ארוס, אדוניס, ארס – פרק י'

לפרק הקודם
=========================

"אני הולך לזיין אותך." הוא מנשק את לחיה בעדינות, ידו ממשיכה ללטף את העור הרך של ירכיה. "אחרי שאני אזיין אותך, יהיו לך שתי ברירות: להעיף אותי מהבית או להשאיר אותי בבית. ואם תשאירי אותי אני אבין מזה שאת רוצה שאני שוב אזיין אותך.”

"תשחרר אותי.” מתריסה דודה ענת, צווחת בחולשה כאשר אצבעו מרפרפת על תחתוניה. החמימות הבוקעת ממפשעתה, ביחד עם הלחות הברורה על בד תחתוניה מגלות לו את מה שכבר ניחש והוא מנשק את תנוך אוזנה של דודה ענת ואומר: "אני אספר לך איך זיינתי את אלורה.”

אנחת התרגשות גבוהה פורצת מפיה של דודה ענת והוא מלטף את תחתוניה המתלחלחים וממשיך: “בהתחלה זיינתי אותה בתחת. כופפתי אותה על הספסל, שימנתי אותה עם שמן זית והכנסתי את הזין לתחת הגדול שלה. שמעת כמה היא אהבה את זה? איך היא נאנחה וצעקה?”

"ערן די…” נאנחת דודה ענת, כפותה וחסרת אונים. הליטופים העדינים של אצבעו דחקו קמעה את הבד הדק של תחתוניה אל בין שפתי ערוותה וכעת הוא מלטף אותה בין השפתיים, מעל הבד. “בבקשהאנחנו לא יכולים…”

"אחר כך היא מצצה לי את הזין כמו שאת אוהבת לעשות אבל אני חייב להודות שהייתי קצת אגרסיבי איתה, כמעט אלים. את יודעת מה, דודה ענת? נראה לי שהיא אהבה את זה. אני חושב שהיא התרגשה כמו שאת התרגשת, מהידיעה שאני משתמש בגוף שלה כאילו היא חפץ. כאילו הפה שלה זה רק כּוּס רך בשבילי לדפוק.”

"ערן…” ממלמלת דודה ענת ברכות, עיניה מתגלגלות מעלה ושפתיה החושניות פשוקות.

"בסוף אמרתי לה להתפשט והתיישבתי על הספסל. ואת יודעת מה היא עשתה אז?”

"מה?” נפלטת השאלה מפיה של דודה ענת המתנשמת, שעונה על הקיר, אצבעות ידו הימנית של אחיינה מלטפות את שפתיה ערוותה הלוהטת מתחת לשמלה בעוד ידו השמאלית מעסה שד גדול מעליה.

"התיישבה עלי, עירומה, דודה ענת. היא הכניסה את הזין שלי לתוכה והתחילה לרכב עלי.”

"הוֹ…”

"היא הייתה כל כך רטובה, דודה ענת.” היא נאנקת כאשר ערן מסיט את תחתוניה ומחדיר אצבע אל תוך החלקלקות הרטובה שבין שפתיה. בידו השמאלית הוא מלטף את שדיה בזה אחר זה, מרפרף בכרית אצבעו על הפטמות עד שהן זקורות מתחת לחזייה והשמלה. “כמעט כמוך.” הוא מוסיף.

"די…” היא ממלמלת.

"ואז בלילהבאתי אליה שוב. למיטה שלה. כשהפשלתי את השמיכה היא הייתה עירומה לגמריוזיינתי אותה על המיטה ליד רודולף.”

"אוי ואבוי…” היא נאנקת, אצבעותיו של ערן מחליקות בעצלתיים על שפתי ערוותה. “אם הוא היה מתעורר?”

"הוא לא התעורר אבל רציתי לזיין אותה חזק אז אחרי כמה דקות לקחתי אותה לחדר שלי…”

"הוֹ…” נפלטת אנחה מפיה כאשר אצבעו החצופה של ערן מחליקה עמוק יותר אל הרטיבות שבין שפתי ערוותה.

"אבל את זה את יודעת, נכון? כי התעוררת מהצעקות שלה ובאת להציץ עלינו?”

"תשחרר אותי…” היא נאנקת כאשר הוא מתחיל לבעול אותה באצבעו.

"שחררתי אותך לפני שתי דקות.” הוא אומר ולוחץ על שדהּ בידו האחת, סוחט ממנה נאקת עונג. היד השנייה נעה במהירות בחריץ הרטוב שלה ועיניה של דודה ענת מזדגגות לנוכח ההתקפה הכפולה.

ערן מניח לה פתאום וניגש אל הקיר הנגדי. שם ניצב מזרן עבודות המיועד לעבודות ממושכות מתחת למנוע אך המזרן נקי למדי מכיוון שאיש לא השתמש בו מעולם. הוא שולף את המזרן ומשכיב אותו, מצפה לשמוע את דודתו נסה על נפשה אך זו רק עומדת ומביטה בו בעיניים עגולות.

"יאללה, למזרון.” הוא אומר בשמץ חיוך. "זה מה שרצית לא?”

"בשום פנים ואופן!” היא אומרת מבלי לנוע ממקומה, גם כשערן מתקרב אליה בעצלתיים.

"את רוצה את פנטזיית האונס? אין בעיה.” הוא אומר באדישות ואוחז בצווארה וסנטרה, מוביל אותה אחר כבוד אל המזרן.

את התנגדת. צעקת.” הוא אומר ומשכיב אותה על גבה על המזרן. רגליה של דודה ענת מתפשקות מעצמן והשמלה מטפסת למעלה, חושפת את תחתוניה הזעירים.

