה לנער אותי, לא יודע אם במשחק או לא, אבל כרגע לא אכפת לי: התחת שלה לבנבן וסקסי ואני מזיין אותו בכיף, משקיע את הזין העבה שלי בין הפלחים הבשרניים.
רצתה מניאק? קיבלה מניאק. היד של סאלי מעוקמת עכשיו מאחורי הגב והראש שלה תקוע בין הכריות כשאני דופק אותה בתחת, לא נורא מהר או חזק אבל עמוק ויסודי. אני מתחיל לאט וזהיר אבל כובש אותה סנטימטר אחרי סנטימטר. שליש זין בפנים, ואז חצי ואז כמעט כולו ובסוף כל הזין נעלם לה בתחת ואני תוקע אותה בתנועות קצובות, משפד אותה עד הביצים. היא נאנקת וגונחת מתחתי ונעה מצד לצד, לא יודע אם זו התלהבות או שהיא מנסה להשתחרר אבל כרגע לא ממש אכפת לי.
רק שאחרי כמה רגעים כן אכפת לי. אני מאט קצת, לוקח את הכרית הגדולה ומרים אותה, מציץ בפניה של סאלי. האישה המבוגרת סמוקה כמו סלק ומיוזעת והתלתלים שלה דבוקים לה לפנים אבל גם דרכם אני יכול לראות את אש ההתלהבות בעיניים הכחולות ואת הנחיריים המורחבים. היא לא אומרת לי כלום, לא נוזפת או גוערת ואני מבין ונרגע. בשביל הקטע אני דוחף לה את הראש בחזרה לכריות אבל משחרר לה את היד כי לא בא לי לנקוע לה את הכתף מרוב התלהבות. במקום זה, בשביל הקטע של הקשיחות אני מניח לה יד על הגב ומצמיד אותה בכוח לספה והיא מנסה אותי כמה פעמים עד שהיא מבינה שאני רציני והיא לא יכולה להשתחרר וה"אונס האנאלי" הקשוח שלה ממשיך.
אני כבר לא יכול להמשיך עוד המון זמן, כי אני ממש מתחרמן מלטחון את התחת של אישה מבוגרת וסקסית כמו סאלי, עם הגוף הרך והבהיר והשופע שלה וכל הקטע של הסקס הקשוח, הכמעט אלים, חדש לי ומוזר ומטריף לי את המוח. לא יודע אם זה אני ואם אני תמיד ארצה לזיין ככה אבל כרגע אני נגנב מהקטע וזורם עם הסטיות שלה בכיף. האנחות שלה מתגברות ואני מנחש שהיא עומדת לגמור וזה מעיף אותי עוד יותר; אני מחזיק לה עכשיו חזק במותניים ותוקע אותה עמוק ויציב וכמה שניות אחרי שהיא מתחילה לצעוק ולגנוח אני מרגיש את הגל מכה בי ומתחיל לגמור, מתנשף ונאנח תוך שאני מתחיל לפלוט, נותן לה עוד מנת שפיך בתחת, השנייה היום.
משום מה נוקשות לי השיניים כשהצמרמורת של הסוף מרעידה אותי ואני מחליק ממנה בזהירות (שלא להכאיב) ונעמד בברכיים רועדות. סאלי נשארת לכרוע, הברכיים על השטיח, הבטן על הספה והראש תקוע עדיין בין כריות הספה ואם לא הייתי רואה את הגב שלה עולה ויורד במהירות הייתי יכול לחשוב שהאורגזמה שלה הייתה חזקה מדי. פאק, היא נראית כל כך סקסית ככה, מפורקת לגמרי מהזיון שהבאתי בה שאם הייתי יכול הייתי חוזר לזיין אותה. אני מתיישב על הספה ומרים את הכריות הגדולות, מחלץ את סאלי והיא מקדמת את פני בחיוך ענק.
"לא נראה לי שאני אוכל לשבת שנה עכשיו.” היא אומרת, פניה עדיין צמודות לספה.
אני מגחך.
"אתה כבר לא כועס?”
לרגע אני לא זוכר על מה אני אמור לכעוס אבל אז אני נזכר ומשהו דווקא כן עולה.
"כמעט.” אני מודה.
"אתה מקנא?”
אני נושף נשיפה ארוכה. התשובה לשאלה הפשוטה הזאת היא יותר קשה ממה שחשבתי.
"קצת.” אני אומר בסוף.
"לשירן אמרת שאתה לא מחפש חברה עכשיו, לא? אתה לא רוצה שהיא תקנא.”
"כן.”
"אבל אתה כן מקנא.”
"נו, מה אני אעשה?” אני נאנח. “כשראיתי אותך משחקת עם עידן נטרפתי.”
"רגע, אני תכף חוזרת.”
סאלי קמה ממקומה והולכת באיטיות לשירותים. היא חוזרת כעבור כמה רגעים, אחרי שעברה במטבח, אוחזת בקבוק מים קרים וכוסות.
"אתה תצטרך לשלוט על הקנאה שלך, ילד: אני לא מבטיחה לך נאמנות. אנחנו רק משחקים.”
אני נושף אוויר לאט ומהנהן.
"כן, אני מבין את זה בראש אבל בלב זה יותר קשה.”
"אתה לא יכול לחיות עם סט ערכים כפול, אחד לך ואחד ל…נשים בחיים שלך. אתה צריך לבחור.”
"כן, נו. אמרתי כבר שאני מבין אבל זה פשוט… לא פשוט.”
"אני מבינה אבל אתה ילד חכם, לא רק זין עם גוף מהמם.”
"די, תמשיכי.”
"אני רצינית. תקשיב למצפון שלך וללב שלך, נראה לי שהם לוקחים אותך למקומות טובים.”
"לא הצלחתי לספר לאבא שלי על מיכל. התכוונתי, אבל ברגע שהיא הבטיחה לי סקס התקפלתי כמו אפס.”
"אני יודעת, אבל התכוונת במה שנראה לי כמו כוונה מלאה. קשה לקבל החלטות נכונות כשהזין שלך מעורב, במיוחד בגילך עם כל ההורמונים. אבל אין לך אופי של לדפוק ולזרוק ואתה כנה. תהיה שקוף. מכבד. תהיה ישיר. מותר ללכת עם הזין אבל תקשיב גם ללב ולשכל הישר ואתה תהיה בסדר.”
"תודה. אפשר חיבוק?”
החיוך שלה חם ואימהי ואנחנו מתחבקים, עירומים, ואני מניח אני הראש שלי על כתפה העגולה. לרגע אני הילד הקטן שאמא שלו נפטרה וסאלי היא האישה מהעבודה של אבא שהייתה במשך כמה שנים התחליף הכי טוב לאמא שהייתה לי. החיבוק הופך לנשיקות עדינות ואני מרגיש את הזין מתחיל טיפה להתעורר אבל משום מה זה מרגיש לי לא נכון לערבב את הרגע עם סקס ואני מתנתק ממנה באטיות. כשהעיניים הכחולות שלה פוגשות את שלי אני רואה את החיוך הקטן והגאה שלה.
"אתה ילד חכם, עזי.” היא אומרת ומנשקת אותי על המצח.
"כן, אבל עוד כמה נשיקות כאלה ואני אהיה פחות חכם.”
"אה, כן?” היא זוקפת גבה משועשעת.
ואז ספיידרמן מתחיל לגרד את דלת הכניסה ואני יודע שאין לי הרבה זמן לפני שהמעיים הרגיזים שלו יהפכו להיות בעיה אז אני מנשק את סאלי במהירות על המצח ואומר:
"אני חייב להוציא את הכלב.”
"אני הולכת להתקלח.”
ספיידרמן דווקא מתעכב והסיבוב מתארך עד שאני מקבל מסאלי הודעה שהיא זזה.
ס- תהיה חכם ילד.
ע- סבבה. להתראות.
ס- להתראות חמוד.
אחרי שאני מחזיר את ספיידרמן הביתה אני יוצא לרוץ. השמש ירדה כבר ואני מקמבן לעצמי ארוחת ערב, רואה כמה מרוצים במחשב ואז הולך לישון. אם היה לי אבא אחר אולי הייתי מצפה שהוא יתקשר לשאול מה שלומי אבל ממנו למדתי לא לצפות להרבה. די לכלום, למען האמת.
למחרת אני מתעורר ולא ממש בא לי ללכת לבצפר. אני יודע שאני אצטרך להתמודד עם קארין ובטח גם לעידן יהיה מה להגיד והוא בטח גם יקשקש לאפק ו…פאק, יהיו לי הרבה הסברים לעשות. נראה לי שהחיים שלי כבתול היו יותר פשוטים. יותר מבאסים, אבל יותר פשוטים.
את קארין אני רואה מיד אחרי שאני נכנס בשער. אני מנסה לקרוא את ההבעה שלה כשהיא עומדת ומדברת עם ילד וילדה מהכיתה שלה. היא מסתכלת עלי ואני עליה ונדמה לי שאני רואה בפנים שלה צער וזה עושה לי קווץ' בלב. היא עוד לא סלחה לי, גם אם אני לא אשם. פתאום אני חושב על זה שהיא מותק של ילדה, תוך כמה זמן נגיע לקטע שאני לא רוצה כרגע להתחייב לאף אחת? לא בא לי לשבור לה את הלב זה לא מגיע לה. אולי אני צריך להתרחק ממנה, לחתוך ממנה לגמרי וזהו. אולי עדיף לה לא להיות איתי. לפחות לא נראה שהיא שונאת אותי כרגע אבל גם זה ישתנה כשהיא תבין כמה מהר אני מוכן לפשוט את המכנסיים.
עידן מסתכל עלי עקום ברגע שאני נכנס לכיתה. פאק, זה יהיה יותר מסובך. סאלי הדפוקה והסוטה, איך סיבכת אותי, רבאק? בשביל לחמם אותי עד שאני אתפוצץ עלייך שיחקת עם חבר שלי ועכשיו הוא לא מבין מה קורה ומה בדיוק אני אגיד לו? בעצמי אני לא לגמרי מבין. מצד שני, אם יש משהו ששנים של משחקי וידאו נגד אנשים זרים ברשת לימדו אותי זה שתמיד עדיף לתקוף מאשר לחכות שיתקפו אותך.
בהפסקה אני ניגש אליו ואומר: “אני מבין שאני חייב לך קצת הסברים?”
"אה…אחי זה החיים שלך…”
"בוא נלך לעץ תות ואני יסביר לך.”
"להסביר לו מה?” שואל אפק, תמיד רגיש לניואנסים וטון דיבור אצל אחרים.
"בוא גם אתה, 'סאמק.” אני נאנח.
"נו?” שואל עידן כשאנחנו מגיעים לצל של העץ תות.
אוקיי, מה בדיוק אני הולך להגיד?
"סאלי היא… עובדת עם אבא שלי.”
"על מה אנחנו מדברים?” מתעניין אפק. אני שמח שהוא לא יודע, זה אומר שעידן לא רץ לספר לו. סוג של נחמה.
"עידן בא אלי אתמול ופגש שם את סאלי…”
"…מילפית שאתה מת…” מתפרץ עידן.
"…כן.” אני מודה. “…ו…היא ניסתה להתחיל איתו בשביל…לעצבן אותי או משהו. אני לא לגמרי מבין.”
"מאיפה אתה יודע שהיא רק ניסתה לעצבן אותך?” נעלב עידן.
טוב, כאן הייתי צריך להיות זהיר. אני לא רוצה לחשוף יותר מדי אבל גם לא להעליב עידן.
"תראה, ברור שהיא גם קצת נדלקה עלייך אבל היא בעיקר רצתה לשחק לי עם הראש…זה הקטע שלה.”
"זיינת אותה?” שואל עידן.
"כן.” אני נאלץ להודות.
"זין!”
"נשבע לך.”
"לא מאמין.”
"אז לא.” אני מושך בכתף. עדיף לי ככה, אם הייתי יכול לגרום להם לשכוח מזה החיים שלי היו הרבה יותר קלים.
"איך היא נראית?” שואל אפק בקול המאנפף שלו.
"פאק, אתה מת, אחי.” עונה עידן בהתלהבות. “יש לה שדיים ענקיים…כמעט כמו הראש שלי, נשבע לך… ועיניים כחולות ותלתלים חומים שגולשים לה ככה על הכתפיים והשדיים שלה כמה שהם גדולים לא נופלים…כאילו קצת, כן…אבל לא יעני שפוכים כאלה והיא לא לבשה חזייה…”
"וואלה.” אומר אפק באדישות מסוימת. אני מהנהן בחוסר נוחות. זה לא מתאים לספר על הזיונים שלי אבל עידן ראה אותה אז אני לא יכול להכחיש.
"היא לבשה רק חלוק והייתה עירומה מתחת. רק. חלוק.” ממלמל עידן ואז הצלצול קורא לנו לחזור לכיתה. אף פעם לא קמתי במהירות כזאת כשהוא צלצל.
עם קארין אני לא ממש יודע מה לעשות. לגשת אליה? לחכות שהיא תבוא אלי? לחתוך? להסביר שהכל היה טעות? מה אני רוצה בכלל? מה הדבר הנכון? בהפסקה הבאה נראה לי שהיא החליטה כבר לאן היא ממשיכה מכאן: אני קולט אותה מדברת עם עדי דלוש מהנבחרת כדורסל והיא מחייכת הרבה ונוגעת לו ביד מפעם לפעם. משהו בלב שלי דוקר אבל הראש אומר שזה סבבה, עדיף מאשר להסתבך איתי. הוא אולי בריון אבל יש מצב שהוא יהיה נאמן לה, לא כמוני. כשאני עובר לידם היא מסתכלת עלי לרגע ואז חוזרת לחייך לעדי ואני עושה לעצמי אגרוף חזק ונושך את הפה מבפנים. תנשום, אחי. זה לטובה, עדיף לה להיות עם מישהו נורמלי.
אחרי בצפר אני רוכב לעבודה. בהתחלה עודד שם ואני נכנס מהר לעניינים כי יש איזה לחץ. בכמה אתרים כתבו על איזה וירוס אז כולם בהיסטריה שנתקין להם אנטי וירוס ועודד עושה קופה בזמן שאני לוחץ נקסט->נקסט->נקסט לערימה של פראיירים שלא יודעים למצוא אנטי וירוס חינמי ומאמינים לכל חרא שהם רואים באיזה אתר מפגר.
"חשבת קצת על ההצעה שלי?” שואל עודד באיזשהו שלב, כשהעניינים קצת נרגעים.
"עודד…אני ממש…כאילו…לא נעים לי להגיד לך לא אבל אתה מבין שהשנה הזאת זאת השנה הכי פסיכית שהייתה לי בחיים, נכון?”
"כן.” הוא מהנהן בעגמומיות. “טוב, אתה עוד לא צריך להחליט. פשוט אני מעדיף לעבוד איתך מאשר עם איזה קבלן משנה, אתה מבין? עליך אני סומך.”
"תודה, עודד.”
"אין בעד מה." הוא אומר. "דרך אגב, קורה משהו עם דוניא?”
"מה?!”
"עם דוניא, קורה משהו?”
"לא.” אני אומר בפליאה.
"אוקיי.”
"למה?”
"היא שאלה עלייך. אם אתה באמת רק בן שמונה עשרה ואם יש לך חברה ודברים כאלה.”
"נו, סתם סקרנות.”
"אהה.”
"כאילו שסטודנטית ערביה תידלק על איזה תיכוניסט יהודי. אל תגזים.” אני אומר לו.
"היא נראית לא רע…” הוא מחייך אלי בערמומיות. למרות שהוא זקן עודד הוא בחור טוב ואני יודע שהוא בחיים לא יתחיל עם עובדת שלו או יבגוד בצילי אשתו. אבל לי הוא מפרגן והרבה פעמים יצא לו דיבור קצת מטונף על תחת או ציצי של איזו לקוחה סקסית שיצאה מהחנות או עובדת באחת החנויות בקניון, תמיד בקטע של "להמליץ לי.”
"אין סיכוי שיהיה משהו, אתה מדמיין.”
"בגילי כבר ראיתי דברים.” הוא מושך בכתף. “אבל ממילא היא תגיע עוד מעט, נראה מה יהיה.”
"דוניא מגיעה?” אני שואל במהירות והוא פורץ בצחוק.
"היית צריך לראות את ההבעה שלך, עזי. איזה התלהבות…'דוניא מגיעה?!'…הרגת אותי. לאב איז אין דה אייר…” היא מפזם לעצמו ואני נאלץ לחייך. יחסית לזקן חרמן הוא סבבה.
ודוניא באמת מגיעה והלב שלי מחסיר פעימה כשהיא נכנסת לחנות. גם בגלל מה שעודד אמר וגם בגלל איך שהיא לבושה. השיער אסוף במטפחת צהובה הדוקה חיג'אב סטייל, היא לובשת חולצה רפויה שמסתירה את הפרטים של החזה אבל מפצה על כך בטייץ מנומרים שמשוכים טיפונת גבוה מדי עד שאני כמעט מבחין בקווי המתאר של שפתי הכּוּס שלה.
כשהיא נכנסת לחנות היא מביטה בעודד ואז בי ומהאופן שבו היא משפילה את הריסים הארוכים שלה אני פתאום חושב שיש מצב שעודד לא סתם חִרקש אותי. היא מברכת את שנינו לשלום בביישנות ואני רואה חיוך קטן בזוית הפה של עודד לנוכח המבט שהיא נתנה בי.
הוא שואל אותה קצת מה שלומה ומה שלום אבא וזה והיא עונה לו בקול המתוק והביישן שלה, מעיפה בי מבטים באלכסון מדי פעם. בפעם האחרונה שעבדנו ביחד היא הייתה הרבה יותר פתוחה, אולי היא מתביישת עכשיו בגלל שעודד נמצא. אבל אין לי זמן לשים אליה לב כל הזמן, יש לי כמה אנטי וירוסים להתקין, במחשב אחד לבדוק מצלמת רשת ועוד כמה דברים. תכלס אני אוהב את זה, אוהב לפתור בעיות. אני חושב על התחביבים שלי: לשחות בבריכה, לטייל עם ספיידרמן, לשחק משחקי וידאו, לראות סדרות מוזרות וספורט שאף אחד לא מבין בו ולתקן מחשבים. איכשהו כל התחביבים שלי מרחיקים אותי מאנשים אבל לא יצאתי אוטיסט.
ככה אני שקוע במחשבות, לא יודע כמה זמן, כשדוניא נכנסת למעבדה. הפעם אני לא קופץ ונדרך כי אני מנסה להבין הודעת שגיאה ואני בקושי מתייחס אליה כשהיא נעמדת מאחורי.
"זה מחשב של ארמון?” היא שואלת.
"א-הה.”
"אתה גומר אותו היום?”
"נראה לי.”
"מה הבעיה?”
אני נאנח.
"יותר מדי וירוסים וזבל.”
"מנין לו הוירוסים?” היא מתעניינת.
"יותר מדי פורנו.” אני יורה. נראה לי שחצי מהמשכורת שלי זה כל מיני מטומטמים שמנסים להשיג פורנו זול ונכנסים לכל מיני אתרים שדוחפים להם את כל החרא שאפשר.
"בּורנו?” היא שואלת בסקרנות.
"כן…נו…סרטי סקס.” אני אומר.
"אה…” היא אומרת מעבר לכתפי.
יש שקט במעבדה ואני תוהה אם יש לי פה איזה מצב.
"ראית פעם?” אני שואל בטבעיות מזויפת.
"לא.” היא אומרת בקול קטן.
טוב, אין נער בי"ב שלא יודע איך להשיג פורנו טוב וחינם תוך עשרים שניות כשהוא מול מחשב, בטח לא מישהו שמכיר מחשבים טוב. אני חושב שנייה מה אני רוצה לחפש, לא רוצה לחשוף אותה למשהו פסיכי שיגעיל אותה. אחרי כמה שניות מחשבה אני מקליד שם של סדרת סרטים עדינים יותר ואז בוחר משהו שנראה לי נחמד לפי התמונה הממוזערת ולוחץ.
אחרי קרב קצר עם הפרסומות הקופצות מופיעים על המסך בחור ובחורה בבגדי תיכון או קולג' אמריקאי מופיעים על המסך, הולכים באיזו סביבה פסטורלית בין עצים. הבחור גבוה שרירי עם שיער קצר והבחורה נמוכה ממנו מעט, שחורת שיער גם היא, עיניה קטנות ומלאות חיים.
הם נעצרים מתחת לאיזה עץ גדול והבחורה נשענת על הגזע והם מחזיקים ידיים ומדברים. אני שומע את דוניא שואפת בחדות כשהבחור רוכן ומנשק את הבחורה וחש בחום הגוף שלה כשהיא עומדת מאחורי. שתיים או שלוש נשיקות ארוכות והבחור מניח את היד על הצלעות של הבחורה ומלטף אותה. תוך כמה רגעים היד שלו נחה על השד שלה מעל הז'קט והוא מעסה לה את השד בעודם מתנשקים. הבחורה פותחת את הז'קט והחולצה, החזייה נפתחת מלפנים ושוב אני שומע את נשימתה של דוניא נקטעת מאחורי כשהבחור חופן שד קטן ויפה.
מזווית העין אני מבחין ברגליה של דוניא מאחורי ומניע את יד ימין שלי באטיות אחורה עד שהמרפק נוגע בירכה. שנינו קופאים אבל דוניא לא נרתעת ולא אומרת כלום. על המסך הבחור מתקדם הרבה יותר מהר ממני והיד שלו כבר בין הרגליים של הבחורה והצלם לוקח את זה באיזי, רואים עכשיו רק תנועות וזה מתאים לי בול. מהתנועות ברור שהבחור נוגע לה שם בכּוּס ומהבעת הפנים של הבחורה נראה שהיא נהנית מזה מאוד. אני מנצל את המומנטום ומניע את המרפק שלי עוד אחורה עד שהוא ממש בין הירכיים של דוניא. ועדיין היא לא אומרת דבר ולא זזה.
התחתונים של הבחורה על הדשא עכשיו ואצבעותיו של הבחור מפשפשות לה בין שפתי הערווה, מה שמוציא ממנה אנחות שאני ממהר להשתיק (ביד שמאל). מרפק ימין שלי נעה בתנועות סופר אטיות קדימה ואחורה, אפילו טיפ טיפ טיפ טיפה מתחככת בירכיה של דוניא ואני חש (יותר נכון מדמיין) בחמימות מתגברת מהמפשעה שלה שאני מעריך שנמצאת משהו כמו חמישה או עשרה סנטימטרים מעל המרפק. הייתי רוצה להגיד שאני לא עולה כי אני רוצה לבשל אותה על אש קטנה או משהו אבל זאת לא האמת: אני מת מפחד. הביצים שלי רועדות. גם כי אנחנו בחנות וגם כי היא מבוגרת ממני וגם כי היא הערבייה הראשונה שאני מכיר והשילוב של כל זה ביחד עוצר אותי. הזין שלי קשה כמו ברזל אבל אני לא מעיז לעשות משהו יותר נועז מלהניע את המרפק שלי בין הירכיים שלה.
"דוניא?” קורא עודד והקסם נשבר בבת אחת. אני סוגר במהירות את הסרטון ודוניא ממהרת לצאת מהמעבדה ללא אומר. אנחנו לא מדברים יותר אבל עד סוף הערב היא מסמיקה בפראות בכל פעם שהיא רואה אותי.
========================================
באמת ילד חכם עזי, לומד מהר.
דרך אגב, סאלי מבוססת על מיס סאלי מ"אוז"? אמנם לא פורנו, אבל משהו בתיאורים שלה ומה שהיא עשתה לעידן הזכיר לי אותה.
יא חביבי, יש כאן בילבול בין זה עידן לההוא אפק.
בוא, תיכנס.” מחייכת סאלי אל אפק, עיניה הכחולות זורחות בהזמנה חמימה.
נראה לי צריך לתקן.
חוץ מזה, אין עליך, יא דור! מונתז!
תודה.
דוניא דוניא דוניא….
פעם ראשונה שאתה כותב על יחסים בין ערבים ליהודים. כל כך חיכיתי לזה.
יש משהו במרחק הזה החברתי והדתי והפוליטי שכל כך מזמין סצינות סקס מופלאות.תודה
Great one, i like your style very much.
סוף סוף משהו קורה עם דוניא – חיכיתי לזה מאז שהשם שלה עלה בפעם הראשונה…
אתה פשוט תותח!!!
רק אם אפשר שהפרקים יעלו קצת יותר מהר, למה אנחנו במתח מטורף…
לכל מי שלא יכול לחכות – ניתן לקנות את הפרקים בשמאסוורדס.
אתה משלם יותר על קפה בארומה.
מהמם וארחיב על זה כאשלים הכל – אבל טעות קטנה
עזי קם בערב חג, ולמחרת סאלי באה – ולמחרת הוא כבר בבית הספר.
אם זה ראש השנה – זה 3 ימי חופש = ערב חג + 2 ימי חג ולכן הוא אמור לחזור רק ביום שאחרי