בדירה אחת: פרק ה' – CBT

לפרק הקודם
==================
אני מתעורר בצהריים בבהלה. איזה יום היום? אני מלמד היום? לא, שבת. נסענו בשישי וברחנו בשבת לפנות בוקר. שוטף שיניים ויוצא מהחדר.
"…גמר לו בפה." אני שומע את קולה של לינוי מהסלון וקופא.
"אלכס?" נשמע קולה של חן.
"לא, אבא שלי." מתעצבנת לינוי. "ברור שאלכס, נו."
"אמרתי לך, הוא הומו." אומרת שירה בגאווה, כאילו בנה היחיד זכה במקום ראשון ברסיטל.
"כן, יופי. את רוצה מדליה?" נוהמת לינוי. "וגם הוא זיין את אלכס בתחת. אז…תשכחו ממה שאמרתי."
"אמרתי לך." אומרת שירה שוב.
"נשבעת ביקר לי, עוד 'אמרתי לך' אחד אני מורידה לך סטירה. אין דבר יותר מעצבן בעולם מאנשים שאומרים לך 'אמרתי לך'."
אני מחליט להמשיך ללכת, גורר את רגלי שישמעו שאני מתקרב.
"בוקר טוב." אני אומר כשאני חולף לידן, בדרך למטבח ולקפה. אני רק נראה חצי ישן, המוח שלי רושם שתום שוכבת על כורסת הטלוויזיה וקוראת ספר, לובשת תחתונים וגופייה שחושפת את רוב הבטן השרירית שלה. שירה שוכבת על השטיח וצופה בטלוויזיה, מכנסוניה הדוקים על התחת הגדול והגאה שלה, חולצתה הרופפת מגלה שד קטן דרך פתח הכתף הנדיב, חן לובשת חולצה צהבהבה ודקה ומתחתיה שדיים גדולים ועירומים כפי הנראה ולינוי לובשת חולצה ארוכה של איזה בויפרנד כפי הנראה ואני תוהה אם היא לובשת משהו מתחת. החרמנות מעיפה אותי יותר מכל קפה.
"מישהו רוצה קפה?" אני ממלמל.
כמובן שאני חוזר אל הסלון עם חמש כוסות.
"נו, אז איך התרשמת ממשפחת הלנתי?" שואלת תום בשמץ לגלוג. "פגשת את האמא החדשה של לינוי?"
לינוי מעיפה על תום כרית אבל האתלטית קצוצת השיער קולטת אותה באוויר ללא קושי.
"שמענו שפגשת את אלכס." אומרת חן.
"אה…כן." אני אומר במבוכה. מה עוד היא סיפרה להם?
"אני מתה עליו." ממשיכה חן.
"הוא…היא חמודה." אני אומר.
"גבי פגש אותה, לא כל כך אותו." מסבירה לינוי.
"שמענו שנהנית." אומרת תום.
"אל תהיי מגעילה." אומרת שירה.
"גבי, רציתי לשאול אותך משהו." אומרת חן פתאום, כמי שהתאמצה לאזור אומץ ועכשיו הצליחה.
"מה, חמודה?"
"שמעת פעם על CBT?" היא שואלת.
"לא, מה זה?"
"זאת שיטת טיפול…שמדברת על שינוי בתפישת המציאות…לא משנה…" היא נאבקת במלים, נבוכה בעליל. "אבל בעיקרון אפשר לטפל באנשים על ידי חשיפה הדרגתית של הגורם המאיים עליהם, אתה מבין? אם מישהו פוחד מנחשים, לדוגמא…אפשר להראות לו תמונה של נחש ואז סרטון של נחש ואז…לא יודעת…בובה של נחש ואז נחש בכלוב. חשיפה הדרגתית. למדנו על זה השנה. בתואר."
"או-קיי…" אני אומר, מבולבל בעליל. "למה אנחנו מדברים על זה?"
"כי…חשבתי…חשבנו…שאפשר לעזור לך."
"לעזור לי במה?"
"עם ההומואיות שלך." מסבירה לינוי.
"מה?!" אני נדהם.
"אפשר אולי לטפל בך עם CBT." אומרת חן בהתלהבות.
"תראו!" אני רושף בזעם משוחק היטב. "אני לא חולה. ולא לא-בסדר. הומוסקסואליות זאת לא מחלה ואין מה לטפל בי!"
"לא הבנת! לא הבנת!" ממהרת חן לומר. "הרעיון זה לא להפסיק את המשיכה שלך לגברים, אלא לטפל ברתיעה שלך מנשים!"
"אתה יכול להמשיך…להיות עם בנים!" מצטרפת גבי.
"פשוט…למה שתרתע מנשים, נכון? זה סיכוי…לנסות לטפל ברתיעה שלך!" אומרת חן.
אני נושם, לא מדבר. שמונה עיניים מביטות בי ואני חוכך בדעתי.
אחרי כמה רגעים אני אומר:
"וואו, זה די גדול ואני רק הרגע התעוררתי. אני צריך לחשוב על זה. לא יודע."
אני מכין לעצמי משהו לאכול ואז מסתובב וחוזר לחדר שלי.
בחדר אני נשכב על המיטה ומביט על התקרה. מצד אחד, אסור לי לקפוץ על ההצעה. אסור לי להראות נלהב. כל המצב המטורף הזה שארבע צעירות לוהטות בכלל מרשות לי להסתובב להן…ובכן…בין הרגליים, נובע מהאמונה שלהן שאני הומו. מצד שני…נו, באמת. לפרויקט ה"ABC" או איך שהיא לא קוראת לזה יש כל כך הרבה פוטנציאל לסקס לוהט עם צעירות בגיל של האחיינית שלי שאולי בעצם כל מחיר שאשלם אם זה יתגלה שווה את זה. מצד שלישי…לא יודע. זאת חתיכת הונאה, נו. אולי החלק שבי שמושך זמן מקווה שהיקום יתערב ויציל אותי מכל זה. מצד רביעי…וואו, הזדמנות לשים יד על השדיים של חן, המוח כמעט קורס כשאני חושב על השדיים הגדולים והמותניים הצרות של הצעירה הענוגה, בזמן שאני עמוק בכּוּס ההדוק שלה…
שוכב על המיטה, מסתכל על המאוורר. חושב על החיים שלי, על טלי שהביאה אותי לדירה הזאת עם החברות שלה ללימודים. האם היא הייתה מתביישת בי אם הייתה יודעת מה עובר לדוד הסוטה שלה בראש? האם היא מתביישת בכלל בדוד שלה שנפל כל כך חזק שהוא צריך שהבת שלו תארגן לו מגורים בחדר כביסה עם ארבע שותפות. איזה לוזר, אללה יוסטור. המחשבות רצות מהר אל החוף ואל האנשים היפים והשזופים עם המכוניות הגרמניות והנשים היפות וכאילו על ידי גומייה ענקית של המציאות, המחשבות חוזרות אלי ואל ההזדמנויות המוחמצות ואל ההחלטות הגרועות ואל העצלות ואל הדחיינות ואל הגחמנות שהובילו אותי לנקודה הנוכחית. שפל מדרגה, תכיר, זו תחתית החבית. נעים מאוד, נעים מאוד. ועכשיו מה, להרוס את המעט שיש לי, דירה נורמלית שמאפשרת לי משהו כמו עבודה מסודרת בגלל הזין שלי? ועל הדרך לפדח את טלי? כמה מטומטם אני יכול להיות? תשתלט על עצמך, גבי. זאת ההזדמנות האחרונה, האדם היחיד שמאמין בך זו טלי, אל תדפוק את זה עכשיו.
הקלה, כי אני יודע שאני אגיד לחן שלא, ותודה. עייף מהלילה הארוך מהנסיעה וכל הדרמה אני נרדם.
* * *
נקישה בדלת. מתעורר.
"גבי?"
"מממ…"
"גבי? אפשר להיכנס?"
בחוץ אחר הצהריים. כנראה ישנתי את כל הצהריים ועוד קצת.
"כֶּה." אני אומר וממצמץ. למי אמרתי כן עכשיו?
חן נכנסת ומעיפה את קורי השינה ממני. השדיים שלה מתנודדים קלות מתחת לחולצת הטי ההדוקה, עירומים בעליל. ברור שהיא לא לובשת חזייה והמכנסיים הירוקים שלה קצרים והדוקים. ציפורי הרגליים שלה עשויות בקפידה (על ידי) והיא נועלת כפכפים, פסי הפלסטיק הלבנים של הכפכף מדגישים את כפות רגליה העדינות. פאק, היא סקסית, הקטנה הזאת.
"רק רציתי לוודא שאתה בסדר, שלא פגעתי בך." היא אומרת ברכות. "כי אם כן, אני מצטערת."
כל התובנות שלי, כל ההחלטות שלי, מתמוססות כמו קוביות סוכר בגשם.
"זה בסדר." אני אומר ואז שומע את עצמי ממשיך: "אני אשתתף." לא, גבי. לא.
"באמת?" עיניה נדלקות כמו הזין שלי. "את לא חייב."
"זה בסדר." אני משקר, כי זה ממש לא בסדר.
"וואו!" היא קוראת בקול רם ומנתרת טיפה, מקפיצה את שדיה מתחת לחולצה. הו, כן! מפה זה נראה ממש בסדר!
"שירה, הוא מסכים!" היא קוראת לעבר המסדרון.
"באמת?" נשמע קולה של הבלונדינית העבה.
"כן!"
"וואו, מעולה!" עונה זו.
"טוב…מתי אפשר להתחיל?" שואלת חן. "כאילו…אנחנו כבר מוכנות וזה. הכנו את השאלות במחברת ואת השלבים והכל. וואו, הייתי בטוחה שלא תסכים וממש הרגשתי רע שבכלל הצעתי אז…"
"חן, שנייה. אני רק התעוררתי." אני אומר, קוטע את רצף הדיבור.
"אוקיי…אוקיי…טייק יור טיים." היא אומרת. "פשוט…עכשיו שבת ואנחנו כאן ואתה לא עובד אז כאילו ממש מתאים עכשיו…אם זה מתאים לך 'זתומרת. טוב, אני…רוצה קפה קר?"
"מעולה." אני נוהם.
"מיד." היא אומרת ונעלמת מהחדר.
שוטף את הפנים ויוצא, לפני שלמצפון שלי יהיה מה להגיד. יש איזו דממה כשאני עובר במסדרון ליד הסלון, כולן בבית עכשיו, מביטות בי בסקרנות. כאילו אני מישהו חדש. הריח העדין של קרם ההגנה מבשר לי שהן השתזפו כאשר נמנמתי והן כולן לובשות מעט וקל.
חן יוצאת מהמטבח, אוחזת בידה כוס קפה קפוא וכשאני שותה אני טועם שהיא חיזקה אותו עם קצת אלכוהול. אין יותר מתאים מזה עכשיו. אחרי שני שלוקים אני יותר מאופס. הולך לסלון ומתיישב על כורסת היחיד האפורה, מול כל הבנות. הרבה רגליים חלקות, הרבה עור שזוף וקטיפתי, המון רגליים ארוכות וחלקות, שפע שדיים כמעט עירומים, מעט בד.
"טוב, אז…על מה בדיוק חשבת…חשבתן?" אני שואל את חן ושירה.
"טוב, מדובר בטיפול בשני מישורים, קוגניטיבי והתנהגותי." מסבירה חן בנימה דידקטית מתוקה וכולם מקשיבים לדבריה. "אנחנו נבצע סדרה של…חשיפות לסיטואציות שנתפשות אצלך כ…בעייתיות או מלחיצות…והאופן המבוקר של ה…חשיפות…"
"…יאפשר לך לנטר את התחושות שלך ולאפשר לך לגלות שמראות או מצבים שנתפסו אצלך כמאיימים," מתפרצת שירה. "הם בעצם לא כאלה."
"טוב, אני…לא בטוח שהבנתי הכל…אבל אני זורם, נו." אני נאנח. "אבל דבר אחד מאוד חשוב להדגיש: אתן יכולות לרשום מה שאתן רוצות בפרויקט שלכן אבל אני לא משתף פעולה עם אף אחד אחר. השם שלי לא מוזכר. אף אחד שהוא לא שירה או חן לא מראיין אותי. אני לא מופיע בעבודה שלכן. אני לא נפגש עם מרצה או מתרגל או אני לא יודע מה."
"ברור, ברור!" ממהרת חן להרגיע אותי. "זאת יותר בדיקת היתכנות למחקר. לפי מה ש…נצליח…אם נצליח, הכוונה, נוכל לבוא למרצה שלנו בסמסטר הבא ולהתחיל לדבר איתו על להגיש עבודה בנושא."
"זה רק מין…פיילוט." אומרת שירה.
"פיילוט." אני אומר, כחוכך בדעתי בעודי בוהה ברגליה הארוכות והחטובות של תום הלבושה בגופיה קטנה וצמודה, בטנה שרירית ושזופה ופטמות קטנות דוקרות את בד הגופיה הסגולה.
"רק פיילוט." חוזרת חן בתקווה.
עושה את עצמי חוכך בדעתי. אלוהים, אם אתה רוצה לעצור את זה שלח רעידת אדמה עכשיו. שריפה? מישהו בדלת? משהו? כלום?
"טוב," אני נעתר לבסוף. "אז מה עושים?"
"אוקיי אוקיי אוקיי…" אומרת חן בעצבנות ומדפדפת במחברת, נרגשת בעליל. "אה…"
"חשיפה ויזואלית." אומרת שירה.
"כן." אומרת חן. "תראה. אני רוצה להתחיל מחשיפה למראות נשיים ותיעוד של התחושות שלך, בסדר?"
"סבבה. גם תום ולינוי משתתפות?"
"הן הסכימו, כן." עונה חן. "טוב, תום, את יכולה…מה שדיברנו…"
תום קמה בעצלתיים מהכורסה ופושטת את הגופייה הסגולה בהתרסה, חושפת חזה שטוח כמעט לחלוטין, שתי פטמותיה קטנות וחומות.
"נו, מה אכפת לו, זה חזה של בן." היא מגחכת.
"איך אתה מרגיש?" שואלת חן, מתעלמת מההערה של תום. "אתה מרגיש חרדה? אי נוחות? מצוקה?"
אני נושם עמוק, מתכופף מעט כדי להסתיר את הזקפה.
"בסדר." אני אומר. "פחדתי להילחץ אבל אני לא. לא לחוץ כמו שחששתי, כלומר."
"בטוח?" היא שואלת.
"בטוח."
"בסדר, שירה?"
שירה נעמדת מולי. למרות התגברות הביטחון העצמי שלה בשבועות האחרונים, זה עדיין לא פשוט לה לפשוט חולצה ליד האחרות. היא מביטה בהן ואז בי ואני מחייך חיוך זעיר ומניד מעט בראשי כעידוד. שפתיה מתעקלות בחיוך תודה קטן והיא אוחזת בשולי החולצה ופושטת אותה, אוחזת בבד בעצבנות. שדיה של שירה קטנים אך סימטריים להפליא, עטרותיה וורודות והפטמות זקורות כמחקי עיפרון.
"אתה בסדר?" שואלת חן.
"א-הה." אני מהנהן, נושף אוויר. "בסדר."
חן רושמת משהו במחברתה ואז פונה אל לינוי.
"את בפנים?"
"סבבה." עונה זו באדישות.
לינוי מביטה בי במביטה בי במבט מתגרה כשהיא נעמדת מולי. לפני פחות מ12 שעות זיינתי אותה בתחת אבל אז היא הייתה על ארבע והאוהל היה אפלולי, עכשיו שדיה המפוארים ניצבים מולי, זקופים ומלאים, שזופים לגוון זהוב דבשי כמו שני תפוזים עגולים. היא מלכת הדבורים בכוורת הזו והיא אף פעם לא מחמיצה הזדמנות להראות לאחרות למי יש את הגוף הכי מושלם. השדיים שלה מיטלטלים מעל בטן שטוחה והיא מניעה מעט את גופה מצד לצד בלעג לתנוחות דוגמניות. אני מתנשם בקול.
"בסדר?" שואלת שירה.
"כן." אני מהנהן באומץ. "זה…מוזר, כן? אבל זה בסדר."
"מעולה!" צוהלת שירה אבל חן פחות נחרצת.
"אתה רוצה להמשיך? אפשר להפסיק אם בא לך." היא אומרת בדאגה. עכשיו להפסיק? עכשיו כשאת עומדת לפשוט את החולצה? נראה לך?!
"אני בסדר." אני מתאמץ להיראות מתאמץ. "אני יכול להמשיך."
"כל הכבוד." היא אומרת ומוסרת לשירה את המחברת.
מבין ארבעתן חן היא זו שנוטה להסתיר את הגוף הכי הרבה, במיוחד את שדיה הגדולים. אין לה בושה במידות גוף "בהמיות" כמו שאולי שירה מרגישה אלא כנראה מודעות מגיל צעיר לכך שכל גבר בריא נועץ מבט בשדיים האלה. היא מהססת.
אבל למען המדע חן מתגברת על היסוסיה: בתנועה מהירה היא מסירה את החולצה ההדוקה, משחררת את אשכוליות שדיה לחופשי. הם מוצקים ויציבים למראה וצמודים זה לזה, עטרות חומות מעטרות אותם, פטמות כפתור מנקדות כל עטרה. אני פשוט בוהה בהם, לרגע שוכח הכל מסביב. הם כל מה שחלמתי שהם יהיו: כבדים למראה ומוצקים, בסיסיהם צמודים זה לזה והם סימטריים באופן מושלם.
"גבי? אתה בסדר?" שואלת שירה ואני מבין שהיא שאלה כבר פעמיים ולא עניתי.
"כֶּה." אני אומר, חש בפה שלי יבש ובולע רוק.
"נראה לי שצריך להפסיק." אומרת חן בדאגה. "אתה הולך להתעלף?"
"לא, זה בסדר." אני ממלמל.
"באמת?"
"כן."
אז עכשיו ארבעתן עירומות למחצה והמבטים שלי מתרוצצים בין שלל השדיים הצעירים והמסעירים שאופפים אותי. האירוניה היא שמצופה ממני להפגין חוסר שקט והתרגשות והאמת היא שזה בא לי ממש בקלות. אני ממש לא שקט ודי נרגש, אם כי לא מהסיבות שהן חושבות.
"אולי אני אכין לנו כמה קייפיריניות לפני השלב הבא?" אני מציע בצרידות.
"מתאים." מסכימה לינוי ואני שומע אותן משוחחות כאשר אני עובד במטבח, בעיקר עובד על להרגיע את הזקפה שלי. המגש עם הכוסות ביחד עם גהירה קלה קדימה עוזר לי בכך. הקפיריניות חזקות במיוחד, לעזור לכולנו לאזור אומץ לקראת המשך התהליך. כאשר הבנות מתקרבות אל המגש לקחת את המשקאות שלהן אני מוּדע עד כאב לכל השדיים העירומים והזקופים המקיפים אותי ופני המכורכמים מתפרשים בצורה שגויה לחלוטין על ידי שירה.
"גבי, אתה בסדר?" היא שואלת בדאגה.
"כן. אני ילד גדול." אני אומר באומץ.
"איזה חמוד אתה." אומרת חן. "מה זה תודה, באמת."
"מוכן לראות עוד חלקים מגעילים של בנות?" שואלת לינוי בלגלוג קל, אוחזת בשולי המכנסונים הסקסיים שלה.
"באמת?" אני פונה אל חן, לכאורה נאבק בחרדה קלה.
"רק אם אתה מוכן." היא ממהרת להרגיע אותי.
הראשונה שפושטת את מכנסיה היא שירה, חושפת תחתונים קטנים וסקסיים בצבע ורוד בין ירכיה העבות. בהתנשמות נרגשת היא פושטת גם את התחתונים, חושפת משולש שיער סמיך בצבע חול. אחריה נפרדת תום מתחתוניה: שיערות ערוותה מסופרות למשולש ומתחתיו שפתיים חיצוניות רזות אשר בינהן פורח פרח שחום, בשרני וגאה. הבאה בתור היא לינוי אשר מוודאת שכל העיניים עליה לפני שהיא מקלפת את התחתונים הפעוטים שלה במורד ירכיה כלילות השלמות. שיער ערוותה זהוב ושפתיה שמנמנות וורדרדות, אפרסק מתוק אשר חריץ אפלולי במרכזו. לינוי נהנית להיות עירומה בינהן, אלה בין בנות אנוש. האחרונה שמתפשטת במבוכה צפויה היא חן. תנועותיה הנבוכות הופכות את האקט לארוטי והיא מהססת לפני שהיא תוחבת את אגודליה לגומי תחתוניה הירוקים, השמרניים משהו. לינוי לא אומרת דבר לנוכח היסוסה, רק זוקפת גבה משועשעת וחן אוזרת אומץ ומפשילה את התחתונים, עד הירכיים. שפתי ערוותה של חן חפות משיער ובינהן מציצות השפתיים הפנימיות בוורוד.
"את מגלחת?" שואלת לינוי בפליאה משועשעת.
"אה-הה." עונה חן, נבוכה בעליל מכך שהיא במרכז תשומת הלב ושכל העיניים בחדר נעוצות בערוותה החלקה. ירכיה רזות ואינן נוגעות זו בזו גם כאשר רגליה קרובות, וידיה נשלחות אינסטינקטיבית לכסות את מבושיה.
עכשיו ארבעתן עירומות בסלון והראש שלי כל כך סחרחר שלא ממש קשה לי לזייף סף-חרדה.
"אולי עוד שתייה?" אני שואל.
"אתה מקווה להתעלף?" צוחקת תום, שכנראה רגילה יותר מכולן להיות עירומה ליד אחרות.
"כן, קצת אומץ נוזלי עוד לא הרג אף אחד." אומרת לינוי.
"אני לא יודעת אם זה נחשב אם הוא שיכור." תוהה חן. "אולי נפסיק להיום?"
"אני רחוק משיכור." אני ממהר הרגיע אותן.
"ואם נפסיק עכשיו והוא לא יסכים מחר?" אומר שירה לה בשקט.
"בסדר." מסכימה חן ואני רואה בפניה שהיא נבוכה עוד יותר לפני השלב הבא. "אז אתה…רוצה להמשיך? כאילו…לא רוצה להפסיק, נכון?"
"בואו נמשיך." אני אומר, בולע רוק.
"אוקיי…חשבתי…לעבור להתמקד במגע, במקום בראיה. הרעיון זה לגרות את חוש המישוש בצורה הדרגתית, עד שתרגיש יותר נוח בקרבת גוף נשי, אוקיי?"
"אוקיי."
"ואם זה מלחיץ מיד תגיד ונפסיק, בסדר?"
"ו…חשבנו שתעשה את זה בעיניים עצומות…כלומר עם צעיף קשור." אומרת שירה במבוכה.
"למה?!" אני תוהה.
"כדי להתמקד בתחושה ולא בויזואליה." מסבירה חן. פאק, קשה לי להתרכז במה שהיא אומרת עם השדיים הנהדרים האלה מתנדנדים ככה מולי. אני רק רוצה למצוץ אותם, עדיף כשחן יושבת עלי והזין שלי נעוץ בתוכה. עמוק בתוכה.
"זה חשוב." מוסיפה שירה.
"למה הזין שלך עומד?" שואלת לינוי בחשדנות.
"זה מהסיטואציה." אני אומר. "זה קורה במצבי לחץ."
ההסבר מניח את דעתן ושירה מנצלת את העובדה שלא אמרתי "לא" כדי לקשור את העיניים שלי בצעיף כהה.
"אתה בסדר?" שואלת חן בפעם האלף.
"כן." אני אומר. מישהי לוקחת את היד שלי ומובילה אותה אל…שד. כנראה של שירה. אני שואף אוויר בחדות, חש בזין שלי מתקשה עוד יותר במכנסיים הקצרים.
"אל תפחד." אני שומע את קולה של חן לצדי. "נסה להרגע. זה כמו חזה של גבר רק יותר…רך…"
"תודה." אומרת שירה בסרקזם משועשע ולינוי צוחקת מימיני.
"אתה נרגע?" שואלת חן באפלה.
"כן."
"תשחק עם זה קצת. תתיידד עם השד שלה." ממשיך קולה.
אני משחק עם השד הקטן בעדינות, מלטף את הפטמה וזו מזדקרת לי בין האצבעות. אני שומע את שירה מתנשפת מולי, לאות שעבודת האצבעות שלי אפקטיבית, במיוחד כשאני אוחז בפטמה בין שתי אצבעות וממולל אותה בעדינות.
"ככה?" אני שואל בתמימות.
"כן." מתנשפת שירה במהירות. "זה נעים."
"טוב, לא רק לכן יש פטמות." אני מתרץ באפלה.
"טוב שלא נתת לו את תום, הוא היה חושב שזה גיי אחר." צוחקת לינוי. "אאו! מה יש לָך..?!"
זוג ידיים נחות על הכתפיים שלי, שירה כנראה. אני מנחש שהיא כל כך מרוגשת שקשה לה לעמוד, במיוחד אחרי שהטיפול שלי התרחב לשתי ידיים על שני שדיים. אני מעסה את השדיים הקטנים, חופן אותם ומעסה, מושך ברכות את הפטמות המאורכות ומסובב אותן בין שתי אצבעות.
"אהּ…" נאנחת שירה מולי.
"את רטובה, יא זונה?" שואלת לינוי ומישהי גוערת בה.
"אני חייבת לשבת." עונה שירה ומתנתקת ממני, משאירה אותי בחושך, הלב הולם, הזין עומד.
"גבי, הכל בסדר? אתה רוצה להפסיק?" נשמע קולה של חן, מודאג משהו.
"שירה בסדר?" אני שואל.
"כן, כן." אני שומע אותה אי שם מלפני וימיני. "פשוט…האצבעות שלך זה…"
אני שומע מישהי מתקרבת אלי וידיים אוחזות בחולצה שלי.
"מה את עושה?" שואלת חן בעוד החולצה נמשכת מעלה.
"נראה לי אידיוטי שהוא ישאר לבוש וכולנו עירומות פה." נשמע קולה של תום. אני משתף איתה פעולה, מרים ידיים ומאבד את החולצה. היא אוחזת לי גם במכנסיים ומפשילה אותן מטה, ביחד עם התחתונים ואני נשאר עירום וזקור, פגיע וסומא ונרגש.
"אני לא מבין מה את משיגה בזה." ממלמלת חן אבל לא מתפתח דיון.
"אוקיי, ממשיכים?" שואלת לינוי בהחלטיות. "גבי?"
"אה…סבבה." אני אומר בקול ניחר.
"נראה לי שלא יזיק גם סבב קפירינייה נוסף." אומרת תום. "אני אכין."
אני שומע את צעדיה מתרחקים, מדמיין את הישבן העירום והשרירי של הספורטאית קצוצת השיער. אבל בתוך כמה רגעים שומע וחש גוף נשי נוסף מתקרב אלי וידיים אוחזות את ידי, מובילות אותן אל זוג שדיים זקופים ותפוחיים. אני חש בה גוהרת לעבר אוזני.
"התגעגעת אלי?" לוחשת לינוי.
"לינוי, מה את עושה?" נזעקת חן, ללא ספק חוששת שהבלונדינית הלוהטת תפחיד את הסובייקט הרגיש שלה. "זה לא משחק, לינוי!"
לינוי מתרחקת ממני קמעה אבל ידי נשארות על השדיים המוצקים. אני מהסס בהתחלה אבל בעבור כמה שניות מתחיל ללטף את השדיים הצעירים, חופן אותם ואומד את מוצקותם בכפות ידי. הזין שלי כל כך רעב שהוא כמו עולה באש ואת החרמנות הזו אני מוציא על השדיים של לינוי, מפנק ומרגש אותם, קורטוב של כאב ושפע ליטופים, צביטה ועיסוי, וריחוף רומזני של כרית האצבע ולחיצה חזקה וקצרה וחוזר חלילה. מבעד לסחרחורת הריגוש והאפלה שאופפים אותי אני חש בגאווה בחרמנות שלה מתגברת, ריחה האינטימי עולה ומדגדג את נחירי ואני שומע גם את נשימותיה הופכות למהירות וקולניות יותר.
"אתה בסדר?" נשמע קולה של חן שוב, מוודאת שוב שעכבר המעבדה שלה לא עומד לקבל התקף לב או משהו.
"כן." אני עונה בגרון ניחר, מרגיש כמו רץ מרתון במדבר. הלב שלי דופק חזק וכל ההוויה שלי כמו על סחרחרת, עולה ויורדת ומסתובבת. לינוי אוחזת פתאום ביד שלי ומובילה אותה למטה אל בין ירכיה. לרגע אצבעי טובלת בכּוּס רטוב אבל אני עדיין נאחז בתפקיד ומסלק את היד משם במהירות.
"מה את עושה?" נזעקת חן בשנית. "זה לא משחק, לינוי? אני רצינית! די כבר!"
"אחות." נוהמת לינוי. "אני רצינית. תתקני אותו כבר, אני צריכה אותו."
"אני לא 'מתקנת' אותו." עונה חן בשאט נפש. "אני בודקת אספקטים של ה…"
"יאללה יאללה, בסדר. אבל תראי את הזין שלו," עונה לינוי ."הוא עומד ככה יותר מדי זמן. תאמיני לי, אם הוא לא גומר תוך כמה רגעים הוא חוטף התקף לב או משו. אולי נפסיק עכשיו ונמשיך מחר?"
"לא." אומרת חן. אולי היא לא מאמינה שנצליח לשחזר את התנאים שיש פה עכשיו.
"אז הוא צריך לגמור." אומרת לינוי, קולה רך יותר. "אתה רוצה לגמור, גבי?"
"כן." אני מודה.
"אני אגיד לך מה אני מציעה." נשמע קולה של שירה הפעם. "ראית קודם שכשדחפת לו את היד בין הרגליים שלך הוא משך אותה?"
"כן." עונה לינוי.
"אז אני מציעה שנחבר לו את החוויה המרתיעה עם חוויה חיובית. לדוגמא…אני אמצוץ לו וניתן לו לגעת…"
"בי." אומרת חן. "למטה, הכוונה."
"סבבה." מסכימה שירה. "גבי, אתה בסדר עם זה?"
"כן." אני ממלמל. זה חתיכת עינוי. הלב שלי דופק והפה שלי יבש ותחושת הזמן אבדה מזמן. אני רק זין זקור ורעב ופועם שיעשה הכל בשביל פורקן.
"תיצמדי אליו." מורה לינוי. "ככה."
אני חש בגופה העירום של לינוי נצמד אלי משמאל, שדיים נוגעים בזרועי, ערווה נצמדת לירכי. הלב שלי כמעט נעצר כאשר חן מחרה-מחזיקה אחריה ושדייה נמעכים אלי מימין. אני חופן שני ישבנים עירומים, אחד בכל יד: של לינוי עסיסי וחטוב, של חן קטן ועגלגל, מתאים בדיוק לכף היד שלי. אני נאנק כאשר פה רך ורטוב עוטף לי את ראש הזין וברגע הבא שירה מתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה.
"תלטף אותו, גבי…" מגרגרת לינוי ואני מהסס לרגע ואז הודף את אצבעותיי עד שהן פוגשות בשפתי הערווה שלה, חמימות ולחות. גם בצד ימין אני חוזר על הפעולה, דוחף את אצבעותיי הקשישות לכּוּס הצעיר של חן, שומע אותה משתנקת.
"אתה בסדר?" ממלמלת חן אבל אני לא עונה לה, עסוק בללטף לשתיהן את החריץ המתלחלח, מתמכר לפה הרך של שירה מתחתי.
לינוי אוחזת בראשי ומסבה אותו אליה ואז מצמידה אלי את שפתיה ופולשת אל פי בלשונה. אני מופתע לרגע אבל מתמסר ברגע הבא, אם כי לחן יש על מה להעיר גם הפעם:
"לינוי, את לא יכולה סתם…"
לינוי אוחזת בראשי בשתי ידיה ומפנה אותו לעבר חן. בלי לחשוב אני מנשק את מצחה והיא מרימה את פניה אלי לנשיקה. כשלשונותינו נפגשות, אומרת לינוי:
"את רואה? נשיקה זה נשיקה, מה אכפת לו שאין לך זין."
למטה שירה ממשיכה למצוץ לי את הזין באהבה ולמעלה אני מתנשק בלהט עם חן הקטנה, דוחף לה אצבע לכּוּס ביד אחת, חופן את שדה הגדול בשניה. חן החוקרת המסוגרת הולכת ומתמוססת והרטיבות שהיא מעטירה על אצבעותיי מבהירות לי שהניסוי הולך ונשכח. מישהי כורעת מאחורי וברגע הבא אוחזות אצבעות את פלחי עכוזי ומפשקות אותם ולשון חקרנית מתחילה ללקק לי את חור התחת.
גן. עדן. אני עיוור. מתמזמז בפראות גוברת והולכת עם חן הביישנית והצנומה, מזיין אותה באצבע וחופן לה את השדיים הגדולים בזה אחר זה. מצדה, חן מלטפת לי את החזה והגב, רעבה ונרגשת, חשקנית ורטובה בעוד שירה כורעת מתחתי ומעניקה לי מציצה רטובה ומרושלת, מאוננת לי את הזין באצבעות רכות ושמחות. לרגע אני שולח יד לאחור, חש בראשה הקוצני של תום ודוחף לה אותו אל בין הלחיים. מצדה, היא שולחת את לשונה קדימה מעבר לטבעת האנאלית שלי, כמו מזיינת אותי בלשון הרטובה והארוכה שלה.
הצעיף שלי מוּסר ואני ממצמץ אל פניה המשתאות של חן.
"מה עשית?" היא ממלמלת אל לינוי אך זו כבר המשיכה הלאה והיא כורעת לצד שירה. שתי הבלונדיניות מוצצות לי עכשיו: האחת כחולת עיניים ויפה כדוגמנית, השנייה פשוטה יותר אך סקסית בתמימות עיניה החומות. בעוד תום אוכלת לי את התחת במרץ לינוי מלקקת לי את האשכים תוך שהיא מאוננת לי אל תוך פיה של שירה.
מראה שתי הצעירות העירומות הכורעות למרגלותי בשילוב עם הלשון המטריפה המלקקת מאחורי מעיף אותי מעבר לקצה. אני נאנק בקול ומתחיל לפלוט ולינוי ממהרת לפשק את פיה כגוזלה רעבה כשאני מתחיל לרסס שפיך על פניה ועל אלו של שירה המופתעת. לינוי חוטפת את הזין וממשיכה לאונן לי, מכסה את פניה ואז אלו של שירה בנתז אחר נתז של זרע מהביל. שוב ושוב אני נאנק ומתנשף, לינוי מכשפת אותי באצבעותיה, חולבת ממני שרוכי זרע ומלקקת אותם כשהם ניגרים על פניה ואצבעותיה. אני נאבק לעמוד, צופה, משתאה, בכמויות השפיך אותן אני מגיר על פני הדוגמנית היפות שלה ושל שירה. הלב שלי דופק כל כל חזק שאני כמעט נכנע לסחרחורת אבל מצליח להישאר עומד.
כשאני פותח את העיניים (בקושי הרגשתי שסגרתי אותן) הזין שלי שוב בפה של לינוי והיא מוצצת אותו בהתלהבות, מאוננת לי במרץ.
"מה את עושה?" אני לואט בפה יבש.
"הערב אנחנו הולכים עד הסוף." היא מודיעה לי אחרי שהיא מוציאה את הזין מהפה, מלקקת אותו בקצה הלשון בעודה מדברת. "עוד לא גמרנו איתך."
"לינוי…" אני מתחיל. "אני לא מאמין שאני יכול…"
"לינוי, זה יוצא משליטה." ממלמלת חן אך היא אינה יכולה להסיט את מבטה מהזין שלי המזדקר בפיה הלוהט של לינוי. "זה לא בדיוק מה שחשבנו עליו…"
"תשכבי על הספה." מצווה לינוי על חן, מעסה בעצלתיים את הזין שלי הרטוב מרוק. הוא אמנם לא זקור לחלוטין אבל יש בו מספיק קשיוּת כדי לחדור ללא מאמץ. הלב שלי מחסיר פעימה כאשר הצעירה הצנומה מצייתת ונשכבת על ספה, אוחזת בברכיה ומצמידה אותן לכתפיה, מפשקת את ירכיה לרווחה. בתנוחה בה היא נמצאת הכּוּס שלה פתוח לרווחה, ריחו מטריף את חושי.
"קדימה, גבי. עוד צעד קטן." אומרת תום בגרון ניחר.
"אתה יכול לעשות את זה." מוסיפה שירה.
"אני לא יודע…" אני משקר. ארבע זוגות עיניים מביטות בי ואז מחליפות מבטים מהססים. לא, בנות, זה לא הזמן הנכון להאמין לי!
"תנסה." אומרת שירה ברכות. "אם תרגיש זה יותר מדי…תצא, בסדר? עשית התקדמות מטורפת הערב."
אני בולע רוק ומביט בצעירה העדינה השרועה תחתי, רגליה פשוקות בהזמנה. עיניה שחורות וגדולות והיא מביטה בי ברעב ובסקרנות ונשימתה נעתקת בקול כאשר אני כורע בין רגליה. דממה מוזרה ממלאת את חלל הסלון כאשר אני מניח בהיסוס מזויף את קצה הזין בין שפתי ערוותה ולינוי ממהרת לתחוב אותו פנימה, הראש מחליק בקלות לתוך רטיבותה.
רגע של שתיקה וכל העיניים שוב מביטות בי.
אני דוחף. נשימתה של חן נעתקת בקול ועיניה נפערות, כאילו רואות אותי בפעם הראשונה. הזין שלי גדול קצת על הגוף הקטן שלה אז אני נזהר שלא להתפרע. מה שכן, היא כל כך הדוקה ורטובה שאני יודע שאני צריך לשלוט על עצמי טוב טוב כדי לא להתחרע עליה.
כולן מביטות בי בתדהמה, כאילו ראו נס מתרחש בסלון. אני נזכר בסצנות מהסרטים, של המטיף הנוכל והנכה שקם פתאום לקול תשואות הקהל. ארבעתן משתתקות כשאני מתחיל לזיין את חן הקטנה
והחמודה בתנועות איטיות, השקט מופר רק על ידי הקולות הרטובים של הכּוּס החמדן שלה. הללויה! זה נס גלוי!
"אה…" נאנקת חן אחרי כמה רגעים, קולה מפר את הדממה, וחברותיה מוצאות את קולן.
"וואו…"
"זה פסיכי."
"פא-אק."
"תסתכלו על הציצי שלה, היא שוכבת על הגב והוא עדיין עומד." רוטנת לינוי.
"גם שלי…" מגחכת תום.
"יופי, מפגרת." עונה לינוי. הידיים שלי שעונות על הספה משני צדי גופה של חן אבל לינוי לוקחת לי יד ועוד יד ומניחה אותם על השדיים המופלאים של חן.
"זה רק שדיים, אל תילחץ." היא אומרת.
"אתה לא חייב…אם אתה לא רוצה…" נאנקת חן מתחתי, עדיין דואגת לרווחתי.
"זה נעים לָך?" אני שואל. היא מהנהנת בביישנות.
זה כל מה שרציתי לשמוע. בהיסוס מעושה, אני מתחיל לעסות וללטף את השדיים המושלמים שלה, כאילו נרתע מהמוצקות של הגבעות הרכות האלה. חן נאנחת מתחתי ומלטפת את פניה בכריות אצבעותיה והחושניות ובכך מטריפה אותי. בהדרגה אני מתגבר על הרתיעה העזה שההומו שבי חש כלפי השדיים האלה ואצבעותיי משחקות עם העטרות שלה, מחליקות מבסיס השד ועד העטרות, סוחטות ממנה אנקה נרגשת כאשר אני צובט בעדינות את הפטמות, בזו אחר זה. במהלך כל משחק השדיים הזה אני מצליח לקבור את הזין שלי עמוק בכּוּס הרטוב שלה ועכשיו אני דופק אותה בתנועות קצובות.
אנחות, התנשפויות וקולות רטובים ממלאים את חלל הסלון, מתערבבים בניחוחות הכּוּס של חן המדגדגים את נחירי. חן הרעבה מגביהה את ברכיה, מושכת אותן לאחור עד ששוקיה מתרוממים ומצביעים אל על. האגן שלי שוקע לתוכה בניעות עמוקות ונחושות עד שאשכי מלטפים את ישבנה ועיניה מתגלגלות מעלה, אצבעותיה אוחזות בבד הספה בעודה מתרכזת באורגזמה המתרגשת ובאה עליה. תום שולחת את ידה אל זו של חן ואצבעותיהן משתלבות כאשר חן מתחילה להיאנח ולגנוח בקול.
"אמא'לה…אמא'לה…אמא'לה…זה מדהייים…גבי תודה תודה תודה…אההה…"
אני ממשיך לדפוק אותה בעודי משחק לה בשדיים הגדולים בזמן שהיא עפה למעלה, מרחפת כמו פיה בספֵרות העליונות. דוק של זיעה מכסה את גופה, עורה השחום מתנוצץ באלף אלפי פנינים זעירות, שדיה, מהם אני מרפה עכשיו, מרקדים בקצב הזיון. שיערה השחור של חן נדבק למצחה והיא מביטה בי במבט זגוגי ומעריץ, רואה ולא רואה אותי כאשר היא מחליקה לבסוף למטה.
"חֵני, אני חושבת שתיקנת אותו." אומרת לינוי בקול צרוד. "אבל עכשיו אני רוצה."
חן מהנהנת חלושות כאשר אני מחליק ממנה ונעמד על השטיח, סחרחר מעט. הזין שלי זקור ומרשים, נוטף מיצי כּוּס ומה שמרשים שבעתיים זה לראות את ארבע הצעירות העירומות סביבי, כולן מחכות להידפק בתורן, לקחת חלק בנס. לינוי כורעת מתחתי ומכניסה את כולו לפיה, יונקת ממנו את מיצי הערווה של חברתה. כאילו שלא הייתה לי סחרחורת גם ככה, רק מהקטע הקינקי הזה אני עוד שנייה מתעלף. כאשר לינוי מרוצה מהקשיות של הזין היא נשכבת בגבה על השטיח ומרימה את אגנה עד שברכיה נוגעות כמעט בכתפיה.
"עכשיו תורי." היא אומרת. "ואל תרחם עלי כמו על חן, אני לא נשברת בקלות."
כמעט נפלט לי "אני יודע" אחרי הלילה הקודם, אבל רגע האחרון אני מצליח לעצור בעצמי. אני כורע בין רגליה הארוכות ומניח את קצה הזין בין שפתי ערוותה, חש בלהט הממתין לי בפנים. היא מתנשפת לרגע כשראש הזין מחליק פנימה אבל אני מחליט להפתיע אותה ופותח חזק: תוך שתיים או שלוש ניעות אני קבור כולי בכּוּס הצעיר ולינוי זועקת בקול, עיניה הכחולות נפערות מולי. אבל נראה שההפתעה ואולי גם הכאב מרגשים אותה ובמהרה אני חש בה נרטבת לגמרי מתחתי, נכנעת לקצב האגרסיבי שאני מכתיב.
אני מקפל את גופה הארוך של לינוי מתחתי ונותן לה כל מה שיש לי, הולם בה בתנועות קצובות ומהירות. האשכים שלי מלטפים את חור התחת שלה ואני לא יכול שלא להיזכר איך לפני פחות מיממה היא עמדה תחתי על ארבע בזמן שאני פותח לה את התחת באגרסיביות. בכלל, גמרתי כל כך הרבה ביממה האחרונה שאני מתפלא שהזין עוד עומד, אבל הוא עומד, כפי הנראה בגלל שכל זיון יותר סקסי מזה שלפניו. הבנות האחרות מביטות בנו בעיניים קרועות, אפילו חן שגמרה לא מזמן ויושבת על הספה עכשיו, מחבקת בצניעות אופיינית את ברכיה.
המחזה הסקסי (כנראה בשילוב של האלכוהול), לא מותיר את תום אדישה. היא יושבת על הספה ליד חן ומלטפת את ירכיה השריריות ביד אחת, בשנייה מרחפת על חזהּ הקטן. שירה מביטה בנו ובה במבטים מרצדים, נרגשת ונבוכה בעליל.
כפות רגליה של לינוי המקופלת מתנפנפות משני צדי גופי, יורדות בכל פעם שאני שוקע ברטיבותה הלוהטת ועולות כשאני עולה. ידיה מלטפות את חזי ואתי פני ועיניה מזדגגות כאשר האורגזמה שלה הולכת ונבנית, אנקותיה מתגברות לצעקות רמות.
"תזיין אותי גבי! תזיין אותי חזק, יה אומו!" תובעת הצעירה היפה מתחתי, אוחזת בעורפי ברעבתנות, מניעה את אגנה לעברי. השדיים היפים שלה מרקדים בקצב הזיון והיא אוחזת בהם ומשחקת בהם לעומתי, צובטת את הפטמות וצובטת לי את הלב. לינוי אוחזת בעורפי ומושכת אותי למטה לנשיקה ואני גוהר לעברה עד שברכיה כמעט נוגעות בשטיח. לשונותינו נפגשות ואני חש בזעזוע החולף בגופה, דוחף את הזין עמוק יותר מכפי שחשבתי שאפשר.
עכשיו כשהיא הורידה אותי נמוך כל כך, אני נשען על המרפקים וכפות ידי משוחררות. אני חופן את שדיה ולוחץ אותם, חש בגל רטיבות מציף אותה. "חזק!" היא ממלמלת באוזני ואני לוחץ אותם בכוח, סוחט ממנה נאקה קולנית ונרגשת. אצל לינוי יש קשר אפל ומרגש בין כאב לריגוש. היא נראית כזו ילדת-ברבי אבל אני כבר הבנתי שהיא אולי הבחורה עם הראש הכי מלוכלך שאני מכיר.
"תזיין אותי גבי!" היא צועקת בקול. "תגמור לי בפנים יא בן זונה!"
אני אולי צריך להתחשב גם בחברותיה אבל הצעקות האלה, ביחד עם הלפיתה הרטובה של הכּוּס שלה והשדיים תחת ידי מעיפים אותי למעלה כמו איזה זיקוק. אני חש בגוף שלי מתכווץ, נדרך, ואז מתחיל לפלוט לתוכה ולינוי נאחזת בי וצועקת את שמי, גופה מתפרק באורגזמה המטלטלת. אחרי שגמרתי לה ולשירה בפה מתישהו קודם, האורגזמה הזו חזקה ומטלטלת ונדמה לי שהיא נמשכת שעה ארוכה, שעה שבה אני ממלא את רחמה של לינוי נתז אחר נתז של זרע מהביל.
מתנשף בכבדות, אני גוהר על גופה המיוזע של לינוי, חלש וסחרחר מכדי לקום. מצידה, נראה שהיא נהנית מלהרגיש את המשקל שלה והיא מלטפת את ראשי הרטוב. לאחר רגעים ארוכים אני קם, נבוך וממצמץ, ודממה ממלאת את הסלון. מה קורה עכשיו?
הייתי ההומו, דוד של טלי, הזקן הלא מזיק. עכשיו…מי אני עכשיו? נראה שמחשבות דומות חולפות בראשי הבנות, מלבד לינוי השוכבת פשוקה על השטיח, אדישה לזרעי הניגר מהחריץ היפיפה שלה. אני לא יודע מה להגיד.
"כבר מאוחר." אני מקרקר לבסוף. "אני הולך להתקלח ולהכין ארוחת ערב, בסדר?"
הנהונים ומלמולים הם המענה היחיד שאני זוכה לו והבנות לא מישירות אלי מבט. יופי. ארוחת הערב עוברת בשתיקה דומה, נדמה שהמחשבה "מה עשינו?" ממלאת את הראש של כולם. משפטים קצרים פורחים וגוועים באוויר הסמיך ונדמה שאף אחת לא מוכנה להביט בעיניה של האחרת או שלי. רק קרקוש הצלחות ממלא את חלל המטבח, עטוף בנימוס שתקני. אחרי הארוחה כולם מתפזרים לחדרים והסלון נשאר שומם, אולי העדות היחידה למצב המוזר אליו נקלענו.
באמצע הלילה אני מתעורר כשאני שומע את דלת חדרי נפתחת.
"גבי?" לוחשת חן.
"מה."
"אני יכולה להיכנס לרגע?"
"בטח."
צעדיה היחפים מתקרבים אל מיטתי והיא מתיישבת, רחוק ממני.
"אני…מצטערת. אני לגמרי הגזמתי." היא אומרת.
"איך הגזמת?"
"לא הייתי צריכה לדחוף אותך לזה…אני מרגישה שכל העסק יצא משליטה. אני כל כך מתביישת."
"חֶני…" אני מתיישב ומתקרב אליה מעט כדי להחזיק בידה. "באמת שאין לך על מה להתנצל…זה היה ערב מוזר, אני מודה, אבל אני חושב שזה היה הערב הכי טוב בחיים שלי."
"באמת?"
אני מהנהן באפלה, בורר את דברי כדי לצמצם את השקרים.
"בגילי…כבר חשבתי שאני מקובע, שאני מכיר את עצמי וש…הסיפור נגמר…אבל הראית לי אתמול שיש אפיקים חדשים! שיש לי אפיקים חדשים! אני ממש מודה לך שהתעקשת. באמת."
"וואו, איזה הקלה." היא אומרת. "לא יכולתי לישון כי חשבתי ש…חיללתי אותך או משהו. שדחפת אותך יותר מדי."
"דחפת אותי…אבל למקום טוב."
* * *
זה בעצם סוף הסיפור. כמעט הסוף, ליתר דיוק. הייתי רוצה לספר איך הדירה הפכה להרמון שבו זיינתי את ארבע הצעירות מהבוקר עד הערב וארבעתן פתאום החליטו שגברים מזדקנים זה הדבר הכי סקסי בעולם. אבל לא. למחרת האווירה בדירה הייתה…מוזרה. כולנו הרגשנו די מהר שמשהו השתנה. הבנות חזרו להתכסות הרבה יותר לידי ולדבר פחות. אני לא יודע אם הן האשימו אותי במודע בהונאה אבל ברור היה לי שכבר לא הייתי הדוד הטוב, אותו הומו הלא מזיק שהייתי עבורן קודם.
למזלי, אב הבית במתנ"ס התפגר יומיים אחר "שבת הסוערת" ומיד הצעתי את עצמי כמועמד להחליף אותו ובהיותי צעיר ובריא ממנו בהרבה, שמחה המנהלת החתימה אותי במהירות על חוזה חדש, גם מדריך לדרמה וגם אב בית. הבנות זייפו צער כשהודעתי שאני עוזב אבל אף אחת לא השליכה את עצמה על הרצפה כשארזתי. עכשיו, כאשר היו לי כל המפתחות למתנ"ס בניתי לי שם חדר מגורים סודי ובו אני מתגורר עד שאמצא דירה נורמלית. אני גם מרוויח עכשיו יותר וגם לא משלם שכר דירה בכלל. נצחון.
* * *
"אפשר לבוא?" שואלת תום בהודעת הטקסט. היא היחידה מהבנות ששומרת איתי קשר מאז שעזבתי את הדירה. יש בינינו "Don't Ask Don't Tell", הדבר היחיד שהיא רוצה ממני זה מסאז'ים חינם ותלוי במצב הרוח שלה לפעמים גם את הספיישל. יום שישי אחר הצהריים ואני לבד במתנ"ס הריק, זה לא שיש לי לו"ז מלא.
“כן. אני עונה. היא משחקת בימי שישי בבוקר ואת המסאז'ים החינמיים שלה היא מקבלת בשישי בצהריים. אני תוהה אם היא מספרת עליהם לשותפות שלה. כנראה שלא. עד שהיא תבוא, אני משתדל לארגן קצת את הלובי הגדול, שוטף את הרצפה ב"חדר העיסוי" ובמקלחת. מוריד קצת מהעולב, עד כמה שאפשר.
שומע את הצעדים שלה בחוץ. והיא בדלת הראשית. קצוצת שיער, קצרת מכנסיים, חסרת חזייה מתחת לחולצת הדריי פיט. אני לא מאמין שהיא משחקת ככה אז אולי זה סימן בשבילי. על הכתף תיק ספורט גדול.
אני מוביל אותה אל חדר העיסוי ויוצא, מניח לה להתארגן עד שהיא קוראת לי, משתדל לנהל את הציפיות במפשעה. רוב הסיכויים שהיא רק באה למסאז', זקן גועלי שכמוך. אחרי כמה רגעים היא קוראת לי ואני נכנס את החדר, נשימתי מעתקת למראהּ: היא שרועה על בטנה על מיטת עיסוי מאולתרת שבניתי עבורה בחדר התופים, עירומה מלבד מגבת, גופה החטוב והשרירי פוצע את לבי בחיוניות שבו.
אני לוקח מעט שמן עיסוי ומתחיל עם כפות הרגליים שלה. תום חולה על תשומת לב שם.
"אז איך היה המשחק?" אני שואל אותה, ידי מעסות את כפות הרגליים בתנועות מכירות ומיומנות.
"מעולה." היא עונה והזין שלי מתעורר לחיים. כשהיא מנצחת יש מצב לספיישל.
אני מתחיל בעדינות ומגביר בהדרגה, תנועות סיבוביות של בסיס ידי על כף רגלה החלקלקה משמן ומשיכות ארוכות של האצבעות. בתוך כמה רגעים אני שומע אותה מגרגרת בסיפוק, מפשקת כדי זרת את רגליה.
"כמה נקודות נתת?" אני שואל כעבור כמה דקות, מושח את שוקיה הנהדרים בשמן.
"15." היא עונה וירכיה מתפשקות מעט מתחת למגבת, אנקה נפלטת מפיה כשאני לוחץ על אזור נוקשה במיוחד.
שריריה של תום ארוכים ונוקשים ואני מלווה אותם למלוא אורכם, סורק את עורה בשחום בפרקי אגרופי, כאילו מסרק את שיערה של נערה ארוכת מחלפות. ידי עולות מעלה אל גב ברכיה ואני שורט אותן במחווה לחלוטין לא מקצועית. ההתנשפות הקטנה של התרגשות נפלטת מפיה ואני מתרגש גם כן, אני יודע איזה סקס קשוח ולוהט הספורטאית הזאת אוהבת כשהיא מפוצצת באדרנלין.
עולה למעלה, ידי מעסות את הירכיים החזקות והשריריות, אצבעותיי כמו ממוססות את האזורים הנוקשים. אני חש בה מניעה את כפות רגליה ורואה אותה מניעה את בהונותיה הקטנות והבוהקות, עדות ברורה לריגוש הגואה בה. מעלה ומטה אני מחליק על הירכיים החטובות, ספק מעסה, ספק מפתה. עורה חלק וקטיפתי, גונו כקפה בהיר ומתוק והוא נוצץ משמן עיסוי באור שמגיע מהחלונות.
"וואו! 15 זה הרבה. כמה אסיסטים?" אני מנסה את מזלי, ידי מחליקה אל מתחת לבד שם אני ממשיך לעסות את הירכיים הדוויות.
"6." היא מתנשפת.
"לא מאמין לך. ריבאונדים?" אני שואל, אצבעותיי סנטימטרים ממפשעתה. הכללים שלה ברורים ואם היא לא סילקה לי את הידיים עד עכשיו, הדרך פנויה לספיישל. הלב שלי דופק חזק.
"גם 6."
"וואו וואו…אז הרווחת את הספיישל שלך?" אני שואל, מסלק בעצלתיים את המגבת מגופה הנערי.
"אה-הה." היא עונה, קולה מעובה. פאק, אחרי משחק טוב היא חרמנית שאין דברים כאלה. איזה מזל שאתמול היית עייף ומבואס מכדי לאונן.
אני מזליף כמות יפה של שמן על התחת החזק שלה ומתחיל לעסות גם אותו, מפרק את השרירים התפוסים. הריח הבוקע ממפשעתה מספר לי את מה שכבר ידעתי ושפתיה הפנימיות מבצבצות החוצה, עבות ותפוחות.
"מה בא לך היום?" אני שואל באיפוק מופתי.
"שתדפוק אותי כמו את ההומואים שלך." היא נאנקת, ערוותה מתחננת למגע. "חבל שאני לא בן, גבי. חבל שאני לא איזה שחקן צעיר והומו שהמאמן לוקח אותו לאימון אישי ו…"
"ו…?" אני שואל, אצבעותיי מתקרבות לפי הטבעת שלה אך לא נוגעות בו: אני יודע מה היא רוצה אך היא תרצה יותר אם לא אתן לה את זה. לא בהתחלה לפחות.
"ו…מזיין אותו חזק וטוב." היא פולטת. "מאמן כמו רמי…בנזונה שרירי עם שיער כסוף שיכופף את…את השחקן הזה על השולחן במשרד שלו ו…אוֹה!" היא נאנקת כאצבע חלקלקה נדחקת לפי הטבעת הקפוץ שלה.
"זה מה שאת צריכה, תום? שאני אדפוק אותך כאילו היית הומו קטן?"
"כן…"
יש לי רעיון ואני מזדקף.
"לכי תלבשי את החולצת אימון שלך." אני אומר. "ותנעלי את הנעליים."
"אתה רציני?"
"כן."
למה?!"
"בואי תהיי ההומו הקטן שרני מזיין בתחת על השולחן במשרד שלו."
"רמי…" היא מתקנת אותי בהתרגשות.
"רני, רמי. קדימה, נעשה את זה עד הסוף."
עיניה השחורות של תום מתרחבות בפליאה וריגוש. עירומה וחלקלקה, היא יורדת בחינניות ממיטת השיזוף ולובשת את חולצת האימון שלה ואז נועלת את נעלי הספורט. עם החזה השטוח והתספורת הקצוצה היא באמת יכולה להיות השחקן הצעיר שבפנטזיות שלה.
"אין לי את כל היום בשבילךָ, תום. אמרתי לך מה יקרה." אני אומר, מאלתר טון וחיתוך דיבור של מאמן סמכותי וגבותיה המזדקרות רומזות לי שאני בכיוון הנכון. "אתה משחק כמו הומו, אז אני יזיין אותך כמו הומו."
אני מתקרב אליה בסמכותיות ואוחז בעורפה. תום מניחה לי לכופף אותה על מיטת העיסוי, רגליה על הרצפה, חזהּ צמוד למזרן.
"תפתח את התחת, הומו קטן." אני מצווה והיא שולחת את ידיה לאחור, מפשקת בצייתנות את הכדורים השריריים של פלחי עכוזה. פי הטבעת שלה כהה וקטן והיא פוערת את עיניה ונאנקת כשאני מחליק אצבע שמנונית אל החור הקטן ואז עוד אחת. אני מזיין אותה בתחת באצבעות חלקלקות ותום מתנשפת בקצב הזיון, מפשקת את ישבנה בהכנעה, עיניה מתגלגלות בחוריהן.
"אתה חולם על הבנים בחדר ההלבשה, תום?"
היא מהנהנת.
"על איך הם קוראים לךָ הומו ומקיפים אותך..?"
"א-הה…"
"ומה הם עושים לךָ אז?"
"אני מסביר להם שאני בכלל לא הומו אבל הם צוחקים על איך שהזין שלי עומד…" היא נאנחת, מיציה נוזלים במורד ירכיה. "והם מפשיטים אותי…ומשכיבים אותי על איזה ספסל…ומישהו דוחף לי זין לפה…ועוד זין לתחת…"
זמן טוב לחדור אליה. אני מפשיל את המכנסיים והתחתונים, שולף את הזין הזקור ומניח אותו על פי הטבעת הקטן שלה. היא משתנקת לרגע כשאני מחליק אותו לתוך התחת השרירי אבל המלים ממשיכות לנזול לה מהפה כמו ריר של חרמנות.
"…והם מזיינים אותי…וגומרים לי בפה…וגומרים לי בתחת…" היא נאנקת בזמן שאני נאבק לקבור את כל הזין שלי בין הכדורים החסונים של ישבנה. בתנועות קצובות ונחושות אני נע פנימה והחוצה, פי הטבעת ההדוק שלה חולב את הזין שלי בכוח, מעסה אותו בחלקלקות השמנונית של שמני העיסוי אותם אני מזליף בנדיבות. התחת שלה שחום ועגלגל וחזק ואני מחזיק אותו עכשיו באדנות, דופק אותה בתחת כמו מאמן עריץ.
חדר העיסוי שקט למעט קולות הזיון. מיטת העיסוי חורקת בקצב הזיון שלי ותום נאנחת וממלמלת, קוראת דרור לפנטזיה ההומוסקסואלית שלה, קולה נבלע בקירות האקוסטיים של חדר התופים. ריח שמני העיסוי מתערבב בניחוח מיצי ערוותה ועורה של תום חמים וקטיפתי בין אצבעותיי. אני אוחז בישבנה הקטן ודופק אותה בכח, קובר את כל הזין בתחת הקטן, מתענג על אנקותיה המתוקות כשאני משפד אותה על האשכים ממש.
"גבי…" היא נאנחת. "גבי אל תפסיק…"
"את רוצה להיות בן?" אני שואל והיא מהנהנת במהירות, עיניה מזוגגות. "את רוצה להיות הומו קטן שיזיינו אותו בתחת בחדר ההלבשה?"
"כן!" היא צועקת, מפתיעה אותי לרגע בשקט היחסי של המתנ"ס בשישי אחר הצהריים. "כן! שיזיינו אותי!" היא נוהמת. "תזיין אותי גביייי…."
והיא גומרת בקול, נאנחת ומתנשפת על מיטת העיסוי המאולתרת (אך היציבה במפתיע, אני מציין לעצמי בגאווה) ואלוהים החליט לחייך אלי עוד כמה רגעים ומרחיק ממני את השיא, מתיר לי להמשיך ולדפוק את את האתלטית הצעירה בתחת עוד כמה דקות ולצפות בה בחזה נפוח גומרת מתחתי. אבל אני לא מפסיק, ממשיך לטחון אותה ללא הפוגה, גופה המפוסל בוהק משילוב מחרמן של שמני עיסוי וזיעה. היא גומרת עוד פעמיים מתחתי עד שאני מרגיש שהשיא שלי כבר בלתי נמנע.
התחת שלה קטן בין אצבעותיי הפרוסות, הגבעות השריריות שחומות ומיוזעות תחת ידי. אני נדחק לתוכו, נדחק לתוכה, בתנועות רעבות ואגרסיביות, טוחן אותה ללא הפוגה. כמו בסרטי סופה כשהגיבור מנסה לנסוע מהר יותר מטורנדו, אני דופק אותה חזק יותר ויותר, כאילו מנסה להימלט מהשיא המתקרב שלי עד שאני לא יכול לעצור בעצמי יותר ומתחיל לפלוט זרע עמוק לתוך מעיה. נתז אחרי נתז אני פולט אל תוך התחת ההדוק של תום, מפמפם לתוכה מיץ אשכים מהביל. נושכת את שפתיה באקסטזה מניחה לי להשתמש בגופה הגמיש ככלי קיבול לתאוותי. לבסוף אני חודל, מתנשף בכבדות, לבי הולם בעוז. נדמה לי שהתחת ההדוק ישמיע צליל חליצת פקק שעם כשאצא מתוכו אך אני יוצא בשקט, מחייך חיוך נצחון קטן למראה מפל השפיך הניגר מהחור הקטן שלה.
"יש מים חמים?" היא שואלת אחרי שהיא מזדקפת.
"כן, הדלקתי לך את הדוד." אני אומר.
"סבבה." היא אומרת. עדיין בנעליים וחולצה, היא אוספת את חפציה והקיר הבלתי נראה החוצץ בינינו מתגבה במהירות. אני עדיין גבר בגיל של אבא שלה והיא עדיין ילדה ומיד אחרי הסקס אי אפשר להתחמק מהפער הזה. לפני שהיא יוצר מחדר התופים/עיסוי, תום מפנה אלי את ראשה:
"היה מגניב היום." היא מחייכת.
"בכיף."
==============================
הסיפור הבא נקרא "מתנה מהשטן": סוטה מין מורשע מקבל מהשטן מתנה "כדי לעשות קצת בלגן" בעולם שלנו, היכולת להשתלט על גופם של אנשים. הפתיח והפרק הראשון כבר עלו לסמאשוורדס, יגיעו לכאן בעוד כשבועיים.
==============================
כמה מלים לסיכום.
הסיפור הזה מבוסס על הסיפור Staright to Straight של Tx Tall Tales מכותבי הפורנוגרפיה הטובים שאני מכיר. בסיפור שלו הגבר צעיר מעט יותר אך הוא מרצה במכללה שבו הבנות לומדות ואם יתגלו מעלליו הוא יפוטר מהעבודה. מה שהפריע מאוד בסיפור של TTT הוא העובדה שלמרות שהגיבור מתחזה להומוסקסואל, אין שם שום אזכור למין אנאלי. יותר "להחמיץ מול שער ריק" מזה אני לא מכיר (אבל בכל זאת ממליץ למי שנוח לו עם אנגלית לקרוא את הסיפור המקורי).
אחד המנופים השחוקים ביותר בפורנוגרפיה, במיוחד בסיפורים בהם יש פער גילאים בין הגיבורים הוא "אני לא יודע להתנשק/למצוץ/וכו' ואני ממש צריכ/ה שמישהו מבוגר יעזור לי". אני לא סובל את המנוף הזה, הוא נראה לי לא אמין בשיט ולא השתמשתי בו בסיפור, למרות שאולי הוא היה מתבקש.
החלק החלש ביותר בסיפור לטעמי הוא האופן שבו גבי "משכנע" את לינוי שהוא לא נמשך לנשים על ידי זה שהוא מזדיין עם אלכס. הגישה הזו יכולה אולי לעבוד עד המאה העשרים ואחת, היום אני לא חושב שנשים צעירות יחשבו שגבר הוא "או הומו או סטרייט" ויותר א/נשים מבינים שהזהות המינית יכולה להיות על הרצף. בכל זאת, זה קידם את הסיפור אז סבבה.
היה נחמד לכתוב על גיבור לוזר, הרבה פעמים הגיבורים שלי הם אריות. וגם אחרי "פייגי" היה מרענן לשקוע בכתיבה של סיפור שכולו סקס, בלי יותר מדי התייסרויות. מקווה שנהניתם וזה.
 
 

14 thoughts on “בדירה אחת: פרק ה' – CBT”

  1. גם אני אהבתי את הסיום שלא הלך כמקובל עם הפי אנדינג לרוב,אלא סיכם בפשטות את שגרת החיים ומחזורה,היה צפוי שהקשר לא יחזור להיות אותו דבר כמקודם.
    צריך גם לציין לטובה את "הסיבה" שהמצאת לחן "לרפא" את גבי,זה עוד פירצה שסיפקה לך לכלול את חן בפינאלה ואת השאר.
    לגבי הסיפור הבא,מזכיר מאוד את הזדמנות שניה,חוץ מהשתלטות על הגוף,אישית,לא ממש מחבב סיפורי מדע בדיוני בטח לא באירוטיקה.נחכה ונראה…

  2. הכותרת של הפרק לגמרי הפתיעה אותי. לא ראיתי איך הסיפור הזה הולך בכיוון של CBT, אבל אז התברר שיש CBT ויש CBT, ומשניהם זה הרבה יותר מוצלח.

  3. אני התאכזבתי מהסוף שהגיע מהר מידי.
    היה יכול להיות (עדיין אפשר לתקן)עוד פרק 1 לפני הcbt עם קטע שכל אחת מהבנות רוצה סקס איתו בלי שהאחרות יודעות. אחת באה אליו בשקט בלילה, שניה נשארת בבית בבוקר… עד שהוא נהיה בי לגמרי (בעיניהן). ואז לאט לאט כל אחת מגלה על השניה ומתחיל סקס עם 2 ואז עם ה2 האחרות.
    ועוד פרק על איך הוא מוצא בעבודה מישהי בגילו.
    ועוד פרק על האחיינית שמגיעה לבקר וזורמת…
    ואז פרק אחרון שארבעתן שומרות איתו על קשר ובאות לקבל עיסויים וזיונים.

  4. נהנתי מאוד, גם מהחלק עם אלכס, אולי הוכחה שהוא היה מקבל ממנה בתחת הייתה יותר משכנעת, אבל בעיני זה עבר.

  5. סיפור מתוק ונעים.
    כיף לי לחזור לסיפורים מפעם ולדמיין את עצמי צעירה ויפה כמו בסיפור. (אני הייתי שירה).

  6. אחרי כל סיפור שלך אני תוהה אם זה היה הכי טוב שקראתי…
    אז זה, יחד עם עוד כמה אחרים שלך הם פשוט הכי טובים שקראתי מעולם!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *