זהו סיפור מסדרת מתנה מהשטן. אם אתם לא מכירים את הסדרה, כדאי לקרוא את הפתיח הקצר כאן. הסיפורים מהסדרה הזו הם אולי הכי קשוחים שכתבתי: מי שלא אוהב את הז'אנר שלא יקרא. אם אתה לא אוהב סושי, אל תכנס למסעדה יפנית ותגיד שהאוכל גרוע, סבבה?
============================================
אני אוהב את הקיץ ואת שפת הים. כשאני הולך בחוף מוקף בכּוּס מכל עבר, הלב השחור שלי מתרחב ועולה על גדותיו כמו ג'ורה. עבורי זה שוק בשר של ממש, ואני הקצב: רק לבחור נתח עסיסי ולטרוף. טיגריס בדיר כבשים, הפה שלי כמעט מרייר כשאני רואה את כל התחת והציצי, הרגליים והשפתיים והכל שלי, ואף אחד או אחת לא יכולים להתנגד לי.
בגלל שאני פרנואיד מושבע, אני תמיד נזהר ושמור על פרופיל נמוך, לכן אני חובש כובע רחב שוליים עלוב שעליו מודפס לוגו של קופת חולים וחולצת טי עם הדפס של יום כיף של מחלקת המים בעירייה. אני נראה כמו כלום, כמו אף אחד שצריך לשים אליו לב בעודי מבוסס בחול כמו איזה כלומניק בודד. תשכחו ממני, אל תשימו לב אלי. כשאני אשים לב אליכן אהיה הדבר היחיד שימלא את המוח שלכן, אני לא דואג. בינתיים תתעלמו מהלוזר, אין מה לראות כאן גבירתי. תעמידי פנים שלא ראית אותי.
שלוש צעירות ארוכות רגליים שוכבות על מגבת גדולה, לובשות מעט מאוד ביקיני. החלקה זריזה לתוך התודעות שלהן ואני לומד שהן חיילות בחופשה. הרבה כּוּס צעיר הממ…מעורר תיאבון אבל אני רוצה לראות מה עוד יש היום בתפריט אז אני ממשיך לסייר בעצלתיים, מזפזפ בין כל הגופות הנהדרות. בלונדה נמוכה קוראת ספר על כיסא נוח, לבושה בחזיית ביקיני ורודה וחלק תחתון לבן. אני מחליק אל תוך מוחה ומביא אותה להסיט מעט את החלק התחתון. היא אפילו לא שמה לב שהיא מראה לי את הכּוּס הכהה שלה לפני שאני מגחך לעצמי, משחרר אותה וממשיך הלאה.
אחרי עוד רבע שעה של שיטוטים בין מטקות, כיסאות ים, מוכר גלידה וילדים אני מוצא את מה שחיפשתי. אני רואה אותם דווקא מרחוק, אבל מיד מזהה שזה זה, הנה הסעודה הבאה שלי. מתקרב באטיות, שלא למשוך יותר מדי תשומת לב, למרות שאני נראה כמו מישהו שלא יכול להיקלט על הרשתית של אנשים יפים ומושכים גם בתקופות לפני המתנה שלי, שבהן דווקא כן רציתי שבחורות יפות ישמו לב אלי.
הם קצת מרוחקים משאר האנשים כי הם לא באו להתרחץ אז לא אכפת להם להתרחק מהמציל אבל הבחור לא רוצה להתרחק יותר מדי, מן הסתם כדי שכולם יראו איזה פצצה יש לו וככל שאני מתקרב אני מבין שהוא צדק.
היא שחומה מכף רגל ועד ראש בגוון שרומז שזה אינו רק שיזוף אלא הצבע הטבעי של העור. רגליה הארוכות רזות מבלי להראות דקות אלא משוות לה מראה ארוך וריצוד אקראי של שרירים תחת עורה השחום רומז על אתלטיות מסוימת. כעת היא שוכבת על הבטן, לובשת ביקיני מנומר קטנטן וחצוף הנבלע בין הכדורים העגלגלים של ישבנה והאופן שבו היא נשענת על מרפקיה מסגיר את גודלם של שדיה הנתונים בחזיית ביקיני קטנטנה.
הבחור שוכב על על הצד בעודו שעון על מרפקו, מביט בה ובשאר המתרחצים כמו אריה הסוקר את הטריטוריה שלו, כמו פּיטבּוּל מזיל ריר שמחכה שמישהו יכנס בטעות לטווח השרשרת שלו. הוא לובש מכנסי בגד ים וחזהו שזוף ושרירי, שרשרת זהב מנצנצת מבין לוחות השרירים שלו וזרועותיו עבות ומשורגות. כמו רוב הנוכחים על החוף גם הוא לא ממש שם לב אלי עד שאני מתקרב אליהם, נכנס בחוצפה שלא תיאמן לשטח אותו הוא סימן בדמיונו כ"שלו". אני מחליק אל תוך מוחו בעודי מתקרב אליהם והוא מרים אלי את מבטו, כמעט המום מהתעוזה שלי לעמוד כל כך קרוב אליהם.
"סליחה.” אני פותח בנימוס. “ראיתי שיש לכם בירה.” אני מצביע אל הקוּלר הניצב לצד שמיכת החוף שלהם. “אפשר אחת?”
"מה?!” הוא אומר ומרים את משקפי השמש, ההפתעה הנרגנת שלו הופכת להלם של ממש. הלב שלו מגביר את תאוצתו ואני חש באדרנלין נמסך בעורקיו, הוא ממש מתכוון להפגיש את האגרוף שלו עם חלקים נבחרים באנטומיה שלי אם אני אמשיך עם ההתנהלות שלי. מה שאני לגמרי מתכנן לעשות.
עכשיו הבחורה (נופר, מוחו של מושה מלמד אותי) מפנה אלי את מבטה ולבי מחסיר פעימה. שיערה שחור וחלק והוא נופל כמו אשדים אפלים על כתפיה. יש לה שפתיים רכות ומזמינות מעל סנטר קטן ועיניים שחורות, מוסתרות חלקית מאחורי ריסים ארוכים. השילוב של אף קטן וסולד עם לחיים גדולות ותפוחות מעניק לה מראה חזרזירי וסקסי שתמיד מדליק אותי.
"זין, מושה, איזה כּוּסית תפסת!” אני אומר ונשכב לצדה כך שהיא שוכבת כשפניה לעברי ביני לבין הבחור אשר את גופו שיתקתי בינתיים.
"איך 'תמדבר?” רושפת נופר ופונה לעבר חברה הקפוא. “מושה, מי זה הזין הזה? 'תמכיר אותו?”
"תגידי, השדיים הזה הם אמיתיים או…את יודעת?” אני ממשיך.
"מושה!” היא צועקת לעבר חברה הקפוא, אך זה אינו יכול לענות והיא לא יכולה לראות את עיניו מתרחבות בזעם ובהלה מאחורי משקפי השמש שלו. מבחינתה החבר שלה, שאמור לקפוץ עלי כבר ו"לזיין" אותי, סתם שוכב שם ולא עושה כלום בזמן שאני מתנהג שאופן שכבר מזמן הייתי אמור להיענש בגללו. “זה חבר 'שך כאילו?” היא ממשיכה, מנסה להבין מה היא לא מבינה.
אני משאיר את השרירן הנזעם קפוא מאחורי משקפי השמש שלו ומשתלט על מוחה של הצעירה.
"אכפת לך אם אני אבדוק לך את השדיים?” אני שואל בנימוס. “תעשה טובה, כפרה, תתהפכי על הגב כדי שאני אוכל לבדוק.” אני ממשיך ומביא אותה לשכב על הגב. “פשוט אני נורא סקרן, בסדר?”
בהלה בעיניה, נופר מוצאת את עצמה מסתובבת בצייתנות ונשכבת על גבה בניגוד לרצונה, שדיה מפגינים מוצקות חשודה. חזהּ עולה ויורד במהירות מרוב חרדה ועיניה מתרוצצות ביני לבין חברה השותק באופן מוזר ומחריד עבורה. אני בתוך המוח שלה עכשיו והיא קולטת שמשהו ממש ממש דפוק קורה עכשיו אבל לא מצליחה אפילו להתחיל להבין מה.
"אוי, נו, הם מזויפים.” אני אומר באכזבה ומלטף את בטנה באגביות, מעשה אוהב. עורה שזוף וחמים תחת ידי בעודי מתקרב בעצלתיים אל גבעות שדיה. “אין מצב ששדיים טבעיים יהיו כל כך זקופים.”
אני נוגע בזהירות בבסיס השד ו…רך. נגיעה שנייה מאששת מעט את האמון שלי בבני האדם.
"ז-ין!” אני אומר בכנות ומלטף בזהירות את השד הרך של נופר מעל החזייה. “אני מצטער שפקפקתי בך, נופר. ממש מצטער. תסלחי לי?” אני שואל ומביא את גופה להזרים דם אל פטמותיה ואלו מזדקרות בחדווה מזויפת מתחת לבד.
"מישהי פה מתרגשת…” אני אומר ומשחק עם פטמתה הזקורה.
"מושה,” אני אומר. “לא אכפת לך שאני שם יד על השדיים של חברה שלך, נכון? אתה נראה לי הטיפוס שאוהב לחלוק, הא גבר?”
השד שלה מוצק ורך, גדול מדי כדי שאוכל לחפון את כולו בידי אך לא הרבה יותר גדול מזה, ואני מעסה אותו בדרגות שונות של עדינות, מעיסוי מלטף ועד לחיצה כואבת. כשאני מגזים, נופר פוערת את פיה כדי לזעוק אך אני מונע ממנה להוציא הגה והיא סתם נראית כמו דג מפרפר מחוץ למים בכל פעם שאני מתחרע לה על הבזזים.
"מה עם הבירה, גבר?” אני שואל את מושה ואז מביא אותו להגיש לי פחית מהקולר ואפילו פותח אותה כמו חבר טוב, עיניו נעוצות בי בשילוב מעניין של בהלה וזעם.
אני מתיישב בישיבה מזרחית ועושה הפסקה קצרה מלמזמז את השדיים של חברה שלו בשביל לשתות קצת ובורח לי איזה גרעפס קולני.
"סליחה.” אני מתנצל במבוכה ולוגם עוד לגימה ארוכה. החזרתי את מושה לשכב על הצד, ראשו נח על ידו והוא מביט בכפיה בחברתו הלוהטת השוכבת על גבה, גופה השחום והמושלם מונח לפני כמו הארץ המובטחת לפני מושה, רק שבניגוד לאדון רבינו, אני הולך לחצות את הירדן, לגמור לה בחיפה ולתקוע אותה באילת העגלגלה שלה. אני אולי צריך לעבוד קצת על דימויי הגאוגרפיה שלי.
"איפה היינו?” אני שואל וחוזר לשכב לצד נופר. “אה, כן, בשדיים שלך.”
הייתי מת להביא אותה לחשוף את השדיים ולשחק איתם כאן אבל למרות שאנחנו רחוקים מהמסה של המתרחצים, יש כמה אנשים אנשים בטווח של פחות מעשרים מטרים מאיתנו ואני מתלבט אם לשדר להם "הכל בסדר" ולהמשיך או לשמור על הזהירות. חרמנות מול פרנויה, והפרנויה מנצחת. בינתיים.
אני מלטף את בטנה השטוחה של נופר, מתקדם באטיות לעבר תחתוני הביקיני המנומרים, בעודי מזמזם את הנימה מתוך "מלתעות".
"דן דן…דן דן…דן דן…דן דן…” אני מזמזם את נימת הסרט "מלתעות" ומביט בלעג בשרירן חסר האונים הצופה באצבעי מתקרבת את תחתוניה של חברתו, משרטטת קו עדין על עורה השחום, הלח מזיעה.
"אוּוּוּ…אני בתוך התחתונים שלה.” אני לוחש למושה בדרמה מוקצנת כאשר קצה אצבעי האמצעית מחליקה סנטימטר אחד מתחת לגומי של בגד הים. “זה בסדר אם אני אמשיך? אתה מרשה לי לדחוף לה אצבע ככה בקטנה?”
מושה מגלה שאני מרשה לו לדבר רק כשהוא שומע את המלים בוקעות מפיו. הוא נראה מגוחך ככה, שוכב על הצד בנון שלנט על החול על הראש נח על כף היד והפה יורק איומים כמו הר געש.
"יא בן זונה .יא חרה יא אוכל בתחת חכה חכה אני יגמור איתך אני יזיין אותך בתחת את כל החול על החוף אתה תאכל יא חרה אשכנזי מניאק.” וזה קצת מעליב כי זה מזכיר לי שאני לא מכיר את אילן היוחסין שלי בצורה מדויקת כמו אדון איבן גבירול כאן.
"שששש…” אני אומר וסוגר לו את הווליום. “אני עם האצבע בכּוּס של החברה שלך, קצת כבוד למעמד, בנאדם.”
אני מקווה שתסלחו לי על ההתרברבות הקלה אבל מאז שקיבלתי את הכוחות שלי אני סוג של מומחה לכּוּס. לזאת, אני מרגיש, יש שפתים חיצוניות דקות ופנימיות עבות והיא שומרת את הפרווה גזוזה היטב כדי שהיא לא תציץ לה מתחת לבגד ים הקטנטן. האצבע אמצעית שלי קבורה בין הקפלים הבשרניים של שפתיה הפנימיות ואני מורה לגופה לשמן את החריץ שלה לכבודי.
"איזה שרמוטה, נופר!” אני אומר בתדהמה מעושה. “כבר את רטובה?” כדי להמחיש את כוונתי אני מניע את ידי במהירות בתחתוניה ומפשעתה מפיקה קולות חלקלקים ובוגדניים. אחר כך אני שולף את אצבעי המשוחה במיציה ומצייר שפם שקוף וריחני על שפתו של מושה הזועם.
"אתה רואה?” אני אומר לו בנימת תוכחה. “תריח את זה! תראה עם איזה שרמוטה אתה מסתובב, מושה!”
פניה של נופר מכורכמים מהשפלה ובושה ודמעות מתוקות זולגות מעיניה לנוכח אצבעי המחללת אותה. אחרי כמה רגעים של משגל אצבע כזה אני מביט סביב ומגלה לשמחתי שיש לנו מעט יותר פרטיות, המשפחה שישבה לא רחוק עם הילדות אשר פניהן היו עטויות מסכות לבנות של קרם הגנה הלכה לקנות גלידה או משהו אני מרשה לעצמי לבדוק את שדיה של הגברת הנחמדה. מבלי לסלק את ידי ממפשעתה החלקלקה, אני מביא את נופר לאחוז במשולשים הקטנים של חזיית הביקיני ולחשוף את שדיה.
חזיז ורעם! ישו המתוק! איזה זוג עטינים פלאיים!
הם כהים כמו רוב עורה אך נימת בהירות עדינה של פסי שיזוף משרטטת את קווי המתאר של הביקיני. כמו שתי גבעות עגולות של שוקולד הם רוטטים בחדווה, מזדקרים מעלה עוד יותר לנוכח החזייה המוסטת הדוחקת אותם זה אל זה. בראש של גבעת שוקולד שוכנת רחבה עגולה ובמרכזה תל כדורי ומתוק למראה בצבע קפה. מבלי להרהר אני גוהר מטה ולוקח פטמה שחומה בפי ומוצץ אותה בשקיקה, אצבעי עדיין קבורה בנרתיק הנובע שלה.
"איזה שדיים, אללה יוסטור. מושה, יא זין, אתה בטח מוצץ לה את השדיים כל היום, הא גבר?”
מושה רק מביט בי בזעם כשאני גוהר על חברתו ומוצץ את שדיה בזה אחר זה. הם סימטריים לחלוטין ונופר מחזיקה את החזייה באופן שמבליט ומזקיר אותם עוד יותר, כמו היו מנחות לאל החרמנות, אני. עוד רגע אני זורק את הזהירות לים ופשוט עולה עליה כאן אבל הפרנויה ממשיכה לשלוט עלי. אם אני חי בעולם שלאנשים רעים כמוני יש כוחות כמו שלי יש, יש סיכוי שיום אחד אני אתקל במישהו רע יותר ממני עם כוחות חזקים יותר. אסור לי לקחת את הסיכון שמישהו יראה, שמישהו יצלם ויפיץ את זה ואחרים ידעו עלי. אני חייב להירגע לפני שאני עושה איזה שטות.
"את צריכה להיזהר שלא תישרפי, נופרוש. תשכבי על הבטן.” אני מצווה עליה בעל פה, למרות שאני לא ממש צריך לדבר. “אני אמרח אותך.”
נופר מוצאת את עצמה מסתובבת ונשכבת על הבטן, עיניה פעורות בבהלה וגופה השופע והארוך מוטל פרקדן לפני, חטוב וחושני, עורה השחום בוהק בשמש כמו פסל ארד.
"תעביר לי את הקרם הגנה אחי.” אני מבקש מאחי החדש מושה ומתיישב על ירכיה החמימות של החברה שלו, גבעות ישבנה מתגבהות תחתי.
מושה מעביר לי את בקבוקון הפלסטיק בתנועה מכנית ואני לוקח אותו ומושח קצת את כתפיה ועושה את עצמי מורח אותה בקרם הגנה כשאני בעיקר מתעסק בלדחוף את הזקפה שלי בין פלחי העכוז של היפיפייה השחומה. הזין שלי כבר קשה ואני מחכך אותו דרך בגד הים שלי בחריץ שבין הגבעות המוצקות, מחייך אל מושה המבואס.
"תקשיבי, מאמי, אכפת לך אם אני יכניס לך את הזין קצת?” אני שואל בנימוס. “אל תדאגי, אף אחד לא יראה. מושה, תעשה מצווה, תשכב בצד השני שאף אחד לא יראה אותנו, בסדר אחי?”
מושה טוב הלב מוצא את עצמו קם ונשכב באותה תנוחה מפגרת כמו קודם, על הצד, עם הראש על יד, והגוף הרחב והשרירי שלו מסתיר אותי ואת החברה שלו. את נופר השוכבת על בטנה אני מביא אותה להסיט את תחתוני בגד הים המנומרים שלה הצידה והיא חושפת בפני את ערוותה החלקה. מבט סביב ואני מחלץ את הזין שלי מחור הרגל של בגד הים ומניח אותו בכניסה לערוותה של הצעירה הלוהטת.
"אני הולך לזיין אותה, מוש.” אני מחייך אל החבר החדש שלי ודוחף טיפ-טיפה, רק איזה סנטימטר. “אני הולך לזיין את החברה שלך בחוף. ומה אתה הולך לעשות בעניין? נכון. כלום, יא זין. רק תשכב ותסתכל, חיים שלי.”
בתנועה אטית ומענגת אני מחליק עוד סנטימטר לכּוּס הצר שלה תוך שאני יעני מעסה לה את הכתפיים אבל בפועל רק מייצב את עצמי. למרות המסתור שמושה מספק לנו, אני לא ממש יכול להתפרע עליה כאן, במקום זה אני לוקח את הזמן, מחליק לתוך החברה שלו בתנועות אטיות ונסתרות.
"הי, מושון, הכּוּס של החברה שלך ממש צר והדוק אחי. ממש תודה שאתה מפרגן לי סיבוב עליו.”
אני משחרר את הפה של נופר והיא נאנקת כשאני פולש לתוך הכּוּס הצר שלה, מוחה מספר לי שהזין שלי גדול מזה של מושה או כל גבר שהיא הייתה איתו עד עכשיו. רחש הגלים, הרוח וצעקות המתרחצים בולעים את קולה ואני מתיר לה לייבב ולהיאנק בעודי רוכב עליה בתנועות אטיות, ישוב על חלקם האחורי של ירכיה, מניע את האגן קדימה ואחורה בתנועות קטנות ואונס אותה לאט ובלי לחץ.
"איזה כיף, מאמי…תודה.” אני אומר ודוחף עוד קצת, סוחט ממנה אנקה רמה. “איך את רטובה, מתה על זה, הא?”
"לא…” היא מייבבת מתחתי. “תזוב אותי!”
"מושון, מה אתה אומר? להמשיך?” אני לא מתיר לו את הדיבור כי קשה לי לשלוט על מה אנשים מדברים, במקום זה אני מאלץ אותו להנהן במרץ כמו ילד מתלהב ובתור בונוס מביא אותו לזקוף אגודל באישור נמרץ, חיוך כפוי וגרוטסקי מעוות את פניו.
"תודה, אחינו.” אני קורץ לו וממשיך לבעול את חברתו היפיפייה. אגלי זיעה מבצבצים על התחת העגלגל שלה, בוהקים בשמש במקומות בהם בגד הים המנומר לא מכסה את עורה. התנוחה הזאת, בה אני מתיימר למשוח את כתפיה בקרם הגנה, לא מאוד נוחה ואני כמעט מתפתה להניח את הידיים על החול ולדפוק אותה כמו שצריך אבל הפרנויה מרגיעה אותי ובמקום זה אני ממשיך בהצגה, מחליק את הזין העבה של לכּוּס הלוהט והרטוב שלה בעוד החבר שלה ממשיך להנהן כמו מפגר, בוהנו עדיין זקופה באישור.
לא רחוק מאיתנו אני מבחין בכושי צעיר שמסתובב על החוף עם פאוץ' ומההתנהלות שלו עם האנשים אני מבין שהוא מנהל את השכרת כיסאות הנוח והשמשיות, ככל הנראה עובד בשביל בן זונה עשיר שלא צריך להתרוצץ בחום ולבוסס בחול. אני מחליק לרגע אל מוחו כדי להסב את תשומת לבו אלי ואז מנופף לו שיבוא אלינו מבלי להפסיק לבעול את הצעירה האומללה תחתי. כאשר הוא מתקרב אני משדר "הכל בסדר" סביבנו והוא לא מניד עפעף למראה המשגל הכפוי לנגד עיניו.
"אחי, אפשר שמשיה?”
"בטח, זה עשרים שקל.” הוא עונה במבטא אפריקאי.
"יאללה, תביא. שתיים בבקשה.”
"אתה רוצה גם כיסאות?”
"בינתיים לא.”
"סבבה.”
הבחור מסתובב והולך ואני שואל את נופר:
"רוצה למצוץ זין של כושי?”
"מה?” היא נזעקת. “לא! די! בבקשה!”
"מוש, מה דעתך?” אני שואל ומתיר את יכולת הדיבור שלו, רק בשביל לשמוע את מפל הפנינים שינפיק.
"לך לך יא זבל חכה שאני ימצא אותך אני יחתוך לך ת'זין ואני יפתח'ך בגרון ואני ידחוף'ך ת'זין לגרון יא כלב בן כלב.” שזה קצת סותר את מה שהוא אמר קודם שאני אשכנזי, כי אני די בטוח שלכלבים אין עדות. בכל אופן אני סותם לו את הפה וממשיך לאנוס בכיף את החברה שלו.
הבחור האפריקאי חוזר עם שמשיה גדולה ומתקרב אלינו, עדיין תחת השפעת "הכל בסדר".
"איפה לשים?” הוא שואל.
"שמשייה אחת תשכיב ותפתח,” אני מנחה אותו. “כמו שאני עושה לנופר.” אני מוסיף איזה חידוד קטן.
"מה?”
"אני לא רוצה שיראו איך אני מזיין את השרלילה.” אני אומר והוא מהנהן בפשטות, ה"הכל בסדר" מוציא את העוקץ מדברי. הוא פורש את השמשייה ומשכיב אותה ועכשיו אנחנו די מוסתרים משאר המתרחצים. את השמשיה השנייה השנייה הוא מעמיד באופן שמצל את מושון, נופר ואותי.
אני מוריד בהדרגה את ה"הכל בסדר" וצופה בו מבחין במתרחש, עיניו הולכות ונפערות כשהתובנה מה קורה תחתיו מחלחלת לבסוף לתוך תודעתו. באותו זמן אני מחליש מאוד את העכבות החברתיות שלו ושואל:
"איך קוראים לך אחי?”
"אדווין.”
"רוצה שהיא תמצוץ לך, אדווין?”
אדווין הוא דווקא נוצרי מאמין ובדרך כלל ביישן מאוד אבל עכשיו שחררתי לו לגמרי את עכבותיו. הוא מושך בכתפיו בטבעיות, במחוות "למה לא?”
"מאמי, תעברי לדוגי.” אני אומר ומביא אותה לעמוד על ארבע. מבט קצר מסביב מבשר לי שאף אחד לא מתקרב ואני פושט ממנה את תחתוני בגד הים לגמרי. התנוחה הזאת הרבה יותר נוחה מהקודמת ואני נעמד מאחוריה ואוחז בטוסיק הקטן והעגול שלה בעוד אדווין מפשיל את מכנסיו ותחתוניו ללא שמץ מבוכה ושלושה זוגות עיניים מגלים את משמעות הביטוי "זין של כושי". הבחור רזה ושרירי, עם פנים עדינים ושפם דק ומצחיק קצת, אבל אין שום דבר מצחיק בדבר העבה שמשתלשל לו שם מהבטן, שחור ועבה כמו נחש עצים שרירי. זה זמן טוב לשחרר לה קצת את הדיבור.
"אמא'לה, אנ'לא כוֹלה לכניס 'תו לפה, ישמור השם! מה זה? זין עמלקי, באדונָי מפפפףףף!”
בעודה מוחה באימה, אני מביא את נופר לפשק את שפתיה, לקחת את איברו השחור ולהכניס אותו אל פיה החם והרטוב כך שיללותיה נקטעות כאשר ראש הזין סותם את פיה תרתי משמע. על פי הוראותיי היא מתחילה למצוץ לו כמיטב יכולתה, מוצצת ומלקקת את הזין לקשיות מלאה, מנשקת אותו ומורחת את פניה היפות בזין נוטף הרוק, מתחככת בו כחתולה מיוחמת.
"מי אוהבת זין של כושי?” אני שואל. אמנם אני לא יכול לגרום לה להגיד את מה שאני רוצה אבל אני כן יכול להביא אותה להצביע במרץ כמו התלמידה הכי להוטה בכיתה ואצבעה נורית מעלה לעבר השמשיה.
"מי רוצה שכושי יגמור לה בפה?”
שוב מצביעה נופר בהתלהבות כפויה, איברו העבה של אדווין ממלא את פיה. אני מחכך את ראש הזין שלי בין שפתי ערוותה החלקלקות ממיצים אשר הנחיתי את גופה לשחרר, חש בחלחלה פושה בה. תנועה קטנה של אגני והצעירה הסקסית הופכת להיות הקציצה הלוהטת של ההמבורגר הזה בעוד אני תוקע אותה מאחור והכושי חונק אותה באיברו מלפנים. ידי אוחזות בטוסיק הקטן והעגול שלה ואני מפרק אותה מאחור בתנועות חזקות ועמוקות, הודף את הזין השחור של אדווין אל תוך פיה בכל מהלומה. הכּוּס שלה צר וחלקלק ותודות לשליטה שלי בגופה, גם לוהט ושופע מיצי תאווה והוא אוחז בי בחמדנות בעודי חוגג על הצעירונת חסרת המזל אשר אוחזת באיברו בידה הקטנה ומאוננת לו בהתלהבות כפויה אל תוך פיה.
"מושון, ידעת שחברה שלך כזאת שרמוטה?” אני שואל, טיפה מתנשף כי אני לא בכושר שיא. "תראה איך אוכלת לכושי." הוא לא עונה כי אני לא מרשה לו אבל פסי דמעות מחליקים מתחת למשקפי השמש שלו. הגברים בוכים בלילה וכל זה.
נופר נאנקת בפה מלא זין אך נאלצת להמשיך לפנק אותו כמה שהיא יכולה ובכל פעם שאני קצת מאט את הקצב היא מלקקת את הענף העבה של הזין של אדווין מהביצים ועד הראש השחום, מנשקת אותו בנשיקות פרפר קטנות ומתוקות מול עיניו המבועתות של מושה, אותן העדשות הכהות של משקפי השמש שלו לא מצליחות להסתיר לחלוטין. כאשר אני חוזר ומגביר את קצב הזיון שלי, מהצד השני הזין השחור מחליק אל פיה והיא נאלצת לפשק את לסתותיה ולהניח לו למלא את חלל פיה.
אני לא צריך להיכנס למוחו של אדווין כדי לראות שהוא מחורמן לגמרי. הוא מת לגמור ומתקשה להסתפק במציצה המהוססת של נופר המבועתת אשר בקושי מסתדרת עם הנקניק השחור שלו. משוחרר לחלוטין מעכבות בעזרתי האדיבה, הוא מניח את שתי ידיו הכהות על ראשה ומניע את אגנו קדימה ואחורה בתנועות זיון מהירות ורעבות. מאחורה אני מוריד סטירה מצלצלת על עכוזה הקטן ונופר צורחת אל תוך גוש הבשר הממלא את פיה ואז צורחת שוב כשאני מוריד לה עוד אחת.
הצרחות החנוקות האלה מרטיטות את כל הפה שלה וזה כנראה מה שמעיף את אדווין סופית. אני רואה אותו מצטמרר מולי והעיניים שלו מתגלגלות קצת כשהוא מתחיל לגמור לה בפה.
"אתה גומר אחי?” אני שואל.
"כן.” הוא מתנשף, ממשיך לפלוט בין שפתיה.
"הכושי גומר לחברה שלך בפה, מוש.” אני קורץ לו. “נראה לי שהיא מתה על זה, היא בולעת לו את הכל. תשתי את השפיך, מאמי.”
לא שיש לה ברירה, אני מביא אותה ללגום את הזרע הסמיך של אדווין וגופה של נופר מציית לי, בולע נתז אחרי נתז. קבס ממלא אותה אך היא אינה יכולה להפסיק לבלוע ולמצוץ את הטיפות האחרונות עד שהוא מתחיל להתרכך בפיה, וגם אז אינה יכולה לחדול. לבסוף אני מרחם על אדווין המסכן, מביא אותה להפסיק ומורה לו להסתלק, מטשטש את זיכרונו. מבולבל, הוא מזדקף ומתלבש, מעיף עוד מבט נבוך בשלישיה המוזרה מתחת לשמשיה ומתרחק, זיכרונותיו מהמעשה נמוגים כמו חלום עם בוקר.
"נראה לי שהוא יצא מרוצה, נופרוש.” אני אומר, מפסיק לרגע לזיין אותה. זה סוג של קו פרשת מים, אני לא יודע אם בא לי לגמור עכשיו או אולי לעצור, לנוח ולהמשיך. הערס השרירן מביט בי מלמטה, רועד מעלבון וחוסר אונים למראה חברתו היפיפייה אשר כורעת על ארבע לצדו, רוק ושרידי שפיך ניגרים מפיה. לגמור או לא לגמור? בכּוּס או אולי לתת לה עוד מנה בפה בשביל הסיפתח?
"ארטיק בננה שוקו שוקו טעים וקר! טעים וקררר!” נשמע קולו של מוכר הארטיקים מרחוק. הופה! הנה משהו שבדיוק בא לי טוב.
אני לא צריך לצעוק, רק להקפיא את נופר, להחליק לרגע לתוך מוחו של מוכר הארטיקים ולהסב את תשומת ליבו.
"ארטייייק! ארטיק! ארטיק! ארטיק!” הוא קורא בעודו מתקרב אלינו ואני בינתיים מחליט שמה שהולך הכי טוב עם ארטיק קר ומתוק זאת מציצה, אז אני יוצא ממנה ומביא אותה לכרוע מול מפשעתי, איברי שהספיק לרדת קצת מתנודד מול פניה.
"די, לא…בבקשה תעמממפפפ…” היא ממלמלת בין נשיקה אחת שהיא מעתירה על הזין המזדקר שלי לשנייה, שפתיה רכות ולשונה מלטפת. היא טועמת את טעם מיצי ערוותה על הזין שלי ונגעלת אבל לא יכולה לעצור את הנשיקות המתוקות.
ידה הענוגה של נופר אוחזת זין שלי וחולבת אותו אל תוך פיה וכשמוכר הארטיקים מגיע, מקדם את פניו מראה ישבנה העירום וראשה המטפל בי. לא טיפלתי לו בראש והוא פוער את הפה בתדהמה כשהוא רואה את המתרחש וסיסמת המכירות הנמרצת שהוא התכוון לשגר נתקעת בפיו.
"יש לך קרטיב?” אני עוזר לו לצאת מההלם בעוד נופר מלקקת את אשכי.
הוא מתאמץ להתרכז בעוד ישבנה החטוב של השרלילה הצעירה מרקד מולו, שפתי ערווה ורדרדות והכל.
"אה…”
"מה, הבחורה?”
"כן.”
"אה, שרמוטה.” אני אומר באדישות. “וזה משה החבר שלה, שאוהב שכולם מזיינים אותה. תגיד שלום, מושה.”
אני לא יכול לשלוט בדיבורים של אלו שאני שולט בהם מפני שהדיבור שלהם יוצא מגומגם ומסורבל אבל כדי שמושה לא ייתפס כחסר נימוס לגמרי אני מביא אותו להרים את ראשו לעבר מוכר הארטיקים ולהושיט לו יד נמרצת ללחיצת יד, וזה לוחץ אותה בהיסוס.
"מושה אוהב לחלוק את החברה שלו עם כולם, נכון אחי?”
מושה מהנהן נמרצות, דמעות מחליקות על לחייו מתחת למשקפי השמש. אני אפילו מביא אותו לחייך שוב אבל גם כאן השליטה שלי מוגבלת אז החיוך הענק, חושף החניכיים, יוצא די מחריד ואני מוותר על העסק.
"אחלה תחת לזאת, הא?” אני שואל ומלטף בחיבה את שיערותיה השחורות של המוצצת.
"כן.” ממלמל מוכר הארטיקים.
"תלטף לה 'תחת, לא אכפת לה.” אני אומר.
"באמת?” הוא שואל. הוא איש מבוגר ושמן, שזוף מאוד והוא חובש כובע רחב שוליים המקשה עלי לדעת אם הוא קירח או לא, משום מה זה מעניין אותי עכשיו. הוא לא בשליטתי ואני מנסה לנהל את העסק הזה בטבעיות, בלי להשתמש בכוחות שלי.
"נשבע לך. תיגע, תיגע, היא מתה על זה.”
"למה היא לא אומרת?” הוא שואל, חשדן קצת וחרמן הרבה.
"היא קצת ביישנית.” אני מחרטט קשקוש שאם יותר 2% מכוח החשיבה שלו לא היה עכשיו במוח הוא היה מבין שזה שקר מטומטם.
"אה.” עונה מוכר הארטיקים ומניח את ארגז הקלקר הגדול על החול. כמהופנט, הוא נוגע בהיסוס בפלח ישבן מוצק ושחום ופליאה שוטפת את פניו כשהוא נוכח לדעת שהיא לא מתכוונת למחות. אני קורא אותה עכשיו וחש בזעזוע שלה כאשר אצבעו העבה והגסה מלטפת את שפתי ערוותה והיא נאנקת בעלבון סביב איברי הממלא את פיה. מעוּדד, מתחיל מוכר הארטיקים ללטף את החריץ הנובע של היפיפייה, מביט מוקסם באצבעו הנוגעת בגוף האלוהי הזה.
"רוצה להביא בה?” אני שואל.
הוא מהנהן ומלקק את שפתיו.
"בעד ארטיק.” אני פוסק. “יש לך פטל?”
"נגמר, כפרה.” הוא אומר בקול צרוד. “נשאר רק דובדבן.”
"אוקיי.” אני נאנח בעוד נופר צוללת על איברי, פיה הרטוב והחם אופף אותי באהבה כפויה. “תביא.”
מוכר הארטיקים ממהר לפתוח את הארגז.
"רוצה קסטה אולי?” הוא שואל.
"לא, דובדבן זה סבבה.” אני עונה בנדיבות.
"קח.” הוא אומר ומגיש לי את הקרטיב. אני מקלף את האריזה בעודו פושט את מכנסיו הקצרים ואת תחתוניו בתנועה מהירה אחת ואז כורע מאחורי היפיפייה השחומה. בניגוד לאדווין שאותו היא ראתה ואת שמו ידעה, נופר מבינה עכשיו שהיא אפילו לא ראתה את הגבר שאיברו מפשפש עכשיו בין שפתי ערוותה הרטובות והיא נאנקת בהשפלה כאשר ראש הזין מתחיל להחליק לתוכה. אבל אנקות האבל שלה רק עושות לי טוב ואני מלטף את שיערותיה השחורות כשהיא הופכת שוב למילוי בכריך אנושי.
"רוצה גם?” שואל מוכר הארטיקים בהיסוס את מושה אבל זה לא עונה ורק דמעותיו הניגרות על החול מעידות על חוסר האונים שלו. המוכר מתעלם ממנו, נבוך בעליל אבל החרמנות שלו משכיחה ממנו את המבוכה במהירות ובתוך כמה רגעים הוא מחליק כולו לתוך הנדן הרטוב שלה, רווחה מתפשטת על פניו הלא מגולחים. ידיו הגדולות חופנות את פלחי עכוזה והוא דופק אותה בתנועות קצובות, מתעלם מחברהּ הבוכה באלם כחצי מטר ממנו, מושך באפו כילדה קטנה.
"אחלה ארטיק.” אני אומר ומוצץ אותו למעלה בהנאה, מניח לטעם החמצמץ לפעפע בתוכי, איברי נמצץ למטה בשקיקה. אני לא יכול ללמד את חברותי למשחק דברים חדשים, רק משתמש במיומנויות הקיימות בהן כבר אבל את זאת ממילא אין הרבה מה ללמד, היא ניחנה בכל הכישורים הדרושים לפנק אותי כמו שצריך. מוחה מגלה לי שמעולם לא שכבה עם איש חוץ ממושה ומתברר שזה לימד היטב, היא משתמש בשפתיה הרכות ובלשונה הזריזה כמו שדה משחת, מאוננת אותי אל פיה כחולבת עם עטין.
"איך קוראים לך?” שואל מוכר הארטיקים מבלי להפסיק לזיין את נופר.
"אתה יכול לקרוא לי צביקי. לך?”
"אהרון.” הוא אומר ואנחנו לוחצים ידיים מעל הצעירה החושנית הנטחנת בינינו.
"אהלן אהרון איך הזיון שסידרתי לך ככה אאוט אוף דה בלו?” אני שואל את חברי החדש.
"מהממת.” הוא מודה.
"תגיד תודה למושה, שחולק אותה ככה עם כולם.”
"תודה מושה.” אומר אהרון בהיסוס. “הוא…בסדר?” הוא שואל אותי, מנמיך את קולו, ורומז לשרירן שרק שוכב על החול ובוהה בנו, עיניו דומעות מאחורי משקפי השמש.
"ביישן.” אני אומר ואהרון מושך בכתפיו, ממשיך לדפוק את פיסת הכּוּס הלוהטת שאלוהים פתאום השליך אליו בלי לשאול יותר מדי שאלות. הילדה חמה ורטובה לפי פקודתי, והכּוּס הצר שלו הוא הכי טוב שהיה לו בשנים האחרונות, אם לא אי פעם והוא פשוט שוכח את עצמו ודופק אותה בהתלהבות, אדיש לקולות הלעלוע הרמים הבוקעים מפיה כשהוא הודף אותה שוב ושוב על איברי, דוחק אותו פנימה, עמוק לתוך פיה. רגליה הארוכות והשחומות מרקדות בכל פעם שאגנו הולם בה, בהונותיה מתאגרפות בחוסר אונים חינני בעודה נאנקת סביב הזין שלי, זעקותיה נבלעות בגוש הבשר שלי הממלא את פיה, מרטיטות אוות באופן מענג.
"תסתכלי עלי, אני הולך לגמור לך בפה.” אני אומר לנופר כשהדגדוגים העדינים במפשעתי מתגברים. אני כמובן לא צריך להגיד לה שום דבר באופן מילולי אבל זה עדיין נחמד וגם נותן לי עוד הזדמנות להשפיל את חברהּ העוג. נופר מרימה אלי את עיניה השחורות והיפות ואני מחייך אליה ומתחיל לגמור לה בפה, מניח לעונג לשטוף את גופי כמו גלים על החוף. נתז אחר נתז אני משחרר בפיה והיא בולעת חלק ומה שאינה מצליחה לבלוע ניגר מפיה, מטנף את סנטרה וניקווה בחול מתחתיה. עיניה מתרחבות באימה מתגברת כאשר התובנה מפציעה בה שאני גומר וגומר וזה לא נגמר, הזרם שלי ממושך ועז יותר ממה שחברה הבריון אי פעם נתן לה עד שמוחה לרגע אחד מתריע על סכנת היחנקות וטביעה ואני נאלץ לכייל את עוצמת הפאניקה שלה מטה, כדי שלא תתעלף לי. היא כל כך בהלם שהיא בקושי שמה לב שגם אהרון מוכר הארטיקים ממלא את הכּוּס שלה במנה הגונה של חלב אב, אוחז בישבנה המוצק בעוד גופו רוטט בהתרגשות.
"כל הכבוד, נופרוש. באמת כל הכבוד.” אני אומר לה. הזין שלי משתרבב לה מהפה וזרם של רוק ושפיך ניגר על סנטרה, יוצר שלולית קטנה על החול. אני מביא אותה למצוץ את שאריות הזרע מהזין שלי עד שהוא נקי ומצוחצח ואז מכניס אותו בחזרה לבגד הים. אהרון מוכר הארטיקים מתאושש גם הוא מהאורגזמה הלחלוטין לא צפויה אבל לצערי לא אוכל לתת לו לשמור את הזיכרון הנפלא ובתוך כמה רגעים הוא מזדקף ומתרחק מאיתנו בבלבול, תוהה בינו לבינו מה קרה עכשיו. הוא יחשוב שזו הייתה רק הזיה אבל אם יגע בזין ירגיש את מיציה הנקרשים של נופר על מפשעתו. נו, החיים מלאים מסתורין.
"טוב, אני עוד לא גמרתי אתכם, חברים.” אני מחייך אליהם ומזדקף. “אבל אני אשמח ליותר פרטיות, סבבה?”
אני מחליק אל מוחה של נופר. הם גרים לא רחוק מכאן ב…איפה זה..? הדירה של ההורים של מושה. נופר לא יודעת אם הדירה ריקה או לא, הם ישנו אצל חברים הלילה. בדיקה קצרה מגלה לי שגם מושה לא יודע. אני אקח סיכון: מקסימום אם יהיה שם יותר מדי מסוכן אני אחתוך.
מושה ונופר מסתדרים וקמים בשתיקה, רק עיניהם מביעות את האימה המציפה אותם. אני מביא אותם ללכת אל המכונית של מושה אבל נזהר ללכת כמה מטרים מאחוריהם, לא רוצה שמישהו ישים לב לחננה כמוני בחברתם של שני אלילי מין כמוהם. משקפי השמש שלהם מסתירות את הבעתה המשתקפת בחלונות עיניהם.
במכונית, מושה נוהג בעוד נופר ואני מתנשקים במושב האחורי. אני פשוט לא יכול לשבוע מהשדיים הנפלאים שלה ואני צובט לה את הפטמות שוב ושוב בעודה מנשקת אותי, מייללת בכאב בכל פעם שאני מגזים. אני לא ממש חרמן כי גמרתי לא מזמן פעמיים אבל אני סתם נהנה להתפנק לה על השדיים ולהטריף את מושה ששומע מה אני עושה לה. אני לא אומר לו לאן אנחנו נוסעים, רק מורה לתת-מודע שלו לקחת אותנו הביתה, אבל ככל שאנחנו מתקרבים אני מרגיש את הפחד גואה בו.
"כן אחי, הגענו הביתה.” אני מחייך אליו כשהוא מדומם את המכונית. הלב של מושה דופק כל כך חזק שאני צריך להיכנס פנימה ולהרגיע אותו, זה יהיה קצת מסובך אם הוא יחטוף לי עכשיו התקף לב.
יושבים במכונית. אני עוצם עיניים ומתרכז. קולט תודעות. מי בבית?
גבר. אבא של מושה. אישה. אמא שלו. עוד מישהו…נערה. אחותו הקטנה. מדפדף בזיכרונות מושה כדי לקבל דימויים ויזואליים. פאק, הן יפות! איך אני עושה את זה? חושב כמה רגעים ואז מחליט. נראה לי שאני הולך על כל הקופה.
קודם כל מזעור סיכונים. אני משאיר את מושה ונופר במכונית ויוצא, הכובע מסתיר את פני נגד מצלמות אם יש. פותח את השער, פוסע על שביל הגישה ודופק בדלת.
============================
לפרק הבא
מדהים כמו תמיד.
סיפור טירוף, מצפה בקוצר רוח להמשך. מאוד אהבתי שהפעם יש אלמנטים עדינים יותר של שליטה, כולל מחיקת זיכרון בכלל למוכר הקרטיבים. הכתיבה קורעת מצחוק.
יש שגיאת כתיב אחרי המפגש עם מוכר הקרטיבים "אני לא יכול לשלוט בדיבורים של אלוש אני שלו בהם", צריך להיות אלו שאני שולט בהם.
הו… מעניין
אחלה סיפור דורנוב
יפה מאוד – ההמשך יהיה עכשיו או רק אחרי החגים וחופשת הקיץ ?
מה עניין משה עם ו' ? אין כמו חלב אב.
זה היה נסיון מרומז להכניס בו איזו עילגות וגסות.
האם החשש שיום אחד אולי יתקל במישהו רע יותר עם כוחות חזקים יותר הוא רמז לבאות??
מסקרן!
לאחר קריאה מהנה נוספת. בהתחלה נופר גילתה זין גדול משל משה וכל אלו שלפניו ולאחר מכן הסתבר שמשה הוא הראשון של נופר.
קו פרשת המים אם לגמור ואח"כ גמירה בפה אולם במכונית מסתבר שהיו שתי גמירות :-).
תודה על כל הכיף
אתה גאון