ארוס, אדוניס, ארס – פרק י"ח

לפרק הקודם

============================

אריק פותח את פיו לומר משהו אך אף מילים לא יוצאות. הוא מנסה שוב אך לא מצליח לייצר משפט. לבסוף הוא קורס על כיסא בפינת החדר, נזכר במעומעם ביום שהביאו את הכיסא וכמה אשתו התנגדה למיקומו בחדר השינה. “מי יושב בחדר השינה?” , היא שאלה אז. הוא סתם התעקש בלי סיבה והכיסא האדיוטי נמצא שם כברכמה זה? שתיים עשרה שנים?

ערן וענת טורפים את ארוחת הבוקר, אדישים כביכול אליו אך הוא מבחין בה מגניבה מבטים לעברו, מבטים רווי אשם. מה שווה האשמה שלה אם בסופו של דבר היא קופצת עליו כמו זונה חרמנית, הא? אריק שוקע בהרהורים נוגים ומנסה שלא לחשוב על המצב המחריד אליו הוא נקלע.

"דוד אריק!” קוטע ערן את שרעפיו והיא מרים את מבטו, מבין בדיעבד שאחיינו קרא לו כבר פעמיים.

"מה?”

"תודה, זה היה מצוין.” אומר ערן. “אתה יכול לפנות.”

הם החזירו את כלי האוכל אל המגש ואריק צולע לעבר המיטה שהייתה מיטתו ולוקח את המגש במאמץ. הוא לא רצה להבחין בכך אבל איברו של ערן שוב זקור והוא מלטף אותו בעצלתיים, מלקק את שפתיו.

"תעשה טובה, לפני שאתה יורד.” מבקש ערן.

"מה?”

"יש צנצנת וזלין בחדר האמבטיה, אתה יכול להביא לי אותה? בארון השמאלי.”

"בשביל מה?” שואלת דודה ענת בחשדנות וערן מגחך אליה.

"ערן, לא!” היא אומרת.

אריק צולע לעבר האמבט ומוצא שם את הצנצנת הקטנה של הוזלין. מחדר השינה הוא שומע אותם מדברים ואולי גם מאבק מסוים וכשהוא צולע בחזרה אל חדר השינה, אשתו כורעת על השטיח וערן מצמיד בכוח את פלג גופה העליון אל המיטה.

"ערן די! לא!” היא רושפת אך ערן רומז לדודו להתקרב אליו ולפתוח את הצנצנת. בידו השמאלית הוא מרתק את דודתו הנאבקת למיטה ובימנית הוא מושח את איברו בוזלין, מאונן אותו לקשיות מלאה והחיוך הפושה על פניו הוא כמעט לא אנושי.

"שב, תהנה מההצגה.” אומר ערן וכורע מעל דודתו הנאבקת תחתיו. היא קוראת במחאה כאשר ראש הזין המשומן מחליק על החריץ שבין פלחי עכוזה וברגע הבא צווחתה מפלחת את חלל חדר השינה כאשר אחיינה החזק מחדיר את איברו הקשה אל התחת העגלגל. למרות הבחילה הממלאת אותו, אריק צופה מרותק מאחיינו הבועל את אשתו בתחת, מתעלם מתחינותיה הרמות. ערן מתחיל לאט אך לאחר כמה רגעים הוא רוכב עליה חזק ומהר, אפילו אוחז בשערותיה בשתי קוקיות גסות כאילו היו רסן של סוסה. ענת חדלה מניסיונות המאבק שלה והיא שולחת את ידיה לאחור ומפשקת את פלחי עכוזה בהכנעה, כמי שקיבלה עליה את העובדה שאחיינה יטחן אותה חזק כל עוד ירצה בכך ואינה יכולה לשנות דבר.

אבל ערן לא ממשיך עם הזיון הברוטלי לאורך זמן ולאחר רכיבה מאומצת הוא מאט את הקצב, כורע על ברכיו מאחוריה ושולח יד אל מפשעתה. הוא מתחיל ללטף את החריץ הבשרני שלה והאנחה הנפלטת מפיה כאשר הוא מוצא את דגדגנה אינה בהכרח אנחת כאב. חופן נוסף של וזלין מגרז את מוט הבשר המשפד את ישבנה והופך את התנועה לחלקה ונעימה יותר והאצבע על הדגדגן הופכת את הטחינה שעובר ישבנה לחוויה אחרת בתכלית. ערן חש בגופה של דודתו המבוגרת נרגע תחתיו, המתח מתפוגג מגבה וזרועותיה ומצחה אינו חרוש כאב. כאשר הוא ממשיך בהתקפה החושנית, בעילה אנאלית עמוקה ונחושה מלווה באצבע המציתה זיקוקין דינור במפשעתה, אנחותיה של דודה ענת מתחילות ללוות את מהלומות אגנו ואנקת עונג נפלטת מפיה בכל פעם שהוא ננעץ בתחת החיוור והמיוזע שלה.

"אהּ..!אהּ..!אהּ..!” נאנקת דודה ענת, ברכיה על השטיח ופלג גופה העליון על המיטה, ידיה פרושות מעלה כאילו היא מתפללת בעוד ערן מפמפם את הישבן הבהיר בתנועות עמוקות.

עיניה של דודה ענת מתגלגלות מעלה ושפתיה החושניות פשוקות קמעה בכמיהה נואשת בעודה מתמסרת לעונג האסור המסב לה אחיינה, לעיני בעלה. ערן מסב את עיניו לעבר דודו, נהנה מההלם הנסוך על פניו למראה אשתו המכורה לזין הנעוץ בישבנה, המתנשפת ככלבה מיוחמת, הקולות הבוקעים מפיה לא שונים בהרבה מאלו שיבקעו מכלבה אמיתית. הקולות הרטובים הבוקעים מהחור המחולל שלה משתלבים בהצלפות הרכות של בשר על בשר הנשמעים בכל פעם שאגנו פוגע בישבנה וביחד עם התנשפויותיה הנרגשות והחריקות הרכות של המיטה, ממלאים את החדר בסימפוניה שטנית של ריגוש ועונג טמאים.

"ערן!” נאנחת דודה ענת תחתיו. “אני הולך לגמור! אני רוצה להרגיש אותך גם!”

"לגמור לך בתחת?”

"כן! כן! תגמור לי בתחת!” היא קוראת באקסטזה.

"הנה זה בא.” אומר ערן ומעיף מבט מחויך בדודו החיוור. אחר כך הוא אוחז בישבנה בשני ידיים גדולות וממשיך לתקוע אותה במתינות עד שהוא חש בדגדוג המוכר והנעים באשכיו ומתחיל לפלוט לתוכה. דודה ענת נאנחת וצועקת כאשר הוא מתחיל לפלוט וגם הוא מתנשף בהתרגשות, מתחיל לפמפם זרע אל התחת ההדוק תחתיו. צמרמורות מענגות מרטיטות את גוו ואשכיו מתכווצים שוב ושוב בעודו ממלא אותה במטענם החמים ודודה ענת חופנת את הסדינים באקסטזה וקוראת שוב ושוב בשמו.

"ערן! אני מתה! ערן! ערן! הו! זה מדהים!”

"של מי את, דודה ענת?”

"שלך!” היא נאנקת בקול גרוני. “רק שלך! כמה שתרצהתמיד…”

ערן מפנה חיוך זאבי אל דודו ואומר בהתנשפות:

"לך תמלא לנו אמבטיה.”

* * *

וכך מתחילה התקופה הבאה בוילה. דודה ענת לא חשה בנוח להשתגל מול עיניו של בעלה ולצערו של ערן היא לא יוזמת זיונים בנוכחותו של דוד אריק אך היא מתמסרת בקלות לערן בכל פעם שהוא מפתה אותה, כמעט תמיד מול בעלה המושפל. היא הפנימה לחלוטין את מלתחתה החדשה והיא לעולם לבושה בשמלות שקופות או מחוררות החושפות לנז'רי אקזוטי או חשוף מפשעה. דודה ענת ממעטת לדבר עם בעלה והמבוכה שלה לנוכח מעשיה לא חולפת, לפחות עד שערן לא מתחיל ללטף את גופה הרך והזמין וכאשר הוא מטפל בשדיה הגדולים היא מיימיימת כחתולה. כלפי חוץ, דוד אריק ממשיך את חייו כרגיל ונוסע לפגישותיו בלוֹדי ואף במילאנו ואז ערן נמנע מלשכב עם דודה ענת אך כאשר דודו בבית, ערן מקפיד להתעלל בו ובאשתו במשך שעות ארוכות. בלילות הוא שוכב ומביט בתקרה, זעמו לא שוכך, כבר לא להבה עצומה, רק גחל לוחש המסרב לדעוך.

* * *

ערן מחנה את הב.מ.וו באותה חניה בה חנה כאשר נסעו לקנות בגדים לדודה ענת. השעה היא שעת ערביים והוא מקווה שמישי לא סגרה את החנות. בשבועות מאז שזיין אותה מחשבותיו נדדו אליה לא מעט וממילא בא לו לבלות קצת עם בני גילו, לצאת ולשתות. אולי זה סימן שהוא מתחיל להירגע, הוא חושב בחיוך קטן ועקום כשהוא טורק את הדלת.

הוא מוצא את החנות בקלות אבל לאכזבתו מישי לא נמצאת שם אלא בחורה אחרת והיא מטפלת בלקוחות, זוג צעיר, מבוגרים ממנו בכמה שנים. הוא יוצא מהחנות, מחכה עד שיצאו ואז נכנס שוב.

"שלום.” הוא אומר באנגלית. “מישי נמצאת?”

"לא, היא עבדה בבוקר.” עונה הבחורה. היא שזופה וגבוהה ולא שערן מבין בזה, אבל נראה לו שהאף שלה משופץ ואולי גם השפתיים. למעשה, גם הבלונד לא נראה טבעי. “מי אתה?”

"ערןהייתי כאן לפני…”

"הישראלי?” מניחה המוכרת יד נרגשת על חזהּ, מושכת את עיניו לגודלם של שדיה מתחת לחולצת משי ירוקה. “עם הדודה..?” היא שואלת בשקט, חיוך בעיניה.

"כן.” מגחך ערן.

"היא אמרה לי שהיית מהמם, אבל לא ידעתי כמה!” היא מאנפפת.

היא יוצאת מאחורי הדלפק ופוסעת אליו, מגישה את ידה ללחיצה. אצבעותיה ארוכות וציפורניה מטופחות אך יש גסות מסוימת בכתפיה אשר אינה עולה בקנה אחד עם העדינות שהיא מקרינה.

"אני קימבר.” היא אומרת באנגלית כמעט מושלמת, צל מבטא גרמני בקולה.

"ערן.” הוא אומר ומחייך, איברו מתקשה בג'ינס. קימבר לובשת חצאית קצרה ואפורה מבד אלסטי הנצמד בחמדנות אל ירכיה, והיא נועלת נעלי עקב המגביהים אותה כמעט עד שגובהו של ערן, למעלה ממטר ושמונים סנטימטרים.

