היועצת – פרק א'

הקניון הזה היה מהקניונים הראשונים. מאלו שהתפוצצו בגדול אל תוך פניהם ההמומות של שדרות הקניות והמרכזים המסחריים אך היום דועכים לנוכח המרכזים העצומים אשר מחוץ לערים, אלו המציעים חנייה בשפע ללקוחותיו אשר באו לסעוד או לקנות או לשחק באולינג או לצפות בסרט. וגם הקניון הזה שקט ועצוב עכשיו, הדרו נגזל ממנו בתחילה על ידי מגהקניון אחד אשר נבנה כמה קילומטרים מערבה לפני שבע שנים ולאחרונה על ידי מפלצת גדולה עוד יותר, רק חמישה קילומטרים מצפון. יש בו חנויות בגדים ומסעדות, מכשירי כתיבה וכמה בתי קולנוע אך למעט האחרונים, הכל סגור עכשיו בעשר בערב.

סביב שולחן עגול וכסוף המתנדנד על מדרכה מטונפת, יושבים זאב, טוֹלי, מני, אמנון וחג'ג' ומפצחים גרעינים בשעמום. בערבים שאין להם מה לעשות הם קופצים לפיצוציה ומעבירים ערב בכיף עם בירות ונרגילה וגרעינים. המוכרת הייתה דלוקה על זאב והוא היה בא הנה לזיין אותה בחדר האחורי. היא לא בדיוק הטיפוס שלו, יותר מדי מחופפת עם פרצוף קצת עכברי, קווצות שיער כחולות ונזם באף ונעלי צבא אבל יש לה שדיים אֶייס, בינוניים וזקופים, והוא נהנה למשוך לה בעגילי הפטמה עד שהיא צועקת די! אחר כך היא קצת נמאסה עליו וממילא חג'ג' הציע לו בעדה את הסכין שדוד שלו הביא מעזה עם כתוביות בערבית אז הוא הסכים לתת לו אותה. העיניים העכבריות שלה נפתחו מאחורי המשקפיים כשהוא אמר לה שהיא של חג'ג' עכשיו אבל הם היו שניים והיא אחת אז לא היה לה מה לעשות ואז היא הלכה עם חג'ג' בלי לעשות עניין וצי'ק צ'ק מצאה את עצמה מכופפת בר' על משטחי הפחיות של הקולה עם המכנסיים מופשלים לרצפה וחג'ג' דופק אותה מאחורה ותופש לה את השדיים המהממים. וכמה ימים אחרי שהיא הייתה של חג'ג' הוא העביר אותה לטולי ואז לאמנון ומני השמן קיבל אותה בסוף, עד שהיו מזיינים אותה כל הארבעה (לזאב לא בא עליה יותר) כל ערב. לפעמים, בשביל הקטע, היו אומרים לה להישאר בלי מכנסיים ותחתונים מאחורי הדלפק וככה היא הייתה מוכרת לאנשים והם היו נקרעים מצחוק כשהיו רואים את הפרצוף המבוהל שלה כשאנשים היו מתקרבים. אבל בשבועיים האחרונים קצת נמאס להם ממנה והיא מביטה בהם בחשש מאחורי המשקפיים שלה, כמו זברה הלכודה בין להקת צבועים שבעים, אשר מי יודע מתי יתעורר רעבונם מחדש. אבל זה לא הסיפור על המוכרת עם השיער הכחול.

האישה חוצה את שדה הראיה שלהם בצעדים מהירים וזאב, שהיה עסוק בלראות קטע מהמשחק של ריאל בסלולרי, מרים את הראש טיפה מאוחר מדי מכדי לקלוט את הפרטים, רק שמלה שחורה ותלתלים זהובים מרקדים. רגע היא עומדת על שפת המדרכה, מביטה שמאלה וימינה, ואז חוצה את הכביש לעבר הקניון בנקישת עקבים, מותירה אחריה ריח דק של בושם אלגנטי.

זאב כמעט מחזיר את מבטו אל המסך אך הוא קולט את מבטו של אמנון וקמט קל במצחו. זאב משאיר עליו את מבטו, זוקף גבה סקרנית ללא אומר.

"מוּכּרת זאת.” אומר אמנון. הוא הכי שרירי מבינהם, מבלה כל דקה פנויה שיש לו בחדר הכושר והיה יכול להיחשב להורס אם לא השיער שלו שהחליט להדלדל בגיל צעיר מאוד.

"כן.” עונה טולי במבטא הרוסי שלו, עיניו הכחולות מצטמצמות. “אתה צודק בהחלט.”

"מי? זאת שעברה?” שואל מני השמן.

"לא, אמא שלך.” עונה חג'ג' שהוא אמנם לא שרירי כמו אמנון אבל הסכין שלו נשלפת הכי מהר ולכולם ברור שעדיף לא לעצבן אותו באמת. לכולם חוץ מזאב, כמובן.

"די כבר עם אמא שלי.” מתעצבן מני, בין היתר בגלל שזאב זיין אותה כמה פעמים. ולפני שמישהו יספיק להעלות את זה, הוא ממהר להוסיף: “זאת תמר לביב.”

"איזה תמר לביב?” שואל זאב במהירות.

"היועצת.” עונה מני וזאב חש בשיערות גבו מזדקרות.

"אבטיחים?” שואל אמנון בחוסר אמון.

"כן.” עונה מני.

"השמינה קצת.” מקונן אמנון.

"עברו חמש שנים, מה אתה רוצה?” עונה מני. “זקנה.”

"לאן היא הלכה אתם חושבים?” חושב זאב בקול רם.

"מאיפה אני יודע?” עונה טולי.

"לבושה יפה, שמה בושם. באזור הזה, רק לקולנוע.” עונה זאב.

"לקולנוע פה? פחחחמי רואה כאן סרטים?”

"אף אחד. אף אחד לא רואה פה סרטים.” עונה זאב וקם מהכיסא. “חג'ג', תעקבו אחריה אבל בלי להתקרב יותר מדי, אני הולך לראות אם יש משהו במחסן.”

חג'ג' מהנהן וניגש לעבודה והאחרים ממהרים לפסוע בעקבותיו בעוד זאב ניגש אל המחסן של הפיצוציה, מתעלם מהמוכרת כחולת השיער, החשש שלה ממנו לא מצליח לדכא לחלוטין את ערגתה אליו. כעבור כדקה הוא מגיח משם עם שק קטן ובו כמה פריטים שמצא ואז הוא חוצה את הכביש במהירות לכיוון הקניון והקולנוע, מדביק את חבריו במהירות ושב למקומו בראש הלהקה. הוא מרחרח באוויר, תר אחר ניחוח הבושם שלה ואחרי כמאה מטרים מבחין בדמותה פוסעת בדרך לקופות ומקרב אצבע אל שפתיו בהוראה ברורה לשאר החבורה. בהליכה מהירה ושקטה הם סוגרים את המרחק כדי שזאב יוכל לסקור אותה מאחור בעודה צועדת, ושפתיו מתעקלות בחיוך קטן ומרוצה כשהוא בוחן אותה מאחור.

כמו שאמר אמנון, היא באמת השמינה קצת, אבל זה לא נורא. התחת והירכיים קצת תפחו אבל הרגליים שלה ארוכות והיא הצליחה לשמור על המותניים דקות כמעט כמו פעם והתוצאה הכללית מעוררת תיאבון במפשעה שלו. היא לובשת חצאית שחורה וחולצה שחורה וקצרת שרוולים החושפת את זרועותיה אשר התעבו גם הן עם השנים. תלתליה נשארו זהובים והוא תוהה אם זה בונוס קטן מאלוהים או מספרה, כנראה השני. תחת ידה היא אוחזת תיק קטן ושחור ולרגליה היא נועלת מגפיים ואלו נוקשים במסדרון הדומם לקול צעדיה הנמרצים.

זאב מסמן להם לעצור כשהיא ניגשת אל הקופות והם ממתינים בסבלנות עד שתרכוש כרטיס. כשהיא מסתובבת ומתחילה ללכת לעבר הקולנוע, הוא מתקרב אליה ואומר:

"ערב טוב, היועצת.”

היועצת המבוגרת מביטה בהם בהפתעה אך כאשר היא מזהה את החמישה, עיניה הכחולות נפערות בחשש גלוי. ההיסטוריה המשותפת שלה איתם הייתה טראומטית לכל המעורבים והימצאותם הפתאומית כאן מותירה אותה פעורת פה לרגע.

"ערב טובזאב.” היא אומרת לבסוף.

"באת לראות סרט?” הוא שואל.

"אהלאכן.” היא אומרת, עיניה הכחולות מנתרות בין כל החמישה. זאב, אנטולי, אלעד חגג', אמנון ומני משיח. הכי גרועים במחזור שלהם, וכולם ביחד, כאן. היא מנסה לשמור על קור רוח אבל חזהּ הגדול עולה ויורד במהירות והיא מודעת לכך שהחולצה הנוכחית חושפת יותר מדי מעור שדיה. היא כמעט שולחת להסתיר אותם אבל עוצרת בעצמה, לא רוצה למשוך את מבטיהם לשם.

"איזה קטע, אולי נצטרף אלייך, גם לנו בא סרט. מה את רואה?”

היועצת מביטה סביב, מחפשת מוצא. ברור לזאב שהיא לא רוצה להיות איתם באותו אולם אבל היא כבר קנתה כרטיס ולא תלך הביתה.

"אה…Savage Fury.” היא עונה לבסוף. זאב מסתובב לאחור ומבחין בכרזה לסרט מאחוריו.

"באמת?” הוא שואל. “את אוהבת אקשן?”

"אהכןלפעמים…” היא מצחקקת בעצבנות. האופן שבו הוא סוקר את חזהּ בגלוי שולח צמרמורת בגווה ומציף במהירות את כל ההיסטוריה הפראית שלו מהתיכון.

"אוקיי.” אומר זאב. “תהני מהסרט, היועצת.”

גם אם חשבה ללכת הביתה, הרי שהאופן שבו עומדים הארבעה חוסם לה את היציאה אל הקניון ומותיר לה רק דרך אחת בה לא תצטרך להתעמת איתם, לעבר בתי הקולנוע. עוד רגע היא עומדת כפוסחת על שני הסעיפים ואז היא אוזרת אומץ ומתרחקת לעבר האולמות.

היא לא נכנסת ל Savage Fury אלא ל"מרוץ אחרון", כפי שהתכוונה. יש כמה אנשים באולם אך הנוכחות דלילה למדי והיא מתיישבת במרכז האולם, שלוש שורות מאחורי הראשים האחוריים ביותר, פוכרת את אצבעותיה בעצבנות.

היא נרגעת מעט כאשר הפרסומות מתחילות ואז נגמרות ואין זכר לחמשת המופרעים. כנראה בלעו את הפיתיון שלה והלכו לראות את הסרט המפגר שלה וישאירו אותה ליהנות מהסרט, סרטו האחרון של פול רדפורד, אליל נעוריה. היא אפילו מגחכת לעצמה חרישית כאשר היא חושבת כמה מטופשת הייתה שם בחוץ, מבוהלת כמו אווזה זקנה. סתם פחדה מהם.

הסרט מתחיל. בהתחלה היא עוד שולחת מבטים עצבניים לעבר הכניסה אך בחלוף הדקות היא נרגעת ומשתחררת ואפילו צוחקת, לא ידעה שזה יהיה סרט עם אלמנטים קומיים, ציפתה למשהו קצת יותר כבד. דווקא מתאים לה משהו קליל עכשיו, איזה כיף.

ליבה מזנק לגרונה כאשר יד גדולה חוסמת לפתע את פיה מאחור וברגע הבא משהו קר וקשה דוקר בעדינות את גרונה. להב, היא מבינה בבעתה.

"ששש…” לוחש מישהו באוזנה. היד על פיה מוסטת לרגע ובמהירות הבזק משהו דביק חוסם את שפתיה. סוג של מסקינג טייפ, היא נחרדת באלם.

שתי דמויות מתיישבות לצידה, שניים מהצעירים שהיו עם זאב שהיא אינה מצליחה כרגע לזכור את שמם. הם מביטים בדריכות קדימה לעבר שאר הצופים, מחכים לראות אם מישהו מהצופים האחרים שם לב למתרחש אך השניות חולפות ואיש לא מביט אחורה. נהם המנועים של הסצנה בולע את הרחשים שהיו, אם היו.

שני הצעירים שבצדדיה אוחזים בירכיה וידיים חזקות אוחזות בה מתחת לבית השחי והזרוע. מישהו נותן הוראה חרישית והיא מונפת אחורה ומושבת במושב המרופד, שורה אחת אחורה, והצמד שהתיישב לידה קודם מדלג אף הוא לאחור וחוזר אל מקומו משני צדדיה. ליבה הולם בעוצמה והיא על סף עילפון, אך היא שמה לב שלפחות את הסכין הם סילקו, אם כי פיה נותר סכור בפס הדביק שאין לה סיכוי להסיר כשהם לופתים את ידיה. חולפות עוד כמה שניות של המתנה ושוב ניתנת פקודה חשאית ומונפת אחורה, מתאפקת שלא לצרוח אל תוך הסרט החוסם את פיה. שוב ושוב הם חוזרים על התרגיל החרישי והיא מתרחקת עוד ועוד משאר הצופים עד שהיא מוצאת את עצמה בשורה הלפני האחרונה באולם וזאב מגחך אליה, שיניו בוהקות בנוגה המגיע מהמסך.

"בסוף החלטנו לראות גם את 'מרוץ אחרון'” אומר זאב ורוכן אליה, מדבר בשקט כאילו אינו רוצה להפריע לשאר הצופים. “'Savage Fury' זה סתם אקשן ריק.”

היועצת מהנהנת במהירות, פיה יבש, עיניה פעורות.

"את אוהבת את האף שלך?”

היא מהנהנת בשנית.

"יופי.” הוא עונה ומקרב להב אל פניה. “אמנון יוריד את המסקינג טייפ מהפה שלך. אם תנסי לצעוק, את תישארי בלי אף. ברור?”

היא מביטה בו בבהלה ומהנהנת שוב, עיניה הכחולות נוצצות מאחורי המשקפיים העדינים באור המשתקף ממסך הקולנוע. ההלם כל כך עמוק שהיא בקושי חשה בכאב כאשר פיה משתחרר סוף סוף.

"קנינו לך אוכל.” הוא מחייך אליה ומגיש לה דלי פופקורן, חטיף אנרגיה ובקבוק מים בטעמים. “קחי, תתכבדי.”

"לא תודה.” היא עונה בשקט, ליבה הולם בעוז בחזהּ.

"חבל.” הוא מהנהן בעצב. “אונס קבוצתי זה דבר מאוד מתיש. את תצטרכי את האנרגיות שלך, היועצת.”

היא מנסה להזדקף אבל המון ידיים חזקות וצעירות מושיבות אותה מיד והפחד מראש מרפה את ידיה.

ששששלאן את הולכת?” שואל מישהו בחושך.

"לא! בבקשה!” היא ממלמלת.

"את לבד כאן, היועצת. זה סרט של שלוש שעות. ” מסביר זאב ומניח יד על ירכה מעל החצאית. “ובשלוש שעות הבאות אף אחד לא יבוא.” – הוא מנשק את לחייה, מתעלם מרתיעתה – “אף אחד לא ישמע אותך” הוא מלקק את תנוך אוזנה, ידו הימנית אוספת בעצלתיים את שמלתה – “…ואת הולכת לאכול הרבה זין בשלוש שעות, היועצת.”

סכינו של זאב מחליקה על חזית חולצתה של היועצת והוא מחליק את החוד אל תוך לולאת כפתור ומושך, קורע את הלולאה. בחיוך קטן הוא יורד לולאה וקורע גם אותה וממשיך מטה עד שחולצתה פתוחה לחלוטין. בדייקנות של מנתח הוא הודף את קצה הלהב אל שול חולצתה הימני ופותח אותו ואז פותח את גם את הימני, חושף חזייה עצומה ושחורה ובתוכה זוג עטינים שמנמנים, עולים ויורדים בהתרגשות. חיוכו מתרחב כשהוא תוחב בזהירות את קצה הלהב אל החיבור שבין הגביעים הגדולים והוא שומע אותה נושמת ונושפת בהיסטריה כאשר היא חשה בפלדה מדגדגת את עורה.

"שששאל תזוזי לי.” הוא אומר, הבל נשימתו על אוזנה. “חבל על השדיים שלך…”

ידיים חזקות אוחזות בכתפיה ומרתקות אותה למקומה נשימתה נעתקת כאשר קצה הלהב מתחיל לחתוך בעדינות את החיבור שבין הגביעים והיא שומעת את שאר בני החבורה ממלמלים ומצחקקים חרישית אך כאשר הלהב מבתק לבסוף את החיבור ושדיה העצומים גולשים לחופשי, כל המלמולים והצחקוקים נפסקים.

"אללה יוסתור.” לוחש מישהו מאחוריה.

"שלוש שנים לא הפסקתי לחשוב על הבזזים האלה.” לוחש מישהו אחר.

"איזה גודל…”

זאב לא אומר דבר אבל גם הוא מביט בהערצה בזוג הגבעות הרכות של היועצת, המשתפלות להן במורד חזהּ, מוצקות במפתיע. שדיה כמובן אינם זקורים כמו של צעירה בת גילם, אבל למרות גודלם וגילה המתקדם של היועצת הקשישה, הם שומרים על נפח וצורה של מלונים מאורכים. הם חיוורים, מתנוצצים באור החוזר ממסך הקולנוע וכל אחד מהם מעוטר בעטרה כהה, גדולה כמטבע, ופטמה קטנה וכהה עוד יותר במרכזה.

הוא אוחז בשד אחד ומגיש אותו אל פיו כמו צליין במקדש, לשונו נשלחת ללקק את הפטמה המזדקרת ומצדה השני אוחז גם חג'ג' בשדה השמאלי בשתי ידיים ומגביה אותו אל פיו כאילו שתה מכוס יין קדוש. חג'ג' יונק את הפטמה בשקיקה, מתפנק על ההרגשה של השד הכבד והרך בידיו הגדולות. זאב תמיד אומר להם: מהרגע שהבחורה הבינה מה הולך לקרות לה ולא עושה בלגן, לא צריך להתחרע עליה. ונראה שזאת כבר מבינה איך השעות הקרובות של החיים שלה הולכים להיראות.

זאב ממשיך ללקק ולמצוץ את השד הגדול, אוחז בו בידו השמאלית בעוד הימנית מלטפת ירך עבה ורכה. כמו חתול המשחק בעכבר חסר אונים הוא מלטף את עורה הרך מעלה ומטה, שומע את נשימתה נעתקת בבהלה בכל פעם שהוא מתקרב למפשעתה וחש בה נרגעת מעט כאשר הוא מתרחק. אבל אין לזאב באמת כוונה לוותר לה והוא מתכוון לחמוס את גופה הדשן עד שיגמר הסרט, כרגע הוא רק נהנה מנשימותיה החרדות וממלמוליה המבוהלים בעוד חבריו נוזלים עליה כמו רוטב על סטייק: שני שדיה הם עכשיו סוכריות המציצה שלו ושל חג'ג', אמנון דוחף את הלשון שלו לאוזן שלה, טולי מלטף לה את השפתיים ומקלל אותה ברוסית ומני מנסה למצוא את הזווית להיכנס ולזכות גם בנתח מבשרה העסיסי.

היא מתנשמת בקול כאשר אצבעותיו של זאב נוגעות לבסוף בבד תחתוניה ושפתיה מתעוות מטה כמי שנאבקת בבכי. זאב מביט בה בהתגרות, מוצץ את פטמתה ומלטף את התפיחה בתחתוניה שמבשרת על שפתי ערווה ופרווה מקורזלת. אצבעו מאתרת את החריץ שבין שפתיה והוא מלטף אותו באטיות, נהנה מההשפלה והעליבות שלה. מני מצליח לבסוף למצוא את מקומו והוא כורע עכשיו בין רגליה של היועצת ומנשק את ברכיה העירומות. האולם הזה נבנה לפני התקופה בה בנו את אולמות הקולנוע צפופים ומדורגים ובין השורות יש מרווחים גדולים מספיק כדי שמני יוכל לכרוע בסבבה וללקק ולמזמז את תמר היועצת.

האימה מפני מה שיעוללו לה בשעות הקרובות מתחלפת אצל היועצת לבהלה מסוג אחר: בין השפתיים המפנקות את שדיה וברכיה, האצבעות המרקדות בין ירכיה והלשון התוקפת את אוזנה, היא חשה בגופה מתחיל לבגוד בה, התעוררות מתרגשת בשיפולי בטנה. לחלוחית מתחילה להיקוות במפשעתה והיא מסמיקה באפלה, מתפללת שזאב לא יחוש בחמימות הפושה בה, אפילו את הזכות להיות קורבן סובל הם גוזלים ממנה. צמרמורת מרטיטה לרגע את גווה, מלווה בהתנשפות שאינה יבבה אומללה הנפלטת מפיה והיא מביטה בטולי בבהלה, לראות אם שמע אותה וחיוכו המתרחב מאשר לה שהוא לא החמיץ.

גם זאב לא מחמיץ את ההתפתחות החדשה והוא מביט בה בלעג בעודו מחליק באצבעו על החריץ שבין שפתי ערוותה השמנמנות בתנועות מדויקות, מתעכב בכל פעם על הדגדגן הבוגדני שלה המזדקר לקראתו מתחת לבד תחתוניה. השפתיים מוצצות את הפטמות שלה, אצבעו של זאב מתגרה בדגדגן, טולי ממשיך ללטף לה את השפתיים ואפילו מני מצליח להטריף אותה רק מלנשק לה את הירכיים והיועצת המבוגרת מוצאת את עצמה נלחמת בעצמה, מתאמצת לשמור על עיניה פקוחות ומפוקסות אך נדמה שהן מתעקשות להתגלגל מעלה ולהיעצם מעצמן. כאשר שפתיה נפשקות וטולי מחליק שתי אצבעות פנימה היא מוצאת את עצמה מוצצת אותן פעמיים לפני שהיא מצליחה להשתלט על עצמה ולעצור.

היא מתנשפת עכשיו בקול, נלחמת בהתרגשות הבוערת בה, בלב הפועם בעוצמה ובהתמסרות לחמשת שוביה. הידיים שאוחזות בה חזקות וחסרות רחמים והיא אינה יכולה להיאבק בהם בעודם מלבים את הלהבה שלה עוד ועוד. לפתע היא חשה באצבעו של זאב מסתלקת מתחתוניה ומבלי לחשוב פוקחת את עיניה ותרה אחר ידו כחתולה אשר מישהו גזל ממנה את צלוחית השמנת. עיניה נפערות כאשר היא מבינה שהנסיגה של זאב היא רק טקטית: הוא פינה את מקומו במפשעתה למני וזה, כורע עדיין תחתיה, שולח את שתי ידיו מתחת לחצאיתה ואוחז בתחתוניה. היא משתנקת בהתרגשות ובבהלה כאשר הוא מתחיל למשוך את תחתוניה מטה ומסמיקה ברוב בושה כאשר ישבנה מתרומם קלות כדי להקל עליו את המשיכה. באימה נרגשת היא צופה באפלולית בתחתוניה מחליקים במורד רגליה המלאות, חולפים על פניה ירכיה, מלטפים את ברכיה ונעלמים אי שם בחושך שבין הכיסאות ותודעתה צורחת לעצמה שהיא חסרת תחתונים עכשיו, נתונה לרחמיהם של חמישה בריונים אלימים.

אבל אין לה הרבה זמן להרהר כי מני אוחז בברכיה ומושך אותם אליו בברוטליות והיא מחליקה קדימה ולמטה, ירכיה השמנמנות מתפשקות לקראתו.

"לא!” היא לוחשת כאשר הוא צולל הישר אל המשולש הבהיר של תלתלי ערוותה וידו של אמנון עטה כנחש על גרונה.

"ששש…” לוחש השרירן באוזנה, נוגס בעדינות מאיימת בתנוך.

"בבקשה…” היא ממלמלת תחת אצבעותיו החזקות המתהדקות סביב צווארה. באופן מוזר אצבעות הפלדה האלו מפוררות את אחרונות הגנותיה והיא נכנעת סוף סוף לכל הטירוף של החצי שעה האחרונה: לידיים החזקות ולסכינים הקרות, ללשונות הערמומיות ולשפתיים הרכות, לאצבעות החונקות והראש המתולתל שבין ירכיה. מול כל אלה היא לא מצליחה להתגונן יותר והיא יודעת שהנה זה מגיע והיא לא יכולה לעצור את זה.

"שקט.” אומר אמנון, קולו רוטט בגופה מהאוזן ועד המפשעה הבוערת.

לא שהיא ממש צריכה לשמור על שקט. על המסך, מנסה פול רדפורד להביס אלוף מירוצים צעיר וחלל הקולנוע מלא בנהמות מנוע רמות המרעידות את המושבים בבאסים שלהם אבל כאן מאחורה הכל קורה ממש מהר וממש חזק: הלשון של מני פוגשת את המפשעה שלה והראש שלו הוא ערימת תלתלים בין הירכיים שלה והפטמות שלה לוהטות בין השפתיים של זאב ושל חג'ג' והיא נאנחת בשקט בין האצבעות החזקות של אמנון וההשפלה שלה גואה ביחס ישר לצונאמי של עונג שמציף אותה. היא נושכת את השפתיים אבל לא מצליחה לעצור את ההתנשפויות הרכות הבוקעות משפתיה כשהיא גומרת בעוצמה שלא הכירה מעולם, עונג והשפלה מתערבבים לתרכובת נפיצה המדליקה אותה מבין הירכיים ודרך שיפולי הבטן ועד כל הגוף. העיניים שלה נעצמות והפה נפשק כמעט ואפילו המאמץ לנשום תחת צבתות אצבעותיו של אמנון מבעיר אותה עוד יותר עד שהיא כמעט מאבדת את ההכרה באורגזמה הכי מטורפת ומשפילה שחוותה אי פעם.

"וואו, גברת יועצת.” אומר זאב בלגלוג כאשר היא פוקחת את עיניה לבסוף. “אם לא הייתי יודע שאנחנו אונסים אותך הייתי חושב שממש עפת עכשיו.”

איזה שרמוטה זקנה.” מסכים איתו טולי וזאב תמיד מגחך כשטולי אומר מלים בערבית. “נראה לי היא מתה לקצת זין עכשיו.”

"לא…” היא מקרקרת, שתי דמעות השפלה חמות זולגות במורד לחייה. “בבקשה לא…”

"די, נו…” אומר זאב ומתרומם, מתיר בהפגנתיות את חגורת מכנסיו. ”אחרי כל מה שעשינו בשבילך? מציצה זה המינימום שאת יכולה להציע.”

"גם קנינו לך כיבוד, שרמוטה.” מזכיר לה טולי.

היא מביטה בהם בבהלה והסרט משתקף על משקפיה, עיניה התכולות כמעט זורחות באימה מתחת לזגוגיות. חג'ג' מחקה את זאב ומתיר גם הוא את חגורתו וטולי ואמנון מצטרפים גם הם ובתוך כמה שניות היא מוקפת בארבעה זרגים זקורים והדי האורגזמה המשפילה מתפוגגים לנוכח החרדה שמציפה אותה. זאב וחג'ג' עומדים משני צידיה, אמנון וטולי מאחוריה ומני עדיין מלחך אותה בהנאה, אדיש למתרחש מעליו כאילו יכול לאכול לה את הכּוּס כל הלילה. היא מביטה קדימה אך ראשיהם של שאר הצופים נראים מרוחקים כל כך, כאילו ביבשת אחרת ואיש מהם לא מפנה את מבטו לאחור.

"תבחרי אחד.” אומר זאב ומניע את איברו בהתרסה.

היא לא יכולה להוציא מילה, רק נדה בראשה בשלילה.

זאב נאנח מעומק הלב. למה הכל צריך להיות כל כך קשה, רבאק? הוא נעמד מולה, מפשק את רגליו מעל גבו הרחב של מני, ומניח יד עדינה במפתיע מתחת לסנטרה.

"תמצצי לי את הזין, היועצת תמר.” הוא אומר. “בבקשה.”

אצבעו תחת סנטרה עדינה וקשה באחת, מבקשת ומאיימת באופן מוחלט. הוא מרים את פניה וגם בחושך עיניו זורחות כמו שני זרקורים של אפלה, חודרים לתוכה ומרסקים את התנגדותה. זאב אוחז באיברו הזקור ומקרב אותו אל פיה של היועצת וצמרמורת עונג חולפת בו כאשר שפתיה הרכות נוגעות לרגע בראש הזין. בנחישות הוא מוביל את איברו אל שפתיה והודף עד שהיא נכנעת ומפשקת את השפתיים.

"יה, בייבי.” הוא אומר בשקט כאשר איברו מחליק בניצחון אל תוך פיה, מחליק כיף שקט עם חג'ג' העומד לצידו ומגחך כמו קוף קטן.

"קדימה, זונה, תתחילי למצוץ.” הוא אומר ומלטף את תלתליה הנוצצים בחושך. “את הולכת לאכול הרבה זין אז כדאי שתתחילי לעבוד כדי שכולם יספיקו לעבור לך בפה.”

היא מתחילה להניע את הראש קדימה ואחורה בתנועות גמלוניות, עוטפת אותו בפה רטוב ושפתיים רכות, וזאב מלטף לה את הראש כמו אבא מנחם. הזין הצעיר נדחק לפיה, קשה ודורשני והיא מנסה לשלוט עליו בלשונה, מניחה יד מהוססת על בטנו של זאב כדי לרסן אותו מעט. מלמטה האותות ששולחת לה מפשעתה לא שוככים, להיפך: למרות האורגזמה המשפילה שחוותה, ערוותה מתעוררת שוב לחיים תחת תשומת לבו של הצעיר הנמרץ אשר שדרג בינתיים את הטיפול שהוא מעניק לה ומתישהוא, כשלא שמה לב, החליק לתוכה גם אצבע וכעת הוא מלקק לה את הדגדגן ומאונן לה בעת ובעונה אחת.

"רטובה לגמרי זאתי.” מדווח מני מבין רגליה ותמר היועצת מסמיקה בפה מלא זין.

"ואללה?” שואל חג'ג'. “תביא לבדוק.”

הפנים שלה מתלהטות עוד יותר כאשר מני מתרחק מעט מערוותה ומניח לחג'ג' לתחוב את אצבעותיו לתוכה כאילו הייתה פרה לפני המלטה.

"היא מתה על זה.” קובע חג'ג' ומאונן לה בכמה תנועות מהירות, וכמו שמכים במדורה, תנועותיו שולחות גיצים של ריגוש פתאומי בכל גופה. אבל לחג'ג' אין את הסבלנות והמסירות של מני והוא מפסיק במהירות והיא מוצאת את עצמה מקבלת בברכה את חזרתו של מני אל בין ירכיה, לשונו מיומנת וסבלנית.

הפה של המורה המבוגרת רך ורטוב על הזין של זאב והיא מוצצת לא רע בכלל, בטח שבהתחשב בנסיבות ובגיל שלה וכל זה. הוא שולח יד וחופן שד כבד ועירום והאנחה שנפלטת לה מהפה מרעידה לו את הזין ומקפיצה לו את הלב. אמנון מתמקד בשד השני שלה והוא מלטף אותו בעדינות בזמן שהיא מוצצת את איברו של זאב, רסיסי רוק ניגרים מפיה. זאב מלטף את תלתליה הזהובים של היועצת המוצצת ומגרגר בסיפוק: למרות גילה המתקדם היא חתיכת כּוּס שופע ועסיסי והוא הולך ליהנות ממנה עד סוף הסרט.

מני עדיין כורע מתחתיו ואוכל אותה כאילו הכּוּס שלה זה חלת דבש והעמה נאנחת בפה מלא זין. כמה שהוא לא יכיר את מני, זאב עדיין לא מבין את הקטע שלו של לרדת לבחורות, אבל זה מה שיש. נראה שהשמנמן עושה עבודה טובה כי נראה שהיועצת שוב הולכת לגמור והוא מרגיש אותה מאבדת ריכוז על הזין שלו. אבל זאב לא ממש צריך אותה מרוכזת והוא מניח יד על התלתלים שלה ו"עוזר" לה למצוץ לו, דווקא בלי להתחרע. זה בא לו טוב שהיא שוב לא מצליחה לשלוט בעצמה והיא נאנחת עם הזין שלו בפה ומתחילה לגמור מהלשון של מני והאצבעות של אמנון על השדיים שלה וככה כשהיא רועדת וממלמלת הוא מתחיל לגמור לה בפה, מתעופף על איך שהעיניים הכחולות שלה נפתחות מאחורי המשקפיים כשהיא מרגישה את שפע השפיך החם זורם לה בפה. אבל היא לא יכולה להפסיק לגמור וזאב מחזיק לה את הראש בשתי ידיים וגומר לה בפה בזמן שהיא רועדת ומתנשפת ומתפרקת מתחתיו.

כשזאב יוצא מהפה שלה, מגחך כמו חתול שגנב את השמנת, היועצת משתרעת אחורה במושב, מתנשפת בכבדות. השדיים הגדולים שלה רטובים, בוהקים באור המשתקף מהמסך ושני שובלים רטובים נוצצים מתחת לעיניה ובמורד לחייה.

"את בוכה בגלל שגמרתי לך בפה או שבגלל שגמרת בזמן שגמרתי לך בפה?” הוא שואל וחבריו מגחכים.

"כבר פעמיים היא גמרה זאתי.” מציין טולי והיא מושכת באפה, מתאפקת שלא לפרוץ בבכי.

"מה שלום הלשון שלך, אחי?” שואל זאב את מני.

"אני יכול לעשות את זה כל הלילה.” עונה מני מבין ירכיה העבות, מנשק את עורה הרך לשם הדגשה.

"אני בטוח שהיא לא תתנגד, הא, היועצת?” שואל זאב. “זין צעיר וקשה בפה ולשון בכּוּס, מה רע?”

"זה מזעזע מה שאתםעושים…” היא אומרת בלחיים רטובות וירכיים רוטטות, מוקפת בדמויות אפלות וזרגים זקורים בחשכה. “בבקשהעשיתם את הבדיחה שלכםתנו לי…” דבריה נקטעים כאשר מני מתחיל לנשק את דרכו במעלה ירכיה ותלתליו מלטפים את בטנה.

טולי אוחז בידה ומניח אותה על איברו הזקור ואמנון מחקה אותו וכעת היא מביטה בשניהם בעיניים קרועות, מוצאת את עצמה אוחזת זין צעיר וקשה בכל יד ופיה נפער מעט בתדהמה.

"קדימה, תעשי לנו.” מעודד אותה אמנון.

"מה!?” היא שואלת בבלבול.

"ביד, תעשי ביד, שרמוטה.” מסנן טולי.

"אה.” היא אומרת ומתחילה להניע את ידיה בהססנות על הזרגים הקשים. עור אצבעותיה קטיפתי ורך ובתוך כמה שניות גם אמנון וגם טולי מגרגרים בסיפוק מתנועות החליבה של היועצת הזקנה. כאשר חג'ג' קולט שהיא כבר בזרימה הוא נעמד בפישוק מעל מני הכורע, אוחז באיברו ביד אחת ומניח את ידו השנייה באדנות על תלתליה הזהובים. מבלי לומר מילה הוא מושך אותה אליו ומצמיד את איברו אל שפתיה. גם בחושך הוא רואה איך עיניה נפערות בבעתה והוא מחייך אליה ברשעות ומכה בפיה באיברו הקשה, דורש ממנה לפשק את שפתיה ולמצוץ לו. נדרשות לה כמה שניות נוספות של מהלומות קטנות עם הזין עד שהיא נכנעת וראש איברו מחליק בגאווה אל מעמקי פיה.

הלב שלה דופק מהר. הכל כל כך הזוי, סוראליסטי לחלוטין. לפני חצי שעה היא הלכה לצפות בסרט כדי לבלות ערב שקט לבד ועכשיו היא נאנסת בשורה האחורית של הקולנוע על ידי חמישה מתלמידיה לשעבר, ידיה ופיה מלאים בזין קשה ולשונו של מני משיח, ללא ספק התלמיד הכי עצלן במחזור שלו, מפגינה חריצות מעוררת השתאות במפשעתה. החלק הכי גרוע הוא לא השימוש בגופה כאילו היה חפץ, לא השפה המשפילה או הסכינים החדות וגם לא חוסר האונים. הדבר הגרוע ביותר הוא שיתוף הפעולה הבזוי של גופה עם התוקפים והאורגזמות המטלטלות שהם מסבים לה, אלו קורעות את כבודה העצמי יותר מהכל. היא מנסה להלחם בהתרגשות המבעבעת משיפולי בטנה לנוכח לשונו הארורה של מני והאצבעות המלטפות את שדיה אך הניסיון לעצור את האורגזמה הבאה יעיל כמו ניסיון של ילד לבנות חומה בים נגד הגאות ודמעות השפלה מציפות את עיניה לנוכח צחקוקי הלעג שלהם כאשר היא מנסה ונכשלת להסתיר את השיא הבא שלה, נאנחת בעליבות אל תוך הזין הממלא את פיה כאשר גופה מצטמרר ונרעד שוב. שתי אצבעות מתהדקות על פטמתה ולוחצות עליה שוב ושוב, בדיוק בנקודה המרגשת שבין עונג וכאב והשיא שלה מתמשך, רטוב וחם כמו דמעות העלבון הזולגות מעיניה.

והזרגים קשים בין אצבעותיה החולבות במיומנות מתגברת והזין קשה ואדון בפיה, והלשון חסרת מנוח בין ירכיה ואצבעות מלטפות את שאר גופה, חסרות רחמים בעונג המרושע שהן מסבות לה. משהו חמים וחלקלק ניתז על ידה הימנית והיא שומעת מישהו (אמנון? טולי?) נאנח והיא מבינה בגועל שהוא גומר לה ביד אך היא אינה מעזה לסלק את ידה ממנו וממשיכה לחלוב את איברו עד שבעל האיבר הסחוט מרחיק את אצבעותיה ואומר משהו לקול צחוקם של חבריו. היא מריחה את הריח החרובי על ידה והוא מעורר בה גועל והתרגשות בעת ובעונה אחת, מדגיש לה עד כמה קיצונית היא החוויה האיומה שהיא חווה ברגעים אלו ומחדד את ההשפלה הצורבת ואת הריגוש הפראי.

קול גערה נשמע מהשורות הקדמיות והיא כורה את אוזניה, תקווה ניצתת בה. האם הצופים האחרים הבחינו סוף סוף במתרחש? מישהו גוער בהם על הרעש שהם מקימים.

"סתום 'תפה או שאני מגיע אלייך." צועק זאב בתשובה אך תקוותה מתגברת כאשר הצועק חסר הפנים, אבירה האלמוני עונה לו משהו שהיא אינה יכולה לשמוע.

"תקרא למי שאתה רוצה, יא אוכל בתחת.” קורא זאב בהתרסה מעליה. “תקרא גם לימ"מ מצדי, יא מנייק. שב, שב שאני לא יתהפך עלייך. עוד מילה אחת נודר שאני דוקר אותך.”

אלוהים, היא מתפללת עם זין בפה ועוד אחד ביד. אלוהים, בבקשה שהוא יקרא לסדרן וזה יגמר, בבקשה.

אבל נראה שהאביר שלה התקפל והסיוט שלה עוד לא נגמר והיא שוב מוצאת עצמה מוקפת במבטים וזרגים קשים, לבד באפלה. בלית ברירה היא נאלצת להמשיך למצוץ את הזין של חג'ג', נזכרת איך הוא ישב אצלה בחדר עם אבא שלו הזקן ואת המבט העצוב בעיניים של האבא. והנה הוא עומד מעליה, חופן את השד שלה ביד אחת, השנייה על הראש שלה, “עוזרת" לה למצוץ לו ללא שמץ של עדינות. היא רוצה לבכות אבל היא מרגישה עוד השתלהבות ארורה מתבשלת בשיפולי בטנה כשלשונו של מני מוצאת זווית חדשה ומטריפה לענג אותה. מישהו, כבר לא אכפת לה מי, מושך לה בפטמות ומוביל אותה על שיא הגובה של הרכס שבין עונג וכאב ובתוך כמה רגעים, למרות ניסיונותיה הנואשים לעצור בעצמה, אורגזמה משפילה נוספת מתפוצצת בתוכה וזו רועמת במוחה ומצלצלת באוזניה אך אינה מצליחה לעצור את הגיחוכים הלעגניים של שוביה הצעירים.

היא מתנשפת בכבדות ומגלה מבעד לטשטוש הפוסטאורגזמי שפניה מכוסות במשהו חמים ודביק והיא מבינה בגועל שחג'ג' גמר לה על הפנים. היא ממש מכוסה בזרע, בא לה לבכות מרוב בושה.

פנס מאיר לפתע על אמנון וזאב וקול גברי קורא בתקיפות:

"מי זה שמה?”

===================================

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

2 thoughts on “היועצת – פרק א'”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *