לפרק הקודם
=========================
"תשכח מזה!”
ערן נושף נשיפה ארוכה ומעוצבנת.
"תקשיבי.” הוא אומר לאט. “בכל פעם שאמרת 'תשכח מזה' זה נגמר בדיוק כמו שהתכוונתי מראש, רק את יצאת עם קצת פחות כבוד עצמי. אז בואי נדלג על הקטע הזה הפעם, בסדר? את באמת רוצה להיאבק איתי כשאני עם סכין גילוח ליד הכּוּס שלך?”
"בבקשה אל תעשה את זה…” היא ממלמלת כאשר ערן מסיר ממנה את השמיכה, חושף את המשולש הסמיך של ערוותה. אבל מעבר למחאות הסמליות דודה ענת לא מתנגדת כאשר הוא מרטיב את פרוותה במים חמים ואצבעו המחליקה בין שפתיה מוצאת אותן חלקלקות ושמנוניות. ערן מניח יד על ישבנה ודודה ענת מגביהה את התחת ללא מאבק, מניחה לו לפרוס מגבת תחתיה וכעבור דקה או שתיים, למעט כמה מחאות רפות אשר נראה שתכליתן היא רק לצאת ידי חובה, היא מוכנה למלאכה, ערוותה ספוגה כולה בקצף לבן.
ערן מחייך אל דודתו ומקרב את התער אל ענן הקצף הלבנבן והתנשמות חרדה קלה נפלטת מפיה כאשר הוא גולש אל תוך הענן ונוגע בעור. בתנועה אטית ובטוחה הוא מחליק את התער על עורה של דודתו, משאיר אחריו שובל חלק של עור צח. בעודו טובל את התער בקערית המים, הוא שומע מעליו את דודה ענת נושפת נשיפת רווחה באטיות. מבלי להביט בה הוא מחזיר את התער אל ענן הקצף ומושך את הלהב מטה, מותיר אחריו עוד פס של עירום במקום בו כיסו שיערות כהות את ערוותה של דודה ענת.
בתנועות בוטחות פושט ערן את שיערות ערוותה של דודתו. גופה, שבתחילה היה מכווץ ומבועת, נרפה מעט בחלוף הדקות וכעת היא שוכבת, עצומת עיניים ופשוקת רגליים, כנועה לרצונו של אחיינה הצעיר. ערן אינו מופתע כאשר ריח הריגוש שלה מדגדג את נחיריו, אינטימי ומסעיר ואנחה בוקעת מפיה כאשר הוא אינו מתאפק ומחליק אצבע בין דפנות הסדק שלה, מוצא אותה שופעת ונרגשת. אך הוא לא מתכוון לספק אותה הלילה, לא באצבע ולא בזרג ולכן הוא חוזר למלאכתו, מתעלם מניחוח תאוותה, מהתנועות הרעבות ירכיה ומהתנשפויותיה הרכות.
כשהוא גומר בסוף כל ערוותה של דודה ענת חפה משיער וחלקה כזו של ילדה. שפתי ערוותה עירומות לחלוטין והן תפוחות וורדרדות כאפרסק בשל אשר עסיס ניגר מהחריץ החוצה אותו. ערן עשה עבודה יסודית: אף לא שערה מקורזלת אחת נראית לעין בין ירכיה הבהירות של דודתו.
"תתחדשי.” הוא אומר בגיחוך ומתרומם מהמיטה. הוא מחזיר את ערכת הגילוח לאמבטיה, שוטף את הקערה ואת התער: אין דבר דוחה יותר מסכין גילוח מלא שיערות.
דודה ענת שוכבת פשוקת ירכיים ועצומת עיניים כאשר הוא חוזר מחדר האמבטיה אך ערן מתעלם מהעובדה שהיא לא טרחה להתכסות.
"לילה טוב.” אומר ערן ונכנס אל הצד שלו של המיטה. “חלומות פז.” הוא מוסיף ומכבה את מנורת הלילה שלו.
"מה?!” פולטת דודה ענת וערן שמח שגבו פונה ממנה כדי שלא תראה את הגיחוך הגדול שעל פניו.
"לילה טוב.” הוא אומר ועוצם את עיניו, מתכנן את השלב הבא.
הוא לא מתכוון להירדם. עוד לא. אך הוא נושם נשימות עמוקות ואטיות, מניח לה לחשוב שהוא נרדם עד שהוא שומע אותה לוחשת את שמו בחושך.
"ערן?”
ערן שותק וממשיך לנשום עמוק ואטי, מנחש את המתעתד לקרות ומחייך לעצמו בסיפוק כאשר הוא חש בתכניתו מתממשת. בשקט הלילי הוא שומע את דודתו נעה חרישית על המזרן, את אוושת השמיכה על עורה.
הוא שומע את נשימותיה כבדות והולכות וחש בה נעה על המיטה, משנה תנוחה. קול רטוב ועדין מפר לרגע את דממת הליל, מלווה באנחה נשית ורכה. אך הקול הראשוני לא טובע בדממה האפלה של הלילה ובמהרה מצטרפים אליו קולות דומים נוספים ואת דממת הלילה מבקעים סדרה של קולות נרגשים: התנשפויות חרישיות, קולות רטובים וחלקלקים וחריקות חרישיות של המיטה. העדויות להתרגשותה הגואה של דודתו הולכות ומתגברות עד שגופה נרעד על המיטה והיא דוממת לכמה רגעים, מתנשפת חרישית באפלה. אך אחרי כמה רגעים מתחדשים הקולות וערן מחייך לעצמו בסיפוק למשמע התנשפויותיה ובמהרה שוקע בתנומה עמוקה לצידה.
ערן מתעורר לפנות בוקר, הכרתו מתכנסת לתמונה כאילו חלקי פאזל מתחברים, מסלקים את החלומות ויוצרים מציאות. נעים. משהו זז. תלתלים שחורים עולים על מפשעתו. פה רך. בוקר טוב דודה ענת.
הוא מחייך ומתמתח באטיות ודודה ענת מרימה את עיניה, פניה היפות מלאות זין. היא מביטה בו ולשונה מלקקת את איברו וצמרמורת עונג פושה בגוו של ערן. הוא לוקח את הכרית ומניח מתחת לגבו, בונה לעצמו נקודת תצפית טובה יותר.
דודה ענת חוזרת למלאכתה, שדיה הגדולים מתנודדים בקצב המציצה, מחלפותיה זורמות מעל כתפיה העירומות כאשדים שחורים. ראשה נע מעלה ומטה בתנועות נחושות בעוד ידה מעסה בעדינות את אשכיו, אצבעותיה רכות ומיומנות. ערן מגרגר בסיפוק ומלטף את מחלפותיה של דודה ענת, מתפנק על העונג שהיא מסבה לו בפיה הרך, לשונה הזריזה ואצבעותיה המלטפות. רוקה של דודתו ניגר במורד איברו, עוטף אותו בכיסוי מבהיק ומדגדג את אשכיו וקולות מציצה עמומים נפלטים מפיה בעוד ראשה עולה ויורד בתנועות קצובות על הזין הצעיר.
דודה ענת מפסיקה את מלאכתה ומתחילה לזחול מעלה בכוונה לרכוב על אחיינה הצעיר, דדיה מתנודדים עם כל צעד שלה.
"מה קורה?” שואל ערן.
"אני רוצה ש…” היא אומרת במבוכה. “אני צריכה אותך. אתמול נרדמת בלי שגם אני…נהניתי.”
ערן מניח יד על ראשה והודף אותה בחזרה למקומה.
"תגמרי מה שהתחלת.” הוא מצווה ודודה ענת מלמלת באכזבה ואז נאלצת לפתוח את פיה בשנית ולעטוף אותו בשפתיה הרכות. ערן מחייך בשפתיים חשוקות ומניח יד כבדה על ראשה. בסבלנות אין קץ הוא נרגע ומתרכז, מניח לה לענג אותו במציצה מפנקת ומושקעת, לשון וגרון, אצבעות ושפתיים, שדיים גדולים ועיניים יפות, עד שהוא אינו יכול לעצור בעצמו ומשחרר את תכולת אשכיו אל תוך לועה של דודתו הממהרת לבלוע את כל השפיך ואז מנקה אותו עד הטיפה האחרונה בצייתנות כנועה.
היא ממשיכה למצוץ לו גם כאשר הזין נקי לחלוטין וערן מניח שוב את ידו על ראשה ומרחיק אותה ממנו.
"זה מספיק, תודה.” הוא אומר ומזדקף. “אני צריך להשתין.”
מבט האכזבה על פניה כמעט גורם לו לפרוץ בצחוק אך היא נושכת את שפתיה כשהוא הולך לשרותים ומתארגן להתחיל את היום: מצחצח שיניים, שוטף פנים וכיוצא בזה. כשהוא יוצא, הוא מוצא את דודה ענת מכורבלת במיטה, מכוסה בשמיכה. היא מביטה בו מבלי לומר דבר אך הוא אינו מצליח לפענח את הבעת פניה. לא שהוא מנסה יותר מדי.
ערן ניגש לארון הבגדים הגדול של דודה ענת והיא נדרכת בסקרנות.
"מה אתה עושה?” היא שואלת.
"מחפש לך בגדים.” הוא אומר כבדרך אגב. רוב הבגדים שלה הם אלגנטיים ויוקרתיים אבל זה לא מה שהוא מחפש עכשיו: הוא רוצה אותה סקסית 24/7. החולצה השקופה שלבשה כאשר נסעו באותו יום נצרבה בעיניו וככה הוא מדמיין אותה: אלגנטית אבל חשופה, סולידית וזנותית באחד. ערן מדמיין אותה, עירומה וגלוית ערווה בשמלה שקופה ועקבים ואיברו נרעד לרגע מהתרגשות. הוא רוצה אותה רטובה תמיד, מגורה תמיד, עד שתיכנע לו לחלוטין, תתמסר ללא שום מחאה וזו תהיה הנקמה המושלמת בה ובדודו.
במשך חמש דקות הוא מעביר בגדים מארון לארון בעוד דודתו מביטה בו בסקרנות וכאשר הוא גומר, אומר ערן:
"הנה, מעכשיו את לובשת רק מה שבארון הזה.”
מסוקרנת, דודה ענת קמה מהמיטה, מתעטפת בסדין וניגשת אל הארון. עיניה נפערות כאשר היא רואה את מיעוט הבגדים התלויים על הקולבים, ואת אופיים.
"ערני…אתה לא רציני…חצי מהבגדים כאן זה אריק קנה לי מזמן ובחיים לא הסכמתי ללבוש…והשאר זה…לא יודעת…שיגעונות של רגע והבלי נעורים…אתה לא באמת מצפה שאני אלבש רק את זה, נכון?”
"תנסי ללבוש בגד שלא מהארון הזה, ותראי מה יקרה.” אומר ערן, רציני כאקדח טעון. “תעשי את זה פעם אחת ואני פשוט אשרוף לך את כל הבגדים הלא נכונים.”
"אני לא יכולה, באמת…” היא מממלמלת כשהוא יוצא מחדר השינה, אבל ערן לא עונה ומתרחק.
דוד אריק יושב במטבח וקורא עיתון כאשר ערן נכנס והוא מזדקף למראה אחיינו, פניו עוטים את אותה ארשת שפלת זנב אותה סיגל לעצמו בזמן האחרון.
"בוקר טוב.” הוא ממהר לומר.
"בוקר אור.” מחייך אליו ערן ומכין לעצמו. “ישנת טוב?”
"כן, תודה. ואתה?” הוא שואל אך מהבעת פניו נראה שהוא מתחרט על המלים ברגע שעזבו את פיו.
"כן, המיטה שלך נפלאה.” מתרחב חיוכו של ערן.
"אה…תודה.” ממלמל דוד אריק. "מה אתה מתכנן היום?”
"אני רוצה לנסוע ללודי, לקפוץ לגישה. אני רוצה שהוא יסתכל על המנוע, הוא לא היה אתמול כשהייתי. אולי גם נקנה בגדים לאשתך.”
"אני לא חושב שהיא צריכה עוד בגדים.” עונה אריק.
"לא אתה מחליט.” עונה ערן כלאחר יד. הוא פותח את המקרר ומוציא משם ירקות ואז חותך לעצמו סלט, קולה לחם ומטגן לעצמו חביתה מבלי להתייחס אל דודו.
לפני שהוא מתיישב הוא שומע את צעדיה של דודה ענת ומרים את ראשו ולמרות הצגות קור הרוח שלו, ליבו מחסיר פעימה.
דודה ענת עומדת בכניסה למטבח, מתנועעת בתנועות זעירות מצד לצד ופוכרת באצבעותיה, בקושי מצליחה להישיר מבט אל ערן, בטח שלא אל בעלה. היא לבושה בשמלה בגזרה שמרנית משהו המכסה את זרועותיה ואת רגליה אך השמלה שקופה והבד השקוף בוגד בה: תחתוני המשי הלבן שלה, בגזרת המכנסונים גלויים כמעט לחלוטין, כמו חזייתה התואמת. ערן מנחש שזה הבגד השמרני ביותר שהיא הצליחה למצוא. פניו של דוד אריק מאבדים לרגע את מסכת הנרצע שלו ושפתיו מתכווצות כשפתי ככלב חולה.
"אז בסוף השמלה הזאת כן מתאימה לך?” הוא שואל.
"אל תעיר לה.” מוריד ערן את כוס הקפה שלו באטיות. “היא שלי עכשיו. ברור?”
דוד אריק מהנהן.
"את מהממת.” אומר ערן ודודה ענת מזדקפת מעט. “בואי הנה, תביאי נשיקה.”
שפלת מבט, מתקרבת אליו דודה ענת בהססנות וערן אוחז בה ומושך אותה אליו, מפתיע אותה. שפתיו נצמדות אל שלה אך היא המומה או נבוכה מכדי לשתף פעולה וערן רק מנשק אותה על השפתיים.
"רוצה קפה?” הוא מציע.
"כן בבקשה.” היא אומרת בשקט.
האווירה בארוחת הבוקר נעימה כשריטה מתמשכת על לוח כיתה, אך מצב רוחו של ערן משופר כפי שלא היה שנים. הוא אוכל בתאבון ומספר לדודו ודודתו אנקדוטות חסרות משקל מחייו בארץ, מתענג על מבוכתם של דודו ודודתו מרגע לרגע יותר.
"בואי שבי עלי, קצת, דודה ענת, אני מתגעגע אלייך.” הוא אומר וטופח על ירכו.
"ערן, בבקשה.” היא אומרת בקול מתוח. “די עם זה.”
"בסדר, אני לא לוחץ. אם את לא רוצה לבוא אלי, לא צריך. שלא תגידי אחר כך שאני מכריח אותך.”
"תודה.” היא עונה.
"אני רוצה לנסוע ללודי אחר כך, לקפוץ למוסך. חשבתי שאולי אחר כך נקנה לך בגדים?”
עיניה של דודה ענת ננעצות בו בחשדנות.
"הארון שלך קצת ריק.” הוא מסביר.
"איזה ארון?”
"היחיד שרלוונטי.” הוא מסביר, שמץ קור בקולו.
"אה.” היא עונה ושומטת את כתפיה. “בסדר.”
חצי שעה אחר כך הם ישובים במכוניתו. דודה ענת מחתה והתחננה שלא לצאת לבושה כך מהבית אך ערן התעקש וכעת היא יושבת לצדו, חגורת הבטיחות טובעת בין שדיה הגדולים המרקדים באופן משכר מתחת לבד השמלה הדק והשקוף. אינסטינקטיבית, ערן שולח את ידו ונוגע בגב אצבעו בחזהּ, חש מיד בפטמה גדולה מזדקרת מתחת לבד החזייה. מבלי להסיר את עיניו מהדרך, ערן מלטף את שדיה של דודתו ונשימתה הופכת קולנית יותר במהירות.
"תפשילי את השמלה.” הוא מורה לה.
"ערן, לא פה בכביש…”
"הנה הפניה ליער, זוכרת את עצמך שם? קשורה לסלע?”
"כן.”
"את עדיין חייבת להתווכח?”
ללא מילה נוספת, חושפת דודה ענת את ירכיה וערן מלטף אותן, מתענג על חמימות עורה המשיי. כאשר ידו זולגת אל בין ירכיה היא מפשקת אותן ללא היסוס ובדקות הבאות היא מתמסרת לידיו המלטפות, נשימותיה קצרות וכבדות. כמו הגאות והשפל הוא עולה ויורד במורד ירכיה, מבטיח ולא מקיים, מהתל בה ונסוג וידיה של דודה ענת הופכות חסרות שקט כמו חיות בר לפני סערה. רגע הן נחות על ירכיה ובמשנהו על מסעד הדלת, אחר כך מגרדות ציפורניה את ברכה הבהירה ואז מסדרות את מחלפותיה השחורות. הם מגיעים אל העיר וערן מסיר את ידו ממנה כדי שיוכל לתפעל טוב יותר את המכונית בתנועה האורבנית.
הפעם גישֶה נמצא במוסך והוא לוחץ בחום את ידו של ערן, גאה לראות את מלאכתו של בת טיפוחיו ושמח לראות את מצבה המצוין של המכונית.
"בליסימו.” הוא אומר למראה מצבו הנקי של המנוע. “בראבו, ערן. בראבו.”
גישֶה מופתע לגלות את דודה ענת במכונית. הוא פונה אליה באיטלקית מהירה והיא עונה לו, וערן מנחש שהוא מציע לה משהו והיא מסרבת בנימוס.
"מה הוא רוצה?”
"שאני אמתין בפינת ההמתנה. אני לא יכולה…”
"את כן.” מצווה ערן. “צאי מהמכונית.”
"אבל ערן!” היא נזעקת.
"כן, יש כאן כמה צעירים חרמנים שיסתכלו עלייך ויראו שאת כמעט עירומה. אז מה, זה יכול להיות נחמד. צאי מהאוטו.”
"לא.”
"את רוצה שאני אגרור אותך?”
דודה ענת מתחילה לענות אבל היא נמלכת בדעה ומשתתקת. היא נושמת כמה נשימות ארוכות ואז יוצאת מהמכונית ופוסעת לעבר אפלולית המוסך וערן מבחין בקלות בתחתוניה ההדוקים על ישבנה העגול. וכמו ערן יכולים כל המכונאים במוסך לראות אותה. ערן מחייך לעצמו וחוזר אל גישה.
הוא משתהה שם עוד כעשרים דקות ובמהלכן הוא שם לב שכל מכונאי מצא לו תרוץ ללכת לחדר ההמתנה בשלב זה או אחר. מצב המנוע טוב וחוץ משני מחזירי שמן וצינורית אחת שהשתחררה, המנוע נראה טוב. הוא שותה קפה עם גישה במשרד ואז ניגש אל פינת ההמתנה, בה יושבת דודה ענת, מכווצת בכסאה לצד שני מכונאים חסונים אשר משוחחים בינהם בדיוק לידה.
"זזנו?”
שני המכונאים פוערים עיניים למראה שדיה החופשיים של דודה ענת המרקדים מתחת לשמלה כאשר היא מתרוממת ואחד מהם מסנן משהו שערן לא מבין והשני מצחקק. נראה לערן שדודה ענת הבינה כי היא מחישה את צעדיה לעבר המכונית וממהרת להתיישב בכיסאה.
"נראה לי שהיה יותר נוח בפנים מאשר באוטו, לא?” הוא שואל בתמימות.
"מצחיק מאוד. לא היה מכונאי שלא עבר עשר פעמים בפינת המתנה הזאת.”
"וזה היה כל כך מזעזע? כמה מהם נראו לי די חתיכים…”
דודה ענת שותקת.
"שתיקה כהודיה? אולי נהנית מתשומת הלב הזאת?”
"אתה מדמיין.” היא אומרת.
"טוב, איפה אפשר לקנות לך בגדים סקסיים?”
"ערן, די עם זה כבר.”
"את רוצה שאני אכנס למוסך לשאול איפה אני יכול לקנות בגדים סקסיים לדודה שלי? יש שם לפחות חמישה מכונאים, אני בטוח שאחד או שניים ידעו…”
"אוקיי, אוקיי, תמשיך ישר בכיכר, אני אכוון אותך.”
"חנות להלבשה תחתונה, כן?”
"כן, כן.”
הם נכנסים אל העיר העתיקה ושם מכוונת אותו דודה ענת לרחוב קטן המתחבר לפיאצה. הרחוב שומם יחסית אך למרות זאת דודה ענת מהססת לפני שהיא יוצאת מהמכונית.
"יאללה, אין לנו את כל היום.” הוא אומר והיא יוצאת לבסוף מהמכונית.
ערן נהנה לראות אותה צועדת לצדו, כמעט עירומה בשמלה השקופה למחצה. שרירי ישבנה משתרגים עם כל צעד שהיא עושה ודדיה מרקדים בחזייתם כמו גלים בים רך. ערן מניח יד על ישבנה מעל השמלה וסוחט את הגבעה הרכה והחמימה.
"ערן!” גוערת בו דודתו ומביטה סביב במהירות אך ערן רק מגחך.
חנות הלנז'רי שוכנת מתחת לקשת אבן אפורה ועתיקה למראה. יש מוכרת יחידה בחנות, אסיאתית מתוקה למראה, גובהה ממוצע ומבנה גופה עדין, ילדותי כמעט. שיערה השחור נתון בכובע מצחיה הפוך ומסופר בקארה מעל כתפיה, נזם חח אופנתי תלוי על אפה והיא לובשת גופיה הדוקה המבליטה את שדיה. מהאופן שבו פטמותיה זקורות, ערן מנחש שהיא אינה לובשת חזייה. יש טיפוסים שאפשר לראות רק באירופה, ערן כבר הבין.
עיני השקד של המוכרת ננעצות בדודה ענת בלבושה הלא שגרתי וגבותיה מתרוממות מעט, אך היא מברכת אותם בנימוס ומחייכת בברכה. ערן לא מצליח להתרגל לאסיאתיים או שחורים המדברים את השפה המקומית במבטא מושלם, באיזשהו מקום הוא תמיד יניח שהם מהגרים, גם אחרי שלושה דורות באירופה.
"שמי ערן, וזו דודה שלי, ענת.” אומר ערן באנגלית.
"אתה חייב להגיד לה שאני דודה שלך?” מסננת דודה ענת בעברית, אך ערן מתעלם ממנה.
"מישי.” מציגה את עצמה המוכרת באנגלית במבטא איטלקי. “מה את…אתם מחפשים?”
"דברים…” הוא מחפש את המילה באנגלית. “שקופים.”
"כמו שמלות? חלוקים, דברים כאלה?”
"בדיוק.” עונה ערן.
מישי יוצאת מאחורי הדלפק וערן שמח לגלות שהיא לבושה במכנסי ג'ינס קצרצרים החושפים רגליים שזופות וחטובות ולרגליה היא נועלת מגפי בוקרים. כאשר היא רוכנת בין המדפים, חלקו התחתון של ישבנה מבצבץ בחוצפה מתחת לג'ינס, חושף את הקפל המסעיר שבין הירך לפלחי העכוז המוצקים למראה שלה.
היא מסיימת את הסיבוב בחנות הקטנה ומגישה לדודה ענת כמה קולבים, עליהם תלויים בגדים הדומים יותר לקורי עכביש מסוגננים מאשר לבגדים של ממש. בדיוק מה שערן התכוון.
"איפה תאי המדידה?” שואלת דודה ענת ומישי מצביעה על מיקומם.
"היא באמת דודה שלך?” שואלת מישי בסקרנות כאשר דודה ענת הולכת לתאי המדידה. היא עומדת לצידו וערן לא יכול להסיר את מבטו מעיניה המלוכסנות, היפות כל כך.
ערן מהנהן ומחייך.
"אה–הא. אשתו של דוד שלי.” הוא עונה.
"היא לוהטת.”
"אה–הא.” מתגבר חיוכו של ערן.
מישי נועצת בו מבט.
"אתה והיא..?”
"אה–הא…” הוא מגחך.
"אני לא מאמינה!” היא נושכת בחושניות את שפתה התחתונה. “זה הדבר הכי סקסי ששמעתי הרבה זמן.”
"ממש לא.” אומר ערן ומניח יד על מותנה, אומד את תגובותיה. “למעשה, הודעתי לדוד שלי שמעכשיו חדר השינה שלו שייך לי והוא עבר לישון בחדר אורחים.”
"אתה לא!” היא פוערת עיניים שחורות, מתעלמת מידו הנחה על מותנה.
"אני כן.” אומר ערן ומלטף בבוהנו את בטנה השטוחה והמוצקה של המוכרת.
"אתה ילד רע!” היא מצחקקת.
ערן גוהר אליה מעט ואומר באוזנה: “אני מזיין אותה במיטה שלה.”
מישי מלטפת את ירכה החלקה ולשונה חולפת לרגע על שפתיה.
צעדיה של דודה ענת נשמעים והיא מתקרבת אליהם, לבושה בחלוק בית חום ושקוף, בעל "פטנט" זהוב מתחת למרפקים. שדיה הגדולים עולים ויורדים בחזייה מתחת למחשוף הנדיב של החלוק ורצועת סאטן זהובה חגורה על מותניה.
"מדהים. לקחנו.” אומר ערן בעברית.
מישי שואלת את דודה ענת משהו באיטלקית מהירה אבל ערן מזהה את המילה 'דוד'. מבטה של דודה ענת מדלג אל ערן לרגע ואז היא עונה בחיוב ומהנהנת, מסמיקה.
“תסתובבי רגע?” אומר ערן.
דודה ענת מסתובבת וערן רואה את האופן המרגש בו החלוק מסתיר למחצה את ישבנה העגלגל בתחתונים.
"הבגדים התחתונים לא תואמים בצבע.” הוא אומר.
"מה לעשות, עם זה יצאתי מהבית.” עונה דודה ענת ומסתובבת לעברו.
"תורידי אותם. מעכשיו ועד שנצא, אל תלבשי שום דבר מתחת.”
"מה?!”
"עוד מילה אחת ואת גם יוצאת מהחנות בלי שום דבר מתחת, זה מה שאת רוצה?”
"אבל אני לא יכולה שהיא תראה אותי עירומה…”
"זה או היא או כולם…וגם היא. מה את מעדיפה?”
דודה ענת רושפת וחוזרת כלעומת שבאה.
"מה אמרת לה?” שואלת מישי, קרובה אליו כל כך עד שהוא חש בחום גופה סנטימטרים ממנו.
"תיכף תראי.” הוא אומר וידו מחבקת את מותנה הרחוקה ממנו, אגודלו מלטפת את עורה בין המכנסיים לחולצה כאילו הכירו שנים רבות.
"אז…איך זה התחיל?” שואלת מישי בסקרנות.
"במהלך הביקור הבנתי שהיא רוצה אותי…היא רק עושה כל הזמן הצגות כאילו שהיא לא. קצת מעייף.”
"מה זאת אומרת?”
"לדוגמא, פעם, כשהייתי בן 15, התרחצנו באגם שיש להם ליד הבית, רק היא ואני. ואז היא התחילה להתיז עלי ולהיאבק בי כי היא רוצה שאני אגע בה. אז בהתחלה הייתי תמים ונזהרתי לא לגעת יותר מדי אבל אחרי כמה דקות הבנתי שזה לא סתם שהיא לא אומרת כלום כשאני נוגע לה בשדיים. היא כאילו רצתה לשחק אבל בעצם רצתה שאני אגע לה בשדיים…אכניס לה יד לתחתונים…”
"היא נתנה לך להכניס לה יד לתחתונים? כשהיית בן 15?”
"אה–הה.” אומר ערן וידו מתחילה ללטף בזהירות את ישבנה של מישי מעל הג'ינס.
"זה כל כך סקסי…” היא אומרת, ושמץ מבטא אסיאתי מתגנב לקולה. ערן לא יודע אם מה שסקסי זה הסיפור או ידו הגדולה המלטפת את ישבנה אבל הוא לא מתאמץ לגלות.
שיחתם מופרעת על ידי קול צעדיה של דודה ענת, המתקרבת בהיסוס וערן קופא על עומדו למראהּ. היא לובשת שמלה אדומה, אלגנטית והדוקה. לשמלה שרוולים ארוכים ופס צווארון והיא שקופה לחלוטין, חושפת את שדיה הגדולים של דודה ענת ואת ערוותה העירומה.
"וואו.” אומרים ערן ומישי ביחד ודודה ענת מרימה את מבטה.
"זה בסדר?” היא שואלת בקול קטן.
"זה מדהים.” עונה ערן בכנות. “יאללה, לקחנו, נקסט.” הוא מורה לדודתו והיא פונה על עקביה וחוזרת אל חדר ההלבשה.
"אין לה שיערות למטה?” שואלת מישי בשקט כאשר הם לבדם.
"גילחתי לה את הכל.” אומר ערן ומחזיר את ידו הימנית לחפון את פלח העכוז השמאלי שלה. התחת של דודה ענת חושני ורך למגע אך של מישי, בהשוואה, הוא מוצק בהרבה, קטן וספורטיבי והוא נהנה ללטף ולחפון אותו מעל הג'ינס, אצבעו מלטפת את הקפל הנפלא שבין פלח עכוזה השמאלי וירכה העליונה.
"אתה? גילחת לה את השיערות?”
"אה–הה.” אומר ערן, אצבעו הימנית מחליקה בחוצפה על חריץ מפשעתה, מעל הג'ינס. מישי נושכת את שפתיה ברכות ומתנשמת.
"כל כך סקסי.” היא אומרת ושוב ערן לא יודע בדיוק אם היא מתייחסת לדבריו או לאצבעו שהופכת להיות מדויקת וחקרנית יותר. מפשעת הג'ינס שלה משוחררת מספיק כדי שהוא יוכל להחדיר מעט את אצבעו והיא פוגשת עכשיו בד תחתונים דק, לח וחמים למגע. מישי נשענת על הדלפק, חולשה רגעית פושה בגופה.
"אולי תסגרי את החנות?” שואל ערן, אצבעו מלטפת את חריץ מפשעתה של הצעירה האסיאתית מעל התחתונים הדקים.
"אף פעם לא עשיתי דבר כזה…” היא נאנחת.
"בגלל זה זה יותר כיף.” הוא מסביר, כרית אצבעו דוחקת את בד התחתונים הדק אל הסדק המתלחלח שלה. מישי נושכת את שפתה התחתונה כמתלבטת ואז נושפת נשיפה נרגשת ופוסעת אל דלת החנות. בזמן שהיא מציצה אל הרחוב ונועלת את הדלת, ערן צופה בישבנה הקטן והחטוב מעכס מתחת לג'ינס ותוהה בינו לבינו כמה רחוק הם ילכו.
ואז שבה דודה ענת ותשומת ליבו של ערן נשאבת אליה כהרף עין. היא לובשת חליפת גוף שחורה וצמודה העשויה רשת עדינה אשר אינה מסתירה דבר. עיניו של ערן נמשכות מטה ובין רגליה הוא מבחין בחור מעוצב ותפור בשוליים שחורים, ממוקם באופן שמאפשר גישה מלאה לערוותה החלקה.
"בואי הנה.” הוא שומע את עצמו אומר, מהופנט אל מראה שפתי ערוותה השמנמנות בין ירכיה.
דודה ענת מתקרבת באטיות, מביטה בו ובמישי חליפות, ידיה משולבות לפני גופה ואצבעותיה מלטפות אלו את אלו כמחפשות מסתור. היא מגיעה אליו וערן מלטף בגב אצבעותיו את החליפה, מהשדיים הרכים אשר החליפה ההדוקה משווה להם מראה של מלונים מאורכים, דרך ידיה ועד ירכיה העליונות.
"אני אוהב את זה.” הוא אומר באוזנה, חש בה מצטמררת נגדו.
ערן מנשק את עורפה של דודה ענת ונשיפה חרישית נפלטת מפיה.
"ערני…הבחורה פה…” מתנשפת דודה ענת. “היא מסתכלת עלינו…לא נעים…”
שפתיו של ערן מנקדות את לחיה ואוזנה של דודתו בנשיקות עדינות בעוד ידיו מרפרפות עליה כצמד פרפרים בשדה, האחת מלטפת את גבה והשנייה מרחפת בין ירכיה, נוגעת לא נוגעת. נשימותיה של דודה ענת הופכות מהירות יותר והיא נעה מעט, תרה אחר קרבתו של אחיינה ומנסה להלחם בעצמה בעת ובעונה אחת.
"ערן, נו…למה כאן?” היא נאנחת ברכות. “אולי אוֹהּהּהּה…” דבריה נקטעים כאשר אצבעו מחליקה לרגע בין שפתי ערוותה השמנמנות, החמימות.
"מה אמרת?” מתעניין ערן ומחליק שוב את אצבעו על הסדק החמים שלה, גורר עוד התנשפות נרגשת. את ידו השנייה הוא מניח על חזהּ השופע, מניח לה להתענג על חום כפתו ועל אצבעותיו. הוא מנשק ומכרסם את תנוך אוזנה, מעסה את שדה ואצבעו מחליקה קדימה ואחורה בין שפתי ערוותה התפוחות, החלקלקות כבר ממיצים, ודודה ענת מניחה יד על חזהו הרחב, נשענת עליו ומתרפקת, מחאותיה מתמוססות תחת ידיו המכשפות אותה.
נשימתו של ערן נעתקת כאשר מישי נצמדת אליו מאחור, ידיה מלטפות את חזהו ואת בטנו השטוחה.
"סו סקסי…” היא לוחשת מאחור.
ערן ודודתו מתנשקים, לשונותיהם מסתייפות זו מול זו ודודה ענת נאנחת אל תוך פיו בעוד אצבעותיו עושות שמות במפשעתה. ידו השמאלית מעסה את שדה הגדול מעל חליפת הגוף, סוחטת את הבשר הרך באצבעות חזקות ואז מלטפת את הפטמה הזקורה. אך מישי שולחת יד מאחור ואוחזת בידו, תובעת אותה לעצמה. ערן מניח לה להוביל את ידו אחורה והתרגשות מציפה אותו כאשר ידו מובלת אל בין ירכיה ואצבעותיו חשות בשיער ערווה מסוּפּר מקדם אותן. מתישהו, מישי פשטה את מכנסיה ותחתוניה וכעת היא מתרפקת על ערן מאחור, מלטפת אותו ומתמסרת לאצבעותיו בין ירכיה.
דודה ענת מלפנים, נשיקות רכות, שדיים גדולים, אנחות, הסדק שלה חמים וחלקלק ואצבעו האמצעית עמוק בתוכה. הם מתנשקים בלהט והיא מניחה את ידיה על כתפיו, מפשקת מעט את ירכיה המלאות כדי לאפשר לו חופש פעולה מלא. מישי מאחור, מחככת את ערוותה הרטובה בידו, עומדת על קצות אצבעותיה ונאנחת באוזנו, ממלמלת את חרמנותה בתערובת של איטלקית, אנגלית במבטא כבד ומלים בודדות בשפה אסיאתית שאינו מכיר. גם לתוכה הוא מחליק אצבע וכעת ערן עומד, מוקף בשתי נשים יפיפיות הנאנחות ברכות באוזניו, אצבעותיו תחובות בשני חריצים הדוקים, חלקלקים ולוהטים.
מישי אוחזת בשולי חולצתו ומושכת מעלה וערן נאלץ להוציא את אצבעותיו מצמד הכּוּסים המשתוקקים ולהרים את ידיו כדי להניח לה להפשיט אותו והוא נותר במכנסי ג'ינס בלבד בעודה מתחילה לנשק את גבו, שפתיה העדינות מרפרפות כפרפרים על עורו. אצבעו האמצעית תחובה עדיין בחריץ הצר שלה והוא מרטיט את ידו, שולח בה גל של עונג המרעיד את גופה. ידו השנייה מטפלת בדודתו, אגודלו נחה על דגדגנה והיא מעסה אותו בתנועות מעגליות לקול גניחותיה הנרגשות של האישה המבוגרת המתמסרת לידו בכמיהה מסמאת, בוהקת כל כך עד שהיא מכבה את מבוכתה הראשונית להימצאותה של האסייתית הלוהטת.
מישי שולחת יד אל חזית מכנסיו ומתחילה ללטף את זקפתו מעל הג'ינס והתנשפות נפלטת מפיו של ערן אל שפתיה הרכות של דודתו, לשונו כמו בועלת את פיה. האצבעות הרכות של האסייתית מרפרפות מבסיס איברו ועד ראש הזין, משאירות אחריהן בשר קשה ורעב, כלוא כארי בכלוב הבד. היא מנשקת את גבו ואף נושכת אותו בעדינות בעוד אצבעותיה מתגרות בו שוב ושוב, מרחפות ורומזות, רגע שורטות את הבד בציפורניים מטופחות ואחר כך סוחטות את הזין הזקור כאילו היה לחם במאפיה ולערן אין ברירה אלא להיאנח ולהתמסר לאצבעותיה המכשפות בעודו בועל אותה ואת דודתו באצבעותיו הוא.
ליבו של ערן מחסיר פעימה כאשר אצבעותיה של מישי מאתרות לבסוף את כפתור הג'ינס שלו וצמרמורת מתלקחת בגופו של ערן כאשר היא פותחת את כפתורי מכנסיו בזה אחר זה, משחררת את הזין מהבד הקשוח, עד שרק שכבת הבד הדקה של תחתוני הבוקסר שלו עומד בינו לבין הבשר הרך של שתי הנשים הצמודות אליו בשלבי עירום שונים. אם חשב ערן שבא הקץ לייסוריו הרי שנכונה לו הפתעה: מישי מתחילה ללטף את זקפתו האומללה מעל הבד הדק, כריות אצבעותיה מענות אותו ברכות שובבה. איברו קשה כל כך שהוא נראה כשדרתה של אוניה מתחת לתחתונים ולערן נדרשת כל השליטה העצמית שלו כדי שלא לנהוג כפרא אדם.
לבסוף נראה שייסוריו עומדים להיגמר: מישי אוחזת בקצה תחתוניו של ערן ומפשילה אותם מטה, משחררת את זקפתו של ערן. איברו הקשה מתפרץ החוצה, מתנודד כשיכור וממצמץ בעינו האחת, רעב לחור רטוב והדוק אותו יוכל לכבוש. ערן נאנח כאשר מישי אוחזת באיברו באצבעותיה הרכות ומלטפת אותו בחיבה, כריות אצבעותיה מרחפות מהאשכים ועד הראש התפוח, מתרפקת על גבו הרחב בעודו מאונן לה, מגרגרת בסיפוק ומענגת אותו לכל האורך. ברגעים הבאים היא מנשקת ונושכת את גבו בעודה מלטפת את איברו בעצלתיים, מרפרפת ומגרה אך לא סוחטת אותו לכדי אורגזמה. כמו טבחית מיומנת היא מבשלת אותו היטב, משרה אותו במרינדה של תאווה ומניחה לו להתבשל על אש קטנה, מתפנקת גם היא על אצבעותיו המסוקסות בין ירכיה.
כמו חתולת רחוב חצופה המאמצת לה בית, מישי מחליקה בהדרגה קדימה. בתחילה היא עמדה מאחורי ערן, אחר כך נצמדה אל כתפו וכעת היא נעמדת מול ערן, כתפה מתחככת בזו של דודה ענת והיא דוחקת אותה מעט, קוראת תיגר על עדיפותה. שמץ מבוכה פושה לרגע על פניה של דודה ענת לנוכח פלישה זו אך ערן מטביע את התנגדותה בליקוק מסעיר של אוזנה ומקנח בנשיקה ארוכה על פיה עד שהיא נמסה מולו. שתי יפיפיות עומדות כעת מולו והוא מנשק אותן בזו אחר זו לסירוגין, לשונו טועמת פה אחר פה, מתעלסת עם לשון ועוד לשון, זו של דודה ענת קטנה וזריזה ודווקא זו של מישי גדולה יחסית וערן מוצץ אותה בעודו בועל את הצעירה האסייתית באצבעו, סוחט ממנה אנקות עונג זעירות ורטט מרגש של ירכיה החטובות.
מישי מתרוממת על קצות אצבעותיה ולוחשת באוזנו:
"אני רוצה לראות אותך מזיין את דודה שלך.”
"תמצצי לי קצת.” הוא מבקש, נסער.
מישי לא עונה ולרגע הוא חושב שפגע בדרך זו או אחרת, אך לאחר כמה שניות היא מנשקת את סנטרו ואת צווארו ולבו של ערן מחסיר פעימה כאשר הוא מבין לאן מועדות פניה. שפתיה הרכות זולגות במורד חזהו עד שהן נעצרות על פטמותיו וערן נאנח בקול כאשר היא מוצצות פטמה אחת ואחר כך את השנייה. ידו אשר הייתה תחובה במפשעתה של מישי חופשיה כעת והוא חופן את לחיה של דודתו, מורח את פניה במיצי הסקס של הצעירה. דודה ענת מעווה את פניה אך ערן מסיח את תשומת ליבה כאשר הוא מניח יד על שדה הגדול, מפנק אותה בשתי ידיו בעוד מישי מלקקת את פטמותיו בזו אחר זו ובמהרה מתרצה דודה ענת וחוזרת להתמסר לידיו.
=============
ממתק לשבת? 😊
חבל שאין עכשיו זמן לקרא.היה עוזר לעונה
לעונת ת"ח מערב שבת לערב שבת…
"משרה אותו במרינדה של תאווה"…
איזו שורה… איזה סיפור….
סחתיין …אליפות
אני עדיין באותה דעה ממקודם, אבל דאם אני אוהב את מישי! לא אתנגד לקרוא את הסיפורים שלה כעולה חדשה באיטליה 😉
כולם התלוננו בפרק שעבר שהסיפור ממצה את עצמו , אבל הנה דור נוב לא איכזב 🙂
שלום.
לו רציתי לשלוח לך התחלת סיפור (בערך שניים וחצי עמודים) שכתבתי מזמן על מנת
שאולי תסיים אותו כיד הדמיון הטובה (מאוד!) עליך, לאן היית שולח את זה?
כתובת המייל שלי היא כמו הוורדפרס שלי רק בג'ימייל, אבל אין סיכוי שאגמור סיפור בן 2.5 עמודים. אם אתה לא מאמין בו, כנראה שגם שאני לא.
כולנו פה מושרים היטב במרינדה שדור הכין לנו.
מעולה. רק משתבח (למרות שגם אלורה הייתה מישהי להתכבד בה). מעורר ציפיות. תודה
אתה יודע בדיוק מה הקוראים שלך אוהבים והסיפור בהחלט חוזר למקורות. הקטע שענת מסתובבת חצי ערומה בבית מול בעלה חזק ביותר.
אומן, עצלן, אבל מתוחכם. הכניס אותה לחנות סקס, עכשיו הוא יכול לבלות שם שלושה פרקים לפחות. שיחקת אותה 🙂
אני לא נוהג להיות חלק מ"קהילה" כלשהי של חובבי מין ולכן לא הרגשתי בנוח להגיב פה עד עכשיו אבל אחרי שנה וחצי של קריאה באתר אני חייב לפרגן על הכתיבה שלך, היא מצויינת.
כמעט כל הסיפורים כתובים מעולה וקרו מקרים כבר שקראתי גם לא חרמן בשביל העלילה, הסיפורים שלך הם הסיפורים האירוטים הטובים ביותר שקראתי בעברית כי אתה מעביר את הקורא חוויה רגשית אמיתית (מדי פעם 🙂 ). כיף, מדהים ופנטסטי במהותו כמו שהייתי מצפה מכתיבה אירוטית אמיתית אשר נועדה לנצל את הפורמט בו היא כתובה למקסימום.
לא יודע אם זה מקומי אבל אשמח להציע רעיון קטן שלדעתי ביצעת מעולה (בסיפור על דיסנילנד לדוגמה)- רגש לא מיני. כמובן שזה מהנה לחלוטין סקס מלא תשוקה, מיני וזול אבל מחלקים מסויימים בחלק מהסיפורים שלך ומהכתיבה שלך על איך אתה תופס סקס ועל אשתך אני באמת חושב שתוכל להביא פה משהו מעניין, חוויה רגשית אמיתית וכנה על אהבה (שהרי היא גם חלק מהחיים). אני יודע שגרמת לי להרגיש לרגע הזדהות עם האהבה הראשונה שלו וריגוש ילדותי במידה מסויימת מלדמיין את הדמות הזו, מהעיניים שלו. זה אפילו מחרמן.
בכל מקרה, כמובן שאתה לא צריך להקשיב לי.
בסופו של דבר רק רציתי להגיד תודה ולפרגן, אל תפסיק! 🙂
יפה
ענק, נכנס מידי פעם לראות , יש חדש ו
מגניב לאללה. סוף סוף נגיעות מהמזרח הרחוק כמו שתמיד רצינו.
פרק טז אייכה??!!!
לילה טוב לכולם!
מגיע לי מזל טוב-הסתכלתי את שני הסרטים של 50 גוונים של אפור (אתמול בלילה ) ואת ההמשך.(עכשיו).אהבתי מאוד.אני קולטת פתאום שהאוזניות עדיין תקועות אצלי באוזניים.ממש לא שמתי לב…
יש לי מלא הערות.דבר ראשון היה לו משפט שהיא חושבת שהוא משנה אותה כאשר היא משנה אותו…נהנתי מהבחנה הזאת.
דבר שני היא בעצם לא עשתה למענו כלום.שום מאמץ.רק חפירות.אם הוא לא היה מוכן לשתף פעולה,היא לא הייתה מצליחה בגרם…(כמו שאני לא הצלחתי..)
אבל אני גאה בה שהיא תמיד התנהגה לפי הרצון שלה.
ולענינינו.השליטה.מציאות מוזרה היא שיש נשים מסוימות , בריאות בנפשן שפשוט נדלקות מעובדה שקשרו להן ידיים, עיניים, רגליים ומפליקים להן על הטוסיק,מורים להן להוריד תחתונים במקומות ציבוריים או חזיה בנסיעה בינעירונית באוטובוס צפוף..
לילה טוב לכולם
הי גיטי,
לא הבנתי מה שכתבת.
הרי ערן בכל הפרקים האחרונים שולט לגמרי, או יותר נכון משליט עצמו לגמרי.
אז מה זה "התנהגה תמיד לפי הרצון שלה"?!
במה היא הצליחה?
הסבירי ונמקי, שבוע טוב
מי דיבר על ערן הזה?! דיברתי על מיסטר גריי!!!
טוב, האוזניות שהיו תקועות לך הוציאו אותי מההקשר.
כעונש אעשה שיעורי בית ב50 גוונים
חחחחח
אבל ברצינות-מה , לא ראית?! חשבתי שאני האחרונה…
פעם הבאה תזמיני אותי לצפיה.
אגב, לא כל הסצנות מהספר עברו לסרט.
לדוגמא סצנת הוצאת הטמפון באמצע האקט…
חבל😃
ונראה לי שאני מצליחה להגדיר, לפחות לעצמי מה מדליק אותי כל כך בשליטה.לפי מה שקראתי ברשת ומה שעשיתי או פינטזתי לעשות בחיים, יש בשליטה הטובה והאמיתית(כן אני מודעת לשמות תואר מצחיקים אבל זה מה שיצא לי כרגע) תנאי בסיסי שזה נעשה בהסכמה.ולעניות דעתי זה שורש העניין.כשאני מוסרת שליטה עלי לבן זוג אני מרגישה מוגנת(כי ברור שלא עושים את זה עם סטוצר וכדומה).ההרגשה הזאת של להיות מוגנת פשוט מטריפה..
מעניין. תתחדשי על השם משפחה.
מה יש לך? זה ישן!
אהא……חחחח ….כי תמיד כתבתי רק ראשי תיבות ….עכשיו אני מבינה למה אחת התגובות נתקעה והיה רשום שזה מחכה לאישור
יאללה דור חיכינו מספיק. מה עם הפרק הבא?
צוויץ צוויץ צוויץ
דור,
רעיון ראשון
https://www.youtube.com/watch?v=k6321BbenNc
רעיון שני:
ראיתי מערכון שלהם שבהם למי שמזמין ראשון איזשהו מוצר מקבל חינם משפחה אתיופית או מאורר כיס.
אז עלה לי רעיון של ניצול איזשהי נערה ממעמד נמוך? באיזשהו עולם אוטופי של גברים P:
העדפה אישית שיהיה עתידני , אולי קראת את כנס העתידנים של סטניסלב לם?
שילוב עם סיפור הקבוקים שלך יהיה יפיפה
לך תטפל בעצמך
חחחח
דור, מסקרנות – יש לך כוכבות פורנו שאתה מדמיין בדמותן את הנשים בסיפור?