לפרק הקודם
=====================
רפי מסתובב ונכנס אל הצימר של פייגי. היא עומדת, ראשה מורכן וידיה שמוטות משני צדי גופה.
“מה יש?” הוא שואל, גס יותר מכפי שרצה.
“אתה יכול לחבק אותי?” היא שואלת מבלי להרים את ראשה וכל ה…דבר הזה שהציף אותו מתפוגג מיד.
הוא מתקרב אלי ואוסף אותה בזרועותיו ופייגי מתרפקת עליו, ראשה בחיקו, ידיה על חזהו. בידו השמאלית הוא מחבק את מותניה, בימנית את ראשה המכוסה ולמשך כמה רגעים הם רק עומדים שם, חבוקים, מתנחמים זה בזו, מגשרים על תהום עצומה.
הוא מנשק לה את המטפחת, חש ברוך שיערותיה מתחת לבד. עוד נשיקה ועוד אחת ושפתיו נעות לעבר מצחה אבל היא מקצרת לו את הדרך ומרימה אליו את פניה כך שהנשיקה הבאה כבר מוצאת את רכּוּת שפתיה הנכונות. היא תלמידה כשרונית ודמו של רפי גועש בו כשהוא חש בלשונה מגששת את דרכה אל פיו וצמרמורת כמו מחשמלת את שניהם כאשר שתי לשונות נפגשות.
צורך. רעב. תשוקה.
ידו הימנית של רפי נחה על שד גדול מעל החולצה ופייגי נאנחת אל פיו כשהוא מתחיל לעסות את המסה שמתחת לחולצה. בהססנות גמלונית היא מלטפת את ירכיו ובטנו, ידה נמשכת אל זקפתו וממנה ורפי כמעט יכול לשמוע את הולם ליבה כשהוא מאמץ אותה שוב אליו, מצמיד אליה את הזקפה וסוחט ממנה התנשפות נרגשת כשזו נלחצת אל שלה.
היא אולי לא רוצה עדיין לגעת בו "שמה" אבל ידיה של פייגי נעות עכשיו בתכליתיות משני צדי גופה והיא אוספת את חצאיתה מעלה בתנועות קדחתניות. רפי מבין את כוונתה ושולח יד אל תחתוניה, מלטף את הסדק הלח שלה במשך כמה שניות אך בעיקר מפשיל את התחתונים עד הירכיים, משם היא שומטת אותם לבד. רפי אוחז בחצאיתה, משאיר אותה מופשלת למעלה ושוב מצמיד אותה אליו, מחכך את ערוותה העירומה בזקפתו וחופן את פלחי העכוז העירומים שלה בשתי ידיו.
מבטה רעב ונכון ורפי ספק מוביל, ספק הודף אותה לאחור אל המיטה, שם היא נשכבת, חצאיתה מופשלת, ירכיה פשוקות, שפתי ערוותה שמנמנות ומעליהן רעמת שיער כהה וסמיך.
רפי נעמד לפני המיטה ופותח את חגורתו. למשמע קרקוש האבזם, פייגי פוקחת את עיניה למשמע וצופה בו מחליק את תחתוניו ומכנסיו מטה, איברו קשה ומוכן. היא קרובה מדי לשפת המיטה והוא צריך אותה רחוק יותר כדי שיהיה לו מקום, לכן הוא אוחז בירכיה והודף אותה לאחור ופייגי מבינה את כוונתו ומשתפת איתו פעולה עד שהיא שכובה במרכז המיטה, פשוקה ועירומה, ערוותה מתנוצצת באור המנורות של הצימר.
זה הרגע שבו הוא אמור לגלות אחריות, שבו הוא אמור להיות המבוגר מבין השניים ולהבין לאיזה סיבוך הוא מכניס אותם. הרגע שבו הוא משפשף באטיות את ראש הזין שלו בשפתי ערוותה התפוחות אמור להיות רגע ההתפכחות שלו ורגע מבליחה בו תובנה ואזהרה אך פייגי מלטפת את חזהּ בהיסח הדעת והמראה שלה, שיערה עטוף עדיין בקפידה, פשוקה וחשופה תחתיו ונעולה בנעלי ההתעמלות המצחיקות שלה מכבה כל שבב הגיון ורפי דוחף פנימה.
נשימתה של פייגי נעתקת כאשר משהו בה מתנגד לחדירה ועיניה נפערות כאילו הוא דוקר אותה אך כעבור כמה רגעים הוא מצליח להבקיע את דרכו וגופה של פייגי נרפה בהדרגה ורק נשימותיה נשמעות, כבדות ומיוסרות.
"את בסדר?” שואל רפי ופייגי מהנהנת, עיניה עצומות. הוא מניע את איברו בזהירות וחש בה נרגעת ומתלחלחת לקראתו והבעתה הולכת ונרגעת. בתוך כמה רגעים המתח נעלם מפניה וחיוך דק מבצבץ על שפתיה.
רפי מניע את אגנו בתנועות אטיות, סוקר את פייגי הפרושה תחתיו כמו משה על הר נבו. רק שמשה הזה לא יסתפק בצפייה אלא יכנס עמוק אל לב הארץ הנתונה לו ולזרעו. רגליה של פייגי ארוכות ושזופות בגוון טבעי ודבשי, חלקות וברות, קצותיהן נעולות בנעלי ספורט לבנות. במפגש בינהן משולש פרוותי סמיך וכהה ואיברו מחליק פנימה והחוצה בין שפתי ערוותה באוושה חלקלקה. שדיה של פייגי מוצקים מתחת לחולצת הטריקו ופטמותיה הזקורות כמו מתאמצות להבקיע את דרכן מבעד לחזייתה. המטפחת שלה החלה להחליק ממקומה וכעת מבצבצים להם כמה תלתלים סביב מצחה ורפי מבין שעד אותו רגע לא ידע דבר על שיערה מלבד העובדה שהוא כהה.
מבלי להפסיק לשגול אותה, רפי שולח יד אדונתית אל ראשה, אוחז במטפחתה ומתחיל למשוך אותה, חושף את שיערה הגלי והערמוני. עיניה של פייגי נפערות בבהלה רגעית וליבו של רפי מדלג כאשר הוא מבין שעבורה העובדה שהוא רואה את שיערה הגלוי היא התערטלות שאינה נופלת בהרבה מחשיפת ערוותה, אולי אפילו יותר. הוא ממשיך לבעול אותה, משקע את איברו בחריץ המשתוקק שלה, ואצבעותיו משחקות בשיערה, מלטפות אותו וחשות את רכותו ואת גליו.
אצבעותיו מלטפות עכשיו את כל גופה של פייגי, מסרקות את גלי שיערה, מצמררות במורד עורפה, מלטפות את שדיה ואת ירכיה וחוזר חלילה. השדיים עדיין חבויים מתחת לחולצה והוא לא נפנה לשחרר אותם, חש בשיא שלו גואה כמו הים ומאיים להציף אותו. רפי מניח יד על שדהּ ומעסה אותו בעודם מתנשקים, חבוקים, משתוקקים זה לזו, ופייגי מלטפת גם היא את חזהו השרירי, נשיקותיה כמעט טורפות את פניו בעודה מתנשפת תחתיו ונאנחת באוזניו. ידו הימנית של רפי גולשת למטה והוא חופן פלח עכוז חטוב ומיוזע, מצמיד אותה אליו ונדחק אליה עמוק יותר בעוד האקסטזה שלו קרבה ובאה.
דווקא פייגי היא שגומרת ראשונה. ברגע אחד היא מתנשפת התנשפויות קצובות ובמשנהו נעצרת ואנחה גבוהה וממושכת נפלטת מפיה ורעד דק פושה בידיה המחבקות אותו. יופייה כשהיא פתוחה אליו כך מטלטל את רפי ומשליך אותו אל על והוא חש ברעד המוכר בעורפו ובתוך כמה שניות ראשו נזרק לאחור כאשר חלציו מתחילים לפרוק את מטענם לתוכה. אצבעותיהם מוצאות אלו את אלו והן משתרגות בעוצמה בעוד רפי פולט נתז אחר נתז אל רחמה של פייגי, המשתוקקת כל כך, רעבה כל כך, חשופה כל כך.
רגעים ארוכים הם שוכבים כך, מיוזעים ומתנשפים, אצבעותיהם משולבות. דוק של זיעה מכסה את פניה של פייגי והללו מתנוצצים באור המנורות, נמשי כמו זורחים ככוכבים. עיניה הגדולות מביטות בו, לא מתחבאות, ומבען רגוע במפתיע. אולי היא תתעשת ותשנה את דעתה, היא נהגה כך בעבר, אך כרגע היא נראית שלווה, מסופקת, חושנית. היא מביטה בו בקבלה והוא רוכן לנשק את מצחה ואז נשיקתו יורדת אל אפה והנשיקה הבאה מוצאת את שפתיה. הם מתנשקים פעם ופעמיים ושלוש ומה שהתחיל כנשיקת "אינטימיות של אחרי זיון" מתפתח במהירות לתשוקה מחודשת. להפתעתו, אפילו איברו מראה סימני התעוררות. זה לא קרה הרבה זמן.
"בא לך עוד פעם?” הוא שואל באוזנה.
"אפשר?” היא עונה בתמימות מסעירה.
"אפשר לנסות.” עונה רפי ואז תוחב את לשונו לאוזנה בתגובה, סוחט ממנה התנשפות נרגשת. הוא מלחך את תנוך אוזנה וגל רטיבות מציף אותה למטה.
רפי אוחז בחולצתה ומתחיל למשוך אותה מעלה אך התנוחה אינה נוחה והוא אינו מצליח בכך עד שפייגי לא מסייעת לו. הוא צופה בשדיה עולים ויורדים בחזייתה במשך כמה רגעים ואז רוכן, שולח יד אל אחורי גבה ומתיר את קרסי חזייתה. פייגי שואפת בחדות כאשר הוא מסיר את חזייתה וכעת היא שוכבת תחתיו פשוקה ועירומה לחלוטין, תפוזי שדיה זקורים ומתריסים ושיערה מתבדר על הסדין כגלים בים ערמוני.
פייגי מגביהה את ראשה לקראתו ורפי רוכן ומנשק לה, שפתיהם כאילו מתרתכות זו לזו, שולחות בשניהם ניצוצות מכף רגל ועד ראש. ידיה מלטפות את עורפו, פולשות אל מתחת לחולצתו ותובעות בעלות על ישבנו בעוד לשונה חומסת את פיו ברעבתנות מתפרצת, ללא זכר לצניעות או ביישנות.
מבלי לומר דבר אוחזת פייגי בחולצתו של רפי ומושכת אותה למעלה, מנסה להפשיט אותה. רפי מסייע לה וכעבור מספר רגעים הוא משליך את חולצתו על הרצפה ופייגי סוקרת את חזהו השעיר, מלטפת את תלתליו בסקרנות ואת שריריו בערגה. היא שולחת את כפות רגליה להילחם במכנסיו עד שגם הם מחליקים מטה וכעת שניהם עירומים ורעבים זה לזו, טורפים זה את זו בנשיקות. רפי כבר קשה לחלוטין והוא מניע את אגנו בתנועות עמוקות ומדודות, חודר אליה עמוק ככל שהוא יכול. פייגי נאחזת בו, יד אחת על עורפו והשנייה על גבו התחתון, והיא מביטה בעיניו, ממששת את גופו, מריחה את זיעתו, שומעת את התנשפויותיו, טועמת את לשונו. בכל החושים, בכל הווייתה, רפי בועל אותה עכשיו והיא מתמכרת לסערה בכל חושיה.
רפי שולח יד מטה ומלטף את גופה העירום מהברכיים, דרך הירכיים והמותניים אל שדיה הגדולים והמוצקים. הוא גוהר מעט ומכניס פטמה וורודה אל פיו ופייגי נאנקת בקול לנוכח העונג הבלתי צפוי. מבלי להפסיק לשגול אותה הוא מפנק את השדיים הגדולים, מעסה אותם באצבעות חזקות, מלקק את הפטמות בלשון זריזה ומוצץ אותן בזו אחר זו. פייגי נרטבת כשיטפון מדברי תחת ההתקפה על שדיה ובתוך כמה רגעים קוראת בשמו, מחבקת את ראשו בעודה מתפוצצת תחתיו.
“נהנית?” הוא שואל בגאוותנות מסוימת כאשר היא שוכבת מתחתיו, מתנשפת בכבדות.
“מאוד.” היא מודה בתמימות מתוקה. “מאוד מאוד.”
רפי מניח לה לרדת מהשיא שלה, לא רוצה לדחוק בה יותר מדי בפעם הראשונה. הם מתנשקים באטיות פעם אחרי פעם, החדר דומם למעט צלילי שפתותיהם המתוודעות ברכות. אבל הוא רוצה עוד ובחלוף הרגעים הוא מתחיל להניע את אגנו בתנועה רבת משמעות והלחות המציפה את פייגי מאותת לו שגם היא נכונה.
התנוחה הזו בו הוא שוכב עליה היא אחת התנוחות הכי ארוטיות שיש אבל רפי רעב אליה ורוצה לכבוש אותה גם בתנוחה קלאסית אחרת. הוא מתרומם ואז אוחז ברגלה, מסמן לה להסתובב.
“תעמדי על ארבע.” הוא אומר ברכות ופייגי ממהרת לציית, נעמדת על ארבע, עירומה עכשיו מלבד נעלי הספורט.
“ככה?” היא שואלת בביישנות מטריפה ורפי מהנהן ונעמד מאחוריה.
ישבנה של פייגי קטן אך עגול במפתיע ועורה התברך בגוון כמעט שזוף. רגליה הארוכות פשוקות תחתיו, מותניה צרות וראשה זקוף, תלתליה נעים מעט בקצב נשימתה. רפי נושם מלוא חזה את הריחות האינטימיים הבוקעים ממנה ואז מקרב את קצה הזין אל בין שפתיה.
נשימתה פייגי נקטעת כאשר היא חשה בו מחליק אל הרטיבות שלה וגופה מתקשח לרגע לכן הוא מניח לה להתרגל אליו בתנוחה החדשה. המתח עוזב את גופה אחרי כמה רגעים ורפי מתחיל להחליק אל רטיבותה, צופה באיברו נעלם בתנועות קצובות בין הקפלים הרעבים של האישה הצעירה תחתיו. רפי מניח את ידיו על ישבנה הקטן, אגודליו מלטפים את כדורי עגביה המוצקים והשזופים, והוא ממשיך לדפוק אותה בתנועות אטיות ומתונות. שדיה הגדולים של פייגי מתנועעים בקצב הזיון, מבצבצים מדי פעם מתחת לגווה הצר.
רפי גוהר עד שידיו מגיעות אל שדיה הנהדרים. תוך שהוא מאזן את עצמו בזהירות, הוא מזיין אותה מאחור ומשחק בשדיה מלפנים, ופייגי נאנחת בהתרגשות לנוכח ההפתעה. ידיו חופנות ומעסות את השדיים הכבדים, משחקות בפטמות הזקורות בעודו שוגל אותה בתנועות קצובות, שוקע אל תוך רטיבותה שוב ושוב. פייגי מפנה אליו את ראשה, שפתיה החושניות פעורות קמעה באקסטזה ועיניה מתגלגלות מעלה כאילו הייתה מסוממת. באטיות היא מפנה ממנו את פניה ומשפילה את ראשה, חושפת את עורפה הצר בעודה מתמכרת לעונג שרפי מסב לה.
רפי מזדקף, ידיו של חוזרות לאחוז בישבנה העגול של פייגי בעודו מזיין אותה מאחור. בכל פעם שאגנו פוגע בישבנה, אדוות מתרוצצות לרגע על עורה הקטיפתי ושדיה הכבדים מתנודדים באטיות. פייגי אוחזת בסדין, נאחזת בו בעודה מתמקדת בבערה שהולכת וגואה בשיפולי בטנה ורפי חש בהתרגשות הלוהטת של ערוותה לופתת אותו כיד עטוית כפפה. האוויר מלא בריח המשכר של המיצים האינטימיים פייגי, בהתנשפויותיה הרכות ובאוושה המתוקה של זין המחליק לתוך נרתיק משתוקק.
“רפי…” היא נאנקת, פליאה ממלאת את קולה. “עוד אחד, רפי…”
“בואי אלי, יפיפייה.” הוא נאנח.
שניהם מתנשפים עכשיו בקול, ממלמלים זה את שמו של זו עד שרפי מאבד את השליטה ומשתחרר לתוכה, גונח בקול. פייגי מפנה אליו מבט רעב, נועצת בו את מבטה בעודה מתפרקת תחתיו, איברו ממשיך לפלוט לתוכה נתז אחר נתז סופת ברקי צמרמורות מטלטלת את גוו. כשהוא מרגיש שאין לו יותר מה לתת לה הוא כורע ונשכב לידה, מחבק אותה מאחור. פייגי מעבירה את ידה לאחור והם משלבים אצבעות, מתנשמים בשקט. ביחד.
"נחמד לשכב ככה.” אומרת פייגי בשקט אחרי כמה דקות, קולה מקיץ את רפי.
"כן.” אומר רפי ומתגלגל ממנה. “אבל אם אני לא יורד ממך עכשיו אני אירדם ככה.”
"זה לא נורא.” היא מחייכת, סמוקה וקורנת.
"את רוצה להתקלח?” שואל רפי.
"חייבת.”
"גם אני.” הוא אומר וקם מהמיטה, מתחיל לנוע לעבר הדלת.
"אתה חוזר? אחרי המקלחת, איך מיין?”
רפי מסתובב ומביט בה בסקרנות.
“אם לא אכפת לך…לחזור ולישון איתי.” אומרת פייג בשקט. “אני לא רוצה לישון לבד גם הלילה.”
"אין בעיה.” מחייך רפי. “אני כבר חוזר.”
רק באמצע המקלחת האסימון נופל לו וגם בקבוק השמפו שהוא אוחז, נוחת לו על הבוהן. אבל רפי לא שם לב לכאב: הוא גמר בתוכה פעמיים בלי קונדום. היא אישה חרדית והסיכוי שהיא משתמשת באמצעי מניעה בטח קרוב לסיכוי שיש לה פירסינג בדגדגן. וכל דיני הטהרה האלה…אם היא לא טמאה אז היא איפשהו על הצד היותר מסוכן של הפוריות. כוס אמק, איך הוא עשה כזאת טעות של טירון? תמיד הוא מקפיד לשאול, לברר, להגן על עצמו ועל בת הזוג שלו והנה הוא שכח את זה. פעמיים. איזה מפגר.
ואם היא תיכנס להריון? אלף סרטים עפים לו בראש. היא בטח לא תפיל, אז מה? תעמיד פנים שהוא של יששכר? תתגרש? ואם תתגרש האם הוא יצטרך להתחתן איתה? ואולי זה לא רעיון כל כך גרוע. ושוב הוא מקלל את עצמו ואת הטמטום והחרמנות והרשלנות שלו.
הוא מכריח את עצמו לעצור את החגיגה בראש וסוגר את המים. האדים הממלאים את חדר האמבטיה מרמזים לו על משך הזמן שבילה שם, שקוע במחשבות והוא מפלס את דרכו אל החדר המרכזי של הצימר שלו ומתנגב. אחר כך הוא מתלבט מה ללבוש לשינה: בדרך כלל הוא ישן עירום אבל עכשיו…לא נעים. מה לובשים למיטה כשאתה נואף עם אישה חרדית נשואה שהיא במקרה הבת של הבוס שלך? הוא מגחך לעצמו ולבסוף בוחר במכנסיים קצרים וחולצה גדולה. רפי מצחצח את השיניים ונועל את החדר.
הוא נוקש על דלתה של פייגי.
"יבוא.”
רפי נכנס ומוצא אותה לובשת כותונת שמרנית, ארוכת שרוולים וחסרת מחשוף. היא יושבת על המיטה בגבה אליו ומסרקת את שיערה בתנועות ארוכות, קורנת ושלווה. כמה חבל שהוא צריך להרוס לה את זה.
פייגי מסתובבת אליו ומחייכת בביישנות אך רפי לא יכול לשמור את זה בבטן.
"יכול להיות שאת בהריון.” הוא פולט.
"מה?!”
"את לא משתמשת באמצעי מניעה, נכון?”
"מה, הגלולה הזאת?”
"כן.”
"מה פתאום?!”
רפי נאנח.
"את לא משתמשת בגלולה, אני לא שמתי קונדום…פאק, איזה אידיוט אני.”
"אבל…רק יששכר יכול…”
"מה, לעבר אותך?”
"כן. רק בעלי יכול…לא?”
גיחוך מריר נפלט מפיו של רפי ואחר כך הוא מתנשף.
"זה לא עובד ככה. כל גבר יכול לעבר אותך.”
"אני לא יכולה להיכנס להריון ממך! אסור לי!”
"כן, אני יודע.” הוא נאנח. “תראי, אפשר לקנות גלולה בשביל…”
"גלולה? איר זענט נישט נאָרמאַל! אני נראית לך כמו איזה זוינע?” היא נותנת בו מבט רושף. “אתה עשית את זה בכוונה…את הכל! צא מפה מיד!”
"זה נשמע כמו רעיון טוב כרגע.” הוא ממלמל.
הוא יוצא מהצימר שלה וחוזר אל החדר שלו, שם הוא מתפרק על מיטה ונרדם מיד.
בבוקר הוא מתעורר לשמע דפיקות על הדלת. שיט, זאת בטח ארוחת הבוקר.
"רגע!” מקרקר רפי לעבר הדמות שבדלת. הוא מאתר בחפזה מכנסי טרנינג ישנים שהביא ולובש חולצת טי ואז פותח את הדלת.
פייגי עומדת בפתח, לבושה מגרב ועד מטפחת ומבטה רציני.
"בוקר טוב.” אומר רפי.
היא לא עונה לו במלים, רק נדה בראשה בתשובה. רפי רואה שהיא רוצה לומר משהו והוא מחכה, נותן לה להוציא את זה. לאחר כמה רגעים היא אומרת:
"אני מצטערת על מה שאמרתי אתמול. אני לא חושבת שעשית את זה בכוונה. איך מיין…כן, חלק מהדברים עשית בכוונה, אני לא ילדה. אני מבינה שלא היית תמים לגמרי.”
"פייגי, אני…”
"תן לי לגמור לדבר. מה שאני מנסה להגיד זה שגם אני הייתי שם, אני לא יכולה להיתמם. אמנם לא ידעתי בדיוק איך זה…עובד…אבל אני לא יכולה להגיד שלא היה לי מושג מה קורה. היה לי.”
רפי נושף ארוכות.
"ואם את בהריון?” הוא שואל.
"וואס באַשערט דאָס ווערט. אלוהים מכוון הכל.”
רפי מהנהן. הוא מת לחבק אותה אבל לא יודע אם הוא יכול. נראה שגם לפייגי יש את ההתלבטות הזאת והיא נושכת את שפתה התחתונה ונעה לקראתו מבלי משים אבל ברגע האחרון מתרחקת צעד.
"אני…חשבתי על זה. אני מעדיפה שלא לטייל היום. אתה צריך לנסוע לצפת?”
לא משנה אם זה נכון או לא, זה לא שלא יסתדרו בלעדיו בצפת, אבל רפי מבין שהיא צריכה להיות לבד כרגע.
"כן, אני צריך לנסוע לראות שם כמה דברים.”
פייגי מהנהנת.
"יש לי שאלה.” הוא מוסיף.
"מה?”
"את הולכת להיות מגעילה כמו בפעמים הקודמות? לא לדבר איתי וכל ההצגות האלה?”
פייגי מרכינה את ראשה ונדה.
"אני הייתי די מגעילה, נכון?” היא אומרת בראש מורכן.
"כן.”
"אני מצטערת.” היא מהנהנת באשם. “אני באמת אשתדל שלא.”
בעלת הצימר מגיעה אל הרחבה, נושאת עגלה ועליה שני מגשים מכוסים בבד. היא כבת חמישים ושיערה הלבן אסוף בקוקו פשוט לאחור. פניה שזופות וצרובות רוח וקמטים מעטרים את זוויות פיה ועיניה.
"בוקר טוב!” היא מחייכת אל שניהם.
"בוקר אור.” עונה רפי.
בעלת הצימר מקרבת את העגלה אל השולחן המשותף לשני הצימרים ומתחילה לפרוק את המגשים.
"אני מעדיפה לאכול בפנים.” ממהרת פייגי לומר.
"באמת? חשבתי שאתם…”
"אני מעדיפה לאכול בפנים.” מסמיקה פייגי.
"אין בעיה, אין בעיה…טעות שלי.” היא ממהרת להעמיס את המגש בחזרה אל העגלה. היא נכנסת עם פייגי אל הצימר של פייגי ואז נכנסת אל זה של רפי ומחייכת בנימוס כשהיא פורקת את המגש.
"חבל, דווקא נראיתם זוג כל כך נחמד.” היא לא מצליחה להתאפק. רפי לא עונה.
כשהיא יוצא, רפי מתחיל לנקר במזון. טוב, לפחות הוא לא חוטף את מלוא העוצמה של מלכת הקרח, נדמה שהיא מראה סימנים של התבגרות. זה משאיר רק את העובדה שהיא דה פקטו לא מדברת איתו והפרט הפצפון שיש מצב שהיא בהריון ואין שום סיכוי שהיא תסכים להפלה. אחלה.
כשהוא יוצא הוא לא יכול שלא להציץ בדלת חדרה של פייגי אבל זו נעולה ובלב כבד ועמום כמו כדור עופרת הוא עולה לפיקאפ הענק ונוסע לצפת.
באתר העבודה כבר התחילה, החברה' האלה מתחילים מוקדם, נראה שכל השבועות שהיו תקועים תקעו להם פלפל במקום עליו נהוג לשבת. האתר מלא צוותי פועלים, מנהלי עבודה, קריאות ואווירת אקשן מרוממת נפש. חיוך נלהב מתקבע על שפתיו של רפי בעודו משוטט אנה ואנה באתר, מקפיד לשתוק הרבה ולשאול מעט. אחרי הכל, המקצוע הפורמלי שלו הוא מתכנת ואם מישהו שלא מכיר אותו ישאל אותו איפה הוא למד ומה בדיוק, התשובה שלו תגרום לברכפלד להיראות רע.
הוא נשאר באתר עד הצהריים ואוכל ארוחת צהריים עם הפועלים. ערבים, דרוזים, חילונים וחרדים מתערבבים בלי הרבה בעיות, אחים למשימה, שומטים ללא קושי את המשאות ההיסטוריים אשר אמורים להכפיף את גוום. כאן, באתר, בלי דגלים וססמאות כולם סוחבים ביחד וכולם חותרים לאותה משימה, להתקין כבר מיזוג בישיבה הזאת ולהתחיל לגמור עם השיפוץ שכמעט הפך את המבנה לפיל לבן.
הטלפון מצלצל כאשר הוא גומר את ארוחת הצהריים.
"זבולון, ברוך רופא חולים! ווס הערצאך?”
"א–בי געזונט, אני רואה שאתה מתחיל לדבר כמונו, ישר כויח!”
"הניתוח עבר בסדר? הכל בסדר?”
"כן, כן. השבח לאל. מה קורה בצפת?”
"זהו, התחלנו לזוז.” מבשר רפי בחיוך גדול. “אני באתר ונראה שמצאנו פתרון שכולם שמחים איתו.”
"אתה גאון. עילוי ממש. עולם הישיבות מפסיד בכל יום שאתה מתבזבז על מזגנים, תאמין לי.” צוחק זבולון. “רובינשטיין מאושר, אף פעם לא שמעתי אותו ככה. והכל בזכותך, רפאל. הכל בזכותך. אשרי ההורים שלך, הלוואי שיכולתי…” הוא מתחיל ומשתתק, מבין שנסחף.
"אתה רוצה לבוא הנה?” שואל רפי.
"הלוואי, אבל אני לא אוכל להסתובב עוד שבוע לפחות.” מתלונן זבולון. “הרופאים האלה, אתה יודע.”
"טוב, נקווה שזה יגמר מהר.”
הוא נשאר עד שהשמש מתחילה לשקוע ואז נפרד מרובינשטיין, ג'לאל וראמי בלחיצות ידיים ועולה למכונית הגדולה. הצללים מתארכים בעודו גולש מההר, תוהה בינו לבינו באיזה מצב רוח ימצא את פייגי. היום העמוס הצליח להשכיח ממנו לכמה שעות את אירועי הלילה הקודם אבל מה שקרה לא הולך להיעלם: חוץ מזה שהיא חרדית ונשואה הוא שכב אתה, פעמיים, וגמר בתוכה ללא קונדום. הרבה דברים יכולים לקרות מכאן, מיעוטם חיוביים.
כאשר הוא מחנה את הרכב הוא מוצא את פייגי יושבת על ספסל מחוץ לצימר, קוראת בספר.
"שלום.” היא מחייכת אליו וחיוכה מפציע מבעד לענני הספקות שבליבו, מפזר אותם לכל עבר.
את ארוחת הערב הם כן אוכלים ביחד. השיחה זהירה, טעונה. פייגי שמחה לשמוע על פריצת הדרך, אולי שמחה מדי. היא מתאמצת שלא להפיל עליו את כל האחריות אך רפי רואה שהיא במצוקה. בורחים אל שיירי המתיקות באוויר מליל אמש, אל סיפוריו של רפי על פרויקט צפת.
הארוחה הולכת ואוזלת ושאלת הלילה מתאבכת מולם כמו ענני סערה באופק, כבדים ושחורים. השיחה דועכת לשתיקה. איך ישנו הלילה, ביחד או בנפרד? מה ההשלכות של ההחלטה הזו ומה ההשלכות של ההחלטה השנייה. נדמה ששניהם מחפשים תשובה זה בעיניה של זו אבל שניהם אבודים, תועים במבוך של השלכות ואיסורים.
“טוב…” נאנח רפי ביותר כאב ממה שהתכוון. “אני עייף…אני הולך לישון.”
זהו, הוא אמר את זה. אני הולך לישון. הוא מקווה שהיא תציע להצטרף אליו אבל פייגי רק מהנהנת בראש מושפל.
“אני אסדר פה,” היא אומרת בלי לפגוש את מבטו. “עבדת קשה היום.”
“לילה טוב.” אומר רפי.
“לילה טוב.”
רפי מתקלח בלב כבד, פועל על אוטומט בלי לחשוב. הוא מייחל כבר למיטה הרכה, לעצום עיניים ולישון. לא יכול לחשוב יותר, עליה, עליהם, על יששכר. הלב קורע אותו מבפנים. הוא לובש תחתונים ונכנס למיטה ואז דפיקה בדלת.
“רפי?” נשמע קולה של פייגי.
“כן.”
“אני יכולה להיכנס?”
“ברור.”
פייגי פותחת את הדלת, לבושה בכותונת הארוכה שלה.
“אני לא יכולה לישון לבד, אפשר לישון איתך?” היא שואלת. “אבל רק לישון, בסדר?” היא ממהרת להוסיף.
לבו של רפי גואה והוא מחייך אליה בחדווה.
“ברור, ברור. בואי.”
הוא עושה לה מקום ופייגי נכנסת למיטה ומפנה אליו את גבה. רפי מתקרב אליה ומחבק אותה מאחור וכך הם נרדמים, העצב והאהבה מעורבבים כמו מלח וסוכר בערמה אחת.
==============
וואו וואו חייב המשך דחוףףףףףף זה ענקקקק
מקסים. כמו סיפור אהבה. יש בו מן האותנטיות.
פרק נהדר , מחרמן וכתוב מעולה . אהבתי את הכיוון הרומנטי .
אני מודה לך שנמנעת מקליף האנגר מעצבן בסוף פרק שמשאיר טעם רע .
לדעתי עם סוף סגור גם חשים סיפוק וגם רוצים לשוב לקרוא בעוד שבועיים.
פרק מעולה.
הבנייה של הסיפור עד הרגע שבו הם פורצים את כל הגדרות פשוט מעולה.
רק שאלה- הוא לא שמע על פוסטינור?
גם כן לא יכולתי שלא לתהות על זה
אם תדקדק בטקסט תמצא שהוא הציע את גלולת היום שאחרי והיא סרבה
הוא עשה עריכה קלה בעקבות התגובה..
זה לא הופיע בהתחלה..
תיקונון קטן שלא משפיע על העלילה…
משה רבינו הסתכל על הארץ המובטחת על פסגת הר נבו ולא הר סיני…
חוץ מזה- מושלםםםםם!!!!!
תפנית ממש גרוע בשני הפרקים האחרונים.
מעבר מדי מיחס משפיל של זרע על הפנים במשרד ואיסור לנקות את הפנים לאינטראקציה רומנטית, מעבר חד ולא קשור.
כרגיל, כתוב היטב.
באמת תהיתי מה יוביל את פייגי ורפי לאנאלי 🙂
מעניין בהחלט.
נהדר פשוט נהדר ,הכתיבה ברמה מאוד גבוהה,המטאפורות בהקשר המדוייק ביותר "סוקר את פייגי הפרושה תחתיו כמו משה מול הר נבו,אלא שמשה הזה לא יסתפק בצפייה אלא יכנס עמוק אל לב הארץ הנתונה לו ולזרעו" מדהים…. הסיפור בפרק הזה התמקד מאוד ברומנטיקה ותשוקה ממש כמו רומן אירוטי איכותי, אני מאוד אוהב את הכניעה של הדמויות הנשיות שלך,וזה שמלכלכים אותן בשפה…. במיוחד בקונטקסט של הדת פה והכפירה במוסכמות. פרק מצויין לסיפור מצוין. 5 כוכבים לא לשכוח לדרג זה מגיע לו.
זה התחיל כסיפור קלאסי של כיבוש כמו שדור יודע לעשות היטב, והפך לרומנטיקה בסגנון שייקספירי. לא לשם כך התכנסנו כאן
בתולה? באמת?
פרק מדהים
פעם ראשונה שאני מגיב…
אבל אם כבר, דור אתה הכותב האהוב עליי לסיפורי זימה. כתיבה מדהימה, תודה רבה!
וסוף סוף אחרי כל כך הרבה בילד אפ..
נראה לי גיטי נתפסה על חם מול האתר של דור ועקבותיה לא נודעו.
דור מה דעתך על שיכתוב של סיפורי תנך?
ואברהם לא ידע את שרה וכל הפילגשות… התנך מלא זימה איך אין שום דבר באתר על כך?
היי! זאת הפעם הראשונה שאני מגיב, אני קורא הדוק שלך, עוקב אחרייך וקורא את כל הסיפורים שלך, אוהב את הכתיבה שלך ואת רוב הקונספטים שאתה משחק אתם.
לגבי הסיפור, הסיפור מצוין לדעתי הקטנה. בהתחלה חשבתי שהסיפור מתקדם לאט, אבל אחרי שהתחלתי להשתעשע בכתיבה בעצמי עם סיפור ארוך שכבר עומד על 80 עמודים ועוד לא קרוב אפילו לסיום, הבנתי שאין מנוס מהתקדמות אטית לפעמים, בראש של הכותב הדמויות קמות לחיים ולכתוב אותן עושות משהו מוקדם מדי או משהו שסותר את האופי שלהן צורם וחורה לכותב, ובכלל הורס את הסיפור.
בקיצור הסיפור מצוין ולמרות שההתקדמות נראית אטית היא בדיוק בקצב הנכון, הדמויות של פייגי ושל רפי עגולות וכיף לקרוא על הלבטים שלהם ומה מניע אותם, המשך כך!
אתה מפרסם את הסיפור איפה שהוא?
כרגע לא, יש לי הרבה סיבות לא לפרסם ורק מעט סיבות כן לפרסם. אני מאוד מקווה שהמניעות שלי יפתרו ככה או אחרת כי אני באמת רוצה לקבל פידבק על הכתיבה שלי.
לא רק בראש של הכותב, לדעתי. גם של הקורא.
היתרון הגדול של המדיום הזה לעומת פורנוים אחרים זה היכולת להכנס לראש של הדמויות
בדיוק.
סיפור מעולה ועגול, שמאפשר להכנס יותר ויותר פנימה (ואני חולה על הארמזים שלך)
למה לא העלו עוד פרק??? מחכים בכליון עיניים
איך ידעתי שהנחליאלי יכיש!
זהו חברות וחברים,
דור יצא לחופשה השנתית ויחזור אחר החגים.
זה הזמן לחזור ולהנות מהסיפורים הקודמים.
קיץ מצוין לכולם, תודה דור!
הנה שאלה טובה שלא שאלנו את דור לראיון שלו עם עצמו, למה כל שנה חופשה של חודשיים שלשה 🙁
אולי יש לזה קשר לסקטור מסוים של מוסדות שגם יוצאים לחופש בתקופה הזו.
פרק יפהפה! יש למישהו את האימייל של דור?
הסיפור הזה הוא מלאכה ספרותית גאונית!
מאיפה כל הידע על ניואנסים וניבים באידיש ובחרדית? מופגן כאן ידע נרחב… אתה חרדי דור?
אני חרדי ועולם המין מעסיק אותי בכל יום…. מה לעשות..
לחרדיות יש קסם זוהר ומיוחד שמגיע מהצניעות והתמימות שלהן, זה הסיפור הכי כואב בכל הענין הזה, משהו ממגנט וכואב במריריותו.
מישהו מכיר את התחושה?
לצאת לחופשה שבועיים+ אחרי פרסום פרק? מרגיש קצת שרימית אותי.
הסיפורים האלו מדהימים
יש סרטי פורנו בסגנון הזה?
שלום רב,
אני ממש אוהב את הכתיבה ואת הסיפור : כל הכבוד לך !!!
האם ניתן לצמצם את פרקי ההמתנה ביין הפרקים השונים ?
תודה מקרב לב על הזכות ועל החוויה להיכלל ברשימת הנמענים. ישר אל ________________________________
מכור ולא מצליח להתנתק מהאתר הזה…
ואחרי שמגיע לפורקן כמה יסורי מצפון על העבירה ועל הריחוק מה׳
אבל חוזר שוב כמו מכור לסם
למישהו יש רעיון?
אם יש אלוהים, הדבר היחיד שאכפת לו זה שתהיה נחמד לאחרים, זה הכל. כל עוד אתה לא פוגע באף אחד אתה לא עובר שום עבירה. שמחתי לעזור.
למה אתה לא ממשיך
אחת הטובות 🙂
כן, יש לי רעיון. תפסיק להאמין.
אני הפסקתי להאמין לפני כמה שנים, וזה עשה לי רק טוב. אתה מבין שאתה חופשי לעשות מה שאתה רוצה בלי שום רגשי אשמה. בכיף.
אני מסתכל על הדת היום מזוית אחרת, לא של שנאה או אנטי, אלא אתאיזם. הנחת היסוד כרגע היא שאין אלוהים. בדיוק כמו שתלך להצגה של קוסם – הנחת היסוד שלך היא שהקוסם לא אמיתי ותמיד יש איזה טריק גם אם אתה לא מבין מה היה בדיוק.
אני היום מבין את המנגנון של הדת, ולמרות שאני מאוד מעריך את החינוך הדתי ואת מה שהדת עשתה (ובמיוחד המגזר הדתי לאומי),
לאחר שאתה מסתכל מנקודת מבט מפוכחת אתה מבין שיש פה מנגנון עם הרבה מרוויחים, ואלוהים הוא האחרון ברשימה של גוזרי הקופונים (כי הוא לא קיים…).
היום כשאני מסתכל על דתיים שמתפללים ושופכים (באמת) את ליבם, זה נראה לי יותר כמו מקרה מצחיק של אוסידי.
אז קח את זה בקלות, הזרע שלך לא באמת יוצר רעידות אדמה. רק אולי קצת כאב ראש וסחרחורת.
דרך אגב אני עדיין מנהל אורח חיים דתי כיוון שאני בתוך משפחה, "ולצאת מהארון הדתי" יהיה כרגע זעזוע גדול מדי בשבילה.
הנחת המוצא שלי היא שהוא כן קיים ולכן העצה פחות מדברת אלי.
עשיתי קצת חושבים בזמן האחרון ואני חושב שזה כן פוגע בסביבה. הרי התמכרות לאוננות מרחיקה את הקשר הזוגי. אשתי פתאום פחות מעניינת ויש לי פחות סבלנות לילדים.
אפילו כשאנחנו שוכבים זה לפעמים הרבה פחות מספק מלקרוא סיפור טוב של דור.
כאילו עולם הפנטזיה הקסום פה מפריע קצת בלהנות מהדברים הקטנים בחיים.
אז תשאל למה אני עדיין פה… כי אני מכור.
נכנס כמה פעמים ביום לראות אם דור עדכן עוד פרק למרות שהוא בחופשה השנתית.
זה מקום קסום לברוח אליו
יסורי מצפון בגלל דת זה משהו אחד, והתמכרות לאוננות זה משהו אחר לגמרי.
אם האוננות תופסת חלק נכבד מהיום שלך ומפריעה לתפקוד שלך, אני מציע שתנסה לפנות בדיסקרטיות לגורם מקצועי.
תאמין לי שגם זאת הייתה הנחת היסוד שלי, ואז יום אחד (באמצע תפילה) הגעתי למסקנה שאני לא מאמין.
זה לא קרה באותו רגע, אלא פשוט היה רגע של כנות עצמית. גיליתי שכבר המון זמן אני לא מאמין, ואותו רגע רק הבנתי את המציאות.
הבנתי שאני לא מאמין בפיות, מלאכים ושדים, ולא בישות ששולטת לכאורה בחיי.
בתור בוגר ישיבה אני מכיר את היסורים שאתה עובר טוב טוב. ותאמין לי, זה כל כך מיותר.
בהצלחה.
אורן. אתה מקסים.
אולי תיידע את אשתך ותדברו על זה? תשלבו את זה כחלק ממערכת היחסים?
תקח את הרצון שיש לך לאונן ותחזיק אותו עד שאתה כבר לא מסוגל יותר (בשלב הזה שאתה מסתובב בחוסר סבלנות וחושב על זה 90% מהיום)
תזיין את אשתך ואז תגש לסיפורים להכין את עצמך לפעם הבאה
הפורקן הרבה יותר טוב וגם אשתך תהנה
עצה מצוינת.
חשבתי עליה לבד וגם יישמתי. אחרי שגמרנו והיא נרדמה הלכתי לשירותים פתחתי את הידית ואוננתי.
זה חזק ממני.
עצה יותר טובה:
קרא ביחד עם אשתך את הסיפורים ותעצים את הכיף ביחסי המין איתה, ולא תזדקק לאונן.
מדהים….
כתיבה מרתקת
מצפה להמשך😃
יש המשך?!?!??!?!
או שפייגי מתה או שרפי התחתן (או אולי דור…) אחרת מה סיבת המוות של הסיפור???
נראה שיש לא מעט קוראים וקוראות קבועים של הבלוג הזה שמצפים בכליון עיניים לקרוא את הפרק הבא בקורות חייהם של פייגי ורפי, או נכון יותר מה מסתתר מאוחרי כל שבירת המסגרות של פייגי.
כיון שדור בחופשה ואיננו רוצים להפריע לו, אני מציע בואו נמשיך את הפרקים בעצמנו דרך אופציית השאר תגובה. בכל פעם מישהו ימשיך את הפרק עם ארבע-חמש שורות. אפשר להמשיך את הכותב הקודם או להמשיך את הפרק עצמו.
אז הנה דוגמא:
באמצע הלילה רפי מרגיש את ידה של פייגי מלטפת אותו. הוא מזדקף באופן מיידי, ואיתו גם מזדקף גם החבר שבתחתונים. האפ פייגי מזמינה אותו לסקס לתוך הלילה? האם כל התשוקות הכמוסות והגלויות עומדות להתממש?
פייגי אומרת בלחש: "רפי – אני חייבת להתנצל". להתנצל??? מה פתאום היא צריכה להתנצל? על מה בדיוק? אבל פייגי ממשיכה: "אני הבאתי אותך לצימר הזה כדי שנשכב ותעשה לי ילד"
המשך יבוא על ידי מי מהקוראים…
ובינתיים בביתם של יששכר ופייגי…
"אני לא יכול יותר עם העמדת הפנים הזאת" אמר יששכר לרבקי שעה שליטף את פניה.
היא שכבה ערומה לצידו ושדיה נלחצו לגופו
"אני יודעת, יששכר. וגם אני אוהבת אותך. אבל אני לא יכולה לעשות את זה לאחותי. אם תעזוב אותה היא לעולם תישאר לבד. מי יקח גרושה "משומשת"???"
רבקי שלחה את ידיה במורד ביטנו של יששכר לכיוון אברו שהזדקף מיד למגע ידיה העדינות.
"אני רוצה אותך, יששכר. וגם לא רוצה לפגוע בה. בוא אלי עכשיו!"
יששכר, כבר חשב שאחרי שרוקן את זרעו בתוך אחותה הקטנה של אשתו לפני פחות מ-20 דקות לא יוכל להגיע לזקפה מלאה שוב, אך כעת הרגיש שהתבדה ואברו קשה וזקור.
רבקי כבר פישקה את רגליה ומשכה את יששכר אליה תוך שהיא אוחזת במבושיו.
לזאת יששכר לא יכל להתנגד.
הוא נשכב מעליה ובתנועה מהירה החדיר את כל אברו הקשה לתוך אהובתו.
"אהווו!" צעקה רבקי שעה שאברו תקוע עמוק בתוכה,
"אהה!" החלה רבקי לצעוק מהנאה עילאית עת שהחל לצאת ולהיכנס לתוכה בעוצמה, תוך שהוא מלקק את אוזנה וחופן בחוזקה את עכוזיה.
המשך יבוא…
כבר ראיתי נחליאלי!
אני כבר לא מעוניין בסקס!
הסיפורים שלך גם בלי הסקס מושכים אותי.
מה יהיה עם רפי ופייגי?
"סיכמנו! כל עוד אתה ממלא את החלק שלך בעסקה אני אמלא את חלקי"
יששכר ורפי הביטו זה בעיניו של זה ולחצו ידיים.
העסקה היתה פשוטה:
יששכר ממנה את רפי לשליח ל"מצוות עונה" לאשתו ומתיר לאשתו לקיים יחסי אישות עם שליחו של בעלה לקיום המצווה.
רפי מתחייב לקיים את מצוות עונה במקום יששכר ולספק את כל צרכיה המיניים של פייגי.
שניהם מתחייבים אחד כלפי השני לשמור על עניין העסקה והשליחות בסוד מוחלט.
רטובה מזיעה ומזרע נשכבה פייגי על גבה על המיטה הרחבה.
"כל הגוף שלי בצמרמורת ממה שאתה עושה לי, רפי! גם כשכולך בתוכי וגם מה שהאצבעות שלך עושות… אני לא יכולה לעמוד בזה…"
רפי היה צריך לנוח ולצבור כוחות לפני הסיבוב הבא, אבל פייגי לא יכלה לחכות.
אחרי מציצה קצרה שהעמידה חזרה את אברו הנוקשה היא התיישבה עליו והחלה שוב לנוע כשהוא בתוכה והדגדגן שלה מתחכך בו.
רק שהסיפור לא יסתיים בקרוב!
חיכינו כל כך הרבה ל"מה שקרה בצימר" – שרפי ופייגי באמת יעשו את זה סוף סוף.
דור – בבקשה תן לנו עוד כמה פרקים כאלו!
צוויץ צוויץ צוויץ
רפי התהפך מצד לצד במיטה הזוגית הגדולה
מתנדנד בין שינה לעירנות
פתאום הוא שם לב ונזכר שפייגי שוכבת איתו באותה המיטה
רפי שכב על הצד והרגיש את פייגי ישנה מאחוריו, שוכבת גם היא על הצד צמודה אליו.
האם היא לא היתה לבושה בכותונת כשנשכבה לצידו בתחילת הלילה?
אבר המין שלו כבר מזמן היה קשה וזקור. כנראה שעברו כמה שעות מאז שזרעו נפלט לתוך רחמה הבלתי מוגן.
כעת הוא כבר היה ער לחלוטין ורק המחשבות התרוצצו בראשו. האם הוא באמת מעוניין להכניס להיריון אשה נשואה? חרדית? הבת של הבוס שלו? ומצד שני… פייגי… תחושות העונג שאחזו בו כששכבו לא עוזבות אותו גם עכשיו. היה זה עונג שמעבר לעונג המגע המיני. יש כאן משהו אחר.
פייגי נאנחה קלות, כנראה תוך כדי שינה, וידה הונחה מעצמה על מותניו של רפי.
היא כל כך קרובה… קצת יותר נמוך…
האם היא מזיזה את אצבעותיה? האם היא ישנה או ערה? היא רוצה לגרום לו לאבד את שפיותו?
רפי לא זז. עכשיו כבר יותר ויותר נראה שפייגי בהחלט מלטפת בעדינות את ביטנו התחתונה. אולי מתוך שינה ואולי מתוך בחירה מודעת.
רפי שולח באיטיות יד לאחור ומלטף את עכוזה החשוף של פייגי ששוכבת על צידה מאחוריו.
פייגי מגבירה את הקצב וממשיכה במסעה האיטי להחריד מביטנו של רפי כלפי מטה.
אם עוד היה ספק קלוש קודם, עכשיו כבר לא נותר צל של ספק. היא ערה ורוצה אותו.
ההתלבטויות והמחשבות שהתרוצצו בראשו נעלמו כלעומת שבאו ורפי חושב רק על התחושה בתוך ערוותה של פייגי. החיכוך בתוכה, השדיים הגדולים שלה נלחצים עליו, שערה הערמוני עם הריח הנעים והחיוך. החיוך שלה כשהוא בתוכה, נכנס ויוצא ממנה.
פייגי כבר אוחזת בחוזקה באברו הקשה. היא לוחשת באוזנו: "התגעגעתי רפי. אני אוהבת אותך ורוצה אותך הכי קרוב אלי שרק אפשר! תסתובב אלי…"
רפי מסתובב לכיוונה של פייגי ומנשק את שפתיה. פייגי פותחת את פיה כאומרת "לא ככה, רפי. עם הלשון, כמו שעשינו קודם"
"רפי…", לוחשת פייגי באוזנו תוך שהם מחובקים, "זה כבר לא משנה עכשיו, נכון?"
"מה?" שואל רפי
"אם שוב תזריע אותי" אומרת פייגי לרפי בקול ענות חלושה
מה לענות לה? מה עונים על שאלה כזאת?
אין דבר שרפי רוצה יותר מאשר את פייגי כאן ועכשיו. ברורות לו ההשלכות של תשובה לא נכונה לשאלתה של פייגי.
"לא, יפה שלי. אחרי אתמול זה כבר לא משנה"
זאת התשובה שפייגי ייחלה לה.
עוד לפני שהספיק לסיים את התשובה עלתה פייגי מעליו והחלה לנוע קדימה ואחורה על אברו של רפי.
החיכוך של ערוותה השעירה באברו הקשה גרמה לו לתחושות נעימות עד כדי בלתי נסבלות. הוא הרגיש שהוא עומד להתפקע, ובהחלט לא התכוון לוותר על חדירה לתוך נרתיקה הצר והנעים של פייגי.
בתנועה חדה הוא פיסק את רגליה, מפיל אותה עליו ומשפד אותה על אברו הזקור כלפיה.
"איייי!" צעקה פייגי
רפי נבהל: "הכאבתי לך? סליחה יפתי!"
"לא רפי… רק תמשיך… חזק… זה נעים לי נורא כשאתה בתוכי ככה"
רפי לא היה צריך יותר מזה כדי להתחיל לפמפם כלפי מעלה, נכנס ויוצא בעוצמה, ושוב נכנס בעוצמה רבה לתוך הנרתיק שכה ציפה לו. צעקותיה של פייגי עלו והתגברו תוך שהוא חודר לתוכה עד שהיה נדמה לו שלא רק בצימרים הסמוכים יכולים לשמוע אותם, אלא אף בבית של בעלי הצימר רק חרשים לא ישמעו את הצעקות ויבינו מה קורה בתוך הצימר.
רפי המשיך כך עוד ועוד, ופייגי בעצמה עולה ויורדת מעליו, עד שהרגיש שהוא כבר לא יכול יותר.
זרמם של זרע חם נפלטו לתוך אהובתו, והיא מצידה בהבעת אושר ועונג החלה לנשק אותו ולהגיד לו: "תודה רפי. תודה על הכל…"
וואוו!!!!!
דור, אני חושב שקצת התבלבלת.
כתבת "אשוב כאשר השלכת תכסה את הרחובות בעלים ונחליאלי יקפץ ברחובות. ".
נראה לי שהתכוונת לכתוב "אשוב כאשר פתותי שלג צחורים יעטרו את הרי ירושלים וגשמי זעף ימלאו את נתיבי איילון עד מעבר לגדותיהם".
אולי הוא מת?
נראה לי הוא לא חוזר
שטויות
הוא חוזר תמיד רק באוקטובר
רוצים עוד סקס!
לא יכולים לחכות!
דור תחזור!
מדהים מדהים מדהים!
חולה על סיפורי סקס מרגשים.
סוכר ומלח ביחד – סוף עם טעם עצום לעוד..
בא לי סקס עכשיו, בגללכם ובגלל רפי!