השטן לובש חולצת טי עם הדפס של ACDC. יש לו שיער שחור, עם קצת מפרצים. הוא שזוף ודי שרירי, אבל לא מנופח. שמור היטב, כמו שאומרים. אני יודע שהוא השטן כי אל"ף, הלבוש שלו לא תקני לכלא בי"ת, הוא נמצא בתוך התא שלי בלי ליווי של סוהר וגימל, כי הסוהרים מתעלמים ממנו כשהם עוברים, כאילו הוא לא קיים.
לשמחתי הוא פחות מפחיד ממישהו שהוא…אתם יודעים, השטן. אבל עדיין לא מישהו שהייתי מחפש לריב איתו.
“כל הקטע הזה של למכור את הנשמה לשטן זה לא שמור לנוצרים?” אני שואל.
השטן מושך בכתפיים.
"הם הבינו את זה ואתם לא, מה אני יכול לעשות? אבל הם חושבים שישו נולד מחדש, אז זה לא שהם הרבה יותר חכמים מכם.”
"אוקיי, זה לא ממש אכפת לי. אז איך זה הולך הקטע הזה עם הנשמות? אם אני מוכר לך את הנשמה אני לא הולך לגהינום?”
"אין גהינום.” הוא אומר בפשטות. “זאת סתם המצאה. של הנוצרים, אגב.”
"אז מה זה הקטע של למכור את הנשמה שלי?”
"תראה. לכל אדם יש סיכוי להגיע לגן עדן אחרי שהוא מת.”
"זה כן קיים? גן עדן, כאילו?”
"כן.”
"וגהינום לא?”
"יותר הגיוני לשמור את הטובים ולהיפטר מהבּרָרָה, לא?”
"יש בזה משהו.” אני נאלץ להסכים.
"אז כמו שאמרתי, לכל אדם יש סיכוי להגיע לגן עדן. סיכוי קטן, מאוד, אבל כל אחד יכול.”
"למי יש?” אני מסתקרן.
"האמת? לא יודע.” הוא אומר בכנות. “אני לא ממש יושב בוועדות הערכה שלהם.” הוא מגחך, חושף שיניים צחורות. “אולי זה המצוות של קב"ה, אולי הגרלה.”
"אוקיי.”
"ומי שלא מתקבל לגן עדן?”
"סתם נעלם. חבל לשמור את הנשמה שלו. בּרָרָה, כאמור.”
"אז…מה קורה אם אני מוכר את הנשמה שלי?”
"אז אם אתה מוכר לי את הנשמה, אתה פשוט מוותר על הסיכוי הקטן להגיע לגן עדן.”
"מוותר? לגמרי?”
"לגמרי.” הוא אומר ברצינות, ובפעם הראשונה נותן בי מבט שמזכיר לי שהוא פאקינג השטן. “לא תוכל לחזור בתשובה, לא יהיה לך שום סיכוי. כשתמות, פשוט תמות.”
אני חושב על זה. כאילו, עם ההיסטוריה שלי אף פעם לא ראיתי בעצמי מועמד לגן עדן. כל מי שהכיר אותי שונא אותי, ובצדק. אבל תמיד יש איזה סיכוי קטן. מחשבה שאולי אולי אני אשתנה. ואולי אני לא אהיה כזה דפקט. אבל אני כן כזה דפקט ואני תמיד חוזר להיות דפקט.
"בסדר, אני בפנים. מה אני מקבל, שלוש משאלות?”
"פּפּףףף…” נושף השטן. “לא, הפסקתי עם זה. המשאלות שלכם גרועות ואתם מוצאים לי שם רע.”
"אז?”
"אתה מקבל ממני חבילה שמותאמת לך. אם לא תהיה מרוצה אחרי שבעה ימים, אתה יכול להתחרט ולקבל את הנשמה המצ'וקמקת שלך בחזרה.”
"ואללה? הרבה יותר קל מאשר להשתחרר מחדר כושר.”
הוא מחייך.
"מצחיק! "הוא מודה. "במאתיים ושבעים השנים האחרונות, 99.98% מהאנשים שהצעתי להם את החבילה, לא רצו להחליף.”
"אני כמו כולם,” אני ממהר להבהיר. “ממש לא אינדיבידואליסט.”
הוא מושיט לי ללחיצה. אני מהסס רק לרגע לפני שאני מוותר על הנשמה ומקבל ממנו משהו לא ידוע, אבל אז לוחץ לו את היד והיא חזקה וחמימה.
"על מה אתה כאן?” שואל השטן, למרות שנראה לי שהוא יודע את התשובה.
אני מחייך כמו ילד בחנות צעצועים והוא מחייך אלי בחזרה.
"אתה נראה לי כמו השקעה טובה.” הוא אומר.
* * *
היה לי שבוע. שבוע להבין את ה"חבילה" ומה היא כוללת וגם לברוח מהכלא על הדרך, כי את הפינה הקטנה הזאת, של החופש, הוא לא סגר לי.
החבילה הזכירה לי גאדג'ט מעולה שמישהו נתן לך בלי הוראות. הכל היה אינטואיטיבי אבל הייתי צריך לגלות הכל לבד. ומה היה שם?
כמו כל גאדג'ט טוב, העטיפה והבונוסים הקטנים הקטנים מעיפים אותך לא פחות מהמוצר המרכזי, אז אני אתחיל בהם. קודם כל הוא הגדיל לי את הזין, שזה משהו ששום גבר לא יתנגד לו, בטח אם הוא עבריין מין סדרתי. הדבר השני זה הביצים ומה שיוצא מהן. נתחיל מזה שהן הרבה יותר גדולות ממה שהיה לי קודם, אבל הכי כיף זה הכמות: אצל גבר רגיל יוצאת איפשהו בין כפית לכף, במשך 5-15 שניות. אצל סחבק, זה נמשך איזה חצי דקה ואני מצליח למלא איזה כמעט כוס. כשאני גומר לגמור על הפרצוף של בחורה, היא טבועה, אשכרה נראית כאילו התפרקה עליה חצי קבוצת כדורגל…בנוסף, אני יכול להפעיל אצלו איזו חלקלקות כזאת…מין…ג'ל או משהו שמצפה אותו כשאני צריך. משהו בֶּסט.
אבל החלק הכי חשוב היה היכולת שלי לשלוט בגוף של אנשים. שזה וואו. וואו. וואו. נתחיל משליטה: כשאני קולט בנאדם, בראיה או בשמיעה, אני יכול לשלוט עליו (בדרך כלל עליה, אם לדייק).
היום, אחרי שלמדתי את העסק הזה, אני מחלק את המוח לשני חלקים: החלק התחתון והחלק העליון. החלק התחתון זה כל המחשבות האוטומטיות: לצחצח שיניים. לגרוב גרב. אפילו לנסוע לעבודה. כל מה שבנאדם יכול לעשות בלי להתרכז בו, לעשות אותו ולחשוב על דברים אחרים. על כל אלה אני משתלט בחלקיקי שנייה ושם אני עובד בעיקר. החלק העליון הוא המסובך יותר ושם אני כמעט לא מתעסק: דיבור, מבטים או סתם דברים שהבנאדם לא עשה אף פעם. אם גבר יודע לגרבץ, אני יכול לגרום לו לעשות את זה אבל אם אישה לא עשתה את זה אף פעם, אז זה מסובך בשבילי. ודיבור זה כמעט בלתי אפשרי, הדיבור יוצא לי מרוח לגמרי.
מה עוד? אני יכול לחזק ולהחליש רגשות קיימים, בדרך כלל אני מחליש פחד כדי שאנשים שאני משתלט עליהם לא יתעלפו לי. ואני גם יכול לייצר "אשליות רגשיות", לדוגמא, הבסיסית היא "אני לא כאן" ואז מי שרואה אותי מתעלם ממני לחלוטין, לא משנה מה אני אעשה. דברים כאלה.
* * *
נשארתי עוד יום בכלא, כמו איזה חיה ששחררו לה את הכלוב והיא מפחדת לצאת. אחר כך התאמנתי על הכוחות החדשים שלי ויצאתי, אבל עשיתי את זה די לא מסודר ככה שיש מצב שאני אסיר נמלט, וזה מביא אותי לנקודה הבאה: אני שומר על פרופיל נמוך. תמיד.
אין לי בית. אין לי מכונית. אין לי ארנק או כסף. כשאני צריך משהו, אני מוצא מוכר נדיב והוא נותן לי את מה שאני צריך ושוכח מזה אחר כך. פקידי קבלה בבית מלון רושמים אותי לחדרים. אנשים לוקחים אותי טרמפים ושוכחים שאי פעם ראו אותי. אני האיש הכי עשיר בעולם ואין לי שקל על התחת.
למה אני לא הולך על כל הקטע של מיליארדר? כי אני פ–ר–נו–איד.
אני כל הזמן חושש שיש איפשהו איזה קצין משטרה שמחבר נקודה לנקודה. שעוקב אחרי. שאולי אני מתרשל. או אפילו השב"כ בעסק. אולי אני איום על המדינה. וכל השליטת מחשבות לא תעזור אם יעלו עלי צלף או ימלכדו אותי אחרי שיבינו כמה אני מסוכן. וחוץ מזה, עכשיו כשאני יודע שיש כוחות על טבעיים בעולם, מי אמר שאני היחיד בעולם עם כוחות כאלה? אולי יש לשטן עוד כמה פסיכיים שמסתובבים עכשיו באותם רחובות שאני צד בהם? ואולי לבוס של השטן יש ציידים משלו? אולי יש מלאכים או איזה חרא כזה?
אז אני שומר על פרופיל נמוך. כל הזמן זז. לא עושה שטויות. אבל משתמש בכל מה שקיבלתי ונהנה מכל רגע.
=======================
זה רק פתיח. בשבועות הבאים אני הולך לפרסם את הפרקים הבאים של הסיפור.
- זאת לא "סדרה" כי אין עלילה אחת ואין סדר כרונולוגי. תקראו את הפרקים לפי איזה סדר שבא לכם.
- אם פעם קראת סיפור שלי וחשבת שהגזמתי באכזריות, דלגו על הסיפור הזה. זה סיפור על עבריין מין שמקבל כוחות על, כן? שום דבר "טוב" לא יצא מזה, אני מבטיח. זה לא שיש איזה תאורי מין חריגים, מבחינת סקס זה בערך כל מה שאתם מכירים כבר מהסיפורים שלי אבל הגיבור הוא חתיכת חלאה שמגיע לו כדור בראש ולא הפרסים שאני נותן לו.
מתנה מהשטן – שיר הולכת לים
מתנה מהשטן – אמא מספר אחת
מתנה מהשטן – יום על שפת הים
עם כזה דיסקליימר בטוח יהיה מבדר 🙂
מה עם ביקור קצר באולפנה?
האמת? אולי הגיע הזמן. הכנסתי לרשימת ה"אולי" שלי.
הלוואי! כל כך הרבה פוטנציאל יש שם…
הלוואי, מתגעגע לסדרה הזו. לדעתי, הכי מוצלחת שלך…
בטוח ארכוש המשכים
תזכורת.
איזו התחלה מעולה! כתיבה זורמת משהו בסט (;
ממש מצפה להמשכים…
נראה לך אפשר לשלם מכספי מעשר?
כל הכבוד! גם מי שהסיפורים לא לטעמו חייב להודת שהם נפלאים… אני חשבתי על רעיון כזה:בזמן שהגיבור מתארח אצל איזה משפחה לכמה ימים, יש מסיבת סיום שנה לבת בתיכון… הוא מחליט ללכת, ומשם אתה בטח תמשיך את זה טוב ממני… תודה מראש!