אפילו ניסית לברוח.” הוא מוסיף וכורע בין רגליה, מתיר את חגורתו בתנועות מהירות. דודה ענת עושה ניסיון סמלי לסגור את הרגליים אך הוא פשוט לוכד אותן ומפשק אותן בקלות. “באמת כל הכבוד לך.” הוא מוסיף ותולש ממנה את התחתונים הקטנים, חושף את משולש ערוותה. ערן מניח את ראש איברו בין שפתיה הרטובות של דודתו ומניע את הזין מספר פעמים בינהן, מושח אותו בנוזלי הסיכה השופעים ממנה.

"כל כך התנגדת. כל כך נלחמת. אני פשוט הייתי חזק מדי.” הוא אומר ומניע את אגנו, מחליק את איברו לתוכה. ערן נשכב עליה במלוא משקלו ואז לוחש באוזנה: “אני אנסתי אותך, דודה ענת.”

היא נאנחת מתחתיו כשהוא מתחיל לדפוק אותה, אטי ועמוק, ומישימה עצמה כמי שנכפה עליה אסון בניגוד לרצונה: ידיה של דודה ענת נחות על המזרן, פונות מעלה כאילו היא מרימה את הידיים בכניעה, היא מביטה אל הדלת כאילו אינה רוצה לפגוש במבטו ורגליה פשוקות ברפיון על המזרן, מתריסות כלפיו בפסיביות. רק מפשעתה לא משתתפת בהצגה: דודה ענת רטובה וחמה והיא מתקשה לעצור את אנחותיה הרכות כשהוא שוקע בה, אשכיו מלטפים את המפשעה המגורה.

"תרגישי את המשקל שלי עלייך.” הוא אומר באוזנה, אגנו עולה ויורד על מפשעתה הרטובה. “אני כל כך כבד ושרירי, אין לך שום סיכוי להתנגד לי, נכון? את רק יכולה להיכנע. איזו ברירה יש לך?”

ערן מתרומם עכשיו על ידיו, מביט בדודתו השופעת מלמעלה בעודו הולם בה בתנועות קצובות וחזקות והתנוחה החדשה מרגשת אותה עוד יותר. מלמעלה, הוא צופה בסיפוק בהעמדת הפנים שלה מתמסמסת: ראשונות הן הידיים אשר נחו קודם על המזרן במאמץ מעוּשה להתרחק מגופו. בחלוף הדקות הידיים מתרוממות ומדי פעם נוגעות בערן, כמעט אפילו מלטפות את זרועותיו החזקות. רגליה, אשר קודם נחו ברפיון על המזרן, מתרוממות לאיטן וכעבור כמה רגעים הברכיים נמצאות כעשרה סנטימטרים באוויר באופן שמעודד אותו לחדור עמוק יותר לתוכה.

דודה ענת נאבקת לשמור על ריחוק אך היא מפסידה בקרב וגופה נסחף כולו בקצב המסעיר שמתווה אגנו של אחיינה הצעיר. הנגיעות האקראיות של ידיה בזרועותיו הופכות תכופות יותר עד שהן נחות על הזרועות השריריות, כמעט נאחזות בהן. גם הרגליים נכנעות במהירות ועד מהרה מתרוממים עקביה מהמזרן, מתגבהים כגובה אנחותיה של דודה ענת.

"הא..! הא..!הא..!” היא נאנחת בכל פעם שאגנו יורד ואיברו שוקע ברטיבות שלה. שדיה הגדולים מרקדים בחזייה וערן מצטער שלא שחרר אותם קודם, הוא היה שמח למצוץ אותם עכשיו. השארית האחרונה של מצג הריחוק שלה הוא האופן שבו היא מסבה את פניה ממנו ובוהה בכניסה למוסך, פיה פעור ועיניה עצומות למחצה. שאר גופה בגד בה לחלוטין: רגליה מונפות מעלה כאשר העקבים מחבקים את רגליו הפולשות ואצבעותיה מחבקות את זרועותיו, לפרקים אפילו מלטפות לרגע את הגב החסון של אחיינה הבועל אותה.

"אוהּ!” היא נאנחת בקול וצמרמורת מרטיטה את גווה. עיניה נעצמות והיא מקשיתה את גבה בעודה נכנעת סופית תחתיו. “אוהּהּ! ערן! אוהּהּהּ!”

ערן מזדקף על ידיו, צופה בדודתו המתנשמת בכבדות תחתיו, חזהּ הגדול עולה ויורד במהירות, כלוא עדיין בחזייה ובשמלה. הוא רוכן אל אליה ומנשק בעדינות את מצחה והיא מסרבת להביט בו, מבטה נעוץ בכניסה למוסך.

"איך היה האונס, דודה ענת?” הוא שואל כעבור כמה דקות. “אני מקווה שלא טראומטי מדי, כי עוד לא גמרתי ויש לנו עוד מספיק זמן לסיבוב שני.” התרגשות מאירה לרגע את פניה של ענת וגל רטיבות מציף את מפשעתה.

"תעזוב אותי.” היא ממלמלת ברפיון בעוד ערן יוצא ממנה אך היא אינה אומרת דבר כאשר ידיו החזקות אוחזות במותניה ומעמידות אותה על ארבע, עדיין לבושה, ישבנה העגול עירום ומזמין וערוותה תפוחה כאפרסק בשל בין ירכיה.

"את רוצה שאני אעזוב אותך?” הוא שואל ומניח את איברו הזקור על החריץ הרטוב שלה. “שאני אתן לך ללכת הביתה?” הוא ממשיך, מחכך את ראש הזין על השפתיים המלאות.

תשובתה של דודה ענת היא התנשפות בלבד והיא משפילה את ראשה בכניעה.

"בסדר,” הוא אומר ומחדיר את ראש הזין אל בין שפתיה החלקלקות. “אני אתן לך ללכת הביתה. אחרי שאני אדפוק אותך טוב.”

הוא מתחיל לזיין אותה, חזק ומהר הפעם ודודה ענת צווחת לנוכח העוצמה המפתיעה של ההתקפה. כפות ידיו הגדולות מונחות באדנות על ישבנה והוא אוחז בו בכוח בעודו דופק אותה, מטלטל את גופה המבוגר עם כל מהלומה של אגנו. היא רטובה וסוערת מתחתיו, שיערה השחור מתנחשל כגלים בים ואדוות מרקדות על ישבנה של דודתו עם כל חדירה עזה. היא עדיין לבושה והדבר מרגש אותו עוד יותר, מוסיף נופך חשאי לזיון האסור ממילא.

ערן שולח את אגודלו אל פי הטבעת המיוזע שלה ודודה ענת קופאת.

"אל תדאגי, אני לא הולך לזיין אותך בתחת.” הוא אומר, מלטף את החור הקטן והמבוהל. “עוד לא. אבל אלוּרה ממש אהבה את זה שם. שמעת אותה צועקת.”

הרטיבות המציפה את דודתו היא כל התשובה שערן צריך והוא מחייך בעודו דופק אותה בתנועות קצובות, משחק עם פי הטבעת שלה. אחר כך הוא נשען על יד שמאל ומניח את יד ימין על מפשעתה, סוחט ממנה אנקת עונג כשהוא מתחיל לאונן לה. במשך רגעים ארוכים הוא דופק אותה כשאצבעו מרטיטה את הדגדגן שלה ודודה ענת צועקת ונאנחת, העמדת הפנים שלה נעלמה זה מכבר והיא מתמסרת כולה לאחיינה, ראשה מושפל וגופה הבשל והחושני רך ונכון.

כאשר אנקותיה מתגברות בשנית, ערן מרגיש שגם הוא לא יוכל להחזיק מעמד זמן רב יותר והוא מחזיר את ידיו אל ישבנה, אוחז בה בעודו דופק אותה במרץ. המוסך הקטן מתמלא באנחות וגניחות, מלמולים והתנשפויות וקולות דפיקה של אגן בישבן עד שערן חש בהתכווצויות המוכרות בבסיס מפשעתו והוא אוחז בישבנה המיוזע של דודתו בעודו מתחיל לפלוט את זרעו לתוכה. כמה רגעים אחר כך קוראת דודה ענת פעם אחת בשמו ונרעדת בעודו דופק את האורגזמה ממנה, רטוב ועמוק עד שהיא קורסת תחתיו על המזרן, רטובה ומתנשפת, זרע מחליק מחריצה הגועש. ערן מוחה את הזיעה ממצחו ונעמד.

"זה היה כיף.” הוא אומר וניגש אל הכיור. הוא שוטף את פניו ושותה מעט מים וכאשר הוא חוזר, דודה ענת ישובה על המזרן, מחבקת את ברכיה ונועצת את מבטה בחוץ.

"כמו שאמרתי, עכשיו יש לך שתי ברירות.” הוא מסביר לה בפשטות. “או שתלכי לדוד אריק ותגידי לו שאת רוצה שאני אעוף מכאן. תמצאי תירוץ. תגידי לו שזיינתי את אלורה, שהרבצתי לפרני, שאנסתי אותך, לא אכפת לי. או שאני נשאר. ואם אני נשאר אני מזיין אותך בכל פעם שבא לי ואת יכולה להלחם או לזרום, מה שבא לך.”

"אתה חתיכת סוטה קטן ואני אדאג שאתה תעוף מכאן מיד.” היא אומרת בקול רועד, עדיין מביטה החוצה.

כאשר היא מבחינה במבטו המחייך, דודה ענת מתאמצת להתרומם ואז כושלת מהמוסך ומדדה החוצה, צעדיה גורסים חצץ עד שהוא אינו שומע אותה יותר. הוא מחייך לעצמו וחוזר לריב עם הבורג העקשן. בשעות הבאות הוא עובד בלב קל, שורק ושר לעצמו ומדי פעם קוטע את העבודה כדי ללכת לרחוץ באגם.

כאשר הוא חוזר אל הבית אחר הצהריים דוד אריק כבר חזר והוא יושב במקומו הקבוע על הספסל המרופד עם הגראפה שלו.

"איך היה בעיר?”

"חרגיל.” עונה דוד אריק ומחייך מהבדיחה הישנה בעברית. “נהנית מהמסיבה או שזקנים וזקנות כאלה זה לא הסגנון שלך?”

"היה נחמד לשנות אווירה.” עונה ערן ומגשש. “דודה ענת נהנתה? דיברת איתה?”

"היא בעוד אחד ממצבי הרוח שלה.” מפטיר דוד אריק. “אני לא מתקרב אליה כשהיא ככה.”

"משהו מיוחד?”

"עדיין עצבנית על אלוּרה, למרות שניסיתי להסביר לה שהיא בסך הכל לא הרגישה טוב. היא ממש התנהגה כאילו היא מקנאת שאלורה הייתה איתך לבד, כאילו היא מנסה 'להתחיל' איתך. ככה אומרים? 'להתחיל'?”

"כן. אבל היא לא התחילה איתי, הייתה יותר מדי עסוקה בלהקיא.”

"זה מה שאמרתי לה. אלוּרה היא כלב נובח לא נושך. הקתוליות האלה רק מפלרטטות, אבל הן נאמנות לבעלים שלהם. דודה שלך קצת מגוננת עליך יותר מדי, היא לא מבינה שאתה לא ילד קטן.”

"אני חושב שהיא מתחילה להבין.”

דוד אריק נד בראשו ושותה מהגראפה.

"אולי זה מה שמציק לה כל כך, הא?”

ערן מחייך ואיברו מתקשה. דודה ענת לא אמרה לבעלה כלום.

כפי שקרה קודם לכן כאשר ערן העלה את רמת הפעילות המינית בינהם, דודה ענת מקפידה להישאר בקרבת בעלה. במהלך הערב היא נמצאת תמיד במרחק דיבור ממנו וגם למחרת בבוקר היא נוסעת איתו אל העיר, חוסה בקרבתו המגוננת.

כבר כשהוא מתעורר, ערן מציץ מהחלון ומבחין ששתי המכוניות אינן אך כאשר הוא נכנס אל המטבח להכין לו קפה, הפתעה נחמדה מצפה לו והוא נעמד במקומו. פרני כורעת בגבה אליו ומחפשת דבר מה בארונות הנמוכים של המטבח ושרה לעצמה באיטלקית. בתנוחה בה היא נמצאת, מכנסי הג'ינס נמוכי הגזרה של תלמידת התיכון מחליקים מטה וחושפים את השליש העליון של עגבותיה, זוג כדורים פעוטים ועגולים של ישבן רך ובהיר, חיוור לנוכח שאר עורה השזוף וערן תוהה אם היא לובשת תחתונים נמוכים במיוחד או שאינה לובשת תחתונים כלל.

כדי שלא להביך את הילדה, נסוג ערן אל המסדרון ואז חוזר בגרירת רגליים וכחכוך רם, נכנס אל המטבח בעודו משפשף את עיניו וממלמל בקול.

"בונג'ורנו!” אומרת פרני בחדווה.

"בנוג'ורנו.” אומר ערן.

"תרצה קפה?” היא שואלת באנגלית.

"אני אשמח.”

היא מכינה לו קפה טעים ומתחילה לספר לו מבלי שהתבקשה את תכניותיה ומשימותיה להיום. עליה לבשל, לעשות כביסה, לשטוף את הקומה התחתונה (“כי זה יום שלישי”), לקפל ולגהץ ועוד כהנה וכהנה מטלות אותן היא מונה בקלילות ברוח טובה. היא אוהבת את גברת ענת וזה ממש עצוב מה שקרה לדוד אריק, הלא כן? כזה ביש מזל? אבל יש גרוע יותר, כמו זה של אנדראס בן דודה שהחליק במדרגות ונישאר משותק מהצוואר ומטה וכשיש זיקוקים ביום הרפובליקה צריך להשעין אותו באלכסון שיוכל לראות אותם.

ערן רק מחייך ומהנהן למשמע להגיה החינניים. מדי פעם הוא שואל שאלה אך בשאר הזמן הוא סתם חולם או זורק מבט בישבנה הקטן והמוצק בג'ינס ההדוק. היא לובשת היום גופיה ורודה ושדיה מיטלטלים מתחתיה באופן שגורם לו לתהות אם היא לובשת חזייה. פטמותיה הן מהסוג הזקור והן זקורות תדיר מתחת לבד הוורוד. הזין שלו מזדקר מעט והוא גוער בעצמו על כך שהוא מתחיל להידלק על ילדה בת שש עשרה.

"ומה אתה הולך לעשות היום?” היא שואלת ומסתובבת אליו וערן מבחין שהיא שוב גונבת מבט בגופו העירום למחצה.

"לטייל ולקרוא.”

"אתה מכיר את השטח מסביב לאחוזה? שמעתי שיש כאן מקומות מדהימים.”

"כן, יש פה אזורים מאוד יפים. אני לא מכיר את הכל כל כך טוב אבל אני בדרך כלל יודע להתמצא, אז גם אני אלא יודע בדיוק איפה אני, אני תמיד יודע איך לחזור.”

"אמא שלי אומרת שאני יכולה ללכת לאיבוד אם יצאתי מהבית ופניתי ימינה במקום שמאלה.” צוחקת פרני וערן מצטרף לצחוקה.

"אתה יודע, אתה די חמוד כשאתה צוחק.”

"וכשאני לא?”

"אתה כזה…” היא מזעיפה גבות. “איך אומריםרציני.”

"תודה. גם את נראית לא רע.”

פרני מסמיקה.

"אתהצריך משהו לטיול? כריכים אולי?”

"זה יהיה נחמד.”

"כמה?”

"שלושה – ארבעה.”

"אין בעיה, מתי אתה יוצא?”

"אני הולך להתלבש, עוד רבע שעה נראה לי.”

"טוב, זה היה מוכן.” היא מחייכת אליו, חושפת שיניים צחורות.

כאשר הוא חוזר אחר כך, הלחמניות אפויות וארוזות ולצידן צנצנות ריבה וחמאה, פירות שטופים ובקבוק מים. ערן עוצר לרגע בכניסה למטבח כדי להציץ בישבנה העגול לפני שהוא אומר:

"זה נראה טעים! אולי אני פשוט אצא למרפסת ואזלול את הכל.”

פרני צוחקת ואומרת: “הלוואי שיכולתי לבוא איתך, נראה לי כיף לטייל כך סתם.”

"נו, אז בואי.”

"השתגעת? ומי יעשה כביסה, אתה?”

"כן.”

היא צוחקת.

"גברים לא יודעים לכבס.”

"אני יודע.”

"אתה לא יודע. גברים לא יודעים לכבס.”

באמת? תשאלי אותי שאלה שקשורה לכביסה.” מתעקש ערן.

"אוקיי…” היא מצחקקת. “כמה סיבובים לדקה אתה מכבס כביסה צבעונית?”

"פחח…” נוחר ערן. “ארבע מאות. ושלושים מעלות, אם זו עמדה להיות השאלה הבאה שלך.”

פרני פוערת את עיניה הכחולות.

"וכביסה לבנה?” היא מקשה.

"ארבע מאות סיבובים אבל אפשר לעלות לשבעים מעלות. וחשוב לא לערבב עם הצבעונית שלא ירד הצבע.”

"אוקייאוקיאוקיוכביסה ממש מלוכלכתבגדי עבודה ודברים כאלה?”

"אלף סיבובים, שלושיםארבעים מעלות.” אומר ערן בשמץ של חיוך לנוכח התדהמה על פניה של פרני.

"אוקייזה מוזראתה באמת מבין בכביסה…”

"אז הנה מה שאני מציע: נתקתק מהר את המטלות שלך ונצא לטייל. מה את אומרת?”

"נשמע מצוין!” היא אומרת ואז קופצת באוויר בהתרגשות ומוחאת כפיים.

ערן הולך לחדר השירות ומתחיל לתקתק את הכביסות: הוא מארגן ערימת כבסים צבעוניים ומכבס אותה ובזמן שהמכונה פועלת מכין גם את הערימה הבאה. הוא נזכר בפעם היא שבה אונן לתוך תחתוניה של דודתו ומגחך לעצמו, איברו מתקשה מעט במכנסיו. הוא יזיין אותה שוב ושוב, הוא מבטיח לעצמו, מתחרמן כשהוא נזכר בשדיה הגדולים, באנחותיה הרכות. הוא רק צריך למצוא את ההזדמנות ואז יחזור אל בין ירכיה הלוהטות. שניהם רוצים בזה, אין לו ספק בדבר, זה רק שאלה של זמן וזווית חדירה. בזמן שמכונת הכביסה פועלת הוא מקפל ערימה גדולה של בגדים ואז תולה את הכביסה הרטובה ומכניס עוד נגלה למכונה.

"גמרת?” היא שואלת כאשר הוא נכנס אל המטבח.

"תליתי אחת והכנסתי עוד אחת למכונה. כשנחזור אני אתלה גם אותה.”

"מצוין!” היא מתלהבת, מזדקפת על קצות אצבעותיה ונושקת ללחיו. ריח השמפו שלה ממלא את נחיריו ואיברו מתמתח בתחתונים. ידו של ערן נעה כמעט מעצמה ומלטפת לרגע את ירכה של פרני מאחור אך הרגע נגמר וערן מתעשת ומסלק את ידו ממנה.

"אוונטי.” אומרת פרני. “בוא נלך לטייל!”

ערן אורז את הצידה בתרמיל, הם נועלים את הבית ומתחילים ללכת לכיוון היער. פרני הולכת לצידו אך לעתים מדלגת מעט קדימה כדי לראות עץ או שיח. השיחה שלהם מורכבת בעיקר ממנה מדברת על חייה ומשפחתה, בית הספר והכפר אך הפטפוט המתוק הזה דווקא משעשע את ערן. היא צדקה קודם: באמת יש ענן כבד ואפל שמלווה אותו בבית הזה אבל היא מפיגה אותו מעט. הישבן הצעיר והמתוק שלה בג'ינס המשופשף ופטמותיה הזקורות תמיד מהווים הסחת דעת נעימה עבור ערן ומטענו הכבד.

"פרני, רדי משם.” גוער ערן בילדה.

פרני מטפסת על גזע שקרס בצד הדרך ומתחילה ללכת עליו במקביל לציר, משתמשת בידיה לשם איזון.

"למה? מה יק..הופס!”

היא מחליקה ומועדת אך ערן זריז יותר והיא נוחתת בזרועותיו. לרגע היא משתתקת ופוערת את עיניה הכחולות בתדהמה כנגד ערן אך ברגע הבא היא פורצת בצחוק.

"זה היה כיף!” היא אומרת ומתמתחת בזרועותיו ללא כוונה נראית לעין לרדת.

"אני חושב שכדאי שאני אקח אותך מעכשיו והלאה, שלא תיפלי.” צוחק ערן. הוא מקפיץ אותה ללא קושי על כתפו, רגליה מלפניו וראשה מאחוריו ומתחיל ללכת.

"תוריד אותי!” היא צווחת בצחוק ומכה באגרופים חלשים בתרמילו אך ערן מתעלם ממנה וממשיך לצעוד. מדי כמה רגעים הוא מיטיב את תנוחתה על כתפו, מנצל את המגע כדי לגנוב נגיעות בישבנה הקטן. לאחר כמה רגעים הוא מוריד אותה תוך שהוא מתרה בה לבל תעשה שטויות שוב.

"למה, מה תעשה לי?” היא מתגרה, מדלגת הרחק ממנו, כעשרה מטרים בהמשך השביל.

"אני אטפל בך כמו שמטפלים בילדות קטנות ושובבות.”

"אה, כן? איך? תצליף לי בטוסיק?” היא שואלת ולתדהמתו של ערן מסתובבת ומפשילה לרגע את מכנסיה ותחתוניה, חושפת בפניו ללא בושה ישבן קטן ומוצק אשר פסי השיזוף יוצרים בו משולש קטן וחיוור לנגד שאר עורה השזוף. היא ממהרת ללבוש את מכנסיה בחזרה, חורצת לו לשון ונמלטת בצחוק להמשך השביל.

ערן צוחק בקול אבל לא רץ אחריה. הוא כבר מבין את המשחק התמים שלה ואין לו הרבה חשק לשחק אותו. חוץ מזה, זה רק משחק, הוא לא בקטע של תלמידות בית ספר הוא משכנע את עצמו.

כאשר היא מרצינה הוא מניח שהיא מבינה שקצת נסחפה עם המשחק שלה ומעמיד פנים כאילו דבר לא קרה. הם מטיילים בשתיקה בשעה הקרובה וערן מציין לעצמו ששתיקתה היא כנראה הסימן המובהק ביותר להתרגשות הממלאת אותה: הוא לא מכיר אותה היטב אבל התכונה שמאפיינת אותה יותר מכל היא שהיא לא סותמת את הפה. מדי פעם היא מתחילה לומר משהו אך משפטיה מתמוססים אל האוויר, נבלעים בצחקוק נרגש, בנשיכת שפה אגבית.

"הנה, זה מקום טוב לנוח.” אומר ערן ומצביע לעבר קרחת יער אשר גזע עצום נפל בצידה וסלע טחוב דמוי קוביה נראה כאילו נולד כדי לשמש להם שולחן. נחל קטן מפכה לא רחוק, המייתו ממלאת את האוויר בשלווה.

הם מתיישבים לצד הגזע הנפול וערן מוריד את התרמיל מכתפיו. התרמיל די קל, בוודאי שכך ביחס למשקלים שסחב בצבא, אבל להוריד תרמיל מהגב זה תמיד כיף. שתיקה הרה אופפת אותם ברגעים הבאים: במערכת שבנו עד כה היא נטלה בחדווה את תפקיד המשוחחת אך כעת פרני נרגשת מכדי לקשקש והשיחה מתמצה בהוראות טכניות בנוגע לפרישת המפה והוצאת האוכל והיא משפילה את מבטה בכל פעם שהוא מביט בה.

"הו, מה זה?” שואל ערן למראה בקבוק היין שהביאה איתה.

לא נראה לי שגברת ענת תתנגד.” מצחקקת פרני ומשפילה שוב את מבטה.

"אמא שלך מרשה לך לשתות אלכוהול?”

"אמא שלי לא יודעת כל מה שאני עושה…” מחייכת פרני ומסלקת קווצת שיער סוררת מפניה, מלטפת אגב כך את שפתה המלאה.

הם ממלאים כוסות ביין ומקישים אותן ואז שותים וכדי לפוגג את המתח ממהרים לשתות עוד כוס. אחר כך הם מוציאים לחמניות קטנות שארזה פרני ומתחילים למרוח אותם בכל טוב: ריבות וחמאה, שמן זית וחומץ והנערה הצעירה מדריכה אותו במשעול הקולינרי כמדריכה ותיקה ומנוסה, מייעצת לו על שילובים מפתיעים ומוחאת כפיים בשמחה כאשר הוא נהנה ממרשם טעים במיוחד הסוחט ממנו קריאות התפעלות רמות. לבסוף נגמרת הארוחה ובקבוק היין כמעט ריק ועיניה של פרני נעוצות באלו של ערן וידה הענוגה מלטפת את השוק של ערן באופן שלא משאיר לו הרבה מקום לספק לגבי כוונותיה.

ערן מביט בפרני והיא מלקקת את שפתיה בהתרגשות, נושכת לרגע את שפתה התחתונה בהיסוס חושני. הוא מלטף את רגלה עטוית הג'ינס והיא רק מביטה בו בעיניה הכחולות ומסיטה קווצת שיער זהובה ממצחה ומלטפת שוב את שרירי השוק שלו בכריות אצבעותיה. ערן רוכן אליה באטיות, נותן לה זמן לסגת אם תרצה ומקרב את פניו אל שלה עד ששפתיהם נפגשות, שפתיה רכות וענוגות. הוא שולח לשונו וזו נתקלת לרגע בחומת שיניה אך היא מניחה לו לחדור אל פיה והוא טועם שם יין וניחוח עדין של שום ופירות. לשונה מלטפת את שלו ושתיהן מרקדות זו סביב זו בחלל הפה.

"פרני.” הוא נסוג, גוער בעצמו. דודה ענת סובבה לו את הראש לגמרי אם הוא מתחיל להתמזמז עם בת שש עשרה.

"מה?”

"בואי נרגע, אתילדה.”

"אני ילדה שרוצה אותך.” היא עונה בחוצפה ומלטפת לו את הזין מעל המכנסיים. מה אמרה דודה ענת? שבגילה זה חוקי כאן? יאללה, 'סאמק.

ערן גוהר מעליה והיא נשכבת לאחור, מניחה לגופו הגדול לכסות את שלה. הוא מנשק את דרכו במורד פיה, דרך סנטרה, צווארה ועד לשדיה הקטנים. פטמותיה זקורות מתחת לבד הגופייה הדק והוא לוקח את הפטמה הימנית בפיו מעל הגופייה ומתחיל למצוץ אותה דרך הבד, מביא את פרני לשאוף שאיפה קטועה ונרגשת. בעודו מוצץ את הפטמה הוא שולח יד אל מתחת לגופיה ומוצא שניחושיו הקודמים היו נכונים: פרני לא לובשת חזייה וידו נחה על שד קטן ועירום.

פרני אוחזת בגופיה שלה ומפשילה אותה מעלה, חושפת את שדיה מבלי להתפשט. בניגוד לשאר גופה השזוף בגון הדבש, שדיה בהירים ולא שזופים ובמרכז כל אחד מזדקרת פטמה ארוכה וצרה, מזכירה לערן את צורתם של המחקים שהיו לו כשהיה תלמיד, מהסוג שהיה נתון בחלקו האחורי של העיפרון. ערן לוקח את פטמתה השמאלית בפיו ומתחיל למצוץ אותה ופרני נאנחת בקול ומלטפת את ראשו.

"סו סקסי…” היא נאנקת וערן מתאמץ להבליע גיחוך מהדרמה קווין המתבגרת.

בעודו מפנק את שדיה בפיו, ידיו של ערן מלטפות את ירכיה ופרני מתנשפת ואוחזת בראשו. אצבעו מרחפת פעם אחר פעם על חריץ מפשעתה מעל הג'ינס במחווה שמבהירה לנערה באופן מובהק מה כוונתו של ערן אך פרני לא נרתעת, להיפך: היא מחככת את אגנה באצבעו ונאנחת ברכות, מתמכרת לפיו המוצץ את פטמותיה. ידה מלטפת את בטנו השרירית וצמרמורת פושה בערן כשהוא מבין שהצעירה לא מלטפת בעלמא, יש לה כוונה ברורה. בתוך רגעים קצרים היא מלטפת מעל בד המכנסיים בחוצפה את איברו הזקור כמעט לחלוטין, מפנקת אותו בעודו מוצץ את פטמותיה.

רגעים ארוכים הם מתגפפים כך, ידו בין ירכיה, ידה מאוננת לו באטיות מעל הג'ינס, שפתיו מלקקות ומוצצות את פטמות מחקהעפרון שלה ושפתיה ממלמלות אהבה רכה באוזניו. פרני היא זו שמאיצה את העניינים כאשר ידה מגששת אחר כפתור מכנסיו שלה ערן ובתוך כמה ניסיונות היא מתירה את הכפתור ופותחת את הרוכסן, משחררת את איברו אל בין אצבעותיה החמימות.

"תשכב על הגב.” מצווה הנערה מתחתיו, עיניה כחולות ורעבות.

ערן מתהפך והיא ממהרת לגהור בין רגליו, אוחזת במכנסיו בנחישות ומושחת אותם למטה עד שאיברו נגלה. פרני אוחזת בזין ומביטה בו בסקרנות.

"מה קרה?”

"אף פעם לא ראיתי כזהבלי ה…” היא מלטף את ראשו.

"אני לא יודע איך אומרים את זה באנגליתאו באיטלקית. אבל אצל היהודים זה ככה.”

"אצל כולם?” היא משתוממת, הזין בידה, מסתיר חלק ניכר מפניה.

"כן.”

"אוהּ.” אומרת פרני ומנשקת אותו. “מרגיש מוזר.” היא אומרת. אבל לשמחתו של ערן היא לא מתעסקת עם זה יותר מדי ובתוך כמה שניות מנשקת אותו שוב ואז עוד פעם ובפעם השלישית היא כבר עוטפת את כל ראש הזין בשפתיה ומתחילה למצוץ אותו באטיות, משחקת באשכיו באצבעותיה הקטנות. פרנצ'סקה מרימה אליו את מבטה וערן כמעט מתעלף מכמה שהיא יפה עם עיניה הכחולות והצמות הבלונדיניות המרושלות והנמשים והזין שלו שתקוע לה בפה שעולה ויורד עליו, מגיר עליו רוק.

מדי כמה רגעים פרני מנשקת את דרכה במורד איברו עד ששפתיה מלקקות את אשכיו של ערן והוא מופתע לחוש בה מוצצת אותן בעדינות. פאק, היא בטח הבחורה הכי צעירה שהוא זיין אבל יודעת את העבודה, זאת. פרני עולה שוב במעלה הזין שלו, מורחת את פניה ברוק ואז מגירה עוד כשהיא צוללת עליו שוב, מנסה להכניס אותו הכי עמוק לפה שהיא יכולה. היא מלקקת את ראש הזין וממשיכה עם המציצה הרטובה הזאת, מאוננת לו באטיות תוך שהיא מפנקת אותו בפה רטוב ושפתיים רכות.

ואז היא מפסיקה, מרימה את ראשה ומחייכת אליו. ערן מחייך בחזרה אבל הוא צריך להתאמץ כדי לחייך כי הוא לא ממש מבין מה קורה עכשיו. פרני מתרוממת וניגשת אל הגזע הכרות אשר לידו התיישבו ונשכבת עליו בזהירות תוך שהיא מפשילה מעט את מכנסיה ותחתוניה, חושפת את ישבנה.

"בוא הנה.” היא אומרת ומלטפת את הטוסיק הקטן בהזמנה.

ערן מתרומם וניגש אליה. שפתי ערוותה תפוחות וורודות ושיערות זהב בודדות מעטרות אותן. ערן מלטף אותן ומחליק את אצבעו בינהן אך פרני מפתיעה אותו ומושכת את ידו מעלה, לעבר החריץ שבין פלחי עכוזה הקטנים והחור הקטן שבמרכזם.

"כאן.” היא אומרת, כפופה מתחתיו.

"כאן?” הוא מוודא ומלטף את החור הקטן וזה מתכווץ בביישנות למגע אצבעו.

"אהה.”

"רק כאן?” הוא מברר.

"אהה. אני רוצה להתחתן בתולה.” היא מסבירה.

ערן מתחיל לפשוט את חולצתו אך פרני מרימה את קולה במחאה.

"מה קרה?”

"תישאר לבוש.” היא דורשת.

"למה?”

"אמרתי לך, אני רוצה להתחתן בתולה.”

אזהיא מצצה לו כמו עגלה רעבה והוא הולך לפתוח לה את התחת אבל כל עוד שניהם נשארים לבושים אז היא נשארת בתולה? אוקיי, הוא חושב לעצמו ומכוון את ראש הזין לעבר החור הקטן שלה. מה שאת רוצה, בייב.

=========================

המשך יבוא

Print Friendly, PDF & Email

13 thoughts on “ארוס, אדוניס, ארס – פרק י'”

  1. חמש דקות לחצות,
    חשבתי שאני בדרך למיטה ולשנת לילה שגרתית…
    מבט זריז בין מקבץ אתרים והראש חושב, אולי בעצם נציץ בידית…???
    הפתעה. פרק י' ניצב לו שם בגאון, דודה ענת במיטב גופה, רכה וחושנית.
    איך שאני התעוררתי….
    מקווה שגברת עברי תסכים ללילה רך וחושני.
    אל תפסיק, תמשיך…
    עליו נאמר, צדיק…. 🙂

    1. היי דור
      עוד פרק מרתק…
      אשמח לשלישיה עם אלורה וענת,
      איזה משחק פראי ומשוגע

  2. הצלחת להדביק אותי באהבה למילפיות , אבל עכשיו הגיע סוף סוף החלק שאני אוהב (:

  3. להר"ר ידית הדלת שליט"א
    שלמה המלך בשיר השירים כבר התנבא עליך:
    דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן-הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו: קַ֥מְתִּֽי אֲנִ֖י לִפְתֹּ֣חַ לְדוֹדִ֑י וְיָדַ֣י נָֽטְפוּ-מ֗וֹר וְאֶצְבְּעֹתַי֙ מ֣וֹר עֹבֵ֔ר עַ֖ל כַּפּ֥וֹת הַמַּנְעֽוּל:
    ___________
    ולגופו של ענין,
    בהגיע דודה ענת לפירקה, פרק י' המיוחל:
    סוגיית "תחילתו באונס וסופו ברצון"
    תלמוד בבלי מס' כתובות דף נא,ב:
    "אמר אבוה דשמואל: אשת ישראל שנאנסה – אסורה לבעלה, חיישינן שמא תחִלתה באונס וסופה ברצון… ופליגא דרבא, דאמר רבא: כל שתחִלתה באונס וסוף ברצון – אפילו היא אומרת 'הניחו לו, שאלמלא (לא) נזקק לה היא שוכרתו' – מותרת. מאי טעמא? יצר אלבשה". (כתובות נא ע"ב)
    "שאף על פי שמתרצת בסוף הבעילה – כיוון שעל ידי האונס הראשון תקף לה יצרה, אונס קרינן בה, שאם לא מפני האונס שאנסה תחלה – לא היה יצרה תוקפה, ומותרת לבעלה ישראל". (שטמ"ק תלמידי ר"י, ד"ה והיא לא נתפסה)"

  4. נורית!!!
    מה זה ההסבר הזה?!
    את רבנית או משהו?!
    וגם אני מודה לרב נוב על קיום מצוות עונה שלא בעונתה😉

    1. לא יודע אם כולם אבל נורית ,(שאני לא מכיר מתגובות בעבר), נתנה פה תגובה שלא נראתה כמוה בידית.

  5. היפוך תפקידים במשחק מתמשך בין רצון להסכמה. האונסת הופכת לנאנסת, ובכל מקרה, השאלה האם יש או אין אונס, תלויה ועומדת גם אם הגבולות מטושטשים מאוד.

  6. אני אישית נהנתי יותר מהפרק הקודם.
    מהתנהגות של דודה ענת נעלם אפקט ההפתעה..כבר ברור היה מה יקרה.שאחרי שהיא התגרתה לראות את חברתה, היא תיכנע כנראה…אז לא היה כל כך מתח.אפילו שדור תיאר את הכל מ-ע-ו-ל-ה!
    ורק לחשוב שגם אני עושה את הטעות הזאת והורגת את המתח במו ידי…😳

  7. הי דור הזדמנות לומר תודה אחרי שנים של הנאה, אז תודה!
    חוץ מזה לסלונה יש תחרות סיפורים אירוטיים, מקום ראשון זוכה בחופשה זוגית, למה שלא תפנק את גברת נוב? כסף קל בשבילך.
    http://saloona.co.il/blog/50-%D7%92%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%98/

  8. התגובות מלמדות – זו של נורית, והאחרות, גם של גיטי, על ידע נחמד במכמני חזלינו בכל הנוגע לסוגיא זו של אונס ורצון.סוגיה שבהחלט יש בה להשליך על איורים אפילו בחיינו.
    הסיפור נהדר, המתח בכל פרקיו נבנה היטב, וגם הצפוי מראש -כמו ענת השבויה ביצרה שהתלבש בה, לא מגרע דבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *