לפרק הקודם
=======================
החמישה לא עונים אך ליבה של היועצת מזנק לגרון בהתרגשות: חיל הפרשים הגיע בסוף! לסדרן הם לא יעשו חוכמות, הוא יקרא למשטרה אם הם יתחצפו!
אלומת הפנס מתקרבת והחמישה קופאים מעליה ולמרות המצב המשפיל היא חשה בחיוך מבקיע את דרכו אל פניה המכוסים בשפיך. הצלה! זהו, זה נגמר!
"זאב.” נשמע הקול הזר.
"אשר, מה קורה גבר?”
"דבש, אחי.” עונה זאב. “מה איתך?”
"סבבה. מה אתם עושים?” שואל הסדרן, אותו אשר.
אלומת האור נדלקת לרגע ומסנוורת אותה והיא עוצמת את עיניה אינסטינקטיבית.
"זוכר אותה?” שואל זאב.
"לא יודע…אולי…”
"תנסה לדמיין אותה עם פחות שפיך על הפרצוף והשדיים בחולצה.”
"ואללה…לא בא לי.”
"תמר היועצת, אחי.” אומר חג'ג'.
"זין!” קורא אשר הסדרן ומדליק שוב את הפנס, מסנוור את היועצת המבולבלת.
"זה מה שהיא אוכלת מתחילת הסרט.” מגחך טולי. “הרבה זין.” חג'ג' ואמנון צוחקים.
"רוצה סיבוב?” מציע זאב.
המוח שלה, שעד עכשיו הקפיא את התובנה האיומה, מחבר עכשיו את כל הפיסות המרושעות של הפאזל.
אשר. “אחי". “מה קורה, גבר”. ועכשיו, “רוצה סיבוב?”
סיבוב על מה? על מה הוא רוצה סיבוב?
"בא לי על השדיים שלה.” אומר אשר ומתחיל לפתוח את אבזם החגורה.
לא. לא. לא. לא. לא הוא. הוא היה אמור לעזור לה. להציל אותה. היא אפילו לא זוכרת מי הוא, עוד תלמיד כנראה. אבל הוא לא הולך להציל אותה, הוא הולך לאנוס אותה כמו החברים שלו והזין שלו מתנודד לה עכשיו מול הפנים והוא דוחף לה אותו לפה והיא פותח ומתחילה למצוץ מתוך הרגל ותוך כמה שניות הוא נהיה קשה ויפה. מה פתאום יפה, לעזאזל? היא גוערת בעצמה. מאבדת את זה לגמרי.
"תחזיקי תשדיים ביחד.” אומר אשר בקול נרגש ומדגים איך היא צריכה לדחוק אותם זה לזה במרפקיה.
"יאללה, תזיין לה 'תשדיים.” אומר טולי ומלטף לה את התלתלים ברכות מפתיעה.
היא לא רואה בכלל את המסך ופתאום זה נראה לה מוזר, מצחיק אפילו. היא שילמה כרטיס והיא אפילו לא רואה את רוברט ניומן. השדיים שלה מעוכים עכשיו זה מול זה כמו שתי כריות רכות ולבנבנות והם בוהקים בנוגה קלוש מהזיעה והרוק המכסים אותם. אשר הסדרן מעפיל על המושב שלה, ברכיו נחות מצדי ירכיה ומניח את איברו בין שדיה הרכים, והזין נעלם מיד בין הגבעות הלבנבנות. הוא אוחז בחלקו העליון של גב המושב ומתחיל להניע את אגנו קדימה ואחורה, שוגל את דדיה השופעים של היועצת המבוגרת. אחיזתו של טולי בראשה מתגברת והוא מטה את פניה אליו ומגיש לה את איברו למציצה. מבלי לחשוב, היא מפשקת את שפתיה לקראתו ומניחה לו לחדור אל פיה הרטוב והחמים.
אשר נסחף בעונג של זיון השדיים הרכים כל כך היועצת המבוגרת. שלוש שנים הוא חלם עליהם כשהיא הייתה מסתובבת במסדרונות עם המלונים האלה רוקדים מתחת לאיזה חולצה דקה, שלוש שנים היה עוקב בדריכות אחרי קווי המתאר העדינים של החזיות העצומות שלה, ופתאום זאב מסדר לו אותם ככה בום! באמצע משמרת בעבודה המסריחה הזותי. ולא אכפת לו מהסכינים שלהם ולא אכפת לו איך הם הביאו אותה להיות המזרון שלהם, מה שמשנה זה השדיים הרכות והגדולות שלה וזין על הכל. ככה היא מסתובבת בבצפר ומנדנדת אותם מול הפרצוף של כולם? עכשיו הם שלו.
זין. זין. זין. כל היקום שלה עכשיו זה זין. זין בפה וזין בין השדיים ועוד זינים עומדים מוכנים מסביבה. הלשון של מני התחלפה באצבע ועכשיו מישהו (היא אפילו לא יודעת מי!) מזיין אותה באצבעו מתחת לאשר המחליק את איברו בין שדיה הרכים. זה כל כך משפיל, שמישהו שאינה יודעת אפילו מי הוא דוחף לה אצבע למקום הכי פרט שלה אבל בקליידוסקופ ההזוי של ההרפתקה הזו המשפיל הופך למסעיר והניצול הופך לריגוש והאצבע המיומנת נוגעת בה כמו שלשון לעולם לא יכולה והעובדה שאשר אוחז עכשיו בפטמותיה בין אצבעותיו וממולל אותן לא תורמת דבר להרגעת הרוחות. עדשות המשקפיים מתמלאות אדים והיקום הופך לצללים באפלה, דמויות דמוניות חסרות תווים אך זקורות זין, נהם המנוע ממערכת ההגברה של הקולנוע, קולות הלעלוע של גרונה הנאבק בזין קשה, והלהג הבלתי פוסק של שוביה המצחקקים ולועגים כשדים בשאול.
"אני הולך לגמור.” ממלמל אשר.
"חכה, אחי, נגמור לה בפרצוף ביחד.” עונה טוֹלי במבטא רוסי סמיך.
"טוב,” מתנשף אשר. “אני יאיט…אבל תזדרז אחי…”
"אני מזדרז…מזדרז…”
אלוהים אדירים, הם עומדים שניהם עכשיו לטנף לה את הפנים בעוד זרע דוחה! טולי שולף את איברו מפיה ומתחיל לאונן במרץ ודמעות זולגות מפיה בעודה ממתינה, חסרת אונים, למקלחת הזרע שהם עומדים להעניק לה. היא מתנשפת בכבדות, אך לאסונה מגלה שזו ההתרגשות שמפעימה את ליבה עכשיו ולא הפחד. התובנה ששני בני תשחורת עומדים לטנף אותה, מגעילה ככל שתהיה, מלבה עוד יותר את האש שבין ירכיה, שם עושות בה שמות אצבעות מיומנות, מחליקות במהירות מהחריץ הרטוב להשפיל שלה ומרטיטות את הדגדגן המהדהד בכל הווייתה, מקצה האצבעות ועד שיניה. היא מפשקת את שפתיה ופוערת את פיה מבלי משים וממתינה, חסרת אונים, לעוד אורגזמה כפויה כאשר הנתז הראשון של זרע פוגע בפניה והיא נרתעת אינסטינקטיבית אך ליבה מזנק לגרונה בהתרגשות. הזין השני מצטרף אליו עכשיו ובמהרה שני הצעירים מרססים את פניה בזרע, מתנשפים ומקללים אותה בעודם מצפים אותה בשכבה אחר שכבה של שפיך חמים ודביק ומגעיל ומרגש.
היא מטונפת ומיוזעת, מתנשפת ומצחינה, הדמעות מפלסות שובלים בשכבת השפיך שעל לחייה אבל היא מוצאת לבושתה שכאשר האצבע נוטשת את החריץ שלה היא חשה כתינוק אשר הפטמה נגזלה מפיו לפני שהספיק לינוק די צורכו. הוא מושפלת ועלובה, נרגשת ורעבה.
"איך את?” שואל זאב את המילף הדשנה. הוא עוד מתכוון לרכב עליה חזק הלילה, לא מתאים שהיא תישבר עכשיו.
"אני צמאה.” היא מקרקרת.
"הייתם צריכים לגמור לה בפה.” אומר חג'ג' וכולם מגחכים, אבל זאב מגיש לה בקבוק מיץ וקש והיא גומעת את כולו בכמה מציצות ארוכות. מיץ תפוחים קר, היא מבינה אחרי שגמרה את הכל. איך היא אוהבת מיץ תפוחים היא חושבת ומצחקקת בשקט מהטירוף של הכל.
"יותר טוב?” הוא שואל והיא מהנהנת, מביטה במשקפיים מזוגגות זרע אל המסך. יש הפוגה קצרה וכולם התיישבו והם אוכלים עכשיו פופקורן ושותים מיץ, נחים ונרגעים לפני שימשיכו.
"רוצה לשתות עוד?”
"כן בבקשה.” היא אומרת. השדיים הגדולים שלה שפוכים על חזהּ, עירומים ובוהקים לנוכח מנורת המסך ולמרות הקמטים על פניה היא יפה כמו שהייתה כשלמדו (או לפחות נכחו), בבצפר.
זאב מגיש לה עוד בקבוק והיא שותה את תכולתו במהירות ואז הוא נותן לה ופל שוקולד אותו הוא מחסלת בתוך כמה רגעים.
"מרגישה יותר טוב?”
"כן.” היא אומרת, אסירת תודה. השתייה והוופל משיבים את רוחה ורווחה מציפה אותה.
"יופי,” הוא אומר ומניח יד על כתפה. “כי עוד לא גמרנו איתך.” הוא מסביר בשלווה, נהנה מהבעתה על פניה.
"לא!” היא מביטה בו בבהלה.
"עוד לא דפקנו אותך!” הוא אומר, כמתפלא על המחאה שלה.
"בבקשה..די…כולכם…”
"כולנו מה?”
"גמרתם…בבקשה…תנו לי ללכת…”
ואז נדלקים האורות.
שקט משתרר באולם, מתחלף במלמולים של הצופים האחרים היוצאים לשירותים, לקנות משהו במזון או להציץ במוקד הרחשושים והצעקות אשר במושב האחורי. אך מי שמביט לאחור רואה רק כמה בני נוער, שלושה עומדים בגבם אל השורות הקדמיות ושניים אחרים תוחמים את החומה האנושית הזאת כשפניהם, הרחוקים מלהיות מזמינים או או חביבים, שולחים מבטים מזרי אימה באנשי השורות הקדמיות. אם היה מישהו מהצופים האחרים גיבור בחושך, הרי שמבטיהם של אמנון וחג'ג' מסלקים מחשבות נועזות ממי שרואה אותם, במיוחד אם הוא פנסיונר שקיבל כרטיסים חינם מהמועדון העירוני ולא ממש בא לו לבלות את הלילה במיון. וכך, באור מלא נאלצת היועצת המבוגרת לענג בפיה את מני בעוד חבריו מסתירים אותה מעין כל.
"תהיי טובה אליו, זונה.” אומר זאב היושב לידה. “הוא פינק אותך הרבה זמן. תהיי טובה אליו או שאני יפנצ'ר אותך.”
והיא משתדלת להיות טובה אל מני. היא מוצצת לו בהשתדלות יתרה (כי זאב אמר לה להשתדל!), מתמסרת לזין שלו שממלא לה את הפה ומאוננת לו תוך כדי, הזין שלו רטוב מהרוק שלה. האורות דולקים והיא שומעת מרחוק את שאר הצופים, משוחחים שיחות חולין בינם לבין עצמם, עיוורים אל הטרגדיה המתחוללת מטרים ספורים מהם אדישים כמו הכוכבים בשמיים, נוכחים אך אינם רואים. זאב מפחיד אותה, כך היא מסבירה לעצמה את האופן בו היא יונקת ברכות את איברו של מני בעודה מעסה את בסיס הזין באצבעות זריזות. שאר בני החבורה יוצרים חומה אנושית והיא חבויה מאחוריה, מוצצת כאחרונת זונות הרחוב לצעיר השמנמן אשר רק לפני כמה שנים השקיעה מאמצים בלהרחיק אותו מהתיכון לאחר שהבינה שהוא גורם יותר נזק מתועלת בנרפות והעצלנות שהוא משדר וכמו וירוס יעיל במיוחד, מדביקים את מי שהוא מסתובב בחברתו.
"אני רוצה לזיין אותה.” מצהיר מני בשקט וזאב מגחך למראה עיניה התכולות של הזקנה, הנפערות בבהלה והיא אפילו מפסיקה למצוץ ברוב חוצפתה.
"מה הפסקת?” גוער בה זאב ונותן לה איזה קטנה בראש מאחורה, דוחף את הזין של מני עמוק לגרון שלה. היא ממשיכה למצוץ אבל עיניה מתחננות, שלוליות קטנות וחמודות של דמעות מתנוצצות בעיניה.
"את רוצה שמני יזיין אותך?” שואל זאב את הזקנה המבוהלת והיא עושה "לא" חזק עם הראש וזה מצחיק כי הזין שלו עדיין תקוע לה בפה והשדיים הגדולים שלה מתנדנדים.
"בסדר.” אומר זאב ומחייך אליה. “אז אני יזיין אותך.”
"איזה מניאק!” מתעצבן מני אבל זאב לא סופר אותו. הוא אוחז בתלתליה של היועצת ומושך אותה ממפשעתו של מני, מוריד אותה לכריעה מלאה על ארבע על הרצפה. הקולנוע הזה ישן ומרווח לעומת קופסאות הסרדינים המודרניות ויש לה ים מקום לעמוד לעמוד על ארבע בזמן שזאב מרים לה את החצאית, חושף את התחת הגדול והבהיר שלה.
"שומרים על השקט, כן?” הוא שואל, אוחז בתלתליה בכח והיא מהנהנת במהירות, דמעות כאב מתאבכות על עיניה.
"יופי, יופי.” הוא אומר ומפשפש בראש איברו בין שפתי ערוותה השמנמנות. זאב לא ממש מופתע להרגיש אותה נרטבת תוך כמה שניות והגוף השופע שלה מתרכך מתחתיו כשהזין שלו מלטף לה את החריץ.
נאמנה להבטחתה, היא משתנקת לרגע כאשר ראש הזין מחליק אל בין הקפלים הבשרניים שלה. אֵבֶל וריגוש מתערבבים בה כשהוא מתחיל לנוע פנימה והיא מתעבת את תחושת הרווחה הנפלאה הפושה בה כעת, מתפשטת מהמפשעה דרך שיפולי הבטן ומשם אל כל הגוף, בגידה מבחילה של גופה בכל מה שהיא מאמינה בו כאישה ומורה ומחנכת בישראל. האורות כבים ומשום מה זה מעציב אותה עוד יותר, כאילו היה שביב סיכוי שבאור יבחין מישהו במתרחש ויקרא לעזרה. בחושך היא יודעת שהיא אבודה.
זאב דופק אותה במתינות, ידיו חזקות על ישבנה הגדול, והוא מבחין באפלולית בדדיה מתנדנדים תחתיה, שמנמנים ורכים. היא רטובה וחמה והוא מנחש שרק במאמץ היא מתאפקת שלא להיאנח אבל זה מתאים לו שהיא תשמור על השקט, הוא יודע להיזהר כשצריך ולא לעשות שטויות מיותרות. מני שעוד לא גמר נחוש לקבל את שלו והוא כורע מולה, מגיש לה את איברו למציצה וזאב לא מתנגד כאשר היא פושקת את שפתיה ועוטפת את הנער השמנמן בפיה הרך. שאר החברים, שכבר לא צריכים להסתיר, מוצאים מקומות לשבת וממתינים לתורם בכּוּס העסיסי של הגברת המסכנה.
"תסתכלי עלי.” לוחש מני ומוציא את איברו והיועצת מרימה אליו את פניה, משקפיה מתנוצצים באפלולית.
"תמיד חלמתי שתמצצי לי, היועצת. נשבע לך ביקר לי.” ממלמל מני בעודה מתאמצת לענג אותו בפיה. היא מנסה להתמקד בזין הצעיר שבפיה אך זה שמאחור לא נותן לה מנוח, והקצב שבו הוא הולם מכשף אותה. היא כמו מילוי של כריך, מבהיקה בה מחשבה משוגעת בעודה נדפקת מקדימה ומאחורה והרעיון כל כך מגוחך שהיא כמעט מצחקקת, מה שקצת קשה לה לעשות עם זין בפה. משמאלה שולח יד אחד הצעירים אל שדה ומלטף אותו והיא חשה בגל רטיבות נוסף מציף אותה כשאצבעותיו משחקות בפטמתה בעדינות, וזה מלהיט את פניה מרוב בושה.
כורעת על ארבע בין המושבים בקולנוע, נאנסת על ידי תלמידיה לשעבר במרחק מטרים ספורים משאר הצופים. הכל כל כך הזוי שהיא מתקשה להאמין שזה באמת קורה לה אבל האש הארורה המתלקחת שוב בין ירכיה היא אמיתית לגמרי ועל סף בכי היא מבינה שעם הזין החזק שממלא אותה מאחור והיד שמלטפת לה את החזה היא עומדת לגמור שוב.
מני בעננים. היועצת מוצצת הרבה יותר טוב ממה שאפשר היה לחשוב ועדיין מתפוצץ לו המוח מאיך שהפנטזיה שלו מהתיכון צצה לה פתאום ואיך שהיא על ארבע מתחתיו על הזין שלו בפה שלה. היא לא סתם נותנת לו לשים לה את הזין בפה, היא אשכרה מוצצת את הראש ומלקקת עם הלשון ואת הביצים והכל. וזאב צדק שהיא חרמנית, היא נאנחת עם פה מלא זין והקולות נעימים כי הם מרעידים לו את הזין עד שהוא לא יכול יותר.
"אני הולך לגמור לך על הפרצוף,” הוא תובע ומתנשף בעודו מוציא את הזין מבין שפתיה ומתחיל לאונן. "תסתכלי עלי כל הזמן…תסתכלי עלי, היועצת…תסתכלי עלי כשאני גומר לך בפרצוף…תסתכלי עלי…תסתכלי עלי…אהּ!”
הנתז הראשון פורץ מראש הזין שלו כמו נפט מהאדמה, נוחת על לחייה המיוזעת חמים ומצחין ומגרה באופן פרוורטי. הצעיר השמנמן ממשיך להיאנח ולהתנשף והיא שומעת אנחות רכות מלוות אותו ונדרשות לה כמה שניות להבין שזו היא נאנחת בזמן שעוד אורגזמה מתפוצצת בה, מרעידה את גופה מקצות הבהונות ועד השיניים בעוד מני ממטיר שרוכי זרע על פניה. מבלי לחשוב היא חורצת את לשונה, כאילו מקווה לטעום מעט השפיך שלו אבל החלק במוחה שעוד לא לגמרי איבד את הצפון מצווה על הלשון לחזור הביתה מיד וזו מחליקה פנימה כמו ילדה חמוצה. היא לא חשה בזאב גומר אבל כעבור כמה רגעים היא מוצאת את עצמה מתנשפת על ארבע על השטיח הסינטטי של הקולנוע, רטובה מבחוץ ומבפנים, שפיך ניגר מפניה וממפשעתה והגרוע מכל הוא שהחריץ הבוגדני שלה מאותת לה שהוא רחוק משובע, גוזל ממנה את הזכות הבסיסית להיות קורבן.
"תורי.” אומר מישהו אבל בערפל הפוסט אורגזמי שלה היא לא מצליחה לזהות את הקול.
"שילמנו כרטיס, חבל להפסיד את הסרט.” ממשיך הדובר ואוחז בתלתליה. “קומי.”
היא ממהרת לקום בכבדות והיד החזקה מעמידה אותה ואז מכופפת אותה בכח קדימה, לכיוון המסך, מקפלת אותה לשניים עד שראשה נח על המושב בשורה הבאה. בתנוחה הזו ישבנה מזדקר לאחור, עגול ומזמין וחג'ג' מלטף אותו בחיבה, כמ שמלטפים את קימוריה של מכונית חזקה לפני שלוקחים אותה לסיבוב. ויש לו כל כוונה לקחת אותה לסיבוב, לדהור עליה בפול גז. בחורות צעירות הן רזות יותר וקצת מתפרקות כשהוא מביא בהן בכל הכוח אבל לזאתי יש ריפודים בכל המקומות הנכונים. כמו איזה האמר, זאת.
אמנון וטולי עוברים גם הם לשורה הקדמית והם יושבים משני צדדיה. טולי משחק בשדיה הגדולים ואמנון מניח יד חזקה על גבה, שומר אותה מקופלת ושקטה ליתר בטחון. חג'ג' מנקה קצת את הג'יפה מהכּוּס שלה ואז מחליק פנימה בתנופה ומיד מתחיל לדהור.
הפעם יותר קשה לה לשמור על השקט ואמנון מצמיד אותה חזק לריפודים בזמן שחג'ג' מתפרק על הכּוּס שלה. הוא דופק–מכניע אותה חזק חזק, מרגיש את גב המושב שעליו היא מכוּפפת חורק ומתנודד בכל פעם שהוא מביא בה, אבל לא אכפת לו. טולי ואמנון שומרים את החצאית השחורה שלה משוכה אחורה כדי להסתיר את התחת הלבנבן שלה אם מישהו יסתובב אחורה בטעות וככה במבט חטוף הם רק גוש אפל בחשכת הקולנוע. הרגליים הדשנות והבהירות שלה מרקדות כמו בובות על חוט בכל פעם שהוא דופק–מכניע אותה והיא נאנקת בחוסר אונים מתחתיו, הפה שלה מלא ריפוד וריח פופקורן.
בינתיים זאב מחטט לה בתיק בעצלתיים ושולף את הטלפון הסלולרי. הוא מציץ ברשימת השיחות, במועדפים וקורא את ההודעות שקיבלה.
"יש לה יומולדת היום.” הוא אומר בהפתעה.
"ואללה?” מתנשף חג'ג' אשר נאלץ להאט את הקצב הפראי בו פתח. יותר מדי סיגריות, כוסאמק. הוא אוחז בפלחי הישבן העסיסיים ומשקיע בהם את איברו בתנועות עמוקות ומהירות.
"כולם מברכים אותה.” קורא זאב מהטלפון. “'שנה מלאה אנרגיות צעירות, הפתעות וריגושים, מאחלת זיוי'. נראה לי שהשנה החדשה שלך התחילה בדיוק כמו שזיוי איחלה לך, לא?” טולי מצחקק.
מעוכה על המושב, המוח שלה מעורפל לגמרי. מריחה פופקרון. טולי ואמנון משחקים לה בעדינות בשדיים וטולי גם מלטף לה את האוזניים. הבהלה הראשונית מהמתקפה של חג'ג' שככה והותירה אחריה משקע ריגוש המחדד את יתר התחושות, במיוחד אלו הבוקעות ממפשעה הכה–רטובה ומעמעם לחלוטין את ההיגיון. מאי שם היא שומעת את זאב מדבר בקול שקט ולעגני אך את פרטי דבריו אינה שומעת.
"בילי איבדה את הטלפון שלה והיא עכשיו במספר אחר.” מעדכן זאב.
"מי זאת בילי?” שואל טולי.
"לא יודע, אבל היא במועדפים.”
חג'ג' מתרכז, מרגיש שהוא לא יכול למשוך עוד הרבה. הוא אוחז בידיו הגדולות בתחת הרך של הפרה השופעת וזה רוקד בכל פעם שהוא פוגע בו, הכּוּס שלה רטוב וחלקלק ולוהט. הראש שלה נח על הצד עכשיו והוא שומע אותה מתנשפת אי שם בחושך מתחתיו, אנחות התרגשות רפות בוקעות מפיה. איזה חרמנית זאת, אללה יוסטור הוא חושב ומביא בה את הישורת האחרונה. צמרמורת מלטפת אותו ומדגדגת את גוו מהביצים עד הפנים והוא מתחיל למלא אותה במנה שנייה של זרע, מעלה את הקצב בפיניש.
"בת זונה…” הוא נאנח כשהוא פולט לתוכה, אוחז בכוח בישבנה המיוזע. “בת של זונה…”
חג'ג' צונח בכבדות אל המושב שליד זאב ומוחה זיעה ממצחו.
"איזה בת זונה…” הוא מממלמל.
"מי עכשיו?” שואל זאב בנימה עניינית.
"סליחה…” עונה השרמוטה הזקנה ומזדקפת מעט. “יש לי פיפי…אני ממש חייבת ללכת לשירותים…”
אינסטינקטיבית כל העיניים פונות אל זאב והוא שוקל את דבריה.
"אמנון, קח אותה לשירותים, אבל אם היא מצייצת ציוץ אחד אחד תפנצ'ר אותה.”
"למה אני?” מתלונן אמנון.
"אני יקח אותה.” אומר טולי.
זאב מהסס. אמנון חזק יותר ויהיה לו קל יותר להשתלט עליה אם תחליט להתחכם אבל טולי ערום יותר וממילא לא נראה שיש לה הרבה אנרגיות לעשות שטויות.
"בסדר. את תהיי ילדה טובה או שתתחרטי על זה, ברור?”
"כן.” היא ממלמלת. “תודה רבה.”
אין לה כפתורים בחולצה לכן היא מסדרת את חולצתה ככל שתוכל, מיטיבה את שיערה ואז נעה לכיוון המעבר, טולי צמוד אליה כמו שומר ראש. למרות האפלולית היא חשה ששאר הצופים מבחינים בשדיה הגדולים מתנודדים חסרי חזייה מתחת לחולצה וממהרת בראש מושפל לעבר דלת היציאה, לפני שיזהה אותה מישהו.
היא פוסעת אינסטינקטיבית לעבר שירותי הנשים אבל טולי מצקצק בשפתיו ומכוון אותה לעבר שירותי הגברים והיא מצייתת מבלי להתווכח, חשה בלחץ מהשלפוחית שלה גובר מרגע לרגע. התאים ריקים והיא בוחרת אחד נקי ומתיישבת, משחררת את הלחץ ברווחה מרטיטת גוו, סילון השתן החמים מרוקן אותה מהמועקה.
טולי משתין גם הוא ואז ממתין עד ששומע את קולות הזרימה והטפטוף נמוגים. הוא יודע מה הוא מתכוון לעשות עכשיו ולא טורח להחזיר את הזין למכנסיים.
"גמרת שם?” הוא שואל כעבור כמה שניות של שקט.
"כן…רגע…”
“נו?”
“שניה…”
"צאי משם לפני שאני שובּר את הדלת.”
טולי שומע את הבריח מחליק ומקלל את עצמו שבכלל הניח לה לסגור אותו מלכתחילה. המים יורדים במיכל והיועצת המבוגרת יוצאת מהתא, מביטה בטולי בעיניה הכחולות מאחורי המשקפיים. פיה נפער כשהיא רואה אותו אוחז באיברו הזקור.
זאת הפעם הראשונה מזה שנים שטולי רואה אותה באור. שיערה הבהיר והמתולתל איבד מעט מהנפח בעקבות הזיעה והלחות אשר שטפו אותה והוא צמוד יותר לראשה, משווה לה מראה פגיע ועדין יותר. משקפיה התעקמו קצת מכל האקשן הגס והן נחות על פניה בצורה מצחיקה והוא מבחין עכשיו טוב יותר בקמטים בזוויות עיניה ופיה ובהתחלה של צניחת הלחיים. החצאית נדבקת לירכיה רטובי הזיעה ומדגישה את קווי המתאר של ירכיה הדשנות אשר התעבו מאז שעזב את התיכון. היא סמוקה, מיוזעת, מבוהלת ונרגשת אבל למרות הקמטים והקילוגרמים היא נראית לו יותר מושכת מכפי שנראתה לו בכל השנים בתיכון. חיוכו מתרחב והוא מלטף את איברו כמי שממרק את חרבו לפני ניצחון קל.
"לא.” היא מקרקרת. “לא כאן, טולי…בבקשה…מישהו יכנס…”
טולי מתקרב אליה באטיות והיא נסוגה עד שגבה פוגע בעמדת הכיורים שם אינה יכולה להתרחק יותר.
"כן כאן.” אומר טולי באוזנה ומלטף את ירכה מתחת לחצאית. תוך כדי שאצבעותיו מרחפות על עורה הלח הוא אוסף את בד החצאית מעלה, חושף את ירכיה השמנמנות הנתונות במגפיים שחורים. לבו של טולי מחסיר פעימה למראה הרגליים הארוכות וירכיים העסיסיות אשר במפגש בינהן מתבייש לו משולש פרוותי בהיר אשר שיערות שיבה בודדות מעטרות אותו.
"בדיוק כאן אני אזיין אותך.” הוא לוחש לה, אצבעו שוקעת בין שפתי ערוותה השמנמנות. “אני יכופף אותך על הכיור ויזיין אותך מאחורה ואת תצעקי חזק כשתגמרי כי כאן את לא מפריעה לשאר האנשים לראות סרט.”
אצבעו מחליקה אל החריץ הרטוב שלה ונשימתה נעתקת כאשר הוא מתחיל לבעול אותה באצבע האמצעית, אגודלו לוחצת על הדגדגן, מניעה אותו בתנועות סיבוביות.
"כן…” מסנן טולי לנוכח עיניה המזדגגות מאחורי המשקפיים. “זה טוב לך הא? אני מרגיש שאת אוהבת את זה, הכּוּס לא משקר, סוּקה. תני לי את השד שלך, אני רוצה למצוץ אותו.”
חלל חדר השירותים מתמלא בקולות הרטובים של אצבעו של טולי ערוותה הרטובה והתנשפויותיה הנרגשות וללא מחאות היא פותחת את חולצתה הקרועה ומגישה לו שד כבד וסמוק. אנחה בוקעת מפיה כאשר שפתיו מתהדקות על פטמתה והוא מתחיל למצוץ אותה מבלי להפסיק לבעול אותה באצבעו הזריזה. ירכיה העבות מתפשקות מעצמן וידה השמאלית מתרוממת ונחה על כתפו השרירית ואז עושה את דרכה אל ראשו, מלטפת את קוצי שיערותיו.
"יאללה, תסתובבי סָבַּקָה.” נוהם טולי לאחר כמה רגעים. מבלי לחכות שתיענה לו, אוחז טולי בכתפיה, מסובב את האישה המבוגרת והודף אותה עד שהיא נשענת על לוח השיש המסיבי בין הכיורים, ישבנה העגול מזדקר לעומתו בהזמנה. הוא מרים שוב את חצאיתה ומניח אותה על גבה, חושף את גבעות הבשר הבהירות של ישבנה ואת השפתיים העירומות, הקורצות לו בוורוד מבין ירכיה העבות. כמו שוטר שבודק חשוד בסרטים, טולי בועט בעדינות בכפות רגליה עד שהיא פשוקה כרצונו ואז מכוון את איברו הזקור אל החריץ שלה ודוחף.
שניהם מתנשפים כאשר ראש הזין מחליק לתוכה והוא מתחיל להניע אותו פנימה בתנועות מדודות ומתונות, מתקבל בחיבוק חלקלק ורטוב של דופנותיה. כאשר הוא נח בביטחון בתוכה, טולי אוחז בפלחי ישבנה הדשנים ומתחיל לדפוק אותה מעל הכיור.
טולי נותן בה עבודה מהירה וטובה. זקנה–זקנה, אבל לקבל זין היא יודעת וכל הקילוגרמים העגולים שלה מרפדים אותה ועוזרים לה להתמודד עם מכות האגן שלו. היא נאחזת בדפנות הכיור, בוהה כלא מאמינה באישה המבוגרת הנטחנת בראי מולה שמזכירה אמנם את היועצת המהוגנת של התיכון ע"ש יהלומי אבל לזאת השדיים הגדולים מתנדנדים בפראות מעל הכיור, הפה פשוק בערגה, העיניים מתגלגלות בחוריהן והנחיריים מורחבים בעודה מתנשמת ומתנשפת כסוסת מירוץ. חיישן הברז מזהה תנועה ומתחיל להזרים מים צוננים על שדהּ השמאלי ואנקה רמה נפלטת מפיה מהריגוש וההפתעה.
חריקת דלת נשמעת והיא מסבה את עיניה לעבר הראש, מבחינה בזוועה בגבר מבוגר, שיערו דליל וכסוף הבוהה בהם בתדהמה מאחורי משקפיים דקים. חסרת אונים לחלוטין מול כוחו של טולי, היא אינה יכולה לעשות דבר מלבד להרכין את ראשה לנוכח ההשפלה ולהמשיך להניח לצעיר החסון לעשות בה כרצונו, חזק ועבה ונחוש. חלל חדר השירותים מתמלא בקולות הרטובים של הזין המפמפם את מפשעתה, התנשפויותיו של טולי ואנקותיה הנרגשות. המים על פטמתה, ההשפלה הבלתי פוסקת, הזר הצופה בהם והקצב חסר המנוח של טולי הטוחן אותה מבעירות אותה פעם נוספת והיא מוצאת את עצמה גומרת, ראשה מורכן ופוגע בראי, אצבעותיה נאבקות בכיור וריאותיה ריקות מחמצן.
כאשר היא מתאוששת מהאורגזמה המשפילה היא בקושי יכולה לעמוד. הלב שלה דופק חזק וגפיה רועדות: היא מחזיקה בידיים חלושות את הכיור ונדמה שרגליה לא יכולות לשאת את משקל גופה. מבט זהיר ימינה מגלה לה שהגבר הזר הסתלק. לפחות זה. משהו רטוב וחמים ניגר ממנה ולמראה טולי המסתדר בשלווה לידה היא מבינה שהוא גמר בתוכה בזמן שהיא ריחפה בספרות העליונות ועוד גל של מבוכה מלהיט את פניה. היא נעמדת במאמץ, מסדרת את בגדיה כמיטב יכולה ומחכה בכניעה שהצעיר יורה לה מה לעשות עכשיו. כל שמץ של מרדנות או רוח קרב נדפקו ממנה זה מכבר.
היא כל כך מפורקת שטולי נאלץ לחבק את מותניה כאשר הם חוזרים אל האולם.
"מה נהיה?” דורש זאב.
"עשיתי עליה סיבוב בשירותים.” אומר טולי בשלווה.
"אוקיי.” עונה זאב. “איך קוראים לבעלך בטלפון?”
"מה? יהודה. למה?” מקרקרת היועצת, חשה זקנה ותשושה, שוקעת בכיסא הרך.
"זה 'יהודה' במועדפים שלך?” הוא שואל.
"כן.”
זאב מחייך אליה וכותב הודעה בסלולרי.
"אני בקולנוע עם זיוי. היא לא מרגישה טוב, אני מלווה אותה הביתה.”
זאב מראה לה את המסך ופיה של היועצת נפער בתדהמה.
"מה? היא אפילו לא כאן!” היא לוחשת בבלבול.
"אבל הוא לא יודע את זה, נכון?”
"מה…אבל…”
הודעה חדשה מגיעה וזאב קורא אותה:
"חשבתי שתעזרי לי לארוז.”
"לארוז?” שואל זאב את היועצת ההמומה.
"הוא טס לברלין בגלל ה…המכרז שלו…” היא ממלמלת. “לשבוע.”
"אחלה, אז הוא יטוס ואת תהיי שלנו לשבוע הקרוב, מה דעתך?”
"לא!” היא לוחשת בבעתה אך זאב כבר עונה לבעלה משהו ומחזיר את הטלפון לתיק.
"יאללה, נזוז?”
בתזמון מושלם, הכותרות מתחילות להתגלגל על המסך ואנשים קמים ממקומותיהם. בני החבורה קמים גם הם וזאב אוחז בזרועה של תמר, ספק מאלץ אותה לקום ספק תומך בה. בדרכם החוצה נדלקים האורות וכמה סקרנים מביטים בחבורה המוזרה, חמישה בני תשחורת ואישה מבוגרת אחת. ליבה מתרחב לרגע, היא יכולה לצעוק, לברוח אל בין האנשים, זאת ההזדמנות שלה…
"אם תצייצי ציוץ אחד…” נוהם זאב באוזנה ולהב דק דוקר באיום את פלח ישבנה. התקווה דועכת במהירות והיא מהנהנת בעליבות.
לנוכח מבטיהם של מזרי האימה של חג'ג' וטולי, אף אחד מהצופים אינו מעז להביט בהם ובמהרה הם שוב לבד וזוועת מצבה של תמר מתחילה להפציע בה: יהודה טס. אף אחד לא ישים לב לחסרונה במשך יומיים לפחות והם הודיעו לה שהיא "שלהם". הו, אלוהים. אלוהים אדירים.
המוח שלה מעורפל מרוב חרדה ויאוש בעודם מלווים אותה אל מחוץ לקולנוע והיא נשענת על אמנון וחג'ג', רגליה כבדות ופיה יבש.
"איפה את חונה?” שואל זאב והיא מצביעה לעבר החניון.
"ניסע בשתי מכוניות, של מני ושלה.” מורה זאב. “מני, תביא את הואן.”
בדרך אל המכונית הם נעצרים ליד ערוגת פרחים השתולה בלב הקניון. זאב שולף את הסכין שלו וליבה של היועצת מזנק אל חזהּ אך הוא רק חותך כמה פרחים והיא מוצאת את עצמה מתרעמת לנוכח הונדילזם ואז היא מצחקקת לנוכח האבסורד. בזריזות מפתיעה הוא שוזר את הפרחים אלו באלו במיומנות מפתיעה ויוצר עבורה זר עגול לראשה.
"קחי.” הוא אומר ומגיש לה את הזר. “יש לך יומולדת, לא?”
"כן.” היא ממלמלת. המחווה הזו הפתיעה אותה אולי יותר מכל מה שקרה בשעות הקודמות ומרוב הלם היא לא לוקחת את הזר.
"יום הולדת שמח.” הוא אומר ומניח בעדינות את הזר על ראשה. “בת כמה את?”
"אני…לא מגלה.”
"נו!”
"חמישים ושתיים.” היא אומרת ומסמיקה משום מה.
"זין!” פולט חג'ג'.
"אין מצב.” אומר אמנון.
"לא הייתי נותן לך יותר מארבעים, ארבעים וחמש גג.” אומר זאב. “בעלך עשה לך משהו רומנטי ליום הולדת?”
"לא..הוא לא…בעצם אנחנו שנינו לא ממש…בעניין. והוא גם…יש לו את הטיסה. הוא מעדיף לישון טוב לפני נסיעות.”
"בקיצור, לא רואה אותך ממטר.”
"זה לא מדויק…” היא ממהרת לגונן על יהודה, למרות שהיא מבינה פתאום שהכל באשמתו. הכל הכל באשמתו. בגללו היא פה לבד, בגללו הם…תפסו אותה.
"יאללה, אנחנו כן רואים אותך והלילה נחגוג לך יומולדת שלא תשכחי בחיים.”
חג'ג' נוהג במכונית הענקית שלה ואמנון יושב לידו מלפנים. זאב יושב ליד החלון השמאלי, טולי ליד הימני והיא יושבת באמצע, תשושה, חרדה ונרגשת כפי שלא הייתה מעודה. בפעם הראשונה מאז שהיא זוכרת את עצמה היא לא על המכ"ם של אף אחד: לא של יהודה, לא של הילדים, לא של אף אחד. היא לבד. חופשיה. וגם אם משמעות החופש הזה הוא אונס מתמשך, היא אינה יכולה להתעלם מהעובדה שהמהירות שבה פועם ליבה אינה נובעת רק מפחד.
הם עוצרים לרגע ליד הפיצוציה וזאב יורד.
"הי מאמי.” הוא אומר למוכרת כחולת השיער.
"הי!” היא אומרת לו בשילוב המוכר של הערצה וחרדה.
"סגרי 'תפיצוציה, אנחנו הולכים למסיבה.”
==============================
מדהיםםםם
(תמיד זה מדהים, אבל הפעם במיוחד)
כל מילה וכל משפט מענגים יותר, תודה רבה!
מדהים,
בילי? האם זה הכנה לסצינות אמא ובת?
לא חלפו כבר שבועיים?
מקווה מאוד שהאיחור הלא אופייני של דור נוב לא מסמן על איזה בצורת בקרוב
לא סובל סיפורים על אונס. אכזבה.