לפרק הקודם
===================
"כמה שנים אתה חולם על זה?” מתגרה בו דודה ענת מתחתיו ומגירה עוד מנת רוק אל הנקיק הרך של שדיה.
"הרבה…” נאנח ערן בעודו מחכך את איברו מעלה ומטה בעור שדיה החלקלק, הרטוב מרוקה. “מאז הביקור הקודם.”
"אולי אפילו לפני כן…” מלקקת דודה ענת את שפתיה. “אתה רוצה להחליק את הדבר היפה הזה בין השדיים שלי?”
"כן…”
"אתה רוצה לגמור לי על השדיים? לגמור לי על הפנים?”
"מאוד…” נאנח ערן. הוא מקרב את איברו אל חזהּ של דודה ענת ונשימתו נעתקת כשהיא עוטפת אותו בהררי שדיה, חלקלקים ומלטפים. דודה ענת מחייכת חיוך קטן מלמטה ואוחזת בהם, וערן מתחיל להניע את אגנו מעלה ומטה, מחליק את הזין בין ענני הקטיפה הרכים.
“דוד אריק.” הוא אומר פתאום.
"מה?!”
"דוד אריק. יושב על המרפסת.” אומר ערן מבלי להפסיק להניע את איברו בין שדיה של דודתו, זוג כדורי וניל ענקיים עם דובדבן בקצה על אחד מהם.
"הוא רואה אותנו?” שואלת דודה ענת וערן מבחין שלפתע היא נראית לו מרוגשת יותר.
"אותי כן, אותך לא.”
"הו.” אומרת דודה ענת ומשנה טקטיקה: היא חופנת את שדיה בידיה ומתחילה להניע אותם מעלה ומטה סביב איברו הרעב של ערן, מושחת אותו ברוק מדי כמה שניות עד שזוג שדיה בוהקים וחלקלקים מרוק ואז ממשיכה את הכישוף הקטיפתי, מענגת אותו ברכּוּת העננית שלהם.
"זה טוב?” היא שואלת.
"מדהים.” אומר ערן. דוד אריק הבחין בו והוא מנופף אליו וערן מנופף לו בחזרה, איברו מחליק בין שדיה הרכים של אשתו.
"עשית לו שלום?”
"כן.”
דודה ענת נושכת את שפתה התחתונה בהתרגשות.
"אתה ילד רע…”
דוד אריק קורא אליו משהו אך ערן רק מנופף לו שוב, שבוי במערבולת העונג הסוחפת אותו מאיברו הנתון בתעלת שדיה של דודתו, דרך בטנו ועד כל פרקיו ואיבריו. אני מזיין את אשתך הוא חושב לעצמו, איברו מחליק קדימה ואחורה ברכּוּת האינסופית של בשר שדיה החלקלק. אני גם אנופף לך בזמן שאני אגמור עליה, בן של זונה. הזעם שהביא אותו לאיטליה קבור היטב בעמקי תודעתו אך הוא חש בו מתעורר לאטו, כמו אל מלחמה עתיק.
המחשבות האפלות מתפוגגות כאשר דודה ענת אוחזת באברו באצבעות רטובות רוק ומתחילה לאונן לו במהירות, חולבת אותו לעבר שדיה אבל ערן לא רוצה לגמור ככה, הוא רוצה את זה 100% שדיים לכן הוא אוחז בידיה ומכוון אותן לעבר השדיים. דודה ענת מבינה את כוונתו ואוחזת בהם, יוצרת עבורו זוג גבעות רכות וחלקלקות אותן הוא מזיין עכשיו בתנועות קצובות. ערן צופה בראש איברו מבצבץ בין שדיה גדולים והיא מביטה בו בכריעה מתחתיו, פניה היפות מסכה מושלמת של רכות כנועה.
"תגמור עלי…” מבקשת דודה ענת, דוחפת אותו אל הקצה. “תגמור לי על השדיים…”
"עוד רגע…” נאנח ערן. “הנה זה בא….”
"תגמור לי על הפנים…" ממשיכה דודה ענת. "בבקשה תגמור עלי…”
ערן נאנח וחש בזרע פורץ מאיברו ובצמרמורת מטלטלת אותו. שרוך לבנבן ראשון מנתר לעבר סנטרה של דודה ענת ואז נוחת על גרונה ומתחיל להחליק מטה, משמן עוד יותר את העמק החלקלק שבין שדיה. נתז נוסף מצטרף אל הראשון ובמהרה מתמלאים שדיה הגדולים של דודה ענת בכתמים, נקודות וזרזיפים לבנבנים. לבסוף הוא עומד ונשען על המזח, מתנשף בכבדות, והתמונה שתיחקק לו בזיכרון היא דודתו הכורעת עדיין על ברכיה ומציעה לו את שדיה גדולים לשימושו, שלולית שפיך לבנבנה מתהווה בינהם.
"אתה רואה? אפשר להישאר מעל החגורה.” אומרת דודה ענת וערן מגחך, עדיין מתנשף, צופה בדוד אריק עדיין צועק ומנופף לו.
"טוב, אני הולך לראות מה בעלך רוצה.” הוא אומר ולובש את בגד הים שלו.
"אני אצא לעוד שחיה קטנה, להישטף.” אומרת דודה ענת, מכניסה את דדיה הגדולים אל תוך החזייה.
"נתראה בבית.”
ערן צועד לקראת דודו, מסדיר את נשימתו ונרגע ככל שהוא מתקרב אל הבית. דוד אריק יושב על המרפסת על הספסל המרופד שלו, בקבוק יין וכוס בודדת לידו.
"נו, איך עסקי התיקון?” שואל דוד אריק. "התקדמת?”
"אני בפירוקים עכשיו. עובד לאט כדי שלא לשבור שום דבר. אני מצלם וכותב כל מה שאני עושה כדי שאני לא אשכח מאיפה כל דבר בא.”
"מחוכם. אבל יש לך את ההוראות של גישֶה, לא?”
"כן, אבל זה עוד רשת בטחון, ככה אבא שלי לימד אותי. אם אני לא מכיר מנוע, אני מצלם ורושם את שלבי הפירוק. ככה לא שוכחים.”
"יפה, יפה.” אומר דוד אריק. “ ואיפה דודה שלך? טבעה?”
"לא, היא שוחה ממש טוב.”
"אח, כמעט הצליח לי.” נוחר דוד אריק. “אולי יהיה לי יותר מזל בפעם הבאה.”
ערן נכנס אל הבית להכין לעצמו כריך ואז לוקח את הכריך, בקבוק מים ואת הספר שלו והולך לחפש לו מקום לקרוא. דודה ענת יוצאת כעבור כמה דקות מהמים וערן צופה בה מהדסת לאיטה, גופה השופע בבגד הים הצהוב, ואיברו מתמתח בעצלתיים במכנסיו.
"תרגע, קיבלת את שלך.” הוא מגחך לעצמו.
מאוחר יותר קוראת להם דודה ענת לארוחת צהריים. בנוכחות דוד אריק היא מתייחסת לערן בחביבות מרוחקת, שואלת אותו שאלות מנומסות על מעשיו ועל התקדמות הפרויקט אך אם ערן ציפה ליותר מכך, צפויה לו אכזבה. אין קריצות או חיוכים סמויים, אין דיבורים בכפל משמעות ואין בדבריה או מעשיה של דודה ענת שום רמז למה שהתרחש ליד המזח קודם לכן. אולי היא חשה שהיא הגזימה ושהם נסחפו.
החביבות המרוחקת של דודה ענת נמשכת בימים הקרובים. ערן מגלה שוב ושוב שהיא ממעטת מלהתקרב אליו ותחת זאת נשארת ליד בעלה כמעט בכל רגע נתון. מגישה לו יין או בירה, נוסעת איתו לעיר או סתם יושבת וקוראת ספר כאשר הוא יושב על הספסל שלו. ההתנהגות הזו לא נעלמת לגמרי מעיניו של דוד אריק ומדי פעם ערן שומע אותו שואל אותה למה היא "מתקרצצת אליו בימים האחרונים" אך דודה ענת רק עונה תשובה מתחמקת וממשיכה בשלה. היא ממעטת להביט בעיניו של אחיינה ומשפילה את מבטה כאשר מבטו הופך לנוקב מדי.
מבולבל ומתוסכל, ערן משקיע את מרצו במכונית. לאחר צילום ותיעוד קפדניים הוא מפרק את המנוע לחלקים ואז מבלה שעות וימים בניקיון והערכת מצבו של כל חלק וחלק. שלוש ערימות מצטברות לאיטן: חלקים שמישים, חלקים שערן לא בטוח לגבי שמישותם וחלקים הרוסים. ערן מבלה שעות בהשוואת כל חלק וחלק למדריך המכונאים שקיבל מגישֶה ומכין לעצמו רשימת חלפים להם יזדקק. העיסוק הדקדקני הזה מרחיק את מחשבותיו של ערן מדודתו וממחשבות קודרות יותר, על אמו וימיה האחרונים ועל התפקיד שמילא דודו, אחיה הגדול, האיש שלא היה שם כשהיא הייתה זקוקה לו יותר מכל.
בין השעות במוסך הוא שוחה באגם ויוצא לריצות וטיולים ביערות סביב. מאז הביקור הראשון שלו אהב את סביבות הוילה והעצים מרגיעים אותו כמו אחים גדולים, מארחים לו חברה ומפיגים את בדידותו, משיאים עצות בלחישות הרוח בבדיהם ומלטפים את פניו באצבעות עלים. גם בישראל כשהיה נבוך ומבולבל נפשו של ערן היה יוצאת לפעמים אל היער הזה ואז השקט שבין העצים. את הערבים הוא מבלה ליד דודו ודודתו במרפסת, קורא ולפעמים משוחח עם דוד אריק. בהתחלה הוא עוד מנסה ללכוד את עיניה של דודתו אך משנוכח שהיא מסרבת לענות למבטו, הוא מניח לדבר ומקווה שימצא פתרון לבעיה.
כאשר ערן מרגיש שהוא יודע מה הוא צריך מגישה, הוא מבקש מדודו לקחת אותו לעיר. קודם הם עוצרים בחנות כלי כתיבה שם הוא מפתח את התמונות שצילם ואז הם נוסעים אל המוסך. גישֶה מחייך אל דוד אריק בהערכה כאשר הוא רואה את העבודה היסודית שעושה הילד מישראל והוא מחפש עבורו את החלפים להם זקוק ערן ומציע טיפים מה היא הדרך הטובה ביותר לשחזר את המערכות הפגומות. לא כל החלפים נמצאים במלאי אך לערן יש מספיק כדי להרכיב את הקרבורטור והוא כבר אינו יכול לחכות לחזור אל המוסך.
כאשר הם חוזרים מהעיר ערן ממהר אל המוסך עם ארגז החלפים החדשים בזרועותיו כמו ילד הפותח את מתנות יום ההולדת שלו לאחר שהלכו האורחים. בשעה הקרובה הוא שוקע בשיקום הקרבורטור, בונה את המערכת המורכבת כמו פאזל, חלק אחר חלק, שסתום אחר שסתום, אום אחר אום.
בורג אחד מסרב להתהדק למקומו, נתקע ומסרב לזוז. ערן מנסה לפתות אותו בכמות נדיבה של משחרר ברגים אך זה עומד במריו ולא זז. לערן חם והוא מנגב את הזיעה ממצחו ואז מנסה שוב, מגביר את עוצמת ההידוק עד שהוא מרגיש שהבורג תקוע ולא יזוז יותר אך תחת שירפה הוא מתרגז ומהדק עוד, בניגוד לכל מה שלימד אותו אביו. חם לו והוא כועס על הבורג ולכן הוא מגביר את עוצמת ההידוק במפתח הברגים עד שלפתע הוא ניטח קדימה והמפתח עף מידיו. הבוקסה החליקה מראש הבורג וערן יודע שזו האזהרה האחרונה שהוא יקבל לפני שראש הבורג ישבר והבורג יישאר תקוע בפנים.
"כוס אמק.” מקלל ערן. “כוס אמ אמק.”
"לא יפה לקלל ככה.” נשמע קולה של דודה ענת מהכניסה למוסך. ערן לא מסתובב.
"הבאתי לך שתייה קרה.”
"איפה דוד אריק?” שואל ערן, גבו עדיין פונה לעברה.
"ישן. הנסיעה לעיר עייפה אותו.”
"וככה התרחקת ממנו? ועכשיו את לבד עם האחיין מהגיהנום? מי יודע מה יעשה השד מישראל…”
"אל תכעס עלי.” אומרת דודה ענת ומלטפת את גבו. “אני…זזה בקצב שלי. וקצת הלחצת אותי אותו יום ליד המזח, לרגע היה נדמה לי שאתה מאבד שליטה.”
"אז את שומרת ממני מרחק?”
"עד שאני אסדר לעצמי את המחשבות ואדע שאתה לא הולך לעשות משהו מטומטם שיסבך את הכל.” היא עונה מאחוריו.
"מה זה היה, מבחן?”
"אפשר להגיד.” ידה של דודה ענת גולשת מגבו אל ירכו החיצונית, מלטפת אותה באטיות.
"ועברתי?” שואל ערן מבלי להסתובב.
"בינתיים כן.”
"ומה אני מקבל?”
"מה אתה רוצה לקבל?” שואלת דודה ענת ונצמדת אליו, שדיה הגדולים נמחצים אל מול גבו.
"לא יודע, מה האפשרויות?”
דודה ענת מלטפת עכשיו את חזהו של אחיינה הצעיר, ציפורניה שורטות בעדינות את פטמותיו מעל החולצה ומזקירות אותן.
"אוקיי, זאת התחלה טובה…” מודה ערן. דודה ענת ממשיכה ללטף את חזהו ביד אחת, ידה השנייה מרחפת על ירכיו ומלטפת אותן במעגל ההולך ומתהדק סביב מפשעתו.
"וזה?” שואלת דודה ענת, מלטפת קלות את איברו המזדקר מעל מכנסיו.
"זה המשך מעניין.” מודה ערן.
"אולי אני אוציא אותו משם? קצת לוחץ לו, לא?” ליטופה של דודה ענת הופך ללחיצה ממושכת ומענגת ואיברו של ערן זקור עכשיו לחלוטין.
"כן.” מהנהן ערן בקול שבור.
אצבעותיה של דודה ענת ממשיכות ללטף את מכנסיו של ערן, מתהדקות סביב איברו הזקור, לוחצות וסוחטות אותו. היא מעבירה ציפורן על זקפתו וערן מתנשף בהתרגשות, חש בדופק שלו מעביר הילוך. בשלב מסוים ערן כבר לא יכול להתאפק יותר ומנסה להסתובב אך דודה ענת מצקצקת בשפתיה ומורה לו להישאר בתנוחה הזו, בגבו אליה, שעון על חזית המכונית. ערן זורם עם ההתעקשות הזו ומניח לה להוביל, מחכה בהתרגשות גוברת לראות מה היא מתכננת.
ליבו של ערן נחמץ לרגע כאשר הוא חש בדודה ענת עוזבת אותו אך במהרה היא אוחזת בחולצת הטי שלו ומושכת אותה מעלה. ערן מרים את ידיו והיא מפשיטה את החולצה ואז זורקת אותה על המנוע. היא נצמדת אליו שוב מאחור, מחככת בגבו החשוף את שדיה הנתונים בחולצה ומלטפת את פטמותיו העירומות, משחקת בהן וממוללת אותן בעדינות.
"אתה רוצה שגם אני אוריד את החולצה?” שואלת דודה ענת.
"כן.” אומר ערן בלי שום התחכמות.
"עכשיו?” היא מנשקת את שכמותיו מאחור, שפתיה רכות וחושניות על עורו.
"בבקשה.”
היא שוב נסוגה ממנו וערן מקשיב לה בלב הולם, מודע לנשימתו הכבדה: אצבעות עסוקות. כפתורים נפרדים מלולאותיהם. בד מחליק על עור. פיסת בד כחולה נוחתת על המנוע ולבו של ערן מאיץ עוד יותר כאשר הוא שומע אותה ממשיכה להתעסק בבגדיה. למרות שגבו פונה אליה הוא כמעט מסוגל לראות אותה שולחת את ידיה לאחור, מתירה את קרסי חזייתה הגדולה ואז מחליקה אותה במורד זרועותיה.
החזייה צונחת בהילוך איטי אל שדה הראיה שלו, שלווה ונהדרת כמו פתית שלג בליל חורף. דודה ענת עומדת מאחוריו חשופת חזה. ערן נושך את שפתיו בציפייה.
הוא מתנשם כאשר זוג שדיה נמעך לנגד גבו העירום, צמד כדורי רכוּת הדוקרים אותו בפטמותיהם. דודה ענת נושכת בעדינות את כתפו ואז שולחת יד לחזית מכנסיו, מלטפת את איברו הדואב. שפתיים רכות על כתפיו, שדיים מחליקים על גבו המיוזע, אצבעות מלטפות את הזין הזקור מעל המכנסיים. ערן אוחז בכוח בשלדת המכונית ומתמסר לתחושות המשכרות מכל מוקדי העונג שבגופו, כל נשיקה רכה, כל ליטוף מרפרף.
הוא מתנשף בקול כאשר אצבעותיה של דודה ענת מוצאות את הרוכסן של מכנסי שלושת הרבעים שלו ומושכות אותו מטה באטיות מייסרת. צמרמורת מרטיטה את גוו כאשר ידה הענוגה של דודתו פולשת לתחתוניו ומתהדקת סביב איברו. היא מתחילה ללטף את איברו, כריות אצבעותיה מתחככות בעדינות בעור הזין המתוח, נוגעות–לא–נוגעות. הן מרחפות סביב אשכיו, מרפרפות על ראש הזין ומחליקות מטה בליטוף מענג מעלה ומטה, שם ולא שם, מבטיחות הרבה ומקיימות מעט.
"אפשר לעשות הרבה כיף מעל החגורה, אתה רואה?” שואלת דודה ענת באוזנו.
"א–הה.” מהנהן ערן.
היא עוזבת את איברו ומלטפת שוב את חזהו, פורטת על פטמותיו בכריות אצבעותיה, שדיה הגדולים נמעכים באופן מענג על גבו העירום והמיוזע. הזין הרעב מחליק מעט מטה ופוגע בחזית המכונית וערן מתחכך בעדינות במתכת הצוננת, שואב עונג מוזר מהמגע הזה. אצבעותיה של דודה ענת זולגות במורד חזהו ומלטפות את ירכיו ורק אגודליה נוגעים באיברו, מגע אקראי לכאורה, מצמרר ומתסכל המשאיר אותו כמהּ לעוד.
דודה ענת מלטפת את אשכיו בידה השמאלית, הימנית זורמת כנחש ערפילי במעלה בטנו השרירית, מעבר לחזהו עד שהיא נחה על פיו.
"תלקק אותה טוב, שהיא תהיה רטובה לגמרי.” היא לוחשת באוזנו.
ערן ממהר לציית. הוא שולח את לשונו ומתחיל ללקק את כפת ידה הימנית של דודתו בעוד השמאלית ממשיכה להתגרות במבושיו, נוגעת ונעלמת, מלטפת ובורחת. הוא מוצץ אצבע אחר אצבע עד שכף ידה כולה רטובה וחלקלקה מרוק, טיפות נוטפות במורד אמת ידה.
לאחר כמה רגעים היא מושכת את ידה וזו מחליקה שוב למטה כאשר רק ציפורן הזרת שלה נוגעת בו, חורצת את בשרו במורד הצוואר, שרירי החזה, הבטן ומורדה עד שידה הרטובה אוחזת סוף סוף באיברו הזקור, כפפה לוהטת ורטובה מרוק.
"אני הולכת לחלוב אותך, פר צעיר שלי.” אומרת דודה ענת באוזנו, הבל פיה מצמרר אותו.
דודה ענת נצמדת אליו מאחור ומתחילה לאונן לו באטיות, ידה רכה ורטובה סביב איברו בעוד ערן אוחז בשלדת המכונית, מניח לה לפנק אותו, מתנשף בהתרגשות בכל פעם שידה עולה או יורדת על הזין הזקור. ידה השמאלית נעה על כל חזית גופו, מעיסוי של אשכיו, דרך צביטה של פטמותיה ועד ליטוף של פניו, מעלה ומטה, לפעמים חוזרת לנקודה מיד אחרי שעזבה אותה ולעתים מתעכבת על אזור אחד רגעים ארוכים. ובכל העת היא מאוננת לא ללא הפסקה, חולבת אותו כאילו היה ברפת.
קולות רטובים וחלקלקים ממלאים את חלל המוסך, משולבים בהתנשפויותיו של ערן וחריקה אקראית של קפיצי המכונית. דודה ענת שולטת בקצב ידיה וכאשר הוא מרגיש שהשיא שלו קרוב היא יודעת את זה ומצקצקת בלשונה.
"טסק טסק טסק…עוד לא…” היא לוחשת ומאטה מעט את קצב ידה.
ידה מתייבשת מעט כעבור כמה רגעים והיא מחזירה אותה אל פיו של ערן וזה ממהר ללקק אותה בשקיקה, מגיר רוק על כף היד ומוצץ את האצבעות בזו אחר זו, מושח אותן בכמויות נדיבות של רוק ומלקק את המפגש בין האצבעות כאילה היה המפגש בין ירכיה של דודתו. כאשר נחה דעתה היא מחזירה את ידה אל מפשעתו וחוזרת לאחוז באיברו הזקור ביד רטובה ורכה.
תנועותיה של דודה ענת קצובות ומדודות, ידה נעה בדיוק במידה הדרושה כדי להסעיר את דמו לאט מבלי להעניק לו את השחרור המיוחל. שדיה הגדולים מחליקים על גבו וערן נאנח כאשר הוא נזכר לפתע באופן שבו זיין אותם ליד המזח. אצבעותיה של דודה ענת מתהדקות לפרקים בכוח סביב איברו הקשה של אחיינה ולרגעים הן נרפות כנשיקות מפיות חורש ענוגות ובמיומנות חושנית היא מביאה אותו פעם אחר פעם אל השיא שלו אך כמו משה על הר סיני, אל הארץ המובטחת אינו מגיע.
ערן כבר מתנשף בכבדות ואשכיו דואבים מרוב הגירוי המתמשך כאשר דודה ענת מרפה את אחיזתה בו ושואלת:
"אתה רוצה לגמור?”
"א–הה.”
"אתה רוצה לגמור לי על השדיים?” היא מוסיפה וערן בטוח שאם הייתה אוחזת בו חזק יותר היה גומר רק מהשאלה, דודה ענת התחכמה והיא בקושי נוגעת בו עכשיו.
"מאוד.” הוא מקרקר.
היא נסוגה ממנו ואומרת:
"תסתובב.”
הוא מסתובב ודודתו כורעת תחתיו כאילו הייתה שפחה צייתנית. היא לובשת מכנסי שלושה רבעים הדוקים וכהים, שיערה המתולתל פזור ושדיה הגדולים שמוטים על חזהּ, מתנמנמים מעל בטנה. הם לא זקורים כפי שהיו בביקור הקודם שלו באיטליה אך הם עדיים שומרים על צורתם בצורה מעוררת השתאות. כמו זוג מלונים מאורכים הם מחליקים ברוב הדר מחזהּ, האינדיקציה היחידה כמעט לגילם הם מספר קמטים בבסיס כל שד.
הזין שלו כמעט יבש ודודה ענת מרטיבה אותו אך תחת שתלקק את ידה היא בוחרת בשיטה אחרת להרטיב את הזין. היא אוחזת בו בידה הענוגה ומקרבת אותו אל פיה ואז רוכנת ומטפטפת כמות נכבדה של רוק על הזין. מראה פיה הרך של דודתו בסמיכות רבה כל כך לראש הזין שלו מעורר בערן סחרחורת קלה. מבלי לחשוב הוא מניע את אגנו לפנים, לעבר השפתיים החושניות אך דודה ענת מצקצקת בשפתיה בחומרה.
"לא, לא לא.” היא נדה בראשה לשלילה וערן חושק את לסתותיו ונסוג.
"אתה תהיה ילד טוב?”
"כן. פשוט פתאום נורא בא לי שתמצצי…”
"שה.” היא קוטעת אותו ואז רוכנת שוב ומגירה עוד זרזופי רוק על איברו כמו אופה המקשט עוגה.
עדיין כורעת מתחתיו היא שואלת:
"מוכן?”
"א–הה.”
דודה ענת שולחת את ידה שוב אל איברו וערן נאנח כאשר היא מתחילה לאונן לו, אפילו לאט יותר מקודם. מבטו נע בין העמק המרהיב של שדיה הגדולים לבין פניה היפות, חוזר שוב ושוב אל הפה הרך למראה שלה, העטור בזוג שפתיים מלאות וחושניות. ידה השמאלית אוספת את שדיה, מהווה להם מסגרת והודפת אותם זה כנגד זה, מבליטה עוד יותר את גודלם ואת צורתם והם נעים לאיטם בקצב ידה המעסה את איברו ללא הפוגה.
"אתה ילד טוב, ערני.” היא אומרת כעבור כמה רגעים מבלי להפסיק את העיסוי המענג של איברו הזקור. “באתי לראות אם אתה מסוגל לשלוט בעצמך וראיתי שכן. כשאמרתי לך לא להסתובב, לא הסתובבת. כשאמרתי לך שמציצה לא תקבל, לא נדחפת. אני חושבת שמגיעה לך על זה נשיקה.”
דודה ענת רוכנת קדימה ולרגע קצר אחד שפתיה המלאות נצמדות לראש איברו של ערן ונדמה לו שהוא אפילו חש בלשונה מרפרפת עליו להרף עין.
"הּהּ…” נאנח ערן כאשר היא מרחיקה את פיה מראש הזין. לרגע הוא רוצה לנוע אחריה אך הוא מושל בעצמו בקושי רב, מניח לה להתרחק בעוד ידה ממשיכה לעסות את הזין הקשה מבלי להחסיר פעימה.
"כל הכבוד.” היא אומרת ואז רוכנת ומנשקת את ראש הזין בשנית. הפעם הנשיקה ארוכה יותר וליבו של ערן מחמיץ פעימה כאשר הוא מבחין שהיא פישקה מעט את שפתיה והניחה לו להחליק מעט מראש הזין אל בין שפתיה, לגעת לרגע בשיניה. הרגע נגמר ודודה ענת שבה לאחור ומביטה בו מלמטה, ידה הרכה מפמפמת את איברו כמו בוכנה במנוע, שדיה הגדולים מתנודדים לפי הקצב. ערן חש בצמרמורות בגופו מתלכדות להתלקחות אחת ומבין שהפעם דודתו כבר לא תוכל לעצור את האורגזמה שלו.
"הולך לגמור.” הוא נאנק, כבר לא יכול לעצור בעד עצמו.
ערן כמעט מתעלף כאשר דודתו רוכנת במהירות ומפשקת את שפתיה, מובילה את איברו אל המערה החמימה והרטובה של פיה. שפתיה החושניות נמתחות כדי להכיל אותו והוא נאנח בקול כאשר הוא מתחיל לגמור, שולח נתז ראשון אל פיה הרך של דודה ענת. ידה של דודתו נחה על איברו והיא מאוננת לו במרץ עכשיו, סוחטת נתז אחר נתז של זרע אל תוך פיה. חלק מהכמות היא בולעת וחלק ניגר במורד סנטרה ומטפטף על שדיה בעוד גופו של ערן נרעד, התנשפויות רמות בוקעות מפיו. האורגזמה האינטנסיבית מוכפלת עשרות מונים בשל העובדה שהוא גומר בפיה של דודתו והעונג מעיף אותו גבוה כל כך עד שלרגע אחד קצרצר הוא נאלץ להתרכז כדי שלא לאבד את ההכרה.
כאשר הוא מתעשת הוא מסייע לדודה ענת להתרומם על רגליה ומושך אותה אליו לחיבוק, שדיה נלחצים נגד חזהו העירום כאשר הם מתנשקים והוא טועם את הזרע שלו בפיה.
"זה היה מדהים.” מודה ערן. “הלב שלי עוד לא נרגע.”
"תודה.” עונה דודתו, עיניה ארוכות הריסים מחייכות אליו. “כמו שאתה רואה, אפשר ליהנות לא מעט גם מעל החגורה.”
"נכון.” מודה ערן, מתקשה להסתגל לעובדה שהוא גמר לה בפה. המחשבה על זה שולחת זֶץ בליבו שמנסה להירגע.
"הפה שלך…וואו.” הוא אומר. “זאת הייתה הפתעה מדהימה…”
דודה ענת חבוקה עדיין בזרועותיו, חצי עירומה, שדיה הגדולים מעוכים מול חזהו העירום. למרות שהרגע גמר הוא מוצא שהוא מרוגש עדיין ובאורח פלא חש באיברו הולך ומתקשח בין ירכיה הלבושות של דודתו.
דודה ענת חשה גם היא בפלא וזוקפת את גבותיה בחיוך מסוקרן.
"מה אני יכול לעשות?” מתנצל ערן ורוכן לנשק את דודתו. אך דודה ענת מתחמקת ממנו ומתרחקת.
"אני צריכה לחזור פנימה לפני שתאבד שליטה.” היא אומרת ולוקחת את חזייתה.
"אני בשליטה מלאה.” עונה ערן.
"אוקיי, אז אני צריכה לחזור הביתה לפני שאני אאבד שליטה.” היא צוחקת בעודה מתלבשת.
"זה נשמע מבטיח…”
"אריוודרצ'י.” היא צוחקת ויוצאת מהמוסך. ערן נשאר לעמוד במוסך, איברו לא רפוי לחלוטין.
אחר כך הוא חוזר אל המנוע, מחליט שלא לריב יותר עם הבורג התקוע בקרבורטור כדי שלא לשבור אותו; בורג שבור כבר יהיה צרה גדולה הרבה יותר מבורג תקוע. תחת זאת הוא עובר לבחון מחדש את חיבורי המניפולד, משמן כל תושבת בורג ואז משכנע בסבלנות כל אחד ואחד. כמה מהם סרבנים והוא מבריג אותם פנימה והחוצה עד שהם מתרצים, כמו חמורים זקנים הזקוקים לקצת יותר חציר כדי להשתכנע להיכנס אל האורווה.
כאשר הוא סוגר את היום הוא יוצא לרחצה קטנה באגם כדי לשטוף את הזיעה ואז חוזר אל הבית, שם הוא ומוצא את דודו על הספסל בכניסה, קורא את עיתון הערב שלו.
"נו, מתקדם?”
"נתקעתי קצת עם הקרבורטור אז עברתי למניפולד.”
"אה.” מהנהן דוד אריק ולערן ברור שאין לו מושג על מה הוא מדבר. בכל זאת הוא ממשיך:
"אני ארצה לנסוע מתישהו למוסך כדי שיעזרו לי עם זה. אני לא רוצה לשבור את הבורג.”
"אין בעיה.”
דודתו שוב שומרת ממנו מרחק כאשר הוא נכנס אל הבית אך ערן כבר לא מודאג או נבוך כפי שהיה בפעמים הקודמות ותחת זאת מתנהג כאחיין חביב לדודתו האוהבת. גם יום המחרת עובר בשקט. דוד אריק סובל מכאבים ברגל ובאגן ולכן אינו יכול לקחת אותו לעיר ודודה ענת מסרבת באמתלה כלשהי כאשר הוא מבקש זאת ממנה אך ערן לא לוחץ: יש לו מספיק עבודה על המניפולד. כל הברגים חשים בנוח בהברגות שלהם ואת היום הבא הוא מבלה בהברגת המניפולד למנוע ולחיבורי השלדה ועוצר רק כדי להתרחץ באגם ולקפוץ אל הבית לאכול צהריים.
השמש כבר לקראת שקיעה כאשר ערן מיישר את גבו הכואב, מסדר את הכלים במקומם וסוגר את דלת המוסך. הוא פוסע אל האגם לטבילה לפני שיחזור הביתה ולהפתעתו מבחין בדודה ענת היושבת על כיסא על חוף האגם. ליבו של ערן מזנק כאשר גופה השופע נגלה אליו, מכוסה בביקיני הצהוב ותו לא.
"איזו הפתעה.” אומר ערן.
"רציתי לתפוס קצת שמש. פעם הייתה מילה כזו בעברית…משהו עם 'לטאה'…כבר שכחתי.”
"'להתחרדן'.”
"כן! בדיוק!” שמחה דודה ענת. “רציתי להתחרדן קצת.”
ערן לא אומר דבר, רק נעמד לצידה של דודתו ומניח את ידו על כתפה העירומה.
"איפה דוד אריק?” הוא שואל, מלטף באגודלו את כתפה, אצבעו מנשקת את בסיס צווארה הברבורי.
"בבית.” עונה דודה ענת. ערן מעיף מבט לכיוון הבית. הצללים שלו ושל דודתו ארוכים עכשיו, דמויות בצבע אופל על האדמה המוזהבת באור השקיעה.
"אני לא רואה אותו. הוא לא על המרפסת.” אומר ערן, ידו מחליקה מטה, קצות אצבעותיו נוגעות בבשר שד רך ובהיר.
"הוא יכול להיות בתוך הבית.” עונה דודה ענת מבלי להתנגד לאצבעותיו של ערן הפולשות עכשיו אל חזיית הביקיני שלה, חופנות שד גדול.
"גם אם הוא מסתכל עלינו עכשיו, השמש בדיוק בעיניים שלו.” שולף ערן קלף ממכנסיו.
"על הכל חשבת?” שואלת דודה ענת, ההתרגשות מעבה את קולה.
"תפתחי את החזייה.” מורה ערן, מתיר את מכנסיו.
"מה אתה הולך לעשות?”
"שום דבר שנראה יוצא דופן.” הוא מסביר, משחרר את איברו הזקור. “מהבית זה יראה כמו אחיין ודודתו משוחחים שיחה נעימה בשקיעה.”
"אתה ילד…זדוני…” מתנשפת דודה ענת. היא רוכנת מעט לפנים ובאטיות שולחת את ידיה לאחור. כעבור רגע היא מתירה את חזייתה ובאטיות מתיישבת בחזרה. ערן שולח יד אל חזייתה ומפשיל אותה בזהירות, חושף את שדיה גדולים של דודתו.
"אני אוהב את השדיים האלה…” הוא אומר ומלקק את ידו. אחר כך הוא מתחיל לאונן בתנועות אטיות, מפשעתו סנטימטרים מראשה של דודה ענת.
דודה ענת נאנחת למראה הזין הזקור הקרוב אליה כל כך. היא מלקקת את שפתיה ונעה בכיסאה באי נוחות בעוד הזין של ערן מתערסל בידו הרטובה מרוק של אחיינה, ריחו ממלא את נחיריה.
"מתחרמנת?” שואל ערן בעודו מאונן בעצלתיים מול פניה ביד אחת, השנייה מלטפת שד גדול וחמים. דודה ענת מהנהנת וערן צובט בעדינות את פטמתה, סוחט ממנה התנשפות נרגשת.
"רטובה?” הוא שואל, עומד לצידה, איברו בידו.
היא מהנהנת בשנית.
"כן.” היא אומרת בצרידות ומכחכחת בגרונה.
"תכניסי אצבע לתחתונים.” מורה ערן.
"לא.”
"תכניסי או שאני אכניס.”
דודה ענת מחבקת את רגלי הכיסא שלה ברגליה, שריריה משתרגים במאמץ הריגוש, במאבק נגד עצמה, בהיסוסים הגלויים לעיניו של אחיינה.
"קדימה, עוד רגע אני דוחף לך יד לתחתונים. את יודעת שאת רוצה את זה…” מאיים ערן.
"לא…” נאנקת דודה ענת ונכנעת לבסוף, שולחת בהססנות את ידה אל שיפולי בטנה. היא מהססת, נבוכה בעליל ורק מלטפת את ירכיה המשתרגות כאשר רגליה מתהדקות סביב רגלי הכיסא.
"תגעי בעצמך…” מצווה ערן, ממשיך לעסות את איברו הזקור בתנועות חושניות לנגד עיניה.
התנגדותה של דודה ענת נשברת לבסוף ובאנקה רכה היא מניחה את אצבעה על תחתוני הביקיני, בין שפתי ערוותה התפוחות ועיניה מזדגגות כאשר אצבעה מתחילה לרקד בין השפתיים, מרטיטה את כל גופה. ביחד עם ליטופי אצבעותיו החזקות של ערן על שדיה, היא מתנשפת ומתנשמת עמוקות בתוך רגעים ספורים.
דודה ענת מביטה בעיניים מעורפלות בזין הקשה שמול פניה, אצבעותיה מסעירות בתנועות מעגליות את החריץ הרטוב שבין רגליה בעוד ערן ממשיך לעסות את שדיה, אצבעותיו חמימות ומחוספסות באופן מענג. השמש השוקעת מציתה אש באגם ובשיפולי בטנה של דודה ענת ושניהם, דודה ואחיין, מוּפזים עכשיו בזהרורים מן המים.
ידה השמאלית של דודה ענת נעה כאילו ללא שליטה והיא מפשילה את תחתוני בגד הים שלה, חושפת את ערוותה השחורה והמקורזלת לעיניו של ערן. ידה הימנית מחליקה אל הפרווה הרטובה ואנקה נפלטת מפיה של דודה ענת כאשר האצבע מחליקה לרגע אל בין השפתיים התפוחות, צמרמורת מרעידה את גווה. שדיה העירומים חשופים וערוותה גלויה, דודה ענת מעיפה את עצמה מעלה, השיא מתחיל להסתחרר בין ירכיה ובמעלה בטנה.
זה הרגע שחיכה לו ערן. הוא אוחז בעורפה של דודה ענת וכאשר היא פוערת את פיה בהפתעה הוא מחדיר את איברו פנימה בתנועה אחת.
"תמצצי אותו.” הוא מצווה על דודתו בקור רוח, עדיין עומד לצידה.
בפה מלא זין, דודה ענת נאנקת בהתרגשות ולאחר היסוס רגעי מתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה, פיה רטוב ולוהט סביב איברו. היא שולחת יד אל הזין אך ערן מסלק אותה משם, מאלץ אותה להשתמש בפיה בלבד והיא מחזירה את ידה אל בין רגליה, הריגוש שלה מועצם עכשיו שבע מונים. באצבעות דביקות היא מענגת את עצמה עכשיו בעודה מוצצת לו בשפתיים רכות ולשון זריזה, ליבה הולם בעוז בעוד גוש הבשר הגדול שלו מחליק פנימה והחוצה מפיה.
"אני הולך לגמור לך בפה.” הוא מודיע לה כבדרך אגב אף על פי שהוא כמעט רועד מרוב התרגשות.
דודה ענת נאנקת ומלקקת עוד פעם אחת את איברו וערן נאנק ואז מתפוצץ בפיה, אוחז בראשה המתולתל בשתי ידיו בעוד נתזי שפיך מתחילים למלא את לועה. הוא מתנשף בחדות, הבזקי עונג מתרוצצים בו ומרעידים את גוו, אשכיו מפמפמים נתז אחר נתז של זרע חמים אל בין שפתיה הרכות של דודה ענת. במעומעם הוא חש בלשונה מלקקת את איברו מצד לצד והוא חושב כמה זה מטורף ומדהים שהיא עושה את זה בזמן שהוא גומר לה בפה. השיא שלו כבר דועך במהירות, מתפורר להתנשפויות עמוקות בין זהרורי האגם כאשר דודה ענת, אשר לא הפסיקה לטפל בעצמה, מתחילה להיאנח גם היא, ראשה נוטה לאחור. היא מתנשמת במהירות, קולה הולך וגבההּ, אדישה לכאורה לזרזיפי הרוק והזרע הניגרים מפיה על שדיה הגדולים בעודה נאנחת בקול, אצבעותיה בין רגליה, נחשים בהירים בגן עדן אפל. ברגעים האחרונים של השיא שלה, אצבעות ידה השמאלית משתרגות באלו של אחיינה, גלי עונג מטלטלים את גופה, מרעידים את גפיה ואת ראשה.
ערן מצחקק.
"מה מצחיק?” מתנשפת דודתו, ישובה עדיין על הכיסא.
"לא יודע.” הוא מודה ונכנס אל המים. כאשר הוא גומר לשחות, השמש כבר שוקעת ודודתו אינה על החוף.
כאשר הוא חוזר אל הבית, פוגש ערן את דוד אריק היושב על הספסל שלו על המרפסת .
"ערב טוב.” הוא מברך את דודו, מתיישב לצדו.
"ערב טוב.” עונה דוד אריק, מצית לעצמו סיגריה.
"הסיגריות האלה טובות לך?”
דוד אריק צוחק במרירות.
"יש לי אגן גמור וריאה מחוררת. אתה חושב שהסיגריות זה הבעיה שלי?”
"גם נכון.”
"ראיתי שהיה לך…דיון מעניין עם דודה שלך.” אומר דוד אריק וערן קופא, ליבו פועם בחוזקה.
=======================
או יה
הופא!התחלת להשתמש בטכניקות של אלה הכותבים סופירים בהמשכים.עשית לנו הקפצת מתח בסוף של הסוף, אהא?אבל עכשיו הסתבכת רציני.כי אם עד עכשיו לא ממש ניג׳זתי לגבי ההמשך, היות והבנתי שאתה לוקח את הזמן שלך, אדון נוב, מעכשיו תהיה זאת זכותי המלאה לנדנד כל כמה זמן.עכשיו אני סקרנית לדעת מה קרה הלאה!
תודה על הפרק הזך והטהור..😏
(קראתי בינתיים את דעותיך על פורנו והייתי במתח האם זה הולך להיות סיפור לנשים או הנה הנה מגיע משהו חזק ומגעיל ורצוי בכפיה…)
אני שוב נהנתי כדרכי מכישורי הכתיבה והתיאור של דברים שמסביב .תודה.היה כייף לקרא.שמחתי לראות את המייל ואני לא מתחרטת שנרשמתי
הצורה שבה הצלחת לדחוס בפרק אחד גם שליטה של ענת על המתרחש וגם איבוד שליטה הצידה ושליטה בידי ערן, לא פחות ממדהימה. ועוד הכנסת גם חתיכת טיזר להמשך… אם נשתמש במילה מהתקופה שבה היו משתמשים במילה להתחרדן, אז שאפו…. רק נקווה שהפעם תתן לנו את הפרק הבא קצת יותר מהר…
מצטרף לדעת קודמיי. לא הגיוני שנמתין לליל הסדר בשביל פרק נוסף…
נהדר, ערן מתחיל בשלבים זעירים לההפך לארס, נגמרו הזמנים של אדוניס וארוס… נגמרה האהבה הרכה,עכשו יכנסו החייתיות ואל המלחמה השוכן בתוכו…. סודות העבר יצוצו….
די – נגמרו לי הסופרלטיבים. נהדר כרגיל
אבל … לא נראה קצת לא הוגן שהיא מפנקת אותו במין אוראלי והוא לא משיב באותה מטבע? נראה לכם הוגן?
תודה וחג שמח
סוף סוף עוד מישהו מגיב….
לגבי השאלה על חוסר הגינות , היא כל כך לא עשתה רושם של סובלת או מנוצלת אלא אפילו היה נראה שהיא ממש נהנת , לכן לא חושבים בכיוון
אני כבר מחכה לעבור אל מתחת לחגורה, נכון שאוראלי זה דבר מענג ביותר, במיוחד שליטת הנותנ/ת למקבל/ת, אבל יש ענין של שליטה וסוג של חוסר אונים למקבל אנאלי ורגיל…
אז הבה נצלול אל תהומות השאול כי רק בחומם אבחר ליפול!!
העם דורש המשך.
לדעתי אתה גדול הסופרים האירוטיים בימינו!!
גם לדעתי
יהיה פרק חדש לכבוד החג?
חג שמח! ותודה על שאתה כותב
חג שמח לכולם!