ארוס, אדוניס, ארס – פרק י"א

לפרק הקודם
========================
ערן מניח את ראש הזין הרטוב מרוק בכניסה האחורית של התיכוניסטית ודוחף. פרני נאנקת בקול תחתיו אך היא דוחפת בחזרה בנחישות ותוך כמה שניות מבקיע ראש הזין את דרכו לתוך הישבן העגלגל. הוא חש בה מרפה את שריריה תחתיו ואז היא מהנהנת קלות והוא דוחף קדימה, מחליק שני סנטימטרים עבים בין פלחי העכוז הקטנים ואז נעצר, מניח לה להתרגל. כאשר הוא חש בה נרפית הוא מושך מעט ואז דוחף שוב, כובש עוד סנטימטר או שניים. כך הם חוזרים על התהליך עד שחצי מהזין של ערן נעוץ בטוסיק הקטן של פרני, אז הוא מתחיל לזיין אותה באמת, תנועותיו אטיות אך נחושות.

ידה של פרני נשלחת אל בין רגליה וערן מבחין בתנועות המדויקות של אצבעותיה בעודה מאוננת. הוא אוחז בפלחי העכוז החמודים בשתי ידיו, כמעט מכסה אותם כשהוא תוקע אותה בתנועות קצובות, לחיי ישבנה כדורים פעוטים ובהירים של בשר מוצק והוא משקיע את איברו בינהם, מוקסם מהאופן שבו הוא נעלם לתוכה. ירכיה וגבה של פרני שזופים ופסי השיזוף של ישבנה מעידים על בגד ים שמרני יחסית ואת התחת הקטן והמוצק הזה הוא משפד עכשיו בהתמדה וסבלנות, תוקע אותה בקצב אחיד.

ראשה של פרני נפנה אליו באטיות, פניה מסכה של ריכוז ועונג. עורה הסמוק מחביא כמעט את כל נמשיה, עיניה מתגלגלות מעלה בחוריהן ופיה פעור, טיפות רוק בודדות תלויות על שפתה התחתונה. פרני נאחזת בגזע ומתנשפת באנחות קבועות בעוד ערן טוחן אותה, מאוננת לעצמה באצבעות רטובות ומתמסרת לזין העבה המשפד את ישבנה הקטן. ערן מרגיש שהזין מתחיל לאבד מהסיכוך ושולח יד לעבר כלי החמאה שהביאו אותם. כמה רגעים אחר כך איברו שוב חלקלק ושמנוני והוא מאוושש את דרכו מתוכה ולתוכה בקלות, סוחט ממנה אנקות עונג רמות.

עכשיו כשהוא חלקלק ערן מעמיק חדור, נזהר שלא להגזים וקשוב לגופה הצנום של פרני הכפוף מתחתיו. הטוסיק החמוד לכוד בידיו והוא משפד אותו עמוק יותר ויותר עד שהוא קובר את כולו בין פלחי העכוז העגלגלים, אשכיו מלטפים את אצבעותיה המאוננות של פרני. הנערה מסבה שוב את פניה לאחור בהשתאות וערן מחייך אליה ומהנהן ועיניה הכחולות שוב מתגלגלות מעלה בהתרגשות כשהאורגזמה שלה הולמת בה, בוערת וקולנית וקריאותיה של פרני נישאות בין העצים בעודה גומרת בסערה, קוראת בשמו של ערן, משבחת את האל ואת בנו ואת אמו ואז שוב את ערן וצועקת עוד דברים באיטלקית עסיסית מדי לרמתו של ערן.

פרני נרגעת, איברו של ערן עדיין נעוץ בישבנה והיא מתנשפת בקול, כפופה על גזע העץ.

"צא!” היא נאנקת אחרי כמה רגעים וערן ממהר להחליק ממנה החוצה.

"איזה גודל…” היא מחייכת ומתיישרת. “כזה גדול עוד לא היה לי.”

"כמה כבר היו לך?” שואל ערן בלי הרבה טאקט בעודו לוקח בקבוק מים ומנקה את הזין.

"שלושה.” היא אומרת בפשטות, מעסה את ישבנה הדואב. המכנסיים שלה עדיין מופשלים עד אמצע הירכיים וערוותה הזהובה היא משולש שעיר וגאה בינהן. “שני מורים וחבר של אחי הגדול. מה אתה עושה?”

"מתלבש.” אומר ערן. הוא עוד לא גמר אבל נראה לו שהיא כן, ומכיוון שהיא כזאת ילדונת לא בא לו ללחוץ עליה.

"עוד לא גמרתי איתך.” אומרת פרני וניגשת אל סלע שולחני עטוי טחב המזדקר כמטר מעל אדמת היער ומתיישבת עליו.

פרני מחייכת במשובה ונשכבת על מצע הטחב שעל הסלע ואז מניפה את רגליה עד שברכיה מגיעות לכתפיים ונעלי האולסטר האדומות שלה מתנופפות אל על. היא אוחזת בברכיים ומצמידה אותן לכתפיה ובתנוחה הזו מפשעתה העירומה מתרוממת, חושפת את שפתי ערוותה התפוחות ואת ישבנה הקטן, המזמין את הזין שלו לסיבוב נוסף.

"אוקיי.” מחייך ערן וניגש אליה, מושח את איברו המתקשה בשכבה נוספת של חמאה. הסלע מציב את אגנה של פרני בגובה מושלם עבורו והוא מאונן את הזין לקשיות שיא ומביט מלמעלה בנערה השוכבת מקופלת, צופה בו מלמטה בעיניים נרגשות ונמשים שובבים. העיניים שלה נפערות לבריכות תכולות וצלולות כאשר מניח את ראש הזין על החור הוורדרד ואז דוחף. אנקה קטועה, שיניים צחורות נושכות שפה תחתונה והוא מחליק שוב אל תוך הטוסיק הקטן. ערן עוצר וממתין עד שתלם הכאב במצחה של פרני יתרכך ויעלם ובתוך כמה רגעים חיוך מתוק מאיר את פניה. פרני אוחזת בברכיה עטויות הג'ינס ומלקקת באטיות חושנית את שפתה כאשר ערן חוזר לדפוק אותה בקצב, כובש שוב את ישבנה בתנועות אחידות.

ערוותה של פרני ורדרדה ועסיסית ובחלקה העליון צומח שיח פרוותי מוּפז. ערן שולח את אגודלו בזהירות ומפשפש בין שפתיה הרטובות, מוצא את הדגדגן שלה קטן ורעב. באצבע משוחת מיצי ערוותה הוא מתחיל לאונן לה בעודו מזיין אותה בתחת ואנחת סיפוק גבוהה נפלטת מפיה. את הריגוש שלה מתרגמת פרני למשיכה עזה יותר של ברכיה, מאיצה בו לדפוק אותה עמוק יותר וחזק יותר. התנוחה הזו נוחה יותר לשניהם וערן מרשה לעצמו לפלח את הטוסיק הקטן בעוצמה רבה יותר מאשר קודם לכן, סוחט מהנערה הצעירה קריאות עידוד רמות.

נעלי האולסטר האדומות מתנופפות בקצב בו ערן טוחן את הטוסיק הקטן ופרני נאנקת בקול צלול וגבוה יותר בכל פעם שהוא שוקע בישבנה. פיה נפער בתפילה חסרת קול ועיניה מזדגגות ומביטות אל מקומות רחוקים בהרבה מהיער או הוילה או מלודי כשהיא משתגרת מעלה מעלה בקצב בזיון הנמרץ. ערן שומר על תנועות עמוקות ונחושות, משפד אותה ומאונן לה בעת ובעונה אחת והוא חש שגם השיא שלו לא יתעכב עוד זמן רב, רוכב עליה כמו גולש על גל חזק ויציב. לבסוף הוא גוהר בזהירות מטה, מקפל אותה כמו נערת גומי אנושית כאשר חזהו מוחץ את ברכיה אל חזהּ אך כשהיא פוקחת את עיניה בהפתעה מסוימת היא מוצאת את פניו מעל שלה.

לשונה של פרני משתגרת מעלה אל תוך פיו של ערן והם מתנשקים עמוקות כשהאורגזמה מציפה את שניהם בעת ובעונה אחת. ערן חש באיברו מתחיל לפלוט את מטענו אל תוך הטוסיק הקטן של הנערה, ממלא את מעיה בזרע. פרני כבולה בגלל הג'ינס המופשל עדיין ומצליחה רק בקושי לחבק את ראשו חיבוק מסורבל אבל זה מספיק לה כדי להרגיש אותו יותר והיא ממלמלת שברי מלים ומשפטים נרגשים אל פיו, אל שיערו ואל אוזניו של ערן. רגעים ארוכים הם מלופפים וקשורים זה בזו, נעוצים ומתנשפים, נרגשים והלומי זוהר על הסלע הגבוה והשטוח ביער.

ערן מתרומם ממנה ויוצא בזהירות, ופרני נשארת לשכב על הסלע, מתירה את שרוכי נעליה.

"אני רוצה להתרחץ קצתתוכללהסתובב?” היא שואלת.

"בטח.” אומר ערן.

מאחוריו הוא שומע את פרני מדשדשת על מרבד העלים ומתרחקת אל הנחל הקטן במשך כמה דקות ובעודו שוקע במחשבות משועשעות על הביישנות של הנערה שהרגע דחקה בו לזיין אותה בתחת פעמיים ועכשיו היא מתביישת שיראה אותה עירומה, הוא שומע אותה מדשדשת בחזרה. לאחר שפרני מתלבשת היא מרשה לו להסתובב ואז שניהם אוספים את האוכל אל הסל ומתחילים לחזור אל הוילה.

"אתה חמוד.” היא אומרת לו בדרך חזרה.

"גם את.”

כעבור רגעים אחדים ממלא הלהג הבלתי נגמר של פרני את חלל היער וערן מבליע חיוך כשהיא מספרת לו על אלברט הספר ביש המזל שהדבר הכי טוב שקרה לו אי פעם היה תאונת הדרכים בה ריסק את המכונית הישנה שלו בקיר הכנסייה ביום ראשון בבוקר, מצחקקת לכל אורך הסיפור. בינו לבינו מקווה ערן שהיא לא הולכת להתאהב בו אבל הוא בחלוף הזמן הוא לא מזהה אצלה איזו אינטימיות מתגברת ולשמחתו היא נפרדת ממנו ללא עניינים כאשר הם מגיעים אל הוילה, הוא הולך למוסך והיא חוזרת למטלותיה.

דודה ענת ודוד אריק חוזרים אחר הצהריים ודודתו ממשיכה לשמור ממנו מרחק אבל לערן זה לא אכפת, מהרגע שלמד שהיא לא אמרה כלום לאריק הוא מבין שזה רק משחק עכשיו. דודה ענת רוצה שהוא יזיין אותה, אבל היא פשוט רוצה להעמיד פנים שזה היה בניגוד לרצונה. אין בעיה, ערן ישמח לארגן לה את הפנטזיה הזאת וחוץ מזה פרני תוכל אולי לסייע לו להוריד את הלחץ מדי פעם.

עבודת השחזור על המכונית מתקדמת יפה אבל ערן תקוע עם שסתום שהוא לא מצליח לכוון ולכן למחרת הוא נוסע עם דוד אריק לעיר כדי להתייעץ עם גישֶה המכונאי. הוא מתאר לו את הבעיה ואת התנהגות השסתום בכל מחזור הפעימות והאיטלקי המבוגר מקשיב בתשומת לב. הוא קורא לשני מכונאים אחרים וכולם מתייעצים עד שמוסכם שגישה יתלווה אליו עם ערכת הכלים שלו כאשר יגמור את העבודה. דוד אריק נפרד ממנו וערן מטייל מעט בעיר עד השעה אחת ואז הם נכנסים לפיאט הירוקה של גישה ונוסעים אל הוילה.

גישה צולל בהתלהבות אל המנוע. הוא משבח את ערן על העבודה הנקייה ויסודית ואז בוחן את השסתום. הדקות מתארכות וערן מבין נוכחותו רק מטרידה את גישה והוא מטייל לו במוסך ומחכה בסבלנות שהמקצוען יגמור את עבודתו.

לפתע הוא מבחין בדודה ענת, צועדת לעבר המזח, לבושה בחלוק ים וכובע רחב תיתורה. היא מסתכלת לעבר המוסך אך כאשר היא מבחינה בו ממהרת לסלק את מבטה, מעמידה פנים שלא ראתה את ערן מביט בה. כאשר היא מגיעה אל מיטת השיזוף הכבדה היא גוררת אותה וערן תוהה לפשר מעשיה עד שהוא מבין בגיחוך זאבי לאן היא גוררת את המיטה הגדולה: בנקודה בה היא בחרה לשכב המזח מסתיר אותה מהבית. לאחר כמה דקות של גרירה ומשיכה, דודה ענת מתפשטת ונשכבת על מיטת השיזוף העצומה.

"אהא!” קורא גישה מאחוריו וערן נכנס אל המוסך. המכונאי הוותיק הצליח להכניס משמעת בשסתום הסורר ועכשיו הוא מניע את המנוע ועוצם את עיניו, חיוך מתפשט על פניו כמנצח המאזין לביצוע מושלם.