"אזיש סיבה מיוחדת שחיפשת את מישי?” היא שואלת.

"לאסתם רציתי לצאת לבלות, תהיתי אם היא פנויה.”

"אתה אוהב לבלות?” שואלת קימבר וזוקפת גבה מעוצבת, חצי חיוך מפתה על שפתיה המנותחות.

"בהחלט.” עונה ערן.

"אני אגיד לך מה. לך, תעשה סיבוב, ואני אסגור כאן את החנות. ניפגש כאן בשמונה, אתה, אני ומישי ונצא לבלות, בסדר? או שאתה רוצה רק את מישי?”

"לא, לא, זה סבבה.” הוא אומר, סוקר את גופה הארוך של הבלונדינית. שיערה הזהוב חלק והוא מגיע עד אמצע גבה וחוץ מכתפיה וזרועותיה המגושמות משהו, היא סמל של נשיות ועדינות.

"שמונה כאן.” אומרת קימבר.

"שמונה כאן.”

* * *

החנות שייכת לשתיהן, הוא לומד כשהם יושבים בפאב, שעה וחצי אחר כך, שותים וצוחקים. הוריה של מישי הם ילידי וייטנאם אך היא מעולם לא ביקרה שם ואין לה שום דחף לעשות כן. האסייתית הלוהטת שמחה לראותו וכאשר הוא ראה אותה מגיעה, לבושה במכנסונים הדוקים בצבע כחול בוהק וחולצה החושפת לחלוטין את גבה העירום, הוא ידע שהערב הזה יהיה ערב שלא ישכח. לראשה היא חובשת את כובע המצחיה ההפוך שלה והיא לובשת גרבי ספורט ארוכות ולבנות ונעלי אולסטאר, ולערן היא מזכירה גולשת סקייטבורד שובבה או משהו בסגנון. קימבר קיטרה קצת שלא היה לה זמן לעלות הביתה ולהתארגן, אבל ערן, אחרי שהערה לתוכו כבר שני שוטים של ויסקי, מיהר לומר לה שהיא מהממת כמו שהיא.

"אני הולכת לשירותים.” אומרת קימבר באנגלית ומחליקה מכיסאה הגבוה. ערן מלווה במבטו את ישבנה הקטן, הנערי, המעכס לו מתחת לחצאית ההדוקה.

"אתה מוצא חן בעיניה.” אומרת מישי, נזם החח באפה הקטן מנצץ באורות הפאב.

"גם היא בעיני.” מודה ערן.

"הקטע הזה שהיא הולכת לשירותים זה הסימן שלי להגיד לך שהיא לא נולדה אישה.” אומרת מישי בקול ברור, עיני השקד שלה נעוצות ברצינות בפניו.

"די!” צוחק ערן אבל מישי לא מחייכת.

ברצינות?” הוא מרצין.

"כן.” מוסיפה מישי. “היא מאוד רגישה לזה ולאיך שאנשים מקבלים אותה. ומה שקורה עכשיו זה ככה: אם יש לך בעיה עם זה שיש לה זין, קום עכשיו ולך. אחרת, אתה מתייחס אליה כמו ג'נטלמן מושלם, ברור?”

"אהה.” אומר ערן ובולע בפה יבש.

"אז מה אתה מחליט?” מתעקשת מישי, פניה רציניות, תלם חורץ את מצחה.

"וואו, אל תלחצי, זה קצת מהר, אוקיי?”

"אני פשוט רוצה שתעוף מכאן אם יש לך בעיה עם זה.” אומרת מישי בנחישות. “אנחנו לא אוהבות להפתיע גברים ברגע האמת, אבל חשוב לשתינו שהדברים יהיו ברורים מההתחלה. ואני לא אתן לך לפגוע בה, ברור? קימבר היא הבחורה הכי מתוקה ורגישה שאני מכירה.”

ערן מהנהן.

"מה זה אומר?”

"שאניבפנים. אני אשמח לבלות עם שתיכן.”

"ולא אכפת לך שיש לה זין.”

"אהלא.” אומר ערן, לא ממש משוכנע.

"תגיד את זה.” תובעת מישי.

"לא אכפת לי שלקימבר יש זין.” הוא אומר, וזיק התרגשות חולף לרגע בבטנו.

"הוא לא הרבה יותר קטן משלך.” אומרת מישי, חיוך מתגרה מרכך מעט את פניה.

"אהיופי.” ממלמל ערן ומחייך גם הוא.

"אתה הבחור שמזיין את דודה שלו, אתה לא אמור להיות שמרן.”

ערן מגחך.

מבטה של מישי מתרומם וערן עוקב אחרי עיניה עד שהוא רואה את מישי בקצה הפאב, בפתח המסדרון המוביל כנראה לשירותים. למרות הניתוחים היא יפה כל כך, הוא חושב לעצמו. היא נראית פגיעה ושברירית בעמדה כך, מחכה לגזר הדין. מישי מחייכת אליה ורומזת לה לבוא. ערן לא יכול שלא להבחין במבטים הרעבים של גברים מסביב המלווים את הבחורה הגבוהה הפוסעת בצעדים מהוססים משהו בדרכה אליהם.

"הי קימבר.” הוא מחייך אליה כאשר היא מתיישבת לצדו.

"הי ערן.” היא מחייכת בעדינות. “הכל בסדר?” היא שואלת, מבטה נע בינו לבין מישי.

"הכל מצוין.” עונה ערן.

"יופי.” היא מחייכת ושולחת יד אל מתחת לשולחן. נראה שהיא מתעסקת שם עם משהו ואחרי כמה שניות היא מתיישרת, רווחה מלאת את פניה. “ככה יותר טוב.”

"מה עשית?” שואל ערן בסקרנות.

"כשהיא לובשת חצאית קצרה, היא קושרת את הזין לירך, כדי שהוא לא יבלוט אם הוא עומד.” מסבירה מישי בחיוך.

"אהועכשיו הואעומד?” הוא שואל את מישי.

"תשאל אותה.”

ערן מלקק את שפתיו במבוכה.

"עכשיו הוא עומד?”

"הוא עומד מהרגע שנכנסת לחנות.” מחייכת קימבר.

חרמנות, אלכוהול ומוזרות מתערבבים במוחו של ערן. הכל קורה כל כך מהר וכל כך מרגש שהוא בקושי יכול לשלוט בזה. בלי לחשוב הוא גוהר אליה, כוונתו לנשק דווקא את לחיה אבל היא מפנה אליו את פניה היפות ושפתיהם נפגשות. לרגע הוא משתהה אך כאשר לשונה נוגעת בהססנות בשפתיו הוא מפשק אותן וברגע הבא הם מתנשקים בעדינות, נשיקה קצרה ונבוכה.

"גם אני רוצה נשיקה.” תובעת מישי וערן מנשק אותה בהרבה פחות היסוס. למרות שנשיקה היא נשיקה והוא עושה קפיצות עצומות הערב, עדיין טבעי לו יותר לנשק את מי שנולדה אישה מאשר את זו שבדרך לשם. הוא גם מרשה לעצמו להניח יד על חולצתה של האסייתית, חופן שד מוצק מתחת לבד.

"בואו נלך לרקוד.” אומרת מישי. “אני רוצה לזוז קצת.”

המועדון אליו הם הולכים צפוף וחשוך אך לא באופן מחניק אלא באופן המשרה אינטימיות וחושניות על הרוקדים. נראה שקימבר ומישי מוכרות שם כי הבאונסר מכניס אותן מיד והן מברכות מספר אנשים כשהן נכנסות, מחבקות ומנשקות את האוויר כאשר הן מצמידות לחיים למכריהן השונים. קימבר הולכת להביא להם משקאות וערן מוצא את עצמו בוהה בישבנה המעכס.

"איך אתה?” שואלת מישי ברצינות.

"חרמן.” מודה ערן.

"טוב.” היא מחייכת, רווחה מאירה את פניה היפות. היא נצמדת אליו, עומדת על קצות אצבעותיה ואומרת באוזנו: “תמשיך להיות ג'נטלמן וחמוד וחרמן ואני מבטיחה לך שאת הערב הזה לא תשכח.”

ערן מחבק אותה בזרועו השמאלית, בידו הימנית מלטף את גבה העירום ואז חופן פלח עכוז עגלגל והיא מיימיימת באוזנו. אחר כך, כשהוא רואה שהיא נשארת בזרועותיו, הוא מעביר את ידו הימנית קדימה ומלטף את ירכיה החלקות, מוציא ממנה התנשפות רכה. את הסיור של ידו הימנית הוא גומר על שדהּ הזקור של האסיאתית, העירום לגמרי מתחת לחולצת הטי חושפת הגב שלה. מישי בחורה קטנה ורזה ושדיה, אשר יראו בגודל ממוצע על רוב הבחורות, נראים גדולים עליה ופטמתה מתקשה תחת ידו. הם מתנשקים ממושכות וידו מלטפת את כולה, שדיים ולחיים, בטן וישבן וירכיים. ידיה של מישי נחות על גבו הרחב והיא מחזירה לו בהתמסרות רכה ומזמינה, גופה הקטן מבטיח לו הבטחות חושניות.

"הי, התחלתם בלעדי?” שואלת קימבר ומניחה שלושה בקבוקי בירה על המעקה לידם.

"לא, חיכינו לך.” אומרת מישי ונחלצת בחינניות מזרועותיו של ערן. היא אוחזת בידה של חברתה ומובילה אותה אל רחבת הריקודים, שני הישבנים מעכסים בעליצות בדרכם לרחבה, האחד מתחת למכנסונים כחולים ומבריקים והשני מתחת לחצאית הדוקה.

ערן לוקח לגימה ארוכה ואז צופה בהן רוקדות זו עם זו. שתיהן רוקדות בהתלהבות שמחה, תנועותיהן חושניות והן מביטות בעיקר זו בזו. קימבר מנצלת את גופה הארוך והיא מתפתלת כמו עמוד ערפל עדין בקצב המוסיקה ומישי הקטנה ממנה, מניעה את אגנה וירכיה בתנועות מאלצות את כל מי שמביט בה לבהות בישבנה העגול הנתון בבד המבריק. שדיה החופשיים של מישי מתנודדים בכל תנועה שלה אך נראה שהדבר אינו מפריע לה, היא נהנית להפגין את גופה הקטן וההדוק לעיני כל ובמיוחד, מבין ערן בפליאה מסוימת, לעיני קימבר.

בחלוף הדקות נוכח ערן שקימבר ומישי אינן רק שותפות עסקיות וחברות. המבטים שהן נותנות זו בזו גורמים לו לחשוב שקימבר לא לגמרי ויתרה על נשים ושמישי רואה בה יותר מאשר חברה טובה. ערן נאנח ולוקח עוד לגימה מהבקבוק. בעולם שממנו הוא בא, “עומו" זה גבר שרוצה לקבל בתחת מגברים ו"קוקסינל" הוא יצור נלעג ועלוב, מגוחך כמו זאב רווח המחופש לאישה באחד הסרטים שרואים במועדון בפלוגה. עתה הוא נוכח שהעסק לא פשוט כל כך וכמו שמישי אמרה, את הלילה הזה לא ישכח.

מדי פעם הוא מביט בסקרנות בחזית חצאיתה של קימבר. כן, יש שם זין הוא מבין לאחר כמה רגעים, מופתע משלוות הנפש שלו. בנעוריו בקריות לדבר על זין של גבר עשה אותך "עומו" ובצבא זה סתם משהו שמתעלמים ממנו במבוכה, מקסימום מסתלבטים על מי שיש לו זין גדול. והנה הוא תר במבטו אחרי זין גברי ומה שממלא אותו זה לא בחילה ואפילו לא מבוכה. הוא מלקק את שפתיו, מניח את הבקבוק ומצטרף אל מישי וקימבר ברחבת הריקודים.

מישי וקימבר יוצרות משולש עבורו ובמשך כמה שירים הם רוקדים כך, מתנועעים בקצב הבאסים, מביטים זה בזה בחיוכים עליזים, מתלוצצים מדי פעם, מחקים רוקדים אחרים או סתם עושים תנועות מצחיקות. לקימבר יש חוש הומור ויכולת חיקוי והוא ומישי צוחקים הכל פעם שהיא מחקה את את הגברים הגמלוניים סביבם או את חברתו זקופת האף ומכווצת הפה. בחלוף הדקות ערן מוצא את מבטו נודד לעבר גופותיהן של מישי וקימבר, סוקר ברעבתנות את הירכיים המיוזעים ואת השדיים מתחת לחולצות המתלחלחות.

מדי פעם הם אוחזים זה בידו של זו ורוקדים ביחד, מבצעים מעברים של גוף מתחת לזרוע. ערן מנצל את ההזדמנויות הללו כדי להתחכך במישי ואחרי כמה דקות גם בקימבר. גופה של הנערה הגבוהה ארוך ושרירי בזרועותיו והם רוקדים כמה דקות כאשר היא בגבה אליו, אך ערן מתקשה בהתחלה לצמצם את המרחק וכעשרה סנטימטרים ממשיכים להפריד בין חזהו לגבה ובין מפשעתו לישבנה. הוא מתקדם מהר הערב אך הרבה שנים של חשש ודעות קדומות מפרידים בינהם ואת המרחק הזה אי אפשר לסגור ברגע אחד.

למרות הרתיעה הראשונית ערן לא מצליח לשחרר אותה מזרועותיו ובהדרגה המרחק בינהם מצטמצם והולך, עד שברגע מפחיד ומרגש הוא מצמיד את זקפתו אל בין פלחי עכוזה המוצקים של קימבר, הג'ינס נדחק אל בין הגבעות החבויות מתחת לבד החצאית הדק. כמי שקפץ למים קרים וליבו מזנק לגרונו, ערן קופא לרגע וחש בה קופאת בזרועותיו אך גופו מתרגל במהירות למים וכעבור כמה שניות הוא חש בקצב סוחף את שניהם הלאה.

מישי מתקרבת אל קימבר מלפנים ומגביהה את ראשה אליה ושתי הנערות מתנשקות באטיות, שולחות את ליבו של ערן אל גרונו. הוא מלטף את ירכה החזקה של קימבר, נזהר עדיין מההפתעה הלא מפתיעה שבחזית מפשעתה, אך מוצא שהסקרנות גואה בו מרגע לרגע. מישי השובבה מרימה את אחורי חצאיתה של קימבר ואיברו עטוי הג'ינס שוקע בין פלחי העכוז המוצקים, שולח עוד גל אדרנלין בגופו. ידה הקטנה של מישי אוחזת בידו הוא יודע לאן היא מובילה אך אינו מתנגד. זין קשה ונחמד פוגש את אצבעותיו והוא מלטף אותו בהיסוס, שומע את קימבר נאנחת מעל הלמות המוסיקה. השמיים לא נופלים, הוא לא מרגיש פתאום שהוא הומו וגם המילה המאיימת הזאת נחלשת פתאום, בלון שיצא ממנו האוויר.

ערן אוחז באיברה של קימבר ומלטף אותו, מצמיד את ישבנה לחזית מכנסיו והוא חש בצמרמורת הפושה בגופה. קימבר גוהרת לעבר מישי ומנשקת אותה ובמשך רגעים ארוכים הם צמודים כך, רוקדים ומתגפפים, שקועים זה בזו וזו ובזו, ידיים ורגליים מעורבבים ומתלטפים והחושניות, מתוגברת במנות יפות של אלכוהול, מטביעה פחדים ומשקיטה חששות וכאשר ערן וקימבר נפרדים לבסוף, הוא יודע שהוא אדם אחר ומוצא שאין בו פחד מכך.

השעות במועדון מקרבות את שלושתם והם חושקים האחד בשני בגלוי ומתלוצצים ושותים וצוחקים. כאשר המתח שלו מתפוגג סופית, ערן מתמלא בחרמנות טהורה ובמשך רגעים ארוכים הוא מתמזמז עם שתיהן בפינה האפלולית שלהם, פעם אחת כאשר אצבעו תחובה בכּוּס המשתפך של מישי ואחר כך מאונן למישי אשר מצידה אוחזת באיברו בתוך מכנסיו. מישי וקימבר הולכות לשירותים וכאשר הן חוזרות, ערן חושב שאיברה רפוי יותר והוא שוב תוהה בינו לבינו על טיב מערכת היחסים המורכבת בין שתי אלה.

"אתה יכול לנהוג?” שואלת מישי המתנשפת באוזנו. היא צמודה אל קיר המועדון וידו של של ערן חופנת את שדה מתחת לחולצתה בעוד קימבר נצמדת אליו מאחור, זקפתה לחוצה אל ישבנו והיא מלקקת את אוזנו.

"עדיף שלא.” הוא ממלמל, מנשק את תנוך אוזנה.

"אז בואו נעוף מכאן.” היא עונה. “לפני שאני אונסת אותך כאן.”

הם יוצאים מהמועדון ואוויר הלילה מחבק אותם בזרועות רעננות. ערן מניח יד אחת על מותנה של מישי ואחת על זו של קימבר והם פוסעים אל הכביש, לתור אחר מונית. בעודם צועדים, ערן מחבק את שתיהן אליו באדנות, מוצא עצמו חושק בשתיהן באותה מידה וליבו הולם בעוז. זה דבר אחד להתמזמז במועדון בביטחון היחסי של מאות האנשים המקיפים אותם, ודבר אחר לנסוע למקום בו יש להם פרטיות ובו רגע האמת שלהם יגיע.

המונית היא מרצדס גדולה ושלושתם מתיישבים מאחור אחרי שמישי נותנת את הכתובת לנהג השחור. ערן מתרווח ומחבק את שתי הבחורות ולא חולפות אלא כמה שניות עד ששפתיו צמודות לשפתיה הרכות של מישי ואחר כך לאלו של קימבר ואז שוב לאלו של מישי.

ערן מתנשף בהתרגשות כאשר הוא חש באצבעותיה של קימבר על חזית מכנסיו ואחרי שהוא פותחת את כפתורי הג'ינס הוא מרים את אגנו, מתמסר ללשונה הלוהטת של מישי בפיו. הוא נאנח לתוך פיה של מישי כאשר שפתיה הרכות של קימבר עוטפות את ראש הזין שלו ואצבעותיה נחות ברכות על אשכיו. מזווית העין הוא מבחין בראשה הזהוב של קימבר עולה ויורד על איברו בעודה עוטפת אותו בפה רך ורטוב, מוצצת לו במיומנות.

לאחר כמה רגעים הודפת אותו מישי לאחור ואז גוהרת מטה ומצטרפת לקימבר המוצצת. הבלונדינית מפנה את מקומה ומניחה למישי לעטוף את שפתיה הרכות על הזין הבוהק אך משאירה את אצבעותיה העדינות על אשכיו, משחקת בהם בחושניות. קימבר מפשילה את חולצתו של ערן, חושפת פטמה זעירה ואז מתחילה למצוץ אותה, סוחטת אנקת עונג מערן. אחר כך היא מנשקת את דרכה מטה ושתי הבחורות מוצצות ביחד את הזין, כל אחת צד אחר שלו, בעוד ערן מניח יד גדולה על ראש כל אחת מהן, כאילו היה רב המברך את תלמידותיו המוכשרות. באפלולית של המונית, שני הראשים עולים ויורדים בתיאום מושלם, אופפים אותו ברכות רטובה ומותירים כיסוי רוק חלקלק על הזין הקשה.

הנהג אומר משהו באיטלקית והמונית נעצרת. מישי וקימבר מזדקפות ומסתדרות, קימבר משלמת לנהג ושלושתם יוצאים מהמונית. הם עומדים ברחוב עוטה ירק ומרווח אשר בניינים דו קומתיים חבויים בין עצים ומנורות רחוב צובעות אותם בנוגה כתום וסוראליסטי.

הדרך אל הכניסה ובמעלה המדרגות ארוכה מכפי שהיא צריכה להיות מפני שהשלושה לא מפסיקה להתגפף ולהתמזמז. מישי קטנה ורכה בידיו וקימבר ארוכה וחזקה ושתיהן חשקניות כמעט כמוהו, מתנשפות ושולחות ידיים אל מכנסיו וגבו, ישבנו ואיברו. גם בינן לבין עצמן הן מתגפפות ומתמזמזות ולמעט העובדה שקימבר נמנעת מלגעת במפשעתה של מישי, הן עושות כל מה שאפשר, מאיצות את הדופק של ערן לרמות שלא ידע על קיומן כאשר הן מתנשקות וחופנות זו את שדיה של זו מול עיניו.

הדירה קטנה ויפה והן נכנסים הישר לסלון מרווח במפתיע אך מלבד רושם עמום של פסלים אפריקאים מעץ שחור ערן לא מבחין יותר מדי בעיצוב. להפתעתו, מישי וקימבר עסוקות כעת זו בזו והן מתנשקות בלהט, ידה של מישי אוחזת באיברה הזקור של קימבר והיא מאוננת לה במרץ בעוד קימבר מפשילה את חולצתה מעלה ומעסה את שדיה. ערן מתיישב על כיסא גבוה וצופה בסקרנות במתרחש, נהנה מהמחזה כאילו היה בינהן.

מה שקורה אחר כך מוסיף עוד חוליה לשרשרת ההפתעות של הערב. המסכה העדינה מעל קימבר מתקלפת והיא הופכת להיות שתלטנית כלפי מישי, אשר מצידה מניחה לה לעשות בה כרצונה. קימבר הודפת את האסייתית הקטנה מטה ואז תוחבת את איברה הזקור לפיה של מישי. כובע המצחייה ההפוך והלבוש הספורטיבי משהו מקנים למישי מראה נערי וערן תוהה אם זה מראה מקרי או נדבך במערכת היחסית המסקרנת בין שתי הבחורות. קימבר מניחה את שתי ידיה המטופחות על כובע המצחייה ומתחילה לזיין את פניה היפות של מישי ללא שמץ של עדינות, הודפת את אגנה קדימה ואחורה בתנועות מהירות ואגרסיביות. רק בגלל שראה בשעות האחרונות כיצד מישי וקימבר דואגות זו לזו יודע ערן כמה אהבה יש בינהן, אחרת היה בטוח שקימבר אונסת את האסייתית הקטנה.

