הבוטקה – גרסת דור נוב – פרק ו'

לפרק הקודם
=================

ליבי לקחה את הזין והובילה אותו בלי חוכמות אל החור הקטן של אביה. דחפתי קצת ואביה נאנקה כשהראש נדחק פנימה.

"חזק!" רשפה ליבי. "תזיין אותה חזק בתחת!"

לא רציתי לעצבן את ליבי עוד יותר ותכלס התחת של אביה הזמין זיון בפול גז. החזקתי אותה בקפל שבין הירך והבטן והתחלתי לתת לה אותו, חזק ומהיר ועמוק.

אביה נאנקה כמו חזירה בכל פעם ששיפדתי לה את התחת אבל הסדיזם של ליבי נדבק בי ודי נהניתי לשמוע אותה צורחת והגוף הגדול שלה הזכיר לי האמר צבאי שכאילו אומר לנהג: זה בסדר, אני קשוח, אתה יכול להתחרע ולא יקרה כלום. אז התחרעתי. החזקתי אותה בירכיים ונתתי לה הכי חזק שיכולתי, דופק אותה מהתחת ועד הראש. הסתכלתי על ליבי והחיוך הרע שלה והייתי קרוע, 50% מתלהב מההתלהבות שלה ו50% שואל את עצמי מה אני עושה. אבל המשכתי לעשות, חזק ומהר ועמוק, משפד את התחת של אביה בתנועות חדות.

"צא ממנה רגע." אמרה ליבי.

"למה?" שאלתי ונעצרתי. "אני לא נכנס לה לכּוּס."

"אני יודעת, בא לי לעשות משהו."

בזהירות יצאתי מהתחת של אביה וליבי החזיקה לי את הזין, שוטפת את הטינופת במים שהמשיכו לקלוח עלינו. אחר כך היא לקחה קצת סבון ושפשפה אותו ושטפה אותו עד שהוא היה נקי לגמרי.

ליבי הצמידה את הראש שלה לתחת של אביה והכניסה את הזין שלי לפה, עוטפת אותו בשפתיים רכות ולשון נהדרת. הלב שלי עף לגרון. זה היה ממש כמו בסרט פורנו (כאילו שמה שקרה קודם לא…): היא פשוט הוציאה את הזין שלי מהתחת של אביה והתחילה למצוץ אותו והראש שלה זז קדימה ואחורה על הזין במהירות, מחליק על התחת הרך והרטוב של אביה. אביה הסתכלה אחורה בסקרנות והעיניים שלה נפתחו כשהיא הבינה מה היא רואה וקצת הצטערתי שליבי לא ראתה את ההלם כל הפרצוף של אביה, היא בטוח הייתה נהנית ממנו. אבל ליבי הייתה עסוקה בלמצוץ לי עמוק וטוב עוד כמה דקות עד שהיא הוציאה אותו מהפה והחזירה אותו לתחת של אביה כאילו שם היה המקום הטבעי שלו.

וזה בהחלט הרגיש לי ככה. הרוק של ליבי ציפה את הזין שלי בשכבה חלקלקה וחדרתי לתחת הגדול של אביה בתנועה עמוקה אחת וליבי ואני חייכנו אחד לשני כשאביה צווחה בכאב. חזרתי לדפוק אותה חזק וחסר רחמים והחזרזירה השמנמנה נאנקה בכל פעם שתקעתי את השיפוד העבה בבשר העסיסי שלה. מתוך שאיפה להתחמק ממני קצת וגם מעוצמת החבטות של האגן שלי היא זזה לאט לאט לכיוון קיר המקלחת אבל אחרי איזה 40 ס"מ לא נשאר לה יותר מקום והיא נדחקה לפינה בזמן שאני ממשיך לטחון את התחת העסיסי שלה.

"צא." אמרה ליבי ואני צייתתי בכיף, מניח לאביה כמה רגעים להתאושש. כמו קודם ליבי שטפה ביסודיות את הזין שלי ואז עטפה אותו בשפתיה הרכות והפה הרטוב שלה, מניחה את הראש על התחת של אביה כאילו הוא היה כרית רכה. היא ליקקה אותו בלשון בזמן שהוא מילא לה את הפה ומצצה את הראש כאילו הוא היה סוכריה. היא כל כך השתפרה במציצה שהפה שלה כמעט השתווה במידת הפאן שהוא יכל לתת לי לתחת של אביה. היא גם למדה להסתכל לי בעיניים בזמן שהיא מוצצת, שזה תמיד מטריף כל גבר נראה לי. שהבחורה לא עושה את עצמה שהיא לא שם אלא כאילו אומרת: "הי, אני מוצצת ואוהבת את זה!"

ליבי שוב שחררה אותי ואני החלקתי לתוך התחת השופע של אביה. הפעם החזקתי לה במותניים ותקעתי אותה יותר לאט אבל יותר עמוק, ממש מקפיד לשמוע את יללת הכאב שלה בכל פעם שהגזמתי והעיניים של ליבי נדלקו בכל פעם שאביה יללה.

ואז נגמרו המים החמים. אני מניח שזה היה תהליך הדרגתי אבל היינו חרמנים מכדי לשים לב אבל פתאום ליבי ואני הסתכלנו אחד על השני וליבי אמרה:

"המים נגמרו!"

שנינו התפוצצנו מצחוק ומיהרתי לצאת מהתחת של אביה. בטיפות המים האחרונות התנקיתי וליבי ואני נמלטנו מהאמבטיה, נקרעים מצחוק. ליבי רצה אל מיטת ההורים ומיהרה להתחפר מתחת לשמיכה אבל אני נזכרתי באביה. לקחתי חלוק ושתי מגבות גדולות מהארון בחדר השינה וחזרתי אל המקלחת ומצאתי שם את אביה, רועדת מקור ותרה אחר מגבת.

"הנה." אמרתי ונתתי לה חלוק רחצה.

"תודה." היא אמרה בשפתיים כחולות.

עטפתי את השיער שלה במגבת..

"את בסדר?" שאלתי והיא הנהנה.

"עוד מעט זה יגמר, בסדר?" אמרתי לה בשקט, מחבק אותה מאחורה.

היא הנהנה שוב ואמרה, חבוקה בזרועותיי:

"אני מפחדת ממנה."

"אני לא אתן לה לפגוע בך."

"תודה שאתה…שומר עלי."

"אני אשמור עלייך ועוד מעט נשחרר אותך, בסדר?"

היא הנהנה.

"יקי חוזר מחר בבוקר. אני חייבת לצאת באוטובוס של עשר."

הצצתי בשעון.

"השעה עכשיו שמונה וחצי, תיכף נתחיל לגמור כאן."

"אני לא אספר, אני מבטיחה!"

"אני יודע…ששש…עוד מעט גומרים." אמרתי ונישקתי לה את המצח.

"יאללה, איפה אתם?" קראה ליבי.

נכנסנו לחדר השינה וליבי הביטה באביה בחיוך סדיסטי, מציצה מתחת לשמיכה.

"היה כיף במקלחת?"

אביה לא ענתה.

"טוב, אני רעבה." היא אמרה. "אביה, יש אוכל במקרר, לכי תכיני לנו משהו לאכול."

"אני צריכה ללכת." אמרה אביה בתחינה. "האוטובוס האחרון יוצא בעשר ויקי חוזר מחר בבוקר. אם הוא לא ימצא אותי בבית הוא יתחיל לחפש אותי…"

"אני צריכה לחשוב על זה וממילא יש עוד זמן." פסקה ליבי מהמיטה. "אבל קשה לי לחשוב כשאני רעבה. עופי למטבח ותכיני לנו ארוחת ערב."

"אבל…"

"יש לך בדיוק רבע שעה." פסקה ליבי. "אני רוצה ארוחת ערב למיטה, ברור?"

אביה התאמצה שלא לבכות והנהנה.

"האוטובוס האחרון באמת יוצא בעשר?" שאלתי כשאביה הסתלקה.

"כן."

"צריך לשחרר אותה." אמרתי. "היא צודקת. אם בעלה יחזור הביתה והיא לא תהיה, יהיו הרבה יותר מדי הסברים."

"לצד מי אתה?" שאלה ליבי, גבותיה מתכווצות בחשד. "אתה איתי או איתה?"

"אני איתך, אבל אסור לנו לעשות שטויות שיהרסו לנו את החיים."

"אין לי בעיה להרוס לה את החיים. ראית שהיא התכוונה לספר לכל המגזר עלינו."

"ואת חושבת שזה יגמר בזה? ששום דבר לא יעוף עלייך?"

"לה לא הייתה בעיה עם זה."

"את נהנית מזה, הא?" שאלתי ונכנסתי למיטה, מזדחל מתחת לשמיכה.

"ממה?"

"לשלוט עליה. להשפיל אותה. להפחיד אותה."

ליבי לא ענתה אבל התחת העירום שלה נע אחורה ונגע בקצה הזין שלי.

"כשהכרתי אותך היית כזאת ילדה דתייה מתוקית, לא ידעתי שאת כזאת כלבה."

"תשאל את אמא שלי." היא חייכה. לעצמה. "היא לפעמים אומרת שיש לי רעל בעורקים, לא דם. זה לא סתם שהיא לא הסכימה שאני אבוא איתם לדודה דבורה. כשאני פותחת את הפה היא לא יודעת איפה לקבור את עצמה."

"ועכשיו יש לך צעצוע משלך…" אמרתי ונישקתי אותה בעורף כשהזין שלי משפר עמדות בין לחיי התחת שלה.

"אה–הה…" היא התנשפה, דוחקת את עצמה מול הזין שלי.

"…ולא בא לך לוותר עליו…"

"ממש לא…"

"אבל צריך…" התעקשתי.

"אוף איתך."

טלפון צלצל, הצלצול לא היה שלי.

"שלך?" שאלתי את ליבי.

"כן." היא אמרה. "בטח אבא שלי."

ליבי קמה מהמיטה ויצאה מחדר השינה. שמעתי אותה גוערת באביה ואחרי כמה רגעים היא חזרה, אוחזת בטלפון בידה.

"…כן, ממש סופה." היא אמרה ונכנסה למיטה.

"לא יזיק לי להיות קצת לבד, אבא." אמרה ליבי וליטפה לי את הזין מתחת לשמיכה. "אני ילדה גדולה כבר."

הזין שלי התקשה במהירות וליבי חייכה אלי את החיוך השדוני שלה בעודה מלטפת אותו מתחת לשמיכה. לא גמרתי קודם ותוך שנייה וחצי הייתי קשה ורעב אבל לא העזתי להוציא הגה בזמן שהיא מדברת עם שלומ'קה. לא מסתבך עם מתנחלים, בטח לא עם אבות שזיינתי להם את הילדה. בתחת.

אבל הייתי צריך כבר לנחש שאת המופרעת הקטנה הזאת זה לא ירתיע אלא דווקא ידליק. בזמן שאבא שלה דיבר היא צללה מתחת לשמיכה ואחרי כמה שניות הרגשתי את השפתיים שלה על הזין שלי.

"כל החלונות סגורים, אבא, אל תדאג." היא אמרה. "מה שלום דבורה?"

בזמן שאבא שלה סיפר לה מה שלום אותה דבורה, ליבי הניעה את הראש על הזין שלי בתנועות אטיות, מתבוננת בי בעיניים מחייכות. השדיים הגדולים שלה היו בהישג יד ואני שלחתי יד וחפנתי אחד, מלטף את הפטמה ואומד את משקלו. רוק ניגר מפיה של ליבי והזין בהק באור המנורה.

"ואיך אמא, בסדר?" שאלה ליבי, מנשקת את הזין הנוצץ שלי מהביצים ועד הכיפה.

כאשר אביה ענה היא חזרה למצוץ לי באהבה, אבל מקפידה לשמור על הרפרוף. היא לא רצתה שאני אגמור והקפידה להיות טובה אבל לא טובה מדי. אין ספק, היא הייתה הרבה יותר כלבה ממה שהיא נראתה בפעם הראשונה שנפגשנו. הראש שלה עלה וירד לי על הזין באטיות, השפתיים השאירו שובל של רוק מאחוריהן והרוק טפטף עד הביצים, ניגר על הסדין בשלולית קטנה.

"אבא, אמא לידך? תשאל אותה איפה יש לה קרם גוף, אני צריכה למרוח." היא אמרה וחייכה אלי.

"לא, אני לא אגמור לה, אני צריכה רק קצת….ליד המיטה? אין בעיה." היא אמרה ונעמדה על ארבע ליד שידת הלילה של אמה, חושפת את ישבנה הרך עליו התכוונתי להתחיל לרכוב תוך כמה דקות.

"הנה, מצאתי." היא אמרה והוציאה צנצנת קטנה. היא פתחה את הצנצנת ואז הביטה בי בעודה מושחת את פי הטבעת שלה באופן יסודי בקרם גוף. "תגיד לאמא שלא תדאג, השתמשתי רק בקצת."

ליבי כרעה בגבה אלי, ישבנה העירום חשוף אלי בהזמנה. שלומ'קה הגדול או לא, זה כבר היה יותר מדי. כרעתי מאחוריה והנחתי את ראש הזין שלי על פי הטבעת המשומן של ליבי ודחפתי. ליבי נאנקה כשהבקעתי את דרכי פנימה ואמרה:

"לא…דפקתי את הבוהן ברגל של המיטה, שטויות, אבא. אני מיד יהיה בסדר. ממש בסדר." היא הוסיפה וקרצה לי.

התחלתי לדפוק אותה באטיות, חושב כמה זה פסיכי לזיין בתחת את הנערה המתנחלת שפגשתי רק לפני כמה זמן, במיטה של ההורים שלה. אם הייתי יודע שככה זה מתנחלות הייתי מתנדב להרבה יותר אבט"שים. היא שמה הרבה קרם והזין שלי החליק בקלות לתוך התחת הבהיר שלה וזיינתי אותה לאט ועמוק, מחזיק לה בפלחי העכוז בזמן בזמן שהיא מקשקשת עם אבא שלה, נאנחת ברכות מדי כמה רגעים.

"בסדר, אבא…אז להתראות ותמסור ד"ש לכולם. אני בסדר כאן, יותר מבסדר." היא נאנחה. "נדבר…להתראות…"

ליבי ניתקה את השיחה ובדיוק אז נכנסה אביה לחדר, נושאת מגש גדול עם שלוש צלחות, סכום ושתייה. היא הביטה בנו בהלם והייתי כמעט בטוח שהיא הולכת להעיף את המגש מרוב שוק.

"מה השעה?" שאלה ליבי שהזין שלי היה עדיין תקוע לה בתחת. "עשית את זה בזמן?"

"לא מצאתי את הפלפל…" התנצלה אביה בבהלה. "ורציתי לחתוך לנו סלט…"

"לנו?!" שאלה ליבי ונעה קדימה, מוציאה אותי מישבנה. "נראה לך שהמשרתות אוכלות עם בעלי הבית?"

"בסדר, אני אוכל במטבח…" מיהרה אביה לענות.

"לא, את לא תאכלי לי את האוכל." אמרה ליבי בקור.

"בסדר, בסדר, אני אוכל כבר בבית." אמרה אביה במהירות, מעיפה מבט בשעון שליד המיטה. "אני אלך להתלבש, בסדר?"

לפני שליבי הספיקה לענות, נשמע עוד צלצול טלפון, צלצול שאני לא מכיר. הטלפון של ליבי היה לידה ואת הצלצול שלי אני מכיר.

"שלך?" שאלה ליבי.

"כן." ענתה אביה בשילוב של אימה ותקווה. "זה הצלצול של יקי."

"אני יענה." אמרה ליבי וקמה מהמיטה.

"מה?!"

"אני אספר לו את האמת." היא אמרה בעודה מתרחקת אל הסלון. "שבאת אלי ושאנחנו עושות ערב בנות מדברות על האולפנה וכל זה."

"ליבי!" הזדעקה אביה.

"שלום יקי." נשמע קולה של ליבי מהסלון. "שלושה ניחושים."

"לא…מה פתאום?…ממש לא. אני ממש נעלבת, יקי. זאת ליבי. של שלומ'קה וציפי. אה…עכשיו אתה מזהה…"

ליבי חזרה לחדר השינה, אוחזת בידה חפיסת מטליות לחות. כשהטלפון מתחת לכתפה היא רמזה לי לעמוד לי המיטה והחלה לנקות לי את הזין ביסודיות. לא היה לי מושג מה היא זוממת הפעם.

"כן, היא קפצה לבקר את שרו'לה אבל היא לא בבית אז הזמנתי אותה לבוא אלי לפטפט קצת."

באגרוף קמוץ, ליבי אחזה בשיערותיה של אביה והורידה אותה לכריעה על השטיחון הרך שליד המיטה, ראשה מול הזין שלי. מבלי לשחרר את האחיזה בשיערותיה של ליבי היא הדפה אותה לכיוון הזין שלי ונתנה בה מבט מאיים. בדמעות בעיניים, אביה פתחה את הפה בצייתנות והניחה לי להחליק את הזין אל בין השפתיים הרכות.

"לא, הם נסעו לבקר את אחות של אבא, היא לפני ניתוח. תודה, תודה, אני אמסור."

אביה הניעה את הראש בתנועות גמלוניות קדימה ואחורה, מביטה באימה בליבי, קולו של בעלה מגיע אליה מלמעלה, קרוב אבל כל כך רחוק. הזין שלי מילא לה את הפנים, מעוות את השפתיים שלה שעטפו את גוש הבשר הרטוב שלי.

"אביה אוכלת עכשיו, היא ממש רעבה, היא יכולה לחזור אלייך אחר כך?" היא שאלה וחייכה אל הרעייה הכורעת תחתיה. ליבי נעמדה מאחורי אביה, מצמידה את ערוותה העירומה אל חלקו האחורי של הראש הבלונדיני. היא אחזה לי במותניים ואז החלה לזיין את אביה באגנה, משפדת את פיה על הזין שלי. הזין שלי נדחק עמוק לתוך הפה של אביה והעיניים שלה נפתחו בבהלה. קולות לעלוע עלו מגרונה המבוהל וליבי הצמידה אצבע לשפתיה ואמרה בשקט: "ששש…"

"אוי ואבוי…" אמרה ליבי לטלפון. "כן, גם כאן, אבל לא שלג. לא. אז אתה אפילו לא יודע מתי תצאו?"

העיניים של אביה נפערו כשהיא הבינה את תוכן השיחה של ליבי ויקי.

"בטח, בטח שהיא יכולה להישאר כאן. גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, יקי. כמה שהיא תרצה, איזו שאלה. טוב, אני אמסור לה…"

אביה נלחצה. היא דחפה אותי בכוח ולפני שהצלחתי להשתיק אותה היא צעקה: "יקי, הם תפסו אותי! יקי!"

הסתכלתי על ליבי אבל היא רק עשתה לי לא עם הראש וחייכה.

"כבר ניתקתי, מאמי." היא הסבירה לאביה שהתייפחה תחתיה. "המוצב שלהם מנותק בגלל השלג וכל המפלסות בירושלים. הוא לא בא מחר וגם לא מחרתיים. תישארי איתנו."

"לא…" יבבה אביה. "לא…יקי, הם תפסו אותי…"

"נכון." חייכה ליבי בחיוך רע. "את שלנו עכשיו."

אביה נשארה לבכות על השטיח אבל ליבי כבר הייתה רעבה. היא החליטה שלמרות הכל זה לא פרקטי לאכול במיטה והלכנו שנינו אל פינת האוכל לאכול שם את ארוחת הערב שכללה פסטה עגבניות וסלט שאביה חתכה. אביה הכינה שלוש מנות אבל ליבי הקפידה שנאכל את הכל וגם את הסלט. באופן הזוי ומוזר דיברנו בקטע הכי קליל בעולם, על החיים ועל לגור כל כך רחוק ממרכז הארץ וטלווזיה ועל דתיים וחילוניים כאילו…לא יודע. יותר הזכירה לי השיחה שיחות בשמירה מאשר כל דבר אחר. דיבור רגיל כזה.

אביה נכנסה לפינת האוכל, לבושה בחלוק בלבד. היא הלכה לאט, מדוכאת ושבורה.

"אז מה יהיה איתי?" היא שאלה ומשכה באף, כאילו עומדת לבכות עוד שנייה.

"תישארי איתנו בינתיים, מה רע?" ענתה ליבי בפה מלא פסטה.

"עד מתי?"

"יום, יומיים. אין מה למהר. רעבה?"

אביה הנהנה בעליבות.

"נגמר כל הפסטה והסלט, אבל לרועי יש משהו בשבילך." גיחכה ליבי. "בואי הנה."

אביה ניגשה אלינו בהיסוס וליבי חייכה אליה ואמרה:

"ארוחת הערב שלך בין הרגליים שלו. תצטרכי למצוץ אותה."

אביה הביטה בה בבהלה והעיניים שלה דילגו בינה לביני.

"קדימה." תבעה ליבי. "הוא כבר מת לגמור הרבה זמן וכל פעם משהו מפריע לו, בדרך כלל את. תרדי על הברכיים ותתחילי למצוץ לו כבר!"

שמעתי את הבטן של אביה מגרגרת. אני לא יודע אם זה היה סתם הפחד מליבי או רעב אמיתי להרגיש בשר בפה או אולי אפילו המחשבה על קצת שפיך בבטן שזה יותר טוב מכלום. אבל אביה כרעה לי בין הרגליים והשפתיים הרכות שלה שוב עטפו לי את הזין, מקדמות אותו בברכה לתוך הפה הרטוב.

לא יודע מה הניע אותה למצוץ כמו שהיא מצצה. הכרת תודה לי? הרצון לגמור עם זה כבר? אולי רעב? אבל הראש שלה עלה וירד לי על הזין בהתלהבות שלא ראיתי כמוה אצלה עד אותו רגע. נאנחתי והחזקתי בכיסא בזמן שהגברת עלתה וירדה לי הזין, הפה שלה כמו לונה פארק עם לשון חלקלקה ומפנקת, שפתיים עוטפות ואפילו יד עדינה על הביצים. נאנחתי כשאביה שאבה לי את הזין עם הפה שלה, רטוב והדוק וחם ומטריף. היא הסתכלה עלי בזמן שהדוסית הנשואה מצצה, הראש שלה עולה ויורד בהתלהבות על הזין. מדי כמה רגעים היא עצרה והלשון שלה ליקקה לי את התחתית של הזין ואני נאנחתי בקול רם, זה היה כל כך מגרה.

אביה הביטה בליבי וליבי הסתכלה עליה בחזרה, כבר לא מחייכת עכשיו. היה נראה שאיכשהו עם המציצה המושקעת הזאת אביה מכניסה עכשיו לליבי והאנחות שלי לא בדיוק הרגיעו את בעלת הבית. אבל לא יכולתי לעצור את עצמי, אביה פשטה עכשיו את החלוק שלה וכרעה מתחתי עירומה לגמרי, כולה שזופה ועסיסית, מהפנים ועד הגב המלא ובסוף התחת הדשן שזיינתי כל כך הרבה פעמים ושוב בא לי לטחון. היא עבדה על הזין שלי מהר ומדויק, מטריפה אותי עם השפתיים והיד והלשון ואפילו קצת עם הגרון. קצת לא היה לי נעים מליבי אבל לא יכולתי להפסיק להיאנח מהמציצה הסופנית הזאת.

לא רציתי שהמציצה הזאת תיגמר אבל כבר הייתי מגורה מדי מכל מה שעברתי בשעות האחרונות.

"אביה!" נאנחתי והתחלתי לגמור לה בפה והיא לא הפסיקה לשנייה והמשיכה למצוץ לי כמו אייסית, יונקת את הזרע שלי כמו עגלה רעבה. שפריץ אחרי שפריץ נתתי לה והיא בלעה את הכל, לא נותנת לאף טיפה לברוח עד שהייתי יבש לגמרי.

"וואו." אמרתי, אבל זאת הייתה טעות, כי עכשיו עצבנתי את ליבי פעמיים: גם על אביה וגם עלי. כשהרמתי את הראש ראיתי שהיא מורידה את הטלפון שלי, היא צילמה את המציצה בוידאו.

"יופי." היא אמרה. "ממש יופי את מוצצת. אני שמחה שיש לנו את המציצה המתלהבת בוידאו. ואני מקווה שבלעת הכל, כי זאת הייתה ארוחת הערב שלך. ועוד דבר: את חושבת ששכחתי שצעקת ליקי? 'יקי, הם תפסו אותי'!" היא הוסיפה בחיקוי נלעג.

"תישארי בדיוק ככה." אמרה ליבי. היא קמה מהכיסא ויצאה מפינת האוכל.

"מה היא רוצה?" שאלה אביה בבהלה.

"לא יודע."

"תגן עלי, רועי." התחננה אביה, כורעת עירומה מתחתי. "בבקשה, אני עשיתי כל מה שהיא רצתה. היא משוגעת!"

"ששש…יהיה בסדר…" אמרתי, מלטף את שיערותיה באבהות. אביה הניחה את ראשה על ברכי והתרפקה עלי בזמן שליטפתי לה את השיערות, מנחם אותה.

"אני רק רוצה לחזור הביתה…" היא יבבה חרישית.

"ששש…" אמרתי. “עוד קצת ודי.”

שמענו את ליבי חוזרת ואביה הזדקפה במהירות, מביטה בליבי המתקרבת בחרדה גלויה. ליבי החזיקה חגורת עור עבה וכמה פסי בד ארוכים שנראו כמו חגורות של חלוקים או צעיפים או משהו.

"שימי את הידיים מאחורי הגב." ציוותה ליבי, אוחזת בחגורת העור העבה באיום.

=================
לפרק הבא