"בליסימו.” הוא אומר בסיפוק.

הוא מסביר לערן את מה שעשה ואז מורה לו להשאיר את המנוע פועל עוד שלושים דקות ואז לדומם.

"האוטו מוכן,” הוא אומר. "עבודה יפה!”

ערן מזמין אותו בנימוס להישאר ולשתות איתו לכבוד גמר הפרויקט אבל גישֶה מנפנף בידו בביטול.

"התודה שלך תהיה כשתבוא עם האוטו למוסך, אז נשתה לכבודך ולכבוד האוטו.” הוא אומר ומתרחק לעבר המכונית שלו. עיניו של ערן עוקבות אחריו עד שהפיאט מתרחקת מהחנייה ואז הוא יוצא מהמוסך ומתקרב אל המזח.

עיניו של ערן נפערות כאשר הוא מבחין בבגד הים של דודה ענת. זה לא הביקיני השמרני הצהובזהב שהוא מכיר אלא בגד ים קטן בהרבה וארגמני. החלק התחתון מורכב משרוכים הקשורים במותניים ואליהם מחובר משולש קטן המכסה את ערוותה והחלק העליון מורכב משני משולשים אשר לא היו מצליחים לכסות את חזהּ של נערה בת ארבע עשרה, שלא לדבר על עטינים כמו של דודה ענת.

"הי.” אומר ערן ומביט בה, מלטף את איברו באדישות. “התגעגעתי אלייך, דודה ענת.”

"תתרחק ממני.” אומרת דודה ענת מאחורי משקפי השמש שלה.

"אין לי שום כוונה להתרחק ממך.” הוא אומר ומחייך אליה. “למעשה, אני מניח שבעוד כמה דקות הזין שלי יהיה נעוץ עמוק בין הרגליים שלך.”

"אתה לא תעז!” אומרת דודה ענת וקולה נשבר.

"כמו שלא העזתי בפעם הקודמת?”

"אני אצעק.”

"תנסי להתגבר על הרעש של הב.מ.וו. בהצלחה.” הוא מחייך אליה ופושט את חולצתו בהפגנתיות. דודה ענת מנסה להזדקף אך ערן שולח יד עצלה והודף אותה בחזרה אל המזרן הלבן של מטת השיזוף ואז פושט את מכנסיו ותחתוניו.

"ערן, עוף ממני!” היא קוראת כשהוא לוקח את בקבוקון קרם השיזוף ושופך כמות נאה לידו, מתיישב על השרפרף הקטן לידה.

"אני רק רוצה למרוח אותך, דודה ענת. שלא תישרפי.”

היא מנסה להזדקף בשנית וערן מרתק אותה אל המזרן ללא קושי כשהוא מניח את יד שמאל שלו על גרונה. אחר כך הוא מחלץ את שדיה מחזיית הביקיני הקטנטנה ומתחיל למשוח אותם בקרם.

"אני לא צריכה את זה, סוטה!” זועמת דודה ענת, חסרת אונים תחת ידו החזקה על גרונה בעודו משחק בשדיה הגדולים. הוא מלטף את העטרות ומדגדג את פטמותיה הכהות עד שהן מזדקרות, גוהר מטה מדי פעם ולוקח אותן בפיו ומרפרף אליהן בלשונו. מדי כמה רגעים הוא מוסיף מנה נוספת של קרם שיזוף על שדיה, נהנה מלעסות את הכדורים הרכים באצבעות חלקלקות לקול מחאותיה הרפות. אחרי כמה דקות הוא לוקח את הבקבוקון ומטפטף שובל ארוך משדיה ועד המפשעה, מחייך אליה חיוך רב משמעות.

"די!” היא זועמת תחת ידו על גרונה בעודו מושח את בטנה בקרם, ידו הימנית נעה במורד בטנה. “הגזמת לגמרי, דגנרט!”

אך ערן לא שועה אליה ומחאותיה נחלשות ככל שאצבעותיו מתקרבות אל תחתוני הביקיני, דבריה נקטעים בהתנשפויות לא רצוניות. היא מצליחה למלמל איזה "לא!” כאשר ידו מחליקה אל מתחת לתחתוניה אך נאנחת כאשר אצבעות מוצאת את שפתי ערוותה. ידו השמאלית על גרונה של דודה ענת חסרת האונים והימנית מתחילה עכשיו לפשפש במפשעתה, מוצאת אותה לחה ומזמינה במהירות. היא מניחה את ידה על ידו החונקת כאומרת להלחם בו אך כאשר אצבעו מוצאת את דגדגנה הרעב היא רק מסוגלת להיאנח ורוח הקרב נוטשת אותה במהירות, ירכיה מתפשקות מעצמן. ערן מניע את ידו על דגדגנה בתנועות מעגליות ובתוך כמה רגעים נאנחת דודה ענת בקול, מניחה לו לענג אותה בכפיה עד שאינו מרגיש צורך לרסן אותה יותר וידו השמאלית נפנית ללטף את חזהּ ואת שדיה ושתי הידיים פורטות עליה עד היא גומרת בקול, גופה הבשל רועד תחת ידיו.

"עכשיו תורי.” אומר ערן לדודתו המתנשפת ונעמד על ברכיו בין רגליה. היא מתעשתת ומנסה לבעוט בו ברגליים חלשות והוא לוכד את רגליה בידיו ונדחק בינהן.

"ויש לי בקשה, דודה ענת: הקטע הזה של להילחם בי? גיליתי שזה ממש מדליק אותי אז אני אשמח אם תעשי את זה כל פעם, בסדר?”

ערן נשכב עליה, גופו נמשח בקרם השיזוף החלקלק, קובר ומרסן את גופה הרך והמבוגר. דודה ענת מכה באגרופים חלשים בגבו אך ערן מתעלם ממנה: הוא מסיט את תחתוני הביקיני הזעירים באצבע אחת ומנחה את ראש הזין שלו אל עבר הסדק שלה בשתי אצבעות נוספות. היא נאנחת כאשר הוא מחכך את ראש הזין בשפתי ערוותה, מוצא אותה מוכנה ומשתוקקת למרות אגרופיה הקלושים ומלמולי המחאה שלה. דחיפה קטנה וראש הזין בפנים.

"ערןערן…” היא נאנחת באוזנו, אגרופיה נחלשים ויותר משהם מכים בו, הם מלטפים עכשיו את גבו הרחב.

"תילחמי…” הוא לוחש באוזנה, אגנו נע קדימה ואחורה, הודף את איברו עמוק יותר ויותר לחריץ הרטוב שלה. “למה הפסקת להילחם? אני יודע שאת נדלקת מזה…”

דודה ענת נאנחת בהתרגשות ורגליה מתרוממות עכשיו מעלה, הודפות אותו עמוק לתוכה. במהרה איברו שוקע בחריץ המשתוקק שלה עד האשכים ומיטת השיזוף חורקת במחאה בכל פעם שהוא דופק אותה, החריקות משתלבות יפה עם אנחותיה של דודה ענת.

"אף אחד לא יכול לראות אותךאף אחד לא יכול לשמוע אותך…” הוא נוהם באוזנה, חש בריגוש מציף אותה למשמע דבריו. “את לבדחסרת אוניםרק שנינו כאןנאבקת בי ככל שיכולת אבל אני פשוט חזק מדי בשבילך, מה יכולת לעשות?”

דודה ענת נאנחת בקול וידיה מלטפות את עורפו וגבו של אחיינה, נכנעת לו ומתמסרת כליל. רגליה פשוקות לחלוטין, ברכיה מורמות ועקביה מחבקים את אחיינה החומס אותה, חזק ונחוש ובלתי מתפשר. ערן שולח יד אל המשולשים הזעירים של חזיית הביקיני, מפשיל אותם ומשחרר את שדיה הגדולים ואז גוהר ומוביל שד אחד לפיו, מוצץ את פטמתה. דודה ענת נאנחת ומלטפת את תלתלי ראשו, מתמכרת לעונג שמסב לה פיו של ערן. בזו אחר זו הוא מוצץ את פטמותיה של דודתו לסירוגין עד שהיא מתפוצצת באנחות תחתיו וערן נסחף אחריה וממלא ערוותה בזרע חמים. כאשר הוא נרגע הוא מנשק את מצחה, קם ממנה ומתלבש, בוחן בהערכה את גופה. הביקיני של דודה ענת מופשל באופן זנותי וסקסי בטירוף, ערוותה החשופה עירומה וסמוקה ושדיה הגדולים זקופים כשני הררי קצפת בגלל החזייה הדוחפת אותם מעלה.

"זה היה כיף, דודה ענת.” הוא אומר ומתלבש בעוד דודתו מיטיבה את בגד הים שלה, מכסה את מבושיה ונותנת בערן מבט כה זועם עד שהוא לא מצליח לעצור את צחוקו.

"חייב לזוז.” הוא אומר.

בארוחת הערב הוא מעדכן את הדוד אריק על ההתקדמות הגדולה שעשה היום.

"נראה לי שהיא תהיה מוכנה מחר.”

"באמת?” זוקף דוד אריק את גבותיו. “כל הכבוד!”

"אתה רוצה לבוא איתי לסיבוב?” שואל ערן.

"היית מת.” אומר דוד אריק בצער. “אבל במצב הגוף ההרוס שלי, אני יכול לנסוע רק במפלצות עם מתלים כמו כורסת טלוויזיה. הב.מ.וו הישנה הזאת תהרוס אותי.”

"מה איתך?” שואל ערן את דודתו, מבטו מתגרה.

"אני לא יודעת.” היא אומרת כבדרך אגב. “מכוניות זה לא הקטע שלי.”

"אני אצטרך להתעקש.” הוא מחייך.

"נראה מחר.” היא אומרת בקרירות.

"נו, אל תהיי כבדה, דוד ענת.”

"נראה מחר, אל תציק.” היא עונה.

בבוקר הוא מתעורר ומיד מתעורר. היום הוא נוסע לנסיעת המבחן, עם או בלי דודה ענת. הוא לוקח את התיק שהכין מבעוד מועד ובו ציוד מיוחד למקרה שהיא כן תחליט להצטרף ואז יוצא מחדרו, מוצא את דודו ודודתו במטבח, אוכלים ארוחת בוקר וקוראים עיתון.

"בוקר טוב.” הוא אומר ושניהם מברכים אותו, כל אחד מאחורי עיתונו.

"מוכן לסיבוב הבכורה?” שואל דוד אריק.

"בהחלט.” מחייך אליו ערן. "את באה איתי?”

"הממלא יודעת.” עונה דודה ענת ומלקקת את שפתיה מבלי משים, חבויה עדיין על ידי העיתון.

"אתה אוכל קודם משהו?” שואל אותו דוד אריק.

"יותר מדי מתרגש.” עונה ערן.

"תאכל משהו.” אומרת דודה ענת. “פרני הכינה לך טוסט וסלט פירות. אל תצא בלי לאכול.”

"מה יש לך בתיק?” שואל דוד.

"דברים שאני אולי אצטרך בנסיעה, אם משהו ישתבש.”

"רעיון טוב.” עונה דוד אריק.

"שב לאכול, נו.”

"אני אוכל כשאחזור. את באה?”

"אתה לא תוותר, הא?”

"אני מבטיח לא לוותר.” עונה ערן ונותן בה מבט רב משמעות שגורם לה להסמיק.

"תראה מה נעשה.” היא אומרת לאחר רגע. “אתה תשב לאכול ואני אלך להחליף בגדים ואני אסע איתך לסיבוב קצר, בסדר?”

"יש!” מחייך אליה ערן.

"אבל תאכל!” אומרת דודה ענת וקמה מכיסאה, שדיה מתנדנדים מול פניו.

ערן מסתער על הצלחת העשירה שהכינה לו פרני ואז לוקח את תיקו ונפרד מדוד אריק.

"אל תרחם עליה!” הוא קורא אחר אחיינו המתרחק. “יש לה מנוע חזק, אתה יכול לרכב עליה חזק!”

"אל תדאג, אני אפתח לה ת'תחת!” עונה ערן.

ערן מוציא את המכונית וכעבור כמה דקות הוא חונה על שביל היציאה מהבית במנוע מונע ומחכה לדודתו. ומחכה. ומחכה.

עשר דקות חולפות עד שהוא מבחין בדמותה המתקרבת אליו במראה האחורית. יש משהו מוזר בצללית גופה וערן מפנה את ראשו לראות.

ערן מתקשה שלא לזקוף את גבותיו למראה התלבושת של דודה ענת: היא לובשת חצאית הדוקה אך חולצתה היא ההפתעה הגדולה. החולצה שקופה כמעט לחלוטין ולבו מזנק לגרונו כשהוא מבחין שהיא אינה לובשת חזייה: שדיה הגדולים עירומים מתחת לבד השקוף ומתנדנדים בעצלתיים כשהיא מתקרבת למכונית. על ראשה היא לובשת מטפחת שמרנית שנועדה לשמור על שיערותיה לבל יתפרעו ברוח והיא מרכיבה משקפי שמש זהובות מסגרת. ושוב נודדות העיניים לשדיים הגדולים העירומים מתחת לחולצה השקופה כמעט.

דודה ענת מתיישבת בכיסא בשלווה וחוגרת את חגורת הבטיחות, החגורה נבלעת בין שדיה ומדגישה את גודלם.

"יאללה, מוכנה לסיבוב?” הוא מגחך אליה ומשלב להילוך ראשון. ”את הנסיעה הזאת לא תשכחי, דודה ענת.”

"נסיעה קצרה, אני מקווה. אני באמת לא חובבת מכוניות, אתה יודע.”

"אל תדאגי, לא ניסע הרבה. נחזור מאוחר, אבל ניסע לא רחוק.”

"למה את מתכוון?” שואלת דודה ענת, שדיה מיטלטלים בכל מהמורה.

"אחלה חולצה, דודה ענת.” הוא אומר ושולח יד חצופה אל שדהּ העירום מתחת לבד השקוף. “אף פעם לא ראיתי אותך לובשת אותה. ועוד בלי חזייה, אללה יוסתור.” דודה ענת סוטרת לידו והוא מסלק אותה וצוחק.

"מה שאני לובשת זה לא עניינך, ערן, תתמקד בכביש בבקשה..” היא עונה בעודם שועטים בכביש הגישה, מתרחקים מהוילה.

"נכון, ממילא עוד מעט לא תלבשי כלום.” הוא אומר ושוב שולח יד אל חזהּ הגדול, חבוי וגלוי מתחת לחולצה השקופה.

"אל תגזים, ערן.” היא רוטנת ומסלקת את ידו. “הסכמנו לנסיעה קצרה וזה הכל. לאן אתה נוסע?” היא שואלת כשהיא מבחינה שהם יורדים מהכביש הגישה.

ערן יורד מהכביש אל אחת הדרכים הצדדיות. הוא מכיר את השטח היטב משיטוטיו הרבים באזור וכבר תכנן בקפידה היכן ידפוק אותה היום.

"למקום מבודד שלא ישמעו אותך צורחת.” הוא מסביר בשוויון נפש.

"ערן, לא.” היא עונה, קולה עבה מהתרגשות. ערן מתעלם ממנה ומנווט את המכונית בכביש הצר עד שיער האלונים בולע אותם והוא מדומם את המכונית. “לא כל דבר זה סקס, נו.” היא מוסיפה, קולה רועד מהתרגשות.

"בואי נגיד ככה.” הוא מחייך אליה. “יש לך חמש דקות לברוח. אחרי חמש דקות אני יוצא לחפש אותך. אם תצליחי להגיע אל הבית, ניצלת. אחרת…”

ערן מגחך ומפשפש בתיקו ועיניה של דודה ענת נפערות כשהוא שולף משם שפופרת וזלין.

"ערן, אתה משוגע!” היא אומרת. “הסכמתי לבוא לנסיעה קצרה, לא לזה. אתה יודע טוב מאוד מה העמדה שלי בנושא!”

הוא מכוון את שעונו ולטיימר ומפעיל.

"חמש הדקות שלך התחילו.”

"ערן! תפסיק עם זה, זה לא מצחיק!” היא אומרת אבל צחקוק נרגש בכל זאת נפלט מפיה.

"ארבע דקות וארבעים ושבע שניות.” הוא עונה.

"ערן, די! אתה משוגע!” היא פורצת בצחוק.

"ארבע דקות וארבעים שניות.”

דודה ענת מביטה בו בחוסר אמון ואז פותחת את דלת המכונית. מבלי לסגור את הדלת היא מתחילה לדדות על עקביה ביער עד שהיא נעלמת במראה האחורית. נאמן למילתו, ערן מחכה עד שיצפצף השעון ואז הוא נועל את המכונית, מכתיף את התרמיל על גבו ויוצא לצוד אותה.

האמת היא שזה די קל. האדמה לחה מגשם הלילה ובתוך מספר רגעים הוא מאתר את סימני עקביה על השביל. האסטרטגיה של דודה ענת היא לברוח ולא להסתתר ונראה שהיא מנסה לחזור על עקבותיהם, להגיע אל כביש הגישה לפני שאחיינה ישיג אותה. זו לא החלטה נבונה כל כך מפני שהיא צריכה לדעת שהוא רץ מהר הרבה יותר ממנה, הדבר הנכון היה להסתתר ביער. ערן מתחיל לרוץ על עקבותיה בריצה קלה.

לשמחתו הוא מגלה שהיא הבינה את טעותה ובשלב כלשהו עקבותיה נעלמים מהשביל והוא מבין שהיא פנתה לתוך היער. הפעם מלאכתו מורכבת יותר וקשה לו יותר לאתר את עקבותיה אך ביער מגלה לו את סודותיה, רמז אחר רמז. שיח שבור, כפתור זהב על האדמה וחריצה טרייה באזוב מגלים לו את דרכה ועד מהרה הוא גם שומע אותה, שוברת ענפים לפניו. הוא מאיץ את צעדיו עד שהוא מבחין בתנועה בין הגזעים.

"דודה ענת, איפה את?!” הוא שואג ומחייך למשמע צחקוק כבוש מאי שם. שאון הענפים הנשברים מתגבר בעוד האישה המבוגרת מתרחקת ממנו בין העצים. היא נכנסת לקרחת יער מרופדת בטחב וכאשר הוא קורא בשמה היא צווחת בהתרגשות ומתבוננת לאחור, תרה אחריו מבלי להבחין בו. שיח ארוך ענפים צומח ליד סלע גדול ועגול והיא מזדחלת במהירות תחתיו, אינה מודעת לאופן בו כל הענפים מתנועעים בפראות מצד אל צד וחושפים את מיקומה.

"אצא לי אל היער, לראות את הקוקית.” מזמרר לו ערן כשהוא נכנס אל קרחת היער, מתקרב בהליכה אחורית אל השיח תחתיו מתחבאת דודתו, מישים עצמו כאילו אינו רואה אותה.

"ויען קול מיער, הן זו היא הקוקית.” הוא שר בקול, נשען עכשיו על הסלע מרופד הטחב.

"קו קו! קו קו! הן זו היא הקוקית!” הוא ממשיך לשיר, מאתר את שיערותיה השחורות של דודתו בשיח.

"קו קו! קו קו! הן זו היא הקוקית!קורא ערן ואוחז במחלפותיה מבעד לשיח. דודה ענת צווחת כשהוא שולף אותה ממחבואה וגורר אותה אל מרבד הטחב העשיר, משכיב אותה על בטנה.

"הי דודה.” מחייך אליה ערן ומניח את רגלו על גבה, מצמיד אותה לקרקע, פניה היפות צמודות למצע הטחב.

די עם זה כבר, יא משוגע!” היא מתנשפת בכבדות ומצחקקת. "הסכמתי לנסיעת מבחן, לא לכל סטייה שיש לך בראש. בוא נחזור הביתה, זה לא מצחיק!”

"אם תפסיקי לצחוק זה יהיה יותר אמין.” הוא אומר ומתיישב עליה כאשר פניו לעבר רגליה וגבו לעבר ראשה, נזהר שלא להניח את כל משקלו על גבה, רק מספיק כדי להעביר את המסר. הוא מצמיד את ידיה לצד גופה, כולא אותן תחת ברכיו.

ערן מפשיל את חצאיתה מעלה, חושף תחתונים קטנטנים ושחורים, משולש משי עדין המכסה בקושי את ערוותה מאחור ורק חלק זעום מישבנה. ביחד עם מגפי העור הגבוהות המכסות את רגליה הארוכות עד מעל לברך, המראה משכר אותו ואיברו שקצת נשכח בכל ההתרגשות מתעורר לחיים. הוא מפליק לה כמה סטירות עדינות על ישבנה הרך, סתם בשביל לחמם את האווירה, לא באמת כדי להכאיב אך דודה ענת צווחת בכל זאת.

"את יכולה ממש לצרוח, דודה ענת.” הוא אומר ומלטף את ירכיה הרכות. “ביער אף אחד לא ישמע וזה טוב להוציא את מה שאת מרגישה, לא לשמור בבטן.”

דודה ענת לא עונה, רק מתנשפת בהתרגשות תחתיו. ערן מלטף ומעסה את ישבנה הדשן, אצבעותיו מכבדות כרגע את הגבול אשר מתווים תחתוניה. ישבנה לא גדול במיוחד אבל הוא רך וחיוור ומוצק במפתיע בהינתן שדודה ענת לא עוסקת כמעט בשום פעילות גופנית. ערן מתרגש לנוכח המחשבה שהוא הולך לבתק את בתוליה האנאליים של דודתו והוא מלטף את שפתי ערוותה התפוחות מעל בד התחתונים, שומע אותה שואפת אוויר בחדות מאחוריו.

"הבאתי צעיפים בשביל לקשור אותך, מה דעתך?” הוא שואל, מניע את אצבעותיו בתנועה מעגלית על ערוותה. “נראה לי שזה יתאים לפנטזיה שלך, לא?”

"ערן, דימספיק עם זה…” היא נאנחת. “אתה מגזים…”

ערן מתרומם ממנה אך כורע לידה ומשאיר את רגל שמאל שלו על גבה, מצמיד את דודתו לקרקע. בתנועה זריזה הוא לוכד יד אחת ואז את השנייה ואז קושר אותן זו לזו מאחורי הגב בצעיף משי צבעוני שלקח מחדרה. הוא מכסה את הסלע הגדול בשמיכת פיקניק מתיקו ואז מקים אותה על רגליה ומשעין אותה כפופה על הסלע הגדול.

"מה אתה עושה?” היא שואלת כאשר היא חשה בו קושר את רגליה נעולות המגפיים לשורשים עבים, מפשק אותה אגב כך.

בתשובה שולף ערן את הוזלין מתיקו ומראה לה אותו בחיוך גדול עיניה של דודה ענת נפערות והיא ממלמלת בהתרגשות: “לא לא לא לא לא לא לאזה לא, ערניעד כאןזה לא…”

"זה כן, יפה שלי.” חיוכו מתרחב והוא נשכב לצידה על הסלע, מחבק אותה בחיבה. “זה כן. לגמרי כן. אני הולך לזיין אותך בתחת, דודה ענת. וזה יהיה כל כך כיף, לשנינו. אני אהיה עדין, אבל אני אהיה קשוח. אני לא אוותר לך עד שכל הזין שלי יהיה עמוק בפנים. ואת יכולה לצעוק עד שתצטרדי, אבל את קשורה ואת לא הולכת לשום מקום עד שאני לא גומר איתך. וזה יכול לקחת קצת זמן.”

ערן מפשיל את חצאיתה של דודה ענת וחושף את ישבנה הרך, משולש הבד הקטן של תחתוניה יותר מסמן מטרה לתקיפה מאשר מכסה משהו. הוא רוכן מאחוריה ומנשק את פלחי עכוזה הרכים, מלקק ונושך אותם בעדינות, מחכך את פניו בעור הרך ושוב מכסה את ישבנה בנשיקות.

נשימה של דודה ענת נעתקת כאשר הוא מסיט את המשולש הקטן הצידה וחושף את ערוותה ואת החריץ האפל שבין פלחי עכוזה הדשנים. נשיקותיו ממוקדות יותר עכשיו ולשונו מלקקת את החריץ שלה משפתי הערווה ומעלה, דרך פי הטבעת ועד הגב התחתון. אחר כך הוא יורד ברוב סבלנות את הדרך בחזרה, מנשק ומלקק את דרכו מטה עד השפתיים התפוחות. דודה ענת מוחה במרץ ותובעת ממנו לשחרר אותה אבל הריח האינטימי ההולך ומתגבר ממפשעתה מספר לו סיפור שונה, מפתה ומרגש.

ערן מניח את ידיו על פלחי עכוזה הרכים של דודתו ומפשק אותם, חושף את החור הקטן והביישן. הוא מנשק אותה פעם ופעמיים ואז מתחיל ללקק אותו, מתעלם ממחאותיה של דודתו הכפותה. לאחר כמה רגעים הוא נוגע בערוותה של דודה ענת ואז מתחיל לאונן לה בכרית אצבעו האמצעית, לשונו מלקקת ללא הפוגה את פי הטבעת.

"לא שם…” נאנחת דודה ענת. “ערני, לא שמהבבקשה…”

אבל ערן דווקא דוחף את לשונו עמוק ל"שמה" בעודו מאונן לה במרץ ומחאותיה של דודתו הולכות וגוועות, מתחלפות במלמולים אשר הקוהרנטיות הולכת ומידרדרת מהם וכעבור כמה דקות דודה ענת רק שוכבת חסרת אונים על הסלע ומפקירה את ישבנה ללשונו חסרת הרחמים של אחיינה, מתנשפת ונאנחת ברכות. את האורגזמה האנאלית הראשונה שלה חווה דודה ענת כאשר לשונו של ערן מחליקה פנימה והחוצה מהחור הקטן שלה ואצבעו התזזיתית של אחיינה סוחטת ממנה שיא פראי והיא נאנחת ומתנשפת על הסלע העצום כשהעונג פורץ בה כזיקוקין דינור.

ערן מנשק ברכות את שני פלחי עכוזה ואז מזדקף וניגש אל ראשה של דודתו הכפותה, פניה היפות סמוקות ואגלי זיעה מעטרים את מצחה.

"איך היה החימום, דודה ענת?” הוא מסיר בעדינות קווצות שיער מפניה. “מוכנה לקבל זין בתחת או שנמשיך עם ההכנות?”

"ערני, אני באמת מבקשת. די! די! שחרר אותי כבר! הפארסה הזאת נמשכה מספיק!”

ערן מביט בה ברצינות, חוכך בדעתו ואז אומר:

"את יודעת מה…”

הוא ניגש שוב אל התיק שלו ומוציא משם צעיף נוסף ומגלגל אותו לחבל. אחר כך הוא ניגש אל דודתו ואז קושר את החבל סביב ראשה ובין לסתותיה.

"אמרתי קודם שאני אשמח אם תצעקי, אבל יש איזה קסם גם בפה חסום.” הוא אומר בנימה מהורהרת. “וחוץ מזה, עוד מעט את תודי לי שיש לך משהו לנשוך.”

את דבריה הבאים של דודה ענת הוא לא שומע, כמובן. ערן נעמד מול פניה ומושח שפע וזלין על אצבעו במחוות תיאטרליות. אחר כך הוא מורח את הקרם על פי הטבעת שלה, אצבעו נעה סביב במעגלים צרים והולכים עד שהיא נחה על פי הטבעת שלה, החלקלק מוזלין ורוק. לחיצה נחושה, גניחה חנוקה והאצבע בפנים.

ערן מורח עוד וזלין על אצבעו ומתחיל להניע אותה פנימה והחוצה באטיות מישבנה הצר של דודתו. מבלי למהר הוא מחליק את האצבע, מניח לה להתרגל לחדירה ומצ'פר אותה באצבע על הדגדגן כי יש לו לב זהב כזה. דודה ענת נאנחת בקול אל תוך הצעיף הסותם את פיה וערן בועל אותה באטיות באצבעו, נהנה לראות את האצבע מחליקה פנימה והחוצה בין פלחי התחת הרכים.

"נהנית?” הוא שואל את דודתו הכפותה אל הסלע. “אני מקווה שכן ואני מקווה שאת מתרגלת כי אצבע זאת רק ההתחלה. עכשיו, לדוגמא, מגיעה עוד אצבע.” הוא אומר ומקיים את הבטחתו, תוחב את אצבעו השנייה לתחת הבהיר שלה ודודה ענת מזדקפת ככל שהיא יכולה על הסלע, הצעיף חוסם את זעקתה.

החור שלה מתנגד אך הוזלין והרוק עושים את שלהם ובתוך כמה שניות הוא בועל את ישבנה בשתי אצבעות, מאונן לה בידו השמאלית. ידו נעה קדימה ואחורה בתנועות קצובות ומתונות והוא מקפיד לגרז אותה מדי כמה רגעים, מאפשר לאצבעותיו להחליק בחופשיות. אנקות המחאה שלה נחלשות ומתרככות ובמהרה הוא חש ברכות שכבר למד להכיר אצלה, רכות המסמלת כניעה והתמכרות לעונג. ראשה שהיה קפוץ וזקוף כאשר היא מחתה וסבלה נרגע עכשיו ובהדרגה היא מרפה ומניחה אותו על הסלע, נאנחת לתוך הצעיף החוסם את פיה. עוד כמה דקות כאלו ואנחותיה מתגברות מעלה מעלה עד שהיא נאנחת אנחה עמוקה ארוכה וגרונית ונרעדת, מהידיים הכפותות מאחורי הגב ועד הרגליים הקשורות בפישוק מאולץ וערן יודע שהם מוכנים לשלב הבא.

"רוצה לשתות לפני שאנחנו ממשיכים?” שואל ערן אחרי שהוא שולף את אצבעותיו מישבנה ודודה ענת מהנהנת.

ערן מוציא בקבוק מים מתיקו, שוטף את אצבעותיו ואז מתיר את פיה של דודתו.

"ערן, אתה חייב לשחרר אותי!” היא ממהרת לומר ברגע שהוא מסיר את הצעיף הרטוב מפיה.

"אויש, יא מצחיקה!” הוא מתעצבן. “רציתי לתת לך לשתות לפני שאני פותח לך 'תתחת ואת אוכלת לי את הראש?”

"ערני, אני לא יכולה! אני לא יעמוד בדבר הזה שלך שם! בבקשה, דוד שלך ניסה כמה פעמים ואף פעם לא הסכמתי!”

ערן מרגיש מרומה. הוא בסך הכל רצה לתת לה לשתות והיא מנצלת את טוב הלב שלו. לאן העולם מידרדר? הוא מתיז מהמים לעבר פיה ואז חוזר וחוסם את פיה בצעיף רטובהרוק. אחר כך הוא מביט בדמותה הכפותה ומחליט שמשהו שגוי באסתטיקה שלה.

בהתחלה הוא מחליט להפשיט אותה ומתיר את ידיה כדי להסיר את החולצה. הבד אמנם שקוף אבל עירום הוא אפקט פסיכולוגי, לא רק ויזואלי. להפתעתו, ברגע שהוא משחרר את ידיה היא מנסה להזדקף ולהיאבק בו והמרפק שלה פוגע ברקתו מבלי שיהיה מוכן.

"הי, זה כאב!” הוא מתעצבן והודף אותה אל הסלע. הוא מכניס לה מרפקיה קטנה בכליות מאחורה, ומפשיט אותה בזמן שהיא נאנקת לתוך הצעיף. כאשר הוא מתכוון לכפות אותה שוב הוא מחליט לשנות את התנוחה לצורכי אסתטיקה ובמקום שידיה יהיו כפותות זו אל זו מאחורי הגב, הוא מותח חבלים מכל יד שלה קדימה, אל שורשים עבים בקרחת היער. הוא לא מופתע מניסיון הבעיטה שלה כאשר הוא מפשיט את חצאיתה ותחתוניה וכעבור כמה רגעים הוא גומר לקשור אותה מחדש כך שהיא פרושה לחלוטין ולמעט המגפיים היא עירומה כביום היוולדה, כל אחת מגפּיה קשורה היטב לכיוון אחר.

ערן מפשיל את מכנסיו מולה ומאונן "על יבש".

"מה את אומרת על הזין הזה, רוצה אותו בתחת?” הוא שואל, מתענג על האימה בעיניה, קריאותיה החנוקות והמאבק חסר התוחלת בחבלים. “תראי כמה הוא עבה, את תרגישי שהוא מפלח אותך לשתיים.” הוא ממשיך להטריף אותה. “אבל אני סתם מפחיד אותך, יהיה כיף, באמת. את רק צריכה להיפתח לזה. יאללה, דיברנו מספיק. לעבודה.”

ערן נעמד מאחוריה וסוקר את ישבנה הבהיר והרך של דודתו המבועתת. הוא לוקח את הוזלין ומגרז את איברו היטב ואז מחכך אותו באטיות בפי הטבעת שלה, סוחט עוד גל של אנחות מבוהלות ממנה וניסיונות חסרי תוחלת להימלט. אך היא קשורה היטב ברגליה ואינה יכולה להתרחק יותר מסנטימטרים ספורים ובמהרה ראש הזין מידפק על הכניסה האחורית שלה, קשה וחלקלק ונחוש.

==================

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

12 thoughts on “ארוס, אדוניס, ארס – פרק י"א”

  1. ווווואאאוווו דור…
    בהתחלה כשהגעתי למילה "תלחמי" חשבתי שזו הכי מרגשת בפרק הזה..אבל כשסיימתי את כולו, נשארתי הלומת כתיבתך…אין דברים כאלה…הנסיון שלך שיוצא דרך ערן והתיאור המילולי פשוט מטריפים
    זה מדהים לאיזה מקום לקחת את זה

  2. אכן כתיבה מעולה. מצטרף לכל הסופרליטיבים. אתה באמת יחיד במינו. הכתיבה המעולה מאפשרת לקורא לחוות את החוויה כאילו היה זבוב על הקיר.

    1. אני דווקא מנסה לשליך עלי איך היה לי להיות פרני, אלורה, ענת וכו…לא לומדת! לא לומדת! רק מרגישה מה זה היה עושה לי בסדר?

  3. יש בסיפורים שלך מוטיבים של אונס או אונס מובהק, אבל דוקא בגלל יכולת הכתיבה שלך הפרק הזה הרגיש לי כמו אונס מהסרטים. כואב, לא מגניב. רע.
    אולי זה קשור למה שכתבת לא ללמוד מהאתר שלך, ואולי לא.
    בכל מקרה, זה לא שאני מתלונן. רק הבעתי תחושה.
    תודה על כל אות. אני יודע שזה לא פשוט בכלל. בפרט שזה לא איזו עבודה בתשלום.

  4. גיטי למה לא לומדת?
    לאנשים שלא יודעים לסנן את מה
    שקוראים וצופים שום אזהרה של דור לא תעזור…
    כל דבר צריך ליהיות במידה ואני ממליץ עוד יותר לקרוא את התגובה של גורע באינדקס הסיפורים לגבי: בטוח, שפוי ובהסכמה ותסלח לי דור אני משתמש במה שגורע כתב וזה ממש עוזר.
    אני חושב שזה אחד הפרקים היותר טובים וקראתי את כולם, מחפש דודה אם מישהו מכיר😃

  5. כולם כל כך יצאו בהצהרה ברורה שלא ללמוד, שממש חסר טעם לכתוב שאני כן לומדת.כמו שכתבתי.אני מנסה לשים את עצמי במקומן של הנשים בסיפורים של דור ולבדוק אם הייתי אוהבת ככה..יש סיפורים שבא לי להקיא.אבל יש סיפורים שזה מדליק.בפרק הזה דווקא לא הרגיש לי אונס.בכלל לא.זה הרגיש לי משחק.משחק מדליק.שנאתי איך שהיא ענת הביאה את עצמה מרוב התשוקה על המגש ללא אתגר.והנה בפרק הזה דור הציל אותה, אפשר לומר

  6. גם אני אהבתי את ההתנגדות של ענת סוף סוף , הסקס שמתואר עם הילדה מגרה מבחינה פיזית (חיכוך והרגשה של גודל)
    לעומת זאת עם ענת זה יותר פסיכולוגי והיופי הוא מההכנעה של אישה ששוה לו אם לא שווה יותר.
    החברה הראשונה שלי גילתה שאני נדלק מאנאלי אבל היא לא הבינה את הקטע של הכיבוש ככה שכל פעם שהיא הציעה ודרשה והתחננה זה רק הוריד לי מהחשק. מה גם שבמציאות זה פרויקט הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה.

  7. מעריץ אתה מעלה כאן נקודה נוספת שחייבים ללמד לבנות -אם הן רוצות להדליק גבר , אז דווקא לא לתת לו.ואם זה כל כך ברור לכם הגברים , זה בכלל בכלל לא ברור לנשים.בפרט דתיות
    ועוד נקודה למחשבה היא שנשים גם רוצות סקס.והנזקקות הזאת מעצבנת אותי רצח.כשקראתי את ה"בריונים" למשל..גועל נפש וניצול.יותר גרוע מאונס אולי

    1. זיכרון אנושי הוא דבר מענין , אני לא זוכר סיפורים שלא אהבתי למרות שקקראתי את כולם כאן. אני זוכר במעורפל את הסיפור ויודע שכנראה לא היה לטעמי.
      בענין ה"קשה להשגה" זה מאוד מבלבל , כי אם בחורה מסמנת לי שלא – אני ממשיך הלאה כי אין לי זמן מיותר בחיים.
      יש פתגם כזה אנלא זוכר באיזה שפה שמעתי: גבר גנטלמן לא ישאל פעמים ואישה איכותית לא תסכים מיד , ולכן אין זוגות מושלמים
      http://www.howtogetthewomanofyourdreams.com/wp-content/uploads/2015/04/Fotolia_80076507_XS-300×300.jpg
      אולי קצת מתאר התמונה הזאת – יש פה מצד אחד דחיפה של הגבר ואמירה שאומרת -לא
      אבל מצד שני היא מושכת אליה אותו – כן
      אם את רוצה גבר – תפלרטטי איתו תני לו קצת כל פעם תגידי לו שזה מה שאת עושה , פשוט תגידי לו שאת רוצה אותו ממש חרמן כשזה יקרה..
      אני חושב שהיה הרבה יותר פשוט פעם כשהיה חייב להתחתן וכל הקהילות היו קטנות..עכשיו בגלל המרחב עדיף שלא יהיה מוסד נישואים ככה זוגות יעבדו קשה כדי להשאיר את בנהזוג שלהם איתם

  8. דור שלום
    " למה האתר הזה הוא מקום ממש גרוע ללמוד בו על סקס." – מאד חשוב, בעיקר לדור הצעיר שחושב שמה שרואים בסרטים זו המציאות. יפה כתבת וחבל שזה לא מגיע לקהלים גדולים יותר.
    לענין הפרק – כבר הייתי מגורה מהמילים "עטינים" ו"ללא חזיה" ו"מגפיים". איכשהוא אני לא מתחבר לאלימות (הם כבר מחטיפים מכות). עדיין כתוב מאד יפה, אבל גבורינו לא מתעדן וחבל. אולי יש סיכוי למטמורפוזה?
    חג שבועות שמח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *