לפרק הקודם
======================
כאשר הוא התעורר, ידע ערן שמשהו בו השתנה. יש שינויים אטיים שלוקחים שנים ושאתה מבחין בהם רק מאוחר מאוד או לא בכלל אבל הפעם ערן ידע שמשהו בו השתנה מהרגע שפתח את העיניים. זה לא היה רק הסקס או דודה ענת. זה היה שמשהו נגמר ומשהו אחר התחיל אבל הוא לא ידע בדיוק מה. או שאולי הוא ידע, אך לא רצה בדיוק לקרוא לו בשם.
ענת שכבה לידו, על הצד, עם הפנים אליו. היא הייתה עירומה ושדיה הגדולים נחו זה על זה, יוצרים נקיק מפתה בינהם. ערוותה הייתה חשופה והמשולש הכהה של שיערותיה נגלה בשיפולי בטנה. ההתרגשות שאחזה בערן לא הייתה ההתרגשות של ילד הנחשף לגן הקסום אלא אחרת. זה קצת כמו ההתרגשות שלפני משחק כדורמים. של הדבר הזה שהוא גדול אבל לא גדול עלייך ואתה יודע שאתה הולך לעשות אותו בכל זאת.
הוא קם מהמיטה והלך להשתין, מתמתח בהולכו. לאחר שהשתין, הוריד את המים וניגב את הזין המתקשה שלו וחזר באטיות אל המיטה, נשכב מאחורי דודתו והשעין את ראשו על ידו.
"בוקר טוב.” אמר לענת ונשק על עורפה.
"מממ…” היא מלמלה.
איברו של ערן היה זקור כמעט לחלוטין והוא החל ללטף את זרועה של ענת מאחור, מתעכב על מרפקה ואז גולש לירכה החיצונית, מלטף אותה ברכות מטה ואז ועולה למעלה.
"מממ…בוקר טוב…” היא חצי הפנתה אליו את ראשה לרגע ואז חזרה והשמיטה אותו על המזרן.
"בוקר טוב גם לך.”
ערן החל לאבד את סבלנותו ושלח יד אל ערוותה של ענת מאחור. פרוותה הייתה ספוגה בחומר קרומי והוא הבין בסיפוק ילדותי שזה השפיך הקרוש שלו מליל אמש. היא לא הייתה עדיין לוהטת כמו אתמול אך הוא שמע את הנשיפה הרכה שנפלטה מגרונה כאשר החל לפשפש בערוותה.
"מה..? רגע…” היא מלמלה. “אני עוד ישנה לגמרי…אני חושבת שכדאי בכלל שנדבר על אתמול בלילה…”
ערן היה כבר קשה לחלוטין והוא התקשה למשול בדחף הקמאי שפשה בו, פשוט לעלות עליה כמו שכלב עולה על כלבה ולא היה בו שום רצון 'לדבר על אתמול בלילה'. הוא המשיך ללטף את ערוותה, מנשק את כתפיה נשיקות קטנות ומרפרפות. ענת המשיכה למלמל מלמולי מחאה אך ערוותה המתלהטת סיפרה סיפור אחר.
"שנייה, ערני…בוא נראה מה אנחנו עושים…” היא התנשפה כאשר אצבעו חדרה אל הסדק הצר שלה, מוצאת את החריץ חם ורטוב.
אך ערן לא יכול רצה לחכות יותר. הוא הזדקף על ברכיו מאחורי דודתו ואחז באיברו הזקור בידו האחת, בשנייה אוחז בישבנה ומפשק את עגבותיה, חושף את הסדק הוורדרד שלה, החבוי לו בפרוותה הכהה. ערן החל לפשפש באיברו בסדק המתלחלח עד שזה היה רטוב כולו, או אז הוא החל להידחק לתוכה, מוצא אותה חלקלקה ולוהטת.
"רגע…” היא נאנחה. “שלא נעשה משהו שנתחרט עליו, באמת…”
ערן לא שעה לה. הוא החל להניע את אגנו קדימה ואחורה, קובר את איברו עמוק יותר ויותר בחריץ הפרוותי שלה. גופה הגדול והבהיר היה שרוע תחתיו והוא נשכב עליה ונשען על מרפקו על המיטה, חופן שד גדול בידו בעודו מזיין אותה.
אנקה רכה בקעה מגרונה של ענת והיא התרפקה על המזרון, חצי שוכבת על בטנה וחצי על צידה, מפשקת מעט את רגליה ומניחה לאחיינה הצעיר לזיין אותה מאחור ביתר קלות בתנוחת כפית. ישבנה הגדול רטט עם כל ניעה של אגנו וערן צפה, נפעם, באדוות העדינות שריצדו על פלחי עכוזה הבהירים. איברו החליק פנימה והחוצה מתוך הלהט החלקלק שלה בקול אוושה רטובה והמיטה מתחת חרקה קלות עם כל נעיצה של איברו בתוכה. אשכיו של ערן ליטפו את מפשעתה הרטובה של דודתו והוא התענג על מגע שיערותיה על שק האשכים החלק.
ידו של ערן חפנה את השד הכבד והוא עיסה אותו בעודו בועל את דודתו מאחור, משחק באצבעותיו בפטמתה הזקורה. שתי ברכיו נחו על המזרן, מסורגות לרגליה, והוא קבר את איברו בחריץ הרטוב שלה בתנועות אטיות ונחושות, ננעץ עמוק בתוכה ככל שיוכל. אגלי זיעה החלו לבצבץ על מצחה ושדיה והוא התענג על הניגוד העדין בין קרירות מצחה וזרועה לבין הלהט שבין רגליה.
אנקותיה של דודתו החלו להעמיק וערן ידע שגם השיא שלו מתקרב וניסה למשוך עוד, אך המאבק היה חסר סיכוי. ריח הסקס שעלה ממפשעתה, מעורב בריח זיעתה, אנקותיה המשולבות בחריקות הקצובות של המיטה, שדיה הגדולים המתנודדים בקצב הזיון, כבדים ורכים בידו ומעל הכל הידיעה שהוא עושה דבר מדהים ואסור, כל אלו היו חזקים מכדי שיוכל להתנגד להם ובתוך רגעים ספורים שפך מטען נוסף של שפיך בין רגליה של דודתו, התנשפויותיו מתמזגות עם אנקות האורגזמה הקולניות שלה.
הם שכבו מספר רגעים, גופו הצעיר מכסה את גופה, שותקים ומתנשפים, וערן נישק אותה בעדינות עד שדמם ונח ללא אומר. אחר כך קם מהמיטה, איברו המתרכך נוטף מיצי ערווה וזרע.
"ערן, יש רק משהו אחד שחשוב לי להבהיר.” אמרה ענת מאחוריו.
"מה?”
"מה שקרה בבקתה, נשאר בבקתה, ברור?”
"ברור.”
"ועוד דבר: מה שהיה כאן לא יחזור על עצמו. זה היה חד פעמי.”
"שלוש.”
"מה?”
"שלוש פעמים הזדיינו.” הישיר אליה ערן את מבטו.
"אתה לא חייב לדבר ככה.”
"אוקיי, אבל שלוש פעמים.”
"בסדר, זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי שזה קרה בבקתה וזה לא יחזור על עצמו, ברור?”
"מה שיהיה, יהיה.” אמר ערן בכובד ראש.
"מה?! לא! ערן, אני רצינית.”
"ואני רעב. איפה פותחן הקופסאות?”
"ליד הכיור. תשטוף אותו לפני שאתה משתמש בו.”
"את רעבה?”
"אחרי הבוקר הזה? בהחלט. ושלא תחשוב שגמרנו את הדיון הזה: אנחנו לא עושים את זה שוב.”
"מה, מזדיינים?”
"ערן, די!”
ערן גיחך ונפנה להכין ארוחת בוקר. מטבחון הבקתה הכיל מספר מצומצם של פריטי בישול בסיסיים ובאמצעות הביצים והשמן שהביאו איתם הוא הכין חביתה, חתך ירקות והכין תה מתוק. ענת כבר התלבשה עד שהוא גמר להכין את ארוחת הבוקר והיא עזרה לו לערוך את השולחן.
"וואו, איזה פינוק!” היא אמרה כשראתה את ארוחת הבוקר.
"אמרתי לך, אני רגיל להכין לי ולאבא.”
"מבשל הרבה, הא?”
"גם.”
"גם? מה עוד?”
ערן הביט בה, מודד אותה לכמה שניות, ואז אמר: “הכל.”
"מה זה הכל?”
"מנקה, מכבס, שולח אותו…”
"את אבא?”
"כן. להתגלח. להסתפר. מוציא אותו מהמיטה בבוקר.”
"תמיד הוא ככה?”
"לא, אבל יש ימים. יש…תקופות.”
"שמה?”
"שהוא הילד ואני האבא.” ירה ערן את מילותיו.
"ואתה…מדבר על זה עם מישהו?”
"עם מי?”
"לא יודעת…יש יועצת בבית הספר?”
ערן נחר בבוז.
"יש, נו…אבל…עזבי. אני לא הולך לדבר איתה.”
ענת לא אמרה כלום, רק נדה בראשה.
"לאן הולכים היום?” שאל ערן. הוא לא ידע מאיפה הגיעה הפתיחות הזאת והנכונות לדבר על דברים שלא דיבר עליהם עם איש וחשש שאם ימשיכו את כיוון השיחה הזה יפתח עוד יותר.
"נמשיך עם הערוץ עוד שבעה קילומטרים ואז נלך לאורך דרך יין ישנה שתוביל אותנו לאגם שהראיתי לך במפה. סך הכל שש עשרה קילומטרים.”
"ושם יחכה לנו דוד אריק?”
"כן. לנווט אתה יודע?”
"כן.” חייך ערן. “אני עושה את זה מגיל תשע בערך.”
"יש משהו שאתה לא יודע?”
"היה דבר אחד אבל אתמול בלילה לימדת אותי גם את זה.”
"אויש, תפסיק עם זה!” הסמיקה ענת. “אמרתי לך: זה היה חד פעמי…זאת אומרת…זה היה רק הלילה וזהו. לא יחזור על עצמו.”
"יאללה, אנחנו צריכים לצאת.” אמר ערן. “את רוצה לשטוף את הכלים או לארגן את הציוד?”
"אני אשטוף כלים.” אמרה ענת.
כעבור עשרים דקות עמד ערן מחוץ לבקתה, תרמילו על גבו, והמתין לענת. היא יצאה, אוחזת בידה את אחת מחוברות הקומיקס שלו.
"כמעט שכחת את זה!”
"אה…כן.” אמר ערן בפיזור נפש. “שימי לי את זה מאחורה או משהו.”
"איפה?”
"לא משנה.”
"לא צריך לעטוף את זה? שזה לא יקרע?”
"עזבי, רק תדחפי את זה שמה. חם לי.”
ענת נעלה את הבקתה והם התחילו ללכת. השעה לא הייתה מוקדמת אבל החום אכזרי החל לדקור אותם כבר מהחשיפה הראשונה לקרני שמש הבוקר, כמו בריון המכין את זכוכית המגדלת שלו מעל קן נמלים. השביל לקח אותם בחזרה אל הנחל והם החלו פוסעים לאורכו, מוצלים בדרך כלל על ידי עצים גבוהים וכהים שערן לא הכיר. ציפורים וצרצרים עדיין השמיעו את קולם אך ברור היה שעוד מעט יעלמו לאזורים מוצלים וקרירים יותר. בחצי השעה הראשונה הם פטפטו מעט. על השביל והמסלול, על הצמחייה והשוני בינה לבין הארץ ועל החזרה הביתה. אך כאשר השביל החל להעפיל על גבעה נשימתה של ענת התקצרה והשיחה גוועה והקול היחיד שנשמע היה קול נעליהם הצועדות על האדמה.
מאורעות ליל אמש והבוקר החלו לחזור אל ערן בעודו צועד אחרי דודתו ורגשות שונים הציפו אותו, גואים ודועכים חליפות. סיפוק ומרירות, אכזבה וגאווה וצער דק ועדין, על דברים שהיו ולא יחזרו. דברים שלא ידע עדיין לקרוא להם בשם אבל חסרונם כבר הורגש. ולמה היא לא אמרה מה שהיא רצתה? הרי אתמול היא פתחה את דלת חדרה כדי שיכנס, למה היא לא פשוט קראה לו? והיא אמרה בלילה שהם לא יעשו את זה יותר אבל בבוקר שוב הם הזדיינו? זה לא רק היא, הגיעו מחשבות מאזורים נידחים יותר בתודעתו. זה כולם. כל המבוגרים ככה. אומרים ככה ומתכוונים ככה. אומרים שיהיה בסדר ובסוף שום דבר לא בסדר. חוט מחשבתו של ערן התבהר אחר כך ומחשבותיו נדדו אל הפרטים המענגים יותר של היום האחרון. קימורי גופה המלא של ענת, המשולש הכהה של ערוותה, ריח מיציה וטעם זיעתה על שדיה קולה ההולך ומטפס בעודה נאנקת ומעל הכל הידיעה שהוא עשה את זה. עשה מה שאף אחד מהשכבה עוד לא עשה. עשה את זה עם דודה שלו.
את שאר הבוקר הם בילו בהליכה דוממת. מדי פעם נעצרו כדי לשתות וערן ניצל את ההזדמנויות כדי לבהות בגלוי בגופה הבשל של דודתו. היא לבשה גופיה לבנה היום והמתאר הנדיב של שדיה היה ברור מתחת לבד. המכנסיים היו אלו אותם לבשה אתמול ולערן לא היו טענות: הם התלבשו היטב על פלחי עכוזה המלאים והעבירו היטב את רטט שרירי ישבנה. ענת ראתה אותו בוחן את גופה ולא ניסתה להתכסות מפניו מחד, אך לא חייכה אליו את אותו חיוך שובב אותו חייכה אתמול כשהבחינה בו נועץ בה מבטים. זה היה חיוך לילדים. החליט ערן. היא כבר לא צריכה לחייך את חיוך הילדים אליו.
השביל פנה עכשיו לעבר גשר צר וענת החלה לטפס עליו, כאשר קבוצת מטיילים הופיעה בצידו השני. היא הביטה בהם ואז בערן וחככה בדעתה. הגשר היה צר מכדי ששני אנשים יוכלו לעבור בו.
"תני להם לעבור.” אמר ערן וענת הנהנה וירדה מהגשר.
הקבוצה מנתה כעשרים אנשים. משפחות של חברים, ניחש ערן. הם בירכו את ענת ואותו לשלום באיטלקית וערן חייך והנהן בנימוס, לא יכול שלא להבחין באופן שבו נעצו הגברים במשפחה את מבטיהם בשדיה של דודתו וקנאה צצה בו. עד שחלפו האנשים האחרונים הוא כבר לא יכול היה לחכות שהם יעופו כבר.
"למה אתה עצבני?” שאלה אותו ענת בעברית כאשר התרחקו מהם אחרוני האנשים.
"סתם…לא אהבתי את איך שהם מסתכלים עלייך.”
"הם הסתכלו עלי כמו שאתה מסתכל עלי.”
ערן השתתק והזעיף את פניו. ענת הביטה בו כמה שניות ואז חיוך קטן הופיע על שפתיה, מגרש את עננת הזעף של ערן והוא נאלץ לחייך אליה בחזרה.
"יאללה, המשכנו?” שאלה ענת. “אני עייפה וחם לי כבר.”
הם חצו את הגשר והמשיכו לצעוד על שפת הנחל. השמש קפחה ממעל והעצים הפכו דלילים יותר. הטבע השתתק ומלבד צרצור הציקדות וכל צעדיהם לא נשמע דבר סביבם.
"הנה, זה נראה לי כמו מקום מושלם לטבילה.” אמרה ענת לאחר כחצי שעת הליכה. הנחל התרחב בנקודה זו והאט את מרוצתו, יוצר אגמון זעיר ונעים למראה וחוף זרוע חול וחלוקי נחל קטנים נוצר באזור בו הקרקע השתפלה בעדינות לתוך האגמון. ערבה נדיבה פרסה את צילה ליד השביל, יוצרת מקום מושלם למנוחת צהריים. “ניכנס למים להתרחץ ואחר כך נאכל צהריים ואז כבר נגיע לחניון. מה אתה אומר?”
"אוקיי…”
ענת הניחה את תרמילה והתיישבה על סלע כדי לחלוץ את נעליה וגרביה וערן החל להתלהט כאשר ראה שהיא פושטת את חולצתה כבדרך אגב, נשארת רק בחזייה. היא פשטה גם את מכנסיה הקצרים וערן הבחין בצל הכהה של ערוותה מתחת לתחתונים. איברו החל להזדקר והוא החליט שלא להיכנס למים. היא אמרה שלא יהיה יותר סקס אז עדיף שיישאר על היבשה ויחסוך מעצמו את כאב הביצים.
"בעצם…לא בא לי להיכנס.” אמר ערן. “אני אשב בחוץ.”
ישבנה הרחב של ענת התנדנד מצד לצד כאשר היא הידסה בזהירות אל תוך המים וערן חש באיברו מתקשה עוד יותר, לא מסוגל להתיק את מבטו מהתחת העסיסי. היא צללה אל תוך המים ואז צצה מהם, רטובה ומתנשפת. במים חזייה הפכה לשקופה ופטמותיה הכהות נראו בבירור, זקורות מתחת לחזייה. שערותיה זלגו על עורפה כאשדים שחורים, ממסגרים את פניה היפות ומבליטים את עיניה השחורות.
"המים מצוינים!” היא קראה. “בוא, כנס!”
"לא, אני…אני אתקרר כאן.” אמר ערן, זקור לחלוטין במכנסיו. הוא חלץ את נעליו ואז שלף חוברת של ספיידרמן מתרמילו והתחיל לנסות לקרוא אך ענת לא התכוונה להניח לו.
"נו, בוא כבר! המים מצוינים!” היא אמרה, מתיזה מים לעברו.
"לא, נו. זה בסדר.”
"בוא כבר!” היא צחקה והתיזה עליו שוב.
"נו…את זוכרת מה קרה אתמול…” הוא אמר והוריד את החוברת. “עדיף שאני יישאר כאן.”
בתגובה היא התיזה עליו פעם נוספת וחרצה לו לשון וליבו של ערן זינק למראה שדיה הגדולים המתנודדים בחזייתם.
"את מרטיבה לי את הקומיקס, נו!” התרגז ערן, לרגע יותר כועס מאשר חרמן. לא היה קל להשיג את החוברות הללו.
"אוי ואבוי!” היא קראה בלעג והתיזה עליו שוב.
ערן נאנח וקם באטיות מעושה מרבצו, ליבו הולם בחזהו. הוא פשט את חולצתו מולה והתחיל להפשיל את מכנסיו ואז בהברקה של רגע הוא תחב אגודליו לתחתוניו והפשיל גם אותם. הוא הבין סוף סוף מה היא מבקשת והוא רצה שתדע מה היא הולכת לקבל. מבוגרים הולכים לפעמים סחור סחור במקום להגיד מה הם באמת רוצים וזה היה מטומטם. הוא לא יהיה מבוגר כזה, גמר אומר. הוא יגיד בדיוק מה הוא רוצה ולא ישחק משחקים.
בעומדה באמצע הנחל, היא השתהתה לרגע כאשר ראתה אותו עירום וקרב אליה ועיניה נפערו להרף עין אך ברגע הבא חזרה להתיז עליו בתנועות מגושמות. הוא הגן על פניו בידו והמשיך להתקרב אליה עד שהגיע למרחק מטר ממנה ואז החל להתיז עליה בשצף קצף. ענת צווחה והפנתה אליו את גבה וערן התקרב אל דודתו הרטובה והיא הסתובבה אליו, חוזרת לנסות ולהתיז עליו אך ערן לכד את ידה השמאלית וכאשר ניסתה לשחרר אותה, גם את הימנית.
הם היו בקיפאון. ענת התנשפה בכבדות, ידיה לכודות בידיו של אחיינה הצעיר וזה הביט ברעב גלוי בשדיה, עולים ויורדים מול פניו בקצב נשימתה.
ענת ניסתה להשתחרר אך ערן החזיק אותה בכוח. במהלך ניסיון ההשתחררות התנופפו שדיה הגדולים באופן מענג מול עיניו.
"תעזוב!” היא קראה.
"את תמשיכי להתיז עלי?”
"תעזוב!”
"תגידי שתפסיקי להתיז עלי ואני יעזוב אותך.”
"די כבר!”
היא ניסתה להשתחרר בשנית, מנצלת את רטיבות ידיה אך ערן נאבק בה. הוא הצמיד את ידיה מאחורי גבה ואז לכד את שתיהן בידו השמאלית, משאיר את הימנית חופשיה.
ערן הביט בעיניה כאשר הוא שלח יד חצופה וחפן את שדה הגדול מעל החזייה.
"ערן די!” היא נזפה בו וניסתה להשתחרר אך הוא צפה את התנועה ואחז בה בחוזקה. ידו החופשית הפשילה את חזייתה ושדיה גלשו לחופשי, הרי גלידה לבנבנים בחזייה רטובה ובמרכז כל אחד דובדבן טעים למראה. הוא היה נמוך ממנה והכניס ללא קושי את פטמה אל פיו והחל למצוץ אותה, מעסה בעדינות את שדה בידו.
"ערן…לא…” היא אמרה, מנסה להשתחרר שוב. תנועתה הייתה חלשה יותר וערן אחז בה ללא קושי, מוצץ ומלקק את פטמתה, עובר משד לשד. הוא הפך קשוב אליה, לנשימותיה, לטונוס ותנוחת גופה ובמהרה היה לו מושג בסיסי איך היא רוצה שיטפל בשדיה. פטמותיה היו קשות עונג בפיו ומאבקיה לא יותר מאשר יציאה ידי חובה.
"ערן…ערן…” היא התנשפה באוזנו. “לא…”
ערן החליק בתנועה ערמומית את ידו הימנית אל תחתוניה, אצבעותיה שוקעות בפרוותה הרטובה. ענת צווחה כאשר אצבעו מצאה את הסדק שלה והוא חלקלק ולוהט. בכוחות מחודשים היא ניסתה להיאבק בו וברכה נורתה בתנועה מגושמת אל מפשעתו, פוגעת בירכו.
"אוּ–אה, מסוכנת…” אמר ערן. הוא כופף את זרועה הלכודה של דודתו וזו נאנקה מכאב כאשר ערן אילץ אותה בתכסיס פשוט להסתובב בגבה אליו כך שלא תוכל עוד לבעוט בו.
ענת הייתה עכשיו כפופה תחתיו וידה הייתה לכודה בידו, מעוקמת מאחורי גבה כאשר כל תנועה שגויה שלה מסבה לה כאב. ישבנה העסיסי היה עטוף עדיין בתחתונים רטובים והוא נצמד לאיברו הזקור של ערן מחמת המרחק הקצר בינהם.
"תשחרר אותי!” היא צווחה כאשר הוא הדף אותה לכיוון החוף, אך נאלצה לפסוע בעודה כפופה לכיוון אליו הכווין אותה והוא המשיך להוביל אותה לעבר החוף, אל המים הרדודים. בעודם הולכים בתנוחה המוזרה הזו הוא דחף את ידו לתחתוניה מאחור, מעסה את פלחי עכוזה ומלטף ללא הפרעה את החריץ שלה שלא התקרר לרגע. כאשר הגיעו לעומק הרצוי לו, הפשיל ערן את תחתוניה של ענת עד שוקיה וערוותה השחורה בצבצה בין פלחי עכוזה הבהירים.
"מה אתה עושה?!” שאלה ענת.
"תעמדי על ארבע.”
"לא!”
"כן.” אמר ערן וכופף את ידה.
"אוקיי! אוקיי!” היא צווחה ומיהרה לכרוע במים.
הוא שחרר את ידה וענת נענעה אותה לרגע, והזיזה את כתפה בתנועה מעגלית. ברגע הבא נעמדה ללא התנגדות על ארבע במים הרדודים, ישבנה גדול ובהיר ורטוב. פס פרוותי חצה את פלחי עכוזה ובמרכזו חריץ וורוד ומזמין.
ערן כבר זיין אותה הבוקר מאחור אך לא כך. התנוחה בה הייתה נתונה הטריפה אותו: אישה מבוגרת, דודה שלו, עומדת בצייתנות על ארבע ומחכה שידפוק אותה מאחור. הוא אחז באיברו הזקור עד כאב וקירב אותו אל שפתיה הוורודות. בקוצר רוח הוא חיכך את ראש הזין בחריץ שלו, מושח אותו בשפעת מיציה ואז החל לחדור.
"ערן, זה מסוכן פה…”
הוא אחז במותניה הרחבים של דודה ענת והחל לזיין אותה בתנועות קצובות ומהירות. היא נאנחה כאשר אגנו פגע בישבנה, איברו חודר אל החריץ החלקלק שלה, ננעץ בו ויצא וחוזר חלילה, בקצב קבוע. אדוות הבליחו על פלחי עכוזה הלבנבנים והללו ריקדו ברכות עם כל ניעה שלו. דוגי סטייל. הוא נזכר בשם שמישהו, אולי עמיקם השכן שלו, אמר פעם. הוא מזיין את דודה שלו בדוגי סטייל.
"זה מסוכן פה…הו…ערן….ערן…עוד…חזק…עוד…הו…”
המים פכפכו סביב ירכיה הבהירות של ענת כאשר הוא זיין אותה מאחור, נועץ את איברו לתוכה עמוק ומהר. שדיה הגדולים התנודדו בקצב הזיון, טובלים מדי פעם במים הקרירים ומתיזים מים סביבם והיא נאנחה בכל פעם שנעץ בה את איברו, משקיע אותו בחריץ הלוהט שלה עד שאשכיו הצליפו ברכות בשפתי ערוותה. ראשה של דודה ענת עלה וירד באטיות, שיערותיה הרטובות כמו מפל שחור, נרטבות ומגירות מים בחזרה אל תוך האגמון. פעמים הרכינה את ראשה נמוך כל כך עד שממש טבלה את פניה במים ואנקותיה נקטעו אך היא המשיכה לגנוח בקול מיד שכאשר שבה ועלתה מן המים, קוראת בשמו של אחיינה ומפצירה בו שיזיין אותה.
"חזק…אל תפסיק…תזיייין אווותיייחזקחזקחזקחזקחזק….”
אשכיו של ערן החלו לפלוט את מטענם אל תוך ענת והיא קראה בשמו בעודו דופק אותה מאחור, גומר לתוכה. רעד הרטיט את גוו ונתזים נוספים נורו אל החריץ הרטוב של דודתו וערן שינה את אחיזתו, לופת עכשיו את ישבנה העסיסי בידיו. ברגעים האחרונים של השיא המשותף שלהם הוא אחז בישבנה הגדול בשתי ידיו, אצבעותיו נקברות בתחת הרך שלה.
ערן קם ונעמד ברגליים רועדות במים, מתנשף ומסופק. הוא התקדם לעמוק המים וצלל, חש בקרירות הנעימה של המעמקים מרעננת אותו אחרי הזיון הפרוע, מטלטלת אותו משיא של אורגזמה למים קרים ומפכחים.
כאשר עלה מהמים, ענת ישבה על החוץ ושטפה את פניה.
"צדקת.” הוא אמר.
"במה?”
"המים באמת טובים.” הוא צחק והיא הצטרפה אליו, מתיזה עליו.
"את רוצה שוב?” הוא איים.
"אתה מאיים עלי?”
ערן הרפה מנושא וצלל שוב במים. ענת עלתה מהמים כאשר יצא וישבנה העירום התנדנד בעצלתיים מולו.
"רעב?” שאלה.
"מאוד.”
"טוב. אין לנו הרבה זמן, כבר אחת. אריק עוד מעט יגיע והוא שונא לחכות.”
ענת התלבשה והם ערכו בזריזות ארוחה על המפה ואז ישבו לאכול תחת עץ הערבה. ערן היה עירום אבל לא חש נבוך לשבת כך מול דודתו, להיפך: הוא נהנה מהמבטים שהיא הגניבה מדי פעם אל מפשעתו. זוג מטיילים כבני ארבעים התקרבו אליהם ובירכו אותם לשלום באיטלקית ואז מיהרו להתרחק כאשר הבחינו בעירומו של ערן. הוא גיחך.
"אם הם רק היו יודעים…” הוא אמר.
"תקשיב.” פתחה ענת.
"נו.”
"אני מקווה שברור לך שמה שקרה בטיול הזה, אל"ף: לא יסופר לאף אחד ובי"ת: לא יחזור על עצמו. הטיול הזה והסקס היו חד פעמיים. זה ברור לך?”
"כן.” ענה ערן ברצינות והנהן. הפעם, ידע, הוא לא יוכל למרוח אותה.
"היה טוב וטוב שהיה וזהו.” אמרה ענת כאילו לעצמה, מהנהנת לחיזוק הרושם. “זהו.”
ארוחת הצהריים הקלה נגמרה וענת נאנחה ואמרה:
"יאללה. הייתי מאוד שמחה להישאר כאן ולנמנם אבל יש לנו עוד שלושה קילומטרים וקצת פחות משעה ללכת אותם. ואני לא ספורטאית.” היא הוסיפה בחיוך.
"יאללה.”
"אני מציעה שתתלבש.”
"המממ…אני אחשוב על זה…אוקיי.” אמר ערן והיא צחקה.
הם אספו את הלכלוך ושאריות המזון וארזו את הכל בתרמיליהם ואז ערן התלבש בזריזות ושניהם הכתיפו את התרמילים הקלים עכשיו על הגב. עוד מבט אחרון אל האגמון והנחל והם המשיכו בדרכם. חוברת קומיקס ספיידרמן רטובה ומיותמת נשארה זרוקה על החוף.
אבא אמר פעם שיש טיולים שהם טיולים ויש טיולים שהם מסעות. זה היה מהסוג השני, אולי המסע הכי חשוב שהיה לערן עד כה. עוד פחות מיממה יעלה על המטוס לישראל והוא חשב מה יאמר לאבא, אם בכלל. אבא ידע גם הרבה דברים בלי שערן יצטרך להגיד. כשהסתבך בקטטות, כשלא הכין שיעורים, אבא ידע. לא את הפרטים אבל הוא ידע ש"יש משהו" וערן היה מחליט איזה מידע לנדב לו. אחר כך הייתה לו ההרגשה שאבא איכשהו גם ידע מה הוא החסיר מהסיפור. האם גם הפעם ינחש את הסיפור?
"את לא אוהבת יותר את דוד אריק, נכון?” נפלטה לפתע השאלה מפיו של ערן. ענת נעצרה והסתובבה אליו.
"מה?”
"את לא אוהבת אותו. בגלל זה…שכבת איתי.”
"אני דווקא כן.” אמרה ענת ונדמה היה לערן שהיא הדגישה את המילה אני.
"והוא אוהב אותך?”
"הוא?” חייכה ענת חיוך קטן נטול שמחה. “פעם כן. היום? לא יודעת. אולי ב…דרך כל שהיא שאני לא תמיד…רואה. או שלא בכלל. לא יודעת.” חיוכה נעלם.
"אז למה אתם לא…את יודעת, מתגרשים?”
ענת נאנחה.
"זה לא כל כך פשוט. כשהייתי בצבא הייתה כתובת קיר מאחורי השלישות: 'האהבה זה כמו מסטיק: בהתחלה מתוק, אחר מר, בסוף דביק אבל חבל לזרוק'. אולי זה קצת ככה.”
"כשהמסטיק שלי מפסיק להיות מתוק אני מיד יורק אותו.”
"ואני בכלל לא אוהבת מסטיקים ואנחנו מאחרים ודוד שלך שונא שמאחרים אז יאללה, אוונטי, בוא נזוז.” אמרה ענת. “ואני מזכירה לך שוב: כל מה שקרה בטיול…”
"…לא קרה.” השלים ערן.
"ו..?”
"לא יקרה.”
"בדיוק. תכניס למגירה בראש ותנעל. עכשיו בוא.” אמרה והתחילה ללכת.
ערן רצה להתחיל לומר משהו אך נמלך בדעתו והחל לצעוד אחריה ללא אומר. ממילא לא ידע מה לומר. תחושות הגברות והבגרות שלו נקלשו מעט עכשיו ופער הגילאים בינהם חזר למלא את מקומו בהסדרת תפקידו של כל אחד בהצגה. החום היה כבד וכמה רגעים לאחר שהמשיכו ללכת כבר נטף זיעה צורבת.
לשמחתם, המתין הג'יפ של דוד אריק בחניון המוצל והם מיהרו להתקדם לעברו. הם פתחו את תא המטען של הג'יפ והניחו בתוכו את התרמילים ואז נכנסו פנימה, אל הרכב הממוזג.
"הי.” אמרה ענת.
"הי.” אמר דוד אריק. "אתם מאחרים. קבענו בשלוש.”
"נו, עכשיו שלוש ועשרה.”
"אני שונא לחכות.” אמר דוד אריק ושילב הילוך.
הם הגיעו לוילה אחר הצהריים ומיהרו להתקלח. את השעות האחרונות שלו באיטליה בילה ערן באריזות מזוודותיו. בגדיו המלוכלכים מהחופשה כובסו על ידי המשרתת והמתינו לו בחבילה מסודרת ליד המיטה והוא אסף אותם ואת שאר דבריו והכניס הכל למזוודה. לפני ארוחת הערב עוד הספיק לעשות סיור פרידה בוילה ואז חזר אל הבית לאכול ארוחת ערב.
דוד אריק שאל שאלות על הטיול אך נראה היה שהוא מודאג יותר ממצב הבקתה מאשר מה עבר על אשתו ואחיינו. יקי, מצד שני, לא הביע שום עניין בטיול ורק בהה בצלחתו, מחשבותיו רחוקות מהשולחן. ערן שמח שלא יצא לטייל איתם, טיפוסים כאלה סתם מקלקלים לכולם. הוא בטח גם לא היה מאושר לנוכח העובדה שערן זיין את אמא שלו, גיחך לעצמו.
"מה אתה מחייך שם?” שאל דוד אריק וערן קפא כאילו נתפס בקלקלתו.
"סתם…נזכרתי איך…” מלמל ערן, תר במוחו בקדחתנות אחר דרך להמשיך את השקר.
"…נפלתי למים בנחל.” אמרה ענת. “אתה יכול להגיד את זה.”
"נו, אז בסוף כן נכנסת למים.” צחק דוד אריק. “אמנם לא יכולת להתרחץ כמו שצריך בלי בגד ים, אבל אי אפשר להגיד שלא נכנסת למים. אין שכל, אין דאגות האישה שלי.”
יקי צחקק וערן חייך בנימוס.
"סחבה טוב או התבכיינה כל הדרך?”
"סחבה יפה מאוד.”
"אז רק בבית את פדלאה ככה? חיק הטבע עושה לך את זה, הא?”
ענת נדה בראשה, מבטה בשולחן.
"טוב, אני שמח שנהניתם ומצטער שלא יכולנו לבוא.” אמר דוד אריק. “אני זז, החזירים שלי מזדקנים. אל תלך לישון מאוחר, אנחנו יוצאים לשדה בשש בבוקר.”
דוד אריק יצא מהמטבח ויקי יצא אחריו, ממלמל ברכת לילה טוב.
"כוסית לילה אחרונה?” שאלה ענת.
"בבקשה.” אמר ערן.
את הכוס האחרונה הם שתו בשקט. מיד פעם הביטו זה בזו אך לא אמרו דבר, כל אחד שבוי במחשבותיו. לבסוף אמר ערן: “לילה טוב.”
"לילה טוב.” ענתה ענת.
ערן כבר התקלח קודם לכן לכן עכשיו רק נכנס למיטה והדליק את מנורת הלילה. הוא לקח חוברת קומיקס באופן אינסטינקטיבי אך הניח לאחר דפדוף קצר הניח אותה על שידת הלילה כאילו הייתה קולה פושרת שאיבדה את הגזים שלה. הוא כיבה את האור ונרדם מיד.
הוא התעורר כעבור פרק זמן לא ידוע. חריקת הדלת הייתה קלה אך הוא שמע אותה מתוך החלום ופקח את עיניו. הלילה היה ליל ירח אבל עננים מילאו את השמיים והאור בחדר היה קלוש אך עיניו הסתגלו לאפלה והוא הבחין בדמות בחדר לבושה בחלוק בהיר. האור הקלוש התנוצץ על קווי המתאר שלה, מצייר את את גופה המוכר כבר של דודתו.
ערן החל לומר משהו אך היא מיהרה ללחוש: “ששש…” והוא השתתק.
היא עלתה אל מיטתו של ערן וזחלה עד שראשה היה מעל מפשעתו. איברו של ערן היה כבר זקור למחצה כאשר דודתו עלתה אל מיטתו וליבו זינק בחזהו כאשר אצבעותיה הפשילו את תחתוניו והיא לקחה את איברו בפיה בתנועה חלקה אחת.
מציצה אמיתית! זעקו מחשבותיו של ערן והוא נאבק להירגע כדי שיוכל להנות מהרגע במלואו. איברו כבר היה זקור לחלוטין בין שפתיה הרכות של דודתו והוא חש ברוק חמים ניגר עליו כאשר פיה עטף אותו באהבה. היא החלה להעלות ולהוריד את ראשה על מפשעתו, איברו מחליק באטיות בין שפתיה, מתנוצץ באור הירח אשר זרח עכשיו.
ערן תחב את כריתו מתחת לראש כדי לראות טוב יותר באור הכסוף. חלוקה של דודתו נפתח עכשיו ושדיה הגדולים הציצו ממנו עכשיו, רמזים חיוורים ורכים למראה באפלולית. הוא שלח את ידו מטה וחפן אחד מהם, מתענג על כובדו וחמימותו בעוד דודתו מלקקת את איברו הזקור הנתון בפיה, אנקת עונג רכה נפלטת מפיה המלא בזין צעיר.
היא המשיכה למצוץ את איברו לאט, בניחותא, כמי שזמנה בידה והיא נהנית ממלאכתה. באפלולית נדמה היה לערן שהיא עוצמת את עיניה כאילו מתמסרת לטעם הזין בפיה, כמו טועמי היין בסרטים העוצמים את עיניהם כדי להתמקד בטעמים והריחות. באצבעותיה היא אחזה בעדינות באשכיו, משחקת בהם בשובבות ומרגשת אותו עוד יותר. מלך. הוא חשב לעצמו, שרוע כך במיטתו בעוד דודתו היפיפייה מוצצת לו את הזין. הוא גורמת לי להרגיש כמו מלך, הוא חשב.
ערן החל להתנשף כאשר חש שהשיא שלו מתקרב ואגרופיו חפנו את הסדינים. רגליו החלו לרטוט במאמץ הריכוז והוא נאנק חרישית ואז הלך לפלוט את זרעו בפיה הרטוב של דודתו. שפתיה ננעלו על איברו והיא בלעה את הנתזים הלוהטים בזה אחר זה, יונקת את השפיך שלו כאילו היה מי מעיין זכים. היא המשיכה למצוץ את שאריות השפיך עד שערן פלט נשיפה אחרונה ונרפה במיטה, חזהו עולה ויורד במהירות.
"לילה טוב, אדוניס.” אמרה ענת בשקט. “תודה על הכל.”
בבוקר התארגנו ללא טקסים מיוחדים ודוד אריק הסיע אותו אל שדה התעופה. רק כשהמטוס התחיל להאיץ נזכר ערן שאת כל חוברות הקומיקס שלו השאיר על השידה ליד המיטה אבל הופתע מהאדישות שחש לנוכח הפרדה מהחוברות היקרות. לרגע חשב להזכיר לעצמו להתקשר אל דודה ענת כשיגיע לארץ אבל ברגע הבא ידע שאין לו חשק לקרוא בחוברות האלה יותר.
===========================
לא חשבתי שאגיד את זה, אבל לא טוב. ירידה משמעותית באיכות לעומת הסיפורים הקודמים בסדרה ובכלל. מרגיש כמעט כאילו לא אתה כתבת את זה
לצערי אני מסכים. מעריך מאד את כתיבתו של דור, וכאן משהו התפספס. התיאורים הכוחניים לא מחוברים לנער המאוהב והנרגש, וגם הדודה הנסחפת לו נתפסת כשפחה כנועה שתסכים להתנהגות כזו.
מעולה!!! הציפיה הייתה ממושכת אך שווה.
נ.ב. קצת קרציה אבל לדעתי יש לך טעות קטנה בשעות. בהתחלה כתבת שאריק מחכה באחת ובסוף זה היה בשלוש…
תודה על הפרק החדש! אני רואה שתחנונים עוזרים!
לי אישית לא הפריע שטיול התארך בשעתיים. ☺ מי שם לב לפרטים קטנים כשהסיפור כל כך מושך?
מדור נוב לפחות אני מצפה לשלמות….
סליחה אני חייבת לשאול.למה נשים בסיפורים שלך לא מגלחות למטה ונשארות "פרוותיות"?זה נראה לי נורא מיושן
הסיפור הזה קורה בשנות ה70-80 לכן האישה "פרוותית"
אם תשימי לב, לנשים הבוגרות יש שיער ערווה. לאלו שהן בובות מין, אין.
גיטי,את מגלחת?
תודה רבה דור. אולי התיאורי סקס הכי טובים שלך עד היום.
איך מדרגים כאן? מגיע לפקר הזה יותר מ3 כוכבים מעליבים
צודקת. כל מילה בסלע. אשמח לדסקס איתך ב azi03711@gmail.com
אני לא מבין למה אתה בכלל משאיר את הבלוג שלך פתוח לתגובות.
סיפור מצוין עם סיום מצוין.
אהבתי לקרוא איך לקחת את סיטואציה בנאלית של נער צעיר אישה בוגרת והצגת אותו בצורה שונה לגמרי מאיך שעשית את זה ב"לא נוסע לדיסנילנד".
כתיבה אירוטית מדהימה ובמיטבה. בלי אלימות, בלי סדיזם – פיתוי, חושניות, אפילו תיאורי נוף וטבע. מצוין. מצוין. מצוין. מציע לכבודו לכתוב ולפרסם רומן ארוטי – אתה טוב יותר מרוב הכותבים "הארוטים" כיום.
כתיבת סקס מדהימה ברמת השיא של דור , רק חבל שכל הטוב הזה משרת סיפור שהתקשקש לחלוטין ומיותר שימשיך . המסתורין האפל סביב האובססיה של הדודה עם ערן כבר מגיל 8 התפוגג לחלוטין ונותרנו עם סתם עקרת בית נואשת חרמנית , מבולבלת ונגררת . ערן פשוט לא מנתהג באופן סביר לבן 15 תמים .
וואו אנשים, הבן אדם כותב סיפורים מעולים. תנוחו. או שתכתבו סיפורים בעצמכם פשוט. גם כשאתם רואים פורנו אתם מגיבים שהסיפור לא אמין?
אז היה לנו ארוס, עכשיו אדוניס, לא נשאר אלא לחכות (יש לציין שבחשש) לארס. האם צפוי לנו קרב על ליבה וגופה של הדודה?
קרב על ליבה לא מחכה לנו כבר מאז שערן בן 8…😏
המממ
יש בזה משהו, מצד שני, איך שרה טינה?
?What's love gotta do with this
גורע ,אם איני טועה, גם אתה כותב מחונן, הלא כן? אם כן, לאן נעלמת?