ידיה של מישי נחות ברפיון בצידי גופה והיא כורעת תחת חברתה הגבוהה, עקביה מתחת לישבנה. היא אינה מנסה להדוף את מתקפתה של קימבר, תחת זאת היא רק מרפה את גופה ומניחה לבלונדינית לזיין את פניה באגרסיביות. שובלי רוק ניגרים מפיה של מישי, מכתימים במהירות את חזית חולצתה וקולות לעלוע רמים בוקעים מפיה, עיניה היפות בולטות מחוריהן תחת התקפת הזין של קימבר. בידיה החזקות, קימבר אוחזת את ראשה של מישי ודוחפת את איברה עמוק אל הגרון הצר שלה, קוברת את כולו בפנים עד האשכים ממש. גם כאשר פניה של מישי מעוכים מול בטנה השרירית, קימבר לא מרפה והיא משאירה את מישי צמודה אליה, כל הזין קבור בגרונה במשך שניות ארוכות לפני שהיא מרפה את אחיזתה.

"בוא.” היא קוראת לערן, מתנשפת. אשדי רוק ניגרים מפיה של מישי הדומעת והיא מתאמצת להשיב לעצמה את נשימתה, איברה של קימבר זקור ומטפטף מול פניה. ערן מהסס, עדיין מופתע מהתפנית בעלילה.

"בוא, ככה היא אוהבת את זה.” מחייכת קימבר. “וגם אני.”

ערן מתקרב, איברו כבר שלוף וזקור וקימבר נעמדת מאחורי מישי, מניחה את ידיה על כובע המצחייה האדום שלה. הוא מקרב את ראש הזין אל שפתיה המלאות של האסייתית הקטנה וקימבר ממהרת להדוף את ראשה קדימה, תוחבת אגב כך את פיו עמוק אל תוך לועה של מישי. קולות לעלוע רמים ממלאים את החדר במהירות וערן מתמסר לזיון המוזר, שוכח מכל הנסיבות יוצאות הדופן ומתמסר לעונג שמסב לו גרונה הצר של מישי. קימבר מניחה את ידיה על כתפיו של ערן, אגנה צמוד לעורפה של מישי ואיברה הזקור נח על כתפה השמאלית של האסייתית הכורעת בינהם. עכשיו היא מתחילה להניע את אגנה בתנועות דפיקה, הודפת בתנועות קצובות ונחושות את ראשה של מישי קדימה ואחורה, פיה וגרונה משופדים על איברו של ערן. מעל ראשה של משי מתנשקים קימבר וערן עוצם את עיניו ונסחף עם העונג הפרוורטי המסב לו פיה של מישי הנבעל מתחתיו. קימבר מבחינה בריגוש המציף אותו ואומרת:

"תגמור לה בפהתגמור לזונה הקטנה בפה, היא אוהבת את זה…”

ערן לא צריך הזמנה נוספת. באנחה מתנשפת איברו מתפרץ אל תוך הפה הרטוב של מישי והוא מצטמרר בעודו פולט אל בין שפתיה, חש בה בולעת את מטענו, נתז אחר נתז נבלעים בלועה בעוד איברו ממלא את פיה ופולש אל גרונה ממש. בסדרת התנשפויות הוא פולט שוב ושוב בין שפתיה של הצעירה המתוקה עד שהוא עומד, מתנשף בכבדות, מתאמץ לשמור על שיווי משקל בעוד מישי מנקה את איברו, מוצצת בשקדנות את שאריות הזרע, פניה היפות רטובי זיעה ורוק, שיערותיה צמודות למצחה ועיניה שטופות דמעות מאמץ.

אבל זה לא נגמר. קימבר מגישה יד למישי ומסייעת לה לקום בעדינות וערן שומע כמה מלים רכות באיטלקית בינהן ומישי מחייכת ומהנהנת. קימבר עוטה שוב את מסכת השתלטנות שלה והיא אוחזת בעורפה של מישי כאילו הייתה האחרונה נער שובב אשר נתפס גונב תותים מחצרה. היא הודפת אותה באגרסיביות לעבר חדר השינה ואז משליכה אותה כאשר פניה מטה על המיטה הזוגית העצומה הממלאת את החדר. קימבר מזנקת אחריה, איברה מתנודד באיום והיא אוחזת במכנסונים ההדוקים של מישי ומתחילה למשוך אותם מטה, חושפת את הטוסיק הקטן והעגול של חברתה. הפעם מישי אוחזת במכנסיה כמנסה למנוע את הפשטתם אבל ערן מקבל את הרושם ששתיהן כבר רקדו את הריקוד הזה לא פעם ולא פעמיים וכל אחת יודעת את תפקידה בהצגה.

המכנסונים הקטנים מופשטים ממישי לאחר מאבק קצר וקימבר מתיישבת על ירכיה של האסייתית, מתנשפת בכבדות בעודה מונעת ממנה לנוע תחת משקלה. מתישהו היא לקחה שפופרת ארוכה וכעת היא מתיזה נוזל שמנוני לאורך חריץ הישבן של חברתה קטנת הגוף. אחר כך היא אוחזת באיברה ומכוונת אותו לעבר החור הזעיר של מישי ואז דוחקת את הראש פנימה, סוחטת אנקה מהאסייתית.

קימבר נשארת לשבת זקוף על ירכיה של מישי. היא אוחזת בפלחי העכוז השזופים ומתחילה לבעול אותם, איברה החלקלק חודר בקלות אל פי הטבעת הצר ומרחיב אותו עד שהוא כולו קבור בתחת הקטן של מישי. למרות ההצגות הקודמות, קימבר מזיינת את מישי בתנועות אטיות וזהירות מצמידה אותה למיטה בכובד משקלה אך נזהרת שלא להכאיב לה. ושוב נחשף ערן לעוד רובד במערכת היחסים המורכבת בין שתי הבחורות הללו, בעודו צופה מהצד כיצד קימבר שולטת ללא רחמים בחברתה מחד אך עדינה ומתחשבת מאידך. יש להן את המשחקים שלהן, את ההצגה בה הן משחקות במיומנות, מתואמות עד הניואנס האחרון והוא תוהה בינו לבינו מה הוא תפקידו במחזה. איברו חוזר להתקשות וערן נושך את שפתיו מבלי משים, חש בריגוש שב וממלא אותו בעודו צופה בקימבר קוברת את איברה שוב ושוב בטוסיק הקטן והשזוף של מישי השרועה חסרת אונים תחת כובד משקלה.

ערן פושט את חולצתו ומכנסיו וקימבר נועצת בו מבט שאת פשרו אינו מבין. הוא חש כשחקן שנקלע להצגה מבלי לקרוא את התסריט וכל הרמזים העומדים לרשותו הם מחוות ומבטים. אך החרמנות עושה את שלה והוא מטפס על המיטה בעמידה, מגיש לקימבר את איברו המזדקר למציצה.

פניה היפות של קימבר מתעוות במחוות בוז והתרסה והיא מעקמת את שפתיה ומרחיקה מעט את ראשה ממנו, ממשיכה לשגול את מישי כאילו אינה מבחינה בנוכחותו.

ערן מקמט לרגע את מצחו. הוא לא לגמרי מבין את מה שקרה כאן אבל הוא שהה מספיק שנים בין גברים כדי שיהיה לו רעיון. הוא מתקרב אליה שוב, מניח יד חזקה על ראשה ומקרב את פיה אל איברו. קימבר לא אומרת דבר אבל מסיטה את ראשה ממנו והוא מבין את המסר ההפוך על הפוך, אוחז בשערותיה ומקרב בכוח את פניה לאיברו הזקור.

קימבר מפשקת את שפתיה המנותחות ועוטפת את איברו של ערן ועונג ממלא אותו כאשר היא מתחילה למצוץ לו. היא מוצצת מעצמה וערן לא נדרש להפעיל עליה את האגרסיביות בה פעלה מול מישי אך נראה שהיא נהנית מידו הדומיננטית על ראשה ומדי פעם היא מתעצלת, מעודדת אותו בעקיפין להדוף את ראשה קדימה, לתחוב את איברו אל תוך פניה היפות. ממקום עמידתו יש לו תצפית נפלאה על הגבעות הקטנות והשחומות של מישי והוא מתענג על מראה הזין החלקלק של קימבר הנבלע בין פלחי עכוזה ומגיח משם בחזרה בתנועות קצובות. מלמטה, מישי מביטה בדרמה שמתחוללת מעליה וערן תוהה אם הוא עומד להיאבק בקימבר על מישי או בכלל להיאבק בקימבר. דווקא בא לו. עכשיו.

"גם אני רוצה לדפוק אותה.” הוא אומר לקימבר ושולף את איברו מפיה.

=======================

בקרוב: הפרק האחרון

פרק י"ט

"לא.” אומרת קימבר בפסקנות אך היא אינה אומרת "תחכה" או "עכשיו תורי". “לא" זאת סתם אמירה מתריסה שבאה להרגיז אותו, לאתגר אותו. גם קימבר רוצה מאבק, הוא מבין פתאום.

"אם לא אותה, אז אותך.” אומר ערן בזהירות, בודק את תגובותיהן של השתיים. הוא פוסע בטריטוריה לא מוכרת וחושש לטעות ולמרות שנדמה לו שהוא מבין את המשחק, יש סיכוי טוב מאוד שהוא ישגה והעסק יהפוך ממשחק מרגש למציאות מכוערת. קימבר ומישי שתיהן מתוקות והוא ממש לא רוצה לפגוע בהן, לכן הוא נזהר כל כך ומנסה לנחש את התשובות הנכונות.

"פּפּףףף…” עונה קימבר ומישירה אליו מבט מתגרה. “נראה אותך…”

"את רוצה לראות?” הוא שואל.

אתה חושב שאתה כל כך חזק?” מתריסה קימבר.

ערן מניח יד על עורפה של קימבר ומושך אותה לכריעה אך היא נאבקת להזדקף, מחליקה בינתיים מישבנה של מישי הממהרת לזוז הצידה, צופה במתרחש כקהל במשחקי גלדיאטורים. ערן מעוּדד מכך שאף אחת מהן לא אמרה לו "די" או "תפסיק" והיא מניח שהצליח לנחש את המצופה ממנו. הכל בסדר בינתיים.

ערן יורד לכריעה, העמידה על המיטה לא מעניקה לו שום יתרון. אינסטינקטיבית, הוא מניח שכדי להכניע ולזיין את קימבר עליו להביא אותה לעמוד על ארבע לכן הוא מנסה לאחוז בעורפה ולהביא אותה לכריעה אך קימבר נחלצת מאחיזתו פעם אחר פעם וחוזרת לעמוד מולו על הברכיים, מבטה מתריס, חזהּ המשופץ עולה ויורד במהירות במאמץ. היא לא אומרת דבר, רק מביטה בו, מתגרה בו במבט ושפתיים מכווצות, מחכה שינסה שוב ויכבוש אותה אם הוא יוכל.

ערן מסתער עליה והם מתגפפים, מתחבקים במאבק בו ערן שוכב עליה רגע אחד ובמשנהו היא מעליו ואז הוא שוב שוכב עליה, מודע עד מאוד לשני הזרגים המתחככים זה בזה. התחושה המוזרה מבלבלת אותו וקימבר חשה במבוכתו ומעיפה אותו ממנה בניעה עזה של אגנה, מתרחקת לצד השני של המיטה ומביטה בו במבט פראי ומתריס. ערן מזדקף, עירום ומיוזע ומביט בה ונזכר בסצנה, אולי מהמיתולוגיה או מסיפור אחר על גיבור שעליו להכניע סוס או דרקון כדי לרכוב עליו. האנלוגיה משעשעת אותו אך הוא מתאפק שלא לחייך, מודע לכובד הסיטואציה בעיני קימבר ומישי הצופה במתרחש מפינת המיטה.

זהו מבחן גבריות, משום מה. כספורטאי וחייל קרבי לשעבר, ערן מכיר מבחנים כאלה מאז שהחל להתגלח וכנראה כמה שנים לפני. זה פשוט מוזר לפגוש מבחן כזה בנסיבות האלה אבל הי, אם זה מה שהיא רוצה, זה מה שהיא תקבל. הוא מזנק עליה שוב והיא מנסה להדוף אותו ואפילו מצליחה והוא מנסה שוב. ושוב. ושוב. ושוב. שניהם מיוזעים אבל ערן עירום וחלקלק ושנים של משחק כדורמים הכינו אותו למאבק מסוג זה וקימבר עדיין לבושה והבד הופך את האחיזה בגופה לקלה יותר ומקשה עליה להתחמק ממנו ולהתנער ממנו כאשר הוא אוחז בה.

אך למרות שהעבר שלה כגבר מעניק לה יתרון כוח מסוים מול מישי, מול ערן אין באמת תחרות. את הטיפוח העצמי שלה מקדישה קימבר למריטת שיערות, ניתוחים, קוסמטיקה ומספרה אך ערן לעומתה רץ, ומשחק כדורמים וכעבור דקות ספורות של מאבק, תנועותיה של קימבר כבר כבדות ומגושמות וגניחותיה עזות כשהיא מנסה לנער אותו ממנה, אך ללא הואיל. לבסוף קימבר התשושה מתנשמת בכבדות וערן אוחז בעורפה, מעמיד אותה על ברכיה ואוסף את ידיה מטופחות הציפורניים מאחורי גבה, חופן אותן ביד שמאל.

"תשמני אותה.” הוא מתנשף לעבר מישי וזו מהנהנת, צל חיוך בשפתיה. למראה החיוך הקטן נרגע ערן, הוא חשש שאולי הגזים אך כעת הוא מבין שפעל בדיוק כפי שהן רצו ושיחק את תפקידו בהצגה הקטנה שלהם באופן משביע רצון. מישי מפשילה את חצאיתה האפורה וההדוקה של קימבר, חושפת ישבן נערי וקטן, אשר פסי השיזוף מעידים על שעות ארוכות של שיזוף בבגד ים תחתון ונועז. החריץ הקטן בוהק עכשיו מנוזל סיכה ומישי מושחת בתנועות ארוכות ומענגות את איברו של ערן בנוזל ואז מכוונת את הזין הזקור לעבר החור הקטן של קימבר.

מתברר שהמשחק עוד לא נגמר וקימבר מגלה עוד רוח קרב כאשר איברו של ערן מבקיע את דרכו לתוכה. ערן נותן מבט שואל במישי והיא מהנהנת בתנועה זעירה והוא ממשיך, מתעלם מאנקות המחאה של הצעירה הארוכה אשר תחתיו. את ידו הימנית הוא שולח אל שערותיה של קימבר ואוחז בהן, יותר באופן סמלי מאשר באופן מכאיב וכך הוא כובש את הצעירה היפיפייה עד שאיברו שוקע בטוסיק הקטן עד האשכים ממש.

ועכשיו קימבר כנועה לחלוטין, או כמעט לחלוטין. היא תשושה ומיוזעת, וכאשר ערן חש שאינה מתכוונת להתנגד הוא משחרר את ידיה ומניח לה לעמוד על ארבע בדוגי סטייל קלאסי. למרות השיפוצים והטיפוח, מבנה גופה הגברי לא נעלם לחלוטין: מותניה אינן צרות כשל רוב הנשים וכתפיה וזרועותיה הרחבות משהו מסגירות את עברה. גם כאשר היא מניעה מדי פעם את ראשה הצידה ומביטה בו, שולט עליה מאחור, הבחורה היפה מתעמעמת לרגע והגבר הצעיר שהייתה נרמז בהעוויותיה, האופן בו שריריה משתרגים והאנחות הבוקעות מפיה.

וערן מגלה להפתעתו שזה בא לו טוב. לא אכפת לו שהיא נולדה בן וכשהוא רואה את הגוף הצעיר והמיוזע שהכניע, גל של אדרנלין חייתי מציף אותו והוא שוב נזכר בגיבור שהכניע את החיה שהייתה שלו. הוא כבש את קימבר בכוח וזה היה כיף מטורף. אולי עכשיו הוא מבין את המשחק הזה טוב יותר.

רגליה של קימבר ארוכות וחטובות, חלקות ובוהקות מזיעה והיא נועלת עדיין את נעלי העקב הגבוהות והסקסיות שלה והללו מיטלטלות בכל פעם שהוא משפד את ישבנה הקטן, הנערי. קימבר אוחזת בסדין בעודה נטחנת בתנועות קצובות, ציפורניה אדומות ועשויות, אבני אודם על שלג הסדינים הצחים. מותניה של קימבר רזות ושריריות ואגלי זיעה מכסים את עורה השזוף, מחליקים על גופה בכל פעם שאגנו פוגע בישבנה השזוף. היא מביטה בו מלמטה, עיניה שותות את דמותו וכל ההתרסה והתיגר ניטלו מהן, מותירים אחריהם כניעה והתמסרות. היא שייכת לו עכשיו, היא ומישי גם.

ערן נשען בידו השמאלית על המיטה ואת הימנית הוא שולח לאיברה של קימבר וזו נאנחת בקול כאשר אצבעותיו סוגרות על הזין הקשה. בהתחלה הוא מהסס לגעת בזין אך בחלוף הרגעים הוא מסתגל לתחושה המוזרה וכעבור דקה מזיין אותה בתנועות קצובות בעודו מאונן לה, הזין שלה ממלא את ידו, קשה ונרגש בין אצבעותיו. קימבר זוקרת את ישבנה ההדוק לעומתו ונאנחת בקול, מתמסרת לקצב של אגנו ולידו החולבת את איברה ובתוך כמה רגעים ערן חש בנתזי זרע ניגרים על אצבעותיו. התגובה האינסטינקטיבית שלו היא להירתע ומבלי לחשוב הוא מסלק את ידו ממנה ומנגב אותה על הסדין אך מישי מבחינה בנעשה והיא ממהרת להחליף אותו, ידה הקטנה נסגרת על איברה של קימבר והיא חולבת את חברתה הנבעלת בעוד ערן מתעשת, מניח את שתי ידיו על הטוסיק ההדוק ודופק ממנה את האורגזמה במהלומות קצובות עד שאנקותיה הגבוהות של קימבר שוככות והיא משתרעת על הסדין, מתנשפת בכבדות, שיערה הבלונדיני סתור ופניה היפות סמוקות ונוצצות.

עכשיו תור מישי. ערן מביט בפניה היפות של מישי ועיני השקד השחורות שלה נוצצות בציפיה.

"תעמדי על ארבע, מתוקה.” הוא אומר ומישי מחייכת חיוך צחור שיניים ונעמדת בצייתנות לצד קימבר המפורקת, ישבנה העגלגל עירום ומזמין.

איזה חור לדפוק?

פי הטבעת הקטן שלה מישי מורחב מעט אחרי שקימבר רכבה עליה קודם לכן ושפתיה ערוותה מתחתיו, כנפי פרפר עדינות המבצבצות מתוך החריץ השעיר שלה. כּוּס או תחת? הוא חושב לעצמו ומגחך, שאלה יהיו הבעיות שלו בחיים

"כבר חוזר.” הוא נאנח והולך לשירותים. הייתה קצינת ספורט בחטיבה שלימדה אותו שכשעוברים מתחת לכּוּס חייבים לשטוף במים וסבון והוא לא משחק עם זה, גם אם זה קצת מבאס לעשות הפוגה באמצע זיון. הוא מנצל את ההפוגה הקצרה לשטוף פנים ולשתות קצת מים ואז חוזר לחדר השינה.

"איפה היית?” שואלת מישי שנשארה כורעת, כובע המצחייה הדבילי והחמוד עדיין לראשה וערן מסביר לה את בעיית ההיגיינה החמורה שנוצרת כשעוברים מהתחת לנרתיק בלי לרחוץ.

"טוב שלנו אין את הבעיות האלה…” מצחקקת קימבר שכבר חזרה לעמוד על ארבע, ישבנה ההדוק מוצע לשימושו של ערן.

ערן עולה על המיטה וכורע מאחורי מישי, מוביל את איברו אל החריץ הלח שלה.

"…וטוב שמצאנו מישהו שזוכר שיש לי גם כּוּסאוהּהּ…” עונה מישי, דבריה נקטעים כאשר ראש הזין חודר אל בין שפתי ערוותה.

הוא מתחיל לדפוק את האסייתית הקטנה והלוהטת, אוחז בכדורי ישבנה ומחליק אליה בתנועות קצובות ומתונות, עד שכולו קבור בסדק ההדוק שלה. אין מה לעשות, עם כל הכיף שיש בלפתוח למישהי את התחת, כּוּס תמיד מרגיש כמו בית וזה של מישי חלקלק וחמים במיוחד. הוא לא ממהר והוא בועל אותה בתנועות מתונות וקצובות, מניח לה לבנות את הקצב הפנימי שלה ולהבעיר את המדורה שבין רגליה גבוה יותר. אחר כך הוא משנה את הקצב: נסוג לאט ואז חודר מהר, לאט ואז חדירה מהירה והיא ממהרת להסתגל למקצה המשכר הזה, מותניה הצרות מרקדות בכל פעם שהוא הולם בה. כאשר בחורה נכנסת לקצב של זיון הכי טוב זה לא לשנות כלום והוא ממשיך לדפוק אותה ללא הפוגה עד שהיא נאנקת וקוראת בשמו, מקשיתה את גבה הצר ואז מתפרקת בקול נמוך וגרוני, גופה העדין מיטלטל באורגזמה ממושכת ועזה, מעוררת קנאה.

אבל ערן גמר קודם לכן בפה הרך והרטוב של מישי והוא רחוק מהשיא. הוא יוצא מהכּוּס הפעור של מישי המתנשפת, מתיז מעט נוזל סיכה שמנוני על החריץ שבין פלחי העכוז השריריים של קימבר ואז מחליק בחזרה פנימה לקול הצווחה הנרגשת של הצעירה התמירה. בתוך שלוש או ארבע ניעות הוא כובש את התחת השזוף, אוחז בו בשתי ידיים חזקות ומתחיל לדפוק אותו בתנועות קצובות ונינוחות בעוד קימבר נאנחת ברכות מתחתיו, מגרגרת כחתולה שבעת רצון. הוא מתיז מעט נוזל סיכה על ידו הימנית, נשען על השמאלית ומתחיל ללטף את איברה המזדקר במהירות.

כריות אצבעותיו של ערן מרפרפות על הזין השמנוני של קימבר והיא נאנחת ברכות כאשר הוא שורט בעדינות מבסיס הזין ועד הראש, איברו ממשיך לשקוע בישבנה בתנועות קצובות. קימבר נשענת על מרפקיה, מתמסרת לחלוטין לעונג שהוא מסב לה והיא מתוקה וחמודה כל כך עד שגם כאשר היא מתחילה לפלוט בידו, ערן מתאפק וממשיך לאונן לה, זרעה החמים ניגר בין אצבעותיו עד שצמרמורת אחרונה פושה בגווה. מישי מביטה בו מהצד ומחייכת חיוך רחב של הכרת תודה והיא אוחזת בידו, מובילה אותה אל פיה ומוצצת את שאריות השפיך מאצבעותיו.

ערן מחליט להשלים "מסע מסביב לעולם" על מישי. זה לא שהוא לא נהנה בכּוּס הצר והלוהט שלה, אבל אם הלילה הזה הולך להיות הלילה הכי מטורף שהיה לו בחיים אז לזיין אסייתית חמודה בפה, בכּוּס ובתחת זה בהחלט שדרוג של ההרפתקה המופרעת הזאת. מיוזע ומתנשף, ערן לוקח את שפופרת נוזל הסיכה ומגחך לעבר אשר עיניה המלוכסנות נפערות לרגע כאשר היא יורדת לסוף דעתו. אך לאחר רגע קצר של היסוס, מישי נושכת בחושניות את שפתה התחתונה ואז מפנה אליו את גבה, ישבנה העגלגל והנהדר קורץ לו, רך ומוצק ושזוף.

רעד חולף בגווה הצר של מישי כאשר ערן מושח את החריץ שלה בנוזל החלקלק והשקוף והתנשפות נרגשת נפלטת מפיה כאשר אצבעותיו מלטפות את הנקיק שבין גבעות בשר התחת שלה, מתעכבות רק לרגע על פי הטבעת אשר קימבר כבר פתחה לפני זמן מה. הוא משמן ומלטף את החור הקטן בחיבה ועדינות, עד שנשימותיה של מישי הופכות מהירות יותר וריח החרמנות שלה עולה באפו של ערן כשהיא מנענעת את ישבנה מצד לצד בתנועות קטנות ונרגשות. אנחה גרונית נשמעת כאשר הוא מחליק לבסוף לתוך ישבנה ולאחר שהוא מניח לה להתרגל אליו במשך כמה רגעים, ערן מתחיל את החלק האחרון במסעו מסביב לעולם.

ידיו של ערן אוחזות את ישבנה העגלגל של מישי כאילו היה כדור של בשר רך וחמים והוא מזיין את הטוסיק הקטן בתנועות קצובות ונינוחות. למרות כל ההרפתקאות, מישי ממשיכה לחבוש את כובע המצחייה המגוחך שלה במהופך, והמצחייה הפונה לאחור, ביחד עם גרבי הספורט הלבנות ונעלי האולסטאר מדמים אותה בעיני ערן לנער שובב. נער שובב וסקסי שהוא מזיין בתחת ושדיו הגדולים והרכים מתנודדים בקצה הזיון. יותר מדי אלכוהול, מגחך ערן לעצמו מבלי להפסיק לבעול את התחת ההדוק שלה. הוא שתה יותר מדי והוא מתחיל להידפק בראש, קודם הוא מדמיין שהגבר הוא בחורה ואז מדמיין שהבחורה היא גבר. אבל זה לא מזיז לו והוא נותן מבט בקימבר השוכבת על הצד, מניחה את ראשה על ידה, גופה הארוך פרוש לתפארת כשהיא צופה בזין ואפילו הזין שלה הנח על ירכה לא מקלקל את התמונה עבור ערן.

אדוות מרטיטות את כדורי ישבנה החמודים של מישי כאשר איברו נבלע בינהם וכאשר החור שלה מתייבש מעט, קימבר ממהרת לשמן אותו עד שערן מחליק פנימה והחוצה בקלות. הגירוי נבנה באשכיו של ערן עוד רגעים ארוכים, רגעים בהם התנשפויותיה של מישי, חריקות המיטה, ריח הזיעה והזרע התערבבו זה בזה לתערובת נפיצה כמעט. לבסוף ערן לא יכול ולא רוצה להתאפק יותר והוא מתחיל לפלוט את זרעו לתוך ישבנה של מישי וזו שולחת יד אל מפשעתה ומאוננת במהירות, מביאה את עצמה לאורגזמה קולנית בעודו ממלא לה את התחת בזרע, נתז אחר נתז, צמרמורת אחר צמרמורת. ואז התשישות מכה בו כמו קורנס רך והוא יוצא ממנה ונשכב על הצד רק לרגע ומוצא את עצמו מביט בקימבר היפה והוא מחייך אליה ומתחיל להגיד משהו ונרדם.

כאשר הוא מתעורר, מישי איננה וקימבר נוחרת בעדינות לצדו. מתישהו היא התפשטה ונראה לו שהיא גם התקלחה, כי היא נראית רעננה ונקייה, לא כמוהו, גוש מטונף של זיעה וצחנת מועדונים. איכסה.

ערן מחכה להלם. הוא זיין גבר.

אתה הומו, הוא מנסה להגיד לעצמו אבל שוב דבר לא נשבר בתוכו. אין היסטריה. הוא אפילו לא מרגיש שום צורך להסביר לעצמו כלום, אבל הוא יודע שהמשיכה שלו לנשים לא קהתה כלל. לכל היותר נפתח בפניו עוד צהר לעולם של זיונים, ומה רע בזה?

הוא קם מהמיטה בזהירות, שלא להעיר את קימבר, ומוצא את חדר האמבטיה. ערן מתפשט, משתין השתנה ארוכה ומבורכת ואז מפעיל את המקלחת ונכנס לתוכה, רווחה ממלאת אותו לנוכח המים החמים. הוא עדיין מחכה לגלי ההלם והחרטה, אבל נאדה. הוא זיין את קימבר והיא הייתה מתוקה וסקסית ולא אכפת לו שהיא הייתה פעם גבר. זין על זה, הוא חושב ומצחקק לעצמו.

דלת חדר האמבטיה נפתחת וקימבר מציצה.

"בוקר טוב.” היא אומרת בזהירות.

"בוקר טוב, חמודה.” הוא עונה בחיוך.

"אני צריכה להשתמש בשירותים, בסדר?”

"אין בעיה.”

קימבר נכנסת ומתיישבת על האסלה.

"איך ישנת?” שואל ערן.

"מצוין, איך אתה?”

"כמו בול עץ. איפה מישי?”

"הלכה לחנות. היום היא עובדת בבוקר.” היא מסבירה וערן מהנהן.

היא מביטה בו במבט מוזר וערן זוקף גבה תמהה מתחת למים.

"מה?” הוא שואל.

"אתה לאהמום מאתמול? לא מתחרט? 'לא חשבת על מה שעשית'? אתה לא 'חייב לעוף'?”

"לא.” עונה ערן, בעצמו קצת מופתע.

היא נדה בראשה אך פניה היפות לא מסתירות את הסקפטיות שלה.

"למה, היו גברים שעשו ככה למחרת בבוקר?”

"היו גברים שלא?” היא עונה ומעקמת את אפה הקטן, שיערותיה הזהובות מרקדות סביב ראשה.

"בואי הנה.” אומר ערן.

"כבר התקלחתי אתמול.” היא אומרת ונעמדת, איברה גלוי עכשיו למבטו, כאילו מתריסה בפניו.

"את מהבחורות שמתקלחות גם בערב וגם בבוקר, לא?” הוא שואל ועיניה עונות לו שקלע למטרה.

"אז תתפשטי וכנסי למקלחת, זה לא ישראל כאן, אין בעיה לבזבז מים.”

חיוך מבצבץ על שפתיה המלאות של קימבר והיא מתרצה, פושטת את הכותונת הסקסית שלה ונכנסת למקלחת. ערן אוחז בה ומוביל אותה אליו והם מתנשקים, המים ניתחים על כתפיהם. הוא חש בזין שלה מתחכך בשלו ונרתע לרגע אך הוא מושל בעצמו, נזהר שלא להפחיד או לפגוע ביצור המתוק שאיתו. הוא חושב לפתע על הזין שלה בפה שלו והתרגשות ממלאת את ליבו אך גם רתיעה. זה מהר מדי, הוא מרגיש והרתיעה מרגיעה אותו מעט, הוא לא משתגע, לא איבד שליטה לגמרי.

שפתיה של קימבר נוטשות אותו ומנשקות את סנטרו ואת אוזנו.

"תודה לך.” היא לוחשת ומלחכת בעדינות את תנוך אוזנו. “תודה שאתה לא גועלי כמו האחרים.”

"גבר אמיתי לא יכול להיות גועלי אלייך, מי שהיה גועלי אלייך לא היה גבר.”

איברה מתקשה ומתחכך בירכו ואיברו מתחכך בבטנה התחתונה. הסקרנות והחרמנות מתגברת על הרתיעה והוא שולח את ידו אל איברה ומלטף אותו באצבעותיו. קימבר מחקה אותו ובמהרה שניהם אוחזים זה באיברו של זו ומלטפים האחד את השנייה בעודם מתנשקים נשיקות ארוכות וחושניות מתחת למים. לבסוף ערן חש בשד גואה בו והוא מניח זוג ידיים תובעניות על מותניה השריריות ומסובב אותה. קימבר מבינה את כוונתו והיא מסתובבת באלגנטיות ומתכופפת בעודה נאחזת במעקהנכים המותקן בקיר, מגישה לו את ישבנה הקטן והשרירי, מעורר התיאבון.

ליבו של ערן מזנק לחזהו למראה התחת הקטן והמוצק שהוא עומד לפתוח ואיברו קשה ורעב. הוא מוצא שפופרת קרם גוף שעומדת על מדף ופותח אותה, מופתע לרגע מריח האשכוליות העז המתפשט בחלל. אפילו לא ידע שיש דבר כזה, קרם בריח אשכוליות. הוא מסיט את ראש המקלחון כך שיפגע בחלק העליון של גבה של קימבר, הרחק מאיברו וישבנה, ואז מושח את הזין בכמות נדיבה של קרם ריחני. קימבר מפנה אליו את ראשה ופיה החושני נפער מעט כאשר ראש הזין שלו נלחץ אל החור הקטן שלה. היא נאנקת בקול כאשר הוא מבקיע לתוך התחת ההדוק וערן מניח לה להתרגל אליו כמה רגעים ורק אז מתחיל לנוע, תנועותיו אטיות ועדינות. במשך דקות ארוכות הוא נע פנימה והחוצה ברגישות, עד שכל איברו נבלע בתחת השזוף והקטן של קימבר.

קימבר משפילה את ראשה בהתמסרות כאשר ערן מתחיל לזיין אותה בתחת, המים ניתחים על גבה השזוף ומזנקים לאוויר ברסיסי נוצצים. היא נאחז במוט המתכת החזק בעוד ערן רוכב עליה, והיא נאנחת בכל פעם שהוא ננעץ בתוכה, קול הפעמונים שלה מזכיר לו פיה השרה תחת מפל. קווי השיזוף של הישבן הסקסי שלה מסמנים פיסת עור קטנה ובהירה יותר אשר כמו מסמנת לו את האזור האסור מהאזור המותר, והוא עמוק בתוך האזור האסור.

ערן שולח יד אל איברה של קימבר והיא נאנחת בקול, אך ממהרת לשלוח את ידיה אל ידו, מנסה לסלק אותו משם.

"לא…” היא נאנחת. “עוד לאאני אגמור…”

אבל ערן דווקא רוצה לשלוט עליה שוב, כמו אתמול בלילה. הוא אוחז בידה ומעקם אותה בעדינות אך בנחישות מאחורי גבה וכאשר היא מנסה להשתחרר, אוחז גם בידה השנייה. קימבר דחוקה כעת בפינת המקלחת, משופדת על איברו של ערן אשר בועל אותה מאחור ומאונן לה מלפנים. רוח הקרב שלה מתפוגגת בשניות והאנחות הנפלטות מפיה הן אנחות ערגה והתמסרות, לא מחאה.

ערן משחק באשכיה הרטובים מבלי להפסיק לזיין אותה, אצבעותיו עדינות מתחת למים. הוא מועך ברכות את האשכים ואז מלטף את הזין וחוזר על המשחק הזה שוב בעוד קימבר מתנשפת בקול ומניחה לו לשלוט בה, לבעול אותה, להשתמש בגופה התמיר לעונג הפרטי שלו. הוא גבוה ממנה מעט והיא נאלצת לעמוד על קצות אצבעותיה ורגליה הארוכות ישרות עכשיו לחלוטין, שריריה משתרגים תחת עורה השזוף ושוקיה חטובים וחושניים.

הוא משחרר את ידיה וקימבר פשוט נשענת על הקיר, ראשה שעון על האריחים הכחולים, עיניה פקוחות אך מביטות מעלה, למקום שהוא לא פה ולא עכשיו אלא עמוק בתוכה. היא כל כך יפה ככה שערן כבר לא יכול להתאפק ובתוך כמה הוא מתחיל לגמור עמוק בתחת שלה ותשוקתו מציתה את אבק השריפה שלה עד שאיברה מתחיל לפלוט נתזי זרע חמימים בין אצבעותיו. הם ממשיכים לגמור ולהתנשף בקול, מתחת לאמבטיה ובין האריחים הכחולים עד שהשיאים שוככים ושניהם נרגעים, חבוקים לקול הזרזוף הבלתי פוסק של המים.

כמה דקות אחר כך הם במטבח, ערן עירום אחרי שקימבר התעקשה לכבס את כל בגדיו וקימבר לובשת חלוק בית ארגמני אך שמרני יחסית. קימבר מכינה משהו שערן לא מכיר, משהו שנראה כמו חביתיות, והוא מקווה שהיא מבשלת כמו שהיא מזדיינת, כי הוא ממש רעב והפה שלו מלא רוק.

קימבר מספרת לו עליה ועל מישי. שתיהן היו שכירות בחנות, עד שהחליטו לעבור לגור ביחד ואחר כך לקנות אותה מהאישה ששכרה אותן. באופן מפתיע היא לא ממש זוכרת איך היא נכנסה למיטה עם מישי, זה היה תהליך אטי והדרגתי אבל כשזה קרה, אף אחת מהן לא הייתה מופתעת במיוחד. היא לא ממש מגדירה אותן כזוג, שתיהן מחפשות ומוצאות בני זוג באופן עצמאי, אבל במקרה שלו הן החליטו לאחד כוחות, במיוחד אחרי שמישי ראתה כמה קימבר סקרנית לפגוש את הבחור שמזיין את דודה שלו.

ערן מחייך לעצמו.

"מה?” שואלת קימבר ומדליקה אש מתחת למחבת.

"כבר כמעט עשרים וארבע שעות לא חשבתי עליה או על דוד שלי. זה לא קרה הרבה בשנים האחרונות.”

"למה?”

ערן מספר לה. על המחלה של אמא ועל התפוררות השפיות שלה ואיך היא קראה לאחיה הגדול ורצתה שיבוא לעזור לה ואיך לעולם הם לא הצליחו ליצור איתו קשר, לא איתו ולא עם אשתו.

"אפילו ללוויה הם לא באו.” אומר ערן, בפחות קדרות מכפי שציפה.

"ומה, החלטת להעניש את שניהם?”

"לא באתי בשביל להעניש.”

"לנקום?”

"גם לא. בעצם כן. לא יודע. באתי כי הרגשתי צורך לבוא, לראות אותם בעיניים ולשאול אותם. ואז התחלתי עם דודה שלי. בהתחלהסתם בשביל לעצבן אותה, נראה לי. לראות מה הגבולות שלה. ולאט לאט גיליתי אין לה גבולות, שהיא תעשה כל מה שאני אגיד לה. ואז החלטתי מה אני הולך לעשות, איך אני אנקום בשניהם בבת אחת.”

"וזה עובד?” שואלת קימבר בסקרנות.

"עובד מצוין.” הוא עונה, בפחות חדווה ממה שהיה רוצה להרגיש.

"דווקא לא חשבתי שאתה טיפוס שנוקם והורס.”

עכשיו ערן גם לא מרגיש ככה והוא לא אומר כלום.

"היא יודעת שאתה כאן?” שואלת קימבר, מוזגת את תכולת הקערה למחבת הרוחשת.

"לא.”

"אולי היא דואגת.”

"אולי.”

קימבר צודקת. דודה ענת בוודאי דואגת לו והוא צריך לחזור הביתה, אבל המחשבה לחזור לאווירת הנכאים בוילה מבאסת אותו, בטח אחרי הלונה פארק השמח שבדירתן של מישי וקימבר. פתאום כל הוונדטה הזאת נראית סרת טעם וערן מרגיש עייף ומרוקן.

"אתה חוזר הביתה?” שואלת קימבר ומביטה בו.

"איזה בית? בישראל?”

"לא, של דודה שלך.”

"אני צריך, אבל אני לא יכול להיות שם יותר.”

"גמרת לנקום?” שואלת קימבר ומכבה את הלהבה, מוזגת את תכולת המחבת לשתי צלחות ירקרקות.

ערן נושף, נשיפה ארוכה וממושכת, מרוקן את ראותיו.

"כן.” הוא מהנהן. “נראה לי שכן.”

קימבר מגישה את הצלחות לשולחן, וערן מסתער על המזון כזאב רעב. התבשיל הוא מעין חביתיות אך המרקם שלו מזכיר חביתה מקושקשת והוא מופתע לגלות בו צימוקים. אחרי ההפתעה הראשונית הוא מחליט שהוא אוהב את הטעם ובתוך כמה רגעים הוא מכלה את הצלחת.

"למה לנקום בדודה שלך?” שואלת קימבר. “אמא שלך לא הייתה אחותה.”

"היא הייתה גיסתה, זה כמעט אחות.” חורץ ערן. ”משפחה זה משפחה. ואפילו אם היא לא הייתה קרובת דם, היא ידעה מה קורה. היא ידעה שאחות של בעלה צריכה עזרה. ההתעלמות שלו וההתעלמות שלה קשורות אחת בשנייה, שניהם לא נקיים.”

"אבל אתה לא חוזר להמשיך את הוונדטה, נכון?”

ערן שוב נושם ונושף ארוכות.

"לא, זה נגמר.” הוא מבין בקול רם.

"אז מה אתה מתכנן לעשות?”

"אני אסע לשם להיפרד וזהו, אחזור לישראל.”

"אולי תגור כאן קצת?” שואלת קימבר.

ערן מביט בה, מופתע.

"באמת?”

"באמת.”

"ומה מישי חושבת על זה?”

"אני אשאל אותה, אני בטוחה שהיא תסכים.”

"מעניין. אם זה בסדר עם מישי, אני אשמח. אני לא רוצה לגור שם יותר.”

"יופי.” מחייכת קימבר, חושפת שיניים צחורות ומושלמות. “אני אתקשר למישי וגם אבדוק אם הכביסה כבר גמרה.”

קימבר קמה ולוקחת את הטלפון וערן שומע אותה משוחחת באיטלקית שוטפת עם מישי בעודה נעה בבית מחדר לחדר. הוא קם ממקומו, מפנה את הכלים ושוטף אותם, מניח אותם במייבש הכלים אחרי שהוא גומר.

"זה בסדר.” מחייכת אליו קימבר, פניה המאורכות קורנות. “היא חושבת שזה רעיון טוב, רק שלא נעייף אותך יותר מדי.”

ערן מגחך.

"שמתי את הבגדים שלך במייבש הכביסה.” היא אומרת וכורעת בין רגליו העירומות. “יש לך רעיון מה לעשות בארבעים דקות הקרובות?”

שעה וחצי אחר כך הם במכונית שלו, אחרי שקימבר הזמינה לו מונית. כאשר הציעה לו להתלוות אליו לנסיעה, ערן היסס ואז הסכים. עם כל הכבוד לפוזה שלו מול דוד אריק ודודה ענת, הוא לא יודעת איך הם יקבלו את ההודעה שהוא עוזב. עכשיו שניהם בב.מ.וו שלו וקימבר מעוררת שוב את חלציו, לבושה בחצאית ג'ינס קצרה מאוד, מחלפות הזהב שלה מסורקות בשתי קוקיות רופפות הגולשות על כתפיה.

"אתה מתרגש?”

"יותר ממה שחשבתי שאני אתרגש.” מודה ערן כאשר הם פונים מהכביש הראשי אל שביל הכורכר. הוא מחייך כשהוא רואה את הפנייה אל היער, שם רדף אחרי דודתו וקשר אותה אל הסלע לפני מספר שבועות.

"מה מצחיק?” שואלת קימבר וערן מספר לה. גם מתחת למשקפי השמש הוא רואה איך עיניה מתרחבות.

לשמחתו, ערן רואה את שתי המכוניות, של דודה ענת ודוד אריק, חונות מול הבית. לרגע הוא נרתע, אבל הוא נרגע כשהוא מבין שיצטרך להתמודד עם פרידה אחת ולא שתיים. הוא מחנה את המכונית ואומר לקימבר:

"עדיף שתחכי כאן.”

קימבר מהנהנת.

"בהצלחה.”

ערן יוצא מהמכונית בלב הולם. מוזר לו פתאום לגשת אל הכניסה הצדית, הכניסה אל המטבח ותחת זאת הוא הולך אל הדלת הקדמית ומצלצל בפעמון.

דודה ענת פותחת לו, וליבו של ערן מזנק כשהוא רואה אותה. היא לבושה בשמלה הדוקה אשר עשויה מרשת שחורה בלבד. מספר פסים דקים אשר רוחבם לא יותר משניים או שלושה סנטימטרים מתפתלים על השמלה כנחשים אך מלבד זאת חזהּ וערוותה גלויים לחלוטין. השמלה מגיעה עד אמצע ירכיה, חושפת את רגליה המלאות והבהירות.

"הי.” היא מחייכת אליו. “איפה היית? דאגנו לך.”

"דאגנו?” שואל ערן ונכנס. “איפה דוד אריק?”

"על הספסל שלו, בחוץ.”

ערן צועד לעבר המטבח ויוצא החוצה, מוצא את דוד אריק על הספסל, עם כוס יין לידו. דודה ענת מלווה אותו וכעת שניהם עומדים על המרפסת והמתח מתעבה באוויר.

"אני עוזב.” אומר ערן בפשטות.

"מה?!” קוראת דודה ענת.

"מה ששמעת.”

"מתי?”

"עכשיו.”

"אבל ערןמה תעשה? אתה חוזר לישראל?”

"לא. אני אשכור חדר במלון.” הוא משקר.

"אבל אין לך כסף.”

"אתם תתנו לי.” הוא אומר בתעוזה. “וגם תעבירו את המכונית על שמי, ואני איעלם לכם מהחיים ולא אחזור.” הוא ממשיך, מביט הפעם בדודו.

"אבל למה?”

"השגתי את מה שרציתי.”

"ומה זה היה?” שואל דוד אריק, מדבר לראשונה.

ערן רק מושך בכתפו.

"יש לך כסף לתת לי?” הוא שואל.

"כמה?”

"כמה שיותר.” אומר ערן ודוד אריק צוחק צחוק מריר ונד בראשו. הוא קם במאמץ ומתחיל לצלוע לתוך הבית וערן מפנה לו את הדרך ואז נשאר לבד עם דודתו.

"ערן, אתה לא יכול לעזוב, אנחנונתמוטט.”

"זאת בעיה שלכם, לא שלי.” הוא אומר לה בקול עבה רגש.

"איך נישאר נשואים אחרי כל מה ש..?”

"כאמור, זאת בעיה שלכם, לא שלי.”

"ערן, בבקשה תשקול את זה. למה בכזו פזיזות? לאן אתה ממהר? זה הבית שלך באיטליה, למה לקבל החלטות כאלה כל כך מהר?”

"דודה ענת, די.”

"אבל למה אתה עושה לנו את זה?”

"אני יכול לשאול אותו דבר עלייך ועל אמא שלי.” הוא אומר בקול שטוח. דודה ענת משתתקת. היא מניחה יד מהססת על גבו ומלטפת אותו אבל ערן מוריד את ידה בעדינות.

"די.” הוא אומר.

דודה ענת נכנסת אל הבית וערן הולך לחדרו לארוז את חפציו המועטים. דוד אריק מגיע לאחר כמה דקות, מעטפה שמנה בידו. הוא מגיש את המעטפה לערן ואומר:

"אם יש לך את הכתובת שבה אתה גר, אני אשלח לך את המסמכים של המכונית והיא תהייה שלך.”

ערן מהנהן וידו מוגשת ללחיצה. דוד אריק מהסס לרגע אבל לוחץ את ידו בהיסוס.

"אני מצטער.” הוא אומר וערן מהנהן שוב, חש בגוש קשה בגרון.

"גם אני.” הוא אומר ויוצא מהחדר. הוא לא רואה את דודה ענת ולא מחפש אותה. קימבר מחכה לו במכונית והוא נכנס, סוגר את הדלת ומתניע.

"נגמר?” היא שואלת.

"נגמר.”

הסוף

==========================================

את הרעיון לסיפור קיבלתי כשקראתי את הספר A Dangerous Fortune מאת קן פולט. בספר מתוארת בין היתר מערכת יחסים בין ילד (ואח”כ נער ולבסוף גבר) ואמא של חברו, מערכת הנושאת נופך רומנטיארוטי מהרגע הראשון. ואמרתי לי עצמי, וואו, זה די מעולה, אני גם יכול לעשות משהו כזה.

הדמות של אלורה מבוססת על שחקניות הפורנו Alura Jenson ו Julie Cash, שתי פרות פורנו בלונדיניות מתוקות. בהתחלה היא הייתה אמורה להיות דמות של סצנה אחת אבל כשכתבתי הייתי חזק בקטע של בלונדיניות שמנמנות שמקבלות בתחת אז היא קיבלה קצת יותר "בשר".

מצחיק איך הסיפור כותב את עצמו וכמה מועטה השליטה שלי בו. אחרי שערן מזיין את אלורה ודודה ענת, לא ידעתי מה יהיה, הדרך היחידה לגלות הייתה ממש להיכנס לתוכו ולהכניס אותו לבית. רק כשערן נכנס לתוך הבית יכולתי "לראות" דרך העיניים שלו את פנים הבית ולדעת מה הולך לקרות.

כן, טארנסג'נדריות. ברוכים הבאים לסטייה החדשה שלי, מקווה שאתם נהנים. זה לא נורא להתחרמן מסקס שלא הייתם מבצעים במציאות וזה לא הופך אתכם להומואים. למי שדואג לי, אני עדיין נמשך רק לנשים, הכל בסדר, תודה.

Print Friendly, PDF & Email

25 thoughts on “ארוס, אדוניס, ארס – פרק י"ח”

  1. תחושה ראשונית היא שהסיפור עם הדודה נחתך מהר מדי. מעברים קיצוניים. פתאום נמאס לערן מהמצב. לדעתי הצנועה והלא קובעת, דווקא סוף קטלני היה מתאים כאן יותר. ההשתעבדות של דודה ענת נבנתה על יותר מדי פרקים, בשביל להגיע לסוף כזה. הייתי רוצה לראות כיצד הוא מסרס/משתף אותה עם זרים ( היה פוטנציאל במוסך ובמסעדה).
    נושא הטרנסג'נדר היה מפתיע מאוד. אני פחות מחובבי הז'אנר.
    חש כל פעם צורך להודות לך על סיפוריך ועל ההשקעה. מצפה בכליון עיניים לסיפור חדש.

  2. סיפור מצויין מתחילתו ועד סופו,שוב תודה לך על כתיבתך המשובחת והנפלאה,הרבה טוויסטים בעלילה והרבה זיונים …. הרבה ז'אנרים שונים של אירוטיקה-שליטה,כניעה,קוקהולד,טראנס,אורגיות הומוסקסואליות…. צריך כשרון גדול וזה מה שאתה כדי לחבר ולהוציא סיפור הרבה יותר מראוי. מחכה בקוצר רוח לסיפורים הבאים.

  3. אין לי ממש מילים על הסיפור הזה, סיפור מצויין שאני אפילו אעיז ואגיד שהוא הסיפור הכי טוב שלך עד כה.

  4. אתה נסחף לאחוז גבוה מדי של זיוני תחת מגעילים, תוסיף יותר זיונים של כפייה, ואונס , הרבה יותר מגרה.

  5. הסיפור הזה בהחלט לקח אותנו למקומות לא צפויים. אם לא הייתי סולד מחידודי לשון הייתי אומר שזה היה מסע לארץ המובטחת.
    אופס.

  6. וואוו וואוו איזה סוףףף
    חייב סיפור המשך "עלילות קימבר ומישי"
    התחיל להיות מאוד מעניין והשארת אותנו עם טעם של עוד….

  7. סיפור מעולה!
    הדבר היחיד שחיפשתי זו זקפה אצל דוד אריק(להעשיר את אפקט הקוקהולד)בסשנים הראוותניים
    מזל טוב על מלחמת החרבות הראשונה בהידית!!!(?)
    תודה:)

  8. וואו, הרבה זמן שלא קראתי סיפור כל כך טוב, התיאורים, הקצב הנכון, הסיפור.
    חוויתי יותר מאורגזמה אחת כשאני מדמיין שאני שם, הייתי שמח מאוד לקרוא עוד על הפנטזיה החדשה שלך, מעניין אם ערן יהנה לחטוף פעם בישבן מהזין היפייפה של קימברלי.

  9. פשוט מעולה.
    יופי של עלילה ,יופי של כתיבה.
    כן ירבו
    הערות :
    קוקהולד היה מתבקש.
    יש את הבן המפונק שאפשר להחזיר
    ומאחר וערן נשאר בסביבה…הוא יכול לבוא לבקר.

  10. הלוואי שתחזור לכתוב סיפורים קצרים, עבור מי שלא אוהבת את הסיפור הספציפי הזה, וכבר חודשים ארוכים מחכה…

  11. מעולה.
    כמו רבים כאן, פחות הקטע שלי מבחינה מינית, אבל אחד הסיפורים הטובים שלך מבחינה ספרותית.
    בניגוד לדעה שהובעה כאן, בעיני דווקא נורא התאים הסוף המהיר. ערן צריך להפגין חמלה ועדינות, ופתאום הונדטה מאבדת את טעמה. ערן משתחרר קצת מסטריאוטיפים של גבריות שכמעט כולנו מחזיקים בהם, ועכשיו הוא יכול לומר לדוד אריק שהוא מצטער. ערן הורג את האני הקודם שלו ופותח בדרך חדשה אחרי מפגש עם אשה שנולדה זכר.
    פשוט מעולה.

  12. חוזר כל פעם לסיפור הזה
    בלי ספק אחד הטובים שלך, זה לא חשוב שהבן נשכח ושהיו מעט בלבולים.
    מה שחשוב שהיה רגע שערן ועינת לקחו חופש לעצמם, הם הובילו את הכתיבה ואת הפנטזיה
    התאורים מעולים ולמרות שכמו רבים אני לא חובב פנטזיות טרנסגנדריות זאת הפריוולגיה של הכותב
    תודה

  13. נהנתי.
    הכתיבה שלך מעולה, הרבה יותר טובה משלי. הטוויסט של קימבר בהתחלה לא אהבתי, אבל אז נסחפתי איתם.
    סיפור מעולה, מתקרב רק לטיול של הבחור עם ארבעת הנשים. קצת יותר מדי כפיה לטעמי, אבל עדיין סיפור מושלם.
    תודה

  14. מעולה דור, אחד האהובים עליי.
    יש שני תיקונים טכניים שאני חושב שהתפספסו במעבר לאתר החדש. אחד שאי אפשר לעבור לפרק יא מפרק י' והשני שפרק יט' נמצא בסוף הפרק הזה ולא בספוט משלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *