לפרק הקודם
======================
ערן התעורר. דודה ענת כבר הקיצה והיא עמדה לא רחוק ממנו, מביטה בו. כאשר הבחינה שפקח את עיניו מיהרה להפנות את מבטה ורכנה לצד תרמילה, מסדרת אותו כביכול. הוא פיהק, ניגש אל המים ושטף את פניו, מתרענן. זיכרון המשחק שלהם במים חזר אליו לפתע, מציף אותו בהתרגשות ומסלק את קורי העייפות האחרונים ממוחו. הדם זרם בעורקיו במהירות והוא חש חיוני וקפיצי למרות החום סביב.
"נזוז?” הוא שאל, ניגש לעבר תרמילו.
"כן.”
הוא הכתיף את תרמילו ,מניע את גבו מצד לצד כדי לחלק את המשקל בצורה נוחה. כאשר היה שבע רצון הסתובב לעבר דודתו אשר ניסתה גם היא לנוע מתחת לתרמיל אך פניה היו מכורכמות מעט.
"מה קרה?”
"השילוב של השינה הזאת על האדמה והתרמיל הכבד והעובדה שאני כבר לא ילדה לא עושה לי טוב.” היא התלוננה. “הכתפיים שלי נתפסו קצת.”
"כשנתחיל ללכת זה בטח ישתחרר. כשהגוף שלך יתחמם קצת.”
"אני מקווה.”
הפעם הם דיברו פחות. עננים כיסו את רוב השמיים אך לא הייתה רוח והחום עלה מכל מקום, ללא מסתור מהעצים אשר נסוגו מהשביל בחלק זה של העמק וכאשר הציצה השמש בין העננים היא קפחה בהם ברשעות, שולחת גלי זיעה צורבת בעיניהם.
כעבור שעה קלה הוביל אותה השביל בחזרה אל תוך העצים לרווחתם הרבה. עומס החום היה קל יותר מאשר כאשר שהו באוויר הפתוח אך האוויר גם עמד אפילו יותר וגם הבריזות הזעירות שנישקו לפעמים את פניהם קודם לכן נדמו כעת באפלולית שמתת לתקרת היער. באחת מעצירות השתייה הקצרות, הוריד ערן את התיק מגבו, הניח אותו על האדמה ופשט את חולצתו.
"מה אתה עושה?”
"חם לי.”
דודה ענת נתנה מבט בגופו של ערן, סוקרת אותו מלמטה למעלה ועל אף החום הרב הבין ערן שהיא נהנית מגוף השחיין הצעיר והשחום שלו. הם המשיכו ללכת עד שהשביל יצא שוב מתחת לעצים, בחזרה אל העמק. העננים התפזרו עכשיו מעט והשמש הציפה את העמק בקרניה.
"אתה צריך להתמרח.” אמרה דודה ענת.
"את צוחקת עלי?” שאל ערן. “את ראית את הצבע שלי?”
"בהחלט ראיתי.” אמרה דודה ענת והסתובבה שוב כדי לראות את ערן חשוף החזה. “אבל עדיין אתה צריך להתמרח בשמש, במיוחד אם אתה בלי חולצה.”
"אז תמרחי אותי.” הפתיע ערן את עצמו, מלא באומץ חדש אחרי ההרפתקה בנחל.
"מה אתה, תינוק?” שאלה דודה ענת.
ערן לא ענה, רק הוריד את תרמילו ושלף ממנו את קרם ההגנה, מגיש לה אותו. הוא נעמד מולה, עירום למחצה, והמתין, חש במפשעתו מתעוררת.
דודה ענת נדה בראשה והתנשפה כמי שלא מאמינה לחוצפה של הנער ואז שפכה מעט מהחומר השמנוני והבהיר על כפתה. היא מרחה בזהירות את ידיו של ערן אשר עמד וזרועותיו פרושות לצדדים. לאחר מכן היא נעמדה מאחוריו ומשחה את גבו באטיות גוברת והולכת מהצוואר ועד בסיס הגב, זהירותה מתחלפת ביסודיות. ערן שמע אותה מתנשמת בחטף באוזנו כאשר ידיה עלו גוו משני צדדיו, מלטפות את צלעותיו. והוא שמע אותה אומרת משהו.
"מה זה 'אדוניס'?” הוא שאל.
"מה?”
"אמרת 'אדוניס'. מה זה?”
"אני לא מאמינה שאמרת את זה בקול רם.” היא צחקקה במבוכה. “סתם משהו.”
"נו, מה?”
“אדוניס היה דמות במיתולוגיה היוונית. עלם יפיפה. אפרודיטה אלת האהבה ופרספונה היו מאוהבות בו. פתאום נזכרתי בו.”
דודה ענת נעמדה מול ערן ומשחה את חזהו בקרם ההגנה והוא הניח את ידיו על ראשו. היא מרחה את הקרם על חזהו בתנועות עגולות, אצבעותיו ממששות את שריריו הצעירים. ידיה ספק משחו, ספק ליטפו את חזהו, יורדות מעצמן אל בטנו ואז אל שיפולי בטנו. שדיה הגדולים ביצבצו ממחשוף חולצת הטיולים שלה סנטימטרים מפניו של ערן ואיברו של ערן היה זקור לחלוטין כאשר נדמה היה לו שקצות אצבעותיה מתגנבות לרגע קט אל שולי מכנסיו. שפתיו של ערן החלו להצטמצם לנשיקה והוא הניע את פיו לקראת פיה אך היא התעשתה ואמרה בקול מוזר:
"בסדר, נראה לי שגמרנו.”
הם המשיכו ללכת. השעון הראה על השעה ארבע אך השמש הייתה גבוהה בשמים בקיץ האירופאי המבלבל. הטבע אפף אותם בירוק ומים אך מחשבותיו של ערן היו נתונות לדודה ענת ההולכת לצידו, למגע אצבעותיו על שדיה וערוותה, לאנקותיה כאשר הגנן הצעיר בעל אותה מתחת לעץ.
"זאת הייתה הפעם הראשונה שבגדתי בו.” אמרה לפתע דודה ענת מבלי לעצור.
"מה?”
"באריק. עם סרז'. אני יודעת שראית אותנו אז מתחת לעץ. זאת הייתה הפעם הראשונה שבגדתי באריק. שלא תחשוב שאני…לא יודעת.”
"ובגלל זה פיטרת אותו?”
"כן. שלא יחשוב שיש לנו רומן או משהו, כי לא היה לנו. זה היה…בגללך.” היא פלטה.
"אלי?! מה זה קשור אלי?” השתומם ערן.
"זה מסובך.” סתמה דודה ענת ולא פירשה. “אבל רק רציתי שתדע שבגדתי באריק רק עם סרז' ורק אחרי שהגעת.”
דבריה של דודה ענת בלבלו את ערן. איך הוא קשור למשהו? המשיכה שלו לדודה ענת הייתה חזקה, כואבת ממש, אבל היא בלבלה אותו והוא לא ידע את הדרך אליה. גם אם בבריכה נראה היה לו לרגע שזהו רק משחק של כוחות, ככל שנקפו השעות הוא הבין שהמשחק מסובך ומורכב הרבה יותר. הוא רצה אותה עכשיו יותר מאי פעם, למרות הבדלי הגיל הלא הגיוניים, למרות שהיא הייתה דודתו. רצה, אבל לא ידע איך איך והפער הותיר אותו מתוסכל ונבוך.
"עוד שעה בערך נגיע לבקתה.” אמרה דודה ענת. הם עמדו בצומת שבילים והיא שלפה את המפה שלהם, משווה אותה לשלט המסלולים הצבעוני. ערן הבחין בדרך בו היא הניעה את כתפיה בחוסר נוחות.
"מה עם הכתפיים? השתחררו קצת?”
"אני לא בטוחה. אולי זה נהיה יותר גרוע. נראה לי שנתפס לי שם משהו וזה הורג אותי.”
"רוצה שאני אסחב לך קצת את התרמיל?”
"איך תעשה את זה?”
"אחד מלפנים ואחד מאחור. אני עושה את זה לפעמים בטיולים.”
"לא, זה בסדר. אני מקווה שזה עוד מעט ישתחרר.”
הם המשיכו ללכת בשקט, מחליפים רק משפטים קצרים וענייניים בנוגע למסלול והנוף. עיט חלף באטיות מעליהם וערן עצר להביט בו, מנגב את מצחו המיוזע, ואז חזר ללכת אחרי דודתו. מימינם, מעבר לנחל, הגדה הלכה וגבהה עד שהפכה לקיר קטן.
לאחר שעה קלה הם עצרו שוב לשתות ולנוח ודודה ענת שמטה את תרמילה על הרצפה, נאנקת בכאב.
"עדיין כואב?” שאל ערן.
"יותר גרוע.”
"שבי שם, על הסלע ההוא.” הורה לה ערן, מוריד את תרמילו. “אני אעסה לך את הגב.”
"אתה יודע לעסות?”
"אני ספורטאי. כל ספורטאי מבין משהו בעיסויים. וחוץ מזה, לאבא שלי יש כאבי כתפיים כבר שלוש שנים אז יוצא לי להתאמן די הרבה.”
מבלי להתווכח התיישבה דודה ענת על הסלע עליו הצביע ערן והוא נעמד מאחוריה על סלע שגילגל במיוחד לכך, כדי שיוכל לעמוד מעט מעליה ולראות אותה טוב יותר. הוא כיווץ ושחרר מעט את ידיו לפני שהניח אותן בעדינות על כתפיה של דודה ענת, מלטף אותה בעדינות כדי ללמוד את השטח.
"או–אה, המצב קשה.” הוא אמר.
"מרגישים?”
"הנה, כאן, וכאן וכאן, נכון?” הוא שאל, נוגע בנקודות בהן הרגיש את שריריה נוקשים בכדורים קטנים.
"בדיוק!”
"טוב, נראה לי שאני יכול לעזור.”
ערן החל לעסות בעדינות את כתפיה של של דודה ענת, אגודליו מסתובבים סביב האזורים התפוסים ומרככים אותם באטיות. כאשר הרגיש שהוא מתחיל להשפיע לחץ באגודל על מוקד הכאב, סוחט ממנה נאקת רווחה.
"וואו, אתה יודע מה אתה עושה, הא?”
"אמרתי לך.” אמר ערן, ממשיך להתמקד בכתפיה של דודה ענת. רוח נעימה נשבה עכשיו ממערב וליטפה את פניהם ושקט שרר בעמק, מופר מדי פעם על ידי קריאות ציקדות או ציוץ הציפורים שהתעוררו לאחר שנטל החום הוקל. ערן המשיך להקל על כאביה של דודה ענת, מניח לידיו לפעול מעצמן, מנקה את מוחו ממחשבות מסובכות. אצבעותיו איתרו את הכיוון של שריריה וליטפו אותם לאורכם, מצאו את הנקודות התפוסות והדואבות ומוססו את הכאב כאילו היה קוביות סוכר בגשם.
"איזה כיף…” מלמלה דודה ענת והשעינה את ראשה לאחור, מתרפקת על ערן. הוא השפיל את ראשו ונשק למצחה נשיקה מהירה ומרפרפת. “מעכשיו אני מזמינה מסאז' כל יום…”
"אני טס מחרתיים.” הזכיר לה ערן.
"אז אני צריכה לנצל אותך כמה שיותר. יותר למטה בבקשה, עדיין כואב לי שם…”
ערן ניסה להוריד את ידיו במורד גבה אך חולצתה הפריעה לו.
"החולצה מפריעה.” הוא אמר.
דודה ענת פתחה שני כפתורים וחשפה את כתפיה ואת חלקו העליון של גבה. ידיו של ערן החליקו מטה עד שאיתרו את נקודת הכאב מתחת לשכם השמאלית ואגודלו החלה לפורר את הכאב, ללוש אותו בעדינות ובנחישות החוצה.
"איזה חמוד אתה…אדוניס שלי…” מלמלה דודה ענת. “אני מתמכרת לידיים שלך.”
האפקט שהיה לו על דודה ענת החל להשפיע על ערן והוא החל להגביה את ידיו במעלה גבה. אצבעותיו עיסו את כתפיה מאחור ואז את כתפיה מלפנים ואז מטה עוד יותר. כמו צבאותיו של חניבעל הגולשים מעבר לאלפים המושלגים הוא חצה את רכס כתפיה והחל לרדת מטה לעבר שדיה החשופים בחזייתה, לא נתקל בשום התנגדות זולת נשימותיה שהפכו כבדות יותר.
אצבעותיו של ערן ליטפו את חלקם העליון של שדיה של דודה ענת והוא ציפה לשמוע מחאה אך זו לא באה. הוא החליק באטיות את ידיו לתוך חזייתה של דודה ענת, מתרגש לנוכח המגע הראשון עם פטמותיה שאינו במהלך מאבק במים. אצבעותיו ליטפו בזהירות את פטמותיה והוא התענג על התחושה החדשה, על הכיבוש של אישה מבוגרת, על שכרון ההצלחה. הוא הרגיש את הפטמות מתקשות בידיו ושמע את נשימותיה של דודה ענת מתגברות.
"ערן…” היא התנשפה. “די…זה מספיק…”
אך ערן לא הפסיק. הדם הלם באוזניו עכשיו וידיו היו מכורות לשדיה הגדולים. אוזנה הייתה מול פניו והוא נשק לה בעודו ממולל את שדיה של דודה ענת וכאשר הוא שלח, באלתור, את לשונו ללקק את תנוך אוזנה היא נאנקה בקול, ממלמלת מלמולי מחאה רפים. הוא הביט במנגנון סגירת חזייתה מאחור ובחן אותו במהירות, מבחין בקרסים ובלולאות המחברות אותן. נדרשו לו מספר שניות של ניסוי וטעייה אך כעבור כמה רגעים הצליח לשחרר את שדיה של דודה ענת, מתעלם ממחאותיה הממולמלות.
שדיה הגדולים של דודה ענת נחו עכשיו בידיו של ערן, כבדים ורכים כענני גשם והוא ליטף ומולל את פטמותיה הזקורות. הוא ניסה לרדת עם ידיו נמוך יותר אך היה גבוה מדי, לכן ירד מהסלע עליו עמד קודם ובעט אותו הצידה. כעת היה נמוך מכדי לראות אבל בגובה המושלם כדי להגיע.
בעודו מטפל בשדיה של דודה ענת הישובה עדיין על הסלע בידו האחת, החליק ערן את השנייה אל תוך מכנסיה, אל תוך תחתוניה. ללא פחד ומורא, מונע על ידי סקרנות, חרמנות ודחף עז וחדש לכבוש את דודה ענת. חום ורטיבות קידמו את אצבעותיו אשר שקעו בסבך שיערותיה והיא נאנחה בקול ונשענה לאחור, מתרפקת עליו בכניעה. גבה של דודה ענת חסם עכשיו לחלוטין את שדה הראיה של ערן אבל הדבר לא הפריע לו, להיפך: הוא הקל עליו להתמקד בתחושות מאצבעותיו ובקולות הרכים אשר בקעו מפיה של דודה ענת.
ערוותה של דודה ענת הייתה חמה ורטובה והוא ידע מספיק על סקס כדי לדעת שזה דבר טוב. ידו השמאלית המשיכה ללטף את שדיה של דודה ענת והימנית החלה לפשפש בערוותה הרטובה, נעה בתנועות מעגליות אקראיות.
ידה של דודה ענת אחזה לפתע בידו הימנית של ערן והוא נבהל לרגע, חושש שהגזים. אך הרגעים חלפו והיא לא אמרה דבר ולא ניסתה למשוך את ידו החוצה והוא הבין, נדהם לרגע, שהיא לא מנסה להרחיק אותו מערוותה אלא להיפך, כולאת אותו לבל יצא משם. לא שהיו לו כוונות כאלה.
"אנחנו צריכים להפסיק…” מלמלה דודה ענת מבלי לשחרר את אחיזתה בידו של ערן. “זה מוגזם…” היא הוסיפה ושחררה את כפתוריה מכנסיה, מעניקה לו חופש תמרון רב יותר בין רגליה.
ידו של ערן נעה בתנועות מעגליות בין רגליה של דודה ענת והיא הניעה את אגנה ביחס לתנועותיו. דודה ענת אחזה בסלע בשתי ידיה והגביהה את אגנה וכעת, כאשר כפתורי מכנסיה היו פתוחים, החליקו הללו מספר סנטימטרים במורד ירכיה, מעניקים לערן חופש פעולה מלא בתחתוניה.
ראשה של דודה ענת נשען לאחור, נח על כתפו החזקה של אחיינה והיא נאנקה בקול בעוד ערן מאונן לה, מנשק את עורפה ומשחק עם שדיה. הוא ליטף וצבט את הפטמות, נע מאחת לשנייה, אצבע ידו הימנית שתולה בחריץ הרטוב שבין שפתיה ערוותה. ידה של דודה ענת חזרה לאחוז בידו והיא רמזה לו על התנועות המדויקות שעליו לבצע כדי לענג והוא ציית לה בדייקנות, מתענג על הישגיו החדשים והמדהימים. האישה הכי יפה בעולם התמכרה עכשיו לאצבעותיו והוא עשה בה ככל שעלה על רוחו.
"ערן…” היא נאנחה. “די…זה…לא בסדר…אל תפסיק…הו…”
היא נאנקה בקול עכשיו וגופה התרכך, נשימותיה מהירות ושטוחות, קולה הולך וגבהה. רעד חלף בגווה ונדמה היה לערן שהוא חש ברטיבותה גוברת לרגע והיא קראה בשמו בקול מספר פעמים כאשר השיא שלה התפוצץ בחלציה, סביב אצבעו החקרנית של ערן.
נשימותיה של דודה ענת היו כבדות ומאומצות והיא כופפה את גבה והשפילה את ראשה. ערן הריח את ידו, היא הריחה מריחה המשכר של דודתו והריח דגדג את נחיריו, מרגש אותו ומזקיר את איברו עד כאב. הוא רצה להמשיך את מה שהתחיל והקיף את הסלע, מתקרב אליה כדי לחבק ולנשק אותה אך כאשר הניח את זרועותיו בגמלוניות עליה היא התרוממה פתאום, מיישרת את בגדיה.
"אנחנו צריכים להמשיך.” אמרה דודה ענת בחדות, לא מביטה בו. ערן הביט בתדהמה בדודתו המסדירה את בגדיה, לכאורה אדישה לקיומו. כמו מפרש שהתרוקן מרוח הוא עמד, שמוט זרועות, ובהה בחוסר אונים בדודה ענת אשר תנועותיה הפכו חדות ומהירות. היא הכתיפה את תרמילה בכוח ואמרה:
"קח את התרמיל, אנחנו צריכים להגיע לבקתה לפני החושך.”
מבלי לחכות לו היא החלה לצעוד במהירות בשביל וערן הכתיף את תרמילו והחל לצעוד אחריה, מוחו ריק. הוא חשב שהוא הבין אותה. שהוא יכול לשלוט בה. הוא דחף לה ידיים למקומות שבני גילו לא יכולים לחלום עליהם והוא גרם לה לגמור, הוא היה בטוח בכך. והשלב הבא היה סקס, לא? היא הייתה רטובה לגמרי, זה אומר שהיא מוכנה לסקס, אז למה היא מתנהגת ככה? אולי היא כועסת עליו? אז למה היא לא אמרה לו כלום? ז'תומרת, היא כן אמרה לו שהם מגזימים וזה אבל היא לא נתנה לו להוציא את היד מהכּוּס שלה, אז מה היא רצתה בעצם? הוא רצה לשאול אותה אבל אפילו לא ידע מה לשאול: “למה לא שכבנו?” אולי: “למה את כועסת?” או "מה את רוצה ממני?”. הוא אפילו לא ידע מאיפה להתחיל.
הוא לא ידע כמה זמן המשיכו לצעוד כך, היא בצעדים מהירים כל כך שנראה היה שהיא מנסה לברוח לו והוא אחריה, מדביק אותה בלי מאמץ אך נזהר שלא להתקרב, לא יודע מה לעשות כשיהיה קרוב אליה. היום היה עדיין בהיר אך עננים הסתירו את השמש והשעון הראה על שמונה בערב. באופק נראו ברקים רחוקים וחומת עננים אפלה התקרבה אליהם.
הם הגיעו אל הבקתה של דוד אריק בשמונה וחצי. הבקתה הייתה עשויה קורות עץ כהות והייתה מצויידת במרפסת נחמדה עליה אפשר היה לשבת ולשתות כוס תה ולדבר אם היה אם מי לדבר. לערן לא היה ברור אם הוא ודודה ענת היו במצב של "מדברים" או "לא מדברים" והכל נראה לו קצת ילדותי, כמו משהו שאתה יכול לצפות ממישהו בשכבה שלו בבית הספר אבל לא מדודה בת…בת כמה שהיא לא הייתה בדיוק.
דודה ענת פתחה את הדלת במפתח והם נכנסו פנימה. למרות המראה הבסיסי הבקתה הייתה מצוידת בחשמל והיא הדליקה את האור. הם נכנסו ועמדו בתוך מטבח פשוט שהכיל כיור ושולחן אוכל עם כיסאות. מהמטבח היו יציאות לחדר שינה מצד אחד ולחדר אמבטיה קטן מצד שני. חדר שינה הכיל מיטה זוגית גדולה בסיסית למראה וממנו דלת לחדר שינה נוסף המרוהט באופן דומה.
"אני אכין משהו לאכול.” אמרה דודה ענת. היא הוציאה מהתרמילים פסטה קרה, פירות, עוגה ושתייה וערן ערך צלחות וסכו"ם, שניהם נזהרים שלא לגעת זה בזה. כאשר הכל היה מוכן, התיישבו לאכול.
"את כועסת עלי?” שאל ערן.
דודה ענת התנשפה נשיפה ארוכה והביטה בו בעיניים עצובות ושחורות.
"זה כן או לא?” הוא התעקש.
"אני כועסת על עצמי.” היא נאנחה שוב. “מה שהיה היום, כל מה שהיה היום, היה טעות אחת גדולה. אני אישה נשואה. אתה קטין. אני דודה שלך. זה הכל היה כל כך שגוי מכל כך הרבה סיבות שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מצטער שנתתי לזה לקרות אני פשוט…קשה לי לשלוט…כשאתה לידי אני…זה לא הגיוני. אתה רק ילד…”
"אני כבר בן חמש עשרה.”
"ומאוד בוגר לגילך אבל בכל מקרה, אני לא אמורה להתנהג ככה לידך אבל אתה פשוט גורם לי…לא יודעת. לאבד את הצפון. וזה צריך להיפסק.”
ערן לא ידע מה להגיד. הוא היה מאוכזב ומבולבל כי עד כה הצליח לשכנע את עצמו שהוא יודע מה הוא עושה. הוא ראה כמה וכמה סרטי פורנו, עבר שיעורי חינוך מיני, קרא את הספר שאבא השאיר "בטעות" בסלון ואפילו ראה את דודה ענת מזדיינת עם הגנן. והיו כמה רגעים היום שנדמה היה לו שהוא יודע לאן הכל הולך ושהוא הולך לממש את הפנטזיה שלו ופתאום…זה.
"אוקיי.” הוא אמר, ממשיך ללעוס את הפסטה שלו.
"אני מצטערת.” אמרה דודה ענת.
"זה בסדר.”
הם המשיכו ללעוס בעגמומיות. מדי פעם ניסתה דודה ענת להפיח שיחה אך ערן היה מהורהר ומריר וכנראה שגם דודה ענת לא ממש רצתה לדבר והשיחה גוועה.
"החדר הקרוב יהיה החדר שלך. שלי יהיה החדר הקיצוני.”
"למה?”
"אני מעדיפה שאני אצטרך לעבור דרך החדר שלך ולא להיפך.”
"טוב.”
"אני נכנסת להתקלח. אני אשמח אם תישאר כאן ולא תהיה בחדר שלך כשאצא. זה…רק יסבך את הכל.”
ערן נשף בתבוסה ושמט את כתפיו, מהנהן, ודודה ענת קמה מכיסאה. היא הלכה לחדרה וערן שמע אותה חוזרת ונכנסת אל המקלחת וקם לפנות את השולחן ולרחוץ את הכלים ולאחר מכן התיישב בחזרה לשולחן, בוהה בקיר ומשתדל שלא לחשוב על כלום. הוא הוציא את אחת מחוברות הקומיקס שלו מהתיק והחל לעיין בה אך מצא שאינו מצליח להתרכז די הצורך, חוזר שוב ושוב על אותו פאנל מבלי להבין את הנעשה בו.
ערן שמע את דודה ענת צועדת כשיצאה מהמקלחת והיא חלפה על פניו בדרכה אל חדרה, לבושה בחולצת טי ארוכה אשר הסתירה בקושי את חלקם העליון של ירכיה וחשפה את רגליה הארוכות. שיערה השחור, הקלוע תמיד לצמה, היה מפוזר כעת.
"לילה טוב.” היא אמרה ונעלמה לחדרה, לרגע חושפת את חלקו התחתון של פלח עכוזה השמאלי, עגלגל ובשל.
"קלאק!" שמע ערן את דלת חדרה ננעלת ואז את צעדיה עד שעלתה למיטתה ולאחריהם את חריקת המיטה.
לאחר המקלחת הוא שכב במיטתו, חש כאילו השינה רחוקה ממנו כמו הירח. הבלבול והמבוכה הלכו ונחלשו ואת מקומם תפסו תסכול וחרמנות. הוא נזכר בדודה ענת הנאבקת בו בבריכת המים, כמשחק מים בהתחלה אך לאחר מכן כמשחק אחר. משחק סקס. ובמשחק הזה הוא ניצח. הוא דחף לה ידיים לשדיים ולכּוּס והיא לא הצליחה לעצור אותו. היא גם לא רצתה לעצור אותו. ואחר כך? על הסלע? היא רצתה שהוא יעשה לה את הדברים האלה. היא לא נתנה לו להוציא את האצבע מהכּוּס שלה.
החרמנות החלה להתלקח בערן. מהעבר השני של הדלת הנעולה הוא שמע את חריקות מיטתה של דודה ענת, כאילו היא מתהפכת על משכבה. הוא נזכר בריח המיצים שלה על אצבעו והתחרט קצת שרחץ את האצבע. כמה היה שמח לאונן עכשיו עם ריח הכּוּס של דודה ענת. הוא נזכר כיצד אונן עם תחתוניה ונפעם מעוצמת הזיכרון. חריקות המיטה אצל דודה ענת נמשכו מדי כמה רגעים והוא תהה אם גם היא שוכבת עכשיו, מיוסרת, במיטתה. הוא נזכר באופן בו היא מצצה את הזין של הגנן מתחת לעץ ושלח יד אל תחתוניו, מלטף את איברו הזקור.
חריקה נוספת נשמעה ממיטתה של דודה ענת ואחריה קול צעדים, צעדיה של דודתו על רצפת הבקתה. ערן קפא, מבלי לדעת למה.
"קלאק!" קול מפתח במנעול הדלת שהפרידה בין חדריהם נשמע פתאום ואחריו שוב צעדיה של דודה ענת וחריקת מיטה.
ערן נשאר לשכב במשך כמה שניות, מעכל מה ששמע: חריקת המיטה, צעדים, "קלאק!" המפתח במנעול, עוד צעדים, ושוב חריקת המיטה. הוא חזר על הסימנים שוב ושוב עד שכל ספקותיו נעלמו.
ערן פשט את תחתוניו, קם ממיטתו וניגש אל דלת חדרה של דודה ענת. הוא לחץ על הידית והדלת נפתחה אל החדר. הירח האיר את מיטתה של דודתו. היא שכבה על המיטה עירומה, ידה האחת נחה מתחת ללחייה וירכיה מפושקות מעט, חושפת את משולש השיער של ערוותה בין ירכיה הבהירות בהזמנה אילמת.
כמכושף ירח, ניגש ערן אל מיטתה של דודה ענת וטיפס על המיטה החורקנית, כורע בין רגליה. הוא הביט בעיניה אשר זרחו כשני כוכבים אפלים בפניה הבהירות ואז אחז באיברו הזקור וקירב אותו אל הסדק הסודי שלה, החבוי לו במעבה פרוותה הרטובה. היא לא אמרה דבר כאשר הוא החל לחכך באטיות את איברו כנגד החריץ הלוהט שלה, רק התנשפה לרגע כאשר ראש הזין שלו נבלע בין שפתיה הרטובות.
באטיות, עדיין בכריעה, החל ערן להניע את אגנו פנימה ואחורה, מוחו מתקשה לעכל את העובדה שהוא כובש את דודה ענת. דודה ענת לא דיברה, רק הביטה באחיינה הצעיר בעודו חודר אליה עמוק יותר ויותר, כאילו שבויה בקסם שאת פשרו ערן לא הכיר. שפתיה מלמלו משהו אך שום קול לא נשמע מהן. אם היו לערן חששות שהיא תסלק אותו כאשר יחצה איזה קו, הוא הלך ונרגע עכשיו: כל הקווים נחצו, אם לא אמרה דבר עכשיו, הכל מותר.
ביחד עם תובנה זו ואולי בגללה, קסם הירח הלך והתפוגג במוחו של ערן. הוא יכול היה להביט בגופה של דודה ענת הפרוס לפניו כארץ פוריה לפני כובש. בטנה העגלגלה עם הטבור השקוע, מתחתיה הכתם האפלולי של ערוותה ומעליה שדיה הגדולים על עטרותיהם, כתפיה העדינות ופניה היפות, הכל היה מונח תחתיו, מפתה ומזמין.
ערן גהר על דודתו, נשכב עליה בעדינות, אגנו מפשק עוד יותר את ירכיה. הוא החל להניע את האגן באטיות, מתענג על התחושות החדשות והמרגשות, הידיעה שהוא באמת מזיין אישה אמיתית, ועוד את דודה ענת, כמו מסרבת להיקלט במוחו. אגנו עלה וירד במתינות, איברו שוקע עמוק לתוך הנדן החמים שלה, אשכיו מלטפים את ישבנה הרטוב. שדיה נחו תחתיו, שטוחים מעט יותר עכשיו אך עדיין שומרים את צורתם, שתי אשכוליות לבנבנות באור הכסוף אשר במרכזן עטרות גדולות, מרקדים באטיות לקצב אגנו הצעיר כמו גלים בליל ירח.
הוא עשה את זה, הוא מזיין! המיטה חרקה קלות עם כל תנועה של אגנו, כמו שרה לו שיר הלל. דודה ענת הביטה בו בעיניים מתערפלות והולכות, נשימתו הופכת עמוקה וקולנית יותר מרגע לרגע, כמו גם הלהט שבין ירכיה. הוא הריח את ריחה, ריח חדש ומרגש של סקס, וליבו החסיר פעימה כאשר הבין, או ניסה להבין, בפעם המאה בדקות האחרונות, שהזין שלו באמת תקוע עמוק באישה הכי סקסית בעולם. לאור האנחות הרכות שנפלטו עכשיו מפיה, נראה היה שהיא גם אוהבת את זה.
דודה ענת מלמלה משהו שוב ושוב ולערן נדרשו כמה רגעים כדי להבין מה היא אומרת:
"אדוניס שלי…בוא אלי…יפה שלי…אדוניס…”
ערן הגביר את עומק ניעותיו. הוא לא רצה לדפוק מהר יותר, רק חזק יותר, לנעוץ את עצמו בתוכה עמוק ככל שיוכל. הוא גם חש את הדגדוג באשכיו הולך ומתגבר וידע שאין לו עוד המון זמן עד שיגמור והמחשבה שהוא עומד לגמור בתוכה ריגשה אותו עוד יותר.
"כן, יפה שלי…בוא אלי…” נאנקה דודה ענת, מניעה את ראשה באטיות מצד לצד. “אני צריכה אותך…בוא אלי…”
"הנה…” מלמל ערן, חש בפיצוץ קרב ובא. “הנה…הנה זה…”
אנחה נפלטה מפיו של ערן כאשר הוא החל להתפוצץ בתוכה, אשכיו מתרוקנים בהתכווצויות ממושכות, והוא נשכב על חזהּ של דודה ענת, ראשו על שדיה הגדולים. צמרמורת מענגת ריקדה על גבו וטלטלה את גופו והוא התנשף, חש בזרע ניתז מאיברו הישר אל תוך דודה ענת.
"בוא אלי…” נאנחה דודה ענת, מאמצת את ראשו אל בין שדיה. “אדוניס שלי…בוא אלי…”
כמו גולש גלים אשר מיצה את הגל העיקרי וממשיך לרכוב על גלים קטנים יותר, ערן המשיך לפלוט את זרעו לתוכה ולהתנשף כאשר גל אחר גל של עונג הרטיטו אותו עד שנרגע ודמם על חזהּ של דודה ענת, מתנשף. דודה ענת, מתנשפת גם היא, ליטפה את ראשו הנח בין שדיה המיוזעים.
"אדוניס מתוק שלי…זה היה כל כך נפלא…כל כך אסור…כל כך מתוק…”
דודה ענת המשיכה ללטף את תלתליו, מנשקת את ראשו מעת לעת. ידה השנייה החלה ללטף את עורפו ואת גבו של ערן, מטיילת על עמוד השדרה שלו ועל ישבנו, אצבעה מהתלת לרגע בחריץ ישבנו ואז מחליקה בין ירכיו וערן חש באיברו מתעורר מחדש, מתקשה בנרתיקה הרווי מיצי תשוקה וזרע.
"רוצה אותי שוב..?” מלמלה דודה ענת, מלטפת את פלחי עכוזו אשר התחילו לנוע באטיות בין ירכיה הפשוקות. “הלילה אני שלך…רק הלילה…רק בבקתה…אבל שלך…הבנת, ילד יפה שלי?”
ערן הנהן, מניע את אגנו בתנועות מחושבות יותר, מתרגש מהמחשבה שהוא עומד לבעול בשנית את דודה ענת. היא עצמה את עיניה והטתה את ראשה אל הצד, נושכת את אצבעה ברכות בעוד ערן נכנס לקצב של זיון. הוא חשב שיתלהב יותר, שישתולל מרוב התלהבות אך תחת זאת מצא את עצמו קר רוח באופן מפתיע. מזיין כמו גבר, חשב ערן לעצמו בסיפוק. לא כמו איזה איזה ילד מתלהב.
"הו…ערני…ילד שלי…זה טוב…”
ערן רצה להגיד לה שהוא לא ממש ילד אם הוא מזיין אותה ככה אבל התאפק. כנראה שזה חשוב לה באיזו צורה. לא משנה, העיקר שהיא שכבה מתחתיו עם רגליים פתוחות וכּוּס רטוב ונאנחה וקראה בשמו. זיעה החלה לבצבץ על פניו, מקררת אותו, אגלים זעירים מתחילים להיקוות על מצחו. אנקותיה של דודה ענת התגברו ומשהו בערן הצטער שהם בלב היער ואיש לא יכול לשמוע אותה קוראת כך בקול. הוא ידע שהוא אמור להרגיש המום ונרגש מהעובדה שהוא מזיין אבל משהו בכל זה נראה לו טבעי, כאילו הזרימה הנכונה של החיים. החיים שלו, לא של הילדים המפגרים מהכיתה שלו או מהכדורמים שתמיד מתלהבים משטויות. החיים שלו תמיד היו שונים משל כולם, בדרך כלל לרעה. הפעם זה עובד לטובתו.
הוא לא מיהר כמו ילד מתלהב מהשכבה. זיין אותה לאט ויסודי, דוחף את איברו אליה עמוק ככל שיוכל, מתענג על הלהט של נרתיקה הרטוב מתערובת מיצי תשוקה ושפיך. המיטה חרקה עם כל ניעה של אגנו ודודה ענת נאנקה בקולה הרך, מניחה לו לשגול אותה בקצב שלו, למלוך עליה. זיעה כיסתה את פניה ושדיה והללו בהקו באור הירח, גדולים ורכים כעננים בלילה. הוא גהר מטה וליקק את הזיעה משדיה והיא גמלה לו באנחה גרונית, מלטפת את עורפו ומפצירה בו באצבעותיה שימשיך ויפנק את חזהּ. ערן הכניס את פטמתה הימנית אל פיו והחל למצוץ וללקק בעדינות, אנחותיה כמו מגדלור לאי הפרטי שלה, מנחות אותו בסערה.
אנקותיה התגברו והעמיקו אך ערן לא שינה את הקצב שלו והוא הנחה אותה אל השיא שלה באותה מתינות שלווה בה הוא בעל אותה עד עכשיו, צופה בה בסיפוק בעודה גונחת וצועקת מתחתיו במערבולת של ריחות זיעה וסקס וחריקות מיטה וקריאות עונג ושדיים מיוזעים המיטלטלים מצד לצד. הוא גמר קצת אחרי שהיא החלה להירגע, קובר את ראשו בין שדיה צונני הזיעה, איברו פולט מטען שני לתוכה. היא המשיכה להתנשם ולמלמל את שמו בעודו נרדם כך על חזהּ.
================
כמה חיכיתי לפרק. מדהים! אתה חייב להמשיך אותו…
המעברים החדים פה מרגשים מתמיד, נפלא
קודם כל אדיר!! תודה .
לפני שנתקלתי בכתיבה שלך לא הייתי מאמין שכתיבה אירוטית יכולה להתעלות על פורנו ויזואלי . תאורי הסקס פשוט מטריפים ומגרים לאללה והמתח בין לבין מחרמן אש . הכל מתואר מדהים המגע , התחושות , התגובות , המחשבות .
אני רק העז להגיד , ספציפית לגבי הסיפור הזה – ההבטחה שלו קצת אבדה בעיני . ילד בן 15 חסר ניסיון מתנהג כמו זכר אלפא שמבין מיד את כל הרמזים , משחק את המשחק , יוזם מגע ,מתמיד בנחישות וגם יודע איך לגעת ובסדר הנכון של הדברים .
הילד ב"דיסנילנד" היה כתוב הרבה יותר מתאים לגילו . גם לא ברור לאן הסיפור הולך עכשיו , הרי ערן כבר לא ממש ילד בעיננו , אז נשארנו בטריטוריה של רומן אסור כזה שכבר היה לנו ב "תאטרון חובבים " עם מוריק ואמו .
נפלא,פשוט נפלא, התחכום הרב שבכתיבה,השפה הקולחת,המטאפורות שהן במינון מדוייק,לא אובר ולא פחות. המוטיבים שאתה מכניס לתוך תיאור סצנות מיניות כמו מוטיב הירח שחוזר על עצמו 3 פעמים אבל מדוייק בכל פעם "אור ירח,מכושף ירח,קסם הירח" כל זה משוזר בתיאור סצנה מינית.
כתיבה ברמה גבוהה מאוד שלא היתה מביישת כל סופר מתחיל ולא מתחיל,חזרת לעצמך אחרי כמה סיפורים לטעמי בינונים,יש מצב גם שהסיפור הזה "שכב" אצלך הרבה זמן במגירה ורק חיכית לזמן לסיים אותו. בכלל כל הנושא של הסיפור הזה-"ארוס,אדוניס,ארס" מבריק השימוש במיתולגייה היוונית בימינו אנו או ברוח התקופה שבה אתה משתמש בסיפור היא אדירה. יישר כוח דור סיפור מצויין עד כה… מחכה למפגש המחודש שלהם כאשר הילד הפך לבוגר,היחסים האסורים מתחת לאפו של דודו ואחיינו.
"אנחותיה כמו מגדלור לאי הפרטי שלה, מנחות אותו בסערה". פנינת הלשון הזו, כמו העובדה שגיל ההסכמה באיטליה הוא 14, הפכו את הפרק הזה להרבה יותר מסתם סקס. מלאכת מחשבת של ממש.
קראתי את הפרק בהתרגשות מיד כששלחת אותו למנויים.והוא מדהים…לצערי אלה שהגיבו לפני גמרו עליו את ההלל ולא היה לי מה להוסיף.אבל עכשיו אני מבקשת המשך! נו כברררררר!!!!!
בבקשה…..
אדוני הסופר!
אני לא יודעת איך אחרים, אבל אני מחכה להמשך….מה קורה איתו?
דור נוב אתה זורק אותנו ככלבים לרחוב עצם פה ועצם שם והכמיהה להמשך כמובן
ברור שבשביל רמה צריך זמן אך לפחות שנדע על תבנית מסודרת בחודש מתי יפורסם
פחות תחנונים ופחות סימני שאלה ונתרגל להמתין בסובלנות בימי ״הנידה״
אז בבקשה הקל עלינו את המחסור וכתב היד שלך יראה כבר אור
חחחחחח אהבתי את התגובה ! בפרט את ימי הנידה